הרדמות תינוקות במיטה משפחתית

אנונימי

שלום לכם!
לפני כשבוע החלטנו לצרף אלינו למיטה את בתנו בת השלושה וחצי חודשים,
לאחר שהיא גרמה לנו להבין שזה מה שטוב עבורה (מלחמות של בכי ערב ערב על לשכב לישון במיטה שלה),
אבל השאלה שלי היא, אם שעת השינה של הקטנטנה מוקדמת הרי בהרבה משלנו,
האם מישהו יכול לספר מניסיונו האישי מה עושים?
משכיבים ויוצאים מהמיטה כשהיא נרדמת?
פשוט, בד"כ היא מתעוררת לאחר שעה-שעתיים.

כשהיו מקרים כאלה, וראיתי שאם אני משאירה אותה לבד במיטתנו יותר מדי זמן אז היא מתעוררת שוב, אז למדתי לחזור למיטה כל פעם, וגם להעביר פעילויות למיטה. או שבעלי ואני התחלפנו - הוא קרא במיטה או ראה טלביזיה ואני עבדתי בסלון. ככה היה כל הזמן מישהו לידה והיא המשיכה לישון.

ועוד שאלה בנוגע לשינת צהרים:
האם מישהי/ו ישנה עם הילדים גם שינת צהרים?

כן!!!!!!!!!!
לא תמיד, אבל כשכן - אני מסתובבת מצד לצד (להנקות) - בשנ"צ של שעה וחצי-שעתיי כל אחד יונק פעם-פעמיים.
הרבה פעמים, אם אני לא ישנה אתם, התעוררות להנקה מפסיקה את השינה לחלוטין.
למה שאלת?

שליחה על ידי יעל* » 29 ינואר 2002, 09:30

כן כן כן, כבר שלוש וחצי שנים שנת הצהרים שלנו מקודשת אני וביתי נמות ביחד שעתיים ואפילו יותר.
בימים שאני לא ישנה איתה היא ישנה פחות.
אבל כבר שלושה ימים רצוף היא לא רוצה לישון בצהרים ואני קצת בחרדה שהפינוק הזה ניגמר.

אני קצת חוששת שכשאצטרך בסופו של דבר לחזור לעבודה
(אני אנסה למשוך שנה בבית)
הקטנטנה לא תצליח להרדם בלעדי בצהרים.
מה אתן חושבות?

לא לדאוג. הם לומדים להרדם על ידיים של מישהו אחר. לא קל, אבל אפשרי. (לפחות - הילדים שלי למדו.)

אסנת, מנסיון - אם את משאירה את הילדה עם מטפלת היא תלמד להרדם בידיים של המטפלת. ואז צריך למצוא מטפלת שמוכנה ללכת עם ה"שגעונות" האלה ולא תנסה ל"חנך" את הילדה להרדם לבד. אני הבהרתי למטפלת שהילדים שלי צריכים (הדגשתי את המילה צריכים - לא אוהבים או רוצים או מעדיפים) להיות הרבה על הידיים ומצאתי מטפלת נהדרת שהייתה באותו ראש.

שליחה על ידי עדי* » 10 מרץ 2003, 15:59

האם זה נכון ששינה במיטה המשפחתית מונעת מהתינוק יכולות הרדמות בכוחות עצמו, מאחר וההנקה כה זמינה ומהווה פתרון קל לאם המיניקה?

אני לא ממש יודע הרבה לגבי יכולת הרדמות, אבל יש לי הרושם שתינוקות שנרדמים לבד במיטה משלהם, עושים זאת מחוסר ברירה ועייפות גדולה ותסכול לאחר שבכו ולא קיבלו את תשומת הלב אותה דרשו. הרי- כולנו אוהבים ללכת לישון עם עוד מישהו, לא? ובכלל, ילדים עד גיל מבוגר אוהבים להרם תוך שמיעת סיפור או שיר ערש וכדו'. ללכת לישון לבד זה ממש לא כיף.

עדי - לדעתי, זה כמו שלא לומדים לעמוד אם אין את המוטות של הלול להאחז בהם.
(ותודה לאבא של יותם שהיתה לו הסבלנות לפרט)

> גילה עם תמונה של ילד עומד בלול וקורא "קחו אותי! קחו אותי!" <

הלילה הילדה שלי , בת 5, עשתה איזו תנועה פתאומית במיטה המשפחתית,
בעקבותייה פגע מצחה בשפתי, וגרם לדימום ולפציעה.
מאוד לא בטיחותי להורים לישון במיטה משפחתית....

אבא של יותם - לילדים שלי היו תקופות (וביניהן תקופות אחרות) שבהן הנוכחות שלי/שלנו הפריעה להם להרדם. כדי שישנו, היינו צריכים להניח אותם במיטות (כאמור למעלה - הנושא של מיטה משפחתית הוא רעיון חדש יחסית אצלנו וייושם רק עם הילד הבא) ולצאת מיד - הם היו רגועים ונרדמו מהר. נסיונות להשאר לסיפור/שיר/ליטופים לפני השינה גרמו לעירנות מחודשת (למרות שבפירוש היו עייפים) ובסופו של דבר זה תמיד הסתיים בבכי של אובר-עייפות (ולא משנה אם נשארנו שם יותר).

ציפור

עדי, תלוי על איזה גיל את מדברת. רוב התינוקות שאני מכירה שישנים במיטה משפחתית באמת לא נרדמים לבד. לעומת זאת, הילדים שאני מכירה שגדלו במיטה משפחתית דווקא כן נרדמים מעצמם.

שליחה על ידי עדי* » 11 מרץ 2003, 07:09

בתקופה שבה התינוק היה ישן במיטתו (הסמוכה למיטתנו) היו פעמים ששמעתי אותו מתעורר בלילה, נע באי נוחות, ולאחר זמן קצר נרדם.
מאז שעבר למיטתנו לפני כחודש כל התעוררות מלווה בהנקה (לעיתים 4-3 פעמים בלילה).

זה כנראה תלוי בתינוק. התינוק שלי לא מתעורר בשביל לינוק, אלא יונק מתוך שינה. מצד שני, אם הוא כן מתעורר אז הוא בדרך כלל לא יונק בשביל להרדם, ואם כן אז רק מציצות ספורות.

שליחה על ידי עדי* » 11 מרץ 2003, 13:02

"יונק מתוך שינה" - מה הכוונה?
האם כל הלילה הוא צמוד לשד?

לא, אבל כשאני הולכת לישון (אחרי שהוא כבר ישן כמה זמן) אז אני מניקה אותו בלי שהוא יתעורר. בדרך כלל הוא לא יונק במשך הלילה, אבל לפעמים כן, ואז הוא לא מתעורר (או לפחות לא מתעורר מספיק בשביל להעיר אותי).

