תוהה לגבי זוגיות

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

אני בטוחה שיש דפים רבים לגבי הנושא אבל בוער לי לפתוח דף שכולו בשאלת תהיות ותובנות ...
והנה אני מתחילה -
ואני משתמשת בלשון נקבה לשם ההפשטה ולשם המציאותיות ...
למה יש בחורות שצריכות לעשות עבודה מורכבת,תודעתית והתפתחותית על מנת לפתוח את הלב , לאפשר אהבה , ולפגוש את אהוב ליבה
בעוד שאחרות לא עוברות תהליכים כאלה ופשוט פוגשות ,מתאהבות , נאהבות ע"י האחר ומתחתנות ?

[עודד*]

לתוהה שלום
כמו שאפשר להבין מהשם אני "גבר" ואני אשתמש בלשון זכר.

השאלה שלך באמת מעניינת והגישה בה פתחת את הדף מעניינת יותר היות והיא יוצאת מתוך נקודת הנחה שזה באמת תלוי בנו ולא במי שאנחנו פוגשים.

אדם שלא אוהב את עצמו, שלא מקבל את עצמו את גופו את חסרונותיו וגחמותיו לא יוכל לאהוב מישהי אחרת.
גם אם אדם זה יהיה שותף למערכת יחסים שתכלול ילדים (אפילו שלו), לא ניתן לאהוב אפילו אותם למרות שזה לכאורה קל יותר למי שלא אוהב את עצמו.

אהבת העצמי היא ההפך מאגואיזם כמו שאולי ניתן לחשוב. אהבת האני היא היכולת להיות אתה, להיות חופשי מהאיסורים שאתה מטיל על עצמך ומהכלא שהחברה עוזרת לנו לבנות סביבנו. היכולת לקבל ולאהוב את עצמך אם כל מגרעותיך, חסרונותיך מלמדת אותך לאהוב מישהי אחרת שגם היא אנושית כמוך.

נשמע פשוט D-:

[זהבי_ת*]

שאלת שאלה מעניינת באמת עבורי.
לאורך חיי ומסעותי, זו שאלה שתמיד עולה וכל פעם היכן שאני נמצאת- יש לי תשובה רלוונטית לאותה נקודת זמן בלבד..
לפעמים השאלה באה במעטפת קצת שונה: למה יש נשים שיש להן ילדים ולי לא? אני הרי מודעת וצומחת....
(עכשיו זה כבר השתנה )
למה לכולם מסביבי יש מכונית ולי לא?
וכן- עדיין- למה אין לי בן זוג? למה ההיא כל כך מצליחה בקריירה והיא פחות מוכשרת ממני?
התשובה שהיום הכי נראית לי זו התשובה של הבת שלי בת ה3 : כי ככה .
בערבית קוראים לזה :מכתוב.
לכל אחד יש את דרכו, לכל אחד יש את הכלים שקיבל ואת ההתמודדיות שקיבל על מנת לצמוח.
המדדים שהחברה שלנו יצרה לקביעת מה הצליח ומה לא, הם חיצוניים ולעולם לא יכולים באמת למדוד משהו משמעותי.
אם אשה לא מוצאת בן זוג והכאב ו/תחושת ההחמצה מביאים אותה למסע פנימי אישי, להיכרות מעמיקה עם עצמה, לקבלה והכלה, הרי שהיא בעצם קיבלה מתנה.

[כרמל_האורחת*]

למה יש תינוקות שיונקים כל שלוש שעות יום ולילה וכאלה שישנים לילה שלם מגיל חודשיים?
למה יש ילדים שעושים כל מה שהגננת רוצה וכאלה שמתעקשים לעשות מה שהם רוצים?
למה יש כאלה שמקבלים בכל המבחנים בביה"ס 100 בלי להתאמץ וכאלה שיורקים דם בשביל להוציא 70?
למה יש עשירים ועניים? גבוהים ונמוכים? יפים ומכוערים?
וכו' וכו'...
כשם שפרצופיהם שונים... כל אחד עם 'החבילה' שלו, אופיו, חבריו, משפחתו ומה שמשפיע ומעצב את מסלול חייו.

[זוגיות*]

בדיוק כמו כרמל האורחת, מרגישה שזה הגיוון האנושי, היופי של האפשרויות בבריאה.
מי שלא טוב לו היכן שנמצא - מוצא עצמו מתוסכל/מיואש/עושה עבודה/משלים, איך שלא תקראי לזה.
מה שבטוח שמצבים כאלו, שמעלים תהיות, כפי שאת העלית, בהחלט דוחפים חלק מהאנשים לעבודה פנימית... אולי רק בשביל זה יש שונות?
לפיתוח העבודה הפנימית ולהתפתחות?
מי יודע?

[מיכלונת_פה*]

מאוד מזדהה עם הנושא... אני שמתי לב שיש לי איזושהי אמונה שאומרת ש "אני צריכה לעבוד על עצמי ולאהוב אתת עצמי ובלה ובלה לפני שיכול להיות לי בן זוג שיאהב אותי באמת" ... אז זו המציאות שאני יוצרת... אני מניחה שלבנות אחרות אין את הסיפור הזה, ולכן (בין היתר) יותר קל להן להתפנות ליחסים עם מישהו אחר...

[הגשמה_עצמית*]

בעוד שאחרות לא עוברות תהליכים כאלה - הן עוברות תהליכים אך תהליכים האופיינים להן. לדעתי, כל אחד נמצא, בכל שלב בחייו, באיזשהו תהליך. השוני בתהליכים נובע מההבדלים בין בני האדם, מהתרבות אליו האדם נולד וחונך בה, מהאופי שלו ומרמת המודעות שהוא מפתח במשך חייו.
ופשוט פוגשות ,מתאהבות , נאהבות ע"י האחר ומתחתנות ? - מה שנראה פשוט לא בהכרח כך.
יש נשים שלא עשו עבודה מורכבת,תודעתית והתפתחותית ... בנושאים שונים, ומצטערות על כך.
החיים מורכבים ולעיתים תמצאי את עצמך ממשיכה לישאול אותן שאלות (אותה הנוסחה בתכנים שונים).
במקום להיות ממורמרת מכך שהדשא של השכן ירוק יותר - תטפלי בשלך הכי טוב שאת יכולה (הדשא לצורך העיניין משקף את נפשך ומאווייך). יום-יום תשקי, תטפחי בלי לעשות השוואות (לעיתים יהיו עשבים לא רצויים, תולעים, קני נמלים מזיקות, לעיתים יהיה מעייף לתחזק אותו, אבל הוא שלך ובאחריותך).
אני מתרשמת מדברייך שאת מאוד מודעת לעצמך, אוסיף שינוי קטן אך משמעותי בעיניי:
..עבודה מורכבת, תודעתית והתפתחותית על מנת לפתוח את הלב, לאפשר אהבה.. - לעצמך, קודם כל! (מצטרפת לרוח דבריו של עודד).
בחיפוש אחר אהבה לעצמך תמצאי שקט נפשי. (ו ..הכל יחסי (-: ).

