האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
טוב, אני כמעט מסיימת את הרביעי. זה דיי מדהים הנושאים שמתעסקים איתם בספרים האלה. זה גורם לי לחשוב עכשיו על כל המקום של נשים מול גברים... מעניין.
מה הלאה?
אני אזדקק נואשות ל-2 הספרים הבאים לקריאה כשזה יסתיים. אשמח אם למישהו יש להשאיל. יונת, הם המשך ישיר? או משהו שהתווסף אח"כ?
הספר החמישי הוא קובץ סיפורים קצרים, שאחד מהם הוא קצת המשך של הרביעי (אבל לא עם אותן דמויות). הספר השישי הוא המשך של הרביעי, וגם של אותו סיפור מתוך הספר החמישי (הכל מתחבר שם).
אנחנו רק לאחרונה הצלחנו להשיג את החוף הרחוק ביותר. ספרים מעולים.
לורד, לדעתי ארץ ים היא סידרה טובה בהרבה מהארי פוטר. הרבה פחות המונית ועם הרבה יותר טעם. אני לא יודע ממש איך להסביר אבל בשבילי סוג הקסם שבהארי פוטר הוא הרבה פחות מציאותי, עד כמה שאפשר. בהארי פוטר הקסם הוא אפשר לומר זול ופייתי. (מלשון פייה)
למען האמת, אולי אני שוחט פה פרות קדושות (יותר נכון הוביטים קדושים) אבל אני אוהב את ארץ ים יותר מאת אאה. (העולם של טולקין) טולקין נוטה לשמלץ קיצוני לעתים, עד כמה שהוא פיוטי.
ורד, הסיפור "שפירית" שמופיע בקובץ "אגדות" בעריכת רוברט סילברברג הוא הוא הסיפור שדיברתי עליו מתוך הספר החמישי. אבל... התרגום שונה מזה של סדרת מרגנית, ולא לטובה.
אני קוראת את הקוסם מארץ ים - איזה יופי!
אורסולה ק. לה גווין ניצבת בגאווה בראש רשימת הדברים המצוינים שהיכרתי דרך האתר הזה - תודה!
היא מספרת מופלאה.
ואין מה להשוות להארי פוטר..
והקוסם מזכיר לי משום מה את צפריר שפרון..
וזה קצת מוצא מהקשרו אבל היה לי כל כך חזק שאני חייבת לצטט:
"אם תמשיך ללכת קדימה, תמשיך לרוץ, כי אז בכל מקום שאליו תרוץ - תיתקל ברוע וסכנות; שהרי הוא מבריח אותך, הוא בוחר את הדרך שבה אתה הולך. אתה חייב לבחור. אתה חייב לחפש את זה המבקש אותך. אתה חייב לצוד את הצייד."
אכן תרגום יפהפה.
קראתי את הקוסם ואת הקברים, אני גומעת עכשיו את "החוף הרחוק ביותר", ונהנית מאוד.
אני אוהבת את הנוכחות של כוחות האופל בספרים שלה, יש בסיפורים תובנה פסיכולוגית עמוקה מאוד בעיניי, ואפשר לקרוא בהם לא רק את ההרפתקאות והפנטזיה, אלא גם מסע של הנפש והתמודדות עם השחור שבתוכה. במיוחד אהבתי את זה ב"הקברים של אטואן", שם יש עולם תת קרקעי שלם של מחילות ומבוכים, ואפשר להציץ עליו מחורי הצצה זעירים בכל פיני פינות של העולם העליון, המואר והמתוקן. ולמטה שולטים כוחות אפלים, שאין להם שם. ושם אפשר לגשש באפלה ואסור להדליק אור. ואיך בני האדם משתעבדים לכוחות האלה, לאפלה הזאת הלא-ידועה.
אבל זה לא רק סיפור מטפורי, כי ארץ-ים ממשית כל כך שאין ספק שבאמת היה פעם איזה גד כזה...
גם אני נתפסתי. קראתי את "קוסם מארץ ים" (למה הוסיפו את ה' הידיעה בתרגום? במקור זה a). ונהנתי מאד, ובעקבות זה הזמנתי את כל שאר הסידרה. אני רק רוצה להוסיף משהו שלא הבנתי מהקריאה כאן - זה ספר די מפחיד, למרות שהוא אמור להיות ספר ילדים או ספר נוער. לא שזה ימנע ממני להמשיך לקרוא את הסדרה, אבל לא אקרא אותה בלילה כשאני לבד, למשל, ומזל שלא התחלתי את הקריאה כשבעלי היה בחו"ל...
מצטרפת לתודות - תמיד כיף לגלות ספרים מוצלחים שאיכשהו הסתתרו עד כה מעיני.
