1 בספטמבר

[תבשיל_קדרה*]

מדגדג לכם?
מרגישים שצריך להתארגן? להערך?

אני קוראת (וכותבת) בפורומי הורים "רגילים", ובימים אלה הם מוצפים בדיונים שעוסקים בהתחלת השנה: המורה החדשה, הגן בו היה או לא היה מקום, הגננת שהתגלתה כזוועתית והקושי הביורוקרטי לעבור גן, רשימת הספרים, הסתגלות ועוד ועוד.
אפילו קצת נמאס... (כי אני לא בתוך זה).

ומצד שני לתאריך הזה, גם מבחינתי, יש משמעות של התחלת שנה. סדר יום של אנשים שנפגשים אתם (סבתא, חברים, שכנים), פעילות של מוסדות (האם נירשם לחוג? האם יש בריכות שחיה פעילות?). אנחנו בהחלט "בונים את השבוע מחדש".

איך זה אצלכם?

[יונת_שרון*]

מחכה עם הלשון בחוץ שסופסוף יגמר כבר אוגוסט ויהיה קצת יותר נעים. והרימונים יבשילו. ויפנו לנו את אתרי הטיולים.

[אורנ_ה*]

תבשיל קדרה

מזל שהזכרת לי,אומנם לא הולכים לבי"ס השנה
אבל צריך להרשם לחוגים (-:

<אורנה נורא שאננה שאין יותר בי"ס>

[אמא_בבית*]

שתי בנות עשרה הולכות לבית ספר - ציוד בית ספרי, שיחות עם היועצת לגבי שיבוצים בכיתות, ממרחים לסנדויצ'ים, עוד כמה ימים צריך להתחיל לקום מוקדם.
מחשבות איך לתמוך בהן בתוך המסגרת, איך להכיל את התסכול והאנרגיות הלחוצות.
שלושה בנים בבית - ציפיה מתוקה לשקט בגן החיות ובגני המשחקים, מחשבות על מפגשי חינוך ביתי, חוגים?, סדר יום? סדר שבוע?
הלואי שגם הבנות היו בבית.

[מיכל_שץ*]

_מדגדג לכם?_
השנה אנחנו חוגגים את ה-1.9 הראשון שבו לא הולכים לביה"ס! איזה אושר, איזה שלווה.... סוף סוף, וכמו שאמרו, מחכה שכבר כולם ילכו לביה"ס ויהיה קצת שקט...

_מזל שהזכרת לי,אומנם לא הולכים לבי"ס השנה
אבל צריך להרשם לחוג_
סופסוף החלטנו להתחייב לחוג, שיהיה לה בהצלחה!

[רסיסים_של_אור*]

ואני דווקא מתחילה להרגיש סמי-לחץ באויר (זה שנכנס לי דרך הפה והאף ויורד בקנה:

מצד אחד, אנחנו כבר 9 חודשים בבית ודווקא לאחרונה היתה תקופה מאד זורמת וטובה.
מצד שני, פתאם כולם יכנסו למסגרות, פתאם יועלו שוב כל השאלות ממקודם, בכל מקום "קונבנציונאלי" אליו נלך (אפילו בסופר הסמוך לביתנו, שבו הקופאיות כל הזמן טורחות להזכיר לכולם שתכף "זה" נגמר וכולם יחזרו לסדר הטוב...).

אני חושבת שעכשו אני מצליחה לראות שהיה משהו מרגיע ומשחרר בידיעה ש"כל ילדי ישראל" בחופשה, גם אם זה היה כרוך בכך שהיינו הרבה יותר בבית כדי להימנע מההמונים.

בכל אופן, בתור אמא שכל 1 בספטמבר הזליגה אינסוף דמעות, יש אצלי בכל זאת איזה קווצ' קטן, לצד השמחה האדירה על ההתמודדות הנוראית שנחסכת מאתנו

[שגית_רי*]

יש את הדף הזה הראשון_בספטמבר_שלי.
ובכל מקרה, גם אותי מרגש האחד בספטמבר הזה. מרגש אותי לחשוב כמה הוא היה משמעותי פעם וכמה הוא חסר חשיבות עכשיו. אנחנו, כמו יונת, מחכים יותר לסתיו ו"ספטמבר" זו מילה שמביאה קצת תחושה של סתיו.

[מיץ_פטל*]

ואני ממש בסופר לחץ.
ושוב -
לעבוד או לא לעבוד?
נמאס לי מהנדנדה הזו. כמה עוד אפשר להתנדנד?
וה1 בספטמבר מתקרב.. ועוד לא הודעתי דבר בעבודה.
אוף....הלוואי וזה היה פשוט יותר. להגיד אני בבית ושכולם יקפצו.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

_. להגיד אני בבית ושכולם יקפצו_

אצלי זה פשוט תיזכורת לרוץ ולהירשם לחוגים.
זה גם סימן שכל הזרים כאן בדאר-א-סאלם חוזרים לכאן מארץ מולדתם, ואולי הבנות ימצאו חברות של ממש סוף סוף, וסימן שבקרוב מאוד תיגמר העונה הנעימה, ונתחיל שוב להזיע למוות.
ו...סימן שעברו שנתיים ימים מהיום בו עזבנו את ישראל.

[קרן_שמש*]

הראשון לספטמבר זה כלום, יום קצר, לאחדים חגיגי. עד שעושים סנדוויץ' ויוצאים לגינה, כל ילדי הגן וביה"ס כבר גמרו את היום הראשון.
גם השני לספטמבר דומה. ואז באים החגים. חופש לכולם. השנה הם מרוכזים באוקטובר. אחרי החגים יש את אלו שעוברים גן/ביה"ס.
אין תאריך מסויים. זה פשוט קורה. יום אחד את יוצאת לגינה עם הילדים והגינה מלאה בתינוקות בני שנה+-
ואחרי 12 בצהריים הגינה מתרוקנת ואת לבד עם הילדים על הנדנדות והקרוסלות. ריח של גשם מתקרב. רוח סתיו.
זה הזמן ללכת למוזיאונים, לספארי, לכל אותם מקומות שבקיץ קשה להיות בהם בגלל החום והצפיפות.
מתחילות שיחות טלפון, מפגשים עם עוד אמהות וילדים וההרגשה הנפלאה של חופש! החופש הגדול הוא באמת גדול, הוא נמשך 10 חודשים כמעט. החודשיים הנוראים של יולי אוגוסט הם למעשה חודשיים של מצור.
וכל זה מנסיון העבר. השנה הגדול מתרגש מאוד - כיתה א'.
סבתא התקשרה היום לברך, "מחר מתחילה שנת הלימודים. את לא מתרגשת? זה נורא מרגש".
אמרתי לה מה ריגש אותי - אתמול נפלה לו שן ראשונה. היא כל-כך קטנה, פעם היא נראתה הרבה יותר גדולה. אני מתרגשת לא בגלל התאריך, בגלל השן. בגלל השנים.

[אמא_של_יונת*]

מה אומר *לי* 1 בספטמבר?
לנקות את מד-הגשם!

[בשמת_א*]

_אני חושבת שעכשו אני מצליחה לראות שהיה משהו מרגיע ומשחרר בידיעה ש"כל ילדי ישראל" בחופשה, גם אם זה היה כרוך בכך שהיינו הרבה יותר בבית כדי להימנע מההמונים._
וואו. כל כך ההיפך.
אני לא שואבת שום רגיעה מזה שכל הילדים ב"חופשה".
אני יותר כמו יונת, וכמו קרן שמש.
בייחוד שאני (עדיין) בתל אביב, סיוט יולי-אוגוסט של לחות מהבילה, וכבר שנים אני עוקבת אחרי התופעה המדהימה, שבדיוק ב-1 ביולי נוחת ענן הסיוט על שכונתי, ובדיוק ב-1 בספטמבר יש פתאום הקלה, כאילו שמזג האוויר פה יודע לקרוא את התאריך הלועזי.
סוף סוף יתפנה ויתרוקן, יהיה נעים להסתובב, יהיה קל יותר באוויר, ריח של סתיו.

[חמוטל_בת_חוה*]

בלונדון בתי הספר חוזרים לעבודה בשבוע הראשון של ספטמבר, טיפין טיפין. כל בית ספר והיום שלו... אבל גם כאן התחושה הזו של סיום החופש הגדול היא מורגשת. הילדים של השכנים אומרים "אוף, צריך לחזור לביתספר" ותום שלי בן השבע לא מבין למה הם לא אומרים להורים שלהם שהם רוצים להתחנך בבית? ושוב יהיה שקט במוזאונים והבריכה תהיה שלנו רק
ובאוטובוס שוב ישאלו את תום למה הוא לא בבית הספר היום
הרחוב יהיה ריק ושקט עד אחר הצהריים, עם המון מקום לנסוע בקורקינט... אני אוהבת את השקט הזה
בדרך מסויימת, אני שוב מרגישה אני עצמי, כשאני לעצמי ברחוב מחנכת בבית... אני חווה את חופש הבחירה שלי מחדש

[אביב_חדש*]

_ומצד שני לתאריך הזה, גם מבחינתי, יש משמעות של התחלת שנה_
זה בדיוק מה שהרגשתי כשראיתי את הסביבה מתארגנת לקראת השנה החדשה, או את תוכניות הטלויזיה לקראת ותוך כדי היום הזה. זה לא קשור ישירות לילדיי או למה שהם הרגישו, אלא למה שאני הרגשתי ביום הזה במשך 12 שנים לפני תקופה ארוכה...

[המושבניקית*]

כל כך מרגש לקרוא כאן את המחשבות על ספטמבר. אני חושבת על החוויות שלי כילדה. מה שהעסיק אותי היה הקלמר החדש והוורוד ומי תהיה השנה מלכת הכיתה. הרבה התמודדויות בבית הספר היו ויהיו לי ולילדיי, אני לא יודעת אם אני בנוייה לחינוך בית, וגם ילדיי איכשהו מתמודדים, נהנים מהחברה ומהלימודים בגן ובבית הספר. למעשה עברנו לכאן למושב כדי לזכות בחינוך טוב יותר עבור ילדינו. 28 ילדים בגן וזה נחשב מפוצץ!! בגן בעיר זה 35 ולפעמים גם 36 ומצוקת המקום וכוח האדם היא לאין שיעור. וגם בבית הספר הכיתה מפוצצת 27 ילדים לומדים בכיתה אחת!!! בעיר מינימום 40 ולפעמים גם 41 ילד. בסוף היום כולם רצים עם התיקים במסדרון ואני מתפללת שלא ידרסו אחד את השני, רק פתח אחד וכולם ילדים והורים ומורות עוברים בדהרה ועוד כמה אימהת שצריכות לסגור משהו בינהן דווקא בכניסה, ואחרי כמה דקות הכל שקט ותודה לאל יצאנו...
בקיצור סוף לסיוט, ומקווה שיהיה להם גם טוב בהמשך, ואני אוכל להמשיך לעסוק באמנות שלי, בהדרכות ובחוגים. ואם לא אז לפחות יש את האפשרות התיאוריטית של חינוך ביתי - אולי בשביל זה למדתי להיות מורה למרות שפרשתי מן ההוראה לפני שנים...

