תעודת בגרות

אנונימי

ראו גם:

כל העניין בחינוך ביתי הוא ללמוד כל דבר כשהוא רלוונטי לילד או פשוט כשבא לו. אין לי ספק שאם גוני תרצה ללמוד במוסד חינוכי כלשהו הדורש "בגרות" היא תעשה "בגרות".
אני נשארתי בבית הספר רק ואך ורק מפני שהסובבים אותי נגנו לי על אותם משפטים בדיוק וזה הלחיץ אותי מאוד, שהרי "בלי בגרות לא אוכל לעשות כלום בחיי!". בסופו של דבר לא עשיתי בגרות כי הנושאים הנלמדים לא עניינו אותי ולא הבנתי באמת בשביל מה יש לי הצורך בזה, אבל לא היה לי האומץ לעזוב את בית הספר כך ש"מרחתי" את השנתיים האחרונות בין הדשא למיטה...

אני היום אמא במשרה מלאה, דבר שאינו מצריך תעודת בגרות, ולפני כן למדתי בבית ספר לרפואה משלימה, שגם בו לא דרשו ממני תעודה שכזו, ואני מאושרת במקום בו אני נמצאת, ללא תעודת בגרות.
אחי, לעומת זאת, גם סיים את בית הספר ללא בגרות, אבל כשהרגיש שהוא רוצא להמשיך ללמוד הוא השלים את הבגרות.}

זה נכון שבגרות זה לא סיפור גדול, אבל זה גם לא הכרחי בשביל ללמוד באוניברסיטה, ואפילו לא בשביל להירשם לאוניברסיטה כסטודנטית מן המנין (אלה כמובן שני דברים שונים). לא חייבים לבזבז שנה על בגרויות. יותר קל, מעניין ויעיל להשקיע כמה שבועות באנשים שיכולים לפתוח את שערי האוניברסיטה גם בפני מי שהמחשב לא היה מקבל אותו.}

שלום לכולם!
הערה קטנה בענין הבגרות והאוניברסיטה.....
מי שמחליט מה הוא רוצה לעשות בחיים יכול ללמוד את זה באלף מקומות ומאלף אנשים שישמחו ללמד אותו את זה, בלי קשר למה שהוא עשה (או לא עשה) לפני, ככה שזה לא ממש משנה מה עשית בגיל 18.................}

גיל מלמוד,
הלוואי וזה היה כל כך קל כמו שאת(ה) מתאר(ת) את זה:

כדי לעבוד ברבים מהמקצועות (תיקון, במקום: ברוב המקצועות -- היות וטרם עשיתי סקר בנדון.- ד.ר. 30.7.01), צריך רישיון,
כדי לקבל רישיון צריך (בדרך כלל) דיפלומה מהאוניברסיטה.
הרישיון ניתן על ידי הממשלה.
היינו: הממשלה היא האחראית לכך שהלמידה והידע הם מונופול -- והמונופול נמצא בידי האוניברסיטאות (האוניברסיטה כאליטה, האוניברסיטה כמאפיה).
היינו: הממשלה היא האחראית לכך ש אין חופש לימוד.}

IF A SOCIETY IS TO BE FREE, ITS GOVERNMENT HAS TO BE CONTROLLED

אם ברצונה של חברה להיות חופשית, עליה לרסן את ממשלתה

דוד, אני חולק עליך -- יש הרבה מקצוענים בלי תעודות -- וחושב שהטיעון שהעלית הוא דמגוגי. תיאוריות קונספירציה כביכול אפשר להצדיק תמיד במחיר התעלמות מהעובדות.}

לדוד
אם תבדוק היטב, להערכתי בכל תחום או לפחות כמעט בכל תחום תמצא מישהו אחד, או יותר שהגיעו לשם ללא ה"שלבים המוקדמים" שמכריחים אותנו לעבור בגיל צעיר (אולי בגלל שרק אז אנחנו מספיק תמימים בשביל לעשות מה שמישהו אחר חושב שנכון?).
לא פעם ולא פעמיים מתפרסמים סיפורים על כאלה שלא היו באוניברסיטה והיום הם מהטובים בתחומם.
אגב - ברור לי שלא כל אחד יכול להגיע לזה, אבל חשוב לדעת שהאפשרות קיימת!}

רועי שרון, היכן אתה רואה שהטיעון שהעליתי הוא דמגוגי? מי מתעלם מהעובדות?
אם יש כל כך הרבה "מקצוענים בלי תעודות" כמו שאתה אומר, תסביר לי הכיצד זה קורה שכולם רצים לאוניברסיטה (ריצת אמוק), שהיא "סמל הצלחה עליון" וסמל סטטוס גם בארצנו וגם בעולם המערבי, ועוד. ומדוע בעיני משרד החינוך, ראש הממשלה, הסתדרות המורים, ציבור לא קטן, וכו' שיא ההצלחה בחינוך ובחיים הוא אחוז התלמידים אשר עוברים את מבחני הבגרות -- ולאחר מכן את המבחן הפסיכומטרי, ולאחר מכן את התיזה. כמובן שלא מי למד והפנים. היינו: אוניברסיטה=בית-חרושת לאקדמאיים . . .
אני מסכים עם גיל מלמוד שיש איינשטיינים. ואני שואל, כמה יש כאלה?
תשאל את אחותך - יונת.
SORRY!}

אז קצת עובדות: בשנת 2000 היו בארץ 73,830 סטודנטים לתואר ראשון (לפי הלמ"ס). במערכת החינוך היו באותה שנה 1,580,554 תלמידים. גם אם נניח שתואר ראשון נמשך תמיד שלוש שנים (יש מקצועות בהם הוא נמשך יותר), וגם אם נניח שנתוני הלמ"ס לגבי מערכת החינוך כוללים 15 שנתונים (כלומר, נניח שכל הילדים הולכים לגן בגיל 3), אז פחות מרבע מהתלמידים הולכים לאוניברסיטה.

כלומר: 75% מהאנשים יעבדו, יתפרנסו, ויחיו את חייהם בלי דיפלומה מהאוניברסיטה. אני משוכנע שרוב האנשים הללו מרגישים שהם מקצוענים בלי תעודות, ועושים עבודה שמכבדת את בעליה. ואתה יודע מה, כנראה שלא רק הם מרגישים כך, כי עובדה שמישהו מעסיק אותם ומשלם להם שכר.

ואגב, אין לי אחות.
תוכיח
המממ... זה נשמע מוכר

... יונת אשתי.}

(...)
בחינות בגרות: האמצעי המרכזי של מערכת החינוך לקביעת זכאותו של התלמיד המסיים את לימודיו בבית-הספר לתעודת-בגרות. לבחינות-הבגרות נועדו התפקידים העיקרים הבאים:

בדיקת המידה בה רכשו התלמידים את הידע, הכישורים והמיומנויות הנכללים בתכניות הלימודים;
יצירת סף הישגים לאומי הולם והבטחת סטנדרטיזציה ואחידות מבחינת התכנים והרמה בבתי-הספר התיכוניים;
ברירת תלמידים ומיונם לקראת המשך לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה;
סיכום רשמי של מערך הלימודים בחטיבה העליונה של בית-הספר העל-יסודי.

(...)

[מקור: מרים בן-פרץ, לקסיקון החינוך וההוראה, הוצאת רמות - אוניברסיטת תל-אביב, 1997]

תריסר סיבות טובות מדוע עלינו לבטל את בחינות הבגרות במדינת ישראל:

הן גורמות לבתי-ספרינו להיות בתי-חרושת לתעודות בגרות.
הן מלחיצות.
הן מונעות מתלמידים רבים ללמוד באוניברסיטאות.
הן מקפחות תלמידים הבאים מן השכבות הנמוכות.
כמו כל המבחנים הסטנדרטיים, הן מכתיבות לנו אמות מידה אחידות -- אחידות מטמטמת, חדגונית ומקהה את החושים.
הן מטילות צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הן, היה עוסק בה התלמיד במשך שנותיו בבית-הספר התיכון.
הן אינן תורמות -- בלשון המעטה -- להבאתם של אנשים להיות יעילים בעולם המודרני: לחשוב בעצמם, להיות מסוגלים לפתור בעיות באופן יצירתי ולהמציא שיטות חדשות.
הן חונקות את מערכת החינוך אשר הממונים עליה "רוצים לשפרה".
אין בהן כמעט שימוש וטעם במסגרת חינוכית בעלת משמעות.
הן אינן מביאות כל תועלת למדינה. לעומת זאת, יש להן השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו.
כמו כל המבחנים הסטנדרטיים, הן נוגדות את עקרונותיה של חברה דמוקרטית, רבגונית (פלורליסטית) וחופשית מכפייתה של המדינה -- כפיה על החשיבה -- בשל דבקותן לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמטיות, האוטוקרטיה והדיכוי הפסיכולוגי המאפיינים מדינות סמכותיות ומשטרים טוטליטריים.

.

הן מאפיין שאינו ראוי למערכת החינוך שלנו.

