בלוג כל סוף והתחלה בשמחה

[בשמת_א*]

רק עכשיו גיליתי את הבלוג שלך.
אני מקדישה לך משהו L]מקסים ewLoOg65w[/po]&feature=related
ומאוד מרגש.
אם תדפדפי בתגובות תמצאי שם תרגום.
יא מאמא, אנתי משיתי וחליתיני, יא מאמא.

[סגו_לה*]

בשמת,שיר מקסים בעיתוי מושלם.

[רסיסים_של_אור*]

באמת הפתיע אותי שאף אחת אחרת לא הגיבה לזה. מה אני ואת היחידות שמרגישות "פסיכיות" לפעמים?!!
את לא צריכה שאני אתחיל לפרט נכון ?? מה שכן לאחרונה אני סופסוף מצליחה לחיות בשלום עם הפסיכיות הזו (טפו טפו ותודה לאל) ואז שמה לב שככל שאני יותר מקבלת אותה ולא עושה ממנה סיפור ככה היא חולפת לה בלי להשאיר יותר מדיי צלקות בנשמתי (לא יודעת איך אצל הילדים, נראה לי שנורא תלוי גם באופי האישי של כל ילד אבל רוצה להאמין שלרוב אני באמת משתדלת לתת את הכי טוב שאני יכולה וזה העיקר...).

[עדינה_ניפו*]

בשמת תודה, שמעתי את השיר והוא הביא לי את הבכי.
כואב לי בלב הבקר מכל כך הרבה דברים.
כמה עצב.
אני מתפללת אליך השם שתמשיך להראות לי את הדרך אליך ואל עצמי.
אני לא רוצה להיסגר אבל זה מה שאני מרגישה שקורה לי, אני רוצה לברוח, מעצמי, זה הכי כואב.
הבנתי אתמול שאני כל הזמן רוצה לדלג על החלק הכואב וע"י "ההבנה" שלי להיות כבר במקום שמרגיש יותר טוב.
הולכת לכתוב קצת לעצמי... צריכה להתרוקן מעומס היתר.


לא יודעת איך אצל הילדים, נראה לי שנורא תלוי גם באופי האישי של כל ילד
מסכימה איתך לגמרי.
אבל רוצה להאמין שלרוב אני באמת משתדלת לתת את הכי טוב שאני יכולה וזה העיקר...
גם אני.

[מתחדשת*]

חזק.

[שבע_יהלום*]

הבנתי אתמול שאני כל הזמן רוצה לדלג על החלק הכואב וע"י "ההבנה" שלי להיות כבר במקום שמרגיש יותר טוב
לאורך כל התקופה האחרונה, ברגעים הקשים הרבים, אני שואלת את עצמי איך נותנים מקום גם לרע, לקשה, לעצוב, לכואב. הרי הנטייה הטבעית היא, כשרע, לרצות לעבור את זה מה שיותר מהר ולהגיע שוב לטוב.
ותמיד מגיעה לאותה מסקנה: מפתח הגוף.
אם רע לי נורא פתאום, ואני מנסה להסביר לעצמי, תבונתית, למה רע, ואיך יוצאים מזה- זו אשליה.
אבל אם אני בודקת איפה בגוף מככב הרע הזה, ופשוט אומרת, לדוגמא: " יש לי מועקה בחזה כי אני מפחדת. אני נותנת מקום לפחד הזה", ומחכה, לאט לאט זה מתרכך ועובר מעצמו. במקביל כדאי לשים לב למקום נוסף בגוף בו התחושה כן נעימה (נגיד: "נח לי בכפות הרגליים שנוגעות שתיהן ברצפה ביציבות ובבטחון).
לא מסבירה למה מפחדת, לא מנסה להפסיק לפחד. פשוט מתבוננת מבפנים וממתינה.
(עלק פשוט, חכמה על מקלדות).
חיבוק חזק.

[בשמת_א*]

אבל אם אני בודקת איפה בגוף מככב הרע הזה, ופשוט אומרת, לדוגמא: " יש לי מועקה בחזה כי אני מפחדת. אני נותנת מקום לפחד הזה", ומחכה, לאט לאט זה מתרכך ועובר מעצמו
נכון! נכון! את כל כך צודקת! תודה שהזכרת לי! (למה כל כך מהר שוכחים טריקים טובים...)

[עדינה_ניפו*]

יהלומית יקרה, מה אני אגיד לך, יש רגעים שאני לא מצליחה לעשות שום דבר עם עצמי.
כל הכלים שרחשתי יושבים כאן לפניַ ואני לא מצליחה להושיט את היד שלא לדבר על לנסות להרים אחד מהם.
אני לא יודעת למה זה ככה לפעמים.
יש זמנים שאני מצליחה להכיל את הרגשות הקשים, לעבוד איתם, להתבונן בהם, לחוש אותם, לנשום לתוכם...
ויש זמנים שאני לא מצליחה לעשות דבר מלבד לטחון מים באובססיביות בנסיון להעביר כבר את הקושי, לפתור את "הבעיה", לחפש תשובות...
זה כאילו שנפלתי לתוך בור ואני ממשיכה לחפור בו יותר ויותר עמוק במחשבה שאולי אצליח לצאת מהצד השני אבל אין תחתית לבור הזה ורק נהיה שם יותר ויותר חשוך ומפחיד.
היום בדרך נס התקשרה אלי רסיסים של אור ועם כמה מילים טובות הפנתה את המבט שלי אל האור למעלה וראיתי את השמים הכחולים והנה אני שוב על הרגלים עושה כביסה, מכינה אוכל לילדים, מסדרת קצת את הבית...
מדהים,
כמה מילים מחברה טובה ואני רואה את הטוב, את האפשרות.
אף פעם אין לדעת מאין תבוא הגאולה.

טוב לי להיות טובה אל עצמי, מלאת חמלה ואהבה. זה טוב. זה טוּב לב. זאת מתנה. מה שמזכיר לי שאני בת 37 בעוד שבוע וחצי (יומולדת עברי).
אני רוצה לעשות בשביל עצמי משהו מיוחד באמת השנה.
זאת שנה מיוחדת.
שנה עם הרבה סופים והרבה התחלות, המון חדש ולא ידוע והרבה אפשרויות...

[בשמת_א*]

כמה מילים מחברה טובה ואני רואה את הטוב
נכון. (-:

טוב לי להיות טובה אל עצמי, מלאת חמלה ואהבה
למה כל כך קשה להיות החברה הטובה של עצמנו?

מה שמזכיר לי שאני בת 37 בעוד שבוע וחצי
מזל טוב

[עדינה_ניפו*]

למה כל כך קשה להיות החברה הטובה של עצמנו?
זה בדיוק מה שאפרת אמרה לי לעשות, לדבר אל עצמי כאילו הייתי החברה של עצמי.
וזה מה שעשיתי בין לבין הצעקות והדרישות של הילדים. הייתי צריכה לעשות את זה בקול רם כדי לשמוע משהו היה קצת קשה להתרכז בשיחה
אז הבטחתי לעצמי שנמשיך יותר מאוחר...

[רסיסים_של_אור*]

עדינה אהובה, השיחה שלנו המשיכה לעשות בי אדוות וגלים. חושבת הרבה על הקטע הזה של אלימות שלנו כלפי עצמנו, על חוסר החמלה. מרגישה באופן אישי שבחיים שלי היו מיליון הזדמנויות שבהן אמרו לי מבחוץ וככה למדתי גם להגיד לעצמי כל הזמן מבפנים: "תתגברי, תהיי חזקה, אל תבכי, אל תשברי " - ואפילו, כילדות, למרות שהיינו ארבע בנות ובן אחד (שיצא רגיש יותר מכולנו..) כל הזמן אבא שלי היה אומר לנו: "אל תבכי, גברים לא בוכים !" (זוכרת איך הוא ישב לצידי במהלך הלידה השקטה שלי והיה עסוק באבחון טכני של מיטות חדרי הלידה וכמה הן משוכללות ובמקביל דחף לי לאוזן את בת-דודה שלי שנולדה לה בעבר בת עם שיתוק מוחין כדי שתסביר לי כמה הרבה יותר גרוע זה יכל להיות... הכל רק שאני לא אבכה ואתגבר כבר !!!!!!!)

