השפעה אנרגטית של דיוק במילים

אני עם ניצן לגבי תדר. תדר ממש לא מסתדר לי ונשמע לי מעורפל מאוד בהקשר הזה וגם לא ממש נחוץ.
מה רע במילים מהשורש ר.ג.ש או אפילו בפועל הנחות ע.ש.ה?
אני מרגישה שמשהו מחליש אותי או מחזק אותי. מילה מסויימת יכולה לגרום לי להרגיש קטנה או להעצים אותי.
או בצורה האחרת - זה עושה אותי חלשה. המילה עושה אותי חזקה. או גורמת לי להתרוממות רוח או לעצבות או למשהו.

לגבי אנרגיה - נוח לי להשתמש בה בהקשר של כוח. כשאני אומרת שאני מלאת אנרגיה אני מתכוונת שאני מלאת כוח, אבל לאו דווקא במובן הפיזי.
זה שילוב של כוח פיזי + חשק לעשייה + רצון חזק. ואולי יש שם עוד משהו שלא חשבתי עליו. בשבילי זו אנרגיה. וההפך הוא מחסור באנרגיה.

אני חושבת שלא צריך להרחיק מושג רק משום שהוא אינו מדויק. כל התחום לא מדויק. לי יותר קל למצוא מכנה משותף בין משתתפי הדיון בנוגע להגדרה המקובלת.
זה נהוג בכל עבודה אקדמית שפורצת קצת את הדרך אז אפשר גם כאן. להגדיר על מה מדברים ולעשות בזה שימוש לצורך הדיון הנוכחי עד שמישהו יבוא וימציא הגדרה טובה יותר למונח או פשוט מונח מתאים יותר.

שליחה על ידי .* » 25 ינואר 2011, 09:44

_תדר זה מספר המחזורים שמתבצעים בכל יחידת זמן.
אנרגיה מציינת את כמות העבודה שיכולה להיעשות על ידי כוח._
השפעה של מילים - ותראו כמה השפעה יש להן!

_לגבי אנרגיה - נוח לי להשתמש בה בהקשר של כוח. כשאני אומרת שאני מלאת אנרגיה אני מתכוונת שאני מלאת כוח, אבל לאו דווקא במובן הפיזי.
זה שילוב של כוח פיזי + חשק לעשייה + רצון חזק. ואולי יש שם עוד משהו שלא חשבתי עליו. בשבילי זו אנרגיה. וההפך הוא מחסור באנרגיה._
היית אומרת ש:
אנרגיה = כוח + תנועה?
(-;

(טוב, אחרי שכתבתי חזרתי לנקודה הזאת כדי להתנצל בפני כל מי שמה שכתבתי יעשה לו קצר במוח. מזהירה מראש: מה שייכתב להלן עשוי לגרום הנאה ואתגר לאנשים עם מוחות מסוימים והכשרה מסוימת, ולעומת זאת להקפיץ את כל הפיוזים במוח לאנשים שלא אכלו מאותו מסטינג ביזארי ומידבק. ראו הוזהרתם):

_אני חושבת שלא צריך להרחיק מושג רק משום שהוא אינו מדויק. כל התחום לא מדויק. לי יותר קל למצוא מכנה משותף בין משתתפי הדיון בנוגע להגדרה המקובלת.
זה נהוג בכל עבודה אקדמית שפורצת קצת את הדרך אז אפשר גם כאן. להגדיר על מה מדברים ולעשות בזה שימוש לצורך הדיון הנוכחי עד שמישהו יבוא וימציא הגדרה טובה יותר למונח או פשוט מונח מתאים יותר_
גם אני מסכימה עם ציל צול שאין צורך להירתע משאילת עולם מושגים מתחום הפיזיקה של ה"חומרים" (בכוונה משתמשת במלה מעורפלת) לתחום הרבה יותר מורכב, פיזיקה שמערבת את הגופים והמוחות שלנו.
אדייק קצת יותר:
הגוף שלנו כולל את המוח שלנו.
לכן "פיזיקה שמערבת את הגופים והמוחות" פירושה פשוט "פיזיקה שכוללת בתחומה גם את גוף האדם על כל חלקיו והיבטיו, לא רק החומריים - דם, אנזימים, צינורות, עצמות - אלא גם אלה שבמדע הנוכחי אנו מתקשים 'לתרגם' ללשון חומרית ונוהגים לכנות אותם 'נפשיים' או 'רוחניים' או 'רגשיים', וכן מחשבות, דיעות וכולי".
בתפיסה המדעית שלי, גם מחשבות הן חלק מהגוף.
לתפיסתי, הן תוצר של "החומר" (החומר האפור אם תרצו). הן קיימות בגוף. ויש אמצעים לבצע היום רישום "חומרי" של מחשבות, רגשות וכן הלאה. באמצעים חשמליים, כימיים ואחרים. כלומר, אלה דברים שרק באופן מסורתי מוטעה ומוגבל נתפסו כ"קיימים מחוץ לחומר" בתיאוריות (שאני לא מקבלת אותן ולדעתי הופרכו זה מכבר) שתופסות את העולם האנושי כבנוי מדיכוטומיה של "חומר" לעומת "רוח". השרידים של הדיכוטומיה הזאת גם מתייחסים לחקר החומר כאל חקר מדעי קביל ולגיטימי, ולחקר ה"רוח" כאל קשקוש פסבדו מדעי לא קביל ולא לגיטימי.
יותר מזה, קוראים לזה "מדע לא מדוייק" שוב בגלל שני כשלים לוגיים:

בלבול בין הפרוצדורה המדעית לבין מושא המחקר (כל דבר אפשר לחקור באופן מדעי או באופן לא מדעי, זה לא תלוי בשאלה מה חוקרים).
בלבול בין "מדוייק" לבין "פשוט ופשטני".

לדעתי תורת הכאוס לימדה אותנו קודם כל, שגם מה שנתפס כפשוט ופשטני, אינו כזה (המדוייק התגלה כבכלל לא מדוייק בטבע!).

העובדה שרגשות, מחשבות, דיעות, תהליכי עיבוד מוחי של יחסים בין אנשים וכיוצא באלה הם מורכבים יותר וכוללים אלפי משתנים דינאמיים שקשה לפענח, לרשום ולעקוב אחרי כולם כדי להבין מה מתרחש - לא אומרת שאי אפשר לחקור אותם באופן מדעי.
היא רק אומרת שזה הרבה יותר מורכב וקשה, ויש פי אלף יותר משתנים מאשר בשאלות פשוטות שהפיזיקה מנסה לייצר לגביהן ניסויים במעבדה.

חיזוי מזג האוויר הוא למשל תחום שאמנם יותר קשור לפיזיקה, אבל כבר הוא, מעצם המורכבות של יחסי הגומלין ואלפי המשתנים הדינאמיים שקשורים בו - מציב בעיות דומות באופיין לחקר של בני אדם, גם אם בסדר גודל קטן בהרבה.

