התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

אירית*
הודעות: 86
הצטרפות: 31 דצמבר 2003, 10:19

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אירית* »

זה כבר כמה זמן שיש לי קושי גדול במערכת היחסים עם אמא שלי.

תמיד היו לי יחסים מצויינים עם אמא שלי. עד כדי כך שביני לבין עצמי הגדרתי אותה תמיד כאחת משני האנשים שמהווים את המעגל הפנימי ביותר שלי (השני הוא בן זוגי).

ופתאום אני מוצאת את עצמי במקום שהוא מול אמא שלי, בדיון שלאחרונה הולך ומחריף. עיקר חילוקי הדעות נוגע לכך שבחרתי בחירות כאדם וכאם, הנוגדות את השקפת עולמה: זה התחיל בכך שלא חיסנתי את הילדות (רשלנות פושעת שעלולה להתנקם בנו קשות), עברנו לחינוך ביתי, ואני רוצה עכשיו ללדת בבית את הילד הבא (עם רמז כבד לכיוון אף מילה). לפי דבריה, הכת (מילים שלה, במפורש) הזאת שנקראת "באופן טבעי" בולעת אותנו חיים ואנחנו, נשמות זכות שכמותנו, נבלעים בה מבלי להבין שהקבוצה וה"גורו" שלה בעצם גורמים לנו לעשות דברים בלתי אחראים עד כדי פשע כנגד הילדים שלנו וכלפי עצמנו.

בנוסף לכך היא חוששת לחוסר המימוש העצמי שלי עקב כך ש"ויתרתי" על קריירה, לכך שאין לי בית משלי (בעקבות החלטה שלנו) ואני נותנת לכסף לשבת בבנק, מקום ממנו הוא עשוי להתאדות בקלות רבה מדי. וחוץ מזה, הילדות לא מחונכות (לא אומרות שלום סבתא וסבא כשהם באים למשל) ואנחנו לא עושים שום דבר בנדון.

במשך הרבה זמן מקבץ הדאגות שלה בא לידי ביטוי בשיחות שלנו. בנוסף לכך הצטברו כל מיני ארועים של העלבות שלה מכך שהבת הבכורה שלנו אמרה או עשתה משהו שנתפס בעיניהם כלא בסדר ואילו אנחנו ההורים לא עשינו שום דבר כדי לתקן את העניין. או למשל הורי נעלבו מכך שאמרתי להם שאני לא מוכנה שיתנו לבנות שלי נשיקה מבלי שהן יסכימו לכך. לעתים נוצרו מצבים במשפחה שבהם עוצמת התגובה שלהם היתה לדעתי בלי כל פרפורציה ל"חומרת" המעשה.

ניסתי במשך תקופה מסויימת להזמין אותה לכל מיני ארועים שבהם תוכל להכיר את האנשים שמרכיבים את המעגל החברתי שלי מ"באופן". חשבתי שזה יעזור לה להבין שלא מדובר בקבוצת תמהונים המנותקים כליל ממה שמתרחש בעולם שסביבם, אלא בקבוצה מגוונת של אנשים צעירים, משכילים ותרבותיים, שמתנהלים חברתית ככל החברות. בכל הארועים האלה קיבלתי את הרושם שהיא באה רק בגלל שהזמנתי אותה ולא בגלל התעניינות אמיתית או נכונות כנה לפגוש רעיונות ואנשים חדשים ולהתרשם. שפת הגוף וההתנהלות הכללית שלה היו מאד חד משמעיות והראו נוקשות וחוסר רצון. באחת השיחות שלנו היא אפילו האשימה אותי בכך שאני מנסה גם לגייס אותה ל"קהילה" כדי להסיט אותה לצורת המחשבה שלי.

בשלב מסויים התחיל להימאס לי. אני אוהבת את אמא שלי ואני בטוחה לגמרי שכל מה שהיא עושה ואומרת בא מתוך אהבה ורצון להגן עלי. מצד שני נראה לי שבגילי (39) כבר הגיע הזמן שאמא תפסיק לנסות לנהל לי את החיים לפי אורח המחשבה שלה. מכל השיחות והתוכחות שלה אני מרגישה מותקפת ללא הפסקה ופגועה מחוסר הקבלה שהיא מראה כלפי, כמו גם מחלק מההתבטאויות שלה. מצד שני היא מראה תמיכה ללא סייג כאשר צריך עזרה בשמירה על הילדות ורצון אמיתי בקשר איתן ואיתי. קשה לי גם לוותר על מערכת היחסים הקרובה שהיתה לי איתה ומצד שני אני לא מוכנה לפעול לפי צורת המחשבה שלה כדי לרצות אותה.

