רמת חיים

[טרה_רוסה*]

האם קערה שלמה של קורנפלקס יקרה יותר מקערה של יוגורט עם שתי כפות גרנולה ותפוח מרוסק, לדוגמה?

[תבשיל_קדרה*]

ניצחת (-:

[ענת_גביש*]

דייסת קוואקר או סולת יותר זולה ויותר טובה (אם כי לא יותר טעימה) מקערת דגני בוקר. זה ענין של הרגל. אפשר לאכול אותן עם חתיכות תפוחים וקנמון. עם או בלי סוכר ועם חלב רגיל או חלב אורז. (חלב אורז הוא יקר- חמישה עשר שקלים לליטר אבל משתמשים במעט כל פעם.).
קילו קוואקר אורגני עולה פחות מקופסאות דגני הבוקר האווריריות.
בבוקר אפשר לאכול גם מרק ירקות .הופתעתי אבל הילדות ממש אוהבות את זה וגם אנחנו וזה הרבה יותר זול ממוצרי ארוחת הבוקר הרגילים. (וגם הרבה יותר קל לתקתק את זה עם עיניים עצומות מהסיר מאתמול).

[ענת_גביש*]

איך אפשר לחסוך בטבעול
אולי רק נדמה לי, אבל בתחושה, טבעול זה תחליף מזון משווק היטב מעובד מאד ויקר, שבמקרה הטוב עברה לידו סויה, לא?
(טלי, לא מתכוונת להעליב (-: . אולי אם מישהו פה יודע יותר טוב על טבעול אז הורדנו אותך מהוצאה גדולה אחת! (-: )

[חיים_ממשכורת_אחת*]

למזלנו הטוב אנחנו אוכלים רק אוכל מוכן. מעולם לא קניתי טבעולים ועוד כאלה (אני אפילו לא מכירה שמות) אנחנו שותים רק מים מינרליים. כך שבאוכל לא יכול להיות קיצוץ. אולי בממתקים אבל גם אלו מועטים כ"כ. בן זוגי אופה.
מותר לשאול כמה אתם מוציאים בשבוע או חודש על מזון אורגני?

[ענת_גביש*]

אצלינו בערך מאה חמישים שקל בשבוע, אבל זה לא נותן שום דבר כי אנחנו לא קונים הכל אורגני. (בטח יותר ואני לא שמה לב).

בסביבה שלנו מתנהל קואופרטיב אורגני שמתארח בבית פרטי אליו באים אחת לשבוע.. קונים שקים (נדמה לי מניצת הדובדבן אבל אני לא בטוחה) וירקות מגיעים ממגדלים מקומיים. המחירים לא דומים למחירים בחנות האורגנית. אנשים באים עם שקיות מהבית ולוקחים כמה שהם צריכים. חברי הקואופ משלמים לקופה מאתיים שקלים שמוחזרים להם אם הם פורשים, והם מתחייבים לתורנות לפי סבב להיות המוכרים (שוקלים ומקבלים את הכסף לקופת הקואופ).כך שאין הוצאות על תיווך ואריזה, רק מעט על שכר הדירה. אולי זה לא שייך לדף הזה אבל אולי זה יעניין מישהו. יש בקבוצה כחמישים משפחות.

[ורד_לב*]

כן, ענת, האמת שיש באזור שלנו רעיון לארגן משהו דומה.
בא לך לפתוח דף ולספר קצת על ההתארגנות?

[טרה_רוסה*]

בטח שייך!
קואופרטיב כזה יכול להיות חיסכון ענק. אני יודעת שאמא שלי קונה שקים של מוצרים אורגניים לעסק, וזה יוצא ממש גרושים לקילו, גם בהשוואה ללא אורגני (לדוגמה, 5 שח לקילו חומוס).

[ענת_גביש*]

אני לא ממש מצוייה בהתארגנות. הצטרפתי הרבה אחרי חבלי הלידה של זה. היה מאד נוח. באנו נרשמנו שילמנו דמי חברות כפקדון לקופה, וזהו.
הקואופ עבר דרך חתחתים, בהתחלה היה בבית של אנשים שכעבור זמן נמאס להם כי כל העולם התנחל אצלם בכיף באותו היום. אחר כך שכרו חדרון מצ'וקמק ולא היה שם מקום לזוז, ועכשיו אחת החברות הקצתה לזה חדר בדירה שלה, אבל בעצם זה מתנהל, אחת לשבוע, בסלון שלה כי החדר היה צפוף מדי. על המחיר הראשוני מוסיפים חמישה עשר אחוז (זה עדיין יוצא זול), וזה כנראה גם לשכר דירה וגם הוצאות רכב למי שמביא את השקים פעם בכמה זמן. מה שברור שיש כמה דמויות שבלי העבודת אקסטרא שלהם (בהתנדבות) זה לא היה עובד. (סתם דוגמא: לסגור עניינים עם הכסף בסוף כל ערב יחד עם התורנים שאולי טעו בחישובים, לבדוק אם שקים ריקים או מתעפשים, למצוא ברגע האחרון תורנים אם מישהו הבריז, לעשות מליון טלפונים כי אף אחד לא רוצה להיות תורן... כאלה.)
ורד, אם תרצו אוכל לתת לך את הטלפון של מי שהיתה בין המארגנות, אולי היא תוכל לעזור בכמה טיפים.

[תבשיל_קדרה*]

טרה רוסה - למה, בעצם, את לא קונה/מקבלת קצת מאמא שלך?

[טרה_רוסה*]

למה את חושבת שאני לא לוקחת

[תבשיל_קדרה*]

כי כ"כ שמחת שענת סיפרה, שנדמָה לי שאת שמחה למצוא פתרון מתאים לך

[יערת_דבש*]

גם אני מחפשת איך לחיות נכון-
מצד אחד להרוויח כדי לקיים חלק מההנאות והצרכים הרוחניים, דווקא, שעולים כסף, מצד שני לחיות בהנאה ללא המרדף הזה.
לאחרונה היתה תקופה שהחלטתי לעשות לי הנהלת חשבונות קטנה, בטח הרבה אנשים עושים את זה תמיד-
לחשב הוצאות קבועות, לרשום מה הוצאתי, להחליט על הגבלות.
לשלוט. יש בזה משהו כיפי, בהתעסקות המתימטית הזאת.

אך מסתבר, שכשאני מגבילה, קורים כמה דברים.

• אני מנסה להגיע לגבול הזה. כשמוקצבים לי 200 שקל לעניין מסוים- אני אנצל אותם עד הסוף! מה אני, פראיירית?
• העולם מחזיר לי בהתחשבנות. כשברור לי מראש מה יהיו ההוצאות הכנסות גבולות, שום דבר לא זז ואני גם לא מקבלת הרבה.

כדי להבהיר- מה קורה כשאני לא מגבילה?

• אני לא מנסה להגיע לגבול הזה, ולפעמים גם מוציאה הרבה פחות. יש בהגבלה תחושת חוסר שיוצרת רעב וצורך לקבל מה שמגיע לי.

העניין הכספי הוא פחות אישיו כשלא מתחשבנים עם עצמינו. אני מוצאת סיפוק בדברים לא חומריים.

• כשאני מרפה מהעסקנות וההתחשבנות, פתאום גם לעלום יש הפתעות עבורי, ואני גם מקבלת במקומות שלא ציפיתי.

באותו ענין, כשאני נותנת יותר, אני מקבלת יותר (ממש בפועל!)

מאד קשה, גם לי, להכנס ל mode הזה של "כלכלה קוסמית", הייתי קוראת לזה.
אבל למי שמחפש הוכחות, הן באות, וזה קורה על אמת.

במעלה הדף, אורנה וצפריר כתבו דברים מאד יפים, מאד שונים מהלך הרוח של פותחי הדף ושל שאר הכותבים.
אני מתחברת לזה מהכוון של-
הדברים מסתדרים, גם בלי ההבנה הטכנית של "איך אפשר" והירידה לפרטים. לא לפחד.

[יוני_א*]

איפה הקואופרטיב?

[איריצ'י*]

גם אני אשמח לדעת יותר על הקואופרטיב.
חוץ מזה- אני יכולה לספר על כמה שינויים שעברנו אנחנו- אולי זה יעזור למישהו:
א. החזרנו משכנתא והחלטנו להשקיע את הכסף (בזהירות עד כמה שאפשר)- ולחיות בשכירות בהגדרה. זה שינה לי כמה דברים בחשיבה. ראשית, ההכנסות על הכסף המושקע עולות על ההוצאה של השכירות, וגם זו הכנסה. שנית, הבית השכור הפך בהגדרה ל"בית" שלנו, והיחס (וההרגשה שלנו בתוכו) בהתאם. ושלא לדבר על הגמישות שזה מקנה לנו- תמיד אפשר לעבור דירה ללא כאב לב ומיסים מיותרים (מס קניה, מס שבח, הוצאות עו"ד ועוד). גם מעבר לדירה קטנה יותר בא בחשבון, ובכך- חיסכון בשכ"ד ובעיקר בארנונה שאין לזלזל בה כלל.
חוץ מזה, כשעברנו לחיות בבית "במשרה מלאה", מלבד החיסכון בעלויות גן (עבורנו זה היה כ- 4300 ש"ח בחודש עבור 2 ילדים- וזה מהנטו של המשכורת...)- התחלנו "לנשום". הוצאות "יציאה" למיניהן פחתו בצורה ניכרת (על כך כבר פרטו אחרים בדף זה). וגם בבית דברים השתנו. למשל, פתאום התחלתי להבין כמה עמוס הבית שלי, כמה חפצים מיותרים יש בו מכל הסוגים. חפצים לא נחוצים התחילו לצאת מהבית, וזה כולל גם ריהוט. גיליתי את נפלאות ה"קח ותן". היום אני יודעת בוודאות שהדברים שלהם אני זקוקה יגיעו בוודאות בבוא זמנם. ולכן אפשר גם אפשר לעכב קניות שונות. כי אולי לא כולם עדיין בדקו אילו בגדי קיץ ניתן להעביר, אז נחכה עוד קצת בסבלנות, זה בוודאי יצמצם את כמות הבגדים שיש לקנות לילדים. כך גם לגבי קניות גדולות יותר. מבררים- אולי למישהו יש ומיותר, או שמוכנים להשאיל לתקופה, עד ש...
כל זה לא בא ברגע. הרבה החלטות דרשו אומץ, דברים מסויימים התפתחו בהדרגה. אנשים רבים ונפלאים עזרו עד מאד ועוד עוזרים כל הזמן. אני עדיין שוחרת קניות וקניונים בכיף, אבל הקניות שלי הפכו ליותר ממוקדות. אני עדיין שוחרת יציאות, לא כ"פיצוי" (כי החיים שלי נפלאים) אלא כהשלמה- פוגשת חברות וחברים ונהנית מהם גם קצת לבד, לעצמי, רואה סרטים (מתה על קולנוע, למרות שמנוי על ספריית DVD הוא חיסכון משמעותי), וגם מפתחת תחביבים. פשוט, העניין של הכסף כבר איננו ISSUE בפני עצמו. עצם העובדה שביזבזתי 200 ש"ח על בגד חדש כבר לא עושה לי את זה, זה הפך להיות מסוג הריגושים שאני כבר לא זקוקה להם.
השהות בבית מאפשרת גם חסכונות והנאות מסוגים אחרים: יש זמן לתקן חפצים ובגדים (במקום לוותר ולקנות חדש), לאפות לחם ועוגות במקום לקנות (הרבה יותר טעים!), לעשות עבודות יצירה (גם מתנות, כן!)
הייתי בנאדם עם "קוצים בתחת"- והיום כיף לי להישאר גם ימים שלמים ורצופים בבית. (חיסכון מוחלט...)
יש הנאות קטנות חדשות, כמו 'סתלבט בגינה עם קפה הפוך וכדור שוקולד- כמה זמן שאני רוצה, בלי הגבלות. ואני מרשה לעצמי גם לצאת, בכיף. ככה לא מרגישים כאילו נשללו מאיתנו כל הנאות החיים, אלא שהמאזן של סוג הבילויים משתנה בהדרגה- מבלי לשנות בהכרח את מידת ההנאה.
והעיקר- סבלנות...