[אמא_בגובה_דשא*]

גם אני חשבתי על זה...
שכמה מוזר, שהילדים של השכנים מתחילים גן חדש, וההתרגשות, והנה, זה וזה כבר הולכים לכיתה א',
ורק אצלנו (טוב, כמעט רק) שקט, והחיים ממשיכים כרגיל,
ואולי ננסה לנסוע שוב ומוזיאון המדע, ב"חופש", כלומר, בחופש מהחופש, כשלא כל עם ישראל נמצא שם,
ואיזה כיף שחוזר השקט המבורך בבקרים,
ועוד רגע כבר סתיו, ובעצם כבר אלול ואולי כבר אפשר להתחיל להכין את השטח לחגים המתקרבים,
ואין מליון ילדים של השכנים שנכנסים ויוצאים כל היום (רק אנחנו ועוד משפחה או שתיים וזהו)...

וגם על זה שבעצם נעים לי עם זה שכל השאר הולכים לבי"ס,
כי אם כולם היו בחינוך ביתי מתי היה לנו, אנשי החינוך הביתי קצת חופש?

[יעל_אבמ*]

הבכורה שלי נולדה ב3 לספטמבר. אני זוכרת שלא רציתי ללדת לפני, ואת השמחה כשה 1 לספטמבטר חלף עבר לו. לפחות היא לא תחגוג את יומולדתה ביום הראשון של החזרה ללימודים.
עצוב יומולדת בתחילת ספטמבר? מה פתאום. אנחנו לא משתמשים בשירותי החינוך המוצעים לקהל הרחב. אנחנו בגידול בייתי. איזה כייף. אפשר לחגוג הפעם באיזה פארק מים, ולא לחכות שעות בתור לכל מתקן.

[בשמת_א*]

_הבכורה שלי נולדה ב3 לספטמבר_
הי! גם שלי!!!

[לוטם_מרווני*]

_ב"חופש", כלומר, בחופש מהחופש, כשלא כל עם ישראל נמצא שם,_ בדיוק! גמאני מחכה כבר שיתחילו הגנים והלימודים ואתרי הביקור יתרוקנו.
_וגם על זה שבעצם נעים לי עם זה שכל השאר הולכים לבי"ס,כי אם כולם היו בחינוך ביתי מתי היה לנו, אנשי החינוך הביתי קצת חופש?_:-D מזדהה
ה1 בספטמבר משפיע עלי מתקופת בית הספר שלי. פרפרים בבטן והתרגשות. ריח של מחברות, של עטיפות, מן רטט כזה באוויר. אני קונה לילדים טושים, צבעים, מחברות, בלוק ציור. יחד אנחנו בודקים וחוקרים את העטיפות המרשרשות של הצבעים החדשים. ואין גן, ואין בי"ס לרוץ אליו. איזה מזל!

[א_ל_א_ן*]

חייבת להעיר משהו על הדף.
התאריך הזה הוא באמת מאוד טעון.
הוא מאוד טעון למי שבוחר לשלוח את ילדיו לבית הספר וכנראה, כמו שמשתקף מהדף הזה, למי שבוחר שלא לשלוח א ילדיו לבית הספר.
האם אתם, אנשי החינוך הביתי, שלמרות שאני מכירה כמה מהנפשות הפועלות, ויודעת מה הן חושבות ואיך מרגישות, עדיין הדף הזה מצייר לי תמונה, של- "עופו, עופו לי כבר מהבריכה- לבתי הספר שלכם... ותיחנקו..."
נדמה לי שלא לזה התכוון המשורר.
אם אני לא טועה, אז אנשי החינוך הביתי, דווקא היו מעדיפים שהבריכות תהיינה יותר מלאות, אולי באימהות שמלמדות את ילדיהן לשחות, בעצמן- (כמוני, למשל)...
ושהיו יותר אימהות שיושבות עם הילדים שלהן על ספסל אחרי ביקור בספריה ומקריאות להם סיפור, אפשר אפילו להכיר ולהצטרף.

מה שנשקף מהדף הזה, לצערי, זה שאנשי החינוך הביתי הם אליטיסטים, סנובים, ואנשים שלא ממש אוהבים ילדים...(כלומר ילדים אחרים מהם).

[אמא_בגובה_דשא*]

א_ל_א_ן
גם לי מפריע שככה אני מרגישה, אבל זאת ההרגשה שלי.
ועוד- מפתיע אותי שאני לא מרגישה בכלל קשיים כאשר ילדי חינוך-ביתי אחרים מתרוצצים סביבי, אבל קשה לי מאוד כאשר מגיעה, למשל החברה של הילדה (שעליה את יכולה לקרוא בדף החברים_של_הילדים) שנמצאת כל השנה בגן.

למה?
אני חושבת שזה בגלל שגם לנו קשה עם שבירת השיגרה הברוכה שבנינו במשך השנה.

אז הורין לילדים שהולכים לבי"ס מאשימים את "החופש" בקשיים שלהם, ואנחנו מאשימים את ה"המוניות", ובעצם מה שקשה לכולנו זה השוני ממה שאנחנו רגילים אליו.

ועוד משהו-
אם כולם היו בחינוך ביתי לא היתה עונה שבה הכל מלא.
כולם יודעים שכל מקומות הבילוי הכי מלאים בשבוע הראשון ובשבוע האחרון של החופש, וככל שמתקדמים למרכז החופש הכל קצת יותר פנוי.
אם החופש היה מצב קיים אצל כולם כמו אצלנו לא היו עונות עמוסות.
(טוב, אולי כן בחגים, אבל לא בסתם יום של חול).

[אורנה_שפרון*]

היום אני במצב רוח נוסטלגי

ה 1 בספטמבר הראשון שילדי לא חזרו לבית-הספר, היה יום מפחיד.
הסתובבתי עם מועקה בלב, וברגלים רועדות
חיכיתי לשוטר שידפוק לי בדלת ויקח ממני את הילדים.

זה קרה לפני הרבה שנים.

מאז השוטר היחיד שהגיע אלינו לבדוק את העבירה על חוק לימוד חובה, היה אחד האנשים היותר שפויים, נאורים, נחמדים, חכמים שפגשתי במערכת.
באמת, איש מקסים. אשרי האזרחים שזוכים לטיפולו המסור של השוטר הזה.

גם זה קרה כבר לפני הרבה שנים.

והשנה -
ה-1 בספטמבר יהיה שישה ימים לפני פרק הירדן.

[חגית_נובק*]

_מה שנשקף מהדף הזה, שביודעין קורא אל כל אלו ש1 בספטמבר בשבילם הוא- נכון- סוג של ברירת מחדל- זה שאנשי החינוך הביתי הם אליטיסטים, סנובים, ואנשים שלא ממש אוהבים ילדים...(כלומר ילדים אחרים מהם)
כדאי לתקן את התמונה הזו._


_הדף הזה מצייר לי תמונה, של- "עופו, עופו לי כבר מהבריכה- לבתי הספר שלכם... ותיחנקו..."
נדמה לי שלא לזה התכוון המשורר._

א_ל_א_ן, אני באמת חושבת שלא לזה התכוון המשורר. ומתוך הכרותי את חלק מהמשוררים שכתבו כאן (ועוד רבים אחרים שלא), ממש לא הייתי מגדירה אותם כ*אליטיסטיים, סנובים, ואנשים שלא ממש אוהבים ילדים של אחרים*. בסך הכל נראה לי שיש כאן אוסף של אמהות שנהנות לשמוח יחד בחלק מהיתרונות של הבחירה האישית שלהן לפי השקפתן. אני מודה שגם בי עולה שמחה גדולה בכל 1 בספטמבר. אבל היא אף פעם לא כי כל-כך הרבה ילדים והורים נאלצים וחזור ולוותר על החופש שלהם (סוג של ברירת מחדל, כדברייך), אלא כי אל מול הויתור הגורף הזה על החופש האישי עולה בי אנחת רווחה גדולה ושמחה על כך שאני ומשפחתי וחלק גדול מחבריי הצלחנו (על אף הרבה קושי שהיה מנת חלקנו בהתחלה), לדבוק בחופש שלנו. ובזכות זה אנחנו אנשים עצמאיים, ורגועים ומאושרים יותר מכפי שהיינו קודם לכן.

אם ה-1 בספטמבר הוא סוג של ברירת מחדל עבורך, אולי יש בכך איזה רמז פנימי עבורך לעבור לחיות מתוך בחירה שאין בה מחדל. (כמובן שאין לי כל כוונה לומר לך בזה שחינוך ביתי הוא בחירה נכונה גם בשבילך. זו רק עוד אפשרות. ויש כאלה, ואני ביניהם, שעבורם היא סוג של גאולה והקלה גדולה).

[א_ל_א_ן*]

_אם כולם היו בחינוך ביתי לא היתה עונה שבה הכל מלא._
אורנה שפרון,
סביר להניח שאם כולם היו בחינוך ביתי, החברה שבתוכה היינו חיים היתה חברה פרימיטיבית, שבה בעלי הממון שולטים, כי רק הם היו זוכים לקחת לילדים שלהם, מורים שילמדו אותם משהו.
כמו שאם כולם לא היו עושים חיסונים, ומוקיעים מהחברה מחלות, שניתן להתחסן מפניהן, כמו אבעבועות שחורות וכדומה, אם כולם היו בוחרים שלא לחסן את ילדיהם, המחלות היו כאן.
לא יעזור כלום, החינוך הביתי יכול להתקיים, בגלל שמסביבו יש מספיק "פראיירים" ששולחים את ילדיהם לבתי ספר המוניים.
תארי לעצמך שכל הדור של ילדינו לא מכיר בית ספר מהו, וכל הדור לפניו, וכל הדור לפניו.
אולי היינו הרבה יותר מאושרים... אבל גם הרבה הרבה יותר בורים.

[תזמורת_הים*]

_אולי היינו הרבה יותר מאושרים... אבל גם הרבה הרבה יותר בורים_
רגע, לא עדיף להיות מאושרים ובורים מאשר עצובים וחכמים?

_סביר להניח שאם כולם היו בחינוך ביתי, החברה שבתוכה היינו חיים היתה חברה פרימיטיבית, שבה בעלי הממון שולטים_
אני לא יודעת אם שמת לב, אבל בישראל 2006 (וברוב העולם המערבי, בעצם) בעלי הממון כבר שולטים, ואני לא יודעת למה את מתכוונת בחברה פרימיטיבית, אבל אישית נראה לי שהחברה הישראלית כיום לא הכי הכי מתקדמת.

[א_ל_א_ן*]

כן,
_אולי היינו הרבה יותר מאושרים... אבל גם הרבה הרבה יותר בורים
רגע, לא עדיף להיות מאושרים ובורים מאשר עצובים וחכמים?
סביר להניח שאם כולם היו בחינוך ביתי, החברה שבתוכה היינו חיים היתה חברה פרימיטיבית, שבה בעלי הממון שולטים
אני לא יודעת אם שמת לב, אבל בישראל 2006 (וברוב העולם המערבי, בעצם) בעלי הממון כבר שולטים, ואני לא יודעת למה את מתכוונת בחברה פרימיטיבית, אבל אישית נראה לי שהחברה הישראלית כיום לא הכי הכי מתקדמת._
עדיין, אנחנו מדברים על משהו שאולי יותר מתקרב לאירן,
לא שאני כל כך פרו בית ספר וגם לא כל כך פרו ישראל.
אני רק אומרת שמדובר בפרווילגיה, שפתוחה לכל אחד, גם לי, בזכות זה שכל ה"עמך", "האספסוף", מקיים את חוק חינוך חובה.
זה בערך כמו שנזירים יטיפו לעולם כולו נגד מצוות פרו ורבו, רק כי הם נזירים, ולא שאתם מטיפים, אלא שלקחתם סמל ששמו ה1 בספטמבר, שמזוהה עם המסגרת הלימודית ותחת הסמל הזה אתם, אנשי החינוך הביתי, אומרים ל"שולחים לבתי הספר", עופו עופו לי מהבריכה...
משפט אגב, שאני עצמי אומרת על ילדים שמגיעים בקייטנות, לכל מיני מקומות, שהיו יכולים להיות הרבה יותר תרבותיים, אם אותם ילדים היו מגיעים לשם עם הוריהם, אחיהם הגדולים, סבא וסבתא וכו'...

