לוג אישה מאוהבת

[אנונימי]

שיתוף:לוג אישה מאוהבת

[אנונימי]

זהו דף בלוג

[אישה מאוהבת*]

אני מאוהבת.
אחרי ארבע שנים בלי בן זוג, מאושרת, עצמאית, חופשיה.
נהנית מהחופש, מהיכולת להחליט הכל לבד, בלי להתחשב ברצונות של מישהו נוסף, לצאת ולבוא בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. אוהבת להיות עם עצמי.
נמצאת רוב היום מחוץ לבית. נהנית מהעבודה, נהנית מהאנשים, נהנית מהאינטראקציה. נהנית לחזור לבית שלי, לבד, להמרח על הספה, לבהות באינטרנט, לשמוע מוזיקה.
מרגישה יותר מתמיד שלמה עם עצמי, יודעת מה אני רוצה, מה אני אוהבת, מה חשוב לי.
ומאוהבת.

בפעם הראשונה שנפגשנו לא הותיר בי שום רושם. היו עוד אנשים, לא דברנו כמעט. לא, לא נכון; כבר אז בצבצו כמה דברים שלא שכחתי. נסענו ברכב שלו, באיזור שאני לא מכירה, בדרך שהשקיפה על נוף מדהים. אחר כך גליתי שעשינו סיבוב גדול והיתה דרך קצרה יותר, אבל פחות יפה. כמה אנשים יעדיפו להאריך את השהות מאחורי ההגה רק כדי להנות מהנוף, ביום עבודה?

כל כך שונה, מיוחד, מרענן. מתמלא אושר מדברים כל כך קטנים. מזריחה. משקיעה. מחפץ ישן. מלא התלהבות. חי. חי באמת.

עברו כמה שבועות עד הפגישה הבאה שהבהירה לי שהוא מוצא חן בעיני. שהוא שונה מכל בחור אחר שאני מכירה. שאני מאוהבת.

מישהו אמר לי פעם, גבר, שאין גבר שמתאהב באשה מעצמו, שמתחיל אתה מיוזמתו. זו תמיד האשה שמושכת אותו, בלי שהגבר מודע לכוח שלה. על פני השטח נראה כאילו הוא יזם, הוא אקטיבי. אבל הכל מתחיל מהאשה. האם יש לי כוח למשוך אותו? לגרום לו להתאהב בי?
ככל שאני נמשכת אליו יותר, אני משתכנעת שהוא אדיש כלפי. כאישה. לא כאדם.

מה עושים עכשיו? אני מאוהבת. כשאני רואה אותו אני מרגישה איך לבי דופק. כשאני מתקשרת אליו, לדבר על העבודה, אני מתקשה לחייג, מפחדת לאבד את השליטה על קולי. כששמו מופיע על צג הטלפון הניד, אני נושמת עמוק לפני שאני עונה. לראות אותו, לדבר אתו. איזה אושר. אני מתמלאת חום.

יום אחד היה לי טרמפ הביתה עם קולגה. הוא אמר שנצטרך להתעכב בדרך. קבע להפגש עם מישהו. תוך כדי נסיעה אני מבינה שמדובר בו. הלב שלי מזנק. אני עומדת לראות אותו. אנחנו מגיעים. הוא ניגש עם הקולגה שהסיע אותי לשטח, לראות את הבעיה שזקוקה לפתרון. אני לא משתתפת בדיון; יכולה להתרכז בו. מזל שיש לי משקפי שמש. מסתכלת בו מדבר, מרוכז, עירני, כולו ממוקד בבעיה שלפניו. יודעת מה הוא חושב על האדם שמולו. יודעת כבר מה הוא אוהב, מה מעצבן אותו. לא החלפנו מלה. לפני שנכנס למכונית חייך אלי. איזה חיוך. איזה אושר.

רק חיוך. ועל החיוך הזה כמה חלומות בניתי. כל כך מעט מספיק כדי להצית בי את התקווה שזו לא רק אני. שגם הוא.

האם אני משליכה עליו את הפנטזיות שלי? האם על סמך הכרות שטחית אני בוחרת לראות את הצדדים היפים בלבד ומתעלמת מאלה שלא מתאימים לדמות הגבר האידאלי שיצרתי בראשי?

מי הגבר האידאלי שלי? אף פעם לא ידעתי איך להגדיר אותו. לא הבנתי נשים שידעו מראש איזה מקצוע, מעמד, מראה חיצוני, יהיה לגבר האידאלי שלהן. איך אפשר לדעת?

חיפשתי את הצדדים הלא יפים. חסרונות. דברים שלא אוכל לחיות אתם. נסיתי לשקול באוביקטיביות דברים שאמר. מחשבות, דעות. לשוא. ככל שאני מכירה אותו יותר, אני מתאהבת בו יותר. מגלה בו עוד ועוד דברים שמוצאים חן בעיני. שמגרים אותי. כמו פזל של אלפי חלקים. כל חלק שנוסף מגלה עד כמה התמונה השלמה עשירה, ססגונית, מרתקת, מדהימה. כשאנחנו משוחחים אני מרגישה כמו הלך צמא במדבר שלוגם בשקיקה ממעיין של מים צוננים. האם ניתן להיות כל כך מאושרים מכל כך מעט?

אני משכנעת את עצמי בכוח, כל פעם מחדש, שזו רק אני. רק אני מאוהבת בו. הוא לא. אני יודעת שגם לו נעים בחברתי. אבל אין לי ספק שהוא לא חושב עלי כשאני לא שם. לא משתוקק אלי. שאינו נמשך אלי כמו שאני אליו. אולי יש מישהי אחרת בחייו. אני יודעת שאין לו בת זוג קבועה. אני לא יודעת עם מי הוא יוצא. ככל שחולף זמן ממושך יותר בלי שאני רואה אותו, התחושה מתעמעמת. נטמעת בין שאר העיסוקים, ההתחייבויות, הריצות. פחות חושבת עליו, מרגישה שוב חופשיה. חושבת עליו ומזכירה לעצמי שלא להסחף. לא לאבד אנרגיות על חלומות באספמיה. על משהו שהוא בגדר פנטזיה שלא תתממש. משכנעת את עצמי כל כך טוב, שכשאנחנו נפגשים אני מצפה לאדישות, התעלמות, התנכרות. אבל הוא לא אדיש, ולא מתעלם, ולא מתנכר. אני מפחדת ליזום שיחות, להפגין התענינות יתר, לא להסגיר את עצמי. הוא משוחרר מפחדים. מחייך, מדבר, מראה לי שוב כמה הוא מוצא חן בעיני. מפיח בי מחדש את התקווה.