תנו לי סיבה אחת טובה מדוע להשאירן בתוקף . . . !!}

אם אפשר לעורר את הדיון הזה, אולי קצת באיחור (פתאום גיליתי את הדף הזה)
למדתי בבית-ספר רגיל (קיבוצי), עשיתי בגרות בינונית למדי, את עבודת הגמר בתיכון מעולם לא הגשתי ובמשך שנים, עד שהתחלתי ללמוד לתואר, רדף אותי המשפט של המחנכת שלי מכיתה י"ב: "אם לא תגישי עבודת גמר לא תקבלי תעודת גמר ולא תוכלי להתקבל לאוניברסיטה". כל כך פחדתי מהמשפט הזה ומה שהוא יעשה לי ואיך אני אצטרך לעשות באיחור של 10 שנים עבודה בנושא "בעיות תקשורת אצל ילדים פגועי שיתוק מוחין" (???) שהיה לי קשה להחליט שאני רוצה ללמוד. בסוף כמובן התקבלתי ללימודים, ומעולם אף אחד לא שאל אותי על תעודת הבגרות שלי או על עבודת הגמר שלי. זה לא מעניין אף אחד מה עשית לפני גיל 18.
בקיצור, תעודת הבגרות מיותרת לחלוטין. האוניברסיטה הפתוחה היא היא ההוכחה לכך שאפשר להגיע לתואר ראשון ומעלה מבלי תעודת בגרות, או להתחיל ללמוד אחרי גיל 30, מכיוון שאין צורך בבגרות אז. היא גרמה לי לשנוא ספרות, תנ"ך, היסטוריה, אזרחות, מתמטיקה, אנגלית, בעצם כמעט הכל. אני חושבת שחלק ניכר מהידע שלי היום שייך להשכלה שאחרי הבגרות. יש לי מעין בלאק-אאוט בידע מתקופת בית הספר, בעיקר התיכון.
אני בטוחה שאני אינני היחידה שחושבת כך על בית הספר. אני חיה עם אחד כמותי.

אימא שלי חשבה שבגרות זה מאוד חשוב
כל התיכון ליווה אותי המשפט: "בלי תעודת בגרות את שום דבר"
אז איכשהו היא הצליחה לדחוף אותי עד לבגרות. ממוצע 7 משהו: 9 במתמטיקה, 8 בלשון ו-5 בהסטוריה כללית
סיימתי את הבגרויות ורצתי ללשכת העבודה להרוויח כמה גרושים לפני הגיוס.
הפקידה מילאה פרטים, נתנה לי כרטיס היה כתוב שם: פועל בלתי מקצועי .
חזרתי הביתה, מנפנפת בכרטיס
ואמרתי לאימא שלי: "עכשיו אני שום דבר עם דיפלומה"

גם ההורים שלי לחצו עליי לסיים את התיכון עם תעודת בגרות. ואני, כמו בת ראשונה אופיינית, שרוצה לרצות את ההורים שלה (איפה מרד הנעורים, איפה?) עשתה תעודת בגרות. הם חשבו שאני צריכה לעשות את מה שהם לא הצליחו לעשות בחייהם (והם דווקא היו מאוד מצליחים בעיני). ובמה עזרה לי התעודה הדבילית הזו? בכלום.
גם שני האחים שלי הביאו נחת להורים שלי. אבל אחותי, כל הכבוד לה. מרדה עד הסוף. והנה, הצליחה להתגייס לצבא (מי ישמע) ועכשיו היא הולכת לעשות את מה שהיא באמת רוצה לעשות. אני בטוחה שהיא תצליח גם בלי התעודה. האם ההצלחה שלי קרתה רק בזכות התעודה? יכול להיות שלא. הכרתי את בן זוגי בלי שום קשר לתעודה ולתואר. והעסק שלי מצליח גם בלי התואר. כשאני מגיעה ללקוח אני לא צריכה להציג תעודת בגרות או תעודת בוגר אוניברסיטה.

אני מתנצל, לי אין בגרות.
לא זו בלבד שאין לי בגרות אלא שממוצע הציונים שלי בסוף כתה י"ב היה 55 כאשר בהסטוריה קבלתי 90 ובמתמטיקה 90-95 לא זוכר.
למעשה את תעודת סיום בית הספר קיבלתי כי הייתי כוכב ההצגה במסיבת הסיום וקשה היה לתת לאידיוט שלא לומד לככב בהצגה בלי לגמור את בית הספר.
כשלמדתי באוניברסיטה בתחום מאוד מוגדר אשר בו עבדתי במשך כל שנות ילדותי וובחרותי עד לאותו זמן, ולמעשה עד היום, נהג המורה שלי שם לומר לי שהוא יכול לתרום לי רק כלי נתוח למעשיי היום יומיים, את הפרקטיקה הוא טען אני מכיר טוב ממנו.
פגשתי אנשים אשר התפארו ב PHD ותעודות נוספות ואשר גם הם, כאשר צריכים היו להעמיד תיזה חדשה לבחינה, התייעצו ראשית לכל בבעלי נסיון כדי לבדוק אם מעשית הדברים ייתכנו.
לסכום ידידיי, לתעודה ישנה משמעות כלכלית, יש משמעות מעמדית במקומות מסויימים, ויש אפילו משמעות מעשית כיוון שיידע בתחומים מסויימים נתן לרכוש בהליך די מוגדר ומובנה. יחד עם זאת דומני שבמרבית המלאכות והמיומנויות העכשוויות, האוטודידקטים הנם כח יותר ויותר משמעותי.
צריך לכן לבדוק תמיד האם התעודה היא אכן צורך (גם צורך כלכלי הוא צורך) או שניתן לאותם הישגים להגיע גם בלעדיה.

אם כך, רן מלמוד, אולי אתה יכול לסביר לי, מדוע דגש משרד החינוך וממשלות ישראל לדורותיהם במבחני ותעודות הבגרות -- ומה סיבת אדישותו של הציבור בנדון.

הכל בזול: כך מגדיל משרד החינוך את שיעורי הזכאים לבגרות

19]אתם מגדלים כאן דור של טכנוקרטים 7 2002[/po]/chdashot5.htm

"זן חדש של מורים מתפתח פה: 'טכנאי בחינות', שמבטיחים מקסימום הצלחה במינימום מאמץ -- התוצאה: מערכת חינוך אינסטנט, הסוגדת לציונים ומוציאה תלמידים בלי סקרנות אינטלקטואלית או חשיבה ביקורתית" -- ד"ר דב אורבך, מנהל עירוני ה', שואל מתי בתי הספר יפסיקו לעשות רק חישובי ציונים, ויתחילו לגדל צעירים שיודעים לחשוב -- מאמר בעיתון "תל אביב"

האם מישהו זוכר באילו שנים היו הגרלות לבחינות הבגרות?
בתודה,
דוד רובנר [email protected]

לדוד:
הרבה אנשים מחליטים היום על דרך חיהם על פי מה שקורה מסביבם ולאו דווקא מתוך חשיבה והחלטה שזה נכון, מכאן שלפחות חלקם עושים את זה כי מישהו אמר להם שאחרת הם לא יצליחו....

שליחה על ידי שירלי* » 08 מרץ 2003, 13:01

אני תלמידת תיכון אשר לבסוף תצא עם 29 יחידות בגרות , האם זה טוב ?
האם עם 3 יחידות מתמתיקה אני יוכל ללמוד : ספרות, הוראה ומחשבים ?
האם הציונים כשאעשה מצרף צריכים להיות נעים בין ה 90 ל100 או ציונים נורמליים 80 70 והלאה ?

אשמח מאוד אם אענה שירלי (אפשר לשלוח לי תשובה גם לאמייל שלי : [email protected] )

עדיף לברר דברים כאלה במוסדות להשכלה גבוהה.
ברובם יש מערכת (אולי אפילו באתרים שלהם) אליה את יכולה להזין את הציונים שלך, ולקבל הערכה לסיכויי הקבלה למחלקות/פקולטות השונות (ספי הקבלה משתנים משנה לשמנה בהתאם למספר הנרשמים).
כ"כ קיימים פורומים שעוסקים בלימודים גבוהים, קבלה אליהם, ובחירת מסלול לימודים בפורטלים הגדולים (למשל, ב תפוז : פורום סטודנטים, פורום לימודים).

כולם אומרים שתעודת בגרות חשובה אם לא תקבל תעודת בגרות תלך לעבוד כמנקה אני לא חושבת שרק בגלל בגרות אנחנו יכולים לעוד בעבודב נורמלית חבר שלי לשעבר לא עשה בגרות קיבל עבודה כמנהל בהיפר נטו

ובכל זאת - עד כמה אפשר להסתדר בלי תעודת בגרות כאשר באמת רוצים ללמוד באוניברסיטה מקצוע מבוקש?
כאשר אני הייתי תלמידה, וזה די מזמן (סיימתי בגרות לפני 26 שנה) לא עלה בדעתי לא לעשות בגרות, ואחר כך למדתי רפואה בבי"ס לרפואה בירושלים, ואני רופאה, ומאד אוהבת את מקצועי. הרי בלי תעודת בגרות לא הייתי יכולה מעולם ללמוד את מה שחלמתי ללמוד מאז שהייתי קטנה.
אנחנו נמצאים כרגע במצב שבני לא יוכל לסיים את תעודת הבגרות עם בני כיתתו, כי היינו שנה בחו"ל, בשנת שבתון, והוא יחזור ישר לכיתה י"ב, וחלק מהבחינות נעשו בכיתה י"א, כאשר לא היה בארץ.
האם יש לכם דרך מומלצת להשלים את בחינות הבגרות? האם אפשר ללמוד לבד בבית, או שכדאי להעזר במורה פרטי, או בית ספר אקסטרני? אני יודעת שאלו מילים גסות כאן, אך אני עדיין מאמינה שתעודת בגרות היא מפתח להרבה מאד מקומות, ואני לא רואה פסול בלהשיג אותה.
ואני לצערי לא מסוגלת לעזור לבני עם מתמטיקה ופיסיקה חמש יחידות, שאלו המקצועות שהוא רוצה לעשות. שלא לדבר על אלקטרוניקה...
אז אשמח מאד לקבל רעיונות על לימוד עצמאי לבחינות הבגרות.