[ארני_ש*]

לגבי המים ,אםל א אוהבים מי ברז רגילים אפשר להתקין בכיור מטהר מים
(אנחנו קיבלנו עכשיו במתנה )עולה 200 שקל , טעים , וחוסך קניות של מים מנרלים .

[ארני_ש*]

לגבי המים ,אםל א אוהבים מי ברז רגילים אפשר להתקין בכיור מטהר מים
(אנחנו קיבלנו עכשיו במתנה )עולה 200 שקל , טעים , וחוסך קניות של מים מנרלים .

[הדס*]

לגבי אוכל שניתן להקפיא ולהפשיר אז..שוקיים יתפוררו אחרי תהליך כזה,אבל בהחלט ניתן להקפיא קציצות (מטוגנות או מבושלות ברוטב) רק תקפידי להקפיא עוד ביום ההכנה.אם אתם בעניין שניצלים,אני מכינה כמות גדולה מחזה עוף טרי אבל לא מטגנת.רק טובלת בביצה פירורי לחם ותבלינים ומקפיאה בשכבות שמופרדות ביניהן בנייר אפיה,למשל,בתוך מיכל אטום.כשרוצים לאכול-רק מוציאים ומטגנים ישר מהמקפיא.יוצא מצוין כאילו הוכן עכשיו ואין את כל ההתעסקות והלכלוך.

[הדס*]

לגבי אוכל שניתן להקפיא ולהפשיר אז..שוקיים יתפוררו אחרי תהליך כזה,אבל בהחלט ניתן להקפיא קציצות (מטוגנות או מבושלות ברוטב) רק תקפידי להקפיא עוד ביום ההכנה.אם אתם בעניין שניצלים,אני מכינה כמות גדולה מחזה עוף טרי אבל לא מטגנת.רק טובלת בביצה פירורי לחם ותבלינים ומקפיאה בשכבות שמופרדות ביניהן בנייר אפיה,למשל,בתוך מיכל אטום.כשרוצים לאכול-רק מוציאים ומטגנים ישר מהמקפיא.יוצא מצוין כאילו הוכן עכשיו ואין את כל ההתעסקות והלכלוך.

[ארני_ש*]

אני קונה אצל הקצב חזות- עוף חתוכים בסגנון סיני (רצועות דקות ) הוא חותך על המקום , אני קונה שניים שלושה קילו ומבקשת לחלק לי לשקיות של חצי קילו , מיד בבית אני מקפיאה , וכל פעם מפשירה שקית אחת ומכינה .
ניתן להכין במליון סגנונות והיתרון הוא שזה לוקח את אותו הזמן של לשים מזון מוכן במיקרו גל . (שתי דקות . )

[ארני_ש*]

אני קונה אצל הקצב חזות- עוף חתוכים בסגנון סיני (רצועות דקות ) הוא חותך על המקום , אני קונה שניים שלושה קילו ומבקשת לחלק לי לשקיות של חצי קילו , מיד בבית אני מקפיאה , וכל פעם מפשירה שקית אחת ומכינה .
ניתן להכין במליון סגנונות והיתרון הוא שזה לוקח את אותו הזמן של לשים מזון מוכן במיקרו גל . (שתי דקות . )

[מיץ_פטל*]

רגע של שבירה :
אני עומדת מול הארונות במטבח - הם ריקים יחסית
אני עומדת מול המקרר גם די ריק.
מחר יום רביעי היום בו אני עורכת קניות.
אני שמחה שאנו צורכים בדיוק את אשר אנו קונים. שאני עומדת בתוכנית של עצמי. שאני מתכננת תפרטים שבועיים ועומדת בזה.
ובכל זאת דמעות בעיניים.
זכרונות ילדות.
לא שלא היה. היה בשפע. הכל .רק לבקש. ובכל זאת הפחד הזה שלא יהיה תמיד ריחף לו באויר.
אמא לא היתה.
היא היתה בעבודה. עד 10 בלילה.
עד שיצאה לפנסיה מוקדמת. כשהייתי בת 10.
אני עובדת עכשיו רק יומיים .אני יותר בבית. אך ההכנסות צנחו משמעותית. המינוס הרקיע שחקים. החלטנו לעשות שינוי.
לקחנו הלואה, הויזה נכנסה לארון. רק מזומן. תקציב של 500 ש"ח לשבוע ל ה כ ל .
פתאום אני קולטת שאני עורכת מחר קניות ב 150 ש"ח.
ואני קולטת זה יהיה כך עוד הרבה זמן. לא יודעת עד מתי.
אמאל'ה!!!!!
אם הייתי עובדת......אז ...
אני נשארת בבית כדי להיות יותר אמא...אבל אולי זה לא מספיק? אולי אני צריכה לעשות משהו? אבל מה?
לפנות להורים? הם מיד יגידו לי לחזור לעבודה. אפילו לא ינסו להבין . אולי רק אמא שלי. היחידה שתבין.
אני בלחץ....
אני מביטה באפרוחים שלי ישנים. ונזכרת בשנה האחרונה. איך הייתי כל כך מותשת, עצבנית, ממומרת...איזה בלגן היה בבית, כמה רחוקה חשתי מהם, איך חשתי שאני מפספסת אותם.....
והיום אני הרבה יותר רגועה, נינוחה, הקשר בינינו ממשיך להבנות, ולהתחזק. הבית מתנהל היטב. האוכל מבושל מידי יום , מלא בריאות ואהבה. כמה רגעים של אמא בן ואמא בת יש לנו. כמה אני מכירה אותם, וממשיכה ללמוד אותם.
רמת חיים מול איכות חיים.אני חווה את זה במלא העוצמה בדיוק ברגע זה.

[מיץ_פטל*]

רגע של שבירה :
אני עומדת מול הארונות במטבח - הם ריקים יחסית
אני עומדת מול המקרר גם די ריק.
מחר יום רביעי היום בו אני עורכת קניות.
אני שמחה שאנו צורכים בדיוק את אשר אנו קונים. שאני עומדת בתוכנית של עצמי. שאני מתכננת תפרטים שבועיים ועומדת בזה.
ובכל זאת דמעות בעיניים.
זכרונות ילדות.
לא שלא היה. היה בשפע. הכל .רק לבקש. ובכל זאת הפחד הזה שלא יהיה תמיד ריחף לו באויר.
אמא לא היתה.
היא היתה בעבודה. עד 10 בלילה.
עד שיצאה לפנסיה מוקדמת. כשהייתי בת 10.
אני עובדת עכשיו רק יומיים .אני יותר בבית. אך ההכנסות צנחו משמעותית. המינוס הרקיע שחקים. החלטנו לעשות שינוי.
לקחנו הלואה, הויזה נכנסה לארון. רק מזומן. תקציב של 500 ש"ח לשבוע ל ה כ ל .
פתאום אני קולטת שאני עורכת מחר קניות ב 150 ש"ח.
ואני קולטת זה יהיה כך עוד הרבה זמן. לא יודעת עד מתי.
אמאל'ה!!!!!
אם הייתי עובדת......אז ...
אני נשארת בבית כדי להיות יותר אמא...אבל אולי זה לא מספיק? אולי אני צריכה לעשות משהו? אבל מה?
לפנות להורים? הם מיד יגידו לי לחזור לעבודה. אפילו לא ינסו להבין . אולי רק אמא שלי. היחידה שתבין.
אני בלחץ....
אני מביטה באפרוחים שלי ישנים. ונזכרת בשנה האחרונה. איך הייתי כל כך מותשת, עצבנית, ממומרת...איזה בלגן היה בבית, כמה רחוקה חשתי מהם, איך חשתי שאני מפספסת אותם.....
והיום אני הרבה יותר רגועה, נינוחה, הקשר בינינו ממשיך להבנות, ולהתחזק. הבית מתנהל היטב. האוכל מבושל מידי יום , מלא בריאות ואהבה. כמה רגעים של אמא בן ואמא בת יש לנו. כמה אני מכירה אותם, וממשיכה ללמוד אותם.
רמת חיים מול איכות חיים.אני חווה את זה במלא העוצמה בדיוק ברגע זה.

[יונת_שרון*]

[יונת_שרון*]

[אביב_חדש*]

חיבוק גדול ויותר מזה! את עברת תהליך שאני פשוט מעריצה אותך עליו! ומה רע לקנות ב 150 ש"ח לשבוע? זה אומר שאתם לא קונים ג'אנק ולא קופצים מעל הפופיק! כיף לכם.

[אביב_חדש*]

חיבוק גדול ויותר מזה! את עברת תהליך שאני פשוט מעריצה אותך עליו! ומה רע לקנות ב 150 ש"ח לשבוע? זה אומר שאתם לא קונים ג'אנק ולא קופצים מעל הפופיק! כיף לכם.

[אלה_נוננה*]

מיץ פטל
ואוו הרבה כוחות .
אני כל כך שותפה לזה, אנחנו עוברים משברים לא קלים כל פעם מחדש, ואני יודעת מה זה לקנות בסכום מאוד מוגבל.
מאז שהתחלתי שינוי אצלי מצבנו הכלכלי הלך ודאך, והיום אנחנו במצב אקוטי מאד.
נכון שילדיי במסגרות, החינוך הביתי לא תאם את רצונו של בנזוגי, אבל הם המון בבית איתי ואני לא נלחמת איתם על הליכה למסגרות, ונכון שכייף לי לקבל אותם בחזרה באחת וממש להיות איתם.
אבל אנחנו מאבדים את כל הרכוש שלנו, וכבר יש איום גדול שיקחו לנו את הבית, אנחנו רוצים למכור אבל עדיין אין זרימה של טלפונים או פונים לבית.
כל כך רציתי בתחילת הדרך שהכל ילך כמו שצריך, אבל משום מה זה לא יצא, הייתי מאד אופטימית אבל היום אני יודעת שבשביל להציל אותנו ממשבר יותר גדול שבו ממש לא יהיה לנו מה לתת לילדים לאכול אני חייבת לצאת לעבודה ולו לזמן לא ארוך שבו נצא במקצת מהברוך הכלכלי שנכנסנו אליו.