עינוי. עינוי מתוק. שוב, אחרי שנים, אני מסתכלת בעצמי במראה. שואלת את עצמי מחדש אם אני מושכת, יפה, מענינת. מנסה לראות את עצמי דרך העינים שלו. צריכה להזכיר לעצמי שאני רוצה מישהו שיאהב אותי כמו שאני. לא מוכנה להתאים את עצמי לפנטזיות של אף אחד.

ועדיין מרגישה שהעינוי הזה, התקווה הנואשת, המחשבות הפסימיות- מפיחים בי חיים. יותר טוב לי אתם מאשר עם השלווה של לפני. טוב להרגיש את הרגשות, להזכר שהם קיימים. להזכר שאני אנושית, שאין לי שליטה מוחלטת על חיי. ולא לפחד מזה.

[אביב_חדש*]

וואו!!! תמשיכי! נהניתי לקרוא.

[ה_עוגיה*]

איזה יופי. אני אוהבת אהבה.
עשית לי דפיקות לב.

[ורד_לב*]

מקסים!
לכי על זה!
זה הדבר הכי מקסים בעולם שמוביל לעולמות הכי יפים שיש
איזה כייף לקרוא!

[תבשיל_קדרה*]

כתוב יפה, ונראה אמיתי.
קצת כמו לקרוא ספר ולצעוק בלב לגיבורה "נו, אז תתקשרי אליו!". אבל עכשיו אני יכולה באמת לצעוק, והגיבורה שומעת אותי.

> גילה במצברוח המתאים <

[נועה_ברקת*]

ואולי כמו ברומנים הרומנטיים של נעורי - אל תגידי לו כלום, בערך באמצע הסיפור תופיעה אישה אחרת - יותר מתוחכמת, נראית שהיא "האישה שלו" ואת תתבאסי, תבכי לכרית, תתייסרי עד לדפים האחרונים של הרומן שבו יסתבר לך ולקהל הקוראים שרק אותך הוא אוהב מההתחלה, תהיה נשיקה, אולי קצת יותר, שקיעה ולבבות אדומים.

[אישה_מאוהבת*]

להתפכח. להפסיק לקוות. להיות בוגרת, שוות נפש.
מה אני כבר מבקשת.
למצוא סימן ברור, חד משמעי, שזה לא זה. שאין תקוה.
שתופיע אישה אחרת כבר. שיהיה מאוהב בה מעל הראש.
שאוכל להתיאש סופית.

נראה אמיתי?
אמיתי, ועוד איך אמיתי. הלוואי שלא היה אמיתי. הלוואי שהייתי יכולה לכתוב ככה בלי עודפי האדרנלין שמתישים אותי.
כבר כמה לילות לא ישנה טוב. לא רוצה לישון. רוצה לחשוב.
מספיק.
צריך לצאת ממעגל הקסמים.

עושה לי טוב להרגיש כמו גיבורה של רומן רומנטי. להסתכל על עצמי מבחוץ. מפנים כל כך לא ברור. כל רגע משתנים כל הצבעים. כמו בקלידוסקופ. לרגע מרחפת בעננים, ואחר כך זועמת. כועסת עליו. כועסת שהוא משחק בי. נו באמת. מי משחק כאן במי? הרי אני אחראית כאן על כל ההפקה. בימוי ותסריט. הוא בסך הכל צולם במצלמה נסתרת בלי ידיעתו והוכנס לסרט הזה.

איזה סוף יהיה לסרט הזה? שיהיה כבר סוף.
זה כל מה שאני מבקשת.
לא משנה איזה.

[תבשיל_קדרה*]

למה את דווקא מחפשת בכח איפה ליפול? מתי יהיה הסוף הלא-שמח של הסיפור?

[אני*]

אני בעד ליזום.
משהו בקטן רק כדי לדעת.
שתוכלי לישון טוב בלילה.

[ברונית_ב*]

נו?

[אישה_מאוהבת*]

התחלתי את הדף הזה כרומן רומנטי סוער... אבל החיים הרבה פחות מרגשים.
על כל יום שבו אני מרגישה כגיבורה מיוסרת של רומן, יש הרבה ימים שבהם אני סתם מישהי שבין שאר המחשבות שעוברות לה בראש יש גם בחור אחד ממש מיוחד.
הזכרתי לעצמי שצריך לתת לדברים לקרות בקצב שלהם.
כל כך מתסכל להחליט מראש איך ומה צריך לקרות, ולהווכח במרחק שבין התכנון למציאות.
ואז, במקום לשמוח על מה שיש, רואים רק את מה שאין.

אז מה עכשיו? כלום. אני חיה את חיי, הוא את חייו. יש קו קטן שמקשר בינינו.
זכיתי במתנה נפלאה. הכרתי אדם אמיתי.
יכול להיות שיהיה לו חלק משמעותי בחיי, יכול להיות שלא, יכול להיות שהחלק שלו בחיי יהיה שונה לגמרי ממה שאני מסוגלת לדמיין...
נחייה ונראה.

