הורדה במשקל

התסכול הגדול ביותר של המאה, אולי? תסכול גדול ממנו הוא רק - שמירת משקל...

הפתרון היחיד הוא לעבור לגור במקום שבו האופנה היא נשים מלאות. מי אמר שמרזים בהנקה?
האמת שהסיבה שקשה לרדת במשקל היא כזה כל כך מתסכל להסתכל במראה שישר חיבים ללכת לאכול משהו.......

מי אמר שמרזים בהנקה?

בדיוק מה שאני שואלת. עכשיו אומרים לי שבעצם זה לא מיד שמניקים, אלא כשמפסיקים להניק.

אוי, זה בעצם נורא פשוט.
יורדים במשקל מייד כש........... מפסיקים לאכול!
הבעיה היא שלאי אכילה יש כמה תופעות לוואי לא נעימות.

<בקי מעיזה לדבר על הנושא ממרום הדיאטה הנוכחית שלה. כבר ירדו שני קילו - עוד 20 למנאייק>

חבצלת ובקי

בדיוק מה שאני שואלת. עכשיו אומרים לי שבעצם זה לא מיד שמניקים, אלא כשמפסיקים להניק.
מה זאת אומרת. מייד נכנסים להריון שוב P-: D-: אין דבר כזה לרזות...

אז הבאסה היא שרזיתי ושמנתי חזרה ברגע שחזרתי לאכול נורמלי (ואני לא מהזוללות בלי גבול. אני משתדלת לאכול בריא ולא שטויות)

מחקר שנערך: כמעט כל האנשים שעשו דיאטה בלי פעילות גופנית חזרו למשקל או העלו אותו
תעשו פעילות גופנית - זה מוריד קלוריות באופן מיידי ומה שיותר חשוב - זה מעלה את חילוף החומרים באופן קבוע (ז"א יותר קלוריות נשרפות)

זה כל כך מייאש. אני פשוט לא מצליחה לסתום את הפה. לא עוזר הנקה ולא התעמלות. מה שאני צריכה זה פעילות אירובית ולזה אני לא מצליחה להגיע. אני הולכת פעם בשבוע, אבל זה לא מספיק. אני עושה פילטיס כבר כמה חודשים והשרירים מתחזקים, אבל אי אפשר לראות את זה מתחת לכפלי השומן )-:
אתמול הלכתי לקנות בגדים וזה כל כך מדכא. הייתי בקניון גדול, בחצי מהחנויות בכלל לא מחזיקים את המידה שלי - כולה 44! ובחצי השני או שהיה יקר מדי, אבל ברוב המקרים, פשוט כל כך לא מחמיא, כל כך משמין. לפני הלידה הייתי מידה 38 וקניית בגדים היתה עניין פשוט, מהיר ומהנה.

מילא האוכל, אבל מה עם האטרף הקשה של השוקולד?
זה בגלל ההנקה?
מישהי מכירה את זה?

האטרף הקשה של השוקולד?
חוששני כי האטרף הזה הוא סינדרום חוצה מינים, גילאים, גבולות גאוגרפים ומצבים הורמונלים!
מה שכן, בזמן ההריון פיתחתי חיבה לסוג מסויים של שוקולד, כך שיתכן ויש התאמה ספציפית בין התבחין המדויק, לסוג השוקולד המסויים אותו חייב הגוף לצרוך.
<מוכנה להתנדב להיות נשוא מחקר בסוגיה בתמורה לאספקה שוטפת של החום המתוק הזה>

אפשר רגע לענות ברצינות?
האמת היא שבחיי הבוגרים הצלחתי רק פעם אחת לרדת במשקל בצורה איכותית. עשיתי את זה עם 'שומרי משקל'. ירידה איטית ובריאה. לצערי אחרי הירידה ואחרי שהצלחתי להחזיק בהישג זמן רב יצאנו לטיול ארוך בעולם ואחריו חזרנו לישראל וכל השינויים האלו וחוסר היציבות הוציאו אותי ממסגרת האכילה הנכונה והתוצאות באות לביטוי.
אני ממליצה בחום על 'שומרי משקל'. השיטה שלהם באמת מלמדת לאכול נכון להתאים את צריכת המזון לגוף בלי לשנות או לכפות שינויים גדולים מדי. בעצם מותר לאכול הכל רק צריך ללמוד להעריך עד כמה עשיר המזון הנאכל ובעיקר צריך לעקוב אחרי כלל הצריכה היומית. כלומר מותר לאכול שוקולד אבל צריכים בהחלט להחשיב אותו בספירה היומית, לא לשכוח אותו 2 דקות אחרי שנגמר.

עכשיו חזרתי למסגרת הזו. אני לא מצטרפת לקבוצה אלא בבית עם ליאור ביחד. יש לנו את כל החוברות והאביזרים וכל מה שאנחנו צריכים זו מסגרת ואנחנו מספקים אותה האחד לשניה. בינתיים הולך יופי

חברה שלי התחילה ללכת לדיאטנית. פתאום היא גילתה שמה שהיא נוהגת לאכול (והיא אוכל בריא למדי) מזיק לגוף שלה וגורם לה לצבירת נוזלים. והיא משנה בימים אלו את כל הכלכלה שלה באופן דרסתי ולמרות החששות הגדולים שלה היא טוענת שהיא ממש לא רעבה, נהינת מהאוכל שלה ולא זקוקה כמעט למתוק.
מה שאומר שלפני כן היא באמת אכלה בצורה שגרמה לה להרגיש רע ולצרוך מזונות שהיא לא באמת זקוקה להם.

בכלל, גיליתי שאם אני מתחילה את הבוקר במתוק (גם פרי מתוק נחשב) כל היום נידון להיות מתוק. הגוף מסרב לוותר על האדרנלין. לעומת זאת אם אני מוותרת על המתוק בבוקר לרוב הצורך במתוק (הצורך הפיסי) פשוט לא מתעורר.

דווקא אצלי זה אחרת, בלי מתוק בבוקר אני לא מצליחה לפקוח עיניים, ובמשך היום אני לא להוטה אחרי זה בכלל. אני ממש לא רזיתי מההנקה ועד היום המתניים שלי לא מה שהיו פעם למרות שאני מתעמלת...........
נאי ממליצה גם על שומרי משקל ועל דיאטה קלאב. חברות שלי מאד רזו שם. אני מצאתי שיטה מעולה לדיאטה: להתחבר לחברה בדיאטה:-) היא סופרת קלוריות ואני מרזה

וברצינות: כשהייתי סטודנטית, חברה שלי היתה בדיאטה . כיוון שהיינו לומדות יחד קניתי הביתה את כל הדברים שהיא אכלה בדיאטה שלה וגם הלכתי איתה 3 פעמים בשבוע. מעולם לא ירדתי כ"כ הרבה במשקל

קשה לרזות לבד. מאד מפתה לגמור לילדים את הצלחת (בעלי טוען שהאוכל שם יותר טעים), במיוחד אם נמצאים הרבה בבית, או לחלופין יושבים כל היום על התחת ואוכלים בעבודה.
שמתי לב שלא עוזר לי ללכת לדיאטנית. אני זקוקה כאמור לאנשים בדיאטה מסביבי.
עוד משהו: הפתרון הכי טוב זה לעבור למקום שמודל היופי לא בגיל 14

מאד מפתה לגמור לילדים את הצלחת
לכן אני מראש שמה אוכל על צלחת אחת, לשלושתינו.

עם מתוק בבוקר, בלי מתוק בבוקר, עם ספורט, עם אוכל בריא.....

ה ש ו ק ו ל ד

בעינו עומד.

אני בדיאטה מדהימהההההההההההההה
ואני ממש לא מרגישה אותה ונהנית מהכללללללללללללללללללל
קוראים לה דרך המלך
ובשבוע הראשון צריך לשמור ממש ואח"כ זה פשוט זורם נפלאאאאאאאאאאאאא
הורדתי כבר 5 קילו
מבלי להתאמץ

ממליצה בחום על הדיאטה של מכבי טבעי (משלבת דיקור ופגישות עם דיאטנית). ממש לא מרגישה בדיאטה ומאוד נהנית.
הדיקור (במשך חודשיים), מדכא את התיאבון ובתום החודשיים אתה כבר רגיל לאכול פחות בלי להרגיש רעב (הקיבה מצטמקת)
מה שכן, צריך בנוסף לעסוק בפעילות גופנית כלשהי.

קוראים לה דרך המלך
זו הדיאטה בה משתדלים לרכז את הפחממות לארוחה אחת?
אם כן - ניסיתי ואכן היתה יעילה וקלה (טוב, יחסית...)

מה שכן, צריך בנוסף לעסוק בפעילות גופנית כלשהי.
לא יעזור איך נסובב את זה - זו השורה התחתונה. בלי פעילות גופנית זה לא יעבוד. ואם יעבוד הפעם - יקשה מאוד את הפעם הבאה.
ההסבר עד כמה שזכור לי הולך כך -
בכל סוג של דיאטה, עם או בלי פעילות בצידה, בשבוע הראשון (לערך) הגוף מאבד ריקמת שריר. לא שומן. שריר. רק אח"כ פונה אל ריקמת השומן. יוצא שמעצם התחלת הדיאטה כבר איבדנו ריקמת שריר! ויוצא עוד, שדווקא בשבוע הראשון לא כדאי לרדת הרבה...
מדוע חשוב לשמור ולבנות רקמות שריר? ראשית, הן נראות הרבה יותר טוב. אבל, וחשוב יותר - בעוד שריקמת השריר שורפת קלוריות גם במנוחה, הרי שריקמת השומן היא עצלה, ושורפת רק כקלוריה לשעה (נדמה לי).