וזהו לפני חג יום העצמאות קיבלתי טלפון שהודיע לי שהתקבלתי לעבודה.
שמחתי לשמוע אבל השמחה היתה מהולה בעצב עמוק גדול וחזק.
שוחחתי על זה עם גיורא והוא יודע מהן המטרות שלי בחיים היום ומה התחום שאליו אני שואפת להתמקד (שזו עבודה מהבית, אבל אחרי לימודים של עוד שנתיים).
אז אנחנו יודעים שהכל זמנית עד שנסתדר.

נכון שזה לא נשמע אופטימי, מיץ פטל אבל יצאתי חזקה מאד מהכל.
תחזיקי מעמד
אלה

[אלה_נוננה*]

מיץ פטל
ואוו הרבה כוחות .
אני כל כך שותפה לזה, אנחנו עוברים משברים לא קלים כל פעם מחדש, ואני יודעת מה זה לקנות בסכום מאוד מוגבל.
מאז שהתחלתי שינוי אצלי מצבנו הכלכלי הלך ודאך, והיום אנחנו במצב אקוטי מאד.
נכון שילדיי במסגרות, החינוך הביתי לא תאם את רצונו של בנזוגי, אבל הם המון בבית איתי ואני לא נלחמת איתם על הליכה למסגרות, ונכון שכייף לי לקבל אותם בחזרה באחת וממש להיות איתם.
אבל אנחנו מאבדים את כל הרכוש שלנו, וכבר יש איום גדול שיקחו לנו את הבית, אנחנו רוצים למכור אבל עדיין אין זרימה של טלפונים או פונים לבית.
כל כך רציתי בתחילת הדרך שהכל ילך כמו שצריך, אבל משום מה זה לא יצא, הייתי מאד אופטימית אבל היום אני יודעת שבשביל להציל אותנו ממשבר יותר גדול שבו ממש לא יהיה לנו מה לתת לילדים לאכול אני חייבת לצאת לעבודה ולו לזמן לא ארוך שבו נצא במקצת מהברוך הכלכלי שנכנסנו אליו.

וזהו לפני חג יום העצמאות קיבלתי טלפון שהודיע לי שהתקבלתי לעבודה.
שמחתי לשמוע אבל השמחה היתה מהולה בעצב עמוק גדול וחזק.
שוחחתי על זה עם גיורא והוא יודע מהן המטרות שלי בחיים היום ומה התחום שאליו אני שואפת להתמקד (שזו עבודה מהבית, אבל אחרי לימודים של עוד שנתיים).
אז אנחנו יודעים שהכל זמנית עד שנסתדר.

נכון שזה לא נשמע אופטימי, מיץ פטל אבל יצאתי חזקה מאד מהכל.
תחזיקי מעמד
אלה

[מיץ_פטל*]

אלה, מאוד מאוד הצטערתי בשבילך. חשוב לשמור על חזון. כשידועים לנו המטרות הדרך הרבה יותר ברורה.
אני מאמינה שהחיים מובילים אותנו ללמקומות שנכונים לנו. שלכל דבר יש שיעור שעלנו לעבור.
קחי נשימה עמוקה ולכי למה שנכון לכם כרגע. ....אז אולי עוד נעבוד יחד מהבית? מה את אומרת?

[מיץ_פטל*]

אלה, מאוד מאוד הצטערתי בשבילך. חשוב לשמור על חזון. כשידועים לנו המטרות הדרך הרבה יותר ברורה.
אני מאמינה שהחיים מובילים אותנו ללמקומות שנכונים לנו. שלכל דבר יש שיעור שעלנו לעבור.
קחי נשימה עמוקה ולכי למה שנכון לכם כרגע. ....אז אולי עוד נעבוד יחד מהבית? מה את אומרת?

[מיץ_פטל*]

את הקניות עשיתי הפעם במקום מפתיע מאוד שנקרא " זול-פה". הוא של המגזר הדתי/ חרדי.....וממש אבל ממש זול.
ב150 ש"ח שלי מלאתי עגלה שלמה בכל טוב . כל מה שהיה ברשימה ואיפלו כמה אקסטרות...
אז אני אופטימית!!!!!!!

[מיץ_פטל*]

את הקניות עשיתי הפעם במקום מפתיע מאוד שנקרא " זול-פה". הוא של המגזר הדתי/ חרדי.....וממש אבל ממש זול.
ב150 ש"ח שלי מלאתי עגלה שלמה בכל טוב . כל מה שהיה ברשימה ואיפלו כמה אקסטרות...
אז אני אופטימית!!!!!!!

[אביטל1*]

אני ממש מעריצה מי שמצליח למלא עגלת קניות ב150 ש"ח. איך עושים את זה??? אם אני קונה מוצרים מאד בסיסיים וגם חומרי ניקוי מאד בסיסיים והכי זולים ובודקת מה הכי זול ועל מה אפשר לוותר בקיצור אחרי קימצונים רבים מגיעה לעגלה של 400 ש"ח (להזכירכם 3 ילדים, אבל גם אצלכם לא?) אז באמת איך?

[אביטל1*]

אני ממש מעריצה מי שמצליח למלא עגלת קניות ב150 ש"ח. איך עושים את זה??? אם אני קונה מוצרים מאד בסיסיים וגם חומרי ניקוי מאד בסיסיים והכי זולים ובודקת מה הכי זול ועל מה אפשר לוותר בקיצור אחרי קימצונים רבים מגיעה לעגלה של 400 ש"ח (להזכירכם 3 ילדים, אבל גם אצלכם לא?) אז באמת איך?

[מיץ_פטל*]

אם תרצי אוכל להקריא לך את רשמת הקניות הזו......אבל ברצינות:
זה באמת מבהיל. ומזל שהלכתי לרשת הזו. גם "ביוניברס קלאב " הם מאוד זולים.
זה גם תלוי מה זה בשבילך "עגלה מלאה". גם אני עורכת בד"כ קניות בסכום של כ 350 או 400 ש"ח. כולל פרות וירקות (אורגנים).השבוע ויתרתי על האורגניים בשל גובה הסכום.
קניתי רק את מה שאנו אוכלים לאותו שבוע : פרות ירקות בכמות מדודה . למשל כל ום אנו צורכים כ-2 עגבניות אז קניתי כ14 או 12.אנו צורכים 4 ליטר חלב לשבוע.קניתי גבינה לבנה באריזה גדולה , גיל ויוגורט דנונה. ספור ומדוד. כלומר ביום רביעי הבא שוב אפתח את המקרר ואראה שהוא ריק!
קניתי קטניות, קמח, כדי לבשל ולאפות . הכנתי תפריט שבו יש למשל אורז עם עדשים , מרק אפונה, כוסמת,פשטידת בצל, ופסטה. אני אכין עוגיות ועוגה לשבת . יש שיבולת שועל וסולת אז נאכל דייסות בערב או מהלבי. לדנונה מוסיפים ריבה או דבש אז לא קונים מעדנים.
מוצרי נקיון - אני קונה רק נוזל לניקוי כללי פנטסטיק ,נוזל לרצפה ואקונומיקה. באריזות גדולות וזה רק פעם בכמה חודשים.הילדים שלי מסתפקים בפרות יבשים ובגלה כנישנושים.או בבסקויטים עם דבש או ריבה.או גזר מתוק.
הכנתי להם ארטיקים בגביעים של "דנונה". תה פרות קר משמש כמיץ.
מפרות שעומדים להרקב ( כמעט ולא קורה ) מכינים קומפוט או ריבה.
אינני עורכת קניות עם הילדים ואם זה קורה כל אחד מקבל אפשרות לבחור מוצר אחד שהוא אוהב : דני שוקולד/מסטיקים/ מרשמלו/ ביסלי/שוקו בשקית .
אני ממש נמצדת לרשימה ובקופה אני שמה את המוצרים לפי סדרי העדיפות שלי. כלומר כל האקסטרות או מה שפחות חשוב אני שמה בסוף. מזהירה את הקופאית כשהיא מגיעה ל100 ש"ח, לעצור. ואז שוב בודקת מה הכי דחוף.
נזהרת "ממבצעים". אם אני אוכל להסתפק במוצר אחד מאותו הסוג לשבוע הזה אז לא אקנה את השני גם אם זה משתלם.
הקיצר זה מאודקשה.אפשרי נכון. אני רק מקוה שנחזיק מעמד לאורך זמן עם תקציב כזה.

[מיץ_פטל*]

אם תרצי אוכל להקריא לך את רשמת הקניות הזו......אבל ברצינות:
זה באמת מבהיל. ומזל שהלכתי לרשת הזו. גם "ביוניברס קלאב " הם מאוד זולים.
זה גם תלוי מה זה בשבילך "עגלה מלאה". גם אני עורכת בד"כ קניות בסכום של כ 350 או 400 ש"ח. כולל פרות וירקות (אורגנים).השבוע ויתרתי על האורגניים בשל גובה הסכום.
קניתי רק את מה שאנו אוכלים לאותו שבוע : פרות ירקות בכמות מדודה . למשל כל ום אנו צורכים כ-2 עגבניות אז קניתי כ14 או 12.אנו צורכים 4 ליטר חלב לשבוע.קניתי גבינה לבנה באריזה גדולה , גיל ויוגורט דנונה. ספור ומדוד. כלומר ביום רביעי הבא שוב אפתח את המקרר ואראה שהוא ריק!
קניתי קטניות, קמח, כדי לבשל ולאפות . הכנתי תפריט שבו יש למשל אורז עם עדשים , מרק אפונה, כוסמת,פשטידת בצל, ופסטה. אני אכין עוגיות ועוגה לשבת . יש שיבולת שועל וסולת אז נאכל דייסות בערב או מהלבי. לדנונה מוסיפים ריבה או דבש אז לא קונים מעדנים.
מוצרי נקיון - אני קונה רק נוזל לניקוי כללי פנטסטיק ,נוזל לרצפה ואקונומיקה. באריזות גדולות וזה רק פעם בכמה חודשים.הילדים שלי מסתפקים בפרות יבשים ובגלה כנישנושים.או בבסקויטים עם דבש או ריבה.או גזר מתוק.
הכנתי להם ארטיקים בגביעים של "דנונה". תה פרות קר משמש כמיץ.
מפרות שעומדים להרקב ( כמעט ולא קורה ) מכינים קומפוט או ריבה.
אינני עורכת קניות עם הילדים ואם זה קורה כל אחד מקבל אפשרות לבחור מוצר אחד שהוא אוהב : דני שוקולד/מסטיקים/ מרשמלו/ ביסלי/שוקו בשקית .
אני ממש נמצדת לרשימה ובקופה אני שמה את המוצרים לפי סדרי העדיפות שלי. כלומר כל האקסטרות או מה שפחות חשוב אני שמה בסוף. מזהירה את הקופאית כשהיא מגיעה ל100 ש"ח, לעצור. ואז שוב בודקת מה הכי דחוף.
נזהרת "ממבצעים". אם אני אוכל להסתפק במוצר אחד מאותו הסוג לשבוע הזה אז לא אקנה את השני גם אם זה משתלם.
הקיצר זה מאודקשה.אפשרי נכון. אני רק מקוה שנחזיק מעמד לאורך זמן עם תקציב כזה.