נחזור לעניין, שטענתי שחוקי הפיזיקה חלים למעשה גם על גוף האדם על כל מה שהוא כולל, אף על פי שבאופן מסורתי, מדע הפיזיקה אינו נוהג לחקור גופים של בני אדם ובוודאי שלא דברים עוד יותר מורכבים בתוך גוף האדם, כמו תהליכים מוחיים, עיבוד רגשות וכדומה.

הסיבה לכך היא, שבמדעים המקובלים המכונים "מדעים מדוייקים" נהוג לעשות חיתוך של היקום לתחומים. למשל, תחום חקר מסוים מתכנה "פיזיקה", והוא חוקר דברים מסוימים אבל לא חוקר דברים שיכולים להיראות כמו המשכם או כמו אותן תופעות בדיוק אם מדובר בגוף של בני אדם או בגוף של בעלי חיים. אז פתאום זה ייכלל בתחום ה"ביולוגיה" או בתחום ה"רפואה" והמחקר הביולוגי-רפואי או בתחום ה"כימיה" או בתחום ה"ביוכימיה" או בתחום ה"וטרינריה" וכן הלאה. או גרוע מזה, בתחום ה"פסיכולוגיה" או ה"סוציולוגיה" או ה"אנתרופולוגיה" ואני אעצור כאן... (למה כתבתי "גרוע מזה"? כי בחלוקה המסורתית באקדמיה, נהוג קודם כל לחלק ל"מדעים מדוייקים" לעומת מה שלא מכנים בשם הזה אבל מתייחסים אליו בזילזול כאל "המדעים הלא מדוייקים". כל מדעי האדם נחשבים "לא מדוייקים" וראו הערותי לעיל לגבי הבילבול [ומה שמוסיף לבילבול, שיש לא מעט אנשים שמנצלים את מצב המחקר כדי להשתתף במשחק האקדמי בכובע של "חוקר" אבל הם בעצמם נטולי כל הבנה מדעית או מחקרית]).

חקר בעלי חיים בסביבתם הטבעית (כמו המחקר על הגורילות בטבע, למשל) נחשב תחום מחקר אחד, ששונה לגמרי מתחום מחקר אחר, שבו מנתחים צפרדעים במעבדה או מייצרים צלוחיות פיטרי (פתאום לא בטוחה אם פטרי או פיטרי), ושניהם נחשבים תחום מחקר שונה לחלוטין מהמחקר שבודק חוזק חומרים.

שאלת החיתוך של המדע היא לא רק שאלה פרוצדוראלית כמו שנדמה, אלא בעצם יוצרת חשיבה. זו נראית כמו רדוקציה לצורכי שיפור המחקר, אבל התוצאה היא רדוקציה מחשבתית.
כאשר כל תהליך ההכשרה של החוקר עובר במסלול שבו הוא מחלק את העולם לתחומים נפרדים, ומתרכז בתחום אחד כאילו אין לו קשר לאחר, יש עידוד לחשיבה תבניתית שמגבילה מונחים מדוייקים לתחום א' ומונעת שאילה שלהם לתחום ב'. מונעת הפרייה.
מול זה פועלים כוחות אחרים, שמתגלמים באינטגרציה של תחומים, כאשר חוקרים מסויימים כן רואים קשרים ודמיון ויוצרים חיבור בין שני תחומי מחקר שהופרדו מלאכותית באופן מסורתי. ככה נוצרים "תחומים מדעיים חדשים" כמו פסיכו-נוירו-ביולוגיה, ביו-כימיה, ועוד.
כל הצורך בכותרות האלה נוצר כתוצאה מזה שקודם כל עשו חיתוך בנקודה שרירותית ומלאכותית כלשהי, ואחר כך מישהו "עלה על זה" שיש מקום לחקור תחום שהיה קודם חתוך על שני תחומים...

(טוב, התעייפתי, הפסקה מתודית)

ניצן ומה זה תדר בהקשר של רדיו?

אותו הדבר. מכשיר רדיו קולט גלי רדיו בתדר (מחזוריות) מסויים שאותם לא שומעים (גבוה מדי), ומתרגם אותם לגלי קול במחזוריות אחרת שאותם אנחנו כן שומעים.
כל תחנה, היא בתדר אחר (גלי הרדיו יותר או פחות צפופים)

השפעה של מילים? - ותראו כמה השפעה יש להן!
לא הבנתי.

שניה רגע, אין לי בעיה עם השאלת מושגים. ה"בעיה" שלי היא שזו השאלה שנורא מתאהבים בה, וחושבים שהיא מובנת אוניברסלית, ואם להשתמש בה רק לרגע באופן שאתן, שהיא מביאה תדר אנרגטי חיובי. מסתבר שלא לכולם.
בניגוד לאנשים שבשמת שמחה לרגע להדיר מהדף, אין לי מספיק התנגדות להשאלה הזו כדי להתרחק, אבל יש לי טיפ טיפה, מספיק כדי לדבר על זה.
אני לא פיזיקאית (קשה לתאר כמה שלקרוא לי פיזיקאית זה מגוחך. פיזיקה ואני, זה כמו מתימטיקה ואנשים אחרים..) אני "סתם" טיפוס שצריך ואוהב דיוק, ואני חושבת שהרובד המילולי הוא שער טוב לרבדים אחרים.

פתאום לא בטוחה אם פטרי או פיטרי
פטרי

בשמת, רוב המשתתפות כאן, להבנתי, כשהן אומרות "השפעה אנרגטית" לא מתכוונות לאנרגיה החשמלית העוברת במוחן/גופן כשהן שומעות אי דיוק במילים, אלא במובן הרוחני (שווא בח') של המילה.
מכאן גם כל מיני ביטויים כמו תדר אנרגטי ושאר מונחים מושאלים שלא משתמשים בהם בהקשר הפיזיקלי (שבו הם חסרי משמעות, כפי שהסבירה ניצן) גם בי, מודה הם מעוררים גיחוך, וחבל, כי הנושא הנידון בדף מעניין.
את טוענת שיש קשר מדעי בין שתי החוויות (האנרגיה החשמלית במוח והחוויה הרוחנית), אבל בכל זאת, כדאי לדייק (אם כבר עוסקים בזה) ולמצוא מונח שכולם מבינים.
השפעה של מלים נשמע לי טוב.

(כשמתחילים הדיונים האלה על שם הדף? אלה שבהם מורידים עוד ועוד מילים כדי שהניסוח יהיה יותר מכליל, פחות ממוקד (ולא פעם פחות מדוייק) אז אני נוהגת לעשות את הדבר הבא - )
השפעה אנרגטית של דיוק במילים, זה לא מדוייק, אז נוריד את הדיוק.
השפעה של דיוק במילים, זה לא מדוייק, כי למשל, זה לא כולל את ההשפעה של אי-דיוק במילים, אז הכי טוב לצמצם גם את זה, לכדי
השפעה של מילים מתחיל להשמע טוב. אבל באמת, אנחנו מדברות פה על שני דפים. אחד זה על הש פעה באופן כללי, על הגוף, הנפש, הרוח, על ידי מילים, או שפת גוף או תקשורת.. והשני מי לים. כי מה, אין מילים בלי השפעה. אבל אם אין מי לים בלי הש פעה, אז אפשר להשאר רק עם
מי לים. אבל מכיוון שזה ממילא מה שאנחנו עושות במלא דפים, אז אפשר למחוק את הדף.