אכילה בארוחות מסודרות
אני לא יודעת איך זה אצלכן, אבל אם אני מצליחה לאכול מסודר ולא לחטוף בין ארוחות, אני ארד במשקל, גם אם לא אפחית (או לפחות לא אפחית בהרבה) את ס"כ הקלוריות.
יתכן וזה קשור להסבר שקיבלתי בענין דיאטת 'דרך המלך' באשר לשמירה על רמות אינסולין מאוזנות ונמוכות במהלך שעות היום (יש קשר כלשהו בין אינסולין והשמנה. מעבר לכך לא זוכרת...).

לאכול בריא , בלי כימיקלים (צבעי מאכל , חומרים משמרים , משפרי טעם , שמנים מוקשים) בלי מזונות מזוקקים ולבנים ( קמח לבן והחברים) ובלי מוצרי חלב פרה. עם המון ירקות , פרות , דגנים מלאים , קיטניות , עלים ירוקים מכל הסוגים , תבלינים נהדרים ואהבה . המון הליכות וטיולים בטבע , עבודה בגינה , הנקה וכייף חיים .
לדעתי לאכול בריא , לבשל עם המון אהבה בלי קפואים בלי קופסאות , כמה שיותר קרוב למקור , זו הדרך האמיתית.
דיאטה , ספירת קלוריות והליכה על הליכון בחדר כושר אין להם קשר לחיים באופן טבעי ובדרך כלל נישבר מהם מהר מאוד.

טרה רוסה (ואולי מישהי אחרת שיש לה מידע בנושא) - התוכלי להרחיב לגבי ה"כשמפסיקים להניק" ?
הקטנצ'יק שלי בן שנתיים וכבר כחודש לא ממש מתעניין בציצי (רק פעם בכמה ימים למשך מספר שניות).
אני למדה מכך שהוא על סף גמילה מוחלטת.
באמת הרגשתי שירדתי קצת במשקל לאחרונה אבל לא קישרתי בין הדברים.
תמיד סברתי לתומי שהירידה במשקל מאפיינת רק את השלבים הראשוניים של ההנקה והתכווצות הרחם, מה שאכן קרה בחודשים הראשונים לחייו.
למה בעצם שיהיה קשר בין הפסקת הנקה להרזיה ? לא שאני לא מבסוטה מכך בכל מקרה...

מיכל
אני ממש אימצתי אותה כדרך החיים וטוב לי עם זה.
צריך בשבועיים הראשונים התמדה, ועוד אפשר בהמשך לחשוב שזה לא דיאטה אלא להכין ארוחות בהתאם.
כלומר- אם באמצע היום מתחשק לי מאוד עוגיה, או מתוק- כל מה שאני עושה הוא שאני דוחה את הסיפוק לארוחת האושר.
וזה עובד.
בצהריים אני מבשלת לילדים ארוחה שכוללת פחמימה ירקות ובשר- ולי רק ירקות ובשר.
כך שאין לי צורך ואף תיאבון לאכול יותר מזה.
וכמו שאמרו בביה"ח שלא יהיה לי תאבון- והם צדקו ובגדול.

גם אצלי הבעיה היא הנישנושים, כי הקיבה שלי מאז ומתמיד הייתה קטנה, ואני לא מסוגלת לאכול ארוחה גדולה, ואני גם אוהבת ארוחות דיאטטיות (סלט, בשר רזה/דג ומרק ירקות עבורי מהנה לא פחות מספגטי ותפו"א מוקרם. באמת.) אבל בין הארוחות... אוי:-(

לגבי הרזיה רק כשמפסיקים להניק: אני בכלל לא יודעת אם זה נכון או לא. אם כן, אז אולי הגוף שומר קצת "רזרבה" למקרי חירום, כך שתמיד יהיה לחלב? לא יודעת.

גם אני התחלתי לאחרונה דיאטה ורזיתי (תינוקת בת 3 חודשים + הנקה). אחותי לומדת תזונה, והיא המליצה לי מה להוריד מהתפריט. כמה קיצוצים פה ושם הם מה שעשו את ההבדל.

היא דווקא טוענת שעדיף 5-6 ארוחות קטנות במשך היום, ולא 2 גדולות (גם אם אוכלים אותו דבר, רק ביותר ארוחות, מרזים). כלומר, טוב לנשנש בין ארוחות, השאלה מה הנשנושים (חבצלת

)

טרה הבנתי שזה עניין של גישה- ואצלי הארוחות הקטנות גרמו לי לפתח יותר ארוחות קטנות- שבסופו של דבר כל היום המקרר היה פתוח <וזה בהפסקות שעשיתי בניקיון, כביסה, וכדומה>

וואו, טרה, אני רוצה פעם אחת ולתמיד הכרעה בענין הזה - לנשנש או לא לנשנש!
ברור, הכוונה לנישנושי בריאות (יש דבר כזה?;-)). אבל מצד אחד יש תיאוריה האומרת לרכז הכל ל-3 ארוחות גדולות ובשום פנים ואופן לא לנשנש. ראשית, כי אז יש לקיבה הזדמנות לנוח ושנית, בגלל רמות אינסולין. את התיאוריה הזו שמעתי הן בבי"ח מאיר ('דרך המלך' שאלה דיברה עליה) והן מההומאופת שלי. מצד שני, זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את תיאורית ריבוי הארוחות הקטנות, וגם היא מפיהם של בני סמכא.
ברור שאני אמשיך לנהוג בעיקר לפי מצבי הרוח שלי, אבל אני רוצה קצת סדר!

<תהייָה - האם יתכן שההמלצה פשוט משתנה מאדם לאדם וממצב למצב, על פי הצורך, ושאין דרך אחת נכונה?>
<פתאום התהייה נראית לי חשובה יותר מכל מה שכתבתי...>

מבטיחה לברר את עניין מספר הארוחות בצורה יותר מסודרת.

יש את הדיאטה של דיאטה קלאב אם את אוהבת את הארוחות הקטנות
אם את רוצה אכתוב לך איך הדרך שלהם ב-1200 קלוריות או 1500 קלוריות

בדבר אחד (טוב, ובעוד כמה...) אני מסכימה עם יעל - ספירת קלוריות תביא אותי תמיד להתיאשות מהירה. דוקא בכך דיאטת 'דרך המלך' מאוד התאימה לי - מרגע שאת מבינה מה וכמה ניתן לאכול באותה 'ארוחת אושר', ממש לא צריך לספור.
בכלל, כל שיטת ספירת הקלוריות נראית לי מופרכת - אחד האלמנטים החשובים ביותר אינם מובאים בה בחשבון, והוא כמה קלוריות הגוף מוציא בעת עיכול המזון. אין דין 100 קלוריות ירק ירוק כדין 100 קלוריות של שוקולד (וזאת מעבר לערך התזונתי שבמזונות הללו). הידעתם שלחסה, הנספרת כ-10 קלוריות (כמדומני), יש בעצם ערך קלורי שלילי?

מה שמעניין אותי, כמישהי שעוסקת בתחום (אני נטורופתית) הוא, למשל, מ י כ ל את אומרת ש'דרך המלך' הייתה טובה עבורך, אז מה קרה? למה היא לא טובה עכשיו? או מה קרה מאז?
זה באמת מעניין אותי, אני לא סתם מציקה.
לגבי שאלתך בנושא הארוחות- התשובה היא שאין תשובה אחת שתתאים לכולם. בגלל זה חשוב שהשינוי יהיה מובנה ויתאים לכל אחד באופן אישי. כן, פרישת המזון על פני 5-6 ארוחות ביום היא הגיונית יותר לגוף מאשר לרכז את הקלוריות ב-2-3 אורחות גדולות. זה מאפשר לגוף להתמודד עם כמויות הגיוניות יותר בכל פעם ובאמת לעכל בצורה טובה יותר את המזון ולקבל יותר רכיבים תזונתיים כך. כאשר הארוחות גדולות יותר, הן מעמיסות יותר על תהליך העיכול והוא לא יוכל לתפקד בצורה יעילה ביותר.
אבל...יהיו אנשים שיתאים להם מאד מודל של 3 ארוחות ביום, כי הם אנשים עם שעות מסודרות וברורות וכך גם עובד הגוף שלהם.
אז אין שחור ולבן, אלא התאמות אישיות.

ורד, (ש)יהיו לך חיים ארוכים (טפו כפול 3, מלח שום וגו'), הרגע ממש עמדתי להפנות את השאלה הנ"ל לדף תזונה נכונה. והנה הקדמת. אז -
ממש לא מציק לי (רק מתלבטת אם הדף הזה הוא המקום לסיפור האישי שלי. אם לא אעביר/תעבירי/יועבר לדף אחר...). לתשובה: אכן, מבנה חיי השתנה במקצת (?!) משהפסקתי לעבוד, וארוחות מסודרות, בשעות קבועות, הפכו למשטר שקשה היה לי להחזיק בו, על אף יתרונותיו הבלתי מעורערים בכל הנוגע ליעילות ההרזיה. גם תינוק קטן (ו-מ-ת-ו-ק!), שנוסף מאז לחיינו נמצא כעילה נהדרת לנישנושים ליליים...
הבדל נוסף הוא שינוי גישתי אל נושא מראי החיצוני וההרזיה, מרגע הפיכתי לאם. למשל, היום מצחיק אותי לחשוב שאחד החששות שלי בענין כניסה להריון היה העליה במשקל. כיום זה נראה שולי לחלוטין, בעוד שבעבר כל גרם מיותר הכניס אותי למרוץ מטורף (אין לקרוא דברי כקריאה להזנחה עצמית אחרי הורות! רק מנסה לומר שהדגשים השתנו, ואצלי היו לזה גם השלכות מעשיות).
הוי, פתאום מרגיש כמו דף שפיכת לב ...

