הנקה אינסטינקטיבית

בשמת א (15.02.2011 15:18):
כדאי לכל מי שעומדת ללדת או אפילו כבר ילדה: באנגלית, הם קוראים לזה טיפוח ביולוגי
אבל בעברית, הייתי מתרגמת: "הנקה אינסטינקטיבית".
חלק מאיתנו כבר מכירות את העקרונות והרפלקסים של התינוקות שמאפשרים להם לינוק מייד לאחר הלידה באופן טבעי, ללא כל צורך בידע מוקדם של האם על תנוחות והיצמדות (עדי יותם, שכחתי את שמן של המומחיות בקלטות הדיוידי שאצלך!).
אבל אני רואה שהמידע על זה הולך ומתפשט, אז כדאי לפרסם גם אצלנו.
תחפשו את התמונות וסרטי ההדרכה.

BN למעשה היא צורת הנקה טבעית ונורמלית. אין בה "תנוחות", אין בה "אמא שמחברת את התינוק לשד", אין בה טכניקות, מכניקות וקונסטרוקציות מסובכות. יש בה אמא ותינוק, שחשים זה את זו, מקשיבים זה לזו ופועלים על פי הרפלקסים והאינסטינקטים שלהם.

בפשטות - אמא, שעונה אחורה בנינוחות, מביאה את התינוק שלה אל השד. התינוק, בהיותו לבוש בצורה קלה, או אפילו במגע של עור לעור עם אימו, משתמש ברפלקסים המולדים שלו כדי להתביית על הפטמה, להתחבר אליה בצורה אופטימלית, ולהתחיל לינוק בשלווה.

ראיתן פעם תמונות של אמהות מיניקות מאפריקה, או מסין, או מכל תרבות אחרת שבה הנקה היא לא משהו שצריך ללמוד במיוחד?
ראיתן מישהי שם יושבת עם גב זקוף, ברכיים בתשעים מעלות, כרית בחיקה, יד אחת אוחזת בתינוק היטב מאחורי העורף כאשר היא דואגת שגופו יהיה מאוזן, והיד השניה אוחזת בשד הנגדי לתינוק באחיזת U כדי לסייע לו להתחבר, וכל ישותה אומרת ציפייה לפה הגדול שהתינוק אמור לפתוח?

לא. לא ראיתן. כי זה פשוט לא אינסטינקטיבי.זו טכניקה. והטכניקה הזו, אף על פי שהיא עובדת במקרים מסוימים, היא פשוט קשה ביותר להבנה לאמא, ויותר מזה: היא מנוגדת לרפלקסים של התינוק.

החידוש הגדול ביותר אצל קולסון הוא שהיא משייכת הרבה מאד מהרפלקסים המולדים של התינוק להתנהגות יניקה.
יש את הרפלקסים הברורים שתמיד התייחסו אליהם כרפלקסי אכילה: מציצה, בליעה, רוטינג (הרפלקס שגורם לתינוק להפנות את פניו לעבר מקור גירוי).
מה עם רפלקס הצעידה? מה עם תנועות הניקור שתינוק מחפש עושה (BOBBING), מה עם הנפת הזרועות בתנועות סיבוביות?
כל הרפלקסים האלו, בתנוחה "הרגילה", גורמים לתינוק רק להתרחק מהשד. האצבעות שאוחזות בו מאחורי העורף (במקרה הטוב- רוב האמהות מחזיקות באחורי ראש התינוק) ונוגעות בלחיו, מבלבלות אותו וגורמות לו לפנות אליהן במקום אל הפטמה. בנוסף- הלחץ על העורף גורם להרבה תינוקות "לדחוף בחזרה" ולקשת את הגב אחורה. הרגליים הבועטות דוחפות את התינוק רחוק מהשד (במישור) ונותנות לאמא מכות בבטן. הידיים המתנופפות דוחפות את התינוק אחורה, נכנסות בינו ובין השד ואל פיו, שורטות ומפריעות . תנועות הניקור גורמות לתינוק להתרחק מהשד "ומעיפות" את התינוק אחורה כשכח המשיכה מרחיק אותו מאמא. התינוק בכלל לא פותח את הפה, כיוון שאינו מרגיש את הגירוי הנכון על פניו. אם הוא כבר פותח, הוא בדרך כלל סוגר אותו לפני שהאמא מספיקה "להלביש אותו על השד בתנועה זריזה", מה שבעצם גורם לו לתת לאמא ביס בציצי (מה אתן הייתן עושות אם מישהו היה דוחף את הראש שלכן?!)
קולסון שמה לב שברגע שאמא נשענת מעט אחורה, כל הדברים האלו נעלמים. כשהתינוק נמצא על אמו, בטן לבטן והיא שעונה אחורה, קורים כמה דברים. הראשון- היא לא צריכה להחזיק את המשקל שלו על היד. כח המשיכה מצמיד אותו אליה. היא רק מניחה עליו יד כדי לתמוך בו. שנית, כל הרפלקסים שלו מתחילים לעבוד. כל אחת בטח שמה לב שכשהתינוק שוכב עליה הוא מתחיל לעשות תנועות ניקור, גם אם הרגע סיים לינוק. זה רפלקס. במצב הזה שהאמא נשענת לאחור- הרפלקסים של התינוק מסייעים לו להתחבר ולהתחיל לינוק במקום להפריע לו. הרגליים עוזרות לו לכוון את עצמו למקום הנכון, הידים שלו כבר לא נכנסות באמצע, כי משקל גופו נח עליהן (לא צריך לדחוף לו את היד למכנסיים או לקרוא לאבא שיבוא להחזיק...), אלא הן לרוב "מחבקות " את השד. הרוטינג עוזר לו למצוא את הפטמה והבובינג מאפשר לו לקחת ראש אחורה, לפתוח פה גדול, ולנחות למקום הנכון.
אמהות שמתלוננות על פה קטן, נשיכות, ניתוקים חוזרים, קושי להתחבר, וכמובן חוסר נוחות בהנקה, כאבי גב ודלקות בפרק היד, פשוט נדהמות ממה שהשינוי הקטן הזה עושה.
פשוט להשען אחורה.

יש כבר כמה יועצות הנקה בארץ שמשתמשות ב BN.
חלק משתמשות בזה ככלי אבחוני. חלק כטכניקה לפתרון בעיות- למשל בתינוקות עם רגישות בגלל וואקום, או תינוקות שלא מתחברים. (במקום להשתמש בזה ככלי למניעת בעיות).
הרוב עדיין רואות בזה קוריוז. אולי בגלל שלאמהות אין סבלנות לתת לתינוק ללמוד וללמד אותן מה לעשות. אולי בגלל שלפעמים מבלבלים את זה עם SELF ATACHMENT, וחושבים שהתינוק צריך לזחול לבד אל השד. אולי כי חושבים שהפשטה של התינוק והאמא היא הכרחית (היא לא, אבל אין ספק שמגע עור בעור מאד מסייע). אולי אנחנו רגילים לפעול בצורה מובנה ורוצים לקבל ולתת הנחיות מדויקות, במקום להקשיב לתינוק ולגוף שלנו.

בשנה שעברה התקיים כנס עם מישל אודנט, ושם ניתנה הרצאה ע"י יועצת ההנקה ג'ולי שור, בין השאר על BN. הקרנו גם קליפים שצולמו בקליניקה עם אמהות שהתנסו בצורת ההנקה הזו. אני יכולה רק לקוות שזה התחיל איזו תזוזה בהתיחסות להנקה. יותר מידי טכניקות ותנוחות, מעט מידי נינוחות וטבעיות.

אני אחפש קצת תמונות שמדגימות. באתר שבשמת נתנה יש קליפים ותמונות טובות.

המממ.... הנה שתיים. <יש ללחוץ להגדלה>
2211017251]+אחת deca78787b[/po].jpg +שתיים

שרון, אלופה! תענוג.

שרון, בטעות מחקת את הלינק לאתר. אולי כדאי להכניס אותו?

מעניין מאוד! אפשר לקבל עוד תמונות או קישורים?

הנה עוד שתי תמונות נחמדות. <ללחוץ להגדלה>
http://www.thenurturingproject.com/images/Liz%20first%20feed.jpg]+מתכוננת[/img] לינוק http://babygearworld.com/wp-content/uploads/2010/03/Why-Moms-Need-to-Breastfeed.jpg]+עוד[/img] אחת

שרון, אלופה! תענוג.

אם יש גישה בהנקה שאני מתחברת אליה, זו הגישה הזו. וזה גם מה שיישמתי עם תינוקותיי האישיים, אפילו בלי לדעת מה זה ואיך קוראים לזה. כשנחשפתי לרעיון ה-BN לפני (שלוש? לא זוכרת כבר בדיוק) שנים, זה היה כל כך הגיוני וטבעי בעיניי שישר הרגשתי שאני חייבת ליישם את זה בייעוצים ולהציע לאמהות. וכמו שהתלהבתי, ככה התבעסתי די מהר. אמהות בפירוש לא אהבו את זה. רובן לפחות (תמיד יש חלק שכן...). אני מוצאת שאמהות בייעוצים לא כל כך אוהבות לחכות, הן מרגישות שהן "מרעיבות את התינוק שלהן" או "נותנות לו לחכות", בעוד אני יכולה בן רגע לעזור להן לחבר אותו בתנוחה אחרת, בה הן מובילות אותו, מכוונות אותו, מושיטות לו את השד (או אותו אל השד)... זה גם קטע תרבותי, כאילו אמא צריכה "לדעת מה לעשות" וגם אני כיועצת צריכה כמובן לספק כלים לחיבור מיידי של העולל. ובשביל מה בכלל הזמינו אותי, בשביל שאני אגיד לה שתתן לתינוק להתחבר בעצמו? שלא צריך תנוחות מיוחדות, או כריות מיוחדות, או אנא עארף? נו, על זה הוצאתי כסף? צצ צצ צצ ... בקיצור, זה לא משהו שאמהות שאני פגשתי קיבלו בשמחה רבה. ובינתיים, אני שמחתי שוב להיניק עוד גוזל בנוחות ובטבעיות ובלי להרגיש כאילו תקוע לי מקל בתחת

הי רוני. אני מבינה בדיוק למה את מתכוונת. אין ספק שאם התינוק עצבני מרעב או מתחיל להיות מתוסכל זה הופך את כל החוויה למלחיצה, ואמהות לא רוצות לתת לו לחכות ובצדק. לפי הגישה של קולסון אין שום מניעה לעזור לתינוק להתחבר, האמא יכולה לעשות כל מה שמרגיש לה נכון באותו הרגע (ברור שלחלק מהאמהות מה שמרגיש נכון זה לצעוק על יועצת ההנקה- תחברי לי אותו!

