ברוכים הבאים ל דף בית אישי של חמומה.
כרגע אני לא בבית. מוזמנים להתרווח ולחכות
או להשאיר הגיגים, קושיות, בעיות ומענות,
בינתיים דרישת שלום, ולהתראות בשמחות !
טו................................................
הבית הנוסף שלי : הבלוג של חמומה @}
והבית הנוכחי : חמומה בלוג מפתח
ציפ ציף (2007-09-02T00:48:01):
קולולולו.....
@} @} @}
משאירה פרחים לבית החדש,אפשר כבר לסדר בוואזה.
שיהיה שבוע טוב !
ציפ ציף (2007-09-21T13:37:45):
גמר חתימה טובה.
שתהיה לך שנה שלווה ורגועה.
שנה בה תהיי מחוברת וקשובה לקולות הפנימיים שמפעפעים בתוכך.
פלונית כרגע (2007-09-23T14:55:00):
תודה, אכן גם אני משתמשת בקופסא כזו רק שאין מקום לפרי.. בשמחות
ציפ ציף (2007-09-24T16:37:34):
תודה מותק,שיהיה גם לך חג מלא שמחה אמיתית.
(כתבת - "אם לא נפגש"...התכוונת כאן בבלוג אני מבינה?)
באופן לייט (2007-09-24T17:56:23):
תתחדשי, בשעה טובה
ציפ ציף (2007-09-24T19:52:47):
חשבת שאני אדפוק אצלך על הדלת בבית?- בכיף !!!
ציפ ציף (2007-09-24T19:53:57):
ואגב,היו שני חברה מבאופן שאשכרה עשו את זה !
ציפ ציף (2007-09-24T20:34:03):
סלב עאלק...
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
הגבירה בחום (2007-09-24T22:49:12):
תודה חמומציק שלי.
שבוע אינטנסיבי החל (ואפילו היום קצת נשברתי ובכיתי...)
כל חבריי ומכריי נסעו לחופשות ומי מלמדת במקומן, שומרת על הבתים שלהם, ומטפלת בחיות הבית? מי ?? מי? (בנוסף על העבודה שלי וחיות הבית שלי)
ומה עם החופשה שלי? מתי היא תבוא?
כך אני מתרוצצת מוילה לוילה, מנטרלת אזעקות ומערכות מיגון משוכללות ואז חוזרת לקופסת הנעליים שלי (אני גרה באחת)
אז זהו, והיום אמא שלי (המהממת) אמרה לי משהו שככה דחף אותי בדיוק את המילימטר שהיה חסר והתחלתי לצעוק ולבכות - המסכנה כ"כ נבהלה ולא הבינה על מה אני מדברת (-:
עכשיו נרגעתי ומתפשטת בי חמימות נעימה של סוף היום.
ואיך אצלך נשמונת?
@}
אורית ים (2007-09-25T20:05:14):
יש לנו הרבה מן המשותף...
אכן, מאוד אוהבת לקרוא את הבלוג שלך, מזדהה שם עם הרבה דברים.
הגבירה בחום (2007-09-26T07:34:42):
תודה מאמיל'ה שלי על התגובה החמה.
לצערי, הסיבה העיקרית לזה שאני לא יוצאת לחופשה, היא לא אובססיביות לעבודה או חוסר יכולת לקחת פסק זמן, אלא פשוט כסף. אני כבר בערך 4 שנים מנסה לחסוך לאיזה נסיעה של שבועיים מתישהו בקיץ או באיזור החגים, איפשהו בעולם... וכל פעם מגיעה למסקנה שאין לי מספיק כסף כדי לשים בצד. החיים צורכים אותו. מעבר לזה שגם אני וגם הבחור שלי עצמאיים די בתחילת דרכנו במונחים של עסקים עצמאיים (4 שנים) ולוקח זמן להגיע למצב של יציבות קודם כל, ורווח ממש בכלל...
בכל מקרה, עובר עכשיו מן שבוע שכזה, עמוס מתחים ופורקנים של מתחים אחרים ואני מקווה שמשהו ישתחרר בקרוב. אני דווקא מאוד מברכת את השנה שעברה לה. היא היתה שנה מדהימה בשבילי, מלאה בשעורים ושינויים טובים - כ"כ הרבה שפשוט נכנסתי קצת ללחץ מהם (-:
ואגב סטאג' בלודג' - אכן לאמא שלי היתה פעם את יכולת להפליא במשנת לודג', אבל דווקא היא עברה בשנה האחרונה שינוי כזה גדול (בעקבות המחלה שלה) והפכה להיות אדם מלא בתודה ושמחת חיים, וחוש הומור וקלילות שהתקרית ההיא היתה באמת לא באשמתה (-:
נשיקות יפתי
וחג שמייח
@}
הגבירה בחום (2007-09-30T15:00:11):
כן, קראתי קצת בדף של ילדת סנדביץ' וכל הילדים שם נשמעים קצת כמו אחים אחד של השני....(-:
אורית ים (2007-09-30T21:41:39):
היי חמומה
שמחה שהדף דיבר אלייך.
בתקופה ההיא (גם היום היא מייללת אבל מעט מאוד) בהשראת העצות בדף אני פשוט לא התייחסתי ליללות שלה, בהתחלה זה היה קשה מאוד מאוד להתעלם מהם אבל בסוף הבנתי שזה פשוט שלה.