[יעלי_לה]

הגשמה עצמית, הוצאת לי את המלים מהפה.

[הגשמה_עצמית*]

אמונה שאומרת ש "אני צריכה לעבוד על עצמי ולאהוב את עצמי ובלה ובלה לפני שיכול להיות לי בן זוג שיאהב אותי באמת" אז זו המציאות שאני יוצרת...אני מניחה שלבנות אחרות אין את הסיפור הזה, ולכן (בין היתר) יותר קל להן להתפנות ליחסים עם מישהו אחר...
לדעתי, מי שמרוכז בעצמו יתר על המידה לא פועל לטובתו. באהבה עצמית הכוונה היא לחיות עם עצמך בשלום, ודרך זו תאפשר להפיק יותר הנאה ועניין בחיים עצמם, כלומר שדה הראייה הנפשי מתרחב.
במקום להשקיע הרבה אנרגיה בלנסות להשיג דברים (ולהיות ממורמרים שלא משיגים אותם), כדאי לנתב את האנרגיה בלטפח, לשמור ולהעריך את מה שיש.
המרגיעון שיצא: "ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב - כאן ועכשיו"

[בודהה_בגרוש*]

כי חלק יפות ומאוזנות וחלק לא

[הגשמה_עצמית*]

כי חלק יפות ומאוזנות וחלק לא
להיות יפה? - (יופי פנימי/ יופי חיצוני) נושא לא חד משמעי וניתן לפרשנות...
להיות מאוזן? - גם נושא שנוי במחלוקת...
איזה אפשרויות יש?
מאוזן/נת + יפה.
מאוזן/נת + לא יפה.
לא מאוזן/נת +יפה.
לא מאוזן/נת + לא יפה.
מאחר וכל אפשרות נתונה לפרשנות אישית , לפי השקפתי, יש לך, תוהה לגבי זוגיות, סיכוי טוב מאוד לפגוש את אשר חשקה נפשך בדרך של -
עבודה מורכבת,תודעתית והתפתחותית על מנת לפתוח את הלב , לאפשר אהבה ....

[עודד*]

שאלה נוספת שאני רוצה להעלות היא מהי בעצם זוגיות? מה ההבדל בין זוג ובין זוגיות?
האם זוגיות היא אותה ישות סינרגית הצומחת יש מאין מחיבור בין בני זוג שפעם פשוט קראו לה אהבה?
האם זוגיות היא המצאה חדשה יחסית של תפיסת עולם חומרנית המייצרת יעדים ששווה להוציא כסף עליהם?
האם זוגיות היא הסתפקות במועט מן קשר של "אהבה לייט"? סוג של ידידות במקום חברות?


למה בעצם לא קוראים לדף תוהה לגבי אהבה.

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

שאלות יפות שאלת עודד ..
מישהי פעם אמרה לי שהמושג זוגיות היא המצאה ישראלית ואין לה אח ורע בשום שפה
ברמה כלשהיא זה באמת מפריד את האינטימיות מהעניין - שני בני הזוג מדברים על ה "זוגיות" כישות נפרדת
אולי זה חלק מהחאפריות והרצון להשאיר דברים ברמה שטחית ואולי באמת המצאה שיווקית
ועדיין אני תוהה לגביה ולא לגבי אהבה כי אהבה ברוך השם יש לי מהסביבה ויותר ויותר מעצמי .

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

הגשמה עצמית
דברייך מרגשים ופותחים את הלב
תודה רבה רבה

[דלעת_דקורטיבית*]

שאלה נוספת שאני רוצה להעלות היא מהי בעצם זוגיות?
האם זוגיות היא הסתפקות במועט מן קשר של "אהבה לייט"? סוג של ידידות במקום חברות?

יש אנשים שאני מאוד אוהבת, אבל לא יכולה להיות איתם בזוגיות. לפעמים בגלל שהם לא רוצים. לפעמים בגלל שזוגיות בינינו לא יכולה לעבוד.

אהבה הכרחית לזוגיות, אבל לא מספיקה.
זוגיות דורשת עוד הרבה עבודה (מעבר לעובדת קיומה של אהבה), ויש לה גם עוד היבטים מעבר לאהבה (כמו - שותפות בכל מיני היבטים של החיים).

[עודד*]

שלום דלעת דקורטיבית
מדבריך משתמע שזוגיות גבוהה בהיררכית הרגשות יותר מאהבה?

כמובן שאני לא משווה את זה עם "אני אוהב לאכול סלט" שהוא סוג של רדידות שפה... אבל לדעתי היא נמצאת על סולם ערכים אחר.

מעניין באמת לעשות מחקר בלשני על תולדות המונח "זוגיות".

אנסה לתאר מה חשבתי:
אהבה היא רגש הנמצא בתוך האדם. ציניקנים אולי יגידו שמדובר בהפרשת חומר כימי למחזור הדם ואני לא אתווכח איתם. אהבה היא תוצר של החלטת אדם לבחור במודע במסלול חיים מסוים ולדבוק בו לנצח (לפחות כך זה נראה בזמן קבלת ההחלטה). ההחלטה פנימית הזו מחייבת את האדם ומעידה עליו פנימה וההמעידה עליו כאדם. אני מניח שבגלל זה אנחנו אוהבים את ילגמה לכך היא ילדינו שאנחנו חושבים שהם מקסימים ויפים בשעה שבאופן אוביקטיבי הם די דומים לילדים אחרים שהיינו אוהבים אם הם היו ילדינו.

היבט נוסף שחשבתי עליו (ולא אפתח אותו כעת) הוא שאהבה יכולה גם להיות חד צדדית....

להבדיל מאהבה זוגיות נתפסת בעיני כמשהו חיצוני יותר, קל יותר, מוחצן יותר, תלוש מבחירות שאדם עושה בחייו. למשל היות והילדים שלנו הולכים לישון מאוחר סקרנים למינהם מתענינים מתי יש לאשתי ולי זמן לקיים יחסי מין. אבל השאלה הרפלקסיבית שלהם אחרי שאנחנו מספרים שהילדים שלנו הולכים לישון לפעמים אחרי חצות היא "ומה עם הזוגיות?".
האם זוגיות יכולה להיות חד צדדית?