העניין הזה של להתחיל לתת לעצמנו מקום, לגיטימציה, להיות החברות של עצמנו, לחמול (המילה הזו עושה לי הכי הרבה קווצ' בלב והכי מסמלת לי את החסר...) על עצמנו מבפנים במקום לבחור בדרך ה"גברית" הזו של להתגבר, לשחק אותה חזקה גם כשאני מתפרקת, גם כשהחיים באמת בלתי נסבלים... זו עבודה מתמשכת אבל אני מגלה שהיא נושאת פירות ובאמת, עבורי, היא חלק מהדרך של להתחבר חזרה אל אלוהים כיישות שאוהבת אותי, מקבלת אותי ובוחרת בי כל הזמן גם כשאני הכי נמוך שאפשר.

תודה על הכל

[הגבירה_בחום*]

השלמתי חוסרים.
כ"כ מזדהה עם הקושי להיות טובה אל עצמי. להספיק לעצמי.

[שבע_יהלום*]

אין דרך נעימה יותר לבטא את אהבתינו מלבד להבריק את האסלה ואין זמן טוב יותר להבחין בכך מלבד כשהראש שלנו בתוכה
שוב מצטטת גריין.
מקווה שגם את רואה את הקשר בין הכתוב בו ובין מה שעובר עלינו, עליך, עלי.
כשכתבתי "עלינו" זה חימם את לבי.
אנחנו לבד ואנחנו לא לבד.

אני חושבת שאת לגמרי חברה טובה שלך.
לא היית יכולה להתנהל בכזו תשומת לב עדינה מול ובתוך כל רגשותייך לולא היית חברה טובה שלך.
את משתפת אנשים אחרים ומאפשרת להם (ותודה גדולה על כך) להקשיב לך, מתוך בחירה בך, כי את חברה טובה שלך.
וכשגיליתי שאת כותבת גם לעצמך, ולא רק כאן.. זה מחזק את דעתי, מניסיון.
עד לפני כמה שנים נהגתי רק לכתוב לעצמי, זה היה המקום היחיד בו הייתי מספרת דברים.
עם אנשים אחרים, טובים ככל שהם, נהגתי בעיקר להקשיב, לייעץ, לשמש אוזן וכתף.
בדיעבד יכולה לומר שעד שלא נפתחתי מולם בעצמי ונתתי להם להיכנס, לא הייתי חברה טובה שלי.

פתאום בא לי לבכות. הכל נראה לי מקסים ועצוב.
פתאום רואה ימים אחרים שיגיעו, רואה את התקופה הזו במבט לאחור. ויודעת שיש בה הרבה חרא וקושי, אבל שאנצור אותה לנצח, ואוהב אותה.

[שבע_יהלום*]

בימים כאלה, בהם ה"הספקים" שלי "עלובים", ואני לא עושה יותר מדי,
מסתתרת מאחורי מחשבות, מדי פעם סיגריות, מרתון של איזו סדרה (כרגע מד-מן, כי איזה חתיך דון), הנטייה שלי היא הלקאה עצמית.
ומשום מה בתקופה זו- לא. לא רוצה להלקות אותי. מה רע בלא לעשות יותר מדי אם זה כל מה שאני מסוגלת עכשיו?
במקום להגיד תסתכלי על עצמך יא פאתטית, בא לי לחבק אותי. כמו לחבק ילדה מחלימה. זה לא אשמתי, אני עושה הכי טוב שאני יכולה ולפעמים אני לא יכולה יותר מדי.
ומעדיפה להאמין שזה ישתנה כשהזמן הנכון יגיע. שלא אקפא כך לנצח.
אמרתי אתמול לאבא שלי (אני מנסה ללמוד לדבר איתם אם אני כבר כאן..) שאני מבינה שהוא דואג, ומצטערת שהוא צריך לעבור את זה, אבל שברור לי שהוא לא דואג בגלל העכשיו, הרי לא מפריע לו שאני נחה, ואוכלת, ומתחזקת, וחוזרת להיראות כמו בנאדם, הוא דואג שלא אצא מזה לעולם.
שמתי לב שכל מיני אנשים סביבי רוצים שכבר יהיה לי יותר טוב, שאמצא עבודה, ארוויח כסף, אחזור לדירה משלי, אחזור לצאת עם גברים, אבל הבנתי שזה לא רק בגלל שאכפת להם ממני. משהו בכל מה שעבר עלי מערער את בטחונם, קשה להם עם זה, הם רוצים שסדרי העולם הנוחים יחזרו לשלוט.

פתאום אני מרגישה שפלשתי לך לדף עם דברים שאני אמורה לכתוב בדף שלי. אופס.
טוב אעתיק..

מה תאריך לידתך הלועזי? או שאת חוגגת רק לפי העברי?

[עדינה_ניפו*]

כמה אני אוהבת שפולשים לי! מוזמנת תמיד...

במקום להגיד תסתכלי על עצמך יא פאתטית, בא לי לחבק אותי. כמו לחבק ילדה מחלימה.
כתבתי לעצמי פחות או יותר את המילים האילו לפני כמה שעות.


שמתי לב שכל מיני אנשים סביבי רוצים שכבר יהיה לי יותר טוב, שאמצא עבודה, ארוויח כסף, אחזור לדירה משלי, אחזור לצאת עם גברים, אבל הבנתי שזה לא רק בגלל שאכפת להם ממני. משהו בכל מה שעבר עלי מערער את בטחונם, קשה להם עם זה, הם רוצים שסדרי העולם הנוחים יחזרו לשלוט.
ככה אני מרגישה שאני מסתכלת על עצמי רב הזמן, תוהה מתי כבר אתאפס ואחזור ל"עצמי", לתפקד כמו ש"צריך", מתי אחזור להיות כבר "נורמלית", להרגיש "נורמלית"?
"כמה זמן זה יכול להימשך?" אני כל הזמן שואלת את עצמי.
אבל כמו שאני מכירה לידה, הצירים כואבים והם לוקחים כמה שהם לוקחים והתינוק יוצא אך ורק ברגע שהוא מוכן, לא רגע לפני ולא רגע אחרי ולא משנה כמה זה כואב לי או אני חושבת שלא אעמוד בעוד ציר אחד... ובסוף תודה לאל הוא תמיד יוצא, עוד לא פגשתי תינוק שלא יצא!
והחיים אף פעם לא נראים אותו דבר אחרי זה.
לעולם לא אחזור להיות מי שהייתי לפני כל ארועי השנה האחרונה הזאת.
וזה מבורך בהחלט.


מה תאריך לידתך הלועזי? או שאת חוגגת רק לפי העברי?
התאריך 25.3 ואני חוגגת בעיקר אותו אבל קשורה מאד לשני התאריכים ובגלל ששמתי לב שהעברי מגיע ראשון ובא לי לפנק את עצמי ולחגוג את החיים שלי אני מתחילה איתו ואמשיך עם הלועזי.

[ורד_דרור*]

את יכולה בכלל לחגוג את כל התקופה שבין העברי ללועזי, לעשות לך זמן יומהולדת. אני עושה את זה כל שנה וזה מאוד מאוד כיף
מזל טוב מתוקה

[עשב_השדה*]

@}

[אום_שלום*]

כמה דברים מחכימים בדף אחד, ביום אחד. @}

[עדינה_ניפו*]

את יכולה בכלל לחגוג את כל התקופה שבין העברי ללועזי, לעשות לך זמן יומהולדת. אני עושה את זה כל שנה וזה מאוד מאוד כיף
כן, זה בדיוק מה שאני מתכננת לעשות!
אולי זה יהיה הזמן בוא אפנק את עצמי עם איזה ביקור אצלך (-:

כמה דברים מחכימים בדף אחד, ביום אחד.
כיף לקרוא, זה מעודד אותי. חשבתי שכל מה שיוצא ממני (כי ככה אני מרגישה) זה בלגאן אחד גדול!!