ניסיתי לשאול את עצמי שאלות:
  1. אולי אני באמת לא בסדר? השאלה הזאת מרגיזה אותי ולו רק בגלל הנטייה הטבעית שלי לשאול אותה בכל פעם שעולה ביקורת כלפי, גם הביקורת הבלתי צודקת ביותר.
  2. האם אמא שלי באמת פועלת מתוך אהבה? כי אם כן, היא היתה מקבלת אותי כמו שאני, לא?
  3. מה אני עושה עם זה עכשיו? חשוב לי להיפטר מן המועקה שההתעסקות בנושא הזה משרה עלי. ואכן, העסק הזה בולע המון מן האנרגיה שלי. האם בהכרח צריך לוותר על מערכת היחסים עם אמא שלי כפי שהיתה, זה צעד קשה שיוביל לאובדן גדול בשבילי בסופו של דבר.
  4. איך זה שכל העניין הזה עולה עכשיו? האם אני יותר רגישה בגלל ההריון? או שאולי ההריון הוא זה שפותח את ההזדמנות להתמודד עם הנושא הזה ובסופו של דבר לגדול? אולי זה מרד נעורים מאוחר... אבל האם זה לא גיל קצת מאוחר בשבילי להתעסק עם שאלות כאלה?
  5. אמא שלי אומרת שלמרות שטיפת המוח שאני עוברת, היא לעולם לא תוותר עלי ולא תפסיק להילחם למעני. מצד אחד יש כאן הבעת נאמנות ללא סייג, השאלה היא כלפי מי: כלפי בתור הבת שלה, או כלפי צורת המחשבה שלה עצמה?
  6. האם אני מסרבת להכיר בעובדה שהניתוק שלי מאמא שלי כבר בעיצומו (או אולי בסופו...) ובעצם אין על מה להילחם?
עודד_לבנה*
הודעות: 1477
הצטרפות: 05 אוגוסט 2002, 23:41

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי עודד_לבנה* »

יכול להיות שהיא מרגישה שהיא מאבדת אותך?

אם זו הבעיה, אז פתרון אפשרי יכול להיות להגדיל את הקירבה: יותר שיחות טלפון, יותר ביקורים, יותר להתעניין בשלומה.

זה עשוי לפעול פלאים. לפתע הויכוחים יעברו מהמישור הריגשי ("את מתנתקת ממני, והקהילה הזו זה הביטוי של ההתנתקות הזו") למישור האינטלקטואלי ("בואי נראה מה יותר טוב לילדים, והאם ההבדל באמת כזה חמור").
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי פלונית* »

גם מרגישה כמו עודד, שאולי דווקא יותר התקרבות, יותר שיתוף ויותר "המשך החיים כרגיל" אבל מקרוב יכולים לעזור. ייתכן מאד שהיא באמת מרגישה שהיא מאבדת אותך. ויכול להיות שבלי קשר היא באמת חרדה. זה יכול להיות באמת מפחיד, כל הדרך הזאת, למי שמסתכל מבחוץ. (וגם מבפנים, לפעמים (-: )
מאד נוגע ללב כל מה שכתבת.

אלא בקבוצה מגוונת של אנשים צעירים, משכילים ותרבותיים, יש גם סבתות וסבים. אולי לארגן פגישה? (מנדבת בראש את משפחת שרון על ענפיה וגזעיה)

בכל מקרה זו נראית נקודת זמן חשובה שהגיעה בדיוק בזמן, ללמוד, גם את וגם היא, שאת אדם נפרד, ובכל זאת אוהבת אותה מאד.
"אמא הכל בסדר, את גידלת אותי מצויין, והפכתי אדם נפלא וחכם, ואני יודעת, הרבה בזכותך, איך לעשות את הדברים הטובים עבורי. תנסי להרפות ולסמוך עלי ואל תתרחקי."
אילה_א*
הודעות: 3574
הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
דף אישי: הדף האישי של אילה_א*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אילה_א* »

מלבד לשאול את עצמך את יכולה גם לשאול אותה
ממה היא מפחדת מה נראה לה שעומד או יכול לקרות אם היא לא תלחם
יכול להיות שהיא מייצגת את הקולות שבתוכך שאינם לגמרי שלמים עם ההחלטות שקיבלת
ועם תתמודדי איתה תפטרי חלק מהן
נאוה_פרנס*
הודעות: 2105
הצטרפות: 05 אוגוסט 2001, 00:39
דף אישי: הדף האישי של נאוה_פרנס*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי נאוה_פרנס* »

אולי אימא שלך משקפת לך משהו שאת לא מוכנה לראות בעצמך?

פעמים רבות הסביבה משקפת לנו את הפחדים שלנו, את הספקות שיש לנו בדרך בה אנחנו הולכים.

אם היתה ביניכן הרמוניה בעבר, אני ממליצה לעצור ולהקשיב.
אח"כ לתת לה תשובות בשפה שהיא רגילה לדבר אותה איתך.

אולי את נשמעת לה יותר מדקלמת ממחליטה באמת?

אני מבטיחה לך שאם תדברי איתה בשפה שלה ובגובה העיניים,
ואם תכבדי את דעותיה ואת דרכה,
תגלי שהיא נוטה להסכים מעט, להבין מבלי להסכים אולי יותר.
בכל מקרה, היא לא תאמץ את דרכך כנכונה (זה נדיר שזה קורה - מהרבה סיבות שאינן שייכות לכאן)
אבל היא לא תרגיש שמישהו השתלט על חיי בתה.
זה כשלעצמו יוריד הרבה מבצורך שלה להגן עליך מטעויות.

ואולי גם לך יקרו דברים בסוג כזה של דיאלוג.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

מסכימה עם כל מי שכתב לפני ומזדהה נורא עם תחושותייך שלא נותנות לך מנוחה.

חושבת אולי שבאמת חשוב שאמך תשמע אותך אומרת, שאת שמחה על שהיא אימך וטוב לך עם הדרך שבה הם גידלו אותך.
מעבר לזה, כדאי שנכיר בעובדה שאנחנו והורינו ישויות נפרדות, ויש לנו, כמה שזה לא פשוט עבורנו לפעמים, אבל יש לנו, כאנשים מבוגרים נבדלים ונפרדים, דעות שונות לגבי דברים מסויימים. למה זה שונה מזה שלך ולי נגיד יהיו דעות שונות על משהו מסויים ? שלא לדבר על כך שבאת כל ה"באופניות" הזו היא חריגה מכל המוכר והידוע (ואין כאן שום שיפוטיות, רק קביעת עובדה). אני גם מתחברת לעובדה שלפעמים בא לנו שדווקא ההורים שלנו לא יהיו אלו שמקשים עלינו כל-כך בביקורת ובהערות וכו' ושרק יאהבו אותנו כמו שאנחנו, אבל מצד שני, הם מרגישים שזאת אחריותם להמשיך לשמור עלינו גם כשנהיה סבים בעצמנו. נסי אולי להכניס את זה למגרה בגודל המתאים ואז הפורפורציות אולי יעזרו לך ??

