איך אנו נראים אחרי הילד הראשון

אנונימי

מדוע רוב הבחורות שלפני הבעל והלידה הראשונה נראות דקות גזרה ומטופחות ונוטות להופיע בחוף הים עם ביקיני חושפני, הופך לאחר הריון ולידה לאמהות בעלות מראה מלא, לבושות בגדים מרושלים ולא מטופחים, אשר נוטים להסתיר את הגזרה שתפחה מתחת ללבוש רחב ? מדוע רוב הבחורים מגדלים כרס וקרחת כבר בשלבים מאד צעירים בחייהם ?

התופעה שמטרידה אותי, היא שמרבית הנשים והגברים, מקדישים פחות זמן ומחשבה לגופם ולמראה שלהם לאחר הילד הראשון. הדבר מתבטא בהפסקה כמעט כללית של פעילות גופנית, החלפת הלבוש ללבוש רחב ונוח והזנחת ההופעה.

אני מודע היטב (עד כמה שגבר יכול להיות מודע) לשינויים הפיסיים העוברים על האישה כתוצאה מההריון והלידה. אני מודע על כך שגוף האם "משלם" מחיר על יצירת חיים חדשים ועל הלחץ על הורידים ברגליים בתקופת ההריון, על ההנקות הממושכות המשנות את צורת החזה ועוד.

לא תמצאו הרבה אנשים שמסכימים יותר ממני שצריך להשקיע בילדים, להקשיב להם ולהנות מהחיים ביחד, אבל האם מראינו, כאנשים בעלי משפחה מפסיק להיות חשוב ומשלב מוקדם בחיינו המיקוד עובר הלאה לדור הצעיר ?
האם אחרי "השגת המטרה" של מציאת בן זוג ויצירת משפחה, אין צורך יותר בלהיות יפה, מטופח ומושך ?

השינויים הפיסיולוגיים של ההריון והלידה הינם גדולים ומחייבים את האישה למאמץ גדול הרבה יותר כדי לחזור לעצמן ולהיראות טוב. הרבה נשים פשוט לא מוכנות להשקיע בעצמן מסיבות אלה או אחרות ורוב השינויים שהטבע עושה בהן הם שינויים שאינם הפיכים.

לדעתי, אנו עושים עוול לעצמנו בכך שאנו מזניחים את עצמנו (רובנו לפחות). למראה האישי שלנו יש השפעה חשובה על אישיותנו ועל ההערכה העצמית שלנו והרי חיינו ו/או הקריירה שלנו נמצאת בדיוק בעיצומה. אדם שמן, מסורבל שאינו עוסק בפעילות גופנית כלשהיא מרגיש הרבה פחות חיוניות, חיות והערכה עצמית מחברו שעוסק בספורט, שומר על גזרתו ואוכל אוכל בריא.

אלו שמראיהן חשוב להן, והדימוי העצמי שלהן אל מול החברה מהווה שיקול חשוב בדרך החיים, ישקיעו בעצמן הרבה יורת, ינסו להוריד את התוספות העודפות בגופן ויראו תמיד טוב יותר גם אחרי לידה אחת או יותר.

ובכל זאת למה להיראות טוב ?

כי החיים ממשיכים גם אחרי פרוץ הילדים ואין סיבה שהמשיכה (החיצונית לפחות) בין בני זוג תפסיק להיות חשובה. אין סיבה שהמשיכה המינית תסתיים.

אין סיבה שההערכה העצמית כאינדיבידואל בעל הופעה מושכת ומעניינת תעלם. כאשר אנחנו אוהבים את עצמנו ואת מראנו, אנחנו גם מקרינים זאת החוצה על סביבתנו וגם על ילדינו שצופים בנו רבות. העובדה שאנו נראים טוב ומרגישים טוב עם זה, נותנת לנו אנרגיה נוספת להתמודד עם חיי היום יום הקשים בדרך כלל.

לא ישכנעו אותי אלו שיגידו שמראה שמנמן ונפול עדיין מושך אותם כתמיד, כי תמיד המראה הצעיר, הבריא, הזקוף והיפה יהיו מושכים ואטרקטיביים יותר.

נקודה למחשבה.
ניצן לן.

אני מסכימה איתך,
הסיבות הן לא רק הקושי בירידה במשקל ו\או הזנחה סתמית.
הרבה אנשים כשהם יושבים על סיר הבשר בו נקרא לזה או בורגנים במילה אחרת,שוכחים מה באמת חשוב בחיים.
ומתחילים להנות ממנעמי החיים,מסעדות טובות,מכונית חדישה,בית להראות.
ומפסיקים להסתכל על עצמם או יותר נכון לתוכם.
הכל הופך לחיצוני.(זו כמובן הכללה גסה אבל בגדול).
לכל מקום במכונית,שלט כמעט לכל דבר.
כשהכסף מאבד ממשמעותו ואתה מסתכל פנימה לתוך עצמך אתה מבין למשל שהמזון בא לכלכל את גופניו ולא חיים לפי המיקום של השווארמה הקרובה.
עוד נקודה שעשויה להיות היא התסכול.
קורה שהתסכול מעודף המשקל שלאחר הלידה גורם לירידה בדימוי העצמי ,שגורם לריחוק מבן הזוג שגורם לעוד אכילה מיותרת ובמעגליות.
ואחד הדברים ש"תורמים" לכך הוא העדר תקשורת בן בני הזוג,לא מדברים על זה מדחיקים,שומרים בבטן וכך רק גדל הריחוק.
אישה אחרי לידה עם עודף משקל ממילא מתוסכלת ורובן היו מעדיפות להרזות חזרה.
אבל לעיתים הבעל שלא ממש תומך להיפך מעיר ,ומציק וזה קשה,גם הלידה,התינוק חוסר השינה לעיתים.
אני לא אומרת כמובן שכולם כך זו הדוגמא הקיצונית אולי.