[אורנה_שפרון*]

אלאן,
מה את מבקשת לומר?
אני לא ממש מצליחה להבין.

[א_ל_א_ן*]

אורנה, נדמה לי ואולי סתם דמיינתי, שהיתה כאן הודעה שלך ממנה ציטטתי את
_אם כולם היו בחינוך ביתי לא היתה עונה שבה הכל מלא._ ולפתע פתאום היא נעלמה.
ההיתה, או חלמתי חלום.
בלי קשר לכך, אני בעצם אומרת שהחברה שבתוכה מתקיים חינוך ביתי, נבנית בגלל הדבר המטומטם הזה שקוראים לו בית ספר, שמחנך את כלל האוכלוסיה. אלמלא הדבר המטומטם הזה שקוראים לו בית ספר היה מחנך את כלל האוכלוסיה, לא היו קוראים לזה חינוך ביתי היו קוראים לזה- בכל מיני שמות, כמו ילדים עובדים, ילדים אובדים, אמהות שלא יודעות קרא וכתוב, איכרים בשדה, כורים בפחם, וכמה אנשים עשירים שמעשירים את ילדיהם בהשכלה.
לכן, אני אומרת-
לא יורקים לבאר שממנה שותים.

[פלוני_אלמונית*]

רק לצורך הדיוק: _אם כולם היו בחינוך ביתי לא היתה עונה שבה הכל מלא._ את זה כתבה אמא_בגובה_דשא , לא אורנה שפרון.

[תבשיל_קדרה*]

אילו כולם היו לא מחסנים, אבל גם מיניקים, נושאים את התינוקות, לא שולחים אותם לגנים צפופים, מאכילים אותם אוכל בריא, מטפלים בהם ברפואה הוליסטית מונעת, לא כופים על ילדיהם, היינו בריאים. מאוד.
כשאני מדמינת את העולם האוטופי בו כולם מחנכים מהבית, אני לא מתיחסת לאירופה שרגע אחרי המהפכה התעשיתית, רגע לפני המצאת בית הספר, אלא למצב בו כולם הורים מודעים (על כל המשתמע מכך - לימודית ורגשית).

[א_ל_א_ן*]

_רק לצורך הדיוק_
ראשית תודה על הדיוק. חשבתי שאני מדמיינת.
אני אחזק את דברייך ואומר,
_אילו כולם היו לא מחסנים, אבל גם מיניקים, נושאים את התינוקות, לא שולחים אותם לגנים צפופים, מאכילים אותם אוכל בריא, מטפלים בהם ברפואה הוליסטית מונעת, לא כופים על ילדיהם, היינו בריאים. מאוד._
נכון, נדמה לי שבאפריקה מניקים ילדים, אבל לא מחסנים אותם, ופורצות שם מגיפות.
ואני מוסיפה ומחזקת את דברייך, חיי האדם לא היו מתארכים יתר על המידה, אנשים לא היו צריכם להיות מושפלים בבתי אבות, רק בגלל שרופאים פורצים קריירות, ועובדות סוציאליות צריכות עבודה.
ועדיין אני, חושבת שהיינו חוזרים לחושך. ולבורות.

[שגית_רי*]

בהרבה ארצות שנחשבות מתקדמות / מתוקנות / יותר מישראל כמו אוסטרליה וקנדה חינוך ביתי הוא חלק מאפשרויות החינוך הפתוחות באופן חוקי בפני הורים.
הורים שבוחרים לחנך מהבית מקבלים אליהם את חלקם בתקציב החינוך. באותם מדינות גם מתאפשר ליולדת לבחור ללדת בבית ועדיין לקבל מהמדינה ליווי ותמיכה.
ואני די בטוחה שהחברה שם לא פרימיטיבית ושהמערכת שם לא קורסת.

שמעתי השוואה שמצאה חן בעיניי: הדרישה מההורים לתמוך במערכת החינוך ע"י שליחת ילדיהם אליה היא כמו הדרישה מאזרחים לנסוע לחיפה רק כי המדינה סללה לשם כביש.
גם מערכת החינוך וגם הכביש הם שרותים שנותנת המדינה לאזרחיה. רוצים - ישתמשו, לא רוצים - זכותם.

ועוד דבר אחרון: גם אני משלמת מיסים כחוק אבל לא משתמשת בתקציב המופנה לחינוך מתוך המיסים שאני משלמת. יותר משאבים נשארים לפחות ילדים. אם כבר, ההורים ששולחים את ילדיהם למערכת החינוך נהנים מכספי הורים שבוחרים בחינוך פרטי או ביתי.

ואם כבר אני בשוונג, מבחינת ידע והשכלה, כיום העולם מוצף בידע דרך האינטרנט, הספרים, כלי התקשורת, אונירבסיטאות ומכללות פרטיות תחת כל עץ רענן.
הבעיה היא הפוכה: ללמוד לסנן ולברור את הנכון והחשוב מתוך כל השפע. המחשבה שהידע נמצא אצל המורים היה נכון מזמן וכבר לא.

[פלונית*]

_מבחינת ידע והשכלה, כיום העולם מוצף בידע דרך האינטרנט, הספרים, כלי התקשורת, אונירבסיטאות ומכללות פרטיות תחת כל עץ רענן._ זה נכון. אבל צריך גם את הבית המתאים שיכוון את הילד אל הידע הזה. ובית כזה, מה לעשות, לא לכל ילד יש. אנחנו כאן באתר חיים קצת בבועה.
לכן אני כן מאמינה שצריך לשנות לגמרי את בתי הספר, אבל לא מאמינה שאפשר לגמרי בלעדיהם, לפחות כשמדובר באוכלוסיות חלשות. ילדים להורים משכילים ומודעים יסתדרו בכל מקרה - עם בית ספר ובלעדיו. הכל מתחיל מהבית.










.

[אורנה_שפרון*]

אלאן,

למרות שלא ענית לדברי, בכל זאת אני מסוקרנת.

בעצם את אומרת, שלולא בית הספר, לא היתה קידמה,

ולכן?

מה המסקנה שלך?

את זה, לא ממש הבנתי.

[מיכל_שץ*]

_ועוד- מפתיע אותי שאני לא מרגישה בכלל קשיים כאשר ילדי חינוך-ביתי אחרים מתרוצצים סביבי, אבל קשה לי מאוד כאשר מגיעה, למשל החברה של הילדה_
שלומדת בבית הספר...
קשה להסביר אבל לרוב הילדים שהולכים לבית הספר יש "אנרגיה" אחרת, שלי באופן אישי מאוד קשה איתה לפעמים.
ואני מחכה שכל החברות של הבת שלי יחזרו ללימודים והבקרים יחזרו להיות שקטים ונוכל לעשות משהו קצת יותר משמעותי, קצת יותר משפחתי...

[30_ביוני*]

_בלי קשר לכך, אני בעצם אומרת שהחברה שבתוכה מתקיים חינוך ביתי, נבנית בגלל הדבר המטומטם הזה שקוראים לו בית ספר, שמחנך את כלל האוכלוסיה. אלמלא הדבר המטומטם הזה שקוראים לו בית ספר היה מחנך את כלל האוכלוסיה, לא היו קוראים לזה חינוך ביתי היו קוראים לזה- בכל מיני שמות, כמו ילדים עובדים, ילדים אובדים, אמהות שלא יודעות קרא וכתוב, איכרים בשדה, כורים בפחם, וכמה אנשים עשירים שמעשירים את ילדיהם בהשכלה.
לכן, אני אומרת-
לא יורקים לבאר שממנה שותים._

בלי קשר לכך, אני בעצם אומר שבית הספר, נבנה בגלל הדבר הפרימיטיבי הזה שנקרא חינוך ביתי, שהוא בכל מקרה מחנך את הילדים. אלמלא הדבר הפרימיטיבי הזה שקוראים לו חינוך ביתי היה מחנך את כלל האוכלוסיה, לא היו קוראים לזה בית ספר, היו קוראים לזה- בכל מיני שמות, כמו בית כלא, בית שמרטפות, בית חולים לחולי נפש, בית חרושת, סדום ועמורה, מורות שלא יודעות מה זה ילדים, מערכת אבודה, איכרים עם חליפות, בערות ובורות, וכמה אנשים שלא יוצאים טוב מכל הטמטום הזה.
לכן, אני אומר-
לא יורקים לבאר שממנה שותים - הבית.
ואם הבאר הזו שנקראת בית ספר מעלה מים מעופשים - כדאי לשים שלט גדול - להזהיר את הציבור.
טפו. כשנותנים לך רעל במקום מים, עדיף שתירקי.

[א_ל_א_ן*]

אורנה,
יכול להיות שמסקנה עדיין אין לי, גם אני, כמוכן, בסוג של חיפוש.
פלונית, בהודעה מעליך, ניסחה טוב את מה שאני בעצם אומרת.

[א_ל_א_ן*]

30 ביוני,
לא תמצא ממני, הגנה על בתי הספר. בעיניי יש לשנות אותם.
הם אנכרוניסטים, ועוד ועוד מילים כיד המלך.
אני רק אומרת שברור שמה שעושים אנשי החינוך הביתי עם ילדיהם הוא מקסים וטוב, אבל ברור שכלל האוכלוסיה לא היתה יכולה לקיים את הפעילויות האלו עם ילדיהם.
אם כלל האוכלוסיה לא היתה מקיימת אורח חיים איניטליגנטי (כמוכם) עם ילדיהם היינו עומדים בפני סוג של שואה חברתית, שבה רק בעלי הממון, וההשכלה והרגישות, היו נותנים לילדיהם_חינוך. וילדים אחרים היו נופלים בין הכסאות.
זה היה עושה את החברה שלנו- עוד יותר מעמדית ממה שהיא היום

[א_ל_א_ן*]

הדיון נעשה יותר מידיי אשי,
ואני יומיים לפני שנת הלימודים לא רוצה לדבר (ולא לשמוע) בגנותה של מערכת החינוך, כי כשאני שולחת את הילדים שלי לאיזה שהוא מקום, אני צריכה למצא באותו מקום את הצדדים החיוביים. כמו שאני גם לא רוצה לשמוע בסוף חופש גדול: יא, בבונים, לכו כבר לבתי ספר שלכם ותשאירו לנו את ארץ ישראל בשבילנו נקייה ופורחת.
ניסיתי להזמין לדיון אנשי חינוך משולב (זו ההגדרה של אנשים ששולחים את הילדים שלהם לבית הספר לשעות הבוקר, ואחר הצהריים רואים את ילדיהם)
אם יצטרפו אנשי חינוך משולב אני אצטרף לדיון...
אגב, הם לא חייבים להיות בדעתי.

