מפגשי חינוך ביתי כמפגשי תמיכה

אנחנו נפגשות כמה אמהות עם כמה ילדים כבר תקופת מה, ולי יש אכזבה שלמרות שנוצרה כימיה ומאד כיף לנו יחד, המפגשים לא מתרוממים לרמת פתיחות ותמיכה כמו שהייתי רוצה. אלו הן החברות היחידות כמעט שיש לי שנמצאות בבית, ולכן חשוב לי שהמפגשים גם יהיו מקום לתמיכה. ותיקות וותיקים במפגשים - עוצו לנו עצות! תודה

פלונית אלמונית יקרה,
זה נפלא שיש ביניכן כימיה ושכיף לכן ביחד - זה כבר המון!
לגבי רמת הפתיחות והתמיכה - מנסיוני זה לוקח זמן. כמו בכל מערכת יחסים לוקח זמן להתבשל, להתקרב ולסמוך. המכנה המשותף הראשוני במפגשים מהסוג הזה הוא שהילדים לא הולכים למסגרת, וזה נפלא בתור קרש קפיצה - משם צריך להמשיך וליצור קשר אמיתי וחם בין האימהות. לא תמיד היצירה הזאת יכולה להיות אקטיבית לפעמים צריך פשוט לתת לדברים לקרות.
עם מספר קטן מהנשים בקבוצה שלנו אני נפגשת כבר יותר משנתיים ועם הרוב הגדול שנה ומשהו - והאמת היא שאני לא יכולה לתאר במילים איך נוצרה הקבוצה כמו שהיא כיום. כמו בכל מערכת יחסים אחרת בחיים זה שונה מאחד לאחד ואין לי מתכון מדויק לאיך להגיע לרמת פתיחות וחיבור.
אני מציעה שפשוט תפתחי את העניין עם שאר האימהות או עם חלק מהן שאליהן את מרגישה יותר קרובה, ותחשבו ביחד מה לעשות.
אצלינו זה היה ועדיין מאוד דינמי. גם בגלל שכל הזמו מצטרפות נשים,ילדות וילדים נפלאות חדשות, וגם בגלל שגם אנחנו משתנות כל הזמן.
בהצלחה

אפשר להפגש גם בלי מפגש "רשמי" של כולם, רק עם משפחה אחת. זה מקרב יותר גם להורים וגם לילדים.

אני חושבת שהרעב שלנו לאנשים "כמונו" או "מבינים" יוצר ציפיות ש"הנה, יש מפגשים, עכשיו הן יהיו החברות הכי טובות שלי, אוכל לסמוך עליהן בעזרה עם הילדים, והן תמיד יבינו אותי". אבל לא - הכל, תמיד, הולך לאט - כל אחד וה"לאט" שלו.

תרשו לי לומר שלדעתי יש במפגשי התמיכה (להורים) והכיף(לילדים) יש גם הרבה חוסר תמיכה .

על פני השטח הכל נחמד ונעים , אבל נראה לי שהרבה חוסר פירגון ובקורת הם נחלתם של המפגשים גם כן.

כמובן שחברויות נרקמות , גם בין ילדים וגם בין אמהות , אבל במקום לקבל את השונות ביו הדומים (גם בינינו, שבחרנו דרך חיים דומה , אף משפחה לא ממש דומה למשנה) בוחרות חלק מהאמהות לבקר את האחרות (-והכוונה היא לבקר מלשון ביקורת) .

רוצים קצת דוגמאות? "היא מביאה צ'יפס =רעל לילד שלה ", "הילד שלה בחוג ג'ימבורי , וזה unschooling ???" , "איך בדיוק ספיידרמן ,תוצר תרבות הזבל האמריקאית,נכנס למוחם הרך של ילדינו -כדאי לתפוס מרחק מהילד המקולקל הזה" - את הדוגמאות הטובות ממש אני אשמור- כדי לשמור על פרטיות הנוגעים בדבר.

נראה לי שקצת נשכח העניין (ממש כפי שכתבה חדווה לפני כמה גליונות) , שאיך אנחנו רוצים שיקבלו אותנו , כאשר אנחנו לא ממש מקבלים את אלה ההולכים לידינו , ובוחרים קצת אחרת (לא פחות /יותר טוב רק אחרת).

אין דבר ערכי בלבחור בדרך חיים אלטרנטיבית , בתחום זה או אחר, זו רק עוד דרך , לא טובה או יותר או נעלה יותר - ויש לה הרבה גוונים ודרכים -וכולן נכונות באותה מידה.

יקבלו אותנו רק שנלמד לקבל את עצמנו - על כל גונינו וגרסאותינו.

קצת אנרגיות חיוביות לגבי השונים /החדשים/אחרים/לא ממש כמונו - יעשו רק טוב למפגשים , לאנשים , לילדים, ואם נהיה ממש פילוסופים - גם לעולם

.

אחנו לא היינו מכניסות למפגש אמהות כל כך ביקורתיות!