שליחה על ידי בשמת* » 11 מרץ 2003, 20:12

גם שלי יונק מתוך שינה.
כלומר, כמה פעמים בלילה הוא מתחיל לזוז באי נוחות ולהשמיע קולות קטנים מתוך שינה. אני מייד מצמידה אותו לשד. הוא מתחיל לינוק מתוך שינה (לא התעורר בכלל). שנינו נרדמים שוב, תוך כדי הנקה.

שליחה על ידי חבצלת* » 12 מרץ 2003, 20:38

אני אפילו לא מודעת לתהליך. יכול להיות שהוא ישן לילה שלם בגיל 3 חודשים? לא נראה לי. אבל אני באמת לא זוכרת בבוקר האם הוא ינק וכמה פעמים.

ליבי ישנה כבר כמה חודשים כל הלילה, ובאמת בהתחלה לא הייתי בטוחה, אז הייתי ישנה על הבטן בכוונה כדי שאם אסתובב כדי להניק זה יהיה ברור לי גם בשינה.

אני לא נותנת גם לילדה בת ארבע ללכת לישון לבד (אלא אם היא נרדמת פתאום מעצמה על השטיח). אני שרה ומספרת ומלטפת עד שהיא ישנה. והיום בדיוק חשבתי, מה עם הקטע הזה של לשכב לך לבד לפני השנה, לחשוב מחשבות עד שאתה נרדם? היא תפספס אותו, או שהוא פשוט יגיע יותר מאוחר?
והקטנה, עד שאני הולכת לישון, מתעוררת המון (פתאום. בחודשים הראשונים ישנה לילות שלמים כמו כלום). למישהו יש רעיון?

מה עם הקטע הזה של לשכב לך לבד לפני השנה, לחשוב מחשבות עד שאתה נרדם? היא תפספס אותו, או שהוא פשוט יגיע יותר מאוחר?
את תראי בעצמך שזה יבוא לבד, היא לא תפספס אותו. הילדים שלי, שמעולם לא נרדמו לבד, ותמיד הרדמנו אותם או היינו לידם בזמן ההרדמות (בסלון וכו') מבקשים היום שאני אלך כי הם רוצים להרדם, או שאני אסתום קצת את הפה כשאני לידם בזמן ההרדמות...

אצלנו הייתה תקופה שבה יפתח רצה לישון עם הציצי (באזור גיל שנה ושמונה). מכיוון שקשה לקרוא למה שיש לי בחזה ציצי (אולי צי יותר מתאים...) כל תנועה היתה גורמת לי לכאבים, והחלטתי שאין יותר, ולכן מר צברי ייקח את הפיקוד מרגע סיום ההנקה. במקביל התחילו התעורריות לילות של יפתח ששום דבר לא הרגיע אותן (גם ציצי) ורק הוידיאו עזר, פשוט פתחנו הצגות לילות: חצות, שניה+, ורביעית+. כאשר הסברנו לו שהוא רואה לבד, כי בלילה ישנים. לאחר כחצי שנה שהקולנוע היה ברוב הלילות בתפוסה מלאה, הוא נסגר משום שיפתח למד לבד לישון חזק יותר וגם להרגע מחיבוק.
באותה תקופה שכולם אמרו שאנחנו מטורפים, חשבתי שיהיה דווקא נחמד להסביר לחברה שלו בגיל 18, שהילד צריך "שרק" או "צעצוע של סיפור" בשביל לחזור לישון...

בכל מקרה כמו כל דבר אצל ילדים, כאשר מאמינים בהם הוא לרוב מגיעים לפתרון הנכון לבד.

יואב (הבכור) לעומת זה ישן 7 שעות בלילה מגיל 4 ימים (גם במיטה הזוגית), ובתקופה שרצה להירדם במיטה שלו הוא היה מגיע בין תחילת הלילה ועד הבוקר לישון אותנו.

אני לא נותנת גם לילדה בת ארבע ללכת לישון לבד (אלא אם היא נרדמת פתאום מעצמה על השטיח). אני שרה ומספרת ומלטפת עד שהיא ישנה
לילה, הניסוח שלך, ללא האינטונציות והבעות הפנים, גרם לי, בקריאה ראשונה, לחשוב לרגע שאת מכריחה את בתך להקשיב לקשקושים שלך עד שהיא נרדמת (-; (בעיקר הקטע של "אני לא נותנת לה").
מה קורה אם את פשוט שוכבת לידה ושותקת? אם היא מבקשת את הסיפורים והשירים, כנראה שזה מה שהיא זקוקה לו.
כמו דברים אחרים, אפשר גם את זה לעודד ע"י מודלינג - פשוט לספר לה מה היא עשתה היום, או מה את עשית היום (אותו הדבר? (-; )

כן זהו, פתאום הרגשתי כאילו אני קצת כופה את עצמי. פשוט לא העליתי בדעתי שהיא תרצה לבד. האמת היא שהיא מבקשת שנשכיב אותה, ומבקשת שירים או סיפורים. אבל אולי כי זה מה שהיא מכירה.
בשביל אבא שלי, למשל, להשכיב זה לשיר שיר וללכת, לא משנה אם הילדה ערה או ישנה. אני מחכה שהיא תישן. אבל כשאבא שלי הלך, היא לא קראה לי או משהו. זה אני שהתכווץ לי משהו בלב על זה שהיא שוכבת לה שם לבדה. בטח זכר להירדמות הבודדה שלי. ומצד שני, כאמור, נזכרתי בפנים החיוביים של זה.
ובאמת, לפעמים אנחנו מדברות על מה עשינו היום או על כל מיני דברים אחרים.
ושגית אוששה את הרגשתי שגם זה יגיע.

לילה,
לגבי הקטנה - בין גיל 6 חודשים ל9 חודשים המון תינוקות שישנו לילה שלם מתחילים פתאום להתעורר בלילה.
למה?
אני לא יודעת. אולי כי הם כבר גדולים יותר ומתחילים לפתח פחדים. אי אפשר ממש לדעת....
יובל מגיל 6 שבועות ישן לילות שלמים ואיפשהו בגיל חצי שנה הוא התחיל להתעורר (עד שנתיים וחצי...)

לגבי הגדולה - אני בטוחה שכשהיא תהיה מוכנה - היא תשחרר אותך.
כשיובל נשאר עם הבייביסיטר, היא סיפרה לי שהוא לא הצליח להרדם גם אחרי הרבה ספרים וכו' אז בסוף היא עברה לשבת בסלון והוא נרדם מיד.
למחרת יובל אמר לי "פחדתי שהיא הלכה אבל הייתי עייף אז לא היה לי כח לבדוק".
אז זה שהם נרדמים לבד לא אומר שזה בלי פחד.
את יכולה להעלתו בפניה את האפשרות ואם היא מוכנה - היא כבר תקלוט את הרעיון.