כתבו לי את זה בדף והיה לי מאוד קשה לקבל את זה, תפסתי את עצמי אומרת לה מדי פעם "תבקשי בלי ליילל ואז תקבלי" אבל זה השאיר לי טעם מר בפה (כאילו אני לא מקבלת אותה כמו שהיא) מה גם שזה לא עזר בכלל, אז למדתי לקבל אותה יחד עם היללות שלה (אבל לקבל באמת גם עמוק עמוק בתוך הבטן
) ולאט לאט היללות התמעטו עד שהם פסקו כמעט לגמרי.(ואותי באופן אישי גם מדאיגות).
למה מדאיגות?
אני כותבת שברקע ההסבר המלומד של הפרופ' על איך תמיד מציקים לו.
D-:
חמו מה (2007-10-01T08:57:29):
בָּרֶגַע שֶׁסּוֹגְרִים תַּ'גָּן
אִמָּא מוֹפִיעָה –
וְלְחוּגֵי הַעֲשָׁרָה
אוֹתִי הִיא מַסִּיעָה:
בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲנִי הוֹלֵךְ
לְחוּג כְּתִיבָה יְצִירָתִית,
בְּיוֹם שֵׁנִי – לְסַיִף
וְסִפְרוּת הַשְׁוָאָתִית.
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי יֵשׁ קוֹנְטְרַבַּס וְג'וּדוֹ וְצִלּוּם
וְגֵיאוֹלוֹגְיָה, מוֹרְפוֹלוֹגְיָה, חוּג בִּשּׁוּל – וְזֶה עוֹד כְּלוּם!
בְּרְבִיעִי – יֵשׁ חוּג שַׁחְמָט וְגַם מִשְׁפָּט בֵּינְלְאֻמִּי,
בְחֲמִישִׁי – יֵשׁ לִי סַדְנָה אֵיךְ לְשַׁפֵּר דִּמּוּי עַצְמִי,
בְּיוֹם שִׁשִּׁי כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת כְּבָר נוֹעֶלֶת אֶת הַגָּן
לוֹקְחִים אוֹתִי הוֹרַי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּקוּרְס נַדְלָ"ן,
וְבְּחֻפְשַׁת הַקַּיִץ הֵם שׁוֹלְחִים אוֹתִי לְחוּ"ל –
כִּי הָאַנְגְלִית שֶׁלִּי זְקוּקָה דָּחוּף לְסָאמֶר סְקוּל
אֲבָל תִּרְאוּ! שֶׁכְּשֶׁאֶגְדַּל וְאֶהֱיֶה אָדוֹן,
עִם בַּיִת בְּנֵה-בֵּיתְךָ וְאוֹרְגִינָאלִים בַּסָּלוֹן
אֲנִי אֶלְבַּשׁ כָּל בֹּקֶר חֲלִיפָה וְעֲנִיבָה,
אֶצְעַק לַגְּבֶרֶת: "סְוִויטִי, אֲנִי רָץ לְיְשִׁיבָה!"
וְאָז אֶסַּע לְגַן הַשַּׁ'שׁוּעִים הֲכִי גָּדוֹל –
וְעַד הַלַּיְלָה שָׁם אֵשֵׁב
בְּתוֹךְ
אַרְגַּז
הַחוֹל
דמומי שלח לי באימייל, לא יודעת מי כתב, אבל אהבתי את המסר
חמו מה (2007-10-01T09:12:05):
הי אורית, אני מודה שזה חדשני לי "לקבל אותו עם היללות" . אבל יכול להיות שזו הדרך.
בזמן האחרון אני עושה את ההפך הגמור. אם הוא מיילל, אני מבקשת מימנו ללכת לחדר לגמור עם היללות, ואז להגיע אלי רגוע.
יש קצת שיפור, אבל הבעיה עדיין מרכזית אצלנו בבית כרגע.
למה אני מודאגת? כי לפעמים זו לא יללה אלא צווחה - מהסוג של רכבת הרים, וזה מפחיד בחוסר הפרופורציה וחוסר האונים שזה משדר.
אורית ים (2007-10-01T23:24:47):
אני חושבת שהם פשוט צריכים את הייללות האלו, לא יודעת בדיוק בשביל מה (ממש מדגדג לי לכתוב שזה כדי לבחון אותנו למרות שאני לא כל כך מאמינה בזה, אז כתבתי:-) ) אז אני בכל אופן החלטתי לא "לקחת" לה את זה, למדתי להסתדר עם זה, ברגע שהבנתי שהיא לא עושה את זה לי, אז היה לי יותר קל.
כי לפעמים זו לא יללה אלא צווחה
מתי הוא צווח? יכול להיות שזה אחרי זמן מה שהוא מיילל ולא מקבל שום התייחסות? או אולי זה בזמן שאת עסוקה מאוד?
בן כמה הילד? (כמה שאלות
)חמו מה (2007-10-02T09:22:36):
היי אורית, תודה שאת מדסקסת איתי , זה עוזר לי לעבד ולמקד את העניין.
ממש מדגדג לי לכתוב שזה כדי לבחון אותנו - גם אני לא לגמרי מאמינה בזה, למרות שכנראה יש בזה משהו. (אם הוא היה לבד ונתקל בתסכול, האם גם אז היה צווח???)
הוא בן חמש. הצווחות מגיעות מתוך תסכול+עצבים. הקטן לוקח לו משהו באמצע שהוא משחק, הקטן מרביץ לו (אבל זה לא ברמה שהצרחות מתאימות), מדברים באמצע שהוא מדבר (לא מקשיבים לו עד הסוף) , זה הסגנון...
