הכנה למשבר העולמי

אנונימי

_{דף זה אוחד עם הדפים: העולם השתגע ו-משבר עולמי ואני}

~ראו גם: מדור אקולוגיה / מדור כסף עבודה / מדור משברים גלובליים
כלכלה עיונית / משבר הנפט ואנחנו / משבר המזון בעולם / המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו / משבר המים בעולם / המשבר הפיננסי / ישמעאל בראי המשבר הפיננסי / סדרת ישמעאל~

הדף הזה מיועד לכל אלה שחושבים (כמוני) שאנחנו נמצאים בתחילת משבר עולמי ארוך, שהמשבר הכלכלי הוא החלק הראשון שלו, ורוצים לחשוב יחד איך להתכונן להמשך המשבר.
למרות שמעניין גם לחשוב אם בכלל יהיה משבר ועד כמה הוא יהיה עמוק וארוך, אני מבקשת להשאיר את השאלות האלה לדף המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו, כדי שהדף הנוכחי יוכל לשמש את אלה שרוצים לדבר על הצד הפרקטי.

זה התחיל מדיון בין חברות, ורצינו לצרף אליו עוד אנשים אז אני מעתיקה הנה את הקטעים הרלוונטיים. (ערכתי את רוב השמות וחלק מההודעות, מקווה שזה לא פוגע יותר מדי ברצף הקריאה.)

מזמינה את כולם להצטרף לדיון,
יונת.

{הועבר מהדף העולם השתגע:}

אתמול פתאום נחתה עלי ההכרה שהחיים על כדור הארץ לעולם לא ישובו להיות כשהיו, לפחות לא בתקופת חיי. נבהלתי נורא. צפיתי בתוכנית על פגעי מזג האויר ב- national geographic והמסקנה היתה, שכדור הארץ נכנס לתקופה סוערת שלו ואין לנו מה לעשות. לא שחידשו לי משהו, אבל כשפתאום רואים מול העיניים את התוצאות של ההתחממות הגלובלית- וזה היה מבעית. כמו נמלים קטנות אנחנו ניצבים מול איתני הטבע, ומנסים "לירות בו בחזרה" בכלים מגוחכים שרק יגרמו לנו לעוד יותר צרות (הראו שם כלי ליצירת רעידות אדמה קטנות שמיועדות לשחרור לחצים ממרכז כדו"הא שהם חוששים להשתמש בו, כי אולי תיווצר תגובת שרשרת של רעידות ענק). מה שעוד יותר הפחיד אותי היה שרק עכשיו "גילו שהלוחות הטקטוניים משפיעים זה על זה" ושרעידה במקום אחד אולי (?!) משפיעה על רעידות במקומות אחרים... ואני רוצה לצעוק: איך????? איך עד עכשיו לא ראיתם שמדובר בישות אחת, בגוף אחד, בכדור אחד..?! אך אתם לא מצליחים לראות שמה שקורה כאן בהכרח ישפיע על מה שקורה בצד אחר של היבשת, של העולם שלנו. רוצה ללחוש להם אנחנו מחוברים.
בזאת גם אבד לי האמון ב"מדעני מזג אויר" וכעת ברור לי שאין מי שיציל אותנו ברגע האחרון כמו בסרטים..... הקרחונים נמסים, הערים יוצפו, כרוניקה של אסונות ידועים מראש, אבל אף אחד לא זז.
אה, קוריוז מהסרט שראיתי אתמול (נוצר לפני חודשים ספורים): דיברו במשך רבע שעה על הסכנות שאורבות לניו אורלינס ועל כך שלפי מדידות בוץ (?!) אמור היה להיות שם הוריקן במאה שנה האחרונות, והמזל משחק להם שעוד לא היה.היתה הדמיה של המים שוטפים את רחובות ניו אורלינס. והיה מהנדס שעומד על הסכר ומסמן עם היד שלו לגובה הראש "עד לכאן יגיעו המים כתוצאה מהוריקן של מעל דרגה 3 ואז תהיה לנו בעיה". המהנדס דווקא חשב על פתרון אחר אבל לא יישמו אותו כנראה. מצמרר.

אני לא מצליחה להבין "מה הלאה" ומה עוד אפשר לעשות, אם בכלל. ואיך אפשר להשלים עם זה שב-50 שנה הקרובות תהיה עלייה של 5 מעלות, ואינספור אסונות טבע וכנראה שהעולם לא יהיה אותו עולם. איך חיים עם זה? איך אני מסתכלת לילד שלי בעיניים? בבת אחת אבדה תחושת הבטחון (שהיתה כנראה לאנשים שחיו כאן לפני 100 שנה ויותר) ששום דבר שהם יעשו לא באמת ישנה. we matter, ואיזו דרך מבעסת לגלות את זה.
כבר לא מספיק להשתדל "כמיטב יכולתי" להזיק לסביבה כמה שפחות, לכדור הארץ באמת יש חיים משל עצמו ולא כמשל וצריך לעשות משהו דרסטי. לא מספיק שאני יחסית משתדלת. את כדור הארץ זה לא מעניין. צריך שהעולם יפעל כגוף אחד להפסיק את המפעלים שמזהמים למשל, או שיקבע שמפסיקים להשתמש במכוניות (אפילו יום בשבוע זו התחלה טובה) אבל מה הסיכוי שזה יקרה? זה נשמע הזוי מדי לרוב האנשים. תשאל מישהו שיש לו מכונית "מה דעתך להגיע יום בשבוע לעבודה באוטובוסים או ללכת ברגל 5 ק"מ כדי שהעולם ישוב להיות המקום היציב והבטוח שהיה?" והמישהו מיד ישיב שהעולם מצידו יכול ללכת בעוד 50 שנה, העיקר שיהיה לו עכשיו נוח להגיע לעבודה.

אני היחידה שמבועתת ככה? מה אתם עושים עם התחושה הזו שאולי יש לכם שסוף העולם כפי שאנו מכירים אותו קרב ובא?

דפנה,
אני מרגישה כמוך..

לדעתי לא העולם השתגע, זו רק התרבות שלנו שהשתגעה P-:

מחשבות דומות שעברו לי בראש,
מפחיד ומייאש...
אבל במקום כלשהו אני מאמינה שהטבע שואף לאיזון גם בתוך חוסר האיזון.
וזה מרגיע אותי

וגם שינוי עולמי

ואו, איזה קישור מעניין. קצת מרגיע לדעת שיש בעלי מקצוע שחושבים על פתרונות מגורים למצב העולמי החדש ושגם מצאו כאלה.
למעשה, נראה לי שכל מי שבונה היום צריך לקחת בחשבון שכנראה יהיו רעידות אדמה באזורנו, מעניין אם הקבלנים באמת לוקחים את האפשרות הזו ברצינות.

יונת, איך לא שמת קישור ל{{}}סדרת ישמעאל?
זה אמנם לא אקמול מיידי (לוקח זמן לקרוא ולהפנים), אבל למי שמודאג כל-כך ממצב העולם - זה ספר חובה.
ויש גם אנשים (גם בארץ) שמנסים לעשות משהו. ראו פה

וגם יש את שומרי הגן שעוסקים באקולוגיה הוליסטית
ממש בגדול הארגון מלמד אותנו להתייחס לאדמה ולטבע בכבוד לא מתוך ידע אינטלקטואלי אלא מתוך חוויה של התחברות לרוח הנמצאת בכל מקום ביקום. החיבור נעשה על ידי חידוד ההתבוננות בטבע ולימוד מיומנויות עתיקות ששימשו ועדיין משמשות אנשים החיים בתרבויות אדמה כמו הדקלת אש (ללא גפרורים) ובניית מחסה.
הארגון עורך מידי פעם סדנאות מבוא, אני ממליצה עליהן מכל הלב.

בנוסף לשומרי הגן אפשר כמוכן לעסוק בפרמקלצ'ר או להיות פעילים בהקמה של חוות אקולוגיות (למשל החווה האקולוגית במודיעין).

דפנה גם אני הייתי ועדיין מבועתת מהנזק שהתרבות המערבית גרמה לעולם, אבל להיות מבועתים ולהכנס לפחד לא יעזור לאף אחד. על כן אני מאמינה שאם כל אדם ינסה לעשות כמיטב יכולתו ויתן דוגמא אישית לחבריו ומשפחתו הפרדיגמה של הצרכנות הקפיטליסטית תשתנה. מסתבר שרוב האנשים יודעים על תרחישים מפחידים אך זה לא גורם להם לכלום פרט לפחד או להכחשה, לכן אלו שלא מכחישים ויש להם תודעה סביבתית מפותחת חייבים לעשות כמה שיותר על מנת לשנות את המצב. אבל מניסיון אישי כל פעילות למען הסביבה צריכה להיות הוליסטית ולהתייחס גם לנפש ולגוף ולא רק לידע על אסונות אפשריים או כמאבק נגד הפיתוח. עסקתי שנים בהדרכת טיולים וראיתי שכל ניסיון לחבב על אנשים את הטבע לא ישים בשיטה של מדריך שנואם לקבוצה על היופי שבטבע, אנשים יפתחו מודעות סביבתית רק אם יחווו את הטבע באופן בלתי ישיר בעצמם.

משבר הנפט, משבר המזון, מפולת האשראי, שינויי אקלים, מינים שנכחדים, מגיפות - מה עוד?

