בדרכי שלי

שלום אנשים יקרים
אני אשה בת 38, חולה בסרטן שד. עוברת דרך מיוחדת ומעצימה, דרך שאני חוצבת יום יום, שעה שעה.
אני זקוקה לשותפים לדרך הזו, אנשים שמאמינים שיש דרך אחרת, שאפשר לבחור.
מזמינה אתכם, אלו שמסוגלים ללכת נגד הזרם, להצטרף אלי למסע.

פגשתי את הסרטן לראשונה בשנת 2008. אז זה היה גוש קטן, בשד השמאלי. בעקבות המפגש הזה
התעוררה אצלי תחושה לא ברורה שמשהו לא בסדר. שאני צריכה לשנות. בדקתי את עצמי בדרכים שונות כדי לנסות
להתיר את הסבך. לקחתי הרבה תוספים ועסקתי בספורט. מהר מאוד שקעתי לשגרת היום-יום, התחושה העמומה נעלמה
מתחת לאין ספור כוסות הקפה והעוגיות שנועדו להעיר את גופי העייף. באוקטובר 2012 בבדיקת אולטרסאונד פגשתי את הסרטן שנית.
הפעם זה לא גוש קטן, אלא מה שנקרא בפי הרופאים "מחלה מפושטת". עצרתי את חיי לחלוטין, החלטתי שלא תהיה אבן שתשאר על מקומה.
את הכל אהפוך, את הכל אשנה, עד שאגלה מי אני, עד שאוכל להיפרד מהמורה המפחיד הזה, הסרטן.

הדברים שאכתוב כאן בהמשך, יהיו כמו צוף לליבם של מי שחושבים עם הלב, אבל הם יהיו מרים כלענה
למי שחושבים מהראש. לא יהיו כאן כמעט ציטוטים ממחקרים. אותם אני משאירה למי שרוצה לבזמז את זמנו
בפילפולים מיותרים. מחקרים אפשר להטות בקלות, תלוי באינטרס של החוקר. כן אצטט כאן הרבה טקסטים
של הוגי דעות אשר מלווים אותי בדרכי המיוחדת.

הניק שבחרת משך אותי. קראתי את הספר בילדותי (-:
מאחלת לך מסע של החלמה וריפוי.

איזה כיף לפגוש עוד ילדות שגדלו בשנות השישים (-:. יוקה היה הספר שהכי אהבתי. היום די קשה להשיג אותו,
יש לי כמה צילומים שמשהי סרקה עבורי. לפעמים אני מתבוננת בצילומים ונזכרת בעצמי, ילדה בת שש.

עירית_לוי

הי יקרה!
אני כאן, קוראת.

מאחלת לך בהצלחה במסע האמיץ הזה פנימה בעקבות המסר שהגוף שלך שלח אלייך.
מאחלת לך ריפוי של הנפש ושל הגוף.
מאחלת לך מסע של רכות ושל אהבה.

קוראת

קןראת אותך גם.

_מאחלת לך בהצלחה במסע האמיץ הזה פנימה בעקבות המסר שהגוף שלך שלח אלייך.
מאחלת לך ריפוי של הנפש ושל הגוף.
מאחלת לך מסע של רכות ושל אהבה._

אתמול קראתי משהו מרגש שכתבה שמחה יעל פזאולו שחייה עם סרטן, אביא לכאן ציטוט קטן מתוך זה ואשים גם את הקישור אם מעניין אותך לקרוא את הכל.

_התמצית של מה שאני מנסה להגיד היא:
החיים של מי שמסכים למות שמחים הרבה יותר.
אני מתכוונת, לא: "מסכימה למות פעם, בעוד הרבה שנים, אחרי שאספיק לעשות כך וכך..." אלא מסכימה למות עכשיו, ברגע הזה, כל רגע מחדש. מסכים למות מבפנים, במובן הכי עמוק, במובן שכל ענייני הפנימיים והחיצוניים מסודרים, וגם שאין באמת כזו חשיבות לענייני. מסכימה למות, במובן של ידיעה פנימית עמוקה שאין אדם שאי אפשר לחיות בלעדיו. מסכים למות, במובן של שלום בנפש, שלום בעולם, שלום עם ההוויה באשר היא. מסכימה למות, במובן שאין פחד מפני המוות, ושהעצב על הפרידה נוכח בכל רגע ורגע בחיים --
וצובע אותם בצבעים עזים ומלאי טעם.

תודה._

https://www.facebook.com/simcha.yael.pa ... po]comment id[/po]=6066143

תודה על האיחולים למסע רך (עירית היקרה) תודה למי שבאה להקשיב, תודה לעדינה על המידע המרגש.
רוצה לספר לכן על המקום שבו אני נמצאת עכשיו. בתוך המסע שלי. זהו מקום של שגרה מבורכת, של עשייה יומיומית שנועדה
להבריא את הגוף והנפש. אבל השגרה הזו מתישה, היא כרוכה בהרבה פעולות מיוחדות כמו מיצי ירקות, כל מיני עיסויים מיוחדים, ריצות לכל מיני מטפלים.
המשפחה שלי בקושי מקבלת את דרכי זו, וזה עצוב. והכי קשה - אפילו בן זוגי לא מסכים בקלות לסירוב שלי לקבל את הטיפול הפורמלי המקובל.
זו דרך שאני זקוקה בה להמון תמיכה, דרך שממנה אפשר להתעייף בקלות, וזה כמעט מתרחש אבל אני לא מרפה.
הרצון לחיות גובר מעל הכל. אני יודעת שזאת הדרך להבריא, אני בטוחה שלרופאים בבית החולים אין שמץ איך לרפא סרטן. הם מסוגלים רק לעצור את הסימפטומים,
לתקופות קצרות. המחיר שהתרופות שלהם גובות הוא נורא, התוצאה עלובה. הרבה אנשים מקבלים את המחלה מספר שנים לאחר שכביכול "הם היו בריאים". ואז זה
חוזר הרבה יותר גרוע, ואז הסרטן אלים וקשה ואי אפשר להיפטר ממנו.
כדי להיפטר ממנו צריך לטפל בגורם למחלה ולא בסימפטום. וזה מה שאני עושה. ניקוי רעלים, פיזי ורגשי. חזרה למקורות, חזרה לשמחת החיים האבודה שלי, מחפשת אותה,
כי אני יודעת שהיא מתחבאת לי והיא נמצאת שם.

פתאום ראיתי משהו מאוד מצחיק - כתבתי למעלה שאני בת 38, מעניין. כאילו עשר שנים פשוט נעלמו. בעצם אני בת 48.

(-:
מקשיבה.

כדי להיפטר ממנו צריך לטפל בגורם למחלה ולא בסימפטום. וזה מה שאני עושה. ניקוי רעלים, פיזי ורגשי

עירית_לוי

אני רואה את החיבוקים שלכן, מרגישה כאילו אתן באמת כאן איתי בחדר הצדדי של בייתי, היכן שממוקם המחשב.
הלב מתמלא בחום, הנה, אני כבר לא לבד. לפתע עולה בי תחושה חזקה של כאב. זו הבדידות, מכרה ותיקה. מה זאת הבדידות הזאת? מה זה הדבר שממנו אני כל כך מפחדת,
שבשבילו אני מוכנה להתפשר בכל מיני מקומות. אולי זו בעצם הבדידות של הנשמה? הנשמה שלי שהזנחתי אותה כל השנים האלה. היא זאת שנשארה בודדה.
הנפש נחבטה בתהפוכות החיים מול הצרכים של הגוף, התעלמה לחלוטין מהצורך של הנשמה להגשים את עצמה ואת היעוד שלה. אולי זאת הבדידות שאני חשה, שאני בורחת ממנה.
אתמול בשיעור יוגה המורה הזכירה לנו שהנשימה יכולה לפתור לנו הרבה דברים. אז הנה, אני נושמת. ועולה מחשבה נוספת. יש לי אותי. אני מתחילה עכשיו לגלות אותי, מתחילה לגלות מי אני.
זה כבר מרגיש פחות בודד.