[שבע_יהלום*]

אני כותבת לך כמה מילים כדי שאם חלילה לא תצליחי להירדם ותחזרי לכאן בהמשך הלילה, תמצאי משהו.
אני אנסה לכתוב לך משהו משמח ומצחיק, שניה אני חושבת.. משו מצחיק...
טוב, זה הולך להיות מביך בטירוף אבל אני פשוט אכתוב לך את הבדיחה האהובה עלי. כנראה בעקבותיה הומצא המושג בדיחות קרש:
איש אחד עם שלוש שערות הלך למספרה וביקש מהספר שיעשה לו צמה. הספר התחיל לעשות צמה ובטעות נתלשה שערה אחת ונשארו שתיים. האיש הסתכל במראה ואמר- טוב אז תעשה לי קוקו. הספר התחיל לאסוף ואוי, שוב נתלשה עוד שערה. האיש הסתכל במראה ואמר- נו טוב, אז כבר תשאיר לי פזור.
גם עכשיו אני צוחקת בטירוף! ושמעתי אותה כבר מיליון פעמים (בעיקר מעצמי). זו הבדיחה היחידה שאני יודעת לספר, היא מטופשת ואני מתה עליה, אין לי מושג למה.

• וידוי: עכשיו כשכתבתי אותה כאן פתאום ייחסתי לה משמעות קיומית נשגבת-

לילה טוב יקירה ובוקר נקי. אין ניצחון גדול כניצחון הספונג'ה.

[בשמת_א*]

גם עכשיו אני צוחקת בטירוף! ושמעתי אותה כבר מיליון פעמים (בעיקר מעצמי). זו הבדיחה היחידה שאני יודעת לספר, היא מטופשת ואני מתה עליה, אין לי מושג למה.
הוי! זאת הבדיחה היחידה שגם אני יודעת לספר! ואני צוחקת ממנה בטירוף, כל פעם שאני מספרת אותה!
היא מתאימה לכל כך הרבה מצבים בחיים, זה לא ייאמן...
(אתה מנסה לתקן, מנסה לתקן, בסוף רגע לפני שמאוחר מדי - או בעצם רגע אחרי.... - נופלת עליך ההבנה: לא לגעת!!!!!)

הי, עדינה, את יודעת שאבא שלי האהוב נולד ב-23.3? אנשים טובים נולדו בתאריכים האלה.

[שבע_יהלום*]

לא רק שאף פעם לא הכרתי מישהו שהכיר את הבדיחה הזו, עוד לשמוע שעוד מישהו טוחן אותה כמוני..

אתה מנסה לתקן, מנסה לתקן, בסוף רגע לפני שמאוחר מדי - או בעצם רגע אחרי.... - נופלת עליך ההבנה: לא לגעת!!!!
פרשנות מעניינת.
מה שאני אוהבת בבדיחה הזו היא הדרך המדויקת בה היא משקפת את האשליה בה אנו חיים. "טוב, תשאיר פזור"- זה לא רק מצחיק אותי אש לדמיין את האיש עושה תנועת 'ניחא' כזו עם היד כשעל ראשו שערה אחת בלבד, זה גם מראה לי את תחושת השליטה המדומיינת שיש לנו. לוקחים לו, לוקחים לו, והוא מדמיין שיש לו בחירה, "מחליט" לבחור בפזור, כאילו יש לו ברירה אחרת בכלל.
הכל צפוי והרשות נתונה. מה שקורה, קורה, השאלה מה נבחר לעשות עם זה.
< וואהו, הבדיחה לא מאמינה שלוקחים אותה כל כך ברצינות>

[עדינה_ניפו*]

< וואהו, הבדיחה לא מאמינה שלוקחים אותה כל כך ברצינות>
:-D:-D

מה שאני אוהבת בבדיחה הזו היא הדרך המדויקת בה היא משקפת את האשליה בה אנו חיים. "טוב, תשאיר פזור"- זה לא רק מצחיק אותי אש לדמיין את האיש עושה תנועת 'ניחא' כזו עם היד כשעל ראשו שערה אחת בלבד, זה גם מראה לי את תחושת השליטה המדומיינת שיש לנו. לוקחים לו, לוקחים לו, והוא מדמיין שיש לו בחירה, "מחליט" לבחור בפזור, כאילו יש לו ברירה אחרת בכלל.
ככה גם אני פרשתי את זה,
מעולה!!

[שבע_יהלום*]

אולי אמצא דרך להנות מהחג הזה השנה?
עוגיות. זה הפתרון אצלי.
יש שלושה סוגי עוגיות לפורים במסורת התוניסאית. מלא שלבים, מלא עבודה, לא שיא הבריאות,
אבל אחד מהם (יויו, זה השם), הוא התגלמות האושר מבחינתי. לפחות ליומיים בשנה.
(כותבת לך בהפסקה מאפייה).

אני מתאהבת בך לאט לאט
הדדי לחלוטין כמובן.
איך היה יומך?

[בשמת_א*]

והוא מדמיין שיש לו בחירה, "מחליט" לבחור בפזור, כאילו יש לו ברירה אחרת בכלל.
נכון, זה מה שמצחיק אותי עד העצם.
אם כי אצלנו מספרים את הבדיחה "תשאיר פזור!!! תשאיר פזור!!!" בטון בהול כזה, כדי לעצור את הספר שניה לפני שהוא "עושה תסרוקת" גם עם השערה האחרונה...

[עפרה_עדין*]

אצלי כל החיים זה היה
" יא, אז עכשיו אני אלך פרוע "...???

[עשב_השדה*]

D-: D-: D-: יווו אתן גדולות

[שבע_יהלום*]

אולי צריך לכתוב את הבדיחה הזו בדף שיער מה ניסינו ועבד.
עדינה השמיעי קול אני מתגעגעת.

[רסיסים_של_אור*]

עדינה השמיעי קול אני מתגעגעת.

[עדינה_ניפו*]

עדינה השמיעי קול אני מתגעגעת.
אני פה. פשוט קצת בבילבול היום ולא בא לי לפזר אותו כאן.
קשה קצת גם לכתוב כל הזמן כשאני לא יכולה להסביר מה קורה אצלי, לא יכולה להיכנס לפרטים האישיים.
>עדינה לא מצליחה לראות את התמונה הגדולה היום<

רציתי הערב לספר את הבדיחה שלך בזמן שהיינו עסוקים בתפירת התחפושות לילדים.
אני גרועה בלספר בדיחות אז קראתי אותו שוב ושוב כדי לזכור אותו (כאילו שהוא כזה מסובך!) ואז בדיוק שהתכוונתי לאזור אומץ ולנסות אותו על הילדים והאיש, נהיה בלגאן עצבים ומתח ושכחתי מזה לגמרי )-:

אוי לא, זה מזכיר לי שאני צריכה לארגן משלוחי מנות לילדים למחר ועוד לא הכנתי כלום. אוף, אוף, אוף!!
טוב, אני הולכת להכין עוגת שוקולד, קל, מהיר וטעים וכל השאר ממתקים קנויים.
זה מה יש!! ואני הולכת לעשות את זה בשמחה
נראה אותי!!!!!!!!!!!

[בשמת_א*]

[עשב_השדה*]

@}(())@}

[שבע_יהלום*]

מה שלומך גברת יקרה?

_אני פה. פשוט קצת בבילבול היום ולא בא לי לפזר אותו כאן.
קשה קצת גם לכתוב כל הזמן כשאני לא יכולה להסביר מה קורה אצלי, לא יכולה להיכנס לפרטים האישיים._

קשב עצמי ושמירה על מינונים, זה מה שעלה בי למקרא המשפטים האלה.
הזדהיתי.
מקווה שהיתה שבת טובה.
לפני כמה ימים שמעתי במקרה את השיר 'אז למה לא כל יום שבת', והמחשבה הראשונה שעלתה במוחי- תודה לאל שלא כל יום שבת!
עם כל הכבוד לקדשו, וקדשו במקומו מונח, אני לא מתה על סופי שבוע.
נזכרת בימי הבית ספר והצבא והעבודות המסודרות, שחיכיתי בשקיקה לסופשבוע, לחופש, ליקיצה הטבעית,
ועכשיו כל כך הרבה יותר אוהבת ימי חול.
<קרן מתכחשת לאופציה שאולי בקרוב תמצא עצמה שוב בעבודה "מסודרת">

עוגת שוקולד.
לא מכירה הרבה צמדי מילים חמודים יותר מזה.
בתקופת המחלה של מאיר רוב הזמן לא הייתי מסוגלת לאכול או לחשוב בכלל על אוכל. לא יכולתי.
זה ציער אותי כי חשבתי שלעולם כבר לא אתענג יותר על אוכל, והרי אוכל טעים זה כל כך טעים,
אבל בסתר לבי ידעתי ששוקולד לעולם ימיס אותי.