הקטע של הרדמות לבד(לאו דווקא תינוקות, לאו דווקא במיטה משפחתית)
הוא קטע מעניין.
אתחיל מהסוף:
הילדה שלי , בת 5, התחילה אך לאחרונה להרדם בעצמה. (במיטתה או במיטה שלנו, תלוי בה ).
אני זוכרת כעוגן (וגם כהוגן), את גיל 3.5, שבו ילדים כבר נחשבים "גדולים" כדי להרדם לבד.
אצלינו זה לא היה.
ואמרו לי, מה?הילדה שלך לא נרדמת לבד? אבל היא כבר גדולה. הילד שלי כבר מזמן ישן בעצמו...
ופעם יצא לי להבין מה זה הלישון בעצמו הזה.
אני זוכרת שהשעה הייתה 20.30, והרמתי טלפון לאותה אמא של הילד ה"נרדם בעצמו".
כן כן אני פנוייה לדבר. אלעדי כבר במיטה מזמן... היא אמרה לי.
וכך נשמעה שיחתינו:
"...........אלעדי לך לישון...................אלעדי תחזור למיטה.....................................אלעדי אל תצא מהחדר................."
בסוף הוא נרדם בעצמו, אני בטוחה. פשוט לא היו אופציות אחרות בנמצא.
ונרגעתי.
אצלינו "יותר עדיף" לוותר על המאבקים האלו, שברובם הם מאבקי כוח.
הצורך של בתי, היה עד לא מזמן להרדם בחברת מישהו. אז מה?
זה לא פינוק. זה צורך פנימי. שפשוט נעניתי לו. כי הקשבתי לה.
היום היא משחררת אותי. "את יכולה ללכת, אמא, אני כבר נרדמת..."
ההבשלה הזו, שלכאורה היא הבשלה מאוחרת מהמקובל, או ממה ש"כתוב בספרים", באה מתוך עוצמות פנימיות, מתוך התפתחות נכונה כל כך, מתוך תהליך...
ללא תקתוקי שעון והקצבות זמן.
כמו הגמילה מציצי, כמו אחזקת העפרון, כמו הרצון ללמוד לכתוב א-ב...
הכל בזמנו. בזמן הנכון.

הערה: ילדי שיטת ה "5 דקות" יודעים להרדם לבד כבר בגיל שנה. איזה גדולים!

ציפור -

שליחה על ידי א* » 15 מרץ 2003, 20:11

אצלנו גם בגיל 9 כמעט אף אחד לא נרדם לבבד, אולי נסחפנו?

אני, בת 30, מעדיפה מאוד לא להרדם לבד (הכי טוב: בעלי. שני: ספר. אופציונלי: מישהו קרוב בטלפון).
היסחפות.

האמת, אצלינו החתול או הכלבה החליפו את מקומי....
כך שזה עדיין לא לבד!

אני אוהבת אותך, ציפור.
איזה כיף לגוזלית שלך שיש לה אותך !!!

גילה, את מצליחה להרדם לבד???
כי אני לא!!

אילנה -

הבת שלי עוד מעט בת 6 ונירדמת רק עם חיבוק של אמא. גם אמא נרדמת.

גם אני לא נרדמת לבד כבר כמה שנים.
בדרך כלל אני נרדמת עם התינוק. אני זקוקה להיניק כדי להירדם

(טוב, סתם, קצת מוגזם, אבל יש בזה לא מעט, אז פשוט התפתיתי לניסוח קיצוני D-: )

האמת, התרגלתי. כשהבת שלי החליטה להיות אמיצה ולישון עם בנות הדודה שלה הרגשתי מוזר מאוד שהיא לא לידי.

אילנה - זה די קשה, אבל אני די עייפה כדי להצליח. פתרון ביניים הוא הרעש שהילדים עושים כשהם משחקים סביבי. (אתמול בעלי חזר הביתה אחה"ץ, מצא אותי ישנה בסלון, את הילדים צועקים לידי, ומישהו עובד בגינה שלנו. היה לו קשה להבין).

מה כל כך קשה להבין? זה הכי טבעי...
אני השבוע הגעתי למצב של עייפות קיצונית שבכל פעם שהתיישבתי להניק נרדמתי.
להרדם לבד- כבר שבוע וחצי, ובכלל לא נעים. האמת היא שאני לא ישנה עד שהיונק מצטרף אליי. אז מי זקוק למי?

הבת שלי, בת שנתיים ורבע, נרדמת אך ורק איתי. זה יכול לקחת 10 דק' או שעה וחצי, ותמיד תוך כדי מגע אינטנסיבי (בעיקר בשערות), ואני כבר רגילה וזה בסדר.
מה שמטריד אותי הוא מה יהיה בעוד שלושה חודשים בערך, כשצפוי להיוולד לנו עוד תינוק. איך מסתדרים עם שניים?
ניסינו קצת לתת לבן-זוגי לנסות להרדים אותה, אבל היא לא משתכנעת ו"רוצה אמא". נראה לי שכדאי שהיא תפנים את הרעיון שיש עוד אופציית הרדמה חוץ מאמא כבר עכשיו, ולא ב"זמן אמיתי", כשגם כך חייה יעברו מהפך גדול. אשמח לשמוע איך זה אצל אחרים, וגם עצות להתמודדות עם המצב.
(סליחה על הרשמיות, כבר עברתי מזמן את שעת השינה שלי, שזה ע"פ בן-זוגי זמן החדשות בערבית)

מנסיון כפול-
אחרי לידה הם מבינים מיד ולבד שכדאי להם להסתפק באבא!

מעניין, זה בדיוק המצב שבו אני נמצאת, רק שהיא בחודש הבא בת שש.
אבל אני תוהה לעצמי כל ערב וכל בוקר - כמה ילדים נירדמים ומתעוררים עם ליטופי שיער ארוכים ופינוקים וחיבוקים? כמו שהגדרת 'מגע אינטנסיבי'. ילדינו זוכים לכל כך הרבה אהבה במגע - הלוואי על כולם.

אני מעבירה את הבייבי מיד לאחר ההנקה הלילית לצד של אבא שלו, וממשיכה בשנת ישרים.
אבל אני חייבת לציין שהמיטה שלנו משפחתית באופן זמני מטעמים פרקטיים, רק עד ההסתגלות להנקה, לקימה בלילה, ולחוסר בשינה רצופה.

אני כבר מכינה את הבת שלי ואומרת לה שעוד חודשיים לאמא יהיה מאוד קשה לחבק אותה ואת התינוקת במיטה. היא רגילה להרדם עם חיבוק וזה נראה לי בדיוני לעשות כן עם תינוקת, אבל זה לא אומר שאני לא אנסה את זה.

