לבסוף מוצאים אהבה

אנונימי

"לבסוף מוצאים אהבה" מאת ד"ר הארוויל הנדריקס בהוצאת אחיאסף.
לקרוא לאט, לבכות, לקרוא שוב, שוב לבכות וכך להמשיך עד שלבסוף מבינים ולבסוף בסוף בסוף בסוף - מוצאים גם אהבה.
ובכל זאת, כל זה שווה את המאמץ.

צפריר- קניתי את הספר שהמלצתם "לבסוף מוצאים אהבה" אני קוראת אותו עם עוד שניים אחרים- אבל הוא מעניין.
אז מה הסופר, הוא גרוש או נשוי שוב?

לגבי מחבר הספר "לבסוף מוצאים אהבה", לאחר גירושיו או יותר נכון כשנשא בשנית למעשה פיתח את שיטתו מהנסיון האישי שלו עם אשתו השניה, שם מצא את הפתרונות הנדרשים.

בדיוק "נפל" עלי מאמר מצוין שנראה לי מתאים לשיפור התקשורת הזוגית ועוד:
http://www.naturalchild.org/guest/[po]marshall rosenberg3[/po].html

לפני שנשאנו קראנו את הספר הנהדר הזה ועד היום הדברים מהדהדים....
הספר הזה נתן לנו אומץ להנשא....

שיפור התקשורת הזוגית הוא רק חלק קטן ממה שנדרש על מנת "למצוא אהבה". מבלי לקרוא את המאמר, אני מתייחס רק לכותרת הזו (שיפור התקשורת הזוגית) וטוען ששיפור התקשורת כשלעצמה עשוי להפוך את המאבקים והתסכולים למתוחכמים יותר.
מה שמצאנו בספר הנדון הוא "תיקון" אישי של כל אחד מבני הזוג דרך הזוגיות. כך, מתרחשים בד בבד שני תהליכים, האחד מטפל בזוגיות והשני בכל אחד ממרכיבי הזוגיות - בן ובת הזוג. כמובן ששפיור התקשורת עולה בתהליכים אלא - כמובן מאליו.

כמובן כמובן, אבל תקרא את המאמר. הכותרת היא שלי. המאמר דווקא מתייחס יותר ליחסי הורים וילדים, ומה שיפה בו במיוחד הוא, שהוא הופך מאוד לגלוי את מה שלמדנו (בעיה עם הרצונות, הציפיות, הדרישות וצורת הדיבור שלנו, וכשצורת הדיבור משתנה בעצם גם הרצונות שלנו משתנים, ואנחנו מפסיקים בכלל לרצות שהעולם יתנהג כמו שאנחנו רוצים, ומתחילים לקבל את האחרים כפי שהם, באמת, לא כמניפולציה) וגם הופך לגלוי את השינוי.
למשל, איך אפשר להתייחס אחרת לתגובה תוקפנית של בן זוג כלפינו , איך ללמוד להבין מה הרגשות שמאחורי המלים, ולענות בשפה של הרגשות כך שהלבבות נפתחים ונוצרת תקשורת אמיתית, נקייה ממשקעים.
המאמר הזה מתייחס רק לאספקט אחד קטן שיכול לתרום לזוגיות, אבל הוא מוצלח לדעתי. לכן המלצתי עליו, ולכן גם המלצתי עליו כאן. ואת הספר קראתי כבר פעמיים, אז זה לא שאני לא יודעת על מה הוא מדבר.

בשמת,
אינני שולל כלל וכלל את פן התקשורת הבין אישית, זהו רובד חשוב ובסיסי. עם זאת, אין רובד זה נוגע במהות. המהות היא היכולת להיות. כאשר מדובר בזוגיות - נושא דף זה - תהיה המהות היכולת להיות כל אחד ואחת כיחידה נבדלת, בד בבד עם היכולת להיות באחדות עם בן-בת הזוג.
שוב, שיפור בתקשורת עם כל אדם, ובראש בראשונה עם עצמך (כאן טמון מפתח) עשוי להניף תרומה מועילה לקשר הדואלי, כשזה מתקיים על כל צורותיו - כזוג (אשה ואיש), כהורים - בינם לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין ילדיו, כילדים אל מול האם והאב שלהם, כאחים ואחיות וכן בקשרים חבריים, עסקיים וכן הלאה...
כל שמועיל לדיאלוג האינסופי שאנו מנהלים עם העולם מבורך.
אלא שכאשר לא נפתר המניע של המאבק או הקונפליקט, כאשר השורש עדיין חי, שיפור התקשורת עשוי להעלות את תחכום המאבק, או להסוות אותו יותר טוב. הנדריקס מדבר על זה.
הטענה המרכזית של הנדריקס היא שבן-בת הזוג שלנו מהווים את ההזדמנות שלנו למצוא אהבה. אמת, גם דרך יחסינו עם הורינו וילדינו אנו עשויים למצוא אהבה, אבל, וזו כבר הבעת דעה אישית - מהות החוזה שמתקיים כמובן מאליו, בקשר הזוגי ,מוגשמת בעת הולדת ילד משותף, מקום בו אנו מקבלים את ההזדמנות לכוח היצירה. מכאן ההזדמנות הגדולה שטמונה בקשר זוגי ארוך טווח. שהרי, בכל עת ובכל מצב אנו משתקפים ומשקפים את בן-בת הזוג באופן השלם ביותר והמתאים ביותר.
בהיותנו מייצגים את הצד המטפל והצד המטופל של בן-בת הזוג בעבור הצד שמנגד, ניתנת לנו האפשרות, לצמוח באופן אישי, לתקן את "עוולות" העבר, ואולי החשוב ביותר - למצוא אהבה.

בהמשך לשיחתנו במפגש רציתי לציין שהמחברים כותבים במפורש בתחילת הספר שלהם כי מיומנות של תקשורת מכוונת היא דבר בסיסי שחשוב לשלוט בו לפני שמתחילים לעבוד.
ואני עדיין חושבת על מה שאמרת לגבי מי קודם למה הזוג או היחיד ....

אין לנו ויכוח, תקשורת היא בסיס איתן, אבל אם תקראי בהמשך מסביר המחבר מדוע נושא התקשורת לא מספיק.
מה קודם? הזוג או היחיד? אין בכלל שאלה, ללא יחיד אין זוג, אנחנו נולדים לבד ומתים לבד. אלא, שעל מנת שהיחיד "ימצא את עצמו", או יוכל להתפתח כיחיד - ההזדמנות הגדולה היא בזוגיות. שכן הזוגיות האינטימית הטומנת בחובה את מתת האלוהות - הולדה, כורכת גם את מה שמהווה את בסיס היחסים בינינו לבין העולם - אני אתה. דיאלוג, או אם תרצי - דואט. דואט מחייב שניים.

איך הספר "הורות מודעת"?

לטעמי, מעולה.
פירטתי קצת ב ארון הספרים ההורי.

עירית_לוי

מה יהיה? שמעתי היום שגם הארוויל הנדריקס ואשתו (השנייה, זו שאיתה כתב את Giving the love that heals/הורות מודעת) התגרשו.