יש! מצאתי את הקו הישר במקלדת שלי (פתאום ראיתי שיש הנחיה בנושא בדף ההבעות).

[שבע_יהלום*]

שיהיה שבוע טוב, ששמחה וסבלנות יהיו מנת חלקינו.

[עדינה_ניפו*]

שיהיה שבוע טוב, ששמחה וסבלנות יהיו מנת חלקינו.
אמן יקירתי!

היה סופשבוע בחסד. תודה{@
בשבת נסעתי עם אחותי לפתיחת תערוכה של חברה בקיבוץ גבעת חיים.
יש שם מתחם קטן שכולל בתוכו גלריה צנועה אבל חלל נעים מאד.
חנות יד שניה מהממת לבגדים.
חנות יד שניה לכל מיני דברים אחרים... ריהוט, פיצ'יפקס...
ומקום עם אוכל, פלאפל, חומוס... (לא יצא לי לאכול שם עדיין)
במקום מפוזרות מחצלות וספות.
יש מגרש משחקים קצת קטן וישן אבל כל המרחב ככלל הוא מקום כיפי ומזמין עבור ילדים ומבוגרים כאחד.
יש אווירה רגועה ונעימה והכל צבעוני
פעם אחרונה שהיינו שם כל המשפחה בילינו סתם בלרבוץ שם (ולמדוד ולקנות בגדים וגם באנו לראות תערוכה) איזה 4 שעות (אני יכולה לרבוץ ימים שלמים ככה כל עוד הילדים שלי עסוקים ונהנים).
אז למי שלא היה שם, מומלץ בחם!

הפעם באתי רק עם התינוקת ואחותי (כרב הזמן הקטנה זחלה לה או היתה בידיים של אחרות...) ואני הרגשתי כזאת שלווה נעימה. חופש (-:
יום של זרימה מושלמת עם אחותי.
וכשחזרתי למשפחה בערב באתי בלב אוהב וקלילות שלא חוויתי מזה זמן מה והתקבלתי מצידם באותה התחושה.
הייתי זקוקה למנוחה הזאת.
הייתי זקוקה לזמן הזה בנפרד.
זיהיתי את הרצון הזה בתוכי ואפילו שהיה יום שבת וזה היום שלנו ביחד וקשה לי לשבור את קדושת יום השבת שלנו מהבחינה הזאת בכל זאת הלכתי בעקבות הדבר ש אני רציתי, בניגוד למה שהראש אמר או לרעיון שתמיד יש לי סביב מה שאמור להיות השבת שלנו וההנאה היתה גדולה.
קצת גמישות קשב עצמי ושמירה על מינונים , עשה לי טוב.

יש עוד מיני דברים שהייתי רוצה לכתוב עליהם, אולי יותר מאוחר.

[עשב_השדה*]

@}

[מתחדשת*]

@}

[שבע_יהלום*]

נשמעת שבת מבורכת מכל בחינה.
וודאי וודאי שאשמח לראותך סופסופ. נהיה בקשר פה ובטלפון לקראת, ונראה אם את באה ומה קורה איתי.

יש עוד מיני דברים שהייתי רוצה לכתוב עליהם, אולי יותר מאוחר.
אני מסתובבת עם התחושה הזו כבר שלושה ימים.
נו מילא, לכל זמן.

(דיגדג לי בזרועות לחבק).

[עדינה_ניפו*]

אני שמה לב שיש בתוכי איזה קול שכל הזמן דואג להתריע שמשהו לא בסדר.
אז אם יש לי משהו ברור שלגביו אני יכולה להיות מודאגת או חרדה - מה טוב! זה מתלבש על אותו העניין בקלות ואני יודעת בדיוק "מה" לא בסדר ויש לראש שלי במה להתעסק.
ואם אין לקול הזה מושא מובהק להתלבש עליו הוא פשוט מדליק אצלי המוני נורות אזהרה קטנות וכל צעד שאני עושה מרגיש לי מסוכן.
אני מסתובבת כל היום עם איזו תחושה ש"משהו" לא בסדר אבל אני לא יודעת מה זה המשהו הזה.
אני מתחילה לשאול את עצמי אם אכן יש אצלי אולי חוסר איזון כימי כלשהו? אני כבר לא יודעת.
או שזה רק מן הרגל של המח שלי?
דוגמה:
אני קמה בבקר ומיד מרגישה "משהו לא בסדר" מרגישה ענן אפור וכהה מעל ראשי .
אני מתחילה לחפש, קרה משהו אתמול? היה לי חלום מטריד?... לא מוצאת את הסיבה.
מספיק שאני אומרת לעצמי שגם זאת אשליה, שמאחורי הענן הזה השמש תמיד זורחת ואין דבר שהוא לא לטובתי האולטימטיבית ומיד אני חשה הקלה.
הבעיה היא שכל היום אני צריכה לעשות את זה, שוב ושוב ושוב... קצת מעייף ומייאש אותי.
למה הקושי הזה מלווה אותי כבר כל כך הרבה זמן?
אני שוב מחפשת באיזה אופן כל זה משרת אותי?
בסדר, אני מבינה, אני יודעת שאני לא יכולה להילחם בזה.
אני מרפה. אלוהים אני מרפה. אני מבינה שאני רואה כל כך מעט מתמונה הגדולה והכוללת.
אז מה נשאר לי לעשות? להודות?
להודות על כל היש? כנראה. הרי זה מה שאני רוצה. רוצה לשמוח.
אז תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(-:

[שבע_יהלום*]

אני שומעת אותך דרך המילים המוקלדות ומרגישה את הקושי הגדול ומזדהה ומחבקת.
קיוויתי שנוכחותך המצומצמת כאן בימים האחרונים מעידה על דברים טובים. נגיד שאת לא מתישה את עצמך בשאלות וניסיונות לתובנות.
באמת חבל שאי אפשר לכבות את הראש לכמה שעות כשאי אפשר יותר להבין שום דבר.
כנראה בשביל זה אלוהים ברא מרתונים של סדרות.
לפני כמה ימים נסעתי להיפגש עם חברה, ובדרך הרגשתי שהייתי רוצה להיות היא, במובן שהיא מתעדכנת בהקשרי פעם בכמה ימים, ואני צריכה לחיות אותי גם בכל הזמן שבין לבין.
לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר למה אני מתכוונת, פשוט פתאום התחשק לי לשאול אותי מה שלומי, עוד חודש נגיד, ולהתעדכן שוואללה, הכל הרבה יותר טוב תודה, אבל בלי להצטרך לעבור את כל מה שצריך עד אז.
אבל צריך.
וזה הקסם וזו הזוועה.

אני קמה בבקר ומיד מרגישה "משהו לא בסדר" מרגישה ענן אפור וכהה מעל ראשי .
כמה ימים את מרגישה ככה?
שמאחורי הענן הזה השמש תמיד זורחת ואין דבר שהוא לא לטובתי האולטימטיבית ומיד אני חשה הקלה.
לפעמים הכי טוב זה לא להבין, לא לחשוב איך זה משרת (בעיקר כי הרבה מההבנה מגיעה בדיעבד),
ופשוט להגיד שהכל חרא חרא בלתי נסבל איכס גועל נפש המיץ של המיץ של הזבל.

מה שמזכיר לי את משפטך המופלא, שהכתרתי כגריין המאה- להגיד תודה ולקלל!

את כבר יודעת שכאני כותבת לך אני כותבת גם לעצמי נכון?

