חינוך ביתי בניו יורק

[סיגל_יות*]

אוקיי, התקבלה ההחלטה - עוברים לניו יורק.

ילדינו - בן 4, בת 2.5 ובן שנה - נמצאים מזה חצי שנה בחינוך ביתי בכפר סבא ואנו מתכננים להמשיך עם הפורמט הזה בניו יורק.

בדף זה, אני מתכננת לשתף אתכם בפתיחות, קוראים וקוראות יקרים ויקרות, כפי ששיתפתם אותי מזה חצי שנה מאז שגיליתי את האתר הזה והייתי קוראת שקטה אך מרוגשת מקריאת מחשבותיכם.

האתגרים העיקריים שמדאיגים אותי בימים אלה:

ראשית, האם יש עוד משפחות ישראליות של חינוך ביתי בניו יורק? איך מתחברים איתן? איך מתחברים לקהילת החינוך הביתי המקומית בסטטן איילנד או מנהטן או ניו ג'רזי?

הדילמה הנצחית ביני לבין בעלי מטרידה אותי לא מעט גם: האם לשלוח אותם למסגרות או להשאירם בבית? התשובה אינה טריוויאלית ולא עובר יום שבעלי לא משתף אותי בתחושותיו שייתכן שאנו עושים טעות.הוא מרגיש שחברתית הם מבודדים ויהיו בפיגור מבחינת התפתחות חברתית והתמודדות עם "העולם האמיתי".

דילמה נוספת היא נושא הבדידות. מאז שהחזרנו את הילדים הבייתה מהגנים סופית, אנו פשוט בודדים. כלומר, כיף לנו והיום שלנו עשיר מבחינת תכנים אך היינו מאוד אהובים בגן וטיפחתי את הקשרים שלנו מאוד ומהרגע שיצאנו הקשרים החלו להעלם ומצאתי את עצמי מחוץ למעגל מפגשי אחה"צ שההורים האחרים מתאמים. כלומר, אם אנו לא בגן אז אנחנו לא "חלק" או משהו כזה. כפי שהכינו אותי הורים אחרים של חינוך ביתי, הילדים למדו באמת לשחק עם עצמם ונהיו חברים קרובים אך אני מרגישה שחסרה להם חברה. אין לי ספק שלאורך זמן יהיו להם חברים מכל הסוגים והגילאים - כי אני לוקחת את זה כפרוייקט אישי השנה - אך כיום אנו לבד. חלק ממה שמטריד אותי זה שאני בעצם בודדה בחינוך הביתי. דיברתי טלפונית עם אמהות ותיקות בחינוך הביתי והן אמרו לי שיקח זמן ואנו נתחבר למשפחות אחרות אבל לעת עתה זה ממש בטיפטופים. אנו כל כך אוהבים לפגוש אנשים חדשים ואני מקווה שניו יורק תספק הרבה הזדמנויות לחיבור עם משפחות אחרות שעשו את הצעד יוצא הדופן הזה (אמנם לא יוצא דופן באתר זה אך מאד קר שם בחוץ).

ולבסוף, ההתמודדות עם האוייב הכי גדול שלי בימים אלה: העייפות. כאמא לשלוש פעוטות אני פשוט ממוטטת מעייפות. אין יום שאני לא סובלת מכאבים פיזיים של עייפות (כן כן יש דבר כזה).אני פחות או יותר חיה על דיאט קולה ואייס קפה של בוקר כדי לשרוד את השעות הקשות. עובדת די קשה כדי להעביר את משפחתי לתזונה טבעית ובריאה יותר ומודעת לעובדה שאני פשוט הורסת את הבריאות שלי עם "הרעל המעורר" הזה. מה עושים? אנא עזרתכן/ם.

בקיצור, תוך פחות מחודש אנו ממריאים אל עיר נעוריי (גדלתי שם 14 שנה) - מתרגשים מהחויה וכמהים להפוך אותה לחיובית ביותר.

עוד עדכונים יגיעו.

[רחל_ברמן*]

נשמע מרגש, בהצלחה!

מכירה את מדור חוץ לארץ ?

[סמדר_נ*]