החלטתי שאני לא משנה את הגיל למעלה, זה ישאר סוד קטן ביננו, בסדר?
יכול להיות שאני באמת מרגישה כעת יותר צעירה בגלל הניקוי רעלים וההתחדשות של התאים.

_ושהעצב על הפרידה נוכח בכל רגע ורגע בחיים --
וצובע אותם בצבעים עזים ומלאי טעם._
ארוחת בוקר. מתענגת על כל נגיסה. עלי מנגולד מאודים. שמן קוקוס, מיץ לימון. לחם שיפון ללא שמרים. עגבניה עגולה אדומה
מתפוצצת ממיץ טעים. מזמן לא נהנתי כך מאוכל.
תודה לגוף שלי, שמעכל, שמזרים אנרגיה לתאים, שנושא אותי.

באמת תהיתי איך זה שבת 38 מכירה את יוקה השחרחורת (-:

_יש לי אותי. אני מתחילה עכשיו לגלות אותי, מתחילה לגלות מי אני.
זה כבר מרגיש פחות בודד._
איזה יופי
אהבה

@}תודה חני

עירית_לוי

_לפתע עולה בי תחושה חזקה של כאב. זו הבדידות, מכרה ותיקה. מה זאת הבדידות הזאת? מה זה הדבר שממנו אני כל כך מפחדת,
שבשבילו אני מוכנה להתפשר בכל מיני מקומות. אולי זו בעצם הבדידות של הנשמה? הנשמה שלי שהזנחתי אותה כל השנים האלה. היא זאת שנשארה בודדה._
זו תובנה חזקה! תודה על השיתוף

הי יוקה
גם אני בקוראות...
רציתי להגיד לך שהבדידות הזאת שאת חווה היא משהו אוניברסלי...בתחושה שלי זו ההבנה והקבלה שכל עוד אנחנו מופרדות
מאלוהים נרגיש בודדות..זה בעצם המסע של כולם כאן בדרך זו או אחרת - לפי האמונה שלי.
ל-ה-ת-ח-ב-ר.
@}

_יש לי אותי. אני מתחילה עכשיו לגלות אותי, מתחילה לגלות מי אני.
זה כבר מרגיש פחות בודד._
נפלא

ליוקה בת ה-38,

מאחלת לך שתמצאי את עצמך האמיתי, ואת שמחת החיים שפעם פעמה בך,
מלווה אותך בקריאה ומאחלת לך שמסעך זה האמיץ יביא איתו את הגילוי וההחלמה והריפוי.
מחבקת

גם אני בקוראות בהתרגשות (מלווה כרגע את אמא שלי בטיפולי כימו) שולחת לך הרבה הרבה אור וכוח

איזה כיף להיכנס ולקרוא את כל התגובות שלכן, הדברים שאתן כותבות משמחים אותי, מחזקים ותומכים. מיכל ב.א ברוכה הבאה, אוהבת את חוש ההומור שלך (-:
היום קמתי בהרגשה מוזרה. נראה לי שקצת חרגתי מהדיאטה והתוצאה היא שנחלשתי. היום אני אנסה יותר לנוח, מקווה שאחזור מהר
לקו הנכון של התזונה. הייתה לי שיחה אתמול עם האיש שלי, בקשתי ממנו שיהיה שם בשבילי, שלא ישאיר אותי לבד.
בדידות בזוגיות יכולה להיות יותר גרועה מבדידות של רווקות. כי יש ציפייה מהבן זוג שיתמוך. ואם זה לא קורה, יש אכזבה, והיא מחלישה.
לרסיסים - יש לי כל מיני טיפים לאנשים שעושים כימו. אני לא עשיתי בעצמי, אבל למדתי על זה כי הייתה תקופה שזה היה על הפרק. אם את זקוקה לטיפים
צרי קשר דרך דף הבית שלי.
חיבוקים לכולן - יוקה

הלכתי אתמול לשון בשעה 18. הרגשתי מותשת, קצת כאבים בגב, בשרירים. באופן מוזר, הטיפול האנרגטי
שתמיד מרים אותי לא עשה את העבודה ונשארתי עייפה ומרוקנת. קמתי לבוקר חדש, היום יהיה יותר טוב.

אתמול הלכתי לביטוח לאומי, בפעם הראשונה בחיי. מי שחולה במחלה קשה, יכול לקבל הנחות והטבות.
אחרי הבידוק הבטחוני יש דלפק מודעין. פונים אל הפקידה ומקבלים הכוונה לאיזה משרד יש לגשת.
קבלתי מספר והמתנתי לתורי. כולם יושבים בספסלים. אני שאין לי סבלנות לשבת, בטח לא עם אנשים זרים,
עומדת בצד ומתבוננת באנשים העוברים ושבים. מצד ימין איש מבוגר מתבונן בי. אחרי כמה שניות
הוא צועד לעברי, מראה לי את הפתק שבידו. אני מבינה. הוא לא יודע לאיזה משרד עליו להגיע.
אני עוצרת את המעלית ופוקדת שם על האנשים לוודא שהוא ירד בקומה המתאימה, נפרדת ממנו בטפיחה
על הכתף. אחרי כמה דקות מגיע תורי. אני ניגשת לפקידה ומצפה לקבל יחס קר ומנוכר. להפתעתי, היא מעיינת
בניירות ומסבירה אלי פנים. אחרי כמה דקות היא גם מנסה לבדוק שם עם עוד פקידה איך לקדם את הבקשה שלי. מדהים!
אחכ היא מגישה לי עוד טפסים, מציעה שאמלא עוד סוג של בקשה. בבושה קלה אני מספרת שאני לא עובדת כרגע.
היא אומרת שזה ברור, הרי הכדורים שאני לוקחת עושים המון תופעות לוואי. מדהים! איך היא מתמצאת גם בכדורים!
(כמובן שאני לא לוקחת אותם, אבל זה כבר סיפור אחר)
לבסוף אני נפרדת ממנה בחיוך ויוצאת לדרכי. הי, יש פקידי ממשלה נחמדים (-:

מרגיעון:
גילוי התפקיד הספציפי שמקנה לך שמחה ולעולם ברכה, הוא חלק מהתפקיד עצמו.

בדידות: הפנים של בן הזוג כבויות, הוא מסיב את מבטו כאשר אני מנסה ליצור קשר עיין.

עירית_לוי

הנושא של תמיכה מבן זוג הוא נושא חשוב. וגם רגיש.
אז קודם כל כל הכבוד שהיית ערה לצורך שלך, ונתת לו לגיטימציה, וגם הבעת אותו.

אני מניחה שגם עליו עוברים ימים לא קלים עם כל מיני פחדים ורגשות שעולים. זה לא פשוט: אשתו, שהיא החברה הכי טובה שלו, שהיא האהובה שלו - חולה עכשיו, ואני רק יכולה לדמיין כמה זה לא קל ומה זה מעלה. אולי שווה להציע לו גם להיתמך בדרך כלשהי, לעשות משהו שגם יתמוך בו וגם יאפשר לו להיות הפרנטר שהוא בטח היה רוצה להיות עבורך בימים אלה. אולי להתחיל מלתת לו לגיטימציה לקושי ולאפשרות להיתמך בעצמו.

ולך - עוד חיבוק לדרך

מלתת לו לגיטימציה לקושי ולאפשרות להיתמך בעצמו
כבר כמה אנשים שמכירים אותנו פנו אליו והציעו לו להיפגש בערב ולשוחח איתו כדי להקל עליו.
אני חושבת שבגלל שהוא לא רגיל לדבר על הרגשות שלו, הוא לא קיבל את ההצעות האלו.
בשבועות האחרונים חלים בי שינויים רבים. אני יותר מוחצנת, יותר דורשת לעצמי. בשבילו זה כאילו שאני מישהי אחרת.
אולי הוא מאויים מהאישה החדשה?

עירית_לוי

אני מרשה לעצמי להגיד את הדברים הבאים מרחוק בלי לדעת בוודאות. אני קצת יורה באפילה. אם משהו כאן לא מדוייק או לא נכון לך את בטח תדעי לסנן בהתאם

.