אוי כמה שזה נשמע מוכר
באמת גם אני נורא הזנחתי את עצמי אחרי הלידות, פיציתי את עצמי עם אוכל ושיכנעתי את עצמי שלילדים שלי לא ממש חשוב איך אני ניראת
אבל לפני מס' חודשים פתאום התעוררתי והסתכלתי על עצמי במראה ושנאתי את מה שראיתי, מבחורה צעירה יפה וחטובה הפכתי למישהי מלאה ודהוייה, לקחתי את עצמי בידיים וצירפתי אלי גם את בן זוגי למאמץ והורדנו הרבה קילוגרמים (יש עוד) נירשמנו לחדר כושר קנינו בגדים חדשים מחמיאים ואנחנו משקיעים הרבה יותר בעצמנו.
זה לא כולל רק השקעה חיצונית, זה כולל גם הרבה עבודה פנימה בצד האישי והזוגי, אנחנו ניפגשים לפחות פעם בשבוע לצהריים, יוצאים או סתם מטיילים לבד בפארק, מפנים זמן פרטי לקריאה או היתבודדות. משקיעים זמן בתחביבים וכו'...
הבנו שנורא חשוב להשקיע זמן בעצמנו, לא לשכוח מי אנחנו. אנחנו אמנם הורים וליאור איש מיקצוע אבל תפקידים הם לא הכל בחיים יש גם מעבר לזה, ופעם לפני עשר שנים היינו רק אנחנו עצמנו. ובזה התאהבנו ובזה בחרנו.
באופן אישי אני רוצה לחשוב על עצמי קודם כל כאישה עצמאית בעלת אישיות ורק אחר כך כאמא, אני רוצה להרגיש נוח במראה החיצוני שלי, להרגיש יפה. אני רוצה שהאיש שלי יראה בי את האישה שהוא התאהב בה, שירצה לדבר איתי על דברים שמענינים אותו ולא רק על הילדים, שהאינטימיות שלנו תהיה כמו פעם, מרגשת, מסעירה, מאוהבת.
ועכשיו אני אולי אשמע כמו יועצת נישואין מלאישה אבל בשביל להשיג את כל הדברים האלה צריך להתאמץ, צריך לעבוד על עצמי ולהזכיר לעצמי כל הזמן כמה זה חשוב לי, כי אם אנחנו נוותר לעצמנו אנחנו נישקע בשיעמום ובתיסכולים ובסוף ניפרד ואז יהיו לנו עוד סיבות להיות אומללים ומתוסכלים.

ואולי הבעייה היא בכלל בדרישה "לחזור להיות כמו קודם"?
גם לפני ההריון/לידה, המראה החיצוני שלי לא היה הדבר החשוב בעיני (לא הזנחה, אבל גם לא טיפוח), רק שאחרי הריון תאומים+ניתוח, מצב ברירת המחדל (כלומר, בלי הרבה השקעה בכיוון) הוא די רע.
מצד שני, סדר העדיפויות שלי השתנה בהרבה תחומים, אבל ממש לא בכיוון של להעלות את המראה החיצוני שלי לסדר היום. אני כן מנסה ליצור איזושהי פעילות לטובת הבריאות (פלדנקרייז, הליכה) אבל ברור לי שזה מעט מדי, וגם לזה התפניתי רק זמן רב אחרי הלידה. כשאין זמן לאכול ארוחות מסודרות/לישון/להתקלח, המחשבה על תחזוקת הגוף, שלא לדבר על שיפורים, היא פריווילגיה.
יש גם שינויים שהם בלתי הפיכים. הגוף עבר שינוי, יש הקוראים לו טראומה. מבנה העצמות משתנה. אולי צריך פשוט לקבל את זה, ולא להרגיש רע עם זה שאני כבר לא נראית בת 16? אולי הדרישה שכולנו נראה כמו בני 16 אנורקסיים, היא זרימה בכיוון ההפוך? ובעצם, רובנו גם בגיל 16 לא היינו באמת חטובות ונאות כמו בפרסומות. דווקא בגיל 16 פחות נערים ונערות מרגישים טוב עם הגוף שלהם...

ניצן,
לא ידעתי שגברים מגדלים קרחת - ואני לתומי חשבתי שזה פשוט קורה להם ואין להם ממש שליטה על זה. מעבר לזה, לא ניסית אפילו להסתיר את העובדה שהקטע על הגברים מודבק, רק כדי להסתיר אך במעט את הנימה השובניסטית משהו בו הקטע כולו נכתב.
מתגובה שלך למישהי הבנתי שציפית ואף רצית תגובות עוינות. אז מצטערת אין לי תגובה עוינת אלא רק - נו באמת !
אני חייבת להסכים עם אם פי 3 לגבי זה שהצפייה להראות כמו בני 16 היא בלתי אפשרית בעליל ופאתטית.
לגבי המשיכה המינית - הרוב נמצא בראש שלנו ! ברור שבטטה חצי אפויה (ענת אין כמוך) בטרניג זה לא הדבר המושך ביותר עלי אדמות , אבל יש תקופות בחיים שאין מה לעשות והמראה החיצוני לא בעדיפות עליונה. מעבר לזה מה שמושך אותך לא בהכרח מושך את מר פלוני אלמוני א' וכו'. ומה עם כל אותם אנשים שמראש נראים כמו בטטות חצי אפויות - אתה באמת חושב שרק אנשים חטובים צעירים בריאים וזקופים Get Lucky - משום מה לא נראה לי (במחשבה שנייה זקיפות היא תנאי הכרחי לכל העניין - לא?).
בכל אופן לא ממש הבנתי מה זה משנה לך אם אנשים אחרים מזניחים את המראה החיצוני שלהם, בעייה שלהם לא ?!
אז שיהיה לך לילה חטוב,
ויויאן

Hear Hear

בנות, אין לי מה להוסיף, עניתם לניצן מאוד יפה.

ההבדל הוא לא רק באיך אנחנו נראים, אלא באיך אנחנו רוצים להראות.
אם בגיל 20 +- אנחנו מושפעים יותר מהפרסומות ומאמינים שככה יפה, אז נשתדל להרזות.
היום אני חושבת שאשה מלאה זה מאוד סקסי, ושכל הברביות יכולות לשחק עם קן.
אתה צריך להרגיש כיף עם עצמך ולא עם איזה מתכון לכיף.
הרבה צרות יש לנו עם הנסיון לעמוד בציפיות והכתבות של מישהו אחר ולא שלנו.
טיפוח אישי זה ענין קצת שונה וגם הוא מתאים בצורה שונה לכל אחד.
יש מי שלא תלך למכולת בלי איפור, ויש מי שתחשוב שלהוריד שערות זו מזימה שובניסטית

להגיד ש "שהמזון בא לכלכל את גופניו" איילת
זה כמו להגיד שסקס בא להוליד ילדים.
זה נכון אבל זהו רק חלק קטן מן האמת. (לגבי רובנו לפחות)