[אביטל1*]

מיץ תודה על ההמלצות. אנחנו קונים גם יוגורט "נקי" וגם מעדנים וזה לא יוצא יותר יקר כי המעדנים הם רק של "קרלו" הכי טעימים והכי זולים. כך שהילדים בוחרים לפי החשק. מה שלא הבנתי, את לא מכניסה הביתה עופות ודגים? או שזה רק זמני? כי מוצרי בשר ודגים גם הזולים ביותר נוגסים בתקציב...

[אביטל1*]

מיץ תודה על ההמלצות. אנחנו קונים גם יוגורט "נקי" וגם מעדנים וזה לא יוצא יותר יקר כי המעדנים הם רק של "קרלו" הכי טעימים והכי זולים. כך שהילדים בוחרים לפי החשק. מה שלא הבנתי, את לא מכניסה הביתה עופות ודגים? או שזה רק זמני? כי מוצרי בשר ודגים גם הזולים ביותר נוגסים בתקציב...

[פלונית*]

וגם חומרי ניקוי מאד בסיסיים והכי זולים איזה חומרי ניקוי את קונה? לפעמים על חלקם אפשר לוותר לגמרי ואנחנו צורכים אותם סתם מתוך הרגל, למשל, חומר ניקוי לרצפה. חומר לחלונות. בטח יש עוד.

[פלונית*]

וגם חומרי ניקוי מאד בסיסיים והכי זולים איזה חומרי ניקוי את קונה? לפעמים על חלקם אפשר לוותר לגמרי ואנחנו צורכים אותם סתם מתוך הרגל, למשל, חומר ניקוי לרצפה. חומר לחלונות. בטח יש עוד.

[טרה_רוסה*]

ירקות מומלץ לקנות בשוק. ההבדל בטריות ובמחירים בין השוק לבין רשתות השיווק עצום, במיוחד בפירות. גם בשוק יש ימים ושעות בהם יקר יותר.

[טרה_רוסה*]

ירקות מומלץ לקנות בשוק. ההבדל בטריות ובמחירים בין השוק לבין רשתות השיווק עצום, במיוחד בפירות. גם בשוק יש ימים ושעות בהם יקר יותר.

[מיץ_פטל*]

עקרונית אני צמחונית. ורב התזונה שלנו היא כזו.
אני קונה קציצות דג מוכנות ושקית שניצל עוף מוכן לילדים ולבן זוגי. ( אני ממש נגעלת להתעסק עם חיות מתות).
ואותם הם אוכלים במשך השבוע.

[מיץ_פטל*]

עקרונית אני צמחונית. ורב התזונה שלנו היא כזו.
אני קונה קציצות דג מוכנות ושקית שניצל עוף מוכן לילדים ולבן זוגי. ( אני ממש נגעלת להתעסק עם חיות מתות).
ואותם הם אוכלים במשך השבוע.

[יערת_דבש*]

תובנה שקיבלתי בתקופה האחרונה לגבי דברים יקרים שחשוב לי לקנות

בעצם, מעשית, מדובר באוכל אורגני. בירקות אורגניים, שנראו לי עד לא מזמן הדבר הבזבזני ביותר עליו אני מוציאה כסף.

דרך החיים שלי הביאה להרבה שינויים בהוצאות. בעקבות משיכתי לחיים אקולוגיים טבעיים, אני מוציאה הרבה פחות על:
מוצרים חד פעמיים, ובכללם:
תחבושות וטמפונים (משתמשת בתחבושות בד)
הרבה פחות נייר טואלט (גם לזה יש חלופה!)
שקיות זבל, סכיני גילוח,
שימוש קטן ביותר בסבונים, שמפואים, משחות שיניים, סבון שונה שכל איבר בגוף (זה בערך המצב אצל הרבה בנות), קרמים ותכשירים,
וגם- ספרים, מהספריה. או מחליפה ספרים.
לא קונה הרבה בגדים כי משהו בדרך חיים הזאת מאפשר לי חופש מהצורך הזה.

כל הדברים האלה שציינתי, לא באים מתוך חיסכון אלא דבר ראשון החלטות שנובעות מדרך חיים.
וזה כיף גם לא להוציא הרבה כסף.

אבל...
באורך חיים כזה, איך אפשר שלא-
אוכל בריא, איכותי, נכון בשבילי לגוף ולתפיסת העולם בדיוק כמו תחבושת רב פעמית.
ניסיתי להתחמק מזה, ניסיתי לדחות לזמנים בהם "יהיה לי יותר כסף" וכעת הבנתי.
מאורך החיים הזה אני מקבלת הרבה הנחות בחשבון הבנק.
אך יש לו גם דרישות. ואני אתן את הכסף הזה באהבה. בסופו של דבר, כנראה המאזן "לטובתי". או שפשוט מתאזן חזרה, כאילו הוצאותי היו כמו של פעם.
הנה, אני מבינה מהכתיבה. מדובר באיזון. לא נכון לשבת עם פנקס ההוצאות ורק לחפש לחסוך ולצמצם ולדאוג ולא לתת. ואם זה אפשרי בכלל, את חוסר האיזון אני אראה במקום אחר. יש אנשים שזה מתכווץ אצלם בגבות, למשל.

[יערת_דבש*]

תובנה שקיבלתי בתקופה האחרונה לגבי דברים יקרים שחשוב לי לקנות

בעצם, מעשית, מדובר באוכל אורגני. בירקות אורגניים, שנראו לי עד לא מזמן הדבר הבזבזני ביותר עליו אני מוציאה כסף.

דרך החיים שלי הביאה להרבה שינויים בהוצאות. בעקבות משיכתי לחיים אקולוגיים טבעיים, אני מוציאה הרבה פחות על:
מוצרים חד פעמיים, ובכללם:
תחבושות וטמפונים (משתמשת בתחבושות בד)
הרבה פחות נייר טואלט (גם לזה יש חלופה!)
שקיות זבל, סכיני גילוח,
שימוש קטן ביותר בסבונים, שמפואים, משחות שיניים, סבון שונה שכל איבר בגוף (זה בערך המצב אצל הרבה בנות), קרמים ותכשירים,
וגם- ספרים, מהספריה. או מחליפה ספרים.
לא קונה הרבה בגדים כי משהו בדרך חיים הזאת מאפשר לי חופש מהצורך הזה.

כל הדברים האלה שציינתי, לא באים מתוך חיסכון אלא דבר ראשון החלטות שנובעות מדרך חיים.
וזה כיף גם לא להוציא הרבה כסף.

אבל...
באורך חיים כזה, איך אפשר שלא-
אוכל בריא, איכותי, נכון בשבילי לגוף ולתפיסת העולם בדיוק כמו תחבושת רב פעמית.
ניסיתי להתחמק מזה, ניסיתי לדחות לזמנים בהם "יהיה לי יותר כסף" וכעת הבנתי.
מאורך החיים הזה אני מקבלת הרבה הנחות בחשבון הבנק.
אך יש לו גם דרישות. ואני אתן את הכסף הזה באהבה. בסופו של דבר, כנראה המאזן "לטובתי". או שפשוט מתאזן חזרה, כאילו הוצאותי היו כמו של פעם.
הנה, אני מבינה מהכתיבה. מדובר באיזון. לא נכון לשבת עם פנקס ההוצאות ורק לחפש לחסוך ולצמצם ולדאוג ולא לתת. ואם זה אפשרי בכלל, את חוסר האיזון אני אראה במקום אחר. יש אנשים שזה מתכווץ אצלם בגבות, למשל.

[אלמונית_לצורך_העניין*]

מישהו יכול להסביר לי, נראה לי שאוכל אורגני הוא מותרות - ודורש הרבה יותר כסף לרכוש אותו, בפרט כשגרים רחוק מהציויליזציה.וכמה שנחסוך ואנחנו חיים בפשטות - נראה לי שלא נוכל לעמוד בהוצאות על מזון אורגני

[אלמונית_לצורך_העניין*]

מישהו יכול להסביר לי, נראה לי שאוכל אורגני הוא מותרות - ודורש הרבה יותר כסף לרכוש אותו, בפרט כשגרים רחוק מהציויליזציה.וכמה שנחסוך ואנחנו חיים בפשטות - נראה לי שלא נוכל לעמוד בהוצאות על מזון אורגני

[ענת_גביש*]

לא תשובה רצינית מפאת קוצר זמן: תפוחי אדמה אורגניים אצלנו בחנות: שלושה שקלים לקילו. טעימים, מתוקים, אחרים לגמרי. כמה אצלכם?

[ענת_גביש*]

לא תשובה רצינית מפאת קוצר זמן: תפוחי אדמה אורגניים אצלנו בחנות: שלושה שקלים לקילו. טעימים, מתוקים, אחרים לגמרי. כמה אצלכם?

[יערת_דבש*]

תופעת לוואי לאכילת מזון אורגני ולחיים עם מודעות בכלל:
אוכלים כמה שצריך.
גם כי הגוף מקבל מה שהוא צריך ואין את הcraving שמתלווה לאוכל-זבל,
וגם, נראה לי, יותר מעריכים את מה שקונים ופחות קונים באוטומטיות.

[יערת_דבש*]

תופעת לוואי לאכילת מזון אורגני ולחיים עם מודעות בכלל:
אוכלים כמה שצריך.
גם כי הגוף מקבל מה שהוא צריך ואין את הcraving שמתלווה לאוכל-זבל,
וגם, נראה לי, יותר מעריכים את מה שקונים ופחות קונים באוטומטיות.

[מיץ_פטל*]

והיום זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי:
לקנות או לא לקנות.
כי בשבוע שכבר קניתי בפחות כסף את המוצרים הרגילים.
אבל מצד שני אם מדברים על איכות חיים הרי שמזון אורגני בעיני הוא שווה ערך לאיכות כזו.
אז אני מזמינה ( בארץ אורגנית ) את הירקות בעיקר את אלו הירוקים ואלו שנמצאים מעל האדמה. את הפירות ללא קליפה עבה. חלב , ביצים, קמחים, קטניות, ופירות יבשים.
את שאר הדברים אני מתפשרת על "הרגילים".

[מיץ_פטל*]

והיום זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי:
לקנות או לא לקנות.
כי בשבוע שכבר קניתי בפחות כסף את המוצרים הרגילים.
אבל מצד שני אם מדברים על איכות חיים הרי שמזון אורגני בעיני הוא שווה ערך לאיכות כזו.
אז אני מזמינה ( בארץ אורגנית ) את הירקות בעיקר את אלו הירוקים ואלו שנמצאים מעל האדמה. את הפירות ללא קליפה עבה. חלב , ביצים, קמחים, קטניות, ופירות יבשים.
את שאר הדברים אני מתפשרת על "הרגילים".