לא ! זו שמועה זדונית שאני רוצה להזים (ככה אומרים?). ועדיף באיחור של שנה מאשר בכלל לא...
ד"ר הנדריקס ואשתו השנייה, ד"ר האנט חיים באושר, ומעבירים במשותף סדנא בשם "אימגו", שמבוססת על ספרו לבסוף מוצאים אהבה. הסדנא, אגב, מתקיימת פעמיים בשנה בארץ למי שמעוניין (לא על ידם אלא ע"י מנחים אחרים רבי ותק שהוכשרו לכך).
בחודש יולי האחרון פגשתי אותם באופן אישי, והשתתפתי בסדנא שהם הנחו יחד. זה מידע ממקור ראשון...
וטבען של שמועות, ביחוד כאלה, נו אתן יודעות...

ספר מדהים! נצלו את שבוע הספר!
אם קוראים וזה לא ממש נוגע, לשים בצד ולקרא שוב אחרי תקופה או בעת משבר!

אני מצטרפת לזוהרה,
ספר שפעם קראתי אבל כנראה לא הזמן הנכון, ועכשיו הוא פשוט נוגע נקודה נקודה ואני כבר מתה להתחיל לשתף את בן הזוג הוא ביקש "כשתסיימי".......

ממי אפשר להשאיל את הספר לקריאה? מבטיחה לקרוא ממש מהר...

מ ש, יש לי את הספר והוא מחכה על המדף סבלנות לתורו, אשמח להשאיל לך אותו (מעבירה לך מייל)

לאור ההמלצות והרלוונטיות הרבה למצבנו, אני אשמח גם להשאיל את הספר, אם יש מישהו שמוכן להשאיל

תודה!!

את הספר הזה קניתי לעצמי משהו כמו 4 פעמים.(במשך 5 שנים)
כי תמיד מישהו לקח ולא החזיר.
כנראה שהיו צריכים אותו יותר ממני.
אבל לשמחתי את הדברים החשובים שבו אני נוצרת בתוכי.

מבטיחה לקרוא ממש מהר...
אל תבטחי משהו שאולי לא תוכלי לעמוד בו (הכונה ל מהר).

לא הבנתי איזה ספר. לבסוף מוצאים אהבה?

אף אחד לא הסביר כאן על מה הספר, למי הוא מיועד? אני כבר מצאתי את אהובי - הוא מיועד גם לי?
במה הוא דם בעצם? האם מדובר בספר פסיכולוגיה/פילוסופיה או רומן?

"לבסוף מוצאים אהבה" מאת ד"ר הארוויל הנדריקס בהוצאת אחיאסף.

הטענה המרכזית של הנדריקס היא שבן-בת הזוג שלנו מהווים את ההזדמנות שלנו למצוא אהבה. אמת, גם דרך יחסינו עם הורינו וילדינו אנו עשויים למצוא אהבה,

_שהרי, בכל עת ובכל מצב אנו משתקפים ומשקפים את בן-בת הזוג באופן השלם ביותר והמתאים ביותר.
בהיותנו מייצגים את הצד המטפל והצד המטופל של בן-בת הזוג בעבור הצד שמנגד, ניתנת לנו האפשרות, לצמוח באופן אישי, לתקן את "עוולות" העבר, ואולי החשוב ביותר - למצוא אהבה._

שאלה לאלו שקראו: הספר הוא ספר קריאה (סיפורי) או ספר "מקצועי"?
בכל מקרה אני אקרא אני רק מתלבטת אם להשאיל או למצוא לקנייה.

זה לא רומן- אם זו כוונתך ב"סיפורי", אלא מקצועי יותר- אך קשה לי להגדירו כך, כי הוא בהחלט מתאים ומדבר בשפה שאינה "מקצועית".
כדאי מאוד לקנות. אני חוזרת אליו שוב ושוב, וגם נותנת אותו מתנה להמון זוגות סביבי.

תודה, קניתי

בנתיים מעניין לאללה...

איך קוראים ספר כזה? האחד קורא ומנחה? קוראים ביחד?

עירית_לוי

בועז, שני החלקים הראשונים של הספר מציגים את התאוריה, כך שאותם אתם יכולים לקרוא ביחד או לחוד, איך שמתאים לכם.
החלק השלישי מציע 10 "מפגשים" בינכם והנחיות מפורטות לתרגילים משותפים.
אגב, בסדנא (הנפלאה) שמבוססת על השיטה, עושים את כל התרגילים במהלך 3 ימים מרוכזים, ובליווי המנחים. אני ממליצה מאוד מאוד לקרוא את הספר ואז להשתתף בסדנא כזו.

אוי, איזה דיכאון ! אנחנו בפרק השני, פצעי הילדות, וכל התיאורים על מה שמעוללים לילדים בעולמנו ממש מדכאים אותי. נאלצתי להפסיק את הקריאה באמצע מרוב יאוש.

ספר נפלא לגמרי,קוראת ובוכה ומקווה מאד שהבן זוג יסכים לקרוא ולהיות שותף לתהליך...
תודה למי שהמליץ!

ספר מקסים. קראתי כל סוף השבוע והיום קראנו את 'רשימת ההשתלשלות הבלתי נמנעת של האומללות': משליכים זה על זה בעיות מודחקות, מונעים אחד מהשני חום ויחס ובאותה נשימה מצפים לקשר שיפצה על כל כאבי הילדות. קראנו וצחקנו. עדין לא סיימתי - אבל אהבתי את המסקנה, כפי שמתוארת במהלך הפרקים - להרגיש טוב ולהיות מאושר בזוגיות משמעו 'לעשות' את בנהזוג מאושר. הספר מקרב אותי להתבוננות אמיצה בעצמי. ההקלה, השיתוף וה'מציאה' של בנהזוג הם הבונוס. איזה כיף.

מה שמעוללים לילדים בעולמנו ממש מדכאים אותי עודד, לא קראתי את זה כמוך. אלו החומרים שמהם עשויה אהבה. המעוללים הם האומללים, האויבים הם המדוכאים, המנגנון האוטומטי דפוק, מצחיק - מצעד האיוולת. הזכיר לי את הפסוק - 'לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו'

חברים יקרים, ספר ממש לא פחות טוב ומאלף הוא של איילה מלאך-פיינס ונקרא "התאהבות". מומלץ בחום!! אפילו יותר ברור, למלמד ומעשיר מהנדריקס.

בתוך משבר מתמשך, התחלתי לקרוא בהמלצת כה רבים וטובים באתר:-).
מחדד לי דברים , ופותח לי עולם שלם של תובנות על עצמי ועל זוגי.
הלוואי שנתגבר על הכל... בנתיים אני מרגישה שעליתי על דרך נכונה.

<מתה כבר שהוא יקרא גם...>

עירית_לוי

הספר מיועד לזוגות או כרווקה אפשר ללמוד ממנו משהו על הבחירה בבן הזוג "המתאים" לי?
הנדריקס מאמין שהרבה יותר אפקטיבי לעבור את התהליך שהוא מציע עוד לפני כניסה לקשר זוגי.
בספר נוסף שלו, לשמור על האהבה הזאת, הוא מציע תוכנית לעבודה עצמית עבור רווקים/ות.
זה מה שהוא אומר על זה: "לפנויים יש תנאים אידיאליים ללמוד את צרכיהם כדי לשפר את הסיכויים למצוא אהבה ולשמור עליה".

מישהו יודע איך נקרא הספר באנגלית? האם זה Finding Love?

