הבנתי למה מעט מניקות

[נורית_מאור_שביט*]

גל, את יכולה לקרוא ספרון של דר' חיים רוזנטל לגבי חיסונים ו/או ללכת להרצאותיו בתחום. רופא והומיאופט.
וגם לחפש חומר של אגודת חסון.

[בשמת_א*]

אני בדיוק אז קצר:
דוגמא אחת היא האדמת.
אמהות שחלו באדמת, המחלה, מחוסנות נגד אדמת לכל החיים וגם מעבירות לבנותיהן נוגדני אדמת שמגינים עליהן במידה מסוימת בחשיפה למחלת האדמת (לא זוכרת בדיוק כמה הגנה לכמה זמן).
לעומת זאת, אמהות שקיבלו חיסון לאדמת - לא תמיד אכן מחוסנות, החיסוניות יורדת עם הזמן אם בכלל היתה, ולא מעבירות שום דבר לילדים שלהן, לא דרך ההנקה ולא בדרך אחרת. התינוקות שלהן פגיעים מאוד למחלה.
וזו רק דוגמא אחת.

לגבי ההרצאה של ד"ר צברי: כתבתי בפירוש, שיש קישור ישיר להרצאה כאן למעלה בדף הזה.

[אמא_בגובה_דשא*]

ניצן אמ סליחה, אבל לא הוכחת כלום (אפילו לא שזה אפשרי!)

אני לא חליתי מעולם באבעבועות רוח, וגם לא חוסנתי מעולם, ובבדיקת נוגדנים התברר שאני מחוסנת.
איך זה יכול להיות?
כנראה שכן חליתי, אבל בצורה קלה ביותר שלא אובחנה אפילו, ולכן הגוף שלי ייצר נוגדנים.

יכול להיות שאצלך זה אותו דבר רק ביחס לאדמת...

ולזה שהערכים קפצו מחוץ לסקאלות יש שלל של הסברים:
יכול להיות שמישהו בסביבה הקרובה שלך היה חולה ולכן היית חשופה לוירוס והמערכת החיסונית קפצה להגן על עצמה.
יותר סביר,
שהיית קצת מיובשת ולכן במ"ל דם מצאו יותר נוגדנים

עם זאת פששש... שווה

[ש_צברי*]

ממש לא שטויות. אלה עובדות שהוכחו מחקרית במחקרים עדכניים. נדמה לי ש ש צברי היא החוקרת שגילתה לאחרונה את המנגנון שמאפשר לגוף האם לפתח נוגדנים מותאמים לחיידקים שמגיעים לפטמה דרך הרוק של התינוק, כדי שיעברו אליו בחזרה דרך החלב (הנוגדנים, לא החיידקים). חבל לקטול לפני שבודקים במה מדובר.


אני לצערי לא החוקרת שגילתה את המנגנון, אני רק חוקרת את התחום ונותנת הרצאות על מנת לקדם הנקה... (כותבת בקצרה כי יש עלי תינוק יונק שמשחרר לי רק את היד החלשה)

[ש_צברי*]

ובהמשך היום אני אכנס להגיב (בלי נדר). ותודה לעדי שהפנתה את תשומת ליבי

[ש_צברי*]

גל הנה אמא, לצערי המידע שאת מביאה אינו תואם את הידוע היום על הקשר בין המערכת החיסונית וחלב האם האנושי אולם ואני שמחה שאת מעלה את הדעות האלה שלצערי עדיין רווחות בקהילה הרפואית ומונעות מהרבה תינוקות את התפתחות אופטימלית האפשרית רק בהנקה.

חלב אם מתעכל כמעט בשלמות בימים הראשונים בשל העובדה כי הוא המעי עביר למחצה (כמו שציינת נכון) אבל אין זה אומר שאחרי שהמעי נסגר הנוגדנים "מתקלקלים". מה שציינת שקיים אצל יונקים אחרים לא ממש רלוונטי לגזע האנושי כי חלב האם האנושי מכיל IgA בעוד שאצל הבקר (שעליהם נעשו מרבית המחקרים) עוברים IgG. ה-IgA מגיע בצורת צמד sIgA עם גורם מדביק (SC) אשר מונע את עיכול הנוגדנים על ידי אינזמי העיכול. מחקרים רבים, שנעזרו בשיטות מחקר שונות, הראו כי חלב אם אינו מתפרק והתינוק נהנה מהנוגדנים כל עוד הוא יונק (גם אם זה למשך שנים). ולצערי גם לא הבנת כראוי מה תפקיד sIgA, והם נמצאים מגינים על רקמות ריריות ולפיכך הם מגינים גם על מערכת העיכול בכללותה. יתרה מזאת, הם מונעים הווצרות דלקת ובכך מאפשרים לתינוק לחסוך את הנזקים של הדלקות.

לגבי הקשר בין הנקה וחיסונים. עדיין אין עדויות כי תאי זיכרון של מערכת החיסון יכולים לעבור בחלב אם (תאים שנוצרים למשל לאחר חיסונים), אולם אימונולוגים רבים לא פוסלים אפשרות זאת ומקווים ששיטות ניתוח מתקדמות יענו על שאלה זאת (גם אני מקווה לבדוק את זה). מה שכן ברור, ונצפה בכמה מחקרים, שהמערכת החיסונית של האם מפרישה חומרים אשר עוזרים לתינוק להתמודד טוב יותר עם החיסונים. אישית, אני מאמינה שהבעיות שנגרמות מחיסונים נובעים בעיקר משילוב של תינוקות שלא יונקים ומחומרי שימור בעייתים.

מקווה שעזרתי להבהיר כמה מהנושאים שעלו

[ניצן_אמ*]

אמא בגובה דשא, זה עקבי בכל בדיקה. אבל עזבי.

[ניצן_אמ*]

ש, תודה!!!
מרתק!
@}

[בשמת_א*]

ש צברי! איזה יופי שהגעת!!!!

[נורית_מאור_שביט*]

אישית, אני מאמינה שהבעיות שנגרמות מחיסונים נובעים בעיקר משילוב של תינוקות שלא יונקים ומחומרי שימור בעייתים.
אינני מדענית.
אני מכירה כמה נשים שמיניקות תקופות לא מבוטלות ונותנות חיסונים - גם אם לא לפי "הספר" של משרד הבריאות, אבל נותנות - וילדיהן חולים לא מעט ואפילו מחלות לא פשוטות ומסתבכות.
כמובן אי אפשר להוכיח שזה קשור, אבל לרוב, כשתינוקות שאני פוגשת חולים לא מעט - ואפילו יונקים - אני מוצאת שהם גם קיבלו חיסונים.

[אמא_של_שפן*]

גל הנה אמא , אין לי עניין להתחיל דיון בנושא, אבל רק רציתי שתדעי שגם כאן (ב"באופן") לא לבד בתפיסותיך את הצורך בחיסונים. אני מסכימה איתך מילה במילה (-: .

[רוקדת_לאור_ירח*]

כמובן אי אפשר להוכיח שזה קשור, אבל לרוב, כשתינוקות שאני פוגשת חולים לא מעט - ואפילו יונקים - אני מוצאת שהם גם קיבלו חיסונים.
לי זה נראה מאד הגיוני. אני חיסנתי רק פוליו ורק אחרי גיל שנה (מומת בזריקה). במנה השלישית והאחרונה, בגיל שנתיים, היתה תגובה מאד בעייתית לחיסון, שלפי הספר לא אמורה להיות לו תגובה כלל. הילדה כמובן עוד ינקה אז. אני מאמינה שהכנסה של חומרים כאלה לגוף מאד מאד מחלישה את המערכת החיסונית, אני בטוחה שזה לא בא וחולף.
אחר כך רציתי לחסן עוד חיסון אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי להחלטה כזו למרות שהיום היא הרבה יותר חזקה מכל בחינה שהיא וכבר ממש לא תינוקת.

[טליה_אלמתן*]

רציתי שתדעי שגם כאן (ב"באופן") לא לבד בתפיסותיך את הצורך בחיסונים.
כאן?! בבאופן?!
מיתוסים נפוצים אודות הקהילה

[גל_הנה_אמא*]

ציטוט ממה שכתבתי לש צברי
_אחת הנשים שכתבה שבמקום לחסן היא מניקה, כך שלי היה נראה שהטענה הלוגית הנסתרת היא שחלב אם מהווה תחליף לחיסון, קשה לי להאמין שבתור מישהי שמבינה באימונולגיה את תאששי טענה כזו.
כל זאת אני כותבת מבלי לשלול את הטענה שאני בטוחה בצדקתה שחלב אם הוא נהדר, אין לו תחליף ומהווה תגבור חיסוני לוולד (ובימים הראשונים אפילו תחליף במידת מה)
ואני גם לא שוללת את הטענות נגד חיסוני ילודים וחיסונים בכלל שבודאי יש מה לפקפק במועד בו הם ניתנים, התרכיבים המסויימים (מקורם שעלול להיות בעייתי, צורת הנגיף, אדג'וונטים מסויימים) ובסכנה הפוטנציאלית והממוששת בהם. שווה לפקפק ולבדוק אבל לצאת נגד כל צורת התחסנות ככלל היא מסוכנת לא פחות _

בסה"כ אם זה ברור שחלב אם לא שקול לחיסון אז אין לי ויכוח עם אף אחת

לנורית ובשמת
ולגבי שאלה מתריסה לי: האם לחלות זה כל כך נורא? לא שאלה מתריסה בכלל ואף אחד לא יתווכח על כך שחיסון הנובע ממחלה אמיתית ששרדת הוא יעיל פי כמה וכמה מחיסון מלאכותי. אבל מה לעשות שיש מחלות שהן קטלניות או אפילו מצבים חיסוניים שהאורגניזם נמצא בהם שלא מאפשרים את שרידתו? למות ולא להתחסן?
הדוגמא של פוליו היא קלאסית: הפעם האחרונה בה היתה התפרצות של המחלה היתה בקרב ילדים שחוסנו בחיסון, ואפילו (עד כמה שידוע לי) בעקבותיו. שימו לב שבשום מקום אני לא גורסת שכל החיסונים טובים יעילים ובטוחים. למעשה להתעסק עם המערכת החיסונית זה אחד הדברים היותר מסוכנים במסגרת ההתערבויות של הרפואה ההומנית ועדיין, מה לעשות, חיסונים הצילו עד היום מיליוני אנשים לאורך ההיסטוריה, אם אתן בוחרות להתעלם מזה זה עניין שלכן ושל בריאות ילדיכן
עם כל הכבוד לטבעיות לעומת מלאכותיות, הרעלים הקטלניים ביותר הם טבעיים וגורמי המחלה הקטלניים ביותר הם טבעיים

