וטו על חינוך ביתי

[אנונימי]

ראו גם: מי מחליט על חינוך ביתי, להחליט על חינוך ביתי, חינוך ביתי.

[אביב_חדש*]

אני מקווה, שאם לא אצליח לשכנע את בן זוגי לעבור לחינוך ביתי, אצליח להתנהג כמו ההורים של בשמת, ולתמוך בילדים שלי שיעשו מה שהם רוצים, ושמה שחשוב זה מה שמעניין אותם, ולא מה שהמורה חושבת שמעניין.
נשמע כל כך דבילי, לשלוח ילדים למקום בשביל סתם, כלומר, בלי שמאמינים שאפשר להרוויח שם משהו לצמיחה, לגדילה, לתפיסה וכולי.

[אלונה_רוטר*]

אני גם היתי צריכה לשכנע ארז לעבור לחינוך ביתי.
בסוף הוא נשבר. היום אין בן אדם יותר מאושר ממנו.

[אביב_חדש*]

שוחחתי על זה ארוכות עם ויויאן ועם עוד כמה - יתקנו אותי כל מי שבחינוך ביתי, צריך תמיכה מבן הזוג. כדי שאפשר יהיה ללבן בעיות, לפרוק מתחים, כעסים, דברים שקיימים גם אצל מי שלא מחנך בבית, אבל בטח כשנמצאים 24 שעות עם הילדים (להוציא יציאה לחופש גם לכמה שעות) ואם אין תמיכה, זה בלתי אפשרי.
חוץ מזה זה לא רק על מי זה ייפול. כי אצלנו, חינוך ביתי "ייפול" גם על שביט, הוא לא מעט בבית, וזה לא תמיד אפשרי כי צריך לעבוד, וחלק מהעבודה נעשית מהבית, מה שמקשה מאוד (עבודה מול לקוחות ולא רק מול המחשב שאפשר לבצע בשעות הלילה).
שביט גם מאמין שצריך חברה, ובגן אפשר לקבל גם דברים טובים. אני לא שוללת אותו לגמרי, בעיקר כי אני מאוד מרוצה מהגנים השנה.
זה תהליך. זו הבשלה שצריך להגיע אליה. לאט לאט.
ותמיד צריך לזכור שזה פשוט לא מתאים לכל אחד, מכל מיני סיבות (פרנסה, סבלנות ועוד) וצריך לכבד את זה, ואני באמת מעריכה את המשפחות שעושות חינוך ביתי בעצמן.

[יפעת_גת*]

זה באמת נורא קשה
כדאי לפי דעתי לקחת בחשבון חוץ מתמיכת הבן זוג
גם סעיף הוצאות לפחות בחצי מחיר מגן על לשלם לעזרה מבחוץ
ואולי גם לנכס את המשפחה המורחבת
אחרת זה באמת קשה

[יונת_שרון*]

אני מסכימה שצריך תמיכה מבן-הזוג, אבל אני חושבת שתמיכה לא צריכה להיות מותנה בהסכמה. אני לא מסכימה שרועי ישתה קולה, כי לדעתי זה רעל. אבל בכל זאת אני תומכת בו בענין הזה וממשיכה לקנות לו את זה. אני חושבת שביחסים אינטמיים אין מקום ל"וטו". (אם כי זה היה ניסוח של בשמת ולא שלך, שגית, כך שזה אולי לא המצב אצלכם.) זה סוג של סחיטה: אם לא תעשי מה שנראה לי, לא אתן לך משהו שאת מאוד צריכה (תמיכה, תחושת הרמוניה, ...).

אם את באמת מעוניינת להוציא את הילדים מהמסגרות, ואם באמת בעלך הוא מה שעוצר את זה, אתם יכולים אולי ללכת על שנה נסיון. גם אם זה יהיה נסיון רע, לא קרה שום דבר שאי-אפשר לתקן. הרבה ילדים "מפסידים" שנה מכל מיני סיבות - מחלה, מעבר מארץ לארץ, ועוד. מסתדרים עם זה מצוין. אחרי שנה הדברים יהיו יותר מוחשיים גם לך וגם לו, ושניכם תדעו טוב יותר אם אתם רוצים את זה או לא, ולמה.

[אביב_חדש*]

ניתן לשביט לקרוא מה שכתוב כאן.
אגב, הוא לא הטיל וטו, הוא כרגע לא מוכן. יכול להיות, כמו שאמרתי שהוא יבשיל לעניין. ועוד שנה הוא יחשוב אחרת (אחרי שיפגוש את ויויאן ואלונה ).
הוא מודע לזה שיכול להיות שאני אצליח לשכנע אותו.

[בשמת_א*]

יונת, זה נשמע כמו הצעה טובה, אבל זה מזכיר לי את מה שרועי הסביר בוויכוח בין עדי רן לצפריר שפרון על הרפואה האלטרנטיבית מול הקונבנציונאלית: מי שמאמין בבית הספר ולא מאמין בחינוך ביתי (עד כדי כך שכיוון שהוא לא מסכים אז דעתו נכפית בבית), גם ימצא מספיק סיבות במשך אותה שנת נסיון "למה חינוך ביתי הוא רע" ו"למה בית הספר הוא טוב":

כל בעיה שתתעורר, כל מצוקה רגעית של אחד הילדים, כל "נזיפה" מבחוץ נגד החינוך הביתי, כל פרט חיובי הנוגע לבית הספר - יסוננו בפילטר האמונה ויוטחו בבן-הזוג בתור הוכחה לטעות. הרי זה לא ניסוי "אמיתי" במובן זה שאין לנו השוואה בין כיתה א' של ילד פלוני (איך היתה עוברת עליו השנה אילו היה בבית הספר) לבין אותה שנה בחינוך ביתי. ומי שנגד חינוך ביתי הוא גם בד"כ אדם שאינו יכול לראות את ההבדלים בילדים (עובדה שהוא הצליח לעבור את גיל 20 ועדיין לא לראות שום נזק שנגרם מבית הספר), ואם הוא רואה איזשהו הבדל, אז הוא ימצא לו תירוץ אחר (גנטיקה, למשל) ולא יאמין שההבדל לטובה נובע מהחינוך הביתי (או מהעדר בית הספר).

אם הוא אדם שמוכן לקרוא ספרים על החינוך הביתי, אולי יש סיכוי שהוא יגלה, שאותם שינויים לטובה מתועדים לגבי המון ילדים בחינוך הביתי. אבל אם אינו מאמין בזה ומתנגד - מה הסיכוי שיסכים לקרוא את הספרים האלה?

שגית, אני לא חושבת על שביט כשאני כותבת את הדברים האלה אלא על מישהו אחר.
בכל זאת אשמח לשמוע גם מה דעתך בסוגיות שהעליתי.

[יונת_שרון*]

את אומרת את זה רק כי לא ראית מה קורה לילד שיצא ממסגרת. למרות מה שצפריר ורועי כתבו, המציאות בהחלט יכולה להשפיע על האמונות והדעות שלנו.

[נאוה_פרנס*]

מצד אחד אני קוראת ואמרת: "איזה מזל שאני אחת!!! עם כל הקושי... אף אחד לא יכול לומר: אני לא מסכים!!"
מצד שני,
כל העולם חושב שצריך להחליף את ה"מישהו" הזה ואני עומדת מול חזית הרבה יותר קשה בחוץ עם הרבה פחות תמיכה בפנים
חוץ מכם כמובן
ואתם נהדרים!!!

[יונת_שרון*]

מעניין לחזור הנה עכשיו, אחרי ארבע(!) שנים. שגית, יש סיכוי שאת או שביט תכתבו מלה או שתיים על מה שקרה מאז?

[תבשיל_קדרה*]

יש סיכוי שאת או שביט תכתבו מלה או שתיים_ לעלון _על מה שקרה מאז?

[אביב_חדש*]

ראיתם מי פתחה את הדף הזה?
אני
איזה כיף לי שאנחנו במקום אחר היום...

[שגית_לב*]

אופפפס
לא קראתי את יונת ואת התבשיל...
ממממממממ
אולי אכתוב על זה משהו. אולי יחד (לא מבטיחה לגבי היחד).

[עוד_אמא_מהורהרת*]

שאלה ש בשמת א שאלה את אביב חדש: _"שגית, אם תעשו חינוך ביתי, על מי זה "ייפול"?
לא עלייך?
אז למה לשביט יש זכות וטו? כלומר, למה את צריכה לשכנע אותו ולא להיפך?" _

אני מגיבה לשאלה הזאת כאילו אני זו שנשאלתי.

נכון להיום בעלי מתנגד לחינוך הביתי, ואני מאוד חושבת ש חינוך ביתי עדיף לבתנו לאין ערוך לעומת המסגרת הבית ספרית (ואולי אף קודם, עדיף על גן חובה). כרגע שנינו לא עובדים, ואמנם אנחנו מקווים שמצב זה ישתנה, אבל כל זמן שלא השתנה עלינו להתיחס אליו כאל מצב נתון. גם עכשיו, אמנם שנינו מטפלים בילדה, אבל עיקר ההשקעה (הטכנית, לא הכספית) היא עלי. ברור שאם בעלי ימצא עבודה חלק גדול יותר מהטיפול בבית ובילדה יעבור אלי. אז עכשיו נסתכל על שני מצבים אפשריים: הראשון ששנינו ממשיכים לא לעבוד והשני שבעלי מוצא עבודה מחוץ לבית ואני פותחת את העסק עליו אני חולמת כבר שנים. בואו נבדוק את התשובה לשאלתה של בשמת א בכל אחד מהמצבים האפשריים.

במצב הראשון כששנינו לא עובדים, חוסר הסכמה של בעלי לענין עלול להקשות מאוד על בצוע ממשי של חינוך ביתי והאווירה בבית עלולה להפוך למאוד לא נעימה ולפגוע מאוד בילדה.