יש כאן אלמנט של תפיסת צומי שלילי.
לב (2007-10-02T12:37:21):
היי חמומה,
מנסיוני, מזדהה עם אז אני בכל אופן החלטתי לא "לקחת" לה את זה, למדתי להסתדר עם זה, ברגע שהבנתי שהיא לא עושה את זה לי, אז היה לי יותר קל.
גם עם ביתי האמצעית (בת 7) עברתי תקופה לא קלה, ויש לי תחושה שלא יהיה לי פשוט איתה גם בהמשך.
במבט לאחור, אני יכולה לזהות בבירור מצבים שהיה לי קשה להתמודד איתה, כמו למשל, התקפי זעם, פחד מאנשים (גם מוכרים) שמלווה בצרחות איומות, היצמדות מתמדת שלה אליי, היחס העויין שלה אל אחותה הקטנה וכ'ו, וכ'ו - בעיקר בגלל ההתייחסות שלי אליה, הכעס והביקורת כלפיה, חוסר הסבלנות לקבל /להכיל את התגובות שלה שגרם לריחוק רגשי שלי ממנה (והיא וודאי הרגישה בכך) - כך נכנסנו למצב לולאתי.
בשנה האחרונה שתינו התבגרנו , בעזרת המודעות שלי (לפרק את המצב לפרטי פרטים) ושינוי בגישה (הכרה, הבנה, וקבלה את ביתי כפי שהיא - היא לא נגד אף אחד, היא פשוט מתמודדת ולא פשוט לה בכלל...).
אני חושבת שחלק מהקושי שלי עם ביתי נובע גם מתכונות אופי דומות, תכונות שלי (נקודות החלשות שבי) שקיימות ומשתקפות בה. (תבררי עם עצמך - באיזה אופן את ובן זוגך מגיבים למצבי כעס, איך האווירה בבית, האם יש תיקשורת בצעקות?).
הקטן לוקח לו משהו באמצע שהוא משחק, הקטן מרביץ לו (אבל זה לא ברמה שהצרחות מתאימות), מדברים באמצע שהוא מדבר (לא מקשיבים לו עד הסוף) , זה הסגנון...
זה באמת באמת, מצב מאוד מאוד מכעיס.
חמומה, מה דעתך לנסות שהילד יוביל אותך לפתרון -
למשל, בזמן רגוע שלכם תוך כדי שיחה על משהו להעלות את הנושא ולשאול (בקשר למשהו אמיתי), לדוגמא: "לפעמים קורה לי שאני משוחחת עם חברה ואני מרגישה שהיא לא ממש מקשיבה לי וזה מאוד מכעיס אותי באותו רגע - מה אתה היית עושה?" (ורק להקשיב לדוגמאות שלו), "ו ....זה כל כך מפריע לי שממש מתחשק לי לפעמים לצעוק, אבל אם אני אצעק היא בטוח כבר לא תרצה להקשיב..... אז אני מנסה לחשוב מה עוד אני יכולה לעשות, למשל, להתקשר אליה ביום אחר, לעשות משהו אחר באותו רגע, או לשוחח עם מישהו....מה אתה חושב?" (ורק להקשיב לו ) וכ'ו....
מנסיוני, הקשר מאוד פורה ברגע שמשתפים ומקרבים את הילדים אל עולמם המסתורי של ההורים - מעורר ומעודד אמפתיה , מאפשר לחשוף רגשות ללא ביקורת עם הקשבה, (יש רגשות שמאוד מבלבלים ילדים כמו למשל שמותר לכעוס, או שמותר לא לאהוב התנהגות של מישהו קרוב) מגלים שאף אחד לא מעוניין בכוונה להכעיס ומאוד ממחיש שכל אחד מכיל עולם ומלואו.
(הבן הבכור (בגיל 5) שמע הערות חינוכיות רבות מאביו (שלא היה מודע לכך) - זה מאוד הלחיץ את הבן. שמנו לב ושינינו את הגישה....עד ששוב היה משהו ....ושוב שינינו את הגישה..... (-; )
בהצלחה@}
אורית ים (2007-10-02T18:00:44):
היי אורית, תודה שאת מדסקסת איתי
בכיף, זה עוזר גם לי, כמו רענון שכזה
(אם הוא היה לבד ונתקל בתסכול, האם גם אז היה צווח???)
ת'אמת? אני כן צורחת
מסכימה עם לב, התיאורים שנתת יכולים להיות באמת מעצבנים ומתסכלים, כשאצלי זה קורה (ולא רק עם הסנדוויץ') אני פשוט מסבירה להם שאני מבינה מה שהם מרגישים וכמה זה מעצבן כשחוטפים לך, מרביצים לך או קוטעים אותך באמצע, בדרך כלל זה מאוד עוזר והם נרגעים צ'יק צ'ק, אבל אני לא יכולה לומר שזה עוזר לפעמים הבאות.
הרעיון של לב נשמע לי ממש טוב ונראה לי שהוא גם יעזור.
הקטן מרביץ לו (אבל זה לא ברמה שהצרחות מתאימות),
כל הסיפור עם הקטנצ'יק, לי זה נראה כאילו "הפרופסור" מרגיש שהוא תפס לו את המקום, לילד סנדוויץ' נורא קשה למצוא את מקומו במשפחה, מה שאני עשיתי (נו והפסקתי, עכשיו אני אחזור לזה) זה פשוט לפנות שעתיים בשבוע רק לאמצעית שבו אנחנו עושות משהו רק שתינו, אפילו ללכת לסופר ביחד רק אני והיא, זה עושה את העבודה מעולה, (שתי ציפורים במכה אחת) היא פשוט צריכה לדעת שלא "שכחתי" אותה.