ולטליה
למיטב ידיעתי השימוש בחיסון נגד פפילומה התחיל לפני פחות מ-5 שנים. המחקר התחיל עוד קודם אבל לא הרבה יותר ואם תקראי את מאמר הסקירה או את המשפט הספציפי שציטטתי אז באמת מדובר רק במודל ניבואי לגבי התחסנות לכל החיים, הבאתי את זה סתם "לדוגמא" כמשהו אפשרי מדעית ולא כפי שגרסת פרט אשר מעניק אוטומטית נובל לכל המגלה.. (אבל אם את מתעקשת לשמוע על חיסונים שנבדקו לאורך שנים בפועל בבקשה תציצי במחקרים על חיסוני צהבת גם A וגם B ותראי שנשארת רמת נוגדנים מספקת הרבה מעבר ל12 שנים)
...
ושוב למען הסר ספק נכנסתי לכל הדיון הזה רק כדי לטעון דבר אחד פשוט שלא משתמע ממנו שאני בעד כל החיסונים או איך שהם ניתנים וכו' או שאינני מאמינה בתרומתו של חלב אם לחוזק החיסוני של הילד,
רק דבר אחד והוא: חלב אם איננו מהווה תחליף למתן חיסונים
בעיקר בגלל שחלב אם לא יוצר זיכרון חיסוני
או כפי שש צברי כותבת עדיין אין עדויות כי תאי זיכרון של מערכת החיסון יכולים לעבור בחלב אם
(עדיין? תינוק מעל לגילאי יום-יומיים שיהיה מסוגל לספוג לא רק נוגדן אלא תא זר שלם ששייך למערכת החיסונית של האם ולשלב אותו במערכת החיסונית שלו כך שייצר עבורו נוגדנים לפתוגנים בהם מעולם לא נתקל..אמממ...כרגע במסגרת הידוע במחקר הרפואי-מדעי נשמע כמו מדע בידיוני אז עד שיהיה בנמצא רפרנס ביולוגי/אימונולוגי לאפשרות כזו לא הייתי ממהרת בגלל הנקה להשליך את כל החיסונים לפח)

[ש_צברי*]

גל הנה אמא, נראה לי שלא ממש הבנת והידע שלך עדיין לא מדוייק.
תינוק יונק מקבל ומשתמש כל הזמן בתאים שלמים מהאמא, הן בנוגדנים והן בציטוקונים מקרופוג'ים ושאר רכיבי מערכת החיסון. ועל ההעובדה הזאת אין מחלוקת במדע (אולי רק במדע הבדיוני שאת ציינת....). כמו שאמרתי, העדויות על מעבר נוגדנים שהם תאי זיכרון (והם הרלוונטים לגבי מחלות אמהיות וחיסונים שנתנו בעבר לאמא), עדיין לוקות בחסר וזה כנראה משום שהכמות הכללית שלהם נמוכה מכדי להקלט במכשירי מדידה.

[נורית_מאור_שביט*]

מה לעשות, חיסונים הצילו עד היום מיליוני אנשים לאורך ההיסטוריה, אם אתן בוחרות להתעלם מזה זה עניין שלכן ושל בריאות ילדיכן
חלק ניכר מהתמותה בתקופות בהן לא ניתנו חיסונים היתה בשל הגינה ירודה, ובעובדה כיום ישנה הרבה פחות תמותה.
נכון שמחלות מוגרו בשל חיסונים.
נכון שישנן מחלות שקיומן המוחלש בימינו הוא תוצאה של הרבה שנים של חיסון.
אבל לצד זה:

• ישנה התופעה של השפעת, למשל, שבשנים האחרונות, מאז החלו לחסן את האוכלוסיה - הולכים ומתרבים ומתחזקים סוגים מגוונים של שפעת שמתגברים על החיסונים, ואז המחלה קשה הרבה יותר.
• ישנם כיום הרבה יותר ילדים אוטיסטים - שבימינו ישנם לא מעט מחקרים שמדברים על הקשר בינם לבין חיסונים מסוימים.
• ועוד דוגמאות.

להאשים אותי בכך שאני מתעלמת מבריאות ילדיי, זו דמגוגיה מאוד נמוכה, כיוון שאין לך מושג מה אני עושה או לא עושה למען בריאותם (לבד ממה שכתבתי כאן).
ובתור אמא לעתיד, אני חוזרת וממליצה לך לקרוא ולשמוע גם דברים שאינם הולכים רק בתלם הממסדי.
לממסד יש לעיתים אג'נדה משל עצמו שלא בהכרח רואה את טובתך וטובת ילדך בראש מעייניו.
וכמי שנראית לי מתמצאת במחקרים, גם את ודאי יודעת שיש מי שמממן אותם והוא בעל אינטרס...
ואיני אומרת בכך שכדאי לך ללכת בדרכי. רק לפתוח את אופקיך ולשפוט בעצמך.

[נורית_מאור_שביט*]

שמעתי היום על מישהי שילדה לפני פחות מחצי שנה, ועובדת ביונקיה ברפת, בה עובד זוגי.
אני יודעת שהיא חזרה לעבודה מהר מאוד לאחר הלידה, והיום נודע לי שהיניקה רק חודש ועובדת בכל יום כ- 10 שעות.
הזדעזעתי. מה לעשות /-: למרות דברים שכתבתי למעלה, ורצוני לא לשפוט אחרות, קשה לי לשמוע את זה.

זה התחבר לי לקושי שלי לראות שם ברפת בכל פעם מחדש איך מפרידים את העגלים שזה עתה נולדו מאמהותיהם.
משאירים אותם לכמה שעות, אבל נותנים להם שם חלב (קולוסטרום, למעשה) בבקבוק, ואחרי שהאמא גומרת ללקק אותו - לוקחים ליונקיה.
זוגי טוען שממילא הפרות האלה אינן "מחוברות" ליכולות הטבעיות שלהן, והעגלים עלולים להתיבש אם ישארו לצד אמותיהם, כיוון שאלה לרוב לא יניקו את העגל.
הן רגילות להיחלב.

רצה להיניק....

[ילדת_טבע*]

_והעגלים עלולים להתיבש אם ישארו לצד אמותיהם, כיוון שאלה לרוב לא יניקו את העגל.
הן רגילות להיחלב._

[אחת*]

ישנם כיום הרבה יותר ילדים אוטיסטים - שבימינו ישנם לא מעט מחקרים שמדברים על הקשר בינם לבין חיסונים מסוימים.
מבקשת לבדוק טוב עובדות לפני שכותבים.
הקשר ש"נמצא" בין אוטיזם לחיסונים הופרך והתברר שמלכתחילה כנראה לא ממש היה קיים.

[מיכל_שץ*]

_זוגי טוען שממילא הפרות האלה אינן "מחוברות" ליכולות הטבעיות שלהן, והעגלים עלולים להתיבש אם ישארו לצד אמותיהם, כיוון שאלה לרוב לא יניקו את העגל.
הן רגילות להיחלב._
לדעתי הרפתנים מספרים את זה לעצמם כדי להרגיש פחות רע
פרות בתעשית החלב

[נורית_מאור_שביט*]

אחת את בדקת את העובדות?

[אני_רק_שאלה*]

אחת את בדקת את העובדות?
כן.
בזמנו (כבר לפני יותר משנה) כשהתלבטנו בעניין החיסונים, ניסיתי להגיע למחקרים ששמעתי עליהם כל כך הרבה.
כשחפרתי, התברר שהיה מחקר אחד כזה ושהוא היה לחלוטין לא מבוסס ופשוט עורר המון רעש.
אני מצטערת, אני פשוט חושבת שאם מעלים כזו טענה, נטל ההוכחה הוא על הטוען.

[גל_הנה_אמא*]

נורית אם היית קוראת את שכתבתי היית מבינה שאני לא דוחה ביקורת על חיסונים ואני לא מתכוונת לחסן בצורה "עיוורת" אני פשוט גם לא מתכוונת "לא לחסן" בצורה עיוורת
כל דבר חשוב כדאי לבדוק לעומק
ובאמת כדאי לקרוא מחקרים במלואם (בעיקר את הפרק על השיטה והמדגם) ולא ציטוטים במאמרים פופולריים או מסקנות תתפלאי כמה שטויות אנשים מצטטים בלי שהמחקר באמת מבוסס או חוזר על עצמו
או אפילו בלי מחקר בכלל (אנקדוטה לדוג' "בני אדם משתמשים ב10% מהמוח שלהם" בתור מוסמכת בנוירוביולוגיה אין לי מילים איך לתאר כמה זה שטויות ואין לזה שום סימוכין ביולוגי פיסיולוגי ועדיין רוב האוכלוסיה המשכילה מחזיקה בדיעה זו מבלי לדעת מאיפה "פיסת הידע" הטיפשית הזו צצה)

ולגבי הפרות המסכנות, רפתנים לא מתעסקים בחיבור הפרה לעגל אלא רוצים את החלב, ידעת שכל פרה מייצרת חלב כאילו היא מניקה 50 עגלים? זה סטרס אדיר על גוף הפרה והסלקציה שהן עוברות לדדניות במיוחד: כמעט כל מחזור 40% מוצאות מהעדר (נשחטות) וכך מייצרים עוד ועוד מוטציות של עטינים על ארבע רגליים - זה אחד המשקים הכי אכזריים אם כבר להיות צימחוני ממניעים למניעת סבל בעלי חיים הכי חשוב להפסיק לצרוך חלב

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אוי אוי
אני צרכנית חלב (לא היסטרית אבל צרכנית..) ולא יכולה אפילו לחשוב על מה שנורית מאור שביט כתבה פה.
מדחיקה ומדחיקה.
אולי אני צריכה משפחת פרות בחצר.
מה עושים עם זה?
ורציתי להגיד לך נורית שגם לי קשה עם החזרה המהירה של נשים לעבודה ועזיבתן במעונות ותינוקיות ויונקיות ולא יודעת איזה עוד שמות המציאו לזה.

[מיכל_שץ*]

ולגבי הפרות המסכנות, רפתנים לא מתעסקים בחיבור הפרה לעגל אלא רוצים את החלב, ידעת שכל פרה מייצרת חלב כאילו היא מניקה 50 עגלים?
הגזמת
עגל ממוצע יונק 15 ליטר ביום. פרה נותנת בין 30 ל-40 ליטר
תעשו את החשבון

[חגית_ל*]

יש גם חלב אורגני, אני רוצה לחשוב ששם מתחשבים בפרות.

[אם_אוהבת*]

אחת הסיבות שלפי דעתי מונעת מאמהות שרוצות להניק הוא הקושי לקום בלילה.
אנחנו ישנים עם ביתנו בת השנה ושלושה חודשים במיטה הזוגית וזה מקל נורא על ההנקות הליליות.
כשהיתה בת כמה חודשים, מתוך צורך להתרווח במיטה עקב כאבי גב, הנחתי אותה במיטה משלה במשך כמה ימים. הרגשתי את הקושי הרב בלקום במיוחד מהמיטה על מנת להניק. לעומת ההנקה בלינה המשותפת שרק מרימה חולצה ונרדמת גם תוך כדי הנקה וגם ככה השינה לא כבדה אז אין חשש שאמחץ אותה.
לחשוב שאמהות צריכות לקום מידי לילה מספר פעמים במשך תקופה ארוכה מתסכל נורא ולא פלא שהרבה מתיאשות. כל הקימה הזו משפיעה גם על הערנות במהלך היום וגם על הסבלנות והעצבים.
אם רק היו מרשים לעצמם לללא חשש לישון יחד זה היה משנה הרבה. אך הכניסו לנו לראש שזה מטורף ומסוכן וגם גורם לבעיות מאוחר יותר בגמילת הילד מהמיטה של ההורים.
אני רואה בזה נוחות וקירבה לילדה שלי שגם חשה מוגנת לידי וגם מסופקת בכל עת. ומתי שנצרך לגמול אותה מהמיטה נטפל בזה בעתו ובשעתו. על זה אחשוב כשתפסיק לינוק בלילה או כשתצרך לפנות את מקומה לילד הבא.

[פלוני_אלמונית*]

אחת הסיבות שלפי דעתי מונעת מאמהות שרוצות להניק הוא הקושי לקום בלילה.

זו דווקא סיבה להיניק, כי לקום וללכת למטבח ולטפל בבקבוקים, קופסאות, מדידות וכו' הרבה יותר קשה מרק להרים חולצה, אפילו אם בחדר אחר.