טוב , נו , כשהתחילו פתאם רכילויות וביקורת ורעל (לא צ'יפס ) בקבוצה שלנו שהתרחבה מאד אחרי כמה שנים מתוקות של שקט ושלווה , חשבתי לעצמי "עכשיו אנחנו באמת שבט ! "
מישהי אחת יקרה , את צודקת לגמרי . אבל , אנחנו רוצים לפרוץ את גדרות הלבד , לשוב לשבט , לקבל את השונה ואת עצמינו וכל זה , ומוצאים את עצמינו בקרבות של אסיפת קיבוץ . בדיוק כשזה מתחיל להתקרב ל"חיים ביחד" , משהו עכור מרים את ראשו ומזכיר לנו בחיוך עייף שלא המצאנו את הגלגל והאדם כבר יודע שהוא לא יודע לחיות ביחד .
>עוד מישהי במשבר מפגשים מעציב <

מזה אני מפחדת...
עם כל כך הרבה דברים פה באתר אני מזדהה, ועם כל כך הרבה אחרים לא...
ואלה שלא, הס מלהזכיר כי מיד תהיה ביקורת.
אז מותר לי ככה, בצורה אנונימית, להכריז שהבת שלי רואה קלטות וידאו וש... שומו שמיים, לא הנקתי??!!
מישהי אחת יקרה, תחזיקי מעמד. נורא נורא מזדהה איתך.

הפחד שלך, הוא הצורך שלך באישור.
אני מצהירה קבל עם ועדה, ובשמי האמיתי, שכמעט לא הנקתי, הילדים שלי נולדו בבית חולים בניתוח קיסרי, לא ישנו או ישנים במיטה משפחתית, גדלו עם טיטולים ח"פ (אלו דברים שאני מקווה לשנות), אנחנו לא אקולוגיים במיוחד, הילדים שלי הולכים ל"גן" מגיל 3 ח', ו... מה עוד?
זו דרך החיים שלי. חלק מתוך התפשרות, חלק מתוך בחירה, חלק מתוך ברירת מחדל (כי לא חשבתי על הדברים).
בטוח יש אנשים שזה מזעזע אותם (חלק זה או אחר מהרשימה). אבל זה מה שמתאים (או התאים) לנו, וזה מה שחשוב, ולא הדיעה של מאן דהו, אפילו אם זה מישהו שאני מאד מעריכה את דעותיו, באופן כללי.

מתחילה, תפגעי נורא אם אומר שהפחד מגיע ממך?
גם אצלנו אפשר למצוא דבר לא טבעי שתוכלי להעלות בדעתך (וגם כמה שאת בטח לא מדמיינת אפילו). אז מה? לא נראה לי שמישהו יעקם לי את האף על זה שאני מזהמת את כדור-הארץ בחיתולים חד-פעמיים. וגם אם כן -- ניחא. כל אחד וההנאות שלו.
ממה את בדיוק מפחדת? שמישהו שאין לך כל קשר איתו יביע דעה שונה משלך? זה דבר נורא?

למרות שהפחד בעניין הוא לא נחלתי , יש לי קצת יכולת (ברשותך "מתחילה לפחד") , אולי להסביר.

מטבע הדברים , אנו מסתובבים בעולם עם שפע הגנות סביבינו , אשר בנינו במשך השנים , חלקן חיוביות , ונועדו להגן עלינו , וחלקן נובעות יותר מפחדים.

במפגשים,קצת "מהחומות" הללו מוסרות - קודם כל מפאת ילדינו שנוגעים לליבינו 24 שעות ביממה , וכאשר ישנה סיטואציה הנוגעת לענינם אנחנו קצת יותר "פתוחים".

רב האמהות גם מקדישות את רוב מרצן /כוחן / יכולתן הנפשית והכלכלית בגידול הילדים , ומטבע הדברים שנהיה יותר רגישים לביקורת במקומות שאנחנו משתדלים בהם כל-כך.

וחוצמזה יש תמיד תחושה , שבמפגשים , יש יותר אנשים "כמוך", קצת כמו לחלוץ נעליים שבאים הביתה .

אני חושבת שהפחד נובע מחשש "לבעיטה בבטן הרכה " , לא לדעה שונה או הגיג לא מתאים הנוגע לחייך.

והאמת, וזאת כבר אמרתי - החשש מוצדק , כי חוטפים בעיטות -
בדיוק את אותן בעיטות הביקורת בעניין גידול ילדיך , כמו מהקופאית בסופר / החותנת / או השכנה שהיא גננת בפנסיה , רק בנושאים אחרים !

"מתחילה לפחד" תמשיכי לראות קלטות עם בתך , וגם לאכול במקדונלד'ס לפעמים (ולקבל צעצוע

).
אין מצב של ואקום בעולם- וכל אחד בוחר מה נכון לו בעניין החיים "באופן טבעי", או בחינוך הביתי .