אי רונ יה. אני חושבת שזה דף חשוב מאין כמוהו, ושאפשר "לשחרר" את התדרים של הצ'אקרות הישר אל האנרגיות העליונות שמרימות אותנו או מורידות אותנו ככל העולה על רוחן (שווא בנון הסופית.)

כמובן שבדיון הזה אני מדברות על ההקשר הזוגי.
זה לגמרי לא ברור משם הדף, וסליחה אם דברי לא במקום של הדף הזה, יכולה להעביר לדף שלי

שימוש מודע בשפה בזוגיות
לדעתי נותן יופי של מקום גם לדון בהשפעת המלים שאנו בוחרים להשתמש בהן בזוגיות שלנו - השפעה אנרגטית, רגשית, חשמלית, פיזית, מחשבתית ובכלל.

רוב המשתתפות כאן, להבנתי, כשהן אומרות "השפעה אנרגטית" לא מתכוונות לאנרגיה החשמלית העוברת במוחן/גופן כשהן שומעות אי דיוק במילים, אלא במובן הרוחני (שווא בח') של המילה.

אני רק אחת אבל אני אף פעם לא מתכוונת למובן הרוחני, לא משנה איך מנקדים את הח'.

גם
אני רק אחת אבל אני אף פעם לא מתכוונת למובן הרוחני, לא משנה איך מנקדים את הח'
כשאומרים "אנרגטי", או אנרגיה במובן שנדון בדף הזה, אני אף פעם לא מתכוונת לזה במובן "רוחני", והאמת היא שאני לא כל כך יודעת איך יכול להיות למלה מובן "רוחני". (אשמח לאיזשהו הסבר, מהו "רוחני" בהקשר זה).

חשבתי עוד קצת.
אני חושבת שמה שמוזר לחלק מהאנשים הוא לא השימוש במלה "אנרגיה", כי ככל שאני חושבת על זה, כך נראה לי שהשימוש דווקא פיזיקלי למדי.
אני חושבת שמה שמוזר הוא דווקא הצירוף של אנרגיה עם מלים.
הקונצפציה, שלאמירה של מלים יכולה להיות השפעה כמו לבעיטה משור, לחבטה מכדור טניס, לשרשרת הפעולות שגורמת בליעת כמוסה של אנטיביוטיקה, או להרחה של גרניום לימוני לאחת כמוני, שאלרגית לגרניום לימוני.

יש לי הרגשה, שחלק מהתפיסה ה"חומרית" של העולם אצל אלה שיש להם בראש (וריאציה כלשהי על) הדיכוטומיה חומרי-רוחני, מובילה אצלם לכך, שהם כן יכולים או מסכימים להכיר בהשפעה של בעיטה, חבטה, תרופה או תגובה אלרגית על גוף האדם -
אבל אינם יכולים או מסכימים להכיר בהשפעה של אמירה.
כביכול, המלים, הדיבור, אינם "חומר" ולכן אין לאותם אנשים לראות איך מולקולה פוגעת במולקולה ויוצרת שינוי "במציאות".

התפיסה שלהם היא, שמלים יכולות "להשפיע" (אני כותבת במרכאות כי התפיסה של אותם אנשים היא שאם יש השפעה, אז היא חלשה) רק "בדמיון".
מסוג הדברים שאומרים:
"זה בראש שלך וזה רק נדמה לך".
"אלה רק מלים".
"לא עשיתי שום דבר, רק דיברתי".

לעניות דעתי - וחני אולי תתקן אותי פה - הטענה החזקה שחני טוענת בדף הזה, היא שלמלים יש ויש כוח. יש ויש השפעה. יש ויש אנרגיה. יש להן השפעה אנרגטית על הזולת, וכל המשפטים שציטטתי לעיל ודומיהם אינם אלא זריית חול בעיני אנשים, כדי לאפשר למי שמפעיל את הכוח הזה באופן שלילי על אחרים, להמשיך לעשות את מעשיו בהסוואה. מתוך העמדת פנים של "מה כבר עשיתי". וגם אם לא אותו אדם עצמו מנצל את כוח המלים, אז מי שאומר את המשפטים האלה ודומיהם, מחזק את התפיסה בתרבות שמבטלת את כוח המלים ובכך יוצרת ערפל מוחי וטישטוש לגבי מניפולציות קיימות.

כמו שפעם האמינו שתינוקות לא מרגישים כאב (עד היום מתבצעים ניתוחים ופרוצדורות רפואיות שונים בתינוקות עדיין בתוך הפרדיגמה הזאת), כמו שפעם האמינו שבעלי חיים אינם מרגישים ואינם חשים כאב, כמו שפעם האמינו שמכות אינן גורמות כל נזק לילדים קטנים, אלא מועילות בלבד, כמו עוד הרבה אמונות סוציו-חברתיות אחרות, יש הרבה תפיסות בתרבות שאין להן שחר והן מופרכות.

כיוון שהטענה שלמלים יש כוח, ובמיוחד כוח להרים וכוח להפיל, כוח להזיק וכוח לחזק - היא טענה שגם אני טוענת בלא מעט דפים (החל מ אמא שאוהבת יותר וכלה ב-מלים הורגות יומן קריאה), ברור שאני מסכימה לחלוטין עם טענה זו.
יתר על כן, אני מאמינה שההתנגדות לטענה הזאת היא בבחינת סירוב לראות את המציאות נכוחה.

אולי קשה לרובנו לספק כרגע הסבר פיזיקלי כיצד בדיוק מהוות המלים כוח בעולם, אבל הסבר בלשני כבר יש כמה עשרות שנים
( http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Speech act[/po] למשל, שבד"כ מיוחס לג'ון סרל בתור המפתח העיקרי).

אני חושבת שהמושג "אנרגטי" בדף הזה מבקש לדייק בכך שאין התחייבות כיצד בדיוק פוגעת מולקולה במולקולה.
המלה אנרגיה משמשת כאן להסביר שיש קופסא שחורה בין הביטוי של מלים ע"י אדם אחד, והתגובה למלים אלה אצל אדם אחר.
לא ראינו את הקרן של השור פוגעת בבטן של הטוריאדור.
לא ראינו את כדור הטניס קופץ ופוגע במצח של הילד.
לא קיבלנו הסבר חומרי איך החומר שנמצא בתוך כמוסת האנטיביוטיקה משתחרר לתוך זרם הדם ויוצר פגיעה במעי.

לקטע הזה של המציאות שאנחנו לא רואים בבירור, אנחנו קוראים כרגע "אנרגטי", כי ברור לנו שיש כאן כוח דינאמי בפעולה.
רק אין לנו עדיין תיאור מדוייק של שרשרת הפגיעה המולקולארית.