[בשמת_א*]

מיץ פטל, רק חיזוק:
זה מצוין לגמור כל שבוע את הכל!
איזו הרגשה טובה לתכנן בדיוק ואין שום דבר שנשאר ונזרק, הכל מנוצל וכל שבוע חדש וטרי!

[בשמת_א*]

מיץ פטל, רק חיזוק:
זה מצוין לגמור כל שבוע את הכל!
איזו הרגשה טובה לתכנן בדיוק ואין שום דבר שנשאר ונזרק, הכל מנוצל וכל שבוע חדש וטרי!

[ה_עוגיה*]

מיץ, לא יודעת איפה את גרה אבל יש מתחרה לארץ אורגנית (מבחינת מחירים). הוא משווק גם באזור המרכז.
בשמת - אם את עוד לא יודעת על גידי אז... זה הזמן.
אם אתן רוצות עוד פרטים אז... בדף המתאים (אני עייפה מדי בשביל לחפש אותו עכשיו)

[ה_עוגיה*]

מיץ, לא יודעת איפה את גרה אבל יש מתחרה לארץ אורגנית (מבחינת מחירים). הוא משווק גם באזור המרכז.
בשמת - אם את עוד לא יודעת על גידי אז... זה הזמן.
אם אתן רוצות עוד פרטים אז... בדף המתאים (אני עייפה מדי בשביל לחפש אותו עכשיו)

[תזמורת_הים*]

עוגיה אני אשמח לפרטים ב מזון אורגני.

[תזמורת_הים*]

עוגיה אני אשמח לפרטים ב מזון אורגני.

[dodi*]

מה עושים כשהמשפחה לא אוהבת קטניות, לא אוהבת לאכול אורז ואטריות אוהבים רק במרק? בעל שלא מסתפק בפשטידה לארוחת צהריים? ילדים שלא אוהבים ירקות? ולא אוכלים כמעט כריכים? אני אכן רוצה לעבור למזון בריא יותר אבל זה אפשרי בלי קטניות? יש לנו המון תבלינים בגינה וזה שימושי, אבל בכל יום אוכלים ביצים, גבינה צהובה, תפוחי אדמה (עוף במקום בשר)- זה מאוד יקר לא כן?

[dodi*]

מה עושים כשהמשפחה לא אוהבת קטניות, לא אוהבת לאכול אורז ואטריות אוהבים רק במרק? בעל שלא מסתפק בפשטידה לארוחת צהריים? ילדים שלא אוהבים ירקות? ולא אוכלים כמעט כריכים? אני אכן רוצה לעבור למזון בריא יותר אבל זה אפשרי בלי קטניות? יש לנו המון תבלינים בגינה וזה שימושי, אבל בכל יום אוכלים ביצים, גבינה צהובה, תפוחי אדמה (עוף במקום בשר)- זה מאוד יקר לא כן?

[תבשיל_קדרה*]

מה עם מרקים?

[תבשיל_קדרה*]

מה עם מרקים?

[רוני_בלוני*]

אז אני ובעלי והבת הקטנה אוכלים מרקים, הגדולה (5) לא מוכנה אפילו לטעום, היא בכלל ילדה שאוכלת רק דברים מוזרים (פטריות, דג מלוח, סחוג עם פירה, חטיפי אנרגיה).
נראה לי שתזונה נכונה לא מתאימה לכל משפחה למרות הרצון הטוב.

[רוני_בלוני*]

אז אני ובעלי והבת הקטנה אוכלים מרקים, הגדולה (5) לא מוכנה אפילו לטעום, היא בכלל ילדה שאוכלת רק דברים מוזרים (פטריות, דג מלוח, סחוג עם פירה, חטיפי אנרגיה).
נראה לי שתזונה נכונה לא מתאימה לכל משפחה למרות הרצון הטוב.

[בת_18*]

כמה מילים על רמת חיים :

ההורים של חבר שלי מרוויחים את ה-20,000 ש"ח נטו בחודש. יש להם עוזרת שבאה פעמיים בשבוע, אמא שלו נוסעת כל יום הלוך ושוב לעבודה במונית (20 ש"ח ליום) והולכת למספרה לפחות פעם בשבועיים, ועושה צבע פעם בחודש
לפעמים אין להם כוח ללכת לקניות ואז יוצא מצב שאין מה לאכול בצהריים (אצם אין מה לאכול = אין כוח להכין אורז או שאכלנו ספגטי כבר כל השבוע ואין בשר, למשל) אז צ'יק צ'ק מתקשרים לאמא שלו שמזמינה בורגר ראנץ. לפני שבועיים היו לי בחילות איומות - התחלתי בתהליך גמילה מג'אנק פוד (לפחות מנסה) וישנתי אצלו מכל מיני סיבות שבוע. באותו שבוע אכלנו 4 פעמים בורגר ראנץ ופעם אחת פלאפל - אחלה גמילה ! עכשיו אני אפילו לא מסוגלת להסתכל על אוכל מטוגן S-:
המשפחה שלו גם גרה בבית גדול (3 חדרי שינה "סטנדרטים" של איזה 4 על 4 מטר ועוד חדר שינה ענקי להורים שלו) ויש להם חצר. יש להם 3 מחשבים ו-4 טלוויזיות (עד לא מזמן היו 5, אחת התקלקלה). ההורים שלו גם ישנים על מיטה מתכווננת ומתקלחים באמבטיה שיכולה להכיל את שניהם (ואבא שלו לבד שוקל כ-130 קילו)

עד כאן אחלה רמת חיים לא ? (לאנשים הלא באופנים, זו רמת חיים שיש לשאוף אליה. לאלו שמסתייגים מטלוויזיות, טונות מכשירי חשמל וכו', קצת פחות)

אבל בנוגע לאיכות חיים.. אף אחד לא היה רוצה להיות במקומם
אבא של חבר שלי הוא זומבי מהלך, עד כמה שכואב לומר ועוד יותר כואב לראות. הוא קם ב-7 בבוקר, לוקח את אחותו הקטנה של חבר שלי לביצפר והולך לעבוד בעבודה אחת. חוזר ב-4, מתקלח, אולי אוכל משהו, ויוצא לעבוד על מונית. לפעמים הוא היה בא בערב לאכול משהו, לפעמים לא. תמיד חוזר לפנות בוקר והולך לישון עד 7 בבוקר.
אמא של חבר שלי קמה ב-7 בבוקר גם כן ויוצאת אחרי 45 דקות לעבודה. חוזרת לפעמים 4, לפעמים יותר מאוחר. היא לא מבלה עם הילדים שלה בכלל, אחותו הקטנה של חבר שלי בת 10 ובכל הזמן שאנחנו ביחד (כמה שנים) לא ראיתי אותן מבלות זמן איכות ביחד ! הן ביחד רק כשהן רואות משהו בטלוויזיה...
בד"כ יש מלחמות על כל מיני נושאים כל יום (בעיקר עם אחותו) בערב היא בד"כ מבשלת (המון, והכל נזלל במהירות, ותמיד זה ג'אנק, מלא שמן)
שאר הזמן היא רואה טלוויזיה או נפגשת עם חברה. לה ולבעלה יש המון מריבות, הם בקושי יחד, רק לפעמים כשהם אולי יוצאים לאן שהוא
בתכלס הם לא נהנים מהחיים. אין להם זמני איכות כמשפחה, אבא של חבר שלי כל הזמן עצבני וצועק ויורד על כולם, יורד על אחותו הקטנה של חבר שלי לפני חברים שלה (ובתכלס - היא ילדה בת 10 שפונקה יותר מדי כמה שנים ועכשיו הם עשו סוויץ וכועסים עליה על דברים שהם הרגילו אותה לעשות, כמו לשבת כל היום מול הטלוויזיה בשביל שיהיה שקט, ומה שיש היום זו ילדה בת 10, שמתנהגת כמו פרחה טיפוסית בכיתה ח', שצורחת ומצווה על אחיה שגדול ממנה ב-7 שנים לעשות דברים, שצורחת עליו שיבוא לכסות אותה 20 פעם כל לילה ואז יורדת מהמיטה ומתקשרת בוכה לאמא שהיא לא יכולה לישון כי היא לא יודעת להתכסות ! אפילו אותי היא קיללה כמה פעמים... והיא גם צורחת על אמא שלה, וכשאמא שלה הלכה וקנתה לה מכנסיים במתנה כי היה מבצע היא התחילה לצרוח עליה שהיא בחיים לא תלך עם זה כי זו גיזרה גבוהה... ילדה בת 10 !)
לפני כמה זמן הייתי בשוק כשאבא של חבר שלי התקשר ושאל אותה מה היא אכלה לארוחת ערב, היא אמרה לו קורנפלקס והוא צרח עליה שקורנפלקס זו לא ארוחת ערב ושתכין לה חביתה !! ומה שקורה בסוף הוא שהילדה בת ה-10 אוכלת כמויות מטורפות, כמו היום בצהריים שאכלה 3 שניצלים וצלחת פתיתים ועוד דרשה מחבר שלי להכין לה עוד שניצל.. ואחרי חצי שעה חיפשה מה יש לנשנש (והיא גם למדה לבשל יותר טוב ממני, אבל כל יום בצהריים חבר שלי מוכרח לחזור הבייתה להכין לה לאכול, למרות שהיא יודעת להכין לעצמה, ואחרי שהוא מגיע ומכין אוכל היא מתעצבנת שלא בא לה על זה ומבשלת לעצמה כל מיני דברים...)

אני נמצאת בחברתם המון. אני אולי נשמעת ביקורתית ואני מודה שאני שופטת אותם, רק כי אני באמת רואה מה קורה ורק כי זה ביני לבין עצמי
אני יודעת מאמא שלו שאם זה היה אפשרי היא הייתה בוחרת סגנון חיים שונה לגמרי
אבל הם לא רוצים לוותר על העוזרת, הבת הקטנה שלה לא יודעת מזה להרים צלחת כשהם מסיימים לאכול, היא לא רוצה לוותר על המספרה והם מאשימים בכל את ה"חובות" לבנק
חובות שנוצרו כי הם קנו פינת אוכל ב-16,000 ש"ח, מיטה ביותר מ-10,000 ש"ח, יש להם שני מקררים, ונותנים לילדה כסף כל יום כמעט לקנות פיצה או ממתקים אחרי בי"ס, ובנוסף לכל לא מזמן הם נתנו לאחותו הגדולה סכום מאוד מאוד גדול בשביל שתוכל לקנות לעצמה דירה (והיא רק בת 23) וזה עוד משהו שאני לא מבינה - את רואה שההורים שלך בחובות, שאבא שלך חי כמו זומבי בשביל להרוויח כסף אז למה לבקש הלוואה ?