ראשית, האם יש עוד משפחות ישראליות של חינוך ביתי בניו יורק? איך מתחברים איתן? איך מתחברים לקהילשת החינוך הביתי המקומית בסטטן איילנד או מנהטן או ניו ג'רזי?
על משפחות ישראליות לא הייתי מתחייבת. במקום שבו אני גרה (קליפורניה) יש קהילה ישראלית ע-נ-ק-י-ת, אבל זה כמו בישראל: אף אחד (או לפחות, אני עוד לא נתקלתי) לא באמת מרגיש שחיים בלא מסגרת חינוכית ממוסדת הם אופציה מעל גיל מסוים, נגיד 3 -- כולל משפחות שבהן יש הורה אחד בבית בין כה וכה.
לקהילת החינוך הביתי אפשר להגיע דרך גוגל. הקלידי Homeschooling או Homeducation בצירוף שם האיזור המבוקש. סביר שתקבלי תוצאות רבות -- התעמקי בהן ותגיעי לבסוף למה שרלוונטי לך.
אני מציעה להתייחס אל קהילת החינוך הביתי ואל הקהילה הישראלית כאל שתי קהילות נפרדות -- ששתיהן הקהילות שלך ומשתיהן אפשר לקבל. אם במקרה תמצאי עוד מישהו ששייך לשתי הקהילות זה נפלא, אבל לא הכרחי. קחי בחשבון שאם את בבית, הקהילה המקומית היא דרך להשתלב בהויית המקום (כאן אפשר להעביר ימים שלמים בלי לדבר מילה אנגלית). בהצלחה!
>סמדר כנראה תלך בפעם הראשונה לפגוש את קהילת החינוך הביתי מחרתיים. אז כל מה שאומרת -- בע"מ<

[פרח_הלימון*]

הי סיגליות
נתחיל מהעיפות,אני ממליצה לך בחום לקנות תמצית פרחי באך olive
(יש בסופר פארם גם)
היא נועדה לעיפות נפשית ופיזית,אותי היא הצילה בהריון וגם המלצתי לעוד מישהי ,שלקחה והודתה לי מאוד,ואם יש לך גם חוסר מוטיבציה ואת דוחה את הכל למחרכך,אז יש תמצית שנקראת hornbeam והיא מעולה גם כן.
לגבי ניו יורק,גרתי שם כ4 שנים (ואני מתגעגעת בטירוף) הקטע החברתי באמת היה לי קשה,אבל אני הייתי ללא ילדים,ואולי עם ילדים יותר קל לעשות חברים חדשים,מה גם שגרת שם 14 שנה ואת מכירה את השפה והמנטליות הייטב. אם אתם עומדים לגור במנהטן
אני מציעה לך להתחבר לקהילה היהודית,ללכת בשבת לבית כנסת,ולאט לאט להכיר עוד ישראלים.זה לוקח זמן,אבל..אולי לכם יהיה מזל וזה יהיה מהר מאוד
עם האמריקאים בד"כ חבל על הזמן לנסות להתחבר,כי הם מאוד סגורים במיוחד במנהטן. אבל..אולי אם הילדים יהיו בגן,כן תהיה להם הזדמנות לחברים אמריקאים,השאלה היא איך יהיו ההורים של הילדים האלו... בכל אופן את וודאי יודעת שמנהטן מציעה המון אטרקציות לילדים,תוכלו ללכת לסיפריה ולרבוץ שם,ולפגוש עוד אמהות וילדים ובכלל יהיה לכם כיף גדול.
הזמן בסוף עושה את שלו והכל יסתדר
תמסרי ד"ש חם לניו יורק (אני ירוקה מקנאה)
ובהצלחה
נ.ב יש איזה אתר ששכחתי את שמו,של כל מיני קבוצות שנפגשות על בסיס שבועי במנהטן,למשל קבוצת סריגה,קבוצת מועדון ספר,קבוצת רייקי וכו' אולי יש קבוצה שקשורה בילדים או חינוך ביתי. תנסי לחפש בגוגל כי השם לא עולה לי.

[יונת_שרון*]

אני מכירה ישראלית בחינוך ביתי שחיה בניו יורק לתקופה. היא סיפרה שלמפגשי החינוך הביתי השכונתיים היו מגיעות כ-200 משפחות. בעיה חברתית, ללא ספק.

[סמדר_נ*]

אני מכירה ישראלית בחינוך ביתי שחיה בניו יורק לתקופה. היא סיפרה שלמפגשי החינוך הביתי השכונתיים היו מגיעות כ-200 משפחות. בעיה חברתית, ללא ספק

בקבוצה ביאהו של החינוך הביתי בעיר מגורי רשומות כ 800 משפחות. בחלוקה לאיזורים אני מניחה שזה בערך המספר שיונת מסרה. לגבי האמריקאים ה"מאוד סגורים" -- מנסיון קצר, זה לא מדויק. אבל נדמה לי שאני מבינה על מה מדובר. הייתי היום במפגש קטן של 4 משפחות חנ"ב. התקבלנו בזרועות פתוחות ובכל הלב. אבל המפגש נגמר אחרי שעתיים וחצי. למה? ככה. זה היה קשור להחלטות א-פריוריות על סדר היום, ולא לזרימה של הילדים, שלהערכתי יכלו להמשיך עוד כמה שעות טובות. הבן שלי לא הבין למה הולכים. גם הבת של המשפחה המארחת לא, אבל היא קיבלה את זה. והוא, שרגיל למפגשים הממושכים בארץ, והתחיל להרגיש נוח רק אחרי שעה (הוא בן ארבע וחצי, עדיין לא יודע אנגלית. הילדה המארחת, בת 7, לקחה אותו תחת חסותה והתחילה ללמד אותו), ממש "נתקעה" לו הפרידה הזאת באמצע. יש כנראה מין קטע פורמלי כזה שלנו כישראלים נחווה כסגירות, אבל לא בטוח שהם רואים זאת כך.
אני לא הייתי מוותרת על נסיונות התחברות עם אמריקאים. יש כל מיני סוגים של חברים, וההסתגרות בסקטור שלך מעצימה ניכור. זו לא ישראל ואי אפשר לחיות לגמרי כמו בישראל -- זה כמו לנסות לשחות ביבשה.
>בע"מ וכו'<

[סיגליות*]

איזה יופי. יש תגובות. פעם ראשונה. אני מתרגשת.