בשמת, את יודעת שאני במאה אחוז איתך, ושאני חושבת שהכל נתמך נוירולוגית, אין כאן איזה שוס מבחינת הידע, רק מבחינת ההכרה התרבותית בו. אני אגיד יותר מזה, לדעתי זה כל כך מובן מאליו, שצריך הרבה מאד חול בעיניים לאורך הרבה דורות, כדי שכל כך הרבה אנשים יתכחשו לעוצמתן של מילים ויתממו באשר אליהן.
אבל אבל, אין לזה שום קשר למילה "אנרגיה".

לקטע הזה של המציאות שאנחנו לא רואים בבירור, אנחנו קוראים כרגע "אנרגטי", כי ברור לנו שיש כאן כוח דינאמי בפעולה.
את קוראת לזה אנרגטי. אני לא. אין לנו ויכוח על העובדות, רק על השפה שאת בוחרת, ואני לא.

רק על השפה שאת בוחרת, ואני לא.
חני בחרה.
אני לא בטוחה שהשתמשתי אי פעם במושג "אנרגטי" בכל הדפים שלי שעסקו בנושא.

התייחסתי ל"אנחנו".
אין לי בעיה שנשתמש בזה פה, אם זה עדיין לא ברור.

רקורסיה: עיין ערך רקורסיה.
(דיון על ההשפעה האנרגטית של המלים השפעה אנרגטית של מלים)
(סתם, אותי זה משעשע)

האמת היא שהגליצ'ה הזו די משעשעת גם אתי.
כשהתחלנו, סיפרנו פה סיפורים ואיכשהו כולן הבינו על מה מדובר.
ופתאום כאשר אנחנו מבקשות להגדיר זה נהיה מסובך.
אני יודעת שאני הזמנתי את זה אבל אני מתחרטת

מילה כזו, מילה אחרת, הסבר כזה, הסבר אחר... בסופו של דף נדמה שכולנו מבינות על מדובר, לא?!
(מחפשת דוגמה נוספת כדי להמחיש את רצינות כוונותיי אך אויה, כולן אזלו מהמלאי.)

לוקחת את האשמה עלי

_כשהתחלנו, סיפרנו פה סיפורים ואיכשהו כולן הבינו על מה מדובר.
ופתאום כאשר אנחנו מבקשות להגדיר זה נהיה מסובך._
נהניתי והועשרתי הרבה יותר מהפאזה הראשונה...

בואי נחלוק את האשמה חצי חצי ונמשיך הלאה

אולי אפילו נמצא דוגמאות להשפעה האנרגטית האיומה שיש למילה "אשמה" בזוגיות...
בררר.... כתבתי את זה ונהייתה לי צמרמורת, בחיי.

לעניות דעתי - וחני אולי תתקן אותי פה - הטענה החזקה שחני טוענת בדף הזה, היא שלמלים יש ויש כוח. יש ויש השפעה.
לגמרי. ויש להן גם תנועה וכיוון

ומוסיפה כעת: המילים נושאות את ה (מצב הוויה פנימי, מצב הרוח,) של מי שאומר אותן. אבל אז כנראה (?) אנחנו כבר לא בנושא של הדף. משום שאם מישהו כועס הוא יכניס הביתה כעס גם אם ישתוק. ואם מישהו שמח הוא יכניס הביתה שמחה גם אם לא ידבר. והכעס או השמחה יתפשטו בבית ויגעו בבני הבית וכמובן גם בבן הזוג.

_כמובן שבדיון הזה אני מדברות על ההקשר הזוגי.
זה לגמרי לא ברור משם הדף, וסליחה אם דברי לא במקום של הדף הזה, יכולה להעביר לדף שלי._
נועה, ברוכה הבאה לכאן. הדיון בנושא זוגיות הוא חלק מהנושא הכללי של הדף.
ובהקשר למה שכתבת מה שתחליטי יהיה בסדר. אני קראתי בעיון והחכמתי.

ממשיכים?

חני, אני אשמח להסבר בעניין התנועה והכיוון. כשאני אומרת משהו מבחינתי הוא יוצא מהפה שלי ונופל על האוזניים של מי שאליו התכוונתי ועל אוזניהם של מי שנמצאים בסביבה.
כיצד תנועה וכיוון משפיעים אנרגטית לדעתך?

ומוסיפה כעת: המילים נושאות את ה (מצב הוויה פנימי, מצב הרוח,) של מי שאומר אותן. אבל אז כנראה (?) אנחנו כבר לא בנושא של הדף. משום שאם מישהו כועס הוא יכניס הביתה כעס גם אם ישתוק. ואם מישהו שמח הוא יכניס הביתה שמחה גם אם לא ידבר. והכעס או השמחה יתפשטו בבית ויגעו בבני הבית וכמובן גם בבן הזוג.
את זה הבנתי מצוין. תודה על המשפט הזה. אבל במהות שלו נמצא שההשפעה האנרגטית אינה תלויה במילים בעצם והיא אפשרית גם בלעדיהן.

אבל במהות שלו נמצא שההשפעה האנרגטית אינה תלויה במילים בעצם והיא אפשרית גם בלעדיהן
נדמה לי שחני מנסה לומר, שחוץ מההשפעה האנרגטית של מלים (שהיא נושא הדף הספציפי הזה) יש גם השפעה אנרגטית של רגשות. ושהיא רוצה להפריד.
יש השפעה אנרגטית להרבה דברים.
פשוט בדף הזה, חני רוצה להתייחס ספציפית לדיוק במלים. לסוגיה של בחירת המלים. שאם בחרת מלה מסוימת, אותה מלה יכולה לפגוע בזולת. ואילו היית מחליפה אותה במלה אחרת, ללא כל שינוי במשמעות או ברגשות מבחינתך - היה נוצר שינוי אצל הזולת.
תשומת לב לזה, מאוד עוזרת בזוגיות.

והייתי מוסיפה: לא יודעת אם מישהו מאיתנו גדל עם זה. אני יודעת שאני גדלתי עם ההיפך הגמור. מאוד קשה לי לפתח את תשומת הלב הזאת. גם להרגיש מתי מלים ממש ספציפיות של הזולת "הפילו" אותי (כמו שניצן ממש התחילה לשים לב ספציפית למלה "למה" ולמה שהיא גורמת אצלה), ועוד יותר, לגלות איך מלים שלי או ניסוחים שלי פוגעים באחרים.
קל יותר לזהות את זה עם החברות שלי, שאחד מהמאפיינים שלהן הוא שהן תמיד יקפידו לדייק אותי אם לא דייקתי, כך שאם הן הרגישו אי התאמה כלשהי במלים שלי, הן מייד יקפידו לנקות מעצמן ומהאוויר כל דבר שלא מחזק אותן.
קשה בהרבה לעשות את זה עם אנשים שאין להם רגישות לעצמם או לזולת, ושהשימוש שלהם במלים גולמני, מסורבל, חסר קשר, חסר הקשר, חסר דיוק. שמחברים בין דברים שאין קשר ביניהם. שמנתקים בין דברים שיש קשר ביניהם.

ויש סוג אחר של תגובה לאנרגיה של מלים, לא יודעת איך לקשר אותו לדף הזה (אולי חני תוכל להסביר): כשאתה נזהר מאוד מאוד במלים שלך כי אתה "הולך על ביצים" מתוך ניסיון ופחד מתגובתו התוקפנית של הזולת לכל אמירה שלא מוצאת חן בעיניו, לדעתי זה שייך אבל אני לא יודעת לנסח את זה במונחים של הדיון בדף.