צריך גם לשאול למה מנשנשים. לפעמים רעבים, אבל בגלל שעדיין לא שעת ארוחת צהריים, אז מנשנשים. לעומת זאת, אם משחררים את העכבות, ורעבים לצהריים ב-11, אז פשוט צריך לשבת לאכול צהריים, במקום לנשנש ולחכות לשעה 1. אני מאמינה שאם עושים את זה, אז בסופו של דבר אוכלים פחות.

טרה. תודה.
אני אכן עושה את זה, אבל עדיין, בכל פעם שאני מחממת עוף ב 11 בבוקר, אני מרגישה שאני עושה "משהו לא טוב".
מקלה עלי העובדה שזה מחזיר גם את ילדי (ה-מסתבר-רעבים) לחיים.

אני אכן עושה את זה, אבל עדיין, בכל פעם שאני מחממת עוף ב 11 בבוקר, אני מרגישה שאני עושה "משהו לא טוב".
אבל את לא אוכלת אח"כ ב-1 עוד ארוחה גדולה של עוף, נכון? רגשות האשמה האלה, הם הבעיה. הרי אם קמים מוקדם אז הצהריים יותר מוקדמים, כמו לדוגמה קיבוצניקים שהיו אוכלים ארוחת בוקר ענקית כי הם עבדו מ-5. (שלא לדבר על אנגלים שאוכלים נקניקיות ושעועית לארוחת בוקר.

יש תיאוריה האומרת לרכז הכל ל-3 ארוחות גדולות ובשום פנים ואופן לא לנשנש. ראשית, כי אז יש לקיבה הזדמנות לנוח ושנית, בגלל רמות אינסולין.
אז ככה, שאלתי את אחותי והיא הסבירה:
היום די יודעים בוודאות שלא טוב לרכז ב-2-3 ארוחות, כי הגוף נכנס לסטרס (עקה, בעברית). אבל, יש הבדל בין נשנושים לבין 6 ארוחות (אני חשבתי שזה אותו דבר

) נשנושים זה לחטוף על הדרך כל מני דברים כמו קרקרים או אפילו מלפפון. ארוחה זה פיסית לשבת ולאכול, גם כשזו ארוחה קטנה כמו יוגורט או גזר ומלפפון חתוכים. לדעתי אם את מאפשרת לעצמך לאכול ארוחה קטנה בכל פעם שאת רעבה , אז לא תצטרכי לנשנש.

בכלל, גיליתי שאם אני מתחילה את הבוקר במתוק (גם פרי מתוק נחשב) כל היום נידון להיות מתוק. הגוף מסרב לוותר על האדרנלין. לעומת זאת אם אני מוותרת על המתוק בבוקר לרוב הצורך במתוק (הצורך הפיסי) פשוט לא מתעורר.
יש לזה סימוכין! בגלל העניין של האינסולין. כל פעם שאוכלים משהו מתוק או פחממה זמינה (לחם לבן וכ"ו) אז יש קפיצה באינסולין ומיד ירידה כי הסוכרים והפחממות האלה נספגים מהר. כל פעם שיש ירידה כזו מהירה באינסולין, הגוף דורש עוד.
לכן מי שסובל מבעיה כזו של צורך במתוק, מוטב לו שאפילו לא ישתה סוכר בבוקר עם הקפה, כי הגוף נכנס למעגל שקשה לצאת ממנו. מי שבכל זאת חייב איזה קפה עם משהו מתוק, שיאכל את זה בערב, כי אז הולכים לישון והמעגל נשבר (מ י כ ל וכל שאר הערים בלילה, גם לא את זה

)
לירקות אין את ההשפעה הזאת וללחם/פסטה מקמח מלא יש, אבל הרבה פחות. פירות גם מלאים סוכר (יש כאלה שיותר מאחרים).

ליד הבית שלי (בקיסריה) יש מוזיאון ראלי, שמציג בעיקר אמנות מדרום אמריקה. יש שם הרבה פסלי ברונזה של נשים פרואניות בגודל יותר מטבעי, עם בטן וירכיים דשנות - אח! נחת!
אגב, הכניסה למוזיאון ללא תשלום בכל ימות השנה. יוזמה וולונטרית של אחד מהאחים רקנאטי שהתנער ממשפחתו.
מומלץ מאוד. יש שם כמה פסלים מדהימים לגמרי של דאלי וכאמור גם הנשים ההן, המנחמות....

טרה - תודה ולא תודה (הראשון על המידע, השני על איסור נשנושי הלילה...

).
אז אם אני מבינה נכון, אפשר למזג את הרציו שמאחורי שתי הדיאטות (דרך המלך ו 6-ארוחות) לדיאטה 'משופרת' - אמנם לאכול 6 ארוחות (לא נשנושים!), אבל לרכז (כמו ב'דרך המלך') את הסוכרים והפחמימות הזמינות לארוחות בודדות, רצוי בערב. לא?

<מיכל צריכה איזשהו סדר בתיאוריות...>

השני על איסור נשנושי הלילה
התכוונתי שאם את ערה בלילה, אז לא לאכול את המתוק בערב, כי תרצי עוד מתוק בלילה כשאת ערה. בקיצור, מי שרוצה לפנק את עצמו במתוק, לפני שהוא הולך לישון....

אבל לרכז (כמו ב'דרך המלך') את הסוכרים והפחמימות הזמינות לארוחות בודדות, רצוי בערב. לא?
בעיקרון נראה לי שכן, אולי הייתי אומרת לארוחה אחת בודדת? עדיף בכלל לא לאכול פחממות זמינות. זה לא בריא בכל מקרה, גם בלי קשר לדיאטה. זה גם סתם מקשה על החיים, כי זה ממכר. לדוגמה, יש אנשים שיכולים לעשן סיגריה אחת ביום כל החיים. אבל מי שמכור ומפסיק לעשן, לא יכול, כי סיגריה אחת תחזיר אותו בסופו של דבר לעישון מאסיבי. כנ"ל אלכוהוליסט שנגמל. לי אין את ההתמכרות הזו למתוק ושוקולד, אז יותר קל לי. אני שותה במשך היום קפה עם קצת סוכר, ומסתדרת עם זה. מאז שהתחלתי את הדיאטה, אין לי בעיה לא לאכול לחם לבן או פסטה מקמח לבן.

את עניין התשוקה למתוק אפשר וצריך לפתור. זה מצביע על כך שהמנגנון של הסוכר והאינסולין יצא מאיזון ונכון שאולי לא תהיה בעיה בהווה, היא יכולה להתפתח בעתיד (גם לא הרחוק מאד), אם מזניחים את העניין ו"מאכילים" את הצורך.
מה אפשר לעשות?

להוריד מזונות מעובדים מהתפריט ולעבור לפחמימות מלאות למיניהן.
לדאוג לצרוך מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך (זהו מדד הבודק באיזו מהירות מעלה כל סוג מזון את רמת הסוכר בדם). ניתן למצוא טבלאות בספרים ובאינטרנט, חפשו ולימדו את הנושא.
לשלב בין פחמימות מורכבות ומעט שומנים ע"מ שתהליך העיכול יואט במעט בגלל נוכחות השומנים, שמצריכים פירוק "רציני" יותר וכך תרוויחו שהסוכר לא יעלה מהר מדיי.

אותו החוק תקף גם לגבי שילוב של פחימות וחלבונים (אגב, בדיוק בגלל ההאטה הזו כאן ספציפית מדברים על הפרדה בין הפחמימות לחלבונים, כי תהליכי העיכול שלהם קצת שונים בגוף, אבל לעניינינו זה דווקא יכול להתאים. הכל בהפוך על הפוך, כי בסה"כ כאשר כן** מפרידים בד"כ העיכול הופך יעיל יותר וכן יורדים במשקל. אז המלצה זו מסוייגת מאד ותלויה במצב האישי.

פעילות גופנית כבר אמרנו? ידועה כמסייעת לחילוף החומרים, למאזן משק הסוכר בגוף ועוד ועוד ועוד....
מזון עשיר בסיבים תזונתיים שגם הם מפחיתים את שחרור הסוכר המהיר לדם.

וכמובן, התאמה אישית של התפריט. מה שיתאים לשכנה, ולדודה, ולחבר הוירטואלי, לאו דווקא יתאים למצבכם האישי

ורד, תודה. למדתי דברים חדשים

אני מנסה או. אי. מישהו מכיר?

טיפ מצוין של גילה מהדף דיאטת The Zone :

_לפני כארבע שנים, קלטנו שאנחנו פשוט אוכלים יותר ממה שאנחנו אמורים לאכול - בארוחת ערב (העיקרית) הוגש האוכל לשולחן בסירים, והעמסנו על הצלחות עוד ועוד. השינוי היחיד שעשינו היה להעמיס צלחת במטבח, ולהביא לשולחן את הצלחות בלבד (אכלנו כמה שרצינו - מותר לקום לקחת תוספת) - וכך חסכנו לנו את הנישנוש העצלני "רק כי טעים", ושבענו.
פרט לכך - אכלתי כל מה שרציתי, ובכל זמן.
כתוצאה משינוי זה, רזינו לאט ובהתמדה, עד למינימום שמאוד סיפק אותי דקה לפני ההריון.
ה zone מאוד דומה בעיני, לגישה (הפשוטה) הזאת, שלי._

ורד אפשר לשאול משהו?
אמא שלי הייתה אצל איזה דיאטנית שאמרה לה שכדאי לאכול פחמימות מורכבות בכל ארוחה, כדי לעודד יצור סרטונין במוח, מה שגורם להרגשה טובה, וזה אמור לעזור לעבור את השעות בין הארוחות (6 ביום) בלי הרגשת רעב ובלי נשנושים. נשמע לך מוכר? נשמע הגיוני? מה את אומרת?
חלב סויה נחשב לפחמימות או חלבונים?