(()) גדול בכל אופן.
אמא_של_יונת*
הודעות: 2560
הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אמא_של_יונת* »

למה זה שונה מזה שלך ולי נגיד יהיו דעות שונות על משהו מסויים ?
כי זה שונה.
הורים וילדיהם הבוגרים הם לא סתם אנשים על מישור שווה. היחסים ביניהם טעונים בציפיות הדדיות, גם אם בלתי מוּדעוֹת.
כילדים אנחנו מצפים מהורינו שתמיד יהיו שם בשבילנו, יעטפו אותנו באהבה וחום, יקבלו אותנו כפי שאנחנו ויתמכו בנו בכל מה שנעשה, בלי להיות שיפוטיים. כהורים אנחנו רואים בילדים, במידה מסויימת, המשך שלנו ותוצאה של החינוך שלנו. בחירה בדרך שונה משלנו מנתקת את תחושת ההמשכיות ו"פוסלת" את החינוך שלנו.
אי הסכמה ביניכן, אירית ואפרת, הוא רק אי הסכמה בין שני אנשים שווים. אי הסכמה בין הורים לילדיהם היא הרבה יותר טעונה רגשית. בגלל זה קשה כל כך להורים לקבל את דרכך, אירית, ולך קשה כל כך להשלים עם התנגדותם.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

אירית, אש"י שכחה להפנות אותך לדף שלה, לכמה דברים שהיא כתבה על עצמה בנושא (בתחתית הדף).
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

מנתקת את תחושת ההמשכיות
לא יכולתי שלא לחשוב על ההקבלה של מה שאמרת לבין עקרון הרצף (ההמשכיות=הרצף)

גם אני הזדהיתי עם השאלות וגם עם התשובות, ותודה לכל מי שענה.

הדברים התחברו לי לשיחה שהיתה לי עם חבר לפני כמה ימים, שבו סיפרתי לו על כך שההתחברות ל-עקרון הרצף הפכה אצלי למשהו שמרחיק אותי מאנשים קרובים לי. הוא אמר (באהדה רבה) שזה נשמע לו דומה לחזרה בתשובה, והוא צודק. יש כאן "כפירה" באמונות וערכים שגדלנו עליהם, ומן הסתם הורינו מרגישים כלפינו כמו שהורי חוזרים בתשובה עלולים להרגיש כלפי ילדיהם. זה בטח לא קל. ובאמת כאן אני חושב שעצתו של עודד לבנה עשוייה להועיל מאוד.
אירית*
הודעות: 86
הצטרפות: 31 דצמבר 2003, 10:19

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אירית* »

תודה תודה לכל המשיבים. משום מה הדברים שכתבתי כאן אתמול כנראה לא נקלטו למרות לחצן ההוספה לדף (מה קורה כאן...?).

התשובות שלכם באמת הועילו לקידום התהליך שאני עוברת עם עצמי בעניין. עכשיו אין לי שום ספק שיש כאן שיעור גדול עבורי שיכול לגרום לי לצמיחה בתוך מערכת היחסים ביני לבין אמי, כי בעצם אין שום מצב שלא יהיו יחסים חמים בינינו. זאת בנוסף לצמיחה שלי עם עצמי.

לגבי אמא- הגעתי למסנה שכמו שאמי לא מוכנה לוותר עלי- גם אני לא מוכנה לוותר עליה. מה שכן, יש כאן נקודת מפנה ביחסים ואין לי כבר ספק שמדובר במפנה לטובה! אבל- צריך לצלוח את המהמורה, באהבה.

ושוב תודה, גם על ההפנייה- ואמשיך לעקוב.
אני*
הודעות: 809
הצטרפות: 04 אוקטובר 2001, 17:25

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אני* »

עברתי משהו דומה למה שאת כותבת.
אני רוצה להגיד לך שזה עניין של זמן, זמן הוא ההוכחה הכי טובה כנגד הסקפטיות לגבי הדרך נגד הזרם.
היא תהנה דרך הנכדים שלה כשתראה כמה טוב להם כמה הם מתקדמים ורגועים מהדרך שבחרת היא לאט לאט תגיע אליך ותראה אותך בדרך שלך ולא רק בדרך שהיא ראתה אותך ו"יצרה לך", אם אתם ביחסים כאלה אז זה יקרה . זה פחות עניין של קהילה ושל אנשים שאת פוגשת ויותר של משפחה.
יערת_דבש*
הודעות: 2056
הצטרפות: 23 אוקטובר 2003, 00:10
דף אישי: הדף האישי של יערת_דבש*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי יערת_דבש* »