אתם יודעים מה ? אולי ב"מאה שערים" יש דרך אחת ,ומי שלא הולך בה "בחרם" - מה שנעשה לפעמים במפגשים , זה , בזעיר אנפין , קצת דומה לזה ....זה מה שאתם באמת רוצים ?

מה זה "מה שאתם רוצים"?
כמו שכבר אמרה אורנה, אם אני לא טועה, גם אמהות החינוך הביתי הן בני אדם.
מי שבועטת בעיטות ביקורת, תעשה את זה בכל מקום.
מי שלא - לא.
אפשר לחפש חברות מהסוג שלא.

אני אמשיך באותו שם..
לקח לי זמן לחזור לכאן אז קודם כל תודה על הרב שיח אבל הבעיה שלי היא שונה. לא ביקורת אלא הרגשה שאני לא מקבלת מהמפגש מספיק. אין פתיחות וברור שזה אמור לבוא עם הזמן אבל אני לא רואה התקדמות. יותר נפגשים ומעבירים את הזמן ופחות משתפים. השיא שלי היה כשניסיתי לספר שאני נשברת עם החינוך הביתי ולא הרגשתי שמקשיבים לי. ולא מנקודה של ביקורת (לא כולן אצלנו מגדירות את עצמן חינוך ביתי). אני יודעת שזה ככה בעולם המבוגרים אבל זה קשה לי ואולי יש דווקא כן טכניקות לעזור.

מי שבא למקום כדי לקבל - די בטוח שלא ימצא שום דבר...

תנסי פעם לבוא ולראות מה את יכולה לתת או לעזור- בטוח שהתפוקה תהיה יותר מוצלחת.

וחוצמזה, אם לא ממש הקשיבו בעניין השבירה מהחינוך הביתי , כנראה שלא יכלו להקשיב - אולי מפני שהם מתלבטים בעצמם וקשה להם לדון בכך , אולי מפני שכרגע הם החליטו להשאר בחינוך הביתי , ועדיין לא מרגישים יכולת "לערער " על כך בפתיחת דיון , ובטח ישנן עוד מיליוני סיבות אחרות.

אני לא חושבת שיש אידיליה במפגשי החינוך הביתי- ראו דברי הקודמים.. אבל אולי, אולי אם ננסה כולנו יותר לתת ולתרום ,ולא לבקר ולקבל - נצליח ביחד לכונן מפגשים מוצלחים יותר.

הרגשה שאני לא מקבלת מהמפגש מספיק

מפגשי חינוך ביתי מורכבים מאנשים.
זו לא חכמה גדולה להגיד את זה, אבל זו מתחילה להיות חכמה בינונית כשחושבים על המשמעות של זה.
אנשים. אמהות ילדים.
חלקם אנשי חינוך ביתי, חלקם מתלבטים, חלקם מעבירים זמן עד לגן.
אנשים.

נאמר ונכתב באתר בעבר ואני חוזרת על זה שוב:
אף כי הכותרת "מפגשי חינוך ביתי" רומזת לכאורה על מפגשים בין אנשים דומים
(בתפיסת חיים, בליברליות, באופן המחשבה?) הרי שלדעתי, יש שונות והטרוגניות רבה גם בתוך קבוצת אנשים זו.

אנשים שמורכבים ממכלול של תכונות, דעות, רגשות, רצונות, הבעות, אמונות.
חלק אחד מתוכם הוא זה של "חינוך ביתי" ומתוך מכנה זה הם מגיעים למפגשים, ומתוך זה יש יכולת לקשור קשרים ויחסים.
אבל החלק של ה"חינוך הביתי" הוא רק אחד ממכלול ה"שלם".
וזה כל כך לגיטימי וטבעי.

עצתי לך, פלוני אלמוני, היא פשוט לקשור את קשרייך עם האנשים הנחמדים לך, עם אלה שקל לך לדבר, עם אלה שתוכלי לבנות איתם בסיס יחסים הדדי.
אותם אלה ודאי יקשיבו לך, יתמכו בך ויעזרו לך בנושאי החינוך הביתי ובכלל...
אלה יהיו חברייך.
ודאי תוכלי למצוא אותם במפגשי החינוך הביתי!

בתור מי שלא היתה מעולם במפגש ולא מממשת חינוך ביתי נכון להיום זה קצת מפתיע אותי. ברור לי שמטרת המפגשים היא מפגשים (משפט אינטיליגנטי במיוחד), כלומר הפרקטיקה של החינוך הביתי, ההתנהלות היומיומית, ההתמודדות עם השגרה.
אבל האם אתם, הנפגשים, באמת שומרים את כל הדיונים העקרוניים לעלון ולאתר? אולי שיחות כאלה באמת לא יצליחו להתפתח במפגש כולל, אבל הכתובת לדיון כזה היא בוודאי בתוך אנשי הקבוצה, לא?