אז תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
גדול.
אהבתי הרבה מכאן.

[עדינה_ניפו*]

קיוויתי שנוכחותך המצומצמת כאן בימים האחרונים מעידה על דברים טובים.
האמת היא שבגדול את צודקת, באמת יותר טוב ואני מבלה יותר עם הילדים, מצליחה להיות יותר נוכחת איתם ולפעמים זה אפילו כיף גדול!
אתמול מצאתי את עצמי על הרצפה משתוללת איתם וצוחקת בקולי קולות!!!!! הרבה זמן לא התרפקתי ככה עליהם.

נגיד שאת לא מתישה את עצמך בשאלות וניסיונות לתובנות.
ורב הזמן אני לא מתישה את עצמי במחשבות תודה לאל.
דווקא בימים האחרונים מצליחה להיות יותר בעמדת המתבוננת ופחות המבקרת או המפענחת.
אני רואה משהו, מזהה משהו ומניחה לזה.
כאילו מצלמת את מה שתפסתי, מסתכלת על זה, חושבת "אני אוהבת את זה" או " לא אוהבת את זה", לא שופטת את מה שזה מעלה בי ומניחה לזה.
יש בדבר הזה שיחרור רציני.
ואני חייבת לומר לך שהמשפט הזה שלך -
ותמיד מגיעה לאותה מסקנה: מפתח הגוף. נחרט לי בזיכרון בצורה מדהימה. אני נזכרת בו עשרות פעמים ביום.
משהו שאני תמיד אומרת לאחרים ושוכחת בעצמי. ואיכשהו המילים שלך הפכו לתיזכורת עבורי. כמו שעון מעורר ממש!
תודה!!

_אני קמה בבקר ומיד מרגישה "משהו לא בסדר" מרגישה ענן אפור וכהה מעל ראשי .
כמה ימים את מרגישה ככה?_
יש ימים כאילו וימים כאילו אבל ביום שאני קמה עם התחושה הזאת נדמה לי שכל יום אני קמה ככה.
לפעמים הכי טוב זה לא להבין, לא לחשוב איך זה משרת (בעיקר כי הרבה מההבנה מגיעה בדיעבד)
או כמו שאמרת "מהשכל" ואז הגוף לא מקבל הזדמנות לחוות נקי את מה שעליו לחוות.

[עדינה_ניפו*]

את כבר יודעת שכאני כותבת לך אני כותבת גם לעצמי נכון?
ברוררר.

[שבע_יהלום*]

_ואני חייבת לומר לך שהמשפט הזה שלך -
ותמיד מגיעה לאותה מסקנה: מפתח הגוף. נחרט לי בזיכרון בצורה מדהימה. אני נזכרת בו עשרות פעמים ביום.
משהו שאני תמיד אומרת לאחרים ושוכחת בעצמי. ואיכשהו המילים שלך הפכו לתיזכורת עבורי. כמו שעון מעורר ממש!
תודה!!_
בזכות זה שכתבת את האמור גם אני אזכור את שנוטה לשכוח.
תודה!!

[שבע_יהלום*]

עדינה-
כמעט כתבתי לך מזל טוב כי הייתי בטוחה שכבר אחרי חצות, פתאום אני מגלה שעוד לא אחת עשרה אפילו, ואני כבר בדרך למיטה
לא היו לי כאלה שעות שינה מכיתה ג' בערך.

את שמורה, אהובה, מחובקת ולא לבד אף פעם
לחייך.
מאחלת לך שתחייכי מחר כל היום מבחוץ או מבפנים או גם וגם. שלא תצטרכי לחשוב או להבין, רק להנות.
והרבה מזל והרבה טוב.
תודה שאת שומעת יקירה.

[רסיסים_של_אור*]

גם אני באתי לאחל לך מזל טוב... כא' אדר כבר כאן !!

מאחלת לך שפע של שמחה, אהבה עצמית, זרימה, אמונה ובטחון -
שתמצאי את עצמך ביומיום ותשמחי על המפגש הנפלא עם מי שהיא את,
שתזכי לראות איך הדברים הולכים ומשתפרים ואיך הכל מתפתח רק לטובה, לטובתך !!

חיבוק גדול גדול

[אוד_ליה*]

מזל טוב יקרה @}
עוקבת בשקט...

[מתחדשת*]

יום הולדת שמח מאוד!

_מאחלת לך שפע של שמחה, אהבה עצמית, זרימה, אמונה ובטחון -
שתמצאי את עצמך ביומיום ותשמחי על המפגש הנפלא עם מי שהיא את,
שתזכי לראות איך הדברים הולכים ומשתפרים ואיך הכל מתפתח רק לטובה, לטובתך !!_

[עדינה_ניפו*]

תודה בנות יקרות
אני רצה, בדרכי החוצה בספונטניות מפתיעה לים עם הילדים ואחותי...
יום הולדת שמיייח!

[ריש_גלית*]

עדינה, יום הולדת שמיייח!
@} @} @} @} @} @} @}

[סגו_לה*]

מזל טוב !!!

[אסנת_ש*]

מזל טוב

[אשה_שמחה*]

מקווה שאכן זה יום הולדת שמח, ומאחלת לך שנה של חסד ושימחה וקצירת הפירות של כל הגדילה שעברת בשנה הזו

[עדינה_ניפו*]

מה אני אגיד. ברגע האחרון החלטתי לקחת את עצמי לתל אביב, דמיינתי את עצמי בים עם אחותי והילדים וזה עשה לי חשק על אף שהייתי עייפה נורא.
אז לקחתי את כביש שש בשביל להגיע לא מאוחר מידי (יצאנו רק ב 15:30) ופיספסתי את היציאה לתל אביב, הייתי צריכה לנסוע דרך פתח תקווה, יהוד.... הקיצר, לקח שעתיים במקום שעה ורבע!
כבר היה כמעט חושך כשהגענו אז הלכנו לכיכר רבין, משם לאכול גלידה ואז חזרנו והתחילו לי כאבי בטן ואז תסלחו לי אבל שילשתי כמו שלא שלשלתי כבר שנים!!!
הייתי שפוכה אחרי זה ונרדמתי ואז גירדתי את עצמי והמיטה של אחותי לקחתי את הילדים וחזרתי הביתה.

נווווו, איזה מן יומולדת? חחח....
ועם כל זאת, אפילו ששום דבר לא יצא כמו שתיכננתי אני מרגישה טוב
האמת, כל היום הזה הייתי די משועשעת מהשתלשלות הארועים.
שום חיגיגיות, שום דבר מיוחד, אה חוץ מהשילשול בעצם, זה בהחלט היה יוצא דופן. קיבלתי היתנקות שכנראה הייתי זקוקה לו (-:
אבל אני שמחה וטוב לי על הלב, אולי רק בגלל שזאת היתה כוונתי כל היום. כי כך החלטתי שיהיה
כי כך מגיע לי ביום ההולדת שלי וכבר למדתי ש - אם אין אני לי מי לי.
ומתאים לי. חלק מהשיעור שלי השנה. לקחת יותר אחריות על עצמי.
אם אין אני לי מי לי. מתאים. משהו שאני צריכה ללמוד.
השמחה שלי או תחושת הסיפוק לא תגיע מבחוץ.

מקווה שאכן זה יום הולדת שמח, ומאחלת לך שנה של חסד ושימחה וקצירת הפירות של כל הגדילה שעברת בשנה הזו
תודה אשה יקרה.
וכיף לקבל את כל הברכות של כולן

דיברתי עכשיו עם אבא שלי (הוא גר בחו"ל) והאמת היא שזאת מתנת יום ההולדת הכי טובה שהייתי יכולה לבקש.
זאת אחת המתנות שאמא שלי הותירה במותה. קשר חדש ומתחדש עם אבא שלי.

אה ועוד דבר. התעוררתי הבקר עם רצון להתפלל, אמרתי מודה אני, נטלתי ידיים ובירכתי את תפילות השחר מהסידור החדש שקניתי לי לפני כמה ימים "ואני תפילתי".
בסידור הזה הם השמיטו את "שלא עשני אישה" ואת "שלא עשני גוי", איזה יופי!
תודה לאל יש התקדמות ואנשים נאורים משפיעים.
היה נפלא להתפלל, התרגשתי עמוקות. הרבה זמן לא היה בי הצורך או המשיכה לזה. שמחה כשזה מגיע.