אז התינוק שלי דווקא רוצה, בדרך כלל, להרדם לבד. הוא בן שלושה חודשים, ויש בי נכונות רבה להרדים אותו בהנקה, על הידיים, או בכל דרך שימצא לנכון (טוב, כמעט.), אבל הוא בוכה על הידיים או "מנקר" על השד, וממש מבקש: שימי אותי בעגלה או במיטה, ותני לי לישון. לפעמים הוא צריך קצת נדנוד (בעיקר אם לקח לי זמן להבין שהבכי הוא מעייפות, ולא מסיבה אחרת), לפעמים אני פשוט מניחה אותו. אני עדיין נשארת לידו, בעיקר למקרה שיזדקק לי. בדרך כלל הוא לא. בלילה, אחרי יניקה, אני לא צריכה יותר מאשר להניח אותו לידי, והוא נרדם (למרות שהוא לא נרדם תוך כדי יניקה, בדרך כלל). לעיתים רחוקות הוא כן רוצה להרדם בדרכים נוגעות יותר. הקושי הוא כמובן לזהות מתי זה כך...

הבן שלי, 2.5, התחיל מדי פעם לבקש ממני לצאת מהחדר (שלי!) ולתת לו להרדם לבד. מעליב.

אלה משמיעה בלילה קולות של משאית/דינוזאור - כל הלילה. ליהי ברחה לישון בחדר אחר (היה לי קשה, למרות שהיא בת 6) וכשהיא בכ"ז ישנה איתנו שנתה לא טובה בגלל הרעשים של אלה. אלה כל הלילה מתאמצת עם הבטן ובבוקר עושה הרבה פעמים קקי, קקי בהמשכים. הלוואי שזה היה הפוך, הייתי יכולה קצת לישון

בכלל, אלה לא אוהבת לישון על הגב או הצד - רק על הכתף או הידיים.

2 סוגיות:

בני ישן עמנו ( יותר נכון עימי -בן זוגי מראה עדיפות ברורה לשינת לילה רצופה בחדר השינה " שלנו " ), על מזרן זוגי בחדרו.

הוא מתעורר לעיתים תכופות בלילה, לקח לי זמן להבין את מקור הבעיה - הוא מחפש פינה למקם את ראשו בה.
כמעט לאורך כל השנה הראשונה הוא נם את תנומות היום בזרועותיי , ראשו נתמך בזרועי שעות רבות, בלילה העברתי אותו למיטת תינוק
( עד גיל חצי שנה), וגם שם התמקם לו בנחת בפינה.

כאשר הבנתי את מקור הבעיה, מיקמתי את המזרן הזוגי על הרצפה צמוד לקיר, אך לשווא, הוא מתעורר פעמים רבות ובתיסכול רב מחפש פינה.

בפעמים הספורות שבעלי מצטרף אלינו נראה כי הוא ישן פחות טוב, מתעורר פעמים אינספור ונע וזע בחוסר נוחות במיטה.

האם יתכן כי אנו פשוט מפריעים לו לישון, ועדיף לו לישון לבדו ?

קצת מרעננת את הדף...
הבן הגדול שלי, עוד חודשיים בן 4 ישן (בעבר) איתנו במיטה עד גיל 5 חודשים. המעבר למיטה משלו נעשה בהדרגה מכיוון שהוא נכנס לבית התינוקות בקיבוץ בערך בגיל הזה ושם הוא ישן במיטת תינוק. מאז הוא ישן במיטה משלו, עד גיל שנתיים איתנו באותו חדר, ומאז שעברנו דירה בערך בגיל זה, הוא ישן בחדר משלו ומאושר ממנו מאד. כשהוא כבר היה מגיע למיטתינו, מגיל צעיר מאד, הוא אף פעם לא מצליח להרדם - לא נוח לו, צפוף לו או שחם לו (לפי דבריו) והוא תמיד מבקש לחזור למיטתו ושם הוא נרדם. הוא פשוט היה בא קצת להתנחם. אני מספרת את זה כי זה קצת קיצוני להגיד ש :
יש לי הרושם שתינוקות שנרדמים לבד במיטה משלהם, עושים זאת מחוסר ברירה ועייפות גדולה ותסכול לאחר שבכו ולא קיבלו את תשומת הלב אותה דרשו._(אבא של יותם)
לא אצל כולם זה ככה. אני מאד קשובה לילדי ויודעת שהם אף פעם לא נרדמו או נרדמים מתסכול או יאוש.

לילדים שלי היו תקופות (וביניהן תקופות אחרות) שבהן הנוכחות שלי/שלנו הפריעה להם להרדם.
גם אצלנו עם הראשון. עם השני , בן כמעט 7 ח', זה בכלל היה:
שימי אותי בעגלה או במיטה, ותני לי לישון. לפעמים הוא צריך קצת נדנוד (בעיקר אם לקח לי זמן להבין שהבכי הוא מעייפות, ולא מסיבה אחרת
<אמא בן אור מהרהרת אולי יש משותף לקיבוצניקים...>
למרות הכל אני מניקה מלא , נכון שדי קשה לקום להניק, אבל מתרגלים. הפצפון מתעורר בין פעם לפעמיים בלילה לינוק ואני לוקחת אותו אלינו, מניקה והוא בכלל מתוך שינה, ומחזירה אותו ישן למיטתו.

תראו, לפעמים אני מפנטזת על שינה משותפת בחדר אחד או במיטה , ואז לא צריך לקום כל פעם להניק או לשבת/לשכב ליד המיטה של הגדול כשיש פחדים אבל נראה לי שאצלנו זה לא ממש ילך. אני משתדלת לזרום עם ילדיי בקטע הזה, ולא אכפה עליהם משהו שלא יהיה להם טוב או נוח איתו.

אולי קצת סטיתי מנושא הדף כי זה יותר כמו הרדמות לא במיטה המשפחתית

לא אצל כולם זה ככה. אני מאד קשובה לילדי ויודעת שהם אף פעם לא נרדמו או נרדמים מתסכול או יאוש

שלא יהיה בלבול - את זה אני אמרתי.

בני בן החודשיים ושבוע ישן עליי מאז שהוא נולד. כשאני מנסה להניח אותו במיטה (שלנו) - הוא מתעורר המון, ולוקח לו המון זמן להירדם בחזרה (בידיים או ביניקה). מצד אחד, כרגע אין לי בעיה שיהיה עליי אם זה אומר ששנינו ישנים טוב יותר, מצד שני, זה לא הכי נוח בעולם, ותיכף הוא יהיה כבד מכדי שזה יהיה נוח ללילה שלם.

ניסיתי "סדרת חינוך" בת יומיים בה הנחתי אותו בינינו אחרי יניקה, כשהתעורר הרדמתי שוב וכו', אבל מכיוון שהתעורר המון ולקח לי בערך שעה להרדים אותו בכל פעם (ולא הצלחתי להירדם בעצמי בזמן הזה), ויתרתי על החינוך לעת עתה. נראה לכן שזה יעבור לבד? למישהי יש ניסיון בעניין? המלצות?

