ארכיון חוכמות של ילדים

[איתי_שרון*]

אור (שנתיים ושמונה חדשים) מסתכל על העטיפה של Abbey road של ה-Beatles ואומר: "תראי אמא, הם מצליחים לעבור את הכביש בשלום!"

[אליה_דור_כהן*]

שלנו עוד לא מדברת...
אבל חברה סיפרה לי שכשהיתה עוד עוברית, אמא שלה הסבירה לאחיה הגדול (3) שבבטן של אמא יש תינוק ששוחה בתוך שק של מים.
למחרת הגיע הקטן עם אוניית צעצוע ואמר:
"אמא, תבלעי את זה שלתינוקי יהיה עם מה לשחק".

<אני כ"כ נהנית מהדף הזה ומחכה כבר להוסיף פנינות מהבית, אבל בלי לחץ...>

[רגע_בדרך*]

כשדודו היה בן כשנתיים הסתכל על תמונה של אבא שלו בפורים, מלפני המוני שנים - כשלאבא עוד היה זקן.
דודו: למה הוא התחפש?
אני: לא יודעת (זו סתם תחפושת לא מוגדרת)
דודו: הוא התחפש לתיש. (חושב עוד קצת) - אולי הוא התחפש לשנאוצר.

[בועז_חן*]

סתיו (4.5) כל כך חזק בעניין של נסיכות, שכשהגננת בגן נתנה להם לצבוע דמויות מסיפור משה בתיבה היא בחרה בנוגש עבדים מצרי, גזרה לו את השוט והכריזה שזו בת פרעה הנסיכה שבאה לאגם.
היא בכלל אוהבת לשמוע סיפורים בלי שיש בהם רעים, אז הנה היא הרגה שני ציפורים במכה.

[מיץ_פטל*]

יונקת בת 3 + שולפת את הציצ במחאה - "הוא לא עובד!!"

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

ארוחת צהריים. נועה (בת 4.5) "אין נסיכים בשעת הסעודה"
ונסיכות יש?

[יעל*]

אני: נ' (בת 5), תנעלי בבקשה נעליים.
נ': אני לא יודעת לנעול.
אני: ממתי את לא יודעת לנעול נעליים?
נ': מאז שנולדתי.....

[א_גרויסע_מויש*]

גורה בת שנה ושמונה חדשים, מקבץ מאתמול בערב:

זיהוי פלילי
אחותי מגיעה לבקר אחרי שבדרך קנתה לעצמה קרטיב. היא מנשקת את הגורה, וגורה, בטון מאשים קובעת: "אכלת קרטיב!"

החלטיות
גורה: "תות תות תות" (תרגום: לשתות עכשיו ומהר)
דודה: "מה את רוצה לשתות?"
גורה: "קפה".

מנהלת עבודה
אבא: "מויש, את יכולה לגהץ לי חולצה בבקשה?", גורה, בזעקות שבר: "יווווווו, יו יגהץ יאבא חויצה!"

גמישות מחשבתית
גורה רואה את עצמה במראה של האמבטיה ואומרת: "תינוקי!"
אמא מתמוגגת: "גורה תינוקת מתוקה?"
גורה בטון אסרטיבי: יו! גורה ילדה (כלומר, יידה)
אמא מבינה סופסוף: אה, את ילדה...
גורה בטון מיואש: יו! חיפושית!

[תוספות_יוםטוב*]

שמנו עוגיות בתנור.

הצ'ומפ (קצת מעל שנתיים וחצי): "התנור הוא האבא של העוגיות והוא מחבק אותם עם החום שלו."

[אורה_גבריאלי*]

סיפור ששמעתי לפני שנים:
באותם הימים (אולי גם היום) היו בגננונים בצרפת תידרוכים על לידה והולדה:

בת ארבע לאביה בשעת מקלחת משותפת: "אבא, זה מה שאתה מכניס לאמא?"
האב מהנהן במבוכה.
"אז זה בטח מתכווץ!"

[שרון_ח*]

ליה- אמא, עוד גלידה
אמא- הגלידה טעימה לך, אה?
ליה- ממ.. כן זה בטעם קריר.

עדין ממציאה שיר עם מנגינה והכל-(קראו עם מנגינה)
" המורה מחרבנת... משלשלת שילשולים (X 7 ) משלשלת כל היום...
שלשול פה שלשול שם כל הזמן....