[30_ביוני*]

אלאן,
מעניין שאת מדברת על חינוך ביתי בלי שאת יודעת על זה שום דבר.
ברור שאת לא מאמינה שבית הספר הוא באר של מים טובים. אבל לשפוך אבחנה גורפת ולקשור בין עושר לבין חינוך ביתי, זו בורות לשמה.
שלחי את ילדייך לבית הספר, רק אל תעטפי את זה בתקיפת החינוך הביתי.
כמו שמישהו כבר כתב כאן פעם, החינוך בכל מקרה בא מהבית. גם כשהבית מרעיל את רעיונות בית הספר ומטמטם את הילדים עד כדי כך שהם מאמינים בהם.

אף אחד לא אמר שחינוך ביתי כמו שהוא - ללא בתי ספר ושאר מוסדות מבואשים מתאים לכלל האוכלוסייה, ולמרות זאת, אין זה רחוק מההגיון שתוך כמה שנים הוא יהיה נפוץ הרבה יותר דווקא מצרכי בית הספר. או יותר נכון מאוזלת היד של בית הספר.

בית ספר לא נותן כלום חוץ מתירוץ למה יצאנו דפוקים, כשהאמת היא שיצאנו דפוקים בגלל ההורים שלנו, גם כי האמינו בזה ואמרו לנו, בית ספר - ראה וקדש.

החינוך הביתי לא מתבסס על בית ספר. חס ושלום. הוא מתבסס על המשפחה, הקהילה, בני האדם.
בורות ובערות - תוכניות הלימודים והטמטום הבלתי מתפשר של מערכת החינוך.
ילדי חינוך ביתי הם ילדים רגילים. ילדי בית הספר הם אנשים רגילים במצוקה, חטופים שהתאהבו בחוטפיהם.

[אמא_בגובה_דשא*]

_ברור שכלל האוכלוסיה לא היתה יכולה לקיים את הפעילויות האלו עם ילדיהם._

מסכימה איתך, ובכל זאת-
בואי נסכים, שגם אם לא *כל* האוכלוסיה יכולה, לפחות חלקים גדולים ממנה יכולים.
ואם יותר אנשים היו עושים חינוך ביתי, בתי הספר שהיו נשארים למיעוט שאינו יכול לחנך את ילדיו בבית היו קטנים יותר, ומכאן:
א. כיתות קטנות יותר.
ב. צורך בפחות מורים, ולכן סינון טוב יותר של המורים, ופחות מורים גרועים.

החיסרון במצב כזה היה חוסר אינטגרציה בתי הספר, אבל ממה שידוע לי (וממה שראיתי במו עיני כשעבדתי בני בתי ספר) ברוב המקרים האינטגרציה ממילא מושכת את האוכלוסיה ה"חזקה" כלפי מטה, ולא את האוכלוסיה "החלשה" כלפי מעלה.



_ואני יומיים לפני שנת הלימודים לא רוצה לדבר (ולא לשמוע) בגנותה של מערכת החינוך_
אז אולי אל תשוטטי יומיים לפני שנת הלימודים בדפים על חינוך ביתי?
מה את מצפה בדיוק?
שהדפים האלה יעלו על נס את יתרונותיה של מערכת החינוך?

[נורית_מ*]

30 ביוני,
אם המים בבאר מעופשים אפשר לעשות מספר דברים:
לנקות את הבאר,
לחפש באר אחרת,
לעבור לשיטת איסוף מים אחרת,
להחליט שמים לא נועדו לבני אדם ולעבור למיץ.

נראה שחלק מהכותבים כאן פשוט החליטו על סמך מערכת הבארות הדפוקה שלנו שפשוט אסור לשתות מים.

[א_ל_א_ן*]

נורית, תודה שהצטרפת לדיון...

[פלוניתית*]

מדובר כנראה בקומץ של אנשים (שבדף הזה הם רוב גורף), שכנראה בתאריך הזה מתערערת תחושת הביטחון שלהם בהחלטות שהם גזרו על ילדיהם.
הילדים יזכו במשפחה, ויפסידו את ההתמודדות הזו, שכנראה היתה טראומטית להורים (כשהם היו ילדים)
במקום ללמד את הילדים לשנות את עצמם, וכך להרחיב את החוויה האישית, הם מלמדים את ילדיהם להישאר כפי שהם, לא להתמודד עם קשיים, ולהאמין שבמקום לשנות דברים טבועים בנפש, ההורים כבר ישנו את העולם, בשביל שילדיהם לא יתמודדו, עם מה שהיה קשה להם ההורים, ההורים ישנו בשבילם את המערכת. סליחה, לא ישנו את המערכת, מבפנים, אלא, ימחקו אותם... יזרקו עליה טיל, ישמידו אותה.
במקום להודות בחולשה שמתעוררת ב1_בספטמבר, בהורים, כמו גם בילדים, הרי שמעדיפים הכותבים בדף הזה, לחנך את השבט המשפחתי בכך ש-'כולם מטומטמים, ורק אנחנו חכמים'.
בדיוק כמו לצאת לקניות ובמקום להתמודד עם חנויות הצעצועים המפריעות- לתת לילד הנחיה של- לקלל את החנות, להוציא לה לשון, להגיד שהמוכר גנב.
נראה כאילו ה1 בספטמבר בחינוך הביתי, מוקדש לחינוך לשנאה, במקום לחינוך בבדיקה מחדש של קבלת החלטות...

[תבשיל_קדרה*]

_לתת לילד הנחיה של- לקלל את החנות_
הופיע כבר באתר

מי אמר _'כולם מטומטמים, ורק אנחנו חכמים'_?
בסך הכל כשיש פחות אנשים ב(למשל ה)סחנה, יותר נעים שם.
האם מי ששולח ילדים לבית הספר לא משתדלים לבחור אתרים פחות עמוסים?

[30_ביוני*]

נורית,
_אם המים בבאר מעופשים אפשר לעשות מספר דברים:
לנקות את הבאר,
לחפש באר אחרת,
לעבור לשיטת איסוף מים אחרת,
להחליט שמים לא נועדו לבני אדם ולעבור למיץ.
נראה שחלק מהכותבים כאן פשוט החליטו על סמך מערכת הבארות הדפוקה שלנו שפשוט אסור לשתות מים._

מעניינת ההנחה שבגלל מערכת הבארות הדפוקה של מערכת החינוך אנשים עושים חינוך ביתי.
התסכול של מי ששולח את ילדיו לשתות מים עכורים, הוא זה שמניח שככה הם הדברים.
אבל, יש את הבארות של מערכת החינוך, שתפקידם של העובדים בה לנקות את הבארות שלה, או של אלה ששותים ממנה.
אי אפשר לנקות את הבאר המעופשת על ידי ניגוח של אלה שבכלל שותים ממעיינות אחרים או מבארות אחרים.
לא כי מערכת החינוך דפוקה, כי בחרו בחינוך ביתי מתוך בחירה אישית.
מאהבת מרדכי, לא משנאת המן.

וגם בחינוך הביתי צריך כל הזמן לבדוק את איכות המים. האחריות של ההורים מוטלת רק על ההורים.

דווקא זה שיש מי שלא משתמש בבארות מעופשים, לא כי הם מעופשים אלא כי מצא מעיין מתאים לו היא העזרה הטובה ביותר לאנשי הבארות האלה, שאם לא ינקו את המים האלה, ימצאו את עצמם חולים וגוועים.

במקום להדגיש שחינוך ביתי הוא לא פתרון להמונים, עדיף שיתמקד כל אחד במים שהוא שותה.
לכן הגבתי. לכך אני מתכוון.

[אם_פי_3*]

למה כולם חושבים על פרזיטיות.
מי שלא מחסן, לא עושה את זה על חשבון (או בזכות) מי שלא מחסן.
מי שיולדת בבית/מיניקה לא עושה את זה על חשבון או בזכות מי שבבי"ח.
מי שמחנך מהבית, לא עושה את זה על חשבון או בזכות מי ששולח לבי"ס.
(שמתם לב, שמה שמחוץ לבית, מרבה לצרף את המילה בית לשמו - בית חולים, בית ספר... מידור זה שם המשחק).

המחלות לא נעלמו בזכות החיסונים, או לפחות לא רק בזכותם (נעלמו גם מחלות שלא מחסנים נגדן. אל תשווי למדינות עולם שלישי, אלא למקום בו התזונה טובה, הכלכלה סבירה, הטיפול הרפואי זמין ואיכותי).
העולם לא התקדם בזכות בית הספר. זה היה פתרון למצב בעיתי, שאולי התאים לזמנו, לא בטוח. אבל אין לי ספק, שהעולם היה מתקדם גם ללא בית הספר - ההמצאות הגדולות באו פעמים רבות דווקא ממקורות מחוץ לבי"ס (מעניין לקרוא (גם) בהקשר הזה את האתר של יונת_שרון - כבד את ילדיך).

וגם אני, למרות שאני כן שולחת את ילדי למסגרות חינוכיות (גן ובי"ס) מעדיפה לעשות פעילויות מיוחדות דווקא במשך השנה, בדיוק בגלל שבחופש נורא עמוס וצפוף.

[נורית_מ*]

30 ביוני,
אין לי שום ויכוח איתך. חינוך ביתי בהחלט עומד כדרך נהדרת בפני עצמה.
פשוט נראה כאן, ואולי אני טועה, שרבים בוחרים בה כאלטרנטיבה. כמשהו במקום בתי הספר.
לדעתי, אם זו הגישה ומחפשים אלטרנטיבה אפשר בהחלט לשקול גם את האפשרויות האחרות (שיפור בתי הספר הקיימים, המצאת דרך חדשה לגמרי לחינוך ולימוד וכו').

[שגית_רי*]

פלוניתית,
על מה את כלכך כועסת?

וגם אם הורים בחרו לחנך את ילדיהם כמו שתיארת, מה זה משנה לך?
איך זה משפיע או מעיד עלייך?

ה1 בספטמבר הוא סמל, תאריך מיוחד. לכל אחד הוא אומר משהו אחר.
מה שבטוח, שאחרי הטרוף של החופש והקיץ, ביום הזה משתחררת אנחת רווחה גדולה מהרבה הרבה הורים, אלה שחוזרים לשגרה הביתית השקטה ואלה שחוזרים לעבודה.

מותר להיות מרוצים מהשקט שיחזור לאתרי הטיולים ומותר להודות על השמחה שבחזרה לשגרת גן-עבודה. ואפילו מותר להודות שהתאריך הזה מבאס.

למה את לוקחת אישית דעה של מישהו אחר שבכלל לא מכיר אותך?

[שגית_רי*]

ויש את חינוך_ביתי_כמפלט_לא_יצלח שעוסק בסיבות לבחירה בחינוך ביתי. לכל המעוניינים.

[א_ל_א_ן*]

לקחתי קצת מרחק.
עושה לי טוב.

[פלוני_אלמונית*]

אלאן, לא כ"כ לעניין להוסיף דמויות פיקטיביות לדיון...
אם להתרחק אז להתרחק על אמת.