במצב השני כששנינו כן עובדים - בעלי בחוץ ואני בבית, יתכן שתאורטית יש מי שיאמרו שהיות שעיקר הנטל עליה אז גם לדעה שלי צריך להיות יותר משקל. אם תאמרו כך, שבמקרה כזה לדעותי צריך להיות יותר משקל מלדעות בעלי אוכל להסכים (אבל צריך לזכור שאז אני אתרום הרבה יותר בעשיה בבית אבל הוא הרבה יותר בהכנסות, וגם לענין ההכנסות יש השפעה, וזכותו תהייה להגביל את התקצוב). אבל אם תאמרו שבמקרה כזה עלי להיות הקובעת היחידה, לכך לא אוכל להסכים. כי בכל מקרה אני מחייבת מעורבות של שני ההורים (אם זו לא משפחה חד הורית) בחיי הילד .

מכאן, שבכל מצב לדעתי בענין זה חשוב להגיע להסכמה בין ההורים . בנוסף הרי לא ניתן (בגיל חוק חינוך חובה) כששני הוריו של הילד חיים וידועים להגיש בקשה ל חינוך ביתי ללא חתימת שני ההורים, ולכן לפחות למי שרוצה לעשות זאת באישור לא ניתן לעשות זאת ללא הסכמה.

לכן החלטתי היא שאמשיך לנסות לשכנע את בעלי, אבל אם הוא לא יסכים הילדה כן תלך לבית ספר.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

אלוהים אדירים!
עיינתי עכשיו בדף אי קבלת אישור לחינוך ביתי . מפחיד איימים. בכל הדיונים שבין בעלי לביני בענין אני תמיד מדברת איתו על שהחינוך הביתי נעשה באישור משרד החינוך ושאפשר גם שבמידה מסוימת יהיה בפקוחו. רק בגלל זה הוא עוד איכשהו מוכן לשקול את הענין. להיות "עבריינים" שנינו לא נסכים. אבל נראה שעם המגמה החדשה, של להקשות על משפחות חדשות לקבל אישור, ובגלל התנאים בהם אנחנו חיים, נצטרך לבחור בין לשלוח את הילדה לבית הספר (אם עד אז המדיניות לא תשתנה) ובין להיות "עבריינים". אז אולי אני עדיין אמשיך להעדיף את החינוך הביתי, תוך שאצא מנקודת הנחה שהסנקציות שקבועות בחוק כנגד הורים שלא שולחים את ילדיהם לבית הספר שלא באישור אינן מופעלות. אבל בעלי בנושאים כאלה פחדן הרבה יותר ממני, ואותו רק יפחיד להיות "עבריין" והוא יחשוש כל הזמן שדווקא כנגדנו כן יופעלו הסנקציות. מה שאומר שאם המדיניות של החמרה עם חדשים תמשך, הסיכוי שלי לשכנע את בעלי פוחת והילדה בוודאות תלך לבית הספר. מפחיד אותי שבסופו של דבר זה מה שיכריע את הכף. אבל אני לא מרימה ידיים, בתקווה שהמלחמה שמתנהלת השנה תשפיע גם לעתיד לבוא ותועיל גם לנו "הצעירים" יותר.

[נאוה_פרנס*]

אין מגמה חדשה!

הדף ההוא נפתח בעקבות עניין מקומי במחוז צפון והוא טופל.

אנשים מקבלים אישורים בלי בעיה כאשר יש הסכמה בין בני הזוג.

פיקוח יהיה, וגם מעורבות של גורמים במשרד (בי"ס למשל, או מפקח כולל) אם המשפחה תרצה בכך.
רובנו כאן לא רוצים פיקוח ומסתפקים בביקור שנתי של הקב"ס או בבחירות של "עבריינות" כפי שקראת.

[יונת_שרון*]

להיות "עבריינים" שנינו לא נסכים.
זו אינה עבריינות. מוזר שדווקא באתר של חינוך ביתי יש כאלה מתייחסים לחינוך ביתי כאל עבירה. מילא זה שפקידי משרד החינוך מאמינים בטעות הזאת, אבל אין שום סיבה שאנחנו נחזור עליה כאן.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

לכן כתבתי זאת במרכאות. שנינו חוששים שהשלטונות יתיחסו אלינו כאל עבריינים אבל בעינינו זו לא עברינות

[עוד_אמא_מהורהרת*]

עוד משהו בקשר ל"עברינות". יונת, אין מה לעשות, למדינה יש חוקים, כל אדם מסכים עם חלקם ומתנגד לאחרים. יש אנשים שבוחרים לקיים את כל החוקים, בין אם אלה חוקים נכונים בעיניהם ובין אם לא, ויש כאלה שמחליטים לא לקיים לפחות חלק מהחוקים שלא נראים להם, כלומר לעבור על החוקים הללו ובכך (גם אם המעשה שלהם מוצדק בעיניהם ובעינינו) הם בהחלט הופכים להיות עבריינים.

בואי ניקח לדוגמא אנשים שמאמינים שתשלום מיסים למדינה זה לא דבר נכון (אני לא מסכימה איתם, ויתכן שגם את ואחרים כאן לא מסכימים, אבל ודאי יש כאלה שיחשבו שהם צודקים לחלוטין) ומשום כך יבחרו להמנע בכל דרך אפשרית מתשלום מס. האין זו עברינות? ומה לגבי אדם, כמוני, שמתנגד לשרות צבאי בשטחים (לי לא הזדמן ליישם את עמדתי כי לא הוצבתי במקום בעייתי) ובחר לסרב פקודה ולהשלח לכלא? נניח שגם את נגד השרות בשטחים, האם זה הופך את סרבן הפקודה ללא עברין בעיניך? אני חושבת ש כל מי שעובר על חוק של המדינה, בין אם זה חוק שאני מסכימה לו ובין אם חוק שאני מתנגדת לו הוא עבריין .

כמובן שמי שמבקש ומקבל אישור לחינוך ביתי, איננו עובר על חוקי המדינה, אלא פועל במסגרתם, ואחד כזה בודאי שאיננו עבריין. אבל עבריינות היא לא תמיד דבר שלילי , בעיני. לכן, אם משפחה לא קבלה אישור לחינוך ביתי ובכל זאת לא שולחת את ילדיה לבית הספר, גם אם סיבתם מוצדקת בעיני, הם עדיין עבריינים לכל דבר. עכשיו, נכון עד היום טרם הופעלו סנקציות משמעותיות כנגד הורים שעברו על הוראות חוק חינוך חובה. אלא שזה שהדבר עדיין לא קרה לא מבטיח שהוא גם לא יקרה בעתיד, ואף בעתיד המאוד קרוב. אז יש מי (ויתכן שאני ביניהם) שבתנאים מסוימים יסכים להסתכן בענין, ויש אחרים (והעלי אחד מהם) שלא יסכים להסתכן שמא דווקא כנגדו כן יופעלו הסנקציות.

[מיכל_דנקנר*]

יונת, אין מה לעשות, למדינה יש חוקים, כל אדם מסכים עם חלקם ומתנגד לאחרים

נניח שהיה חוק שאת צריכה ללמוד את ספר שמות בעל פה. ומישהו מהמדינה היה צריך לבוא ולבחון אותך
או חוק שצריך לתלות כביסה רק מהפנים לחוץ ולא מהחוץ פנימה (אה? מה זה? מה הפירוש של החוק הזה?)

כך המדינה יצרה תקנות מוזרות שאי אפשר לעמוד בהן,
שהן נגד חוק יסוד שהיא עצמה יצרה (כבוד האדם וחירותו)
והנה המדינה כבר בדרך לשנות את אותן תקנות אולי בזכות אנשים שהחליטו שזוהי תקנה בלתי חוקית בעליל.
כלומר בעצמם ראו הפקידים שאי אפשר להתייחס אליהם ברצינות,

[יונת_שרון*]

מהורהרת, אני לא מקבלת את הפרשנות של משרד החינוך לחוק, לפיה חינוך ביתי הוא חוקי רק אם פקידי משרד החינוך מאשרים זאת. אני חושבת שהפרשנות הזו שגויה. כרגע הנושא עדיין לא הגיעה להכרעה משפטית, ככה שאין סיבה להעדיף את הפרשנות של פקידי משרד החינוך על פני הפרשנות שלי.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

למיכל, אם היו חוקים כאלו ברור שלא הייתי מיישמת אותם, אבל גם ברור שבכך הייתי הופכת לעבריינית, והייתי מאושרת להיות כזאת. לכן אמרתי שעברינות זה לא תמיד דבר רע, עברינות זה פשוט ביצוע עבירה על חוק קיים, בלי קשר מה דעתנו על החוק.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

איך יתכן, מבחינה חוקית, שילד שלא הולך לבית ספר וגם לא התקבל עבורו אישור רשמי לחינוך ביתי, לא תהייה עם זה בעיה? אני בהחלט מסכימה שיש לתקן את החוק ולהקל בהרבה על הרוצים בחינוך ביתי, אבל עדיין החוק היום הוא כפי שהוא, ומי שלא מקיים אותו הוא עברין ואם יתחשק לגורמים הממלכתיים לשנות את מדיניותם, בהחלט יוכלו להפעיל את הסנקציות כלפיו.
יחד עם זה, את מדברת על פרשנות. עדיין לא קראתי כאן את הדפים לגבי מקרים שהגיעו לדיון משפטי, אבל אם היו מקרים שאפשר להסתמך עליהם כעל תקדימים, אז בהתאם לכללי הדין במדינה יש להתיחס לאותן פסיקות כמטוות דרך בפרשנות החוק.

חוץ מזה, יונת, אשמח לדעת מהי הפרשנות שלך, יתכן שעלי (ואולי אפילו על בעלי) היא תהייה מקובלת.