), אם זה לכוון את התינוק, ללטף אותו כדי לגרות אותו, לכווץ את השד ועוד.
מצד שני- אני מרגישה שאם אני מסבירה בסמכותיות שהתהליך הזה הוא חיוני ללמידה גם של אמא וגם של התינוק, זה מתקבל בהבנה.
אני פגשתי המון אמהות שזה פשוט שינה להן את החיים! בעיקר כאלו שכבר הניקו ילד גדול במשך חודשים בתנוחת מעבר, או כאלו שקיבלו עזרה בבית חולים מאחיות שגרמו להן לדחוף את התינוק מהראש וכו'.
משפטים כמו: "אני בשוק, לא כואב לי!", "אבל זה הרבה יותר נח, למה לא לימדו אותי ככה?" הם משפטים נפוצים מאד.
אני באמת רואה שאמהות שלא קיבלו שום הדרכה ועושות דברים לפי הרגש או לפי מה שראו אצל נשים אחרות עם תינוקות יותר גדולים, לא יחזיקו בחיים בתנוחת מעבר, ולכן בשבילן ה"תיקונים" שלי הם לא כזה שוק גדול. רק קצת כיוונונים כדי שהתפיסה תהיה יותר עמוקה.

חשוב מאד לזכור שאין נכון ולא נכון. אם זה עובד כנראה שזה נכון. הבעיה היא שעודף טכניקה היא פתח לצרות.

באופן כללי מה שלי קרה בעקבות ה BN זה שפיתחתי דחייה עמוקה מתנוחת מעבר. אני פשוט לא מסוגלת לראות את זה! כמובן שאם אני פוגשת אמא שמשתמשת בתנוחת מעבר, אני קודם מבררת אם נח לה. אם היא אומרת שכן, אני לא עושה לה שום שינוי, רק מסבירה לה שכדאי להחליף ידיים אחרי החיבור.

אני שמחתי שוב להיניק עוד גוזל בנוחות ובטבעיות ובלי להרגיש כאילו תקוע לי מקל בתחת. בדיוק!!! השאלה הלא נעימה היא מי תקע את המקל הזה בתחת של המיניקות? את מכירה את המאמר של קולסון על הנמסיס של ההנקה? אני אראה אם הוא מופיע באתר ואקשר לכאן.

ניצן (שלום מותק!), את מכירה את סוזן קולסון?

http://www.midwiferytoday.com/articles/ ... eednem.asp

זה המאמר- breastfeeding nemesis

ואני אייצג לך את המיניקה שלא הייתה מגיבה בצצ-צצ-צצ. האמת היא שאני בשוק לקרוא כאן, סוג של: איך לא חשבו על זה קודם? איך לא חשבתי בעצמי? ועולה בי תחושת תסכול גדולה. הזיכרון של כל הניסיונות שלי להישמע להוראות המדויקות של היועצת, איך לעזאזל עושים את זה גם כשהיא לא בסביבה לסדר אותי ואת הכריות מכל הכיוונים, שוב נכשלתי ושוב אני תלמידה גרועה, כמו בשיעורי הספורט כל החיים. על הפטמה שלי תמיד ראו בבירור שהתפיסה גרועה ביותר. תמיד ידעתי שאני לא ממש מבינה איך לפעול נכון לפי ההוראות המסובכות. לשמחתי, ובאופן מפליא ביותר, תפיסה גרועה לא גורמת לי לכאבים או לפצעים. פשוט רואים שהפטמה מעוכה. אה, כן, ויש גם עוד השלכה שולית - ייצור החלב מתמעט והולך. עם ילדה אחת זה גמר את ההנקה תוך כמה חודשים, עם הבא אחריה גיליתי את החילבה וטחנתי חודשים על חודשים. אז כל התסכול הזה היה פשוט מיותר? וואו. וואו.
ואשכרה אפשר ללמוד את זה מהאינטרנט? כאילו, אם אני יודעת את כל החומר בעל-פה (ניהול הנקה, כל הכללים), והדבר היחיד שלא פשוט לי זה עצם החיבור - אפשר פשוט להסתפק בתודעה הזאת או שכדאי בפעם הבאה להיפגש מראש עם יועצת הנקה שעובדת לפי השיטה הזאת?
שרון, מותר לשאול מה שמך המלא?
ותהייה אחרונה - חיפשתי בגוגל הנקה אינסטינקטיבית ולא עלה לי כלום. אם אני רוצה להפנות חברות לקרוא על הנושא בעברית, נשים שלא קשורות לבאופן - יש עוד מקום להפנות אותן מלבד הדף הזה?
תודה. תודה. תודה.

חיפשתי בגוגל הנקה אינסטינקטיבית ולא עלה לי כלום
ועכשיו חיפשתי גם טיפוח ביולוגי ועלו לי שלוש תוצאות - אחת אידאולוגיה נאצית, שתיים מובילות לדף הזה.

השאלה הלא נעימה היא מי תקע את המקל הזה בתחת של המיניקות?
אני באמת לא יודעת.
הדבר הראשון שאני אומרת לכל מיניקה בהקשר של התנוחה הוא "שבי בנוחות, בתנוחה בה את מסוגלת לשבת שעה רצוף".

מצד שני, מעולם לא שילמו לי על זה

חיפשתי בגוגל הנקה אינסטינקטיבית ולא עלה לי כלום
בטח שלא...
המונח BN חדש גם באנגלית, ואת התרגום "הנקה אינסטינקטיבית" המצאתי רק השבוע, בתגובה לבקשה של חברה, מדריכת הנקה, שצריכה לתרגם להרצאה על הנקה ולצורך הכשרת מדריכות הנקה את המונח מאנגלית - והיא עצמה דוברת אנגלית ילידית, כך שביקשה ממני תרגום (זה אחד המקצועות שלי, כולל תרגום של חומר מדעי בהנקה).

ואגב תלונות על "מקל בתחת", בבקשה תסתכלו בדף יציבה טבעית, כי לדעתי זה נלקח מתרבויות שעדיין שומרות על יציבה טבעית נכונה של המין האנושי, בעוד אנחנו כפופים ועקומים ואיבדנו אותה, ולכן גם קשה לנו לשבת זקוף. מה שאנחנו עושות זה להזדקף מאמצע עמוד השידרה או למעשה למשוך אחורה את החלק העליון ולהקשית את הגב בצורה מאוד לא בריאה בחוליות הגב התחתון (L5 לדעתי, בעיקר) - בעוד שמה שהיינו אמורות לעשות זה קודם כל לבנות את האגן נכון ואחר כך לסדר נכון את החוליות מעליו.
ואת זה צריך ללמד אותנו. ראו איך אסתר גוקלה מסבירה כאן, לא הרבה אחרי התחלת הוידאו, איך לסדר את הישיבה.

תנוחת מעבר.
מהי תנוחת מעבר?

אז סחתיין עלייך שלא השארת את זה על טיפוח ביולוגי, כי למי שמחפש את זה בגוגל הנאצים האלה שקופצים מול העיניים הורסים את התיאבון.
ובכל זאת אחזור ואשאל: ידוע לך אולי אם כתוב על זה משהו בעברית מחוץ לגבולות באופן?
כבר מאתמול כשראיתי ושלחתי לחברות קיבלתי תגובות נרגשות 'סוף סוף הולך לנו!', ואני ממש נרגשת מהעניין. בכל זאת הייתי מעדיפה לא להפנות לבאופן נשים שלא שייכות ל'רוח באופן'. את ודאי מבינה.

נשמע מעניין. בהחלט ינוסה בהקדם.

אני תוהה לגבי זה בהקשר של נשים בסביבת בר. אני חושבת שיש מעט מקומות בסביבה טבעית שמאפשרים תנוחה כזו, אז לא ברור לי איך זה מסתדר ביחד. הקופות בתמונות לא נתמכות לפחות מהצואר ומעלה. אני לא רואה מספיק טוב את התנוחה ומגע גם הגב.

ידוע לך אולי אם כתוב על זה משהו בעברית מחוץ לגבולות באופן?
לפי דעתי לא נכתב על זה דבר בעברית.
וגם מעט מאוד נכתב באנגלית, רק במעט מאוד מקומות.
יש כמה גישות דומות, שכבר עלו על אותם דברים, אבל כל מדריכת הנקה/יועצת הנקה/רופאת הנקה שגילתה את הבסיס הביולוגי ומשתמשת בגילויים האלה לעזור לאמהות להיניק, גם כינתה את זה בשמות אחרים! אז גם באנגלית, יש דברים דומים ברשת אבל לא בשם Biological Nurturing אלא בשמות אחרים.

שרון כתבה:
אולי בגלל שלפעמים מבלבלים את זה עם SELF ATACHMENT, וחושבים שהתינוק צריך לזחול לבד אל השד
אז יש אולי כאלה שמבלבלים, אבל יש אחרים שרואים גם את ה-Self Attachment, כלומר היכולת של תינוק בריא שנולד במועד בלידה טבעית ומניחים אותו על הבטן של אמא, לזחול בעצמו אל השד תוך שעה מהלידה (אם מניחים אותו לנפשו) ולהתחיל לינוק בעצמו - כחלק מאותה מערכת שמאפשרת לתינוק למצוא את השד בעצמו ולסדר לעצמו את התנוחה הנוחה ולהיצמד נכון בעצמו. שזה לא רק משהו לאחרי הלידה.

זהו! מצאתי! אני מכירה את זה מהעבודה של קיטי פרנץ

Kittie Franz עם ד"ר כריסטינה סמילי Dr. Christina M. Smillie, MD
מרצות ומלמדות את זה כבר שנים, בשם Baby-Led Breastfeeding
אני שמעתי על זה לראשונה בהרצאה בשנת 2007 ומייד קניתי קלטות DVD שמדגימות את זה. זה פשוט מדהים. הן הראו שאפילו תינוקות שלא הצליחו לינוק שלושה חודשים (!) הצליחו למצוא את השד בעצמם, להתחבר ולינוק בעצמם ברגע שאמא קיבלה הדרכה איך לאפשר להם את זה. היא פשוט נשענת לה בנוחות אחורה על הספה או המיטה או בכורסה נוחה, רצוי בלי חולצה וחזיה כדי להקל על התינוק, מחבקת את התינוק בקלילות, ואז הוא מתחיל להניע את ראשו מצד לצד ולרדת לרדת לרדת עד שהוא מנווט את עצמו לשד, מוצא את הפטמה בעצמו, ויונק בעצמו, והתפיסה מעולה וההיצמדות נכונה!
לי יש למשל הקלטת הזאת

תודה רבה על כל המידע וההפניות, ובכלל על פתיחת הדלת החדשה הזאת לפניי. זה נפלא.
אם מישהי תוכל גם להגיד איזו מילת תמיכה או אהדה על התסכולים שפרקתי לעיל, אהיה אסירת תודה לה עד אחרית ימי.

קיצור, בשמת, אנא העלו את מה שתרגמת לרשת

איך אני שמחה על מה שקורה כאן!!!
אין לי זמן לכתוב עכשיו, אנסה בערב.