[גל_הנה_אמא*]

במכון הוולקני ברפת המחקרית מלמדים שפרה ישראלית מממוצעת (הפרות הכי מצטיינות בתנובה צמוד לאמריקאיות) מספקת כמות חלב לכ50 עגלים...
הגזמת
עגל ממוצע יונק 15 ליטר ביום. פרה נותנת בין 30 ל-40 ליטר
תעשו את החשבון
אולי הם לא יודעים לחשב?

[אני_רק_שאלה*]

_אחת הסיבות שלפי דעתי מונעת מאמהות שרוצות להניק הוא הקושי לקום בלילה.
זו דווקא סיבה להיניק, כי לקום וללכת למטבח ולטפל בבקבוקים, קופסאות, מדידות וכו' הרבה יותר קשה מרק להרים חולצה, אפילו אם בחדר אחר._
אבל תינוק ששותה בקבוק מתעורר הרבה פחות מתינוק יונק בדרך כלל

[פלוני_אלמונית*]

זה מיתוס, לא תמיד עובד.

[תמרי*]

אז איך באמת אפשר לשכנע חברה, שעומדת ללדת את בנה השני, להניק?
היא די אנטי-הנקה, ואני לא רוצה ללחוץ יותר מדי כדי לא ליצור עוד יותר אנטי. עם הילד הראשון הניקה קצת (חודש? חודשיים? משהו כזה לדעתי) והיה לה קשה, לא נוח, וכו'.
ובאמת - אם בכל מקרה הילד לא ישן איתך במיטה וצריך לקום כדי להאכיל אותו, אז בוודאי שהרבה יותר נוח לסנג'ר גם את בן הזוג ולהאכיל את התינוק תמ"ל מבקבוק. ואת יכולה ללכת לבית קפה או להמשיך לישון בניחותא.
<משחקת את פרקליטת השטן. או את פרקליטת חברתה>

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

תפני אותה לדפים על חשיבות ההנקה בבאופן טבעי...מזה היא כבר לא תצא (-;

[נורית_מאור_שביט*]

תמרי, חבל וקשה לראות את זה לידך, אבל אם חברתך לא רוצה להיניק אין טעם לנסות לשכנעה, לדעתי.
הסדק היחיד שאני רואה הוא אם אצלה ישנו עדיין סדק שמאפשר להיכנס ולעודד אותה בכיוון הנקה.

ולא ציטוטים במאמרים פופולריים או מסקנות.
או קיי, ובכל זאת איך היית מתיחסת לעניין הבא? כחוקרת - ברור לי. וכאמא?
בשבוע שעבר שמעתי בטלויזיה אמא לילד אוטיסט (עידית טפרסון) שתיארה בבירור את הקשר שראתה בהתפתחות הילד שלה בין החיסון לבין מה שקרה לו לאחריו: רגרסיה בהתפתחות עד לאבחונו כאוטיסט.
היא בפירוש תיארה שדברים שכבר ידע לעשות בהפתחותו הרגילה - חלה בהם נשיגה עד כדי אובדן היכולת.
לא נראה שהיה לה שם אינטרס (אם כי לא בדקתי), והנושא לשמו הוזמנה לא היה זה, כי אם לראות כיצד מתמודדת המשפחה עם המצאותו של ילד אוטיסט במשפחה.
ברור שאני מיחסת חשיבות לעדות זו גם משום שזו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על הקשר הזה.
ונכון - לא קראתי מחקר בנושא, אבל אין סיכוי שאתן את החיסון הזה לילדיי.
גם אני לא מבטלת חיסונים באופן גורף, אלא מחליטה לגבי כל אחד מהם לפי עניינו, אם כי בהחלט הנטיה הראשונית שלי בבחינת החיסון היא לא לתת.

לגבי הרפת, לי מאוד קשה לראות אותן שם בכל פעם שאני מגיעה, בשל כל מה שדובר לעיל.
ובאמת נראה לי שמי שלא עושה לעצמו הנחות בהיחסותו לנושא (רפתנים מספרים לעצמם) יהיה לו קשה לשרוד שם.

[טליה_אלמתן*]

תפני אותה לדפים על חשיבות ההנקה בבאופן טבעי...מזה היא כבר לא תצא.
כן בטח היא סתם אהבלה שהגיעה לכאן הרגע במכונת זמן משנות החמישים, ולא שמעה על חשיבות ההנקה P-: מזל שאנחנו כאן בשביל להאיר את עיניה ואת חייה!!! כיפק-הי לנו!!! אנחנו ממש חכמים!!!
(וכל המעשנים בטוחים שזה ממש תורם לבריאותם, ובגלל זה הם לא נגמלים)

[תמרי*]

לא הייתי לוחצת עליה ,הייתי מכבדת את דעתה.
הדבר היחיד שהייתי עושה ושאולי יידבר אליה זה לספר פעם אחת מניסיוני האישי כמה לי קל יותר להיות אם מניקה _(ואייך לעזאעזל עושים את זה בלי תרופת הפלא שנקראת הנקה?)?!?!.
נשמע שהיא התנסתה רק בחלק המעיק והקשה של החודשים הראשונים, אבל הרי ברגע שמתרגלים זה כייף ונוח ונותן מענה קל לכל דבר.
כיום כשאני רוצה יותר זמן לעצמי במקום לשים בייביסיטר ולצאת לקפה אני מניקה בשכיבה ועפה עם המחשבות שבתוך העולם הפנימי שלי, זה משאיר אותי הכי לבד וזה יותר שווה,זול ושקט מכל בייביסיטר.

[פלונית*]

אופס ! זו לא הייתה תמרי אלא - יועד כתשובה ממני לתמרי...

[יש_לי_אוצר*]

עכשיו אני מבינה כמה חשוב ללמוד על הנקה עוד לפני הלידה וכמה חשוב להכיר יועצת הנקה טובה.
חברה שלי ילדה לפני שבועיים וקיבלה הדרכת הנקה מחורבנת בבית חולים - התפתחו לה פצעים זוועתים, היא התחילה לשאוב ולתת מבקבוק ועכשיו היא כבר לא מצליחה להניק (הקטנה שלה מתעצבנת על הציצי והאם עוברת מיד לבקבוק) אתמול היא החליטה שהיא מפסיקה להניק (וגם מפסיקה לשאוב כי אין לה כוח).
ודווקא מדובר במשהי שמאוד רצתה להניק אבל הרבה מידע שגוי עשה נזק בלתי הפיך עבורה.
אני כל כך עצבנית על הבית חולים (שלא לדבר על ההתערבויות הלא פוסקות שהיו לה בלידה).
מנגד, חברה אחרת ילדה בקיסרי חירום בלניאדו, ומדריכת ההנקה עזרה לה, והיא מניקה בכיף כבר שבועיים.

[ורד_לב*]

יש לי אוצר עוד לא מאוחר לתקן...שבועיים אינם זמן רב כ"כ והכל עוד הפיך.
אם ישנו הרצון, כמובן!
ללא הרצון...

ומבחינת הביוגרפיה האישית שלי- את בתי הראשונה ילדתי בבית וכל סביבתי מניקה ותומכת. ובכ"ז התפתחו לי פצעים מ-ט-ו-ר-פ-י-ם! ממש סבלתי!
הי לי בראש פרק זמן של חודשיים, כזמן ריאלי לעבור דרך הקשיים האלה.
למה חודשיים? כי בעבר הייתה לי חברה שסבלה מבעיות שעברו רק אחרי חודשיים. עזרתי לה קצת בזמן הזה והחווייה הזו נחרתה בזכרוני איכשהו והתקבעה שם.
מי היה מאמין על זה היום? הרי חודשיים זה זמן פסיכי לסבול מכאבים 8 פעמים ביום לפחות!
איזו בורה הייתי!
וכמובן שחשבתי שהכל בסדר, וכולם מסביב אמרו לי שהכל בסדר (מיילדת, חברות, מניקות מנוסות) ומה אני מבינה? כולה, ילדה ראשונה שלי...
לקח לי זמן (אולי גם אגו?) להבין שאני חייבת עזרה מקצועית, ועד שאפשרתי לעצמי את זה. וראו זה פלא, תוך מספר ימים נפתרה הבעיה כבמטה קסמים, עם שינוי תנוחה פשוט וקליל. היא המשיכה לינוק עד גיל מופלג ביותר (שמי חשב עליו בכלל בזמנו? מי תכנן? זה פשוט קרה ככה...).

מה שמדהים אותי בכל פעם שאני נזכרת בתקופה ההיא, זה בשבום שנייה בזמן ההוא לא עלה בראשי לתת לה תמ"ל במקום. לא ממקום צדקני וקורבני, אלא זה באמת לא עלה בראשי.
את זה אני בהחלט זוקפת לסביבה שבחרתי לי- ללידה בבית, לחברות. כי ברור שאם הייתי בסביבת בי"ח זה היה מיד עולה והיו לי דוגמיות וכו'. כמו גם אם הייתי הולכת לטפ"ח.
באמת ובתמים המחשבה לא עלתה בראשי אפילו פעם אחת.

וכמובן שכל ההתנסות הקשה הזו הביאה אותי לתחום המקצועי הזה, כך שיש לי הרבה להודות לקושי הרבה שסבלתי ממנו, לפצעים, לקושי שלי מול עצמי ולבכורתי האהובה!
ועדיין בכל פעם שאני פוגשת יולדת עם פצעים, הגוף שלי זוכר את התחושה באופן מיידי! הצמרמורות והפחד עוד שם... ברררררר

[אם_אוהבת*]

וכמובן שאם בחרו ללדת בבית חולים אז הכל מתחיל מכך שלא ממש מעודדים ועוזרים לאם להניק ובטח שלא לפי דרישת התינוק. עצם זה שמציעים לך שם מטרנה ומגבילים הנקה לכל שלוש שעות משבשים מהדרך.
ואגב אמהות שנותנות תמ"ל אם כל ההכנה הדרושה, נראה כי הנקה שלא במיטה המשותפת קשה יותר כי גם מעייפת פיזית את האם ובטח אם צריכה לקום במיוחד למיטת התינוק, להוציא אותו, לשבת, להשאר ערנית עד שמסיים ולהחזיר למיטה.
לעומת זאת אם יותר יניקו בשכיבה באותה המיטה ירגישו כמה שזה יותר קל בלילות.

בכל מקרה ולא מאחת הבנתי שתינוק שאוכל תמ"ל מעכל לאט יותר מחלב אם וכך יש מרווחים גדולים יותר בין ארוחה לארוחה. אני לא מעודדת בכך מתן תמ"ל אך אם נכון הדבר לרוב אז אני מבינה למה אומרים שתינוק אוכל כל שלוש שעות. אצלי הקטנה יונקת כל שעה בבית ואם היא בחוץ או כשיש אורחים אז היא מושכת גם לשעתיים.
אז נכון שיש תלות בציצי וזה מרתיע רבות מלהמשיך להניק אם בכלל אבל מעבר לכך יש כל כך הרבה סיבות חשובות למה ללכת על הדבר האמיתי.

[אם_אוהבת*]

אה ועוד נתון שבו נתקלתי אצל מכרות ורק לפני שעה היתה לי שיחה עם חברה על כך. יש כאלו שמסרבות להניק מלכתחילה שלא יתעוות להן הציצי. דנו בעניין בדף אחר וכל אחת וסיפורה האישי. לא אגיד שלא אכפת לי ובטח שלא לבן זוגי שכבר ציין בצחוק אומנם, אך עם אמת בדבר, שמקסימום יש סיליקון. אבל נראה לי מגוחך ואגואיסטי למנוע מילדנו להניק מהסיבה הזו למרות שלצערי הרבה בחרו כך.