[חמו_מה*]

להבדיל מאהבה זוגיות נתפסת בעיני כמשהו חיצוני יותר, קל יותר, מוחצן יותר, תלוש מבחירות שאדם עושה בחייו

מעניין, דווקא אני רואה את הדברים הפוך לגמרי. אהבה נתפסת בעיני כמשהו גם פנימי וגם חיצוני, תלוש מבחירות, ואילו זוגיות היא בנייה פנימית לטווח ארוך, שמטרתה להפוך שניים לראש אחד - עבודה שאולי מסתיימת רק באין סוף - ולכן מחייבת אותנו לעבוד עליה תמיד. כמו הזוג הזה שבא לרופא, והבעל אומר על הרגל של אשתו : "כואבת לנו הרגל"

[חמו_מה*]

וכן, זוגיות יכולה להיות חד צדדית. אני מכירה כאלה שבתוך ה"זוגיות" חושבים אך רק על עצמם. הצד השני נמצא בזוגיות חד צדדית.

[דלעת_דקורטיבית*]

מדבריך משתמע שזוגיות גבוהה בהיררכית הרגשות יותר מאהבה?
לא חושבת שלרגשות (כלשהם, לא רק המדוברים כאן) יש היררכיה. אם השתמע מדברי משהו כזה, אז לא הסברתי עצמי טוב.
זוגיות היא גם לא בדיוק רגש, למרות שאולי יש איזשהו רגש של זוגיות. זוגיות היא סוג של יישות, בעיני.

מעניין, מה שאתה אומר על אהבה אהבה היא תוצר של החלטת אדם לבחור במודע במסלול חיים מסוים זה דווקא מה שאני חושבת על זוגיות (אם כי לא בהכרח לנצח. זוגיות יכולה להיות גם החלטה זמנית, רגעית, ועוד כל מיני וריאציות). אהבה בעיני היא משהו שהוא פחות מבחירה ויותר "קורה".
גם אני חושבת שאהבה יכולה גם להיות חד צדדית.... וזוגיות לא.

[עודד*]

מעניין שאותו המושג מקבל פנים שונות ואולי אפילו הפוכות אצל אנשים שונים.
אהבה היא משהו פנימי שיש לו הרבה פעמים ביטוי חיצוני בעוד שנראה לי שזוגיות חייבת להתקיים גם במישור הקיומי ארצי. צריך זוג לזוגיות.

אני לא מכיר זוגיות חד צדדית אבל מה שאת מתארת לא נשמע כמו זוגיות אלא שני אנשים שחיים ביקומים שונים וחושבים שהם ביחד אבל בעצם אין להם נקודת השקה

[חמו_מה*]

אולי בוא נסכים, שגם באהבה וגם בזוגיות יש פנימיות וחיצוניות. עדיין, לדעתי, באהבה אין צורך בחוזק אישותי, גם אישיות חלשה אוהבת, לאהוב זה יחסית קל. אבל זוגיות..... , בוא נניח, שכל אדם הוא שונה טוטלית מאדם אחר. האהבה לא מגשרת על זה. הזוגיות כן. ולכן היא דורשת עבודה. עבודה פנימית.

[בשמת_א*]

לדעתי, אהבה היא רגש.
זוגיות היא מערכת יחסים.
אין התחרות בין המונחים האלה. כשמדברים על "אהבה" מדברים על הרגשות שאנשים חשים זה לזה, ויש כל מיני סוגים של אהבה.
כשמדברים על "זוגיות" הכוונה ליחסים בין שני בני הזוג: איך הם מתנהלים, איך הם מתקשרים וכו'.
אלה שני דברים שונים, אף על פי שיש קשר ביניהם.
אי אפשר לדרג אותם, אלה שתי הסתכלויות שונות עם פוקוס שונה, אף על פי שאת שתיהן אפשר למצוא בנישואין (נגיד. אפשר להתפלפל ולדבר על נישואין בלי אהבה, אבל אין נישואין בלי זוגיות אלא יש זוגיות טובה או רעה וכל מה שביניהן...).

[דלעת_דקורטיבית*]

לעודד,
אבל מה שאת מתארת

מה אני מתארת? ואיך הגעת למסקנה מרחיקת הלכת הזאת?

[עודד*]

חמו מה - ניתוח מעניין. אני לא חושב שקל לאהוב למרות שיותר קשה לדעתי בלי אהבה (כלומר קשה בכל מקרה?)

אני חושב שאהבה היא המגשרת על פני ההבדלים. כאשר שני אנשים שונים חולקים עולם משותף הדומה בינהם לא מפריע. מה ששב ועולה במהלך כל הקשר זה השוני. אהבה לדעתי היא היכולת לקבל את השונה. לא לנסות לשנות אותו, לא להיות מתוסכל ממנו, לא להסתכל בקנאה על אחרים/אחרות שאצלם בנקודה הזו אין שוני....

במילון כתוב שזוגיות היא "היחסים בין בעל ואשה או בין בני זוג החיים כבעל ואשה: החיים כזוג". הגדרה זו כוללת מן הסתם את העובדה שהקשר כולל יחסי מין (לפחות ברוב המקרים) ולדעתי הזוגיות אינה שייכת לאדם. הזוגיות שייכת לזוג. ברגע שהם אינם חיים כזוג אין יותר זוגיות אבל בהחלט יכולה להשאר אהבה.

[עודד*]

לדלעת דקורטיבית שלום

השאלה היא מדוע ההתאהבות מתרחשת? מה גורם לה? מה מצית אותה? מה גורם לפלוני ואלמונית (או וריאציה אחרת) להתאהב?
לדעתי, מסר או שדר כלשהו המצליח לחדור מבעד למסננים שלנו ולהצית או להפעיל משהו בתוכנו. אני רואה בכך החלטה - אולי לא תמיד מודעת - שאנחנו מקבלים ברגע החשיפה - האם לאפשר את הפעלת המנגנון - או ברגעים שקדמו לו בהם הקמנו והגדרנו את מערכות הסינון הללו.

למשל, אני חושב שאני לא אתאהב בגבר כי יש לי מחסום שפשוט מנפה כל גבר שאני פוגש (בהקשר של אהבה זוגית). אני חושב שלא אתאהב באשה אחרת בנוסף לזוגתי כי אני מונוגמי קלאסי. זה לא בגלל שהם לא ראויים לאהבתי אלא בגלל שכך החלטתי ובחרתי בהתאם למערכת הערכים שלי ולתרבות שלי.