[בשמת_א*]

אבל עדיין החוק היום הוא כפי שהוא
לא נכון.
החוק קיים כפי שהוא. לכן תקראי אותו.
בחוק לא מוזכר בכלל החינוך הביתי, כי כאשר החוק הזה נחקק לא היה החינוך הביתי קיים בישראל (כבר לא היה קיים, ועדיין לא היה קיים).
אחרי שתקראי אותו, תנסי לחשוב אם הפרשנות של פקידי משרד החינוך שאומרת שחינוך ביתי הוא חוקי רק אם קיבלת אישור לפטור ממשרד החינוך - היא הפרשנות היחידה שאפשר להסיק מלשון החוק.
הטענה של יונת היא, שלא.
זו פרשנות אחת, ויש עוד לפחות שלוש פרשנויות שונות ואחרות ממנה לנושא זה.
ברור שפקידי משרד החינוך פועלים לפי הפרשנות הפרטית והבלתי-משפטית שלהם (הרי הם פקידים או אנשי חינוך, לא משפטנים),
וברור באותה מידה שאנשי החינוך הביתי פועלים לפי הפרשנות הפרטית שלהם (שאולי יש בה קצת יותר משפטיות (-; , האינטרס, נו).,
כרגע, שתי הפרשנויות קבילות באותה מידה - פשוט מפני שמבחינה טכנית, שום בית משפט עדיין לא הכריע ביניהן,
כי מבחינה טכנית, השאלה עדיין לא עמדה לדיון משפטי.
אני מקווה שתרגמתי את יונת היטב.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

בשמת, אבל איזו פרשנות יש בה יותר סיכון?

תסכימי איתי שמי שקיבל אישור אין חשש שבעולם גם שהמדינה תנסה אפילן להגדירו כעבריין, ואין חשש שאם פתאום יחליטו להפעיל את הסנקציות הוא יפגע. כי הרי הוא קיבל אישור, ומאותו הרגע הבית בעבורו הוא מעין "מיני בית ספר". אבל מיש לא ביקש אישור, או שביקש ולא קיבל, נתון כל העת בחשש שמישהו יחליט לפעול כנגדו והוא יועמד לדין, ואז באמת תשאל השאלה באיזו פרשנות יבחר השופט.

בקיצור, גם אם זה לא חד משמעי שחינוך ביתי ללא אישור הוא עבירה על החוק, בפעולה הזאת יש סיכון שאני מבינה את מי שלא מוכן לקחתו (לגבי עצמי עוד אין לי בענין דיעה מוגדרת, ויתכן שאם זה היה תלוי רק בי הייתי מעדיפה לעשות את מה שנכון בעיני גם אם יש בו מידה של סיכון).

אבל בעיה נוספת. נניח רגע לענין החוק. אני מניחה שכל מי שנוקטים בחינוך ביתי ללא אישור רוצים אפס קשר עם המערכת. אבל מה לגבי מי שרוצים לנקוט בדרך המשולבת (לשלוח את הילד לבית הספר לשיעורי חינוך גופני, לצרף אותו לטיולים שבית הספר מוציא ולהשתמש למשל במעבדות של בית הספר וכל היתר בבית). אני מניחה שהשיטה הזאת בלתי אפשרית למי שאין לו אישור. נכון?

[עוד_אמא_מהורהרת*]

ואגב, אז יש לי כבר עוד חומר ללמוד בכיפור - את החוק

[יונת_שרון*]

תסכימי איתי שמי שקיבל אישור אין חשש שבעולם גם שהמדינה תנסה אפילן להגדירו כעבריין, ואין חשש שאם פתאום יחליטו להפעיל את הסנקציות הוא יפגע.
בתכל'ס, מי שמעמיד את עצמו לאישור, נעשה תלוי בהחלטות שרירותיות של פקידים. הפקידים מחליטים כל שנה מחדש אם לאשר או לא, ומדי פעם הם משנים את החלטותיהם בנושא בצורה שקשה לדעת מראש או למצוא בה הגיון.

מה לגבי מי שרוצים לנקוט בדרך המשולבת (לשלוח את הילד לבית הספר לשיעורי חינוך גופני, לצרף אותו לטיולים שבית הספר מוציא ולהשתמש למשל במעבדות של בית הספר וכל היתר בבית).
הם צריכים לתאם את השילוב עם בי"ס בו הם רוצים להשתלב, בין אם יש להם אישור ובין אם לאו. אני מכירה כאלה שהשתתפו בשיעורים מסויימים בבי"ס גם בלי אישור -- זה תלוי יותר באנשים מאשר בניירות.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

"קשה להיכנס וללמוד ולהצליח להיות חלק מחברת הילדים בביה"ס. זה קשה אפילו לילדים שהולכים לשם כל יום"

לגבי זה מימי כתלמידה בבית הספר היסודי (לפני 30 שנה). נכון, לא היה מוכר חינוך ביתי, ואף אחד מחברי לכתה לא היה בחינוך ביתי משולב, אבל בהחלט היו שניים מחברי לכתה שהיו נעדרים המון (מינימום יומיים בשבוע העדרות). הוא מסיבות לא ברורות והיא כדי לסייע למשפחתה. ואתם יודעים מה? נחשו מי היו התלמידים "המקובלים" ביותר בכתה שלי . כן, שני אלה שנעדרו הרבה הם היו היותר פופולריים ולהם היו הכי הרבה חברים - בכתה ומחצה לה. כך שאולי בהקשר של חינוך משולב יש בעיה עם הסכמת המערכת, אבל כבר מקבלים הסכמה, בעיה חברתית בודאי שאין עם זה בעיה.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

יונת, דבריך האחרונים החכימו אותי, ושכנעו אותי, אבל עדיין לא מסייעים לי כדי לשכנע את האיש שלי

[בשמת_א*]

אני מכירה כאלה שהשתתפו בשיעורים מסויימים בבי"ס גם בלי אישור
גם אני נתקלתי במקרים שבית הספר המקומי היה מאוד שמח לסייע. יש הרבה מאוד מנהלי/ות בי"ס שדווקא שמחים לשילוב חלקי של ילד מחינוך ביתי, כי, לשיטתם, לפחות הם מצילים את הילד מבידוד מוחלט (-;
מנסיוני הקטן עם מערכת החינוך (גני הילדים בסביבה שלנו) זה תמיד קם ונופל על בני אדם. לנו למשל היתה גננת ממש מקסימה, שבהחלט היתה מסכימה לדעתי גם למדיניות יותר דראסטית של ביקורי הילדה בגן, קרי: אם הייתי אומרת לה שהילדה בחינוך ביתי אבל אנחנו נשמח אם היא תוכל לבוא רק פעמיים בשבוע, בימים שיש חוגי מוסיקה, למשל. ואני יודעת שהיא לא היחידה.
עם זאת, צריך לבדוק את הנושא היטב, כי ברגע שהילד שלך בבית הספר הוא צריך להיות מבוטח, אחרת הם מסתכנים בסכנות רבות שהקטנה מביניהן היא עבירה של ביה"ס על החוק. כדי לבטח אותו, הם צריכים לרשום אותו. זה אומר, שהילד פשוט יהיה רשום באופן רשמי כתלמיד בבית הספר, אבל בית הספר לא ייתן לו ציונים, תעודה, או כל דבר כזה.
זה יכול לגרור שני סוגים של בעיות:
ראשית, כל משפחה צריכה לשקול אם זה מתאים לה שהילד יהיה בחינוך ביתי אבל רשום כתלמיד מן המניין.
שנית, שבשלב כלשהו משרד החינוך אולי ידרוש איזה דיווח ציונים על הילד? (אבל זה אולי רק בסיום ביה"ס? אין לי מושג. מי יודע?)

[אביב_חדש*]

ראשית, כל משפחה צריכה לשקול אם זה מתאים לה שהילד יהיה בחינוך ביתי אבל רשום כתלמיד מן המניין.
אאל"ט, זהו אחד התנאים לגבי חינוך ביתי. צריך להיות רשומים בבית הספר (אני מניחה שזה גם עניין של תקציבים) ולבקש אישור.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

"_זה יכול לגרור שני סוגים של בעיות:
ראשית, כל משפחה צריכה לשקול אם זה מתאים לה שהילד יהיה בחינוך ביתי אבל רשום כתלמיד מן המניין.
שנית, שבשלב כלשהו משרד החינוך אולי ידרוש איזה דיווח ציונים על הילד?_"

למה זה בעיה? זה בדיוק מה שאני רוצה. אני מאוד מאוד בעד מבחנים, רק שלדעתי בבית הספר קובעים לילד את הקצב (ובמקרה שלנו המשמעות לגרום ללמידה איטית בהרבה מהרצוי) וגם מעודדים לשיטת למידה שבה לומדים רק בשביל המבחן. אני שואפת ללמידה לשם הלמידה, אבל עשית מבחנים לשם בקרה וגם כי בהמשך החיים, אם הילדה תבחר ללמוד באקדמיה היא לא תוכל להתחמק ממבחנים, ועדיף להתרגל אליהם מגיל צעיר.

לגבי הרשמה לבית הספר. אין לי שום דבר נגד הרשמה אבל הבעיה כאן הפוכה. ילד רשום, בשעות הלמודים הבטוח חל עליו רק אם הוא נמצא במתחם בית הספר, כיצד יחול הבטוח על הילד כשהוא בבית? אבל אני מניחה שעל זה כבר אמצא תשובה כאן באתר, נדמה לי שנתקלתי בשם של דף מתאים.

[תבשיל_קדרה*]

הביטוח של תלמידים בארץ תקף 24 שעות ביממה.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

אכן 24 שעות, אבל לפי הידוע לי יש רק סייג אחד. בשעות הלמודים תלמיד שאיננו נמצא בחצר בית הספר ונפגע הביטוח לא חל עליו. אלא אם כן זה שונה מאז שהייתי תלמידה, כי זה מה שאמרו לנו כשהייתי בתיכון

[סיגל_ב*]

מהורהרת, אהלן

נקודות למחשבה אם תרצי בעקבות דברייך:

עשית מבחנים לשם בקרה
בלי לחשוב על זה יותר מדי לעומק, נדמה לי שעמידה במבחנים גובה מחיר נפשי מסוים. זה יוצר עומס רגשי לא פשוט בעיניי.
אם את מסכימה איתי,
האם את בטוחה שלצורך בקרה שווה שהילד ישלם את המחיר הזה?
אולי יש דרכים אחרות לקבל את הבקרה שאת רוצה בה? דרכים שפחות מעמיסות ופוגעות בילד?