[אלטר_אגו*]

בכל מקרה ולא מאחת הבנתי שתינוק שאוכל תמ"ל מעכל לאט יותר מחלב אם וכך יש מרווחים גדולים יותר בין ארוחה לארוחה.
אווווו... מניקות יקרות, תנו לי לספר לכן איך זה הולך.
תמ"ל מתעכל לאט, ולכן צריך לתת רק כל שלוש שעות, אחרת התינוק מקבל כאב בטן וגזים. יש רק בעיה אחת: התינוק לא יודע את זה. הוא רעב כבר אחרי שעתיים. באג! מה עושים? אז מגלים שבטיול בחוץ אפשר לעכב קצת את הרעב. אז אחרי שעה-וחצי-שעתיים לוקחים את התינוק החוצה ומטיילים שעה עד שנהיה בערך שעתיים וחצי (שעתיים ושתים-עשרה דקות זה בערך שעתיים וחצי) ואז מאכילים וטופחים לעצמי על הכתף. נחים קצת... ו... שוב יוצאים. מרזים מזה יופי, כמו הנקה.
ואז אין כאבי בטן וגזים והכל יופי, נכון? אז זהו ש.

בקיצור, אני, שאני מקולקלת ולא הצלחתי להניק, מנדנדת לכל מי שבהריון בסביבתי שלהניק זה הכי קל ונוח, ושלא להניק זה תיק כבד מאד.

[בשמת_א*]

יש כאלו שמסרבות להניק מלכתחילה שלא יתעוות להן הציצי.
השדיים "מתקלקלים" מההריון. לא מההנקה. מההריון.

כמו כן, גנטיקה גנטיקה גנטיקה.
(אני למשל מיניקה כבר 11 שנה ומשהו, ברציפות, ו- רגע, אני צריכה לחשוב איך לנסח - ננסה ככה: יש הבדל מסוים בין איך שהם היו בגיל 34 לפני כל ההריונות, לבין איך שהם עכשיו בגיל 47, אבל האמת, לא הבדל רציני. בעיקר אני, הפרפקציוניסטית, רואה אותו P-: בעלי לא).

[בשמת_א*]

אה, שכחתי משהו נורא חשוב: אז, בגיל 34, ובכל השנים שקדמו לגיל הזה והיה לי "חזה", חשבתי שהם נורא לא יפים והיתה לי רק ביקורת על החזה שלי. שהוא לא מספיק ככה ולא מספיק ככה ואלף חסרונות ראיתי בו.

מהרגע שהתחלתי להניק, כל הראייה שלי השתנתה. החזה שלי הוא הכי יפה בעולם, כי אני רואה אותו דרך העיניים והידיים והמלים של הילדים שלי (ואפילו דרך העיניים של האיש שלי).

[תמרוש_רוש]

מהרגע שהתחלתי להניק, כל הראייה שלי השתנתה. החזה שלי הוא הכי יפה בעולם
כן, זה נכון.
אני נכנסתי היום בשירה לחדר האמבטיה, בעודי לובשת חולצה:
"ציצונים,
כן ציצונים קטנים,
כן ציצונים קטנים
ומזינים!!!"
("קטן" אצלנו זו מחמאה המופנית לכל דבר נחמד, מפיל ועד נמלה)

[נועה*]

מהרגע שהתחלתי להניק, כל הראייה שלי השתנתה. החזה שלי הוא הכי יפה בעולם
יו, איזה כיף לך שאת מרגישה ככה. אני דווקא קצת מבואסת מהשינוי בחזה אבל באמת גאה בהם על שהזינו ככה את הגדולה שלי ועכשיו את הקטנה.
א ב ל - אני לא חושבת שהשינוי הוא מההנקה הממושכת. ואתן יודעות מה, גם אם כן-זה שווה את זה! רק לראות ולהרגיש את הילדים שינקו ככה זה ממש שווה את זה!
קראתי כמעט את כל הדף ולפי מה שאני ראיתי מבין חברותיי הלא מניקות- הסיבות לאי הנקה הן בעיקר:

חזרה של האם לעבודה מחוץ לבית- נורא קשה לשאוב כ"כ הרבה וגם אם שואבים, בסופו של דבר זה לא מייצר חלב כמו הנקה (וכמובן שגם אין את העניין של הקרבה לאמא והזמינות של האמא ליונק הקטן..) וגם-קשה להתעורר המון בלילה כשקמים מוקדם לעבודה ויש עוד עבודה בבית וילדים וכו'...
(למרות שאני חושבת שזה יותר קל להניק, בעיקר בלילה, שלא צריך להכין בקבוק וממש להתעורר. וכמובן-שהכי טוב אם לא צריך לקום בכלל וישנים צמוד לקטן, מה שאני עושה אבל אולי באמת לא מתאים לכל אחת. יש לי חברות שסיפרו שהן מפחדות שמתוך שינה יתגלגלו על התינוק. לי זה נראה לא הגיוני אבל אני מבינה שזה מפחיד ומונע מהן לישון איתו)

וגם - העניין של החזה שנופל ומשנה צורה.
אני זוכרת שחברה בהריון שלא רצתה להניק אמרה לי:"זה נראה לי נורא, שהתינוק יינק מהחזה שלי, זה איבר מאד אינטימי. לא יכולה לחשוב על זה..ואח"כ הוא יפול לי" (החזה, כמובן..) אני לא יכולה לתאר את ההבעה שלה כשאמרה את זה אבל כ"כ לא הבנתי ועדיין לא מבינה אותה. רק חבל לי עליה ועל התינוק.

יש לי גם חברות שלא מניקות בגלל קשיים "נורמליים" בתחילת ההנקה, לא יצא להן לקבל עצות מיועצת הנקה, הן התייאשו מלסבול (ובצדק!),לא ידעו מספיק על הנקה בעצמן ולא קבלו מידע נכון מהאחות בטיפת חלב או מהרופא וכך- הפסיקו.

אני כ"כ נהנית להניק מאותן סיבות שכבר כתבו כאן לפניי אבל אני מנסה להביט בעיניים של מי שנכנסת למרוץ המטורף של להיות גם אמא,גם אישה,גם לעבוד מחוץ לבית ולקחת על עצמך ,בנוסף לאימהות, עוד תפקיד של לפרנס, וגם אם אין צורך במשכורת שלך, לעבוד שעות מחוץ לבית ולתת מעצמך(לפעמים כבר אחרי שלושה או שישה חודשים מהלידה) וגם עבודות הבית- אז אני מבינה: למה שאני אתעורר בלילה כ"כ הרבה? למה שאני "אוסיף קושי" לתפקודי כאמא כשגם ככה זה קשה וקורע להיות גם פה וגם שם? ובכלל-כשאת לוקחת על עצמך גם את תפקיד הגבר וגם את תפקיד האישה בבית (מה לעשות, גברים עדיין לא הצליחו להיכנס להריון, ללדת, להניק ו-להיות אמא...) אז זה מאד מאד קשה ולא הוגן! ובטח לא אפשרי להכניס לסדר יום המטורף-שאיבות חלב לאורך זמן או הנקות רבות בשעות אחה"צ ו/או ערב ו/או כל הלילה.
אז באיזה שהוא מקום, אני ממש מבינה אותן.

אני לא חושבת שכל האימהות שלא מניקות מרגישות ופועלות כך, אבל בטוחה שחלק גדול מהן כן.

[מיכלי_לי*]

תוהה בקול. הרבה נכתב למעלה שלידה בבית חולים אינה מעודדת הנקה. אני מכירה משהי שילדה לפני חודש והיתה שבוע במלונית בליס. שם אני מבינה יש ביות מלא תנאים של בית וכד'. באמת במלונית הניקה אך מאז החזרה הביתה פחות ופחות והיום כפי שהבנתי לא מניקה כלל. אם כך יש עוד סיבות.
אני חושבת שהרבה זה חוסר הקבלה של הסביבה. ובנוסף רצון של הרבה אמהות לחזור מיד לחיים הקודמים לצאת לבתי קפה, צריכות זמן לעצמן ומה לעשות החיים השתנו. אי אפשר לקבל בגיל שבועיים זמן לעצמך (מלבד שינה שזה גם לא לגמרי לבד...) כמו שאמרה הסבתא של האם מתחילת דבריי - נתתי להם שעתיים להנות בבית קפה בלי הילדה. אהה???
הנה אתמול היינו ביומולדת היו שם כ10 תינוקות ורק אחת הצהירה שהיא מניקה (היתה רק אחת עם תינוק בן חודש במנשא...) .
הרבה החליטו לא להניק עוד לפני הלידה. למה? ככה כי לא מתאים להן. לא יכלו אפילו להסביר.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

יש גם חלב אורגני, אני רוצה לחשוב ששם מתחשבים בפרות.
לא ממש
גם אותן מפרידים מהעגלים וגם הן מובלות לשחיטה ברגע שהן לא מספקות את הסחורה.

[מטפחת_ירוקה*]

איזה שירשור מרתק, בנות!
אני לא יודעת אם יש לי מה להוסיף...ואם יש לי מה לתרום.
אני בעד הנקה, זה ברור מעבר לכל ספק.
אני גם אמא שלא הצליחה בנקה של שלושת ילדיה - וזוקפת את זה בעיקר לחוסר תמיכה ולחוסר התעקשות שלי לחפש את התמיכה הזאת.
את הילדה הבכורה הנקתי שנה, אבל זה היה נורא, שנאתי כל רגע והייתי מנתקת אותה מהציצי כי התהליך שרף לי את הפיוזים!

את התאומים הנקתי כ-4 חודשים, הנקה משולבת בתמ"ל, על הפנים...הם זנחו את הציצי לבד, סובבו את פרצופיהם וצרחו, ואני הרגשתי כ"כ עייפה, מיואשת, מגעילה, חסרת כוח ואונים.
ולא, אני לא גרה באי בודד. סביבי קהילה שבה כמות ממוצעת של ילדים לאישה עומד על חמישה, ואף אחת, אף אחת לא באה ואמרה: תקראי ליועצת!!! הצילי את ההנקה שלך!
לא. זה לא קרה, ואף אחד לא חשב שיש צורך להלחם על הנקה, ועוד כשיש לך תאומים.

ואת זה אני רואה כבעיה גדולה מאוד: כן, רוב הנשים מתחילות להיניק, אבל כמעט אף אחת לא נלחמת על הנקה, ולא מעודדת מספיק! המעבר לתמ"ל נחשב לפעולה רגילה ונורמלית לגמרי, אם בגיל חודש או אם בגיל 3 חודשים, והמשפט המנחה כאן "אין על מה לעשות דרמות, הנה, הסתכלי סביב - מאות תינוקות גדלו נ-פ-ל-א על תמ"ל והם בריאים ושמחים!"

וזה עצוב.