ב"האבולוציה של האהבה" מוסבר שאנו בוחרים בן זוג- לא רק שיתאים לנו, אלא גם שהשילוב בינינו יצור צאצאים שיצרו המשך טוב. כלומר אנחנו בוחרים כך שיהיה סיכוי טוב גם לנכדים שלנו. רק כשיש נכדים "טובים" אבולוציונית, הפרט יכול לשון בשקט.. (ספר מומלץ בכל אופן).
אני לוקחת מזה, שאמא שלך, אירית, לא יכולה לשון בשקט גם כי היא דואגת לנכדים שלה, היא עדיין מצפה שהם יחונכו לפי הדרך שלה, שעל פי תפיסתה תביא להם הצלחה ושמחה (כמו שעל פי תפיסתך הדרך הבאופנית תעשה אותם מאושרים, לצורך העניין). וגם, כנראה, כי זהו הצו של הרצף...
רוני_בלוני*
הודעות: 1240
הצטרפות: 10 מאי 2004, 11:42
דף אישי: הדף האישי של רוני_בלוני*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי רוני_בלוני* »

איריתוש שלום, יש תרופה למכה! לדעתי את צריכה להשקיע בקשר עם הורייך מעט יותר, תשומת לב תפתור הרבה בעיות בקשר שלכם.
ראשית אולי תמצאי לבנותייך יותר זמן סבתא וסבא. אני יודעת שזה לא תמיד מתאים להורים אבל זה עושה טוב לסבא וסבתא וגם לילדים שלנו, הקשר בניהם חשוב!
ואולי תמצאי גם את קצת יותר זמן בעיקר כשאת לא עובדת, אולי תציעי לסבתא וסבא לטייל יחד לעתים ודווקא בשעות הבוקר, כשסבתא וסבא יהנו הם יגידו תודה שאתם פנויים בבקרים. אולי סבתא וסבא חשים שאתם זונחים אותם ולא משתפים אותם במה שעובר עליכם. אולי תשתפי את סבתא בהנאות שלך בעיקר מהילדים, ספרי להם על כך שבנותייך מפתיעות אותך בכל דבר, הסבירי להם כמה גילית את בנותייך מחדש מאז שאתם יחד בבית, כמה בנותייך רגועות מאז השינוי.
זו דעתי!
מירי*
הודעות: 197
הצטרפות: 09 אוקטובר 2001, 21:52

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי מירי* »

חושבת אולי שבאמת חשוב שאמך תשמע אותך אומרת, שאת שמחה על שהיא אימך וטוב לך עם הדרך שבה הם גידלו אותך.

המשפט הזה נשמע בעיני לא נכון. אם באמת היה לה טוב איך שגידלו אותה, היא באמת היתה ממשיכה את אותה דרך כמו של אמא שלה. הבחירה שלה בדרך אחרת היא לא תיאורטית, לא נובעת מזה שהאנשים ב"באופן" סיפרו לה משהו שנשמע לה מעניין, אלא מחוויתה האישית כילדה היא רואה מה כדאי לשנות (וסביר להניח שיש גם דברים שאינה חושבת שצריך לשנות), רואה שיש כאן מקום להתפתחות ניכרת.

לדעתי כדאי להסתכל על הקושי הזה באופן ישיר ולא מתחמק. כן, יש בזה משום הביקורתיות על הורינו זה שאנחנו מגדלים את ילדינו שונה. יש כאן אמירה מאוד מאוד משמעותית. תחשבו עלינו, שהדבר הכי חשוב לנו בחיים זה לגדל את הילדים שלנו בצורה הכי טובה שאנחנו יודעים (לפחות לי), ואנחנו מכריזים בפני ההורים שלנו - מה שאתם חשבתם שהוא הדרך הכי טובה לעשות את הדבר שהיה לכם הכי חשוב בחיים, הוא לא נכון בעינינו.
רק תדמייני איך תרגישי אם כשהבת שלך תהיה אמא היא תחליט לא לנסות להניק כי זה מגעיל אותה, ובגיל חצי שנה תחליט שהילד כבר מספיק גדול לישון לבד, ו"תחנך" אותו לזה בשיטת 5 הדקות.

יש כאן חלק מההתבגרות של המבנה המשפחתי, של גבולות חדשים בין המשפחה שהיינו שייכים רק לה, למשפחה הנוספת שיצרנו.
אני לא בטוחה שקרבה ותשומת לב יפתרו את העניין הזה, אם כי הן תמיד רצויות ומקדמות עניינים.
אני דוקא בעד לשים את הדברים על השולחן (קל לדבר. אני לא ממש מצליחה בזה עם אמא שלי....), להכריז על הפער. לא בשביל לחנך את אמא שלך, אלא להיפך בשביל להגיד שאת מכבדת את הדרך שלה, אבל לא מסכימה איתה, והיית רוצה שהיא תכבד את הדרך שלך גם בלי להסכים איתה.

ואולי דוקא הנסיונות שלך לקרב אותה לדרך שלך מרחיקים אותה יותר, כי הם משדרים לה מסר שאת לא מוכנה לקבל את זה שיש לה דרך אחרת משלך?
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי פלונית* »

אני דוקא בעד לשים את הדברים על השולחן
עצם הבחירה בדרך היא שימת הדברים על השולחן, לא?

כי הם משדרים לה מסר שאת לא מוכנה לקבל את זה שיש לה דרך אחרת משלך?
הבת לא בעמדה של לקבל או לא לקבל את זה שלאם יש דרך אחרת. בעצם הוויתה היא כבר קיבלה את הדרך כי היא עצמה הדרך הזאת. נותר רק להודות לאם. לקוות שהאם תראה, שהדרך החדשה הזאת, היא בעצם דרכה שלה , תוצר שלה והמשך שלה.