[אישה_מאוהבת*]

אז זהו, יש מישהי אחרת.
ונראה שזהו זה...
ואני לא יכולה שלא לשמוח בשבילו.
... ולהתיסר בשבילי.
הי, מה קורה כאן???
בעד מי אני בכלל???
כל כך מגיע לו להיות מאושר, הוא מקרין את האושר שלו על כל הסביבה בלי להיות מודע לזה בכלל. מי אני שעיני תהיה צרה בו? כמה אנוכיים אפשר להיות???
ומצד שני- איך, איך מכבים את השרפה הזאת?
איך ללמוד להיות אדישה?
איך לגרש את המחשבות שנדחקות קדימה, ומיסרות, ומענות, ומעצבנות, ומנדנדות. עכשיו הוא מנשק אותה, ואת כאן לבד... שיא העליבות, הרחמים העצמיים חסרי התוחלת, הטפשות, כמו לגרד פצע שוב ושוב ולדמם ולכאוב.
ומצד שני, איזו תחושה של חיות, מענה, אבל גם מרגש, מתסכל, אבל נפלא.
רוצה לראות אותו, ולהתחמק ממנו.
לא. רוצה לראות אותו, ולראות אותו בלי לסבול ולכעוס ולקנא.
מה? לוותר עליו בכלל? כאדם? לגמרי?
אולי כן? לא להעמיד את עצמי במבחן? כמה אפשר להיות בוגרים, הגיוניים, רציונליים, חיוביים.
אז מה, לכעוס? לבכות? להשתולל?
לא בוכה. לא משתוללת. לא רוצה. כועסת ושמחה. אוהבת וחושקת שיניים. מקווה שזה לא יהיה זה, ויודעת שכן.
מדמיינת אותו רב איתה, נעזב, ובא אלי לניחומים... אוף, אם לפחות הייתי קצת יותר מקורית...
והכי גרוע: למצוא את עצמי בתפקיד הידידה המבינה, שבסוד הענינים. כן כן. אם לפחות הייתי נשארת דמות חסרת משמעות, מחוץ לענינים. אבל לא. לא בחוץ, ולא חסרת משמעות. לפני כמה ימים הייתי מסתפקת בזה ואומרת תודה. עכשיו אני מרגישה כאילו הבקעתי גול עצמי. הה! עכשיו תלמדי. מה? מה למדתי? אז מה לעשות בפעם הבאה? לא להתאהב? לא התכוונתי גם הפעם.לא להתידד? לא להכיר? לא מה? מנסה לחזור אחורה, למצוא את הנקודה שבה התקדמתי צעד אחד יותר מדי, להבין איך מצאתי את עצמי במצב הזה, בלי שום שליטה.
אוף. לא יודעת מה אני מרגישה. לא יודעת איך ארגיש מחר.
לא, אני כן יודעת. אני מעמידה פנים אפילו כלפי עצמי!!! לא רוצה להודות אפילו ביני לבין עצמי עד כמה אני מרגישה מובסת. אני מרגישה שאף פעם לא אכיר מישהו שימצא חן בעיני כמוהו. אני מרגישה מקופחת, נגזלת. לא נחשקת, לא רצוייה. רוצה לצעוק, הי, אני כאן!!! תסתכל עלי, אני, גם אני אשה, גם אותי אפשר לאהוב! מזדהה עם כל שירי האהבה הכי פתטיים. לא להאמין, הם לא המציאו שום דבר. הכל אמת. כן כן. יש דבר כזה, אהבה נכזבת. לב שבור. לא רק ברומנים רומנטיים וטלנובלות. פה, במציאות האפורה.
חשבתי שיהיה קל יותר, לדעת שיש מישהי אחרת. חה. כמה טעיתי. עכשיו הוא יותר מקסים. אי אפשר לעמוד בפניו. אני מדברת אתו בטלפון ורואה את החיוך שלו. מרגישה כמה טוב לו. מכירה אותו, לעזאזל, כל כך טוב. טוב מדי. טוב מדי לזמן הקצר שהיה לי להכיר אותו. מחר אולי אראה אותו. אם כן, אני אראה ואווכח במו עיני כמה שבאמת טוב לו, כמה שהוא מאוהב במישהי אחרת, שהיא לא אני, שלא הצלחתי להקסים ולרגש ולסחוף אותו. ואם לא אראה אותו, אסבול עוד יותר.
סביר מאד שאחרי מחר לא נתראה הרבה זמן. תודה לאל. אני יודעת שהזמן זו התרופה היחידה. אני יודעת, כי זה מה שהייתי אומרת לעצמי אם הייתי חברה שבאה לבקש עצה. אני יודעת, אבל רוצה דווקא כן לראות אותו. להגיד לו את האמת. לעשות את ההפך ממה שצריך. לחקות את טלילה כץ משירת הסירנה, לחתוך לה את הצמיגים ולנהל עליו מתקפה.
ספר נהדר, כמה פעמים קראתי אותו ונהניתי מהשנינות הקולעת. אבל דנה היתה קנאית ומגעילה, וטלילה היתה מישהי שאי אפשר לעמוד בקסמיה...
אוף! שונאת רחמים עצמיים. בגלל זה הכל יוצא לכאן, לבלוג.
זהו, נגמר לי.
בינתיים.

[רותי_קליין*]

אולי זה ישמע טיפשי, אבל אולי תדברי איתו על זה?
זה יכול להיות סוג של מתקפה (אולי הוא יקסם מזה? אולי הוא לא איתך כי הוא לא חשב שיש לו סיכוי?)
ואם לא זה יכול להיות סוג של השלמה וקבלה והתקרבות.

[צפיחית_בדבש*]

ניצבט לי הלב. התרגשתי מאוד מהדברים. ניזכרת באהבות של פעם. תמיד התאהבתי באלה שהם ברי השגה. אוף! זה מעצבן. זה קשה להתמודדות.
לדעתי, כדאי לתת לזמן לעשות את שלו. פשוט לא רוצה שתיפגעי. גם ככה עברת מספיק. המחשבות המנדות בראש ולא מרפות ממך. תנסי להיות כמה שיותר את כאשר את ניצבת איתו בשיחה.

[אישה_מאוהבת*]

יותר טוב. קצת יותר טוב.
כבר כמה ימים שלא ראיתי אותו וכמעט לא דברתי איתו. זה עושה לי טוב.
אני יודעת שעוד נפגש- אבל מקווה לצבור מספיק כוחות עד אז כדי לא להתפרק מחדש לחתיכות.

אני משוכנעת שלעולם לא אוכל להרגיש אותו דבר כלפי מישהו אחר. שאין בכל העולם מישהו שכל כך ימצא חן בעיני. עד שאני כבר מתאהבת... כל כך בררנית... והפעם אני מאוהבת כמו שלא הייתי אף פעם.