הכל תלוי בעיניי המסתכל כנראה

אני ממש לא רוצה להעליב אף אחת אבל אתן באמת מתכוונות שאתן מאושרות בעודפי השומן שלכן? אתן גאות בסימני המתיחה? אתן נהנות להיסתובב עם שיער דביק? אתן מרגישות סקסיות בטרנינג ישן? אתן מרוצות מכך שאין לכן זמן לעצמכן?
לא הייתן רוצות לשנות? לא הייתן רוצות להיראות שוב רזות ומהודקות יותר? לא הייתן רוצות שיהיה לכן זמן להשקיע בעצמכן? לא הייתן רוצות ללכת לבריכה בלי להתבייש, או לקנות בגדים אופנתיים ולא מכנסיים עם גומי?
אני לא מאמינה לכן!
אני חושבת שאנחנו נותנות למשפחה שלנו ממה שיש לנו בפנים ואם מה שיש לנו זה תיסכול, ואם כל מה שאנחנו עושות במשך שנים זה רק לטפל באחרים בלי לטפל קצת גם בעצמנו אז זה גם מה שיהיה לנו לתת לילדים ולבעלים שלנו.
אנחנו אימהות, וזה התפקיד הכי נפלא שיש אבל אנחנו קודם כל ולפני הכל נשים, ופעם לפני שנים היה מישהו שהתאהב באשה הזו שהיינו וזה שילדנו ילדים לא אומר שאנחנו צריכות להישתנות. רצינו את הילדים האלה כדי שיהיה לנו יותר ולא כדי להפסיד את עצמנו. עשינו את הילדים האלה כתוצר של האהבה המשותפת שלנו, אז למה מגיע לבעלים שלנו לחיות עם אשה מוזנחת ומשעממת?
להיות יפה ומטופחת זה לא להיכנע לתכתיבים ולפרסומות, להיות יפה ומטופחת זה לעשות בכל יום משהו טוב בשביל עצמך וזה לדעתי שווה הרבה.

ברקת, כתבת: "וזה שילדנו ילדים לא אומר שאנחנו צריכות להישתנות" - אבל הרי זה שילדנו ילדים משנה את הכל, ורק טבעי שגם את המראה החיצוני.

כן, הייתי שמחה להיות רזה יותר וחטובה ואם אפשר גם גבוהה בכמה סנטימטרים, אבל בתוך מכלול הדברים שאני צריכה ורוצה להשקיע בהם, ושכוללים גם את עצמי - זה אי שם בסופו של סדר העדיפויות, אם בכלל. אני משקיעה גם בעצמי (טוב, לא ממש מהתחלה), אבל לאו דווקא במראה החיצוני.

דרך אגב - זה לא רק משקל. מבחינת משקל, כמעט מיד אחרי הלידה חזרתי למשקלי הקודם ופחות מכך (בלי דיאטה או מאמצים מיוחדים, אגב, וגם: מאז כבר הספקתי להשלים ולהעלות חלק ניכר בחזרה )-: ) אבל הבטן הזאת, ממשיכה להראות כמו בחודש שישי, ואני לא בטוחה שזה הפיך, וגם אם כן - רק בהרבה מאד עבודה שמבחינתי היא סיוט (קיבלתי פטור משיעורי התעמלות בתיכון מטעמי מוטיבציה).

אז מי שאוהב אותי באמת, יאהב אותי, אני מקווה גם אם תחרות מלכות היופי תדחה אותי על הסף, ויראה את הנסיכה שבתוך הצפרדע (קרמיט).

התשובה נמצאת במשפטים שכתבתם (דוגמאות מקריות)
מה שכתב ניצן
אין סיבה שההערכה העצמית כאינדיבידואל בעל הופעה מושכת ומעניינת תעלם. כאשר אנחנו אוהבים את עצמנו ואת מראנו,
ומה שאת כתבת ברקת
להיות יפה ומטופחת זה לא להיכנע לתכתיבים ולפרסומות, להיות יפה ומטופחת זה לעשות בכל יום משהו טוב בשביל עצמך.
וזה לא בהכרח
ניצן
הבחורות שלפני הבעל והלידה הראשונה נראות דקות גזרה ומטופחות ונוטות להופיע בחוף הים עם ביקיני חושפני,
וברקת
לא הייתן רוצות להיראות שוב רזות ומהודקות יותר?

לדעתי ברגע שמרגישים שזה מפריע, זה הזמן לעשות משהו, בשביל עצמך.
אם רע לך ואתה לא עושה משהו לשנות, מפה נובע התסכול.

"להשקיע בעצמי" לאו דווקא אומר לטפח את המראה החיצוני. אני אישית החלטתי שמגיע לי וקראתי בזמן האחרון כמה וכמה ספרים "רגילים" (לא יעץ). זו בהחלט היתה השקעה, וזה בהחלט היה רק בשבילי. כיף!
אני אישית לא ממש נהנית לשבת להוריד שערות מהרגליים... כל אחד והכיף שלו.

סתם סיפור (-:
אחרי ההריון נשארו עלי כמה וכמה קילוגרמים עודפים.
רק אחרי שנה, וכחלק מההכנה להריון הבא, החלטתי לעשות משהו בנידון.
אז הלכתי לסטודיו C - (זו לא פרסומת...)
במשך 12 מפגשים, שנאתי את זה.
שנאתי את המדריכה שאמנם היתה אימא ונראתה כמו בת 16. השיטה שלה להכניס מוטיבציה היתה לומר "תחשבו על המחמאות! תחשבו על הג'ינס!" או משהו כזה.
שנאתי את רוב התרגילים. לקח לי 3-4 שבועות להבין את שיטת הנשימה, שכל כך לא אינטואיטיבית למי שעשתה טאי צ'י (היוגיסטיות בטח ירגישו אותו דבר). היו שם בחורות בנות 20 שנראות יופי, והתלוננו על עודפי משקל בלתי נראים . בקיצור - לא התחברתי.
אבל, אחרי כמה וכמה שבועות - התחילו לראות הבדל.

הייתי היחידה מכל הקבוצה שלא המשיכה את קורס ההמשך.
לא חזרתי למשקל הקודם שלי, וזו גם לא היתה המטרה. לפני ההריון הייתי, איך נאמר בעדינות, קצת רזה, ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי (וגם, אני בהריון!)

רק הערה בעניין סטודיו C.. חוץ מזה שלפי מה ששמעתי על שיטת ההתעמלות שלהם, זה ממש לא כייף (ואני אוהבת להתעמל!). הפרסומות שלהם א י ו מ ו ת. אני זוכרת משהו בסגנון: "כל אישה רוצה לשפר את ההופעה שלה. לכל אחת יש משהו שמפריע לה..".
בנוסף, יש ספר שמדבר על הנושא של דיאטות, הדימוי של גוף האשה בחברה המודרנית, איך החברה גורמת לנשים לחוש לא טוב עם עצמן וכד'. שכחתי את שמו, אבל הוא נכתב על ידי סוזי אורבך. השם של הספר בעברית נשמע כמו מדריך לדיאטות אבל הוא הרבה יותר מזה. אני לא בטוחה שהוא יחדש הרבה למשתתפי הפורום המודעים לנושא, אבל הוא מעניין. בתור אמא לבת אני שמחה שקראתי את הספר.