לילה טוב

[מתחדשת*]

היה נפלא להתפלל, התרגשתי עמוקות. הרבה זמן לא היה בי הצורך או המשיכה לזה. שמחה כשזה מגיע.

אה, איך אני אוהבת כשזה קורה כיף לך.
מאחלת לך שזה יצבע לך את היום.

[אנונימי]

באיחור של יום, גיליתי שגדלת בעוד שנה.
מצטרפת לאיחולים לברכות ולתקוות כולן, לכל מה שיצור ויאפשר שיהיה לך טוב

[שבע_יהלום*]

כל כך נהנתי לקרוא שלמרות ובגלל השתלשלות (הממ.. השתלשלות) העניינים- את בטוב.
וזה שהתמלאת ברצון להתפלל ועשית את זה. זה פלא שלא יסולא בפז.
לפעמים כשאני מזהה בתוכי את הכמיהה הזו, ובמהירות מבינה שתשובתה היא אחת- להתפלל, ואני מתפללת,
אני מרגישה איך הקשב והעשייה עושים סדר. זו מתנה אמיתית. הלב מתרכך ושורה עלי שלווה, כמו חיבוק שגורם לגוף שלי להבין שבאמת הכל יהיה בסדר.
וגם- מזכירה לך שאת עדיין בתוך החגיגות. יש לך עוד מלא ימים עד הלועזי. זוהי תקופת יומולדת.
גם ברגעים אלה ממש.
אז תהני, תשמחי, תקבלי, תתפללי, ותאכלי דברים טעימים.
אם אין את לך מי לך.

[אשה_שמחה*]

נשמע נהדר.
כמה טוב כשבאמת מוצאים את השימחה בפנים בלי קשר לתפאורה.
(אני לא שם כרגע, וקצת מתגעגעת. אינשאללה בקרוב )

[עדינה_ניפו*]

כמה טוב כשבאמת מוצאים את השימחה בפנים בלי קשר לתפאורה.
כן, נדמה לי שזאת היתה עוד מתנת יום הולדת.
השם נתן לי הזדמנות לראות איך ההתכוונות או ההחלטה (הנחושה) שלי להיות בשמחה משנה את התפיסה שלי של המציאות.
העניין הוא רק שהרבה יותר קל לחטוף את הכריזה או ליפול לעצבות... אילו לא דורשים שום התכווננות או מחשבה תחילה
אני מזהה שיש דפוסים כל כך עמוקים ואמונות ישנות שמקשות עלי לבחור בשמחה הרבה מהזמן.
בסדר, זה חלק מהעבודה בעולם הזה, נכון?

.

[פלוני_אלמונית*]

גם לי יש יומולדת בקרוב, ב20 למרץ,
לא יודעת אבל העברי כבר עבר ביב באדר
שמתי לב שתמיד החודש שקצת שלפני היום הולדת קשים מנשוא מהבחינה הרגשית ולא רק,
הרבה יותר קל לחטוף את הקריזה או ליפול לעצבות..,הרבה ארועים קשים הרבה מתפרק ונחרב,
אולי זה בגלל היומולדת ואולי בגלל הקרבה לפסח שזה זמן לזרוק המון ולנקות
יהיה טוב לא ?

[עשב_השדה*]

זאת הייתי אני למעלה

[עדינה_ניפו*]

יהיה טוב לא ?
יהיה טוב מאד. האמת היא שכבר טוב רק שקשה לראות את זה.
ובהזדמנות זאת רציתי להגיד לך שני דברים.
האחד הוא שאני מאד אוהבת את הניק שלך
והשני הוא ששמתי לב שאני תמיד שמחה מאד כשאני רואה שכתבת לי משהו.
אני תמיד מקבלת תחושה שאת מאד קשובה. (מצחיק להגיד על גבי האינטרנט)
תודה
ותקופת יומולדת שמח גם לך

[עשב_השדה*]

תודה מתוקה, זה הדדי לגמרי@}
ויומולדת שמייח גם לךD-:

[אמא_ללי*]

יום הולדת שמח יקרה!


אצלי "ימי העננות" הרבה פעמים קשורים לתנודות הורמונליות, אבל קצת למדתי בחודשים האחרונים לא להאמין להם. אני קמה עם העננים בבוקר, ואני מרגישה בדיוק את התחושה שתיארת כל כך טוב - שמשהו מקולקל ולא בסדר. ואם אני לא מזהה מה זה אז זה עוד יותר מעצבן ומתסכל כי אני עסוקה בלחפש את הקלקול הנסתר... אבל לאחרונה, באיזה שהוא שלב אני מצליחה להיזכר שאלה רק עננים. ושאני יכולה פשוט לאפשר לעצמי להיות מעוננת ולאהוב את עצמי גם ככה, בלי להיכנס לכל הפרטים שהמוח שלי מכניס לתוך הסיפור. כאילו, פשוט להכיר בזה שזה יום עכור וקשה, לא לנסות להילחם בזה, ובמקום להציק לעצמי עוד יותר - לנסות לראות איפה אני יכולה להקל על עצמי ביום כזה. לא יודעת אם הצלחתי להסביר כל כך ברור....

[רסיסים_של_אור*]

אתמול אחר הצהריים ראיתי איך העננים רוצים למשוך אותי אליהם, להתבאס, להטיל דופי, בילדים, בעצמי ואז נזכרתי באיזה שיעור של הרבנית פישר שראיתי פעם באינטרנט, איך היא סיפרה שהיא הרגישה איך הדכאון משתלט עליה ועולות בה כל מיני מחשבות לגבי כמה היא מסכנה ואיך אף אחד בבית לא מעריך אותה ואת מה שהיא עושה וכו' וכו' (מכירות את הרעש הזה, נכון ? ) בקיצור, פתאם קם בתוכה קול שאמר: ""לא ! זה לא נכון! זה שקר ! קומי ותתחילי לעשות דברים, אל תתני למחשבות האלה להפיל אותך, הן שקריות הן רק רוצות למשוך אותך אל השחור, העצבות, היייאוש..." - בקיצור, אחרי שאכלתי משהו הקמתי את עצמי להנקות עוד שני ארונות מאבח לפסח ובאופן אקטיבי לגמרי הסטתי את עצמי מהמסלול המוכר (ואכן ההורמונלי לעתים) ולא נתתי לקולות האלה להכניע אותי. זה הרגיש לי קצת מלאכותי בהתחלה אבל היה שווה לגמרי !!!

[עשב_השדה*]

אני גיליתי שטוב לשיר, להמהם.לתת לקול ביטוי אפילו סתמי,
זה עוזר לצאת מדכדוך, ואז אפשר גם להתנועע, ללכת, לרקוד,
ולכתןב כאן באתר

[אשה_שמחה*]

בסדר, זה חלק מהעבודה בעולם הזה, נכון?
חלק מהעבודה? P-:
אפשר להגיד..

[עדינה_ניפו*]

חייבת להגיד לכן ש"להחליט להיות בשמחה" עובד לא רע בכלל.
זה מחייב אותי שוב ושוב במשך היום לשים בצד את כל אותם המחשבות שרוצות למשוך אותי למטה, להעציב אותי, להכעיס אותי...
ונעשה ממש ברור עד כמה הראש מעוניין לפתח סיפורים סביב כל מיני נושאים כדי לשכנע את עצמי להאמין שמשהו לא טוב!
אני מזהה את הדפוס כל כך ברור שזה ממש מגוחך.
זה כמו איזו מלחמה של אור וחושך בתוך תוכי והמלחמה הזאת היא כמו ישות נפרדת לגמרי ממי שאני אך היא מתקיימת בתוכי.
זה מעניין מאד.
על כתף אחת יושב המלאך הטוב ועל השניה השטן וכל אחד צועק "תאמיני לי, תאמיני לי" ואני צריכה להגיד להם,"היי, הויכוח הזה לא קשור אלי, leave me out of it!" ולהמשיך הלאה לי בשלי מבלי לתת להם את תשומת הלב שהם מבקשים.