הגיוני ביותר, ידוע ומוכר.
כמובן שחשוב להקפיד על כמויות, אם את בעניין של ירידה במשקל ורצוי לבחור כאלו עם אינדקס גליקמי נמוך, כפי שכבר כתבתי.
חלב סויה זה גם וגם.
בעקרון בקטניות יש גם חלבונים וגם פחמימות, ברמות משתנות בכל קטנית.
חלב סויה ספציפית מכינים, או יותר נכון מוכרים עם הרבה סוכר. תסתכלי על האריזה!

האם מישהי ניסתה את שיטת " צרופי המזון ", משמע אכילת פירות בלבד בבוקר והפרדת חלבונים ופחמימות ?
מכר יקר שלי שהגיע לגיל 30 עם קפלי שומן בבטן וסנטר כפול, הוריד 20 ק"ג תוך מס' חודשים, חזר להיות רזה כבימי נעוריו, ודיווח על אנרגתיות וחיוניות רבה .
האם שיטה זו יכולה להתאים לעוללינו הרכים ?
בספרים השונים הדנים בכך מעלים ביסוס לכאורה מדעי הממחיש מדוע התזונה האופטימלית הינה הפרדת פחמימות וחלבונים.

היתי רזה ועודני רזה, אך מעגל התזונה שלי נכנס לסחרור מדאיג של אכילת המזונות האסורים בלבד.
זה החל כאשר בני עבר למזון מוצק, לפתע שחררתי כל רסן וחזרתי לאכול שוקולד ולשתות קפה ( וזאת לאחר תקופת התנזרות מוחלטת במהלך כל ההריון ועד להיותו בן תשעה חודשים ). מאז הסחרור אינו נפסק.
אני מבשלת לבני ארוחות טובות ומזינות, ואילו אני אוכלת מזון ברמה תזונתית ירודה מאד.
מפליא שלא השמנתי, אך מימדי הגוף השתנו לרעה.
אני מרגישה רע, חסרת אנרגיה, עצבנית.

עלו בי מחשבות שאולי זה קשור לאמהות האבסולוטית שבי, איבדתי כל חזקה על גופי. הנקה, שינה בלילות עם הצמדות עקשנית לשד, נוכחותו בשירותים, במקלחת, בעת הבישולים.

אני, "מכורה" ושמנה כל השנים, מצליחה לרזות ולאכול "שפוי" בעזרת לא להחליט או להחליט לא של צפריר שפרון.
זה גם המקום להודות לו. מכל הלב.

טרה, תודה שהזכרת לי איפה כתבתי את זה

מה שהכי הדהים אותי הוא ה "לפני 4 שנים" שכתוב שם.

כל החיים שלי היתי רזה מאז ההריון כמובן שהיה שינוי אבל אחרי הלידה הצלחתי לחזור חזרה אומנם לא לגמרי למה שהייתי לפני אבל הייתי מבסוטה עברו כבר חמש שנים מאז הלידה ובזמן האחרון אני ממש השמנתי בעיקר בבטן ואני לא מצליחה לרזות חזרה וגם לא להפסיק לאכול אני פשוט אוהבת לאכול והרבה...
באמת הרעיון של גילה נשמע טוב למלא את הצלחת הבעיה אצלי ששולחן האוכל הוא במטבח וזה ממש לא בעיה גדולה להושיט את היד ולמלא מהסיר עוד
אני שמתי לב על עצמי שאם אני דוחה את ארוחת הבוקר כמה שיותר ואפילו מנסה לותר אליה ככה אני פחות רעבה במשך היום.
למרות שהסינים אומרים שארוחת הבוקר היא הכי חשובה

ליהי בדרך המלך אומרים לאכול אבל לא פחמימות- אולי תנסי חלבון+ירקות ותמנעי מכל פחמימה כך לא תהיי רעבה בהמשך.

זה הולך להיות דף תמיכה....
אחרי שהעלתי שני קילו (וגם זה אחרי שהעלתי קילו אחד בלי שהתכוונתי)
אני חייבת להוריד אותם.
חייבת להוריד שניים וחצי ק"ג תוך חודש. אל תשאלו למה.
אני לא רעבה ולא מפסיקה לאכול.
מנסה מהיום להוריד משקל.

הבעיה העקרית בדיאטות היא ההגבלה הקלורית
זו הטעות - לאכול פחות, לספור קלוריות, לספור ארוחות, לספור את הדקות לארוחה הבאה ולהיות רעבים.
לאף אחד לא מגיע להיות רעב!!! איזה אדם שפוי ישאר רעב כשיש בידו להשיג אוכל??? זה לא מחזיק הרבה זמן מעמד כי זה מנוגד לאינסטינקט ההשרדות שלנו!! זה פשוט לא הגיוני!!
השפע הזה לא היה מצוי על שולחננו מאז ומתמיד לפני פחות ממאה שנה היו אוכלוסיות שלמות בעולם המערבי שהיו רעבות ללחם, אז תחשבו כמה קשה עבדו בשביל "לשים אוכל על השולחן" לפני 500-1000 שנה, האוכל לא היה זמין באופן סדיר בכל ימות השנה באותה הכמות, זה היה תלוי בעונות השנה, במזג האויר, באסונות טבע ובמסחר לא סדיר.
הגוף שלנו, אחרי שנים של אבולוציה וברירה טבעית שרד בזכות הגנים שמניעים אותנו לצרוך מזונות מלוחים, שמנים ומתוקים ובזכות הגנים שהופכים אותם מיד לשומן כשהם נצרכים כדי להתכונן לתקופות קשות יותר.
מה שעושים בדיאטה דלת קלוריות זה מדמים מצבי מחסור, הגוף מיד מנסה להגן על עצמו ומוריד את חילוף החומרים כך שתשרף מינימום אנרגיה ורק על מה שחיוני להשרדות, הגוף נלחם להשאיר כל גרגר שומן שהוא יכול.
אנשים נלחמים באבולוציה בת אלפי שנים ולא מבינים למה לעזאזל כל-כך קשה להם, מרגישים אשמים וחלשים ולא מוצלחים - ברור שזה קשה זה כמעט בלתי אפשרי!!
אז מה? מתיאשים???
לא! בשום פנים ואופן לא!!! אז מה עושים ? מפסיקים להתייחס לכמה אוכלים ומתרכזים במה אוכלים.

תפחיתו צריכה של מוצרי חלב - הסידן בחלב לא זמין לגוף וכל סיפורי הסבתא על חלב זה בריא - זה לא. סידן וחלבון מקבלים מירקות בכמות המספיקה גם לנשים בהריון וגם לילדים בתקופות הגדילה!!

זה לא משנה כמה ארוחות ביום אוכלים ולא משנה כמה (בגבולות הסביר כמובן)

אוכלים אוכל כמה שיותר קרוב לטבע ולמה שאכלו פעם - פחות מוצרי חלב, בשר וביצים והרבה יותר מהצומח: ירקות פירות דגנים קטניות - האוכל עשיר משביע וזול.

מפסיקים עם דיאטות קפיטריה - מפסיקים עם שפע של אופציות ומגוון עשיר המוגשים לשולחן בעת ובעונה אחת באותה ארוחה! מחקרים הראו שאוכל מגוון נצרך בכמויות מאד גדולות לעומת "אוכל משעמם" (תגוונו בין ארוחה לארוחה ולא בין מנה למנה) ותראו איך אתם שבעים מהר.

פעילות גופנית, פעילות גופנית, פעילות גופנית - צאו להליכה קלה אחרי ארוחת ערב ובכל הזדמנות עם בן/בת זוג עם חבר/ה שכנ/ה, עם הילדים. נשים אחרי לידה - שימו את התינוק על מנשא וצאו לטיולים בחוץ (עכשיו מזג האויר משתפר ואין תירוצים) המשקל הנוסף יעזור לכן לשרוף קלוריות והתנועה בצמוד לגופך היא בדיוק מה שהתינוק צריך.

תפחיתו צריכת מרגרינה חמאה ושמנים אחרים מהצומח שמזיקים לכם ומשמינים (אם ניתן המנעו לחלוטין), המעיטו בשמן והשתמשו בעיקר בשמן זית, חריע וקנולה מכבישה קרה (בבתי טבע).

מותר לחטוא, לפשל, להכנע או במילים אחרות לתת לאינסטיקטים הטבעיים שלנו להשתלט לרגע על העניינים, לאכול קצת שטויות ומיד אח"כ לחזור לתלם.
ועוד........

הכי חשוב - אל תכעסו על עצמכם, אתם לא אשמים!! ויש מה לעשות...צריך סבלנות...אין קסמים...אבל יש סיכוי לאורח חיים בריא ובמשקל סביר.
פעילות גופנית ותזונה בריאה ימתנו עם הזמן באופן טבעי את הכמויות של המזון וההרגשה הכללית תשתפר פלאים.