רחל ברמן, אכן נתקלתי במדור חוץ לארץ ואני קוראת כל יום מספר דפים שם. אנא תכווני אותי לדף מסויים אם נראה לך חשוב שאשים לב אליו ו-תודה.

סמדר נ, אני מאוד סקרנית לשמוע איך היה המפגש (או שהוא היום?). נראה לי שזה יכול להיות או מדהים או מאכזב - כמו כל דבר חדש בחיים. אנא שתפי. נראה לי שבקליפורניה ובניו יורק המצב דומה ואני מאמצת את הטיפ שלך לא לבנות על אנשי חינוך ביתי בתוך קהילת הישראלים אלא להנות משתי הקהילות (קהילת הישראלים וקהילת החינוך הביתי הניו יורקי) בנפרד. להפך, אני רואה בזה יתרון ולא חסרון. אשמח לשמוע עדכונים מהחוף המערבי

פרח הלימון, אני אבדוק לגבי פרחי הבאך. לא כ"כ מבינה בזה אך חייבת למצוא פתרון לאוייב הכי גדול שלי בימים אלה - העייפות. מרגישה שאני לא מסוגלת לתפקד בחינוך הביתי בצורה משביעת רצון מבחינתי עם ענן העייפות הזה שתמיד מרחף מעליי. זה אחד האתגרים הגדולים שלי: איך לעשות חינוך ביתי לשלושה פעוטות ועדין להיות עירנית, יצירתית ו"גננת" שלהם ללא שינה בלילות - אתגר!

לגבי ניו יורק, אני חייבת לציין שהחוויה של לגדול שם (גיל 11-18 ואחרי הצבא חזרתי מגיל 20-26) ולחיות שם לא הייתה חיובית עבורי בגלל הקטע החברתי. פשוט לא התחברתי לאמריקאים (למעט יוצאים מהכלל) והתגעגעתי לישראל ולישראלים מאוד. אם זה היה תלוי בי לא היינו נוסעים לשם כעת, אך נקלענו למצב כלכלי מורכב ואנו חוזרים לשם בכדי להעזר באמי ולנסות את מזלנו המקצועי שם. לאור זאת, אני נחושה שהחוויה בסיבוב השלישי שלי בניו יורק תהיה חיובית. נקודה. אני כבר יודעת שמהר מאוד נתחבר לקהילת הישראלים שם וגם לקהילת החינוך הביתי. אני די מתרגשת מהמחשבה של המפגש עם החינוך הביתי בארה"ב כי נראה לי שזה מאוד מפותח ופחות נדיר מבארץ ומאפשר מגוון של פעילויות וחוגים. אני אמנם חדשה בכל הנושא של חינוך ביתי ואין לי מושג כמה זמן נמשיך עם זה, אבל אני ובעלי הגענו למסקנה שבנקודת זמן זו, נושא התכנים מאוד חשוב לנו ואנו מתחברים ללמידה מכוונת ומתוכננת בנוסף ללמידה שצפה מהשטח ומיוזמות הילדים. ייתכן שהמנוסות שבכן בחינוך ביתי חושבות שזה יעבור לי ואולי אתן צודקות. משתדלת להשאר מחוברת לקישקע'ס ופתוחה לשינויים שיבואו.

יונת שרון, מאוד משמח אותי לקרוא את מה שכתבת. נראה לי שלעבור מהבדידות שאני חשה כעת בחינוך הביתי לתוך שפע של אנשים שעושים זאת יכול למלא את המאגרים ולתת כוחות להמשיך (למרות שלעת עתה מתחייבת לעצמי רק לשנה הקרובה אבל מי יודע מה הלאה).

רוצה לשתף אתכן שביום ו יש לבעלי ראיון אחרון בשגרירות ואז נדע מה הלאה. מצבנו הכלכלי לצערי לא מאפשר לנו להשאר פה יותר בשלב זה ואנו נוסעים בלב כבד אך גם עם התרגשות לקראת הרפתקה חדשה.

שאלה: איך עוזרים לקטנטנים להתמודד עם המעבר? סיפרנו להם שעוברים לגור אצל סבתא בניו יורק ושהם יפגשו שם חברים חדשים שדוברים שפות שונות. ביקשתי מסבתא לשלוח לנו תמונות של הבית שלה והחצר ואני מתכננת להראות להם תמונות של ניו יורק באינטרנט. משהו נוסף שנראה לכן שאני מפספסת?