אז אילו מן חיים אלו ? כולם מתוסכלים וכולם מודים בזה. אמא של חבר שלי מודה שאין לה כוח יותר, אבא של חבר שלי ישב לפני כמה זמן עם אשתו ועם זוג חברים ואמר בעצמו שהוא מרגיש שאין לו חיים, והכל בשביל לא לוותר על רמת החיים
והם יודעים שקצת וויתורים, קצת (כמו לוותר על בורגר ראנץ 10 פעמים בחודש, ועל להכין כל יום 3 סירים אוכל מבושל לצהריים ו-2 סירים אוכל מבושל לערב, לוותר על עוזרת לחודשיים שלושה, לוותר על קניית ממתקים כל יום או על מונית כל בוקר) יכול בקלות לעזור להם לצמצם את החובות
אבל הם לא רוצים, כי ככה הם התרגלו, הם התרגלו שהמזגן פתוח 24 שעות ביממה, הם התרגלו לעזוב את הבית כשכל האורות דלוקים והם התרגלו על להוציא הון על שטויות (חבר שלי מזמין סרט בהום סינמה ולא מקליט כי אין קלטת. למחרת אחותו מזמינה כי היא גם רצתה לראות אבל באותו היום היא הייתה עסוקה במשהו אחר. אחרי יומיים אמא שלו רוצה לראות או שבאים חברים ואין מה לעשות אז מזמינים את אותו הסרט בפעם השלישית, כשכל פעם זה 17 ש"ח)
ואני רק יודעת שאני בחיים לא ארצה חיים כאלו. שאני מעדיפה לחיות מחצי מן הסכום שיש להם ואפילו פחות, העיקר שיהיה לי זמן לילדים שלי ושאני לא ארגיש מתוסכלת כל היום, למען המטרה הנעלה שנקראת "רמת חיים". מבחינתי רמת חיים גבוהה זה כשמאושרים ושמחים עם מה שיש, ובשביל זה לא צריך 20,000

[בת_18*]

כמה מילים על רמת חיים :

ההורים של חבר שלי מרוויחים את ה-20,000 ש"ח נטו בחודש. יש להם עוזרת שבאה פעמיים בשבוע, אמא שלו נוסעת כל יום הלוך ושוב לעבודה במונית (20 ש"ח ליום) והולכת למספרה לפחות פעם בשבועיים, ועושה צבע פעם בחודש
לפעמים אין להם כוח ללכת לקניות ואז יוצא מצב שאין מה לאכול בצהריים (אצם אין מה לאכול = אין כוח להכין אורז או שאכלנו ספגטי כבר כל השבוע ואין בשר, למשל) אז צ'יק צ'ק מתקשרים לאמא שלו שמזמינה בורגר ראנץ. לפני שבועיים היו לי בחילות איומות - התחלתי בתהליך גמילה מג'אנק פוד (לפחות מנסה) וישנתי אצלו מכל מיני סיבות שבוע. באותו שבוע אכלנו 4 פעמים בורגר ראנץ ופעם אחת פלאפל - אחלה גמילה ! עכשיו אני אפילו לא מסוגלת להסתכל על אוכל מטוגן S-:
המשפחה שלו גם גרה בבית גדול (3 חדרי שינה "סטנדרטים" של איזה 4 על 4 מטר ועוד חדר שינה ענקי להורים שלו) ויש להם חצר. יש להם 3 מחשבים ו-4 טלוויזיות (עד לא מזמן היו 5, אחת התקלקלה). ההורים שלו גם ישנים על מיטה מתכווננת ומתקלחים באמבטיה שיכולה להכיל את שניהם (ואבא שלו לבד שוקל כ-130 קילו)

עד כאן אחלה רמת חיים לא ? (לאנשים הלא באופנים, זו רמת חיים שיש לשאוף אליה. לאלו שמסתייגים מטלוויזיות, טונות מכשירי חשמל וכו', קצת פחות)

אבל בנוגע לאיכות חיים.. אף אחד לא היה רוצה להיות במקומם
אבא של חבר שלי הוא זומבי מהלך, עד כמה שכואב לומר ועוד יותר כואב לראות. הוא קם ב-7 בבוקר, לוקח את אחותו הקטנה של חבר שלי לביצפר והולך לעבוד בעבודה אחת. חוזר ב-4, מתקלח, אולי אוכל משהו, ויוצא לעבוד על מונית. לפעמים הוא היה בא בערב לאכול משהו, לפעמים לא. תמיד חוזר לפנות בוקר והולך לישון עד 7 בבוקר.
אמא של חבר שלי קמה ב-7 בבוקר גם כן ויוצאת אחרי 45 דקות לעבודה. חוזרת לפעמים 4, לפעמים יותר מאוחר. היא לא מבלה עם הילדים שלה בכלל, אחותו הקטנה של חבר שלי בת 10 ובכל הזמן שאנחנו ביחד (כמה שנים) לא ראיתי אותן מבלות זמן איכות ביחד ! הן ביחד רק כשהן רואות משהו בטלוויזיה...
בד"כ יש מלחמות על כל מיני נושאים כל יום (בעיקר עם אחותו) בערב היא בד"כ מבשלת (המון, והכל נזלל במהירות, ותמיד זה ג'אנק, מלא שמן)
שאר הזמן היא רואה טלוויזיה או נפגשת עם חברה. לה ולבעלה יש המון מריבות, הם בקושי יחד, רק לפעמים כשהם אולי יוצאים לאן שהוא
בתכלס הם לא נהנים מהחיים. אין להם זמני איכות כמשפחה, אבא של חבר שלי כל הזמן עצבני וצועק ויורד על כולם, יורד על אחותו הקטנה של חבר שלי לפני חברים שלה (ובתכלס - היא ילדה בת 10 שפונקה יותר מדי כמה שנים ועכשיו הם עשו סוויץ וכועסים עליה על דברים שהם הרגילו אותה לעשות, כמו לשבת כל היום מול הטלוויזיה בשביל שיהיה שקט, ומה שיש היום זו ילדה בת 10, שמתנהגת כמו פרחה טיפוסית בכיתה ח', שצורחת ומצווה על אחיה שגדול ממנה ב-7 שנים לעשות דברים, שצורחת עליו שיבוא לכסות אותה 20 פעם כל לילה ואז יורדת מהמיטה ומתקשרת בוכה לאמא שהיא לא יכולה לישון כי היא לא יודעת להתכסות ! אפילו אותי היא קיללה כמה פעמים... והיא גם צורחת על אמא שלה, וכשאמא שלה הלכה וקנתה לה מכנסיים במתנה כי היה מבצע היא התחילה לצרוח עליה שהיא בחיים לא תלך עם זה כי זו גיזרה גבוהה... ילדה בת 10 !)
לפני כמה זמן הייתי בשוק כשאבא של חבר שלי התקשר ושאל אותה מה היא אכלה לארוחת ערב, היא אמרה לו קורנפלקס והוא צרח עליה שקורנפלקס זו לא ארוחת ערב ושתכין לה חביתה !! ומה שקורה בסוף הוא שהילדה בת ה-10 אוכלת כמויות מטורפות, כמו היום בצהריים שאכלה 3 שניצלים וצלחת פתיתים ועוד דרשה מחבר שלי להכין לה עוד שניצל.. ואחרי חצי שעה חיפשה מה יש לנשנש (והיא גם למדה לבשל יותר טוב ממני, אבל כל יום בצהריים חבר שלי מוכרח לחזור הבייתה להכין לה לאכול, למרות שהיא יודעת להכין לעצמה, ואחרי שהוא מגיע ומכין אוכל היא מתעצבנת שלא בא לה על זה ומבשלת לעצמה כל מיני דברים...)

אני נמצאת בחברתם המון. אני אולי נשמעת ביקורתית ואני מודה שאני שופטת אותם, רק כי אני באמת רואה מה קורה ורק כי זה ביני לבין עצמי
אני יודעת מאמא שלו שאם זה היה אפשרי היא הייתה בוחרת סגנון חיים שונה לגמרי
אבל הם לא רוצים לוותר על העוזרת, הבת הקטנה שלה לא יודעת מזה להרים צלחת כשהם מסיימים לאכול, היא לא רוצה לוותר על המספרה והם מאשימים בכל את ה"חובות" לבנק
חובות שנוצרו כי הם קנו פינת אוכל ב-16,000 ש"ח, מיטה ביותר מ-10,000 ש"ח, יש להם שני מקררים, ונותנים לילדה כסף כל יום כמעט לקנות פיצה או ממתקים אחרי בי"ס, ובנוסף לכל לא מזמן הם נתנו לאחותו הגדולה סכום מאוד מאוד גדול בשביל שתוכל לקנות לעצמה דירה (והיא רק בת 23) וזה עוד משהו שאני לא מבינה - את רואה שההורים שלך בחובות, שאבא שלך חי כמו זומבי בשביל להרוויח כסף אז למה לבקש הלוואה ?

אז אילו מן חיים אלו ? כולם מתוסכלים וכולם מודים בזה. אמא של חבר שלי מודה שאין לה כוח יותר, אבא של חבר שלי ישב לפני כמה זמן עם אשתו ועם זוג חברים ואמר בעצמו שהוא מרגיש שאין לו חיים, והכל בשביל לא לוותר על רמת החיים
והם יודעים שקצת וויתורים, קצת (כמו לוותר על בורגר ראנץ 10 פעמים בחודש, ועל להכין כל יום 3 סירים אוכל מבושל לצהריים ו-2 סירים אוכל מבושל לערב, לוותר על עוזרת לחודשיים שלושה, לוותר על קניית ממתקים כל יום או על מונית כל בוקר) יכול בקלות לעזור להם לצמצם את החובות
אבל הם לא רוצים, כי ככה הם התרגלו, הם התרגלו שהמזגן פתוח 24 שעות ביממה, הם התרגלו לעזוב את הבית כשכל האורות דלוקים והם התרגלו על להוציא הון על שטויות (חבר שלי מזמין סרט בהום סינמה ולא מקליט כי אין קלטת. למחרת אחותו מזמינה כי היא גם רצתה לראות אבל באותו היום היא הייתה עסוקה במשהו אחר. אחרי יומיים אמא שלו רוצה לראות או שבאים חברים ואין מה לעשות אז מזמינים את אותו הסרט בפעם השלישית, כשכל פעם זה 17 ש"ח)
ואני רק יודעת שאני בחיים לא ארצה חיים כאלו. שאני מעדיפה לחיות מחצי מן הסכום שיש להם ואפילו פחות, העיקר שיהיה לי זמן לילדים שלי ושאני לא ארגיש מתוסכלת כל היום, למען המטרה הנעלה שנקראת "רמת חיים". מבחינתי רמת חיים גבוהה זה כשמאושרים ושמחים עם מה שיש, ובשביל זה לא צריך 20,000

[מיץ_פטל*]

אותי זה ממש ממלא באופטימיות שנערה בת 18 יכולה לראות את זה , להבין את זה, ולדעת שזה לא בשבילה.
ומה אומר החבר על כך?

[מיץ_פטל*]

אותי זה ממש ממלא באופטימיות שנערה בת 18 יכולה לראות את זה , להבין את זה, ולדעת שזה לא בשבילה.
ומה אומר החבר על כך?