הדף הזה גורם לי לחשוב.
אני מתמודדת עם עודף משקל שגורם לי חוסר נוחות. 10 ק"ג פחות ואני אדם חדש.
ניסיתי מעט מאד דיאטות. אני לא אוהבת דיאטות. הפעם היחידה שהצלחתי היתה עם שומרי משקל כי שם אוכלים הכל ורק שומרים על מסגרת ומעלים את המודעות.
הדיאטות שמלמדות לאכול לא נכון מאד לא חביבות עלי. לא אטקינס עם השטות הזו של לא לאכול פחממות ולא כל מיני דיאטות שיש בהן "ארוחת פרס" כי הרעיון שאוכל הוא פרס נוגד את כל רעיון הדיאטה הבריאה. וכהנה וכהנה רעיונות טיפשיים.
הבנתי שבשביל לרזות אני צריכה לשנות את צורת החשיבה שלי ולא את צורת האכילה שלי. אני יוצאת מתוך נקודת מוצא שאני אוכלת בסך הכל אוכל מאוזן. לא אורגני ולא צמחוני. רק שילוב נכון ונח של כל החומרים הדרושים לגוף תוך התחשבות בהעדפות הקולינריות שלי. הבעיה היא לדעתי במקום שתופס האוכל בחיים שלי. אוכל הוא פיצוי על כעס, שיעמום, חוסר נוחות או מבוכה. ואת המרכיב הזה אני רוצה להוציא מחיי.
היום עשיתי ניסוי עם עצמי. בבוקר שתיתי כוס מיץ תפוזים טרי (זה מה שבא לי הבוקר) ויצאתי לסידורים. לא הייתי רעבה. בכל פעם שבה הרגשתי שאני חושבת על אוכל שאלתי את עצמי למה אני חושבת על אוכל והאם אני רעבה? התשובה היתה "אני לא רעבה ואני חושבת על אוכל כי... פעם זה היה בגלל שלא היה ברור לי לאיפה אני צריכה לנסוע, פעם אחרת בגלל שגיליתי שהתבלבלתי ונסעתי בדיוק לכיוון המנוגד לחנות שאליה הייתי צריכה ללכת ופעם נוספת בגלל שחשבתי עם פרוייקט גדול שעומד לפני ואין לי חשק להתעסק בו. לסיכום בבוקר קצר אחד חשבתי על אוכל 4-5 פעמים כשלא הייתי רעבה. חזרתי הביתה ועשיתי מס' דברים וכששוב מצאתי את עצמי חושבת על אוכל שאלתי את עצמי את השאלה ועניתי לעצמי שאני רעבה. ניגשתי אל המקרר ולקחתי לי שעועית ירוקה מבושלת בכמות שנראתה לי סבירה. חיממתי ואכלתי. כשסיימתי שאלתי את עצמי שוב האם אני רעבה ועניתי לעצמי שלא. עדיין נשאר לי החשק "לנשנש" בגלל הטעם אבל אני כבר לא רעבה.
במשך היום בכל פעם שעניתי לעצמי שאני לא רעבה אימצתי לעצמי את הרעיון של צפריר לאמרתי לעצמי בראש "אני בוחרת שלא לאכול עכשיו" ופתאום תחושת ה"רעב" עברה והרגשתי הרבה יותר קלילה.
החלטתי לט להגביל את עצמי משום מזון. אני אוכל מה שמתחשק לי ברגע שאני רעבה (גם אם זה מנת פלאפל או עוגה) אבל התנאי שלי הוא רעב אמיתי. האתגר כרגע הוא ללמוד לזהות את תחושת הרעב ואת תחושת השובע ולהפריד אותם מה"חשק".

בקי

נשמע מעולה!
עדכני.

אני ממש אבל ממש רוצה להרזות. אין לי רצון להיות רזה. לא בגלגול הזה. אבל אני צריכה להיות רזה יותר בעיקר מסיבות בריאותיות. גם בגלל שבמשפחה שלי יש גנים שגורמים לנשים שמנות מעל גיל 50 לחטוף התקפי לב (עוד 8 שנים) וגם בגלל שכבר עכשיו אני מרגישה שההשמנה מלווה בבעיות בריאותיות שהיו יכולות להמנע.
לא עשיתי הרבה דיאטות בחיים שלי, במיוחד בגלל שאני טיפוס מאד לא מסודר ואני מתבלבלת אפילו כאשני סופרת עיניים בסוודר שאני סורגת. ספירת קלוריות לא באה בחשבון. אני חושבת שמה שבקי כתבה צריך להיות הקו המנחה שלי, אבל לפעמים יש עלי כל כך הרבה לחצים שאני שוכחת (ואז אוכלת). אבל קבעתי לעצמי שאני שמה את שינוי הרגלי האכילה שלי בסדר עדיפות גבוה בחודשים הקרובים.
אה וחוץ מזה אני גאה לומר, שכפדלעה רבת שנים, ששונאת כל צורה של תנועה (למרות השם), מזה כחצי שנה שאני הולכת, לפחות 4 פעמים בשבוע, ואפילו לפעמים יותר. שום שינוי לא נרשם בהיקף המותנים, אבל זה אחלה.

אתן נותנות לילדים אוכל כפרס?

חזרתי מבית החולים- ירדתי קילו מאתיים
פשוט נפלא [-:

עוד שאלה לורד - איך מזהים מזונות עם ערך גליקמי נמוך?
אני הולכת להכין שעועית... ותודה לזהרה ובקי

המשך.....
הרעיון שעומד מאחורי הדיאטה הזו הוא להתמודד עם פיקסציות פסיכולוגיות שיש לנו.
אם מסתכלים באנשים רזים אפשר לראות שהם אכלים הכל ובלי יסורי מצפון. אבל הם מפסיקים לאכול ברגע שהם שבעים. הם לא מנשנשים. הם גם לא מגיבים על כעס, תיסכול, שיעמום או בילבול באכילה.
כל הדיאטות מתמקדות רק באכילה נכונה ולמידה של עקרונות אכילה חדשים אבל בכדי להטמיע אותם אנחנו חייבים לשנות את צורת החשיבה שלנו. מכיוון שמדובר בדברים שאנחנו עושים בתת מודע הרי שכל תהליך של למידה מודעת לא יוכל להתמודד בהצלחה עם הבעיה והדיאטה נידונה לכישלון.
אנחנו חייבים לעשות תהליך של "אילוף" התת מודע שלנו ולנתק את ההקשר בין תחושות מסויימות לבין אכילה. ברגע שהקשר ינתק באופן טיבעי תרד מאד צריכת המזון ובמיוחד צריכת המזון המזיק (סוכרים ושומנים) שמהווה "מזון פיצוי".
וגם לא תהיה בעיה בעתיד מכיוון שלא מדובר בהרגלים חדשים אלא ויתור על הרגלים ישנים.

אם אתם מנסים את הרעיון שלי ספרו לי בבקשה איך זה הולך?
אפשר גם במייל (רק תכתבו לי מי אתם בפורום כדי שאני לא אתבלבל)
[email protected]

אני גיליתי (לא מעט בהשראתה של fly lady) שאני יכולה לנקות את הבית במקום לאכול, כשאני עצבנית או משועממת, זה מספק כמעט באותה מידה, פחות קלוריות, וגם מרווחים בית נקי. אבל לא תמיד יש לי את האנרגיות להתמודד עם הלכלוך.
בקי השיטה שלך נשמעת מאוד טוב, תוכלי להרחיב? האם גילית דרכים להבחין בין רעב פסיכולוגי לרעב אמיתי?

אני מעבירה את התשובה אליך דף מחליטים לרזות

מיכל שץ זה מחיפוש מהיר. זה טוב להתחלה. נסי לחפש glycemic index

שליחה על ידי א_ילת* » 04 מרץ 2004, 13:42

בקי, אבל-
אני אפעם לא רעבה. אני צריכה לצום יומיים כדי שאני אהיה רעבה. וגם אז, תחושת הרעב מתבטאת אצלי בחולשה וכאבי ראש, לא בבטן "מקרקרת" או כמיהה לאוכל.
אני אוכלת כי יש אוכלת. אני אוכלת כי כולם אוכלים. אני אוכלת כי הציעו לי אוכל. אני אוכלת כי כעשיו אוכלים ארוחת בוקר. אני אוכלת כי הילדים משאירים אוכל בצלחת ואסור לזרוק אוכל. אני אוכלת כי אני מתעוררת לעיתים בשתיים בלילה ולפני שאני מבינה מה קורה איתי- כבר הלכה קופסת שוקולד נוטלה.
מה הקשר בכלל בין אוכל לרעב?
אני לא אוכלת כאשר אני מרגישה לא טוב. למשל בזמן וסת.
זה מזכיר לי- כשהייתי צעירה יותר, בתנועת הנוער ויצאנו למחנות קיץ היתה לי רתיעה מבתי השימוש שהיו שם. שרותים עם בור. לא אכלתי במשך שבוע ועוד יומיים קודם כדי שלא אצטרך לגשת לבית השימוש. גם אז לא הייתי רעבה.

העברתי את השאלה והתשובה לדף מחליטים לרזות

שליחה על ידי יעל_צ* » 13 מאי 2004, 10:30

מאז שהתחלתי להתמכר לאתר, כלומר משהו כמו שבועיים-שלושה, ירדתי לפי הערכתי כשלושה ק"ג.
אני אף פעם לא נשקלת, אבל מרגישה את זה בבגדים.
פשוט אין לי זמן לאכול... ברצינות!
אז רק רציתי לכתוב לכם את זה, לפני שאני נעלמת כליל.