אני חייבת לציין שכיף לי מאוד שמצאתי אתכן פה. אני מרגישה כאילו גיליתי יהלום בחול. לא נראה לי שאי פעם נתקלתי בכ"כ הרבה נשים חזקות (וגברים מרשימים לא פחות) במקום אחד. המשפט שקופץ לי לראש זה: כשהתלמיד מוכן המורה מגיע, והנה הגעתן - וכמה שאני לומדת מכן!

אני אשמח לשמוע מכן הותיקות בחינוך ביתי: איך הייתה לכן ההתחלה? האם גם אתן הרגשתן שאתן מתנדנדות בין מה שהסביבה משדרת לבין הקול הפנימי? האם הההתלבטויות היו קשות? אני אישית מרגישה ממש בחיתוליי כשאני יושבת עם אמהות שעושות חינוך ביתי למעלה מעשור. אני במקום כ"כ אחר, עם רמת בשלות אחרת ועם חוסר בטחון - מתקדמת עקב בצד אגודל - לאט לאט - שלא ליפול...ואיתי שלושת הקטנטנים המקסימים שבעיניהם אמא היא הסלע הבטוח ואין להם מושג כמה אני בעצם מתנדנדת...

נראה לי שקצת הצפתי בשאלות. בוא נראה מה ישלח לי הייקום חזרה

[תמי_גלילי*]

אני גרה בקונטיקט, קרוב לניו יורק, כבר שנה. גרתי במדינת ניו יורק כמעט שנתיים לפני כן - אוטוטו עוברת לניו ג'רסי קרוב למנהטן. ומעדיפה טלפון או סקייפ, תמצאי אותם בדפבית שלי.
קהילת החינוך הביתי באיזור גדולה ופעילה מאוד. יש המון קבוצות ופעילויות ואני מהמרת שתמצאי קבוצה שמתאימה לך.

[סיגל_יות*]

תמי גלילי, אצור קשר דרך הדף שלך. תודה.

[סיגל_יות*]

מצאתי משהו שכתבתי לפני חצי שנה כשרק החלטנו להוציא את הילדים מהגנים. חשוב לי לשתף אתכן בתחילת התהליך. קצת ארוך אך ישר מהלב.

משבר פיננסי 2009. הגננת אמרה לי היום: אני מצטערת אך לא נוכל להגיע להסדר כספי והילדים יצטרכו לצאת מהגן עד יום א. אני חייבת להודות שבתוך תוכי חשדתי שזה מגיע ואפילו לא כעסתי או התאכזבתי. לקחתי הרבה אוויר, שלחתי לבעלי הודעת טקסט שהמצב הוא "נו גו" עם הגן ושהקטנטנים עוברים הבייתה לאלתר. מעניין עוד כמה משפחות נאלצות לאור המשבר הכלכלי – פיטורין או עסק עצמאי שספג פגיעה - ביום בהיר אחד לשלוף את הילדים מהמציאות הנוחה והחמימה של גן הילדים ולהעבירם הבייתה למציאות חמימה לא פחות אך הרבה פחות מובנית להעברת תכנים על בסיס יומיומי.

עכשיו השאלה היא מה עושים איתם בבית, איך מפתחים אותם, מה מלמדים אותם ואיך לא מטפסים על הקירות או משתגעים. התחום של הומסקולינג – חינוך ביתי - קורץ לי כבר מספר שבועות ואני מפלרטטת איתו מדי ערב באינטרנט, נכנסת לפורומים, קוראת אתרים מארה"ב כיוון ששם התחום מאוד מפותח ומנסה למצוא קצה חוט בארץ שיוכל להנחות אותי לגבי איך מתחילים תהליך של חינוך ביתי.

כשחושבים על זה, זה מדהים ומפחיד בו זמנית. מדהים כי בעצם אתה לוקח אחריות מלאה על התכנים של הילדים שלך ויכול לצמצם חיכוך שלהם עם תכנים בגן שלא אהבתי כמו יובל המבולבל ופסטיגלים למיניהם. מצד שני זה מפחיד כיוון שיש כ"כ הרבה מה ללמד והאם אוכל להפריד את העיקר מהטפל והאם הקטנטנים שלי יזרמו איתי או יסתכלו עלי כאילו ירדתי מהירח כשאנסה ללמד אותם על מערכת השמש או פיזיקה לקטנטנים.