חמו מה (2007-10-03T15:59:44):
אורית ולב, אני לוקחת את הניסיון שלכם בשתי ידיים , ואנסה לאמץ.
העלתן נקודות שבאמת חסרות לי בתקשורת איתו :
- זמן איכות רק איתו - לצערי, בשנה הנוכחית זאת משימה מאוד קשה לביצוע. חייבת לשבת ולתכנן איך מיישמים.
- לקבל אותו עם הצפירות העולות ויורדות.
- לשתף אותו בתסכולים, ולדבר איתו גם עלי (לב, זה משו שלא הייתי חושבת עליו לבד, אז שוב, תודה. ) לשאול אותו על התסכולים ולא לנסות רק לכבות את "האזעקה".
- לתת לו להוביל לפתרון בעצמו - בעיקר במריבות עם ידובכל.
המון תודה על השיתוף וההשתתפות, (נורא כייף לדבר איתכן )
(הערה לעצמי - להשאיר כאן את הדיון על הפרופ' בשביל התזכורת. אח"כ לאחד בבלוג את כל הנושא)
אורית ים (2007-10-03T18:46:51):
בשמחה, ספרי איך הולך.
ג'ינ ג'ית (2007-10-04T06:06:01):
איך חוגגים כישלונות?
אני חושבת יחד איתך...
אפשר לשחק משחק שבו מי שיוצאים לו הקלפים הכי פחות טובים, או שהצליח לייצר הכי פחות "הצלחות" כמו קליעה לסל (מונופול, בנייה לגובה, כל מה שמדיד) - הוא המנצח! אינטואטיבית נראה לי שזה יעבוד רק כשאת והוא תשחקו לפחות בהתחלה- שלא יקומו עליו הילדים האחרים (לא פייר וכאלה).
אפשר אחרי טעות כלשהי- כמו טעות קריאה, הבנה, מענה לא נכון לשאלה, לצחוק בכיף, עם תשומת לב שזה לא עליו אלא על ההומור שהביאה הטעות. במחשבה שייה- בעדינות עם זה ואולי רק לשלב מאוחר יותר כי נדמה לי שהוא יהיה רגיש מדי לזה כרגע ולא יפריד בין ההומור שמכוון לנושא לבין ההומור עליו.
מה שכן אפשר לספר סיפורים שבהם טעויות או מעידות הובילו להצלחות גדולות (מוזיקאי שטעה בתו ויצאה לו יצירה מדהימה, בנייה בלוגו שהיא לא בהכרח קונבנציונאלית אבל הרבה יותר מעניינת, עוגה שנראית מצחיק במקום עוגה סימטרית - ולהציג זאת כטעות של אמא- אבל איזו טעות נפלאה! ).
וכשהוא מצטנף בגלל "כישלון" שלו או משהו כזה, בעיקר לומר כל הכבוד אמיתי מכל הלב עם הרבה שמחה וחיוכים - כמו השמחה שמקבלים כשמצליחים משהו - על הנסיון, ועל המאמץ, או על האומץ לנסות (למשל לענות לחידות של גדולים, או בכלל לנסות לשחק עם גדולים ממנו אחרי דחייה למשל, וכן הלאה).
ג'ינ ג'ית (2007-10-08T13:28:51):
איזה יופי
כיף לשמוע!
הגבירה בחום (2007-10-08T14:01:05):
ח-מ-ו-מ-ה....
מה נשמע??? אני קוראת שאת בענייני חגיגת כשלונות
זה רעיון מעולה. תדעי לך שיש ילדות (גדולות) שלא אנקוב בשמן, שנכנסות עם בגדים למקלחת ולא בטעות... עד היום..
וגם כאלה שכשהיו קטנות החליטו שאם בשרותים אפשר לקרוא עיתון, אז גם במקלחת - ניילנו למשעי עיתון ונכנסו איתו למקלחת...כןכן..(-:
פשוט אלון (2007-10-10T22:42:27):
תודה, אני לא דתי, פשוט נפתרתי מכל השיט שמאכילים את הציבור החילוני,כל כמה זמן קורה שאני עומד בערך מול כל האתר בנושאים דומים
הגבירה בחום (2007-10-11T21:33:47):
כפרה עליך!
את לא מפריעה לי בבלוג ולא בשום דף אחר.
אצלי הבלוג, ודף בית אישי, ודף פטפוטים ודף תמיכה - הולכים כולם יחד. וטוב לי כך.
(כשאני חושבת על זה אני גם מאלה שהאוכלים השונים השונים מתערבבים להם בצלחת)
לענייננו, לגבי היוגה, זה שיש לה הכשרה מוינגייט זה טוב, זה אומר שהיא לא עשתה איזה קורס של חודש באשרם בהודו... זה כמובן עדיין לא אומר שומדבר לגבי אם היא מורה טובה. צריך לנסות. אם נפתח חוג, ליד הבית ביום היחיד שאת יכולה, אז אין מה להפסיד.
אם תאמרי לי מאיזה איזור את, אוכל אולי להמליץ לך על מורים שאני מכירה מהאיזור.
נ.ב. - לא, לא ראיתי גריינים, אני לא נכנסת לעמוד הזה בד"כ. למה, חמומצ'יק, מה כבר עשית?? (-:
תשאלי מה שאת רוצה באיזה דף שאת רוצה
הגבירה בחום (2007-10-11T22:06:00):
ראיתי מה עשית!!!