למה שלא ילמד בבית ספר אקסטרני וזהו? כל הבחינות במהלך השנה.

הוא חוזר לבי"ס שלו, שמכירים אותו בו?
אז אולי שינסה, דבר ראשון, לראות איך עוזרים לו בבית הספר?
ייתכן שהוא יצליח לארגן מערכת שבה הואלומד עם כתה י"א חלק מהשעורים לבחינות של י"א (ע"ח חלק מהשעורים לבגרות של י"ב, אבל ככה יהיו לו עוגנים להאחז בהם, ויוכל להשלים לבד בקלות).

> גילה למדה שני מקצועות שנחשבים "סותרים" עם ג'אגלינג שכזה בין שעורים. המורים נכנעו. <

אצלנו, בתי תוכל לעשות תואר ראשון בגיל 14, אם תרצה.
או לא.
אז למה בגרות...

בשמת - לא רק אצלכם, נכון? כלומר, כל נער יכול להתחיל בתואר ראשון בגיל 14?
(אצלנו, בתי תוכל לעשות תואר ראשון בגיל 14, אם תרצה.)

אֶה, גם נערה כמובן!

אצלנו. - באוניברסיטה הפתוחה.

> גילה מבקשת הערכה על ההתאפקות. היא התכוונה לכתוב "באו"פ" <

אמא ל 5, איך בנך אוהב ללמוד? אם נוח לו יותר בכתה, אז כדאי לחפש בי"ס אקסטרני טוב. הם מכינים לבגרות בלי כל הבלבול מוח מסביב. אם הוא לומד טוב יותר לבד, אז שפשוט ישיג ספרים וילמד בעצמו. ואם הוא רוצה ללמוד באוניברסיטה מקצוע לא מבוקש מאוד (כמו מתמטיקה או פיסיקה) אז יכול להיות שהוא יוכל להתקבל גם בלי בגרות מלאה (אבל עם ידע מספיק במתמטיקה ופיסיקה). זה מה שאני אישית עשיתי פעם, ואני מכירה עוד כמה אנשים שעשו דברים דומים.

ואם הוא צריך חברים כדי ללמוד - שימצא לו בן או בת זוג ללימודים ("חברותא" במונחי הישיבות). עובד מצויין גם לבעלי קשיי ריכוז.

תודה!
בשלב ראשון הוא יחזור לבי"ס שלו, ונראה מה בדיוק קורה. אנחנו נוחתים ב - 29 לאוגוסט, כך שלא יהיה זמן לברורים...
אני מניחה שהוא יוכל בקלות לוותר על שעורי אנגלית, ואולי באמת על חשבון זה יוכל להשלים נושאים נוספים. לשון עברית הוא מקצוע שחבריו נבחנו בו בשנה שעברה, אז את זה יצטרך להשלים. ולגבי היתר - נראה לאחר תחילת השנה.
תודה על העצות, ועל הנסיון שלכם עם ובלי תעודות בגרות.
כשתכננו לסוע אחד החששות שלי היו שפגע בבני, אך מחר וזו היתה הזדמנות כנראה בילתי חוזרת לסוע, שלא לדבר על צבא וכו' - החלטנו לא לחשוב יותר מידי, ולסמוך על בננו שיסתדר בהמשך, כמובן בעזרתנו ותמיכתנו המלאה.

תראי שהכל מסתדר בסוף. איזה בגרויות הוא הפסיד?

אני יודעת שהוא הפסיד לשון, אך יש גם בגרויות בנושאים של המגמה שלו - מחשבים ואלקטרוניקה, אך לא הצלחתי להוציא ממנו מה . כל פעם שאני שואלת, אני מקבלת מין כאלה תשובות שלא ניתן להבין מהן. כן, אולי, אני לא יודע, החליטו לדחות - תקשורת אפיינית לבן 17...
כאשר ניסיתי לברר בבית הספר לפני שנסענו גם לא הצלחתי לקבל תשובה, כך שאולי הוא באמת לא יודע. אבל הוא בקשר עם החברים שלו, כך שאני פשוט לא מבינה איך הוא לא יודע - הבחינות הרי היו כבר, או שהן בימים הקרובים.
בכל מקרה - כשנחזור אנסה לקבוע פגישה עם המנהל ולברר באופן חד משמעי מה קורה.
האמת - ציפיתי ליותר תמיכה מבית הספר. הם למשל אמרו לי שאי אפשר לעשות בגרויות בחו"ל. לאחר ברורים רבים הסתבר שדווקא אפשר, ואפילו נרשמנו ללשון ואנגלית, אך מסתבר שהמקום היחיד שאפר לעשות את זה שה בשגרירות ישראל - ואת שגרירות ישראל בניו זילנד סגרו לפני שלושת רבעי שנה, כך שזה לא היה רלוונטי. זה גם לא פשוט ללמוד לבד לבגרות בלשון.
אני משערת שכשנגיע נוכל לבר יותר ביעילות מה הדרך הטובה ביותר לנהוג.
מישהו מכיר בי"ס אקסטרני טוב? לא שאני יודעת אם הוא ירצה את זה, כי מה שחשוב לו זה החברים.

שווה לנסות את אנקורי - בי"ס אינטרני שמתרכז בבגרויות ומגיש גם במועד חורף וגם במועד קיץ

אולי כדאי להתעניין ב"בגרויות מחייכות" בקיבוץ יחד. מועבר שם קורס של שבוע בו לומדים במרוכז את כל החומר לבגרות בלשון. תמיד סיקרן אותי איך. הם טוענים לאחוזי הצלחה וציונים מאוד גבוהים.

על הצלחה בחיים בלי תעודת בגרות:

לי דווקא יש תעודת בגרות.
וגם מקצוע שאני אוהבת ואני אפילו מתפרנסת ממנו.
ואוטוטו יהיה לי תואר שני (במקצוע הנ"ל).
ואתם יודעים מה? בכלל לא הייתי צריכה את תעודת הבגרות. הייתי מגיעה לאותה תוצאה גם בלעדיה.
למדתי בחו"ל, במוסד שנחשב מעולה בתחומו ולא דרש בגרות כתנאי קבלה.
קבלתי תעודה מקצועית - לא תואר אקדמי.
והתעודה הזו הספיקה כדי להתקבל ללימודי תואר שני באותו התחום (שוב בחו"ל).
וגם כדי למצוא עבודה בישראל 2003.
אני לא דוגמה מיצגת של שום דבר ועוסקת בתחום מאד ייחודי. אז אולי ללמוד מקצוע מבוקש באוניברסיטה בלי בגרות זה קצת יותר קשה, אבל יש באמת המון אפשרויות אחרות.

לשון.
ראיתי בטלויזיה כאן פרסומת להכנה מרוכזת לבגרות בלשון באינטרנט. אני אמצא ואשלח לך. זו דווקא לא בגרות מסובכת מדי.
מחשבים ואלקטרוניקה.
אולי עם מורה פרטי הוא יצליח להשלים את הכל.
אני מאמינה שאם ילד אוהב את בית-ספר ואת החברים שלו (לי למשל יש הרבה דברים טובים לאמר על בית הספר) אין סיבה להוציא אותו משם בכח. ולגבי בית הספר שלו - יהיה יותר קל לעשות דברים מקרוב בתקשורת של פנים מול פנים עם מורה ספציפית שתכירו.
בתי ספר אקסטרניים מאד מאד יקרים.

אמא ל 5, אני מלמדת במכינה הקדם אקדמית של אחת האוניברסיטאות בארץ. מאות תלמידים בכל שנה משלימים בשנה אחת, כיפית למדי יש לציין, את כל הנדרש על מנת להתקבל לאוניברסיטה. כך שבית הספר אינו סוף פסוק ואינו ההזדמנות האחרונה. יש דרכים אחרות להתקבל ללימודים גבוהים.

יעל,תודה. זה מה שחשבתי, אבל טוב לשמוע את זה ממישהו מוסמך. השאלה היא אם גם לפקולטאות מבוקשות (למשל רפואה, או מדעי המחשב) אפשר להתקבל כך. כי אם כן - הבן שלי צודק - בשביל מה לטרוח לעשות בגרות במגמה קשה, על הרבה יחידות, אם זה בכלל לא משנה.