נושא התכנים הוא חשוב ביותר במשפחתנו. אנו מאמינים שילדים בגילם (3.5, 2, חצי שנה) יכולים ללמוד הרבה יותר ממה שהם מקבלים במסגרת הגן – ואפילו בגנים פרטיים. אנו מוצאים את עצמנו לא אחת תופסים את הראש ושואלים – למה הבינוניות הזאת?? כיצד ייתכן שגן שמשלמים עליו כ"כ הרבה לא יעביר תכנים של חשבון, גיאוגרפיה, היסטוריה, תנ"ך, ועוד? בעצם מהו הערך המוסף של גן פרטי אם הוא עוקב אחרי אותה מערכת לימודים של משרד החינוך כמו כל גן עירוני?

לא נעים לי להודות אבל עם שני הגדולים שלנו עברנו כ-4 או 5 מסגרות מסיבות שונות אך בכולן מצאנו את אותה בינוניות. כשסיפרנו בגן שאנו מלמדים את הילדים ארצות ושפות נתקלנו שוב ושוב באותה תגובה: תנו לילדים להיות ילדים. הם לא צריכים את זה עכשיו. תנו להם לצאת לשחק וזהו. לא הצלחנו להבין מהי הסתירה בין ללמד את הילדים תכנים אמיתיים ובין זמן משחק בגן השעשועים. לכן, כשהגננת אמרה היום שלא נוכל להמשיך בגן אם לא נעמוד בתשלומים, הרגשתי סוג של הקלה. הנה דופקת על דלתי הזדמנות לנסות דרך חדשה ומופלאה של חינוך ביתי אשר בסיומה אגיע למסקנה סופית האם יש אלטרנטיבה אמיתית לחינוך ילדים מעבר לגנים ובתי הספר הרגילים ו- האם אמא עייפה אחת יכולה לא רק לשרוד שלושה קטנטנים מלאי אנרגיה אלא גם לבנות להם בית ספר אמיתי בבית בתקציב דל מאוד.

מעוניינת לסקור את דרכנו בתהליך החינוך הביתי מנקודת ההתחלה ועד אוגוסט 2009. למה אוגוסט? כיוון שאם ארגיש שהכנסתי את עצמי לנעליים שגדולות עלי מאוד, תהיה לנו הבחירה לשלב את הילדים בחזרה בגנים בספטמבר. אנו יוצאים לדרך עם שלושה אפים מנוזלים, אמא עייפה אך חדורת מוטיבציה וסטוק שלם של תכנים בהיסטוריה, גיאוגרפיה, מדעים, מוזיקה, אומנות, טבע ועוד שמחכים שאגיש אותם לקטנטנים בדרך שעוד אין לי מושג מהי. דרך צלחה...

<קוראת את זה היום - אוגוסט 2009 - ושמחה עם המחשבה שחצי שנה אחרי שהתחלנו עם ה"ניסוי" אנו אכן ממשיכים>

[חלוקית_נחל*]

הי סיגל,
בהצלחה
אם את כבר בעניין של תמציות באך, יכולה להמליץ לך גם על תמצית מס' 33 WALNUT שמאוד עוזרת בהסתגלות למצבים חדשים ויציבות.

אם תרצו חברה לזמן שנשאר, אנחנו כאן

[פרח_הלימון*]

אני אבדוק לגבי פרחי הבאך. לא כ"כ מבינה בזה
אשמח לעזור בשמחה
כמו שאמרתי תמצית olive לעיפות אפשר לקנות בסופר פארם

[סמדר_נ*]

המפגש היה כאמור קצר, החל בפעילות יצירה מחומרים ממוחזרים (דיסקים של מוזיקת אייטיז ), המשיך בארוחה קלה (יש פה מין תרבות של snacks שאני לא לגמרי מבינה) ואח"כ משחק חופשי (בצעצועים, כלי נגינה ואביזרי ספורט כמו כדור, חישוק או חבל). מטרת המפגש הוגדרה "למידה קואופרטיבית" או משהו כזה. היו 8 ילדים בגילאי חצי שנה עד שבע (החצי שנה זה התינוק שלי), וזו קבוצה שהתארגנה מתוך רשימת התפוצה על פי גיל ואיזור מגורים. הרכב דתי: מגוון (ולא רק בגללי ). תכננו שיהיה מפגש שבועי ושנלך לפעמים לים או למוזיאונים. ושהאמהות יהיו אחראיות בסבב על "העברת תוכן". אולי אציע להם שאהיה אחראית על בניית פעילויות סביב סיפורי התנ"ך. נראה. כרגע אני יותר מדי בהלם תרבות.
כמו שאת רואה אנסקולינג מוצהר לא כל כך נפוץ במקומותינו (אני למשל אף פעם לא חשבתי שאני מתחברת ל/מתאים לי להיות אנסקולינג, אבל אנסקולינגיות, מסתבר, זה משהו שיושב על רצף, ובמונחים אמריקאיים אני אפילו במקום די קיצוני שלו ). כשמסתכלים ברשימת התפוצה על הסיבות שאנשים מציינים לבחירה בחינוך ביתי הם בדרך כלל מציינים אי שביעות רצון מהמערכת הציבורית (כי לא מלמדים היסטוריה/מוסיקה/שפות/כל דבר אחר שהם חושבים שצריך, כי יש יותר מדי ילדים בכיתה), ילדים עם צרכים מיוחדים (מחוננים, בעלי ליקויי למידה שונים ומשונים), ובשכיחות נמוכה יותר -- אמונה נוצרית אורתודוקסית (כל הנ"ל מבוסס על מה שקראתי עד עכשיו בהודעות ואינו בגדר מחקר יסודי ומייצג). יש חלק שמגיע לרעיון של שלילה עקרונית של חינוך מוסדי אחרי שהם כבר בבית.
בקליפורניה קל מאד לקבל אישור לחינוך ביתי: ממלאים טופס זהה לזה שממלאים השולחים לבתי"ס פרטיים, ושולחים. ואף אחד אפילו לא בא לבדוק. חוק חינוך חובה חל מגיל חמש אבל יש חובת מילוי טופס רק מגיל שש (כיתה א'). כל זה מפי אמהות הקבוצה.
היום כנראה נלך ל Park Day השבועי של האיזור שלנו. שם אמורים להיות יותר אנשים, ובטווח גילאים גדול יותר של הילדים. שוב, לפחות בפרסום -- יש שעת התחלה ושעת סיום, ולי זה נראה מאד מוזר אחרי שהייתי רגילה בארץ "לזרום" עם המצב"ר הספציפי.