אני קוראת וקוראת, מדלגת בין קישור למאמר לבלוג להמלצה על ספר והמחשבות על כל זה מאד מפחידות.
כל פעם שיש עוד זעזוע, כמו הזעזועים שמבשרים רעידת אדמה ( שלא תמיד מגיעה או לאו דוקא על ידי) אני שוקעת בים של אינפורמציה, ומתכננת אלף תוכניות לשעת חירום.
כבר כמעט אוטומטית מסננת החוצה הרבה ממה שאומרים כל אלה שלא מדברים על השורה העליונה
שאומרים שזה זמני, ומקומי, ותוך כמה חודשים ואם הממשלה... כי או שהם משקרים או שהם לא יודעים. בעיני.

ואז אני מתהלכת ישנה יושבת קוראת מבשלת מתעמלת מדברת וכל הזמן בראש רצות כתוביות ש"מה כל זה שווה? מתחת לרגלי הר געש מתקרב לפרוץ וחיינו וחיי יקירנו, יגיעו לקיצם ביסורים, מה יהיה על הילדים שלי, אוי ואבוי אוי ואבוי אוי ואבוי"
הרגשה כבדה כבדה מאד.

האמת, אחרי כמה ימים היא עוברת.
בעצם, אחרי שקראתי על משבר הנפט+++ עברו שבועות וחודשים עד ש..שכחתי. פשוט שכחתי. נרגעתי. שמתי לב שאני לא חושבת על זה כל הזמן.
שדברים אחרים מעסיקים אותי לגמרי. ואני כבר פחות מסננת ואומרת לעצמי - כלום עוד לא נגע בי באמת. חיי לא השתנו וכבר חלפה שנה מאז.

ואז בא עוד בום. והלב - שרוצה להאמין לפרופסורים המרגיעים - שוקע מחדש.

מה אני רוצה
אני קוראת הרבה הצעות מעשיות - מה לעשות (לגדל ירקות, לבנות סירה, לחפור מקלט אטומי, לקנות ספר, לצרוך פחות, לאכול אחרת, לקנות נשק, להקים ועדות חרום - כל מיני. המון. אנשים חושבים על זה ברצינות גדולה) וכל ההצעות שקראתי או רובן מדכאות עוד יותר.
כי רובן מבוססות על זה שאדם לאדם זאב. נקודה. וזה גם מה שמפחיד אותי. זו התמונה שאני רואה בעיני רוחי כל הזמן - לא רק מחסור אלא מלחמת כל בכל. איש בשכנו, חבר בחברו. כמובן בין מדינות. וזה קשה לי ביותר. מאד. הפחד הזה מאנשים אחרים.
ואני לא יודעת עד כמה ואם יש עוד שותפים לי במחשבה האוטומטית הזו. ואולי יש אנשים שלא. או אנשים שיכולים להציע מחשבה אחרת. זוית ראיה אחרת.
או כלים מחשבתיים-רגשיים חדשים.
אולי ככה גדלנו וזה מה שלימדו אותנו ועם זה אנחנו ניגשים גם למשבר התורן. אולי בשעת צרה דוקא אדם לאדם חבר? תומך? משתף? חולק? מוותר?
כאילו מה? עד עכשיו לא הייה משבר נפט ומזון ואקלים- אז כל ישראל היו חברים? והעולם כולו סחבק?

אשמח מאד אם תצטרפו לשיחה הזו.
<כל כך ל אופייני לי לכתוב ככה שכבר רבע שעה אני עם האצבע מרחפת מעל ה - CLOSE. אולי אומץ לב זה הצעד הראשון>

ובנוסף, מחרתיים יום השואה. דכאון המחץ, מאד מזדהה איתך.

וכל ההצעות שקראתי או רובן מדכאות עוד יותר
מה מדכא בלגדל ירקות?
בי זה הכניס רוח חיים חדשה

_אולי ככה גדלנו וזה מה שלימדו אותנו ועם זה אנחנו ניגשים גם למשבר התורן. אולי בשעת צרה דוקא אדם לאדם חבר? תומך? משתף? חולק? מוותר?
כאילו מה? עד עכשיו לא הייה משבר נפט ומזון ואקלים- אז כל ישראל היו חברים? והעולם כולו סחבק?_
בהחלט אשמח לפתח יחדיו את הנושא הזה
(בעיקר לכיוון הבונה והחיובי של מה לעשות, ולא לכיוון של להתלונן על זה שאדם לאדם זאב. בלי לטעון חס וחלילה שהכיוון הזה פסול או לא ראוי)

דגנית - הוצאת לי את המילים מהמקלדת. גם אני גם אני גם אני.

האמת - שלצערי בגלל שאני מרגישה בדיוק כמוך, סך הפעילות שלי גם הוא מסתכם בצמצום וחיסכון של המשפחה שלי, תכנון תוכניות לשעת חירום ודאגת יתר.
אני אישית לא אסרטיבית מספיק בשביל להצטרף לארגונים ירוקים, להפגין או לעמוד בפינת רחוב ולשכנע אנשים להקשיב לי(מאוד מביך אותי לצערי).
ואני חושבת שזו הבעיה של הרבה אנשים, לפחות בחוג הקרוב אליי, שהייתי מעיזה להגיד שהוא די מייצג - אנחנו רוצים שיגידו לנו מה לעשות. איפה להיות. נגד מה להפגין.
כשיש לדוגמה הפגנות ענק שמאורגנות היטב, אפשר למצוא שם רוב של אנשים שלא הולכים להפגנות בדרך כלל.

אבל כמו שהסברת (מאוד יפה ד"א), צריך לחשוב ברמה המדינית והעולמית. זה הקושי.

גם בהקשר לדף משבר המזון בעולם
יש סרט מעניין ביותר שנקרא כוחה של קהילה - איך קובה שרדה את משבר הנפט
סיפור הישרדותם הכלכלית הבלתי אפשרית של תושבי קובה, לאחר שמדינתם איבדה יותר ממחצית מקורות יבוא הנפט שלה עם נפילת בריה"מ ב-1990. הקובנים עברו בהדרגה מתעסוקה בחוות גדולות ובמפעלים התלויים בנפט, לחוות קטנות ומשפחתיות ולגינון עירוני. בכך הפכה קובה מחברה מתועשת אינטנסיווית לקהילה בת קיימא.

_מה מדכא בלגדל ירקות?
בי זה הכניס רוח חיים חדשה_
צודק אורי. בגלל זה אמרתי שרוב. גינה - גם אני מנסה וזה מאד קשה בנתיים - באמת נותנת הרגשה טובה. הרגשה של יצירה ולא הרס ושהשפע והחיים בידיים שלי. ואם אין לי גינה, אפשר לקרוא על גינות

ואני שוב מדגישה שאולי זה מה שאני קוראת/מפרשת/זוכרת - את תסריטי האימה.

צריך לחשוב ברמה המדינית והעולמית.
פידג'ט - אני שואלת את עצמי עד כמה האנשים שמנתחים את המצב ומציגים את העתיד השחור, לא נסחפים באיזה הרגל קמאי כזה, בכל מיני תורות שכולנו ינקנו: מהדתות, מההורים, מהעבר - שכל זה יגמר בבכי?
ואני בשום אופן לא מקטינה את נסיון העבר ומתחי ההווה ויצר האדם מנעוריו - רק שברוך השם, מצורת החשיבה הזו יש לי מספיק.

אני מבינה מה את אומרת.
בגלל זה הפסקתי לראות את התוכניות בערוץ שמונה - כוכב שביט קטלני, סופר-מגה-צונאמי, סופר-מגה-הוריקן וכאלו

אבל אני עדיין חושבת שבלי קשר לראיית העתיד בשחור ואיזושהיא הגזמה בהיקף האסון- הפיתרון הוא כן ברמה המדינית אם לא העולמית .
לדעתי, ואני מדגישה כמובן לדעתי, הגענו למצב שהוא הרבה מעבר לצמצום פרטי של כל אחד מאיתנו. וכמו שכתבו בדף עלות החיים באופן טבעי, האסטרטגיה של אלטרואיזם והקרבת הנוחות של הפרט יכולה ואף תתבטל כשיבוא פרט שאינו אלטרואיסטי. ובעולם של כמעט 7 מיליארד די בטוח שיבוא...
אז זה נחמד מאוד לגדל לבד, ולחסוך במים, ועוד דברים שאפשר לעשות, אבל כשמשפחה עשירה בקיסריה ממלאת את בריכת השחייה שלהם בזמן שאני מדיחה מים מהאמבטיה בשירותים, זה קצת גורם לתהות - מה הטעם?

מזדהה!

דגנית, הזכרת לי את השיר wa]הזה lkpBVkXU[/po]

דגנית,

דגנית, ניסחת בדיוק את המקום שגם אני בו. תודה.
בהבדל אחד: אני משוכנעת שהפתרונות המעשיים היחידים כוללים שיתוף פעולה ולא 'אדם-לאדם-זאב'. ומדובר בשיתוף פעולה בכל הרמות: ברמה האישית עם השכנים ועם החברים הרחוקים מבאופן, ברמת היישוב או השכונה, ברמת העיר או האזור, ברמת המדינה, וגם שיתוף פעולה בינלאומי. זה פשוט גדול מדי לאדם בודד או משפחה בודדת.