עירית_לוי

מישהו יודע איך נקרא הספר באנגלית?
לבסוף מוצאים אהבה נקרא Getting The Love You Want
לשמור על האהבה הזאת נקרא Keeping The Love You Find

נורא מוזר הקטע עם השמות, זה הרי בדיוק הפוך צריך להיות

לבסוף מוצאים אהבה - Getting The Love You Want - מהשם משתמע חיפוש של משהו/מישהו שעוד אין.
אבל זה ספר לזוגות, שכבר מצאו את אהובם ועכשיו עובדים על לשמור על האהבה הזאת

לשמור על האהבה הזאת - Keeping The Love You Find - מהשם משתמע שכבר יש ועכשיו רק צריך לטפח
אבל זה בכלל לרווקים.

מוזר, נכון?

בקרוב אקרא את השני אז אולי אבין יותר טוב.

האם מישהו יודע על מטפלים שמטפלים בשיטה של הנדריקס? (שיטת אימגו)
אשמח לשמות, מיקום גיאוגרפי וטלפון.

עירית_לוי

פלונית,

נסי בכמה מקומות:

במכון שינוי בקיבוץ גליל ים עובדות שתי מטפלות: אורית אדמון-שיפר וליאורה גרינהאוס. הן גם מטפלות באופן פרטני וגם מנחות סדנה של יומיים וחצי שמתקיימת אחת לחודש (זהו, אגב, חידוש. עד כה הסדנה התקיימה בארץ רק פעמיים בשנה ע"י זוג המנחים האמריקאיים - הדי וימי שלייפר. אורית וליאורה הן תלמידות שלהם).

באתר הבינלאומי של אימגו ניתן למצוא את רשימת המטפלים הישראליים

האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין ולחינוך לחיי משפחה (09-7467064) מרכזת אצלה אף היא את שמות המטפלים הישראליים.

היעוץ שנותנים אורנה וצפריר שפרון מתבסס על הספר של הנדריקס.

תודה רבה, עירית לוי.

האם למישהו יש ניסיון עם מי מהמטפלים? האם יש לכם המלצות על מטפל/ת שלא יתרגשו לנוכח דרך חיים באופנית?

פלונית,
על פני לחפש מטפלים או יועצים, הנכם מוזמנים לעיין בספר ולהתחיל בעבודה עצמית (שהרי זה עיקר העניין).

תודה צפריר.

באיזה איזור?

גוש דן.

קניתי קראתי ובכיתי , במשך יומיים קראתי את הספר ולא הפסקתי לבכות או להנהן ואפילו לצחוק עכשיו הגיע הזמן לתרגילים ואני מקוה שהשותף שלי (בעלי) יצטרף .
העזתי לקנות את הספר בזכות העסק שפתחתי שכמובן העלה לי את תחושת הערך העצמי (כאילו לפני כן הייתי "רק" אמא) , בזכות כול זה היה לי את האומץ לחוש שמגיע לי ולבעלי משהוא לא ברור אבל מעבר למה שיש לנו עכשיו ונראה לי שהספר נותן לי את הדרך להגיע לשם.

שירלי

לא קראתי את כל הדף אבל אני רוצה לספר לכם על ספר אחר של הנדריקס:
לפני 6 קראתי את הספר "לשמור על האהבה הזאת" שמתעסק במדוע קשה למצוא את הבן זוג המתאים. הייתי קוראת מצטיינת ועשיתי את כל התרגילים באדיקות רבה. ביום שסיימתי לקרוא את הספר הכרתי את בן זוגי ומאז לא נפרדנו.
אפשר להגיד שזו הייתה "כמעט" אהבה ממבט ראשון, התאהבנו מאוד מהר ומההתחלה ידענו שזה זה זה, ושזה לכל החיים.
אני משוכנעת שאם הייתי פוגשת אותו לפני קריאת הספר הזוגיות ביננו לא הייתה אותו הדבר ובכלל לא בטוח שהיינו נעשים חברים. אז הכל עניין של עיתוי, הספר נפל לידי ברגע המתאים ובזכותו הייתי בשלה לקשר.

ועוד משהו...
התחלתי לקרוא גם את "לבסוף מוצאים אהבה" וראיתי שזה לא רלוונטי כרגע לגבי, כך גם הרגיש בן זוגי.
זה מעיד לי שהספר שמיועד לרווקים "לשמור על האבה הזאת" הספיק עבורי כדי למצוא את הבן זוג המתאים ולפתח איתו זוגיות טובה.
אני כבר כמובן לא זוכרת לגמרי את מה שקרתי ומה הפנמתי מזה אבל אני כן זוכרת שמצאתי מה הם החסכים שלי מגיל הינקות (בעיקר כמיהה אין סופית למגע ולאמפתיה) ואני יודעת שהם עלולים להיות עקב האכילס שלי בקשר הזוגי, אבל מכיוון שאני מודעת לכך אני יודעת לדרוש את מה שחסר לי במהות שלי שלי מבן הזוג שלי ששמח לתת.

שישאר ככה, אמן...

עירית_לוי

ביום שסיימתי לקרוא את הספר הכרתי את בן זוגי ומאז לא נפרדנו.
איזה יופי!

אני משוכנעת שאם הייתי פוגשת אותו לפני קריאת הספר הזוגיות ביננו לא הייתה אותו הדבר ובכלל לא בטוח שהיינו נעשים חברים. אז הכל עניין של עיתוי, הספר נפל לידי ברגע המתאים ובזכותו הייתי בשלה לקשר.

מה שאת מספרת מוכיח שוב שבאמת יותר מועיל לחפש את הנכונות לקשר זוגי (או את המוכנות) ולאו דווקא את האיש הנכון או האשה הנכונה.
כלומר, להסיט את כיוון החיפוש מ-החוצה ל-פנימה.

מיכלולה, יש דף שלם על הספר הזה. את יכולה לקרוא ולשתף גם שם: לשמור על האהבה הזאת

אשמח להשאיל את הספר.
אני ואישי היינו בטיפול זוגי והמטפלת המליצה על הספר אני אישית מאד אהבתי את
הספר שהוא נותן דוגמאות מאד נכונות - גורם לנו להבין יותר טוב את התיסכולים שלנו
ולא להשליך הכל על בין הזוג ,
tale aviv@walla.com
בהצלחה

אני קראתי את הספר ובן זוגי לא. יש טעם לעשות את התרגילים גם אם הוא לא קורא?

עירית_לוי

לדעתי הרקע התאורטי נחוץ:

התרגילים נועדו לתרגל את יישום הרעיונות ולהפוך את התאוריה לנגישה ושימושית. נראה לי שלעשות את התרגילים ללא הרקע יהיה קצת "תלוש" בשבילו.
תהליך השינוי מתחיל עם קריאת הספר ולא רק עם ביצוע התרגילים בסופו.
חשבתי להציע לך לתמצת לו את התאוריה. אבל במחשבה שנייה - תהליך השינוי דורש מאמץ גדול מכל אחד מבני הזוג, ונדרשת בו עבודה לא פשוטה. יש לי הרגשה שלעשות רק את התרגילים לא יהיה להתמסר באמת לתהליך.

מצד שני, אולי זה עדיף על לא כלום...

דעתי שונה במקצת.
אם את רוצה לעשות משהו וכרגע בן זוגך לא מעוניין להשקיע - לדעתי בהחלט יש טעם בלעשות דברים בעצמך. חלק מהתרגילים דורשים שיתוף פעולה של שני הצדדים, אבל חלק מהם את יכולה בהחלט לעשות בעצמך. למשל - "תרגיל חידוש הרומנטיקה" (או איך שקוראים לזה). זה יכול להשפיע לטובה על היחסים בכלל, גם אם בן זוגך לא ישתתף באופן מודע, ולא יידע בכלל שדברים שאת עושה - את עושה בהשראת הספר. דבר כזה עשוי, למשל, לקרב ביניכם מעט, ולגרום לבעלך לחוש יותר בטוח ורצוי. ואז, מי יודע, אולי גם הוא יתחיל פתאום להתעניין.