[אם_אוהבת*]

נכון,
הנתון של חזרת האם לעבודה אכן גורם מאוד משמעותי להפסקת הנקה כבר בתום חופשת הלידה. מה לעשות שרבות בוחרות לשים את הקטנים בפעוטון מגיל כל כך צעיר בכדי לא לאבד את מקום עבודתם. אני לא שופטת אף אחת, יש כאלה שבאמת אין להן ברירה וזקוקות להכנסה נוספת והשילוב של עבודה והנקה לא קל בכלל.
ונכון גם שיש שמנסות להניק ולא הולך להם ולא תמיד יש מי שיעזור וגם המודעות לקבלת עזרה מיועצת הנקה לא גדול.
מבחינה חברתית דווקא נתקלתי בעידוד הנקה אומנם לתקופה הראשונית בלבד, וכמה עצוב שזה נמשך רק שלושה חודשים וחצי, חופשת לידה. למרות הכל אם תבחרי לתת רק מטרנה מלידה אף אחד לא יבקר אותך רק ישאלו למה את לא מניקה. אבל לאחר כחצי שנה של הנקה כבר יתפלאו שאת עדיין מניקה ולאחר שנה כבר יעקמו פרצוף. יהיו שיפרגנו ויגידו כל הכבוד אבל הרבה יגידו שזה כבר מוגזם ושהילד כבר גדול.
אני רואה את זה אצלנו ואת התגובות לכך שביתנו בת השנה ושלושה חודשים עדיין יונקת לרוב. תודה לאל שזכיתי להניק ועדיין ולא חושבת על גמילה מהנקה בעתיד הקרוב.
כבר הגיבו על כך חלק מהמשפחה שאני מגזימה וגם היו שגיחחו. השבוע כשחמי בא לבקר ביקור ארוך יחסית וכבר הילדה היתה רעבה ועצבנית, לקחתי אותה להנקה והוא הגיב בצורה לא מפרגנת, די כבר היא גדולה, היא צריכה לאכול אוכל... אמרתי לו ומה זה בדיוק אוכל? ענה לי, ירקות, פירות. ישר בעלי הגן עליי וענה, היא אוכלת כך וכך ... המשכתי בתגובה, ומה אתה חושב שאוכלים כל הילדים עד גיל שנתיים בערך עד שיכולים לאכול הכל לבד? מטרנה. ומזה מטרנה?, תחליף חלב. אז הילדה שלי לא מקבלת תחליף אלא את הדבר האמיתי וברוך ה' היא גדלה יפה ובריאה ושבעה...
אמא שלי שתומכת בהחלטה שלי אומרת שלא כדאי שאומר לכל אחד שאני עדיין מניקה בכדי לא לפתוח עיניים מאנשים. בכלל מוזר לאנשים שיש עוד נשים שמניקות בגיל כזה ובטח ובטח כאלו שמניקות שניים בו זמנית.
חשבתי על התקופה שבה היו מינקות לנשים אחרות וכמה שזה לא קיים כיום ואם מישהי תחשוב על כך יחשבו שהיא משוגעת. למה לא להחזיר עטרה ליושנה? אני בטוחה שיש כאלו שזה דווקא יתאים להן להתפרנס כמינקות למישהי אחרת שחוזרת לעבוד בתום חופשת הלידה ורוצה שהילד יקבל חלב אם. אוליי אפילו אני הייתי מוכנה לשקול את זה כאופציה.
זה מזכיר לי איזה יום שאחותי באה לבקר עם האחיינית שלי כשהיתה רק בת חודש וחצי. אחותי מסיבות שונות הפסיקה להניק לאחר חודש. לא מדברים איתה על כך כי זה סתם מרגיז אותה ומצער, כי כל זה קרה מתוך שרשרת של טעויות עוד מבית החולים וגם כמובן שהאם לא ממש התעקשה להלחם על כך.בכל מקרה באותו יום הצעתי להניק את הקטנה שלה ולתדהמתי היא הסכימה ללא היסוס. היה לי מוזר שהגיבה כך. הנקתי את הקטנה והתרגשתי כאילו נולדה לי בת נוספת. אחותי ישבה לצידי והביטה ונהנתה לראות את ביתה אוכלת בתאבון מציצי אחר וזה הרגיש לי הכי יפה בעולם, אפילו שזו לא הילדה שלי.
אפילו חשבתי להציע לה שוב אבל עצרתי את עצמי.

אז אני אומרת יוחזרו המינקות .כמו שיש אמהות פונדקאיות למה שלא יהיו גם כאלו שיזינו בשביל אחרות?

[בשמת_א*]

ואף אחת, אף אחת לא באה ואמרה: תקראי ליועצת!!! הצילי את ההנקה שלך!
כי מפחדות. שהאמא לא באמת רוצה להניק והן סתם ימצאו את עצמן נדחפות ומעליבות את האמא, והיא עוד תאשים אותן בטרור הנקה )-:


הנקתי את הקטנה והתרגשתי כאילו נולדה לי בת נוספת. אחותי ישבה לצידי והביטה ונהנתה לראות את ביתה אוכלת בתאבון
כמה מרגש לקרוא על דוגמא כזאת של קרבה בין אחיות! (-:

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אם אוהבת

הבן שלי בן רבע לשלוש, תוהה מתי לעצור (זה הגיל שהפסקתי את הגדולה) ומוכרחה לאמר שיש לי חברה, שמחזירה אותי כל פעם לפוקוס ומזכירה לי שהוא לא כזה גדול ואני יכולה להיות רגועה עם ההנקה..(מזל שהיא בסביבתי). אני לא ממש מתה על פעולת ההנקה למרות שעכשיו כשאני מתחילה לחשוב על סוף (ואין לי עוד ילדים) אני מתחילה להבין שיש בזה כל כך הרבה יופי.
אני הינקתי ממש בגלל שזה הכי טוב לתינוקות שלי. נקודה.

[ההולכת_באתרים*]

אני מתחילה שבוע 37, ילד ראשון. חמותי שלא הניקה את בעלי (לטענתה לא היה לה חלב למרות שנסתה), כל הזמן אומרת לי: "טוב, את לא יודעת אם יהיה לך חלב או מספיק חלב". אמרתי לה שהעדר חלב זה מצב פתולוגי ושאנחנו יונקים והמצב הטבעי של יונק זה שלאחר לידתו אמו מניקה אותו ולפיכך, המצב הטבעי הוא שיהיה חלב. בת דודה של בעלי (אחייניתה האהובה) הניקה חודשיים בשילוב עם תמ"ל. לאחר חודשיים טענה שאין לה כמעט חלב (הזהרתי שיהיה בלבול פטמות, ושהוספת תמ"ל מפחיתה את הביקוש והורגת הנקה וחמותי טענה שמה פתאום, הנה הילדה יונקת והכל בסדר), וחמותי מביאה אותה בתור דוגמה. אז תגידי: "לא רציתי להניק יותר" (היא היתה צריכה לנסוע באופן בהול לחו"ל עקב מקרה טרגי במשפחה), אל תגידי לא היה לי חלב.
בקיצור מעצבן. ועכשיו רבותי, אני מתעצבנת בקלות יותר מתמיד

[ההולכת_באתרים*]

אה, כשסיפרתי שאחיין שלי ינק כמעט עד גיל שנה היא אמרה: "נו, זה בכלל..". ושכחתי, היא כמובן שאלה אותי כמה זמן אני מתכוונת להניק וכשאמרתי, לפחות חצי שנה הנקה מלאה, היא שוב אמרה: "טוב, את לא יודעת איך זה ילך, אם יהיה לך מספיק חלב" אוף. אמא שלי בעד הנקה דרך אגב.

[ורד_לב*]

תצמדי לאמא שלך בהתחלה ואת חמותך תפעילי לעניינים טכניים שבהם היא טובה

[נורית_מאור_שביט*]

כי מפחדות. שהאמא לא באמת רוצה להניק והן סתם ימצאו את עצמן נדחפות ומעליבות את האמא, והיא עוד תאשים אותן בטרור הנקה.
את יודעת מה - עכשיו אני חושבת על דברים שכתבתי במעלה הדף, כנגד התערבות מול נשים שלא מיניקות וכו', מתוך הסיבות האלה.
ועכשיו, לאחר דבריה של אם אוהבת נראה לי שהעניין הוא לגשש איפה רוצים את העזרה שלך ואיפה לא.
שלא יווצר מצב שאף אחת לא מציעה עזרה - מתוך החשש לטרור הנקה - בעוד שהמיניקה זקוקה לעזרה, לעוד דחיפה להמשיך.

ההולכת באתרים תשמרי על עצמך
חבל על העצבים... ועוד על חמות (-:

[נורית_מאור_שביט*]

אני עם ורד.
אחרי לידה, כשהכל כל כך רגיש כדאי להיות עם מי שתומך בך בדרכך ולא מי שמניע אותך ממנה.
יהיה לך חלב. המון חלב - על אפה וחמתה...

[ההולכת_באתרים*]

אמהות שחלו באדמת, המחלה, מחוסנות נגד אדמת לכל החיים וגם מעבירות לבנותיהן נוגדני אדמת שמגינים עליהן במידה מסוימת בחשיפה למחלת האדמת (לא זוכרת בדיוק כמה הגנה לכמה זמן).
לא נכון. אני חליתי באדמת (בילדות המוקדמת) וגם קיבלתי את החיסון הקלאסי שנתנו בזמנו לבנות בכיתות ו' ואינני מחוסנת. מסיבה כלשהי טיטר הנוגדנים ירד לרמות נמוכות מאוד. לא יודעת למה. אולי ש צברי תדע להסביר.

[מטפחת_ירוקה*]

בשמת א, אני לא חושבת שמישהי פחדה...אמרתי תמיד כמה קשה לי עם ההנקה, כמה אני חסרת אונות, והצטערתי בגלוי ובקול כשנאצלתי להפסיק. המצפון הציק לי תמיד. כל אחד יכלה לשמוע ולדעת שזה מאוד מאוד חשוב לי, אבל לא:
נשים פשוט לא רואות את הפסקת ההנקה כאסון!
היו להן שפע תירוצים, למה זה בסדר להפסיק להיניק, כמה זה קשה עם התאומים וכמה אני גיבורה שבכלל הנקתי...

[פלונית_אחרת*]

גם פעם היו הרבה נשים שלא רצו להניק
לא היו תחליפי חלב אבל היתה מינקת
יש על זה סיפורים בהרבה מאוד תרבויות עתיקות...
נשים רצו חזרה את החופש שלהן, ויתרו על התלות הזאת.
זה כמו לשאוב ולתת בבקבוק... בעצם...
זה לא משהו חדש, אפשר לעודד הנקה אבל זה לא משהו שכולן בוחרות בו באופן טבעי
צריך להשלים עם זה, גם אימותינו (מהתנ"ך) לא כולן הניקו...

[יש_לי_אוצר*]

נשים פשוט לא רואות את הפסקת ההנקה כאסון!
כל כך נכון! הרבה חושבות שבכל מקרה אחרי כמה חודשי הנקה נותנים לילד תמ"ל אז זה ממש לא נורא אם לא יניקו.
הנשים היחידות שפגשתי שמניקות יותר משנה הן מבאופן. בסביבה שלי רק מצפים ומחכים שאני אתחיל לתת בקבוק (והקטנה שלי עדיין לא בת חצי שנה).

[בשמת_א*]

היו להן שפע תירוצים, למה זה בסדר להפסיק להיניק.
עצוב שאלה הנשים שמסביבך!

[פלוני_אלמונית*]

אמא לא מיניקה מתוסכלת

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

זה לא משהו חדש, אפשר לעודד הנקה אבל זה לא משהו שכולן בוחרות בו באופן טבעי
חבל מאוד!


הנשים היחידות שפגשתי שמניקות יותר משנה הן מבאופן
עצוב עצוב

גם פעם היו הרבה נשים שלא רצו להניק.
מי אמר שפעם הוא זמן מקודש?

צריך כבר שאיזו חברת כנסת תעשה את המלחמה הזו לעידוד ההנקה - אם היו מגדילים את חופשת הלידה לשנה- זה היה כל כך הרבה יותר נכון.
העיקר שכולם שם למעלה משתמשים במילת הקסם: חינוך
פחחחחח

[נורית_מאור_שביט*]

אם היו מגדילים את חופשת הלידה לשנה- זה היה כל כך הרבה יותר נכון.
נשמע רעיון יפה, אבל אישה שרוצה את הקרירה שלה, לא יכולה לעזוב עבודה לשנה.
תחשבי על הצד של העסק, שצריך להעסיק מחליף/ה למשך שנה. זה מאוד בעייתי.