אני מתחברת לענת.
האמת, שעלי לא כל כך רואים שינויים כתוצאה מההריון/הלידה/ההנקה (רק אני, שיש לי במוח מראה מגדילה שמעצימה כל פגם ומצמצמת כל יופי

מאז הגיוס אני אותו דבר.
ובכל זאת, כשהייתי צעירה הייתי הולכת בבגדים גדולים שמסתירים אותי. אני מידה S ותמיד קניתי מינימום M ופעמים רבות גם לארג'. אפילו שהייתי "חתיכה", רוב הזמן הסתרתי את הגוף שלי. התביישתי בו, ראיתי בו רק פגמים, הרגשתי אי ביטחון לגביו.
רק האימהות וההנקה השכיחו ממני בכלל את הקטע של המודעות למבט הביקורתי שרואה את הגוף שלי ומוצא בו פגמים. פשוט שכחתי מזה. פשוט נהניתי מההריון (הבטן, העגלגלות, גרמו לי תחושה של חופש ושל נשיות), נהניתי מההנקה, נהניתי מזה שהגוף שלי הוא משהו נותן, אוהב, מעניק, שופע, נשי, אימהי. פתאום זרמתי מבפנים החוצה, עם מה שהגוף שלי נותן ועם מה שהוא שמח בו, במקום להיתקע מבחוץ פנימה - עם מבט ביקורתי של חברה המאלילה את הדוגמניות.
הדף הזה מגיע בדיוק לשינוי גדול מאוד בחיים שלי: קניתי לראשונה מאז טרום-גיל-ההתבגרות בגדים במידה שלי. ואני אפילו לובשת אותם. לא רוצה חולצות אקסטרה-לארג', לא רוצה מכנסיים ענקיים שצריך להדק את החגורה שלהם המון כדי שיחזיקו, לא רוצה סוודרים גדולים שמכסים הכל מהצוואר ועד אמצע הירכיים. והנה, אני הולכת במכנסיים ובחולצה במידה שלי, ואפילו שוכחת לשים לב אם "הכנסתי את הבטן" או משהו כזה.

בגיל 30 החלטתי לאהוב את עצמי.
תמיד אפשר לטעון שזו אהבה מתוך רחמים.
בכל זאת אחרי כל כך הרבה זמן, צריך שמישהו יאהב אותי.

ציטוט מתוך שירו של נמרוד לב ואורלי פרל:
כשאני רואה אותך
אני רואה את מה שבא לי לראות
אותך.

בנוגע לחלק הגסטרונומי:
גם בטטה חצי אפויה כדאי לקלף (מי שאוהב) ולאכול חמה. מה שישאר זה טעם מתוק של עוד.

> Subject: איך זה באמת
>
> בגדי הריון:
> ילד ראשון: את מתחילה ללבוש בגדי הריון מיד כאשר את מקבלת אישור שהינך בהריון.
> ילד שני: את לובשת את בגדייך הרגילים עד כמה שאת יכולה.
> ילד שלישי: בגדי ההריון שלך הם הבגדים הרגילים שלך.
>
>
> הכנה ללידה:
> ילד ראשון: את מתרגלת נשימות באדיקות
> ילד שני: את לא טורחת לתרגל כי את זוכרת שפעם שעברה, הנשימות לא עזרו בכלל
> ילד שלישי: את מבקשת אפידורל בחודש השמיני
>
> בגדי התינוק:
> ילד ראשון: את מכבסת את בגדי התינוק הנולד, מפרידה צבעים ומקפלת בצורה מסודרת ומניחה בתוך השידה
> ילד שני: את בודקת שהבגדים נקיים ומשליכה רק את אלו עם הכתמים הכהים
> ילד שלישי: בנים יכולים ללבוש ורוד, לא?
>
> דאגות:
> ילד ראשון: בסימן המצוקה הראשון, יללה או מבט זועף, את מרימה את התינוק
> ילד שני: את מרימה את התינוק כאשר היללות שלו מאיימות להעיר את הילד הראשון
> ילד שלישי: את מלמדת את הילד הראשון איך להפעיל את הנדנדה
>
> מוצץ:
> ילד ראשון: אם המוצץ נופל על הרצפה, את מרחיקה אותו מהתינוק עד שתגיעי הביתה, תשטפי ותרתיחי אותו
> ילד שני: כשהמוצץ נופל על הרצפה, את שוטפת אותו עם קצת מיץ מהבקבוק של התינוק
> ילד שלישי: את מנגבת אותו עם חולצתך ומכניסה אותו חזרה למקום
>
> החתלה:
> ילד ראשון: את מחליפה לו חיתול כל שעה, בין אם זה נחוץ או לא
> ילד שני: את מחליפה לו חיתול כל שעתיים-שלוש, אם יש צורך בכך
> ילד שלישי: את משתדלת להחליף לו חיתול לפני שאחרים יתחילו להתלונן על הריח, או אם את רואה שהוא מתדלדל בין הברכיים
>
> פעילות:
> ילד ראשון: את לוקחת את העולל לג'ימבורי, שיעורי שחייה ושעת סיפור
> ילד שני: את לוקחת אותו לג'ימבורי
> ילד שלישי: את לוקחת אותו לסופרמרקט ולניקוי יבש
>
> יציאה לבילוי:
> ילד ראשון: בפעם הראשונה שאת משאירה את התינוק עם שמרטפית, את מתקשרת הביתה 5 פעמים
> ילד שני: כשאת כבר עומדת בדלת בדרך החוצה, את נזכרת להשאיר מספר טלפון שניתן להשיגך
> ילד שלישי: את משאירה הוראה לשמרטפית לצלצל אליך רק אם היא רואה דם
>
> בבית:
> ילד ראשון: את מקצה נתח נכבד מזמנך בהתבוננות והתפעלות מהתינוק
> ילד שני: את מקצה זמן בכל יום בהתבוננות כדי להזהר שהילד הראשון לא מוחץ, דוחף או מרביץ לתינוק
> ילד שלישי: את מקצה מעט זמן בכל יום בהסתתרות מהילדים
>
>
> בליעת מטבעות:
> ילד ראשון: כשהילד הראשון בולע מטבע, את ממהרת עם הילד לבית-החולים ודורשת צילום רנטגן
> ילד שני: כשהילד השני בולע מטבע, את עוקבת בזהירות עד שהמטבע יוצא מהגוף
> ילד שלישי: כשהילד השלישי בולע מטבע, את מנכה זאת מדמי הכיס שלו
>
>
>

נ.ב
מדוע אף אחד לא כותב מה קורה לגברים אחרי לידה ראשונה

רובם משמינים
מפסיקים פעילות גופנית כרוטינה
מקריחים (מגדלים קרחת)
עוברים לפחות מפעם בשבוע ( חוץ מאנשי קבע ) או בעברית - כמעט כל יום.