המצב הוא אבסורדי בדיוק כמו שהבן שלך מתאר. עד כדי כך לא חשוב לעשות את הבגרות בבית הספר, שהשנה לא תיפתח, לראשונה, באוניברסיטה שלי מכינת בגרות!!! כי יש מכינת יום שנמשכת שנה שהציונים הניתנים בה מחליפים את תעודת הבגרות. השנה אף אחד לא נרשם למכינת בגרות כי כולם הבינו את ההגיון המלא לעשות את מכינת היום, להנות ולהתקבל לאוניברסיטה.
לגבי שאלתך על הפקולטות המבוקשות. אני יכולה רק להעיד על הפקולטות הנלמדות באוניברסיטה שלי - משפטים ומחשבים, בעיקר. יש לי המון תלמידים לשעבר שלומדים היום בפקולטות האלה לאחר שסיימו את המכינה בציונים מעולים. האוניברסיטה מחויבת למכינה בשמירת מקומות לתלמידיה.
אבל - חשוב לדעת - מסיימי מכינת הבגרות מקבלים תעודה המוכרת בכל מוסד אקדמי בארץ. המסיימים מכינת יום מקבלים תעודה המוכרת רק באוניברסיטה הספציפית בה מתקיימת המכינה ובמכללות האזוריות. לגבי מקצועות הרפואה למשל, יש לברר בטכניון ובמוסדות האחרים בהם יש לימודי רפואה, על מכינות אצלם ותנאי קבלה - כי לגבי זה אין לי כל מידע.

אמא ל-5: אכן, כדאי בכלל לברר את המיתוסים שגדלנו עליהם, וכמה שנים מראש.
למשל, היום אפשר להתחיל תואר באוניברסיטה הפתוחה, ואחרי כמה קורסים (תלוי בהישגים) אפשר לעבור לאוניברסיטה רגילה ולהמשיך שם את הלימודים לשנים ב וג. נדמה לי שמחשבים או מתמטיקה ומדעי המחשב הם אחד המקצועות בהסדר הזה.
ילד שלא רוצה ללכת לתיכון אבל גומר תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה מגיל 15 עד 17 - כבר יש לו נקודת פתיחה מצויינת ללימודי רפואה או פקולטאות מבוקשות אחרות. למה לו בגרות מעצבנת אם הוא יכול כבר להיות בעל תואר ראשון, ואז חלק מזה חוסך לו קורסים בפקולטה שרצה? למשל, רפואה אין באו"פ (קיצור לאוניברסיטה הפתוחה), אבל אפשר לגמור תואר ראשון במדעי החיים, ובוודאי חלק מהקורסים חופפים ויחסכו לו בלימודי רפואה. מתמטיקה ומדעי המחשב - יש ויש, ואפילו תואר שני בפתוחה, והמון תיכוניסטים לומדים באו"פ גם במקביל לתיכון.
בקיצור, היום יש הרבה אופציות פתוחות, ובנך צודק: לא בטוח ששווה לטרוח לעשות בגרות במגמה קשה.
למה לטרוח על הבגרות, כשאפשר להשקיע את אותה השקעה על משהו "גבוה" יותר, שאתה גם מרגיש שתורם יותר, ובלי כל מיני זבל של תיכון (המנהל שמתערב בתספורת שלך או בכל מיני שטויות כאלה, הרשמות ועונשים, חוקי בי"ס שהומצאו במיוחד כדי לבלבל את המוח לתלמידים, ועוד).
בשלב שהוא נמצא בו היום, כדאי לו לחשוב:
מה הוא היה רוצה ללמוד (אחרי צבא, אני מניחה?)?
איפה הוא היה רוצה ללמוד?
ללכת לפקולטאות שמעניינות אותו ולקבוע פגישה עם ראש החוג ולדבר איתו.
"למדתי ככה וככה, עכשיו הייתי שנה בניו זילנד והפסדתי בגרויות, מה אני יכול לעשות כדי לבוא ללמוד אצלכם?"
לפני פגישה כזאת: לברר על המכינות (באותה שנה שהוא עושה את י"ב הוא יכול לעשות מכינה אוניברסיטאית??? ההבדל הוא רק כספי, נדמה לי. ומה עם הפסיכומטרי? היום גם זה עניין כספי, שרק תלמידי האו"פ חוסכים אותו), לברר את הדרישות הכתובות בידיעון, ועוד.
אפשר לברר דברים נוספים:
למשל, מי שרוצה ללמוד רפואה ומגלה שהם דורשים בגרות כך וכך וגם פסיכומטרי כך וכך.
אבל באותה אוניברסיטה יש לימודי ביולוגיה/פיזיקה/כימיה, ושם יש יותר גמישות כי אף אחד לא צובא על פתחי הפקולטאות האלה.
מה התנאים להתקבל לאחד מהם?
באיזה תנאים יקבלו בפקולטה לרפואה את מי שסיים בהצלחה שנה א' בפקולטה למדעי החיים ולמד ביולוגיה?
כל מיני קומבינות כאלה.
כרגיל, אמא ל-5, צריך להיות יצירתיים... (ואפשר לשאול את בשמת).

בשמת וכולם - תודה!
עכשיו נותר רק לעבוד עם ה- teenager , וזה הולך להיות הכי קשה. צריך שהוא יסכים להקשיב, ולשמוע רעיונות ממני. הוא הרי יודע את הכל יותר טוב... בחיים לא הייתי מאמינה שזה יכול להיות כל כך מסובך, לנהל שיחה פשוטה עם בן 17...
נדמה לי שכולכם עדיין לא מנוסים בזה, אז מצפה לכם הפתעה. אחרי כל המחשבות המעמיקות איפה ישן התינוק, כמה להרים אותו על הידיים, לשים במנשא או עגלה, לשלוח לגן או להשאיר בבית - פתאום יש בבית מין ישות עצמאית, שאי אפשר לדבר איתה, ועוד פחות לדעת מה קורה איתה.
עיקר שיחותינו מתמצות במילים "בסדר" ו"לא משנה" מטעם הנער. (הראשונה כתשובה על כל שאלה, והשניה כשאני רוצה להבין ילותר טוב מה הוא מילמל מתחת לשפמו). יודעי דבר מבטיחים לי שאחר כך הם שוב נחמדים.

מה שיחות?
תדפיסי את מה שכתוב פה, תגידי לו ששאלת חברות שלך, והוא יקרא בזמנו.
אל תצפי ממנו ל "איזה יופי של רעיונות! תודה שנתת לי". אל תשאלי, אל תבקשי משוב.
בבוא היום, את תדעי איפה הוא החליט ללמוד לפי - לפקודת מי את תכתבי את הצ'קים (-;

גילה, זה באמת מה שתיכננתי לעשות. להדפיס, ושיקרא בעצמו.

_פתאום יש בבית מין ישות עצמאית, שאי אפשר לדבר איתה, ועוד פחות לדעת מה קורה איתה.
עיקר שיחותינו מתמצות במילים "בסדר" ו"לא משנה" מטעם הנער._
אמא ל 5 . את לא לבד!
(איזו הקלה זו בשבילי לדעת שאני לא לבד!)

אנהאטה א - ואיזה כיף לדעת ש אני גם לא לבד.
אני כבר חשבתי לפתוח דף להורים לבני עשרה - רוב הדפים כאן הם להורים לילדים די קטנים, וההתלבטת הגדולה היא למה לא גן וכיו"ב.

אני כבר חשבתי לפתוח דף להורים לבני עשרה
אז תפתחי!
מענין לדעת לאן אנחנו הולכים.

ואני מגלה, שמעולם לא הייתי בת עשרה.
כנראה הגיל אינו הכל.

אם נוח לו יותר בכתה, אז כדאי לחפש בי"ס אקסטרני טוב. הם מכינים לבגרות בלי כל הבלבול מוח מסביב.
תגידו - אף אחד לא נהנה פה בבית ספר חוץ ממני? איך אפשר להשוות בית ספר אקסטרני לבית ספר חברתי (וכן, בעיני זה ההבדל ביניהם).
ואם הוא צריך חברים כדי ללמוד - שימצא לו בן או בת זוג ללימודים
חברים הם לא בני זוג ללימודים. אפשר ללמוד איתם. (בדיוק היתה לי יום הולדת וקיבלתי מגנט שכתוב עליו שחברים הם המשפחה שאימצנו לעצמנו).

תגידו - אף אחד לא נהנה פה בבית ספר חוץ ממני?

גם נהנינו, גם סבלנו.
בשורה התחתונה, כנראה שהחוויה הזו שנראת "בית ספר" היתה אצלך חיובית במיוחד, ואצל אחרים נעה בטווח שבין טראומה ל-לא רע.

בכל אופן, אני לא מתגעגע לבית הספר אפילו לרגע.

ואני באמת בין אלה שנהנו מבית הספר. כמובן שהיו גם דברים מעצבנים, אבל בגדול - בכיתי בטכס הסיום... (לפני 26 שנה).
ולגבי הנער - הדפסתי לו, הוא גנח, אמר שזה ארוך מידי, שאתן תקציר, בסוף קרא קצת (או הכל, אי אפשר לדעת) וזרק הצידה. עכשיו נחכה מה יקרה כשנגיע לארץ.