[אמא_נמרה*]

_נשמע רעיון יפה, אבל אישה שרוצה את הקרירה שלה, לא יכולה לעזוב עבודה לשנה.
תחשבי על הצד של העסק, שצריך להעסיק מחליף/ה למשך שנה. זה מאוד בעייתי._

יש לי בעיה עם הגישה הזו, כי אפשר גם לומר "תחשבי על הצד של התינוק, שצריך תחליף אמא לחלק ניכר מזמן התפתחותו הראשוני". עבודה (הגשמה עצמית, סיפוק, עשייה, תרומה לחברה, כלכלה, פרנסה) וגידול ילדים - שני דברים חשובים, אך לא יכולים להחליף זה את זה.

[אמא_נמרה*]

הנשים היחידות שפגשתי שמניקות יותר משנה הן מבאופן
אני פגשתי נשים ששאבו בעבודה עד שהתינוק היה בן שנה. אבל מעט, וזה עשה אותן תשושות כל כך שעם הילד השני זה כברלא היה.

[אמא_בבית*]

הנשים היחידות שפגשתי שמניקות יותר משנה הן מבאופן.
ולי יש שתי חברות קרייריסטיות לגמרי שמניקות לפחות עד גיל שנתיים.
אחת מהן ילדה לא מזמן וממשיכה להניק עם התינוק גם את בתה הגדולה יותר (בת שנתיים וחצי עוד מעט) ברור שההנקה חלקית ורק בשעות שאחרי העבודה כי התינוקות אצל מטפלת מגיל שלושה חודשים בדיוק ועדיין, יש הרבה הנקה אחר הצהריים ובלילה.
אני בטוחה שאלה שעובדות איתה או סתם שכנות, לא יודעות שהיא מניקה את הגדולה.

[ש_י_ר_י*]

צריך להשלים עם זה, גם אימותינו (מהתנ"ך) לא כולן הניקו

אבל כל הילדים ינקו, וזה כל ההבדל.

[נורית_מאור_שביט*]

יש לי בעיה עם הגישה הזו
גם לי.
הטענה שלי היא שאישה שרוצה להצליח להיניק לאורך זמן בעולמנו המערבי, צריכה למעשה לעשות מאמצים והחלטות בכיוון.
היא אינה יכולה להמשיך לעבוד כרגיל, כמו הגברים שלצידה, ולהצליח להיניק שנתיים +- (נראה לי שהדוגמא הפנטסטית של אמא בבית היא די נדירה).
אני קריריסטית - כאילו - ומיניקה כבר 7 שנים לבד משתי הפסקות של 5 חודשים כל אחת בין אחד לשני.
אני יכולה לעשות זאת כיוון יש לי עסק שלי ואני אחראית לזמנים שלי.
מי שפחות אדונה לזמניה יותר מוגבלת בגמישותה עם חייה וילדיה והנקתם.
ואכן העסק שלי נפגע לא אחת מסדרי העדיפויות הברורים שלי - הילדים קודם, ועדיין יש לי כל הזמן תחושה שהילדים נפגעים גם הם מחוסר הזמן שלי איתם.
אבל על זה כבר דובר רבות: שעם כל לידה נולדות נקיפות המצפון (-:

[מטפחת_ירוקה*]

קריירה והנקה.
יש לי חברה טובה, שפחת היי-טק /-: שמניקה את בנה בן השנתיים כל הערב, ורק לאחרונה הצליחה להגמל מהנקת לילה (כי הוא פשוט לא עזב את הציצי, שעות על גבי שעות).
אז חלק מהנשים ממש ממש מרימות גבה, חלקן טוענות (לא ממש לא נכון) שהוא יונק את נקיפות המצפון שלה על חוסר הזמן שהיא מבלה עם איתו, וחלק חושבות שהיא פשוט לא יודעת מה לעשות עם הילד, אז הכי פשוט לתת ציצי, ובקיצור:
כמעט שאין נשים שמקבלות את זה ברוגע.

[מיכל!*]

נורית
גם אני כמוך-יש לי עסק עצמאי כך שאני יכולה לקבוע כמה ומתי לעבוד ולכן אני יכולה להניק את ילדיי עד גיל מאוחר. גם אצלי סדר העדיפויות הוא קודם כל אמא ואח"כ העבודה בעסק שלי. כל עוד הילדים קטנים אני עובדת מעט מאד והעסק הוא זה שנפגע, זה קצת מבאס אבל אני שלמה עם זה כי אני יודעת שיותר חשוב לי להשקיע בהם. (זה לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע. יש יתרון בזה שאת אמא ועצמאית, אבל מצד שני את גם אחראית ואת צריכה כל הזמן לנסוע וללחוץ הברקס בו זמנית. לומדים את זה...)
כרגע העסק שלי על "אש קטנה" - לא נכבה אבל לא בוער... כשיגדלו הילדים אוכל לעבוד יותר שעות ולהשקיע יותר אנרגיה.
אני מרגישה שיש לי מזל גדול כי רב החברות שלי צריכות לבחור-או בבית או לעבוד משרה מלאה מחוץ לבית והרב שכירות אז זה באמת קשה להניק ככה...

צריך להשלים עם זה, גם אימותינו (מהתנ"ך) לא כולן הניקו
אבל כל הילדים ינקו, וזה כל ההבדל.
מסכימה ולא מסכימה. נכון שכולן ינקו וזה נהדר. א ב ל , לדעתי לינוק מאמא ולינוק ממינקת זה בכל זאת שונה. כידוע, חלב-אם לא רק בריא מבחינה תזונתית אלא גם הקירבה לאמא חשובה. מישהי כאן כתבה כבר (בדף אחר הקשור להנקה) שהנקה זה סוג של קשר בין האם לתינוק.
הלוואי שכל אלה שנותנות תמ"ל ולא מניקות היו שוכרות מינקת. זה בטח יותר עדיף.

[גל_הנה_אמא*]

סיכום של שלושה חודשי הנקה:
הבנתי למה מעט מניקות כי זה מעייף את הגוף. כי זה יכול להמשיך לכאוב גם אחרי שלושה חודשים ויועצת הנקה והתרת לשון (ולראיה חתך חדש בפיטמה אחת ובצקת בשניה). כי זה לא נוח לי להניק מחוץ לבית ועוד יותר מעייף לשאוב והלחץ שלא שאבתי מספיק או שהיום כל היום סיור בשטח וצריך לשאוב מספיק מראש ואח"כ להתמודד עם הגודש בשטח. כי זה פשוט לא נעים לחלוץ שד בחברה, בשיעור, בפארק או בבית קפה (והחמוד שלי לא יודע להתחבר וזהו אלא צריך תשומת לב והנחיה שוטפת), זה גם מלחיץ שלמרות שהשארתי אותו עם אבא או סבתא עדיין יש לחץ להגיע בזמן הביתה להנקה...
נכון שאין התעסקות בבקבוקים אבל גם אין פרטיות ושקט וזה נראה נורא נוח פשוט לערבב מים ואבקה בלי להתפשט ולהתחבר ולהתנתק ולשאת אותו כשהוא עצבני או חולה וצורח עם הציצי בפה
ואחרי שהבנתי וחוויתי את כל זאת
אני לא מבינה איך אפשר לוותר על החוויה המדהימה הזו
אנחנו תמיד רוצים לתת לילדים שלנו את הכי טוב ואין שום דבר טוב יותר בשלב הזה של חייהם מאשר הזנה מלאה מחזקת ומחסנת
ואין אושר גדול מזה לדעת שהתינוק שלך ממשיך לגדול וללבלב ממך, שהגוף שלך מייצר עבורו את כל מה שהוא צריך
ובשלב הזה נכון שזה כייף חיוך ראשון אבל הכי כייף לראות אותו מתענג על השד והחלב איך פתאום נרגע נרפה מהמהם בעונג ופורס כף יד קטנה על השד המזין אותו, השד שלך - אימו
איך אפשר לוותר על חוויה כזו? (אלא אם אין ברירה..)

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

רגע לפני שאני יולדת, אני רוצה לשלוח את תודתי לאמא שלי
שהניקה אותנו עד שנגמלנו בעצמנו (וממש נעלבה כשבגיל שנה לא רציתי יותר ציצי פתאום)
ולא חיסנה אותי בכל החיסונים למרות שבסוף שנות השבעים זה נחשב פשוט פשע
ותמיד התייחסה לגוף ולתפקודיו בשיא הטבעיות
וכך, אני מרגישה, מנעה ממני המון רעיונות מזיקים ונטעה בי המון פתיחות לקראת תפקידי החדש והמתקרב- להיות אמא

[בשמת_א*]

כמה נחמד לקרוא

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מאוד נעים לשמוע @}

[בוחרת_באהבה*]

גל הנה אמא
מזדהה מאוד. מאוד. מאוד מאוד.
וגם מבקשת למשוך את הדף לכיוון שאת מביאה, כלומר- לספר על עצמינו, בכנות בשביל נשים אחרות.

אני מניחה שמי שמגיעה לכאן היא בעד הנקה, אחרת היתה מגיעה לדף המקביל באתר "באופן כימיקלי" או משהו..
לכן כל ההתעסקות בכמה שאחרים לא בסדר, כי הם לא כמונו היא קצת מייגעת ולצערי כל כך רווחת באתר.

מה כן?
כן לספר כמה קשה היה לי להניק, למרות שאני מוקפת במניקות ומקבלת את כל התמיכה(תודה תודה)
וכמהתי וחלמתי על מתיקות ההנקה שנים לפני ההריון אף שידעתי שזה קשה ואינטנסיבי וכואב וכו
3 חודשים נאבקתי על ההנקה, כאב סיזיפי לא עובר מייאש מכעיס כמעט שובר
פצעים, דלקת, פטמות רגישות כל כך עד שכואב להתקלח וכואב מגע בד (טופלס זה כיף!!)
הלכתי לכמה וכמה יועצות הנקה, בשלב מסוים חשדתי שבעיקר כי רציתי שיגידו לי מקצועית כמה אני גיבורה שאני מניקה

כן! הבנתי למה מעט מניקות

הבנתי שעל הנקה צריך להאבק, בחמלה, באהבה, בעדינות, בזרימה. אבל להאבק ללא פשרות אם רוצים להמשיך להניק
אז, בוכה מכאב עם תינוק בן חודשיים לא שפטתי אף אחת מהנשים שאמרו "לא הצלחתי להניק".
כי זה קשה אבל אני רוצה להניק ואני אניק!
מאוד חיזק אותי שהילד האהוב שלי קיבל כל מה שהוא צריך, לרגע לא חששתי ש"אין לי מספיק חלב"

איכשהו זה הסתדר בסביבות 3 חודשים, זה עדיין כאב אבל כבר ידעתי שאני אצליח ואמשיך, עד הבר מצווה, לפחות.
עכשיו כמעט בן שנה, כבר הרבה זמן שההנקה היא עונג.(לא לגמרי ללא כאב)
קרבה אהבה קשה לי לדמיין איך מגדלים תינוק בלי זה
פולקע שמנמנה, חיוך מתמסטל, פה קטן מגשש, יד קטנה מלטפת (או שורטת או צובטת)
חום המון חום, מממני-אליך שלי-שלך, התמלאות התרוקנות, נשיות עצומה ורכה
(ועוד לא דיברנו על ערכים תזונתיים)

זה הסיפור שלי ושל ילדי, בתקווה שייתן כוח להמשיך להניק לכל מי שמבינה למה מעט מניקות

[צ'ילי_ושמן_זית*]

גל הנה אמא זאת בהחלט תובנה שאני יכולה להצטרף אליה מילה במילה. והלוואי שהקטן שלי יינק גם עד גיל שלוש (מזל שאמא שלי לא קוראת את האתר הזה היא היתה מזדעדעת...)