ולסיום לגבי שאלתך. כאשר כתבתי "מה שאת מתארת" כוונתי לחמו מה שכתבה "אני מכירה כאלה שבתוך ה"זוגיות" חושבים אך רק על עצמם. הצד השני נמצא בזוגיות חד צדדית". להבדיל ממה שאת כתבת גם אני חושבת שאהבה יכולה גם להיות חד צדדית.... וזוגיות לא - שבנושא הזה אני מסכים איתך מאד.

[הגשמה_עצמית*]

השאלה היא מדוע ההתאהבות מתרחשת? מה גורם לה? מה מצית אותה? מה גורם לפלוני ואלמונית (או וריאציה אחרת) להתאהב?
מהי זוגיות? מה ההבדל בין זוג ובין זוגיות?
שאלות ענקיות.
כל כך הרבה ספרי הגות, רומנים, מחזות, שירים , מאמרים ועוד, ועוד, נכתבו על מהות האהבה.
פנים רבות לאהבה.
פנים רבות לזוגיות.

[חמו_מה*]

נדמה לי שהתובנות לגבי אהבה וזוגיות משתנות עם השנים. בתחילת הזוגיות בטח חשבתי מחשבות דומות לעודד. הרגשתי שהכל תלוי בי, ובמערכות השליטה המעולות שניחנתי בהם. היום, אני חושבת שראוי לאדם, לא לבטוח במערכת הסינון שלו, אנחנו לא תדיראן, אנחנו בס"ך הכל בני אדם, שיכולים לעבוד בעיניים על כל מערכות הסינון בעולם, גם של עצמנו.
במילים פשוטות אולי עדיף לא לומר אני כזה וכזה לכן לא יקרה לי, אלא אני מודע, שיכול לקרות, ולכן אני נשמר.

[עודד*]

חמו מה.

אני חושב שלפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בה. זה נכון לא רק בהקשר המיני. גם בהקשר של "להעלים" מס, לגנוב אור "כתום" ברמזור, לעבור "בקצת" את המהירות המותרת, לגנוב כי "כולם" גונבים.

מעניין שבהקשר של תדיראן יש מערכות סינון פסיביות שמטפלות רק במה שנכנס אליהן בדרך אל היעד המאובטח. מנגד יש מערכות סינון אקטיביות שלא מחכות להפרעה אלא מנסות ליצור מציאות בה ההפרעות פשוט לא קיימות.

[חמו_מה*]

אהבתי את המשל על תדיראן.
אבל האם באמת בחיים אפשר "ליצור מציאות בה ההפרעות פשוט לא קיימות ?" מסופקני.

[עודד*]

במובן מסוים זה מה שעושות קהילות כמו דתיים המגדירות לחבריהן גבולות צרים יותר של מותר ואסור (למשל הפרדה בין בנים ובנות בבית הספר או בחוף רחצה).
גם חינוך ביתי הוא סוג של חינוך שבו חלק מההפרעות של בית הספר לא קיימות....

[הגשמה_עצמית*]

מחשבות על אהבה וזוגיות:

"עצמי" +"עצמי" = "זוג"

הגורמים המעצבים את ה"עצמי" מרגע היווצרותו ועד יום מותו הם:
הגנים – הצופן הגנטי הטבוע בנו.
הנשמה – האנרגיה הרוחנית שבנו.
התנייה פיזיולוגית – התגובות שלנו באמצעות הכימיה שבגופינו.
התניה תרבותית וחברתית – הקודים, החוקים והכללים על פיהם אנו מחונכים.

ה"עצמי" אינו מושלם, הוא מודע לכך - ב"עצמי" יש מגוון רחב של תכונות (חלקן מוצאות חן בעיני עצמו, וחלקן לא) ,ולכן יש קונפליקט תמידי בנפשו. ה"עצמי", על מנת ליצור איזון בנפשו, מפתח מודעות, והתובנה החשובה שלו היא לחיות בשלום עם חיצוניותו ופנימיותו.

ברגע שה"עצמי" פוגש ב"עצמי" אחר, הוא מתחבר לאותן תכונות שאיתן הוא שלם, תכונות שהוא מזהה אותן מתוך עולמו. תכונות המחברות הללו הן, גורמי המשיכה, והן מסודרות בסדר היררכי אינדיבידואלי (תכונות חיצוניות ופנימיות כגון: גוף, לבוש, שפה, טמפרמנט, תחומי עניין, דפוסי התנהגות ועוד..)
באמצעות גורמי המשיכה, ה"עצמי" יוצר היכרות עם האחר. כאשר יש קבלה/הכלה בין שני הצדדים יש סיפוק.
הצורך בסיפוק צרכינו נובע מציווי אבולוציוני/אלוהי/יקומי (של היקום), על מנת לשרוד ולהרגיש ביטחון והגנה (ה"עצמי", כנראה, מחובר לאותו מקום עמוק בתודעה, אותו זיכרון חושי, ראשוני, בהיותו תינוק עטוף בחום וכל צרכיו מסופקים).
ה"עצמי", עם כל מורכבותו, פוגש "עצמי" אחר מורכב כמוהו, ועל מנת שהקשר יהיה פורה בינהם (קשר של זוגיות) הם צריכים לשאוף לאיזון . (באותו האופן שה"עצמי" מודע לכך שהוא אינו מושלם, והאחר אינו מושלם, כך גם החיבור בינהם אינו מושלם). אותו איזון מופר לעיתים די קרובות, לכן החיבור מותנה ברצון לחיות יחד ובמודעות של שני הצדדים למצב.
מסלולו של כל פרק מחיי ה"עצמי", ידוע ומתוכנן מראש, ולכן לעיתים קרובות, ההתמודדות עם המהות היא קשה עבורו, וזאת מפני שה"עצמי" לא הגיע לאותו פרק בחייו באמצעות תבונותיו האישיות, אלא באמצעות כל מה שהוטמע בו, על ידי הגורמים המעצבים אותו (המוזכרים בראשית דברי).

הקושי לחיות חיי אהבה וזוגיות לטווח ארוך נובע מסיבות אילו:

• ציפיות מוגזמות - ה"עצמי" מוצף במסרים על נצחיותם של האהבה והזוגיות, ואינו מודע לקשיים. מסרים אילו מגיעים מהסביבה התרבותית והחברתית (באמצעות, ספרים, סרטים, שירים, מחזות, ביטויים ביום- יום וכ"ו. למשל, "והם חיו להם באושר ועושר עד עצם היום הזה" או "עד שהמוות יפריד ביננו" ועוד).
• אין סיפוק צרכים - כאשר האיזון מופר בין גורמי המשיכה של שני הצדדים, נקודות החיבור בינהם פוחתות והמרחק בינהם גדל מאוד.
• שינוי בתפיסות החברתיות - במציאות הנוכחית יש מצב בו זוגות רבים מתגרשים, נשים שבוחרות בדרך של חד- הוריות, וכ"ו. שינויים אלו משפיעים על ה"עצמי".