< טוב, אמא של אנ"נ לא תעלם כל כך מהר, נשארו עוד כמה עודפים>

חזרתי לדיאטה, וחזרתי לדף
אז הבאסה היא שרזיתי ושמנתי חזרה ברגע שחזרתי לאכול נורמלי
דיאטה זה משהו לכל החיים, אי אפשר לעשות דיאטה ואח"כ להפסיק, כי אז משמינים. בזכות זה זכיתי לכינוי אקורדיאון.
יתכן וזה קשור להסבר שקיבלתי בענין דיאטת 'דרך המלך' באשר לשמירה על רמות אינסולין מאוזנות ונמוכות במהלך שעות היום
אינסולין נקרא "הורמון ההשמנה" בין שאר תפקידיו הוא אחראי על העברת עודף הגלוקוזה מהדם לאחסון בתאי השומן. יש אנשים שמייצרים יותר מדי אינסולין (מכל מיני סיבות), זה גורם לרמות הסוכר לרדת בצורה דרסטית, בעיקר אחרי אכילה, מה שגורם לחשק נוסף לאוכל, עוד גלוקוזה בדם, עוד אינסולין עוד שומן בגוף וחוזר חלילה. הדרך היחידה להפסיק את הסחרחרת הזאת היא להחזיק את רמת הגלוקוז בדם ברמה נמוכה, מה שלאחר יומיים שלושה "מרגיע את הלבלב" כל עוד שומרים על רמה נמוכה של סוכרים ופחמימות בדיאטה, הסוכר בדם נשאר נמוך ולא עולה-יורד-עולה יורד כל הזמן.
זאת הסיבה שלסוכרתיים אסור לאכול סוכר.
עוד "בונוס" לדיאטה דלת-פחמימות הוא שהתהליך המטבולי שהגוף נכנס אליו (להשתמש בשומן של עצמו לאנרגיה זמינה), גורם לירידה ברעב. מהר מאוד התאבון מצטמק, בכלל לא קשה לא לאכול בין הארוחות, וגם לא להתחזר בארוחה עצמה.
זאת דיאטה שכיף לעשות אותה, קל לשמור עליה, ואם רוצים, אפשר פעם בכמה זמן לעשות את החלק הכסאחי שלה, ולמשך שבועיים לא לאכול פחמימות בכלל (גם לא בפירות וירקות) ואז יורדים הרבה ומהר במשקל. אבל רוב הזמן עדיף פשוט לצרוך פחמימות בצורה מתונה (מאוד). כל אחד לפי המטבוליזם שלו בין 30 ל100 ג' ביום.
ולמרות כל המיתוסים, מחקרים שנעשו ב-40 השנים האחרונות בכל העולם מוכיחים שבדיאטה כזאת, גם בשבועות הראשונים, רוב איבוד המשקל מקורו משומנים של הגוף, לא מרקמה רזה ומעט מאוד מנוזלים.
יש עוד המון מידע ומאמרים באתר "הזה" www.atkins.com
על היתרון המטבולי שבדיאטה כזאת עלו 2 חוקרים בארה"ב בשנות ה-40, הראשון שפירסם אותה היה ד"ר אטקינס, קרדיולוג שטיפל בעזרתה בחולים שלו.
היום זה נהיה יותר ויותר פופולרי, והן צצות כפטריות אחרי הגשם, ראה: דיאטת סאות' ביץ', המכורים לפחמימות, דרך המלך, ועוד ועוד.

הבעיה מתחילה בכך שמודל היופי של החברה ה"מאממת" שלנו הוא של ילדות רזות מידי וארוכות מידי - מודל שאינו אפשרי ובטח שלא אחרי הריון ולידה - אז גוף האשה "מחוייב" להיראות ולהיות נשי !!!! אם נפסיק את נורמת הדימוי העגום הזה נוכל לשפר בהרבה את איכות חיינו ועל הדרך גם להפחית את אחוזי האנורקסיה אצל בנות העשרה - אנחנו במקום ה-1 בעולם כרגע בתחום...
הדוגמניות הן קולביות ולגופן אין ולו קשר מקרי עם מידות נורמאליות ואנושיות. עם כל הרגשת הדבאיות - צריך לזכור את הנתונים הנ"ל. וחוצמיזה - ספורט.
אפשר גם לעבור לחטיפים דלי קלוריות - פריכונים או נבטים או להכין גזרים ומלפפונים קלופים וחתוכים למקלות ולא להגיע לשוקולדים או במבות... פשוט לא להכניס את האוייב הביתה, בלי תרוצים - "זה לאורחים"... מגרת שטויות לילדים וזהו. שמבחינתנו לא קיימת.

קראתי איפשהו על גישה לנושא וזה כל כך פשוט שזה מגוחך!!! אוכלים אך ורק כשרעבים (לא כשמשעמם ולא סתם כשבא לאכול) ומפסיקים לאכול כשנגמר הרעב.
זה מתבסס על תפיסה שהגוף יודע מה טוב לו ופשוט צריך להקשיב לו- כשהוא צריך מזון אז יש לספק לו ולא לדחוף לו מזון כשהוא לא דורש זאת. זה ממש מצחיק כמה שזה פשוט ואני מוכרח להגיד שזה עובד!!! מרזים בלי להיות רעבים אף פעם!

שהסיבה.
אני רוצה להיות יפה

מי שיודע את הדרך להרזות שידבר איתי פליז אני מתה להרזות ואין לי מושג איךך

316112942

פ"א - יש הרבה דרכים לרזות ויש אחת שאני מכירה ומוכנה לספר לך עליה

טוב לא יודע אם זה שייך בדיוק לפה - אבל אחייה קצת את העמוד הזה..

יש לי אבחנה/תהייה לגבי BMI - body mass index
מחשבים אותו על ידי חילוק הגובה במטרים בריבוע במשקל
$תמונה$

המספר משמש לסטטיסטיקה גסה.. - והפרשנות שלו היא:
BMI דירוג דרגת סיכון לחלות במחלות
עד 18.5 תת משקל סיכון לתת-תזונה

5-24.9 משקל תקין אין סיכון
0-29.9 משקל עודף מוגבר כאשר יש מחלות רקע נלוות
0-34.9 השמנה דרגה I בינוני
0-39.9 השמנה דרגה II חמור

40 ומעלה השמנה דרגה III חמור מאוד

מה שמעניין הוא כמה דרגות יש מעל "משקל תקין" וכמה דרגות יש מתחת.. זה כאילו מנסים לעדן משקל עודף - זה רק "סיכון מוגבר" במצבים מסוימים.. ואחרי זה "בינוני"... אבל אם רזים - אז זה מיד סיכון לתת-תזונה..

שקלתי את עצמי ערום כרגע ואני ב"משקל תקין". אני באמת מאד מבסוט מהעובי שלי.. נוח לי להיות רזה והיה עוד יותר נוח אם הייתי דווקא נמוך יותר (מה לעשות שבתור ילד הוזנתי מהורמני גדילה והרבה עמילנים וחלבונים - כצמחוני דווקא). מה שמעניין הוא שיש לא מעט אנשים (שנראה לי בד"כ "בסיכון מוגבר" לפחות) שנותנים לי משוב שאני "רזה מדי". במקסיקו ומרוקו ומדינות אחרות פחות "דשנות" הרגשתי מבחינה יחסית שאני נורמלי לגמרי בעובי - אפילו קצת יותר שמן מהממוצע - אבל בארצות כמו כאן וארה"ב אני בהחלט שם לב שרוב האנשים סביבי שמנים יותר. מה שעצוב הוא שמה שנחשב למשקל נורמלי כאן הוא לאו דווקא "משקל תקין" - ובלי לבדוק רגע - אפילו את ה-BMI הגס והמיינסטרים - אנחנו מפטמים את עצמינו ואת ילדינו כדי להראות "נורמלי".

כתבה על מחקר בנושא - "טבעונאים הם רזים ובריאים" - BMI תקין - עצמות קלות יותר אבל חזקות.

אני בהחלט שם לב שרוב האנשים סביבי שמנים יותר

כפרה, זה כי הגעת לדף של אלה שמנסים לרדת במשקל.

קודם כל, דיאטת אטקינס היא מסוכנת אם לא צורכים פחממות בכלל, ובעיקר אם החלבונים והשומנים הם מהחי. אם כבר עושים אטקינס, חייבים לעשות אטקינס צמחוני. מלבד זה, כדאי לעשות אטקינס לתקופה מוגבלת, כדי לאזן את הגוף ולהחזיר תחושות של רעב ושובע (שאכן אין להרבה אנשים! יש להם רק תאבון, כל הזמן, וזה כי הם התרגלו לאכול הרבה יותר ממה שהגוף שלהם צריך). אחר כך אין ברירה חייבים להמשיך לצרוך פחממות, אבל במידה נכונה. (המידה הנכונה- זה מה שקשה בעיקר, זה נכון.)
אני מאוד מתנגדת למודל היופי האנורקטי של החברה שלנו, אבל מאידך צריך לזכור שגם עודף משקל הוא בעייתי מאוד. המידה הנכונה! (כן, שוב היא) חסרה מאוד בחברה שלנו. או שאנחנו אוכלים יותר מידי או שאנחנו אוכלים פחות מידי.
אם נקבע מודל יופי יותר מלא, זה יהיה לא הוגן כלפי אלה שרזות באופן טבעי ובריא להן להיות יותר רזות. לדעתי צריך כמה מודלים של יופי! גיוון במודל היופי! כמו שגם ג'ינג'יות וגם בלונדיניות וגם שחורות שיער יכולות להחשב יפות ולהופיע במגזינים, כך גם גבוהות ורזות וגם נמוכות ועגלגלות (גבוהות ועגלגלות, נמוכות ורזות, בעלות חזה גדול ואגן ירכיים צר, בעלות אגן ירכיים שופע וחזה קטן, בעלות חזה גדול ואגן ירכיים רחב, וכולי וכולי) יכולות להיות יפות!(או לא. מה לעשות, יש גם לא יפות, אבל יופי זה לא הכל בחיים).
מה שמפריע לי זה האחידות במודל. והקיצוניות. צריך איזון.