אני חושבת שבגלל שהוא לא רגיל לדבר על הרגשות שלו, הוא לא קיבל את ההצעות האלו.
תראי, באופן כללי - שיחה על הרגשות האמיתיים (לעומת שיחה על דברים אחרים) היא לא דבר קל. על אחת כמה וכמה לאנשים שלא מורגלים בכך, וזה איננו הטבע שלהם. ופי כמה עבור אדם שפתאום באמצע החיים מציף אותו גל של רגשות מפחידים במיוחד. רגשות שהם בסקאלה אחרת ממה שהוא היה רגיל לפגוש עד היום, והוא לא יודע מה לעשות עם כל זה.

במצב כזה לפעמים הרבה יותר קשה, או כמעט בלתי אפשרי, להיחשף בפני אנשים מוכרים. יכול להיות שדווקא עם אדם זר, או דווקא אדם עם טייטל רשמי של מטפל, יהיה לו קל יותר. בקיצור, זה שהוא סירב לשוחח עם חברים או מכרים, לא אומר שהוא יסרב לשוחח עם מטפל.

_בשבועות האחרונים חלים בי שינויים רבים. אני יותר מוחצנת, יותר דורשת לעצמי. בשבילו זה כאילו שאני מישהי אחרת.
אולי הוא מאויים מהאישה החדשה?_
אני מנחשת שהקושי שלו נובע משני דברים: גם מכל מה שהמצב הבריאותי שלך מציף בבית, וגם באמת, כמו שאת אומרת, משינוי "החוזה" הלא-כתוב והלא-מדובר ביניכם. את "חתמת" לו, כשנפגשתם, שתהיי אישה מסויימת, וכעת את "מפרה חוזה"

. עכשיו, עבור הבריאות שלך ועבור הכמיהה של הנפש שלך - הפרת החוזה היא מבורכת. כי כמו שאת מתארת - את מאפשרת לכל מיני חלקים שהיו מדוכאים ומודחקים עד היום, לעלות אל פני השטח.

זה טוב. זה מבורך. אבל זה גם חדש.
זה חדש גם עבורך, ואני מניחה שאת בעצמך עדיין לומדת את השפה החדשה הזאת של ביטוי עצמי חופשי, וזה חדש עבורו. זה מצב שכפי הנראה דורש ממנו לשנות את ההתנהלות שלו מולך. להתאים את עצמו לאשה שמשתנה לו מול העיניים, להתאים את עצמו לחוזה החדש שנרקם ביניכם. להסתגל.

ואני מרשה לעצמי לנחש שזה מפחיד נורא. גם המחלה וגם שינוי החוזה. שניהם יחד! זה מציף ומכאיב ומטלטל. וזה שומט את הקרקע הבטוחה מתחת לרגליים.
והרבה אנשים במצבים של הצפה רגשית נכנסים "לבונקר". זה מאוד טבעי.

אני יודעת שכל מה שאת זקוקה לו כרגע ממנו זה לחמלה, לתמיכה, להכלה ולעיטוף. את רוצה שהוא יהיה העוגן שאחד הסעיפים ב"חוזה" שלכם הבטיח שהוא יהיה

.
מה שבא לי עכשיו להגיד לך זה שתזכרו שיש לכם מטרה משותפת. שאתם לא משני עברי המתרס. כאשר שני בני זוג נמצאים במצוקה, התגובה האוטומטית היא להתגונן, גם זה מפני זה.

אולי מה שהוא צריך עכשיו ממך (ואני יודעת שזה מצחיק שאנחנו מדברות על מה הוא צריך ממך, כאשר את היא זו שצריכה. וכאשר את היא זו שצריכה להעז לכעוס ולבטא ולהפסיק להתחשב בכל העולם! אני יודעת. אבל רק לרגע קט

) - אולי מה שהוא זקוק לו זה שתביני שקשה לו. שהוא במצוקה. ושזה לגיטימי. רק שתביני אותו. ושתציעי לו להיתמך גם כן, כמו שאת נתמכת כי קשה לך.

יכול להיות שהוא יסרב לקבל עזרה כרגע. אבל גם אם הוא יסרב, יש סיכוי שעצם זה שהשותפה שלו מבינה אותו, מבינה לליבו, נותנת לקושי שלו לגיטימציה, ולא כועסת עליו - כבר יעשה משהו מאוד טוב ביניכם.

אני יכולה לספר לך באופן אישי שכאשר מתחילים לתת לאש שהיתה כלואה כל כך הרבה שנים לצאת - לוקח זמן ללמוד לתת לה לצאת באופן מאוזן ומדוייק. ולוקח זמן להבין שזה לא שחור ולבן. שזה לא הכל או כלום. בהתחלה עולה אנרגיה של - "כל החיים דיכאתי! והתחשבתי! ואני לא מוכנה לדכא יותר לעולם ולא מעניין אותי כלום!!!" אצלי אלה היו השפריצים הראשונים של האש

. זה טבעי. לאט לאט זה מתאזן. זו חתיכת דרך. לא יודעת אם זה ככה אצלך. משתפת אותך למקרה ש... ולשימושך בעת הצורך

.

הי, יש פקידי ממשלה נחמדים
זה נכון. אבל אני חושב שהם נחמדים בעיקר למי שבא אליהם עם מאור פנים. ולך יש את זה.

בדידות: הפנים של בן הזוג כבויות, הוא מסיב את מבטו כאשר אני מנסה ליצור קשר עיין.
אמא שלי סיפרה לי לא מזמן שבנערותה היא קראה איזה ספר (לא זוכר מה) והגיעה למסקנה, שמלווה אותה עד היום, שלא משנה מה נעשה, בסופו של דבר אנחנו תמיד לבד. יש בזה משהו עצוב, אבל גם משהו משחרר.

_כבר כמה אנשים שמכירים אותנו פנו אליו והציעו לו להיפגש בערב ולשוחח איתו כדי להקל עליו.
אני חושבת שבגלל שהוא לא רגיל לדבר על הרגשות שלו, הוא לא קיבל את ההצעות האלו._
דוקא את ההצעה שלי הוא קיבל. באמת חשבתי להציע לו שוב, ותודה על התזכורת. אני אעשה את זה בקרוב.

את לגמרי צודקת ש בדידות בזוגיות יכולה להיות יותר גרועה מבדידות של רווקות. כי יש ציפייה מהבן זוג שיתמוך. ואם זה לא קורה, יש אכזבה, והיא מחלישה.
אולי במקום להתייחס לזה כבדידות תתיחסי לזה כזמן שבו הוא מסתגל? ואת זו שנותנת לו את הזמן לכך? את יכולה?

רק שתביני אותו. ושתציעי לו להיתמך גם כן, כמו שאת נתמכת כי קשה לך
אני מקווה שאצליח להעביר לו את ההרגשה שאני מבינה שקשה לו.אנסה.

בהתחלה עולה אנרגיה של - "כל החיים דיכאתי! והתחשבתי! ואני לא מוכנה לדכא יותר לעולם ולא מעניין אותי כלום!!!" אצלי אלה היו השפריצים הראשונים של האש
קלעת בול..

דוקא את ההצעה שלי הוא קיבל. באמת חשבתי להציע לו שוב, ותודה על התזכורת. אני אעשה את זה בקרוב.
אתה מקסים, אין לי מילים.

אולי במקום להתייחס לזה כבדידות תתיחסי לזה כזמן שבו הוא מסתגל? ואת זו שנותנת לו את הזמן לכך? את יכולה?
אני אנסה.. מוזר לי שאני צריכה לתת לו זמן להסתגל, אבל זה כן נשמע לי הגיוני מאוד.

נמצאת כאן איתך. שולחת לך חיבוק אוהב.