ה"עצמי" באמצעות מודעות יכול לבחור האם ואיך להתמודד עם הבעיה. על מנת להשיג סיפוק הדדי, שני הצדדים צריכים להתמודד יחדיו, כך ימנעו מעצמם חד-צדדיות בקשר ויזכו שוב לחוות סיפוק מאותן תכונות מחברות, או אף מתכונות חדשות.

לאהבה משמעויות רבות: אהבה ל/מ הורים, משפחה, אהבה ל/מ בן- זוג, אהבה ל/מ ילדים, אהבה ל/מ אלוהים, אהבה ל/מ חברים, אהבה למקום, לטבע, למוסיקה ועוד.

• אהבה מכילה בתוכה - מודעות (הבנה שכלית/רוחנית), רגש פיזי/רוחני, וצורך פיזי/רוחני.

• זוגיות - תוצאה של חיבור באמצעות הגורמים שמעצבים את העצמי. (אני סבורה שניתן לחיות בכל מיני וואריאציות של קשר לטוב ולרע - הרי המציאות עולה על כל דמיון).

• האהבה והזוגיות מתפתחות יחדיו. @}

[בנתיים_בעילום_שם*]

תוהה לגבי הזוגיות שלי ואשמח לכיווני מחשבה ומילים שלכם כדי להפוך את התחושה לתובנה
הזוגיות התחילה בהתאהבות גדולה ואושר גדול אך היה בה גם משהו מ "מים גנובים ימתקו"
הוא היה מבוגר ונשוי וגם אני לא באמת חיפשתי משפחה..אלא בן זוג לעכשיו..לא לחיים
היה בו כל מה שצריך והקשר התהדק ואחרי שנה כבר עברנו לגור יחד
תהיתי הרבה איך זה ששפר עלי מזלי ככה, שלא באמת ניסיתי וקיבלתי את כל מה שצריך
ת'אמת הרגשתי שזכיתי בלוטו, במליון דולר או יותר..והיום אני מרגישה כמו במחקר על זוכי לוטו ששמעתי עליו, שבהתחלה מאוד שמחים אבל כשבודקים אחרי 5 שנים אז הזוכים שמחים כמו שאר האנשים..כלומר שזהו אושר זמני.
היו בקשר גם ריבים אבל מכיוון שהייתי צעירה (יותר בנפש מאשר בגיל) חשבתי שאני פשוט צריכה להשתנות..להתגבר..לדעת לקבל את מה שרוצים לתת לי ולא מה שאני רוצה לקבל
ואז אחרי ריב גדול בדיוק סביב אותו רעיון..האם מגיע לי מה שאני מבקשת ואלו הגבולות שלי וזוהי אני או שאני צריכה לקבל בהבנה את מה שהוא נותן כי הוא יותר מבוגר ומוצלח וחכם ומנוסה ולכן יודע, החלטתי עם כל הבילבול לעזוב את הבית אבל עדיין מאוד מאוד אהבתי ומהר מאוד, מאד התגעגעתי והחלטתי ביני לבין עצמי שיש בו (מלבד הגיל) כל מה שאני צריכה בחיים ואני צריכה עדיין לגדול ולהשתנות..אז חזרתי הבייתה והתחתנו.
אחרי שנה שוב התעוררו בעיות והרגשתי שאני מתאהבת באחר וזה עבורי היה סימן מאוד רע. שיתפתי אותו בתחושה הזו והוא מאוד נפגע. אני האשמתי אותו שככה קרה לי בעיקר מכיוון שהרגשתי שהוא גם לא מפרגן ותומך מספיק וגם בגלל שתמיד אני סומכת עליו בריבים (לעיתים בלית ברירה כי אנחנו לא מגיעים להסכמות אז אני מנסה לספר לעצמי סיפורים למה לא הייתי בסדר או למה אני צריכה לקבל את התגובות שלו). שקלנו אם להיפרד או לא ומה לעשות והופ הייתי בהריון. לדעתי ההריון הגיע בשעה זו דווקא בגלל שהרפיתי מהשאלה הזו אם אני רוצה איתו ילד או לא. שנינו חשבנו שהריון וילד זה רעיון מעולה ומיד התקבלה ההחלטה להישאר וללכת על זה. לצערי כעבור כמה חודשים ההריון לא התפתח. זה הפתיע אותי אבל מיד לאחר שהטראומה התעכלה לה חזרו לי כל הלבטים לגבי הקשר והמקום שלי בקשר. אני לא מבוגרת אבל גם לא צעירה (34) וצריכה לקבל החלטה בצורה בוגרת..או שלא?
מרגישה שכבר אין בי אהבה והתרגשות בקשר והרבה חשש מפער הגילים. מצד שני יש בו הרבה תכונות שחשובות לי בקשר ואנחנו כבר הרבה זמן יחד והוא עדיין מאוד בטוח באהבתו אלי.
האם אחרי 6 שנים עדיין צריך להתאמץ ולהציל את הקשר או שזה הזמן לדהור קדימה? אני מרגישה כ"כ מנותקת ממנו ולא יודעת אם זה שפע של הגנות ששומרות עלי או שבאמת כבר נגמר וחבל...
כמו שאמרת בהתחלה זה בעיקר תחושה חזקה של "כבר אין לי מה לחפש פה" וגם בלבול מהזרות שאני מרגישה..אבל גם אחריות לגבי עצמי ולגביו.
מודה מראש לכל קצה חוט שיעזור לי להבין מה קורה פה

[הדס_צומחת*]

הי.
ההודעה שלך בכיכר משכה את תשומת ליבי.
השאלה, האם את לא היית אותנטית בבקשה שלך מהיקום, היא שאלה שהתשובה עליה די פשוטה: באותו זמן נתון, היית הכי אותנטית שאפשר.
החיים ממשיכים לזרום, ואנחנו, עם כל הרגשות שלנו וההיקשרויות שלנו זורמים ומשתנים איתם.
את צריכה לשאול את עצמך, האם זו באמת "רגשנות"? או אולי אלה הם דפוסים ואמונות ישנים, שלא משרתים אותך ואת יכולה להיפרד מהם, או אולי אלה דפוסים שכן משרתים אותך באיזה שהוא אופן. (את יכולה להעיד על עצמך).
ואם את נתפסת ל"רגשנות", מה זה בעצם אומר עלייך (למה זה כלכך מפחיד אותך?).
ולסיכומו של עניין - במערכת זוגית, יש היקשרות. זה חלק מהעסק.
בתטא הילינג לומדים, שכל אישה שמקיימת יחסי מין, נקשרת בצורה אנרגטית לגבר שאיתו קיימה יחסי מין. (גם אם זה היה סתם סטוצ', דרך אגב).
אפשר ללמוד לעשות את ההפרדה האנרגטית הזאת, ולהשאר במקום שלך. בחיבור שלך עם עצמך. לא לשאוב ממנו אנרגיה ולא להעביר את האנרגיות שלך אליו. (כרגע אתם מחוברים במעיין צינור).
מקווה שעזרתי, אפילו במעט...
@}