מעניין שהמחשבות האלה התגברו אצלי (וגם אצלך?) לכבוד יום השואה. כי יש קשר.
אני חושבת על סבא שלי שיצא מגרמניה בזמן. עוד לפני שנאצים עלו בכלל לשלטון. הרבה לפני כל החוקים נגד היהודים. הוא עזב הכל, הפסיק את הלימודים באמצע בי"ס, הלך ללמוד בהכשרה חקלאית כדי לקבל ויזה לפלשתינה, ועלה ארצה. כששאלתי אותו למה הוא עשה את זה, הוא אמר: 'כל מי שהיו לו עיניים בראש ראה שאין ליהודים מה לחפש בגרמניה.' ולמרות זאת, הרי רוב האנשים לא ראו את זה...
אני מרגישה ככה עכשיו, שכל מי שיש לו עיניים בראש רואה שאין לנו מה להמשיך לחיות כמו היום. רק שהיום אנחנו כבר נמצאים בישראל ואני די בטוחה שאין יותר לאן לברוח.

אז מה כן? ואיך לעזאזל עושים את זה עם ילדים קטנים ומשכנתא?
אני יודעת שבתנועת ה-transition towns הצעד הראשון הוא למצוא עוד אנשים ולעבוד איתם יחד על מה לעשות. אחרי עוד כמה צעדים, מגיעים לשלב שבו מקימים קבוצות עבודה בנושאים ספציפיים (למשל מים, אנרגיה, אוכל, חינוך).
אולי זה מה שצריך לעשות -- קודם לגייס (כאן?) קבוצה של אנשים שיהיו מחוייבים לנושא. לעבוד על זה יחד.

מחשבות מפוזרות:

במבי - אני בעולם השלישי אז את השיר עצמו לא הצלחתי להוריד אבל קראתי את המילים. ואני אשמח אם תסבירי לי איך זה מזכיר לך את מה שכתבתי.
להציל את העולם אני מבינה אבל אחר כך זה הופך קצרני כזה (מודה שיש לי בעייה בלהבין שירה. לפעמים).
חוץ מזה, אולי ככה תצטרפי לדיון ותעשירי אותו?

יונת אני מסכימה איתך בקשר למעשיות של הפתרונות המשותפים, השיתופיים. אני מסכימה. אבל שכחתי איך מתחילים...

חשבתי בנתיים שבעצם לא חשבתי על הסוף כשאמרתי שזה עוד לא הגיע אלי
אני חייה באפריקה ורואה חדשות ? Need I say More

אולי זהו סוד "קיסמה" של הטלויזיה - זה ממש בתוך הסלון אבל הופה! לחצנו על הכפתור וזה נעלם.

אני חושבת שכמו שיש זיהום אויר, מיים, אדמה - יש לי זיהום נשמה, נניח.
וזה כולל - פחד, חוסר אמון באנשים - במיוחד במצבי משבר
חוסר אמונה ביכולת שלי לעשות שינוי, להשפיע
פחד מהעתיד.
פחד משינוי
אני מושפעת בקלות מסיפורי הצלחה, מקול ההמון, מאמצעי התיקשורת - אני מרגישה שיש חכמים ומוכשרים ממני לעשות את הדבר הנכון
מפחדת לטעות ולגרום נזק
יום השואה - בגלל שאני בחו"ל, הרבה אירועים יהודים/ישראלים צצים באופן פתאומי 0-: גם ליום השואה ממש שמתי לב ביום עצמו, בואינט.

איך זה מזכיר לך את מה שכתבתי.

זה פשוט קפץ לי לראש. לא המילים as is, אלא הנושא. אני אוהבת את השיר הזה. וחוץ מזה, אני חושבת שלאנני לנוקס יש קול מדהים ושהיא אישה נורא נורא יפה. אז רציתי לצ'פר אותך במשהו נעים בנושא המדובר...אגב, לא צריך להוריד, אלא פשוט ללחוץ על הלינק - זה אמור להתנגן דרך יו-טיוב.

חוץ מזה, אולי ככה תצטרפי לדיון ותעשירי אותו?

כן, יש הרבה מה לכתוב. בינתיים

זה אמור להתנגן דרך יו-טיוב.
לזה התכוונתי וזה מה שלא קורה.
תודה. אכן אנני לנוקס מה שאמרת.
ונזכרתי גם להודות על החיבוקים. כי לא עשיתי את זה קודם והם חשובים.
עכשיו יותר מתמיד

עוד משהו על יום השואה
הסבא הזה שברח בזמן מגרמניה
רוב האנשים לא ראו את זה.
או שהם ראו וחשבו שהם לא יכולים לעשות משהו נגד זה או שהם ניסו וזה לא הצליח - למשל עברו להולנד.. או הגיעו לארץ ומתו מקדחת, או בדידות.
וכל אחד אולי ראה משהו אחר בזמן אחר
וחלק היו ילדים או זקנים או חולים מידי או עשירים מידי או דתיים מידי
ובסופו של דבר זה נכון - רוב האנשם לא ראו את מה שהוא ראה.

לאחד עם המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו ?

לאחד עם המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו ?
כן, ואת שניהם עם משבר המזון בעולם ולקרוא להכל משבר עולמי ואני. זו הצעתי.

שוב עברתי על דברי הפתיחה של הדף, ואני תוהה לגבי אפשרות לגוונים שונים בסך הדיון הרחב הזה על המשבר:
מתקיים דיון ששואף להיות עיוני על תפיסות כלכליות ועקרונות יסוד.
(אולי יתקיים) דף שעוקב אחרי זליגת המשבר גם לישראל.
ובדף הזה, יש אולי ניסיון להתמקד בתחושות של האדם הבודד אל מול הצונאמי המתרגש עליו.
ויש את דף הנפט ודף המזון, שם מדובר גם על המים.

אז איפה חותכים ואיפה מאחדים?
במידה ואנו אכן על סיפו של משבר גם בארץ, יהיה מקום גם ל{{}}המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו ו{{}}משבר עולמי ואני.
אז ניתן להם קצת זמן? עצם קיומם יכול להביא אותנו לחשוב במספר רבדים. אני כבר מתרגל את זה

עוד כמה מחשבות לפני השינה:
מה הקשר בין משבר כלכלי או משבר (נפט, מזון, מים...) לחיים שלנו?

מחסור במים עליית מחירם ייבוש גינות ומדשאות + עליית מחיר תוצרים חקלאיים.
מחסור בנפט ייקור של כל מה שאנו מודעים לו או לא ולגבי שאר ההשלכות - משבר הנפט ואנחנו.
מחסור במזון דיאטה .
מחסור באשראי לנו כציבור אין כסף כדי לצרוך מעבר לאורח חיים בפשטות.

מכאן, תמשיכו.

למה בדיוק כדאי להתכונן?

אז ברור שיש תסריטים שהם אפשריים ובכלל אין מה להתכונן אליהם _{(טוב, לי ברור כרגע, אבל גם ברור שמישהו יכול לחלוק על האקסיומה הזו, תפדלו)}.
למשל - אם הנפט עולה כל-כך הרבה וכל-כך מהר שאין חלופות בכלל, ארה"ב נחלשת מאוד והשכנים שלנו (להם יש עדיין נפט, גם אם יקר) עולים עלינו. _{(אני מקצרת)}

אבל, יש דברים שאפשר להתכונן אליהם - החל מהגעתו של המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי למשק הישראלי ותכנון ל"איך מורידים את הראש במשבר כלכלי של שנתיים" ועד ...

אז הרעיון הכללי הוא להסתכל מסביבנו ולחשוב -

מה אנחנו מקצצים אם אין לנו עודפים של כסף? (מה העודפים שלנו?)
מה אנחנו חייבים כדי לחיות? (למה חייבים לדאוג? מה חייבים לשמור שיהיה בכל מחיר? איך?)
מה עשוי להיעלם מעולמנו ללא תלות בנו? (כולל דברים שעשויים להתייקר עד שיהיו בלת-אפשריים להשגה) כאן למשל - הנפט, תרופות, מים, בטחון (צבא, משטרה), כל מה שעשוי מפלסטיק וניילון, כל מה שבא מתעשיה...
איך נערכים לחיים בלי אותם דברים? (למשל - קהילה)

תשובות של יונת מתוך המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו (2008-11-05T04:48):

אז כן, קודם כל מים. ומיד אחר כך אוכל ? מי שלא מגדל הכל לבד תלוי במלאי של החנות הקרובה.
אגב, אני לא חושבת שפתאום יעלם הדלק והחשמל, אבל אני כן חושבת שהם יתייקרו (או שאנחנו נהיה עניים יותר ויהיה קשה לנו לשלם) ושיהיו הפסקות חשמל ארוכות יותר וזמנים שקשה להשיג דלק.

מה עוד?
לשים לב לכל דבר שאנחנו קונים ממישהו שהוא לא שכן שלנו, כי אז סביר שזה משהו שתלוי בחשמל ודלק גם לייצור וגם לשיווק. למשל:

בגדים ובדים ? לא חושבת שצריך לדעת להכין לבד, כי כבר יש כל כך הרבה. אבל כן חשוב לדעת לתקן ולהתאים.
כלי עבודה ? כנ"ל.
תחבורה ? כל כלי הרכב שאנחנו משתמשים בהם תלויים בתשתית של מסחר בינלאומי, אפילו אופניים. אני לא חושבת שהמסחר הבינלאומי יעלם, אבל כן שהוא יצטמצם, לכן חשוב להיות מסוגלים לתקן כלי רכב ולמצוא חלפים.
אגב, עוד לפני שמתחילים לתקן, כדאי להתחיל לחשוב על לשתף: להשתתף כמה אנשים על רכב אחד (או הרבה אנשים על מספר קטן של מכוניות). זו דרך פשוטה לחסוך במשאבים.

