בת עצובה

[בת_עצובה*]

זו אני מ משבר אבא בת

[ניצן_אמ*]

בבקשה. @}
אני קוראת.
כתבתי את מה שכתבתי בחשש כי לא ידעתי אם זה במקום להגיד לך מה אני רואה, כי זו בסה"כ נקודת המבט שלי...
והכי היה לי חשוב שתדעי שאני מאחורייך. את ממש עושה להצלת חייך, לא פחות.


לא יודעת למה הדף לא עולה. לא נראה לי שזה ספציפי לדף הזה. יש קשיי תקשורת כלליים עכשיו.

[חלוקית_נחל*]

אצלי הדף עולה, אולי תשחקי עם ההגדרות שלך, ובנוסף ו . תהליך ההתפכחות וההשלמה עם מה שיש הוא אכן מעציב, וכשנוגע להורים קשה מאוד לשחרר את הציפיות הראשוניות שלנו מהם. בהצלחה @}

[פלוני_אלמונית*]

ברוכה הבאה @}
דף בית אישי

[עורכת*]

שלום בת-עצובה, רוצה לתת לך תמיכה גם בדף הזה. אני רוצה להציע לך משהו, ומקווה שזה לא יפריע לך. אולי תשני את הכינוי בת עצובה לכינוי פחות עצוב? אולי בת אמיצה? אולי בת מתגברת? אם זה לא מתאים לך, כמובן תתעלמי ותמחקי. שיהיה לך יום טוב

[פלוני_אלמוני*]

קראתי את הדף השני
התרשמתי מאוד מהכוחות שנובעים ממך
ההיפרדות היא תהליך כואב ולא ליאנרי (יש נסיגות) והמשפחה המורחבת תמיד לוחצת לחזור לסטטו-קוו כמו שכבר כתבו לך
אניח פשוט רוצה לחזק אותך
לי היה תהליך דומה עם דוד קרוב ורודני
(מדהים איך כולם לחצו עלי להתנצל - להשלים וכו'
מדהים עד כמה דומה היתה צגובת הדודה שלי לתגובה של אמך (היא (הן?) כל כך רגילה לצעקות שלו שלא שמה לב שהוא צעק)
לקח לי כמה חודשים טובים עד שויתרתי עליו כליל
כעת נפגשים רק באירועים משפחתיים ואני לא "משחקת" לפי הכללים שלו
זה אמנם דוד ובכ"ז יותר קל יחד עם זה גם אצלי זה לקח 30 + שנים של הלך רוח כנוע באבו-אבוה

---

אין לי מושג מה כתבה בשמת אבל אהבתי תגובתך המתונה והבהירה בינכן היה דיאלוג מאוד יפה על אי ההסכמה.
בכל מקרה רציתי לחזק
לייט

[בת_עצובה*]

ניצן אמ עוכת ולייט(?)
תודות מעומק ליבי.

[בת_עצובה*]

התכוונתי לכתוב עורכת ולא עוכת...