בהצלחה @}

עירית_לוי

אה, אני הבנתי את השאלה של שני אחרת.
חשבתי שבן זוגה כן רוצה לעשות את התרגילים אבל בלי לקרוא את הספר.
שני, לְמה התכוונת?

אם התכוונת לכך שהוא לא מתעניין בכלל בספר - אז אני מסכימה עם כל מילה של עודד.

תודה עודד ופרח, התכוונתי שנעשה יחד את התרגילים בלי שבן זוגי יקרא את הספר
(הספר כבר שוכב ליד המיטה שלו הרבה זמן והוא עדיין אי שם בהקדמה...)

אשמח מאד לקבל המלצה חמה על מטפלים בשיטת אימאגו בגליל. אם אפשר בהקדם...
תודה

קניתי את הספר לפני מספר שבועות. מאז הוא מונח לו. התרגילים מתחילים להם בעמוד 200. זוגתי ואני לא תולעי ספרים ולא מצליחים לקרוא ולכן לא מתחילים את התרגילים. ניסיתי ערב אחד להקריא לה אבל גיליתי תוך כדי הקריאה שהיא נרדמה...
אשמח לשמוע עיצה רעיון איך אנו בכל זאת מצליחים לפני שאנו הולכים לסדנא / פגישות.

למה אתה רוצה לקרוא?
למה אתה רוצה שהיא תקרא?
אלה לא שאלות שאת ה צריך לענות עליהן בקול רם דוקא, אבל שווה שתשב עם עצמך לחשוב עליהן, לרשום אותן על דף אולי, או בבלוג אם יש לך.

אם זה באמת משהו שחשבו לך, אז תתחיל אתה. תקרא בעצמך, לפחות עד החלק של התרגילים. הרי הקריאה גם לוקחת את הזמן שלה, ואין שום חובה שתקראו ביחד.
אולי זה גם יתן לאשתך זמן לקלוט שאתה עושה עבודה.

אם אחרי שתסיים את החלק של הקריאה, היא עדין לא תתחיל לקרוא בעצמה את הספר, אתה יכול להמשיך בעצמך.

כמו שפרח בר, בשמת ואחרים ואחרות אומרות, במילים אחרות - מספיק שאחד ישנה בעצמו את ההתנהלות שלו, כדי שההשפעה תהיה על הזוג, על הזוגיות, על כל המשפחה.

ואם כל כך קשה לך (לכם) עם הקריאה, אז למה לא לוותר על זה וללכת ישר לסדנא?
בנוסף לסדנא בנושא הזה, ממליצה על 'העבודה' של ביירון קייטי, שלומדים עם ארנינה קשתן
בהצלחה.

למה אתה רוצה לקרוא?
זוגתי לא כ"כ מבינה איזה שד התעורר אצלי. חיינו עד עכשיו 8 שנים מאוד רגועים, שלושה ילדים. פתאום בן זוגה גילה את הדפים האלו, החל לקרוא ספרים, להתעניין בנושאים ולשאול שאלות.
שאלות גם בנושא הזוגיות. לדעת שהזוגיות היא לא רק מילה אלא עולם ומלואו ולא רק שותפות לניהול הבית.
אני רוצה לנעשיר את חיי. רוצה להרגיש את האהבה.

למה אתה רוצה שהיא תקרא?
רוצה לצאת למסע לגלוי השותפות יחד איתה. לא רוצה לחפש את הזוגיות במקום אחר.

לרשום אותן על דף אולי, או בבלוג אם יש לך.
רעיון טוב שאני דוחה כבר לא מעט זמן. מקבל פה רעיונות חדשים שלא מגיעים לידי ביטוי. מה הדרך הכי טובה? לנהל בלוג? מחברת? פנקס?
מהי הדרך הטובה ליישם רעיונות?

מספיק שאחד ישנה בעצמו את ההתנהלות שלו, כדי שההשפעה תהיה על הזוג, על הזוגיות, על כל המשפחה.
אני לוקח את האימרה הזו בשתי ידי ואכן אתחיל לקרוא את הספר לבד.

תודה

אנונימי

אופיר,
יופי שאתה מעלה שאלות.
מציעה לך לנסות שלהישאר עם השאלות האלה זמן מה, בלי לחפש להן תשובה, רק עם מודעות לקיום השאלות.
התשובות הן אישיות, ונחמד שאנשים אחרים משתפים בדעתם והתובנות שלהם, אך בכל מקרה, התשובות שיתאימו לך, יגיעו מתוכך.

איך מיישמים אתה שואל? אתה? איש הפרוייקטים והמעש? מתחילים ועושים.
נסה לפתוח בלוג באתר של בלוגים, נסה לנהל יומן אישי על המחשב או במחברת, נסה - ותראה.

התחלתי לקרוא את הספר, שאר הפרטים בדף בלוג אופיר א
אשמח לשמוע תגובותיכם.

מישהו שמע על סדנה IMAGO בקיבוץ צרעה?

עירית_לוי

בועז, לא שמעתי.
האם אתה יודע מי הזוג שמנחה אותה? כי אז יש סיכוי שאולי אני מכירה.

מה לגבי באיזור פרדס חנה \ חדרה \ עמק חפר?

עירית_לוי

אופיר, אני לא יודעת עד כמה המידע שלי עדכני, אבל עד לפני שלוש שנים התקיימה בזכרון יעקב פעמיים בשנה (יולי ודצמבר), סדנת אימגו בהנחיית הדי וימי שלייפר (Hedy & Yumi Schleifer), זוג מנחים אמריקאיים שהוכשרו על ידי ד"ר הנדריקס. זו היתה סדנא של שלושה ימים מרוכזים (חמישי-שישי-שבת).

תוכל לברר אם הן עדיין מתקיימות אם תתקשר לאגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין ולחינוך לחיי משפחה: 09-7467064. הם אלה שהפיקו בזמנו את הסדנאות הללו.
גם אם הן כבר לא מתקיימות אני מניחה שבאגודה יוכלו לספק לך מידע לגבי מה כן מתקיים והיכן.

הי
אני חדשה באתר אבל ותיקה באימגו. בעבר השתתפתי עם בעלי בסדנא בהנחיית אורית אדמון שיפר וליאורה גרינהאוס, בגליל ים (הרצליה). ראיתי שכבר המליצו עליה קודם.
הסדנא עבורנו היתה בלתי נשכחת ואני ממליצה בחום.
אופיר, אם לא אכפת לך לסוע עד להרצליה, זה שווה כל שקל.
הנה לינק לאתר של מכון שינוי http://www.shinui-institute.com/page.as ... po]sadnaot text 181[/po]
ועכשיו אני אמצא זמן לספר של הנדריקס, אחרי כל מה שקראתי פה...

האם למישהו יש ניסיון בטיפול (שמע על) שרה בוקסנבוים מחיפה?
ועל וולשטיין - פלג אירית מקריית טבעון מישהו יודע?

תודה על תשובות מהירות, יש דחיפות בנושא.

האם למישהו יש המלצות על מטפל/ת/ים בצפון (מעבר לאורנה וצפריר המבורכים)?