קיצור, בשמת, אנא העלו את מה שתרגמת לרשת.
לא, מה פתאום (-: חומר עם זכויות יוצרים (כגון "מידע הנקה"). ספציפית במה שרלבנטי לדף הזה: אולי לא היה ברור. תרגמתי פשוט את השם BN ל"הנקה אינסטינקטיבית". זהו. וזה בדיוק מה שהועלה (-:

אה....
בעיה.
יש אפשרות אולי להעלות לרשת (ברשות בעלי הזכויות) לא בבאופן, אלא באתר ללל או באחד מפורומי ההנקה ברשת?
זכויות-יוצרים זכויות-יוצרים, אני חושבת שזה מידע חשוב למיניקות בכלל, ולא רק לאותן בעלות מקצוע שפגשו את זה במקרה.

אני חושבת שזה מידע חשוב למיניקות בכלל, ולא רק לאותן בעלות מקצוע שפגשו את זה במקרה.
זה נמכר במחיר השווה לכל נפש בלה לצ'ה. כרגע במקרה אזל מהמלאי וצריך לפנות לכותבים כדי לעדכן את המידע הרפואי, אבל כרך שבו אוגדו כל הגיליונות שיצאו עד כה נמכר במשהו כמו 25 ש"ח?

חוזרת על השאלה - מהי תנוחת מעבר?

האמת היא שאני בשוק לקרוא כאן, סוג של: איך לא חשבו על זה קודם? איך לא חשבתי בעצמי? ועולה בי תחושת תסכול גדולה. הזיכרון של כל הניסיונות שלי להישמע להוראות המדויקות של היועצת, איך לעזאזל עושים את זה גם כשהיא לא בסביבה לסדר אותי ואת הכריות מכל הכיוונים, שוב נכשלתי ושוב אני תלמידה גרועה, כמו בשיעורי הספורט כל החיים.

הנה, זה בדיוק סוג התגובות שאני מקבלת!

פלונית, התסכול שלך הוא מאד מאד מובן. קשה נורא להתמודד עם בעיות באספקת חלב, בטח ובטח כשמאמינים שהנקה היא חיונית... עם זאת,
אז כל התסכול הזה היה פשוט מיותר? וואו. וואו. טוב, תראי, אי אפשר לדעת מה בדיוק היה. הנקה היא ענין שמורכב מכל כך הרבה גורמים. אני לא יודעת אם רק התפיסה הלא טובה היתה אחראית לירידה בכמויות. יש המון משתנים. היית בליווי של יועצת הנקה בתקופה שחשת בירידה בכמויות?

ואת התרגום "הנקה אינסטינקטיבית" המצאתי רק השבוע והוא מושלם! מדויק ביותר. שברתי את הראש על זה הרבה זמן

, זו אחת הסיבות שלא פתחתי על זה דף קודם...

_שרון כתבה:
אולי בגלל שלפעמים מבלבלים את זה עם SELF ATACHMENT, וחושבים שהתינוק צריך לזחול לבד אל השד
אז יש אולי כאלה שמבלבלים, אבל יש אחרים שרואים גם את ה-Self Attachment, כלומר היכולת של תינוק בריא שנולד במועד בלידה טבעית ומניחים אותו על הבטן של אמא, לזחול בעצמו אל השד תוך שעה מהלידה (אם מניחים אותו לנפשו) ולהתחיל לינוק בעצמו - כחלק מאותה מערכת שמאפשרת לתינוק למצוא את השד בעצמו ולסדר לעצמו את התנוחה הנוחה ולהיצמד נכון בעצמו. שזה לא רק משהו לאחרי הלידה._

כמובן שלא התכוונתי שSELF ATTACHMENT מנוגד לBN. ברור שהוא חלק ממנו- אבל הוא לא מחויב. כלומר- אם אמא מרגישה שמתחשק לה לקרב את התינוק יותר אל השד, או לעשות איזה "סנדוויץ'" כדי לעזור לו להתחבר, זה בסדר גמור. לתת לתינוק להגיע לבד אל השד יכול לקחת המון זמן. לפעמים אפילו שעה. זה נהדר, אבל במגבלות של ייעוץ, או כשאמא או התינוק חסרי סבלנות, זה לא חובה. אם יועצת הנקה חושבת שזה חלק הכרחי- היא עלולה לוותר כעל BN בגלל זה. במחשבה שניה, יותר מדויק היה אם הייתי כותבת ש BREAST CRAWL הוא לא הכרחי. כמובן שהתינוק מתחבר בעצמו.
כן חשוב לתת לתינוק להרגיש את הפטמה בעצמו על פניו, זה מעיר אצלו רפלקסים. זה החלק החשוב ביותר בשיטה הזו: לאפשר לתינוק להשתמש ברפלקסים שלו כדי להתחיל הנקה.

דלית, תנוחת מעבר היא מה שתארתי קודם- כשהתינוק אחוז ביד הנגדית לשד ממנו מתכוונים להניק. אני אחפש לך תמונה להמחשה.

מאמר על הנקה אינסטינקטיבית מופיע במידע הנקה?

אה, אני מכירה, יש תמונה כזו שלי P-: תנוחת מעבר
DSC]+תנוחת מעבר 3801[/po].JPG

עוד תנוחת מעבר
http://www.momzelle.com/blog/wp-content/uploads//2010/02/allaitement-bonne-positions-03.jpg]+עוד[/img] תנוחת מעבר

אה, לא רפרשתי. נו, בדיוק!
לפחות את בעור לעור (-:
והיה לך נח? היית מחליפה ידיים אחרי החיבור?
היא (הוא?) הייתה מתחברת בקלות?

אני תוהה לגבי זה בהקשר של נשים בסביבת בר. אני חושבת שיש מעט מקומות בסביבה טבעית שמאפשרים תנוחה כזו, אז לא ברור לי איך זה מסתדר ביחד.
מה הבעיה להשען אחורה על גזע עץ או על קיר של בקתת בוץ?
יש לי המון תמונות אבל אני לא רוצה להעלות בלי לבקש רשות מהמצולמות. ברשת קשה למצוא תמונות של עולם שלישי- אני חושבת שפשוט אין צילומים מהתקופה המידית אחרי הלידה, בגלל מנהגי משכב לידה, שנשים לא יוצאות החוצה כחודש וחצי.
אם ראית את הסרט בייביז האשה האפריקאית (נמיבית?) מיניקה בדיוק ככה.

תנוחת המעבר הארורה הזו עשתה לי פצעים איומים ודלקת בגיד-היה זועה. הBN הציל אותי לגמרי(ותודה לשרון ולג'ולי)

אוקיי, אם ככה אז יש לי שאלה.
לקראת הלידה הקרובה התכוונתי לתת לקטנצ'יק לזחול אל השד ושיתחבר לבד. חוץ מזה שזו נשמעת כמו חויה מדהימה, זה מרגיש הכי טבעי ונכון. ולהמשיך עם זה כמה שאפשר.
מצד שני, בדר"כ אחרי לידות, מאז הלידה השניה (ההנקה שבימים שאחרי הלידה הראשונה עשתה לי נזק לפטמה בצד ימין, ואני חייבת להקפיד על תפיסה ולהצטייד במשחה של דר' ניומן בשבועות הראשונים), הטכניקה שהשתמשתי בה היתה בתנוחת cross cradle תוך כדי עיסוי השד עם היד שבצד המניק. וזה בעיקר כדי לגרום לקולוסטרום ולחלב הראשוני לזרום ולמנוע את הגודש של ההתחלה.
זו טכניקה מצוינת שעזרה לי להמנע מהאבנים בשדיים כשמגיע הווליום הגדול של החלב, ואני תוהה אם ב{{}}הנקה אינסטיקטיבית אפשר לעשות משהו בעניין.

(מצד שני הפעם אם אני ממש רוצה להוריד גודש, יש לי גם פעוטה יונקת. מה שלא היה בלידות הקודמות...).

שיט שכחתי נון. אינסטינקטיבית.

עולה בי תחושת תסכול גדולה. הזיכרון של כל הניסיונות שלי להישמע להוראות המדויקות של היועצת, איך לעזאזל עושים את זה גם כשהיא לא בסביבה לסדר אותי ואת הכריות מכל הכיוונים.
לי יש רגישות גדולה באחת הפטמות, בשילוב עם שבועיים ניתוק עם הלידה עם הראשונה שלי, בשילוב עם עודף חלב היסטרי, ולא משנה כמה כריות תקעו לי, וכמה יועצות הסתכלו עליי בפרצוף מצפה של "הנה הנה! עכשיו ששמנו את הכרית השבע עשרה בזוית הזו, בטוח שאני פותרת לך את כל הבעיות!" שאחריו הייתי מסתכלת עליהן בסטרס לא נורמלי של "עדיין כואב לי, מה הקטע של הכריות המטופשות האלה?!"
המזל שלי הוא שאני טיפוס שלא מסוגל להתמיד בשום דבר שלא נוח לו, אז באמת תוך שלוש פעמים גלשתי לי לתנוחות כנ"ל (אבל לא בלי אשמה.

) אם אני כבר סובלת מכאבים, לפחות שיהיה לי ולה נוח!! בקיצור, כששמעתי על מה שאת עושה, הייתי כל כך מבסוטה, שלא עזב אותי החיוך כמה ימים (את יכולה לשאול את חוטקה)

ובאופן כללי, אני תמיד מאושרת לשמוע על זניחת כריות במובן המטאפורי. החיים ב"הקשב!" לא תואמים את הטבע שלי, ואני מעזה לומר שגם לא את הטבע האנושי... זה שמתחת לשכבות התרבות. כמה כיף להסיר עוד שכבה. תענוג.

יישר כח! אני ממליצה עלייך בכל לב לכל המעוניינת. @} @} @}

אגב, נמיביאנית, והן מניקות הכי בסוטול, אבל לא בחצי שכיבה, כי אם בישיבה על הקרקע, כשהתינוק מעורסל בין הרגליים.

תודה יקירתי...
אגב, נמיביאנית, והן מניקות הכי בסוטול, אבל לא בחצי שכיבה, כי אם בישיבה על הקרקע, כשהתינוק מעורסל בין הרגליים.
החצי שכיבה זה הקצנה של התנוחה. אולי כדאי לעשות את זה בהתחלה ממש, אבל אח"כ אפשר לסגל ישיבה קצת יותר זקופה- או כמו שתמיד שואלות אותי האמהות "אבל איך אני אניק ככה בבית קפה?!". (השאלה האמיתית צריכה להיות: למה אני צריכה לפגוש אותך בבית קפה עם תינוק בן ארבעה חודשים וכרית הנקה תלויה על הכתף?!) אז זה אפשרי כמובן. פשוט להימרח קצת בכסא. טוב, אני בן אדם סרוח מטבעי, ממש לא נח לי לשבת זקוף לגמרי, אז ככה אני יושבת גם בבית קפה.
התינוק מתערסל בין הרגליים בטבעיות, כי תנוחה אנכית שלו היא הרבה יותר הגיונית אם נותנים לו לחפש את השד לבד. זה עד שהוא גדול מספיק פשוט לשבת בחיק אמו.

"הנקה בהקשב" מהביטויים המוצלחים שנוצרו... שתבוא לקחת קרדיט ולספר מחוויותיה.