אה.. טוב החלטתי ששיר זה יהיה שווה ערך לקודמיו ויכנס לספר השירים והפזמונים של עדין.
אני מקווה שלמורה הוטב.

[שרון_ח*]

ועוד על עדין והסין :

• אמא, מה זה לסלוח ?
• (כן אני כבר מורגלת לחילוף האותיות הזה) הולכים לדואר ו...
• לא, לא לסלוח מכתב לסלוח מסהו אחר
• מה? לשלוח חבילה?
• לא, אמאאא לסלוח לסלוח

אופס, עכסיו באמת הסתבכתי.סליחה.

[תוספות_יוםטוב*]

בשבת נזכרתי בקטע מימי פורים:

קצת לפני פורים, חזרה רעייתי שמחה וטובת לבב עם שקית מלאה תחפושות ושאר אביזרים.
הצ'ומפ: מה קנית?
האם (בגאווה ובהתלהבות): קניתי לנו המון תחפושות ומסיכות!
הצ'ומפ (במבט נוזף בהוריו, אנשי התיאטרון הבוהמייניים): אבל אמא, אי אפשר לקנות רק תחפושות! צריך לקנות גם אוכל!

מזל שיש מי שדואג שהבית יתפקד.

[סוף_מעגל*]

שעת כושר
הקטנצ'יק (בן 3) מביט בי בחשש כשאני מתעמלת ושואל : "אמא, את מחזיקה מעמד ?"
אני (מתנשפת) : "בוודאי שאני מחזיקה מעמד".
שתיקה של מחשבה.
"אמא, אז איפה המעמד שלך ?".

געגועים לסיגי
ערב יום חמישי, סופ"ש בבית מלון, הכלבה (סיגי) בסופ"ש אצל סבא וסבתא.
אני : "אני מתגעגעת לסיגי"
הקטנצ'יק : "גם אני מתגעגע לסיגי"
לפתע, הצעה מעשית : "אמא, בואי נבכה..." (ומתחיל לבכות).
(אבא מציץ בזוית העין על אמא ובן שמתגעגעים לכלבה שנפרדו ממנה לפני בערך שעתיים)

אבחנה של משורר
(רוח חזקה)
"אמא, תראי, הענפים של העצים רבים וגם משתוללים..."

[שרון_ח*]

אפשר לכתוב חוכמת-רופא?

הגעתי לרופא חולה ועייפה
אחרי בדיקות ותרופה הוא אמר שחובה לנוח כמה ימים
ושירשום לי מכתב למקום העבודה.
אמרתי לו שאני בבית עם הבנות
" אוהו" הוא אמר "אז אולי אכתוב לך מכתב הביתה שאת חייבת ללכת לעבודה".

[פלוני_אלמונית*]

בת של חברים (~2.5) אמרה לאמא שלה:
את בת ואני בת אז ביחד אנחנו בתים
!!

[לבנת_כנף*]

אחיינית שלי, כשהייתה קטנטונת. אבא שלה דיבר אליה בקול ילדותי כזה. אז היא אומרת לו : "אל תדבר כמו תינוק. אתה אבא !"

[לבנת_כנף*]

• כשאחיינית שלי הייתה בת 3 הייתי אתה בים. פתאום בא גל ושטף אותה. היא השתעלה רגע. ואז אמרה לי: 'עכשיו אני אהיה ממש בריאה'. התפלאתי: 'למה?'

'כי שתיתי הרבה מים...'
(הסבר: תמיד אמרו לה שזה בריא לשתות מים)

• האחיינית הולכת לגן דתי.

בגיל 3.5 היא שיחקה באיזה משהו דוקרני. אמא שלה: 'תיזהרי לא לקלקל את המיטה החדשה'.
האחיינית: 'אל תדאגי. אלוהים שומר לי על המיטה'.

[לבנת_כנף*]

עוד אחד: כשאחיינית שלי הייתה בת 3.5 הלכנו אתה לטיול וראינו כלב. האחיינית קוראת לו: 'כלב, כלב!' אבל הכלב משום מה לא שומע וממשיך בשלו. אני מסבירה לה: 'הכלב לא יודע שקוראים לו כלב'. היא מופתעת 'מה, באמת?'
ממשיכים בדרכנו. הכלב נעלם. ואחרי כמה דקות מופיע שוב.
האחיינית: 'הי, הנה הכלב המצחיק הזה שלא יודע איך קוראים לו'.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אתמול נסענו במכונית אחותי אחיניתי ואני. אחותי אומרת לי "פה אסור לחנות פעם קיבלתי פה קנס"