[מתחדשת*]

_ונעשה ממש ברור עד כמה הראש מעוניין לפתח סיפורים סביב כל מיני נושאים כדי לשכנע את עצמי להאמין שמשהו לא טוב!
אני מזהה את הדפוס כל כך ברור שזה ממש מגוחך._

וואללה, זה מה זה נכון. תודה על התזכורת

[עדינה_ניפו*]

שני דברים חמודים -
הקטן (41/2) ציחצח את שיניו שלוש פעמים ברציפות ואז בא אלי ואמר לי
"אמא, תראי את השיניים שלי, נכון שהן מבריקות"
"מאד מאד מבריקות!"
"אז למה לא רואים כוכב מנצנץ ושומעים טינג?"

האמצעי (6) -
"אמא נכון שארבע עשרה זה מספר זוגי?"
"כן"
"כי עשר זה חמש וחמש וארבע זה שתיים ושתיים אז זה זוגי"
ואז הוא המשיך "וחמש ועוד שתיים זה שבע, אז שבע ועוד שבע זה ארבע עשרה!"
"נכון!"
"ואם לוקחים מספר אי זוגי ועוד מספר אי זוגי אז זה יוצא מספר זוגי. כמו למשל שלוש ועוד שלוש זה שש ושש זה זוגי כי זה שלוש ועוד שלוש!"
He was on a role! אפשר היה לראות את גלגלי מוחו עובדים!!

[שבע_יהלום*]

זה כמו איזו מלחמה של אור וחושך בתוך תוכי והמלחמה הזאת היא כמו ישות נפרדת לגמרי ממי שאני אך היא מתקיימת בתוכי.
תובנה מעולה, ששוב מביאה אותי למה שידעתי תמיד אך לא תמיד מצליחה לזכור, שאפשר להסתכל מהצד בלי להתמוטט לתוך זה.
בזכות המטפלת שלי בסומטיק אקספיריאנס הבנתי שכשאני רוצה להיות מסוגלת להסתכל מהצד, אני צריכה לשים לב שהגב שלי זקוף ולא כפוף בכניעה, ושכפות ידיי פרושות ולא סגורות בביישנות או חשש או תבוסה.
התיאור שלך, של אקסטזת החישובים המתוקים אליה נכנס בנך בן השש, ממש הזכירה לי את עצמי כשאני מנסה להבין התרחשויות בחיים שלי.
וכשאני חושבת שהבנתי אני תוהה למה לא רואים כוכב מנצנץ ושומעים טינג
שבת שלום וברכה וחיבוק.

[רסיסים_של_אור*]

עדינל'ה, לא מצליחה לתפוס אותך, רציתי לברר אם הגיע הספר... וגם להמליץ על השיעור האחרון של הרב אז לפרשתץ השבוע, הוא נקרא "שחורה אני ונאוה".

שבת שלום

[עשב_השדה*]

שבת שלום@}

[עדינה_ניפו*]

אני מאוהבת לגמרי בבת שלי,
מתענגת על הנוכחות שלה (אפילו על הטמפרמנט המאד מאד עיקש ודורש!).
יש לה חוש הומור מעולה והיא מה זה פלרטטנית!!
כל היום יושבת על הטוסיק השמנמן עם גב זקוף וכפות רגליים שלובות, מענטזת את האחוריים שלה ושרה לעצמה לה לה לה לה לה...
קודם שמענו את הביטלס והתנגן השיר helter skelter והיא כולה בקושי בת 10 חודשים ישבה באותה התנוחה במבט אל הרצפה הודפת את ראשה מצד לצד כמו רוקיסטית מופרעת!!!

[אוד_ליה*]

כיף "לשמוע" ממך... @}

[רסיסים_של_אור*]

_אני מאוהבת לגמרי בבת שלי,
מתענגת על הנוכחות שלה (אפילו על הטמפרמנט המאד מאד עיקש ודורש!).
יש לה חוש הומור מעולה והיא מה זה פלרטטנית!!
כל היום יושבת על הטוסיק השמנמן עם גב זקוף וכפות רגליים שלובות, מענטזת את האחוריים שלה ושרה לעצמה לה לה לה לה לה...
קודם שמענו את הביטלס והתנגן השיר helter skelter והיא כולה בקושי בת 10 חודשים ישבה באותה התנוחה במבט אל הרצפה הודפת את ראשה מצד לצד כמו רוקיסטית מופרעת!!!_

קוראת את זה ומתרחב לי הלב והחיוך על הפנים עוד יותר... מזדהה כל-כך !!! זה רק הולך ומשתבח וזה כזה כיף להרגיש מוצפת עד הראש באהבה למישהו כל-כך קטן ופלאי !!!

[שבע_יהלום*]

איזה תיאור מקסים ומעורר חשק לילדים!
הפצת שמחה רבה

[עדינה_ניפו*]

הפצת שמחה רבה
איזה כיף!

רק היום קלטתי את החיבור בין ההחלטה שלי להיות בשמחה במשך כל תקופת יום ההולדת שלי לזה שזה חודש אדר!
והחיבור בין ההחלטה שלי לבין שם הבלוג הזה...

קיבלתי ספר נפלא של משה ארז דורון "אור פנימי" מ רסיסים של אור ליום ההולדת ואני מתענגת עליו!!!!!!!!!!!!
הבקר פתחתי אותו באקראי (ככה אני קוראת את רב הספרים שלי, פותחת איפה שיוצא וקוראת, אף פעם לא מתחילתו ועד סופו של הספר.) וקראתי -
אחת הדרכים הנפלאות להגיע לידי שמחה היא דרך הריקוד, וכמו שכתוב בכוזרי (קכ"ט): דע כי הריקוד הוא עבודה לאלוקים והידבקות בו". וכן כתב רבי נחמן: כשהשמחה של האדם כל כך גדולה עד שמגיעה לרגליו ורוצה לרקוד, אזי ע"י שרוקד דהיינו שמגביה את רגליו מן הארץ, עושה בזה תיקון גדול לעצמו ולעולם כולו...
עוד הוא מספר בספר שרבי נתן פעם הלך לחתונה של קרובים רחוקים שלו שלא היה הולך לחתונתם כי לא מספיק היה קורב אליהם אלא שרצה לעורר את עצמו לשמחה!

וגם אני לאחרונה רוצה מאד לרקוד. אז אני רוקדת עם אחינועם ואלישע בסלון כל היום וזה באמת משמח אותי אבל מאד הייתי רוצה למצוא דרך לרקוד הרבה הרבה יותר (ובלי ילדים על הידיים אם אפשר).
לא יודעת עדיין איך לעשות את זה ובאיזה מסגרת אבל מוציאה את הרצון לאוויר העולם וסומכת על החיים שיעשו את שלהם.

[עדינה_ניפו*]

היום קרו לי סידרה של דברים מוזרים -
בבקר ישבתי כאן מול המחשב ולפתע משום מקום עבר בי גל של מחשבה חזקה על אמא שלי, חשבתי לעצמי כמה זה בלתי נתפס שהיא לא חיה כבר.
רגע אחרי זה אחותי התקשרה בוכה וסיפרה לי שעקב טלפון מחברת הטלפון שאמא שלי חייבת להם כסף והם מנסים לגבות את זה מאחותי היא פתאום תפסה שאמא שלי באמת לא פה וגל של עצב עמוק ובכי הציף אותה.

אחרי כשעה בעודי מנקה את הבית נזכרתי בחברה שהיתה אצלי אתמול וחשבתי לעצמי כמה חשוב לי אפילו כשהיא באה אלי שהבית יהיה נקי ומסודר גם שאני יודעת שהבית שלה לרב די מבולגן וכ"ו וכ"ו... ואחרי כמה דקות אותה חברה מתקשרת ומספרת לי שהיא מנקה את הבית וסיפרה לי סיפור על מנקה שהיא הביאה שתנקה לה את הבית...