יש כאן הרבה חברים וחברות מהחיים האמיתיים, הלא וירטואלים.
אני מאושרת שאתם כאן איתי, חברים מהעולם האמיתי וחברים מהעולם הוירטואלי (-:

קוראת אותך

יכול להיות שהוא יסרב לקבל עזרה כרגע. אבל גם אם הוא יסרב, יש סיכוי שעצם זה שהשותפה שלו מבינה אותו, מבינה לליבו, נותנת לקושי שלו לגיטימציה, ולא כועסת עליו - כבר יעשה משהו מאוד טוב ביניכם
יש מלא דברים לא פתורים ביננו, שרק חיכו להזדמנות שיוכלו להתפרץ..

עירית_לוי

יש מלא דברים לא פתורים ביננו, שרק חיכו להזדמנות שיוכלו להתפרץ..
ואוו. אם כך, זה באמת עומס גדול ונוסף על המערכת.
תבדקי האם מבחינת שניכם הגיעה השעה לפתוח ולפתור.
ואם כן, ואת רוצה תמיכה בעניין הזה, אז תכתבי.
(את יכולה גם לדבר איתי בטלפון אם זה יתאים יותר).

יש מלא דברים לא פתורים ביננו, שרק חיכו להזדמנות שיוכלו להתפרץ..

לי זה נשמע כמו הזדמנות (מהכיוון הטוב)
נשמע שיש דברים שלא סגרתם ביניכם, ויש כאן הזדמנות לסגור אותם.

באהבה

אני רוצה לדבר על הדברים של בן הזוג בהמשך, כרגע צץ משהו חדש

עובדות שקרים ומניפולציות

@}
עובדה 1- אני לא לוקחת את התרופה שנותנים בבית החולים עבור סרטן מהסוג שיש לי. למה?
ראו עובדה מס' 2 +3
עובדה 2 - רפואה מערבית, מאוד טובה בטראומה (ניתוחים דחופים זיהומים וכד') גרועה במחלות קשות. התרופות שלהם עוצרות את הסימפטומים אבל לא מטפלות בגורם למחלה. לדוגמא, חישבו על המחלות האלו : סוכרת, טרשת נפוצה, מחלת קרואן, סרטן.
עובדה 3- תרופות של רפואה מערבית מביאות איתן תופעות לואי שהן לעיתים יותר גרועות מהמחלה עצמה. לדוגמא, בתרופה שאני אמורה לקחת, אחת מתופעות הלואי סרטן ברחם.

@}
שקר 1. לבית חולים
אני נאלצת לשקר בבית החולים שאני כן לוקחת את התרופה. מדוע? כדי שאוכל לקבל הפניות לבדיקות ולמעקב. כדי שאוכל לקבל הפניות לביטוח לאומי.
שקר 2. למשפחה
ההורים שלי לא מסוגלים להבין את עובדות 2 +3 . לכן אני משקרת להם שאני כן לוקחת את התרופה כדי שלא ידאגו.
שקר 3 ביטוח לאומי
כתבתי בטופס שאני לוקחת כדורים (מקווה שאין כאן חוקרים של ביטוח לאומי...)
@}
מניפולציות
כדי להקל מעלי את עומס השקרים, עשיתי טעות איומה וספרתי להורי שאני לא לוקחת תרופות.
מניפולציה 1 : אבי הגיע אלי הביתה ואמר שהוא משנה את הצוואה, ושהכסף יעבור לבני במקום אלי.
מניפולציה 2 : אחרי שהוא הבין שזה לא עוזר, הם הלכו שניהם לאחי הגדול ובכו לו שם שאני מזניחה את עצמי. אחי צלצל לבעלי, אמר לו בטלפון: "ההורים היו אצלי בבית, הם הרוסים, כי יוקה השחרחורת לא לוקחת את התרופות"
מניפולציה 3: אני מצלצלת לבית הורי. אמי עונה לטלפון. "אבא מאוד חולה. הוא משתעל וקשה לו". אני: "תני לו מיץ ירקות וויטמין סי. אבוא לבקר שאוכל" סוף.

אני כועסת

עירית_לוי

מותר לך.

יקרה,

גם אני הייתי כועסת במקומך.

אבל את מחוייבת לא רק להישאר בכעס. אלא מה בעצם השיעור ?
לעיתים צריך לעשות את הדברים בדרכך
אבל, וכאן בא אבל גדול,
להבין שאחרים לא יוכלו להכיל את הדרך שלך,
ולכן את לא משתפת אותם באמת שלך !!!
וזה לא נקרא בעיני עצמך משקרת.
אין פה ערכים מוסריים של שקר ואמת,
אלא, את חוסכת לעצמך את המניפולציות ובעיקר את הדאגה המיותרת שלהם שבעקבותיה הם עושים את המניפולציות שלהם.

ז"א את מחוייבת להיות אמפטית עם המיגבלות של הסובבים אותך,
לא כי זה הזמן עכשיו להיות אמפטית עם אחרים...כאשר את בדרך מאמצת כזו משלך,
אלא כדי להצליח לעשות את ההפרדה בינך לבינם !
ובאמת להבין שאין הם מסוגלים ואין להם את רמת התודעה הנדרשת לבטל את האימון המוחלט ברופאים תוך ביטול עצמי שלהם.
או הם לא מסוגלים להסכים שאין להם שליטה על הדרך שבה את מתמודדת.
או אין להם מספיק מודעות והתנסות במידע החדש של השנים האחרונות על בריאות ונפש ועוד.

אז כדי להקל עליך, יקרה, תפיצי כאילו את מצייתת לדרך המקובלת,
פשוט כדי לקבל את הרווחים שבזה כפי שכתבת,
ותקלי עליך ( !!! ) את החיים שמספיק מאתגרים.

ואז אולי ייפתחו דרכים אחרות שבהן הוריך כן יוכלו לתמוך בך,
מבלי שיכניסו את הפחדים שלהם ואת הצורך שלהם בשליטה עליך.

חיבוקים יקרה אמיצה.

זה רק שיעור בדרך שלך, את מצליחה !

ושולחת חיבוק

ומוסיפה,
שההכרה בשונות ובנפרדות שלך, מאתגרת,
כי יכולה להפיל אותך לחווייה של בדידות
שהנה לא מקבלים את הדרך שלך
ואת נאלצת לעשות אותה מבלי להיתמך בהם.

אז לפחות לגבי ההורים, תעשי לעצמך ולהם את ההנחה הזו שאינם מסוגלים אחרת,
ואל תיפלי לבדידות !
ותיראי היכן הם כן יכולים לתמוך בך באמת, בדרך שאת זקוקה לתמיכה,
נגיד אוכל למשפחה, למשל,
וזהו,

לגבי בן הזוג זו עבודה אחרת.

מיכל בן אריה אני אוהבת אותך את מדהימה , מנסה לעכל את מה שכתבת לי

יוקה יקרה,
גם אותי זה מרגיז ומכעיס שאנשים (בדרך כלל ההורים שלנו...) לא מקבלים את העובדה שאנחנו יודעים לעשות את ההחלטות שלנו בעצמנו, חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו ולכן מנסים לכפות עלינו את הדרך שלהם, ועוד משתמשים במניפולציות כדי ללחוץ עלינו.
כנראה זה חלק מהמסע שאת צריכה לעבור - הם מאתגרים אותך להעמיק פנימה כדי להיות עוד יותר בטוחה בדרך שאת בוחרת (לא סתם קראת לבלוג בדרכי שלי), וגם להיות מסוגלת להתמודד עם המחירים שהיא גובה (וכמו שציינת בעצמך בעובדות שכתבת - לכל דרך יש מחיר), ובכל זאת להישאר נאמנה לעצמך.
הדברים שמיכל בן אריה כתבה נשמעים לי טובים, ויחד עם זה, אולי תוכלי במקביל לדבר איתם יותר על תופעות הלוואי הקשות, בלי להגיד שאת לא לוקחת את התרופות ("אני מפחדת שאקבל סרטן ברחם מהתרופה הזו, כי זה חלק מתופעות הלוואי המוכרות!"). אולי כשלא יהיה להם הלחץ שהם מרגישים כשהם יודעים שאת לא לוקחת את התרופה, הם יוכלו לראות את האבסורד של סיכון בלחלות בסרטן אחד כדי לקבל סיכוי להיפטר מסרטן אחר.
האם יש סיכוי לתת להם לקרוא ספרות בנושא? (למשל את ברני סיגל, אם אני לא טועה בשם, או את "בריאה" של גילי ומירב)
בינתיים אני שולח לך חיבוקים וירטואליים
(וגם מוסיף פה בשביל הכיף שלך שהבן שלך עושה עבודה מדהימה. את יודעת על מה אני מדבר)

אני מצטרפת לדבריה של מיכל בן-אריה.
עודד, זה דבר שדורש המון כוחות, להסביר להורים.
מהתיאור של המניפולציות שלהם - לא הייתי מנסה אפילו. הייתי ישר אומרת שהחלטת לקחת את התרופות.
את צריכה את הכוחות שלך כדי לחזור לחיים, לא לטפל בצרכים, בפחדים ובמוגבלות של בני משפחה מהסוג הזה.