אם הילדה תבחר ללמוד באקדמיה היא לא תוכל להתחמק ממבחנים, ועדיף להתרגל אליהם מגיל צעיר.
את בטוחה בזה?
את בטוחה שהיא לא תוכל להסתדר עם מבחנים וחיי אקדמיה תובעניים אלא רק אם היא התנסתה בזה בגיל צעיר?
אני לא מאמינה בזה.
אולי אפשר לבקש מ-רחלי מ שתכתוב על בנה שמתחיל את לימודיו האקדמיים כעת לאחר שהוא הצליח מעל ומעבר במבחני הכניסה לאוניברסיטה. אני לא בטוחה במה שאני כותבת אז תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שהוא היה ב-חינוך ביתי חופשי, כלומר לא נדרש לעמוד במבחנים.

אגב, הטיעון הזה שהעלית מזכיר לי את הטיעון הבא:
"יום אחד הילד יתגייס לצבא ושם יש משמעת וסמכות ומסגרת, ולכן הוא חייב להתרגל לדברים האלה ועדיף מגיל צעיר כמה שיותר. נניח מהיום שהוא נולד".
אז אולי כדאי להתחיל עם תרגול סידור מיטה ועמידה בזמנים כבר בגיל שנה?
את מסכימה לטיעון הזה? נראה לי שלא.

מה דעתך?

[עוד_אמא_מהורהרת*]

ל סיגל ב

דבריך מעוררי מחשבה, ואולי אם אתעמק בהם אותי תשכנעי. אבל אני לא הבעיה כאן, כי מבחינתי נראה ברור שחינוך ביתי טוב לילדה שלי יותר מחינוך רגיל, ורק צריך למצוא את הדרך להגיע אליו, ואצלי הדרך חד משמעית כוללת שכנוע של הבעל. כי בלי הסכמת בעלי, למרות רצוני, לא נלך על הדרך הזאת . אז יופי, אני השתכנעתי או לא מדבריך כאן (ובמאמר מוסגר אומר שלפחות חלקית אכן השתכנעתי), אבל את בעלי כל מה שכתבת כאן לא ישכנע (פרט לפסקה האחרונה לגבי הצבא, שכאן גם הוא מסכים איתך).

אז אני לא הבעיה כאן, גם בנקודות שאני עדיין לא לחלוטין משוכנעת בצדקתך, יתכן שאמשיך להחזיק בדעתי בהמשך ויתכן שאשנה אותה, זה עדיין לא הכרחי להחליט סופית בענין זה עכשיו, כשהילדה בת 4 ואני חושבת מה יהיה בגיל 5 או 6. עכשיו רק צריכים למצוא דרכים לשכנע את בעלי, והוא מאמין יותר ממני בצורך בפיקוח חיצוני. בעצם שתי סיבות מונעות ממנו להסכים לחינוך ביתי: הוא לא מסוגל להבין איך לילד בחינוך ביתי יהיו קשרים חברתיים בריאים, ו... החשש שלו שאנחנו לא נהייה מסוגלים לוודא שהילדה אכן לומדת את כל מה שבאמת חיוני (כמובן רצוי שתלמד גם מעבר, אבל העיקר הבסיס) שיאפשר לה אח"כ לבחור להמשך חייה כל בחירה שתרצה בה.
אני חושבת שדווקרא בחינוך ביתי ניתן להקנות את שני אלה בצורה טובה הרבה יותר, אבל אני לא מצליחה למצוא את בדרך לשכנע את האיש שלי (למרות שגם הוא רחוק מלהיות מאוהב במערכת)

[תבשיל_קדרה*]

לילד בחינוך ביתי יהיו קשרים חברתיים בריאים
אתם מוזמנים למפגשים של באופן למשל יום עיון במאי או פארק הירדן בספטמבר, לראות את חברת הילדים. בכל שנה אני רואה איך הילדים גדלים, ועוד ילדים "מצטרפים לחבורה" - מתחילים להסתובב עם הילדים, ופחות עם הוריהם.

לוודא שהילדה אכן לומדת את כל מה שבאמת חיוני
יש פה שתי שאלות:
1 - האם אנחנו, ההורים, אמורים לקבוע מה ילמדו ילדינו? (כל משפחה עונה אחרת לשאלה זו)
2 - אם כן, כיצד עושים זאת.
לגבי הסעיף השני, אני יכולה לספר לך איך קורית למידה אצלינו בבית, ואני מציעה לך (בעצם - לכם) לקרוא את הספר של ג'ון הולט, בלמידה מתמדת.

[יונת_שרון*]

לגבי מבחנים, ראי גם מבחנים בחינוך ביתי.
לגבי בעלך, כדאי לשים לו ספרים רלוונטיים במקומות בולטים (למשל בשירותים).
לגבי הביטוח, אלה שאני מכירה שהשתתפו בשיעורים בבי"ס לא היו רשומים שם כך שכנראה גם לא היו מבוטחים.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

לתבשיל

"אתם מוזמנים למפגשים של באופן למשל יום עיון? במאי או פארק הירדן? בספטמבר, לראות את חברת הילדים. בכל שנה אני רואה איך הילדים גדלים, ועוד ילדים "מצטרפים לחבורה" - מתחילים להסתובב עם הילדים, ופחות עם הוריהם". אותי לא צריך לשכנע, לכן אני לא צריכה הוכחות לכך שהדברים קורים כראוי, בזה בדיוק אני מאמינה. צריך לשכנע רק את בעלי. אבל ... כפי שכבר ציינתי, מצבנו הכלכלי עגום, וגם למפגשים שיערכו בתל אביב יקשה עלינו להגיע, כך שבטח לא נוכל להגיע למפגשים במקומות רחוקים כל כך כמו אלה שאת מציעה. להזכירך, אנחנו גרים בראשון.

"_יש פה שתי שאלות:
1 - האם אנחנו, ההורים, אמורים לקבוע מה ילמדו ילדינו? (כל משפחה עונה אחרת לשאלה זו)
2 - אם כן, כיצד עושים זאת.
לגבי הסעיף השני, אני יכולה לספר לך איך קורית למידה אצלינו בבית, ואני מציעה לך (בעצם - לכם) לקרוא את הספר של ג'ון הולט, בלמידה מתמדת_"

לסעיף 1 - התשובה שלי ברורה, לגבי הבסיס חד משמעית כן, מעבר לבסיס חד משמעית לא. כמובן שניתן לדון מהו הבסיס הזה, וזה לדעתי כל זוג הורים (או הורה יחיד במשפחה חד הורית) צריך לקבוע בהתאם להשקפת עולמו.

לסעיף 2 - אשמח לשמוע את הספור שלך, אם כאן אם ב "דואר אלקטרוני" roshgadol1@hotmail.com , ואם באמצעות מסרים בתפוז (או מסנג'ר או ICQ).

לגבי הספר - אין לי כרגע תקציב לקנות או לעשות מנוי לספריה (אם נעבור סופית לחינוך ביתי, על המאמץ למנוי לספריה לא אוותר, אבל בינתיים זה בלתי אפשרי) ולקרוא בספריה עצמה ספר שלם קצת קשה מידי. אבל אם הספר בעברית ומישהו יוכל להשאיל לי אותו, אשמח לקרוא.

[עוד_אמא_מהורהרת*]

ליונת

"לגבי בעלך, כדאי לשים לו ספרים רלוונטיים במקומות בולטים (למשל בשירותים)."

1) אין לי אפשרות לקנות ספרים בנושא
2) גם אם היו לי ספרים בעלי לא היה פותח אותם, הוא לא מאמין בקריאת ספרים בעניינים האלה. אם יבוא יום ויהיה סיכוי שהוא יהיה מוכן להצטרף לדיונים כאן אז יהיה סיכוי שהוא יקרא מהחומר שכאן באתר. אבל מעבר לזה רק בדבורים אני יכולה לנסות לשכנע אותו, וממש לא מצליחה

לנושא המבחנים, ודאי תראי שאני משתתפת בדף המדובר

לגבי הביטוח זה נראה לי סרבול שקשה לפתור אותו

[סיגל_ב*]

אם הספר בעברית ומישהו יוכל להשאיל לי אותו, אשמח לקרוא.
הספר בעברית ואשמח להשאיל לך אותו.
אני אשאיל לך גם את המוסף חינוך ביתי של העלון. חומר קריאה מאיר עיניים.
צרי עימי קשר במייל: afarsekim נקודה nana נקודה co.il
(אגב, אם יעניין אותך לקרוא עוד בנושא, ואם יש לך יומולדת בקרוב , את יכולה להזמין מאחד מחבריך את "חינוך בביצת הפתעה" של דן לסרי).

הוא לא מסוגל להבין איך לילד בחינוך ביתי יהיו קשרים חברתיים בריאים
אני חייבת לתהות יחד איתך (כחומר למחשבה לבעלך):
ובית ספר זה המקום שבו הילדה תפתח קשרים חברתיים בריאים?
במקום שבו יש מלחמת מעמדות, מלחמת מקובלות, מלחמת ריצוי והתכופפות לנורמות ואופנות נוקשות, מקום שיש בו אלימות פיזית ומילולית מקום שבו ההתמודדות היומיומית מבחינה חברתית היא קשה מאין כמותה?

דרך החינוך הביתי שבאותה בחרנו בן זוגי ואני ליישם כוללת בתוכה מרכיב מאוד גדול של חֶבְרה קבועה, זמינה ונגישה לבתנו, כשהמחשבה היא שהמפגשים בין הילדים יהיו תכופים כמה שיש צורך ורצון. אפילו כל יום אם רוצים וזה מתאים.
באופן כזה, יש חברת ילדים קבועה, אך בשונה מבי"ס, ישנה גם נוכחות ההורים שהיא נוכחות מסייעת, תומכת ומתווכת. כך שהילד לא נאלץ להתמודד לבד עם קשיים חברתיים, ומראש נחסך ממנו העיוות החברתי שיש בבי"ס (ואין בשום מסגרת חיים אחרת אח"כ).