תרופות ? זה אחד הדברים המטרידים, מה יקרה אם פתאום תהיה חסרה איזושהי תרופה שאנשים תלויים בה. אני חושבת שמי שמשתמש בתרופות באופן קבוע הוא הכי פגיע, וחשוב שיברר איך לצמצם או להשתחרר מהתלות בתרופה, או איך למצוא לה תחליף שאפשר להכין לבד.
אני חושבת שגם תרופות הולכות להתייקר, ולכן כדאי לדעת להכין מחומרים זמינים תרופות למחלות נפוצות (דברים כמו שמן זית ושום, צמחי מרפא מקומיים).

מה עוד?

אוי, איך שכחתי: בטחון. אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

יונת, תודה!

אני חושבת שצריך להשקיע בהכנות בארבעה תחומים, לפי סדר החשיבות הבא:

הגוף -- הגוף יצטרך לתפקד גם בתנאים יותר קשים מאלה שיש עכשיו, וכדאי שהיה עמיד מספיק. זה אומר שכדאי לטפל עכשיו בכל מה שאפשר (חורים בשיניים, בעיות גב, כושר כללי) ולצמצם את התלות הבריאותית שלנו בתפקוד של המערכות הקיימות (בעיקר להשתחרר מתלות קבועה בתרופות, כולל ויטמינים, נוגדי דיכאון, משככי כאבים, אנטי-היסטמינים, הורמונים, וכל דבר אחר שיפריע לנו אם לא יהיה זמין כל הזמן).

השכל -- מה שאנחנו יודעים יוכל לעזור לנו בכל מקום שנהיה ובכל מצב שנמצא את עצמנו. לכן כדאי ללמוד כמה שיותר דברים שיוכלו לעזור לנו. דוגמאות: ריפוי low-tech מכל הסוגים, לתקן וליצור דברים (מכונאות, חקלאות, תפירה, שימור מזון), שפות זרות (פשע שאנחנו לא מדברות ערבית לדעתי). אני לא חושבת שכל אחד צריך לדעת הכל, אלא שכל דבר כזה שנדע יוכל לעזור לנו ולאנשים שאיתנו.

אנשים -- קשרים עם אנשים אחרים יכולים להיות קש הצלה לפעמים. סבתא שלי הצליחה לעלות ארצה ברגע האחרון ממש בזכות חבר של אבא שלה שבמקרה היה במקום המתאים והגניב אותה, למרות שזה סיכן אותו. שיתוף פעולה בין שכנים משפר את הסיכויים של כולם, עזרה של קרובים וחברים שגרים רחוק יכולה לתת מקום נחיתה בזמני משבר. קשרים חברתיים זה לא מותרות אלא תשתית בסיסית לחיים. צריך לטפח אותם ולהשקיע בהם.

דברים -- ברור לי שיש דברים שיכולים לעזור, כמו גינה מניבה או בית אקלימי או תאים פוטו-וולטאיים או מטחנה ידנית או מכונת תפירה של זינגר או גופיות ארוכות וגטקעס. הבעיה עם דברים היא שבמשבר אפשר בקלות לאבד אותם. נכון שלא תמיד: ההורים של אבא שלי הביאו איתם מגרמניה המון דברים שיש לנו עד היום, אבל אמא של אמא שלי באה בקושי עם הבגדים שלבשה. אז כן, אני כן מעדיפה שיהיו לי דברים שיעזרו בשעת משבר, אבל אני חושבת שזה לא צריך להיות בעדיפות הראשונה.

אגב, את בעצם נמצאת בצומת חברתית, נכון? את בקשר עם המון אנשים, שאחוז גדול מהם (יחסית לחברה מסביב) בטח מודעים למה שמתחיל לקרות. אז יכול להיות שהדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לעזור להם למצוא זה את זה ולתמוך בהתארגנויות אם מישהו מהם הוא מהטיפוסים המארגנים.

כן.
אני מתחילה ממש עכשו.
אני מחפשת שותפים.
וגם - מסגלת לעצמי התנהגויות של טיפוסים מארגנים.
לכן מאוד חשוב לי לנסות ולהבין מהם הדברים שאני יכולה לעשות. מה כדאי לעשות. את מי ואיך כדאי לארגן.

מעבר לכלים להתמודדותעם המשבר, יש גם את האתגרים הרגילים -

לא חושבים כמוני (מי אמר רואי שחורות?).
אני צריכה לשכנע
לאנשים יש את החיים שלהם וחשוב להם יותר למצוא מקום שמתאים להם עכשו מאשר להתחיל לתחזק איתי קהילה ל"אם" ו"כאשר"
חושבים שאני בולדוזר ומפחדים שאני אדרוס את מה שהם רוצים או את העצמיות שלהם

...

אם את מסוגלת להיות מארגנת אז יש דברים הרבה יותר טובים לעשות!
הנה התחלה: http://www.transitiontowns.org
בגדול, הרעיון זה לכנס לפגישה את כל האנשים שרוצים לעשות משהו, ואז להתחיל לעשות ביחד. ככה אחד יכול לארגן, שני לשכנע, שלישי לחקור, רביעי ללמד, חמישי לבנות, ושישי להפעיל לחץ פוליטי.

Just in case you were under the impression that Transition is a process defined by people who have all the answers, you need to be aware of a key fact:
We truly don't know if this will work. Transition is a social experiment on a massive scale.

D-:

מהקישור של יונת.

רציתי להגיד משהו לעניין רואי השחורות. זה משהו שנורא מציק לי. כי בן זוגי חושב שאני רואת שחורות. בעוד שאני חושבת שהוא רואה-ורודות.
אני לא חושבת שאני רואה רק תסריטים שחורים. ממש לא. אני לוקחת בחשבון שיש אפשרות ריאלית שמשהו כמו זה יקרה. בייחוד שהניתוחים ממש לוגיים/רציונליים ולא רגשניים/רוחניים כמו שהוא חושב. הוא מסרב לקרוא אותם! (ו{{}}אני רגשנית?) אני חושבת שמשהו בחוסר היכולת להתייחס לאפשרות הזאת ברצינות ולנתח אותה, או לחילופין לקטול אותה שוב ושוב באותם כלים, על אף שיש ראיות שנכונותם ההיסטורית/הכלכלית/המדינית מפוקפקת, מפריע לי באופן אישי להתקדם בדיון.

בן זוגי חושב שאני רואת שחורות. בעוד שאני חושבת שהוא רואה-ורודות.
תראי, לשמוע את התחזיות של אנשים כמונו זה פשוט לא נעים. כבר כל כך הרבה פעמים הבאתי נשים לדמעות וגברים להכחשה. זה תגובה טבעית ומובנת. גם לי עדיין יש אותה לפעמים.

אני חושבת שאצל גברים במיוחד עדיף לדבר על דברים לעשות, בעיקר דברים שהם באופן ברור אפשריים. זאת אומרת, לא ברמה של לעבור ארץ ולקבץ קהילה, אלא ברמה של משהו שאפשר לעשות בשבוע הקרוב. אצל הרבה גברים העולם נחלק לשני סוגי דברים: אלה שאני יכול לעשות, ואלה שהם חסרי חשיבות או רעים.

מה עושים עם ה וגברים להכחשה ?
יש גברים שהבאת להם את המידע הזה לראשונה ולא הגיעו לכדי הכחשה?
אני לגמרי MATCH אליו ברמת הטיעון, אבל לפעמים אני מתעצבנת קודם, אז לטובת העניין אני פשוט לא ממשיכה אם אני מרגישה שאני מתרגזת או נהיית לא רציונאלית.
שלשום למשל היתה לנו שיחה מעניינת ממש על כל עניין נביאי הזעם. שהוא אומר (בצדק) שזה שמישהו ניבא משהו נורא, לא אומר שצריך להקשיב לכל דבר איום אחר שהוא אומר, ואני אומרת שתלוי מה הוא ניבא ומה הוא אומר עכשיו.
אם הוא מדבר בכלים לוגיים, הגיוניים, מראה תהליך, יכול לצפות צעדים בתוך התהליך, אז אוטומטית לפסול אותו רק בגלל שהוא כבר צפה משהו רע, זה לא אחראי והגיוני.
(זה גם לא רציונאלי ולא ברור בעיניי. אבל את זה לא אמרתי.)

יש גברים שהבאת להם את המידע הזה לראשונה ולא הגיעו לכדי הכחשה?
כן, מעטים. פעמיים הרציתי לותיקי קיבוצים כאן באזור וכמה מהותיקים קלטו את זה לגמרי. אבל אני חושדת שאלה אנשים שכבר מקודם היו מודעים במידה מסוימת לדברים האלה, רק לא לעובדה שהנפט הוא הסדק הראשון במבנה שלא נצליח לסתום.

אני חושדת שאלה אנשים שכבר מקודם היו מודעים במידה מסוימת לדברים האלה, רק לא לעובדה שהנפט הוא הסדק הראשון במבנה שלא נצליח לסתום.
תהפכי את זה, בבקשה, ללפחות 50 מילים.