[בת_18*]

זה מעציב אותו שההורים שלו מתרכזים בתפל ושיש להם כל כך הרבה בעיות. קשה לראות את ההורים שלו מתווכחים כל הזמן ואיך אחותו הקטנה גודלת ומתנהגת ולדעת שהכל בשביל שטויות, ושהוא לא יכול לבלות ערב נורמאלי עם ההורים שלו, אולי רק פעם ב... כשיש חג ויש אווירה קצת יותר רגועה
אבל אין מה לעשות, כי הוא מנסה לדבר איתם והתגובות : "כשתגדל תבין", "כשיהיו לך ילדים נראה אותך מדבר"
ואני רואה את התסכול שלו וזה מעציב. לפחות משמח אותי לדעת שאני לא רוצה לחיות ככה, ושגם הוא לא יחיה ככה בעתיד

[בת_18*]

זה מעציב אותו שההורים שלו מתרכזים בתפל ושיש להם כל כך הרבה בעיות. קשה לראות את ההורים שלו מתווכחים כל הזמן ואיך אחותו הקטנה גודלת ומתנהגת ולדעת שהכל בשביל שטויות, ושהוא לא יכול לבלות ערב נורמאלי עם ההורים שלו, אולי רק פעם ב... כשיש חג ויש אווירה קצת יותר רגועה
אבל אין מה לעשות, כי הוא מנסה לדבר איתם והתגובות : "כשתגדל תבין", "כשיהיו לך ילדים נראה אותך מדבר"
ואני רואה את התסכול שלו וזה מעציב. לפחות משמח אותי לדעת שאני לא רוצה לחיות ככה, ושגם הוא לא יחיה ככה בעתיד

[חלי_ש*]

אני מצטרפת למיץ פטל ואני ממש גאה בך שאת מסוגלת, לא רק לראות את הדברים, אלא גם להסיק מסקנות לעתיד. אני לא יודעת עד כמה אותם הורים נוהגים כך רק כדי לשמור על "רמת החיים" שלהם, כי זו לא רמת חיים גבוהה! הם עבדים של החיים, עבדים של הזמן, עבדים לחומר. הדרך ארוכה מאוד תהיה להאיר את עיניהם, ואני לא בטוחה שיש טעם לכך, אך דווקא מהם, דווקא מהמצב בו הם שרויים, את ובנם יכולים ללמוד המון כיצד לנהוג אחרת. בהצלחה

[חלי_ש*]

אני מצטרפת למיץ פטל ואני ממש גאה בך שאת מסוגלת, לא רק לראות את הדברים, אלא גם להסיק מסקנות לעתיד. אני לא יודעת עד כמה אותם הורים נוהגים כך רק כדי לשמור על "רמת החיים" שלהם, כי זו לא רמת חיים גבוהה! הם עבדים של החיים, עבדים של הזמן, עבדים לחומר. הדרך ארוכה מאוד תהיה להאיר את עיניהם, ואני לא בטוחה שיש טעם לכך, אך דווקא מהם, דווקא מהמצב בו הם שרויים, את ובנם יכולים ללמוד המון כיצד לנהוג אחרת. בהצלחה

[בת_18*]

תודה לשתיכן גרמתן לי להסמיק

הבעיה שמבחינתם זוהי רמת חיים גבוהה - כשהם לא צריכים לנקות (אחרי הכל המנקה מגיעה פעמיים בשבוע, אז מה אם היא בד"כ לא מנקה אבק ? רק החדר של חבר שלי בד"כ נקי, כי אני אומנם לא מתה על ניקיון, אבל זה פשוט בלתי אפשרי לשהות בחדר בעל כמויות אבק שנצברו במשך כמה חודשים)
כשאמא של חבר שלי יכולה לפצות את עצמה על העבודה הקשה בביקורים במספרה בהזמנת סרטים בהום סינמה בלי חשבון ושאפשר לשים את הילדה בחוג או שניים ככה שכמה ימים בשבוע יש ממנה "שקט"
ולי זה נראה כל כך פשוט, שאם הם לא היו משתעבדים ככה לחומריות הם לא היו צריכים את כל ה"פיצויים" האלו...
אולי זה בגלל שאני גדלתי אחרת.. ההורים שלי גרושים ואבא שלי תמיד היה בעל מצב כלכלי קשה, כאשר הוא בקושי הרוויח והיה צריך לפרנס אותו ואת אמו החולה ז"ל (אני גרתי עם אמא שלי) ואני כמעט תמיד הייתי אצלו ואצלו נהנתי הרבה יותר מבכל חוג יוקרתי
כמה עולה להכין ג'חנון ליום שבת ובבוקר לארוז אותו וליסוע למעין יער ענקי במרחק חצי שעה מהעיר איפה שיש חמורים במתחם שלהם ושכל אחד יכול לבוא ולאכיל אותם ? ולראות שיחי עגבניות ? (ואני ניסיתי להצטלם ביניהם ונפלתי על כמה עגבניות ) ואח"כ לעשות פיקניק ולאכול את הג'חנון ? זה היה פשוט יום קסום מבחינתי שעד היום אני זוכרת
וככה היה עם אבא שלי תמיד. הדבר היחיד שהוא יכל להרשות לעצמו לקנות הייתה קופסת לגו שהיינו משחקים איתה ש-ע-ו-ת ! והיינו הולכים לטייל עם הכלב שהיה לו אז ואני לא מבינה איך כל זה לא חסר לאחותו של חבר שלי
הרי אני אז הייתי בגילה ולבלות את כל יום שבת בצפייה בסרטים בטלוויזיה וגלישה באינטרנט נראה לי כל כך משעמם !

[בת_18*]

תודה לשתיכן גרמתן לי להסמיק

הבעיה שמבחינתם זוהי רמת חיים גבוהה - כשהם לא צריכים לנקות (אחרי הכל המנקה מגיעה פעמיים בשבוע, אז מה אם היא בד"כ לא מנקה אבק ? רק החדר של חבר שלי בד"כ נקי, כי אני אומנם לא מתה על ניקיון, אבל זה פשוט בלתי אפשרי לשהות בחדר בעל כמויות אבק שנצברו במשך כמה חודשים)
כשאמא של חבר שלי יכולה לפצות את עצמה על העבודה הקשה בביקורים במספרה בהזמנת סרטים בהום סינמה בלי חשבון ושאפשר לשים את הילדה בחוג או שניים ככה שכמה ימים בשבוע יש ממנה "שקט"
ולי זה נראה כל כך פשוט, שאם הם לא היו משתעבדים ככה לחומריות הם לא היו צריכים את כל ה"פיצויים" האלו...
אולי זה בגלל שאני גדלתי אחרת.. ההורים שלי גרושים ואבא שלי תמיד היה בעל מצב כלכלי קשה, כאשר הוא בקושי הרוויח והיה צריך לפרנס אותו ואת אמו החולה ז"ל (אני גרתי עם אמא שלי) ואני כמעט תמיד הייתי אצלו ואצלו נהנתי הרבה יותר מבכל חוג יוקרתי
כמה עולה להכין ג'חנון ליום שבת ובבוקר לארוז אותו וליסוע למעין יער ענקי במרחק חצי שעה מהעיר איפה שיש חמורים במתחם שלהם ושכל אחד יכול לבוא ולאכיל אותם ? ולראות שיחי עגבניות ? (ואני ניסיתי להצטלם ביניהם ונפלתי על כמה עגבניות ) ואח"כ לעשות פיקניק ולאכול את הג'חנון ? זה היה פשוט יום קסום מבחינתי שעד היום אני זוכרת
וככה היה עם אבא שלי תמיד. הדבר היחיד שהוא יכל להרשות לעצמו לקנות הייתה קופסת לגו שהיינו משחקים איתה ש-ע-ו-ת ! והיינו הולכים לטייל עם הכלב שהיה לו אז ואני לא מבינה איך כל זה לא חסר לאחותו של חבר שלי
הרי אני אז הייתי בגילה ולבלות את כל יום שבת בצפייה בסרטים בטלוויזיה וגלישה באינטרנט נראה לי כל כך משעמם !

[מיכלי*]

לגבי רמת חיים:
גם אני גרתי במקום שהמיסים היו מאוד מאוד יקרים (כרגע אני גרה ברעננה ששם יותר זול), אבל זה לא כל כך פשוט לעבור דירה, ויעיד על כל מי שנאלץ לארוז את כל חייו לתוך קרטונים.
הבעיה כשמנסים לחסוך ואין משכורת גבוהה, שכל חריגה הכי קטנה מאוד מורגשת. חוסכים וחוסכים וחוסכים, ולפעמים בפעם אחת מבזבזים, מעבר לזה שמאוד מאוד קשה לוותר על דברים אהובים מבלי להרגיש "עני" (אצלי זה גבינות יקרות...)
אנחנו נוכחנו לדעת שאין כל סיכוי שההוצעות לא יעלו על ההכנסות, וכשמתחיל מינוס הוא רק גודל.
לצערי זו בעיה כלל ארצית, שמעמד הביניים הולך ויורד למטה.
אני למדתי מזה להיות עצמאית (ללמוד ולא להקים משפחה לפני שאני מבוססת), ולחשוב טוב לפני שאני לןומדת משהו כדי לא להגיע למצב הזה.
יש משהו קצת מלחיץ במצב הזה. אני לא כל היום יושבת וחושבת על זה, אבל בהחלט קיימת התחושה שאמא שלי (אני עדיין גרה אצל אמא) עובדת קשה, משלמת מיסים, אני עשיתי צבא ועושה מילואים, ובכל זאת, לא מצליחים לחיות.

[מיכלי*]

לגבי רמת חיים:
גם אני גרתי במקום שהמיסים היו מאוד מאוד יקרים (כרגע אני גרה ברעננה ששם יותר זול), אבל זה לא כל כך פשוט לעבור דירה, ויעיד על כל מי שנאלץ לארוז את כל חייו לתוך קרטונים.
הבעיה כשמנסים לחסוך ואין משכורת גבוהה, שכל חריגה הכי קטנה מאוד מורגשת. חוסכים וחוסכים וחוסכים, ולפעמים בפעם אחת מבזבזים, מעבר לזה שמאוד מאוד קשה לוותר על דברים אהובים מבלי להרגיש "עני" (אצלי זה גבינות יקרות...)
אנחנו נוכחנו לדעת שאין כל סיכוי שההוצעות לא יעלו על ההכנסות, וכשמתחיל מינוס הוא רק גודל.
לצערי זו בעיה כלל ארצית, שמעמד הביניים הולך ויורד למטה.
אני למדתי מזה להיות עצמאית (ללמוד ולא להקים משפחה לפני שאני מבוססת), ולחשוב טוב לפני שאני לןומדת משהו כדי לא להגיע למצב הזה.
יש משהו קצת מלחיץ במצב הזה. אני לא כל היום יושבת וחושבת על זה, אבל בהחלט קיימת התחושה שאמא שלי (אני עדיין גרה אצל אמא) עובדת קשה, משלמת מיסים, אני עשיתי צבא ועושה מילואים, ובכל זאת, לא מצליחים לחיות.