כמה הצעות מעשיות:
"הרצאתה של דר טרי וולס
איך היא החלימה מטרשת נפוצה בזכות התזונה עתירת הויטמינים והמינרלים שלה. עצות זהב שטובות גם למקרי סרטן.

ספרו של ד"ר דויד סרואן שרייבר, "לא לסרטן" - יש שם כמה הצעות לתזונה נוגדת סרטן. כולל כורכום (קני כורכום אורגני, לא משהו לא ידוע בסופר שמי יודע מה הכניסו בו לעיבוי) שכדאי להכניס בכל מה שאת אוכלת, ועוד.

להרעיב את הסרטן: לא לגעת בסוכר ולהמעיט בקמח ובדגנים.
שמן דגים
מזונות מותססים ביתיים (מלפפון כבוש, כרוב כבוש, ביתיים - לא תעשייתיים! רצוי אורגניים)
אצידופילוס

כדאי לעשות מנוי על העלון של ד"ר מרקולה לקרוא את המאמרים שנוגעים לסרטן. כל שבוע יש לפחות משהו אחד בנושא (לא זוכרת על מה המאמר הזה שקישרתי. את יכולה לראות אם הוא רלבנטי. בכל מקרה, דרך הדף הזה אפשר לחתום על העלון שלו חינם).

_להבין שאחרים לא יוכלו להכיל את הדרך שלך,
ולכן את לא משתפת אותם באמת שלך !!!_
מיכל: נכון נכון ונכון. השיתוף הזה עם הורי בא בטעות איומה, זה קרה סביב איזה טיפול רגשי שעברתי שקצת בלבל אותי ושכחתי את כללי ההתנהגות הנאותים (-:
ואין להם את רמת התודעה הנדרשת לבטל את האימון המוחלט ברופאים תוך ביטול עצמי שלהם.
אהבתי את המשפט הזה אם כי לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך
וגם מוסיף פה בשביל הכיף שלך שהבן שלך עושה עבודה מדהימה. את יודעת על מה אני מדבר)
עודד: זה מאוד מאוד כיף לקרוא.. אני גם רוצה להשוויץ שהיום הוא שאל אותי האם אני רוצה שילמד אותי. מאוד התרגשתי והסכמתי. הוא הראה לי איך להחזיק את הכלי, איך להפיק צליל. אושר מזוקק
מהתיאור של המניפולציות שלהם - לא הייתי מנסה אפילו. הייתי ישר אומרת שהחלטת לקחת את התרופות
בשמת:אני יכולה לנסות לשקר להם שוב, לא יודעת האם הם יאמינו בשלב הזה..
תודה בעד העצות המעשיות! יש בינהן כאלו שידעתי עליהן בעבר ושכחתי, למשל מזון מותסס. אני חושבת שדי קל להכין מלפפונים חמוצים בבית, הגיע הזמן שאנסה (-:

רוצה לספר לכם משהו מאוד מאוד נחמד ומשמח שקרה לי היום-
יצאתי מהאוטו בשעה חמש בערך עם הבן. באותו רגע הגיעה גם השכנה. היא אשה עסוקה ובדרך כלל אנחנו לא נפגשות.
היא קראה לי וספרה שיש לה משהו מיוחד בשבילי.
נכנסתי לבייתה. מתברר שהיא קנתה לי מושבה של אבן יפהפיה שנקראת סלסטייט - אבן מלאכים. נדהמתי שהיא קנתה לי מתנה,
ועוד דבר כזה מקסים ויפה. נעים לחשוב שהיא נזכרה בי כשהייתה בחנות וחשבה על משהו שאני אוהב.
עכשיו האבן בסלון בתוך כלי זכוכית, כשאעשה מדיטציה אשב לידה ואחשוב מחשבות טובות על האנשים הנהדרים שאני מכירה.

אני מרגישה חזק את הדברים שאת מספרת ורוצה להמשיך לחזק אותך בדרכך.
קוראת גם כשלא מגיבה.
מאחלת לך שבת של שלום בינך לבינך ובינך לבין האנשים היקרים לך.

קוראת גם כשלא מגיבה.
מסכימה מאוד עם מה שכתבה מיכל. חיבוק.

אישה יקרה ואמיצה, גם אני קוראת אותך.
מרגישה שהדרך החדשנית והייחודית שבחרת עבורך, אינה מתואמת לסביבתך ולכן החיכוכים והצרימות. ניתן לראות את "חוסר הכבוד" שהפגינו יקירייך כלפייך כאהבה גדולה וחשש לבריאותך. זה עוקף שכל, סוג של אוטומט שצריך הרבה רצון ומודעות על מנת לשנות אותו. לא כולם מעוניינים בכך או מסוגלים לכך. ובעיני מי שחשוב זה את ולא האחרים.
את עשית שינוי משמעותי בהתנהלותך והם כעת נדרשים להסתגל לשינוי הזה.
ככול שתחזקי את עצמך ותהיי שלמה עם דרכך, הם יתאימו עצמם אליך, כמידת יכולתם.
מסכימה מאוד עם הכותבים מעלי. שתפי היכן שתוכלי לקבל תמיכה לדרכך וייצרי להם את הדרך לעזור כפי יכולתם, באופן שאינו מחליש או פוגע בך. המטרה היא תהליך ההתפתחות וההחלמה שלך ולא שינוי שלהם.
מזכירה לך גם את טיפול אלטרנטיבי בסרטן . יש שם מידע מועיל @}

אני חושבת שדי קל להכין מלפפונים חמוצים בבית
קל מאוד, רק שעכשיו אין כל כך מלפפונים קטנים שמתאימים. כולם גדולים ונפוחים. אם תרצי יש לי מתכון מצויין ופשוט, של סבתא שלי.
אולי בעונה הזאת יותר מתאים לכבוש כרוב, גזר, כרובית, ודברים כאלה (בזה אין לי נסיון אבל אם תנסי ויצא לך טוב, אשמח לטעום

)

הכנת מחמצים
הכנת חומץ וסיידר תפוחים

"ואין להם את רמת התודעה הנדרשת לבטל את האימון המוחלט ברופאים תוך ביטול עצמי שלהם."
אהבתי את המשפט הזה אם כי לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך.

התכוונתי שאני משערת שהם ברמת תודעה כזו של אימון מוחלט ברופאים "כי ככה אמר הרופא",
תוך שהם לא מעלים על דעתם שיש להם say משלהם על הצעות הרופאים,
שהקול הפנימי שלהם הוא גם חלק ממערכת השיקולים ושהם לא צריכים לבטל את עצמם.

מקווה שכעת הייתי מובנת יותר.