כבר כמה זמן שאני מתקשה לגמור את החוף הרחוק ביותר .... אולי בגלל שהוא קצת פחות הירואי ומתעסק יותר מקודמיו ברפש המובהק הפשוט והאמיתי השל החיים (כגון התמכרות לסמי הזיות).
מצטרפת לחוסר ההבנה איך זה נחשב ספרות לנוער. חומר כבד לאללה.
"תמיד כיף לגלות ספרים מוצלחים שאיכשהו הסתתרו עד כה מעיני."
תופעה מוזרה. לה גוין לא ידועה בכלל כסופרת מחוץ לתחום המדע הבדיוני המפוקפק.
הספר שלה "שושנת הרוחות" לא מודפס יותר, לא באנגלית ובטח שלא בעברית.
אני לא מבין למה.
"עכשיו אני מבינה טוב יותר מהיכן שלפה רולינג את עולמו של הארי פוטר. למרות שהיא הלכה בכיוונים אחרים, יש הרבה דברים דומים..."
והנה האב הקדמון. ארץ ים די דומה לפינלנד.
אהבתי מאוד את הדרך שהקסם פועל בקלוולה. אגב, יש איזשהו שם ל"דרך בה הקסם עובד?" צריך להמציא מילה בשביל זה...
ולסיום:
יש תרגום מאד יפה לנוער של קלוולה, גם הוא בהוצאת מרגנית. מחייב את הקורא לדעת מלים כמו עשת...
אל תצפו למורכבות של אורסולה שם. הספרות הפינית היא כמו המוסיקה של מוצרט, גביש של בדולח.
<קלא מקווה שיש לכן מילון...>
זה לא בדיוק נוער, הסיווג הרשמי הוא Young Adult ולזה שלושת הספרים הראשונים בסדרה בהחלט מתאימים.
לגבי זה שחלק מספריה לא מודפסים יותר, זה צפוי לדעתי -- צריך טעם מיוחד בשבילה. היא קצת עמוקה מדי בשביל מד"ב, וקצת מד"בית מדי בשביל המיין-סטרים. קשה להכניס אותה למסגרות המקובלות, כפי שהיא בעצמה כתבה לא פעם.
קראתי את "הקברים של אטואן" ביום. איזה ספר נהדר ומלא קסם. אני ממש מקווה לא להתאכזב בספר הבא כמו ענת. אולי לא כדאי לי בכלל לקרוא כדי לא להרוס את הטעם הטוב...
אני שמחה שנטשתי את הספר שהתחלתי לקרוא כששאר הסידרה הגיעה והתחלתי את "הקברים של אטואן" כי יש שם התייחסויות אחורה לדברים שקרו בספר הראשון וזכרתי בדיוק במה מדובר. האם זה נכון גם לגבי הספרים הבאים? כדאי לקרוא אותם ברצף?
לא חייבים לקרוא ברצף, אבל אני הרגשתי התבגרות מסויימת מספר לספר. כלומר, הקורא של הספר השני נדרש ליותר בגרות מהקורא של הראשון, והקורא של השלישי ליותר מהשני. ובספר הרביעי בכלל... אבל בחמישי והשישי זה כבר לא ככה.
אני ממשיכה לקרוא ברצף. השלישי באמת נהדר. עכשיו סיימתי את הרביעי ומאד מאד אהבתי אותו. באמת shift רציני מהספרים הקודמים אבל שומר על הקסם של הסדרה. אני חושבת שהספר האהוב עלי ביותר הוא השני, עד כה.
הסוף של החוף הרחוק ביותר נורא נורא יפה. היה שווה להתאמץ בשבילו.
מקנאה בכל קוראי האנגלית בשטף. לי לוקח פי שמונה זמן ומאמץ לקרוא באנגלית. בכלל לא יכולה לדמיין לעצמי לקרוא את 4,5,6 באנגלית, תוך הנחה שהתרגום לעברית נאמן לסגנון של המקור. שהרי בתרגום לעברית לא חסרות מילים שמזמן ניזנחו ונסתתרו בארץ המתים-החיים...
אבל אולי האנגלית קצת יותר פשוטה?
האנגלית ממש לא פשוטה. לא רק שיש ללה-גווין שפה עשירה, היא גם ממציאה מלים חדשות, לפעמים תוך שימוש במלים קיימות-אך-נדירות, והמשמעות היא כמובן משמעותית. קשה, קשה. אני רכשתי לכבודה Quicktionary וגם ויתרתי על הנסיון להבין הכל. זה מאוד עזר לי בסיפור האחרון שלה שקראתי, שאני משערת שבשביל להבין אותו כמו שצריך הייתי צריכה לדעת סינית עתיקה. אולי פעם, כשאני אהיה גדולה.