מהפעם היחידה שהייתי במפגש ראיתי שמטרתו היא מעין מינגלינג של ילדים ואמהות. אני רואה את זה כמעין אפשרות לשחרר מהלך בדאגה היחידנית לילד אחד (אמא על ילד, או שניים, או שלושה). להנות ממפגש גדול יותר ומגוון יותר עם הרבה הזדמנויות לאינטראקציה בעיקר בין הילדים. כמובן שגם האמהות מתחברות, או לא, מקשקשות או לא, חלקן מעופפות צפות במעין שחרור כזה שהנה עכשיו לכמה זמן הילד (ים) מתעסקים להם בעצמם, או עם חברים ואפשר לא להיות ב- attention כל הזמן.
נראה לי שרק אח"כ אפשר ליצור באמת דיאלוג, אבל הוא ודאי לא רשמי, או מורכב מכולן. וזה בהחלט משהו שצריך לעורר ואולי באחד על אחדים בעקבות ההיכרות במפגש הכולל.
ככה אני רואה את זה, אבל אולי זה אחרת!

אני רוצה לשתף אתכן/ם, או יותר נכון לפרוק מעלי תחושה מדכאת שמתעוררת בי מדי פעם בשיחות במפגשים.
כולנו באותה סירה, ומתווים דרך חדשה, וכל הזמן חושבים עליה, וכל הזמן זורמים ומשתנים ומתלבטים, וכמובן רוצים תמיכה ושיתוף ולכן עושים את כל זה בקול רם, אבל הייתי רוצה שתהיה קצת יותר יציבות בכל העניין הזה.
יש אנשים שבערך פעם בשבועיים מעלים את סוגיית החינוך הביתי לאן, או "אני חושבת ברצינות להכניס את הילד לגן". אני לא מקילה ראש בהתלבטות, כפי שאמרתי בפתיחה, אבל באמת חייבים להעלות אותה בכל פעם שיורד גשם/הילד היה חולה/המפגש התבטל והיה קצת קשה להיות בבית?
במקום להפנות את האנרגיות לשיפור המצב, אם לא מרוצים ממנו, לחשוב ולעשות מעשה שהחינוך הביתי יענה יותר על הצרכים שלנו ושל ילדינו, או לחילופין באמת לנסות למצוא גן, יושבים ומקטרים ומבחינתי ממש מוציאים את הרוח מהמפרשים.
שהרי אנחנו תלויים זה בזה לצורך החינוך הביתי ואי אפשר לעשות את לגמרי לבד. ונכון שכל אחת רואה את הדברים קצת אחרת, אבל אני בהחלט חושבת שאפשר למצוא נוסחה כלשהי שתאחד סביבה את רוב האמהות, כל אחת במקום שבו היא נמצאת על פני הקשת הרחבה של החינוך הביתי.
חשוב לדבר על הדברים אם יש תחושה של אי נחת ולהגיד אותם ברורות. חשוב להציע פתרונות ודרכים ולנסות להגיע לעמק השווה. ואז חשוב לפעול או לתרום את מה שצריך, בכסף, בתמיכה, בעשייה, כדי להגשים את החזון.
אבל לשבת וליילל בלי לפעול לשום כיוון ובלי להציע שום מטרה, זה מעכיר כל כך את האווירה, ולא מקדם אף אחד לשום מקום.
זה גם נראה לי קשה נורא מבחינת הילדים, לשמוע כל היום מסביב את הרחש-בחש הזה, של כן או לא או אולי ומה יהיה בשנה הבאה. הם בכל זקוקים לקצת יציבות וביטחון ולקצת שלמות פנימית של ההורים שלהם עם מה שהם עושים.

באמת?
נראה לי שאולי צריך קצת להתערבב. חסרים לנו במפגשים קצת ספקות. משעמם.
יכול להיות שזה בגלל שיש אצלנו יותר ילדים גדולים? אולי.
או אולי סתם אנחנו טיפוסים משעממים.
או אולי זו התחרותיות הזאת שידידי העירונים מספרים לי עליה: "מה את עושה בשביל לפתח אותו?" (שואלים על תינוק בן יומו)

אז מלבד המפגשים הבאים, אולי כדאי מדי פעם לבוא להתאוורר קצת בצפון, לנשום אויר נקי ולשטוף את העיניים בפריחה. ובהזדמנות גם לבקר משפחות חינוך ביתי בצפון ולתת גם לנו לטעום קצת התלבטויות, לחצים וספקות. נראה לי שזה יוסיף לבריאות של כל המעורבים בדבר.
וגם אם לא תצאו משוכנעים יותר בצדקת הדרך, לפחות תהנו!

יונת, רוב האנשים ב מפגשים ברמת חן מעבירים את הזמן עד לגן.
ממה שאני ראיתי, יש אפילו כמה מטפלות ש"תפסו טרמפ" על העניין ומביאים את התינוקות/ילדים שהם מטפלות בהן למפגשים.
אין כמעט אף ילד בגיל בי"ס.
אולי באמת זה רעיון טוב להתערבב עם אנשי הצפון.