בשביל להגיד שאת מכבדת את הדרך שלה, אבל לא מסכימה איתה, והיית רוצה שהיא תכבד את הדרך שלך גם בלי להסכים איתה.
אני לא מאמינה בהפרדה הזאת כשמדובר באם ובת. אלו מילים שיוצרות הזרה שלא תיתכן באמת. ריב, כן, שתיקה, כן, עלבון וכעס ואכזבה, כן, אבל הפרדה רגשית כזאת, הכרה רציונלית בכוח, בשוני, כשבעצם אין שוני?
האם משהו באהבה של אמך אליך כילדה, שונה מאהבתך לילדייך? אם לא, אז אין שוני. זו בדיוק אותה הדרך. כל השאר סתם כלים.
עש''ל*
הודעות: 1
הצטרפות: 08 דצמבר 2004, 15:14

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי עש''ל* »

כשתיכננו לידת בית בכלל לא סיפרתי לאחותי או לאמא שלי.
סביב הברית היה קונפליקט קצר שדעך נוכח הנחישות שלנו, והיחס האוהד שהסבים קיבלו.
אמא שלי לא יודעת שהילד שלי לא מחוסן.
יש דברים שהיא יכולה לתמוך בהם, ויש דברים שלא. היא אשה חרדה מאד.
אני יודעת עם מי יש לי עסק. למה להעמיד אותה במיבחנים כל כך קשים.
אז כן, אני מסבנת קצת את אמא שלי לפעמים. (זה התפתח בדרגה מנעורי, אז קרו הרבה דברים שלא היה טעם לשתף אותה).
והיחסים נעימים מאד, היא מאד מעריכה את ההורות שלי. משוגעת על הנכד. כשהיא חורגת מאד ממה שמקובל עלי אני אומרת לה עם הרבה כבוד וקבלה שאנחנו משתדלים לא לעשות ככה ומסבירה לה למה. לרוב היא מקבלת, לפעמים קצת מתכרכמת, אבל שוכחת וממשיכה הלאה.
אני נותנת כבוד לה ולמגבלות שלה, ולמגבלות החשיבה שלה. והכל זורם.
הרבה פעמים היא מפתיעה אותי לטובה.

רק את יכולה להפסיק את המאבק.
את לא זקוקה לאישור שלה ולהסכמה שלה.
את לא צריכה לנפנף לה מול הפרצוף בדברים שקשה לה לעכל.
תפרגני לה איזו סבתא נהדרת היא,
תודי לה על ההערות שלה ותבטיחי לה שתחשבי עליהן.
כמו עם ילדים, כך גם עם הורים - צריך לחשוב איך למזער את הקושי.
מה יותר חשוב לך, להיות חכמה לעגל פינות ולחיות בנועם, או להיות צודקת, להפגין את עקרונותיך ולחיות במאבק?
אירית*
הודעות: 86
הצטרפות: 31 דצמבר 2003, 10:19

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אירית* »

_רק את יכולה להפסיק את המאבק.
את לא זקוקה לאישור שלה ולהסכמה שלה.
את לא צריכה לנפנף לה מול הפרצוף בדברים שקשה לה לעכל._

עש"ל ,

אין מה לעשות, אני לעולם ארצה את האישור ואת ההסכמה של אמי...

בנוסף, הסתרה מעולם לא היתה בינינו ואין שום סיבה להתחיל עכשיו. שלא לדבר על כך שאחד השיעורים המשמעותיים שעברתי לפני כמה שנים היה לומר לא להסתרה בכלל. את מה זה בדיוק משרת? לדעתי זה רק מרחיק, העלבון של מי שמגלה את ההסתרה הוא עצום והיחסים מתערערים, במיוחד אם מדובר באמא ובת (ועוד במערכת יחסים ששני הצדדים מחשיבים כטובים ופתוחים). לדעתי עדיף בהרבה להציג את הדברים כמו שהם. לחלק מהם נדרש מצד ההורים רק זמן הסתגלות, חלקם האחר דורש יותר פעולות הסברתיות.

נראה לי שאולי אין דרך להציג את הדברים שיהיו "נעימים" לחיכם של ההורים. מה שכן עלה בדעתי זה לשתף יותר בתהליך החשיבתי שקדם לקבלת ההחלטות, להציג את הדברים כמו שאנחנו מפרשים אותם (למשל את כל העלבונות הקטנים והגדולים שספגנו בלידה בבית החולים, שגרמו לנו לרצות לעבור לידת בית בפעם הבאה), להראות שיש כאן תהליך של התפתחות שלנו כהורים שנובע מאותו רצון שהניע אותם כהורים בזמנו, לתת את הטוב ביותר שאנחנו יכולים לילדים שלנו.

מבחינתי ההורות היא תהליך שכל הזמן עובר בחינות ושינויים. הכל ניסוי וטעייה/תהייה. לעתים דרך מסויימת טובה לתקופה מסויימת ואז מגיע זמן והכל פתאום מתהפך: אולי זה קשור בגיל הילדים, בשלב ההתפתחותי שלהם ושלנו, או שאולי אנחנו מגלים שטעינו. מכל מקום, קשה לי לספר את כל זה להורים שלי, כי יש לי לפעמים הרגשה שהם רק מחכים שאודה בכל טעויותי כדי שיוכלו לומר "אמרנו לכם" בנימה של ניצחון. חוץ מזה, זה יכול לפתוח להם פתח להתערב בכל החלטה שלי, שכן אם ההחלטות שלי לכאורה פתוחות תמיד לשינויים, אפשר בדרכים של שכנוע נמרץ להטות אולי את הכף לטובת דרך החשיבה שלהם.