החשש שלו שאנחנו לא נהייה מסוגלים לוודא שהילדה אכן לומדת את כל מה שבאמת חיוני
מוסיפה על שאלותיה של תבשיל,
ומה לדעתכם חיוני?
האם אתם חושבים שמה שמשרד החינוך החליט - זה באמת מה שחיוני? האם אתם מסכימים עם דעת משרד החינוך (אשר אגב משתנה לה תדירות עם החלפת הפוליטיקאי שבראשה)?
ומי אמר שדווקא ספרות זה חיוני אבל קולנוע או תיאטרון לא?
ואולי בכלל אין גבול למה שחיוני בימינו? אולי הכל חיוני?
ואולי דווקא להיפך - אולי כלום לא חיוני,
והדבר היחיד שבאמת חיוני זה שלא נהרוס לילד את הסקרנות הטבעית שלו ואת יכולת הלמידה הטבעית שלו שאיתן הוא נולד?
(בזה אגב בית ספר מתמחה. לפחות בתי ספר סטנדרטיים).

סתם כמה נקודות שאולי יסייעו לך להבהרת החשיבה המשותפת שלך ושל בעלך.
אבל זה ממש על קצה המזלג.
אם את מחפשת מחשבות וטיעונים נוספים, יש כאן המון חומר על כך, למשל:
לשכנע לטובת חינוך ביתי
מתלבטת בנוגע לחינוך ביתי
להחליט על חינוך ביתי
למה בחרתי בחינוך ביתי
יש לנו מחלוקת בנושא חינוך ביתי.

בהצלחה! @}

[עוד_אמא_מהורהרת*]

הי סיגל ב!

ראשית, תודה, בהמשך היום אשלח לך מייל. אגב, יום הולדתי רחוק רק ביולי, ולקראתו אני מצפה ל-3 מתנות (שאותן אף אחד כאן באתר לא יכול לתת לי): שבעלי ימצא עבודה ואני אפתח את העסק שלי, הריון נוסף ו... החלטה סופית שבגיל 5 בתי מתחילה חינוך ביתי.

ליתר דבריך ...

בקשר לענין החברתי

אני מסכימה לכל מה כתבת, למרות שמבחינתנו יש מעט קשיים ביישום (בגלל אזור המגורים והקטע הכלכלי), וברור שבחינוך ביתי לא נוכל לאפשר לילדה קשרים בריאים יומיומיים. אבל מצד שני, אני עדיין מאמינה שבחינוך ביתי, שבו לא נסגור אותה בבקרים בגן או בבית ספר, ואז נוכל את הבקרים בחלקם להקדיש למפגשי חינוך ביתי ולעתים ללמידה ועסוקים משפחתיים, אז נוכל בכל מקרה לחשוף אותה יותר לחברה נכונה יותר. אבל ... אם כמה שאני משוכנעת בזה, את בעלי אני לא מצליחה לשכנע. אז כל השכנועים שתשכנעו אותי לא יסייעו, אני כבר משוכנעת. לכן לא מה לאמר לבעלי זה מה שאני מבקשת מכם, את זה אני יודעת. השאלה היא איך.

לענין הלמודי

על זה כבר הגבתי לתבשיל, מבחינה מה אמור להחשב לחיוני. השאלה שנותרה היא איך לשכנע את בעלי שאת כל מה שנחליט שנחשב בעינינו לחיוני, ואת כל מה שהיא מיוזמתה תבקש ללמוד נצליח ללמד אותה באמצעים שברשותנו בחינוך ביתי.

[תבשיל_קדרה*]

_שלא נהרוס לילד את הסקרנות הטבעית שלו ואת יכולת הלמידה הטבעית שלו שאיתן הוא נולד?
(בזה אגב בית ספר מתמחה. לפחות בתי ספר סטנדרטיים)._

השבוע דיברתי עם מישהו שעוסק בחינוך, ושותף להקמת בית ספר שלדבריו מתכוון להתמקד בחינוך לעומת חומר לבגרות. כששאלתי למה הוא מתכוון, הוא הדגיש באופן מיוחד את ה "ללמוד איך ללמוד". עצוב.

[שרה_ק*]

יש לי קצת בעיה עם בעלי והמשפחה. המשפחה לוחצת שהילד ילמד בבית הספר. מה שמלחיץ אותי זה הכתה א' ומעלה בשנה הבאה כאשר דורשים מהילדים לשבת כל כך הרבה שעות. ובשנים הבאות הילדים מקבלים טונות של שיעורי בית. בארה"ב היום לימודים ארוך עד 4 אחרה"צ. כך שלילדים אין זמן לעצמם. שכן אחרי השיעורי בית כבר צריכים לאכול ארוחת ערב ולישון.
בעלי לא אוהב שהילד משחק במחשב כל כך הרבה, ומפריע לו שאני ישנה בשעות הבוקר (מודה באשמה, הרגל רע להיות באינטרנט בלילה מאוחר, כי בשעות היום אין לי זמן לעצמי). לדעתו עלי להיות עם הילד וללמד אותו. כלומר 'בית ספר בבית' וגם כן מלחיץ אותו שאין לנו רכב נוסף בשבילי. גם אני רוצה רכב בשבילי כדי שאוכל לצאת עם הילד לטיולים באופן קבוע. אז לדעתו הילד ואני מתבטלים ושהילד לא למד כלום (הוא לא קולט את המושג "deschooling") ובלחץ המשפחה הוא רוצה שהילד יהיה בבית ספר. אז הוא מתנה את החינוך הביתי בזה שיהיה לנו רכב, ושאשב ואלמד איתו שיעורים ושנשכור רב מורה שילמד יהדות שעה ביום. אני מרגישה חוסר תמיכה טוטאלי ממנו. וזה מאד מתסכל אותי. ואז כאשר אני מנסה לדון איתו על זה, הוא נסגר ומסרב לדבר על זה ומתלונן שאני חוזרת על אותו הנושא שוב ושוב. ואז הוא אומר בחצי פה מס שפתיים: כן החינוך הביתי הוא טוב אבל כל המשפחות החינוך ביתי שראיתי יש להם תעודה באונברסיטה, ואת אין לך שום הכשרהת הוראה.. .. נראה איך הילד יסתדר בבית הספר, אם לא יאהב את הבית הספר הזה, אז ילך לבית ספר אחר. את זוכרת שהילד אהב את בית הספר. ככה הוויכוחים בינינו נראים.
מה אתם חושבים?

[תמי_גלילי*]

שרה, אולי מה שיעזור לשכנע את בעלך זה שאת לא יחידה בדעתך? או לדבר עם משפחות שכבר עושות זאת בהצלחה, גם בלי תעודת הוראה או תואר...?

הנה, מחיפוש זריז בגוגל ויאהו-קבוצות על Jewish homeschool
ארגון חינוך ביתי אורתודוקסי בפלורידה ( אבל אני בטוחה שהם יוכלו לעזור לך גם בניו ג'רסי, ויש להם גם דף עם תשובות לשאלה "למה חינוך ביתי")
דף של אם על חינוך יהודי בבית
קבוצה דתית לחינוך ביתי
קבוצה דתית לאימהות - גם על חינוך ביתי
עוד קבוצה על חינוך ביתי יהודי אורתודוקסי
ועוד קבוצה קטנה
(ויש עוד!)

אני משוכנעת שתוכלי למצוא גם משפחות באזורך, וחברים לילד שיוכלו לבוא לבקר אתכם. אם לא באזור ניו ג'רסי וניו יורק, אז איפה כן?

אני מקווה שזה עוזר... בהצלחה רבה.

תמי

[חגית_ל*]

אחותי לימדה את ילדיה בבית כשהיו קטנים ואף יותר גדולים אבל מגיל מסויים הם אכן שמחו ללכת לבי"ס משום שיש שם עוד ילדים והמפגש החברתי חשוב. אולי אם תמצאי בי"ס שלא שם דגש על חומר לימודי ועל לימוד לשם לימוד אז תוכלי להשלים עם זה? אבל גם זה אני מבינה לא בדיוק מה שבן-זוגך מחפש כי הבנתי שחשוב לו שהילד אכן ילמד.
בדר"כ מה שעוזר לשנות את התפיסה הקונבנציונאלית בקשר ללימודים זה לקרוא ספרים בנושא - נכתבו כ"כ הרבה בשנים האחרונות לגבי לימוד אחר ויש כ"כ הרבה אתרים באינטרנט בנושא בי"ס דמוקרטיים ולימוד ולדני לסרי גם יש ספרים מצויינים בנושא ולדניאל גרינברג - השאלה אם הוא יסכים לקרוא אותם.

[שרה_ק*]

עכשיו בעלי אמר מה שגורם לו להתנגדות. הוא לא רצה להגיד לי את זה מקודם כי חשש איך אגיב. אנו כרגע במצב כספי לא טוב, והמשפחה המורחבת, ההורים שלו והאחים שלו עוזרים לנו לעמוד במשכנתא. המשפחה התנו את העזרה שלהם בתנאי שהילד יהיה בבית הספר.

[תבשיל_קדרה*]

המשפחה התנו את העזרה שלהם בתנאי שהילד יהיה בבית הספר.
הזדמנות לצאת מהתלות ?