יא מגריינת אחת...
לא יכולת לגריין אותי בשיאי כשאני כותבת דברי חכמה?
דווקא כשאני בכיס אוויר ופולטת שטויות לכל עבר...(-:
נשיקות חמומצ'יק @}
הגבירה בחום (2007-10-12T08:48:35):
"אני שוב סתמית ולא מחייבת"
עבור אלה שלא יכולים להתמודד עם יותר מזה....
שבת שלום אהובתי @}
אינדי אנית (2007-10-12T11:37:26):
דווקא בשבילי זה היה היופי שלה. למדתי איך אני צריכה לאכול (קצת בבוקר ,המון בצהריים ועוד מספיק בערב), למדתי אילו מאכלים מכילים שומן מיותר, ובעיקר למדתי להקטין מנות.. אבל אולי כי פשוט עשיתי את זה מלא זמן...
בכל אופן שיהיה לך בהצלחה, וגם אם לא תרזי- אנחנו אוהבים אותך
הגבירה בחום (2007-10-24T07:25:03):
חמו מה?
קודקוד האם נמצא??
(-:
הגבירה בחום (2007-10-24T16:30:36):
הי חמומי
אני שמחה לשמוע שאת עסוקה ומאושרת. 80% מהזמן זה המווון זמן של אושר (-:
גם אצלי השגרה זורמת באופן מאוד שגרתי....
בערבים מלמדים, בבקרים ובסופ"ש מצלמים ארועים ועובדים על שאר הפרוייקטים.... לפעמים אני הופכת קצת קצרת סבלנות, מחכה לאיזה מן משהו עם שפיצים שיקרה בלי לדעת מהו ולפעמים מתקשה להאמין כמה השגרה הזו טובה, מאוזנת, לא חסרה שומדבר ושבעצם בעצם, אני הוא מה שבשבטים נידחים בטיבט קוראים לו אדם מאושר (-:
תבואי יותר טוב?
ציפ ציף (2007-10-27T23:32:44):
כל כך טוב לקרוא אותך. תמיד את מרגישה לי קרובה
זה הדדי,לגמרי.
מרגישה ששתינו נופלות לאותם קשיים מאותו המקום...מכאן מגיעה ההזדהות שלי.
גם אני השנה יכלתי לבלות ולהרפות בסופו של דבר יש לי שבוע מלא פלוס...בתכנית ארבעה ימי לימוד+יום עבודה אחד,מה שמשאיר לי רק את שישי פנוי,למזלי התכנית מתחילה בהדרגה ויום לימוד אחד מתחיל רק עוד שבועיים,ואח"כ עוד יום בינואר.(אז מה אני כבר מתלוננת האא?-כוחו של הרגל...)
ציפ ציף (2007-10-28T18:05:20):
כן,יש יום אחד חוג יצירה במוזאון,מתנסה בכל מיני חומרים ונורא נהנית.
המקום שדיברתי עליו,הוא סדר עדיפות לא מדויק,פיזור קשב ונפילה לכעס ושיפוטיות,גם כלפי עצמינו (זה השורש של האשמה הנוראית שמלווה אותנו במסירות יש קץ)
הנטיה להעמיס על עצמינו ומצד שני לחוש קצת מקורבנת...
זה ככה בראשי פרקים..
<לא נשמע טוב,הא..?>
אבל מה,יש תיקון,
מודעות,התכוונות,
רצון לשינוי,
ואנחנו כבר במקום אחר
<איך זה נשמע עכשיו,יותר טוב?>
דג זהב (2007-10-28T20:45:23):
לחמומה!
שיהיה לך ולכולנו יום חמים ונעים
ציפ ציף (2007-10-28T21:30:54):
אפשר לומר שהגישה שלך יותר חיובית,מאמצת
<שציפציף עייפה היא נותנת לעצמה ולסובבים אותה פחות קרדיט...מזל שחמומה יודעת לראות את האור>
הגבירה בחום (2007-10-29T16:10:51):
הי חמומציק יקירתי.
אני עובדת עם כמה סוגי אוכלוסיות: גיל שלישי (לא גריאטריה אבל אנשים בני 70+), אוכלוסיות מיוחדות שכוללות אנשים שצריכים שיקום אחרי תאונות או עם בעיה ספציפית שלא מאימה להם קבוצה, ו - כן - יש לי גם קבוצות של אנשים בריאים! (-: (אמנם גם ל80% מהם יש פריצות דיסק וקרעים במיניסקוסים וזה מה שהביא אותם אל היוגה)
אני לא מלמדת תנועה במובן של מחול אלא יוגה שהתנועה בתוכה היא לפעמים סטאטית והסטאטיות מאוד דינאמית, וכן, החופש הוא מטרת העל של היוגה והדבר המרכזי שהיא נותנת - חופש ממגבלות הגוף, חופש מהמחשבות שלנו, חופש מהרגשות שלנו. חופש.
אבל הוא חופש אחר מאשר זה שחוויתי בעברי כרקדנית - אחר לגמרי.
אני חושבת שכרקדן אתה יכול להגיע לרמות גבוהות של התעלות ולחוש את השחרור (גם כמוסיקאי, צייר, צלם, טבח) אבל העבודה עבור רקדנים מקצועיים באה לרוב מתוך דחיקת הגוף לשיאים חדשים שלא תמיד טובים לו. וביוגה, העבודה עם הגוף היא דרך להגיע למשהו אחר (ושלא תביני, עובדים מאוד קשה ביוגה, יוצאים מיוזעים בלי כתם יבש בגוף, אבל מתוך התכוונות אחרת)
בלי קשר, הקורס שלך בתנועה נשמע לי ממש כיף
ובכלל כיף לי ממש לשמוע ממך (-:
הגבירה בחום (2007-10-29T22:54:32):
חמומצ'יק - איך הבנת את זה?