[הדס_צומחת*]

אולי ה"הוא לא אוהב אותי", יותר בא כשאתם ישנים בנפרד אחרי ריב?
אולי צריך לנקות את האווירה לפני השינה, ואז זה פחות יעציב שישנים לבד?
העצב הוא יותר בגלל האנרגיה הטעונה שנשארה באוויר ופחות בגלל סידורי השינה. (לדעתי, כמובן )

[אני_צ'ה*]

לגבי שאלותייך ותהייותיך - ממליצה על הספר
לבסוף מוצאים אהבה
לבטח יאיר במשהו ויתן קצה חוט
(-:

[אהבת_עולם*]

תוהה, אני מבינה שאת לא אותה אחת שפתחה את הדף, נכון? אם כן, כדאי שתבחרי לך כינוי אחר, כי זה כינוי שמישהי אחרת כבר בחרה.
ואז או שהדף הזה ישמש לדיון הכללי אבל תכתבי בו בכינוי שונה, או שתכתבי בכינוי שונה בדף אחר מתאים.

[אהבת_עולם*]

אה, אוקיי .
אז שיהיה הרבה בהצלחה.....

[פלוני_אלמונית*]

בעקבות מה ששאלת עלו בי מחשבות רבות על האופן בו הגוף שלנו מתרגל לנוכחות אחרת, כיצד זה משפיע על הרגשות, מחשבות וההפך.
אחת המחשבות היותר ספציפיות לגבי זה, היתה שקל לנו להיות ביחד שטוב, שהכל נעים... קשה להישאר בביחד שיש אי-הבנה , וויכוח, ריב......
כאשר השינה ביחד במיטה ניתפסת כסמל לאהבה, לחיבה ובזמן משבר ולו הקטן ביותר, אחד הצדדים עובר לספה שבסלון, אז באופן אוטמטי מתחילים לפרש כל מעבר לסלון -כ"משהו קרה" וזה באמת מעורר חרדה... אם השינה יחד באותה מיטה תתרחש תמיד גם בעת משבר, אזי מעבר חד -פעמי/ מקרי לספה בסלון לא תטריד ויהיה גם קל ונעים לברר "מה קרה" וגם אם "אפשר להצטרף"....

[גילי_חן*]

בשמחה רבה. אני באמת מאמינה בכך. תיהני מהזוגיות שלך ובתכל'ס - דווקא את כנראה יודעת ליהנות משני העולמות (של ביחד ושל לבד) ולא מאלה שחושבות שאם בן הזוג יעזוב אז חייהן יקרסו.
רק בשורות טובות (ואגב, אם הוא נרדם בסלון לפעמים, אולי תקפצי לשם בעצמך ותצטופפו על הספה...?) (-:

[שיבולת_שועל*]

תוהה יקרה, כל כך הרבה אנשים היום לוקחים תרופות כאלה, וזה לא מעיד על בעיה נפשית, לדעתי, אלא על מצב קיומי אנושי. מי שלא לוקח, אני תוהה בעצמי אם משהו לא בסדר איתו, שהוא מסתגל למציאות העקומה של כולנו.
מה שאת צריכה אולי לברר איתו, רק לידיעה, זה לגבי מה שקרוי מחלות נפש (שלא כמו דיכאון וחרדה, שהן הפרעות). זה כולל מחלות כמו סכיזופרניה, פסיכוזות למיניהן וכדומה. גם אז זה לא אומר שילדיכם העתידיים ילקו במחלות כאלה, כמובן. נשמע שאת באמת מאוהבת! בהצלחה (-:

[רוקדת_לאור_ירח*]

אם טוב לך ואת שלמה עם הזוגיות לא הייתי עוצרת על דבר כזה. אישית אני די נגד תרופות וחושבת שבדרך כללי אפשר לטפל בדרכים אחרות (אפילו תזונה יכולה מאד לתמוך) יש גם כל מיני סוגים של מחלות, התורשה היא הרבה פעמים רגשית ולא גנטית, אני אומרת את זה בתור אחת שבמשפחה שלה התחרפנו והיו אשפוזים אז כן, היו תקופות שחשבתי שגם אני חלק מזה עד שהבנתי שזה תלוי בי. להיות מודעים ולפקוח עיניים עוזר, צריך להיזהר מלגדל ילדים עם סטיגמות, בדרך כלל כשאדם מגיע למצבים קיצוניים זו התדרדרות ולא בן לילה, ככה שאפשר לשים לב ולטפל, כהורים תמיד חשוב להיות ערניים להכל.

[פלוני_אלמונית*]

מנסיוני רוב הקשיים בזוגיות ובכלל בתחומים רבים אחרים באים מתוך מקום של פיזור במקום התמקדות. כל התהיות על המקום שלי בעולם, על האם זה הוא או לא - יש סיכוי שיקבלו תשובה אחרי שתהיי במקום של יותר שלווה וקבלה שאלו החיים שלך בשלב הזה (כי ייתכן שזה ישתנה בעתיד - אם תרצי או אם יתברר אחרת), זה בעלך.
ההתאהבות החדשה לא נחתה עלייך פתאום היא סימן לבריחה וחוסר מחויבות בגלל חוסר הוודאות והקושי.

תביטי בחייך - אלו הנתונים ותוציאי מהם את הטוב ביותר , תיטיבי עם עצמך, עם אישך, את נשואה ולא צעירה (עם כל הכבוד לגיל 34 הזמן טס, עם כל מה שכרוך בזה), זה הזמן ללדת, להתמודד ולהתחייב, במילם אחרות - להתבגר.
את כמובן יכולה להחליט שלא מתאים לך להמשיך איתו והוא הוכיח לך שוב ושוב שאין לכם מה לעשות יחד - אבל תחליטי. אין טעם להיות זמן רב מדי בלא מודע.

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

ההתאהבות החדשה לא נחתה עלייך פתאום היא סימן לבריחה וחוסר מחויבות בגלל חוסר הוודאות והקושי.