דניאלה
אז פה את נמצאת...
הגדול ישן עלינו חודשים רבים, ועד גיל שנה בערך היה מתעורר בכל פעם שקמתי מהמיטה. מה שעזר זה להניק על הצד, כשהוא מעורסל (ראש על הכתף שלי וטוסיק בכף היד שלי) כך שאני כמעט מחזיקה אותו. לרוב הייתי נרדמת ככה, מחובקת איתו, ואם לא, הייתי משחררת את היד שלי לאט לאט לאט (לא תמיד עבד). היום הוא נכנס למיטה ונרדם בלי ציצי, כך שיש תקוה.
לדעתי כדאי לוותר על החינוך לעת עתה לפחות, העיקר שתוכלי לישון.
ונזכרתי גם, שאם הוא היה נרדם במנשא היינו הולכים לישון בלי להוציא אותו. יש לי מנשא מבד אלסטי שאפשר להוריד מעל הראש.

אני קצרה בזמן אז בקצרה:
חודשים ראשונים היא ישנה עלי כשהלכתי לישון כי לי היה נעים ככה. היו עוד שלבים בדרך אבל השלב הנוכחי אולי ידבר אליך:
הנקה כשאני יושבת על המיטה בחדר עם אור עמום. תוך כדי הנקה מעבר לשכיבה והנקה בשכיבה צמודים. בתי ישנה על צד הגוף שלה כפות ידיה צמודות, ראשה נח על המזרון, אני על צד הגוף, ידי העליונה תומכת בגבה (אפשר לשים גם כרית) ידי התחתונה מונחת על המזרון. נעים... מה שכן, לא היה קל להניק בשכיבה בחודשיים הראשונים - אבל ככה זה היה אצלי. אולי אצלך זה יהיה טוב!

ועוד משהו:
הכל כל כך דינמי עם תינוקות. עד שמתרגלים למשהו - זה כבר משתנה. ההרגלים שלהם מחזיקים בערך יומיים (אולי קצת הגזמתי אבל באמת לא הרבה זמן) ככה שאין מה "לחנך" או "להרגיל", לדעתי... כדאי פשוט לזרום...

עדכני בכל מקרה איך הולך.

אגב, אולי אפשר יהיה מההתחלה להשכיב אותו על הצד ולהתחבר אליו כשהוא כבר שוכב, ואז הוא יירדם תוך כדי הנקה ויישאר על המיטה...

שכחתי לציין, שאני לא מסתדרת עם הנקה והירדמות על הצד. כלומר, אני יכולה, אבל אני לא נרדמת ככה או נרדמת ומתעוררת אחרי 10-20 דקות עם כאב בכתף. אני ישנה אך ורק על הגב.
אפרת - אני לא כל כך כותבת כרגע, לא פה ולא שם (מעייף רק ביד אחת, במיוחד אם היא שמאל). אבל די התמכרתי לקריאה פה. יותר שווה מטלוויזיה

.
אפרסקים - ככה אני מרדימה אותו בבוקר כדי שתהיינה לי קצת ידיים פנויות לגדול לפני הגן.
טוב, אני פשוט אמשיך לזרום עם זה, עד שייעלם מאליו או יהיה כבד מדי. אעדכן כשיהיה במה.

או נרדמת ומתעוררת אחרי 10-20 דקות עם כאב בכתף.
את שמה לך כרית מתחת לראש שלך?

לא יודעת אם מדבר אליך, אבל אני מטופלת מאז ההריון ועד היום (10 ח') בשיאצו. זה מה שעוזר לגוף שלי להמשיך לשאת אותה במנשא בתנוחות השונות ובכלל לתפקד.
סתם מחשבה שעלתה לי כשקראתי אותך.
בהצלחה @}

אני מניקה גם בשכיבה על הגב, אבל יש לי ציצים מאוד מפוארים...

וכן, גם בשכיבה על הבטן אם אתן תוהות.

מוכר...
< הפאר בעיקר

>

טוב, שלי לא עד כדי כך מפואר...
ואפרסקים, אני שמה כרית, ועדיין - ישנה טוב רק על הגב.

גם אני מניקה על הגב (בן 10 ח'), ושלי בכלל לא מפוארים (אם כי מאוד אלסטיים לאחרונה, מעניין למה...)

אני מניקה גם בשכיבה על הגב, אבל יש לי ציצים מאוד מפוארים...
גמני רק על הגב. ושלי, אגב, מאד קומפקטיים...
זה פועל ככה - אני על הגב, ביתי עם הראש על הזרוע שלי, קרוב למדי לכתף. כך הפה שלה ממש מול הפטמה. כשהיתה קטנה הייתי מכניסה תמיכה מתחת לזרוע להרים אותה לגובה המתאים. היום, כשהילדה כבר גדולה, לא צריך שום תמיכות נוספות. בהחלט נוח. אם יש כאב גב - אני שמה גם כרית קטנה מתחת לבירכיים.

אני בצרות של דינמיקה לא טובה לפני השינה .יובל בן 22 חודשים ואני נכנסים למיטה עם ספר מקריאים שוב ושוב לבקשתו ואז אני אומרת די לישון. מרגע זה הוא מתחיל לא רוצה לישון,מלטף אותי עוד מסתובב וכו, זה השלב שאני מתעצבנת מכוון שכבר מאוחר ואני צריכה זמן לעצמי וקצת לזוגיות שלי. לרוב זה ניגמר בבכי.ניסינו שבעלי ירדים אבל יובל לא רוצה אותו אם אני בבית. פעם בשבוע אני יוצאת ואז ההרדמות קלה יותר.כאשר אני לבד איתו בערב אני בלחץ לפני השינה אלה אם אני מאוד עייפה ומחליטה שאין לי רצונות אישיים לאחרי ההשכבה.זה לא מצב חדש מאז ומתמיד היה קשה עם תחילת השינה. מה עושים? יעוץ מקצועי? אנחנו ישנים כולנו במיטה אחת גדולה.

אצלנו הילדים לרוב נרדמים בחדרם לבדם (כל אחת בחדר משלה) ואז בלילה הן מגיעות אלינו למיטה וכולנו ישנים יחד (זה לא קורה בכל לילה). אבל לעתים אחת מהן מתקשה להירדם - אני מציעה לה את המיטה שלנו, מעבירה את המעקה מהמיטה שלה למיטה שלנו, ושם היא נרדמת מהר הרבה יותר וכנראה מרגישה יותר ביטחון.
אבל בעבר, ועדיין בתקופות מסויימות כולנו ישנים במיטה הזוגית שלנו, מזל שיש לנו רק שתי בנות (4, 6) - זה כיף, צפוף מאוד אבל נעים!