המפגשים ברמת חן הינם מפגשי חינוך ביתי הפתוחים לקהל הרחב.
יש שם מטפלת אחת (שהיא ,אגב, אחת הנשים היותר מקסימות שפגשתי) שמגיעה למפגשים לסירוגין כאשר אם הילד/ה עובדת.
פרט אליה מגיעות אמהות עם ילדים בגילאים שונים וממקומות שונים.
אם אנשים "מעבירים" או לא מעבירים את הזמן עד לגן, זה נתון מאוד משתנה...כמו שכתבה לילה - הרבה אנשים שלפני חודשיים חתמו על "חינוך ביתי לכל החיים" מחפשים היום גן, וחלקם אף מצאו ופרשו.
ה מפגשים ברמת חן וגם מפגשים אחרים, ודאי עושים את "הדרך" קלה ויכולים לתמוך באמהות ולהפגיש בין ילדים אך ודאי שאינם יכולים לשמש כ"קביים" להליכה בדרך.
כוונתי לומר: מי שמחליט על חינוך ביתי, החלטה מבפנים יתקל ודאי בקשיים, אבל יהיה נכון להתמודד עמם.
נכון, באיזור המרכז יש מעט מדי משפחות עם ילדים גדולים.
את זה המפגשים ברמת חן לא בהכרח יכולים לשנות, לפחות לא משהו מהיום למחר (יש גם תהליכים איטיים בחיים...)
ובטח בטח בטח שיהיה נחמד לבקר בצפון בהזדמנות ואולי לראות גם ילדים גדולים וגם אנשים פחות "מתנדנדים" (תודה על ההזמנה @} )
אבל אנחנו פה באזור א'. כאן ביתנו וכאן מתנהלים חיי היום יום שלנו,
במפגשים ברמת חן יש אולי "מעבירי זמן" אם להשתמש שוב במה שכתבו לפני, אבל יש גם לא מעט אנשים שמעוניינים מאוד להמשיך בדרך זו.
ואת מה שאפשר לעשות כדי להתקדם קצת מכאן, ניתן לחלק לשני מישורים:

המישור האישי, המשפחתי

במישור הזה כל אחד צריך לשאול את עצמו, בהקשר לחינוך הביתי, מה הוא רוצה. מה הוא מוכן לעשות כדי להשיג את הרצונות והיעדים הללו, איזה מחיר הוא מוכן לשלם על כך, האם חייו יהיו עשירים ומאושרים יותר אחרי הצבת היעד?
התשובות כמובן שישתנו מעת לעת, אבל פשוט צריך להתחיל מהעכשיו.

המישור הקבוצתי קהילתי

כיצד אנחנו יכולים לפעול כקבוצה על מנת לתמוך ולהעשיר זה את זה. האם יש צורך בהתארגנות שונה? האם יש משהו שצריך להוסיף למפגשים? האם לקבל למפגשים רק אנשים שמצהירים ומחוייבים לחינוך הביתי לשנה לפחות?

כרגע, בתי בחדרה עם עוד ילדת חינוך ביתי (מהגדולים!) יושבות ומשוחחות ומשחקות. אז נכון - אולי הן שתיים מחמש ולא משלושים וחמש אבל לא לשכוח שגם איכות ולא רק כמות זה ערך!!

שליחה על ידי באצ'י* » 31 מרץ 2003, 21:46

אהלן לכולם!! חזרנו מפראג (עם טעם של עוד...) ...ולענינינו - אמנם לא נכחנו בדיונים "חיים" בזמן האחרון , אבל קצת התיחסות לדיון הוירטואלי -

המפגשים ברמת חן , היו בעבר , וימשיכו להיות בעתיד פתוחים, לכל מי שיחפוץ להנות ממה שנוכל להציע .
מבחינתינו , מטרת המפגשים לתת לאנשים שבחרו בחינוך הביתי מקום, לקיים בו משהו, מדרך חייהם, וכן לאפשר לכל מי שחפץ בכך , להתקרב ואולי גם למצוא בכך תמיכה לקיום חינוך ביתי.

"הגרעין הקשה" של המפגשים , מורכב מדי הרבה משפחות (ברובו, עם ילדים גדולים יותר ) , אשר חשות מספיק בטוחות בדרכן , כדי לתת גם למשפחות "מתלבטות" אפשרות להציץ "ולהפגע".....

מטרתינו איננה להסגר ולהסתגר בתוך עצמינו , ולבנות "גטו" מנותק מהעולם, אלא בדיוק להפך- להפוך את דרך החינוך בבית ללגיטימית ומקובלת בעולמנו, כמו כל שיטת חינוך אחרת.

ישנן משפחות "מוצהרות" ונחושות של חינוך ביתי שהאידאל אצלהן עובר מן העולם בין גיל שנתיים לשלוש, וישנן כאלה ש"מתנדנדות" כל הדרך , עד לאוניברסיטה ....לעיתים , קיום הלכה למעשה של רעיון , גדול יותר מהרעיון עצמו....