רציתי לשתף אותכם בחויית הפוסט-לידה-בבי"ח שהיתה לי פה, בתאילנד, ואני מצטערת אם אני חוזרת אחורה או חוזרת על נושאים או פוגעת במדיניות האתר כזו או אחרת לגבי חזרה על נושאים (לא קראתי את כל הדף...)

בחרתי ללדת בבי"ח הפרטי-בינלאומי הכי מפואר וחדיש בסביבה. רציתי שידברו אלי אנגלית (אם לא עיברית.. אז בטח לא תאית...), לא רק הרופאה אלא גם כל האחיות והפקידה (עם הטפסים "תחתמי כאן וכאן") ואפילו המנקה כשאני ארצה לבקש עוד מגבת.
אחרי קיסרי שהוא טראומה ואכזבה קשה ונושא לדף אחר לגמרי, נאלצתי לוותר על הפנטזיה להצמיד את תינוקי לשד מייד אחרי שהוא יוצא.. אבל דרשתי לקבל אותו ברגע הראשון שיאפשרו לי (אחרי 3 שעות איפשרו) ומהיום הבא ביות מלא (בלילה הראשון לא יכולתי אפילו להחזיק אותו בידיים בלי עזרה), בתאילנד ביות מלא דווקא מאוד מקובל, ולמעשה בבי"ח הממלכתי אין בכלל דבר כזה חדר לילודים... כולם מקבלות את התינוק למיטה שלהן מייד אחרי הלידה...
אבל כבר באותו לילה כשלא היה איתי, דחפו לו תמ"ל ומים (מה הקטע הזה בכלל אם משהי מלומדת יכולה לעזור לי להבין?) וכשהביאו אותו אלי למחרת כמובן התחילו כל הקשיים להצמיד אותו לפיטמה. אני אם טרייה מאוד, ואין לי כאן שום תמיכה ועזרה והשראה. אבל לפחות יש ספרים ואינטרנט ויכולת שיפוט בריאה (אני מקווה) ולקשיים של תחילת ההנקה ציפיתי, אפילו בשימחה. הרגשתי חזקה, שאני יודעת מה לעשות ואיך להתמודד ושגם - בטח יועצות ההנקה של בית החולים תמיד יהיו שם לעזור.
אחרי קיסרי, למי שמעולם לא היתה בבי"ח, מעולם לא נחתכה ובטח לא נותחה, נאלצתי להתמודד לא עם ההתאוששת מהניתוח על כל מה שמשתמע מכך (ומי שעברה יודעת! אבל ברוך השם היתה התאוששות קלה ומהירה) אלא עם הקושי הכי גדול - להתעקש על הנקה, והנקה בלבד!
כל חצי שעה נכנסת אחות - לבדוק חום, עירוי, קטטר וכו', רופאה, רופאת ילדים, וכל מי שנכנס, שואל אם להביא בקבוק. בתחילה נענו בחיוך חמוץ ומנומס לסירובים שלי (האדיבות התאילנדית המפורסמת) אך עד מהרה התחיל הלחץ, מכבש של ממש - עם הערות בנוסח הוא רעב, הוא יתייבש, תתני לו לפחות מים. הילד בוכה וכולם מסתכלים עלי נאבקת עם הפה שלו שפשוט מסרב לתפוס ומסתכלים עלי כאילו אני מרעיבה את הבן שלי "אין לך חלב" אומרים לי בהטפה "אני יודעת, לא אמור עדיין להיות לי חלב" אני רוצה לומר להן, אך מניחה שזה לא מקומי ללמד אותן - הן הדמות המקצועית כאן לא אני!
הסבתא, חמותי, היתה שם כל הזמן, עזרה מכל הלב, אבל בזוית העין יכולתי לראות את החשד. "מה היא עושה?" "מה היא כבר יודעת, היא אמא טרייה" והרי הרופאה זה יישות עליונה - איך בכלל אפשר לערער על דעתה.
לא רציתי להגיד שחברות התמ"ל ממנות את המחלקה, שתסתכל על השי שכל אמא מקבלת עם השחרור, לא רציתי להגיד שהיא אמורה לדעת שהנקה זה לא קל אבל חשוב, שאין כמו חלב אם, שהיא, שגדלה במקום בו בנו את בי"הח הראשון רק לפני עשרים שנה ועד לפני חמשעשרה שנה עוד היה מקובל ללדת בבית. לאן כל זה נעלם? (דיון לדף אחר, אולי בהזדמנות...)
שתקתי. אני יודעת מה אני עושה, מלמתי לעצמי, תוך שאדם הקטן צורח וצורח ומכאיב לי נורא.
כל הזמן שאלתי איפה יועצת ההנקה. עד שהבנתי שאין. שאלתי אם האחיות לא אמורות ללמד, עד שבסופו של דבר, בהבעה של חוסר ברירה הראתה לי אחת האחיות איך להחזיק את השד ולפתוח את הפה הזעיר עם האצבע שלי. היא הקדישה לי בערך שלוש דקות ובזה זה הסתיים. אני שהייתי זקוקה לכל עזרה שיכולתי לקבל, התייחסתי אל השלוש דקות האלו כמו מעיין בלב מדבר.
אבל אדם המשיך לצרוח. לא יצא לי כלום מהפטמה. חמותי הסתכלה עלי עם יותר ויותר מידה של האשמה. היתה עימי משאבה חשמלית והיא לחצה עלי לשאוב, הסברתי לה שעוד אין מה וזה לא יעזור, ביומיים הראשונים פשוט אין. היא לחצה ואני בסופו של דבר נכנעתי, גם חשבתי שאולי השאיבה תגדיל את היצור אז אין לי מה להפסיד מלנסות. לא יצאו יותר משלוש טיפות.
חמותי הסתכלה עלי בכזו תוכחה. ניקבה את ליבי וקרבי.

מכאן והלאה הרגשתי כמו שור מול חבורת מטאדורים חמושים בבקבוקי תמ"ל. כולי מדממת, חסרת סיכוי, אבל לא מוותרת. מלחמה שלי, שלי בלבד (למה? למה זה חייב להיות ככה?!) ואין לי ברירה אלא להתעקש, לעצום עניים לאטום אוזניים ולהסתכל רק על אדם.

ביום השלישי התעוררתי בבוקר עם שדיים נפוחות וכואבות. עד אותו הרגע תהיתי על מה בדיוק כותבים בספרים כשמתארים את ה"גודש". מאותו רגע אף אחד כבר לא הציע לי תמ"ל

וברגע זה, בנות, (וגם בנים אם יש פה על הדף) הקטן שלי בן החודשיים התעורר להנקת הלילה שלו, הוא נצמד מתוך חצי שינה וזולל במרץ תוך כדי שאני מקלידה...
מצטערת על אורך המגילה...לילה טוב...

[ורד_לב*]

וואהו, איזה סיפור.
אכן אין יועצות הנקה בכל פינה בעולם (בתאילנד, אגב, יש 2 יועצות הנקה הרשומות בארגונים הבינ"ל. שתיהן בבנגקוק) וזה ממש מבאס!
כ"כ שמחה לשמוע שאת אחרי כל זה ושבאת חמושה בידע ובבטחון חזקים כ"כ. זה ממש לא מובן מאליו

[גל_הנה_אמא*]

צ'ילי איזה יופי שעמדת כמו סכר בניגוד אליך היו לי לכאורה את התנאים הטובים ביותר אבל לא הצלחתי להניק בהתחלה. לא הופרדתי מהתינוק לרגע, הוא שכב בזרועותינו המאושרת במיטה הזוגית של המרכז הטבעי בתה"ש ומיילדת צמודה ניסתה להנחות אותי והוא היה עירני ורגוע עם היוולדו ובכ"ז לא הצלחנו.
בביות מלא כל אחות שהגיע בקשתי הנחיה להנקה וכל אחת ניסתה להרגיע אותי שב24 שעות ראשונות זה בסדר אם הוא לא אוכל אבל אני סבורה אחרת - שגם המעט קולסטרום שיש ב24 שעות הראשונות אולי לא חשוב למשקל אבל יקר מפז לבריאותו אז הרגשתי שאני צכה להתעקש דווקא מכיוון הפוך משלך:)
והעיקר שהצלחנו ושהמלאך שלי ידע מרגע יציאתו את הרחם ועד כה רק את חלב אימו

[עשב_השדה*]

וואו צ'ילי
איזו גבורה

ואיזה יופי זה הסתדר בסוף
רק מה ללמוד מזה

שכמה שיותר מפואר משוכלל ואפילו מומחים
ככה יותר רפואי מתערבני ויודע עלינו
איזה גבורה מול כל קטני האמונה והעוורים והיהירים

[בשמת_א*]

אף שידעתי שזה קשה ואינטנסיבי וכואב וכו'
אני רק רוצה להעיר, ככה בקטן, שזה ממש לא חייב להיות ככה. ההנקה יכולה גם להיות קלה, פשוטה, נעימה וללא כל כאבים.
אם כואב, בדרך כלל סימן שמשהו לא בסדר, לא מתנהל כשורה. לפעמים, מה שלא מתנהל כשורה הוא בסך הכל שהפה של הרך הנולד עדיין ממש פצפון, ותוך כמה ימים הוא יגדל וישפר את התפיסה, אבל לרוב מה שלא בסדר הוא תנוחת הנקה והיצמדות לא טובה.
לצערנו, אנחנו כבר לא חיות בחברה מיניקה. לכן, במקום לקבל טיפים ותמיכה, היולדת מקבלת תגובות בנוסח "אין לך חלב" S-: בחברה מיניקה, היולדת מוקפת נשים שכבר הניקו, שמתקנות לה את התפיסה, שמביאות לה כרית לשיפור, ובכלל - כבר מינקות האמא-לעתיד גדלה תוך התבוננות באמהות מיניקות סביבה, וכל התנועות כל כך מוטמעות בה, שאין באמת צורך לעזור לה. הכל באינסטינקט.
למשל, בחברה שלנו לדעתי כל אחת יודעת להרים תינוק לגרעפס. כל אחת. אפילו מי שלא עשתה את זה מעולם, עד שילדה. התנועה הזאת, רואים אותה באלף מקומות. אם ראית תינוק, ראית איך מחזיקים אותו כנגד הכתף וטופחים לו על הגב בעדינות לגרעפס. ראית מיליון פעם. כשיגיע תורך, את פשוט תעשי את זה. את לא תרוצי בלילה אחרי אחיות שיראו לך. זה פשוט לא יקרה. כי ראית. כי זה מסביבך. כי גם תינוקות שמקבלים תמ"ל מיומם הראשון, מרימים אותם לגרעפס באותה צורה.
ולכן כשאת עושה את זה, את עושה את זה ביד קלה ובטוחה.
אילו כך היתה ההנקה בחברה שלנו, הכל היה נראה אחרת.