שליחה על ידי רינת* » 10 מרץ 2003, 00:32

פינת הידען: הספר ששירה1 התייחסה אליו למעלה (שנים ago..) הוא "לא עוד דיאטה - השמנה מהיבט נשי" של סוזי אורבך. באנגלית יש לו שם קצת יותר יפה - Fat is a Feminist Issue, ואני עוד זוכרת כתבה של ארנה קזין ב"הארץ" על הספר הזה מלפני כמה שנים, בה כינתה אותו בשם חיבה חינני: FIFI. אמנם הספר כתוב קצת באמריקאית (והסליחה עם חובבי הסגנון), אבל מתייחס בכבוד לחיבור של אוכל ונשיות, מעלה שאלות על התפקידים שהאכילה והשומן משרתים אצלנו (ואני בהחלט יכולה להגיד "אצלנו"

) ולפעמים מחייב טישואים בסביבה (=נוגע ללב).

אני חייבת להעיר - בטיול האחרון ברמת הנדיב אני זוכרת מחשבה של - וואהו, כמה הרבה אנשים נשים יפים יפות!!!
(גם הילדים אבל לא רק). משהו בפנים - אולי האושר, אולי הרגיעות, אולי ההנאה - כולכם נראתם כל כך יפים (ויפות כמובן). בכל הגדלים ובכל הצורות ובכל הצבעים. ואני לא אומרת סתם.

אה, עכשיו גיליתי עוד פספוס של המפגש. גם אותך, רותי, לא ראיתי

גם אני...

ושכחת את כל הילדים, שכולם כולם יפים ומתוקים! (לא רק אלה שאני מכירה...) D-:

אני אחרי לידת הילד השישי תוהה האם יש סיכוי לחזור לממדי שקודם להריון הזה? המשיכה למתוק שהחלה בהריון (כן זו בת) לא נפסקה .. ועשרת הקילוגרמים העודפים מכבידים עלי מכל הבחינות תנו לי עצה איך להנזר מהמתוקים בלי לחוש שאני מתעללת בעצמי?

אני חייבת להוסיף לדף הלא אופטימי הזה:
אחרי הלידה אני הפכתי להיות חתיכית מאי פעם (טוב אולי לא מאי פעם אבל כזו חתיכית הייתי רק מפעם -פעם).
אני רזה יותר מאשר לפני ההריון!
הודות להנקה, לשעת השינה המוקדמת, הודות לזה שאני כמעט לא רואה טלויזיה (טלויזיה פויה), ואני מתרוצצת אחרי וסביב עולל פעלתני וסקרן, אין זמן וכוח לנשנושים!
אז בטני טיפטיפה משתפלת בנשיות אמהית ונושאת צלקות קרב אבל נעלמו לי הפולקעס והתוכעס! הידד!

אני אמא ל- 2 בסביבות ה-40 ובטח ובטח שאני תופסת יותר מקום במרחב מאשר פעם
אבל אני מרגישה שמגיע לי יותר מקום

יש לי צלוליטיס שמתפשט חופשי על הגוף שלי ואני ש ו נ א ת את זה
אבל אוהבת את הגוף שלי יותר ממה שהיה כשהייתי בת 20

יש לי פטמה שקועה (בעלי קורא לה בחיבה- הביישנית)
אבל מזוג הציצים הקטנים שלי אני מפיקה הרבה הנאה ברגעים הנכונים

יש לי כבר קצת קמטים ליד העיניים
אבל העיניים שלי מאוד יפות והמבט חד וצלול

יש לי קצת קמטים בצוואר
האמת- עוד לא התרגלתי. אבל בשנה הבאה כבר אתרגל...

האם הייתי רוצה להיראות כמו לפני הילד הראשון?
לפעמים כן. אז מה?!

_האם הייתי רוצה להיראות כמו לפני הילד הראשון?
לפעמים כן. אז מה?!_

יחד עם המראה של אחרי לידות, מקבלים בעסקת חבילה גם את החוכמה של האמהוּת.
כך שכדי להראות כמו לפני הלידה, אני אצטרך להחזיר גם חלק מהחוכמה שרכשתי.
לא תודה.

<לא אמרנו שהאישיות זה מה שקובע?>

סיגל ב יקרה

כך שכדי להראות כמו לפני הלידה, אני אצטרך להחזיר גם חלק מהחוכמה שרכשתי.
בוודאי שאת החוכמה אני לא מחזירה!!! כמה מקסימה אך גם קצת נבובה הייתי בזמנו
זה לא אומר שזה 'לא חוקי' להתגעגע לעטיפה הזוהרת שהיתה לי.

לרחל רציתי לומר לך שכדי לך לבדוק את נושא המשיכה למתוק ברפואה הסינית. זה מעיד על חולשה של הגוף וככל שאת צורכת יותר מתוק את דווקא מחלישה אותו יותר. מאוד מומלץ לקבל טיפול בדיקור וצמחי מרפא. מניסיון שלי. המשיכה למתוק היא לוא דווקא מההריון. אני לא יודעת אם את פתוחה לנסות דברים חדשים אבל מאוד מאוד מומלץ. בהצלחה.

.

אבל אוהבת את הגוף שלי יותר ממה שהיה כשהייתי בת 20
למסגר ולתלות.
כמעט לא נעים לי להודות, אבל אפילו עכשיו בסוף חודש שמיני, כשאני בקושי זזה, קשה לישון בלילות, כואב הגב, אני בהחלט אוהבת את הגוף שלי הרבה יותר מאשר בגיל 20. חלק מזה זה ההריון. חלק מזה זה פשוט ש:
מקבלים בעסקת חבילה גם את החוכמה
ולדעתי זו לאו דווקא החוכמה של האימהות, אלא החוכמה של הגיל והזמן.

_מאז הגיוס אני אותו דבר.
ובכל זאת, כשהייתי צעירה הייתי הולכת בבגדים גדולים שמסתירים אותי. אני מידה S ותמיד קניתי מינימום M ופעמים רבות גם לארג'. אפילו שהייתי "חתיכה", רוב הזמן הסתרתי את הגוף שלי. התביישתי בו, ראיתי בו רק פגמים, הרגשתי אי ביטחון לגביו.
רק האימהות וההנקה השכיחו ממני בכלל את הקטע של המודעות למבט הביקורתי שרואה את הגוף שלי ומוצא בו פגמים. פשוט שכחתי מזה. פשוט נהניתי מההריון (הבטן, העגלגלות, גרמו לי תחושה של חופש ושל נשיות), נהניתי מההנקה, נהניתי מזה שהגוף שלי הוא משהו נותן, אוהב, מעניק, שופע, נשי, אימהי. פתאום זרמתי מבפנים החוצה, עם מה שהגוף שלי נותן ועם מה שהוא שמח בו, במקום להיתקע מבחוץ פנימה - עם מבט ביקורתי של חברה המאלילה את הדוגמניות.
הדף הזה מגיע בדיוק לשינוי גדול מאוד בחיים שלי: קניתי לראשונה מאז טרום-גיל-ההתבגרות בגדים במידה שלי. ואני אפילו לובשת אותם. לא רוצה חולצות אקסטרה-לארג', לא רוצה מכנסיים ענקיים שצריך להדק את החגורה שלהם המון כדי שיחזיקו, לא רוצה סוודרים גדולים שמכסים הכל מהצוואר ועד אמצע הירכיים. והנה, אני הולכת במכנסיים ובחולצה במידה שלי, ואפילו שוכחת לשים לב אם "הכנסתי את הבטן" או משהו כזה._
בשמת א, אמנם עברו כמה שנים מאז שכתבת את זה, אבל אליי זה מדבר בדיוק עכשיו. אני שנה וחצי אחרי לידה ראשונה, ולא מזמן הלכתי וקניתי בגדים שאני מרגישה בהם טוב, ואני נראית בהם כמו בן אדם, זאת הרגשה טובה. ניסחת את זה בצורה מדוייקת. תודה.@}

