מה שעלה בראשי, וההצתה דווקא באה מדברי מולי, זה משהו שחבר יקר כתב לפני מספר חודשים במדור הורות בnrg, נושא הכתבה היה איך לבחור גן לילדי, ושם הוא כתב בתור אחד מהתנאים שגם אם מצאת גן שבו יש בופה אורגני כל היום, צעצועי עץ, גן ירק גדול ו3 דונם אדמה עם משחקים, אין טלוויזיה ויש אין סוף חיות לליטף אבל בתוך הראש של הגננת מתחולל גיהנום - אז לא לשלוח כי האנרגיה הזאת - הרעה - תעבור לילדים.
זמן מה דבריו הידהדו בתוכי וגרמו לי לחשוב איזה הורה אני. על פניו, אני סבבה שבסבבה. בעל שהוא בעד לינה משותפת, הנקה ובית ספר לא עולה על שפתי ללא יריקה הצידה. אולם, מה שמתרחש אצלי בפנים - אללה יסתור. לפעמים, בגינה, אני יכול לראות הורים שעושים את כל מה שנחשב בעיני כהורים שאינם יודעים לאהוב את ילדיהם אבל עושים את מה שהם עושים בטבעיות בריאה ומשדרים זאת הלאה.
לא מתעכבים על כל פיפס ולא עושים עניין כמוני מהמון דברים.
את זה שאני מנסה לתקן ולשפר את דרכי, לא יעזור לדברים מסויימים להשתנות והם האנרגיה הפנימית שלי שלעולם לא תוכל להיות אנרגיה רגועה ושלווה, לא אל מול האידיאל שאילו הייתי רוצה לשאוף, ואת זה אי אפשר לכמת ולמדוד.
אני מקווה שאני מובן, כי גם אני מרגיש שלא