אני דווקא משתדלת לשבת זקוף, ומניקה חופשי בבתי קפה עם תינוקות סרוחים עליי..

ואכן בתנוחה קצת אנכית, קצת תלויה, מה שהכי טוב ליציבה שלהם.
גוקהלה היתה גאה בי.

"הנקה בהקשב" מהביטויים המוצלחים שנוצרו... שתבוא לקחת קרדיט ולספר מחוויותיה.
איי? תשאלי אותה מאיפה הביטוי הזה.

אופס... היא באמת לא לקחה קרדיט, זה אני ייחסתי לה...

מאמר על הנקה אינסטינקטיבית מופיע במידע הנקה?
לא.

cross cradle
זה בעברית "תנוחת מעבר".

פלוני אלמונית, התמעטות החלב כמו שאת מספרת, זה משהו שקורה כתוצאה מיניקה בלתי יעילה של התינוק/ת, בעיקר. אבל לא יודעת, הייתי מבררת עוד גורמים. אם את רוצה להתכונן ללידה השלישית, כדאי בוודאי ללמוד יותר על הנקה אינסטינקטיבית, אבל לא יודעת - יכול להיות שעדיין כדאי יהיה להיות עם ליווי צמוד, כי לא בטוח שאין פה בעייה נוספת כלשהי. בדקו לך למשל תיפקודים של בלוטת התריס?

סלט פירות, זו תנוחה טובה באופן כללי. אם התינוק עבר את הלידה טוב, אין הפרדה מאמא והוא יונק כמו שצריך, בתדירות גבוהה מאד (כלומר נמצא על אמא במגע עור לעור באופן די רציף, יונק מתוך שינה אפילו ביממות הראשונות), אז אין שום סיבה להגיע לגודש ואבנים. הגודש הוא תוצאה של חלב שלא מתפנה מהשד- כמובן שהימים הראשונים מועדים יותר לגודש, עם כל זרימת הדם וההתמלאות הפתאומית. מה שבטוח הוא שכמה שיותר מאפשרים לתינוק לשלוט בחיבור (מאפשרים במובן של יוצרים את התנאים המתאימים), ככה יש פחות סיכוי לנזק לפטמה.

העברתי את התמונות לאצבעונים כדי שהכניסה לדף ממה חדש תהיה במקום הנכון. @}

אני נהנית מהדף הזה לאללה

המקל הזה בתחת, מרגיש לי כמו משהו שאנחנו היועצות תקענו במו ידינו, ויצרנו איזו תרבות הנקה מאולצת שכזאת

ועכשיו כשמנסים לתקן ולחזור להנקה כפי שהיא אמורה להיות (אינסטינקטיבית, נוחה, זורמת), זה כל כך קשה לשכנע מחדש את האמהות שבעצם, כל מה שהן צריכות זה להקשיב... לעצמן, לגופן, לתינוקן. אני זוכרת איך שמעתי בתוך הראש שלי את ה"פלינג" הזה שעושה האסימון כששומעים אותו נופל, ברגע שנתקלים במשהו שהוא כל כך הגיוני, בהקשר הזה של הרפלקסים של התינוק ואיך הם באים לידי ביטוי ב-BN, ואת כל הנסיונות והטריקים לעבוד סביבם עם התנועות המהירות, ותחיבת הידיים בבגדים, והתסכול סביב תנועות הראש שלא עולות בקנה אחד עם התנוחות שאנחנו מנסות עם האמהות... פתאום הכל עשה לי הגיון (פייי איזו עילגות. סלחו לי. השעה...).

אני עוד קצת מבולבלת בין BN לבין SELF ATACHMENT
מישהי יכולה לחדד?
או שזה בעצם לא בין לבין... הם חלק אחד של השני?

לדעתי זו אותה תיאוריה.
בוריאציות בין היועצות שמלמדות את זה.
יש רק חלק אחד שלפעמים מתקשר ל-Self Attachment אבל לא מתעכבים עליו ב-BN, וזה הקטע של היניקה הראשונה מייד אחרי הלידה. זה לא הדבר הכי חשוב בנושא הזה, אבל הוא כן מדגים שהרפלקסים של התינוק קיימים ממש מלידה והוא יכול להסתדר לינוק לבד מההתחלה ממש.

המקל הזה בתחת, מרגיש לי כמו משהו שאנחנו היועצות תקענו במו ידינו, ויצרנו איזו תרבות הנקה מאולצת שכזאת
המממ. כן. זה מה שניסיתי לומר... המדיקליזציה של ההנקה.

בSELF ATTACHMENT יש די הרבה דגש על מגע עור בעור, מה שלא קיים אצל קולסון. היא כן אומרת שכדאי בגדים קלים.
היא גם אומרת שהתינוק מובל ע"י הרפלקסים עד גיל חודש וחצי בערך. ב SELF ATTACHMENT אין ממש התייחסות לגיל התינוק, כי הרעיון הוא שהוא מוביל את החיבור, לא משנה מה מוביל אותו.
יש גם את מייקל וולרידג' עם BABY LED BF.
גם אני ראיתי תינוקות שלא הצליחו לינוק שבועות, והתחברו בצורה הזו, כך שכנראה שהרפלקסים לא נעלמים לגמרי בגיל חודש וחצי.

הרפלקסים של התינוק קיימים ממש מלידה והוא יכול להסתדר לינוק לבד מההתחלה ממש
הייתה לי פעם אמא בהכנה להנקה, ואז נפגשנו שוב אחרי הלידה. היא אמרה שהיא בקשה מהמיילדת לתת לתינוקת להגיע לבד לשד, וזו ביטלה אותה בטיעון המעלף: עוד אין לה את הרפלקס (!!!!!הא????). האמא התעקשה, והתינוקת עשתה את זה בכמה דקות... המיילדת היתה בשוק.
האמת? קשה להאמין עד שרואים את זה לבד.

"הנקה בהקשב" מהביטויים המוצלחים שנוצרו... שתבוא לקחת קרדיט ולספר מחוויותיה.
ביטוי גאוני של ניצן.
חשבת שזו אני כי אמרתי את זה בכזו טבעיות? זה פשוט כי זה כל כך מדייק את התחושה הטיפשית של המקל הזה בתחת,
איזה דף נהדר!

מה שכואב זה שכל כך קל לערער אמא טריה והורמונלית עם תיאוריות מופלצות שיוצאות בסמכותיות מפה של מי שאמורה להיות ה מומחית להנקה.

מה שכואב זה שכל כך קל לערער אמא טריה והורמונלית עם תיאוריות מופלצות שיוצאות בסמכותיות מפה של מי שאמורה להיות ה מומחית להנקה.
האמת היא, שזה משפט קצת מעליב. את יכולה להיות בטוחה שאף יועצת הנקה לא מחפשת לערער אמא טריה והורמונלית_ או ממציאה _תיאוריות מופלצות. אני לא מאמינה שמישהי בוחרת בתחום הזה בשביל להוציא את הסמכותיות שבה מול אמהות תמימות שלא יודעות... בתחום ההנקה, כמו בכל תחום אחר, יש הרבה תיאוריות והרבה רעיונות. לא כולם מתאימים לכולן. החוכמה היא למצוא מה שמתאים לאותה אמא ולאותו תינוק. זו אמנות לא פשוטה. אני מסכימה עם זה שקל להסחף לשבלוניות של "בהתחלה חייבים ככה, ורק אח"כ אפשר אחרת" - במיוחד אם זה מה שמלמדים אותך בהתחלה. כשאני למדתי, יצא לי לראות במהלך ההסמכה שלי הרבה פעמים שיועצות אומרות לאמהות שרק בתנוחת מעבר הן יכולות בהתחלה, שהן "צריכות לשלוט בראש של התינוק כדי לכוון אותו" וכן הלאה. זה מה שחשבו פעם, וזה עבד במקרים רבים מאוד (אבל כאמור לעיל, עם הרבה טריקים שונים ומגוונים, סטייל האבא שבא להחזיק את זרועו של התינוק פן תתנפנף ותפתח בציפורניים החדות את הפצע שיש לאמא על הפטמה

). וכמו כל תחום, יש התפתחויות ויש גילויים חדשים, והרבה פעמים הגילויים ה"חדשים" האלה הם בעצם חזרה למקורות ולמה שהכי טבעי לאמא ולתינוק. וגם זה לא תמיד עובד... מסיבות שונות. יועצת הנקה היא לא קוסמת, היא לא פיה, והיא גם בנאדם. אני מאמינה שכולנו רק רוצות בטובתן של אמהות טריות ושל תינוקות טריים (וגם הפחות טריים, כמובן

) ושחשוב ללמוד ולהתחדש בידע ולא להתקע מאחור, בשביל שנוכל תמיד לעזור ולנסות למצוא את הדרך באופן טוב יותר. אם מסתכלים על הדרך בה נהגנו ללמד אמהות לפני 10 שנים, יכול להיות שזה ייראה לנו אבסורדי או מגוחך ואפילו פוגעני. אבל אז לא ידענו דברים שאנחנו יודעים היום, וזה נכון לכל תחום לדעתי.

בכל אופן, אני אישית מרגישה, במיוחד בשנתיים האחרונות שאני לא כל כך עובדת (אבל ממשיכה לקרוא, ללמוד, להחכים, פשוט כי זה בדמי...), שיש איזושהיא בעיה עם מקצוע ייעוץ ההנקה. שהוא לפעמים הולך לכיוון הרפואי מידי. שזה משהו שבא משני הכיוונים - גם מכיוון נשות המקצוע שרוצות הכרה במקצוע הזה, רוצות להתפס כרציניות וחוקרות ושתרד הסטיגמה הזאת של "יאללה היום כל אחד נהיה יועץ", כי באמת שזה מקצוע רציני ויש כל כך הרבה ידע ושיטות וכל הזמן לומדים ומתחדשים. ומהצד השני, של האמהות, שמצפות שיועצת ההנקה שלהן תהיה גם רופא עור ורופא נשים ורופא ילדים ורופא פה ולסת, כי אם היא לא יודעת הכל, או מפנה הלאה לרופא שיאבחן (שפעמים רבות זה הדבר האחראי והנכון לעשות), אז היא לא שווה כלום. או שככה היא "מוכיחה" שיועצת הנקה זה כלום, זה לקחת תקע, ללמד איך להכניס אותו לשקע, ו-VOILA! הם מחוברים, תפקידי כאן הסתיים

מה שכואב זה שכל כך קל לערער אמא טריה והורמונלית עם תיאוריות מופלצות שיוצאות בסמכותיות מפה של מי שאמורה להיות ה מומחית להנקה.

אני מסכימה, בלי להעליב. רוני, אני חושבת שאת מהדור החדש, אני טועה?
אין ספק שהדור הראשון של היועצות בארץ, האנגלוסקסיות, עם ה"שיטה" עשו המון המון כדי להעלות את ההנקה שוב על שביל קטן שמוביל לדרך המלך. עכשיו לכן יש את העבודה הבאמת קשה...
באופן אישי, אני מזדהה עם מה שחוט כתבה, כי אצלי, עד שלא ראיתי את מירי לייבוביץ' (ואפילו ג'ק ניומן הציץ עליי לרגע וייאש אותי) שפתרה את הבעיה בלי כריות (עודף חלב.

