וורלד סקולינג

יש כאן משפחות שעשו, עושות (או מכירות משפחות) וורלד סקולינג, טיול בעולם שמטרתו העיקרית היא למידה, במובן הרחב ביותר של המילה?
אנחנו משפחה שחולמת לעשות כזה טיול, לא מוגבל בזמן, כן מוגבל בתקציב, בו נכיר - ביחד - כמשפחה - אנשים, מקומות, סגנונות, חיים אחרים, אווירה שונה, שפות... בקיצור - נחיה אבל בסביבה משתנה, לעיתים בתדירות גבוהה, לפעמים בכלל לא.
נשמח לשמוע דעות וחוויות של משפחות שעשו כן.

לא בדיוק טיול ארוך בעולם ולא בדיוק למטרת למידה (הלמידה היא סייד-אפקט בכל מקרה). אבל היינו ביפן (וקוריאה) כמה חודשים לפני 5 שנים ועכשיו אנחנו בקנדה. ויש עוד יעדים על הפרק אבל לאט לאט. להיות יותר מדי זמן ברציפות על תרמילים זה מעבר לכוחותי.

ממליצה על וופינג. זאת דרך חסכונית (יחסית) לעשות את זה ומעשירה מאוד.

דיפלומטים שעוברים בין מדינות ועוסקים באירגונים בין לאומים אחרים. הילדים שלהם מתחנכים ומכירים תרבויות ולאומים שונים.
גם מעבר בתוך אותה ארץ תכוף אומרים לא טוב לילדים. (כך שמעתי).

ממליצה על וופינג.
וופינג...? כמשפחה? ומה על הילדים? אני מניח שעושים וופינג כמה חודשים במקום אחד, לא? אחרת יש הרבה מעברים...

אולי הדפים האלה יעזרו לך (לא התעמקתי מה יש בהם, רק העתקתי לך את השמות):

בלוג משפחה בהרפתקאה
המסע להודו בלוג חינוך ביתי
חינוך בשק שינה
לעבוד בחווה אורגנית (WOOFFING)
הודו עם ילדים
אורית טריניטי ויקו מטיילות (מרכז אמריקה)
בלוג משלחת החינוך הביתי באמריקה

ובאופן כללי, אני משערת שתמצאי עוד דברים מעניינים ב-מדור חוץ לארץ.

וופינג כמשפחה אפשרי. ביפן הצלחנו למצוא כמה חוות ששמחו לקבל אותנו בידיעה שהם מאכילים ארבעה ורק אחד עובד.
כמובן שגם ההורה השני עשה כמיטב יכולתו לעזור (עבודות בית וכד').

משהו שחשוב לי לציין, לגבי המשפחה שלנו: אחרי כמה חודשים הרגשתי שלילדות חסר מקום משלהן. הן היו בסך הכל בנות שלוש ושנה אבל זה שתמיד הן היו בסטטוס של אורחות היה להן קשה.
וגם בסיבוב הנוכחי, כשטיילנו 3 חודשים לפני שהתישבנו, הרגשתי שזה מספיק בשבילי, המעברים האלה. להן זה היה פחות קריטי כי הפעם הסתובבנו עם בית-נוסע אז היה להן מקום משלהן.

נראה לי נכון למצוא את האפשרות להיות זמן ממושך במקום אחד. נגיד, באיזו קהילה, לא בתוך משפחה כי שתי משפחות בבית אחד, אחרי שבועיים מתחילים לעלות על העצבים זה לזה.

וופינג אפשר לעשות בכלמיני סוגים של מקומות. המידע על אופי המקום מופיע באתר הרלוונטי.

גם מעבר בתוך אותה ארץ תכוף אומרים לא טוב לילדים. (כך שמעתי).
רוצה לצאת חוצץ כנגד התיאוריה הזו.
לאחרונה פגשתי אשה שיש לה 5 ילדים, הקטנה בת 2, הגדול בן 17. הם אמריקאים במקור, וחיים בישראל בשש השנים האחרונות. היא אומרת שכל ילד שלה נולד במדינה אחרת. הם חיו גם בצרפת ובקנדה, ובעוד חלקים של ארה"ב. כאשר חשבתי על הילדים שלה, המחשבה הכי אינטואיטיבית שלי לא היתה "אוי איזה מסכן הגדול שהיה צריך לעבור כל כך הרבה מדינות!" אלא "איזה בעסה לקטנה שלא ראתה עולם!" אני חושבת שאם אנחנו בוחנים לעומק את האמירה הזו, אז היא מקפלת בחובה הרבה אמונות שאין בהן אמת.
אנחנו עברנו כבר פעמיים, לארה"ב ובחזרה, ובחודשים הקרובים אנחנו עוברים שוב לצפון אמריקה. יתכן מאד שיהיה עוד מעבר בעתידנו בעוד כשנתיים.
אני מאמינה שכשהמשפחה יציבה ומהווה בסיס בריא לילדים, הם יכולים להנות וללמוד מהמעברים האלה ולהפיק המון מראיית עולם רחבה ומרב תרבותיות. כאשר המעברים קשים וטראומטיים להורים או שהם משרים חוסר יציבות משפחתי, אז הם יהיו קשים לילדים.

ניצ, מעבר מדי שנתיים זה לא מעבר תכוף.

http://www.familiesontheroad.com
Families on the road - בעיקר על משפחות בקרוואנים בארצות הברית אבל גם אחרים עם רעיון דומה לשלך.

ניצ, מעבר מדי שנתיים זה לא מעבר תכוף.
תלוי את מי שואלים. זה נחשב מעבר תכוף למדי.

אנחנו מתכננים טיול לשנה בעוד כמה שנים
נמשיך לעקוב אחר הדף

_גם מעבר בתוך אותה ארץ תכוף אומרים לא טוב לילדים. (כך שמעתי).
רוצה לצאת חוצץ כנגד התיאוריה הזו_
אוי, זה כל כך תלוי מי הילדים! מה האופי שלהם, מה הצרכים הבסיסיים שלהם!

השנים הכי מאושרות בחיי היו השנים שעברנו בהן כל שנה מארץ לארץ.
אבל היה מזה גם נזק, חמור ביותר. כי לי באופן ספציפי זה ערער מאוד, חוסר הבסיס הזה. לעומת זאת לילד מסוג אחר, שהבסיס שלו לא מעורער מלכתחילה, יכול להיות כמעט רק רווח.

בשמת, הוא שאמרתי. מה שמערער זה בסיס מעורער, לא עצם המעבר. ואז, גם אם אין תזוזה, בכלל לא ברור שתחושה של חוסר בבסיס לא תהיה מערערת.

תודה למגיבות.
ומה באשר לחברה לילדים? מעניין אותי בעיקר כיצד מסתגלים הילדים לחברה משתנה. ומה עם חברויות?
מישהו כאן טייל במזרח עם ילדים תקופה ארוכה?

הבנתי שלירי יער ומשפחתה חזרו מטיול דומה בצפון אמריקה ודרומה. תשאלי אותם

באופן טבעי

באופן טבעי