אגב, אני כמוך לא מתחייבת על כלום, ומחנ"בת כרגע בעיקר מטעמים כלכליים (ומפני שבארץ היינו בבית ולכן האפשרות הזו לא מאיימת עלי כמו על יתר הישראלים). יש לי תחושה שלא מעט מהמשפחות האמריקאיות מחנ"בות מאותה סיבה (אי יכולת לממן חינוך פרטי התואם את השקפתם החינוכית), ואולי גם זאת הסיבה שהמדינה לא ממש רוצה להתערב

[סמדר_נ*]

ושאלה קטנונית אך תמימה לגבי התמציות של פרחי באך: מה רע בלומר "זית" או "אגוז מלך"? למה צריך באנגלית?

[חלוקית_נחל*]

כי זה השם המקובל לזיהוי, גם בארץ, כמו כול שם מותג אחר שלא מתרגמים (גם הרסקיו לא נקרא תמצית הצלה וכו')
התמציות הללו מקורן בחו"ל,
כשלמדתי, אכן לכל תמצית ניתן גם שמה העברי,
אך אם אני רוצה שגם אחרים ידעו על מה אני מדברת, לא כול שכן, יצליחו להזמין או לקנות מרוקחת שעבורה זה לא יותר מכול תכשיר אחר מבית המרקחת, אין מנוס מלהשתמש בשם המקובל.

[סיגל_יות*]

אנחנו עדין בארץ והנה הגיע ה-1 בספטמבר וכוווווווולם סביבינו הולכים לגן.

זוהי הפעם הראשונה שמגיע ה-1 בספטמבר וילדיי בבית מבחירה. לאלו שכבר הרבה זמן נמצאים בחינוך הביתי, בטח כבר לא כ"כ משנה התאריך הזה אך לחדשים שבינינו זהו יום לא קל משום מה. כאילו צובט קצת בלב למרות שאני שלמה מאוד עם ההחלטה להמשיך השנה בחינוך ביתי עם כל השלושה. מרגישה כאילו אני מתוכנתת לשלוח ילדים לגן בתאריך זה. מדהים כמה הפנמתי את התאריך כמשהו משמעותי למרות שבעצם הוא כמו כל תאריך אחר בשנה. בטח אחרים כתבו על הנושא הזה אך לא יצא לי להכנס לאתר בימים האחרונים.

לגבי ניו יורק, אנו עדין ממתינים לאישור סופי מהשגרירות ובינתיים עושים מכירת חיסול של כל הפריטים בדירה. אני מוצאת את עצמי משוטטת באתרים של חינוך ביתי בחו"ל וחשה עושר עצום ומגוון גדול של פעילויות לילדי ההומסקולינג (או שמא נדמה לי). מעניין איך זה יהיה. כבר הבטחתי לגדול שלי שיראה שרידי דינוזאור אמיתי במוזיאון בניו יורק ושבחורף הוא יבנה איש שלג. נראה לי מאוד מבלבל עבור הילדים (בני 4, כמעט 3 ושנה) לראות אנשים נכנסים ויוצאים מהבית עם החפצים שלנו. אני מסבירה להם שאנו מוכרים הכל ושבאמריקה נקנה להם דברים אחרים בהתאם לתקציב אבל מתנות יומולדת כמו טרמפולינה ומטבח קטן וכו' עוברים בימים אלה לידיים זרות ולמרות שהילד לא אומר כלום נראה לי הגיוני שזה צובט (או שלא?).