קראתי את הספר בעקבות ההמלצות כאן.
נפלא.
ורציתי לשאול, האם מי מכם עשה את התרגילים המוצעים בספר? לא במסגרת טיפול, אלא "בבית"?
ואם כן - איך היה? הצלחתם להתמיד? מה זה הביא לחיים שלכם?
אשמח אם תוכלו לשתף.
תודה!

שואלת שוב...
מי ניסה? איך היה?

שלום רותם, אני עשיתי, אולי מאוחר מדי. אבל למדתי כמה דברים על עצמי. עשיתי את ששת התרגילים הראשונים - תמונת הילדות ותמונת בן הזוג (יכול להיות שאני לא מדייקת בשמות, מקווה שתביני למה אני מתכוונת).
מישהי פה כתבה שאם לא מתחברים אז להניח בצד ולחזור בשעת משבר - זה מה שהיה אצלי..

תודה רבה!
את מסכימה להרחיב קצת מה כוונתך ב"אולי מאוחר מדי"?

(בכל מקרה, נראה לי שהספר הזה מדבר בעיקר למי שלא לגמרי מרוצה מהמצב כמו שהוא - אחרת למה לטרוח?)

אולי מאוחר מדי - בשעת משבר שבסופו של דבר הוביל לפרידה מבן הזוג..
אני חושבת שהספר מדבר גם למי שמרוצה מהמצב כי נראה לי שהוא מצביע על דרכים להעשיר את הזוגיות ואולי להבין דברים שהשלמת איתם או שלא שמת לב אליהם.

שליחה על ידי אישה* » 20 יולי 2008, 09:24

אנחנו נשואים 8 שנים.לפני החתונה היינו שנה וחצי ביחד וגם גרנו ביחד.
יש ילדים (6, 3)

ועכשיו אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת לומר לו 'אני אוהבת אותך'.
זה לא עולה לי בהרגשה , זה רחוק ממני ואני חוששת שאם אני אומר את זה זה יהיה כמו לשקר.

פעם , לפני הרבה שנים ,חבר שלו , שהתאהבתי בו קצת , ערך בינינו הכרות.
זה הצליח.
בעיקר מפני ששנינו היינו רעבים למין.
אני מאוד אהבתי מין ו'זירזתי תהליכים ' והוא היה מופתע לטובה מהקלות שבה הגעתי למיטה שלו.

בהמשך מאוד היה לי טוב איתו , גיליתי שאני יכולה לדבר איתו על הכל, שהוא פתוח ותומך .
יש לנו תחומי עינין ויכולות שמשלימות את מה שחסר אצל השני .
למשל , הוא אוהב לבדוק מחירים /עמלות בנקים /פוליסות ביטוח - ולי אין חשק להביט על זה .
איתו יש לי ביטוח מצויין,אוטו ,והכל.
אני לא יודעת מה אני בדיוק תורמת לו , אני כרגע מרגישה קצת חסרת כישרונות .מרוב שאני עם הילדים , אני שחוקה.

זה הרקע.

ואז בשבועות האחרונים התחלנו לריב.
רבנו על הילדים.
לרוב אנחנו מגבשים קו אחיד ופועלים לפיו.
אני חושבת שזה מאוד לא נכון לבלבל את הילדים עם 'השוטר הטוב והשוטר הרע'.
מצד שני ,
נמאס לי שכל מה שהוא אומר לילדים נובע מתוך הפחדים שככה אמא שלו גידלה אותו.
למה הילד לא יכול להיות לבד בגינה הציבורית לחצי שעה ?,אפשר לתת לילד להחליט אם הוא יכול או לא יכול .
בכלל , יש לי הרגשה שהוא מצפה ממני שאני אגדל את הילדים כאילו שהם צמד סולטנים ,שאשמור עליהם כמו אתרוגים בצמר גפן.
למה הוא צריך להיות כל הזמן בשדה הראיה שלו ?
וכ'
מבחינתי הקצת לשחרר הזה הוא הכרחי , לא רק בשביל הילדים , אלא גם בשבילי.
אותי גידלו בצורה די קשוחה , עם הרבה ציפיות להצלחה ועבודה קשה.
אני לא חושבת שזה ממש נכון , אבל במידה כל שהיא זה נכון לתת לילדים לפתור לעצמם את הבעיות.

לתת להם להתרחק כשהם צריכים , כי אם הם לידי כל הזמן והם לא מרוצים ורבים וצועקים , קשה לי.

בנוסף , אני רוצה לאבחן את הילד ולקחת אותו לטיפולים אלטרנטיביים ,כי אני חושבת שיש לו קשיים מסויימים.
אבל הוא לא מוכן לזה.
מבחינתי זה רק משקף את החוסר אמון שיש לו בי כאמא ,שנמצאת עם הילדים וחשה אותם.

ואולי ההתחלה של הבעיה היא שהתאהבתי בגבר בזמן האחרון .
ההתאהבות הזו נמשכה הרבה זמן.
לא אמרתי לאף אחד שום דבר .
לא עשיתי עם זה כלום.חוץ מלחלום.
בשלב מסויים הבנתי ששום דבר טוב לא יצא מזה.
אני צריכה לשים סוף להתאהבות הזו.
אני יכולה להפגש עם הגבר הזה רק בתנאי שאני חושבת עליו כעל ידיד , או אדם שהוא מאוד מענין וכ' , אבל לא שום דבר חוץ מזה.

אני די עומדת בהחלטה הזו .
וגם שלמה איתה.
מצד שני , אני תמיד תוהה , מה היה קורה לו היתי נמצאת עכשיו בקשר לאיש שהיה מסעיר את נשמתי,מצית בי אש של התאהבות.

כשקראתי את 'לבסוף מוצאים אהבה' , שמחתי שלפחות בגלל שאני במערכת זוגית שלא קשורה להתאהבות מטורפת , פסחו עלינו כל הנפילות והאכזבות.
אנחנו ריאליים , אנחנו ביחד ואנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו.

עכשיו אני מרגישה שאני כבר מואסת במרק הפושר והדלוח הזה.

עצות , תובנות וכ' יתקבלו בברכה
תודה .

אישה יקרה- אין לי הרבה לומר מלבד

...
את מתארת אנמיה ביחסים, ואני חושבת על איך היה כשהתחלנו עם האימגו...
היה הרבה בכי ויאוש...ואני לא יודעת מה עדיף. אולי עדיף 'רוגע' שכזה להתחלת עבודה?
אצלנו הרגשות הקיצוניים הביאו בסופו של דבר למעשה (טוב, מעשה שלי...הבנזוג עשה לי טובה שקרא את הספר, לקח לו שבעה חודשים[!] אבל בשלב התרגילים היה לי עם מי לדבר, למרות שעדיין הוא לא מתייחס לתיאוריה שמאחורי הספר ברצינות)
אישה יקרה, אם גם הוא מרגיש בתוך ה
במרק הפושר והדלוח הזה
זו יכולה להיות התחלה של ריפוי עצמי... הלוואי שאכפת לו לפחות כמוך.
מנסיוננו אני יכולה לומר שעם הספר התחיל תהליך טוב וארוך. כבר כמעט שנה שאנחנו לא עושים תרגילים ממש. איכשהו ההריון והלידה הקפיאו את העבודה הזו.. אבל בעצם יש פה הרבה תירגול ועבודה על מה שכבר למדנו, השתפשפות ביומיום, במיוחד עכשיו כשדרושה יותר רגישות אחד לשני(ה...), וקשה למצוא זמן וכוחות לעשות כיפים אחד לשני, הפתעות, פעילויות זוגיות... אז גם עכשיו התהליך נמשך. מספיק ההפתעה של התשומת לב מדי פעם, מספיק שהדו שיח נעשה יותר קשוב, מספיק שפעם בשבוע אנחנו אומרים- אולי נעשה שיחה זוגית? כאמור זה לא יוצא לפועל ממש, אבל זה מחדד את הקשבה לשני, את ההערכה, האהבה והשמחה בכלל להיות ביחד.
הרבה חיזוק ובהצלחה!
נעמולה