אז זו הזדמנות לשלוח חיבוק

עברה עלינו שבת רכה ונעימה. הכנתי לי מיץ ירקות אנטי סרטני לפי אחד הקישורים ששלחו לי כאן. מיץ של סלק, סלרי, מלפפון וצנונית.
יוצא טעים מאוד בגלל המתיקות של הסלק. רק צריך לזכור לצחצח שינים אח"כ, כי השיניים נצבעות באדום, מראה מפחיד ביותר..(טוב, עוד מעט פורים)
עד עכשיו דברתי הרבה על מה שאני לא עושה כדי להבריא. עכשיו אני דווקא רוצה להמתמקד במה שאני כן עושה.
יש לי תמיכה וטיפול מצויינים מאשה אחת ממשית לגמרי, ומצוות שאין לראותו. נשמע מסתורי? תיכף תראו שזה יותר מוזר מכל מה שחלמתם עליו.
אני מטופלת אצל מירי אסט. מירי עושה לי הילינג, אבל היא לא עושה אותו לבד, יש איתה צוות שלם של רופאים. הרופאים האלו עוזרים לי להיפטר מהסרטן.
אבל אי אפשר לראות אותם, הם חוצנים, הגוף שלהם עשוי מחומר אחר והם נמצאים במימד אחר. בעקבות הטיפול שלהם הצלחתי לצאת מהאנמיה הקשה שתקפה אותי עם התפרצות המחלה.
כמו כן הם העלימו את המיימת שהציקה לי מאוד בבטן. בכל טיפול איתם אני יוצאת מלאה באנרגיה ובתחושת התחדשות ונעורים.
הטכנולוגיה שלהם מתקדמת ב 2000 שנה יותר משלנו, באמצעותה הם מבצעים את הטיפול.
הטיפול הוא לא בגוף הפיזי, אלה רק בגופים האתרים.למרות זאת, אני חשה במהלך הטיפול דקירות קלות ועיקצוצים במקומות שונים בגוף.
אני יכולה לספר לכם עוד המון עליהם ועל הטיפולים, אם תשאלו ותתעניינו אשמח לספר כל מה שאני יודעת.

ולקינוח (-: פרץ נוסטלגיה:
...."אתה יכול אמרה לונה בעידוד, כאילו הם חזרו לחדר הנחיצות וכל זה לא היה אלה תרגיל בשביל צבא דמבלדור.
"אתה יכול, הארי.. קדימה, תחשוב על משהו שמח.."
"משהו שמח"? הוא שאל, וקולו נשבר.
"כולנו עוד כאן", היא לחשה, "אנחנו עדיין נלחמים. קדימה, אתה מסוגל"..
ניצוץ כסוף נדלק ואחריו אור מהבהב, ולבסוף, במאמץ כי גדול שאי פעם נדרש ממנהו לשם כך, פרץ מקצה שרביטו אייל.
הוא דהר קדימה, והסוהרסנים התפזרו בבהילות."

מתוך הספר: הארי פוטר ואוצרות המוות/ג'יי.קיי. רולינג

והמרגיעון: קחי נשימה עמוקה ושאפי את החיים אל קרבך - עכשיו!

עירית_לוי

פרקטית מבחינת מידע אם חסר לך דר עדיאל תל אורן מגיע לארץ ולו יש המון מידע
אם תרצי יש אתר של מרפי שם הוא ואיך פוגשים אותו מופיע.אם יש לך צורך בעזרה או במידע כדאי לפנות כאן
בהצלחה,ושפע אהבה בלי תנאים. שתצליחי !

פתאום ראיתי משהו מאוד מצחיק - כתבתי למעלה שאני בת 38, מעניין. כאילו עשר שנים פשוט נעלמו
ממממ... ואולי הן באמת נעלמו?
מהן עשר השנים האבודות שלך? מאיפה התחלת אותן ולאן הלכת לאיבוד? מה הן יכולות לספר לך על עצמך?
<שאלות למחשבה>

_מאחלת לך בהצלחה במסע האמיץ הזה פנימה בעקבות המסר שהגוף שלך שלח אלייך.
מאחלת לך ריפוי של הנפש ושל הגוף.
מאחלת לך מסע של רכות ושל אהבה._

אם יורשה לי... אני ממליצה על הספר "סרטן כנקודת מפנה". קראתי אותו לפני כמה שנים (בלי שום טריגר, סרטן או אחר..) ואהבתי. מדבר על איך לגייס את הרבדים הרגשי, הרוחני והפיזי כדי לתמוך במערכת החיסונית, להגדיל את סיכויי ההחלמה, ואם אי אפשר להחלים - להפוך את תקופת החיים האחרונה לתקופה מרגשת של גדילה ומשמעות.
@}
(הוא דווקא כן מבוסס מחקרים, אבל מי סופר

)

המחיר שהתרופות שלהם גובות הוא נורא, התוצאה עלובה.
המשפט הזה שלך נורא ריגש אותי.
לפעמים יש לי הרושם, שכשזה מגיע למחלות מסוימות (או אולי באופן כללי) אנשים לוקחים את כל מה שיש לרפואה להציע להם, בין אם זה מוצלח ביותר או עלוב מינוס.
ואת שואלת שאלה נורא חשובה, שיכולה וצריכה להיות מוצמדת לכל החלטה על טיפול רפואי:
האם זה שווה את זה?
האם אנטיביוטיקה שווה את זה?
האם אקמול שווה את זה?
האם ריפוי בעיסוק שווה את זה? (אני מרפאה בעיסוק

)
האם ניתוח שווה את זה?
וללא יוצא מן הכלל: האם כימו והקרנות שווים את זה?
שווה מה? שווה את הכסף, את הזמן, את תופעות הלוואי, את הסכנות הפוטנציאליות, את המאמץ, את הכאב, את ההערכה העצמית, את אבדן הפרטיות, את העלות של הפגיעה בחיי היומיום... כל פעם המחיר אחר.
והמחיר תמיד קיים. קטן או גדול, הוא שם, ויש לשים אליו לב.

יש לי חברה שמעצבנת רופאים על בסיס שגרתי כשהיא שואלת אותם אם "זה" (מה שמציעים לה) הוא Evidence based.
זוהי הדרך האישית שלה לשאול את אותה שאלה חיונית כל כך, שאלה שיכולה להישאל במגוון צורות, בדגשים שונים: האם זה שווה לי?

לפעמים זה בהחלט שווה את זה.
ולפעמים בהחלט לא.
ולפעמים... קשה מאוד להחליט, וצריך לנחש ולהמר ולקוות לטוב.

ומדברייך נשמע, שאת הסתכלת על התוצאות החיוביות המצופות, והסתכלת על התוצאות השליליות הנפוצות, והגעת למסקנה שבמקרה שלך זה לא שווה את זה.
יישר כוח על הצלילות.

_ממממ... ואולי הן באמת נעלמו?
מהן עשר השנים האבודות שלך? מאיפה התחלת אותן ולאן הלכת לאיבוד? מה הן יכולות לספר לך על עצמך?
<שאלות למחשבה>_
תמרוש את כל כך חרוצה שהתחלת לקרוא כאן את הכל מההתחלה (-:
זה מעניין מה שאת בודקת כאן, יכולה להגיד באופן ספונטני לחלוטין שבעשר השנים האחרונות האמהות שאבה אותי
ושכחתי מי הייתי קודם, וזה לא טוב.

אם יורשה לי... אני ממליצה על הספר "סרטן כנקודת מפנה".
אחותי! למה את מבקשת רשות? את מבורכת שבאת לכאן ועשית מאמץ לקרוא ולהגיב, בוודאי שאת יכולה להמליץ על כל דבר שנראה לך.
מקסימום אני אתעצבן וישים לך בקפה במקום סוכר מלח(-: (ידוע שחולות סרטן הן נורא הפכפכות)

יישר כוח על הצלילות
תודה. עושה טוב לקרוא את זה, במיוחד ביום כמו היום שהיה איום ונורא מכל מיני בחינות, אבל יש גם ימים כאלה.

ולקינוח:

אומץ

נשים, הנסחפות אל הרפתקה בתוך הבלתי נודע, כובשות נתיב לבאות אחריהן.
עשיית דבר-מה בפעם הראשונה יוצרת הזדמנויות לאחרים לעשות גם הם את הדבר הזה. זה הופך להיות מסוכן פחות.
נשים חכמות אינן שוכחות את סבתותיהן, אך יחד עם זאת, הולכות בדרכן הן. הטאו של הנשים הוא להיות מגלות וחוקרות.