סבלתי בבית הספר, סיימתי ומעולם לא הבטתי אחורה בכמיהה או געגועים.

אצלי, תלוי באיזה בית ספר...
בבית הספר שסבלתי בו, הייתי "חולה" כל הזמן...
בבית הספר שאהבתי, הלכתי לבי"ס גם חולה (ואני חטפתי כל וירוס חולף).
אבל שנאתי את המבחנים כל הזמן, שנאתי לעשות שיעורים (רציתי לקרוא ספרים ולרכב על אופניים), שנאתי כל מיני מורים דבילים עם שיעורים מעצבנים, שנאתי את הפחד שיתפסו אותי כשלא הכנתי שיעורים (תמיד הצלחתי להסתדר, כי הייתי תלמידה מצטיינת, אז בכלל לא "חיפשו" אותי, ולא פעם גם "קראתי" תשובות ישר מהראש), שנאתי את הצביעות.
שנאתי את הכורח והחובה שבאו מתוכי, לעולם לא להיכשל, לעולם לא ליפול, לעולם לא לקבל פחות מציון גבוה.

שנאתי את הכורח והחובה שבאו מתוכי, לעולם לא להיכשל, לעולם לא ליפול, לעולם לא לקבל פחות מציון גבוה.

בסוף כיתה ח' או ט' המחנך הזמין אותי עם "ההורים" כדי לדבר על "הפרפקציוניזם שלי". באתי עם אבא. הקשבנו בנימוס. אחר-כך הלכנו הבייתה וצחקנו עליו. מה הוא מבין? כולם במשפחה שלנו כאלה. אין ברירה אחרת (וכמובן, ברקע - אנחנו יותר טובים...).

אני דווקא די נהניתי מביה"ס.
אולי הייתי מתאימה ואולי פשוט הייתה לי חברה טובה, אז הכל היה כמו קטן עלינו.
לא ממש מכירה אף אחד מחבריי מביה"ס שממש שנא את זה. אבל אולי ב פרספקטיבה של זמן יהיו כאלו שיאמרו כך
>ורד לא יודעת<

אני לא מתגעגע לבית הספר אפילו לרגע.
ולאנשים?

ולאנשים?
אני בקשר עם חבר אחד מבית הספר. האחד שהשתלב בקבוצת חברים אחרת שלי.

ולאנשים?

כמעט כל החברים שלי מגיל בית הספר הם אנשים שהכרתי בחופשות ובמסגרות אחרות מבית הספר (נוער שוחר מדע).
ביניהם כמה מהדמויות הראשיות באתר הזה.
וכמו גילה, האחד שאני בקשר איתו השתלב בקבוצת חברים אחרת שלי.

ולאנשים?
טוב, לבעלי אני לא צריכה להתגעגע (בעצם בחודש האחרון כן). גם לחברה טובה אחת ועוד אחת בהתהוות לא.
זה שיש לי חברים משמעותיים מבית הספר זה לא מפתיע, ואם זאת לא מלמד סניגוריה על המסגרת הזו.

בשבוע שעבר פגשתי מישהי שלמדה איתי והיא נפלה על צווארי בנשיקות והתרגשות ואני ניסיתי מאוד להראות עליזה ושמחה, אבל בתכל'ס - לא הזיז לי.
לפני כמה שבועות פגשתי עוד כמה אנשים מהשכבה בחתונה וחוץ ממבוכה לא הרגשתי כלום.

בטח ובטח שאני לא מתגעגעת לסיטואציה החברתית בבית הספר. זוועה.

למבחנים הסטנדרטיים השפעות שליליות הרות אסון.

המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתה, שכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?

האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו? ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן. אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים. לפני למעלה מחמישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג'נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם מבחני הבגרות ועם המבחנים הפסיכומטריים, שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית-הספר התיכון, ו/או לאחר מכן.

אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלה. במחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה; אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית, או הפרטנית, הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי-הספר המקומיים שלנו. אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות -- המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים -- אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו. רק חבל שזה לא ניתן לעשותו בקלות ברמה הלאומית.

ואחר כך שואלים:
מדוע מדינת ישראל -- אל אף ההשקעה העצומה בחינוך -- נמצאת במקום כל כך נמוך בדירוג העולמי.

לא שאני חסיד גדול של הדירוג העולמי . . . !!

אני מסכים עם דוד שבית הספר מסריח מעובש.
אני חולק על הדעה ש ילדים אוהבים ללמוד מעצמם.

אמא ל-5

לדעתי, עלייך לשאול את עצמך מה מתאים לבנך ומה הוא רוצה, כשלב ראשון. העובדה שאין לך תקשורת איתו תמנע ממך לקבל החלטה נכונה עבורו.

אנשים כאן יכולים לספר לך על עצמם ולתת עצות, אבל הנסיון של כל אחד מלמד על עצמו. רק לפי מה שהצטבר בדף הזה תראי שיש כאן כאלה שמתאים להם: לא לעשות בגרות בכלל; לעשות בגרות אקסטרנית; ללמוד אצל מורה פרטי; להצטרף לבי"ס ולנסות להסתדר שם; ללכת למכינה כזו או אחרת; ללמוד באוניברסיטה הפתוחה; ללכת ישר לאוניברסיטה ולנסות להתקבל ללא בגרות. סליחה אם שכחתי מישהו.

אפשר לדון ארוכות בבעיות של מערכת החינוך, אבל זה לא ישנה את העובדה שבחינות בגרות פותחות דלתות מסוימות בחיים. אם רוצים לעבור באחת מדלתות אלה, צריך תעודת בגרות.

אם בנך מתעניין במחשבים, ייתכן אמנם שהוא יוכל לוותר לגמרי על בגרות וללמוד באוניברסיטה רגילה או פתוחה, ואולי אפילו לא ללמוד בצורה ממוסדת אלא לרכוש נסיון באופן עצמאי. אבל, זה תלוי באישיות שלו: כדי ללכת במסלולים אלה צריך אומץ להיות שונה, עקשנות להתמודד עם מכשולים שיופיעו, ויכולת התמדה. זה לא מתאים לכולם. גם אם בין קוראי האתר הזה יש אחוז גבוה של אנשים כאלה, יש לזכור שהם לא מדגם מייצג, וגם מדגם מייצג לא קובע מה נכון למקרה הפרטי של הבן שלך.

אם בנך רוצה ללמוד רפואה, הוא יצטרך כנראה לעשות בגרות. גם עם כל ההמלצות והראיונות לא נראה לי שיעדיפו אותו על עשרות המצויינים שרוצים להיכנס בכל שנה. אם הוא מסוגל לעמוד באתגר של 7 שנות לימודים אינטנסיביים, הוא יוכל כנראה להתמודד בקלות עם כמה מבחני בגרות. האם הוא רוצה בכך?

יתכן גם שהוא לא יודע בשלב זה מה הוא רוצה ומה הוא יכול לעשות. הרבה אנשים בגילו לא החליטו עדיין. אין טעם ללחוץ עליו מתוך הנחה שבסוף יבחר בלימודי רפואה או מחשבים. הוא יצטרך להגיע להחלטה כזו בעצמו. ייתכן שדווקא הבעת אמון מתמשך ביכולתו לבחור בעצמו, תגרום לו לחשוף התלבטויות בפנייך.

עוד דבר קטן שכדאי לזכור: בהנחה שבנך ישרת בצה"ל, מי שנכנס לצבא בלי תעודת בגרות סוגר לעצמו הרבה מסלולים מעניינים (רשימה מקוצרת ולא בדוקה - קורס טיס/חובלים, יחידות מובחרות מסויימות; ללא-קרביים - ממר"מ, קד"צים יוקרתיים). הרבה פעמים שאיפות שקשורת בצבא דווקא, יכולות לגרום לאנשים צעירים להשקעה רבה (למשל, אימוני כושר). אולי זה יתאים לך ולבן שלך.

בהצלחה.

באמת שאלת הצבא מאד הטרידה אותי, ותודה עבור המידע בנושא. גם מידע זה יועבר לנוגע לדבר. כל ההחלטות הן כמובן שלו, אך אני מנסה להביא לו כמה שיותר מידע. יש בי מידה מסוימת של רגשות אשמה על כך שהוצאנו אותו מבית הספר בכתה י"א. אמנם בילוי שנה בניו זילנד יש לה הרבה יתרונות, אך ללא ספק זה מסבך את העיניינים עם תעודת הבגרות. הבן שלי היה תלמיד מצטיין, ולא היה בכלל ספק שהוא רוצה תעודת בגרות, ועתה זה עלול להיות קשה יותר. מישהו יודע אם הצבא מוכן לדחות גיוס עד שישלים את בחינות הבגרות בצורה אקסטרנית?