50? מאיפה אני אוציא לך 50?
בעיקר שאמרו את זה כל כך יפה לפני ב-Limits to Growth ובניתוחים היסטוריים של התמוטטות תרבויות. בגדול, התמוטטות היא בדרך כלל לא בגלל גורם אחד אלא בגלל שהמבנה התרבותי לא מסוגל יותר להתמודד עם לחצים ושינויים. זה כמו לוליין שמסוגל להחזיק באוויר 3 כדורים, או 5, או 10, אבל כשיש יותר מדי כדורים באוויר אז הוא יתבלבל ויפיל את כולם.

הרבה אנשים (יחסית, כן?) יודעים שהמבנה התרבותי שלנו חייב להתמוטט מתישהו. זה טיבם של מבנים כאלה. וחלק מרגישים שזה קרוב, אבל לא יודעים מה יהיה הדבר שישבור את המבנה ומתי זה יקרה. אלה שקולטים את מה שאני אומרת בלי בעיה הם בדרך כלל מהסוג הזה.

לגבי זה שהנפט יהיה הסדק שישבור את המבנה, ושזה קורה עכשיו, הריני להפנותך למצגת שלי ואם את רוצה הרחבות אז תעשי חיפושים על David Holmgren, Richard Heinberg, Howard Odum.

רציתי להגיד משהו לעניין רואי השחורות. זה משהו שנורא מציק לי. כי בן זוגי חושב שאני רואת שחורות. בעוד שאני חושבת שהוא רואה-ורודות.
לבן זוגי ההארה באה איזה יום בכביש 6, שביקשתי ממנו לדמיין רק את התהליך של הסבת כל רכב מהנעה בדלק להנעה אחרת. את התורים במוסכים, את מספר האנשים שצריך להכשיר, את הטכנולוגיה השונה שצריך לאמץ וכו' וכו' וזה רק פסיק קטנטן בכל מה שקשור לנפט וכבר זה בלתי אפשרי!
קלט. היום הוא מבין שהשאלה מתי תקרה ההתמוטטות ואיך ולא האם ואיפה.

אחד הכלים המשמעותיים לי זו הכנה נפשית.

רשימה של דברים שחשוב לי לדבר עליהם:

קהילה
כישורים נחוצים בעולם משתנה
התנהלות משפחתית במצב משברי
ניהול עסק במצב של משבר כלכלי

שאלות ואתגרים כרגע:

האם כדאי להתייעץ עם יועץ עסקי בנוגע לאופן המתאים להיערך מבחינה עסקית? או שאולי זה בזבוז כסף עבור עסק קטן.
איך אוספים אנשים לקהילה בלי להרתיע אותם מחדות החזון?

לגבי יועץ עסקי: יש יועצים מצוינים ויש גרועים. יועץ מצוין זה לא בזבוז בכלל.

לגבי איסוף אנשים: לדעתי הכי מציאותי זה להתחיל עם מי שכבר כאן. כן, זה אומר השכנים. אישית, אני עוד לא מסוגלת להפוך את הרעיון הזה לדברים מעשיים, כי אני טיפוס לא חברותי להחריד. אבל את מאלה שמדברים ויוצרים קשרים, אז זה צריך להיות אפשרי בשבילך.

לגבי מקום: אני נגד לעבור ולקבץ אנשים. אני לא מאמינה שזה יכול לעבוד בפרק זמן סביר (פחות מ-10-20 שנה). לדעתי עדיף לעבוד עם מה שיש, איפה שאנחנו עכשיו. מקסימום לעבור ממש עכשיו, רגע לפני שזה נהיה חירומי. אבל תזכרי שלמעבר יש עלות גדולה גם בכסף וגם במרץ וגם בהסתגלות, ואני חושבת שאם אין upside ברור וחד-משמעי אז עדיף לוותר על המעבר.

לא מסכימה. הנסיון שלי מראה לי שאני יכולה לעשות את זה יותר מהר. אני גם לא מתכוונת כל כך למשוך אנשים מרחוק, יותר ליצור מקום שיגודד אנשים מקרוב. מי שיבוא איתי מרחוק, הכי הכי כיף וטוב. אבל אני בהחלט מסתמכת על היכולת הזאת בחזון שלי.

אני חושבת שלא לעבור זה מותרות שאי אפשר להרשות לעצמנו.
למה אני קוראת לזה "מותרות"? כי זה איזה תפנוק שיש לנו, שמה שמוכר זה מה שטוב, שקשה לנו לוותר על המשפחה ועל החברים. אבל על הפינוק הזה ישלמו הילדים שלנו. כי אם עכשיו עוד אפשר לסדר להם ויזה לאיזו מדינה, מי יודע מה תהיה האטמוספירה בעוד 30 שנה? מי אמר שבכלל יהיה אפשר פיזית לעבור בין מדינות? (להזכירכן תעבורה היא צרכנית דלק כבדה ביותר) ומי בכלל אמר שאפשר יהיה לחיות בישראל בעוד שלושים שנים????
מה יהיה מצב המים? הטמפרטורה? השמש? החקלאות? האם אפשר יהיה לחיות במדבר הזה?

אני חושבת שישראל היא מקום בו קיום אנושי הוא לא בר קיימא.
בפרט לא עם המידבור המואץ. המקומות היחידים שיתנו צ'אנסים אמיתיים לדור הבא, הם אלה שעל הגבול של קר מדי. נגיד ונקובר, או איזורים בתורכיה... כרגע שופע שם, אולי טיפה'לה קריר, בהמשך יהיה שם בסדר. בישראל כבר כמעט ונגמרת האפשרות לקיום אנושי לא תלוי אנרגיה.
כבר עשורים שחייבים להוביל בה מים, יש בה פיצוץ אוכלוסין פרוע, בלי לבדוק נתונים, קשה לי להאמין שהיא בת קיימא מבחינה חקלאית, המשטר בה לא מאד יציב (תלוי למה קוראים יציב, כן? אבל יש לה נטיות לפאשיזם שיתחזקו ככל ש"הבעיה הדמוגרפית" (איכס) תחמיר לדעת אנשים מסויימים.) קצב ההתחממות בה לא סביר בכלל, והיא ממוקמת כל כך רע במקרה של סופעולם... ברר...

זו הסיבה שלדעתי ממש מותרות להשאר בישראל.

לפני שבכלל התחלתי לקרוא - דף חשוב ובדיוק בזמן! מודה שהעברתי את השבועיים האחרונים בדיוק במחשבות מהסוג הזה....

שתי סוגיות שתפסו אותי:
א. משפטים כמו חשוב להיות מסוגלים לתקן כלי רכב ולמצוא חלפים. - בעייתי. היום מייצרים מכוניות שממש לא מאפשרות את זה (בכוונה? אין לי מושג), ואני מניחה שזה נכון גם על חפצים אחרים. פעם יצרו אותם להאריך ימים וגם היה מי שידע איך מתקנים. היום הכל מיוצר בלי מחשבה לטווח ארוך, כי ממילא אנשים מעדיפים להחליף/לזרוק תוך זמן קצר, ודאי שלא מתקנים.
ב. לגבי ריפוי low-tech מכל הסוגים, לתקן וליצור דברים (מכונאות, חקלאות, תפירה, שימור מזון), שפות זרות. - יש למישהו הפניות למקורות לימוד? אולי באינטרנט?

ואגב, יונת, נורא ברור לי שאנשים מבוגרים (זקנים?) יותר יתחברו למה שאת אומרת, פשוט כי הם יותר קרובים לזמנים משבריים שהיו כדי לזכור שזה אפשרי, זו לא פנטזיה דיסטופית.

אני חושב שזה תלוי איך רואים את המשבר. הסטריה קצרה (נניח של חודשים) ואז מיתון ועוני למשך כמה שנים - משהו מקביל לשנות השפל בארה"ב, או קריסה מהירה של מדינות חסרות נפט (בטווח של חודשים), התמוטטות משטרים וגילויי אלימות נרחבים - משבר בסדר גודל של מלחמת העולם השניה.
אם זה יותר קרוב לשני, רואה בעיניים מעלה נקודה מצויינת. מי שיעז ויעזוב עכשיו יהיה כמו אלו שעזבו את גרמניה ב-33.

מקורות לימוד:

לרפואת צמחים יש את הספרים של נסים קריספיל, אבל נראה לי שגם בזה וגם בסוגים אחרים של ריפוי עדיף ללמוד ממישהו בשר ודם (לקחת קורסים).
מכונאות, תיקון מכשירים -- אולי במרכז לאקונומיה? או סתם להידבק למישהו שטוב בזה.
שימור מזון -- לשאול את הזקנים. ויש אחת שמעבירה קורסים באינטרנט בשימור מזון (וגם כותבת דברים מעניינים על המשבר).
חקלאות -- קורס פרמקלצ'ר, או פשוט להתחיל כמו בלוג עודד המגנן ואחר כך לשאול הלאה.

חקלאות זה לא ריאלי, בגלל סוגיות של שטח ומים. אני לוקחת את עצמי כדוגמה: יש לי גינה קטנטנה וכל מה שאני כבר מצליחה לגדל בה (וזה לא המון) עולה לי בהמון מים יקרים. אם לכל אחד היתה גינה, אפילו קטנטנה, כנראה לא היה מקום לכולנו לחיות כאן.
אה, אבל זה מזכיר לי - מים אפורים והסבתם לשימוש חוזר, ובכלל חסכון במים בסגנון המצור על ירושלים.