[צפריר_שפרון*]

במסגרת מציאת שירי הישנים, מצאתי כי אולי השיר הבא מתאים לכאן:

*
בין הססמות שבין עונות
לציפורים. הערפל. הטל. אשר נוצר
הופך לאט ומתעגל דמעה
שבילי כוכב שדרות חיטין
נופל ונע מוכרח לרחוש,
שותק את אמירי הברוש
חייב להתאהב
ואין - .


מעבר לכך, הפנימי את כוח האהבה שאת לומדת ממפגש זה עם האדם הספציפי הזה. זכרי כי תעצומות האהבה שאת חשה מועצמות פי כמה רק משום שהיא איננה ברת מימוש. שמרי את ההתפעמות הזו, כי בהכרח יבוא האיש שאיתו תוכלי לממש אהבה.

[אמא_נמרה*]

מאוהבת, אני מאמינה שכל אדם שאנחנו פוגשים מלמד אותנו משהו, אז במקרה הזה אולי לא לשווא פגשת את האדם הזה, שכל-כך התלהבת ממנו.

יש לי תיאוריה, שהרבה פעמים הוכיחה את עצמה, שאנחנו (הבנות) שתבחות מבחור לבחור. כלומר לא יכול להיות שהבחור הבא שיהיה לך קשר רציני איתו יפול בתכונותיו ובמשיכתו מהבחור הקודם. (כלח זה בהנחה שאת אדם בריא בנפשו ויודע ליצור מערכת יחסים בריאה). אז כרגע אולי זה לא נשמע מעודד, אבל הבחור הבא כנראה יהיה משהו מאד מאד מיוחד, אם זה הבחור 'הקודם' שלך.
מחזיקה אצבעות לעתיד, מקווה לטוב בשבילך.

[אישה_מאוהבת*]

עייפה נורא. לא בגללו. סתם שבוע אינטנסיבי בעבודה.
ובראש מתחילים להגיע לאיזשהו איזון.
אני מתחילה להבין שהרגשות האלו לא יעלמו כל כך מהר. עד עכשיו ציפיתי כל הזמן לאיזה גרנד-פינלה- סצינת אהבה לאור השקיעה, או לחילופין דעיכה פתאומית וסופית של ההתלהבות שלי. איכשהו לא הפנמתי עד עכשיו את האפשרות של לחיות עם התחושות האילו, לא ממומשות. שהן לא יעלמו למרות שאני יודעת שהן לא הדדיות. שאמשיך לראות אותו, לדבר איתו, לעבוד איתו, לא כזר, לא כמישהו שאני מכירה היכרות שטחית, אלא כידיד, אולי בעתיד אפילו ידיד קרוב. ואמשיך להרגיש כמה שהוא מוצא חן בעיני, וכמה שהייתי רוצה יותר ממה שיש לי. אני מרגישה שאני מתחילה מסע אל יעד לא ידוע. אני צריכה ללמוד לחיות עם ההתלהבות, עם האופוריה, עם האכזבות ועם התסכול. עם רגשות חזקים שאין להם מוצא. עם תחושה של פרפרים בבטן סתם בלי סיבה. לחיות עם כל אלה, ולחיות איתם בשלום, ולדעת שהתמזל מזלי לחוש את עצמת הרגשות האלו, כי ברור לי, למרות הכל, שלא הייתי מוותרת עליהם.
רק לפני כמה חדשים, קצת לפני שהכרתי אותו, עברה בי יום אחד המחשבה שכל כך הרבה זמן לא הייתי מאוהבת, ואולי אני כבר לא מסוגלת להתאהב. עכשיו אני יודעת שטעיתי. וכמה שאני שמחה שטעיתי...
עמוק, עמוק בפנים, אני מרגישה שיום אחד אהיה אסירת תודה על החוויה שאני עוברת עכשיו. שאני לומדת ממנה דברים שלא ידעתי על עצמי קודם. על עצמי, וגם על אחרים.

[אישה_מאוהבת*]

הנה אני שוב כאן. עבר חודש וחצי מאז שכתבתי בפעם האחרונה. תקופה שעברה עלי רחוק ממנו, עם אנשים וגירויים אחרים מסביב שעזרו להסיח את הדעת, גם אם לא ללמוד להיות אדישה כלפיו. הצלחתי לקבל את העובדה שזוהי אהבה נכזבת- אבל לא להשלים אתה.
עכשיו הגיע הרגע שהיה ברור לי שיגיע... ראיתי אותו שוב, דברתי אתו, הרחתי את הריח שלו... וזה קשה, זה כל כך קשה...
אני מתהלכת ובתוך ראשי מתנהל ויכוח מטורף. חלק ממני, החלק המאוהב, שוב משתלח בפנטזיות ומדמיין שיחות ומביים סיטואציות, רוצה עוד ועוד, כמו מסומם בגמילה שטעם קמצוץ מהסם, וכל העבודה הקשה שהשקיע בגמילה נעלמת מול הרצון האדיר והגועש של עוד ועוד ועוד, להסחף ולשקוע כל כולי בעונג המחודש הזה שכל כך הרבה זמן נמנעתי ממנו, והחלק השקול, ההגיוני, הבוגר, כבר יודע כמה זה יכאב, כמה שעות של מחשבות מיסרות שקולות כנגד כל דקה במחיצתו, ומנסה להזכיר שיש מישהי אחרת ושצריך להכיר במציאות ולא לחפש דרכים להכאיב לעצמי בכוח.
ואני מפחדת. מפחדת שאצטרך שוב לפגוש אותו באופן קבוע. מפחדת מהיום שבו אראה אותו עם בת זוגו.
האם אין דרך לשכוח ממנו? למתוח קו על החדשים האחרונים ולהפנות את המבט קדימה?

[יונת_שרון*]

מה העניינים עכשיו?