[שרה_ק*]

לקחתי מאד ללב את המצב. אין לנו שום דרך לצאת מהתלות אלא אם נמכור את הבית ונעבור למדינה במרכז ארה"ב עם בתים זולים במחיר פחות מ50 אלף דולר, או לעבור לארץ לדירת חדר במחיר דומה. אבל אז זה יהיה מנותק מכל קהילה יהודית, שכן כל הקהילות היהודיות הבתים באזור שלהם יקרים יותר מזה. לגבי מגורים בארץ, שוב פעם יהיה צורך בעבודה וכו'. מה שיקרה שהיוקר המחיה שוב בעייתי. אז אנו מנסים למצוא דרכים ליצור כסף. ושוקלים דרכים ליצור בטחון כלכלי ולעבור לארץ. משהו דומה לגבי אבא עשיר אבא עני . ברוך השם שאין לנו חובות או מינוס בבנק אבל אנו חיים מהיד לפה.
מצאנו שזה דפוס שקורה בהרבה משפחות של חרשים: ההורים והמשפחה המורחבת 'עוזרים' להם אבל גם משתלטים עליהם, כאילו הם לא מאמינים שהם כבר ילדים גדולים שיכולים להחליט מה שהם רוצים בחיים שלהם ולא סומכים עליהם.
לא פשוט להיות חירש בעולם זה. אנשים לא רוצים להעסיק חרשים בעבודה. כך שהדרך להתפרנס היא להקים עסק עצמאי מה שבעלי עשה בהצלחה אבל עדיין לומד איך לבנות את זה יותר ביעילות כדי לצאת מהתלות...
אילו היינו יכולים להשאר בדירת החדר שלנו והשכן לא היה מטריד אותנו, יכלנו כבר לחיות כרצונינו. אנו רואים בחוש שהחיים מובילים אותנו להתמודדויות לא קלות. כאשר המצב הכספי שלנו התחיל להשתפר, פתאום נזרקנו מהדירת חדר למצב שהיינו חייבים לגור בבית כך שהמצב הכספי יחזור להיות קשה כבתחילה. אוף!

[שרה_ק*]

בעלי משתכנע יותר ויותר על חינוך ביתי. בחיפושים שלו אחרי בית ספר מתאים הוא רואה שמשהו לא כשורה עם הבתי ספר לא כמו בעבר! רוב הבתי ספר בארה"ב רוב הילדים נמצאים על תרופות (ריטאלין) והמצב נראה לו מעוות, שבמקום שהמורות ינסו לשפר את הטכניקות הלימוד פשוט מסממים את הילדים שישבו בשקט. המצב הכלכללי השתפר אז אנו יכולים ב"ה להשאר בבית עם החצר! רק נשאר שיהיה לי רכב שאוכל לצאת (שכן הכל רחוק באזור שאני גרה) ואז להשיג 'חברותא' פעמיים שלוש בשבוע ללמוד על חומר ביהדות כמו פרשת שבוע וכו'. בעלי מוכן לעמוד בפני התנגדות המשפחה. אקווה שהוא ימשיך להיות חזק בזמן אמת..

[תבשיל_קדרה*]

[לוטם_מרווני*]

@}

[שרה_ק*]

בעלי לא רוצה חינוך ביתי בשום פנים ואופן. הוא נחוש בדעתו לשלוח את הילדים לבית הספר. הוא אומר לי את רואה הילד אוהב את בית הספר - וברקע הילד מנענע את ראשו בחוזקה לאות 'לא' ואומר אני רוצה חינוך ביתי!!! אם זרים שואלים אותו אם הוא אוהב את בית הספר הוא אומר שכן אבל לי הוא אומר בחוזקה שלא. אז בעלי אומר שזה רק בגללי שאני שוטפת את מוחו.
הוא בעבר התנה את החינוך הביתי בזה שיהיה לנו רכב. עכשיו כאשר יש לי רשיון נהיגה הוא אומר שאין לו כסף לקנות רכב. אז בשורה התחתונה הוא רוצה בית ספר ודי. הוא הכי מודאג לגבי הלימודי יהדות ותורה ואומר שאם יהיה חינוך ביתי אז צריך רב שילמד אותו כל יום אז הוא צריך חברה ואין משפחות חינוך ביתי דתיות בסביבה אז הוא צריך להיות בבית הספר ובלה בלה. הוא מסרב להשתכנע!!
ועכשיו הוא מנסה להתווכח איתי שאני אשב איתו לעשות איתו שיעורי בית. אמרתי לו שאם הוא כל כך נעול על בית ספר שהוא זה שישב איתו על שיעורי בית וגם יתמודד עם הילד אם יסרב ללכת לבית הספר ויקח אותו לבית הספר.. הוא כבר אומר שיקנה רכב נוסף בתנאי שאסכים להביא את הילד לבית הספר כל יום. וגם כן בעלי מנסה לנדנד לי שאעבוד בחוץ והרי בגלל זה צריך שהילדים יהיו במסגרת כי צריך לעשות כסף אין מספיק כסף ובלה בלה בלה.
נמאס לי!!

[טליה_אלמתן*]

אוי איזה מצב נאחס

[אין_ייאוש*]

ואצלנו...

בעלי השתכנע להוציא את הילדה מא' לחודש ניסיון של חינוך ביתי. אמנם הוא היה מסוייג מאוד, אבל השתכנע.
ואז... כשהתברר לו שאין אפשרות רשמית-חוקית לחודש ניסיון, ושעלינו לעבור את כל התהליך (טופסולוגיה, ביקור בית וכן הלאה) - הוא התחרט!!!
הוא חושש שברגע שהאישור יהיה בידיי - אמשיך בחינוך הביתי מעבר לחודש הניסיון, גם אם זה לא יהיה מקובל עליו.
אתמול העליתי את האפשרות לנסות לצאת במאי/ ביוני, כשהשנה ממילא עומדת להסתיים. הוא אמר שחשב על כך בעצמו, אבל שנינו הסכמנו שהעיתוי עלול להיות בעייתי בהקשר לחזרות למסיבת הסיום, שבוודאי תהיה משמעותית מאוד עבור הילדה.

בהמשך הבוקר (היום) תהיה לי פגישה עם יועצת ביה"ס - פגישה שנקבעה עוד לפני השינוי בתכניות, והיועצת הציעה לקיים אותה בכל זאת. נראה מה ייצא מזה... והיום הקב"סית אמורה לברר עבורי מי האנשים, שאליהם יש לשלוח את כל הניירת שלקחתי ממנה בשבוע שעבר.

כרגע אני לא רואה שום מוצא.
רק רעיון אחד שעלה לי בזמן הכתיבה: להגיש לו מסמך התחייבות חתום על-ידי שלא אמשיך בחינוך ביתי מעבר לתקופת הניסיון במקרה של התנגדות מצדו (, וכל זאת מתוך אמונה ותקווה שישתכנע לחלוטין במהלך תקופה זו). אני חוששת שאפילו זה לא ישכנע אותו, אבל אולי...
זה כל כך מתסכל, כי כבר תקופה ארוכה שאני-
קוראת כאן
מדברת עם חברים ובני משפחה
מדברת עם "הנוגעים בדבר"
מתכננת תכניות
מכינה דפי עבודה
חושבת על פתרונות יצירתיים לכל מה שעולה בדעתי
מתרגשת!!!
מקווה!!!
מדמיינת בבקרים מה היינו עושות עכשיו אילו...

ובסוף - הביטול הזה במחי יד

<סליחה על האורך - הייתי צריכה קצת ונטילציה>

יש לכם רעיונות מעשיים, מה הלאה?
תודה מראש!

[אין_ייאוש*]

ושרה ק,
מה קורה אצלכם?

[תבשיל_קדרה*]

הוא חושש שברגע שהאישור יהיה בידיי - אמשיך בחינוך הביתי מעבר לחודש הניסיון, גם אם זה לא יהיה מקובל עליו.
שניה, את לא חוששת שאם לא יהיה לכם אישור, הוא יכריח את הילדה ללכת לבי"ס גם אם זה לא מקובל עליך?
או יותר מזה, הוא כבר עכישו שולח אותה לבי"ס למרות שזה לא מקובל עליך,לא?

נדמה לי שהניסוח הזה לא כ"כ מתאים בין אנשים שנמצאים בשותפות מחייבת לכל חייהם.

[רעיון...*]

_יש לכם רעיונות מעשיים, מה הלאה?
תודה מראש!_
האם הוא יסכים להיפגש עם אנשים מהחינוך הביתי פנים מול פנים?

[אין_ייאוש*]

תודה שעניתן מהר!

תבשיל קדרה-
הניסוח הזה לא כ"כ מתאים בין אנשים שנמצאים בשותפות מחייבת לכל חייהם.
מה לעשות שבית הספר הוא ברירת המחדל על-פי החוק, ולכן למעשה החריג נדרשת הסכמה משותפת.

רעיון...
להיפגש עם אנשים מהחינוך הביתי
לא נראה לי שהוא יראה בזה טעם רב, ואולי גם לא אני.
העניין כרגע אינו אם אנו רוצים לנסות חינוך ביתי, אלא אם המערכת תאפשר ניסיון כזה (והיא לא). ומבחינתו הוא מעוניין רק בדרך הביניים שאינה קיימת, כלומר, לא להמתין לאישור לכל שארית שנה"ל ולא להוציא בלי אישור.

עכשיו חזרתי מהשיחה עם היועצת שלא תרמה לי הרבה, אבל...
אני רוצה להתקשר לבעלי ולהציע לו את כתב ההתחייבות שהזכרתי קודם. (לא תפסתי אותו לפני שיצאתי מהבית.)

[אין_ייאוש*]

לאחר השיחה הטלפונית עם בעלי:
שוקלת לשנות את ניקי ל- נשואה_ לקונפורמיסט. ולא שלא ידעתי את זה.
אוף!

[רסיסים_של_אור*]

אני רוצה לנסות להאיר לך זוית אחרת של הדברים... אולי טוב שבעלך קונפורמיסט... בעיניי אין באמת אפשרות "לנסות חינוך ביתי" למשך חודש.
בחוויה האישית שלי, החינוך הביתי הוא דרך חיים שמשליכה הרבה יותר על ההורים מאשר על הילדים. ילדים, לעניות דעתי, יכוילם לגדול תחת כל מיני צורות וגישות והם יהיו בסך הכל בסדר (אני לא ממעיטה ביתרונות או בחסרונות של כל גישה כמובן). המעבר לחינוך ביתי הוא הרבה יותר מורכב ומיוחד ומתאגר בשבילנו ההורים, אנחנו אלה שצריכים להוציא מתוכנו את הרעיון של בית הספר, אנחנו אלה שצריכים לחזור ולהאמין ביכולת שלנו ושל ילדנו ללמוד מהחיים, לחיות את החיים בהווה ועוד ועוד.