אחינית: "כן פעם נתן לה פה קנס שודד ים (אצלה=שוטר)
כמה צחקנו .
ועוד מאתמול שיר (בת 4) "את יודעת היום יש לי חוג ת'מלות (=התעמלות)

[לבנת_כנף*]

אחיינית שלי ביקשה שאני ארים אותה הפוך, עם הראש למטה, כמו שהייתי עושה לה כשהייתה יותר קטנה. אבל עכשיו היא כבר גדלה קצת, וגם הוסיפה משקל. אז כשאני מורידה אותה היא אומרת לי: 'עכשיו יהיה לך הרבה עצמות'.
(והכוונה: הרבה שרירים)

[ים_שקט*]

בת ארבע: "אלוהים, אתה רוצה להיות חבר שלי? רציתי לשאול אותך ממה אתה עשוי."

[חניתה*]

מאיה (בת ארבע): אמא, תראי, לאשה יש תיק כמו שלך!
אמא (מנסה להחמיא) : איזה עין חדה יש למאיה!
מאיה: יש לי שתי עיניים חדות!

[תמרול_ה*]

בארוחת ערב הגדולה (5.5) יורדת מהכסא והולכת להכין פיצה "בכאילו" במקום לאכול היא רצה לה ממקום למקום מביאה חומרים בכאילו ומכינה.
אמא נותנת לה לשתות משקה חלב ואומרת: דעי לך, שזה סוד משפחתי אצלנו. מי ששותה זאת, הפיצות יוצאות קסומות. הילדה שותה.
אמא נותנת לילדה מלפפון ואומרת: דעי לך, שזהו מקל קסמים. מי שאוכל אותו, הפיצות יוצאות לו מנצנצות.
ילדה: לא נכון אמא!! את סתם אומרת את זה! כדי שאני אוכל!!!!

< אמא אחר כך הרבה זמן הרהרה בכמה זה מענין איך ראש של ילדים עובד >

[שמן_טוב*]

גאיה בת ה5.5, הגיגים תיאולוגים: אם אלוהים גדול, אז אמא שלו יותר גדולה ממנו...

[תוספות_יוםטוב*]

גירסת הצ'ומפ (מעל שנתיים וחצי) לשירי ליל הסדר:
"די-די-דיינו, די-די-דיינו, די-די-דיינו-בעולם" X2
(יש לשיר במנגינת הפתיחה של ברבאבא...)

[ענת_גיגר*]

יותם (2.5) מעלה זכרונות מחוות החיות שהיינו בה לפני כחודש.
"אתה זוכר (ככה הוא פונה לאימא) בחווה, ראינו קיפוד קוראים לו חרבן? לא... לא חרבן..."
"דורבן?"
"כן, הוא גדול גדול מפחיד מפחיד".

[פלוני_אלמונית*]

ילד בן שלוש וחצי, בסיני:" אני יודע למה קוראים לים האדום הים האדום - אם הוא נכנס לעיניים הן נהיות אדומות."

ילדה אחת (לא זוכרת בת כמה) :"אתם יודעים מה ההבדל בין העצים לאנשים? כשמגיע חורף העצים מתפשטים האנשים מתלבשים."

[בועז_חן*]

החידוש האחרון של סתיו "אחד אלוהנו, אלוהנו, אלוהנו, שבשמיים ובאדמה" הזכיר לי שניים יותר מתוקים שלה משנה שעברה: "אליהו ענבים, איך יבוא.." ו"הלילה הזה, הלילה הזה, חמש ומצה".
הגיוני.

[אמא_בן_אור*]

בן ה-4 שלנו התוודע לאחרונה לחמשת החושים (עוד לא ממש נכנסנו לעניין החוש השישי... ) :
חוש הטעם, חוש הריח, חוש המישוש, חוש הראייה וחוש השמיעה.

בוקר אחד הוא ישב ואכל קורנפלקס, ולפתע אמר:
"עכשיו אני משתמש במישוש הטעם"!

[ב_דחילו*]

הראיתי לילדי מה אני קוראת: 'איך לדבר כך שילדים יקשיבו..' של פייבר ומיזליש. קראנו יחד את הקומיקס: 'במקום להתכחש לרגשות הילד'. בחלק הראשון (אל תעשה) ההורה מנסה לשכנע את הילדה לא להיות עצובה שהצב שלה מת: 'אל תבכי, אני אקנה לך עוד צב' ולאחר שהיא משתטחת בבכי תמרורים על הרצפה הוא מסכם: 'את מתנהגת באמת כמו תנוקת!'