מתחילת ההריון הפסקתי לענוד תכשיטים: עגילים, שרשראות וטבעות - הכל נורא הציק לי. תחושה לא נעימה. עברה שנה מאז שילדתי ואני עדיין לא מסוגלת להרגיש תכשיטים על העור שלי. אבל לא איכפת לי, כיף לי ככה.
עברה שנה וחזרתי למידה שהייתי לפני ההריון, הבגדים, רובם, שוב עולים עלי, אבל רובם כבר לא מוצאים חן בעיני. השבוע קניתי בגדים חדשים.
כשהילד שלי חגג יום הולדת שנה, הרגשתי שאני רוצה לטפח את עצמי. הסתפרתי, עשיתי מניקור, פדיקור וטיפול פנים. מלבד התספורת, אלה הם דברים שכבר שנים לא עשיתי.
כיף לי להסתובב עם טרנינג או ג'ינס וכאן בקיבוץ זה ממש בסדר. אבל מדי פעם, אני אוהבת להתלבש יפה. ככה פעם ב... בשבילי ובשביל גיא.

מה שכן, יש לי קצת בטן, בטן שלא הייתה לפני ההריון. ואני מאוד אוהבת אותה! באמת! היא מזכירה לי כל פעם מחדש שחוויתי דבר נפלא שנקרא הריון ולידה והיא מזכירה לי את הילד המדהים שלי!

אפרופו תכשיטים, אני לא עונדת כלום כרגע, אבל רק אחרי הילד הראשון נמשכתי לתכשיטים מזהב ולאו
דווקא מכסף. קניתי שרשרת עדינה מזהב, שבחיים לא הייתי קונה לפני זה.

מעניין , שמעתי על עוד בחורות שהתחילו לאהוב זהב אחרי הריון ראשון..

מאז ומתמיד הייתי רזה, ולפני מ"ס שנים התחלתי להתעמל....והתמכרתי....היום אני רזה בדיוק כמו לפני ההריון ויש לי גוף דק ושרירי (בני בן שנה ו-3).
אך קרו כל מיניי שינויים בגוף שתמיד יזכירו לי את העובדה שילדתי (מס' קטן של סימני מתיחה, ציצים שקצת ירדו ותנוחה כללית של הגוף קצת שונה).
בכל אופן מה שרציתי להגיד הוא: שההתמדה משתלמת ! לא רק מהפאן החיצוני אלה גם הפנימי. אני מרגישה נהדר אחרי אימוני כושר, זה מעודד אותי לאכול נכון ואז אני מרגישה בריאה מבפנים ו גם ממש כיף להסתכל במראה, ומפה קלה הדרך להמשיך ולשמור. ההתחלה היא הקשה ביותר ויש תקופה שצריך כוח רצון חזק ביותר. אך האמינו לי זה משתלם בהחלט.

סבתא שלי ( אשת חייל מי ימצא, זכרונה לברכה), נהגה לתת תכשיטי זהב הן ליולדת והן לרך הנולד וזאת על מנת שאנשים יסתכלו על הזהב וככה לא יעשו עין הרע לתינוק.
אולי הסבר למשיכה לזהב אחרי לידה.

אני סוף סוף עליתי למשקל נורמלי לפני הלידה שקלתי 55 קילו ועכשיו 62 קילו, הירכיים והשדיים והפנים גדלו,מרגישה יותר בריאה,אגב בחדר לידה הסתכלתי במראה וראיתי את הפנים שלי משתנים,אני בת 19 ככה שאני חושבת שהחוכמה מגיעה מהאימהות ולא מהגיל.

אני חושבת שלידה היא תמריץ התפתחותי. אני מאד השתניתי (באופן פנימי, פיתחתי תובנות חדשות ושיניתי התנהגות) לאחר כל לידה.
כל שינוי היה אחר אבל אפשר להגיד שאם באופן רגיל אני לומדת ומשתנה בקצב אחיד ואיטי, ואילו לאחר לידה היה פרץ חזק וסוחף של שינוי בי.
הלידות הביאו עימן גם תובנות חדשות לגבי מראה חיצוני ואידיאל היופי. כן, גם גופי השתנה לאחר הלידה בצורה לא מחמיאה אבל אין אני מרגישה את הדחף החזק להיות מי שהייתי לפני (רזה וחטובה). האימהות ממלאת בקלות (ומוחקת) את החלל הריק הזה של שקר החן והבל היופי.
אני חושבת שאני (והרבה אימהות אחרות), למרות שלא חטובות יותר, מקרינות יופי שאין לו שני. אם קודם הייתי חלק מעולם הפרסום (והרגשתי שהפרסומות פונות אלי), עכשיו אני מתבוננת בפרסום ובאידיאלים שהוא מוכר כמין אופרת סבון גרועה ביותר, משהו חיצוני לי, כאילו היו סרט תיעודי על עם מרוחק. אני מרחמת על המכורות ועל הנשים והגברים שלא יודעים אחרת.
אני מתנגדת לספורט ולתזונה נכונה כמקדמים את אידיאל היופי שמוכרים לנו היום בפרסום. הסיבה לעסוק בספורט ולאכול נכון היא למען הנפש והבריאות. העוסקים בספורט מן הסיבות הלא נכונות הופכים לריקניים ומרירים ואילו העוסקים מן הסיבות הנכונות הופכים למאושרים ומלאים.

חני תה
מסכימה לגמרי!
עם כל מילה.