עודף חלב שנוצר מהשגרה שכמה יועצות הכניסו אותי אליה - שאיבות וצינוריות. ניהול הנקה, לעבור להנקה בשכיבה שלא העזתי, להעיף את כל הצינוריות והמשאבות (בגיל 4 חודשים!!! הייתי שואבת למעלה מליטר חלב ביום (...ובלילה). רק שתביני את גודל הסאגה והטמטום...) ולקבל את זה שזה ככה, ושאם אני רוצה להניק, זה כנראה לא יהיה בתחושה פיזית הכי נעימה. והפלא ופלא, אחרי שהכל נעשה, גם התחושה השתפרה פלאים.)

אני זוכרת איך אצל מירי ניסיתי לשמור פוזה של "מניקת כריות" וניסיתי להסתדר ככה למרות שבבית לגמרי חיפפתי... הייתי בלחץ שאני לא אקבל את העזרה שאני צריכה ומשלמת עליה הון עתק כי אני לא "עובדת לפי הספר."

לי, זה לא פחות מהזיק. אילולא הייתי כל כך נחושה וחד משמעית בנוגע להזנת הילדים שלי, הייתי יורדת מזה תוך שבוע אחד. זה היה טירוף מוחלט.

_{חוטקה.. איזה מותק את.}

האמת היא, שזה משפט קצת מעליב.
אני מצטערת ממש אין כוונה כזו וברור לי שיועצת הנקה בטוחה שהיא עושה את הטוב ביותר שהיא יודעת. אם הייתי אומרת את אותו משפט על רופא או אחות טיפת חלב הוא עדיין היה נשמע מעליב?
במקרה שלי, אחרי עבודה קשה של שאיבות צינוריות ועוד,רכישת אמון ב BN (שהיה לא פשוט לרכוש אחרי כל היעוצים שקיבלתי עם הבת הגדולה), הייתי ממש על דרך המלך מבחינת ההנקה אבל הורמונלית ומפוחדת (מכל מיני סיבות) והלכתי ליועצת (מדופלמת ומקסימה) לקבל חיזוק ומה שקיבלתי היה העברה לתנוחת מעבר, "איום" במוטיליום ודאון קשה.
תודה לאלוהים על שרון.

ניצן, וואו. נשמע סיוט (ואני יודעת שזה סיוט... בתור מצנררת/שואבת/מתחרפנת לשעבר). העניין הוא, שאני יכולה להבין את כל הצדדים - אני יכולה להבין את הקושי של האמהות, ואני יכולה להבין את הקושי של היועצות. בשני המקומות הייתי ועודני... ואלו שני מקומות שלעתים הם מנוגדים ביותר. עם השנים, אני יותר ויותר נוטה לחשוב שעד כמה שייעוץ הנקה הוא חשוב וחיוני ולעתים ממש מציל חיים, בהמון מקרים אנחנו פשוט תוקעות לעצמנו מקל בגלגלים. ועדיין, זה לא נעשה ממקום של סמכות ואגו ולהקטין את היולדת הפעורה שלא יודעת מהחיים שלה והנה אנחנו נציל אותה, אלא ממקום של רצון אמיתי להיטיב ולעזור. אני בטוחה שגם הרופא המיומן והותיק שרושם אנטיביוטיקה "למניעה", או ממליץ על חיסון נגד שפעת לכל דיכפין, לא עושה את זה בגלל שבא לו להרע לפציינט או להראות לו מי כאן הבוס. זה שזה יוצא עקום, או מזיק לפעמים, זה נכון ואני לא מתווכחת עם זה בכלל. רק עם המניע... ואני מניחה שגם חוט לא התכוונה להגיד שאנחנו רוצות להרע, זה פשוט יצא שככה אני קראתי את זה ואולי ממקום רגיש אצלי יצא לי כזה נאום

סליחה.

אין ספק שאין שמץ של כוונה רעה. אבל עכשיו שיודעים שזה לא מיטבי, ורואים את הדרך היותר בריאה (כמו תמיד - לקחת צעד אחורה ולהביט באומץ על המחירים של ה"שיטה" בלי להתאהב בה, ולהודות, שה"מקור" הטבעי הרבה יותר טוב מהתסבוכת שיצרנו עם הטכנולוגיה (אפילו אם היא רק כמה כריות..)) אז לשחרר את ה"ידע" ולחזור לגוף, צריך להיות בראש מעיניה של כל יועצת.
במקום להגיד לכל אשה בהריון "את חייבת ייעוץ הנקה כי הידע אבד, וצריך המון המון כריות!" (וכסף) להגיד לה "בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר."
לא בשביל לפתור את כל הבעיות, ברור שיש בעיות, אלא כדי להרגיע את ה99% מהנשים שמראש מאמינות שלא יהיה להן מספיק חלב כי זו הדיעה הרווחת על מה שקורה כשמניקים

משתפת שישבנו במסעדה ובתי שאלה אשה שנתנה בקבוק לתינוק ממש ממש ממש קטן, למה היא לא מניקה. היא ענתה לה שהיא הניקה "קצת" ואז נגמר לה החלב!
בלי להסס, דקה אחרי שהיא הלכה, הסברתי לה שהחלב נגמר כאשר לא מניקים. שהסיבה שנגמר לה החלב היא שהיא לא הניקה, ולא שהיא לא מניקה כי נגמר לה החלב. ושהרבה פעמים זה נובע מחוסר ידע, ומזה שלא מבינים שהחלב ממשיך להווצר, מזה שמניקים. כבר בגיל 4.5 בתשובה לשאלה תמימה, היא היתה יכולה לפתח את האימה הזו שהיא לא תוכל להזין את התינוקות שלה. אותה אימה שגרמה לי כמעט לחנוק אותה בשפריצים ולחשוב שאולי חסר לי חלב

<תינוק שני, שנה ועשרה חודשים, לפני יומיים גרד לי בשד, הגירוד גרם לשפריץ אימתני עד התקרה... לא שאבתי כבר למעלה מארבע שנים.>

לקחת צעד אחורה ולהביט באומץ על המחירים של ה"שיטה" בלי להתאהב בה, ולהודות, שה"מקור" הטבעי הרבה יותר טוב מהתסבוכת שיצרנו עם הטכנולוגיה (אפילו אם היא רק כמה כריות..)) אז לשחרר את ה"ידע" ולחזור לגוף, צריך להיות בראש מעיניה של כל יועצת.
אמן!!!

להגיד לכל אשה בהריון "את חייבת ייעוץ הנקה כי הידע אבד, וצריך המון המון כריות!" (וכסף) להגיד לה "בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר."
אמן ואמן!!!!

והסיפור עם הילדה, אני כל כך מזדהה... הילדים סופגים וסופגים, ויום אחד הדברים האלה יוצאים החוצה. הבת שלי בת ה-7 וחצי, למשל, פתאום אומרת כל מיני דברים כמו "אני לא רוצה ללדת ילדים, כי אני לא רוצה שיכאב לי בלידה" וגם הפנינה הנהדרת "לא רוצה שיחתכו לי את הבטן".

לא רוצה שיחתכו לי את הבטן או את הפרינאום. המון מפחדות מהחתך הנוראי הזה.

בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר.
לדעתי זה לא תמיד מספיק, גם בתור התחלה. כי אחרי לידה מאולחשת וסאקשן, גם התפיסה ה"טבעית" של תינוק שנולד ככה יכולה לעשות נזקים רבים. (כך קרה לי בלידה הראשונה. ובלי תנוחת המעבר וההתעקשות על התפיסה, לא הייתי מגיעה עד הלום. מצד שני חשבתי שזו השיטה היחידה הקיימת. תודה על באופן @})

זה לא תמיד מספיק
נו, ברור. הבעיה היא שיש הרבה שחושבות שבלי יעוץ הנקה צמוד הן לא יכולות להיניק, או שבלי כל מיני עזרים זה לא יעבוד (כריות זו רק ההתחלה - מה עם משאבות, פטמות סיליקון, סינרי הנקה, צמידי הנקה, והגאדג'ט החדש והנוצץ הזה שמישהו מנסה להמציא עכשיו שישימו על הפטמה וימדוד כמה התינוק ינק בדיוק מופתי). אחד הדברים הראשונים ששמעתי והתרשמתי ממנו מאוד בקורס ניהול הנקה היה שהמנחה (קיי הובר האגדית) סיפרה לנו על רופאת נשים אחת שאחד הדברים הראשונים שהיא אומרת לנערות שבאות אליה לבדיקה זה "יש לך שדיים מצויינים להנקה!" ככה בקטנה, מכניסה להן בטחון בעצמן ובגופן. וכשאני ילדתי את תמר בבית, אני לא חושבת שהמיילדות שלי ידעו שאני יועצת הנקה ואחת מהן אמרה לי אחרי הלידה, כשתמר ינקה: "וואו, יש לך פטמות מושלמות בשביל התינוקת הזאת!" וחייכתי אליה ולא אמרתי כלום, כי כבר ידעתי שזה מין משהו כזה שנועד לחזק את הבטחון של היולדת בעצמה ובתינוקה.

חוצמיזה, סלט פירות, בתקופה שילדת את בכורתך אני לא בטוחה שמישהו בכלל היה בעניין של לחזור לטבע... במיוחד לא ניומן. הוא מאוד רפואי, והגישה שלו מאוד גברית ומכוונת-פתרון. יכול להיות, אני לא אומרת כמובן שבטוח אבל ייתכן שאם היו נותנים לך ולה לגשש ולעשות דברים לבד, בלי לנסות לדבוק בתנוחות ובמיוחד בתנוחות הזקופות (שלא מעודדות בכלל תפיסה עמוקה מספיק), זה היה נפתר גם בלי כל הבלגנים של השאיבות והצינוריות וכן הלאה. ואולי לא - הנה תראי אותי, עם כל הידע והנסיון וה-BN ישר על ההתחלה, הייתי צריכה לרדוף יותר מחצי שנה אחרי חלב שאוב של תורמות ולהסתובב עם הצינורית והצידניות בכל המפגשים והסיבובים והסיורים עם הילדים

כי מה לעשות, תמיד יהיו מי שיחוו קשיים למרות הכל, ואין לצערי שום פתרונות קסמים.

ייתכן שאם היו נותנים לך ולה לגשש ולעשות דברים לבד
הו, בשלב הזה זה היה מאוחר מדי. אחרי נזק שנגרם לפטמה בבי"ח, ושכמעט איבדתי את כל החלב (בגלל עצה לא טובה), ניומן הציל אותי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה אז.
(וצד ימין עדיין כואב. עדיין.

)

זה בדיוק מה שהייתי צריכה אז.
וזה מה שנחרת בזכרוני כדבר הנכון לעשות אחרי לידה.
הפעם יהיה אחרת, אני מקווה.
(דיווחים וחויות עוד 6-8 שבועות).