אנחנו ישנים כבר ארבע שנים עם ילד או שניים במיטה המשפחתית (כיום עם בת השנתיים ולפני כן עם בן הארבע וחצי). הסנדוויץ והבכור (שבע) נרדמים במיטותיהם, אך הצעיר מצטרף תמיד במהלך הלילה וגם את הגדול אנו אנו מגלים לא פעם בבוקר ישן במזרון למרגלותינו. כשאחד מאיתנו נעדר/מאחר - כולם ביחד במיטה. בשל כך החליטו במשפחה של בעלי שאנחנו מטורפים... אמא שלי, ז"ל, חשבה שילדינו (ואנחנו) ברי מזל. אני מניחה שמתישהוא הם ירצו לישון במיטותיהם בלבד. בינתיים ההנאה היא כולה שלנו (ביחוד שלי).

הבת שלי בת 9 חודשים ישנה במזרון משלה צמוד למזרון שלנו, בצד שלי ולא הולכת לישון עד שאני הולכת לישון. כלומר נרדמת בשעות ערב ואחרי כשעה מתעוררת ולא מוכנה לישון אלא אם אני נשארת לידה, הכל מלווה בהנקות בשכיבה, אבל אז היא מטפסת עלי מתחילה לזחול לסלון , כנראה היא רוצה להיות איתנו בכל פעילותינו

. אני מחפשת דרך שתמשיך לישון כדי שיהיה לי קצת זמן לעצמי ולזוגיות שלנו בערב. האם יש למישהו רעיון? האם זה עובר או שמנסיונכן בלינה משותפת זה ממשיך ככה?

שליחה על ידי ענת* » 04 ינואר 2006, 20:33

כמה זמן-אמא יש לה במהלך היום?

חשבתם/ ניסיתם להרדים אותה אתכם בסלון? כך אולי כשתתעורר היא תרגיש אתכם ליד ולא תרצה לזחול אליכם מחוץ לחדר.
אם היא נרדמת עלייך בהנקה, את יכולה פשוט להניח אותה לידך על שמיכה/ מזרן וכו' ולהמשיך בענייניכם.
יש משהו מאד טבעי בלהשאיר אותה במקום בו היא נרדמה ולא "להוציא אותה מהסיטואציה".

מחשבה

ענת - היא איתי כל היום, אני בקושי עובדת, פעם-פעמיים בשבוע 4 שעות ביום ואז היא עם אביה.
ורד לב - תודה, אכן היא נרדמת בסלון איתנו, עלי תוך כדי הנקה ואז או שהיא נשארת עלי ואחרי כשעה מתעוררת או שאני מעבירה אותה למיטה או משאירה אותה לידי, ואז בדרך כלל היא מתעוררת, משחקת עד שאנחנו הולכות למיטה אבדרך כלל אני נרדמת לפניה

אולי היא עוד לא התחילה את שנת הלילה שלה? מתי היא קמה בבוקר?

היא מתעוררת ב9 או 10 בבוקר, תלוי בה

לא מוקדם. מתי סופית היא נרדמת לשנת הלילה (כשאת כבר איתה)?
האם היא ישנה מעבר לזה עוד פעם אחת ביום? פעמיים?

היא נרדמת סופית לשנת לילה בין 10 לחצות, תלוי במהלך היום. ואז היא מתעוררת בין תשע לעשר וחצי בבוקר. במשך היום היא ישנה פעם או פעמיים, בין חצי שעה לשעתיים תלוי אם אני ישנה איתה או מה עושים.
האמת שזה משתנה מיום ליום, בגדול זה שינה אחת בבוקר נגיד אם מתעוררת ב 9 אז תירדם שוב ב12 בצהרים לשעה ואז ב4 אחר הצהרים לעוד שעה וחצי ואז בערב תירדם בסביבות 8וחצי 9 , מעין נמנום / שינה, תתעורר אחרי חצי שעה שעה ותנסה לא לישון. גם אם היא עיפה היא מנסה לא להירדם, ממש מעירה את עצמה, זוחלת, מתהפכת, מחפשת את הציצי אוספת כוחות ומתעוררת שוב.
ביומיים האחרונים היה שינוי במשך השינה ביום, אתמול ישנה פעמים כל פעם רק חצי שעה בקושי, ואז ב 9 בערב התחילה את שנת הלילה - אירוע יוצא דופן, והיום ישנה רק שינה אחת בצהרים למשך שעתים, נרדמה שוב בשמונה בערב לחצי שעה ועכשיו , 11 בלילה אצלינו נרדמה סופית.

היא נרדמת סופית לשנת לילה בין 10 לחצות, תלוי במהלך היום. ואז היא מתעוררת בין תשע לעשר וחצי בבוקר.
אם ככה, יכול להיות שהיא עדיין לא מתחילה את שנת הלילה שלה... אולי.

את גם כותבת:
, כנראה היא רוצה להיות איתנו בכל פעילותינו
וכאן רציתי לשאול: האם הבית ממשיך להתנהל בערב באותו ווליום? האם ממשיכים כל האורות לדלוק? טלוויזיה? טלפונים? שיחות בקול רם?
אני מצביעה על כל אלה, כי אם אין שינוי בהתנהלות הבית גם בערב לקראת השינה, אז זה יכול להיות קצת מבלבל עבור תינוק. אז אמנם בחוץ כבר חושך, אבל בתוך הבית יש אור (שמשבש לחלוטין את ההתכווננות הטבעית של תינוקות לאור השמש) ואם גם יש קולות, גירויים ופעילויות, זה בטח נורא מסקרן ומעניין...

כך שאם זה המצב אצלכם, כדאי לנסות ולהעביר פאזה לקראת שינה, בית רגוע, טלוויזיה (אם יש) כבויה, אורות עמומים וכו'. ווליום שיחות נמוך ורגוע.
אם אתם רוצים שהיא תלך לישון יותר מוקדם, אולי כדאי בנוסף להתחיל את היום מוקדם יותר. כל פעם קצת יותר מוקדם להתחיל לעשות רעשים של בית בבוקר, כך שהיא לאט לאט תתחיל לקום יותר מוקדם.
כך שבסופו של תהליך הדרגתי (כל כמה ימים להקדים את רעשי הבוקר בחצי שעה - לא יותר, תהליך איטי ומדורג) שבו הערב הוא רגוע, והיום מתחיל מוקדם יותר, אולי זה יסייע לכך ששנת הלילה שלה תתחיל מוקדם יותר ותהיה רצופה.

בכל אופן, משהו חשוב שצריך לזכור: בגיל הזה שום דבר לא קבוע, הכל עוד ישתנה, והכל הכל בנוי מפאזות שונות. ברגע שהתרגלת לפאזה אחת, מיד זו משתנה ופאזה אחרת מתחילה.

בהצלחה!
ואת מוזמנת לעדכן איך הולך לכם.