בעודי מנסה להתחנף ולהראות שאני 'בצד' של ההורה המבין (כך יעשה ההורה הנאור), המשתתף בצערה של הילדה: 'את האמת אהבת את הצב הזה' מעיר בני 'אבל עכשיו הוא לא קונה לה צב חדש, הוא רק אומר שהיה לה כיף עם הצב'.
אאה? וואלה.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

המשפחה שואלת את רואי (בן 3) "רואי רוצה מסטיק?"
רואי: :זה לא קשור (כשר) לפסח

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אתמול חזרנו מביקור משפחתי בירושלים, שיר (בת 4) ישנה כל הדרך.
כשהגענו התעוררה, יצאה מהמכונית ואמרה:
"את יכולה להרים אותי על הידיים?, אני חושבת שאני קצת עייפה"
אחח, איזו מתיקות

[יעל_צ*]

היינו בחצר תל חי. לפני הסיור באתר ראינו סרט "אור-קולי" קצר.
אחרי הסרט, הבת (5) ספק מתפלאת ספק מתרעמת: "למה לא היה פופקורן?!"

[מונו_נוקי*]

בן 3 מגיע אלי עם העגילים שאני עונדת פעם בשנה ערך:-P (לכבוד פסח..) שהשארתי בחדר האמבטיה.
"תענדי אותם ואז תהיי יפה"
אני מתחכמת "ואם לא אענוד אותם ? אני עדיין יפה?"
"לא!"

[מונו_נוקי*]

וגם
אני מבקשת:"תן לי במבה אחת"(מחוץ לבית, במקומות בהם יש במבה...)
הוא זולל בכל פה ועונה:"לא! רק אחת! תכאב לך הבטן!"

[מונו_נוקי*]

אמא:"היום אנחנו הולכים לפארק שיש בו גם קופים"
בן 3 :"הקופים יתפסו אותנו ויקחו אותנו לראש העץ?"
אמא:"לא, הם בכלוב"
בן 3:"מכשפה רעה הכניסה אותם לשם?"

אבא של הפעוט מקפיד להקריא לו את שם הסופר ושם המחבר. היום הפעוט צייר ציור ואמר:"אני מאייר, אני אורה איל"

[ענת_ב_פ*]

אתמול בארוחת חג הבן שלי (5 וחצי) אומר- "לבכות - זה בונה את הרגשות"
@}

[נועה_ברוך*]

בשעות בוקר מוקדמות קרני השמש נכנסות אלינו מהתריס, וגרגירי האבק זוהרים.
בת שנתיים ( מחר ): זבובים !

[נו_באמת*]

הבן אמר לסבא: אל תאכל סוכריות יהיו לך חורים בשיניים
ענה הסב: אבל אני אוכל רק אחת.
והתגובה: אז יהיה לך רק חור אחד.

[מודי_תאני*]

סקויה מורחת על עצמה מיץ, מאושרת כמו חתול. אמא אומרת: You are very funny, וסקויה עונה "לא. אבא funny. סקויה חממה (חכמה)".

[אילנה_לשם*]

הבת שלי זוהר מרימה חטיף מהמדף ושואלת " אמא - תגידי ... זה קשור לפסח????

אדם אומר לי : אמא אחרי שהתינוקת תצא יהיה קשה....
אני מגיבה : נכון אדם יהיה לך קצת קשה......
אדם : לא אמא -לך יהיה קשה.....
חמודים חמודים

[אילנה_לשם*]

ואם כבר אז :
זוהר על הבן של השכן שלא עבר ברית מילה :
אמא למה לגלי יש בולבול מתפתל. ....

[רוקדת_לאור_ירח*]

האחיין שלי, בן שנתיים וקצת, נכנס אלי הביתה ורואה את הזערורית על הציצי שלי, ניגש אליה ואומר: "בתיאבון".

[יונק_הדבש*]

בן הארבע וחצי: "אלוהים היה צריך לעשות את מספר 12 ראשון."

[לבנת_כנף*]

אחיינית שלי (אֶשְכַּר) בת 5.5 מספרת לי: 'את יודעת שבעלי חיים אוהבים אותי?'
אני: 'איזה בעלי חיים למשל?'
אשכר: 'כלב, ח-תולה, פרפר, שני זבובים...'