קודם כל, דיאטת אטקינס היא מסוכנת אם לא צורכים פחממות בכלל, ובעיקר אם החלבונים והשומנים הם מהחי. אם כבר עושים אטקינס, חייבים לעשות אטקינס צמחוני. מלבד זה, כדאי לעשות אטקינס לתקופה מוגבלת, כדי לאזן את הגוף ולהחזיר תחושות של רעב ושובע (שאכן אין להרבה אנשים! יש להם רק תאבון, כל הזמן, וזה כי הם התרגלו לאכול הרבה יותר ממה שהגוף שלהם צריך). אחר כך אין ברירה חייבים להמשיך לצרוך פחממות, אבל במידה נכונה. (המידה הנכונה- זה מה שקשה בעיקר, זה נכון.)
על סמך מה את כותבת את זה? (חוץ מהדעה הרווחת)
מציעה לך מאוד לקרוא את GOOD CALORIES, BAD CALORIES כדי לקבל תמונה מעודכנת ומאוזנת. כדאי לך גם לבדוק מה אומרים המחקרים האחרונים ממש על דייאטות דלות פחמימות נוסח אטקינס. את עשויה להיות מופתעת. (את מוזמנת גם לקרוא דפים היסטוריים כאן כמו מתי התחילו לבשל כדי לראות שהיו קבוצות בתולדות האנושות ששרדו לאורך זמן בלי פחמימות בכלל).

או שאנחנו אוכלים יותר מידי או שאנחנו אוכלים פחות מידי.
את קושרת בין אכילת יתר לעודף משקל. זו הדעה הרווחת, אבל היא אינה בהכרח נכונה. שוב, מציעה לך לבדוק את הנושא. קראתי שיותר ממאה מחקרים ניסו להוכיח בדיוק את זה, והגיעו למסקנה ההפוכה: אין הבדל אמיתי בין כמות הקלוריות שאנשים רזים אוכלים לכמות הקלוריות שאנשים שמנים אוכלים.

גם ההשערה שההשמנה בימינו נובעת מאכילת יתר לעומת האכילה בדורות קודמים היא השערה לא מוכחת (שוב, ממליצה על הספר הנ"ל).

_אני בהחלט שם לב שרוב האנשים סביבי שמנים יותר

כפרה, זה כי הגעת לדף של אלה שמנסים לרדת במשקל._
D-:

היא השערה לא מוכחת
יש השערה טובה ממנה ?

_מחקרים ניסו להוכיח בדיוק את זה, והגיעו למסקנה ההפוכה: אין הבדל אמיתי בין כמות הקלוריות שאנשים רזים אוכלים לכמות הקלוריות שאנשים שמנים אוכלים.
גם ההשערה שההשמנה בימינו נובעת מאכילת יתר לעומת האכילה בדורות קודמים היא השערה לא מוכחת (שוב, ממליצה על הספר הנ"ל)._

תמי, התוכלי להרחיב? מאוד מעניין מה שכתבת ואין לי אפשרות כרגע לקרוא את הספר שציינת...
תודה.

מתוך הרצאה ששמעתי:

יתכן ואף סביר שבדורות קודמים, גם היתה בעיה של השמנת יתר.

יש השפעה על הגוף, גם לאיכות המזון (המקור שלו, טריות, מגוון) באופן כללי, ולא רק לכמות שלו, או לכמות הקלוריות שבו.

כנראה המקור של העניין הוא בכמה תכונות של יונקים ימיים שאימצנו, אחת מהן היא רקמת שומן סמוך לעור. קופי אדם ושאר יונקים יבשתיים, לא משמינים ככה, גם בכמויות מזון גדולות ובלתי מותאמות.

יש קשר ברור לאורח החיים, מבחינת תנועתיות בו. מה שקוראים "פעילות גופנית".

אפשר להיות שמנים וחזקים, אפשר להיות רזים וחזקים. להיות חזקים וחזקות פיסית היה פעם חלק בלתי נפרד מלהיות בן אדם... בריאות היא יותר נגזרת של חוזק, מאשר של העדר עודפים.

יש קשר, למה שקוראים "יציאות" . השמנת יתר יכולה להגרם או מעודף תזונה או מחוסר יציאות. תזונה קלוקלת יכולה להשפיעה, כמו גם הפרשה קלוקלת.

בקיצור, אין בקיצור.

יש השערה טובה ממנה ?
יש כמה, ויש עוד ועוד ככל שחוקרים יותר את הנושא. (להבהרה - ההשערות להלן אינן רק מתוך הספר שהפניתי אליו)

מה שדלית אמרה על איכות המזון, להבדיל מכמותו - אני ממליצה לקרוא את NEANDERTHIN בנושא כי הוא מסביר יפה את ההבדל בין תפיסה ליניארית-מכניסטית לתפיסה של מערכות מורכבות (כתבתי על זה גם בהקשר אחר בדף האם אוכל אורגני סותר פשטות מרצון ). בטבע אין חיות "שמנות" (יש חיות שמטבען יש עליהן שיכבות שומן, אבל הן אינן "שמנות" במידה שמסרבלת את תנועתן). למה? כי חיה כזו לא הייתה שורדת. השמנה היא אנומליה, אולי אפילו צורה של מחלה אוטו אימונית שנובעת מזה אנחנו לא אוכלים מה שאנחנו אמורים לאכול (ואולי גם נחשפים לעוד גורמים סביבתיים חדשים שמשפיעים בכיוון הזה).

ולא, זה לא שאנחנו אוכלים יותר בשר מאשר פעם, או פחות ירקות... זה פשוט לא נכון (לפירוט מפנה לספר). אבל, למשל, בתפריט האמריקני יש הרבה יותר דגנים ממה שהיו בו פעם. [וגם יש אוכל תעשייתי שבעצמו לא אוכל את מה שהוא היה אמור לאכול (פרות אוכלות דגנים ומקבלות הורמונים ואנטיביוטיקות, הירקות והפירות מרוססים ומהונדסים, וכו')] . במקביל, בגלל האמונה (המוטעית) שבשר ושומן מן החי מזיקים לבריאות, החלפנו אותם בעמילנים ושמנים מן הצומח וזה (כפי הנראה) גרר שורה של בעיות בריאות אחרות, כולל השמנה.

יתכן ואף סביר שבדורות קודמים, גם היתה בעיה של השמנת יתר.
הייתה והיא גם מתועדת. מה שעוד מתועד הוא מה שעזר לאנשים לרדת במשקל: דייאטה אה-לה-אטקינס. זו לא הוכחה חד משמעית אבל זה בהחלט צריך לתת כיוון למחקר נוסף.

יש היום כיוון מחקר שלפיו השמנה נובעת לפחות בחלק מהמקרים מזיהום בחיידק (או וירוס) כלשהו שעדיין לא זוהה. (המידע אינו מתוך הספר)
דייאטות מעוטות קלוריות הן אחד הדברים שדווקא יש לגביו מחקר. המסקנה העולה מהן היא שהן גורמות להשמנה. אגב, בבתי חולים יודעים את זה כבר שנים רבות: אחת הדרכים לגרום לחולים לעלות מהר במשקל היא לתת להם דייאטה עתירת פחמימות ועמילנים ומעוטת שומן. (גם המידע הזה אינו מתוך הספר)
יש קשר ברור לאורח החיים, מבחינת תנועתיות בו. מה שקוראים "פעילות גופנית".

לחלק הזה בספר עוד לא הגעתי

אבל גם לדעה הרווחת הזו אין בסיס, לדבריו. אני חושבת שתנועה היא חלק מאורח חיים בריא, אבל אני מתכוונת לכמות סבירה של תנועה (למשל הליכה ממקום למקום במקום נהיגה) ולא לשעתיים ביום של התעמלות אירובית מאומצת במכון כושר.

וכמובן יש גם העניין הגנטי, למרות שהגיוני שהוא משתלב עם גורמים סביבתיים ולא פועל לבד. סביבה גם משפיעה על הגנים (טריגרים סביבתיים קובעים בהרבה מקרים אילו גנים "יופעלו" ואילו לא, וזה מה שבאמת קובע את מצבנו ). (גם המידע הזה אינו מתוך הספר)

בריאות היא יותר נגזרת של חוזק, מאשר של העדר עודפים.
נשמע הגיוני. אגב, בין המיתוסים המופרכים בספר: הקשר בין השמנה לבין מחלות לב, בין כולסטרול בתזונה לבין כולסטרול בכלי הדם, ובין כולסטרול בכלי הדם למחלות לב.

יש קשר, למה שקוראים "יציאות" . השמנת יתר יכולה להגרם או מעודף תזונה או מחוסר יציאות.
זה קצת פחות הגיוני בעיניי. "יציאות קלוקלות" זה סימפטום למשהו שלא בסדר. וכמובן יש שורה של בעיות בריאות שיכולות לגרום להשמנה או לבעיה לרדת במשקל, וייתכן שלכמה מהן יש גם השלכה על ה"יציאות". אני לא הייתי מנסחת את זה בהכרח כקשר של סיבה-תוצאה, יותר כקורלציה (לכל היותר ואם בכלל).

עד כאן ההרחבה לעת עתה. הספר GOOD CALORIES, BAD CALORIES שווה שיסכמו אותו אבל לזה אין לי כרגע זמן

.

והנה קישור שהבאתי גם בדף הבית שלי לכתבה על הספר:
דייאטה ושומן - מקרה חמור של קונצנזוס מוטעה

ההגיון שלי אומר ככה (אזהרת פשטנות):

אם הייתי חלק משבט שגר, למשל, בצפון אמריקה, שם יש שלגים ותנאים קשים חודשים ארוכים, אז הייתי מתפתחת אבולוציונית קצת כמו דב - אוגרת המון כשזמין (יענו משמינה) ואח"כ חיה מהשומן כשלא זמין (יענו צמה.) אם בזמן קרה היתה הפוגה (קורה, קורה. ממש עכשיו הפשיר השלג ורואים את הגינה לראשונה מזה 3 חודשים) אז כל גופי היה בנוי להתנפלות כוללת על כל פוטנציאל מזון, אכילה כמותית ואגירה מקסימאלית.
ובאמת יש שבטים אינדיאניים שהתפתחו לממדי ענק ברגע שהשפע הלקחני הגיע לפיתחם. גילו אצלם גן השמנה. כלומר, הם ממש בנויים לסגנון אכילה כזה, אכילה של אין.