_כשאני אומרת משהו מבחינתי הוא יוצא מהפה שלי ונופל על האוזניים של מי שאליו התכוונתי ועל אוזניהם של מי שנמצאים בסביבה.
כיצד תנועה וכיוון משפיעים אנרגטית לדעתך?_
כאשר המילים לא נשארות רק אצל האומר אלא ממשיכות ממנו והלאה..הן "כאילו" הופכות למין ישות עצמאית שבשביל להמשיך להתקיים צריכות "להתארח" אצל מי ש "מכיר" את האנרגיה שהן נושאות. כמו למשל הדוגמה שנתת על המלה אשמה אפילו שלא נאמרה בהקשר רגשי בעייתי היא עברה דרך הגוף שלך.

הדף הזה מתחבר לי מאוד ל{{}}לימודי ימימה.

דיוק במלים - בבחירת המלים עצמן, במשקל שלהן, בבחירת הזמן לומר את המלים.
דיבור מדויק מביא התקרבות, פתיחות, חיבור.
דיבור לא מדויק מביא התרחקות, סגירות, ניתוק.
קודם כל במערכת האישית של מי שדיבר. וּוַדאי שזה מתפשט הלאה, לשומע.

מדבר אלי. למדתי. תודה.

אבל במהות שלו נמצא שההשפעה האנרגטית אינה תלויה במילים בעצם והיא אפשרית גם בלעדיהן.
אכן. אם אחד מבני הזוג שמח, רגוע או כועס אפשר יהיה לדעת עליו גם בלי מילים.
העליתי את האמירה הזו למרות שהיא לא נושא הדף משום שבזוגיות אי אפשר להתייחס אל הנאמר בלי לקחת בחשבון את מי שאמר אותן.

_דיבור מדויק מביא התקרבות, פתיחות, חיבור.
דיבור לא מדויק מביא התרחקות, סגירות, ניתוק._
מסכימה. זו עבודת מודעות ממעלה ראשונה. ככה אני עובדת בהורות שלי כאשר יש לי משאבים (עכשיו יש.) בזוגיות אני עוד צריכה ללמוד יותר טוב. עניין של התכווננות ומשאבים.
למעשה, לאחרונה אני מתחילה להבין שיש דברים שאני מצליחה לעשות כי אני עושה אותם עבור מישהו אחר, ובחיים לא הייתי מצליחה לעשות אותם אם הייתי מכוונת לעשות אותם עבור עצמי.
אפשר ללמוד את זה בגיל 37?

ויש סוג אחר של תגובה לאנרגיה של מלים, לא יודעת איך לקשר אותו לדף הזה (אולי חני תוכל להסביר): כשאתה נזהר מאוד מאוד במלים שלך כי אתה "הולך על ביצים" מתוך ניסיון ופחד מתגובתו התוקפנית של הזולת לכל אמירה שלא מוצאת חן בעיניו, לדעתי זה שייך אבל אני לא יודעת לנסח את זה במונחים של הדיון בדף.
זהירות בבחירת המילים זה כמו לצבוע אותן בצבע מסויים. יש צבע למילים שנאמרות מתוך אהבה ויש צבע אחר לגמרי למילים שנאמרות מתוך זהירות או פחד. ולצבע הזה יש השפעה על מי שנמצא שם במרחב.
אני זוכרת שבאחת הנסיעות שלי עם אישי אמרתי לו במכונית: שמתי לב שאני נזהרת מלריב איתך (כי לריב בעיני היה "לא בסדר") אז תיקח בחשבון שאני נותנת כוונה להתאמן על לריב איתך. שתדע. אחרי ההכרזה הזו היו 2-3 מריבות "רציניות" שאחרי כל אחת מהן הרגשתי שיחרור גדול. היום לריב בעיני זה כבר לא עניין גדול.

ולגבי ההבדל בין מודעות לשפה ל אנרגיה של מילים.
כשאני מדברת עם בן זוגי בשפה של "מודעות" מה שעובר אליו זה מסר "מורתי". שאני מנסה ללמד אותו.
הוא עם הרגישות שלו קולט שאני מנסה ללמד אותו משהו לפני שאני מבחינה בכך. והוא מגיב בהתנגדות.
אבל כשאני משתפת אותו מה עובר אלי אנרגטית עם המילים שלו. הוא נמצא שם מקשיב.
מבחינתי מודעות= איך צריך לדבר=לשים לב לבחירת המילים= יש נכון ולא נכון
השפעה אנרגיה של מילים= מה עובר אלי. המיקוד הוא בשיקוף של מה שמגיע אלי.

מבחינתי מודעות= איך צריך לדבר=לשים לב לבחירת המילים= יש נכון ולא נכון
מבחינתי לא מדובר ב"צריך" או ב"נכון" אלא במדויק. מודעות לשפה (או יותר נכון - לדיבור) זה מבחינתי להיות בהכרה ובשימת לב למה שיוצא לי מהפה, שרק משקף את מה שאני נושאת באותו רגע במחשבתי, לבי, וכמובן בקשב שלי. אם המחשבה, הרגש והקשב ב"אנרגיה" של התקרבות, גם הדיבור שלי יהיה מדויק ומקרב, ולהפך.
לדוגמה: אם אני מקשיבה דרך הפגיעות שלי, גם אמירה נייטרלית או אוהבת תישמע לי כמו פגיעה. אני ארגיש שנעשה לי עוול, והמחשבה שלי תהיה מאשימה. מן הסתם, כתוצאה מכך, גם הדיבור שלי יהיה מאשים. לעומת זאת אם אני מקשיבה דרך הבנה שהאדם השני לא נגדי אלא בעדו (כמאמר המרגיעון), הדברים שלו יישמעו לי אחרת, הלב שלי יוכל להישאר פתוח וכתוצאה מכך גם הדיבור שלי יהיה נקי יותר - למשל, אני אדבר עלי (אני מרגישה כך וכך) ולא עליו (אתה כזה וכזה).
לכן המודעות לדיבור היא תוצאה של מודעות כללית יותר.

השפעה אנרגיה של מילים= מה עובר אלי. המיקוד הוא בשיקוף של מה שמגיע אלי
אבל הרבה פעמים מה שמגיע אלי מושפע הרבה יותר מהקשב שלי מאשר מבחירת המלים שלי מי שדיבר.