מה שכן, זה נעשה קל יותר עם הקריאה. וחוץ מזה, יש דברים שבכל זאת הולכים לאיבוד בתרגום, אפילו תרגום טוב.
אני לפעמים קוראת ליד המחשב בשביל הבבילון... אבל בדרך כלל מעדיפה את הספה או המיטה ולנחש את המילים שאני לא מבינה. מה שטוב אצלה שהמילים הקשות חוזרות על עצמן אז אחרי שפעם אחת בודקים במילון או מנחשים כבר יודעים למה הכוונה בפעמים הבאות. לדעתי כדאי להתאמץ. השפה כל כך יפה ומיוחדת. מאד מסקרן אותי לראות את התרגום. לפעמים אני מנסה להשתעשע בלתרגם קטע שאני קוראת וממש לא מצליחה למצוא ניסוח בעברית שמניח את דעתי - זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. תמיד משהו הולך לאיבוד, אפילו המשחק שהיא עושה עם סדר המילים במשפט. "That gift you have not" - דוגמה פשוטה שזכרתי.
קראתי את הספר הקוסם מארץ ים - והרבה זמן לא הייתי מרותקת כך. ספר מקסים. כל-כך מתחבר לי לחיים עכשיו.
התהליך שעובר גד פשוט מדהים. כל-כך גרינברגי (שיטת גרינברג).
תודה לממליצים.
העלילה? העלילה??? זה כל מה שיש לך בראש? אוי, אורסולה הייתה מתהפכת בקברה, אם היא לא הייתה עדיין חיה. <טפו-טפו-טפו>
ברצינות, אצל לה-גווין זה לא כל כך עניין של עלילה, אלא יותר של חוויה. אחד הסיפורים היותר פופולריים שלה הוא בכלל בלי עלילה. (The Ones Who Walk Away from Omelas
העלילה היא על תהליך ההתבגרות של גֵד, בן הכפר שלומד את תורת הקסמים, כשהוא נרדף על ידי צלו האפל. בתחילה הוא לומד מדודתו, המכשפה הכפרית; אחר כך מהקוסם הגדול אוגיון, שלא מלמד אותו כמעט דבר על קסמים אבל בעצם דרכו הוא מלמד אותו המון על העולם; ואחר כך הוא מפליג לבית הספר לקוסמים, שם הוא לומד את שבע אמנויות הקסם בצורה מובנית. כשהוא יוצא לעולם, מסתבר לו שמה שלמד אינו עוזר כנגד מה שרודף אותו, והוא נאלץ לברוח על פני כמעט כל העולם. בדרך הוא מדבר עם דרקונים ומלכים, משנה צורתו, כמעט מת כמה פעמים, חוזר למורהו הותיק ופונה לאחור -- עד למפגש הסופי.
זוהי, בגדול, עלילת הספר הראשון. לא שזה יעזור לך להבין במה מדובר -- העלילה כאן היא משנית לסיפור.
ברצינות, אצל לה-גווין זה לא כל כך עניין של עלילה, אלא יותר של חוויה. אחד הסיפורים היותר פופולריים שלה הוא בכלל בלי עלילה. (The Ones Who Walk Away from Omelas)
(כמובן שלא קראתי את כל האנגלית הזאת)
אבל רק מטורף היה יכול להוציא מזה משהו שלא יראה כמו B MOVIE
או אולי מישהי כמו סאלי פוטר שביימה את אורלנדו של וירג'יניה וולף.
אני קוראת עכשיו עם בני (בן 4.5) את סדרת ספרי נרניה ואנחנו מאד מאד נהנים.
תכננתי לעבור אח"כ לקריאת סדרת ספרי הארי פוטר אבל לפתע ראיתי כאן את ההמלצות על ספרי ארץ ים וחשבתי שאולי נעבור אליה דווקא.
עם זאת, מהכתוב לעיל נראה שמדובר בספרים קצת יותר "כבדים" מנרניה ופוטר. מה דעתכם?
בטח! "משמאל לעלטה" (או "צד שמאל של החושך" בתרגום החדש) גם נפלא, וכמובן סדרת ארץ ים. וקובץ סיפורים "שושנת הרוחות". אני לא בטוחה מה עוד תורגם, אבל אם את קוראת אנגלית אני ממליצה במיוחד על Always Coming Home ועל קובץ הסיפורים The Birthday of The World. וגם על ההמשכים של ארץ ים, במיוחד הרביעי: Tehanu. אל תביני מזה ששאר ספריה אינם מומלצים, אלא פשוט את אלה אני אוהבת במיוחד.