שליחה על ידי יס* » 24 נובמבר 2007, 10:10

עזרתכם בבקשה
אני 3 חודשים אחרי לידה - עליתי כ- 20 קילו בהיריון וכיום אני עדיין בעודף של 10 קילו. אני נראית ממש שמנה,
יש נשים אחרי לידה שנראות ממש טוב וזה מתסכל אותי.
מאוד קשה לי דיאטה - תמיד זה היה קושי בשבילי - המון סיבות פסיכולוגיות
אשמח לדעתכם ועצותיכם המועילות

3 חודשים ירדת כבר 10 קילו - זה המון! תני לגוף שלך זמן, לאט לאט הוא יחזור לעצמו. לכל גוף יש את הקצב שלו.
אני עליתי 17 קילו. אחרי שנה (עם הנקה כמובן...) הייתי פחות מהמשקל ההתחלתי שלי. מה פתאם דיאטה, את צריכה עכשו לאכול בריא טוב ומאוזן. אני זוכרת התקפי רעב היסטריים בהנקה, כאילו שהתינוק יונק לי ישר מהקיבה.

הלווו את רק 3 חודשים אחרי לידה!
האמת, אני מבינה אותך... חצי שנה אחרי לידת הילד הראשון נכנסתי למסגרת שומרי משקל. עד גיל שנה של הילד הורדתי עד למשקל נמוך יותר מלפני החתונה !!!
מי שמניקה יכולה לאכול המון בשומרי משקל.
מצד שני- 3 חודשים זה מוקדם מידי.
אחרי הלידה הנוכחית (5.5 חודשים) אני מתה להתחיל בדיאטה, גם לי יש איזה עשיריה מיותרת, אבל אני מנסה לחיות איתה בשלום, זה סימן להיותי אמא. למרות שברור לי שאני רוצה דיאטה בסופו של דבר. מצד שלישי- תמיד אמרו לי שההנקה לא תלויה במה שאוכלים, אבל רק החודש פגשתי 2 נשים שסיפרו לי שבגלל שלא דאגו לעצמן אחרי לידה נחרבה ההנקה (רזות מאוד)- והן דווקא רצו להניק! אבל לא הייתה להן עזרה ולא אכלו טוב. אחת מהן סיפרה לי שהיא ממש בדקה את תכולת החלב במעבדה כי הילדה לא עלתה במשקל כמעט בכלל אחרי חודשיים, והייתה בוכה הרבה- והבדיקה הראתה שהחלב לא מזין.
אז אני מעדיפה את ההנקה על פני גוף מושלם.

ובכל זאת- מה כן ניתן לעשות?

יותר פעילות גופנית- טיול עם העגלה (כן- גם בחורף- להלביש ולכסות היטב ולצאת), יותר ניקיונות של הבית, וכו'...
להוריד חטיפים ושתיה מתוקה, אולי פעם בשבוע כפינוק ולא יותר מזה
לאכול יותר פירות וירקות (גם כי זה יתפוס מקום של אוכל וגם כי זה תורם לעיכול)
לשתות הרבה מים, טוב בכלל ובהנקה בפרט
לאכול הרבה ארוחות קטנות - 5-6 ביום: יש כמה סיבות: ביניהן- הגוף יודע לעכל יותר טוב כמויות קטנות, לא מגיעים לרעב שגורם לבולמוס בלתי נשלט של אכילה, הגוף מוציא אנרגיה כדי לעכל את האוכל וגם פסיכולוגית יותר קל (זאת גם העצה של שומרי משקל)
בשום פנים ואופן לא להרעיב את עצמך!!! הגוף ייכנס למצב "מלחמה" ויאגור שומן עוד יותר, וחוץ מזה את תסכני את ההנקה. לא שווה את זה. יש לך את כל החיים לעשות דיאטה אח"כ.
תנסי למצוא את הרעב האמיתי: לפני שאת אוכלת שאלי את עצמך: האם באמת אני רעבה או שאני מדוכאת/ עצבנית/ עייפה? אם האכילה לא מרעב- צאי לטייל, תשני אווירה, לכי לחברה או למשפחה...

אם הרעב אמיתי- תאכלי בלי להרגיש אשמה כמה שאת צריכה. אם תקפידי בסוף המערכת תתאזן (ואם תצליחי תסבירי לי איך לעשות את זה

אני עוד לא הצלחתי ממש אבל משתפרת)

אחת מהן סיפרה לי שהיא ממש בדקה את תכולת החלב במעבדה כי הילדה לא עלתה במשקל כמעט בכלל אחרי חודשיים, והייתה בוכה הרבה- והבדיקה הראתה שהחלב לא מזין.
סליחה על חוסר האמון בסיפור אבל הוא נשמע כמו אגדה אורבנית (או כמו תירוץ שנתנה לעצמה אמא שלא ממש רצתה להניק).
יונקים הם פרזיטים.
הם מקבלים קודם את המרכיבים החיוניים ומה שנשאר הולך לאם.
כלומר, אם הילדה קיבלה חלב לא מזין סביר שהאמא במצב פיסי שמצריך אשפוז.

חליק, אנשים יצאו ממחנות ריכוז עם חלב מזין.

אשמח, אוד ליה, אם תחזרי אליה לבירור מקיף יותר של מה שהיה שם (אחרי הלידה).
אני חותמת לך שיהיו לך ממצאים נוספים.

ואגב, חשוב לי שהדברים יוצגו באופן אמין בעיקר למען אמהות טריות שקוראות פה ועשויות לפקפק בחלב של עצמן.

זאת בחורה שמאוד רוצה להניק.
מאוד מאוד מאוד
היא ראתה אותי מניקה את בני ואמרה שהיא מקנאה. שהיא ניסתה להניק והתעקשה במשך חודשיים והילדה שלה סבלה.
ממש כאב לה שלא יכלה להניק.
וגם לפני שהכרתי אותה הייתי בטוחה שזה שטויות. עד שדיברתי איתה
בכל מקום שמדברים על הנקה ו"אין חלב" אומרים שאין דבר כזה- למעט מקרים בודדים.
היא, לצערה, הייתה אחד מהמקרים הבודדים האלו.
אין לה שום מחלה. שום בעיה אחרת.
הבעיה היחיה שלה הייתה הזנחה עצמית.
ואת "משכנעת את המשוכנעים"- לרוב אין דבר כזה שהחלב לא מזין. רוב הנשים שאומרות דבר כזה טועות, ובד"כ מדובר על קפיצת גדילה. אבל היא ממש נלחמה, ועשתה בדיקת מעבדה לחלב. כאן אין מקום לפרשנויות... החלב שלה לא היה מזין.
מה שכן אפשר זה להתווכח על ה-"למה"... יכול להיות שזה לא קשור לתזונה, אלא בעיה שלה לייצר חלב. עדיין זה לא משנה את העובדה ש היא לא יכלה להניק...

ונקודה למחשבה @}
אם הייתי אני אותה אמא ש"ירקה דם" כדי להניק, הייתי מאוד נפגעת מההנחה שהסיפור שלה
נשמע כמו אגדה אורבנית (או כמו תירוץ שנתנה לעצמה אמא שלא ממש רצתה להניק).
אני מבינה את הרצון לעודד הנקה, אבל יש מקרים (בודדים ונדירים) שאי אפשר.