[מונו_נוקי*]

אנחנו נוסעים במכונית ששוויה כחצי לידת בית, ומביטים בג'יפ שחולף לו.
בן שלוש:"אם יתקלקל לנו האוטו, אז נקנה ג'יפ, נכון?"

[יעל_צ*]

נ', בן חמש: אמא, כשאני אמות, תקברו אותי עם המחשב, בסדר?
אמא: למה עם המחשב?!
בן חמש: כמו פרעה, שקברו אותו עם דברים שהוא אהב.

[רוני_בלוני*]

הסברתי לבנותי שכעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובשבוע הבא יום הזכרון לחללי צה"ל.
הבת הגדולה שואלת: "מה, יום הזכרון לאסטרונאוטים????"

[נוסעת_סמויה*]

משחזרת כמה משלנו:

ערב אחד נגמר החלב לקפה. קפצתי עם ניצן (שנתיים ורבע) לצרכניה.

• בואי, ניצנצן, נקנה לחמניה בשבילך וחלב בשבילי.
• לָציצי?

הילד הכי תחרותי בגן של ניצן מרכיב פאזל. כשהוא מסיים הוא מסתכל עלי ומכריז: "ניצחתי את הפאזל הזה".

ערב אחד ניצן חטפה כאב בטן רציני. במשך שעתיים היא בכתה ואני עיסיתי לה את הבטן.
בחצות, שפוכה לגמרי, פתאום היא אמרה: "אוי. אני צריכה להקיא".
זינקתי מהספה ורצתי למטה: "חכי רגע, מתוקה. אני מביאה לך קערה".
"לאאאאאאאאא!!", היא רצה אחריי במדרגות, "קופסאאאאאאא!!!!!!!"

אבא של ניצן מחזק שני ברגים בארגז החול של הגן. כל הבנים מקיפים אותו וכל אחד מהם נשבע שהמקדחה של אבא שלו הכי גדולה.

אמרתי לניצן (2.10): "כשנעמה נולדה, היא קיבלה אחות גדולה במתנה - אותך".
ניצן עשתה אחד ועוד אחד ומיהרה להודיע (בטון של 'תוציאו מיד את הרעיונות המשונים שלכם מהראש'): "אבל אני לא מרשה לעטוף אותי".

[עוף_החול*]

עולם קטן
אבא נוסע לסופרמרקט בכפר הערבי השכן דיר-אל-אסד.
נבו: " אבא נסע לקנות דברים ב דיר-אלסקה."

[עוף_החול*]

נבו מסתכל על עצמו ומגלה שיש לו זיקפה:
"אמא, יש לי עצם בבולבול"

[א_גרויסע_מויש*]

פנינת יום העצמאות (גורה בת שנה ותשעה חודשים)
"אמא, תראי! הנה דגל מינפנף ברוח!"
"אני רואה! מה מצוייר על הדגל?"
"מגן דביק!"

[עוף_החול*]

מכתב מאיתמר (8.5) לאברהם אבינו:
"אברהם
אני שמח על מה שעשית ותודה שהקמת את ארץ ישראל ועל שעשית עם אלוהים ברית.
תודה על שהיו לך חיים ארוכים ומשום כך יש עליך סיפורים מענינים
מאיתמר"

[נאוה_פרנס*]

יהונתן מתארח אצל חברו ד.
הילדים מורידים חולצות ומשחקים.
ק. (אחותו בת ה- 4 של ד) רוצה את החולצה של אחיה.
יהונתן לא מסכים - הם משחקים עם החולצה.

ק.(בת 4) באה בוכה לאימא שלה:
"מותר, לי, אני גרה כאן... יהונתן לא נותן לי לגור כאן"

[אילה_א*]

אני : אוי עלמה מה זה פה שיש לך בבטן ?
עלמה: זה הפוקיק שלי

[א_גרויסע_מויש*]

טיימינג
בזמן שאני עובדת (הא!), אחותי נמצאת עם גורה (שנה ותשע).
הנ"ל מתלוננת לסרוגין שהיא רוצה לאמא-יה, ואחותי מסבירה לה שאמא-יה עובדת ותיכף תבוא.
בסוף, כשאני מסיימת, אחותי שואלת אותה בהתלהבות: "נו, גורה, רוצה ללכת הביתה לאמא-יא?"
עונה לה הפולניה הקטנה: "כבר לא"!.