כפי שאמרתי, אני מורה ליוגה, לא מטפלת בתנועה בהגדרתי - למרות שהיוגה קשורה ישירות לעבודה עם הגוף.
תלוי כמובן איך את מגדירה טיפול בתנועה. כי יש אנשים שזה המקצוע שלהם (dance therapy ). וזה לא מה שאני עושה.
התנועה ביוגה מתקיימת בתנוחות שונות ובמעברים ביניהם (ויש בלי סוף תנוחות ועוד יותר אינסוף מעברים אפשריים לחיבור ביניהם) ומטרתה באמצעות העבודה עם הגוף לטפל בכל רבדי הקיום שלנו: הפיסי, הנפשי, המנטלי והאנרגטי - כדי לחוות שחרור מכל מה שמגביל אותנו בחיים.
יחסי לטיפול בתנועה או ללימוד תנועה הוא חיובי מאוד - רק שזה לא מה שאני עושה. אני מלמדת יוגה (-:
(מתי את הולכת לשעור ניסיון איפשהו, זה ממש כיף (-:)
נישוקים וחיבוקות
נ.ב.: אני עוד עובדת על פואמה כמענה לחמשירים שלכם בדף הבית @}
ציפ ציף (2007-11-03T18:24:56):
באינטרנט לא מצאתי,
זה היה ביום רביעי ב"זמנים מודרנים"(עמ' 6)
הגבירה בחום (2007-11-07T21:04:11):
סיפור חזק שבסופו תובנה נאה !
חמומי הייי, מה זה המורה שבך יצאה החוצה?
(-:
מה שלומך כפרה שלי?
הגבירה בחום (2007-11-07T21:36:51):
אולי את מכירה דרך אפקטיבית לגרוש זבוב בגודל של חייזר?
המממ, מצטערת...
אני מתמחה יותר בגרוש חייזרים בגודל של זבוב (-:
ציפ ציף (2007-11-08T14:43:10):
סתם סקרנית,מצאת בסוף את העיתון?
ציפ ציף (2007-11-08T18:26:48):
יווו....איזה נודניקית!!!
ציפ ציף (2007-11-17T19:42:51):
מתוקה
אני בתהליך של צמצום באתר...
אולי שאחזור מאומן אשתף ביומן מסע
קראי ב נחל נובע
נשיקות וברכות לשבוע מלא אור ושמחה @}
ציפ ציף (2007-11-17T19:47:53):
ואחותי,את מוזמנת להצטרף ולהוסיף במייל שמות לצדיק.
הגבירה בחום (2007-11-18T22:09:18):
דוז פואה.
נשרף לך הסיר?... אני מקווה שאפשר לפצות אותך איכשהו (-:
ציפ ציף (2007-11-18T23:36:19):
אמן!
את מוזמנת לצרף שמות עד מחר בערב.
אמא של בוטן (2007-12-06T14:50:13):
הי,
אז ככה- אצלנו זה היה ניתוח מוזמן ומתוכנן, אבל לא דיברנו על זה שבועות מראש, אלא בערך שבוע לפני.
הסברנו לו מה זה ניתוח, מה מקולקל בגוף שלו ואיך הרופאים יכולים לעזור לו.
היו הרבה שאלות טכניות- מה יקרה, מתי.. ועל כולם היה לי חשוב מאד לברר מראש ולענות לו.
לפני ההרדמה נותנים בשניידר חומר טישטוש דרך הפה- זה היה ענק !!! צחקנו המון.. הוא היה מסטול לגמרי, דיבר שטויות כשהוא מודע לזה,מתוק ומצחיק ובכלל לא מפוחד.(בעלי:"אני כבר מחכה לפורים כשהוא יהיה בן 16..(-:)
אחרי הניתוח היה טוב בהרבה ממה שציפיתי מבחינת כאבים. יש בשניידר "סרגל כאב" לילדים, והוא לא הגיע למצב של כאב חזק.
היינו שם הרבה במשחקיה,וגם דאגנו לחוברות עבודה מיוחדות שהוא אוהב, זה מאד עזר.
אני יודעת שלי אישית עוזר לדעת בדיוק בפני מה אני עומדת, וככה התייחסתי גם אליו- לענות על כל השאלות, להסביר, לשתף,(להראות צלקת ישנה שלי מניתוח..), ולהכיר כמה שיותר את הבלתי ידוע שמגיע.
איפה אתם תעברו את הניתוח? (אם זה בסדר לשאול)
בריאות וטוב!
אמא של בוטן (2007-12-09T09:57:39):
שיהיה בהצלחה,
בריאות וטוב.
@}
ציפ ציף (2007-12-13T15:31:41):
תודה על הביקור,תמיד כיף שאת בדף שלי:-)
גם אני התרגשתי מהשיר הזה.
ג'ינ ג'ית (2007-12-15T10:57:06):
אוי חמומה, יש לי משהו לומר לך, אבל במייל. אני בכתובת קום/ וואלה/ שטרודלtov7766 .
ג'ינ ג'ית (2007-12-16T09:27:28):
כתבתי לך, ותודה על העדכון השטרודל.