[בשמת_א*]

_עדיין, אנחנו מדברים על משהו שאולי יותר מתקרב לאירן,_
לאו דווקא.
באירן אין חינוך ביתי חופשי.
כולם הולכים לבית הספר.
דווקא מערכת חינוך ממוסדת, כללית וציבורית היא מסממני הריכוז השילטוני של העידן המודרני, היא חלק מהשליטה הטוטאלית באזרחים, לשם כך היא הומצאה והושלטה, היא נועדה תמיד לעשות אינדוקטרינציה לערכים שמשרתים את האינטרסים של "בעלי הממון".
זה במסגרת פינתנו "מעט היסטוריה מתולדות מערכת החינוך".


_שרגע אחרי המהפכה התעשיתית, רגע לפני המצאת בית הספר,_
הפוך.
בית הספר כמקום ל"חינוך הילד" הומצא לפני המהפכה התעשייתית, אבל אחריה הפך להיות המוני, ציבורי וחובה.


_שבה בעלי הממון שולטים, כי רק הם היו זוכים לקחת לילדים שלהם, מורים שילמדו אותם משהו._
מעניין איך אפשר לתאר לאנשים איך באמת מתנהל החינוך הביתי. כל פעם מפתיעים אותי עם רעיון ביזארי אחר. חשבתי שזה מתואר פה מספיק באתר, חשבתי שהראו בטלביזיה, ובכל זאת...

_ה"עמחא",_
תיכף אערוך, אבל המגיהה שבי קפצה: "עמך". העם שלך. נדמה לי שזה קיצור מהביטוי "עמך ישראל" והכוונה לפשוטי העם, שאינם כוהנים או לויים. (תקנו אותי אם לא דייקתי)

[א_ל_א_ן*]

למעשה יש לי מה להגיד, ואני מוותרת במאבק מולכם.
איך הכל התחיל?
הכל התחיל בכך שבסך הכל אמרתי את הדברים הבאים
_חייבת להעיר משהו על הדף.
התאריך הזה הוא באמת מאוד טעון.
הוא מאוד טעון למי שבוחר לשלוח את ילדיו לבית הספר וכנראה, כמו שמשתקף מהדף הזה, למי שבוחר שלא לשלוח א ילדיו לבית הספר.
האם אתם, אנשי החינוך הביתי, שלמרות שאני מכירה כמה מהנפשות הפועלות, ויודעת מה הן חושבות ואיך מרגישות, עדיין הדף הזה מצייר לי תמונה, של- "עופו, עופו לי כבר מהבריכה- לבתי הספר שלכם... ותיחנקו..."
נדמה לי שלא לזה התכוון המשורר.
אם אני לא טועה, אז אנשי החינוךהביתי, דווקא היו מעדיפים שהבריכות תהיינה יותר מלאות, אולי באימהות שמלמדות את ילדיהן לשחות, בעצמן- (כמוני, למשל)
ושהיו יותר אימהות שיושבות עם הילדים שלהן על ספסל אחרי ביקור בספריה ומקריאות להם סיפור, אפשר אפילו להכיר ולהצטרף.
מה שנשקף מהדף הזה, שביודעין קורא אל כל אלו ש1 בספטמבר בשבילם הוא- נכון- סוג של ברירת מחדל- זה שאנשי החינוך הביתי הם אליטיסטים, סנובים, ואנשים שלא ממש אוהבים ילדים...(כלומר ילדים אחרים מהם)
כדאי לתקן את התמונה הזו.
אגב, ההערה הזו היא אינה שליפה מהבטן, אני חושבת עליה כבר כמה ימים טובים..._
בעצם, נראה כאילו חיכיתם למישהו שעליו תוכלו לכעוס. וחבל.
אתם מתגוננים ולא מנהלים דיון בצורה הגיונית, לכן אני יוצאת מהדף.

[אמא_בגובה_דשא*]

א_ל_א_ן חזרתי וקראתי כדי להיות בטוחה.
את לא ממש מדייקת.

ההודעה הראשונה שלך לא גררה ויכוח, אולי רק תגובת חצי-התנצלות אחת מצידי ותגובה אחת של חגית. ההודעה שגררה את הויכוח הזה היא ההודעה השניה שלך:
_סביר להניח שאם כולם היו בחינוך ביתי, החברה שבתוכה היינו חיים היתה חברה פרימיטיבית, שבה בעלי הממון שולטים, כי רק הם היו זוכים לקחת לילדים שלהם, מורים שילמדו אותם משהו.
כמו שאם כולם לא היו עושים חיסונים, ומוקיעים מהחברה מחלות, שניתן להתחסן מפניהן, כמו אבעבועות שחורות וכדומה, אם כולם היו בוחרים שלא לחסן את ילדיהם, המחלות היו כאן.
לא יעזור כלום, החינוך הביתי יכול להתקיים, בגלל שמסביבו יש מספיק "פראיירים" ששולחים את ילדיהם לבתי ספר המוניים.
תארי לעצמך שכל הדור של ילדינו לא מכיר בית ספר מהו, וכל הדור לפניו, וכל הדור לפניו.
אולי היינו הרבה יותר מאושרים... אבל גם הרבה הרבה יותר בורים._
וזה:
_בלי קשר לכך, אני בעצם אומרת שהחברה שבתוכה מתקיים חינוך ביתי, נבנית בגלל הדבר המטומטם הזה שקוראים לו בית ספר, שמחנך את כלל האוכלוסיה. אלמלא הדבר המטומטם הזה שקוראים לו בית ספר היה מחנך את כלל האוכלוסיה, לא היו קוראים לזה חינוך ביתי היו קוראים לזה- בכל מיני שמות, כמו ילדים עובדים, ילדים אובדים, אמהות שלא יודעות קרא וכתוב, איכרים בשדה, כורים בפחם, וכמה אנשים עשירים שמעשירים את ילדיהם בהשכלה.
לכן, אני אומרת-
לא יורקים לבאר שממנה שותים._

לא יודעת למה, אבל נראה לי שאת זאת שתוקפת כאן.

ואגב, האם למדת לעומק את נושא החינוך הביתי?
כי הרבה ממה שאת כותבת נשמע כאילו נתקלת בנושא הזה עכשיו לראשונה (ומאחר שהניק שלך מוכר לי, אני מרשה לעצמי להניח שזאת לא המציאות)

[א_ל_א_ן*]

אמא בגובה, שלום לך,
קודם כל דברייך, מנוסחים בדרך כלל כמו מישהו שמבין שבצד השני יש אדם שמקשיב. וזה נעים. לא דווקא מה שכתבת כאן, אלא בכלל.
כנראה שלא ממש הצלחתי לנסח את עצמי בצורה רהוטה, אם מישהו נפגע ממני (וגם פגע בי)
אם מעניין אנסה לנסח בהמשך...

[אמא_בגובה_דשא*]

תודה


_לא דווקא מה שכתבת כאן, אלא בכלל._
התכוונת לקטע האחרון או לקודמיו?
כי האחרון אכן נכתב בכעס (ולמען האמת, לא כולו עליך. ניגשתי למחשב עצבנית, ו...נו...את יודעת, קורה),
אבל אם את מתכוונת לאלה שלפניו אני אשמח לציטוטים או להבהרות (אפשר ב דף_בית שלי).

<אמא בגובה אוהבת ביקורת בונה>

[א_ל_א_ן*]

אמא בגובה, אני אנסח ואכתוב, אבל כדי שהפעם אדייק ממש, אני מחכה לרגע המתאים. מבחינתי

[פלונינית*]

_ילדי בית הספר הם אנשים רגילים במצוקה, חטופים שהתאהבו בחוטפיהם_
לא הגזמת בכלל. בכלל בכלל. יכולת לבחור באותה מידה בביטוי הנלבב שמשתמשים בו מחזירים בתשובה למיניהם: "תינוק שנשבה".

עם היותי אמא ששולחת את ילדיה למערכת החינוך הקלוקלת, אני תומכת בזכותם של אנשי חינוך ביתי לומר בביתם הוירטואלי "איזה כיף לי שהגיע 1 בספטמבר". אני מניחה שהייתי מרגישה כמותם לו הייתי במקומם. זה בעיני כמו שבפורומים שתומכים בהנקה זכותן של האימהות לומר: "איזה כיף לי להניק" ואין שום סיבה שאימהות תמ"ל ירגישו שזה נגדן.

[מנוסה*]

_וכשאתם קוראים לדף 1_בספטמבר‏ אתם פונים לקוראים ששולחם את ילדיהם לבית הספר ב 1_בספטמבר‏, ואתם יודעים את זה_
רק הערה טכנית, לידיעתך- האתר הזה קם במקור כאתר של קהילת החינוך הביתי בישראל. אחרי שהאתר התרחב עוד ועוד היה נסיון זמני ליצור אתר נפרד רק לחינוך ביתי, ולאחרונה הוחלט לחזור למצב המקורי שבו החינוך הביתי הוא הנושא המרכזי של האתר הזה. שימי לב שהדפים על חינוך ביתי מופיעים בצורה מודגשת ב מה_חדש.
כאתר הבית של המחנכים מהבית, זה המקום הטבעי לדפים כמו 1_בספטמבר. מדובר פה בשיחה בין מחנכים מהבית לבין עצמם. כמובן שכל דכפין מזומן להצטרף לשיחה, אבל בהחלט אין פה פנייה למי ששולח את ילדיו למסגרת.

[אנונימי]

גם אני, בתור רווקה ללא ילדים שמחתי תמיד שהגיע 1_בספטמבר. הרחובות מתרוקנים, מקומות הבילוי, האוטובוסים, רכבות (ידעתם שביולי-אוגוסט אין קרון מקומות שמורים ברכבת ישראל בגלל העומס?) והים - אח, הים.. סוף-סוף, קצת שקט על החוף.

זה בסדר גמור לשמוח שהגיע 1_בספטמבר , גם אם אתה מחנך בבית וגם אם לא.

אגב, מכירה הרבה הורים שכן שולחים למערכת החינוך ומודים כל יום שהגיע 1_בספטמבר, מסיבות שברורות לכל מי שלא רגיל להיות עם ילדיו בבית.

[ליאת*]

ואנחנו הבוקר ליווינו את בתנו לכיתה א' בביה"ס. , כל המשפחה כולל הסבתות והסבים, שעושים "תיקון" דרך הנכדה (אותנו לא ליוו...). אז ככה, האחים שלה בבית (אח אחד גדול ממנה) והיא הנועזת והעקשנית שכל הקיץ התחננה בדמעות שנאפשר לה להתנסות, יצאה לה לדרכה החדשה. אני בליבי מייחלת לכך, שתמצה את הקטע מהר ושתחזור לשהות במחיצתנו. אח"כ שמתי לב שלבשתי הים בגדים שחורים לגמרי,רחמנא ליצלן, מה שלא אופייני לי בכלל (כן, גם תחתונים וחזיה...) . ופה למעלה מהבהב לעיניי בצהוב "קושי אינו בהכרח סבל", נו...נו... קשה לי ואני סובלת.