[לבנת_כנף*]

אח ואחות בני 4.5 ו- 6 (בהתאמה) משחקים אתי ב'סימבה' (המשחק החביב עליהם ביותר).
האחות, בפעם המי יודע כמה, משחקת את הגורה קיארה, שנולדת לנלה (זאת אני !). עכשיו, הבן הוא סימבה והוא אמור ללמד את אחותו הגורה איך ללכת ולקפוץ.
הוא מטפס על השולחן וקופץ ואומר לה: תקפצי גם.
היא משחקת משחק אמין ביותר גורה שבקושי מדדה על רגליה, ומנסה להסביר לו שהיא גורה שרק עכשיו נולדה והיא לא יכולה. והוא שוב מנסה לשכנע אותה לקפוץ.
היא באה אליי ואומרת לי בידענות: 'תסבירי לו שאני רק עכשיו נולדתי והאיברים שלי עוד לא מחוברים טוב, הגוף שלי הוא עוד כמו פאזל כזה שכל החתיכות מפוזרות. אז אני עוד לא יכולה לקפוץ מהשולחן. טוב?'

[עוף_החול*]

נבו הולך בזהירות על אבן השפה בקצה המדרכה
"אני עושה שינוי משקל "

[עוף_החול*]

אופנה חדשה
אני עומדת בחוץ מנסה לתלות את הדגל לקראת יום העצמאות.
נבו: "אמא למה את תולה את זה?"
אני : "זה דגל ישראל. אני תולה אותו לקראת יום העצמאות".
נבו: "זה לא דגל ישראל, זה דגל המעריצים של מכבי תל אביב את מצחיקה, לא תולים אותו - לובשים אותו!"
ככה זה כשאח שלך מסתובב חצי יום לפני כן לבוש בדגל ישראל ושר שירי הערצה למכבי.

[עוף_החול*]

דיון משפחתי על שמות הישובים באזורנו ומשמעותם
נבו " אני יודע למה קוראים למעלה-צביה ככה" (הישוב בו נמצא גן הילדים שלו)
כולנו מסתכלים בו בעינין כי לנו כמובן אין מושג
"כי כל הזמן צובעים אצלנו את הכל מלא-צביעה

[שרון_ג*]

רתם היום סיפרה, שהיא צריכה ללכת ל"רופא חורים"...
(וזה לא מה שאתם חושבים...)

[שרון_ג*]

כן, כן. כמובן.
שניה לפני זה היא אמרה רופא שיניים, אבל אח"כ היא ניסתה להבהיר איה נקודה ו"ברח" לה המינוח המעניין הזה.
רעות מיד הוסיפה שרופא חורים הוא רופא של אנשים חופשיים (כמו שכתוב בהגדה: עתה עתה בני חורים, בני חורים...)

[יפעת_הר_אבן*]

הו! בואו נפתח תת-מדור של "חוכמות של ילדים", ובו יספרו האנשים על שיבושים שהשתרשו והפכו לחלק משפת המשפחה...
שיבושים מתוקים שאצלנו היכו שורש:
עדָלָה (עגלה), מעדָפָה (מעטפה), להגליק את האור, להגבִּיק את המגבֵּקָה, אני דורֵף אחריך! (באדיבות אחי הצעיר, אז- זאטוט, כיום בן 22)
וחידושי עוללים: אני לא מרגיש פּוֹב. (אחיין. מתוק-שיא. מאירי. השבוע בן שלוש.)

< עד היום אני מקפידה להגבִּיק פּוֹב-פּוֹב את הבול על המעדָפָה...>

[אליס_בארץ_המראה*]

"ואז שלגיה והנסיך התחנקו"!
(אחותי הקטנה, היום בת 27).

מאז כולנו מתחנקים.

[א_גרויסע_מויש*]

שניים מהשיבושים שאימצנו (אותה גורה הנ"ל):
"תורה בּבּה" במקום תודה רבה.
והכי אהוב עלי בעולם: "דוּחֵן" במקום נקודת חן.

[יונק_הדבש*]

שיבושים שאימצנו: מצלמה גידיטאלית, התרטרבו המכנסיים, להתקשר בחגורת בטיחות.
וכמובן טלזיוויה. מרוב אימוץ אני כבר מדי פעם צריכה ריכוז-מה כדי לשחזר את המקור.