פלוני אלמונית (2007-12-16T18:00:41):
הי חמומי
אני בסדר, בגדול.
יש אי שקט מסויים באטמוספרה שסביבי (אי שקט שלי כמובן) ואני עובדת כל הזמן על לפזר אותו ולשחרר
מזכירה לעצמי שכשאני מרפה ולא מתנגדת דברים טובים קורים (-:
חוצמזה אילחמדולילה הכל תקין
מה שלום הגאון המחלים? ומה שלום אמא שלו?
הגבירה בחום (2007-12-16T18:02:57):
זאת אני למעלה...
לא יודעת למה התפלמנתי..
ג'ינ ג'ית (2007-12-16T21:29:38):
הי, המייל לא הגיע אלי. אולי תנסי שוב מאוחר יותר.
הצחקת אותי (כאילו ש"הקו תפוס, נסה שוב מאורח יותר").אבל מה שנכון נכון, אני אנסה שוב.
ג'ינ ג'ית (2007-12-17T02:33:15):
שלחתי שוב.
הגבירה בחום (2007-12-17T13:56:34):
הקטן לעומתו, מרבה לצלוע, מתלונן שכואב לו כל הגוף, ושואל מתי לו יהיה ניתוח...
אלופים הילדים שלך...@}
כן כן כן.... כמה קשה ליישם. כמה עבודה.
בזמן האחרון אני לא ישנה טוב. נדודי השינה תמיד היו חלק מחיי והיו תקופות שהיו חריפים מאוד (למשל 4 שנים ללא שינה (-:) אבל בשנים האחרונות הם לא קיימים בכלל למעט תקופות כאלה שיש בהן איזה מן חוסר שקט מצטבר בתוכי.
בכל אופן, אני נרדמת בקלות אבל אז מתעוררת ממשהו ולא נרדמת יותר עד הבוקר והמחשבות מתחילות להציף את המוח ואיכשהו בלילה הן תמיד שליליות. וכל הטרדות הקטנות של היומיום נראות לי כ"כ מאיימות והחיים כ"כ מתסכלים ומפחידים לי - בבוקר הכל חוזר למידותיו (בראש שלי).
אני כבר מכירה את הקטע הזה ולוחשת לעצמי בלילה: "עזבי את זה, את יודעת שזה לא באמת כך, שבבוקר זה יראה אחרת, אל תשקעי בזה..." אני מנסה על עצמי את כל הנשימות והטכניקות שאני עצמי מלמדת אחרים כדי להרגע, להיות שלווים יותר..... ולפעמים גם זה לא עוזר (כמובן שאז אני מתחילה לרדת על עצמי ועל איזה מן מורה אני...(-:).
לפעמים פשוט צריך להסכים לעבור גם דרך זה, לא לפחד כ"כ לחוות אי שקט, לא לנסות לעצור אותו כל הזמן, להדוף אותו ואז להלקות את עצמנו על זה שהוא קיים. לפעמים עצם ההסכמה לאי השקט, מביאה איתה סוג של הרפיה מיידית (-:
הגבירה בחום (2007-12-30T11:54:21):
ושוב קופצת לביקור שגרתי,
מקווה למצוא אותך בטוב, ובאופן כללי מקווה למצוא אותך יותר. את חסרה לי (-:
שבוע טוב ופורה חמומיל'ה
@}
הגבירה בחום (2008-01-01T11:27:05):
הגבירה בחום (2008-01-06T14:35:04):
השבוע הזה קצת עמוס לי.
אז.. שבוע הבא טוב לך?? (-:
ג'ינ ג'ית (2008-01-10T02:14:52):
שלחתי לך מייל היום/אתמול. משהו לחלוטין אל מסתדר שם עם הכתובת שלך. היא לא מופיעה במיילש את שולחת, ונדמה לי שזה מטריף את התיבה שלי. אם קיבלת אז יופי. אם לא - תצרפי את המייל שלך לאנשהו (לכאן או אלי מייל שלי). אני אשלח שוב.
הגבירה בחום (2008-01-10T19:53:37):
בוכה?
טוב, את זה הפולניות מבינות.... זה מאזן את כל האושר הזה... והמחמאות... גם כן, חושבות שהן משו משו - בכי, זה מובן (-;
מאמיל'ה שלי... התכוונתי לכל מילה @}
ציפ ציף (2008-01-15T20:25:59):
מתוקה...
שום דבר רציני,יצאתי מהאיזון שלי בעקבות תהליכי למידה טובים שאני עושה,קצת נבהלתי מעצמי.
היום אני מבינה שזה בסדר גם ליפול,זה בסדר לכאוב,זה בסדר לבכות.
<לא על בסיס קבוע,כן?>
אני עדיין באיזה מקום עמוס ריגשית אבל הרבה יותר טוב.
תודה לך על המילים המקסימות @} את בעצמך מופלאה בעיני.
אה,רק דבר אחד,כל המילים שלך היו נהדרות חוץ מ:
"להסתכל על הילדים" דווקא הביא לי את החרפה של החיים!(גם אני לפעמים חמו מה)
מסתבר שכשאמא לא מאוזנת זה משפיע עליהם..."אמא!! תגידי לו!!!"
ציפ ציף (2008-01-16T16:02:05):
מחקתי.
אגב אני לא לומדת פסיכולוגיה.אלא הילינג וסינרגיה (סוג של קאוצ'ינג)
פלוני אלמונית (2008-04-09T15:22:37):
החלטת לעזוב בעקבות הציפ?