[יהודית_שפמן*]

ליאת בהצלחה נתראה בקרוב

[בועה_שקופה*]

אתמול, ערב תחילת הלימודים, הבת שלי התחננה "לעלות לכיתה א'". הינו במסיבה שבה בירכו את בת דודתה שגם היא עולה השנה לא'. לפני כמה ימים היה בישוב שלנו טקס קטן לכבוד הילדים שעולים לכיתה א' - ביקשתי מהמארגנים שיכללו את הבת שלי בטקס ("היא עולה לכיתה א' - בבית") והגענו כשהיא מתרגשת כולה. הנוכחים היו מופתעים ששיתפו גם אותה - הרי אנחנו ידועים כמשפחה המחנכת בבית, אבל זה עבר בשלום. אחרי הטקס היא שאלה למה היא לא הולכת לבית הספר והסברתי לה שאנחנו (אבא ואמא) בחרנו לחנך בבית, שזו דרך החיים שלנו....דיברנו, דיברנו והיתה הבנה מבחינתה. אתמול שוב זה עלה והיא ממש התחננה "אמא, לפחות אנסה, אני אפילו לא יודעת מה זה מורה, רק ליום אחד....בבקשה". הרגשתי *קרועה*.
הסברתי לה שוב שאנחנו כהורים בחרנו בדרך חיים לנו ולילדים שלנו, דרך חיים המתאימה לנו - גם אם היא שונה מדרכם של רוב האנשים סביבינו. הסברתי לה שכשתגיע לגיל בר-מיצווה, נראה לי סביר שאז תוכל להחליט בעצמה. לצערי דיברתי איתה על ההיבטים השליליים (לדעתי) של בית ספר. שחייבים לעשות מה שמצופה, מה שהמורה אומרת ואיך ש'צריך', גם אם לא מתאים לך באותו הרגע. די הדהים אותי אבל פתאום הבנתי שבאמת אין לה מושג מה זה בית ספר, מה זה שיעור, מה זה מורה....הסברתי לה שגם ילדים שהולכים לבית הספר ההורים מחליטים בשבילם ללכת - שאין זו בחירה שלהם...והזכרתי לה איך תמיד אומרים לה חבריה כמה כיף שהיא בבית..
אני יודעת שהיא בעיקר מרגישה 'מפספסת משהו' כי יש אווירת חג סביב הילדים העולים לכיתה א'. והתרגשות של ההורים והסביבה. לכן היה לי כלכך חשוב להעצים גם בבית את עניין העליה לכיתה א', שתהיה שותפה, אפילו קצת לחוויה הזו של חבריה. קנינו לה שולחן כתיבה חדש, ודיברנו על מה נעשה שונה השנה - היא ביקשה למשל טיול בירושליים....
הסברתי לה מה אני חושבת (בלי לפגוע באף אחד) וזה שההורים השולחים ילדיהם לא' הם כאילו נפרדים מהם במובן מסויים, או כאילו משחררים אותם מהתלותיות בהם, במידה מסויימת. אפילו אם זה באופן סימבולי - זה מצופה מהילד. אמרתי לה שלי הכי חשוב בעולם, זה להיות שם בשבילה, שתתפתח בדרכה היחודית ללא לחצים של הצטיינות, תחרותיות ועמידה בציפיות...בקצב שלה.
הבת שלי מאוד עקשנית, היא יודעת שיש מקום בבית לדיונים והחלטות משותפות. במקרה הזה, מבחינתינו ההחלטה היא שלנו כהורים.
השיחה שלנו היתה בצד(היא רצתה פרטיות טוטלית לשימחתי) אבל כל המשפחה היתה בקירבתינו וכבר ראיתי סרטים איך הסבא וסבתא יעשו לי עיניים של "את עושה עוול לילדה - למה את מונעת ממנה את זה?".
אבל.....לתדהמתי, ולמרות העקשנות וההתרגשות של בתי, השיחה שלנו הסתיימה בחיבוק גדול, ומעין הבנה כזו - הרגשתי שהיא יודעת שאנחנו באמת רוצים בטובתה ואוהבים אותה. ואולי גם הקלה או ביטחון מבחינתה שזוהי דרכינו ואנחנו מחליטים בשבילה.

_והיא הנועזת והעקשנית שכל הקיץ התחננה בדמעות שנאפשר לה להתנסות, יצאה לה לדרכה החדשה._
בכלל לא התכוונתי לכתוב משהו, אבל הנה גיליתי מה שליאת כתבה....ואני שואלת את עצמי האם גם אני הייתי צריכה לשחרר את הבת שלי, כמוך ליאת?

[בועה_שקופה*]

ועוד דבר קטן...
שתהיה לכולנו - אלה המתחנכים בבית ואלה ההולכים לבית הספר, *שנה נפלאה!*
@}

[לוטם_מרווני*]

_שתהיה לכולנו - אלה המתחנכים בבית ואלה ההולכים לבית הספר, שנה נפלאה!_
@}

[אביב_חדש*]

היום פגשתי את השכנה בגן השעשועים. בנה עלה לכיתה ג'. מורה חדשה. שאלתי אותה איך היה לו ביום הראשון.
הוא אמר שהיה לו מאוד קשה כי מהשעה שמונה וחצי ועד 12 וחצי היה צריך להיות בשקט. שאלתי למה, בפליאה רבה. "כי המורה אמרה." אסור היה לו להוציא הגה בכיתה. נשארתי עם הלשון בחוץ. אני בטוחה שזו תחושה קשה וקשה מאוד להצליח בזה, בעיקר אצל ילד צייתן. לשתוק בשיעורים ולדבר רק בהפסקות.

[שגית_רי*]

בועה יקרה,

_האם גם אני הייתי צריכה לשחרר את הבת שלי_
אני לא מצליחה לנסח את מחשבותיי בעניין, אבל המשפט הזה קופץ לי..
לשחרר אותה ממה? לשחרר אותה למה?

היא ילדה בריאה וסקרנית. ובצדק, היא רוצה לנסות, לראות, מעניין אותה! היא אף פעם לא הייתה שם. במיוחד כשכל (כמעט) הילדים סביב עושים את זה..ומקבלים מתנות בשביל זה וטקס..

אורנה שפרון אמרה באחד הדפים שאחת הזכויות של הילדים זה שאבא ואמא יחליטו עבורם החלטות שגדולות עליהם. אני מסכימה.
ואני חושבת שזו החלטה מהסוג הגדול. כי היא כרוכה בהרבה עניינים ויש לה השלכות מעבר למה שילדה בת 6 יכולה לדעת או להבין או להתחייב עליו.
למשל: שקל להכנס אבל קשה לצאת, בירוקרטית.
שאם מתחילים אז צריך להתחייב ללכת יום יום ולכל יום הלימודים.
שזה נוגד את הדרך שבה אמא ואבא מאמינים ורוצים לגדל את ילדיהם.
שזה לשנה שלמה! איאפשר לנסות יום יומיים עד שנגמרת ההתרגשות וזהו..
שלדרך שבה מלמדים בבי"הס יש גם חסרונות שהיא לא מודעת עליהם.
שלהשיג אישור לחינוך ביתי זה עסק לא פשוט ולרשום אותה ללימודים רק כי בא לה לנסות עלול להקשות עוד יותר את קבלת האישור בעתיד (בהנחה שזה רק ניסיון ואין לכם כוונה להשאיר אותה שם 12 שנים ושאכפת לכם מהאישור..)
שיהיו שם גם רגעים קשים ואמא לא תהיה לידה, כמו שהיא רגילה..
שהביה"ס רחוק וצריך לנסוע עליו די הרבה..
שיש בביה"ס חוקי התנהגות די מחמירים שצריך לציית להם גם אם קשה..(הדוגמא שנתנה אביב_חדש למעלה..)
ועוד ועוד...

ולכן, אני חושבת שבמידה ואת שלמה עם רעיון החינוך הביתי, זו בהחלט זכותך המלאה להחליט בשבילה בעניין הזה.
וההרגשה שלך שהוקל לה כשסירבת להשתכנע, אומרת הרבה בעיניי.

אולי תוכלו ללכת לבקר בביה"ס. עדיף בשעה שהוא ריק, לראות את הכיתות והכיסאות והלוח, בשביל לספק לה קצת את הסקרנות.


_שתהיה לכולנו - אלה המתחנכים בבית ואלה ההולכים לבית הספר, שנה נפלאה!_ תודה! @}

[רסיסים_של_אור*]

ולי אישית התחלת שנת הלימודים עשתה קווצ' בבטן ורק הערב, בשיחה עם חברה קרובה הצלחתי להבין למה, פתאם זה הכניס אותי למשבצת של *חריגה* ואני, אני בכלל לא מהסיפור הזה.
אני בעצמי מסתכלת על כל ה"באופנים" כזרה לגמרי ובכלל לא מכלילה את עצמי בתוך "חברורת המשונים האלו..." ...

או ליתר דיוק ומיקוד - אני לא מצליחה להבין למה זה חייב להיות מעשה שנתפס כחריג כל-כך והייתי, במובן כלשהו, מרגישה נוח יותר אם זאת היתה עוד אחת מהאפשרויות, לא טובה יותר, לא טובה פחות, לא חוקית יותר או פחות, פשוט אפשרות שקולה לגמרי לכל אפשרות אחרת.

[לילה_טוב*]

בשנה שעברה, כשהבכורה אמורה היתה לעלות לכתה א', היא גם רצתה. פשוט שאלתי אותה למה. התברר שהיא רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב. אמרתי שאפשר ללמוד את זה גם בבית, ובזה נגמר העניין. היא באמת למדה לקרוא ולכתוב במשך השנה הזאת. השנה זה כבר בכלל לא עלה. שווה לברר מה מסתתר מאחורי הבקשה הזאת.
וגם אני שמעתי שביקור בבית הספר, בשעות הלימודים או שלא, סיפק את הסקרנות הזאת. אפשר גם פשוט לספר להם איך זה עובד. לא חייבים בעיני להוסיף את חוות הדעת השלילית, אלא אם עולה השאלה - למה לא? (וגם אז אפשר רק לומר למה כן - בבית)
ואני סיפרתי גם על בית ספר פתוח. נדמה לי שהיא אמרה פעם שאם היא תלך לבית ספר הוא יהיה כמו של כ', חברה שהולכת לבית ספר פתוח.

[לילה_טוב*]

אחרי שקראתי את רסיסים (והלכתי להתקלח) אני חושבת - אולי מה שמסתתר מאחורי הבקשה הוא הרצון לא להיות חריג.
העניין הזה נפתר אצלנו באמצעות השייכות לקבוצת חינוך ביתי. כמה שאולי לפעמים יותר נוח שהיא תשחק עם ילדי השכנים ואני אוכל בשקט לנהל את משק ביתי, הרי בדיוק בשביל העניין הזה, שלא נרגיש חריגות, חשוב לי להיות בקשר עם עוד משפחות, אמהות וילדים בחינוך ביתי
(יש כמובן עוד הרבה עניינים אבל אני חושבת שזה העיקרי).
אני מרגישה שזה נותן גם לה ביטחון. גם אנחנו היינו כאן במסיבת סוף החופש הגדול, ומישהי עברה ושאלה את הילדים שעמדו בתור לאיזה מתקן לאיזו כתה הם עולים, והיא, אמנם נדרכה אבל השיבה בנחישות, אני אמורה לעלות לכתה ב' אבל אני לומדת בבית ואני כבר יודעת לקרוא ולכתוב!