[מישהי*]

היי קראתי את מה שכתבת ואני רוצה להגיד לך שיש לי מקרה דומה,יותר נכון אני נמצאת במצב שלך בדיוק אותן מחשבות אותן תקוות ,אני מאוהבת בבחור והוא לא יודע זאת .כל יום שאני רואה אותו בשבילי זאת שמחה אבל גם סבל אני רוצה לחבק אותו ולהגיד לו כמה שאני אוהבת אותו אבל לא יכולה...........
נשאר לי עוד חודש ואז אני לא אראה אותו כל יום כי אני תלמידה בי"ב והשנה מסתיימת.
אולי זה טוב אולי אני צריכה לשכח אותו אבל אני מפחדת שהוא הגבר שלי ואני אפספס את ההזדמנות להיות עם מישהו שאני כל כך מסתדרת ,יש לנו הרבה דברים משותפים ואני מבינה אותו יותר טוב מכל הבנות האלה שהוא יוצא איתן .בכל אופן אני מאחלת לך בהצלחה עם הגבר שאת מאוהבת בו ואולי תנסי לרמוז לו בקשר לרגשות שלך.....

[אישה_מאוהבת*]

הנה אני חוזרת לדף הזה אחרי שתיקה כל כך ארוכה, ובמקום לספר בנחת, ברוגע, שאני נמצאת עכשיו במקום אחר לגמרי, שהתגברתי על שברון הלב הקטן שלי והחזרתי לעצמי, בעמל רב, חלק משלוות הנפש שהיתה מנת חלקי קודם לכן כרווקה מאושרת, אני חוזרת כדי לשפוך את הלב מחדש בסערת נפש חדשה.

אבל רגע. לפני שאני פותחת מסכת חדשה של לבטים אני רוצה בכל זאת לחזור רגע אחורה.

הפסקתי לכתוב כאן אחרי שהחלטתי להפרד לשלום ממסכת התסכולים שלוותה אותי במשך כמה חודשים אחרי שגליתי שאני מאוהבת בגבר שאוהב מישהי אחרת. החלטתי לחדול במודע מכל דבר שעזר לי לשמר את מערבולת הרגשות הגועשת. זה כלל להפסיק לדבר עליו, להפסיק לכתוב עליו, להמנע מלחשוב עליו. וזה עבד- לאט לאט. מצאתי את עצמי חושבת עליו פחות, מתוסכלת פחות, אופטימית כבעבר, ואף מסוגלת להפגש אתו ולהנות מחברתו מבלי שזה יהיה כרוך בסבל.

אבל לא באמת חזרתי להיות כמקודם. יש לי עצב חשוף שנשאר רגיש. אני לבד ולא טוב לי. קודם היה לי טוב ועכשיו לא. כבר כמה חדשים זה ברור לי ועדיין לא קרה שום דבר. הכל ממשיך כרגיל, החיים דוהרים קדימה, ואני עדיין לבד ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וזה מה שמשגע אותי. בכל תחום אחר בחיי אני יודעת- במוקדם או במאוחר- מה אני רוצה ואיך להשיג את זה. ואני לא מדברת על דברים חומריים. אני מדברת על איך לעשות את מה שאני רוצה, לחיות את אורח החיים שמתאים לי. בשום תחום אחר אני לא נותנת לחיים לסחוף אותי ככה מבלי שיהיה לי משהו להגיד בנדון. בכל פעם שלא הייתי מרוצה ממשהו, קמתי ועשיתי מעשה. לפעמים זה לקח הרבה זמן, לפעמים פחות. בסוף תמיד הייתי מוצאת את קצה החוט שממנו השתלשל הפתרון.

ועכשיו? כלום.

כלום.

אני מאמינה, מאז ומתמיד, שאהבה זה משהו שצריך לקרות מעצמו. שבניגוד לכל דבר אחר בחיים את זה אני צריכה להשאיר לגורל. בין השאר בגלל שככה זה קרה לי גם בעבר. משרדי שידוכים? שידוכים באינטרנט? הצחקתם אותי. פגישות עוורות? ברררר. מה זה משאיר? לא הרבה. רק לחיות ולחכות. ואני לא ביישנית, לא יושבת בבית ומחכה. כן יוצאת ומסתובבת ומכירה אנשים. רבאק, מה אני אמורה לעשות לעזאזל??? ללכת נגד כל נים בגופי שזועק לאאאאא! וליזום מפגשים מלאכותיים עם גברים זרים שיש בבעלותם רשימת מכולת של תכונות שאני חושבת שאני רוצה שיהיו בבן זוגי, בתקווה שאולי מפגש אחד מני רבים יהיה המפגש המוצלח? לא! לא ולא ולא.

אולי זה נשמע טפשי, אבל אשמח לשמוע ממי שרוצה לשתף סיפורי היכרות. איך הכרתם את בני זוגכם, ובאיזה גיל, ובמיוחד מי שהכיר את אהבת חייו בגיל מאוחר. אני רוצה, כמובן, רק סיפורים עם סוף טוב...

אני רוצה להודות מראש למי שיכתוב, ובדיעבד לכל מי שהגיב, כל מי שחשב עלי והתענין בי וקווה בשבילי שמצאתי את אהבת חיי. תודה.

ולמישהי- אם את עוד פה- מאחלת לך שפע של אהבה. את חמודה.

[אלמונית*]

אישה מאוהבת -
קראתי את הדברים היפים שכתבת. קיוויתי לקרוא איך מצאת אהבה. מאחלת לך שזה יקרה בקרוב.
מאמינה שתמצאי, את נשמעת כאחת שמי שיזכה בה יהיה בר מזל מאוד.
אני כיום נשואה עם ילדים, אבל שנים רבות הייתי רווקה. את בעלי פגשתי בערך בגיל שלושים. בפגישה עיוורת.
אחרי הרבה פגישות עוורות מאכזבות. מצטערת על היובש המסוים בכתיבה. פשוט עייפה מידי וגם לא מצטיינת בביטוי רגשותי על הדף.
לילה טוב.

[אישה_מאוהבת*]

[מישהי*]

תודה לך גם אני מאחלת הרבה הצלחה ואושר.