יוחזרו חמו מה ו{{}}ציפ ציף לאתר לאלתר!
<עם אילה א זה עזר>
ג'ינ ג'ית (2008-04-10T17:19:31):
הממ, באמת איפה את?
הגבירה בחום (2008-08-07T09:07:15):
אזרחית העולם הגדול,
ממש (-:
סגו לה (2008-08-10T22:26:46):
נעים לקרוא אותך בדף שלי,
באמת בדף על הצום כאב לי לראות איך נופלים להלקאה עצמית,מכירה את זה כל כך טוב מעצמי,
ניסיתי להעביר למתוקה הזאת אפשרות אחרת להסתכלות.
שנזכה לבשורות טובות.
נקודות ורודות אגדיות (2008-08-16T23:58:10):
סבבה . נתמחשב בהמשך.
שיהיה שבוע טוב ואמיץ ומסור ומאתגר ומפרה ומלא באהבה ובחמלה וברצון טוב
אמן ואמן
סגו לה (2008-09-07T17:34:16):
עניתי לך בדף לחיות סינרגיה
ג'ינ ג'ית (2008-09-07T23:55:02):
אצלי חרטה ברטה. ממש ככה. אבל בקרוב יהיה יותר טוב.
אורגנית מתחילה (2008-10-22T17:18:32):
פרח לך בעצמך
הגבירה בחום (2008-11-19T20:31:39):
חמומ צ'יק!!! (-:
כ"כ שמחתי לראות את שמך בדף שלי
תודה על הביקור @}
נורא יפה. סיפור שלם בלי מילים רק עם מוסיקה שאומרת הכל. מקסים.
למה התכוונת בזה? אחרי הכל, היו איזה מילה או שתיים בפוסט הזה... (-:
נשיקות
הגבירה בחום (2008-11-19T22:26:35):
הבנתי.
התרגשתי.
התעגעתי
@}
סגו לה (2009-02-15T13:39:26):
זה הדדי יקירה @}
סגו לה (2009-10-19T11:39:43):
מקסים מקסים מקסים!
אבל זה לא חכמה -אני מהמעריצים שלו, כל מה שהבחור הזה נוגע הופך לזהב טהור.
סגו לה (2009-10-25T16:44:23):
ב ר ו ר . . .
שחף אהובי (2009-10-26T00:21:18):
תודה...
ג'ינ ג'ית (2010-03-22T03:49:20):
את פה?
רסיסים של אור (2010-08-06T18:12:41):
כולי צמרמורת והתרגשות ודמעות בעיניים מהמילים האוהבות שלך, נתת לי מתנה גדולה לשבת ובכלל - תודה
סגו לה (2010-08-30T14:51:42):
ועל זה נאמר :
חחחחחחחחחחחחחחח..........
(שמעתי שזאת המילה הכי ארוכה במרוקאית)
ותודה על האיחולים,באו לי ביום שאני הכי זקוקה להם...
לפעמים נדמה לי שההתחלות האלו קצת יותר מידי אינטנסיביות בשבילי,הופכות לי את הבטן בסלטות.
הגן שלי,הקצופי שעולה לא',הקטנה שהתחילה היום וכל הפחדים שעוטפים את החבילה הזאת.
קחי גם אחד בשבילך-
שתינו זקוקות לכמה כאלו עכשיו,נכון...?
רסיסים של אור (2011-02-13T21:52:15):
מה שלומך ? הולכת לדרוש בשלומך גם בדף ההוא
בשמת א (2011-02-14T21:55:35):
נו? איפה את?
עולם חדש מופלא (2011-08-10T19:08:37):
אמחק לך את הדף עוד יומיים (נותנים לכל בקשת מחיקה 3 ימים כדי לוודא שאין התנגדות).
(וזה הזמן להגיד שאני אשמח אם הבלוג שלך יישאר. נהניתי מאוד לקרוא אותו)
עולם חדש מופלא (2011-08-10T21:25:36):
אז אולי נאחד לך את שני הבלוגים תחת אותו השם. ככה זה לא יעמיס על האתר.
אפשר למשל לשים בתחילת הבלוג הנוכחי שלך טקסט נפרש עם הבלוג הקודם.
או למחוק...
מה את מעדיפה?
(וגם לי נעים להכיר)
עולם חדש מופלא (2011-08-11T07:38:26):
זה לא קשה, אבל עלול להיות קצת מייגע.
הוראות מפורטות יש בדף טקסט נפרש.
בגדול (זהירות: יש לי נטייה לפירוט יתר...) -
1) תעתיקי את כל הבלוג לוורד (לא חובה, אבל יותר נוח, ואפשר לעשות "שמור" מידי פעם.
2) תמחקי מכל ההודעות את הסימנים { ו- } (יש אחד בתחילת כל הודעה, ואחד בסופה. <זה החלק היחיד הקשה בכל הפרוצדורה, כי זה מונוטוני מאוד>
3) תעתיקי את כל מה שנשאר (יש כפתור בוורד שעושה את זה)
4) תפתחי את הבלוג החדש ותלחצי על "עריכת כל הדף".
5) תדביקי בראש הדף את כל הטקסט (של הבלוג הישן)
6) תבחרי שם לכותרת (למשל שם הבלוג...), ותכתבי אותה בראש הטקסט (בשורה משלה).
7) לפני הכותרת (באותה שורה) את שמה את הסימון {+ בצמוד לטקסט
8) אחרי השורה האחרונה את עושה אנטר, ובשורה חדשה שמה את הסימן }
.