ובעצם כל החיים הם תהליך של ניסוי וטעייה, הכל נתון לשינוי תמיד, אצל כולם. אז אולי לא צריך להדגיש את הנקודה הזאת, כאילו כל העולם מסביבי יציב ורק אני פה המתנדנדת?
עש"ל*
הודעות: 1
הצטרפות: 09 דצמבר 2004, 00:04

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי עש"ל* »

אין מה לעשות, אני לעולם ארצה את האישור ואת ההסכמה של אמי...

אם ככה, כנראה שבאמת "אין מה לעשות". אמת אוניברסאלית למדי היא שהתבגרות בריאה ומלאה כרוכה בשחרור מהצורך באישור של דמות סמכותית מרכזית, לרוב ההורים. אולי זה מה שאמא שלך מנסה ללמד אותך עכשו באופן לא מודע.

(ועוד במערכת יחסים ששני הצדדים מחשיבים כטובים ופתוחים).
לא ככה זה נשמע ממה שתיארת למעלה.
אולי הגיע הזמן לבדוק את ההנחה הזו מחדש.

מבחינתי ההורות היא תהליך שכל הזמן עובר בחינות ושינויים.
אז אולי כדאי לבחון ולשנות גם את היחסים שלך עם אמך, ולא רק עם ילדיך?
אם את בוחנת ומשנה ביחסיך עם ילדיך, יש לקוות שתגיעי גם לשלב בו תשאפי גם לשחרר אותם בהדרגה מהתלות בך, בעודך עושה כמיטב יכולתך לפתח את עצמאותם. ומה באשר לעצמאותך? איזו עצמאות תוכלי להעניק להם בעודך נותנת משקל רב כל כך ליחסה של אמך?
סמדר,*
הודעות: 2
הצטרפות: 09 דצמבר 2004, 00:05

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי סמדר,* »

אכן מצב שממנו ניתן לצמוח, לא קראתי את כל הדף ומקווה שלא אחזור על דברים, הקולות האלו שתיארת נשמעים לי מאוד משכנעים עד כדי כך שהם נמצאים בך, הרצון שלנו בהסכמה התמידית מהההורים חזק מאיתנו, ואין לי ספק שתצטרכי ליישב את העניין הזה קודם בינך לבינך לפני שתפני אותו החוצה. נשמע שאת פועלת ממקום של דאגה ונתינה לילדייך וקצת זנחת את הצד השני (אני מקווה שהמילה זנחת אינה קשה מדי), הורים צריכים באותה מידה את תשומת הלב על אחת כמה וכמה כשילדתם אינה פועלת ע"פ דרכם.
ערכים ואמונות קובעים יחסים בינאישיים ופה בחרת ללכת בדרך קצת שונה מהם ואולי אפילו בדרך שנראית להם קיצונית. מכיון שאני מאמינה שהכל גמיש וניתן לעדכונים הייתי בודקת איפה אני יכולה ללכת לקראת. הייתי מוצאת מקום לזמן איכות עם סבתא לילדות, הייתי משתיתה ערכים של הערכה אהבה וכבוד למבוגרים בכלל ולסבא וסבתא בפרט, אנ י לא חושבת שצריך להכריח לנשק את סבא וסבתא, אבל בטוחה שאם היית מסבירה לילדתוייך עד כמה זה חשוב לסבתא וכמה היא אוהבת אותן ושהנשיקה הזו שהיא מבקשת היא ביטוי לאהבה שלהן ושלה אליהן הן היו מתנהגות אחרת.
אן תשארי בעמדת הילדה ה"מרצה" לעולם תחשבי שהם רוצים שתודי בטעויות, אני מקווה שאת והם עברתם תהליך של הבנה שאת אדם בוגר שבמקרה הספציפי הזה אינו בצלם הוריו, כולנו כהורים רוצה להטביע חותם בילדינו במוב ן החיובי של המילה
ללמד אותם לנהוד ביושר ובדך של כבוד בבריות ועוד ביחרי לך דרך שבה את מאמינה ללא קשר לסיטואציה ולאחר מכן בידקי את הפקטורים השייכים בידקי איך זה משפיע עליהם ומה מבחינתך קוים אדומים ומה לא. זכרי שאמא יש רק אחת וכמו שאמרת אין מצב לוותר עליה
בהצלחה
שירי_בן_דב*
הודעות: 816
הצטרפות: 15 אוקטובר 2001, 14:57
דף אישי: הדף האישי של שירי_בן_דב*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי שירי_בן_דב* »

אירית, אני רוצה להודות לך על מפתחת את הדף הזה. אני מאוד מזדהה ומקבלת דרך האנשים פה הרבה תשובות להרבה שאות שהטרידו אותי במשך הרבה שנים. תמשיכו!
תמרול_ה*
הודעות: 1233
הצטרפות: 25 יולי 2004, 14:17
דף אישי: הדף האישי של תמרול_ה*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי תמרול_ה* »

הי אירית,
איזה דף נהדר.
אני מרגישה גם כן, כמו כמה מקודמי שכתבו, שאולי אמא שלך משקפת לך דברים שאת לא שלמה איתם, או שלא נתת להם ביטוי. שכן, אם הכל היה שלם עבורך, ייתכן ולא היתה "רגישות" שלך לדברי אמא שלך בנושאים האלה.
אולי כדאי לך לנסות לעשות עבודה עם עצמך: לשמוע בעוצמה את הקולות הפנימיים שלך שמפקפקים בדרך שלך. לתת להם לדבר, לכתוב, בלי צנזורה, בלי ביקורת, עם הרבה קבלה וסקרנות. לתת להם לצאת באופן מלא. שהם יבטאו את כל החששות והדאגות שלהם.
אחר כך, לנסות להודות לקולות האלה. הם חלק ממך, לא ניתן לבטל אותו. ייתכן והם מאירים היבטים שלך שאת לא נוטה להביט בהם בדרך כלל.
שכן, כל הקולות כולם אינם "האמת", אלה דרכים שונות להביט במציאות, וכל דרך מגלה לנו דברים שדרך אחרת לא בהכרח חושפת. יתכן שהקולות הדואגים האלה מרגישים שאת לא מתיחסת אליהם בכלל, והם צועקים את זה בדרכם השקטה. אולי אפשר לשאול אותם אם יש להם בקשה.