[עוד_אלמונית*]

כל מי שחשב עלי והתענין בי וקווה בשבילי שמצאתי את אהבת חיי.
באמת חשבתי וקיוויתי בשבילך ואני מאמינה שמכיוון שאת רוצה זה גם יקרה. ביקשת סיפורי היכרות - הנה שלי, או "איך היכרתי את בעלי האהוב." הייתי אחרי נישואין ראשונים קצרים, נטולי ילדים ואיומים ונוראים, שהסתיימו בגרושין מבחירתי ובשברון לב גדול מאוד. אחותי אמרה לי "את עוד תודי לו שהסתלק," ואני לא האמנתי. אחר כך היו שש שנים של הסתובבויות עם כל מיני אנשים, נחמדים יותר או פחות, ואף לא אחד שידעתי שזהו זה, הוא האיש. ואז, כשהייתי בת 31, סיפרה לי חברה על חבר של החבר שלה שזה עתה חזר משלוש שנות לימודים בחו"ל, בחור מקסים וחכם, רגיש ואף גבוה - כל המעלות. הגבתי פחות או יותר כמוך - בליינד דייט? איכס!!! למזלי, היא שיכנעה אותי והפצירה ובסוף התרציתי, בתנאי שזה יהיה בארוחת ערב אצלה בבית, למזער את הגועל נפש של פגישה עם זר בבית קפה. הארוחה נקבעה לשלושים בדצמבר, כל העיר היתה מכוסה במודעות על נשפי סילבסטר, ואני נסעתי לשם בגשם וכל הדרך שאלתי את עצמי, "בשביל מה אני צריכה את זה? עוד אחד שאין לי שום דבר משותף איתו? עוד חיוכים מאולצים? בשביל מה?" כמעט הסתובבתי חזרה - מזל שרח' ריינס חד-סטרי. הגעתי, נכנסתי, ומולי ישב אהבת חיי. באמת - זה היה כמו בסרטים. העיניים שלנו נפגשו וזהו זה. עברנו לגור יחד תוך שבוע, כעבור עוד שלושה שבועות הוא ביקש את ידי (רשמית, כמו שצריך ) ובקיץ נישאנו כשאני בחודש רביעי להריוני הראשון. היום (ממש היום - ב-15 ביוני) אנחנו נשואים חמש-עשרה שנים נפלאות והורים לשלושה ילדים. עד היום הוא מקסים ומצחיק בעיני, אבא נהדר ובן-אדם נפלא (וגם חתיך).

[עוד_טיפה_לים_התגובות*]

לא יודע אם מאוהבת עוד קוראת כאן - אבל שולח לך הרבה הרבה בהצלחה.
אולי הגיבור ללא ידיעתו סיע לך לפתוח דלת פנימית. להיכנס למוכנות.
ואולי הוא פשוט היה חלק מהתהליך הפנימי של כניסה מחודשת למוכנות זוגית.

[אישה_מאוהבת*]

אפילוג

פגשתי את אהובי לפני כמה חדשים. הוא הופיע, כמו שצריךֿ, במקום ובזמן הכי לא צפויים. וזהו.
אני שוב אישה מאוהבת, אבל הפעם לתמיד.

עם אותו ''הוא'', מתחילת הלוג, אני בקשר מצוין. אנו ממשיכים לעבוד ביחד, לאחרונה אפילו יותר, ואנו ידידים טובים. הוא נישא בינתים לבת זוגו (אותה ''מישהי אחרת'') ומצפה באושר רב לילדו הראשון. הוא לא יודע ולעולם לא ידע כמה ייסורים הוא גרם לי שלא ביודעין, וטוב שכך. לא שניתי מעולם את דעתי עליו- עדיין אני רואה בו את כל אותן תכונות יפות שבגללן התאהבתי בו. אבל היום אני לא מאוהבת בו. היום אני יודעת שאנחנו לא מתאימים, ויודעת גם שבאותה עת שאני הייתי עסוקה בלהתאהב בו, הוא היה עסוק בלהתאהב ברעיתו הנוכחית. אני מברכת על כך שלא התפתיתי לחשוף לפניו את רגשותי, שהיו גורמים לשנינו רק מבוכה בסופו של דבר. אני מברכת על כך שהוא היה מאוהב במישהי אחרת ולא בי, משום שהיום אני יודעת שלמרות כל אותן תכונות שובות לב, אין בו את אותו חותם שמיחד אותו מכל האנשים להיות אהובי.

במשך הרבה זמן היה לי בראש משהו שכתבה לי אמא נמרה:
יש לי תיאוריה, שהרבה פעמים הוכיחה את עצמה, שאנחנו (הבנות) משתבחות מבחור לבחור. כלומר לא יכול להיות שהבחור הבא שיהיה לך קשר רציני איתו יפול בתכונותיו ובמשיכתו מהבחור הקודם.[...] אז כרגע אולי זה לא נשמע מעודד, אבל הבחור הבא כנראה יהיה משהו מאד מאד מיוחד, אם זה הבחור 'הקודם' שלך.
בשעתו לא הגבתי על כך, אבל הרעיון הזה לווה אותי מאז כל הזמן. וכן, אני חושבת שהתיאוריה הוכיחה את עצמה.

תודה.

[אלמונית*]

אשה מאוהבת, יופי שכתבת!
מאחלת לך הרבה אהבה. @} @}
(אני האלמונית שכתבה ב 14 ביוני לפני שנה).

[ענ_בל*]

אישה מאוהבת

מרגש להכנס לדף שלך שוב. משמח לקרוא ש:
_פגשתי את אהובי לפני כמה חדשים. הוא הופיע, כמו שצריךֿ, במקום ובזמן הכי לא צפויים. וזהו.
אני שוב אישה מאוהבת, אבל הפעם לתמיד._
רק אושר.

[פלונית_לגמרי*]

מצאתי את הדף הזה כשחיפשתי תשובה לייסורי האהבה שלי.

הסיפור שלי דומה לזה של אישה מאוהבת- אני עובדת איתו. הכרתי אותו פעם מעט מאוד ושנאתי אותו ממש, סתם ככה בלי סיבה אמיתית. והנה, לפני שבוע, פגשתי אותו במקום העבודה החדש שלי. בהתחלה אמרתי לעצמי- איזה קטע שהוא כאן, אולי הוא בחור נחמד אחרי הכל. אחרי שלוש שעות כבר לא ראיתי שום דבר חוץ ממנו. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, אני מתייסרת בתשוקה אליו, כל הקלישאות האלה, שיש רק בסרטים ומדי פעם נופלות עלינו בחיים. אני מאמינה באהבה גדולה, סוחפת, מלאת תשוקה, מטלטלת. חוויתי כזו בחיי, ואני מכירה את התחושה. בליינד דייטס? לא בשבילי. אתרי שידוכים? הס מלהזכיר. אני נאיבית, רומנטיקנית, מאמינה שכשאראה את האיש של חיי- אדע.