רוני, את מבינה ודאי ש חוט השני מדברת מדם ליבה. את מתארת במה שאת כותבת בדיוק את הדברים שמערערים את אותה אמא טריה- המשיכה של היועצות לצדדים הרפואיים והטכניים (גם לדעתי זה כדי "להעלות את קרנו של המקצוע"), השבלוניות שקל ליפול אליה, הדוגמטיות (את אמרת את זה למעלה: "אמרו לי שתנוחת מעבר זה לשלושה חודשים ראשונים ורק אז אפשר להחליף ידיים:

) וברור שזה לא מגיע ממקומות של להרע, אבל לפעמים זה בהחלט מגיע ממקום של שחיקה... כמו בכל מקצוע.

_לקחת צעד אחורה ולהביט באומץ על המחירים של ה"שיטה" בלי להתאהב בה, ולהודות, שה"מקור" הטבעי הרבה יותר טוב מהתסבוכת שיצרנו עם הטכנולוגיה (אפילו אם היא רק כמה כריות..)) אז לשחרר את ה"ידע" ולחזור לגוף, צריך להיות בראש מעיניה של כל יועצת.
אמן!!!
להגיד לכל אשה בהריון "את חייבת ייעוץ הנקה כי הידע אבד, וצריך המון המון כריות!" (וכסף) להגיד לה "בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר."
אמן ואמן!!!!_

ואמן ואמן ואמן.

במקום העבודה שלי יש הרבה קוצר זמן ונשים הרבה פעמים יושבות ומסתכלות עלי ומחכות שאני אגש אליהן כדי להתחיל הנקה ראשונה (!). במקרים כאלו אני נעמדת באמצע החדר ואומרת לכולת בחיוך אסרטיבי: אף תינוק לא יחכה לי כדי להתחיל לינוק! תתחילו בלשים את התינוק על הציצי ומשם כבר נראה... התינוקות שלנו יודעים מה לעשות, זה רק אנחנו שמבולבלות!

הסיפור על רופאת הנשים מקסים!
גם אני טומנת עמוק עמוק בראש של הבנות שלי את הידיעה הבלתי מעורערת שתינוק יונק חלב מאמא שלו. כולל הסברים על מאיזה חיה מגיע החלב שבבקבוק ולמי הוא מתאים. אם הבובה של בת הארבע בוכה היא מתיישבת להניק אותה, מה שלא מנע ממנה להתווכח איתי ברצינות תהומית שמה שיוצא מהציצי של אמא זה חלב פרה

.

_בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר
לדעתי זה לא תמיד מספיק, גם בתור התחלה_
גם לדעתי.
אני כן מאמינה לגמרי שכל אשה חייבת להשכיל את עצמה בהנקה
כי הידע אבד
מצד שני, לא כל אחת חייבת ייעוץ הנקה - זה תלוי. תלוי בביטחון שלה, תלוי מה היא למדה. אם היא הלכה לקורס הכנה להנקה או הכנה ללידה ולמדה שם את כל הבסיס הנכון (כל המידע שצריך להיות חמושות בו למקרה שתנחת עלייך מיילדת/אחות/רופאה מהסוג המחרב הנקה) וגם כל מיני תנוחות הנקה ובעיקר הנקה בשכיבה, וברור לה שהיא תניק והכל, אז למה שהיא תצטרך ייעוץ.
לעומת זאת, אמא שמצלצלת אלי אחרי הלידה, ואומרת לי שכואב והתינוקת לא עולה במשקל ולא עושה מספיק פיפי קקי והיא לא יודעת מה לעשות, ומהתיאור שלה אני מבינה שהתינוקת פשוט לא תופסת נכון ויונקת לא ביעילות, אני כן רוצה להפנות אותה למישהי שיכולה לראות איך היא מניקה ולכוון אותה.
האם בשיטה הזאת אני יכולה להגיד לה מה לעשות בטלפון?
בזה הייתי רוצה הכשרה... איך להדריך מה לעשות, בטלפון. ואיך לזהות אם זה מסתדר לה, דרך הטלפון.

אבל עזרים?
נורא מעניין מה שאתן אומרות.
אני אשתדל מעתה להיות מודעת לזה שהרבה אמהות מסתבכות בהנקה בגלל העזרים.
אני לא שואלת בעצם אם יש לה עזרים.
אני פשוט שוכחת הרבה פעמים להניח שיש שם "עזרים", אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שבהנקה יש אמא+תינוק/ת וחשוב שיהיה לה נוח וחוץ מזה לא צריך כלום. אבל זה בגלל שאני חורנית והנקתי בכל מצב - בעמידה, בהליכה, בישיבה, בשכיבה, באוטו, במסעדות, במטוסים, על כל גבעה ותחת כל עץ רענן...
סה"כ, 11.5 שנות הנקה רצופות, את מיניקה כמו שאת חיה... (-:

איזה דף מדהים!

יצא לי להתנסות בהנקה אינסטינקטיבית לגמרי במקרה:
ילדתי בצהריים- ולא היתה כבר יועצת הנקה בבית חולים. בהתחלה זה הלחיץ אותי, ואז פשוט ניסיתי, וזה עבד ((-:). יצא מן תנוחה מוזרה שהקטנצ'יק המציא...
אח"כ נפצעתי בפטמה (הוא ינק חזק מההתחלה, וכנראה תפס קטן מידי), ופניתי ליועצות שעזרו לי לפתור את הבעיה.
אני מאמינה שהכי נכון להניק אינסטינקטיבית, אבל לפעמים יש מגבלות - אצלי זה היה קיסרי, שמנע ממני להניק אנכית במשך חודש וחצי (ובכלל כאב וכו')- ועוזר שיש למי לפנות.
ולגבי הביקורת על היועצות, לא כולן תבניתיות:
איפה שילדתי הרגשתי שהיועצות מאוד מכוונות לכיוון האינסטינקטים של התינוק והאימא, ומלמדות זוויות רק כשיש בקשה מפורשת. ולגבי תנוחת מעבר- הן אמרו שהיא פחות עדיפה.

אבל זה בגלל שאני חורנית והנקתי בכל מצב
תרגיעי אני הנקתי היום תוך כדי טיפול שיניים
וגם הגשמתי לבת שלי חלום לינוק מתחת לשמלה (היא קוראת לזה ציצי בטן )

בהחלט יש עזרים או יותר נכון לכתוב מפרעים
מהמוצץ עד סינר ההנקה ועוד המון זבל שמוכרים בחנויות
ואם מדובר על הכנה להנקה אז לראות את הסרט של הסלפאטאצמנט לדעתי זאת ההכנה הטובה ביותר
אבל מה מייעצים לחברה שהולכת לקיסרי ?

בתור התחלה תרגעי. יש לך את כל הציוד, ויש לך פרטנר שיודע מה הוא עושה. תשתדלי לא להפריע יותר מדי, ותראי שיהיה בסדר."

אני הנקתי היום תוך כדי טיפול שיניים

זה לדף תוך כדי הנקה

בזה הייתי רוצה הכשרה... איך להדריך מה לעשות, בטלפון. ואיך לזהות אם זה מסתדר לה, דרך הטלפון.
או. זה משהו שכמעט אי אפשר. אני מסכימה שמי שכבר חווה קשיים, וצריכה עזרה, חשוב להפנות אותה אליה. הבעיה היא אחרת לדעתי - כשאומרים לכל אשה לפני לידה "את חייבת לפגוש יועצת הנקה אחרי הלידה", זה אוטומטית שם אותה במקום שבו היא מצפה שיהיו לה קשיים. זה כמו להגיד לכל אחד שהולך לשחק כדורגל, שהוא חייב לפגוש אח"כ אורתופד, כי בטוח הוא ישבור רגל. והעזרים, העזרים... גם זה משהו שאם תסתובבי בפורומים באינטרנט (יש פרדס אחד, נו...) תגלי שחצי מהשאלות על הנקה בפורום הריון ולידה סובבות סביב איזו כרית חייבים לקנות, ואם כדאי להכין את המשאבה לפני הלידה, ואיזה בקבוק כדאי שיהיה בבית, וכמה זה חשוב שתהיה פחית אחת של תמ"ל בארון "ליתר בטחון". כמה מערער

כמה מנמיך בטחון

וכמה תרבותי. כי כאלה אנחנו. תרבות של "נעזרים" - כבר אי אפשר לעשות שום דבר לבד (פחחחחח זה קצת מזכיר לי את עצמי בדף על עוזרת הבית, כנראה שכל אחד נעזר בדברים אחרים

)

כשאומרים לכל אשה לפני לידה "את חייבת לפגוש יועצת הנקה אחרי הלידה",
מי באמת אומר דבר כזה לכל אשה? 0-:

תגלי שחצי מהשאלות על הנקה בפורום הריון ולידה סובבות סביב איזו כרית חייבים לקנות
עכשיו פיקסת אותי על הסיבה שאם אני נכנסת לשם, אני מייד בורחת. זה אולי ההבדל בין באופן טבעי למקומות אחרים: במקומות האחרים יש תמיד עיסוק אובססיבי באספקטים צרכניים:
מה לקנות, מה צריך להיות לי, ובמיוחד דברים מסחריים ותפיסות מיינסטרימיות שמזכירות לי כמה התמ"ל מרכזי בחשיבה מחוץ לבועה שלנו כאן; בעוד שכאן יש דף קניות לקראת לידה שעיקר עוצמתו במה שהוא ממליץ לך לא לקנות...

משהו לחיזוק מה שנאמר כאן - שמתי לב שנשים אחרי לידה ראשונה ברוב במקרים מבוהלות ולחוצות מן ההנקה הראשונה - אין להן מושג מה לעשות ובאופן "מפתיע" גם התינוקות שלהן לא ממש יודעים מה לעשות. לעומת זאת נשים שכבר היניקו בעבר מיניקות בקלות שכזאת וגם התינוקות שלהם נולדים מומחים ביניקה... ועכשיו כשאני חושבת על זה כמעט לא ראיתי אף אישה בלידה חוזרת ש"מחברת" את התינוק לשד אלא הם פשוט מתחילים לינוק בטבעיות.

מה שאני בעצם מתכוונת - נשים בלידה ראשונה בד"כ מרוב לחץ לא מצליחות לפעול באינסטינקטיביות וזה כמובן משפיע על התינוק שחש את הבלבול מכיוונה של האם. לעומת זאת כשהאם רגועה ונינוחה כ היא כבר יודעת שהיא הצליחה בהנקה בעבר, אז ההנקה פשוט מתרחשת.

אני בהחלט הולכת ליישם את הגישה הזאת בעבודה ואם יהיו תוצאות מעניינות אספר לכן.

נושא נוסף - אצלי היו המון בעיות בהנקה ביניהן לשון קשורה אחורית שלא אובחנה בזמן. התינוקת שלי לא הצליחה להתחבר כמעט בכלל וזה היה בגלל הבעיה המבנית של הפה שלה ולא בגלל התנוחה. אני רק מעלה את זה כתזכורת לכך שיש גם ערך ליועצת הנקה מומחית שתוכל להצביע על הבעיה ולעזור בפתרון (במקרה שלנו - ד"ר ליבוביץ').