עברה רק שעה מאז פתחתי וקראתי באתר זה, ובכול זאת נזקקתי רק לשתי דקות בשביל להיות מוקפת בהילה של אושר.
לראשונה בחיי אני מרגישה הזדהות עם אנשים הזרים לי, הזדהות ורצון עז לחבק כל אחד ואחד מכם על התרומה הרבה שלכם בפתיחת עוד זוויות ראיה בחיי בכל הנוגע לבית-ספר.
תבינו...אני הכבשה השחורה בבית. כי בחרתי בדרך הלא נכונה והיום אני יודעת את זה, בחרתי למות, לא הצלחתי ומצאתי את עצמי מאושפזת בבית החולים ולאחר מכן במחלקה הפסכיאטרית בצפת, ולפני ואחרי המחלקה יש לי מלא סיפורים על מה הכניע אותי, אבל מה שרציתי מעל הכל היה חיפוש אחר האושר, הצורך שלי להפסיק להיתלות על המצפון או דברים חסרי משמעות (לא שמצפון חסר משמעות מבחינתי אבל כאן לא הנקודה) ולרצות לחיות בשביל עצמי.
ואחת הבחירות שלי היתה: לא "להוציא" תעודת בגרות.

וזה מדהים איך אחרי כל כך הרבה דיכויים מצד משפחתי, שקלתי אף לחזור לבית ספר ולמצוא את עצמי כשרה לחיים ולמשרה מכניסה.
אבל.. וכאן נכנס כל האתר , אני עכשיו יותר מתמיד עומדת מאחורי החלטתי, ומודה לכם מקרב לב על עזרתכם.

תודה רבה רבה תמר.

ואוו, תמר!
מותר לשאול בת כמה את, ומה את עושה עכשיו?

ל-רחלי.
לשאלתך הראשונה: בת 16
ולשאלתך השנייה.. כאן הכשלת אותי, התשובה שלי תהיה מכלול של תשובות שלא בהכרח עונות על שאלתך.
אז נאלצתי לחשוב על ההקשר. אז אם בכוונתך מה מעשיי נכון לזמן זה בבית הספר.. התשובה לכך היא פשוטה:
מתוך כבוד לאימי אני לבינתיים אסיים את 12 שנות הלימוד שלי כבקשתה, ועוד עכשיו אנווט את חיי בדרך שאני רואה לנכון.
אם לא עניתי על שאלתך, את רשאית להעמיד אותי על טעותי. (וסליחה.. )

ודוד. אם הבנתי (ושוב זהו רק פירוש שלי לגבי הדברים שהמלצתי לי לקרוא) אז תודה.
ואני אוסיף ואומר כי אין דבר המשתווה לרוחניות, מודעות עצמית ואינטילגנציה רגשית.

תמר 16, עשוי להיות לך מעניין לקרוא עוד סיפורים http://ootips.org/horut/otheredu על נערים ונערות שבחרו לא להוציא תעודת בגרות (חלקם מפספקטיבה שלהם בתור מבוגרים), וגם את הסיפור הזה

והנה ציטוט קצר ממאמר של דני לסרי:
בפועל, רוב האנשים שעשו בגרות ימשיכו באותו מסלול ללא חיכוך ויחליקו אל עוד נתיבים סלולים ומאושרים על ידי אחרים ורק במאוחר בחייהם יגלו שהעובדה שישנו שביל סלול ונוח לפניך אינה בהכרח אומרת שאתה צריך ללכת בו. רק במאוחר הם יבינו שחיים אותנטיים לעולם, אבל לעולם, לא יכולים ללכת במסלולים ללא חיכוך ודורשים תמיד מאמץ יוצר של פריצת דרך.

תמר, אכן ענית על שאלתי באופן חלקי. התכוונתי לשאול גם במובן הצר (באיזו מסגרת את נמצאת, אם בכלל) וגם במובן הרחב (באילו כיוונים את מתפתחת, ואילו אופקים את חוקרת כעת). ובעצם פשוט רציתי שתכתבי עוד קצת על עצמך. ממעט השורות שכתבת שומעים שיש כל כך הרבה עוד שם בפנים!
ברכות, אני שמחה שמצאת אותנו.

אגב, תמר: אקדמיה דיאלוגית לבני נוער

עד שנה שעברה הממוצע שלי היה 7-8 השנה אני בי"ב והממוצע שלי ירד ל5, אני רוצה תעודת בגרות וממש לא בא לי להסחב עם הנושא הזה לשנה הבאה.
ללמוד לבד אני לא יודעת וגם לעשות שיעורי בית, כשאני לומדת למבחנים במקרה הטוב אני קוראת את החומר.
א.למה ירדתי פתאום? הרי את הרגלי הלמידה שלי לא שיניתי?
ב.האם יש לי סיכוי לעבור בכלל את הבגרות השנה?

קצת קשה להבין מדברייך מדוע ממוצע הציונים השתנה?
יש שינויים בבית הספר או שמשהו אחר שמעניין אותך?
תעודת בגרות חשובה, נסי להתרכז בנושאים שמעניינים אותך (מהמקצעות שאת לומדת בביה"ס)ולהניח למקצועות שאת מתקשה בהם.
יכול להיות שיש משהו במקצוע אחד או יותר שמפריעם לך, נסי להשתחרר מהם, והתרכזי בשאר.
בגרות חלקית בהחלט מקובלת, וזה לא סוף העולם לסיים כך את כיתה יב. ואל תשכחי יש לך עוד הרבה שנים לחיות ותוכלי ללמוד כמה שתרצי, והכי חשוב, את מה שתרצי.
בהצלחה!

היי לך.

את, ככל הנראה, ברתמזל. מאלה שמבינים די טוב משמיעה של השיעור בכתה, ומקריאה חד פעמית של החומר.

אבל מה, כנראה שב-י"ב - עם העומס הנורא גדול ואולי גם עם שיעורים מחופפים (או שאת עצמך פספסת כמה שיעורים?), או שפשוט ההספק של המורים גבוה יותר - זה כנראה כבר לא מספיק.

מה כן? אפשר לחפש חברים ללמוד איתם יחד (הרבה א/נשים מבינים יותר טוב כשהם מסבירים לאחרים. אולי אחד/ת כזאת/כזה יכול/ה לשבת איתך ולהסביר....), אפשר להחליט להתעקש וללמוד. הרגלי למידה (שחוק ככל שזה ישמע) זה דבר שאפשר לרכוש בכל גיל. אם באמת חשוב לך- את יכולה להושיב את עצמך (בכח) וללמוד. זה אולי יקח לך הרבה יותר זמן מהאחרים (כי את עוד לא יודעת אילו שיטות למידה טובות לך), אבל בהמשך זה יתאזן. מצדשני- אפשר לעשות את זה רק אם באמת חשוב לך.

אני מציעה לבדוק - כמו שכבר כתבו לפניי - האם זה באמת מה שאת רוצה. ואם את בוחרת להתכוונן לתעודת בגרות מלאה - אני מקווה שתהיה לך מספיק משמעת עצמית כדי להגשים את הבחירה שלך...

תלמיד ללא בגרות*

בגרות זה עוד אחד מהדברים שכל מדינה מפותחת מחייבת כדי להתקבל לרוב המוסדות להשכלה גבוהה. בישראל יש רק איזה שמונה טובים כאשר הפופולרים מביניהם הם בעיקר האוניברסיטה העברית בירושליים (כללי), הטכניון ומכון ויצמן למדע.

הבעיה היא, כמעט כמו בכל דבר בחיים, היא כסף. אין מספיק מקומות (וגם אין מספיק פרופסורים) והתחרות היא ענקית ולכן המדינה צריכה 'לסנן' את התלמידים. לדעתי המטרה של בגרות ופסיכומטרי היא בעיקר לסינון של תלמידים.

כן בגרות (כמו שהיא היום) היא בהחלט מיותרת (מבחינתי) מכיוון שהיא מחייבת השקעה והצלחה בהמון מקצועות בשביל להתקבל. חייבים לצבור לפחות 20 יח"ל חיצוניות ועוד מכתיבים לך באילו מקצועות אתה חייב להיבחן (אין בחירה). מן הראוי לציין שמותר לקבל בבגרות "מספיק בקושי" אחד.

אם כל אחד היה יכול לבחור, להשקיע ולהיבחן אך ורק במקצועות שבהם ירצה לעסוק בעתיד (כמו מתמטיקה ופיזיקה) כבר מכיתה ז', אחוז המצליחים היה גבוה בהרבה.

שליחה על ידי רוני* » 21 מאי 2005, 18:34

לכל אלו שכן עושים בגרות: מה שחשוב בבגרות זה הממוצע הסופי ולא כמות היחידות שעושים. כלומר יש את המינימום הדרוש 21 יחידות שכוללות את מקצועות החובה מתמטיקה, אנגלית, לשון, ספרות, היסטוריה תנ"ך ומדעי המדינה וצריך עוד מקצוע בחירה אחד בהיקף של 5 יחידות לא משנה איזה!!! (הכי קל זה גיאוגרפיה ). כשבאים להתקבל לאוניברסיטה כל מה שמעניין אותם זה כאמור הממוצע כלומר אם יבוא מישהוא עם 30 יחידות וממוצע 80 ויבוא מישהוא עם 21 יחידות עם ממוצע 90 יקבלו את התלמיד עם ה 90. כך שבניגוד לכל מה שמנסים למכור לכם בבית הספר שכמה שיותר זה יותר טוב המציאות עובדת אחרת. תעשו את המינימום הדרוש תשתדלו כמה שאפשר בכל אחד מהם ותבלו בשאר הזמן. מי שרוצה להתקבל לטכניון צריך שמקצוע הבחירה שלו יהיה פיזיקה או כימיה ולחלק מהמקצועות אפשרי ביולוגיה ובנוסף הוא צריך לעשות מינימום 4 יחידות מתמטיקה. וזהו!!!!
ועוד דבר אחרון המיתוס הזה שחייבים לפחות 4 יחידות במתמטיקה כדי להתקבל לפקולטה טובה הוא שטות אחת גדולה . מעבר לטכניון ולמקצועות כמו כלכלה או מינהל עסקים שדורשים את זה כל שאר המקצועות ה"יוקרתיים" משפטים, פסיכולוגיה, ארכיטקטורה, תקשורת וכו' יקבלו אותכם בזרועות פתוחות גם עם 3 יחידות.