למתלבטים ול"מתנדנדים" - תמשיכו לחשוב להתלבט ולהרהר , זה חשוב גם לנו

לילה , אחד הדברים שעוזרים לי לפחות, זה להשמע באזני המתלבטים ואז גם באזני עצמי, בטוחה .
מצטרפת להזמנה להתראות עם אנשים שכבר בטוחים הרבה שנים .זה מחזק מאד ומסיר הרבה ספקות.
עוד רעיון שעלה לי עם קריאת דברייך , זה לקיים מן "טקס" כזה , קבוע במפגשים , של קריאת דברים בקול . דברים שנכתבו על החינוך הביתי. זה גם יכניס תוכן ענייני ובסיס לדיון שעולה מעל לקיטורים , וגם ישמיע קולות חדשים, שיכולים לעזור להרבה מהמתנדנדים . מנדבת את יונת להמליץ על הקטעים.

זה חשוב - כן, פעם בשנה, נניח. כמו שזה עכשיו - ואני בהחלט מדברת על המשפחות הקבועות ולא על מציצים לרגע, זה פשוט מחליש ומערער במקום לתמוך. גם את ההורים וגם את הילדים.
זה כאילו האמהות בגן רינה ידברו כל שבועיים על "גן רינה לאן" והאם עלינו לעזוב ולעבור לגן אחר או להחזיר את הילד הביתה או לבדוק שוב את בית הספר הדמוקרטי או לתת לו עוד שנה עם המטפלת.
והאמת, גם אני אשמח לקצת שקט נפשי בצפון. תודה על ההזמנה!
רעיון הקריאה נשמע לי לגמרי לא רע, ומיד אגלגל אותו בראשי. בייחוד את השאלה איך ליישם אותו הלכה למעשה. תודה!}

אם כבר נותנים לכן עצות (אח, איזה כיף להגיד לאחרים מה לעשות!

) אז הנה רעיון:
לעשות את זה במתכונת סמינר, שכל פעם מישהי אחרת אחראית לבחור קטע, לתרגם (או לסכם) אותו, ולהקריא לכולם.
לגבי מקורות, אני אוהבת את התוכן באתרים האלה:

ויש עוד המון קישורים בפורטל הגדול של חינוך ביתי: homeschooling.gomilpitas.com
ואם למישהי יש בעיה עם האנגלית, אספתי רשימה של ספרים בעברית על חינוך ביתי אולי בכלל יהיה טוב לפתוח את הסמינר עם הקראה לכולם (הורים וילדים) של "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" מאת דוקטור סוס. הולם מאוד.

לילה, נכון כולנו באותה סירה, ונכון זה לא קל שמוציאים לך את הרוח מהמפרשים, במקום לקבל תמיכה, אבל יש מקום לקבל את המתלבטים ואת הקשיים הבאמת לא פשוטים, של בידוד חברתי במשך ימים ואף שבועות בדירה קטנה בת"א עם ילד או יותר ועם זה בנים אנרגטיים, זה בהחלט לא קל ואז עולות גם הספקות והתלבטויות. נכון אפשר ללכת לחבר או להזמין הביתה אבל לדעתי צריך חברה, צריך את הדינמיקה הזאת זה מפרה, ופשוט לשחק. צריך מקום לילדי החינוך הביתי. קבוע. צריך שני מפגשים מוצלחים בשבוע ואז אף אחד לא יחפש גן לילד (ולא שאני חושבת שגן הוא מזור לכל הבעיות הללו) אני חושבת שמכאן זה עולה אחת לשבועיים במפגשים , העניין החברתי. שמת לב שבילינו בנעימים אתמול בספארי כמה שעות אף אחת לא דיברה על לשלוח את ילדה לגן, כי הילדים היו מאושרים, כי זה נראה הכי נכון לבלות אמהות וילדים יחד, וכי זה מילא לנו את המצברים. שוב ,ימים ארוכים בבית עם הילדים ולא כל כך קטנים זה קשה מנשוא,
כולנו מודעים ליתרונות החינוך הביתי, ואף רואים תוצאות בדרך המורכבת הזאת, לכן כל החומר והספרים שאתן מציגות כאן לא פותר את בעית הבידוד החברתי, אף שזה יכול להיות נחמד להקריא מידי פעם במפגשים סתם כדבר חיובי ומחזק.
אני רק רוצה לציין שטל ויעל הקימו מקום מפגש שהוא "אחלה" ואני מאוד מעריכה את שתיהן על כך, אבל יש גורמים שלא תלויים בהן כמו מזג האוויר והשעות המוגבלות, כך שבימים הגשומים לא היה לנו מקום קבוע.
ואז חשוב לפעול או לתרום את מה שצריך, בכסף, בתמיכה, בעשייה, כדי להגשים את החזון אני לא מבעלי החזון, אני בסך הכל רוצה שלילדות שלי מידי פעם יהיו חברים למשחק, לא כל האנשים נמנים בצד היוזם העושה (ראי כתבה של דני לסרי גליון 44) גם אני קצת פאסיבית, אבל אני בטוחה שגם הפאסיביים יתנו יד כדי שלכולנו יהי נעים, לגבי כסף(אני לא אציין את הסכום שדובר) אפשר למצוא פתרונות זולים יותר ומספקים לדעתי (כמו הקבוצה בצפון או רחובות והאזור),.
ואסיים בנימה אופטימית(תמיד טוב לחשוב חיובי) יש לנו קבוצת אמהות וילדהן מצוינת אני אוהבת להמצא בחברתכן ולומדת מכם המון ומקבלת תמיכה גדולה.