מתוך: הטאו של הנשים

פרקטית מבחינת מידע אם חסר לך דר עדיאל תל אורן מגיע לארץ ולו יש המון מידע
פלונית - תודה. מכירה אותו, הוא אפילו נתן לי איזה תוסף שאם אני נזכרת אני לוקחת אותו..
יש לו דווקא בדיקה די מעניית שמגלה סרטן הרבה לפני שהרופאים מגלים, זה דרך מעבדה שיש לה סניפים בתל אביב ובראשון.

_קל מאוד, רק שעכשיו אין כל כך מלפפונים קטנים שמתאימים. כולם גדולים ונפוחים. אם תרצי יש לי מתכון מצויין ופשוט, של סבתא שלי.
אולי בעונה הזאת יותר מתאים לכבוש כרוב, גזר, כרובית, ודברים כאלה (בזה אין לי נסיון אבל אם תנסי ויצא לך טוב, אשמח לטעום )_
הכנתי כרוב כבוש לפי הקישורים שנתנו לי כאן למעלה, זה כבר יומים על השיש. אני בוהה בו כל בוקר, מנסה להבין מה עובר עליו, איך הוא מרגיש..
אם הוא יראה סימן שהוא בשל, אתה הראשון שמקבל משלוח

_קל מאוד, רק שעכשיו אין כל כך מלפפונים קטנים שמתאימים. כולם גדולים ונפוחים. אם תרצי יש לי מתכון מצויין ופשוט, של סבתא שלי.
אולי בעונה הזאת יותר מתאים לכבוש כרוב, גזר, כרובית, ודברים כאלה (בזה אין לי נסיון אבל אם תנסי ויצא לך טוב, אשמח לטעום )_
הכנתי כרוב כבוש לפי הקישורים שנתנו לי כאן למעלה, זה כבר יומים על השיש. אני בוהה בו כל בוקר, מנסה להבין מה עובר עליו, איך הוא מרגיש..
אם הוא יראה סימן שהוא בשל, אתה הראשון שמקבל משלוח

ואותי מעניין מאוד הטיפול בעזרת מרפאים חוצניים שאת עוברת, תוכלי בבקשה לספר על זה?

ואותי מעניין מאוד הטיפול בעזרת מרפאים חוצניים שאת עוברת, תוכלי בבקשה לספר על זה?
מה שאני יכולה לספר, זה מתוך החוויה שלי בטיפול וקצת מתוך ספר שקראתי על הנושא, של אדריאן דביר שגם הוא היה מטפל.
כשאני מקבלת טיפול, אני לא רואה אותם, אבל כן מרגישה תחושות שונות בגוף. עיקצוצים ונמלולים. מרגישה גם המון אנרגיה ותחושת התחדשות אחרי הטיפול.
בספר של אדריאן דביר, יש הרבה הסברים, גם פיזיקלים. כיצד הם מגיעים לכדור הארץ, כיצד הם מפעילים את הציוד שלהם. מאיזה חומר הם עשויים,
מה המניעים שלהם לעזור לנו ועוד.
יש מחלות מסוימות שהם יותר מצליחים בהן ויש כאלה שפחות. הם למשל מאוד הצליחו בבעיות של כליות , כבד, כלי דם. לצערי הם דווקא פחות הצליחו בסרטן,
אולי כי הגוף האנושי עדיין לא ברור להם לגמרי וסרטן זו מחלה מאוד מורכבת.
עניתי לך?

יוקה שחרחורת, את שחרחורת באמת? הייתי מתה להכיר אותך. את תהיי בסדר!

עירית_לוי

קוראת אותך ואת הדברים היפים שנכתבים לך.
שולחת חיבוק

אחותי! למה את מבקשת רשות? בוודאי שאת יכולה להמליץ על כל דבר שנראה לך.
אז יודעת מה? אם תקראי אותו, תחזרי אלי עם פידבק. מאוד מעניין אותי לדעת אם הוא באמת שווה משהו לאנשים "בזמן אמת".

יוקה שחרחורת, את שחרחורת באמת? הייתי מתה להכיר אותך. את תהיי בסדר!
לא שחרחורת, אבל יוקה השחרחורת זה ספר מהילדות שמאוד אוהבת, אל תמותי להכיר אותי, אבל אם את רוצה
לחיות והלהכיר אותי, אז זה המקום (-:

_קוראת אותך ואת הדברים היפים שנכתבים לך.
שולחת חיבוק_
אוהבת אותך
מקווה שהעניינים שלך עובדים כמו שאת רוצה..

אז יודעת מה? אם תקראי אותו, תחזרי אלי עם פידבק. מאוד מעניין אותי לדעת אם הוא באמת שווה משהו לאנשים "בזמן אמת".
התחלתי לחפש אותו באינטרנט, יש אנשים שמוכרים אותו יד שניה. בקרוב תקבלי "תקציר"..

לפעמים אני מרגישה כמו גוזל שנפל מהקן. מפלבל בכנפיו הפלומתיות.
לפעמים אני לא מרגישה.
זה ממש קל - ניגשת למקרר, מוציאה משהו. מייצרת שכבה יפה עבור הבטן, מפסיקה להרגיש.

יקרה,

כולנו מרגישים לפעמים את החווייה הזו של להיות בלתי מוגן, עם כנפיים פלומתיות שלא צימחו עדיין כוח, מחוץ לקן שאמור להגן עלינו.
מרגישים רגשות שבלתי נסבל להרגיש, בטח אם לא עוטפים אותנו ומכילים, ככה לבד להיזרק להרגיש...

שולחת לך חיבוק עוטף שיעזור קצת.
ושולחת לך כוחות כדי שתסכימי, שתוכלי להרשות לעצמך להרגיש את מה שעולה מבפנים.

ובעיקר, תלכי לחפש כרגע מי יכול להיות נוכח איתך כאשר עולים הרגשות ואת זקוקה לביחד כדי להרגיש את עצמך.

אכן אתגר...
חיבוקים

(())(())

_לפעמים אני לא מרגישה.
זה ממש קל - ניגשת למקרר, מוציאה משהו. מייצרת שכבה יפה עבור הבטן, מפסיקה להרגיש_
וואו.
איזה ניסוח מעולה, מדוייק כל כך! ציורי כל כך! פתאום התחברו לי המון דברים

אני חושבת עלייך ועל הבחירה שלך המון. כאמור, מלווה את אמא שלי שכבר סיימה את הכימו ומתכוננת להקרנות וכל התהליך הזה שעבורה הוא "משהו שחייבים לעשות", עבורי הוא מאד מאד לא מובן מאליו ואני מחזקת אותך על עצם הרצון לבחור אחרת, לבדוק דרכים נוספות, לתת מקום ומאחלת לך החלמה מלאה וטובה בגוף ובנפש

תודה שאתן כאן. אתן כל כך מחזקות אותי, כל אחת בדרכה שלה, כל אחת מסיבה אחרת.