אגב- לכל המשוחחים באימגו, הייתי לאחרונה בסדנה בה למדנו מקורות {מהמקורות... הנושא היה לחלוטין לא קשור לכאורה}

והמנחה שם, פסיכולוג במיקצועו, הדגיש הרבה את העניין של שיקוף בלימוד. העניין ארוך, בכל אופן היה נחמד שהוא השתמש בשפה שהרגשתי עד אז שהיא פרטית שלנו.
לקחתי משם גם מושגים ועיברותים לשלבי הדו-שיח:
שיקוף
גישוש/ מישוש (פירוט. האם לזה התכוונת?)
אישוש (נתינת תוקף)
נכון נחמד? (-:

אני לא כותב את דברי כביקורת, אני רק רוצה להעלות כמה שאלות.
אני מניח שבגלל אופן ניסוחן יהיה די קל לנחש שאני "גבר" אם כי אני לא מזדהה עם המשמעות היום יומית של המונח. הייתי מעדיף בהקשר הזה יותר את "אבא" ו"בן זוג". בלי לדבר עם בן זוגך, אני די בטוח שאני מבטא חלק מתחושותיו. הרי בסופו של דבר כולנו כל כך דומים. אנחנו רק מבליטים את השוני שהוא בראייה כוללת שולי.

ועכשיו לעניין:

התחלת את דבריך בתיאור הלהט המיני שאיפיין את תחילת הקשר. זה קורה להרבה זוגות. מעניין אותי למה בכלל את חושבת שיש קשר בין המחלוקת שיש לכם לגבי הילדים עכשיו לכך שבהתחלה היה לכם קשר מיני טוב? האם בגלל העובדה שעכשיו זה כבר לא אותו דבר ואת חושבת שיש קשר? האם באמת ציפית שהקשר המיני שאיפיין את תחילת הקשר שלכם זה ימשך אחרי הלידות ואחרי החיים המשותפים?

נושא שני:
מעניין למה את חושבת שהדעה שלך לגבי האופן בו צריך לגדל את הילדים (סוגיתת לשמור עליהם כן או לא) טובה יותר משלו? אולי בגלל העובדה שזה צורך שלך (כמו שכתבת) גורם לכך שתבחרי אידאולוגיה שתסביר למה את צודקת יותר ממנו וכמובן גם מאמא שלו. (כמה מוכר ואופייני...).

נושא שלישי המוכר להרבה גברים
אני מכיר הרבה נשים שבגלל שהן לא מרוצות מאופן ההתנהלות של הקשר והמשפחה הן מצמצמות את המגע המיני, (לא רק יחסי מין אלא גם מגע ושינה משותפת) בלי להסביר למה ומקוות שהגבר יבין לבד וישתנה בהתאם לאיך שהן רוצות. זה לא עבד וזה לא יעבוד. את והוא די נתונים ולא יחולו בכם שינויים משמעותיים במהות. המצב הזה רק יגרום לכם להתרחק. זה יוביל או לתסכול או לכך שתחפשו משהו מהצד (כבר לטשת עיניים).

מה לעשות?
אני חושב שצריך להיות ריאליים ולהבין שיש פער בין מה שרוצים ומה שיש (ומי קבע מה אנחנו רוצים?). כאן את משוכנעת בטח שקול בן זוגך מדבר מגרוני אבל תאמיני לי שזה אוטנטי. אני מאמין שצריך לקבל החלטות שלא בהכרח חופפות את מה שאת רוצה (כרגע) וכוללות פשרה. לאחר קבלת ההחלטות יש פשוט לבצע אותן. שוב גם אם את לא שלמה במאה אחוז (והוא לא). הרי לא תצפי שבעלך ישנה את אמונתו מהקצה אל הקצה כי ככה את רוצה וכי עד שהוא ישתנה לא תרגישי שאת יכולה להגיד לו שאת אוהבת אותו. הרי לא התחתנת עם אדם חסר דעה ועמוד שדרה.

אני רואה בדאגה ובצער את הזוגות הרבים המתגרשים סביבי. אני חושב שמשפחה זה דבר רציני מדי מכדי שרגשות של כאן ועכשיו ישלטו בה. משפחה זו גם אחריות.

שליחה על ידי אישה* » 21 יולי 2008, 18:20

בטח שיש לו דעה ועמוד שידרה וכל מה שביניהם.
אני לרגע לא שוכחת את זה.
כל החלטה נעשית על סמך דיונים .
אין קפריזות , אין אימפולסיביות ואין הפתעות.
אנחנו ביחד עם כל המשפחתיות הזאת , עם האחריות הזאת כלפי עצמנו וכלפי הילדים והכל.

לגביי הילדים , העינין הוא פשוט שהוא לא נמצא איתם כמוני.
טוב יש לזה את הסיבות הטובות ביותר.
מצד שני , כמה יכול אדם שלא רואה את האוביקט המדובר לחוות דעה ?
נניח שהוא איזה מומחה ובעל ניסיון , וגם אז הוא היה צריך לפחות לבדוק כמה דברים.
אבל לא , הוא מחזיק בדעה שלו , ולדעתי הוא לא חושב מספיק לעומק ולא מברר מספיק.
אני לא אוהבת התנהלות חובבנית כזו בדברים קצת פחות חשובים מהילדים.

ואם אתה שואל אז אני עונה :
כשנפגשנו היה רעב .לא דיברתי בכלל על להט.
מה אתה עושה כשאתה רעב ?
אוכל .
ואולי אוכל עוד קצת .
אחר כך אתה משתדל לאכול 3 ארוחות ביום .
אם באמת יש לך אפשרות .ובאמת זה מאוד טוב ויאמר לזכות המונוגמיה , (כמובן שמתחשבים בבן/ת הזוג כשעייף/אחרי לידה וכ')

כמו כל זוג יש עליות וירידות ,יש את הסיגנון שלי ויש את הסיגנון שלו , שהם שונים מאוד.אני למדתי מה הוא רוצה , הוא לרוב שוכח מה אני רוצה , אבל ככה זה , לא?!
אני לא 'סוגרת לו את הברז' , אני לא עושה לו 'צינון' , אני מודעת לצורך שלי במגע ובמין וקרוב לודאי שלו הייתי מאיזו סיבה מונעת יחסים בינינו , אני זו שהייתי מרגישה מיובשת לפניו.

הוא צריך את ה'אני אוהבת אותך 'הזה.לא יודעת , אולי.
אולי הוא בכלל לא מרגיש בחסרונן של המילים.
מה רע לו?!
כל התנאים לא השתנו.

אני צריכה הכרה בדרך שלי .

לפעמים יש מערכת שמתפקדת טוב באופן כללי , על פניו הכל תקין.מבפנים זה אחרת ,שטות אחת ועוד קצת קש ..ו

אישה,
על פי הספר שבכותרת הדף, כל הסיבות לנישואיכם אינן קשורות לנסיבות, לרעב מיני תקופתי או לכל סיפור שאת מספרת לעצמך או הוא לעצמו.
בפועל, בחרתם להינשא ולחיות את חייכם ביחד.
ליצור גורל משותף.
כאן, אם את מבקשת להבין את המקום בו את נמצאת עכשיו, הרי שאינך מרוצה.
אינך מרוצה מדבר, חסרה לך ההתרגשות שאת מאמינה שתמצאי בזרועות גבר אחר, חסרה לך השליטה בדברים.

