בדרכי שלי

[מיכל_בן_אריה*]

חלוקית הסבר נפלא

מצטרפת @}

[יוקה_השחרחורת*]

לפני כמה ימים צלצלה חברה והציעה שנעשה ביחד תרגול של "המסע". זו טכניקה שפגשתי בעבר,
אך הייתי בטוחה שצריך ללכת למישהו מנוסה כדי להגיע לתוצאות. כשהחברה צלצלה, מייד חשבתי לי "איזה יופי, מתנה נהדרת בשבילי".
אמנם אין לי אפשרות ללכת למטפלת מנוסה בתשלום, אבל אני כן זקוקה לעבודה כזו.
נפגשנו אתמול ועשינו "מסע". היא הציעה שאני אהיה ראשונה. הסכמתי. (בהתחלה חשבתי שזה בגלל המצב הלא פשוט שלי, אח"כ הבנתי
שזה דווקא מהמקום של החשש שלה מהצלילה, יהיה לי מאתגר לעזור לה בפעם הבאה לצלול)
צללתי ושליתי מתוך המעמקים קצת תווים של ציפור הנפש שלי. אני עדיין בוהה בטקסטים, עוד לא יכולה לכתוב אותם כאן. אז בתור תחליף...
הנה כמה משפטים חשובים שאומרת סאנאיה רומן:
היכולת להגשים במציאות תעצים אותי
הגשמה היא תהליך של צמיחה ושל חיוניות
לכבד את עבודתי
לתת אמון בהדרכתי הפנימית
להתעורר לפונטציאל הגדול שבי
אני יכולה לקבל את מה שאני מבקשת
התוצאות הטובות באות כאשר אנחנו נהנים מהתרגילים ובוטחים בכך שמה שיגיע יהיה הטוב ביותר עבורנו. כאשר אנחנו מבהירים לעצמנו
מה שאנו רוצי, ואז מתמסרים להתליך ומתנתקים מהצורך, ונותנים לכל צורה לבוא,
התוצאות לרוב טובות בהרבה ממה שביקשנו
מתוך הספר: "יצירת כסף - מפתחות לשפע" /סאנאיה רומן דואין פקר בהוצאת מרקם

[עודד_המחפש*]

אם אני זוכר נכון עשית את זה פעם עם אשתי, לפני כמה שנים, לא? אני זוכר שהתבקשתי להוציא את הילדים לכמה שעות מהבית....
אז אולי תציעי לה לעשות שוב? נראה לי שהיא תשמח.

[יוקה_השחרחורת*]

אם אני זוכר נכון
אתה זוכר מצויין.. אכן בהחלט אציע לה

[יוקה_השחרחורת*]

יש לי כאבים. אסור שאנשים סביבי ידעו, הם עלולים להרפות את ידי. הדרך שלי
ארוכה ומפותלת, קשה לטפל בסרטן, זאת מחלה שנדבקת חזק.

[עירית_לוי]

[בשמת_א*]

קשה לטפל בסרטן, זאת מחלה שנדבקת חזק
השינוי התזונתי, אם הוא מוחלט ודראסטי (אוכלים אך ורק תזונה מדבירת סרטן) - יכול לעצור את הסרטן ולהסיג אותו אחור מאוד מהר. מאוד מהר.
נדמה לי שזה ד"ר דויד סרוואן שרייבר שכתב, שאם חותכים לו את קווי האספקה, הוא פשוט מתכווץ. הסרטן חי על סוכרים (דגנים, קמח מכל סוג, סוכר מכל סוג).

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

קראתי איפושהו שבסביבה בסיסית הסרטן פשוט מת...יש ספר שלם על מאכלים שגורמים לסביבה חומצית וכאלו שגורמים לבסיסית.
שווה לקרוא...(מה שאני זוכרת זה שירקות ופירות הם בסיסיים וכמעט כל השאר חומצי אבל אני לא בטוחה במיליון אחוז )

[מיכל_בן_אריה*]

זה נשמע לי כואב גם שיש כאבים ושגם אסור לשתף בקיומם

[יוקה_השחרחורת*]

הייתה לי פגישה עם אשה יקרה. דברנו על תזונה אנטי סרטנית. דברנו גם על ההתמקדות שאני
צריכה לעשות בעצמי.
אני מלכה.