_מבחינתי לא מדובר ב"צריך" או ב"נכון" אלא במדויק. מודעות לשפה (או יותר נכון - לדיבור) זה מבחינתי להיות בהכרה ובשימת לב למה שיוצא לי מהפה, שרק משקף את מה שאני נושאת באותו רגע במחשבתי, לבי, וכמובן בקשב שלי. אם המחשבה, הרגש והקשב ב"אנרגיה" של התקרבות, גם הדיבור שלי יהיה מדויק ומקרב, ולהפך.
לדוגמה: אם אני מקשיבה דרך הפגיעות שלי, גם אמירה נייטרלית או אוהבת תישמע לי כמו פגיעה. אני ארגיש שנעשה לי עוול, והמחשבה שלי תהיה מאשימה. מן הסתם, כתוצאה מכך, גם הדיבור שלי יהיה מאשים. לעומת זאת אם אני מקשיבה דרך הבנה שהאדם השני לא נגדי אלא בעדו (כמאמר המרגיעון), הדברים שלו יישמעו לי אחרת, הלב שלי יוכל להישאר פתוח וכתוצאה מכך גם הדיבור שלי יהיה נקי יותר - למשל, אני אדבר עלי (אני מרגישה כך וכך) ולא עליו (אתה כזה וכזה)._
מסכימה. את העבודה הזו אני יכולה לעשות על עצמי בלבד. עם זאת כשאנו יודעות מה נכון לנו בקלות זה יכול לעבור כמסר של מה נכון גם עבור בן הזוג. ובני הזוג הרגישים עד מאוד קולטים את הדקויות ומגיבים אליהם.

אבל הרבה פעמים מה שמגיע אלי מושפע הרבה יותר מהקשב שלי מאשר מבחירת המלים שלי מי שדיבר.
נכון. ואם שני בני הזוג נמצאים במצב של פתיחות ואפשרות לשיח אפשר להתבונן על זה יחד.
עבורינו (בן זוגי ואני) זה עובד.

מסכימה. את העבודה הזו אני יכולה לעשות על עצמי בלבד

לדעתי, כל עבודה אני יכולה לעשות על עצמי בלבד. ובן זוגי על עצמו.
נכון, אפשר לדבר על זה. אבל לא בהכרח מה שנכון לי נכון לו.

נכון, אפשר לדבר על זה. אבל לא בהכרח מה שנכון לי נכון לו.
ברור. לכן אני פועלת לפי מה שעובד לנו בתיקשורת הזוגית. לבוא מהקשר של "מודעות" לא עובד. .
אולי אפשר להסביר את זה בכך שכאשר אחד מבני הזוג מדבר ממקום שהוא "מודע" והאחר לא, (וזה יכול להיות בערך בכל רגע נתון) הם לא נמצאים "בגובה עיניים" כאילו שאחד מכם נמצא במקום שהוא יותר גבוה.

מודה על הדיון הזה שמאיר את עיני.

החלק המהותי בעיניי הוא תשומת הלב למילים. לדוגמה, אם כאשר אשה מדברת על זוגהּ היא משתמשת במילים כמו "מאבק" על פני "אי הסכמה" או "ויכוח" כאשר היא אומרת "נגדי" על פני "מולי" או "עבור עצמו" היא מחצינה את התודעה ה"קרבית" שיש לה בזוגיות. כאשר היא מתמקדת בשיח שלה במה הוא לא בסדר ולא במה היא צריכה, זה מחצין תודעה קורבנית. אלה דוגמאות על קצה המזלג.
דיוק הוא הכלי שלי הכי נוח איתו כדי לאפשר תשומת לב למה שיוצא לי מהפה. בתקופות שאני חזקה (יכולות להיות תקופות ארוכות בנות כמה שנים) הדוגמאות מביאות את עצמן לפתחי כי יש לי משאבים פנויים לשים לב בעצמי למה שאני אומרת. בתקופות יותר חלשות, או שהנושא מוזנח או שהדוגמאות מובאות מבחוץ.

לכן, כמו שכתבתי כבר בדף על שימוש מודע בשפה (לא כתבתי דיוק, כתבתי מודעות. פה זה מתבטא ב"אנרגיה".) הדיוק והאנרגיה הם הקליפה, הכלי, המודעות היא המהות פה.
לכן 2, כאשר מסתיימת ה"עבודה" הדיוק נהיה משני כי ההרגל/הנתיב הלא מודע, שונה.

לבוא מהקשר של "מודעות" לא עובד. .
מבהירה: לא עובד עבור בן זוגי. הוא באנטי אפילו כאשר ברור לו שהוא יצא נשכר.
אולי זה גם קשור לכך שבזמנו האמנתי שהוא צריך להשתנות וניסיתי להעביר אליו את המסר בשם המודעות....

אין לי מה הוסיף עניינית. מבקשת רק לומר שהדיון הזה ממש חשוב, ממש מעניין ושחני - סוף סוף אני מבינה למה את מתכוונת!
בגלל זה
_מבחינתי מודעות= איך צריך לדבר=לשים לב לבחירת המילים= יש נכון ולא נכון
השפעה אנרגיה של מילים= מה עובר אלי. המיקוד הוא בשיקוף של מה שמגיע אלי._

ושחני - סוף סוף אני מבינה למה את מתכוונת!
גם אני. (סוף סוף מבינה למה אני מתכוונת)

מהממות.

גם אני. (סוף סוף מבינה למה אני מתכוונת)
D-:

גם לי יש דוגמא.
אתמול בערב הבת שלי אמרה שכואבת לה הבטן. אני בתגובה אמרתי לה "בסדר". היא כ"כ נעלבה

ואמרה לי "מה בסדר בזה שכואבת לי הבטן"
אני בכלל התכוונתי שמעתי אותך/הבנתי אותך/.... והיא הבינה שטוב שכואבת לה הבטן.

...וזה עוד עניין. יש דיבור ישיר במילים, ויש דיבור עקיף, סבטקסט. אני מקפידה הקפדה יתרה על הדיבור הישיר שלי, גם כדי לנקות את הדיבור העקיף, כדי להיות ברורה ומובנת, כדי שהדברים שלי יהיו מדוייקים ולא ישתמעו לשתי פנים.
נכון שיש אנשים שמומחים בהעלבויות, כאלה שאומרים להם "כמה נפלא שהשמש זורחת!" והם נעלבים ולא מדברים איתך שנה. אבל אלה דברים שאני לא לוקחת על עצמי.

אני מקפידה הקפדה יתרה על הדיבור הישיר שלי, גם כדי לנקות את הדיבור העקיף, כדי להיות ברורה ומובנת, כדי שהדברים שלי יהיו מדוייקים ולא ישתמעו לשתי פנים
גם אני.

יש לי המון מחשבות בעקבות הדיון.
תפסתי כמה אי דיוק במלים מחליש אותי.
או, אם תרצי, מפיל אותי אנרגטית.
אבל אני מנסה להיות מדוייקת ולהגיד שזה מחליש אותי. כלומר, כאילו קיבלתי מכה, והיא כלל מערכתית. זה לא שהיא פגעה לי בברך בלבד או בבטן בלבד. היא החלישה את כולי, ובבת אחת נשארו לי פחות כוחות לתפקד.
אפשר ממש למדוד את זה לפי דברים גלויים כמו (אין לי שמות להם, אולי תסבירו אתן):
אני מתקשה לקום בבוקר, לוקח לי יותר זמן להכין ולאכול את ארוחת הבוקר שלי, הארוחות לילדים נעשות באיחור, אני פחות מרוכזת ולכן שוכחת יותר דברים, אני מספיקה פחות ממה שהקצבתי לעצמי לאותו יום אף על פי שהתוכנית היתה לגמרי סבירה ומעשית, יש דברים שבכלל אין לי כוח לבצע כתוצאה מההיחלשות, לוקח לי שעות להתאושש מהמכה ואז אפשר ממש לראות עלייה בכוחות וכתוצאה ישירה ממנה עלייה בריכוז וכן בתיפקוד (פתאום כן קמה ומבשלת, מסדרת, מנקה, עובדת וכו').