[מיץ_פטל*]

בקרתי אצל חברה שגרה ביישוב יוקרתי באזור. יש לה בית ענקי, עם מפלסים, עם סלון רחב ידיים, ואזורי דיור נפרדים לילדים ולהורים, ולבנות, עם גינה ודשא, וחנייה ,עם חדרי עבודה, עם שני מטבחים. כסף זה לא משהו שחסר שם. ההתלבטות היא בין שמלה ובגד כזה לאחר, בין גבינה כזו לאחרת, ובין משקפיים ליום זה או ליום אחר.
היא עובדת מבוקר עד ערב, וגם בעלה. היא עייפה ומותשת, ואין לה זמן לכלום. ולכאורה באמת יש להם חיי משפחה נפלאים.
מפה לשם התגלגלה השיחה על השינוי שעשיתי בחיי וזה היה די אחרי שסיפרה לי כמה עצוב לה שהאופנה האחרונה בקסטרו כל כך משגעת אך לא מתאימה לה ולאחר סיור בביתה המדהים. הרגשתי שזה לא היה לה נוח לשמוע את הסיפור שלי. במיוחד כשגיליתי לה כמה בן זוגי ואני מרווחים ואיך אנו משתדלים לחיות באופן צנוע ומודע. איך אנו קונים מזון אורגני, ומבשלים ומכינים את רב מזונותינו, על שאני מכינה את המתנות לימי הולדת וגם נהנת מאוד מהיצירה וגם נותנת מתנות מקוריות ויחודיות, על שאני מבלה עם ילדי הרבה מבעבר וכמה נעשתי ערנית למה שקורה איתם, קשובה אליהם, רגישה אליהם, על החור הפנימי שהיה בי שהולך ומצטמצם ושיש בי הרבה יותר הוייה ויש, ועל המאזן הזה שאני עושה איכות חיים או רמת חיים.
היא שתקה. לא היה לה נוח. אמרה שכיום לאחר שמתרגלים לצורת חיים מסויימת קשה לבוא ושנות, שהיא מאוד אוהבת את החיים שלה.
היא הביטה בי במבט שהיה קשה לי לנחש את פשרו . דחייה? ריחוק? עצב?
וחשתי בפער שביננו.

לאחרונה אני חשה יותר ויותר בפער שנפער ביני לאחרים כשאני מספרת על השינויים הללו. ואני מצרה על כך.
יש שרואים בי תמהונית, מוזרה, "משוגעת". ולא קל לי עם זה. תמיד הייתי שונה ואחרת אך תמיד התקבלתי בשמחה. היום זה מקבל דגש חזק יותר, כל כך חזק שזה מביא לפער וריחוק שקשה לגשר עליו. ולא טוב לי עם זה. מצד אחד אני רוצה לחיות בדרך שמתאימה לי ואני מאמינה בה , מצד שני תחושת בדידות מתחילה לחדור לה.זה מאיים על אנשים, זה מהדהד להם חלקים שהם מתקשים להתמודד איתם. ...
ואולי פשוט לא לספר....

[מיץ_פטל*]

בקרתי אצל חברה שגרה ביישוב יוקרתי באזור. יש לה בית ענקי, עם מפלסים, עם סלון רחב ידיים, ואזורי דיור נפרדים לילדים ולהורים, ולבנות, עם גינה ודשא, וחנייה ,עם חדרי עבודה, עם שני מטבחים. כסף זה לא משהו שחסר שם. ההתלבטות היא בין שמלה ובגד כזה לאחר, בין גבינה כזו לאחרת, ובין משקפיים ליום זה או ליום אחר.
היא עובדת מבוקר עד ערב, וגם בעלה. היא עייפה ומותשת, ואין לה זמן לכלום. ולכאורה באמת יש להם חיי משפחה נפלאים.
מפה לשם התגלגלה השיחה על השינוי שעשיתי בחיי וזה היה די אחרי שסיפרה לי כמה עצוב לה שהאופנה האחרונה בקסטרו כל כך משגעת אך לא מתאימה לה ולאחר סיור בביתה המדהים. הרגשתי שזה לא היה לה נוח לשמוע את הסיפור שלי. במיוחד כשגיליתי לה כמה בן זוגי ואני מרווחים ואיך אנו משתדלים לחיות באופן צנוע ומודע. איך אנו קונים מזון אורגני, ומבשלים ומכינים את רב מזונותינו, על שאני מכינה את המתנות לימי הולדת וגם נהנת מאוד מהיצירה וגם נותנת מתנות מקוריות ויחודיות, על שאני מבלה עם ילדי הרבה מבעבר וכמה נעשתי ערנית למה שקורה איתם, קשובה אליהם, רגישה אליהם, על החור הפנימי שהיה בי שהולך ומצטמצם ושיש בי הרבה יותר הוייה ויש, ועל המאזן הזה שאני עושה איכות חיים או רמת חיים.
היא שתקה. לא היה לה נוח. אמרה שכיום לאחר שמתרגלים לצורת חיים מסויימת קשה לבוא ושנות, שהיא מאוד אוהבת את החיים שלה.
היא הביטה בי במבט שהיה קשה לי לנחש את פשרו . דחייה? ריחוק? עצב?
וחשתי בפער שביננו.

לאחרונה אני חשה יותר ויותר בפער שנפער ביני לאחרים כשאני מספרת על השינויים הללו. ואני מצרה על כך.
יש שרואים בי תמהונית, מוזרה, "משוגעת". ולא קל לי עם זה. תמיד הייתי שונה ואחרת אך תמיד התקבלתי בשמחה. היום זה מקבל דגש חזק יותר, כל כך חזק שזה מביא לפער וריחוק שקשה לגשר עליו. ולא טוב לי עם זה. מצד אחד אני רוצה לחיות בדרך שמתאימה לי ואני מאמינה בה , מצד שני תחושת בדידות מתחילה לחדור לה.זה מאיים על אנשים, זה מהדהד להם חלקים שהם מתקשים להתמודד איתם. ...
ואולי פשוט לא לספר....

[תמר_ס*]

מיץ פטל, לאנשים קשה לשמוע את זה, זה די ברור.
אף אחד לא רוצה להאמין שאפשר להסתדר עם משכורת אחת למשל. זה אומר שאולי אפשר להפסיק לעבוד ולהיות בבית. אבל מה נעשה בבית? נשתגע? יום שלם עם הילדים? אוי הצילו.....
זה לא רק עניין של כסף, אלא של השקפה.
אני כמעט ולא מספרת, אין לי כח לתגובות, טוב לי ככה.
>אני עוד לפני השינוי הגדול, אבל בתהליך<

[תמר_ס*]

מיץ פטל, לאנשים קשה לשמוע את זה, זה די ברור.
אף אחד לא רוצה להאמין שאפשר להסתדר עם משכורת אחת למשל. זה אומר שאולי אפשר להפסיק לעבוד ולהיות בבית. אבל מה נעשה בבית? נשתגע? יום שלם עם הילדים? אוי הצילו.....
זה לא רק עניין של כסף, אלא של השקפה.
אני כמעט ולא מספרת, אין לי כח לתגובות, טוב לי ככה.
>אני עוד לפני השינוי הגדול, אבל בתהליך<

[איש_ימיני*]

בגלל שרציתי להשקיע את מרב הזמן ב לימודים שלא למטרות תואר בחרתי לוותר על עבודה בתחום המקצועי שלי, תחום שבו תוך שנתיים אתה נזרק החוצה. אומנם אני לא מצטער לרגע על הבחירה, ורעיתי האהובה תומכת בי להמשיך בכך אפילו יותר ממה שאני מעז. אבל ישנם תחושות שאני לא מצליח להשתחרר מהן, שבכול פעם מערערות בי מחדש את הביטחון בדרכי.
למשל בגן של הילדון שלי, כאשר כולם מזהים מרחוק את אבא של... כי אין לו אוטו רק אופניים... לי לא ממש משנה מה חושבים עלי, אבל מה הוא מרגיש? האם בו הדבר לא פוגע?
אני יודע את התשובה התיאורטית, הדבר תלוי בשדר של ההורה, אבל האם אני ממש שלם? האם הילד אינו קולט את הספקות ובונה דימוי שלילי מהבחירה? האם הבחירה בחיי פשטות למען אידיאל אינם הקרבה על חשבון? ומה וקרה מחר כאשר יהיה צורך להתחיל לעבוד באמת וכבר אין כל משמעות לתואר?

כמה אני מקנה באותם רועי צאן...

[איש_ימיני*]

בגלל שרציתי להשקיע את מרב הזמן ב לימודים שלא למטרות תואר בחרתי לוותר על עבודה בתחום המקצועי שלי, תחום שבו תוך שנתיים אתה נזרק החוצה. אומנם אני לא מצטער לרגע על הבחירה, ורעיתי האהובה תומכת בי להמשיך בכך אפילו יותר ממה שאני מעז. אבל ישנם תחושות שאני לא מצליח להשתחרר מהן, שבכול פעם מערערות בי מחדש את הביטחון בדרכי.
למשל בגן של הילדון שלי, כאשר כולם מזהים מרחוק את אבא של... כי אין לו אוטו רק אופניים... לי לא ממש משנה מה חושבים עלי, אבל מה הוא מרגיש? האם בו הדבר לא פוגע?
אני יודע את התשובה התיאורטית, הדבר תלוי בשדר של ההורה, אבל האם אני ממש שלם? האם הילד אינו קולט את הספקות ובונה דימוי שלילי מהבחירה? האם הבחירה בחיי פשטות למען אידיאל אינם הקרבה על חשבון? ומה וקרה מחר כאשר יהיה צורך להתחיל לעבוד באמת וכבר אין כל משמעות לתואר?

כמה אני מקנה באותם רועי צאן...

[יונת_שרון*]

למשל בגן של הילדון שלי, כאשר כולם מזהים מרחוק את אבא של... כי אין לו אוטו רק אופניים... לי לא ממש משנה מה חושבים עלי, אבל מה הוא מרגיש?
אולי מיוחד?

[יונת_שרון*]

למשל בגן של הילדון שלי, כאשר כולם מזהים מרחוק את אבא של... כי אין לו אוטו רק אופניים... לי לא ממש משנה מה חושבים עלי, אבל מה הוא מרגיש?
אולי מיוחד?

[בשמת_א*]

אבא של... כי אין לו אוטו רק אופניים
כמו בספר של - מי? אפרים סידון? על האבא המיוחד? ספר חמוד מאוד. "אבא עושה בושות", נדמה לי. מאיר שלו?

[בשמת_א*]

אבא של... כי אין לו אוטו רק אופניים
כמו בספר של - מי? אפרים סידון? על האבא המיוחד? ספר חמוד מאוד. "אבא עושה בושות", נדמה לי. מאיר שלו?

[יעל_צ*]

כן, מאיר שלו, "אבא עושה בושות". אכן ספר חמוד.
לוקח שם זמן לילד להבין שאבא שלו מיוחד...