כמה שעות אחרי זה אני עומדת שוטפת כלים ופתאום בבהלה חשבתי על הילד של השכנים שאמא שלו שאלה אותי אם היום אני יכולה לאסוף אותו מההסעה עד שהיא תגיע הביתה. חשבתי שאולי שכחתי מזה ומאוחר כבר...אבל אז נזכרתי שהיא בעצם התקשרה אתמול בלילה להגיד שבסוף היא לא זקוקה לעזרתי.
רגע אחרי זה הטלפון מצלצל וזאת אותה אמא. היא שאלה אותי אם בסוף אוכל בכל זאת להיות איתו שעה היום עד שהיא תגיע.

ועכשיו לא מזמן מצאתי את עצמי חושבת על מישהי כאן מהאתר שאני מכירה אבל לא היינו בקשר כבר חודשים. ואז אני פותחת את המייל ומוצאת שהיא בדיוק כתבה לי מייל.

הקיצר, וואחד חיבור יש לי היום!

[אום_שלום*]

וואחד חיבור יש לי היום!
איך אני אוהבת ימים כאלה.

[עשב_השדה*]

מרגש , איזה כייף

[שבע_יהלום*]

זו בדיוק הסינכרוניות עליה כתבתי בדף שלי.
תענוג.
חיים זורמים מכתיבתך לאחרונה.
תענוג.

[מתחדשת*]

_חיים זורמים מכתיבתך לאחרונה.
תענוג._

התרגשתי ממה שכתבת אצל חוחית. תודה

[אהבת_עולם*]

אני מאוד נהנית מהסיפורים שלך על הילדים.

איזה תיאור מקסים ומעורר חשק לילדים!
נכון !
הצלחת לעורר אצלי חשק לילדים.... (וזה ייחודי. כי אני די לא בעניין כבר הרבה זמן... ).

***********

מאוד אהבתי גם את מה שכתבת על ריקוד.
הריקוד הוא גם בדמי, מאוד-מאוד, נורא-נורא, וזה מאוד מחזק לקרוא את הדברים האלה.

בעבר גם כתבת בדף שלך:
_שפעם הכרתי בחור שהיה לו איידס שגילה שהדבר שהכי מחזק אותו (וזה היה מוכח דרך בדיקות הדם שלו כל פעם מחדש) היה לרקוד.
הוא היה יוצא ורוקד כמה ימים בשבוע ממש בלי הפסקה לילות שלמים!_
וזה ממש חיזק אותי בעניין הריקוד (אני כבר המון זמן חושדת שיש בריקוד הרבה יותר מריקוד), ונותן לי מאז יותר מוטיבציה ממש למצוא לעצמי זמן לריקוד.

אז אני רוקדת עם אחינועם ואלישע בסלון כל היום וזה באמת משמח אותי אבל מאד הייתי רוצה למצוא דרך לרקוד הרבה הרבה יותר (ובלי ילדים על הידיים אם אפשר).
אין אפשרות שהם יהיו לידך כשאת רוקדת, ולא על הידיים?
כשאני מטפלת בילדים, לפעמים אני שמה מוזיקה ורוקדת. לא תמיד אני מרימה אותם, כי קשה לי להחזיק ככה מעמד יותר מכמה דקות. לפעמים הם עומדים ונותנים לי ידיים ואנחנו מתנועעים ביחד (זה גם מגביל את הריקוד, אבל פחות קשה), לפעמים אני רוקדת מולם והם רוקדים את הריקוד שלהם, ולפעמים אני רוקדת לעצמי והם סתם מסתכלים או עסוקים בענייניהם.

[אשה_שמחה*]

בקשר לריקוד ולסגולותיו (גם אני מאוד מתחברת לזה, השנה הזו ממש פתחה בפניי דלת לכל העניין הזה, התחלתי ללכת לריקוד חופשי וגם ארגנתי כאן מסיבות נשים)-
חברה בדיוק סיפרה לי על שיעור של הרבנית ימימה מזרחי בנוגע לפסח- היא הזכירה את המילה "נעים" בהקשר של תנועה, ואמרה שכשנעים אז נעים, וחיברה את זה לנקיון לפסח שבעצם יכול להחוות כהזדמנות לתנועה..
(עוד לא ממש יצא לי ליישם את זה)

[עדינה_ניפו*]

_חיים זורמים מכתיבתך לאחרונה.
תענוג._
תודה, טוב לקבל שיקוף כזה מבחוץ.

_אז אני רוקדת עם אחינועם ואלישע בסלון כל היום וזה באמת משמח אותי אבל מאד הייתי רוצה למצוא דרך לרקוד הרבה הרבה יותר (ובלי ילדים על הידיים אם אפשר).
אין אפשרות שהם יהיו לידך כשאת רוקדת, ולא על הידיים?_
הקטנה תמיד רוצה על הידיים ובכלל לרב כשהילדים שלי בסביבה ואני מתחילה לרקוד הם אוטומטית נסחבים אחרי, מושכים בי ומבקשים שארים אותם.
אז האמת היא שלרב אני אומרת לא, או שאני מרימה אותם קצת בהתחלה ואז מצהירה שעכשיו רוקדים זה לצד זה, לא על הידיים, אבל הם לא מניחים לי והם מקטרים וכבר נעשה לי לא כיף )-:
ברור שלפעמים הם גם לא מתערבים כלל אבל אני הייתי רוצה זמן של נגיד שעה לפחות שאותה אני אוכל להקדיש ממש לריקוד ותנועה נטו. הרי לוקח זמן להיכנס לזה ואז כשבפנים זה יכול להיות כל כך סוחף, ממש טרנס שלא רוצה להיגמר.
זה מה שאניחווה לעיתים קרובות בפאולה. אני מגיעה לסוג של טרנס וקשה לי להפסיק את זה. הגוף רוצה עוד ועוד.
מזכיר לי פתאום כמה אני אוהבת שעושים לי "נעים". מכירים את זה? כשמלטפים עם קצות האצבעות או הציפורניים בעדינות מצמררת?
אצלי אין זמן מוגבל לדבר הזה. כשמישהו מתחיל אני מרגישה מיד כמו מי שהיתה במדבר כל חייה ומה שלא יעשו זה לא יספק אותי!




בקשר לריקוד ולסגולותיו (גם אני מאוד מתחברת לזה, השנה הזו ממש פתחה בפניי דלת לכל העניין הזה, התחלתי ללכת לריקוד חופשי וגם ארגנתי כאן מסיבות נשים)-
טוב, אני צריכה לדבר איתך. אני גם חשבתי אולי לארגן מין מפגש ריקוד ספונטני כזה לנשים כאן. צריכה להתייעץ איתך.
ומה שכתבת על "נעים" מעניין מאד. גם אני בסוף לא הצלחתי לממש שוב השנה את הרצון שלי לנוע אל עבר הנקיונות...! נראה, יש עוד זמן, אולי עוד תקרה מהפכה בתנועה שלי (-: הכל אפשרי.

[מי_מה*]

טוב, הביני, אני לפעמים קצת אטית. רק עכשיו הבנתי שזה בלוג שלך ואני איפהשהו באמצע. את כזאת מקסימה והעדינות שלך והשבריריות יחד עם העוצמה והכוח וההתקדמות עוברות כאן וזוהרות במלואן.
אני אמשיך לקרוא ואז אוכל להתיחס יותר לענין, בינתיים קבלי חיבוק גדול מאוד.

[שבע_יהלום*]

יקירה
שמעתי את ההודעה שלך מאוחר.
יום קשה.
אני אנסה להתקשר מחר, וחשבתי על נסיעה בשבת לשם עצמי ואולי אבוא לבקר- מה דעתך?

[עשב_השדה*]

נעים לנוע לנוע לנוע @}

[עדינה_ניפו*]

מימה, ברוכה הבאה, כיף מאד שאת פה!

[עדינה_ניפו*]

אמא שלי
במיטת ההוספיס ישנה עם החתול שלה, עם חיוך על הפנים (-:
אני לא אשאיר את התמונה כאן, זה זמני.
אחותי שלחה לי וזה גרם לי לבכות. הרבה זמן לא בכיתי עליה.
(מקווה שזה לא מזעזע אף אחד)