בקשה יכולה להיות משהו שדי קל לעשות אותו, ויכול להרגיע מעט את הקולות האלה. לתת להם תחושה שמתיחסים אליהם.
אחרי שעושים עוד ועוד "השלמה" כזאת, עם הקולות האלה, יתכן שיתפנה מקום חדש לדיבור עם אמא שלך.
שוב, תודה על הדף הזה.
אני לומדת ממנו.
עודד_המחפש*
הודעות: 3030
הצטרפות: 19 יולי 2003, 21:25
דף אישי: הדף האישי של עודד_המחפש*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי עודד_המחפש* »

משהו שעזר לי קצת:
יום אחד אמא שלי באה לבקר אותנו. הגיעה שעת הערב ואנחנו הלכנו להשכיב את הילדים, היא נשארה במטבח/סלון. בלי שהיא תשים לב, השארתי בסלון "במקרה" את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" שקראתי באותו זמן. ידעתי שהיא תעלעל בו כשהיא תראה אותו. ואכן כך היה.

לי זה עזר גם בכך שהיא קראה בעצמה חלק מהדברים, וגם בכך שהיא ראתה קצת מאיפה אני לוקח רעיונות וכיוונים.

בטח אפשר לפתח את הרעיון הזה בוריאציות שונות.
Pלונית_אחרת*
הודעות: 1055
הצטרפות: 05 יולי 2004, 00:12

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי Pלונית_אחרת* »

אני רכשתי עבור אימי את הספר איך לדבר וגו' - הצגתי אותו כ"ספר ניהול" (זה רלוונטי לה מבחינה מקצועית). הסברתי שאם "מקלפים" את ההורות מהספר הרי שהוא דן ביחסי כבוד בין בני אדם (שאחד מהם מאוד נמוך (-:)
האם זו מניפולציה מצידי? כן, אבל לפחות שמתי רגל בדלת - אין סיכוי בעולם שהיא היתה מוכנה לקרוא משהו שעולה ממנו נימה של ביקורת על ההורות שלה.
עוד דבר שחשבתי עליו בהקשר של הדיאלוג בינכם - העולם השתנה, הנורמות השתנו, מה שהיה מקובל כשגידלו אותנו לא מתאים יותר, הילדים והוריהם מתמודדים היום עם עולם אחר (טכנולוגית, אקולוגית, תרבותית, מוסרית) לכן גם הורים מצויינים מפעם (דור ההורים שלנו) היו נדרשים לעשות התאמות של אמונותיהם ודרכיהם. { אולי זה יכול לשחרר אותך מהצורך להראות להם שאת לא נגדם - את אחרת כי העולם אחר , גם בינך לבינך וגם בדיון מולם}
כתבו לך פה ואני מאוד מתחברת שעולה מדברייך הצורך לקבל אישור של אמא. האם במקומות שאת שלמה עם עצמך את פחות זקוקה לו?
לדוג' נדמה לי שאם היית שלמה באמת עם זה שאת טועה לעיתים לא היה מפריע לך שאחרים אומרים לך "הנה את רואה?! טעית." זה היה מרגיש לך כמו "נכון, טעיתי, חבל, אני משנה..."
גם אצלי להשתחרר מהאישור של אמא ואבא זה תהליך לא פשוט בכלל ואני עוד לא שם (אבל אופטימית...).
לא יודעת איך אצלך אבל אצלנו עם אבא שלי יותר קל, איכשהו הוא יכול יותר טוב מאמא לחיות עם זה שמישהו לא מסכים איתו, הרבה דברים אני מתחילה בו - זה בד"כ דיון יותר "אינטלקטואלי" מרגשי ורק אחרי ש"השתפשתי עליו" אני אומרת לאמא אולי גם אצלך יש הורה כזה? שקל לו יותר לקבל דעה אחרת?
לא לשתף בהכל זו לא הסתרה בעיני "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג' א'), יש לא מעט תבונה בשיתוף חלקי או אפילו באי שיתוף - לא לכל החברים שלך את מספרת כל שיקול / החלטה וכו' גם להורים לא חייבים לגלות הכל. בכל מקרה לא, הכל + עכשיו.
שמתי לב שלעיתים כאשר אנחנו חוששים מתגובה / עימות אנחנו "מתפרצים" עם העניין - דוג' להבהרה:
בעלי צפה שהוריו ייתנגדו מאוד לקשר איתי מטעמים שונים. שבוע אחרי פגישתנו הוא סיפר להם שהוא יוצא עם מישהו שהיא X Y ו Z, הם, כצפוי, התנגדו מאוד. הוא כל כך חשש מהתגובה שסיפר להם הרבה יותר מוקדם מהנחוץ - הרי ייתכן שהיינו נפרדים אחרי שבוע נוסף, ייתכן שלו הכירו אותי לפני שהיו יודעים את הפרטים מעוררי ההתנגדות לא היו מתנגדים כל כך כי זה כבר לא "אני יוצא עם Pלונית והיא X" אלא "זו Pלונית נעים מאוד" (אוי, דווקא נחמדה הבחורה שהבן שלנו הביא (-;) ורק אם וכאשר ישאלו לדבר על X.
אירית*
הודעות: 86
הצטרפות: 31 דצמבר 2003, 10:19

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי אירית* »

רעיון נחמד עם הספר. אני בזמנו נתתי מיוזמתי לאמי את הספר על חינוך ביתי של "באופן". לאחר מספר שבועות, כשלא שמעתי כל משוב, שאלתי את אמי אם הספיקה לפתוח את הספר. תשובתה (בנימה מנפנפת) היתה "כן, קראתי איך עושים כלום".