מה?????? אני לא מבינה?????? כולם פה מצליחים להרדים את התינוקות במיטה????????? רק אנחנו בטיולים אינסופיים או על הכדור וכמובן רק במנשא???? איך זה יכול להיות? ואיך בכלל מרדימים תינוק במיטה?
< מצטערת אני פשוט בהלם וקצת מקנאה>

כולם פה מצליחים להרדים את התינוקות במיטה
אצלי היא נרדמת בהנקה בישיבה. למיטה אני מעבירה אחר כך.
אבל הילה, זה עוד יכול להשתנות. כדאי לנסות מפעם לפעם שיטות חדשות ולראות איך זה עובד.

מה?????? אני לא מבינה?????? כולם פה מצליחים להרדים את התינוקות במיטה?????????
ממש לא, אצלנו זה היה במנשא. אצל חברים שלנו זה רק באוטו (בוכה ברמזורים). אצל אחי זה רק בטיול מתיש בעגלה. תחפשי משהו אחר לקנא (-:
<אצלנו הם ישנים כל הלילה רצוף>
<סתאאאאאם>

כדאי לנסות מפעם לפעם שיטות חדשות ולראות איך זה עובד אנחנו מנסים להקשיב לבקשות שלו ובאמת הרבה פעמים אנחנו בטוחים שהנה אנחנו יודעים איך להרדים את אליה הכי בקלות ומגלים אחרי זמן מה שאנחנו טועים בינתיים הדברים שהוא הכי אוהב זה דברים שאני לא יכולה לעזור בהם כמו קטנוע , אוטו,... לעיתים נדירות ציצי ואם זה הולך אז ההעברה למיטה היא כל כך איטית שמא הוא יתעורר... נראה אולי עוד יבוא היום שפשוט נשכיב אותו במיטה והוא ילך לישון נכון להיום זה נשמע כמו משהו תלוש מהמציאות.

אולי עוד יבוא היום שפשוט נשכיב אותו במיטה והוא ילך לישון נכון להיום זה נשמע כמו משהו תלוש מהמציאות.
ממה שאני מתרשמת, זה בכל מקרה כמעט ולא קורה (מעצמו) בגילאי ינקות.
אבל תמשיכו לנסות מדי פעם ציצי... מי יודע, אולי משהו ישתנה. וחוץ מזה:
הכל עובר. גם השלב הזה יעבור.

שליחה על ידי shanti* » 24 ינואר 2006, 04:52

we all sleep together me my husband and our son (6 month) 2 month ago he started to wake up almost every 2 hours at night and the only thing that relax him is breast feeding, the other thing is that we are moving to a new apt and i don't know if i should put him in a bed and slowly seprate the bed from our bed and then to a new room, or should i start imidiatley new bed, new room - one big change at once. And anyway what kind of bed kids like...

הבן שלי גם בן חצי שנה (ויומיים

), ומהיום הראשון ישן איתנו, נראה לי שאם הייתי מנסה עכשיו להשכיב אותו בחדר אחר היה צפוי לי מאבק, ובצדק.

גם מעבר, גם דירה חדשה, הכל חדש, ועוד בבת אחד להיפרד מאמא ואבא בלילה כשהכי כיף, נדמה לי שזה קצת יותר מדי בשבילו, וסביר להניח שהוא יתחיל להתעורר יותר.
גם הצוציק שלי החל להתעורר בזמן האחרון הרבה יותר, וגם לא ישן צהריים, אני מבינה שזה בגלל כל הגירויים מסביב שמעניינים אותו כל כך... זה שלב, וגם סופו להסתיים מתישהו.

אולי אם תצמידו מיטת תינוק בלי צד אחד (או מזרון לחלופין) למיטה שלכם, ככה שהוא צמוד, אבל יש גם מקום מרווח בשבילכם בלי שהוא חוצץ באמצע אז זה פתרון נחמד.

והייתה פה פרסומת ב כיכר השוק לזוג הורים שמייצרים מיטות כאלו, רק אני לא זוכרת מי בדיוק.

אמא ואבא של רמה אאל"ט

שכבתי הערב עם הקטן במיטה המשפחתית ועלו לי שתי מחשבות שהשאירו אותי עם הרגשה משונה. אפרט: הקטן בן 10 חודשים. ישן איתנו במיטה. רשמית - המיטה שלו פתוחה ומחוברת לשלנו וזה המרחב הפרטי שלו. מעשית - המיטה שלו משמשת מרחב פרטי לכריות מיותרות ולפוך בלילות חמים.
הרגשתי שהוא עייף. הוא חפר עם הראש במיטה ורגז קלות. לא רצה ציצי, לא ידיים רק לרטון. פתאום הבנתי שהוא עייף אך לא מסוגל להרדים את עצמו. מה זה לא מסוגל? הוא לא יודע שיש כזו אופציה בכלל. הרגשתי עצבות על חוסר האונים הזה, על היעדר הנסיון בהרדמה עצמית. אתה עייף אך לא יודע מה לעשות עם העייפות הזאת (הוא מעולם לא נרדם לבד. איתי זה ציצי/ מנשא, עם המטפלת - ידיים).
מקריאה בדף אני מבינה שהמיומנות הזאת עוד תגיע (להרדם לבד).

מחשבה שניה - יש לי תמונה בראש של פעוט שוכב במיטה שלו, חלל מוגן ורך. משחק בבובות הבד, מדבר אליהם ונרדם. פתאום הבנתי שהמיטה המשפחתית מונעת ממנו את הסיטואציה הזאת. לא קרה (וגם לא יקרה בקרוב) מצב בו אשאיר אותו לבד במיטה (המשפחתית כאמור) מפאת הגובה בעיקר. הפרטיות הזאת נמנעת ממנו בעצם משום שאין לו מיטה מוגנת משלו. ואולי ה"פרטיות" הזו היא פיקציה שנועדה לכסות על בדידות במיטת תינוק רגילה? פתאום אני לא בטוחה..

תובנות? הערות?