ושולחת לך כוחות כדי שתסכימי, שתוכלי להרשות לעצמך להרגיש את מה שעולה מבפנים
נצרב בי חותם של אנטי רגש, מנחשת שזה משהו קדום מהילדות או מלפני. הרגש נחווה כסוג של סכנה.
הרגש מציף אותי ולא משנה אם זה רגש רע או טוב. הוא מציף ואני נעלמת ואין יכולת לחשוב, זה סוג של סכנה מאיימת.
הייתה תקופה שהייתי רואה סרטים מצויירים ובוכה מהתרגשות. הפסקתי.
קשה לי להכיל את הטונות רגשות שיש אצלי בפנים

אני חושבת עלייך ועל הבחירה שלך המון. כאמור, מלווה את אמא שלי
רסיסים, רוצה לספר לך משהו בהקשר של אמך. גם מי שבוחר ב"דרך הרגילה" יכול להגיע לריפוי גופני ונפשי.
יש תופעה בעולם הרפואה שנקראת "פלצבו". תרופה שאין בה כלום, נותנים אותה לאנשים בניסויים כחלק מהתהליך התקין של המחקר (בטח יש כאן קוראות שידעו להסביר את זה יותר מדוייק)
הדבר המעניין בפלצבו הוא שהרבה אנשים במחקרים החלימו ממחלות לא קלות כתוצאה מפלצבו, לעיתים באותה מידה כמו מקבלי התרופות.
כלומר, אם מישהו מאמין שתרופה מסויימת תעזור לו, אז רק בכח האמונה יש לו סיכוי די טוב להבריא.
אם אמא שלך מאמינה שהטיפול הקונונציונלי יעזור לה, יש לה סיכוי טוב להבריא. רצוי שהיא תלמד את השיעור של הסרטן.
כי סרטן זה שיעור, שמלמד את מי שפוגש אותו לעשות שינוי בחייו, בעיקר בתחום הנפשי.
מי שלומד את השיעור יש לו סיכוי טוב יותר. הלמידה מעירה את המערכת החיסונית כדי שתוכל לחסל את התאים הסרטנים שנשארו
לאחר הצונמי של התרופות.
מאחלת לאמא החלמה שלמה

תלכי לחפש כרגע מי יכול להיות נוכח איתך
יש לי מזל אדיר ונשים מדהימות שקראו כאן את הפוסט כבר קבעו איתי פגישה!{@

תלכי לחפש כרגע מי יכול להיות נוכח איתך

יש לי מזל אדיר ונשים מדהימות שקראו כאן את הפוסט כבר קבעו איתי פגישה!

יקרה,
יש בך משהו מאד מתקשר, מאד מאפשר לאחרים לדעת מה קורה איתך ולמה את זקוקה -
אז קל להתייחס ולדייק איתך !
זו את שמאפשרת את התקשורת והתמיכה והאהבה אליך !
מבלי להמעיט בכלל במדהימנות של הנשים פה באתר ובכלל בעולם @}

_נצרב בי חותם של אנטי רגש, מנחשת שזה משהו קדום מהילדות או מלפני. הרגש נחווה כסוג של סכנה.
הרגש מציף אותי ולא משנה אם זה רגש רע או טוב. הוא מציף ואני נעלמת ואין יכולת לחשוב, זה סוג של סכנה מאיימת.
הייתה תקופה שהייתי רואה סרטים מצויירים ובוכה מהתרגשות. הפסקתי.
קשה לי להכיל את הטונות רגשות שיש אצלי בפנים_

אני מניחה שאת אדם עם עוצמות גדולות של רגשות, כבר מהילדות,
כבר כילדה היית בחיים, דהיינו עם רגשות ותחושות והתרשמויות והתלהבות וכאב,
וזה נפלא.

אז איפה הקושי ?
שאני מניחה , שלסביבתך היה קשה להכיל את כל טווח ועוצמות הרגשות שהרגשת וביטאת,
( בגלל מוגבלות שלהם, ושאותם לא הכילו ...וחוזר חלילה ... )
וכך למדת שזה מסוכן להרגיש ולא ניתן להכלה.

מאחלת לך למצוא את הדרכים ללמוד להכיל את הרגשות מכל סוג שהוא שיש בתוכך,
ואכן אחת הדרכים היא פשוט להיות עם אנשים שמקבלים אותנו כמו שאנחנו עם כל הרגשות שיש בנו.
הן אנשי טיפול והן חברים וכל מי שמקיף אותנו.

משימה שכולנו מתמודדים איתה...

חיבוקים

(())

_נצרב בי חותם של אנטי רגש, מנחשת שזה משהו קדום מהילדות או מלפני. הרגש נחווה כסוג של סכנה.
הרגש מציף אותי ולא משנה אם זה רגש רע או טוב. הוא מציף ואני נעלמת ואין יכולת לחשוב, זה סוג של סכנה מאיימת.
הייתה תקופה שהייתי רואה סרטים מצויירים ובוכה מהתרגשות. הפסקתי.
קשה לי להכיל את הטונות רגשות שיש אצלי בפנים_

לתחושתי, זו נקודת מפתח ב"שיעור" שלך, כפי שאת קוראת להתמודדות המעצימה ומעוררת השראה שלך. שינוי החוויה/תפיסה/אמונה בנוגע לרגש, שאם הוא יעלה אני אעלם, הוא מאיים עלי, מסכן אותי וכו'. גיליתי על עצמי שהעברת משקלים מן הראש אל הלב, דייקה את התנועה וההתנהלות שלי והקלה עלי להיות מחוברת ויציבה מבפנים. ההסכמה להרגיש, ולכך שמתקיימת בי כול קשת הרגשות, כולל אלו שאני לא מאוד מעריכה, קרבה אותי לעצמי ושחררה מעלי עול עצום. ההמנעות מההרגשה, הסתירה אצלי חוסר קבלה עצמית והערכה עצמית חסרה, סוג של הקטנה עצמית. ההסכמה הזו, וההכלה, היא זו שאפשרה לי את שחרור העודפים, אני מכילה את המהות ואז העודף מתנקז. אני משחררת אותו ומשאירה אצלי סוג של דגימה. לאט לאט גיליתי שהעוצמות התאזנו.
בהצלחה גדולה ותודה לך

@}

עירית_לוי

<עוקבת>

גיליתי על עצמי שהעברת משקלים מן הראש אל הלב
חלוקית תסבירי, לא מבינה.

אני אנסה

במסע ההתפתחות שלי, שבמהלכו התקרבתי אל עצמי ולמדתי להכיר את עצמי גיליתי, להפתעתי, שנהגתי להתנהל מן הראש. המוח/שכל הוא שהפעיל אותי, דרכו חוויתי את העולם, פרשתי את מה שקורה לי והגבתי בהתאם להמלצתו. למרות שתפסתי את עצמי כרגשנית הסתבר לי שהלב שלי לא פתוח כפי שחשבתי ושאני ממעטת להרגיש ולפעול ממנו, לחוות דרכו את מה שקורה, להגיב מן הלב, להקשיב לו. בעיקר חשבתי ש... ופחות ידעתי והרגשתי. ההתנהלות הזו והסגירות, נבעו מפחדים שהסתירו חוסר בטחון, אמונה והערכה עצמית, והזינו אותה בו זמנית. בתהליך חניכה שעברתי ואני עדיין עוברת, למדתי "לכבות" את השכל ולתת יותר מקום ללב, להרגיש אותו, לפתוח אותו, לפעול ממנו, להכיר את "ידיעת הלב" וכשמקשיבים מגלים שהוא יודע המון דברים ושהוא קרוב יותר לרצון הטהור של האני הפנימי והשכל מביא הרבה קולות חיצוניים של הסביבה וספקות ופקפוקים ותבניות וראייה מגבילה ועוד ועוד. זה היה משהו שעשיתי במודע וכדי להקל על עצמי אפילו הסתובבתי עם יד על הלב (למדתי את זה מהחונך שלי דאז) וזה הזכיר לי מה אני רוצה לעשות. למדתי להרגיש דרכו את מגוון הרגשות ולקבל אותם ללא פחד מתוך ידיעה ברורה שאני שלמה, ושהכול מתקיים בתוכי ואין בעצם דברים שהם טובים ורעים, וככול שאני שופטת את עצמי פחות ומוכנה לקבל את עצמי כך גם הסביבה מתאימה את עצמה אלי וזו דרך ארוכה ארוכה ואיטית כי האוטומט מכוון על הקטנה עצמית.
עכשיו כשחיזקתי את הלב אני לומדת לפעול ממקום מאוזן שמשלב את שניהם בצורה הרמונית, משלימה, מחזקת, שאינה מגבילה או מקטינה. ספר מומלץ שהתחלתי לקרוא, שתומך ומעצים את התהליך הזה הוא אהבת נשמה-לעורר את מרכזי הלב של סאנאיה רומן.
לזה התכוונתי כשכתבתי שלמדתי להעביר משקלים מן הראש אל הלב.

חלוקית הסבר נפלא. יקח לי זמן לעכל את כל זה, אחפש לי את הספר. בינתיים אנסה לזכור את ההמלצה להניח את היד על הלב.