בסיטואציה משברית באמת, כמו שיונת כתבה - כשדברים כבר לא יוכלו לעזור, אז באמת כישורי לקטות יכולים לסייע (בסיטואציה משברית באמת גם האוכלוסיה תקטן משמעותית).

עוברת, יש גם פרמקלצ'ר עירוני -- או על חלקות ציבוריות או משותפות, או במכלים במרפסת. יש ערים (באפריקה, בקובה) שבהן חלק גדול מהמזון גדל בתחומי העיר עצמה.
יחד עם זה, יכול להיות שבשבילך זה לא הדבר המתאים להתחיל ממנו. נראה לי יותר חשוב לבחור מה כן אפשר לעשות מאשר לחשוב על כל הדברים שלא נעשה.

אפשר ללמוד ולמפות מיקום צמחי מרפא חיוניים בסביבות המגורים ובטבע. אני נרתמת לתחום הוראת רפואת צמחים מקומיים ויעוץ בתחום. אני מאמינה שניתן למצוא פתרון לרוב הבעיות הרפואיות משימוש נכון בצמחי מאכל ומרפא.
מפחידה אותי הנבואה של רואה בעיניים לגבי ישראל.

ואגב, יונת, זה הזמן להחזיר לאתר את הדפים של מגדלי התרנגולות....

אולי אני המשונה כאן, אבל באמת שלא נראה לי לעזוב את ביתי בגלל סיבות כאלו. אולי זה כי אני גרה בצפון הארץ ועד שהמידבור יגיע הנה... ואולי בגלל שאני לא מוצאת שזה "ביג דיל". מקסימום לא נשרוד ואחרים כן ישרדו. אפשר לחשוב כמה אני, כאינדודואל, חשובה. אני אעשה כאן את כל המאמצים לשרוד ואסתפק בכך.
<הדברים האלו נאמרים כהרהור לדבריה של רואה בעיניים >

נראה לי שהדבר הכי ראשוני לעשות הוא סוויץ' בראש. להתחיל לחשוב פשוט: מה הכרחי באמת, מה נדמה לנו שהכרחי ומה בגדר תשוקות ומאווים. את מה שבאמת הכרחי צריך ללמוד/לאגור/לתקן/לתרגל.
את מה שנדמה לנו כהכרחי, למשל מקלחת חמה, מיזוג אוויר- לנסות מדי פעם בלי. לתת לגוף ולנשמה להתרגל לכך.

עד שהמידבור יגיע הנה?
(את בונה על זה שגם המידבור יזדקק לדרכון בר תוקף בחדרה?

)

בתכל'ס אין לדעת מה יהיה בעניין המידבור כי יש כל מיני מודלים ויש להם תוצאות שונות. בכל מקרה, כרגע אנחנו מבזבים כמויות מים עצומות לכן יש לנו עוד הרבה מה לעשות לפני שמתחילים לפחד ממידבור ולא מבזבוז.

כרגע אנחנו מבזבים כמויות מים עצומות לכן יש לנו עוד הרבה מה לעשות לפני שמתחילים לפחד ממידבור ולא מבזבוז
נכון.
מתחת לדיבורים על מידבור פועלת כלכלה שלא מחשבת מים כגורם כלכלי.
אם יסגרו המים לכל מה שלא חיוני להישרדות - לא בטוח שעדיין לא יהיו מספיק מים. תידרש התארגנות, ובמיוחד משמעת קשוחה - אבל לאו דוקא חוסר במים לשתיה.

אני חושבת שמשהו בחוסר היכולת להתייחס לאפשרות הזאת ברצינות ולנתח אותה, או לחילופין לקטול אותה שוב ושוב באותם כלים, על אף שיש ראיות שנכונותם ההיסטורית/הכלכלית/המדינית מפוקפקת, מפריע לי באופן אישי להתקדם בדיון.

אפשר לשחק עם אנשים כאלה (גם אני קצת כזאת, קשה לי עם מידע כזה, אם כי אני לא פוסלת אותו בכלל. ויש לי בנזוג עם קו מחשבה דומה לזה שמוצג כאן בסגנון "סוף העולם" ואפוקליפסה) - אז אפשר לשחק איתם (ואיתי

) בתרגילי מחשבה. קראתי על דברים כאלה במדע - לדוגמא, מניחים הנחת יסוד: נניח שבני האדם מפסיקים להתקיים באופן פתאומי (זוהי הנחת היסוד שעליה מסכימים), מה יקרה לכדור הארץ עוד 10, 50, 100 שנים (זה כבר תרגיל המחשבה) . זה נורא מעניין, וכשזה מובא כתרגיל מחשבה, זה לא מעורר אותם רגשות שבאים מתוך פחד והדחקה. אנסה למצוא קישור למשחק הזה, זה מעניין.

הנה משהו מתייחס לתרגיל מחשבה שסיפרתי עליו. זה נורא מעניין, ובגלל שזה "פיקטיבי" (כל אחד יחליט עבור עצמו אם להוריד את המרכאות) יותר קל להתמודד עם זה ולפתוח ת'ראש לחשוב על הדברים האלה

האם קהילת באופן תחזיק מעמד במשבר כזה? האם יהיה לנו חשמל ואינטרנט?

אני חושבת שצריך להשקיע בהכנות בארבעה תחומים, לפי סדר החשיבות הבא

מסכימה, ועובדת על הכל. הייתי קובעת את סדר העדיפויות אחרת - קשרים קהילתיים חשובים בעיניי יותר מכמעט כל דבר אחר חוץ מ(אולי) מה שקראת לו "הגוף", כי זה מה שמאפשר להשיג כמעט כל דבר אחר ברשימה.

אז רשימה אישית:

יש מגורים בקהילה, ואנחנו מאד פעילים בה
השכל - מה שמאד חשוב לי כרגע זה לרכוש היכרות עם הסביבה (אנחנו בקצה של עיר, ומהצד השני יש שדות וטבע. כולל אגם מלא דגים וציפורים, נהר מרכזי, ושמורה במרחק כרבע שעה נסיעה באופניים שאני עוד לא מכירה. הרבה פוטנציאל). אני רוצה למצוא מישהו שיכול ללמד אותי מה ללקט, בשלב ראשון צמחים למאכל ולמרפא ובשלב מתקדם יותר פטריות. אולי כדאי ללמוד לדוג ולצוד ציפורי מים.
הגוף - טוב, דוקא כרגע אני מסתובבת עם חור בשן, אבל זו דחייה של כמה חודשים כנראה. משקיעה בדברים שמשמרים בריאות, כמו שיפור תזונה (תהליך איטי אבל אנחנו מתקדמים בהתמדה), שיפור יציבה (תודה ליונת על ההפניה לאסתר גוקהלה!), וחיים של פעילות גופנית (לא משהו כרגע, אבל לפחות אין לי אוטו).
תשתית פיזית ("דברים"). אולי זו חוליה חלשה. הבית בשכירות, כמו כל הפרויקט. מצד שני, אז מה? אם לא יהיה מי שיקנה בתים, הם לא יפנו דיירים. מה גם שמדובר בחברה שמנהלת בתים בשכירות בכל האיזור, ומתמחה בעיקר באנשים שהכנסתם נמוכה יותר מאיתנו (הפרוייקט שלנו הוא בטווח העליון של המחירים שלהם), אז זה לא כאילו שאנחנו נהיה מוקד הבעיה. ובגלל שאנחנו קהילה, יש לנו כח נוסף במו"מ. בנוסף, אני עובדת על איזה חזון קטן שאולי אכתוב עליו מתישהו, שאחת המטרות שלו היא ליצור לקהילה שלנו מקום חשוב בחיים של תושבי השכונה. זו עוד הגנה.

תשתיות פיזיות אחרות: יש גינה, לומדים להפוך אותה לגינה מניבה

. יש אופניים טובים, אבל אני צריכה ללמוד עוד איך לתחזק אותם בעצמי. יותר מידי מכשירים אלקטרוניים בבית, אבל אני לא חושבת שיש משהו קריטי (מלבד המחשב...). מכונות כביסה יש של הקהילה ויש מי שיודע לתחזק (כל עוד יש חשמל). אנחנו מדברים גם על התקנת פנלים סולריים ושבשבות לחשמל בפרוייקט, אבל זה לא בזמן הקרוב.

נקודות מדאיגות:

מים. אני חיה 7 מטר מתחת לפני הים, מוגנת ע"י מערכת של סכרים. הולנד משקיעה כרגע סכום עתק בשיפור המערכת לקראת התחממות גלובלית, אבל היישום לוקח זמן, אז השאלה היא מתי זה יקרה.
צפיפות אוכלוסין. הולנד מדינה מאד צפופה, ואני חיה על הגבול של עיר עם אחוז גבוה של מהגרים מיעוטי-אמצעים. אמרתי כבר שיצירת קשר טוב עם אנשי השכונה זה בעדיפות עליונה?

את מה שנדמה לנו כהכרחי, למשל מקלחת חמה, מיזוג אוויר- לנסות מדי פעם בלי. לתת לגוף ולנשמה להתרגל לכך.
צודקת, אבל

יש פה המון רעיונות טובים, תודה!