התלבטות בעניין תעודת בגרות

אני השנה הייתי אמור להיות בי"ב אבל אחרי שכבר מי' אני מבין כמה הבגרות לא נחוצה לי
ולא רק זה
אני בן אדם שאוהב ללמוד
כמה לא למדתי כלום!
נשארתי בי בבית ספר בגלל שההורים שלי נורא רצו
והתנחמתי בזה שהיו לי כמהמורים ממש טובם (הם ממש היו בני אדם שלא כמו חלק מהמורים שאני ממש יכול להאמיןן שהיו רובוטים או סתם אנשים משועממים
שגררו את השיעמום איתם לתוך הכתה ואת החוסר חשיבה שלהם)
שכבדו אותי ואפשר גם היה ממש לדבר איתם
והם גם נתנו לי לצת מהכתה לאחר שסיימתי את החומר לאותו שיעור

או נתנו לי דברים מעבר לחומר הרגיל דברים מעניינים להסתכל בהם
ביא גזלו לי גם את זה
בגרויות בי עברתי עם ציונים גבוהים
אבל כהגעתי ליא הבנתי שלא למדתי כלום

ועכשיו בלי המורים הטובים זה היה ממש סבל
ממורה לתנ"ך שבשיעורים שלה בכלל לא פתחו ספר תנ"ך
ועד מורה לספרות שהכתיבה כמויות אדירות של חומר (אני לא יכול ללמוד משמיעה ואני לא יכול לקרוא מה שאני כותב (גם יש לי פתור מכתיבה)
אז לא ממש למדתי משהו אצלה אפילו לא הצלחתי לזכור את זה)
וסתם סבלתי אז החלטתי לצת מהמערכת המבחילה הזאת
לאחר מכן ישבתי את כול השנה ששנארה בבית בבית בגלל שההורים שלי
בהתחלה לא הסכימו לכבד את ההחלטה שלי ורצושאני יחזור לבית סבל
ועד שהם הבינו שההחלטה שלי היא סופית כבר היה לקרת סוף שנה ואז אני סיברתי להכנס למסגרת לשלוש חודשים שנשארו
ועכשיו אני מחוייב על ידיהם למצוא "מסגרת" לשנת הלימודים הזאת
ולצערי אי משהו קרוב לבית שלי שהוא גם מעניין
אבל מבחינתם כול מה שחשוב זה שאני יהיה במסגרת ולא משנה להם אם אני יהנה ממנה או לא
והם כמובן רומזים לי כול הזמן למסגרות שיוציאו אותי עם תעודות או תעודת בגרות (בעיקר לאלה)
וכול אלה בגלל שטיפת המוח הזאת שצריך בגרות

אולי תעניין אותך אקדמיה דיאלוגית לבני נוער.

תלמיד יקר. לפי מה שהתרשמתי, אתה עדיין תלמיד ועוד תהיה כל חייך. "לשעבר" שייך אולי למשרד החינוך. אתה רגיל לחשוב, אז תעצור רגע ותחשוב על עצמך. מה הכי מעניין אותך? אולי יש כמה נושאים. אפשר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, אפשר בקורסים וכמובן שאפשר לקחת שיעורים פרטיים. בעידן האינטרנט אפשר אפילו ללמוד לבד. ממליצה בחום להיכנס לאתר האוניברסיטה הפתוחה , לעיין ברשימת הקורסים ואם מצאת משהו מתאים, ללכת ליעוץ שלהם. ממליצה גם לקרוא באתר של יונת:http://ootips.org/horut/#teens
לבית סבל D-: אהבתי.

עוד סיפור לאוסף, על מנת להרגיע את החוששים.

אני אתחיל מהסוף (הטוב) של הסיפור. בימים אלה אני מסיים דוקטורט במדעים מדוייקים באוניברסיטה שווה באירופה. המורים שלי מתיכון לא היו מעלים בדעתם שמאיתי יצא דוקטור. בינינו, הם כבר היו בטוחים שבגרות לא תהיה לי. לפחות לגבי זה הם צדקו. אין לי בגרות, ומעודי לא נבחנתי בבחינת בגרות כלשהיא.

הסיפור (די בקצרה) הולך ככה. תמיד אהבתי ללמוד מה שעניין אותי. בבית ספר הגישה הזו לא הפכה אותי לתלמיד מאוד אהוד על צוות המורים. המשפט "אתה לא מממש את הפוטנציאל שלך" כיכב בכל פגישת הורים ותעודה אפשרית. חינוך ביתי לא היה אופציה ולכן לקחתי את הענינים לידיים והברזתי בכל הזדמנות. ככל שהתקדמתי בכיתות כן הלכו וירדו הציונים שלי. בשלב מסוים היתה לי שיטה של להבריז מהכל ורק להגיע למבחנים. במקצועות אותם לא אהבתי שיקפו הציונים את אהדתי למקצוע ובאלו שכן אהבתי שיקפו הציונים את חוסר אהדתם של המורים לשיטת הלימוד שלי. בכיתה ט' הועפתי מבית ספר. חיפושים קלים אחר בית ספר אחר הובילו אותי לאחד מבתי הספר הגרועים בעיר, שם ביליתי (רשמית בלבד) את כיתה י'. גם שם הברזתי בכמויות והיה ברור ששם אני לא אמשיך. ראוי לציין שכל זמן שהוברז מבית ספר נוצל יפה על מנת לתכנת במחשב. למדתי כל מיני שפות תכנות והיה ממש מגניב.

חיפושים אחר עוד בית ספר הובילו למסקנה שאאלץ ללכת לבית הספר הגרוע בעיר, שם יהיה חשש ממשי לשלומי הגופני, ולכן החלטתי לעשות קורסים באוניברסיטה הפתוחה במקום ללכת לבית ספר. כך יצא שלמדתי מחשבים באוניברסיטה הפתוחה במקום לעשות י"א י"ב, וכל שעות ההברזה שנוצלו לתכנות התבררו כמשתלמות ביותר.

כעבור שנתיים הגיע רגע הגיוס. את הצבא לא ממש עניין שאני לומד באוניברסיטה הפתוחה ולכן הייתי עם דפ"ר בשמיים וקב"א בקנטים. בקיצור לא משהו, למרות שהיום אני משוכנע שהיה אפשר לעשות משהו. לאחר השחרור נמאס לי ממחשבים והחלטתי לעבור למתימטיקה. הייתי עם קורסים שווי ערך לשנתיים לימודים באוניברסיטה הפתוחה ועל סמך קורסים אלה התקבלתי לשנה ב' לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. הטריק היה לא ללכת בדלת הקדמית ולנסות לשכנע את המזכירה שבאמת אפשר לשכוח לשניה מהחוקים ולקבל אותי בלי לדרוש ממני להשלים בגרות (או לעשות פסיכומטרי). במקום זה הלכתי ישר ליושב ראש החוג, הצגתי את עצמי ואמרתי לו שאני רוצה ללמוד מתימטיקה. הוא דיבר איתי קצת, הסתכל על גליון הציונים שלי ושאל :"שנה ב' מתאים לך?".

אחרי התואר הראשון עשיתי שני ואחריו הלכתי לדוקטורט. אחרי זה.... מי יודע, אולי אני אמצא את הזמן להשלים בגרות. בכל זאת כולם אומרים שזה נורא חשוב...

בנימה יותר רצינית. לכל מי שנמצא במצב של צורך בהשלמת בגרויות או לחילופין במאבק עם בגרויות אני הייתי בודק טוב טוב את האפשרות של קורסים בפתוחה (או כל אוניברסיטה אחרת - למשל קורסים לצעירים). אם המטרה היא להשלים בגרויות על מנת להתחיל ללמוד אז עדיף פשוט להתחיל ללמוד. לקחת קורסים (בפתוחה) שקשורים לתחום הלימודים ואז להתקבל על סמך קורסים אלה ללימודים במוסד המבוקש. אומנם המזכירה תעיף אתכם מכל המדרגות אבל עוד לא נולדה ראש החוג שלא תשמח לקבל סטודנטית שכבר יודעת משהו.

תודה שכתבת.

איתי תודה!

הי איתי, תודה גם ממני @}

אומנם המזכירה תעיף אתכם מכל המדרגות אבל עוד לא נולדה ראש החוג שלא תשמח לקבל סטודנטית שכבר יודעת משהו.
זו מודעות ל שימוש מגדרי בשפה העברית או שאני טועה?
מאיפה יש לך כזאת?