מצטרפת להתלבטות שלך (-: השאלה שלך תופסת אותי בדיוק בתקופה של התלבטות דומה
אצלי עולה השאלה אם אנחנו לא מפריעים לה לישון.
אנחנו מרדימים אותה (יחד או לחוד, עם / בלי ציצי) בערך ב 2000 (זה נמשך כל דבר בין 5 דקות לשעה וחצי של הרדמה) ואז אנחנו יוצאים מהמיטה לעיניניינו מצטרפים אליה כשעייפים.
אני שמה לב שהיא ישנה מצויין בתחילת הערב - לפני שאנחנו מצטרפים אליה.
אבל ישנה הרבה פחות טוב כשאנחנו איתה וחושבת שאולי היא צריכה יותר מרחב / מיטה משלה {בחדר שלנו כמובן,(אולי בעצם גם פה צריך סימן שאלה?!)}

לגבי הרדמות לבד, נראה לי שללמד אותם את זה לפני שהם מבשילים זה ... לא מרגיש לי נכון. (אני בטוחה שאפשר ללמד ילדים להרדם לבד גם בגיל ממש קטן) מניחה שגם לו ישנה במיטה משלה ואפילו בחדר משלב עדיין היה צריך להרדימה.
ותובנה?! זה מאוד מעייף להרדים אותם במיוחד בערבים שזה לוקח המון זמן ואני רוצה זמן לעצמי ושיזבו אותי ואת ה(.)(.) שלי לנפשנו (-: )

גמני גמני
קשה לי מאד
ומאחר ולקח לי שעה להרדים אותה
והיא סוף סוף נרדמה
אני חייבת לעשות מיליון דברים
אז בנתיים עוקבת (-:

_גמני גמני
קשה לי מאד
ומאחר ולקח לי שעה להרדים אותה
והיא סוף סוף נרדמה
אני חייבת לעשות מיליון דברים_

אצלנו זה הוא, אבל כל השאר אותו דבר. מיום ליום אני רואה כמה יותר ויותר קשה לו אם האי יכולת להירגע בעצמו.
שעות של שכיבה במיטה, התהפכויות, טיפוסים, דפיקת ראש בקירות, חיבוקים, נשיקות, שירים, ליטופים, ובכי ניג'וסי של עייפות כל לילה לפני השינה.
פעם נרדם ב- 20 פעם ב- 23. וזה בלי לספר על הצהריים שלפעמים עוברים בלי שינה בכלל.

סיוט.

וגמני תוהה , האם זה לא עוול? והאם התסכול הרב שהתינוק (8 חודשים) שרוי בו היום וממש בולט שזה מתסכל אותו, האם זה שווה את זה?

שעות של שכיבה במיטה
האם את משכיבה לישון כשהוא עייף?
הצהריים שלפעמים עוברים בלי שינה בכלל
האם יש לו איזה "רווח" מלא לישון במשך היום? פעילות כלשהי שהוא לא רוצה להפסיד? שהות במחיצתך או במחיצת דמות אחרת?

יש לי תמונה בראש של פעוט שוכב במיטה שלו, חלל מוגן ורך. משחק בבובות הבד, מדבר אליהם ונרדם. פתאום הבנתי שהמיטה המשפחתית מונעת ממנו את הסיטואציה הזאת
את יודעת שהתשובה הבאופנית לזה היא, שבובות בד ו"הגנה" של מיטת תינוק הן תחליף לדבר האמיתי - שכיבה ליד אמא (גוף חם הרבה יותר מכל דובי), ותחושת הגנה ליד המבוגרים.

אבל לאחר שאת כבר יודעת את זה

אגיד לך שבעיני, למרות שאני ישנה בלינה משפחתית עם תינוקי, אין שום אסון לשים תינוק (מעבר לגיל מסוים) להירדם במיטה שלו. זאת בתנאי שהוא אכן מרגיש בנוח ונרדם במיטה שלו. אני מכירה כמה תינוקות כאלה, שיונקים ונהנים מהורות צמודה ונהדרת, אבל בלילה נכנסים למיטה שלהם ונרדמים.
אלא שאי אפשר לגרום לתינוק לעשות את זה, אם זה לא מתאים לו. מאבק על הקטע הזה הוא בעיני אבוד מראש - איך מכריחים מישהו להירגע? איך מכריחים מישהו להרגיש בטוח?

כשעבדתי כמטפלת בילדים, לפני שנים, הייתי שמה אותם לישון כך - מכניסה את התינוק למיטה, לפעמים מפעילה מובייל, סוגרת את הדלת ויוצאת. אחרי כמה דקות עוברת שוב להקשיב אם נשמע קול מאחורי הדלת... מעולם לא חשבתי שיש דרך אחרת לעשות זאת, וכל זה נראה לי נעים מאין כמוהו. מצד שני, התינוקות בד"כ נרדמו בלי מחאות (אין לי מושג אילו שיטות הפעילו עליהם קודם לכן). אם לא היו עייפים, הייתי מוציאה ואח"כ מנסה שוב.

בהחלט אפשר להתחיל בתהליך הדרגתי של שינה נפרדת. השאלה היא בשביל מה את עושה את זה. האם רק כדי לממש את התמונה שיש לך בראש (אותה תמונה שהיתה לי כמטפלת צעירה, אותה תמונה שהשתילו בנו מילדות)?

פתאום הבנתי שהוא עייף אך לא מסוגל להרדים את עצמו. מה זה לא מסוגל? הוא לא יודע שיש כזו אופציה בכלל. הרגשתי עצבות על חוסר האונים הזה, על היעדר הנסיון בהרדמה עצמית
עוד תשובה באופנית - הוא גם לא יודע להשיג לו אוכל בכוחות עצמו, וגם לא יודע להתלבש בעצמו, וגם לא ללכת בעצמו. ייקח לו זמן

השאלה היא לא רק מה המטרות שלך, אלא איך את חושבת שראוי להשיג אותן. האם בצמיחה איטית, בפיקוח שלך? האם ב"השלכה למים" ( שיטת חמש הדקות )? האם בהקשבה למה שהילד שלך צריך - לא רק לחמלה שאת מרגישה כלפיו, בגלל סיבותייך שלך?

וראי גם את הדף המעניין כלובי זהב @}

לא קרה (וגם לא יקרה בקרוב) מצב בו אשאיר אותו לבד במיטה (המשפחתית כאמור) מפאת הגובה בעיקר
דווקא זה פתיר לגמרי. אתם נמצאים בשלב ביניים, שבו הוא מתהפך וזוחל אבל עדיין לא מספיק נייד כדי לתפוס הבדלי מרחק וגובה. אני יודעת שבשלב מסוים תינוקי הפסיק לנסות לזחול אל מעבר למיטה, פשוט בגלל שהתחיל להבין שזה גבוה (=מסוכן). את התקופה הזו ביליתי בלהסביר לו איך לרדת מהמיטה - להסתובב ולרדת עם הטוסיק תחילה. לאחרונה, כשהוא כבר יודע לטפס מדרגות ולרדת אותן (שולח יד קדימה להרגיש את הגובה), הוא גם התחיל לרדת מהמיטה לבדו.
עד השלב הזה הייתי משאירה שמיכה מקופלת ליד המיטה, ובצד "שלו" יש גם מגן מיטה (מגן פשוט מאוד, נמוך מאוד, אבל זה "מחסום" פיזי ופסיכולוגי שהוא מתייחס אליו ואף פעם לא מנסה לעבור. כששכב פעם בצד "שלי", הוא כן נפל מהמיטה פעם).
אבל זה שייך כבר ל בטיחות במיטה משפחתית .

עד כאן תשובה מבולבלת

סופ"ש נעים.