ועשתה בדיקת מעבדה לחלב
איזו מעבדה מקבלת דגימת חלב אם לבדיקה כזו או מתמחה בה? האם אפשר סתם כך להביא דגימת חלב למעבדה? האם יש להם ערכים שמאפשרים להשוות למשהו, נאמר לחלב של אמא אחרת לתינוק באותו גיל?

הי קרוטונית
לא יודעת שם של מעבדה או משהו כזה, הרופא שלח אותה מקופ"ח אחרי שהילדה לא עלתה במשקל, ובכתה כל היום. מה שבדקו אצלה זה בעיקר % שומן- ולא היה אפילו קרוב למספיק (לא יודעת מספרים...), היא מאוד רצתה ונלחמה להניק, מספרת שהיה לה הרבה חלב, אבל הוא לא היה מספיק שומני (לפי הבדיקה). והיא לא כזו שעושה כל מה שהרופא אומר, אבל כאן כל הנתונים היו נגד ההנקה. היא הייתה חייבת לתת תוספת וכך נגמרה ההנקה. שוב, זה לא שקול לאחות טיפשת חלב שבקפיצת גדילה או סתם בגלל ה"אחוזונים" אומרת שאין חלב... נעשה בירור מקיף.

האם יש להם ערכים שמאפשרים להשוות
אני מניחה שאותם ערכים ממחקרים שמראים לדוג' שהחלב אחרי גיל שנה שומני יותר, או % שומן בחלב אחורי לעומת קדמי, או % שומן בבוקר לעומת בערב... המידע קיים. חקרו את זה.

שוב, גם אצלי התגובה הראשונה הייתה "אין דבר כזה שאין חלב", אבל אז הבנתי שהבחורה אשכרה נלחמה להניק למרות שהילדה לא עלתה במשקל, עד שהבדיקה הראתה מה שהראתה...

תודה על התשובה.
המידע קיים. חקרו את זה.
אני יודעת, כי אני מכירה למשל את המחקר שנעשה בארץ על חלב מעל גיל שנה. שאלתי האם ואיך למעבדה יש מידע כזה (כלומר, בהינתן שמעט מאוד בדיקות כאלה נעשות, ומעט מאוד רופאים שולחים אליהן, ומעט מאוד מעבדות מבצעות, אני לא מניחה שללבורנטית הממוצעת בקופ"ח יש טבלת ערכים של % שומן בחלב אם על פי משתנים שונים כמו גיל וכולי).

בהינתן שמעט מאוד בדיקות כאלה נעשות, ומעט מאוד רופאים שולחים אליהן, ומעט מאוד מעבדות מבצעות... כן, כי בד"כ האמא לא נלחמת על ההנקה כמו האמא הזו...
אבל הנתונים נבדקו לצרכי מחקר, והמחקרים מתפרסמים כל הזמן. לא יודעת בדיוק פרטים, אני יכולה לשאול אותה... מעדיפה שלא (זה פצע שמגליד אצלה)

אוד ליה, אני מקבלת את דבריך, את בוודאי מבינה שלא התכוונתי לפגוע.
ובהמשך לזה : יש מקרים (בודדים ונדירים) שאי אפשר.
חשוב ללוות סיפורים כאלה (כמו שהבאת) בהסבר של הסיבה לבעיה, אחרת הם עלולים לעודד אי הנקה.
אני מבינה שבמקרה הנדון זה בלתי אפשרי.

עלולים לעודד אי הנקה
אם תינוק לא עולה במשקל, והאישה מתעקשת ושולחת לבדיקת מעבדה את החלב שלה- ויוצא שהחלב לא שומני מספיק (נדיר, אבל אם...)- עדיף שלא תניק, או לפחות תתן תוספת.
ברוב המקרים מי שתשלח את החלב שלה לבדיקה תגלה שיש לה חלב שומני טוב ומזין, ואז יהיה לה יותר ביטחון. ושוב, מדובר על תינוקת שבגיל חודשיים בקושי חזרה למשקל הלידה שלה (!!)
אני ממש פנאטית להנקה אבל יש מקרים שההנקה לא תהיה הדבר הכי טוב, ובשביל זה בדיוק המציאו את התמ"ל- כ"תרופה" לילד שאמא שלו לא מסוגלת להניק...
אויש, למה כבר אין את המושג של "אשה מינקת"

אם הייתי מכירה אותה באותה התקופה (הבת שלה בגיל של הגדול שלי) הייתי מניקה גם אותה או לפחות שואבת לה... היו לי כ-מ-ו-י-ו-ת ודווקא אז לא הכרתי תינוק שצריך...

אגב, אם כבר מדברים על זה- יש באמת דרך לתרום חלב אם? שמעתי שרצו לפתוח "בנק" ולא שמעתי על זה יותר אני מניחה שעוד לא פתחו...

כתבתי בדף של הדימוי העצמי, ואכתוב גם פה: פתאום בין לילה ובמשך כמה ימים חשתי שהדימוי העצמי שלי מדורדר מאד ולא הפסקתי לבקר את הגוף שלי, ששנה אחרי הלידה הוא נראה בסדר גמור, רק קצת יוצאת הבטן, וקצת צלוליט מאחור, ולאט לאט התחלתי לאסוף עוד דברים.. למזלי הבנתי שלאחרונה עברנו לבית עם מראה גדולה במרכז הבית (ובעצם מראה בכל חדר) ולא הפסקתי לבחון ולבקר כל פיפס מגופי, ממש בלי לשים לב שאני עושה את זה וחופרת בור עמוק יותר ויותר. אז העפתי את המראה לעזעזל, והמצב שב לקדמותו הנינוח והבטוח יחסית.. אני ממליצה לכל אחת ואחד לשים לב כמה מראות יש בבית, ואיפה מיקומן. אני הייתי שמה אחת בחדר הארונות נניח, וגם, לא מול הדלת, שכל הזמן בודקים בלי משים ומבאסים את עצמינו.

שליחה על ידי נמוש* » 15 מרץ 2023, 17:06

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תהיתי האם שמעתן על עיטוף בטן לאחר לידה? שיטה אינדונזית שמחזירה את הבטן למקום, והטענה היא ששרירי הבטן מתרחקים והורמון הרלקסין מאפשר לרקמת החיבור שבינהם להתרחב. ולאחר הלידה, אם רוצים ששרירי הבטן יחזרו למקום, יש לעטוף מעין מחוך, שמקרב את שרירי הבטן ומאפשר להתכווצות רקמת החיבור בחזרה למימדיה המקוריים.

יש כאן לינק המתייחס לכך, ומעניין לדעת אם מישהי ניסתה ולשתף מידע. תודה ודש לניצן לן (עוד עושה סנפלינק?... ) על הצפת הנושא. ואולי זה שוה שירשור חדש...?...

https://mom.com/baby/202232-i-tried-pos ... d-you-know