[תבשיל_קדרה*]

אני רוצה להתקשר לבעלי ולהציע לו את כתב ההתחייבות שהזכרתי קודם.
תסלחי לי, כן?
אבל אני מתעקשת.
איזה צורך יש בנייר כזה בין נשואים?

[פלוני_אלמונית*]

כמו שיש צורך בהסכם לפני הנישואים (עם כל ההבדלים)

[טליה_אלמתן*]

מצטרפת לרסיסים. חודש של חינוך ביתי נראה לי חסר ערך לילדה, לך, ולבעלך (ולדעתו על הנושא).
לדעתי קודם לשכנע אותו להיות שותף פעיל (ברעיון, גם אם לא ממש במעשה), ואז ללכת על לפחות שנה.
ובהחלט חשיפה למשפחות עם רקע דומה לשלכם, שנמצאות בחינוך ביתי, יכולים לסייע. סביר שהוא (כמו בעלי בעבר) משוכנע שחינוך ביתי זה סטלנים לובשי שרוואלים מהגליל (וסליחה עם כל הסטלנים לובשי השרוואלים מהגליל שנמצאים בחינוך ביתי @}).

[סטלנית_וכו'*]

סלחתי (סליחה, זה היה מתבקש, בהיותי אחת מ הסטלנים לובשי השרוואלים מהגליל שנמצאים בחינוך ביתי

[רסיסים_של_אור*]

אם מתאים לכם אתם מוזמנים לפגוש אותנו, אנחנו לא סטלנים (נראה לי שאנחנו לא סטלנים, כי אני לא בטוחה שאני יודעת את משמעות המילה), בלי שרוואלים ולא גרים בגליל

[אין_ייאוש*]

שוב תודה!

עד היום הדפוס היה שבכל פעם שמצאתי פתרון לבעיה שהוא העלה - צצה במפתיע בעיה אחרת.
המחשבה על ניסיון של חודש הייתה מעין פשרה כדי לבחון את הדרך לאחר תקופה, אלא שבעוד שאני סברתי שהחודש הזה הוא רק ההתחלה, בעלי חשב שרוב הסיכויים שבכך נסיים את כל הפרשה.
היום בצהריים הוא אמר לי שהוא פשוט לא רוצה וזהו.

תודה על ההצעה להיפגש, רסיסים. (גם אני לא יודעת מה פירוש "סטלנים".) הוא לא ירצה, ואני לא רוצה מהסיבה ההפוכה - אני די משוכנעת שזה יהיה הדבר הטוב לעשותו.
ובכל זאת נראה לי שאני מרימה ידיים. ורק הבוקר קראתי לעצמי "אין ייאוש". חה.

[אין_ייאוש*]

רעיון:

ביה"ס מחויב לדווח על שלושה ימי היעדרות.
ומה אם... אשלח יום כן-יום לא?
יש איזה חוק שמתייחס למספר ימי היעדרות מצטברים בחודש?

היום היא נשארה בבית, וזה מה-זה מעולה...

[פלונית*]

יש אולי איזה בי"ס אלטרנטיבי באזור שלכם? אולי זה יהיה פתרון של פשרה.

[אין_ייאוש*]

זה לא על הפרק.

[בדויה*]

אני פשוט מספרת סיפורים בגן... הרגשתי שיכול להיות שהוא מפתח משהו אז השארתי אותו בבית לראות מה המצב... הוא התלונן על כאב בטן/ ראש/ גרון וכו'... ולפעמים אפילו "היה לי במקרה יום פנוי אז נשארנו להתפנק בבית" - לעיתים רחוקות...

[רוקדת_לאור_ירח*]

יש איזה חוק שמתייחס למספר ימי היעדרות מצטברים בחודש?
בדיוק בשביל זה המציאו קב"סים. לא בשביל משפחות בחינוך ביתי, אלא כדי לעלות על ילדים שנעדרים הרבה.

[אדמה_טובה*]

בדיוק בשביל זה המציאו קב"סים.
בשנה וחצי האחרונות אני עובדת בייעוץ לצוותים בבתי ספר (בנושאים רגשיים, לא נכנס לזה לעומק, נושא כאוב).
מנסיוני בעניין, קב"סים בקושי מתערבים, גם כשילדים נעדרים שלושה חדשים רצוף, גם כשהמשפחה מוכרת לרווחה כבעלת קשיים תפקודיים, ויש ילדים שאף אחד בממסד אין לו מושג איפה הם. ואף אחד גם לא טורח לברר.

<הילדים שלי הולכים לבית ספר דמוקרטי בעיר שכנה. מעולם לא נרשמו למערכת החינוך הפורמלית,בית הספר שלהם מעולם לא העביר רשימות תלמידים לשום גורם ממסדי (עיריה או משרד חינוך) ועקרונית בעיריה שלנו היו אמורים לברר לאן הם נעלמו אחרי שלא הגבנו להזמנות להרשם לגן חובה. אף אחד לא פנה אלינו אף פעם, למרות ששלוש שנים חלפו ממועד תחולת חוק חינוך חובה של הבכור.>

<האם יש כאן אנשים שלא ביקשו אישור לחינוך ביתי ואף גורם רשמי לא פנה להציק להם?>

[אילה_בשדה_הדגן*]

אני חושבת שכבר כמה פעמים קראתי את הדף הזה ,אולי אפילו התחלתי לכתוב משהו,אבל התחרטתי.

תראי,איך שאני רואה את זה ,ולפי מיטב ניסיוני והכרותי עם העינין של הזוגות בחינוך ביתי ולא ביתי , אז ככה :

יש זוגות שהם 'בראש אחד' +עובדים יחד ,אותו כיוון ואותה מטרה .(אפשר לספור על כף יד אחת)

יש זוגות שבהם יש הסכמה כללית וכל העבודה שקשורה לתכלס נופלת על האישה (הרוב)

יש זוגות שבהם הבן זוג מתפקד עם הילדים מעט שעות ,אבל למעשה הוא מציל את אישתו .

יש בני זוג שהם טרוריסטים,לא תומכים,לא מצילים והעיקר ,יודעים מה הכי טוב לכולם.(שמים וטו?)
יש כל מני סיגנונות.

מה שאני מנסה לומר הוא , שאם את רוצה לעשות משהו קחי בחשבון שחינוך ביתי מצריך תמיכה.והרבה.
אולי בן הזוג שלך הוא מהסוג התומך,אולי לא.
אולי במילא הוא לא מספיק למצוא זמן למשהו אחר פרט לעבודה ותחביבים.
אולי התמיכה תבוא ממקום אחר בכלל.

צריך להבין טוב את הראש שלו(כמו שאישתו מכירה ),כדי להבין איפה הוא בעצם רוצה את החינוך ביתי ,אפילו יותר ממך.
למשל,בן זוגי המציא טענה ,שחינוך ביתי מפתח את הלומד להתמודד עם שוק העבודה העתידי,או משהו כזה.
יהיה מי שיסכים עם זה .
זו,מבחינתי,לא הסיבה שלי לחינוך ביתי.

אפשר יהיה לכוון יותר את העצות אם נבין יותר את התמונה.

[אין_ייאוש*]

החשש הגדול של בעלי הוא מפגיעה בהיבט החברתי .
אפילו כשהצעתי שהיא תלך לביה"ס ביום של השיעורים המקצועיים ואולי בימי שישי, ותמשיך כמובן ללכת לחוג הג'ז ולתלמוד תורה ולפגוש חברות בגן השעשועים, בבית הכנסת וכו'- הוא חשש שזה אינו מספק.
הוא גם טוען, שאי אפשר לבחון את זה, כי עד שנקלוט שנגרם נזק, הוא כבר יהיה בלתי-הפיך או לפחות מצריך תיקון ממושך.

[אמא_נמרה*]

_החשש הגדול של בעלי הוא מפגיעה בהיבט החברתי .
אפילו כשהצעתי שהיא תלך לביה"ס ביום של השיעורים המקצועיים ואולי בימי שישי, ותמשיך כמובן ללכת לחוג הג'ז ולתלמוד תורה ולפגוש חברות בגן השעשועים, בבית הכנסת וכו'- הוא חשש שזה אינו מספק.
הוא גם טוען, שאי אפשר לבחון את זה, כי עד שנקלוט שנגרם נזק, הוא כבר יהיה בלתי-הפיך או לפחות מצריך תיקון ממושך._


מהניסיון שלנו בגן אני יכולה לומר את אותו הדבר. החשיפה המוגזמת מבחינת כמות הילדים והשעות שיש בגן, יכולה לגרום נזק, שעד שתקלטו אותו...

ובכן, במקרה שלנו, ברוך ה', הנזק ממש ממש הפיך, והילד פורח ושמח, אבל השאלה היא אם באמת היינו צריכים את התקופה הכואבת ההיא (שחלפה רק עכשיו).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_החשש הגדול של בעלי הוא מפגיעה בהיבט החברתי .
אפילו כשהצעתי שהיא תלך לביה"ס ביום של השיעורים המקצועיים ואולי בימי שישי, ותמשיך כמובן ללכת לחוג הג'ז ולתלמוד תורה ולפגוש חברות בגן השעשועים, בבית הכנסת וכו'- הוא חשש שזה אינו מספק._
אולי כדאי ששניכם תשבו ותבררו מה אומר לו בדיוק המושג "חברה" או "חברים" וכמובן מה הוא אומר לך.
יש גם את הדף חברה בחינוך ביתי (ויש גם את הבלבול בין "חברים" שהם אנשים שתומכים ונתמכים ומלווים אותנו לאורך שנים, לבין המושג הישראלי "חבר'ה", שהוא לא יותר מאשר קבוצת אנשים בגילנו שמחליפה צ'פחות ומעודדת את חבריה למעשי קונדס שלא היו מעזים לעשות לבד.