אפרופו תקציב. היום במכולת החלטתי לעשות לילדים שיעור בהשוואת מחירים. למדנו את ההבדל בין זול ויקר ושמרנו את החשבונית של הכיבוד בכדי שנוכל להשוות למחירים בחנויות אחרות. בעיניי אלו שיעורים "מהחיים" שאין סיכוי שילמדו אותם בגן ואנו לאחרונה הגענו למסקנה שהילדים יתרמו את חלקם בתכנון התקציב הפיננסי ב"קטנה" - בדרכם שלהם. לפעמים יש לי תחושה שהתכנים שגני הילדים מציעים הם קטנים עליהם ומופשטים מדי אך יש סיכוי לא קטן שהתכנים שלנו "גדולים מדי". הם כ"כ נבונים ומדברים בצורה כה בוגרת שאני חושפת אותם לתכנים בוגרים יותר. עם הגדול זה תופס יופי והוא מפנים ומסוגל לשוחח איתי על תקציב, חשבון, חיסכון בכסף, תכנון סדר היום וכו'. הבינונית קצת יותר חסרת סבלנות ודורשת תכנים "צעירים יותר". אז אנו משלבים.

במקביל לכל נושא החינוך הביתי שמעסיק אותי בימים אלה, ישנן שתי התמודדויות נוספות שמעסיקות אותי לא פחות (אחת פיזית ואחת רגשית/נפשית - בעצם לשתיהן יש אלמנטים פיזיים ונפשיים):

1. נושא ניהול ותחזוקת משק הבית. איך עושים את זה בשילוב על 3 פעוטות? כל נוסחה שאני מנסה (כבידה בבוקר, כלים אחרי כל ארוחה וכו' וכו') משאירה אותי סמרטוט בסוף היום. אם אני משקיעה בבית (לפעמים עוקבת באדיקות אחרי המלצות פלייליידי האמריקאית לפעמים פחות) אז אני יכולה להיות פחות עם הילדים. אם אני עם הילדים, אז יש הר ענק של כלים בכיור, אין אוכל מבושל, והררי כביסה כמובן. מצד שלישי, מאד קשה לי להיות עם הילדים כשמשימות הבית לא גמורות ובקיצור בלגן היסטרי סביבינו. תחושת הבטן אומרת לי לשחרר מהבית ולבלות עם הילדים ולהשלים עם זה שבשנים הקרובות הבית לא יהיה טיפ טופ אבל אני אתן מעצמי למשימת החינוך הביתי כמו שהתחייבתי לעצמי. קיצר - כל עיצה בנושא מחינוך ביתיניקים אחרים תתקבל בברכה.

1. נושא משקל היתר שלי. וואו, כמה שזה משמעותי בחיי וגוזל אנרגיה רגשית ומחשבתית (שאין לי). האם אני היחידה שמרגישה שההתמכרות לאוכל כנחמה היא פשוט בלתי מנוצחת??? ברור לי שבגלל העייפות, אין סיכוי שכח הרצון שלי יעמוד בפיתויים סביבי אך מה בכל זאת עושים? היום מסרתי בגדים יפיפיים שלי במידה קטנה מדי לשכנה. מה אומר? הם נראו עליה פיגוז! אני כ"כ אוהבת אותם אך יקח זמן לחזור למשקל הזה ובינתיים מרוקנת את הארון. נושא ההתמכרויות הוא נושא שמסקרן אותי בימים אלה וספציפית ההתמכרות לאוכל והגמילה ממנה מעניינים אותי במיוחד. הדרך אל המשקל שטוב לי בו מרגישה רחוקה מתמיד במציאות העמוסה שבה אני חיה, אך אולי היא רק מעבר לפינה? בינתיים, מנסה ליצור כמה שיותר הזדמנויות של פעילות פיזית לילדים (אופניים, בריכה וכו') בכדי שאוכל לשרוף עוד קלוריה או שתיים עד שיימצא הפיתרון נראה לי שאפתח דף חדש שבו אשתף שנושא המשקל, ההתמכרות והגמילה (או לפחות החיפוש אחר הפיתרון).עוד 20 קילו למנאייק....

נחמד. אתם פה כמו יומני היקר.

[טליה_טקאוקה*]

אנחנו היגרנו לכאן כשהבכור היה בן 3 והקטנה בבטן.
לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי אבל אנחנו החלטנו לשלוח את כל הצעצועי עץ, פזלים, ספרים של הילד. שלחנו לפי משקל וזה היה די יקר. אבל היה ממש שווה. קודם כל עזר לילד שיש לו את הדברים מישראל שהוא מכיר ואוהב ולהתחיל ישר מכלום זה נראה לי קשה. אולי זה בעצם תלוי למי....אני לא אוהבת קניות וכשקונה קונה בדרך כלל דברים טובים יחסית יקר או ביד שניה.
אני יודעת מחברים שגרו כמה שנים בארהב שאפשר לקנות את כל הריהוט לבית ממש ממש בזול (יד שניה). כאן יש יד שניה אבל לא ממש בזול....זול יחסית לחדש אבל עדיין יקר.
מה שעוד שלחתי זה את כל סירי הסטיינלס סטיל שלי.