זה לב העניין.
את יכולה להשליך את זה עליו, על נישואיכם או על כל אותן קביעות שאת קובעת לגבי נסיבות כאלה או כאלה.

כל אלה לא רלוונטיים.

אהובך, כן, כן, אהובך, הוא המראה הטובה ביותר בעבור עצמך.
וככל שתעלי עליו בקורת חריפה יותר, כך תלטשי את המראה יותר.
ומכך, שכאשר המראה מלוטשת דיה, את יכולה לראות בה את הדי האשמותייך ובקורתך, ולזהות כיצד היטבת לתאר את עצמך, ואת חוסר שביעות הרצון שלך מעצמך.

ניתן למצוא הצדקה לכל דבר.
עם זאת, מהי ההצדקה לכך שאינך מסוגלת לעמוד מול הגבר שלך, ולדבר איתו, על הכל, בשקיפות, כחברה, כאהובה, וכמי שאיננה שלמה עם מה שמתרחש כעת?
מהי ההצדקה להתנחם בזרועות מאהב, ולבסוף לגלות שמעבר לנחמת הגוף הרעב (וזה כבר מוכר לך) הרי לא פתרת שום דבר.

לכן, אומץ לב אינו להטיח באהובך את מגרעותיו, אלא לחשוף את חולשותייך.
להכיר בחולשותייך, להכיר בצורך בכנות ושקיפות, ובעיקר להתבונן במילותייך הרשומות למעלה ולראות בהן, את מה שאת עצמך יכולה לומר - בעיקר על עצמך.

על פני לריב מי נוהג את עגלת החיים, מי הקברניט של המרכבה המשותפת, טוב אם שניכם ביחד, כצוות, תכירו באחריות המשותפת שיש לכם כלפי המשפחה כולה, כלפי עצמכם וכלפי בן/ת הזוג.

מתוך הקיים ניתן לדלות את כל החוסרים, את כל האין האפשרי, ולהחמיץ פנים אל מה שאין.
אל תוך הקיים ניתן לשלוח הודייה מקרב הלב, להדגיש את כל המובן מאליו, ולהעלות נחת רוח אל מה שיש.

וניתן גם שניהם בו זמנית.

כאן, אם כך, התבונני היטב מה את.
ממה את לא מרוצה בעצמך?

כאן, אם את מחוייבת לקשר הזה, מתוך חיבה וחיוביות, מן הראוי לפתוח את הדברים עם האיש שלך, לפנות לייעוץ, אם לכך מסכימים או מכוונים, או להיכנס לעבודה משותפת שיכולה להניב לך את הסערות המתוקות והמפונטזות ביותר - דווקא איתו.

זה באחריותך ובאחריותך בלבד.
אלה הם חייך שלך ורק את יכולה לחיות אותם.

תודה רבה.

<שלם>

אני חושש שאולי דברי גרמו לך להתחבא מאחרי קלישאות חסרות תוכן.
הוא לדבריך אדם נבון ואתם מקבלים החלטות ביחד בצורה שקולה.

לגבי הילדים. נכון שהוא לא חווה את מה שאת חווה אבל אולי מאחרי הנכונות שלו להאבק על דרכו ודעותיו עומדת משנה סדורה. אני ואשתי למשל לא חושבים שזה חובבני. לדעתנו להשאיר ילדים קטנים ללא השגחה בגן השעשועים זה לא אחראי. גם אם מדובר בישוב קטן ושליו. לדעתי לא נכון לפסול את דעתו אבל חובתו וחובתך להגן עליהן ולהגיע להחלטה משותפת.

בין השורות את מדברת על תחושה של זלזול (האם אני קולט נכון את ה "לא אכפת לו", "הוא שוכח מה את רוצה", "מה רע לו?")

אולי את פשוט מרגישה פספוס בגלל שהוא בחוץ זוכה להכרה מהעולם ואת בבית עם הילדים ולא יכולה להתפנות לרגע כאשר הם בגן השעשועים. אני חושב שזו תופעה שמאפיינת הורים שבחינוך ביתי. האינסופיות של טיפוח הילדים בלי הפסקה שהם בגן או בבית הספר ואת משליכה אותו על בן זוגך.

צפריר שפרון כתב בדף אחר:

"זוכרת שאהבה לעולם עולה מפנים, מתוך האוהב/ת ואיננה קשורה בהכרח לנאהב/ת."

מאוד מצא חן בעיני , התחברתי ואהבתי ואני פשוט מודה על המילים הללו וההתיחסות.

אם הייתי יכולה לפני כמה שבועות להכנס לתוך הלב שלי ולפשפש שם ולמצוא זנב או חצי זנב של אהבה , זה היה נחמד.

אתמול הלכתי לישון וקראתי לו שיבוא להיות לידי קצת , רציתי להגיד לו משהו,סתם משהו שקשור לאירגון יום המחרת .
הוא בא ונישק אותי והתחבקנו .צחקנו מדבר מה , בדיחה פרטית.
ידעתי שאני במקום נכון וטוב .
אני שוב עולה אל דרך המלך והמלכה.

השאלה הנשאלת היא: מה קרה שירדתי מהדרך?

אני סבורה שחוץ אולי מתקשור ,מאנשים שיספרו את המסקנות שלהם הנובעות מנסיון חייהם , אין מי שיוכל לענות על השאלה הזו בשבילי.
אני צריכה להסתכל אל תוך החושך הזה /לערמת פסולת הזו ולהבין מה קרה.

אולי המראה החיצוני שלו שהשתנה בזמן האחרון ,לאט לאט , אבל בכיוון מסויים ,והרגשתי שאני דוחה את המראה הזה.
אני טיפוס שלרוב לא מחשיב במיוחד מראה חיצוני , חשוב לי יותר הבפנים ,אבל אני גם יודעת להעריך יופי.
ואם יש שינוי והיופי נעלם , לוקח התבוננות כדי למצוא יופי חדש .

אולי הרגשתי מאוכזבת כי ויתרתי והתפשרתי די הרבה בהחלטות משותפות .
כלומר , יש את הדרך שלו ויש את הדרך שלי.
עשינו את זה לפי הדרך שלו ,80% מהזמן.

הדרך שלי היא יותר משקיענית , הוא חוסך .
אני יותר באמונה והוא יותר בכלכלה .

והתוצאות היו לא תמיד לשביעות רצוני.למרות שאולי יתברר שיצא מזה טוב מאוד וניצלנו בזכותו מקשיים ואסונות .

יש דברים שאני לא מבינה :
אני עקרת בית ,אני מטפחת את הילדים ,והוא אחראי על הפרנסה.
ואם אני לא מרוצה מכמות הפרנסה ?

אני שאנת להודות בזה , אבל נהיתי קצת כמו האישה בסיפור על האישה ודג הזהב .
רודפת בצע.

כמובן שאין לי שום צורך בארמון וביהלומים ,אני רוצה שיהיה לי כסף לדברים שהם די בסיסים.
מבין שנינו ,הוא זה שמתעקש על מותרות.
אני מתוך עיקרון מעדיפה פשטות ,והוא לפעמים די מתנגד לזה ורוצה יותר.
רוצה יותר ?- תביא יותר כסף , כי על הבסיס אני לא מותרת!