לדעתך זה מתאים לשני הגדולים שלי ? (בת 9 בן 7). סיימנו עכשיו מיו-מיו-שלי והם אמרו שזה לא היה להם מפחיד, למרות שכשאני קראתי כילדה פחדתי נורא וזכרתי את זה כנורא מפחיד
לא בטוחה. את יכולה לנסות את הפרק הראשון (אלים מאוד) ולראות איך הם מגיבים. אם הם בסדר עם זה, סביר שיהיו בסדר עם ההמשך (שגם יותר מעניין, וגם ברובו לא עד כדי כך מפחיד).
לידיעת כל אוהבי הסדרה: זמורה ביתן הוציאו מחדש את שלושת הספרים הראשונים. אני לא בטוחה אם התרגום חדש (המתרגמת היא תמי כץ-מושיוב), אבל הם לא מנוקדים, אז כנראה שכן.
"Most people who read imaginative fiction start pretty young while they're still flexible and haven't yet dug their way into a rut. Although kids can be very conservative, they're still movable. And people who continue to be interested in imaginative fiction and other forms of imagination are those whose minds remain flexible and limber, and don't get sort of rigidified in "There's one right way to go, and one right way to do things, and I don't want to think about anything else," which is the reactionary mindset. It's not the mindset we need right now. It's the one that's killing us." source
אתמול, בגיל 88, אורסולה לה גווין מתה.
אני מדמיינת אותה יורדת בעמק המתון, עוברת את חומת האבנים הנמוכה, וממשיכה לצד השני לארץ שבה הכוכבים לא זורחים ולא שוקעים.
והמלים שלה, גם מהספרים שקראתי שוב ושוב אבל גם מאלה שחשבתי שאני לא אוהבת, איכשהו טבועות בי באופן עמוק יותר מסופרים אחרים, בונות את התפיסה שלי את העולם, את ההבניה של המציאות שלי.
קטע 16 מתוך הגירסה שלה לטאו טה צ׳ינג:
Returning to the Root
Be completely empty.
Be perfectly serene.
The ten thousand things arise together;
in their arising is their return.
Now they flower,
and flowering
sink homeward,
returning to the root.
The return to the root
is peace.
Peace: to accept what must be,
to know what endures.
In that knowledge is wisdom.
Without it, ruin, disorder.
To know what endures
is to be openhearted,
magnanimous,
regal,
blessed,
following the Tao,
the way that endures forever.
The body comes to its ending,
but there is nothing to fear.
וההערה שהיא הוסיפה בתחתית הדף:
To those who will not admit morality without a deity to validate it, or spirituality of which man is not the measure, the firmness of Lao Tzu's morality and the sweetness of his spiritual counsel must seem incomprehensible, or illegitimate, or very troubling indeed.
יונת, תודה על התזכורת... רציתי מזמן לקנות לילדיי את ספריה ושכחתי.
כשאני מחפשת לקנות אני מוצאת מן אסופה כזו שכוללת את ארבעת הראשונים.
זו קנייה הגיונית? למה ארבעה ולא שלושה? או כל השישה?
משהו במבנה של הסידרה הזו לא מובן לי אז אם מישהי מוכנה להסביר כדי שאעשה קנייה חכמה - אשמח ותודה מראש
אני אישית קיבלתי את הספר הראשון למתנת יום הולדת ונהנתי ממנו מאוד. נהנתי גם מהשני, אם כי פחות. את השלישי ניסיתי לקרוא פעמיים וכל פעם הפסקתי באמצע. בסוף קראתי אותו בשביל השלמות, אבל הוא הרבה פחות מוצלח, לדעתי. זו הסדרה המקורית, והיא מסתיימת במילים "תם ונשלם".
טהנו נכתב 18 שנה אחרי החוף הרחוק ביותר. ממה ששמעתי, הוא שונה מאוד מהשאר. נתקלתי באנשים שאהבו את הטרילוגיה המקורית ולא אהבו אותו, וההפך. לא ממש ברור לי למה אין את "הרוח האחרת" שזה עוד ספר בארץ ים. ספר הסיפורים הוא... ספר של סיפורים קצרים.
“I think,” Tehanu said in her soft, strange voice, “that I when I die, I can breathe back the breath that made me live. I can give back to the world all that I didn’t do. All that I might have been and couldn’t be. All the choices I didn’t make. All the things I lost and spent and wasted. I can give them back to the world. To the lives that haven’t been lived yet. That will be my gift back to the world that gave me the life I did live, the love I lived, the breath I breathed.”
— Ursula Le Guin, The Other Wind — Chapter 5, “Rejoining” (p. 286)
. כיף אדיר. מה שמדאיג אותי זה שלא הצלחתי להשיג את החוף הרחוק ביותר.