זה קורה כאשר אדם שמדבר אלי סותר את עצמו, או אומר דברים לא נכונים, או אומר דברים שהם גם לא נכונים וגם לא קשורים, או מאשים אותי במשהו שאני בכלל לא אשמה בו או אפילו במשהו חיובי (נגיד, אם מישהו מאשים אותי - בכל הרצינות - בזה שביצעתי איזו מטלה משפחתית נחוצה ובסיסית. לדוגמא, מאשים אותי שעשיתי כביסה, או מאשים אותי ששטפתי רצפה). או עושה מניפולציה רגשית כדי לכפות עלי להסכים למשהו שאני לא רוצה (נזכרתי פתאום בבחורים שיצאתי איתם בתקופת הצבא, שהיו מנסים לשכנע אותי לשכב איתם בניסיון לגרום לי להוכיח להם שאני לא פריג'ידית... מסכנים, כי אני ישר נתליתי בזה והסברתי להם שאני באמת פריג'ידית וביי. איזו דרך קלה להוריד אותם ממני P-: אבל תמיד הרגשתי גועל מהמניפולציה ותהיתי אם בנות אחרות לא נפלו בפח הזה S-: ).
זה מחליש אותי מאוד.
ואני עדיין מתקשה להגן על עצמי מפני שימוש כזה במלים, מפני שאני עצמי מייחסת חשיבות למלים. בשבילי, למלים יש משמעות. לי, יש כבוד למלים. אני, משתדלת מאוד לדייק במלים שלי. יש לי קריטריונים מחמירים של דיוק, ונאמנות לאמת. כשיש הצפה של ההיפך, זה מעל למינון שאני בנויה לו. נגמרים לי הכוחות.

בשמת היקרה,

אולי זה לא לגמרי המקום..., רציתי להגיד לך שבעיני את אלופת הדיוק במילים. ברור שעוד יותר מכך כוונותייך לדייק כ"כ עוזרות. הידיעה העמוקה שאת משתדלת היא בעצמה בעלת ערך אנושי רב עוצמה. חשבתי שאולי הדיוק קשור ביכולת (מולדת/ מתפתחת), להבין מי הזולת המצא לפנייך, ולהגיד לו את מה שנכון עבורו, את הנכון לנוכח אישיותו ומצבו בזמן הספציפי. הקומבינציה של היכולת הזו ונדיבותך הבאה לידי ביטוי בדפים רבים כאן, פשוט מעוררת הערכה.

תודה !!!

בשמת

שולחת לך "מלא" אנרגיה של אהבה
שיהיה במלאי.

ואני עדיין מתקשה להגן על עצמי מפני שימוש כזה במלים, מפני שאני עצמי מייחסת חשיבות למלים. בשבילי, למלים יש משמעות. לי, יש כבוד למלים. אני, משתדלת מאוד לדייק במלים שלי. יש לי קריטריונים מחמירים של דיוק, ונאמנות לאמת. כשיש הצפה של ההיפך, זה מעל למינון שאני בנויה לו. נגמרים לי הכוחות.
אוי, אוי, אוי, בשמת. תודה לך על המשפט הסופר סופר מדויק הזה.

כאשר בן הזוג משתמש במילים "מחלישות" זה לא אומר לדעתי שאין לו כבוד למילים. מצד שני הוא גם לא חושב על הצד השני. מה שיוציא את האיש שלי ששאל את המשפט למה וכו' מתוך עולמו הוא שאני אעביר אותו אל זה שלי. בכך שאספר לו על עצמי. על מה המילים עושות לי אנרגטית. בשביל שהוא יעשה את המעבר הזה אני צריכה להיות סופר מדוייקת. לדבר רק על עצמי, לא לבוא עם רשימת דוגמאות אלא אחת מספיקה.
כשאני מספרת לו מה זה עושה לי אנרגטית אני משתפת אותו בכך שאני רגישה. לזה הוא יכול להתחבר. את זה הוא מכיר מתוך העולם שלו מתוך הרגישויות שלו.

[-: כמה ריגשתן אותי על הבוקר, איזה חמודות (-:

מה שיוציא את האיש שלי ששאל את המשפט למה וכו' מתוך עולמו הוא שאני אעביר אותו אל זה שלי. בכך שאספר לו על עצמי. על מה המילים עושות לי אנרגטית
לגבי זה אני רק רוצה להעיר בצער, שיש אנשים מסוימים שזה לא עובד אצלם.
כלומר, את יכולה לספר להם, הם יכולים אפילו להבין ולהזדהות - אבל אין להם יכולת ליישם את זה. אין קשר בין מה שהבינו כשהסברת להם, לבין מה שהם יגידו לך בשיחה הבאה. ממה שראיתי עד כה, זה כנראה מאפיין סוגים מסוימים של הפרעות נוירולוגיות (לדוגמא, PDD).

ולא, אני לא מדברת על העובדה הברורה-מאליה שלכל אדם נורמלי ייקח קצת זמן לזכור ולהפנים שינוי ביחס למלה (אני למשל גדלתי על המלה "קסטה", ואז, כשהמציאו את המלה "קלטת", רציתי להחליף את קסטה בקלטת, אבל זה לקח זמן. בהתחלה הייתי נזכרת אחרי שכבר אמרתי קסטה, בחלק מהפעמים, אחר כך לאט לאט נזכרתי יותר קרוב לאמירת "קסטה" עד שכבר נזכרתי באמצע המלה, בהדרגה נזכרתי שניה לפני, "קס...לטת" כזה... וכך הלאה עד שאמרתי "קלטת" בלי לחשוב).

כלומר, את יכולה לספר להם, הם יכולים אפילו להבין ולהזדהות - אבל אין להם יכולת ליישם את זה.

תודה, מדייקת יותר. מה שיוציא את האיש שלי ששאל את המשפט למה וכו' מתוך עולמו הוא שאני אעביר אותו אל זה שלי. בכך שאספר לו על עצמי. על מה המילים עושות לי אנרגטית אני מבינה כעת שזה מוציא אותו מעולמו לזמן שאני משתפת אותו. לזמן שהוא מקשיב ומכיל. ההקשבה הקצרה הזו מקרבת אותי אליו. ועוזרת לי להכיל ולאהוב אותו בדיוק כמו שהוא בלי צורך לשנות בו שום דבר. כולל המילים הלא מדוייקות שלו. ההקשבה שלו אלי והקירוב ביננו מזכירות לי מחדש למה בחרתי בו . הידיעה הזו היא עבורי כמו מקום ששומרים בו אנרגיות לשעת הצורך.