אצלנו הבנזוג עבר חודש לפנינו כדי לחפש בית ואכן החודש האחרון בארץ היה מאד קשה לילד...הוא בכה המון והיה לא קל.
בכלל המעבר לא היה קל.
הוא לא דיבר כמעט בכלל יפנית ולא הכיר כמעט בכלל את סבא וסבתא שגרים כאן.
לילדים שלא במסגרות לוקח הרבה יותר זמן לקלוט שפה. חשבתי שילדים לומדים ממש מהר ודוקא לקח לו זמן. עכשיו אחרי 3 שנים היפנית שלו טובה אך עדיין העברית היא השפה החזקה. אנגלית הוא מבין אבל מדבר מעט מאד.
אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת, יש גם מייל שלי בדף בית שלי.

[הילי*]

היי. דיברנו לפני כמה שבועות בטלפון,אם את מרגישה צורך נוסף ,את מוזמנת בחום:0722822265

[קופסת_נעליים*]

היי סיגליות, יש דף שאני חושבת שיעניין אותך באתר

גמילה ביתית ממתוקים

הוא מדבר בדיוק על מעבר לתזונה בריאה וגמילה מהתמכרויות למתוקים, מאפים מקמח לבן, קפאין וכו'
דף מדהים עם תובנות חזקות והרבה תמיכה ושיתופים

בהצלחה בזה וגם בחינוך הביתי!

[סיגל_יות*]

עזבנו את הדירה בכפר סבא ואנו גרים באבן יהודה אצל החמים. עוד לא שמענו כלום מהשגרירות לגבי הויזה של בעלי. בפעם הראשונה בהורות שלי יוצא לי לחוות את עיקרון הרצף דרך שינה משותפת עם שלושת הגורים שלי באותה מיטה. חוויה חדשה שאני מתחילה להתרגל אליה ואפילו לאהוב. אנו מנסים לצאת מהבית כמה שיותר כדי שסבתא לא תשתגע ואני באמצע תחקיר אינטרנטי לגבי מה יש לעשות באזור. בינתיים סימנתי לי את הדברים הבאים:
חוות תוכים, נחל אלכסנדר, פארק הרצליה, מקום שעושים בו דבש, חליבת פרות, קטיף תפוחים. יש למישהי עוד רעיונות?
האם יש עוד משפחות בחינוך ביתי באבן יהודה? פרדסיה? נתניה? פרדס חנה? הגילאים שלנו:4, 3, ושנה. יש לנו אוטו ואנו מאוד שמחים לפגוש חברים חדשים (גם מנומסים ועוזרים לסדר תמיד) אז אם אתם מהאזור ובא לכם להתחבר, אנו פה ומושיטים יד. שנה טובה!

[חלוקית_נחל*]

בהצלחה יקירתי ושתהיה שנה טובה, מלאת התחלות חדשות והמשכים נפלאים...
בנוגע למפגשים נסי את:
מפגשי חינוך ביתי באזור השרון

[פומיקי*]

נשמח לפגוש אתכם אנחנו בקציר מעל פרדס חנה. איתי בבית בת 3 ובן שנה.

[אום_אל_קיצקיצ*]

סגליות, מה חדש? האם הגעתם לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות?

[פלוני_אלמונית*]

היי לכולן, לא ביקרתי בדף הזה מאז שהיינו בישראל וכמה שעברנו כבר מאז
אנחנו בסטטן איילנד שבניו יורק ועדין בחינוך ביתי (כן כן).
נראה לי שאכתוב עדכון קצת יותר ארוך בקרוב על החיים פה בארה"ב.
בסה"כ טוב לנו חוצמיזה שלא רואים את הבעל כמעט בכלל (עבודה במנהטן סביב השעון כולל סופשים).
יצרתי פה מספר קבוצות של ישראלים ושל חינוך ביתי אך תמיד אפשר לחזק ולגדול בקטע החברתי.
מזמינה כל ישראלי/ישראלית שחיים בניו יורק וקוראים את באופן ליצור קשר במייל ולהתחבר.
sigalsaban1 שטרודל gmail נקודה com
מבקרת מדי פעם באתר כדי לקרוא קצת על מה מדברים האנשים ונהנית מכל רגע
חיבוק גדול לכל מי שיצא לי לפגוש מבאופן

[סיגליות*]

כמובן שמה שנכתב הוא ע"י סיגליות ולא פלוני אלמונית

[סיגליות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עבר המון זמן מאז שכתבתי ואנו בניו יורק כבר שנתיים. למעוניינים/ות לקרוא, אנו עושים פרוייקט משפחתי חדש וכותבים עליו בבלוג "The Mom and Dad Academy"
www.momanddadacademy.wordpress.com
(באנגלית)
סיגל