מאיפה יש לך כזאת?
זה לומדים באזרחות לבגרות

אומנם המזכירה תעיף אתכם מכל המדרגות
כבר מזמן לא. יש מבחר מסלולי מעבר רשמיים בין האוניברסיטה הפתוחה לשאר מוסדות הלימוד בארץ. הדרישה לקבלה ללימודים במוסד לימוד אחר כוללת בין 4 ל-8 קורסים באוניברסיטה הפתוחה עם ציון סביר (80-85). מי שעובר את הקורסים הדרושים מתקבל ללא כל צורך בבגרות או פסיכומטרי, ומקבל פטור מקורסים מקבילים במוסד אליו עבר.

המסלול הזה מעולה למי שמצליח לעמוד בו, אבל לא כל אדם יצליח להתמודד עם מסגרת הלימודים בפתוחה. כבר יצא לי לפגוש סטודנטים שניסו לעשות "מסלול מעבר" כזה, ופרשו בתחילת הדרך. בחינה פסיכומטרית ושיפור בגרויות הם הרבה יותר משמימים, אבל לרבים הם יהיו קלים יותר לביצוע.

_זו מודעות ל שימוש מגדרי בשפה העברית או שאני טועה?
מאיפה יש לך כזאת?_

אני חושב שנולדתי עם כזאת.

המסלול הזה מעולה למי שמצליח לעמוד בו, אבל לא כל אדם יצליח להתמודד עם מסגרת הלימודים בפתוחה. כבר יצא לי לפגוש סטודנטים שניסו לעשות "מסלול מעבר" כזה, ופרשו בתחילת הדרך. בחינה פסיכומטרית ושיפור בגרויות הם הרבה יותר משמימים, אבל לרבים הם יהיו קלים יותר לביצוע.

המסלול אכן לא מתאים לכל אחד אבל, וזה אבל מאוד גדול, לדעתי זה מאוד מאוד מוזר שלאנשים יותר קל לחרוש על בגרויות ופסיכומטרי משמימים מאשר פשוט להתחיל ללמוד. לדעתי הסיבה לכך היא לא שהלימודים באוניברסיטה הפתוחה יותר קשים מעשיית/השלמת בגרויות אלא פשוט שהמערכת מעודדת בגרויות ולא מעודדת שום דבר אחר. יש מליון בתי עזר להשלמת בגרויות אבל בשניה שמישהי רוצה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה מיד כולם קופצים ואומרים: זה נורא קשה! כל הכבוד אבל תדעי שזה לא מתאים לכל אחת, אני מכיר המון אנשים שהתחילו ולא סיימו..... אולי עדיף שפשוט תשלימי בגרויות, הרי יש המון בית-ספר להשלמת בגרויות, לבטח תמצאי אחד טוב...

לדעתי העובדה שכל המערכת בנויה כדי לעודד אנשים ללמוד נושאים שבד"כ לא קשורים כלל לתחום הלימוד המבוקש (למשל בגרות בספרות למי שרוצה ללמוד מתמטיקה, או פסיכומטרי למי שרוצה ללמוד כל תחום שהוא) אך מפחידה ומזהירה ברגע שיש אופציה ללמוד משהו פרקטי שלא בדרך הרגילה (למשל קורסים במתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה למי שרוצה ללמוד מתמטיקה) מעיד על כשל מערכתי חמור. אנשים משקיעים זמן רב וכסף רב בקורסים אשר לא תורמים להם ידע (פסיכומטרי) ובקורסים שלא מעניינים אותם (בגרויות לסוגן). פשוט בזבוז.

ואני גם יודע שמערכת החינוך עושה מאמצים גדולים כדי לשמר מצב זה. למשל נודע לי כי משרד החינוך חייב את האוניברסיטאות לא להעניק לתלמידים מתחת גיל 18 תואר ראשון אם אין להם תעודת בגרות. מידת האבסורד לא תיאמן! היה לי חבר באוניברסיטה בתואר הראשון שהתחיל לקחת קורסים כשהיה בגיל 14. הוא היה משוט מעולה ולאחר שלוש שנים היו לו מספיק קרוסים כדי לסיים תואר. אבל הוא היה חייב לעשות בגרויות בגלל ההחלטה של משרד החינוך. תארו לעצמכם נער שסיים קורסים מתקדמים במתמטיקה באוניברסיטה שיושב לעשות בגרות במתמטיקה.....

לדעתי זה מאוד מאוד מוזר שלאנשים יותר קל לחרוש על בגרויות ופסיכומטרי משמימים מאשר פשוט להתחיל ללמוד
פסיכומטרי ובגרויות דורשות הרבה השקעה של זמן, אבל מעט מאד חשיבה (כי בעצם לא צריך ממש ללמוד ). לרבים (לדעתי, לרוב) חשיבה היא הפעולה המאומצת והכואבת ביותר (ולכן רוב האנשים אינם חושבים).

אם זה נראה לך מוזר, יש לך כנראה השקפה מאד אופטימית על הטבע האנושי.

דרך אגב, ל"מערכת" יש השקפה מאד חיובית על מסלולי המעבר, וצעירים רבים, תלמידים וחיילים, מגיעים אליהם. הבעיה היא שחלק מהם מגיעים לשם לא מתוך עניין, כי אם מתוך מטרה לקצר את דרך לתואר (ולסטטוס), ולעיתים הם גם נדחפים לשם על-ידי ההורים, שמאושרים לספר שהילד לומד באוניברסיטה [הילדים שלהם קצת פחות מאושרים, וקצת יותר נושרים].

אנונימי

חבר טוב שלי עשה תואר ראשון בביולוגיה באונ' הפתוחה.
התקבל למסלול ישיר לדוק' בוויצמן.
בקיץ האחרון סיים בהצלחה את הדוק' בוויצמן והתקבל לPOST באונ' סופר נחשבת בארהב, כולל מלגה שמנה בצידה, המאפשרת לאישתו החביבה להמשיך לגדל את שלושת ילדהם בבית.

_לדעתי זה מאוד מאוד מוזר שלאנשים יותר קל לחרוש על בגרויות ופסיכומטרי משמימים מאשר פשוט להתחיל ללמוד
פסיכומטרי ובגרויות דורשות הרבה השקעה של זמן, אבל מעט מאד חשיבה (כי בעצם לא צריך ממש ללמוד ). לרבים (לדעתי, לרוב) חשיבה היא הפעולה המאומצת והכואבת ביותר (ולכן רוב האנשים אינם חושבים).

אם זה נראה לך מוזר, יש לך כנראה השקפה מאד אופטימית על הטבע האנושי._

אנשים מטבעם הם יצורים סקרנים. מבט אחד על ילדים טוב ממאה אלף מילים בנושא. אני מסכים שנראה כי להרבה מאוד אנשים חשיבה ולמידה זה עונש. זה מצביע על כך שבשלב מסוים בתהליך ההתבגרות של בני-אדם בחברה שלנו, משהוא מאוד מתקלקל. בתי הספר במתכונתם הנוכחית הם הם האשם לכך. בבית הספר לומדים הילדים כי לימוד הוא עונש. כי לימוד הוא משהוא שצריך לעשות בזמנים מסודרים הקבועים עבורך מראש. כי לימוד אין מטרתו להשיג ידע כי אם לעבור את המבחן. כי לימוד הוא קשה וצריך להשקיע בו הרבה זמן. לא פלא שלרוב תוצרי מערכת החינוך יש בגרות (אפילו לא רעה) אבל (בד"כ) ידע מינימלי ופחד נוראי מלימוד.

ואגב ההשקפה שלי היא מאוד לא אופטימית על הטבע האנושי. אם החברה מצליחה לקחת ילדים סקרנים ואוהבי למידה וחקרנות ומייצרת מהם, תוך עיוורון מוחלט ומתוך כוונה טובה, בוגרים שמשוכנעים שלימוד זה סיוט זה אומר הרבה דברים רעים על הטבע האנושי.

דרך אגב, ל"מערכת" יש השקפה מאד חיובית על מסלולי המעבר, וצעירים רבים, תלמידים וחיילים, מגיעים אליהם. הבעיה היא שחלק מהם מגיעים לשם לא מתוך עניין, כי אם מתוך מטרה לקצר את דרך לתואר (ולסטטוס), ולעיתים הם גם נדחפים לשם על-ידי ההורים, שמאושרים לספר שהילד לומד באוניברסיטה [הילדים שלהם קצת פחות מאושרים, וקצת יותר נושרים].

אני לא מבין איך ניתן להסיק על ההשקפה החיובית של המערכת של מסלולי המעבר. עצם קיומם של תלמידים וחיילים רבים המגיעים עליהם לא מעיד על דבר. מעבר לכך מה רע בלקצר את הדרך אל התואר? אם אני כדי להתחיל ללמוד את מה שאני רוצה, צריך קודם להשלים 200 בגרויות ואז להוציא 2544 בפסיכומטרי או לחילופין לקצר את התהליך בשנה ולהתחיל ללמוד מיד אני מעדיף לקצר. זה שיש הורים שדוחפים את הילדים שלהם ללכת מוקדם לאוניברסיטה זה בכלל נושא אחר, זה אשמת ההורים.