נו...
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

ואני השחלתי לידיו של אבי את "בלמידה מתמדת" רק כדי לראות אותו מעינן, מהנהן ומעביר עוד דף במוסף השבת של מעריב או ידיעות...

אני לא יודעת לגבייך אבל אני באמת מרגישה שאצלי, הנקודות שבהם הם מאד קשים לי אלו הנקודות שלא סגורות אצלחי באופן מלא. ואולי בזה ההורים עושים לנו שירות טוב (גם אם הוא שירות דוב) - מכריחים אותנו להיות בטוחים במשהו, למצוא לעצמנו את התשובות, וכך כשאנו בטוחים יותר, ההתמודדות למולם ובכלל טובה יותר.

(())
Pלונית_אחרת*
הודעות: 1055
הצטרפות: 05 יולי 2004, 00:12

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי Pלונית_אחרת* »

אירית היש התפתחויות?!
לא שמתי לב שענית לי בזמנו,
כן, קראתי איך עושים כלום".
תראי, יש משהו בזה... בין השאר בחינוך ביתי לומדים שזה בסדר לעשות.... "כלום" עשיה מתמדת היא לא כזה גליק גדול.... (-:

אבל אני מבינה בהחלט שזה מתסכל -אני גיליתי שאמא שלי אפילו לא דיפדפה ב"איך לדבר" הלכה התאוריה שלי....
מתוקה_מתחילה_מחדש*
הודעות: 294
הצטרפות: 02 ינואר 2005, 15:31
דף אישי: הדף האישי של מתוקה_מתחילה_מחדש*

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי מתוקה_מתחילה_מחדש* »

Pלונית יוצא ששוב הגעתי לאיפה שאת :-)

ועכשיו לעניין עצמו. לי עדיין אין ילדים אבל באחד מערבי השבוע יצא לי לשבת ליד אימי כשקראה בעיתון משהו בנוגע למחקר בריטי שערכו בנושא מספר התלמידים בכיתה. שם נכתב שגם אם מספר התלמידים קטן יותר זה לא אומר שיצאו תלמידים טובים יותר (כאילו שזו הסיבה שבגללה כדאי ליצור כיתות עם פחות ילדים, מה לא נעימה להם הצפיפות הזו, לילדים? לא חם ונעים ככה?) בכל אופן ציינתי כאילו בדרך אגב (אבל האמת כדי לראות איך היא מגיבה) שאני לא אהיה מסוגלת לשלוח את ילדיי למערכת החינוך הרגילה.
זה מיד הקפיץ אותה, והיא אמרה "אין מה לעשות, זה מה שיש, מה את חושבת שבי"ס דמוקרטי זה יותר טוב?" אמרתי לה שגם זו מן פשרה ושיש אלטרנטיבות, או בי"ס פתוח טוב, או... אז היא נזעקה "מה לגדל אותם בבית?" כמעט התפלצה.
פה החלטתי להניח לדברים, בכל זאת עוד רגע היתה חוטפת התקף לב (ואני כבר חשבתי שהתרגלה אליי ול"שטויות" שלי, כנראה שלא).
Pלונית_אחרת*
הודעות: 1055
הצטרפות: 05 יולי 2004, 00:12

התנגדות הורי ל''כת'' באופן טבעי

שליחה על ידי Pלונית_אחרת* »

אמא שלי מאוד חוששת ממה ש"לא כמו כולם", ובכלל היא מאוד "ממסדית".
כאשר אני כבר טוענת טענות / תומכת ברעיונות מיוחדים היא מייד עוברת לאסטרטגיה של תוקפנות וביטול של דעתי - תוקפת את הטוען לא את הטענה. זה בכלל לא מעניין לדבר איתה על דברים כאלו. המון שנים ניסיתי לשכנע אותה (בכל מיני נושאים), אח"כ ניסיתי לעבוד על עצמי - שלא יקפוץ לי הפיוז כל פעם שהיא תוקפת אותי (זה אףפעם לא נשמע טוב....). בשנים האחרונות אני מצליחה לחיות עם האי הסכמה הזו ומתרגזת עליה בתדירות נמוכה בהרבה ורק כאשר היא יורדת ממש נמוך. (או כשאני ממש עייפה, תלוי (-; ).
הפעם האחרונה היתה כשהערתי הערה תומכת פשוטת מרצון, אפילו לא עניין ממש חריג או מהפכני....
מה שכן, למדתי שאין טעם לדיון דיונים עקרוניים - אי ההסכמה כל כך ברורה וצפויה וכך גם מהלך השיחה (והביקורת) והרוגז, שזה לא שווה את המאמץ. (במקום זה אני מדברת על כך עם חברי לכת P-: )
שליחת תגובה

חזור אל “דפים למיון”