לפלוני אלמונית שהגיבה , לא מובן לי המשפט הזה ..
ואני גם בת 40 ולא נשואה
אבל תודה בכל אופן על המילים
לכולם

[פלוני_אלמונית*]

הכוונה היתה שזה שאחרי הנישואים היא התאהבה במישהו אחר מעיד על חוסר מחויבות עד הסוף לעצמה, לחייה ולקשר עם בעלה. אם קשה בזוגיות הפתרון הוא להתאהב במישהו אחר? אף פעם זה לא מתכון נכון לשיקום הקשר או לבנייה של משהו טוב יותר. אם היא לא רוצה את בעלה שתאמר לו שלום ותמשיך הלאה.
(הדברים כוונו לזו שרוצה להישאר בעילום שם והיא בת 34 ).
אני מבינה שאת מישהי אחרת - יש לך שאלה ספציפית אלי? אשמח.

[פלוני_אלמונית*]

לתוהה,
את רוצה להתחתן ? תעשי מזה פרויקט חייך, עם כל מה שמשתמע מכך. לדעתי קודם כל אימון שיביא למודעות - אני יודעת שכאן באתר עירית לוי מומלצת לנושא, ויש גם אחרים (אשמח להמליץ ואפילו ללוות אותך). תיפתחי לאפשרות החד משמעית שאת מתחתנת השנה (שנה אזרחית חדשה עם כל ההזדמנויות שהיא מביאה איתה) - תעשי עם עצמך רשימה כנה מה חסר בעולמך כדי להביא לחייך זוגיות? ביטחון, הופעה חיצונית, יכולת לפנות מקום למישהו נוסף בחייך, יכולת לפרגן לעצמך שגם לך מגיע הטוב ביותר, אמונה, יכולת לפנות לבורא עולם ולסמוך עליו?
גם כאן חבל לדעתי להסתבך בשאלות מיותרות אודות למה זה ככה (אם להתייחס לשאלותייך בראשית הדף). זה פשוט ככה. אלה הנתונים היום שאפשר לחגוג איתם. ומה אם לא החורף הוא זמן טוב להתכנס ולהיפתח לאפשרות להעשיר את חייך בהתנסות חדשה שלא הכרת עד כה?
ממש מאחרת לך הצלחה ומזמינה אותך לשוחח.

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

אני מבינה שאת מישהי אחרת - יש לך שאלה ספציפית אלי? אשמח.

חשבתי שהגבת לתהיה שלי לגבי הבעיות הנפשיות של המשפחה של אישי .. רשמתי את שאלתי בכיכר .אקפיץ אותו שוב

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

_בן זוגי ואני מתכווננים להבאת ילדים בשנה הקרובה ( )
הוא סיפר לי ( אם כי לא בפרטים מפאת שמירה על פרטיות המשפחה ) שיש בצד של אבא שלו נטיה לבעיות נפשיות .. כאלה שמצריכות כדורים או כמו שהוא אמר "בואי נגיד שיש כאלה שאילולא קוקטייל של תרופות היו כנראה מתאשפזים" ..
אני לא יודעת איך לעכל את הנושא הזה
אני דואגת (נטיה כללית לדאגנות אבל עכשיו נראה לי שיש סיבה)
לא שאני מתכננת לעזוב אותו בגלל זה
רק צריכה חיזוקים , הרהורים משותפים איתכם , קהילה אהובה .
אני בדף בית_

[פלוני_אלמונית*]

בסדר. צר לי על התגובה הלא רלוונטית.
אם להתייחס לשאלתך זו -נראה לי דבר שלא כדאי להתעסק איתו ולדאוג לו.
יש לך בן זוג שאת רוצה להביא איתו ילדים לעולם? הוא בריא בנפשו? לכי על זה. כל אדם נולד עםנשמה חדשה מלאת הזדמנויות, והחשש מפני נטייה לבעיות נפשיות בצד של אבא של בן זוגך - נראה לי די רחוק.
אני יכולה להמליץ לך על יועצות ממרכז שפר שזו בדיוק ההסתכלות שלהן על ככל אדם וילד. העבודה שלהן עושה פלאים עם ילדים ונערים בעלי "רקע לא מאוד מוצלח".
ממליצה לך להיכנס לאתר שלהם ואולי לשוחח שיחה קצרה עם מי מהן

http://www.merkaz-shefer.org/AboutUs/%D ... D7%A8.html
שוב בהצלחה לך.

[תוהה_לגבי_זוגיות*]

תודה רבה לכל המאחלים והמגיבים .. זה נעים ..

[פלוני_אלמונית*]

א. לא כל בעיות הנפש (גם הקשות) יש מרכיב גנטי.
ב. גם כאשר יש מרכיב גנטי למחלה, זהו רק מרכיב ואף פעם לא יודעים מה יגרום לאדם מסויים לחלות ולאדם אחר לא.
ג. "בעיות נפשיות" זה מושג גדול ומפחיד. אם מסתכלים בבעיה הספציפית, רואים שיש לה שם, הגדרה, סימפטומים ודרכי התמודדות -
ובעיקר שמעבר לבעיה יש תמיד אדם שלם ומלא בפני עצמו.
ד. אני אישית חושבת שההשתקה וההסתרה יוצרות יותר פחד מאשר דיבור גלוי (גם על נושאים מפחידים).
אולי הזמן (גם של בן זוגך) לדבר גלויות על הבעיה, להסתכל לה בעיניים, לקרוא לה בשמה המפורש, ולראות שהשד לא כל כך נורא.

בהצלחה @}

[יונת_שרון*]

לגבי מה ששאלת בככר, על בעיות נפשיות במשפחה:
אולי יעניין אותך לקרוא מאמרים של ד״ר אמילי דינס פסיכיאטרית שכותבת על איך בעיות נפשיות מושפעות מדברים כמו תזונה, פעילות גופנית, חשיפה לשמש ביום והימנעות מאור בלילה, וכדומה. זה לא שאפשר לרפא מיד כל פגע, אבל אולי אפשר לצמצם סיכונים באמצעות אורח חיים.

[מישהי*]

היתה לי חברת ילדות שהיתה לה אחות שסבלה מבעיה התפתחותית, משהו שמזכיר אוטיזם.
היא החברה שלי, הכירה עלם חמודות והם רצו להינשא.

כשהורי החתן לעתיד באו לפגוש את הורי הכלה הם התנו את החתונה בבדיקה גנטית לכלה.
הם היו זוג צעיר, פחות מ-25.
החברה שלי הזדעזעה, הוריה עוד יותר. החתן לעתיד ברח מהמעמד. היתה דרמה גדולה, כולל צעקות ברחוב, ובכי, ופרידה למשך כמה חודשים.