[יוקה_השחרחורת*]

קמתי בבוקר אחרי 10 שעות שינה. רעננה, כלום לא כואב לי. מוכנה לקראת היום החדש

[חני_בונה*]

אני מלכה.
את מלכה נהדרת וטובה

[יוקה_השחרחורת*]

(-:

[בשמת_א*]

(-:

[מיכל_בן_אריה*]

מלכה

[חלוקית_נחל*]

משמח לקרוא!
היום בחניכה שעברתי הרגשתי בעוד מובן את משקלם של המטענים הרגשיים והמחשבתיים העודפים שאני סוחבת. זה מאט, מכביד ומחליש אותי. עלה לי בהקשר של המשפט שלך על הסרטן הנדבק שקשה להיפטר ממנו. את בעיצומו של תהליך, ומתקדמת בתהליך השחרור הזה וההתקרבות אל המהות הפנימית המזוקקת שלך. בהצלחה גדולה גדולה במסע את חזקה ויכולה ומסוגלת!!! ומעוררת השראה

[עירית_לוי]

[יוקה_השחרחורת*]

רציתי לבוא לפה ולכתוב שרע לי ושאני מסכנה וכואב ונמאס לי ואולי הדרך שבחרתי בה היא טעות
אבל אז ראיתי את החיבוקים והחייכנים והמלכות ואת מה שחלוקית כתבה
אז התחלתי לחייך והכי חשוב - אני לא מרחמת על עצמי אני לא נסחפת למקום הזה.
אני שרה לי את השיר - מצווה גדולה להיות בשמחה מצווה גדולההה

[חלוקית_נחל*]

_אז התחלתי לחייך והכי חשוב - אני לא מרחמת על עצמי אני לא נסחפת למקום הזה.
אני שרה לי את השיר - מצווה גדולה להיות בשמחה מצווה גדולההה_

יקירה, שמחה לקרוא
הרגשות "הקשים", הקורבנות, המסכנות, הייאוש, הכאבים - כבודם במקומם מונח, תני להם אותו! אל תמנעי מלהרגיש אותם. קבלי וחבקי אותם ובדיוק כמו שעשית אל תסחפי אחרי הסיפורים והקולות שהם מביאים, ואל תתני להם לנהל את העניינים. הם חלק אחד מטווח הרגשות שלך, לא מגדירים אותך. אני בעד לעצור, להרגיש אותם, להתידד, להסכים לזה שגם הם מתקיימים בתוכי ואז לשגר אותם למקומם על פני הקשת

[יוקה_השחרחורת*]

אני בעד לעצור, להרגיש אותם, להתידד, להסכים לזה שגם הם מתקיימים בתוכי
זה קשה קשה

[יוקה_השחרחורת*]

יש כמה דברים מעניינים שלמדתי לאחרונה עם המדריך שלי.למשל, המנדלה. המטרה שלה
היא לאמן את התודעה למצב קיומי של שינוי. לכן השלב הכי חשוב בטקס המנדלה הוא דווקא החלק
שבו הורסים אותה. כבר שבועים שחמותי מאושפזת במצב קשה, שאין ממנו אפשרות להבריא.
אני מלווה את בעלי בתהליך הפרידה. אתמול לימדתי אותו לעשות מדיטציה וספרתי לו על המנדלה.
אני חושבת שהוא היה מרוצה, אבל בסוף הוא חייך ואמר" "את כל כך שכלתנית, איך מסבירים לך את הרגש?"
אולי הוא חושב שבגלל שאני מקבלת בשלווה את המעבר של אמא שלו לעולם הבא, זה אומר שאני לא מרגישה?
בתרבות שלנו המוות זה פחד נוראי. אני פשוט חושבת שמוות זה לא סוף וחידלון. מוות זו התחלה חדשה. אני עצובה
שהוא צריך להיפרד מאמא, אבל קצת שמחה בשבילה שהיא תפסיק לסבול.

[חלוקית_נחל*]

_אני בעד לעצור, להרגיש אותם, להתידד, להסכים לזה שגם הם מתקיימים בתוכי
זה קשה קשה_

קשה קשה אבל משחרר P-:
מנסיוני, ברגע שהסכמתי ונתתי להם מקום, הם הפסיקו לנהל אותי וגם הפסיקו להנכיח את עצמם בסביבתי.
עכשיו אני עובדת על שלום פנימי בין כל החלקים שלי
ומשתדלת שההנהגה תהיה בידי ה"מבוגר האחראי", הנציגות האלוהית נשמתית שבתוכי ולא אף אחת מה"חברות" הללו...
ממליצה לנסות לאט לאט, להתיידד עם יוקה הקורבנית לדוג' שחושבת שהיא מסכנה וכו' ולשמוע מה יש לה להגיד.. לחקור מה היא משרתת וכו', וכך הלאה.
אני משתדלת להיות בערות ומודעות לאיזה מתווה אישיות מנהל אותי ומתוך איזה הלך רוח אני פועלת, מי נמצא בקדמת הבמה, ואחרי הזיהוי לבדוק האם אני רוצה לשנות או לא...