אנחנו מארחים את המפגש אחת לשבוע בבית שלנו. זה בלגן היסטרי ולמרות שכולם עוזרים מבשלים מנקים מחזירים למקום, נשאר בית מלוכלך והרבה עבודה בערב. אבל זה שווה.
אולי תוכלו להפגש פעמיים בשבוע אם מישהי תסכים לפתוח את ביתה למפגש? זה לא מתאים לכולן, אבל שווה לנסות.
במפגש בבית אחר ,היה נהוג להביא משהו מוכן לצהריים או לבשל שם. זה עלה על העצבים של המארחת כי פתאם כל המפגש היה הכנת ארוחה אחת מתמשכת וילדים צורחים שרוצים דווקא ממה שיש הכי מעט ,כולן טרודות אחת על השניה במטבח וסביבו , בקיצור בלגן , ואבא אחד שבא לביקור העיר "מתי בדיוק אתן נפגשות?"
אז הוחלט שמעכשיו זה סנדביצ'ים מוכנים מהבית , והשבוע זה באמת השתפר מאד מאד. פתאם באמת נפגשנו , ישבנו , דיברנו , הילדים היו רגועים. גם השתפר מזג האויר והם היו הרבה בחוץ. היה כיף.

חוץ מזה, לא חייבים לעשות מפגש שלם. אפשר להזמין משפחה אחת לביקור, אולי שתיים. פחות בלגן, פחות לחץ.

כן, אבל רוצים תחושה של קהילה.
למה תחושה. רוצים קהילה.

ענת ויונת, תודה על האמפתיה הכנה.

באצ'י,

(אני מהמתלהבים מההבעות אה?)

ציפור אמרה דבר נכון מאוד בעיני, שהבתים שלנו הרבה יותר קטנים ובדרך כלל נטולי חצרות. בבית שלי לא נכנסות יותר משלוש אמהות עם טפן, וגם זה ממלא אותו עד אפס מקום. כך שאנחנו אכן צריכים מקום. סגור, שיעבוד גם במזג אוויר לא נוח.
לדעתי, פגישה שבועית במתנ"ס היא דבר מוגבל בהרבה מהרעיון לשכור דירה+חצר. מוגבל בזמן (בימים ובשעות), מוגבל באפשרויות פעילות, לפעמים מוגבל גם במקום, ובעיקר לא שלנו.
נכון שהוא יותר יקר. אבל גן עולה כפול. ובעיני שווה יותר לשלם ולהישאר אחראית מאשר לשלם ולהסיר ממני את האחריות.
ומאיה - אם רוצים לעשות - עושים. אם רוצים להיפגש - נפגשים. אם רוצים לצאת מהבית - יוצאים. ממש לא מוכרחים להישאר תקועים ולטפס על הקירות. ואם רוצים גן - הולכים לגן.
ובאצ'י - ברוכה השבה! מקווה לפגוש אותך מחר.

מצד שני, כנראה מתנ"ס זו רמת המחויבות שמתאימה לרוב הקבוצה, ולכן זה מן הסתם מה שיהיה ולכן חבל אולי לבזבז על זה אנרגיה.
מאיה -

קצת התעצבנתי קודם, אני בלחץ מההפקה של מחר, ובילבי על העוגה נראית כמו בילביפלצת...

היה כבר מתנ"ס לא?
זה לא ממש עבד.
נקודה למחשבה:-)

פלוני, לדעתי עבד מצויין, למה בכל זאת זה לא נמשך? בין השאר משום שיש לאנשים (ולנשים) נטייה להיות לא מרוצים

אני לא יודעת עם כאן המקום להמשיך את הדיון הזה, יש לי מה לאמר בנושא, אלא אם כן אתן רוצות לפתח את הדיון "לשכור דירה+חצר, או מתנ"ס" לכלל קהילת משתתפי האתר הנ"ל. אולי הם ינתנו קצת הארות.

מאיה מ , מסכים איתך לחלוטין , ובגלל נטיה זו , שום דבר לא ממש יספק את שביעות הרצון המיוחלת.

אלא אם יחליטו למצוא אותה .