[בלה_שנדמה_לה*]

טוב לקרוא את כולכן, אימהות.
לי היה היום קשה מכיוון אחר לגמרי. כאן (בעיר שלנו בארה"ב) שנת הלימודים התחילה כבר לפני שלושה שבועות, ובכלל לא ידענו על זה כי עוד אין לנו פה חברים. והבקשה ללכת לבי"ס באה מצד הבת שלי עוד קודם, אבל רק מסיבות חברתיות, כי אין לה הרגשה של חריגות. לשמחתי. ברור שאם היינו בארץ החריגות היתה עולה מן הסתם.
הקושי היה שלי. שעת השירים 'ארבע אחרי הצוהריים' בגל"צ הוקדשה היום לשירים שקשורים לבית ספר, ובעיקר לפרידה מהחופש הגדול ולעולים לכיתה א'. הקטע הזה של ללות את ילדך לכיתה א' ביום הראשון, כולכם מלאי התרגשות, ציפייה וגאווה, טבוע בי כנראה עמוק, או טבוע בעצם בחברה שלנו. אני מוותרת, מבחירה, על חוויה הורית מאוד משמעותית בחברה שלנו. (לא, משמעותית זו לא המילה המתאימה... אבל לא מוצאת אחרת - אולי סמלית? לא יודעת)
אולי כמו שכתבה רסיסים_של_אור קשה לי גם החריגות.
חשבתי על כל הילדים שעולים לכיתה א' מהמושב שגרנו בו בישראל... כמעט שיתפתי את הבת שלי בשמץ ההתרגשות שהיתה לי בשבילם ובשביל ההורים שלהם, אבל בסוף החלטתי לחסוך לה את זה.

ותודה על הרעיון לבקר בבי"ס.

[ה_עוגיה*]

דיון הסיבות לרצון הילדים ללכת לכיתה א' הזכיר לי את אחותי.
היא ילידת ינואר וחכמה כזאת לכן כשהיתה בת חמש היתה התלבטות אם להשאיר אותה עוד שנה בגן או להעלות אותה לכיתה א'. בסוף הוחלט לשאול את פי הנערה והיא ביקשה לעלות לכיתה א'.
עשרים ומשהו שנה אחר כך הנושא עלה במקרה והיא סיפרה שהסיבה שבגללה היא רצתה לעלות לכיתה א' היא שכל השנים אמרו לה ש"כשתגיעי לכיתה א' תוכלי לאכול פיצוחים. בינתיים אסור", והיא כלכך רצתה לאכול גרעינים...

(מאז למדנו את הלקח ולילדה שלנו אנחנו מציבים את גיל 6 כיעד. שלא יצא שגם היא תדרוש ללכת לכיתה א' רק בגלל פיסטוקים).

[תבשיל_קדרה*]

טוב, הפתרון שלנו לזה הוא בטיחות_בלי_גבולות‏.

[שגית_רי*]

תבשיל,
אני אשמח אם תרחיבי.

אני מכירה את הדף, ומסכימה עם רובו (למרות שמתקשה ליישם כשהתינוק שלי מוצא את ארון הניקוי העמוס לעייפה של אמא שלי ..) ובכל זאת, ביה"ס זה לא שקע. או שאולי כן ואני מפספסת פה משהו?

_מניעת התנסות היא מסוכנת. הדרך הבטוחה ביותר למנוע מילדים סיכונים היא ללמד אותם לנהוג בדברים המסוכנים בצורה בטיחותית._ (מ בטיחות_בלי_גבולות )
מהי הדרך הבטיחותית לנהוג בכיתה א'?

[רסיסים_של_אור*]

שגית, נראה לי שתבשיל התכוונה לפיצוחים ולא לכיתה א'

[בועה_שקופה*]

_ואני חושבת שזו החלטה מהסוג הגדול. כי היא כרוכה בהרבה עניינים ויש לה השלכות מעבר למה שילדה בת 6 יכולה לדעת או להבין או להתחייב עליו._
שגית, תודה. אני באמת זקוקה לחיזוק מהכיוון הזה שגם אני מאמינה בו. חידדת\הזכרת לי כמה נקודות חשובות...@}

ולמרות זאת היה לי את הכיווץ הזה בבטן כשביקשה שוב ושוב.
_אולי מה שמסתתר מאחורי הבקשה הוא הרצון לא להיות חריג._
אולי בגלל שלי באופן אישי היתה חווית חריגות בילדות - תמיד הייתי שונה במובן הלא טוב מבחינתי: הורים גרושים, אחים מאבות שונים, 'יהודיה' בארץ זרה, ועוד ועוד. ילדה שונה מנסיבות חייה. אולי זו הסיבה הרגשית שלי לרצות לחסוך ממנה תחושה כזו.
אבל החריגות שלה-שלנו היא שונה. זהו שוני מתוך בחירה ואהבה ואנחנו שלמים עם זה מאוד.עם זאת תמיד עולות שאלות מבחינתנו - וגם זה בסדר ואפילו חשוב.
גם את הבת שלי שמעתי עונה בגאווה לשאלת "איזו כיתה את?"...
"אני בחינוך ביתי, אני עולה לכיתה א' בבית".

_אולי תוכלו ללכת לבקר בביה"ס. עדיף בשעה שהוא ריק, לראות את הכיתות והכיסאות והלוח, בשביל לספק לה קצת את הסקרנות._
בשיחה שלנו כשהיא אמרה שאינה יודעת אפילו מה זה מורה, כיתה וכו' הצעתי לה שנוכל לבקר בבית ספר כדי לראות...אולי באמת זו בעצם הסקרנות הגדולה שלה לראות מה זה הדבר הזה.

_הקטע הזה של ללוות את ילדך לכיתה א' ביום הראשון, כולכם מלאי התרגשות, ציפייה וגאווה, טבוע בי כנראה עמוק, או טבוע בעצם בחברה שלנו. אני מוותרת, מבחירה, על חוויה הורית מאוד משמעותית בחברה שלנו. (לא, משמעותית זו לא המילה המתאימה... אבל לא מוצאת אחרת - אולי סמלית?לא יודעת)_
חושבת שזו אחת הבעיות שלי בענין ... כי החברה שלנו כלכך מעצימה את המעמד הזה של העליה לכיתה א'. נראה לי שהמילה סימבולי מתאימה פה.

מישהי אמרה לי אתמול "למה לא לשלוח אותה אם היא רוצה?, "אולי את מפחדת שתרצה להשאר שם?",
כל הלילה חשבתי על המשפט הזה. אם נשים בצד את כל הנקודות החשובות (ששגית ניסחה יפה), אז נכון, אולי גם פה יש משהו ולכן אני חושבת שליאת אמיצה על כך ששילחה את הבת שלה.

@}

[שגית_רי*]

אווופס, את צודקת, רסיסים. מביך..ועוד הלכתי והבאתי דוגמא..

_מישהי אמרה לי אתמול "למה לא לשלוח אותה אם היא רוצה?, "אולי את מפחדת שתרצה להשאר שם?",_
זה משפט שמעצבן אותי. מאד.
כי הוא יוצא מתוך נק' הנחה שהדרך שבה אתם בחרתם היא לא שוות-ערך או 'אמיתית' כמו האפשרות ללכת למערכת (אני לא מצליחה למצוא את המילים להסביר טוב יותר) . בקיצור, משפט מניפולטיבי בסגנון "למה שלא תשאלי את הילד אם הוא רוצה ללכת לגן"
האם אותה אישה תהיה מוכנה לתת לילדיה להתנסות בחינוך ביתי אם יבקשו, בבוקר כשלא בא להם ללכת לביה"ס? יש לי הרגשה שלא. למה לא? האם היא פוחדת שהם ירצו להשאר בבית?
ועוד דבר, אם אני אתן, הילדים שלי יהיו מוכנים לחיות על ממתקים. (לפחות שבוע שבועיים, עד שהם ימצו את הקטע, אני רוצה להאמין.. ) כרגע, אני חושבת שלאפשר את זה יפגע בהם יותר מיועיל. יש למישהו בעיה אם זה שאני מונעת מהם את ההתנסות הזו שהם רוצים (והם רוצים!!)? זה כי אני מפחדת שזה ימצא חן בעינייהם? כן! כי זה מזיק להם, לדעתי.

חינוך ביתי הוא דרך חיים שהורים בוחרים לעצמם ולילדיהם. זו לא גחמה רגעית שאפשר לנפנף בקלות!
וכן, אני אישית "מפחדת" (במובן של "מעדיפה לא לסבך את עצמי ואת ילדיי" ) מה"צרה" שנקראת ביה"ס.

@} (מצטערת על הטון המתלהם, באתי עם מרץ..)

[תבשיל_קדרה*]

גם _לי באופן אישי היתה חווית חריגות בילדות_
בלי סיבות אוביקטיביות - הלכתי לגנים רגילים, לבתי"ס רגילים, גרתי באותה עיר במשך כל הילדות.
ועם סיבות אוביקטיביות - הייתי בת למשפחת עולים. לא ידעתי (ועדיין, בעיקר במקומות קונבנציונליים) "אוריינות חברתית" - לא לקרוא מצבים חברתיים, ולא כיצד להתנהג בהם.

הניתוח לאחור הזה שכנע אותי שללכת לבי"ס *כמו כולם* לא מעלה ולא מוריד במדד *חווית* החריגות, שאין לה ולא כלום עם מידת היותך שונה מהסביבה.

[שגית_רי*]

רציתי להוסיף שהדברים הבוטים שלי בעניין הזה הם דעתי בעניין הרצון של ילדתה של בועה_שקופה מול דרך החיים שהיא בחרה והדרך שבה אני רואה את החינוך הביתי ומערכת החינוך.

לא התכוונתי לשפוט בשום דרך את הבחירות שעושים הורים אחרים לגבי חינוך ילדיהם. @}

[סיגל*]

שמחה על הדף הזה...
אנחנו גרים בישוב קטן ומרובע מחשבתית. עלו לכיתה א' השנה 4 ילדים- בני כיתה של הגדולה שלי. והיא עולה לכיתה א' בבית. היה לי חשוב להדגיש לה את זה כדי שתרגיש כמו כולם ולו במעט. או כדי שאני ארגיש ולו במעט שאני לא גוזלת ממנה משהו חשוב ויקר.
ביום חמישי שעבר אירגנתי לכל "הכיתה" (5 ילדים כאמור) א.ערב עם רחצה לילית בבריכה לסיום החופש הגדול והעלייה לכיתה א'. והיה כייף מאוד לכולם. אני חושבת שעשיתי את זה כדי לציין במשהו גם עבורה את המעבר הזה- כי אחרת איך תדע- הרי עבורנו שום דבר לא השתנה... שגרת החופש הגדול נמשכת וה"לימודים" כסידרם.
היום לעומת זאת עשיתי מעשה עוד יותר קשה- לי ונראה לי שגם לה- ועד עכשיו אני לא בטוחה למה אני פועלת ככה... אולי איזה צורך מזוכיסטי שגורם לי לעשות לעצמי ולה חיים קשים? אולי צורך לבחון את עצמי ולתהות על הבחירות שלי שוב ושוב ושוב.
הלכנו לבה"ס ... גם לבקר את החברים והבן-דוד שלה שעלו לכיתה א', גם לדבר עם המנהלת כי סיכמנו שהיא תבוא להשתתף בשעות שבהן הם משחקים משחק חופשי (כמו פינת בובות שיש בגן), וגם לקחת חוברות עבודה של קריאה וחשבון כי זה היה חלק מהסיכום שלנו עם המפקח לקבלת האישור לחינוך ביתי.
ואני תוהה: כמה הורים בחינוך ביתי היו עושים צעד כזה ונכנסים עם ילדם "לגוב האריות"? האם לא עדיף להסתגר בבית עם השונות שלנו ולא להחשף ל"תרבות ההמונים" שרק גורמת לך (לי) להרגיש כמה אתה (אני) שונה, זר, מוזר, יוצא דופן?
האם אני פוגעת בילדה שלי? מבלבלת אותה? או מאידך- מאפשרת לה להנות מכל העולמות? (להיות בבית בחינוך ביתי וללכת לשחק עם חבריה מהגן בשעות המשחק החופשי בבה"ס).
היא, דרך אגב, מהר מאוד רצתה לחזור הביתה ובכלל לא כ"כ התלהבה מכל העניין שם.
אני לעומתה מצאתי את עצמי חושבת ומהרהרת- איזה בית ספר נחמד ואילו מורות חביבות ואילו חוגי העשרה יש לילדים ואיזו פינת בובות ופינת יצירה נחמדה ולמה בעצם אני לא שולחת אותה לבה"ס? ואז... קול קטן בראשי (איזה מזל שהוא קיים) מזכיר לי שבחרתי בחינוך ביתי לא בגלל שהאופציות האחרות היו כ"כ גרועות אלא בגלל שזו היתה האופציה הכי טובה עבורי ועבורן ועבור כל התא המשפחתי שלנו.