בשבע השנים האחרונות לא היה לי אף אחד. דייט פה, דייט שם, אף אחד לא הזניק את לחץ הדם שלי, לא הגביר את קצב פעימות הלב. ופתאום- הוא נכנס לחיי. אני חושבת עליו ויש לי גוש בגרון מהפחד, הפחד שאני חולמת חלומות, מפנטזת כהרגלי, שהוא בחיים לא ירצה אותי. אני יודעת שאני אראה אותו שוב ושוב ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. איך אוכל להפוך אותו לשלי? אני פוחדת מהדחייה, פוחדת להיות לידו ולא לגעת בו. ובמיוחד- אני פוחדת שהוא לא יידע מי אני באמת. מתחת למעטפת החיצונית שלי יש בחורה מגניבה, באמת. אלא שאני במקום חדש, מאוד חוששת, לא מכירה אף אחד. לא קל להסיר את ההגנות ולהיות נטו אני. והכי חבל לי שהוא יחשוב- כן, היא בחורה נחמדה, חביבה. בזה אי אפשר להתאהב. אבל אני מרגישה שאם הוא יידע מי אני באמת, יש סיכוי שהוא ימצא בי עניין, ואז אני אדע לפחות שניסיתי, שהוא ראה אותי האמיתית.

מי יעוץ לי עצה?

[אהבה*]

לפלונית לגמרי,

אני בדיוק עכשיו נמצאת בסיטואציה מאוד דומה למה שאת מתארת.
פגשתי את האיש שהתאהבתי בו בזמן ממש לא צפוי, אפילו בפתאומיות. בפגישה עסקית שנקבעה כמה דקות לפני שהתבצעה...
בהתחלה, כשהרגשתי שהוא מתעניין בי, עלו כל ההגנות שלי, והתחלתי להגיד לעצמי, כמה הוא לא בשבילי, מכל מיני בחינות. אבל... תוך כדי הפגישה, ההתנהגות שלו ביטאה תכונות של זהב.
מתחשב, אכפתי, מעניק, פשוט טוב-לב...
ואני, שכל כך חסרתי (בבית) את התכונות האלה, - הרגשתי איך בהדרגה אני מתמוססת...
בשני הלילות שעקבו את הפגישה הזאת חלמתי עליו....(כבר, כל כך מהר), ומאז ועד לפגישה (העסקית) הבאה,
בקושי יכולתי לאכול...
הגעתי לפגישה די ממורטטת, אחרי נדודי שינה, והרעבה מסויימת....והייתי מאוד לא במיטבי.
במיוחד לא מבחינה חיצונית, הייתי חיוורת, ונראיתי ממש לא במיטבי, ומשום מה לא מצאתי לנכון אפילו לעטות על עצמי "צבעי מלחמה"...

• כשאני מנסה להביר לעצמי למה התנהגתי כך, אז - אולי בתת-מודע כל הפחדים הישנים (מכל האקסים המיתולוגים...) עלו, והפחד קם, וכאילו מנע ממני מלהיכנס למשחק הזה של המשיכה. אולי כי אני נמצאת בתקופה שאמנם אני עוסקת במה שאני מאוד אוהבת, אבל חוץ מזה - יש הרבה תחומים בחיי שהם במצב של תקיעות - בעיקר היחסים עם חלק ממשפחתי. העיסוק שלי נפלא, אך כרגע לא בהיקף מספק, ובאופן כללי, אני מרגישה שאני לא מספיק בתנועה, לא מספיק בהחלפת אנרגיות, קבלה ונתינה. בנוסף לכך, הרבה זמן עבר מאז נפרדתי מבן-זוגי, ולא הייתי מאז במערכת זוגית, על כל המשתמע מכך.

כל אלה יכול להיות שגרמו לי לא להיות נינוחה, לא להרפות ולזרום, ולחשוש שבגלל שהוא מראה התעניינות, תהיה התקרבות, ואני - לא בתקופה הכי טובה שלי....חששתי שאחרי שהוא יכיר אותי יותר, ולעומק, יכול להיות שהוא יתאכזב מה"חלקים הפחות אטרקטיבים" בחיי, - אז עדיף כבר לאכזב אותו עכשיו (איזו מחשבה מטומטמת!)
למרות זאת הוא הראה ואף ביטא התעניינות אישית. אבל אני כאמור, לא הייתי כולי שם. לא הייתי במיטבי.
כרגע אני נמצאת בחוסר בהירות לגביו. אני נותנת לזמן ולמידע להבהיר לי דברים.

[אהבה*]

אז הזמן והמידע באמת הבהירו לי דברים.
הבנתי (לא ממנו, אלא מבירור שעשיתי) שהוא לא פנוי...

הרגשות שעולים כ"כ מעורבים...
גם כעס על שהוא במידה מסויימת "פלירטט" איתי, במבט, במילים ובמגע (אמנם קל ומרפרף)...
(אני תוהה אם אכן הגבול בין הבעת חיבה, רצון לעזור והתעניינות, לבין "פלירטוט" הוא דק) .

יחד עם זאת, הוא עשה לי משהו, אני לא יכולה להתעלם מזה....
אני ממש מרגישה את האנרגיה המאירה שלו עדיין קרוב אלי, את הלב הטוב שלו, וקשה לי לוותר על הפנטזיה...

אני כ"כ רוצה בן-זוג (והרצון הזה לא תמיד היה ברור ומתאים לי) וכש"ניתקלתי" בו, כל הספקות הוסרו (-זה משפט שאומרים בדר"כ לגבי מורים רוחניים...).
הבנתי שהחשוב ביותר הוא הלב של האדם.
לא כמה שנים הוא למד, או אפילו הרגלי החיים שלו...