בכל מקרה, השאלה שעולה היא, מתוך כל סוגי החברה שיש, מה הבת שלכם צריכה - האם היא צריכה חברה גדולה? מגוונת? או כזו שמותאמת בקפידה על פי תחומי התעניינות?
אם היא הולכת למוסד חינוכי עם 40 ילד אבל יש לה רק 2 חברות טובות, במה בעצם תורמים שאר ה-37?
לחלופין, אם היא משתוקקת לפתח קשרים נוספים וחבריה הטובים לא מספיקים לה, אולי היא צריכה יותר כמות מאשר איכות?

כל אלה שאלות רטוריות אבל כדאי שתבררו אותן יחד. אפשר גם לשאול מה לדעתו ה"נזק" (שהילדה לא תדע ליצור קשרים? או לשמור עליהם? או להתחבר לאנשים שונים ממנה? או למצוא את הדומים לה? או לנהל מו"מ במקרה של קונפליקט? יש כל מיני סוגים של נזק שאפשר להעלות על הדעת, וכל מיני דרכים להתמודד אתם).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הכוונה לדפים סוציאליזציה בחינוך ביתי וגם חברים בחינוך ביתי

[טליה_אלמתן*]

ליונתן (7) מאוד קשה בבקרים שאין לנו בהם פעילות. הוא משתעמם מאוד ומבקש "חברים" - אפילו מחשב או סרט עוזרים לזמן קשר בלבד.
אבל חוץ מהשיעמום - לא ראינו "נזק". יונתן משחק בהצלחה ובטבעיות עם חברים ובני דודים, אחרי הצהריים ובחופשים. במקרה שלנו, החברה באמת מהווה בעיה, אבל היתרונות עולים על החסרונות והקושי מהבחינה הזו, בחינוך הביתי, מבחינתנו.

[טליה_אלמתן*]

(צ"ל "לזמן קצר")

[אין_ייאוש*]

תודה על הדוגמאות האישיות המחזקות!
קרוטונית, הרעיון שלך רלוונטי אפילו לנו-עצמנו כגרע יותר מאי-פעם (בהקשר אחר), וכמובן גם מתאים בהקשר לחינוך הביתי.
נשתדל/ אשתדל למצוא זמן לזה...

[אין_ייאוש*]

דיברנו על נושא ה"חברות" בביה"ס כבר מזמן, ורק עכשיו יוצא לי להתאמץ ולנסח, אבל אני כבר לא מספיק זוכרת...

נדמה לי שהנקודה העיקרית, שהעלה בעלי, היא החוויות המשותפות שיש לכל התלמידות של אותה הכיתה או השכבה:
הוא לא רוצה להעמיד את הילדה במצבים כמו למשל שהיא מתכוננת ליציאה של מחנה בנ"ע, ואז מגלה שכולן כבר דיברו על זה בביה"ס והתחלקו לקבוצות או משהו,
או שהיא באה אחה"צ לחוג/ לפעולה/ לגן השעשועים, ולא יכולה ליטול חלק בשיחה על איזה קטע היה היום בשיעור/ מה יהיה מחר בהפסקה הפעילה וכו',
או שלא לכולן יתחשק לדבר עם הילדה הזאת שזכורה להן במעורפל מהגן, אבל לא פוגשים אותה לעתים קרובות מספיק כדי להתיידד...

עוד נקודה שהוא העלה היא שהמפגשים החברתיים שלה יצטמצמו, ולא תהיינה לה הזדמנויות מספיקות לחזק מיומנויות חברתיות כמו להתעלם מהילדות שמציקות, לבחור חברות אמת, ללמוד להפסיד בכבוד במשחק עם שווים וכו'.

אני רוצה להאמין שהנקודות האלה בטלות מול היתרונות של החינוך הביתי, ושיכולות להיות עוד הזדמנויות לרכוש את כל הכישורים החשובים, ושאפשר להיות אטרקטיבית ואהודה על החברות גם אם נפגשים אתן רק פעם בשבוע, אבל אני מודה שהדברים מעוררים גם בי התלבטויות.

בכל זאת, הייתי רוצה מאוד לנסות שנה בבית. קשה לי להאמין שהנזקים החברתיים יכולים להיות כה חזקים ופתאומיים, שלא נבחין בהם עד שכבר יהיה קשה להחזיר את הגלגל.
טוב, אבל כל זה סתם התבחבשות עם עצמי, כי מבחינתו הנושא סגור, ואם אני מעלה אותו מדי פעם - זה כבר סתם מטרד עבורו, כי אין לי מה לחדש בינתיים.
לכם יש?

[אין_ייאוש*]

אוי!
ממה להתחיל...

[רסיסים_של_אור*]

אני כאן, מקשיבה ואם את צריכה את מוזמנת גם להתקשר !
חודש טוב

[אין_ייאוש*]

קצרה בזמן...
אנחנו יוצאים עוד מעט. אולי נצליח ללבן דברים. אני לא מרגישה מספיק אופטימית...
רסיסים, תודה! האמת שחשבתי לנסות לתאם אתך איזו קפיצה בחופשה הממשמשת ובאה - אז נדבר לקראת זה, ואשמע אם מתאים לך.

[שמחת_ציון*]

מקשיבה לך
תכתבי שיהיה כוח
ואולי מהכתיבה יבואו הכוחות

[אין_ייאוש*]

הקטע של החינוך הביתי פשוט תקוע ל-ג-מ-ר-י.
אומרים לי להרפות, להפסיק לחשוב על זה, כי נראה שאין סיכוי, וסביר שזה רק מזיק לי ולילדה, אבל נורא קשה לי! נכון שעכשיו נראה שהיא יותר מסתדרת עם ביה"ס, אבל זה לא נראה לי טיעון חזק דיו כדי להישאר שם. נכון שזה חשוב לדעת לכופף את הראש, כשאין ברירה, אבל זה מה שאני רוצה שהיא תעשה עכשיו עוד עשר שנים וחצי? ומה יישאר מהילדה כשתצא משם?
וכשאני מתחילה לחשוב על העולות הבאות לביה"ס - אחת מהן בעלת נטייה קשה לפרפקציוניזם ותאומתה לקוית שפה המבשילה בהדרגה - זה ממש לא גורם לי להרגיש טוב יותר...

בינתיים נתקלנו באיזו יזמה - לא מגובשת דיה וקצת רחוקה ממעשה - להקים בי"ס תורני פתוח, מה שנשמע לי כפשרה מתקבלת על הדעת, וגם בעלי היה מוכן ללכת למפגש הורים בנושא. אלא שהוא רוצה להסתכל על היזמה הזאת בעיקר כעל נקודת ייחוס לבי"ס טוב יותר המזה שהיא לומדת בו עכשיו, וגם זה אולי טוב מכלום, אם זה יקרה באמת.
בכל אופן, בעקבות מפגש ההורים דיברנו שוב על הנושא, והעליתי שוב את החינוך הביתי, התחוור לבעלי שעם הזמן התקרבתי בדעותיי הרבה יותר ל"אנסקולינג" מאשר ל"הום סקולינג". לא שיתפתי אותו בתהליך הזה, כיוון שהוא לא הביע רצון לדבר על הנושא לעמוק , וגם כיוון שלא נראה שהוא הולך לאפשר חינוך ביתי כלשהו, ולכן לא ראיתי חשיבות רבה לשמוע את דעתו בנושא. בשמעו את הדברים, הוא הגיב בזעזוע עמוק ובטענה, ש"הולכתי אותו שולל", שכמובן פגעה בי מאוד.

בקיצור, נהיה נאחס!

מאז יצא לו להתנסח קצת יותר בעדינות, ואנחנו מנסים לעניין אנשים נוספים בקהילתנו ביזמה המוזכרת להקמת בי"ס פתוח.

אז... אני מנסה לשמור על אופטימיות זהירה.
ולפחות חופשת פסח ממשמשת ובאה.

חג שמח לכולם!

[שמחת_ציון*]

אני מזדהה ממש עם מה שכתבת.
אני רוצה מאוד חינוך ביתי והחצי מתנגד באותה נחרצות שאני תומכת.
בשלב מסויים הבנתי שהזוגיות שלי חשובה יותר ושחשוב לי הרבה יותר אבא אוהב ורגוע לילדים מאשר שיטת החינוך.
נכון שחינוך הוא מעל הכל אבל גם אם הילדים ילכו למסגרת ולא משנה איזה עדין משימת החינוך היא על ההורה.
בינתים הרפתי אבל לא מתוך מאבק עם עצמי ועם הסביבה אלא מתוך השלמה והבנה שזה מה שנכון לנו כמשפחה כרגע.
עדין מדברים על זה מדי פעם, עדין אני חולמת שזה יקרה ואולי זה עוד יקרה אבל זה צריך לבוא מתוך רצון של כל המשפחה.
שכנוע מסיבי ומעמיק רק ירחיק את בעלך מהנושא
תני לו להיות צופה, לראות את ההתפתחות של הילדה בבית ספר לראות איך היא נבנת שם, לראות אם טוב לה ואז אולי יהיה לו יותר קל לדון בעניין.
ואולי גם את תהיי צופה ברוגע ובנחת ופתאום תגלי דברים חדשים טובים (ואולי לא).

לגבי הבית ספר הפתוח - עצם זה שלבעלך חשוב שהילדה תהיה בבית ספר יותר טוב מראה שאכפת לו והוא רוצה את טובת הילדה.
תני לרעיון לצמוח ולהתגלגל ותראי איך לאט לאט הדברים יגיעו לכיון חיובי.

והכי חושב אל יאוש!! תראי את הטוב!!

[אין_ייאוש*]

כל הכבוד על היכולת להרפות! נורא קשה לי!
אני גם לא מרגישה, שמתאפשר לי לחנך כמו שאני רוצה, בזמן שהילדה נעדרת מהבית למשך שעות ארוכות וחוזרת עייפה ומוצפת שיעורים