אם הייתי חיה באיזור פורה (חם, שוקק חיים ומזון) הגוף שלי לא היה צריך לפתח מדיניות מצוקה כזאת. במקום זה, הייתי יכולה לאכול כל מה שיש סביבי מתי שזמין ולא לאגור דבר. ואמנם, יש כאלה שלא משנה כמה הם בולסים הם מנצלים זאת ביעילות. (ואני אומרת האמנם ביעילות? אולי בבזבזנות? פשוט כי.. יש? אכילת יש.)

והמסקנה שלי משני הדברים ה"פשוטים" האלה היא כזאת - רזים צריכים לאכול כי הם בנויים לזה שיש סביבם מזון.
שמנים צריכים לצום... פשוט כי הם בנויים לצומות ארוכים. הם בנויים לאגירה מצוקתית ולאחריה "דיאטה" ובמקום זה הם תקועים בתוך חברת שפע וזה הורג אותם (אותנו?)

חוצמיזה, מה שזוהרה אמרה פה לפני ארבע שנים בערך... מאד מדוייק בעיניי. לאכול מקומי, לא מעובד, פשוט, "משעמם", בלי "ארוחות", בלי "כללים"...

אם הייתי צריכה לרשום את ה"כללים" היחידים ש לדעתי כל אחד צריך לשמור עליהם, והם מסתדרים עם כל דיאטה, לא משנה אם אטקינס או טבעונאות, שומרי משקל או אללה יודע מה עוד, זה היה ככה:

לא לחמם שומנים
לא לאכול עמילנים
לא לאכול סוכר לבן
ללעוס הכל קטן קטן (הייתי צריכה בשביל החרוז...)

וזהו. כל השאר זה פלאף... כלומר בפינות של הדברים החשובים באמת.
(ולרזות זה לא חשוב באמת, אם כבר אני מדברת על זה... ככה בהכללה. לא במקרים פתולוגיים או רפואיים.)

תמי, נשמע מאוד מעניין הרעיון לגבי הפחתה בצריכת הפחממות (דווקא נראה לי שפחממות מפירות וירקות תמיד נצרכו בכמות גדולה על ידי בני האדם) ואני אקרא את החומר בקישורים שנתת, אבל בתור התחלה חייבת לציין שאני אישית שמה לב כל הזמן שאנשים שמנים שאני מכירה אוכלים יותר, והמזון שלהם מורכב מיותר שומנים ופחממות מאשר האנשים הרזים שאני מכירה, באופן מובהק.

אני ירדתי בחודשים האחרונים 7 קילו בלי לעשות דיאטה מיוחדת, בלי להיות חולה, בלי להתכוון לזה באופן מיוחד, בלי לסבול. זה כאילו פשוט קרה מעצמו.
האמת היא שמה שגרם לירידה במשקל היתה הלמידה של הנוכחות. ברגע שהתחלתי להיות נוכחת בחיי גם שמתי לב שאני אוכלת סתם דברים שאני לא באמת צריכה והפסקתי בלי שהיה לי קשה כי במקום למלא את החסר באוכל התייחסתי אליו מהמקום האמיתי שממנו הוא בא
מזל שלא זרקתי את החגורה שחשבתי שאני כבר בחיים לא אשתמש בה

ניצן, מאוד אהבתי את מה שכתבת
נראה לי מתאים להעתיק את זה גם לדף אחר יותר רלוונטי

אני מתכוונת לכמות סבירה של תנועה (למשל הליכה ממקום למקום במקום נהיגה) ולא לשעתיים ביום של התעמלות אירובית מאומצת במכון כושר.
גם אני

"יציאות קלוקלות"
התכוונתי לתנוחת היציאה, לא לחרא עצמו (הנימוס מבלבל)

בטבע אין חיות "שמנות" (יש חיות שמטבען יש עליהן שיכבות שומן, אבל הן אינן "שמנות" במידה שמסרבלת את תנועתן).
לא נכון

יש אפילו יונקים שמנים מאוד כולם, יונקים מימיים... ואם אני לא טועה, אין יונקים מימיים "רזים" .
הסרבול מהשומן בא לידי ביטוי בסביבה יבשה. בסביבה רטובה יש להשמנה מהסוג הזה (קרוב לעור) יתרונות רבים.
פיזור השומן אצל קופי אדם, שונה משלנו במידה די ניכרת.

הפשטנות שלי, מסיקה שאולי כדאי לשאול אם בעצם רזון אנושי "טבעי" (כאלו שאוכלים הרבה ולא משמינים), הוא האנומליה ולא ההשמנה?

הפשטנות שלי, מסיקה שאולי כדאי לשאול אם בעצם רזון אנושי "טבעי" (כאלו שאוכלים הרבה ולא משמינים), הוא האנומליה ולא ההשמנה?
הנסיון שלי (וגם קצת דברים שקראתי) מראה שזה לא כמות המזון אלא איכותו.
אתמול אכלתי 3000 קלוריות של מזון חי, לא מרגיש שהשמנתי מזה.
כשעברתי לטבעונות, אכלתי כל יום 100-200 גרם טחינה (מסוג איכותי ביותר), ומספיק קלוריות, והורדתי קילו כל שבוע.

דלית, נראה לי שאנחנו מסכימות לגבי החיות. תני לי לחדד: אני מדברת על השמנה שמפריעה לחיה ניצודה, למשל, לרוץ מספיק מהר כדי לברוח מהנמר, או לחלופין - נמר שמן שלא רץ מספיק מהר והאיילה בורחת

. גם אצל בני אדם, אני מתייחסת להשמנה שמפריעה לתנועה בסביבה המתאימה להם. לא, למשל, על קרפיונים (שמנים) ועל דובות (שמנות, אני יכולה להעיד כי בישלתי בשר דוב) או לווייתניות...
ואני מסכימה לגמרי בנקודה הזו גם עם אלמונית על מונית, וגם עם ניצן: המודל למשקל "נכון" צריך להיות מגוון, ולא כל אחת בנויה להיות קולב.

אלמונית על מונית, מה שכתבת על האנשים שאת מכירה אלה הן ראיות אנקדוטליות. אני יכולה להביא ראיות אנקדוטליות נגדיות לשלך

וכמה כאלה שאני מכירה מקרוב

. אבל כדי להבהיר, אני לא מדברת על ראיות אנקדוטליות - כאלה אפשר תמיד להביא ולכל טיעון - אלא באופן כללי. סביר להניח שבראיות אנקדוטליות נרשמים רק אותם דברים שמתאימים לתבנית החשיבה שלנו. זו גם אחת הסיבות שבמדע מתייחסים אליהן בחשדנות מירבית.

[אבל בואי נניח לרגע שאת צודקת וכל המחקרים האלה טעו, ושאנשים שמנים אכן אוכלים יותר מאנשים רזים. זה שאדם שמן אוכל יותר לא אומר בהכרח שהיחס בין האכילה להשמנה הוא יחס של סיבה-תוצאה. עוד אפשרויות הן שהיחס הפוך (ההשמנה היא הסיבה לאכילה הרבה); שלשתי התופעות יש גורם משותף (נניח, הפרשת יתר של אינסולין שגורמת גם להשמנה וגם לתחושת רעב); או שאלה שתי תופעות שאין קשר אמיתי ביניהן.]

לגבי ירקות ופירות רבים - שוב, ממליצה על הדף מתי התחילו לבשל. בהיסטוריה האנושית הקביעה הזו נכונה לגבי קבוצות מסויימות, במקומות מסויימים, בעונות מסויימות. לגבי ההיסטוריה של העת החדשה, לפחות לגבי אמריקה הקביעה שפעם (נניח בתחילת המאה) אכלו פחות בשר ויותר פירות וירקות היא לא נכונה. אדרבא: מאז שהתחילו לאכול יותר ירקות ופירות ועמילנים ופחות בשר ביצים ומאכלי חלב, ועברו לשמנים מן הצומח במקום שומנים מן החי לרבות חמאה, יש הרבה יותר השמנה ומחלות ניווניות.
תרגום מהספר - השמנה היא הפרעה מטבולית של צבירת שומן יתר, ולא תופעה שנובעת מאכילת יתר או מחוסר פעילות .

אולי כדאי לשאול אם בעצם רזון אנושי "טבעי" (כאלו שאוכלים הרבה ולא משמינים), הוא האנומליה ולא ההשמנה
יש מצב

. אבל אני חושבת שגם כאן כדאי להבדיל בין קבוצות בעלות מטען גנטי שונה, שהגיעו ממקומות שונים בעלי אקלים שונה ותנאי סביבה שונים.

הנסיון שלי (וגם קצת דברים שקראתי) מראה שזה לא כמות המזון אלא איכותו.
בפירוש.

תמי, אין לי זמן כרגע לרשום תגובה מפורטת, אבל מהקטעים שאפשר למצוא באינטרנט מתוך הספר שהמלצת עליו אני יכולה לציין בפירוש שיש הרבה מאוד טעויות מהותיות בהצגת הדברים, ולא ברור אם הן מכוונות או לא.
בכל אופן, אני לא באה לומר לאף אחד מה לאכול ואיך לנהל את חייו- אז תמשיכי לעשות מה שטוב לך!

התכוונתי "הרבה" לאו דווקא מבחינת כמות... גם "הרבה ערך תזונתי" לוקח. השאלה היא איזה ערך, לאיזה גוף, באיזה שלב חיים, לאיזו מטרה...
"איכות" זה מושג חמקמק...