מישהו יודע איך בונים תנור שמש? זה מעניין אותי גם בלי קשר לסוף העולם, אבל קשור לגמרי לדף הזה

יש דף: תנור שמש

_להתרגל להחזיק בבית מלאי מסוים של אוכל יבש, עם עדיפות לדברים שלא צריך הרבה אנרגיה להפוך אותם לאכילים, ולבדוק מדי פעם שהמלאי הזה לא מלא חיות והוא עדיין אכיל.
לדאוג לאיזשהי כמות מים בבית שלא תלויה בברז, ואולי לכמה מיכלים למילוי מים (ג'ריקנים וכאלה)._

זה טוב להפסקות קצרות יחסית באספקה, אבל לא יעזור במקרה של משהו יותר קבוע (כולל עליה קבועה במחיר / ירידה קבועה בהכנסות). בשביל משהו יותר קבוע עדיף לגור ליד מקור מים או לדאוג ל-איסוף ואגירת מי גשם, להתרגל להשתמש בפחות מים, לצרוך אוכל פחות יקר ושמגיע ממקומות קרובים, לגדל אוכל.

לילדים שעדיין גדלים נראה לי שכדאי לדאוג לנעליים בגדלים הבאים.

נראה לי שיותר פשוט לטפח קהילה, כי אין טבעי יותר מלהעביר נעליים ובגדים של ילדים מאחד לשני. (זה גם לוקח פחות מקום בבית)

נראה לי שיותר פשוט לטפח קהילה, כי אין טבעי יותר מלהעביר נעליים ובגדים של ילדים מאחד לשני.
כן - אם גרים בקהילה עם הרבה ילדים בגילים שונים.
פשוט זה לא

אבל אין ספק שזה הרבה יותר כולל ומשמעותי.

המחשבה על ג'ריקנים היתה בדיוק לצורך הבאת מים ממקומות לא רחוקים.
גם לי נראה שפתרון כולל יותר הוא אגירת מי גשם.

ההתנהלות של שמירת קצת יותר אוכל בבית ממה שנאכל בשבוע הקרוב מיועדת להקל על תקופת המעבר עד שנלמד לגדל אוכל בכמויות ובאיכות שתאפשר לנו לחיות רק ממנו. שההתמודדות עם תקלות באספקה ועם חוסר סדירות תהיה טיפה יותר חלקה.

נראה לי שיותר מכל זה הזמן לטפח ולהדק את הקשר עם אנשים שרדנים, חרוצים, אמיצים ושיודעים לעשות דברים ולעבוד פיזית. וכמובן, לנסות לטפח בתוך עצמנו את התכונות האלה.

אני לא מבינה על מה אתם מדברים. הבנתי שזה דף פרקטי ולכן את הדיון התאורטי כבר קיימתי בדף האחר. אבל חשוב לציין שלא כולם חושבים שחזון אחרית הימים המנחוס בדרך לכאן. ולא כי אנחנו מדחיקים או כל מיני כאלה מין, אלא כי אם מתבוננים בהיסטוריה אז לא לוקחים ממנה רק קטסטרופות אלא גם עמידות במשברים גלובלים מסוגים שונים, שלא גרמו לקריסת מערכות של מדינה. אני ממש לא רואה את המשבר הכלכלי כקוביההראשונה בשרשרת הדומינו, ונכון שדלדול במשאבים לא מוסיף בריאות אבל מכאן ועד קריסות מערכות, ארוכה מאוד מאוד, הדרך.

ג'ינ ג'ית - ראי ציטוט מפתיחת הדף:
למרות שמעניין גם לחשוב אם בכלל יהיה משבר ועד כמה הוא יהיה עמוק וארוך, אני מבקשת להשאיר את השאלות האלה לדף המשבר הכלכלי העולמי ואנחנו, כדי שהדף הנוכחי יוכל לשמש את אלה שרוצים לדבר על הצד הפרקטי.

ג'ינג'ית, רוב העולם איתך. אין צורך להאיר את עינינו.

מבחינתי אחד הדברים החשובים זו היכולת לנדוד. החיים במבנים ארעיים (אוהלים או דומים או יורטים) מאפשרים גם טביעת רגל אקולוגית משמעותית יותר נמוכה עוד היום, וגם את חופש התנועה והנדידה.
זה הולך להשמע אפוקליפטי, אבל לדעתי צריך להיות מסוגלים להכין נרות וסבון... לא בגלל שלא יהיה בכלל חשמל, לא בגלל שהכל יחזור אחורה, בגלל שהייצור התעשייתי של הדברים האלה יהיה מאד יקר, ואני מאמינה שחשמל לתאורה בלילה זה מותרות גם היום (שלא לדבר על זה שיש לתאורה מלאכותית השפעות מזיקות פיזית ופסיכולוגית.)

בגדול, אני הייתי מתמקדת בדברים שכבר היום יוזילו לי את החיים ויהיו פחות מחרידים לסביבה, על פני לבנות בונקר אטומי ולצבור קופסאות שימורים (מטאפורית. לא אומרת שזה מה שמציעים פה, להיפך.)

ניצן

אבל חשוב לציין שלא כולם חושבים שחזון אחרית הימים המנחוס בדרך לכאן.

נראה לי שהדף הזה הוא לאלה שכן

יעלילה, תודה

משהו שלא כתבתי וחשוב לי, זה שהדברים האלה לגמרי עולים בקנה אחד.
בעיניי, הכנה ריאליסטי למשבר עולמי היא הליכה לכיוון של אוטרקיה קהילתית מקומית.
וראה זה פלא!
זהו פתרון אקולוגי, זול באנרגיה, טבעי יותר חברתית (שבטית) בעל יתרונות ברורים למבוגרים, לזקנים, למתבגרים, לילדים, לפעוטות ולתינוקות וכו'...
כבר היום.

רק צריך להתחיל. ויפה שעה אחת קודם.

ניצן, איך גם יוצרים קהילה אוטרקית, וגם שומרים על היכולת לנדוד?

בדווים?
זה לא שאי אפשר...
וזה לא שאני מדברת על לעבור כל שבועיים. זה יכול להיות כל כמה שנים או בכלל לא.
אבל כשעולה הצורך האמיתי, אפשר לקום וללכת בלי להשאיר אימפקט סביבתי גדול מדי, ובלי תלו כלכלית גדולה מדי בנדל"ן.

בדווים?
חולית.
> אתנחתא קומית <

אבל לדעתי צריך להיות מסוגלים להכין נרות וסבון...
ללמוד כוורנות - שעוות דבורים היא קסם. וגם דבש.
זה אחד החלומות שלי. שתהיה כוורת בחצר. רק שהחצר תהיה קטנה והבנתי שדבורים לא אמורות לחיות קרוב לבית... מסיבות מובנות.
אבל סבון? ניצן? זו את? (-:

אמאל'ה.

איזה דף כייפי!

אני אעשה סקירה קצרה של המוכנות שלי למשבר-

יש לי-
ידע בסיסי במכונאות, לא של מכוניות אלא ציוד בסיסי יותר, שרכשתי בצבא. הייתי חימושניק...
ידע בסיסי ביותר בלקטות- הייתי בכמה טיולים.
ידע בריפוי לא תלוי באמצעים פיזיים- לומד ומתרגל ריפוי שאמאני והילינג ושאר מיומניות הקשורות לדרך הרפואה.
העדר תלות בתרופות.
תלות מינמלית במי מקלחת חמים, קורת גג ומבנה מגורים קבוע. הסתדרתי לא רע בתנאים חורפיים עם שק שינה טוב ויריעה (עם חורים) אטומה למים.
אני לא בשיא הכושר, אך עובד על זה, והגוף שלי חזק ובריא.
יכולת להסתדר עם כמויות אוכל מעטות- התחיל מדיאטה קיצונית, המשיך בצומות כתור חלק מההכשרה שלי, וכעת נמצא במקום של נסיון להכניס לגוף שלי את כל מה שהוא זקוק לו בלי לאכול יותר מדי.
יכולות הנחיה והנהגה בסיסיות ביותר.
מיומנות בסיסית בקלע וקשת ובהתגנבות ככלים לציד- וסביר להניח שאעדיף לצוד בני אדם על פני מעט החיות המסכנות שיישארו כשהמשבר יגיע.
עושה צמידים חביבים על נול. לא קשור כל כך, אבל מי אמר לא נרצה להיות יפים בזמן שאנחנו עסוקים בלשרוד?
אהבה אדירה לטבע ולחיים פשוטים.
ועוד...

אין לי ו/או רוצה לעבוד על-
כל הדברים הבסיסיים שתיארתי למעלה.
להתחיל לעסוק בנפחות מבוססת גרוטאות כחומר גלם, אך לא יודע אם זה יקרה בשנה הקרובה.
לרכוש ידע מעשי בצמחי מרפא.
לרכוש ידע בתפירה.
לרכוש ידע בלקטות מדברית.
לרכוש את האומץ לשרוד כדי שאחרים יראו שגם הם יכולים להיות אמיצים.
לרכוש את הסבלנות לעזור לכל מי שלא התכונן לסיטואציה כזאת, במידה ואכן תהיה אחת.
לדעת יותר לשתף פעולה עם אחרים.
להשקיע יותר אנרגיה בדברים שחשוב לי להשקיע בהם.
ללמוד אומנות לחימה כלשהי.
והכי טוב, ללמוד לממש אוכל וחומרי גלם מהאוויר!