אני עוד לא מוותרת לגמרי על הפנטזיה, למרות שלא כ"כ ברור לי מה לעשות.

בשנים האחרונות אני לא נוטה להילחם, ובטח לא על גברים לא פנויים...

העניין הוא שהרגשתי בבירור (כך אני חושבת לפחות) התעניינות מצידו, ואפילו משיכה. לפחות בפגישה הראשונה.

לפגישה השנייה "הקפדתי" להגיע במצב מאוד לא מושך, פגיע, עייף ומשדר חוסר ערך וחוסר בטחון. - ויש להניח שזה הרס את הדימוי שלי אצלו...

יכול להיות שחלק מהמשיכה שהרגשתי כלפיו נבעה מהידיעה התת-מודעת שהוא לא פנוי.

אם יש למישהו מכם הארות והערות, אשמח מאוד לשמוע.

הלב שלי עדיין לא ויתר עליו.@}

1. 3.06רק רציתי לעדכן, ש הלב שלי ויתר עליו.

בדיוק כפי שההתנהגות שלו בהתחלה הקסימה אותי, בהמשך הוא התנהג בצורה שגרמה לי לוותר עליו.

כנראה שזה מה שצריך היה להיות

[פלוני_אלמונית*]

ובכן, אני ממש אשה מוזרה.
יום אחרי שפגשתי את הבחור שעליו סיפרתי כמה הודעות למעלה, פגשתי באותו מקום, באותו חדר ממש, בחור אחר שעובד איתי. לקח לי כמה ימים, אבל כל הרגשות, ההיסטריה, המשיכה- הכל עבר אליו. לא יאומן. אבל לפחות עם זה אני מתמידה- אני כבר שלושה שבועות crazy in love , חושבת עליו, חולמת עליו, בוהה בו בכל רגע, מחכה לשמוע את מוצא פיו. הוא כל כך עושה לי את זה. ושוב- אני לא עושה כלום. פסיבית, כהרגלי. נכון, אני מקפידה יותר על מחשופים (חבריי טוענים שזה עוזר), מתבשמת היטב, מחייכת אליו חיוכים רבי משמעות, מנסה להיות חמה, עדינה, מקסימה. אבל להציע לו לצאת? חלילה וחס.

ומה לגבי הבחור הראשון? מקסים. אבל פחות מהשני.

[פלוני_אלמונית*]

אחרי גירושים וזוגיות של 16 שנים של בן זוג רוחשני וקנאי בצורה אובססיבית וחולנית ובנוסף גם קמצן עניים גדולות גם לא אחראי ובוא נגיד לא אוהב לעבוד אני המפרנסת היחידה לקחתי יוזמה וסימתי את הקשר לא היה קל אבל ברוך ה" אני אחרי זהוא אמרתי מפה אני לא רוצה אף אחד לא זוגיות ולא גבר לבד שקט שלווה ואחרי תקופה הרגשתי שאני רוצה חום אהבה ורומנטיקה בלי אהבה אי אפשר ואז אני והבן שלי יצאנו לאיזה מועדון בתל אביב הקטנה לבלות קצת אחרי מה שעברתי תקופה קשה עם הבן זוג. במועדון אני והבן שלי אנחנו מחפשים מקום לשבת בא מולי גבר יפה תואר זמר הוא היה בדרך לעלות לבמה לשיר הוא עלה לשיר זמר מפורסם מאוד והסתכלנו בתוך העניים כל הערב לפחות 4 שעות בסוף הערב כל אחד הלך לדרכו לפחות 20 פעם יתראנו בהופעות שלו הוא מוצא דרך להזכיר לי תארכי הופעות שלו כל הופעה שלו אנחנו מסתכלים בעניים אחד לשני שעתיים לפחות כל הופעה יש פרפרים בבטן מתח באויר הוא אני מופיע שם אני מופיע פה אני יודעת ומרגישה שיש אהבה אני מאוהבת עד עילפון חושים שאלה נסיתי לצאת מכל הברוח הזה אבל אני לא יכולה אני מאוהבת וחושבת עליו 24 ויש לי תחושת בטן שגם הוא מה אני עושה עצה האם להמשיך זה לא קל תודה מראש המאוהבת עד עילפון חושים

[מאוהבת_אחרת*]

ואי איך אני מאווווווהבת! מנסה לתפקד כרגיל, אבל איך? כשחיוך מרוח לי על הפנים כל היום ואני חולמת נזכרת איך שהיינו יחד, והנגיעה הקטנה שהייתה בטעות ביד. וה חיוך הביי שני והמתוק שלו וההסמקה שלי.... אמאלההההה כמה אהבה הלב שלי מתפוצץ! ואנחנו מכירים כבר הרבה זמן, זה לא חדש, אני תמיד רציתי ולא העזתי ופתאום הוא מגלה לי שגם הוא. וזה קסם זאת ההרגשה הכי טובה שיכולה להיות. זה גן עדן. כל היום היינו יחד, מסתכלים אחד על השני בלחיים אדומות כמו שני ילדים. כמו בתוך סרט מצוייר ורוד מתוק ודביק . כמו חלום שמתגשם ובתוך כל זה לא מגלה לאף אחד. מפחדת שיקנאו בי ואני לא בטוחה שאצליח לספר רק חלק אם אפתח את פי לא אוכל להפסיק לתאר את כמה שהוא יפה וחכם ורגיש ומושך . ושזאת אהבה הדדית!!!! זה אף פעם לא קרה לי! הייתי פעם מאוהבת במי שלא אהב אותי, והיו גם מאוהבים בי ואני לא אהבתי. ועכשיו זה כמו נס. נס חנוכה הפרטי שלי. אנחנו מאוהבים אחד בשני בטירוף. מרחפים לגמרי.
רק צריכה לדעת איך לשמר את זה. כל החיים אני רוצה את זה זה כמו דלק טורבו עם כוחות אדירים. בא לי לבלוע את העולם. (ונזכרת איך לא מזמן הייתי במצב הפוך. חלשה ןמדוכאת.)
שלא יגמר לעולם אני אוהבת אותו כל כך. אויש הלב הלב כשהוא אוהב עולה על גדותיו. נעים לי. יום מושלם.
תודה