בוחרת באהבה, את גיבורה

צ'ילי ושמן זית, וואו! איזה סיפור.
כ"כ שמחה לשמוע שאת אחרי כל זה ושבאת חמושה בידע ובבטחון חזקים כ"כ. זה ממש לא מובן מאליו
וכמובן, הבעיה עם החלב היתה כנראה בגלל הניתוח הקיסרי. כלומר, לעתים הניתוח גורם לעיכוב בהיווצרות החלב אחרי הלידה.
מצד שני, לא בטוח שלא היה לך "חלב".
בשלושת הימים הראשונים ממילא לא מדובר בחלב אלא בקולוסטרום, חלב מיוחד ששווה את משקלו בזהב, והוא קיים בכמות של כפיות בודדות בכל הנקה. בין כפית לאולי שלוש כפיות... יכול להיות שכן היה לך קולוסטרום, אבל:

• התינוק שלך התקשה לינוק אותו בגלל שאף אחד לא ידע לעזור לך עם התנוחה (חוץ מאותה אחות, מעיין במדבר) והוא לא תפס טוב.
• נתנו לתינוק שלך תמ"ל ומים (!) וזה גרם לו לבלבול פטמות, שהקשה עליו ללמוד לינוק מהשד.
• התמ"ל והמים ניתנו כנראה בכמות גדולה מדי. מה שקורה, תינוק שרק נולד בנוי לינוק כמות קטנה כל הנקה, משהו כמו שתי כפיות נגיד. ואז, מכניסים לו כמות אדירה בבת אחת בבקבוק בבית החולים, כמות שמצד אחד נשפכת לו לגרון בבום, ומצד שני מנפחת לו את הקיבה הקטנטנה שלו מעל ומעבר למידה שלה. ואז, כשהתינוק הזה מגיע לינוק ומקבל את שתי הכפיות של הקולוסטרום מאמא - הוא מתעצבן, כי הוא כבר מצפה לכמות שתגיע בקלות, לא לשתי כפיות שצריך לחלוב.

אגב, הקולוסטרום ממשיך להיווצר עוד כשבועיים שלושה, ואז התינוק פשוט יונק חלב עם קולוסטרום. כמות הקולוסטרום הולכת ופוחתת עם הזמן וכמות החלב גדלה, וגם החלב משתנה.

כל הכבוד לך על ההתמדה והנחישות, על שעמדת מול כל כך הרבה מאבקים נגדך, ואפילו מול חמות לא תומכת.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כל הכבוד לכן על המאבקים. גם אני נאבקתי אחרי קיסרי, גם לי לא היו תומכים מסביבי, גם לי ניסוי לדחוף תמ"ל בכל דרך אפשרית ואפילו שהתינוקת שלי הייתה צמודה אלי גם בלילה (כך שהן בתינוקיה לא היו צריכות שקט תעשייתי של התינוקת שלי)- היו כל כך הרבה מאבקים שלא אוכל להעלות אותם פה,
רוצה להעלות את האפשרות של השוק של הגוף אחרי הניתוח ולא יודעת כמה זמן לוקח לו להערך לקראת ההנקה.
גם אצלי כעבור 3 ימים פתאום התנפח הציצי בצורה ניכרת ואז פרץ החלב (-:.
יש עוד בעיה לדעתי ולא על סמך ידע מקצועי: כשנותנים תמ"ל זה מזרז את הוצאת המיקוניום ואז התינוק יותר רעב.
גם אני נתתי כמה תמ"ל - שניים שלושה בלחץ אמא שלי והאחיות. לא נורא זה לא דופק את ההנקה. היא פשוט כל כך צרחה...
יש לציין שאני פגשתי בבית החולים יועצת הנקה שדווקא עזרה לי בתחילת הדרך .
מה שמאוד חשוב לציין וזה כתוב בכל ספר הריון ולידה - שההנקה בהתחלה גורמת לכווצים ברחם. דבר שתורם רבות ומזרז את חזרת הגופ לעצמו - מה שקורה אחרי ניתוח קיסרי הוא שההנקה יוצרת כווצים וזה כואב בתפרים הפנימיים של הניתוח. זה כואב מאוד מאוד אבל אז מה? זה כואב כמה ימים בודדים והכאב הולך ופוחת. זה תהליך חשוב לגוף.

אני מניקה כבר מעל 4 שנים ומתוכן שנה וחצי הנקתי שניים.
תדע כל אם עבריה:
ההנקה גרמה לי לרזות מאוד מאוד מאוד. אז זה טוב גם לדיאטה (-: - אני יודעת שלא אצל כל אחת אבל...יש סיכוי.

הקשיים בהנקה בדרך כלל נוצרים רק בתחילת הדרך ועם הילד הראשון - צריך טיפה עצה וקריאה מוקדמת ואחר כך הכל זורם.
זה נהדר להניק- הפיצו ברבים (-:

[בשמת_א*]

כשנותנים תמ"ל זה מזרז את הוצאת המיקוניום ואז התינוק יותר רעב
דווקא לא.
בקולוסטרום יש חומר מיוחד שעוזר לשיחרור המקוניום, ואין קשר לרעב.

גם אני נתתי כמה תמ"ל - שניים שלושה בלחץ אמא שלי והאחיות. לא נורא זה לא דופק את ההנקה.
נקודות, חשוב לדייק: למרבה המזל, לך זה לא דפק את ההנקה.
אבל יש סיכון שכן, וזה קרה להרבה אחרות. לכן זהירות. היה לך מזל גדול!

[פלוני_אלמונית*]

אני רק רוצה להעיר, ככה בקטן, שזה ממש לא חייב להיות ככה. ההנקה יכולה גם להיות קלה, פשוטה, נעימה וללא כל כאבים.
למעשה לרוב המניקות זה הולך פחות או יותר ככה, אם מהרגע הראשון, ואם אחרי עצה קטנה של בעלת נסיון. כמובן שיש את אלו שסובלות מסיבות שונות (ואגב, בשמת- הבעיה של פה קטן לגודל הפטמה היא משהו שלא מדברים עליו מספיק, ודווקא זה נושא מאד נפוץ, ולעתים חסר פתרון), והן באמת זקוקות לתמיכה והדרכה מתאימה. אבל לדעתי הן לא הרוב.

[פלוני_אלמונית*]

נקודות, חשוב לדייק: למרבה המזל, לך זה לא דפק את ההנקה. ואפרופו זה - אני חושבת שגם כאן זה נכון - לרוב זה לא דופק את ההנקה, אולי משבש קצת את המכניקה של התינוק, אבל רוב התינוקות מתגברים על זה תוך כמה הנקות.

[אוד_ליה*]

בקשר לחזרה לעבודה, נראה כאן בדף שיש שתי אפשרויות: לשאוב או להפסיק להניק...
אני למשל, אחרי שהתעניתי כמה פעמים בשביל לשאוב מעט, שבסוף גם נזרק כי התינוק לא רצה לאכול, נתתי תמ"ל (ז"א המטפלת נתנה...) כשלא הייתי איתו. בגיל 4-5 חודשים כבר לא יכולתי לקחת אותו איתי ללימודים, ו-3 פעמים בשבוע, הוא קיבל מטרנה.
אם האלטרנטיבה היא לא להניק בכלל כי השאיבות "מכסחות", ומניסיון בשבילי זה לא היה אפשרי לעמוד בזה לאורך זמן, אפשר לשלב תמ"ל, תחת הכללים הבאים שעוזרים למניעת בלבול פטמות. קראתי אותם לפני הלידה בפורום הנקה של סטארמד (אמא ל-5? אם זכרוני אינו מטעיני), וזה מאוד עזר:
שההנקה מבוססת (תינוק בן כמה חודשים), שהאמא לא תתן את הבקבוק בעצמה, עדיף שלא תהיה בבית בכלל, וכשהאמא עם התינוק שתתנהג כאילו לא המציאו את הבקבוק מעולם. (אם החסרתי משהו סליחה, זה היה מלפני יותר מארבע שנים...)

אם האמא נותנת את הבקבוק בעצמה זה הכי "מסוכן" להנקה. אם זה מישהו אחר והאמא לא בבית בכלל זה יכול לעבוד טוב.

במאמר מוסגר, הילדים שלי אמנם קיבלו בקבוק, אבל לא כל כך שתו ממנו (גם לא שאוב)... חיכו לציצי לפעמים גם 4-5 שעות, שתו אולי 40-60 וחיכו (בלי לבכות, פשוט ישנו או משהו עד ש"הריחו" אותי יודעים מה טוב להם

[רוקדת_לאור_ירח*]

לי למשל היה ברור שבקבוקים ידפקו לי את ההנקה.
אל תשאלו אותי איך אבל זה היה לי ברור מתוך הכרות עם התינוקת והיום זה ברור לי עוד הרבה יותר. האכלתי במזרק בהתחלה(שאוב) רק כדי לא לתת בקבוק. קיבלתי בהמשך הוכחות לעניין.
אצלי מעולם לא הגיע גודש ביום השלישי, פשוט לא היה והיא התחילה להיות רעבה... בגיל 3 כשהפסקתי להניק, היה גודש מטורף....

[רוקדת_לאור_ירח*]

אם האמא נותנת את הבקבוק בעצמה זה הכי "מסוכן" להנקה. אם זה מישהו אחר והאמא לא בבית בכלל זה יכול לעבוד טוב.
אצלנו זה לא עבד, ניסיתי, אאוץ'. יותר מפעם-פעמיים, בהזדמנויות שונות. היא היתה כל כך מבועתת מהעדרי או מהרעיון שמישהו מנסה להאכיל אותה שלא היה שום סיכוי שמישהו אחר יצליח ללמד אותה לשתות מבקבוק, היא סירבה לגמרי. רק כשהחלטתי ללמד בעצמי ועשיתי את זה בדרך איטית, הדרגתית ומאד רכה ואוהבת, הצלחתי קצת לגרום לה להתיידד עם הבקבוק ואז גם אחרים יכלו. בשניה שזה קרה לא נתתי לה יותר בקבוק לעולם אף פעם, אבל כן הייתי צריכה לעזור לה לעבור את ההתחלה בעצמי.
כדאי לדעת שכל כלל הוא נכון באופן כללי ובסופו של דבר יש שם תינוק שהוא אינדיוידואל.

[סלט_פירות*]

יש שם תינוק שהוא אינדיוידואל
לכן אי אפשר לדעת מה תהיה ההשפעה של שילוב בקבוק, אם בלבול פטמות, סרבנות בקבוק, או האכלה מוצלחת בכל צורה ודרך.
מדריכת הלה לצ'ה בקבוצה שלי תמיד מספרת על חברה שלה, אם לשלישיה שהניקה אותם מלא (!!) והיתה צריכה לצאת לחתונה כשהיו בני שלושה חודשים, השאירה להם בקבוקים.
אחד לקח בשמחה, ואחרי הארוע המשיך לינוק כרגיל.
אחד לא לקח, צם עד שאמא חזרה.
אחד לקח ומאותו יום העדיף בקבוק לגמרי. לא הסכים לינוק.

אז לכי תדעי. זה הימור. גם כשמשתמשים בבקבוקים עם זרימה איטית ופטמה גדולה. הימור.

ולגבי הלחץ בבתי החולים... הלכתי אתמול לבקר חברה שעברה קיסרי ביום ששי בלילה (לא אפרט לגבי הלידה עצמה... גם על זה יש כל כך הרבה מה לכתוב).
דיברתי איתה בשבת בערב והרגעתי אותה קצת, וקבענו שאבוא למחרת.
לחצו עליה שתתן בקבוק כי התינוקת ירדה 4% מהמשקל שלה. אז הרגעתי אותה.
אמרו לה שתעיר את התינוקת כל שעתיים-שלוש בלילה להנקה. תינוקת שנולדה 4 קילו! מזל שמזה היא התעלמה.
אמא שלה היתה איתה שם בלילה והיא לוחצת להניח את התינוקת בעריסה, שלא תתרגל.
אז היא היתה קצת מודאגת מזה שהיא נרדמת על הציצי אחרי הנקה קצרה, אמרתי לה להפשיט וכו'... והיא היתה קצת מודאגת שהילדה תתרגל לישון עליה כי היא מתעוררת איך שהיא מניחה אותה.

מדהים כמה קל ללחוץ ולהשפיע על אישה אחרי לידה ראשונה.
וזו חברה שבאה כל חודש ללהלצ'ה, להתכונן. היא יודעת המון. בלי זה, אני מניחה שהיתה יוצאת עם בקבוק הביתה.