[חגית_נובק*]

_ואז... קול קטן בראשי (איזה מזל שהוא קיים) מזכיר לי שבחרתי בחינוך ביתי לא בגלל שהאופציות האחרות היו כ"כ גרועות אלא בגלל שזו היתה האופציה הכי טובה עבורי ועבורן ועבור כל התא המשפחתי שלנו._

זה לב העניין בעיניי: מאיפה אני פועלת? מה באמת מניע את הבחירות שלי? מנסיוני, בחירות שהן על דרך השלילה (כמו: חינוך ביתי כי בית-ספר לא בא בחשבון), יש להן נטיה להמשיך ולאתגר אותי ולהציק לי. ואז אני מושכת אש וביקורת מהסביבה, ובית-הספר פתאום נראה נורא נחמד בעצם וכל מיני כאלה... זה קורה רק אם עוד לא גמרתי ללבן עם עצמי את הסוגייה ועוד לא הצלחתי לבחור עד הסוף ולהיות באמת שלמה עם הבחירה.

אני מאמינה גם שחינוך-ביתי הוא מסוג הבחירות שאולי אף פעם לא גומרים לבחור אותן. זה אומר שמדי-פעם עולה השאלה מחדש ומכריחה אותי לבחון את עצמי ואת מצב העניינים שוב, ולבחור מחדש. בכל פעם שהצלחתי לבחור בחינוך-הביתי שלי מחדש זה היה יותר עמוק, ויותר אמיתי, ויותר שלם. אני רואה שעם הזמן השאלה עולה ומתעוררת שוב לעיתים יותר ויותר רחוקות.

[חגית_נובק*]

_כמה הורים בחינוך ביתי היו עושים צעד כזה ונכנסים עם ילדם "לגוב האריות"? האם לא עדיף להסתגר בבית עם השונות שלנו ולא להחשף ל"תרבות ההמונים" שרק גורמת לך (לי) להרגיש כמה אתה (אני) שונה, זר, מוזר, יוצא דופן?_

זה הכל בראש שלנו. בית-הספר הוא "גוב אריות" עבור מי שעדיין לא גמר להחליט שחינוך-ביתי הוא הבית שלו. אם אני לא מרגישה בטוח בבית הפנימי שלי, אז אולי בתים אחרים מאיימים עלי. אחרי שגמרתי לבחור, וככל שאני שלמה יותר עם החירה שלי, האפשרות של בית-ספר כבר לא מאיימת יותר. היא נשארת פשוט האופצייה שבחרו בה כל היתר.

מנסיוני, כל התהליך הפנימי הזה מקרין מיידית על הילדים. בשנה שעברה, למשל (כשבכורתי היתה אמורה לעלות ל- ג', והצעירה ל-א'), הלכנו לבקר בבית-הספר של הבנים של אחותי. היה באמת מקסים. בית-ספר קטן, אינטימי, עם המון תשומת-לב לילדים. יצאנו שמחות ומאושרות בשביל הבני-דודים והוריהם. בתוכי ובליבן של הבנות לא זז כלום. אנחנו בחינוך-ביתי גם אם ישנם בתי-ספר מקסימים בעולם. פשוט, כי זאת הבחירה שלנו, ואנחנו אוהבים אותה ושלמים איתה.

[תבשיל_קדרה*]

_כמה הורים בחינוך ביתי היו עושים צעד כזה ונכנסים עם ילדם "לגוב האריות"?_
אישית, מתכוונת לבדוק את הסיפריה של בית הספר. הילדים מתענינים, וירצו סיבוב.
אדווח

[בועה_שקופה*]

_אנחנו בחינוך-ביתי גם אם ישנם בתי-ספר מקסימים בעולם. פשוט, כי זאת הבחירה שלנו, ואנחנו אוהבים אותה ושלמים איתה._
(עכשיו כשקצת נרגענו מעניין 'העליה לכיתה א' ...) נראה לי רעיון נהדר להינות פה ושם מביקור בבית ספר, כמו השימוש בספריה, או שעות המשחק החופשי, או איזה טיול מאורגן...לא יודעת, כל מה שנראה מתאים באותו הרגע ואם בכלל ישנה אפשרות כזו. גם אם זה חד פעמי וגם אם משהו יותר שגרתי...
פתאום נזכרת, באחד מהביקורים הראשונים של המפקחת היא הציעה שנבוא לספריה וכו' ואני התלהבתי. אז למה פתאום בית הספר מצטייר כמאיים?
_זה הכל בראש שלנו. בית-הספר הוא "גוב אריות" עבור מי שעדיין לא גמר להחליט שחינוך-ביתי הוא הבית שלו. אם אני לא מרגישה בטוח בבית הפנימי שלי, אז אולי בתים אחרים מאיימים עלי. אחרי שגמרתי לבחור, וככל שאני שלמה יותר עם החירה שלי, האפשרות של בית-ספר כבר לא מאיימת יותר_
תודה לך חגית, את כלכך צודקת! בדרך שלנו מדי פעם עולות שאלות, בדיקה פנימית, ואולי באותן תקופות, מתוך אותו חוסר ביטחון עולה גם 'איום' הדרך הקונבנציונלית...(לא ממש מצליחה לבטא את מה שאני מתכוונת).
סיגל, מעניין אותי, האם בתך התעניינה בכל עניין 'העליה לכיתה א' או שזה _אני חושבת שעשיתי את זה כדי לציין במשהו גם עבורה את המעבר הזה- כי אחרת איך תדע- הרי עבורנו שום דבר לא השתנה_ בא רק ממך?

[בשמת_א*]

_הייתי בת למשפחת עולים. לא ידעתי (ועדיין, בעיקר במקומות קונבנציונליים) "אוריינות חברתית" - לא לקרוא מצבים חברתיים, ולא כיצד להתנהג בהם._
מעניין. גם לי אין שום אוריינות חברתית, ואני דור שלישי ויותר בארץ, דור רביעי לדוברי עברית.

אגב, אחרי שהילדה שלי אמרה בשידור חי (בניסיון לענות בכנות על שאלה-לא-לעניין) שהיא בעצם לא יודעת מה זה בית ספר, היא לא מכירה, חשבתי לעצמי - למה לא לבקר איתה בבית הספר של בן-הדודה.
שתראה קצת כיתה, תלמידים, מורים.
בן-הדודה דווקא קצת מכיר את החינוך הביתי (-: הוא הצטרף אלינו לכמה סיורים לימודיים, וקיבל הדרכה איך מתנהגים בחינוך הביתי (לא מכריחים אף אחד לעשות או לא לעשות שום דבר, שומרים על הילדים הקטנים ממך ועוזרים להם כשצריך, משתפים פעולה, אם יש בעיה באים לדודה (-: ).

[תבשיל_קדרה*]

אני לא בטוחה שיש קשר הכרחי בין שני הדברים. אישית, "סבלתי" משניהם. (לא באמת סבלתי. לא היה לי מושג שהמצב שלי היה יכול לתואר כשלילי ע"י מישהו אחר.)

[סיגל*]

_סיגל, מעניין אותי, האם בתך התעניינה בכל עניין 'העליה לכיתה א' או שזה אני חושבת שעשיתי את זה כדי לציין במשהו גם עבורה את המעבר הזה- כי אחרת איך תדע- הרי עבורנו שום דבר לא השתנה בא רק ממך?_
לא יודעת מה לענות לך ... צריך לחשוב על זה

[בועה_שקופה*]

סיגל, שאלתי אותך כי אני בעצם שואלת גם את עצמי את אותה השאלה...מאוד הזדהתי עם דברייך כי גם אני בעצם ניסיתי לציין עבורה משהו במעבר הזה ובעיקר או רק בגלל שחבריה והסביבה העצימו את הענין. אצלי היא גם שאלה....
דרך אגב, מאז החלה שנת הלימודים ואנחנו בשיגרתנו החופשית ביותר בבית, הנושא לא עלה שוב...ובכלל הרבה יותר נעים ורגוע לנו. יש משהו בחופש הגדול שמוציא אותנו מהשלווה...
בכל מקרה, שיהיה לכן בהצלחה.

[אנונימי]

אותי חדש אוגוסט מוציא מהשלווה. זה לא החופש, אלא מזג האויר וגם פרוייקט היומולדת של הדר.
ספטמבר, מסמן עבורי את סוף הקיץ, אפילו שממשיך להיות חם (ובפארק הירדן עוד יותר חם), כבר מריחים את הסתיו הממשמש ובא, כבר רואים חצבים בשולי הדרכים.

אמא שלי יצרה מסורת שהיא קונה לנכדים שלה את ילקוט ביה"ס הראשון. השנה, האחיין הצעיר שלי, עלה לכיתה א' ואמא שלי טרחה לספר לי חמש פעמים (אם לא יותר) שהיא וקנה לו ילקוט לכבוד המאורע.
הרגשתי שהיא מנסה להעלות את הנושא של החינוך החופשי, אבל לא יודעת איך.
הרגשתי שהיא מנסה להתגרות בי... זו לא היתה תחושה נעימה.
לכבוד יום ההולדת של הדר, הוא ביקש ואף קיבל ילקוט משל עצמו. לא ממנה, אלא מחברים, אבל אני בטוחה שהוא הראה לה את הילקוט שלו.
הוא יודע שיש שלב שבו ילדים מסויימים הולכים לבי"ס.
בינתים - הוא לא מעונין לא ללכת לגן ולא לבי"ס.
מבחינתו, החופש הוא זמן בו האחיינים שלי יכולים להיות איתנו קצת יותר, וזמן בו יוצאים מהבית רק למקומות ממוזגים. בכלל, המילה חופש, לא ממש מוכרת לו.
הוא לא מרגיש בחופש אף פעם. והוא באמת לא בחופש. הוא תמיד עם המשפחה, ותמיד יש מישהו שצריך להתחשב בו...