ועוד...

אפוקליפסה קלה לכולנו.

אגב, למה אנחנו צריכים לייצר סבון כשיש לנו אפר מהמדורה?

אני לא בטוחה, אבל אולי כדאי לפצל את הדף הזה לשניים - חלק אחד שידבר על הישרדות באפוקליפסה וחלק שאחר שידבר על התמודדות עם מצב כלכלי קשה בלבד? או ש פשטות מרצון עושה את זה מספיק טוב?

לרכוש את האומץ לשרוד כדי שאחרים יראו שגם הם יכולים להיות אמיצים.
איך המגמה החינוכית הזאת משתלבת בכוונתך לאכול אותם בבוא היום?

אבל סבון? ניצן? זו את?
לא בשביל הגוף! (דבריי הוצאו מהקשרם!

)
צריך בשביל כלים, בשביל סניטציה בסיסית, שטיפת ירקות לפעמים אם התרנגולות חרבנו עליהם... כאלה.

חלום א' בגדול אהבתי את דבריך, אבל זה:
סביר להניח שאעדיף לצוד בני אדם על פני מעט החיות המסכנות שיישארו כשהמשבר יגיע.
אפילו בתור בדיחה לא מצחיק. וזה ממישהי שמשוכנעת שהחרקים יותר חשובים מבני האדם במאזן האקולוגי.

אגב, למה אנחנו צריכים לייצר סבון כשיש לנו אפר מהמדורה?
אפשר לייצר מאפר ומשומן סבון. לשימוש יומיומי. לא התכוונתי לייצור מגליצרין תעשייתי ומבוראקס.

ג'ינג'ית, רוב העולם איתך. אין צורך להאיר את עינינו.

לא מעירה את עיניכן המוארות יופי גם מתחת לכובע, למשקפי השמש, הגגונים, חלופות השינוע, תחנות כח ורוח ושאר הדברים הטובים גם בימים רגילים. כן מציינת משהו לטובת עיניהם של אלו שנפלו במקרה על הדף הזה בלי ההיכרות עם הדעות החלוקות בדבר התרחישים הקטסטרופליים השונים ובדבר המוכנות להם. ועכשיו גם הצצתי שוב על הפתיח שלך יונת וגיליתי שציינת משהו בעניין. אז כשאת צודקת את צודקת.
הלכתי.

נ.ב.
אגב זה לא שאני אישית לא מודאגת מקטסטרופות גלובליות. רק שאני חושבת שהרבה קודם תגענה קטסטרופות "חד פעמיות" ופאטליות כמו רעידת אדמה, או משבר החום הגדול שפקד את אירופה ב2003 נדמה לי והרג עשרות אלפים, הצונאמי שלקח לעולמם עשרות אלפים נוספים, כמו קתרינה ושות' ... אלו נשמעים לי הרבה יותר סבירים ורמת המוכנות אליהם, אם יש כזו, לרוב לא עוזרת בשיט (הכי בטוח יהיה לפתוח דף בדבר תחרות _התרחיש הפולני ביותר ...>

מי שיעז ויעזוב עכשיו יהיה כמו אלו שעזבו את גרמניה ב-33
השאלה היא יעזוב מהיכן להיכן.
באופן מסורתי משברים כאלה משמשים גם כמצע פורה להגברת שנאת זרים בכלל ויהודים בפרט.

איך המגמה החינוכית הזאת משתלבת בכוונתך לאכול אותם בבוא היום?

פשוט מאוד, אני אתן השראה לשבט שלי כדי שיהיו אמיצים מספיק לאכול אנשים משבטים אחרים...

אפילו בתור בדיחה לא מצחיק. וזה ממישהי שמשוכנעת שהחרקים יותר חשובים מבני האדם במאזן האקולוגי.

וזו רק בדיחה, שיהיה ברור. כלומר, חוץ מזה שאין בי טיפת שנאה לבני אדם אחרים, בחיים לא הייתי חושב על לאכול אותם. הרי זה הרבה יותר גרוע מלצרוך בשר מתועש!

אני מניח שלא לכולם יש טעם לבדיחות שחורות, במיוחד לא פה ב'באופן'. טוב שלמדתי את זה לפני שהתחלתי לספר בדיחות שהיו גורמים אפילו לבאופני הפצפיסט ביותר לרצות לשפד אותי.

אפשר לייצר מאפר ומשומן סבון.

באיזה שומן משתמשים?

מבחינתי אחד הדברים החשובים זו היכולת לנדוד. החיים במבנים ארעיים (אוהלים או דומים או יורטים) מאפשרים גם טביעת רגל אקולוגית משמעותית יותר נמוכה עוד היום, וגם את חופש התנועה והנדידה.

איפה נרשמים?

ובכלל, עם כל המשבר העולמי שאולי מתקרב... אני נזכר שסיפרו לי פעם שבסביבות ה800 לספירה(זיכרון עמום מאיזה טיול בגולן), הייתה רעידת אדמה קצרה אך מאוד עוצמתית שהפכה כל מבנה בנוי לעיי חורבות. וזה מה שהרס את בית הכנסת הענק שעליו צפינו באותו הזמן. מי יודע מתי דבר כזה יכה שנית? אך דבר אחד בטוח- בניינים יקרסו, אך טיפים, אוהלים ויורטים יעמדו איתן.

אני מניח שלא לכולם יש טעם לבדיחות שחורות, במיוחד לא פה ב'באופן'. טוב שלמדתי את זה לפני שהתחלתי לספר בדיחות שהיו גורמים אפילו לבאופני הפצפיסט ביותר לרצות לשפד אותי.
דווקא מתה על מקבריות. אבל כנראה שאתה נוגע בפחדים ולא רק מצחיק.

שהרי כבר היו דברים מעולם.

באיזה שומן משתמשים?
איזה שרוצים. שומן מן חי נחשב עדיף. אבל אפשר גם מאגוזים.
<אני רק "יודעת" מקריאה. לא עשיתי את זה אף פעם.>

_השאלה היא יעזוב מהיכן להיכן.
באופן מסורתי משברים כאלה משמשים גם כמצע פורה להגברת שנאת זרים בכלל ויהודים בפרט._
כן, נכון. השאלה היא האם משבר כזה לא ישמש מצע פורה גם להגברת איבה בתוך העם היושב בציון, החמרת המצב מול השכנים מקרוב ומרחוק, ועוד. ראוי לבחינה מדוקדקת. זה שבחוץ ככל הנראה יהיה יותר גרוע ממה שעכשיו? סביר. זה שפה לא? מממממש לא סביר.

מי יודע מתי דבר כזה יכה שנית? אך דבר אחד בטוח- בניינים יקרסו, אך טיפים, אוהלים ויורטים יעמדו איתן.
בקרוב מאוד.
כל מאה וקצת שנים מתרחשת פה רעידת אדמה קשה על השבר הסורי אפריקני.
גמלא (הטיול שלך לגולן), צפת, טבריה - מהמועדות ביותר לפורענות.

עובר לטיפי

באיזה שומן משתמשים?
יש מצב שזו גם בדיחה מקאברית?

מודה ומתוודה שדף זה עבורי הינו דף מטריד .

הוא מעלה אצלי כמה שאלות :

נניח שזה עומד לקרות, האם אני רוצה את כל הזמן שנותר לבלות בפחד ובהתכוננות או שאני מעדיפה להנות מהחומרניות שקיימת כרגע בעולמי העכשווי.

(כמו אנשים שחיים בקמצנות כדי שיהיה כסף בפנסיה וככה כל חייהם עוברים בתחושת אין אחד גדול...)

כשזה יקרה (במידה ויקרה) האם באמת ניתן יהיה לשלוט בגורל? האם באמת ידע בלקטות וגינות פרטיות שמסתמכות על מעיין מקומי ישנו משהו...
פעם הייתי ממש פריקית של סיפורי הישרדות מהשואה.

ללא ספק המשותף היחיד בין כל הסיפורים היה מזל. פשוט מזל.
היו אנשים ששרדו בגלל כישורים מיוחדים אבל היו גם המון דומים להם שלא שרדו...
היו רבים ששרדו בגלל יצירתיות, העזה, עוצמות נפש... והיו רבים כאלו שלא שרדו.
ונראה שמה שמבדיל בין אלו לאלו זה גורל, מזל, "מכתוב"...

לעומת ההישרדות שהייתה תלויה הרבה במזל, איכות החיים לאחר מכן בהחלט תלויה באדם עצמו וכיצד תופס את עצמו ואת העולם.

אותי זה באמת מדרבן להמשיך במה שאני עושה כבר שנים רבות: צמיחה אישית ורוחנית.
ריפוי מעמיק של דפוסים , טראומות, פחדים...
ואז אם יגיעו זמנים כאלו הם יפגשו אותי מוכנה בצורה אחרת ולא ממש חשוב מה יהיה בגורלי.....

(הכל הכל- רק שלא ידרשו ממני להתחיל לאכול בריא ולעשות פעילות גופנית)

(הכל הכל- רק שלא ידרשו ממני להתחיל לאכול בריא ולעשות פעילות גופנית)

_באיזה שומן משתמשים?
יש מצב שזו גם בדיחה מקאברית?_
(-:

<נהנית>