[מ_י_כ_ל*]

קֱעַרִיָה (קערית) - שיבוש שדבק היטב ואף תפס במשפחה המורחבת.
פָּתוּזִים - שיבוש עונתי...
<נדמה לי שדיווחתי על הנ"ל בעיתם, אבל מאז תמיד נהנית להזכר...>

וגם לקטנצ'יק (1.5) כבר יש דיבור מדבק: "נָנָה! נָנָה!" (שמשמעו "ת'קלפו לי כבר את הדבר הצהוב העקום הזה!")

[שירה_חדשה*]

"למה אומרים בשיר שהמדבר כחול ולבן? הוא בעצם בצבע חום!"

<הגוזיז מנסה ליישר קו עם הטקסטים הציונים לכבוד החג, ללא הצלחה מרובה>

[לבנת_כנף*]

שיבושים שהשתרשו:

בְּשָבְרָה שֶעָנָה - במקום בשנה שעברה
פָּחוּדָמָה - במקום תפוחי אדמה
קישוּאיות - במקום קישואים (או שעועיות? לא ברור)
פְּקַפּ - במקום פקק
קיז'מה - במקום פיג'מה

[אדמה_טובה*]

כמה חידושי לשון של פיצי (בן 4)

אמא, נסגרים לי הנעצמים!

נתפסתי בגדר מצילתיים

אבא, אל תקטיף אותי (באמצע קרב-בקבוקים)

תראו, הנה מחילה של פרפרת!

[אילנה_לשם*]

נס מסתכל על הבטן לאחר לידה : מה אמא יש שם עוד תינוק ????

אחרי יומיים : אמא מתי התינוקת חוזרת חזרה לבטן ???????

[ש_מים_וארץ*]

אצלנו (מזמן מזמן) היה:
צריפה = ריצפה
גְלִי = דלי
קוֹפֵּצ' = קצ'ופ
אַכַּאֵב = רכבת
טְמַקלינְדַה = קלמנטינה

[גלית_ועמרי*]

עמרי ביקר ב"עץ של פו הדב" בשמורת תל דן
אבא שואל - אתה רוצה לטפס על העץ של פו
עמרי מזועזע - לא! הוא מלא דבורים

[שלומית*]

שישי בצהרים במטבח של רמה: ילדה כבת 3 משוטטת במסעדה ובאה בשמחה לאמא.
"אמא הבאתי לך נר"
"תודה רבה חמודה, אני אשמור אותו על השולחן"
"לא אמא.. תשימי בתוסיק"

[שרון_ג*]

ומספר יציאות שהיו לאחרונה לקטנה (4+):
(אנחה פולנית ואז-) "אני אוהבת את המשפחה שלי!"
(אחרי שמבקשת ומקבלת משהו מינורי בזמן ארוחת הצהריים) "אמא, מה הייתי עושה בלעדייך!!"

[עוף_החול*]

המצאה של איתמר מגיל 3 בערך:
מרשמלו = שְׁמַרְלֵלוֹ
מאומץ אצלנו באהבה מאז

[תמרול_ה*]

הילדות ישבו להן על אדן החלון ואמא באה לעשות בקרת נזקים.
אמא: איפה כל הפרחים?
בת (3.5): זרקנו את הפרחים לאלוהים....

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

איך עושה אריה?
רות (בת 2.5): האריה שואל

[א_גרויסע_מויש*]

מקבץ גורגורה (שנה ותשעה):

חסכנות
קנינו לגורה ביום העצמאות את אחד מהצעצועים המאירים האלו.
היום בבוקר הסברתי לה שהאור נחלש, כי הבטריה כבר עומדת להיגמר, ושנצטרך להחליף אותה בקרוב.
מאוחר יותר הדודה שלה הדליקה את הצעצוע, מה שגרר זעקה: "יו, יו, יו! חבל על הבטריה!"

משיקולים שלה
גורה היתה חולה עכשיו. היא לא חיבבה את עניין מדידת החום, וניסיתי לעניין אותה בציפצוף, כדי שלא תנסה להשליך את המדחום בטרם עת.
היום סבתא שלה שקלה אותה על משקל דיגיטלי. הגורה נשארת לעמוד על המשקל ואף מסבירה: "אני מחכה לציפצוף".

אסרטיביות
באחד הלילות החמים (39.7 מעלות צלזיוס), אני מנסה לשכנע את הלהיט התורן לבלוע סירופ להורדת החום.
גורה שתתה שלוק, הבינה את הפרנציפ, והודיעה: "אני יו חייבת".