זה לא עניין של מיקום פיזי (כפי שהבנתי יש כמה וכמה אפשרויות בענין זה ) - זה רק ענין של החלטה -

למצוא את הטוב (ולשפר) את מה שיש או לקטר למתוח ביקורות רעילות ולנדוד כל יומיים למקום חדש.

הבחירה בידכם .

מתקיימים אצלי בבית מפגשים כבר מזה כשנתיים.
יש שבועות שמגיעות הרבה משפחות ושבועות שמגיעות אחת או שתיים.
התגבשה קבוצת אמהות-חברות המחליפות דיעות על עניינים רבים (ובכללם גם על החינוך הביתי אבל בהחלט לא רק) וילדים-חברים העוסקים בשלהם
תמיד ברוח טובה, במשחק אינטימי אמיתי ועמוק. כמעט אין צורך בהתערבות וגם כשיש היא תמיד ברוח טובה. בקיצור כיף אדיר
אבל...עכשיו חופש גדול, ומשפחה של חברה מאד טובה שלי הופיעה בהרכב מלא (ילד בן 7 - לא בחינוך ביתי ילד בן 3 שילך בסוף החופש לראשונה לגן ותינוק)
המפגש הפך לסיוטי.
שני הילדים הגדול והצעיר התחילו לקפוץ על הספות, להתנדנד בחוזקה על כיסא נדנדנה, לאיים עם ענפים, לאכול בסלון, ללעוג, לעשות דווקא.
המפגש היום עלה לי על העצבים.
אז האפשרויות הן כאלו:
לדבר עם החברה ולבקש ממנה לא להגיע ולשאול אותה איך הם לא מתביישים להתנהג כך בבית זר?

להכריז על מגבלות כגון לא לאכול בבית, לא להשתולל, אולי גם לא לשחק בבית אלא למטה, וכו'; כל מה שיהפוך את המפגש עבור ילדינו למוגבל, ועבורי לסיוט מתמשך מאחר ואהיה חייבת לעמוד על המשמר כמו שוטר
עיצות בבקשה

מה עם - להכריז על מגבלות, ולבקש מהאמא שתעזור באכיפה?

את יוצאת מנקודת הנחה שצריך לנהוג כלפי כל הילדים באותו אופן, גם החדשים וגם הותיקים. אבל למה? אני הייתי מעירה רק לחדשים -- "תקפוץ על השטיח ולא על הספה", "תזהר עם הכסא", "ענפים -- לעץ" וכיו"ב. לא צריך להמציא חוקים כלליים -- מספיק להעיר על מקרים פרטיים ולתת לילדים בעצמם למצוא את החוקיות בהעדפות שלך. הם טובים בזה.
ואם זה יוצא שאת צריכה לרדוף אחריהם כל המפגש וזה קשה לך, נראה לי שכדאי לומר את זה לחברה בכנות: "קשה לי לשמור כל הזמן שהילדים שלך יתנהגו לפי הנורמות שנהוגות אצלי בבית." אולי היא תחליט לא לבוא, ואולי היא תמצא פתרון אחר שלא חשבת עליו.

אולי לא הבהרתי מספיק טוב:

זהו ילד של מערכת. ובסוף החופש הוא יחזור אליה.
דבר אחרון שהייתי רוצה זה להיות שוטר.
הערות כלפיו בשעתיים שהם היו קרו בערך כל חמש דקות בממוצע
אני באמת אוהבת את אמא שלו אבל אין ספק שהיא עשתה טעויות קשות בקשר אליו

תודה

אחראית מפגש, מה לעזאזל עשתה האמא? איזו מין חברה "טובה" היא שהיא מאפשרת התנהגות כזאת בביתך, רואה את מצוקתך (
הערות כלפיו בשעתיים שהם היו קרו בערך כל חמש דקות בממוצע )
ולא מחסלת את המפגעים?
סליחה על הרוגז. אני אלרגית להורים חסרי תרבות.

מה עם פשוט להגיד לה (בעדינות) שזה לא מתאים? את יכולה אולי להציע מפגש רק של שתיכן עם או בלי הילדים, במקום.

מיכל ,
חשבתי על כך ויש להניח שאציע זאת
הי בשמת,
אני מודעת לאלרגיה שלך. גם אני אלרגית באותה מידה.
אבל...היא כל-כך רגילה להתנהגות הזו שלו שהיא לא רואה בכך משהו מאד חריג.
היא העירה לו כמה פעמים כאשר העניין הפך אלים אבל לא הרבה מעבר לכך.
מה שכן יאמר לזכותה זה שבסוף המפגש באופן פרטי היא הרביצה בו תורה על איך מתנהגים ומה מותר ומה אסור לעשות.
היא באמת חברה טובה ורגישה ואני מאד אוהבת אותה. יש טעויות שאי אפשר לדעת מאיפה להתחיל לתקן.
היא תיקנה ובגדול מהילד השני שלה. את הראשון היא קצת פיספסה.