באשר למוות מסכימה איתך שהתייחסות שאינה דרמטית נתפסת כלא רגישה אבל זה משתנה

[יוקה_השחרחורת*]

זה נשמע מוזר, אבל לפעמים יש דברים שמסתדרים לבד. היינו ביעוץ בשביל הבן שלנו. היועץ הקשיב לתלונה כלשהי
שאני הבעתי לגבי הילד. הוא שתק ושאל: האם גם את מתקשה בתחום המסויים הזה? התייבשתי לרגע ועניתי "כן".
"אז אם זה כך, את לא יכולה לדרוש מהבן שלך משהו שאת לא מסוגלת לעשות בעצמך. אני מבקש שמכאן ואילך תנסי לפעול בכיוון
של שינוי". יצאנו מהפגישה אני ובעלי והחלטנו שעושים שינוי. זה היה אתמול. היום בבוקר, הבן שלי קם והתחיל לעשות דברים
ממש אחרת ממה שהייתי מצפה. אולי זה חד פעמי, אולי זה במקרה, אבל ממש אתמול החלטנו והנה זה קורה..

[חלוקית_נחל*]

איזה יופי. רק לתשומת ליבך, זה לא הסתדר לבד, המציאות החיצונית התאימה את עצמה לשינוי הפנימי שאת עשית. לקחת אחריות. החלטת לשנות. זה לא קרה מעצמו.
פרגני לעצמך

[בשמת_א*]

מה שחלוקית אמרה. ככה זה תמיד.
לכן, תמיד כשיש לי תלונה על איזה ילד שלי אני מתחילה בלשאול את עצמי: למה זה כואב לי? איפה זה נמצא בי? איפה אני יכולה לשנות את עצמי?

[אישה_במסע*]

[יוקה_השחרחורת*]

בעלי יושב שבעה על אמא שלו. מגיעים הרבה אנשים לנחם.
אתמול היה שם בחור שגדל איתו ביחד, הם שוחחו על הילדות. אחכ הוא נזכר בכנס מחזור
של ביהס התיכון. בשלב הזה נכנסתי לשיחה ואמרתי "אני לא הלכתי לכנס שלי, כי התביישתי.
התביישתי לבוא, כי אם הייתי באה, היו שואלים אותי "מה את עושה בחיים" ואז מה הייתי עונה?
אין לי קריירה, למדתי כל מיני דברים אבל שום דבר לא בא לידי מימוש".
אני לא אוהבת כנס מחזור, כי שופטים אותי משפט שדה בלי להכיר אותי בכלל.

[מיכל_בן_אריה*]

יקרה,

אכן החברה בהחלט שופטת במונחים מאד "אובייקטיבים" ומקטלגת ומעריכה או מקטינה. ( בעיקר מאדירה או מקטינה בערכים לא רלבנטיים למהות האמיתית של האדם).

מציעה לך לראות שזו גם את ששופטת את עצמך, שזו את שחושבת ש"שום דבר לא בא לידי מימוש".

הדרך שמונחת בפני כל אחד מאיתנו, היא לרכוש ולייצב את ההערכה העצמית למי שאנחנו, למה שאנחנו,
ולא רק במונחים של הישגיים מדידים.
לחזק בתוכנו את ההרגשה הטובה לגבי מי שאנחנו, בלי קשר למדדים חיצוניים של החברה.

אני יודעת שקל להגיד, קשה לבצע...
אבל תאמיני לי שאנשים ש"השיגו" על פי החברה, גם הם כ"כ סובלים פעמים רבות משיפוט עצמי קשה...

אז תזכרי, שהדרך שלך היא להמשיך להשיג ( כן, זה הישג ! ) אהבה לעצמך, הערכה לעצמך, קבלה של עצמך, קבלה של הדרך שלך להתנהל בחיים, להתפתח.

חיבוקים
ומחזקת אותך שתמשיכי בדרך המופלאה, הכנה והאמיצה שאת עושה.

[יוקה_השחרחורת*]

אז תזכרי, שהדרך שלך היא להמשיך להשיג ( כן, זה הישג ! ) אהבה לעצמך
הישג אדיר בשבילי (-:

[עודד_המחפש*]

לחזק בתוכנו את ההרגשה הטובה לגבי מי שאנחנו, בלי קשר למדדים חיצוניים של החברה.

[מיכל_בן_אריה*]

יקרה,
ראית את המייל שכתבתי לך בפרטי ?
כבר מזמן...