האחות, אמרה לי אז החברה סובלת מהבעיות האלה בגלל רשלנות בלידה.

מה אניאומרת? שבכל רגע נתון לכל אחד מאיתנו יכול לקרות משהו. זה יכול להיות עוד בשלב ההתעברות, בלידה, ובמשך חיים שלמים.
לא צריך נטייה כזו או אחרת. מספיקה טראומה גדולה, פציעה, מחלה ממושכת, או סתם מזל רע כמו בלידה רשלנית.
לא יודעת אם זה מרגיע, אבל לפעמים מה שיוצר אצלנו דאגות וחרדות מיותרות זו המחשבה שאנחנו יכולים למנוע הכל, או למזער סיכונים, וכשהרקע של הבנזוג שלך לא מושלם, אותה מחשבה יומרנית שהכל תלוי בנו מרימה את ראשה.

נדמה לי אם אני לא טועה שקראתי שאת בת ארבעים. אז העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה - יקירה, מהרי למרפאת הפוריות הקרובה לביתך, הסיכויים לכניסה להריון מהיר, חלק ובריא נמוכים בהרבה מלפני כמה שנים, שלא לומר נמוכים מאוד, ללא עזרה רפואית. חבל על הזמן, לכו על זה וכמה שיותר מהר (הייתי ממליצה על שאיבת ביציות, כי הקו האדום כבר כאן, אבל כדאי לרוץ לרופא ושם לקבל כל מה שצריך)..

התמקדי במה שאת יכולה לעשות ולא במה שאין לך שליטה עליו

[שלולית_י*]

הי, אני לא יודעת אם שמת לב שנתנו לך כמה המלצות בככר, לפני ששאלת שוב. (שלא תפספסי). בהצלחה וכל הכבוד לך שאת מנסה. אהבה לשניכם.

[ללי_באדולינה*]

הי
ממליצה מאוד על איריס גל מקדימה.
היינו אצלה מזמן לשנה בערך ועזרה לנו לראות הרבה טוב.
כבר אין לי מספר שלה אבל בטח אפשר למצוא.
בהצלחה!

[ממליצה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממליצה על הפסיכולוגית הקלינית מיכל בן אריה, בתל אביב, היא עם ראש פתוח ולב מתחבר ועזרה לנו מאד במשפחה. יש לה דף בית בבאופן

[זוג_מרמת_גן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רואה שכבר קיבלת המלצות על מיכל בן אריה ובכל זאת

אני ממליצה לטיפול זוגי את מיכל בן אריה, פסיכולוגית קלינית שמקבלת בתל אביב,
מזוג במשבר לקראת פרידה הפכנו לזוג בצמיחה מתמשכת,
היא נתנה לנו הבנה עמוקה מה קרה לנו, מה כ"א מרגיש ויכולת לתקשר בינינו לפתור ולגשר בינינו.

[חני_בונה*]

הי,
מצטערת על העיכוב בתשובה.
פרטים לגבי השיטה "שפה זוגית" את יכולה לראות כאן: http://שפהזוגית.com/%d7%a9%d7%a4%d7%94- ... %99%d7%aa/
אני מקבלת ברמת גן.
אם תרצי פרטים נוספים מוזמנת למייל haniemf וואלה נקודה קום.
תודה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני בת 25 ועומדת בצומת דרכים לגבי הזוגיות שלי. אני בזוגיות שנה עם בחור מקסים, אמנם הוא לא הטייפ קאסט שלי אבל הוא מושך מאוד. זאת הפעם הראשונה בחיי שסוף סוף אני חווה זוגיות בריאה ואמיתית. יש המון תקשורת, פתיחות,אהבה, דאגה ותמיכה.. ועכשיו אספר קצת על עצמי- בעבר התאהבתי בבחור שונה ממני שנות אור שסוג של שבר לי את הלב- ומאז מרגישה שאני מחפשת את הזוגיות הזו שכן תרגש אותי ותעשה לי פרפרים, או תיתן לי דרייב מסוים ובגללה זה יעלה לי את המצב רוח.. אני מודעת לעצמי שהתפיסה שלי אולי ילדותית אבל משום מה משהו אצלי מעורער ולא שקט.. בזוגיות הנוכחית כן כיף לי לעשות איתו דברים ביחד- אנחנו גם חברים מאוד טובים, אבל משהו קצת מרגיש לי חסר וקשה לי לשים את האצבע על מה.. אוסיף ואומר שגם אין לי תחושת כמיהה אליו כל כך או איזה געגוע שבא לי ממש לראות אותו אם אנחנן לא נפגשים כמה ימים. הכל מאוד על מי מנוחות, רגיל, שגרתי וטוב ואני לגמרי יכולה לראות איתו עתיד.. אני תוהה לעצמי אם ההתלבטות שלי יותר קשורה לעולם הפנטזיות או שהיא באמת נכונה

[א*]

ההתלבטת שלך קשורה לזה שבאופן טבע נמשכים למי שלא מושג - מי ששובר לנו את הלב, גורם לנו לחזר אחריו ולא מובן מאליו - זה הפרפרים.
הבעיה שבזוגיות יציבה וממושכת כל הדברים האלה רעים מאוד מאוד. למה לחפש אחרי מישהו שישבור לך את הלב ?
הבחור שאת מתארת שטוב אלייך אין בו שוב בעיה חוץ מזה שהשגת אותו והוא יציב ואוהב אותך ומכבד אותך, וכנראה שזה לא "עושה לך את זה".
אז מאוד כדאי שתלמדי להעריך את זה כי זה הדבר האמיתי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה אשמח לשמוע עוד חוות דעת אם למישהו יש

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בלי קשר, אשמח לדעת איך להשתחרר מקיבעון מחשבתי..
אתן דוגמא, כל חיי היה לי טייפקאסט מסוים של בן זוג שאני רוצה עם האופי שאני מחפשת, בפועל בן הזוג שלי מושך אותי אך אינו תואם לטייפ קאסט שדמיינתי במשך שנים, על אף שהאופי שלו מדהים! משום מה אני מרגישה מעט קושי להתמסר אליו כי תמיד עולות לי המחשבות על אותו הטייפ קאסט שדמיינתי לעצמי, שאני יודעת שאמשך יותר. אציין כי הבן זוג הנוכחי שלי מדהים והוא כל מה שחיפשתי. מה עושים? איך מתנערים מהקיבעון הזה? תודה

[פלוני_אלמונית_ב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סתם תהייה, פלוני אלמונית, האם לא שאלת את השאלה הזו באתר בעמוד אחר?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן, פשוט אני מנסה להבין עם עצמי כל מיני דברים שלא ישבו עד הסוף בזוגיות