זה גם משגע אותי שהרבה בתחום הפרנסה אני לא יכולה לעשות.
מאז שהתחתנו אני מתלבטת בנושא הזה , כי כשהייתי רווקה הרוחתי לא רע (בהתיחס לזה שאני בן אדם פשוט בצרכים שלו)
אז לי זה קל לחשוב : עובדים=מרויחים.
עכשיו אני לא עובדת , אני לא מרויחה , אני יכולה לתמוך בו בעבודה שלו , לתת רעיונות , לעשות משימות פשוטות .אבל אני יודעת שלחלוטין מי שמנהל את העבודה ומחליט , זה הוא ולא אני.
אני מחליטה בתחום ההוצאות ,וגם כן , לא לגמרי .

כן , אני רואה שחסרה לי השליטה.

חסרה לי ההרגשה שאני עושה מהשהו ומקבלת כסף ומנהלת את החיים שלי.

הוא דוחה רעיונות שלי, אז אני אולי מתיחסת לזה בספורטיביות , אבל עמוק בפנים ובמצטבר זה תופס משקל : זה נהיה שהוא לא מעריך אותי , הוא לא נותן לי להתבטא .
ואני צריכה ביטוי.
ואני לא נלחמת על זכותי להתבטא ,אלא מתמרחת ברגשות עליבות.

אולי

אישה,
השאלה הנשאלת היא: מה קרה שירדתי מהדרך?

במובן הזה, על פני יורדת מהדרך, עולה עליה.
כלומר, בעודך סוללת את הדרך, ומתקדמת בה, גם כאשר יש שותפים לדרך זו, וגם כאשר מדמה שפוסעת בה לבדך, נמצאת הדרך משפיעה על הסולל אותה.

כך, שכאשר מבקשת לשמור על כללים מסוימים לשם סלילת הדרך, נמצאת הדרך משתתפת בקביעת הכללים.
שאם מבקשת נתיב ישר, וטורחת לעבוד עם כל הכלים על מנת ליישר את הדרך, נמצאת הדרך מיישרת את מי שאת היא, ובמבט מלמעלה, מנקודת ראות רחבה, נאמר, מהירח, נראית דרכה מתפתלת ומפותלת בהכרח.

שכן, הכל בפנים, וכאשר מציינת את התנהגותה, את חוסר שביעות רצונה, מדברת על חוסר שלמות פנימית, עם עצמה.

כפי שמציינת שהשינויים הגופניים, ההבשלה הגופנית, נמצאים מאיימים על תפישתה את עצמה, במובן הזה שלא שבעת רצון מעצמה, יכולה להתבונן על הבשלותיה הנפשיות, ולזהות שם את מה שלא שבעת רצון ממנו.

כאן, כמו אהבה, שטוב להראותה מפעם לפעם, כך גם הנפש, טוב לה לנפש להודייה, לאמירת תודה פשוטה על המובן מאליו.

לשם כך, טוב לגייס את בן הברית האולטימטיבי, המוות.

מותירה לעצמך יממה אחת ומדמיינת שבעוד יממה אחת, מסתיים חלום המציאות הזו, ועוברת למציאות אחרת.
מנקודת המבט הזו, מתבוננת מחדש על חייה, על אהובה, על אהוביה, על הישגיה ועל החסד השלם בו שרויה בכל מקרה.

אז, מותירה לאהובה עוד יממה אחת בלבד, בדמיונה.
ושוב מתבוננת.

המובן מאליו אם כך, הוא ההווה, והוא המפתח להסכמה, להודייה, ולגילוי הפנים המתחדשות של מי שאת היא, תהי אשר תהי, על ידי מי שאת חושבת שאת היא, תהיה זו אשר תהיה.

טוב לפעילות גופנית, טוב לרענון ביחסי מין, טוב להתבודדות למשך יומיים שלושה, לבדך, הרחק מכל מה שמוכר לך, ושם טוב, להיות חלק מכל היש, בעודך מתהרהרת בינך לבין עצמך.

תודה רבה.

<שלם>

קראתי את הספר והגעתי לתרגילים. מכל הסיפור, אני מרגישה שמה שזה בעיקר גורם לי, זה לכעס גדול על ההורים שלי. כעס שעד היום ניסיתי למתן.
עוד בעיה היא שבשנים ההן, של הגיל הרך, שהוא כותב שהן כל כך קריטיות בעיצוב הדימוי שלנו, הן שנים שבהן הייתי בקיבוץ ולצערי אני לא זוכרת אף אחת מהדמויות שטיפלו בי באותה תקופה.
לדבר אם הוריי על התקופה הזו, נתפס בעיניהם כמו האשמה, כך שאין ממש דיאלוג בהקשר הזה... )-:

לדניה ששאלה ב ככר השוק: מישהו יש לפחות 2-3 תרגילים לזוג, שיכולים לעזור לנו להפתח זה לזה?
את יכולה לכתוב לי מייל (בדפבית) או להתקשר אליי, אקריא לך בטלפון
0777578949
עידית

לכל מחפשות ומחפשי האהבה
ממליץ בחום על ספרו של בארי לונג "מעשה האהבה" הוצאת מדף.
ספר שבמהותו מעביר את התרגול שבעיני הוא הבסיס העמוק ביותר לכך שאנחנו בכלל מחפשים אהבה.
יצא קצת מעורפל.
מקווה שבכל זאת יתקבל ב ... אהבה

רק טוב
אהוד

צפריר
האם אתה עוסק גם בשידוכים ?

אני מעוניינת לדבר עם אנשי מקצוע שמכירים אנשים
ולא רק מהדף..

הילי

תודה תודה תודה לממליצות על הספר לבסוף מוצאים אהבה!

הגענו לתחתית ורצינו להתגרש לאחרונה ואז, מתוך היאוש התחלנו לקרוא בספר ביחד, כשאחד מקריא לשני.
גילינו את עצמנו ואת הזוגיות שלנו מחדש.
אני בשמיים.

עופרי, נהדר!!

את יכולה לספר איך התרגילים סייעו לכם?

עוד לא הגענו לתרגילים. רק מלקרוא את ההתחלה הבנו מה קורה איתנו, איך הגענו למצב של עוינות אמיתית ושאנחנו לא היחידים (מאוד מקל משום מה..).
לפני כן- בעלי לא הסכים ללכת לטיפול, כבר שנים שהיחסים לא טובים באמת. כאילו זוג למופת, אבל בפנים: חוסר כבוד וזלזול הדדי. כל אחד מצפה שהשני יתנצל, ישתדל וגם אם אחד עושה צעדים- השני מתכרבל בכיף במסכנות עצמית ולא מעניק בחזרה. לפני כמה ימים נוצר מעין מקרו אקלים בינינו, שגרם לנו להבין שזה או לוותר ולהכאיב לילדים ולנו, או לנסות משהו. קניתי את הספר דרך בוק-מי באינטרנט והוא שכב אצלי כבר שבועיים ולא ידעתי איך לגרום לו לקרוא את זה ואז, כשהגענו לתחתית אמרתי לו שסיפרתי ב"באופן טבעי" על המצב שלנו והמליצו לי בחום שהספר מתאים לנו.
באיזה שהוא שלב הוא הציע בעצמו - בואי נקרא קצת בספר, אולי נמצא שם עזרה (ניסים קורים...באמת!!!).
זו התקדמות אדירה בשבילינו.