[נוסעת_סמויה*]

אלטרואיזם
(הנפשות הפועלות: ניצן (2.10); נעמה, אחותה התינוקת של ניצן; ומיה, חברתה הטובה של ניצן).

מיה הודיעה אתמול קבל עם ועולם ש"אבא שלי הבטיח שגם לי יביאו נעמוּליק".
סיפרתי לניצן: "את יודעת שגם מיה רוצה שתהיה לה נעמוליק?"
ניצן: "היא יכולה את נעמוליק שלנו".

[אמא_לשלושה*]

שני ילדים בן שמונה ובת שש: אמא תביאי לי כסף {לאחת המכונות המקוללות האלה שנמצאות בכל פינה בקניון}




















אני בתגובה: אין לי.
הבת שש: אוף את עניה אבל אבא עשיר.

(יש לציין שאנחנו נשואים וחיים יחד כמובן)

[מונו_נוקי*]

אנחנו עוברים ליד חממה שחורה.
בן 3:"אמא ,תראי! זה אוהל!"
אמא:"חמודי, קוראים לזה חממה, אתה יודע מה יש בפנים?"
בן 3:"בטח! פיתות עם לבנה וזעתר"

סבתא:"אתה רוצה להכניס את הקוביה הזו למדיח?"
בן 3:"אם אני אעשה את זה אמא תגיד לי לשטוף ידיים?"
סבתא:"כן"
בן 3:"אז לא"

[רוני_בלוני*]

"אמא, נכון את עובדת בשביל הכסף ואבא עובד בשביל לרפא את הטבע?" (טוב, אני מודה בדבר אחד: אבא פקח)

[רוני_בלוני*]

" אמא, נכון יש לך עבודה טובה? את קוראת פקסים וכל מני דברים כאלה"

(טוב, בדיוק בגן למדו מה זה פקס. זה מן גן מערבי שכזה, דווקא לא עירוני)

[רוני_בלוני*]

"אמא, את נותנת לי אהבה ואני מחזירה את האהבה לאלוהים"

[מונו_נוקי*]

אמא מנסה לבחור בין שני בוסטרים בחנות. בן ה3 נוסע על בימבה שמצא בחנות ובסוף מתרצה לאחר הפצרות רבות להתיישב עליהם.
אמא:"מה יותר נוח מבין הבוסטרים?
ילד:"הבימבה"

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

ליאור כועס עלי שלא הרשיתי לו משהו , ( אני לא זוכרת מה ) , ואומר : " אני אזרוק אותך לפח , ובלילה אני אבכה שאין לי אמא "

[מונו_נוקי*]

עברנו ליד מתקן מיים . בקשתי מהבן שלי שימלא לי מיים בכוס מהמתקן (אני הנקתי) הוא מילא בחדווה אבל התרה בי:
"אל תשתי עד שאני לא אומר 'אמן'"!

[מיכל_צמות*]

חכמות מימים עברו:

מאי בת 5 וחצי לאחיה בן ה-7: יש לך שתי אפשרויות: או שתיתן לי בהסכמה, או שאני אקח בכח. ("כישורי משא ומתן").

דנדן בן 3.5 בצעקה: "קורנפלקס"
אמא: בצעקה: מיקי מאוס"
דנדן: "קורנפלקס"
אמא: "מיקי מאוס"
דנדן מביט במבט שואל
אמא: "אני לא מבינה מה אתה רוצה, חשבתי שיש תחרות צעקות".
דנדן: "אה, רגע, לא הייתי מוכן!".

מספרים לגל בת השנתיים "סבתא בישלה דייסה". מחלקים לכולם ולגל לא נשאר.
גל: "לגל כן נשאר."
"ולרון לא נשאר"
גל: "לרון כן נשאר."
ואחרי שעברנו את כל בני המשפחה, הדודים, החתול.... קפצה אחותה בת ה-5
"יש לי בגן ילדה ממש לא נחמדה, אופיר, לה לא נשאר.
הפעוטה: "אופיפף כן נשאר".
(חלילה לא לקפח איש).

בן שנתיים וחצי - אני מספרת לו שנלך להצגה "חתול ועכבר -מוזר".
דנדן: לא.
אמא: כן, הצגה על חתול ועל עכבר.
דנדן: חתול וכלב.
אמא: אבל אין כלב בהצגה. ההצגה היא על חתול ועכבר.
דנדן: למה אין כלב?