אבל מה מייעצים לחברה שהולכת לקיסרי ?
אני הלכתי לקיסרי, ולכן עשיתי לפני הלידה הכנה קצרה (בעיקר להבין איפה התינוק תופס, וללמוד על הקולסטרום ועל כך שהתינוק לא באמת רעב בשעות הראשונות לחייו).
בנוסף- ההכנה העיקרית שלי היתה להאמין בזה שתמ"ל הוא לא באמת אופציה, ולהאמין בכך שאצליח להניק.

היום המדיניות לאחר קיסרי (לפחות איפה שאני ילדתי) היא לתת את התינוק לאימא להנקה מיד כשהיא חוזרת, ולשלוח אליה עזרה עד למיטה אם היא מסתבכת (זה נכון לפחות ליומיים הראשונים: כל פעם כשביקשתי, שלחו אחות שתעזור לי להרים את הקטן/להוריד או לקחת אותו לאיפה שרציתי).

בשמת, אומרים.
להשכיל את עצמה בהנקה? לא יודעת. לא בטוח.. אני יודעת על מה את מדברת, אבל זה כאילו מעמיד "דרישות סף" להנקה, כאשר בינינו, כל מה ש"צריך" זה זוג ציצים ותינוק.
כן, צריך שהקהילה תהיה כזו ששאלות שעולות תקבלנה מענה.

_האם בשיטה הזאת אני יכולה להגיד לה מה לעשות בטלפון?
בזה הייתי רוצה הכשרה... איך להדריך מה לעשות, בטלפון. ואיך לזהות אם זה מסתדר לה, דרך הטלפון._
לי נראה שאת ההכשרה שאת מדברת עליה, אפשר להוציא בדף עזר קטן שמחלקים במחלקת היולדות -

יש לך מספיק חלב!
ההנקה מייצרת חלב - ככל שתניקי - ככה תוכלי להניק.
אם את מרגישה שהתינוק לא נינוח, לא עולה במשקל, לא אוכל מספיק - בידקי זאת. <זה מאד פשוט. סופרים חיתולי פיפיקקי ועוקבים אחרי המשקל. לא ממש הכרחי בצורה גורפת, אבל אם את חושדת, בידקי. אין כמו אינטואיציה של אמא!> כי גם פה, אני חושבת שלא צריך להפנות כל אישה למיקור חוץ שידעו בשבילה מתי התינוק יונק, כי היא לא יודעת. יש בזה טעם לפגם. הרי הדבר הכי הכי חשוב ללמד פה זה לסמוך על עצמה ולא על יועצות ועל אחיות בטיפת חלב.
כמה פעמים במהלך 6 החודשים הראשונים התינוקות עוברים קפיצה גדילה - יומיים שבהם הם יונקים באופן שנראה נצחי... הכיני לשניכם סביבה נוחה ומתאימה לתקופות האלה שבאות בגילאים נוחים לזכירה - 3 ו6 שבועות, 3 חודשים (אני לא זוכרת בדיוק.)
מתי להניק? כשהוא מבקש. מתי להפסיק? כשהוא מבקש. (או ישן עמוק ולא מתנתק..)
מאיזה צד להניק? מהצד המלא יותר (בד"כ זה הצד שלא התחלת בו את ההנקה בפעם הקודמת.)
איך להניק? בנוחות.

זה ככה הכי שטחי ועל רגל אחת מהמותן. אבל אני חושבת שיכול לחסל את מקצוע הדרכת ההנקה

ב"מחיר" של הרבה יותר מניקות ויונקים... ואז שוב תהיה למדריכות עדנה

רוצה לפתח את זה?

איזה כייף לקרוא את הדף הזה

היעוצים בהם אני משתמשת ב- BN הם פעמים רבות המקרים שבהם מתרחש "הקסם" של החיבור וההנקה...ואיזו הנאה לכולם כאשר זה קורה.
כאשר זה עובד (וזה עובד הרבה), תחושת ההקלה של האמא היא כמעט מוחשית, במיוחד לאחר קשיי חיבור, פציעות, פטמות סיליקון וכיו"ב.
BN לא סותר ולא מפריע, לאחר שקשיי ההנקה נפתרו, להניק בתנוחות זקופות יותר.
שרון, נהנתי לקרוא והתמונות מקסימות.

בזה הייתי רוצה הכשרה... איך להדריך מה לעשות, בטלפון. ואיך לזהות אם זה מסתדר לה, דרך הטלפון.
בלי קשר לדף הזה,
הרבה קילומטראז' של עזרה לנשים מיניקות יש לי דווקא באינטרנט ובטלפון.
כמעט ואין לי נסיון פנים אל פנים.
מה לומדים מזה?
לא להניח (מה יש מה אין, מה המקום של האבא, מה המקום של הסבתא, מה התנאים הפיזיים וכו' וכו' וכו').
לשאול.
לחפש מתוך כל הטקסט מה עיקר, מה טפל, ומה חסר.
ולתת כלים לאמא לעומת "בואי אני אעשה בשבילך".
במובן זה - מתוך שלא לשמה, בא לשמה.
למשל - כשאני כותבת "שבי בנוח", אני לא אומרת "לא ככה, ככה יכאב לך", כי אני לא רואה בכלל מה היא עושה.

ברור שאין תחליף לייעוץ פנים אל פנים.
אבל אני מוצאת שיש טעם בהתמחות במענה מרחוק, ויש יכולת מפתיעה לעזור כך.

> חוזרת לקרוא <

אני יודעת על מה את מדברת, אבל זה כאילו מעמיד "דרישות סף" להנקה, כאשר בינינו, כל מה ש"צריך" זה זוג ציצים ותינוק.
נו, זה כמו להגיד שיש "דרישות סף" ללידה, כאשר בינינו, כל מה ש"צריך" כדי ללדת זה פשוט... רחם ונרתיק?

ובכן, זה פשוט לא נכון. אם את הולכת בעיניים עצומות ולא יודעת לקראת מה את הולכת, סופך שתפלי בפח.

אמהות שלא עושות שום הכנה להנקה בחברה שיש כמעט אך ורק "הכנה לתמ"ל" - פשוט מגיעות ברבבותיהן לתת תמ"ל. כי לזה יש להן הכנה.

ואמהות שלא עושות שום הכנה ללידה בחברה שיש בה כמעט אך ורק "הכנה ללידת בית חולים מנוהלת רפואית והתערבותית" - מה יש להתפלא על כך שזה מה שקורה להן? הסיפור "נגמר לי החלב" מקביל לסיפור "וככה הצילו לי את התינוק" בשרשרת פקיעת מים-אפידורל-מצוקת תינוק-קיסרי חירום.
בזמן שנרדמת בשמירה, הרסו לך את ההנקה והרסו לך את הלידה.

אז עם כל הכבוד, זו הונאה סוציו-תרבותית, להעמיד פנים שהאם-לעתיד חיה בוואקום שבו לא קיימות שום נורמות מסביב, שום פרסומות, שום אחיות בורות ומטעות בבית החולים, שום תעשיית תמ"ל ששולטת ביד רמה בכל התקשורת ובמערכת הרפואית כאחד.
כמו שכתבתי פעמים רבות, יש מערכת גלובאלית משומנת היטב ודורסנית שעושה הכל כדי לערער את יכולתה של כל אם להניק, כי היא מתפרנסת מחורבן ההנקה.

ולכן, מי שמבינה בהנקה, או בלידה טבעית, או בכל דבר דומה, ומשקיעה מאמצים לחנך את הציבור בידע הזה, יודעת שהיא לא מתמודדת מול ואקום אלא מול כוחות גדולים בהרבה משלה, שיש להם הרבה יותר משאבים, כספיים ואחרים (רוב הצוות הרפואי, כאילו דא?) להיות נגד האם.

_לא להניח (מה יש מה אין, מה המקום של האבא, מה המקום של הסבתא, מה התנאים הפיזיים וכו' וכו' וכו').
לשאול.
לחפש מתוך כל הטקסט מה עיקר, מה טפל, ומה חסר.
ולתת כלים לאמא_
סיכום יפה (של מה שאנחנו עושות (-: )

חידדת לי. אני אכן שואלת על הכל, כולל איפה היא מיניקה (מסתבר שהמון אמהות מפחדות להניק בשכיבה, ולכן גם אם הן ישנות עם התינוק הן קמות באמצע הלילה להתיישב, להדליק אור ולהיניק בישיבה

). אבל מעטות מאוד תיארו לי המון כריות.
מה שכן, הרבה מאוד תיארו מצב שהן יושבות ומיניקות ולאט לאט התינוק "נוזל" להן למטה, שהרי תנוחות ההנקה שאנו לומדות - גם תנוחת המעבר וגם התנוחה הרגילה - למעשה דורשות הצמדה של התינוק לרוחב גוף האם ובגובה השד.
התינוק כבד, ו"נוזל" למטה.
כי התנוחה המוכרת לרוב האמהות היא תנוחה של האכלה מבקבוק. בתנוחה זו, התינוק מעורסל בחיק האם כאשר ערפו נשען על מרפק האם - אבל ראשו מתבונן הצידה, מוכן ליד השניה שמגישה בקבוק לתחוב בפה.
כיוון שתנוחה זו מוכרת לאמהות, והן לומדות אותה חברתית ומפנימות אותה מצפייה, רבות מהן מערסלות את התינוק היונק בתנוחה דומה, רק מסובבות את הראש כדי שיינק מהשד, שלא מגיע מהצד עם היד הנגדית אלא מגוף האם. בהמשך לזה, רבות שוכחות שהגוף אמור להיות בקו אחד עם הראש, כי (תנסו את זה) ממש קשה לינוק כשהצוואר מסובב הצידה.
למעשה, ההנקה האינסטינקטיבית (ה"א ?) מזכירה לנו שהתינוק אמור "לנזול": הגוף שלו יותר מאונך מאשר מאוזן, במגע עם גוף האם. לא צריך מאמץ להחזיק אותו לרוחב, אלא שמירה קלה לאפשר לו להיצמד לאורך גופנו.
שימו לב שבהנקה בשכיבה זה ממש בולט: התינוק שוכב לאורך גופה של האם, שניהם על הצד, אין שום מאמץ בגישה של התינוק לשד והראש שלו חופשי לחלוטין. זה גם בולט בגילאים היותר מאוחרים, כשהתינוקות שלנו יונקים בעמידה, לפעמים בעמידת ראש...

בשמת בדיוק ככה
הבעיה היא שאנחנו לפעמים כל כך רחוקות מהאינסטינקטים שלנו שאפילו את הטובות שביננו אפשר להחליש
(נזכרת איך גיסתי הביאה לי דוגמית של מטרנה שתיהיה בבית ולא הבינה למה אני לא מוכנה לקחת אותה ,נזכרת איך גיסתי אמרה לי שאני אזהר לא לחנוק את התינוקת עם השד הגדול וגיסתי היא מהטובות שמניקות כל ילד שנה)
אני חושבת שלגבי הנקה עשינו דרך ארוכה ויש קצת יותר מודעות עובדה יש יועצות הנקה בבתי חולים ויותר אנשים שמעו על האופציה של יועצת הנקה
לגבי לידות ממש לא, עדיין המערכת מחלישה מאוד את מי שבאה ללדת וככה "מצילה לה את התינוק" .
ולדולות שהרבה פעמים היו אולי יכולות לקדם את הלידה למקום הטבעי יותר שלה -אסור להתערב

ולא לשכוח, שקשר העין בין האם לתינוק, בה"א הוא קל, נוח ואינסטינקטיבי לא פחות...עוד יתרון.

ובכן, זה פשוט לא נכון. אם את הולכת בעיניים עצומות ולא יודעת לקראת מה את הולכת, סופך שתפלי בפח.
אם את רוצה לדבר ככה, אז תגידי - "בישראל, בשנות האלפיים, בשכבות אוכלוסיה מסויימות." שהרי במדינות אחרות, בתרבויות אחרות, בתת תרבויות בישראל וגו' זה ממש לא ככה.

אני לא חושבת שאני מעלימה עין, להיפך. להיפך. אני חושבת שדווקא הופתעתי לגלות שיש גם אנשים שלא נופלים בפח. שימי לב, שאני בהחלט מתייחסת לזה כאשר אני אומרת שצריך להחזיר לנשים את הבטחון בידע שלהן ובגוף שלהן. אני פשוט חושבת שצריך לעשות את זה אחרת מאיך שאת חושבת. זה הכל. את רוצה לעשות את זה דרך ידע, ואני דרך שחרור הידע וחיזוק האינטואיציה. למה את חושבת שהדרך של הידע עדיפה?

אז עם כל הכבוד, זו הונאה סוציו-תרבותית, להעמיד פנים שהאם-לעתיד חיה בוואקום שבו לא קיימות שום נורמות מסביב, שום פרסומות, שום אחיות בורות ומטעות בבית החולים, שום תעשיית תמ"ל ששולטת ביד רמה בכל התקשורת ובמערכת הרפואית כאחד.
אני לא עושה את זה. אנא, אל תזלזלי בדבריי או בהסתכלות שלי עד כדי כך.

ניצן, את רוצה לחלק דף עזר להנקה במחלקות היולדות? זו לא "דרך הידע"? וזה לא מעלים עין מכל מה שמתרחש פה במחלקות היולדות?
וזה לא רק בארץ, אם תקשיבי לד"ר ג'ק ניומן, ד"ר נילס ברגמן (ממציא שיטת הקנגורו) ואחרים.

אני חושבת שדווקא הופתעתי לגלות שיש גם אנשים שלא נופלים בפח
כמה כאלה יש?
והודות למה הם לא נפלו בפח? אולי הודות לזה שבאו מראש עם ידיעה, ביטחון והבנה?
וזה שיש כמה בנות מזל שלא נפלו בפח, זה מצדיק את הפקרת ההמונים לבורות ולשליטה של חברות התמ"ל ומדיניות בתי החולים?

את רוצה לעשות את זה דרך ידע, ואני דרך שחרור הידע
ראשית, אני לא דיברתי על ה"איך" אלא על ה"מה".
שוב ושוב את ממציאה ומייחסת לי משהו בדמיונך, וזה לא מוצא חן בעיני. אולי את מדמיינת מחנות כפייה שבהם אני מרצה הרצאות לנשים מסכנות, ולזה את קוראת "דרך ידע"?
ובכן, לא.
כל מה שאני עושה הוא לספר להן, בין היתר פה באתר באופן טבעי (או שלא שמת לב שאני פתחתי את הדיון באתר בנושא ההנקה האינסטינקטיבית? ברוח המדיניות החדשה עשיתי את זה בדף קיים - שרון רק העתיקה את מה שכתבתי ופתחה מזה דף חדש).

זה "שיחרור הידע".
מה שאני עושה, זה בדיוק "שיחרור הידע", אם יש לביטוי הזה משמעות בכלל (ולדעתי, אין לו. אני ממליצה מאוד להיזהר בשימוש במלה "שיחרור" במובנים ניו אייג'יים שכאלה).

לכתוב אותו, להפיץ אותו, לפרסם אותו, לדבר עליו, ללמד אותו ליועצות ולמדריכות הנקה דרך אתרי האינטרנט, כנסים וימי עיון, השתלמויות לאחיות, ספרים וכתבי עת רפואיים ואחרים (כמו "מידע הנקה"), ללמד אותו למדריכות הכנה ללידה, דולות, מיילדות וצוותים רפואיים - זה נקרא ללמד את הידע הזה.
ללמד שיש הנקה אינסטינקטיבית.
ללמד איך היא נראית, איך היא מרגישה, מה עושים כדי לאפשר אותה.
ללמד קודם כל שהיא קיימת. לחזק את מי שעושה את זה. לחזק את כל המערכת של התפיסות וגידול הילדים שתומכת בהנקה בכלל ובהנקה אינסט' בפרט, על ידי חיזוק הכוחות שמלמדים כל נערה (עוד מילדותה, כמו שאת עושה בעצמך, ניצן) לדעת מי היא, ולבטוח בחושיה, בגופה וברגשותיה.

זו עבודה שלמה.
והרבה מאוד אנשים, כבעלי מקצוע וכבני אדם בכלל (חברה, אמא, אחות, דודה, סבתא, שכנה) יכולים וצריכים להיות מעורבים בעבודת המהפיכה הזאת.

ניצן, את רוצה לחלק דף עזר להנקה במחלקות היולדות? זו לא "דרך הידע"?
לא, אני רוצה לענות לך על השאלה שלך "איך אני יכולה להעביר את הידע בצורה יעילה"
אני לא רוצה לחלק דפים. אני רוצה עוד שרון שתגיד להם שלא צריך דפים.

אני רוצה עוד שרון שתגיד להם שלא צריך דפים.
או! גם אני! הרבה שרוניות!
ולכן צריך להכשיר אותן. זה משהו שאני עושה בנישות הצרות שאני פועלת בהן (באופן טבעי, תרגום והכנה של חומרים בנושאי הנקה [עלונים, חוברות, כתבי עת, ספרים וחומרים בחינם באינטרנט], ואירגון השתלמויות וימי עיון).

אופס, שכחתי עוד כמה נישות, אבל לא חשוב... (גם אוניברסיטת תל אביב יכולה להיות נישה...).

Baby-Led Breastfeeding
רוצה לספר משהו על זה.
אני לומדת הדרכת הנקה, ובקורס ראינו סרט של טינה סמיילי על העניין הזה. זה פשוט מדהים! תינוקות מתחברים בעצמם, בטבעיות, עם טיפה תמיכה מהאמא במקומות שהיא מרגישה שצריך.
אחר כך בקליניקה, הגיעה אמא, שביקשה להיות עור לעור עם התינוק. שמחתי, ועזרתי לה. ואז התינוקונצ'יק הזה, עשה בדיוק את מה שהוא היה צריך! בסוף הוא לא הצליח להתחבר ממש, כי הוא היה פג וחלש, אבל הוא "הפיל " את עצמו לשד, ועשה את התנועות של הbobbing, ומצא, ופתח פה, וניסה להיצמד (ואז נרדם :-\ ). עדיין זה היה מדהים.

אני לומדת הדרכת הנקה, ובקורס ראינו סרט של טינה סמיילי על העניין הזה
הי, הלכתי לחפש משהו שכתבתי כאן לפני יום או יומיים ואני לא מוצאת )-: אני לא מאמינה על הגליצ'ות של האתר )-:
תיכף אבדוק שוב.

_זהו! מצאתי! אני מכירה את זה מהעבודה של קיטי פרנץ
Kittie Franz עם ד"ר כריסטינה סמילי Dr. Christina M. Smillie, MD
מרצות ומלמדות את זה כבר שנים, בשם Baby-Led Breastfeeding
אני שמעתי על זה לראשונה בהרצאה בשנת 2007 ומייד קניתי קלטות DVD שמדגימות את זה. זה פשוט מדהים. הן הראו שאפילו תינוקות שלא הצליחו לינוק שלושה חודשים (!) הצליחו למצוא את השד בעצמם, להתחבר ולינוק בעצמם ברגע שאמא קיבלה הדרכה איך לאפשר להם את זה. היא פשוט נשענת לה בנוחות אחורה על הספה או המיטה או בכורסה נוחה, רצוי בלי חולצה וחזיה כדי להקל על התינוק, מחבקת את התינוק בקלילות, ואז הוא מתחיל להניע את ראשו מצד לצד ולרדת לרדת לרדת עד שהוא מנווט את עצמו לשד, מוצא את הפטמה בעצמו, ויונק בעצמו, והתפיסה מעולה וההיצמדות נכונה!
לי יש למשל הקלטת הזאת_
מצאתי.
זה הסרט של טינה סמיילי שהתכוונת אליו?
יש שם עוד. כדאי להסתכל בכל הקלטות המוצעות באתר ההוא.

או, והנה קלטת ממש על [po]הנקה אינסטינקטיבית[/po]
של קולסון!
הן מכנות אותה משהו כמו "הנקה נינוחה". איך הייתן מתרגמות בהקשר הזה LAID BACK? זה משחק מילים: גם "בהישענות אחורה" (-: וגם בנוחות וגם בנינוחות.

"בערס(ו)ל"?
לא באמת. אבל זו הדרך היחידה בה אני מדמינת אשה אפריקאית בתנוחה כזו. לא על מיטה, לא בתוך ספה/כורסה, לא עם מזרון, אל עם כריות.
או בישיבה, נשענת על עץ, או בתוך ערסל.

אבל זו הדרך היחידה בה אני מדמינת אשה אפריקאית בתנוחה כזו
נכון, גם אני. אבל מה עם סינית או אסקימוסית? (מתקילה...).

זה הסרט של טינה סמיילי שהתכוונת אליו?
זה אכן הסרט.

לגבי הדיון על מחלקת יולדות: אני חושבת שהם עושים המון המון דברים שמחרבים הנקה. החל מעצם קיום התינוקיה הארורה, וכלה בכל מיני דברים מחלישים שאומרים לאמהות (ע"ע "את מרעיבה את התינוק!!!"). אחרי שאומרים לאמהות כאלה דברים מחלישים, הן מרגישות שהן חייבות לשלוט בעניינים כדי שלא יקרה מצב שאין להן מספיק חלב. לא פלא שאמהות מרגישות שהן לא סומכות על עצמן, על הגוף שלהן ועל התינוק. אם מה שנדרש זה שמישהו חיצוני יוכל למדוד מה קורה, איך הן יכולות לסמוך על עצמן? הרי אמירה של "אני מרגישה" היא פשוט לא רלוונטית לרוב האנשים. אנשים רוצים למדוד, גם אם אין לזה שום משמעות. לי זה מתקשר למכשיר שמודד כמה חלב יוצא לאמא, שנידון ב מעצבן לראות מסביב .