למעלה הועלתה נקודה חשובה שבינתיים נמחקה ואני חוזרת עליה במילים אחרות: צד א' בזוגיות חושב שקצרים בתיקשורת בין בני הזוג נובעים מהטון של המילים של צד ב'. ואילו צד ב' בזוגיות חושב שמה שיוצר אותם הוא תוכן של המילים של צד א' ולהיפך.
ההעתמקדות כאן היא במה לא בסדר בצד השני. בעיני כאשר כל אחד יתמקד רק באיך הוא מרגיש ולא במה לא בסדר באופן הביטוי של הצד השני אפשר יהיה להיות בתיקשורת.

עוד דוגמה, מזוגיות אחרת לגמרי...
כשאני מתקשרת לסבתא שלי (קשישה בת 90 שכמעט לא יוצאת מהבית) היא תמיד אומרת לי בסוף השיחה: "ותודה, תודה שצלצלת".
אני שומעת בטון ובמילים - אני יושבת לי פה בחושך ואיש לא דורש בשלומי אז מזל שהתקשרת. אני שומעת שם את התחושה שלה שלי עצמי אין עניין בשיחה ואני רק עושה לה טובה.
האמירה הזו שלה בסוף מרוקנת אותי. זה תמיד מוחק לי את החיוך ולא מתחשק לי יותר לומר שום דבר.
כשאני מתקשרת לאבא שלי באמצע יום עבודה עסוק סתם לפטפט הוא תמיד אומר לי בסוף השיחה: "צ'וץ, כיף שהתקשרת".
אני שומעת שם - איזה יופי שאנחנו מפטפטים לנו סתם באמצע היום. פעם אני מתקשר ופעם את מתקשרת.
אני תמיד מחייכת אחרי זה ובא לי לומר - באמת כיף שהתקשרתי.

אני שומעת שם את התחושה שלה שלי עצמי אין עניין בשיחה ואני רק עושה לה טובה.
בודקת איתך אם הבנתי נכון:
אין לה באמת עניין בשיחה. ואז את עושה לה טובה וזה מרוקן אותך.
האם כך?

להפך. לה יש הרבה עניין בעצם קיומה של שיחה, ללא קשר לתוכן. היא חושבת שלי אין עניין ושאני רק מנומסת. מתקשרת לסבתא כי צריך. זה מה שאני שומעת בתודה שלה. היא בעצם אומרת לי תודה על זה שאני שומרת איתה על קשר ומתעניינת בשלומה. זה לא נעים.

אני הבנתי שציל אומרת שהסבתא במקום קורבני, מאמינה שלהתקשר אליה זה לא מתוך רצון אמיתי לשוחח איתה אלא מתוך "עשיית טובה" ואז היא מציינת את זה בטון שלה בסוף השיחה, מה שמכבה את ציל צול.

אני רק שאלה. זה טון, ומאד ייתכן שהוא שם, אבל עם זאת, יכול להיות שהוא פוגש אצלך איזה חלק (מתארת לעצמי שממש לא המהות של הכל) שמרגיש "עושה טובה" ולא "עושה מאהבה." ושני אלה ביחד מהדהדים אחד את השני ויוצאת תחושה נאחסית בלב.

מה שמזכיר לי משהו שכתבה לאחרונה עירית לוי בדף חמותי ואני, על איך שלאנשים יש דפוסי תקשורת וחלקם בעייתיים מאד, והתורה כולה היא לא להסחף לתוך דפוס של מישהו אחר ולחזק אותו אם זה לא מה שאנחנו ומי שאנחנו. על פני לנסות לשנות את הצד השני.

יכול להיות שהוא פוגש אצלך איזה חלק (מתארת לעצמי שממש לא המהות של הכל) שמרגיש "עושה טובה" ולא "עושה מאהבה."
הו... בוודאי שזה כך. העניין הוא שיש איזו מוסכמה שכאשר אלו הם היחסים אז אין טעם כל פעם מחדש להזכיר את זה כי זה מחריב משהו. את האהבה אני לא יכולה לגייס. מה שיש, יש, ומה שאין, כבר לא יהיה. אבל את הרצון לעשות טוב אפשר גם אפשר לגייס.
אז הנה אני מדייקת, ותודה לך ניצן, שבעצם מה שסבתי עושה זה להזכיר לי שהאהבה שלי אליה מוגבלת מאוד ושהיא רואה את זה, מרגישה את זה. וכאשר היא מחזירה את זה אלי היא בעצם כל פעם מזכירה לי שאני לא ממש אוהבת אותה וזה מחליש עוד יותר את האהבה החלשה ממילא. מן מעגל קסמים כזה.
אני מתקשרת אליה תמיד מתוך רגש חיובי מאוד (הרצון הכן לשמח ולעשות טוב) ובסוף כל שיחה נזכרת שבעצם הדבר האמיתי שאמור להיות שם הוא מוגבל מאוד וזה מוציא לי את החשק לדבר איתה.

אני מתקשרת אליה תמיד מתוך רגש חיובי מאוד (הרצון הכן לשמח ולעשות טוב) ובסוף כל שיחה נזכרת שבעצם הדבר האמיתי שאמור להיות שם הוא מוגבל מאוד וזה מוציא לי את החשק לדבר איתה
בהקשר האנרגטי אפשר לומר שאת מתקשרת אליה מתוך אנרגיה של אהבה ופוגשת אצלה אנרגיה לגמרי אחרת. מתוך הרגישות שלך את מושפעת מאנרגיה הכבדה שלה ש"נחשפת" אליה.
מה את אומרת? נראה מתאים?
מצב כזה קורה רבות במערכות יחסים בין בני זוג.

המממ... זה נשמע מתאים אבל זה לא מדויק לי. כפי שהסברתי אני לא מתקשרת מתוך אנרגיה של אהבה. זו בדיוק הבעיה.
אני מתקשרת מתוך רצון לעשות טוב ולשמח. מבחינה אנרגטית אני מניחה שזו פשוט אנרגיה חיובית כלשהי, כמו כל רצון טוב.
ואני פוגשת אצלה, אבל רק בסוף השיחה, אנרגיה שאין בה רצון טוב אלא, כמו שציינה ניצן, תחושה קורבנית.
ההתנגשות הזו תמיד מצליחה לדחוק את האנרגיה החיובית ולהשאיר ממנה משהו מאוד מדולדל. זה לא עושה לי רע. זה פשוט מרוקן אותי מהטוב והשמח שבאתי איתו.

ההתנגשות הזו תמיד מצליחה לדחוק את האנרגיה החיובית ולהשאיר ממנה משהו מאוד מדולדל
וככה, במקום שתיבנה אצלך אהבה אמיתית (כי זה סוג של אהבה, לרצות לשמח את סבתא ולהיות מלאה רצון טוב כלפיה, ולחשוב עליה, ולהקדיש זמן ואנרגיה להתקשר) - היא בעצם כל שיחה מחדש מחזירה אותך לאפס.
ואם היא עושה את זה כל חייך, אז היא בעצמה מחסלת כל אפשרות להתגברות של האנרגיה החיובית שלך לכדי אהבה. )-:

מעניין אם אפשר להגיד לה, שאם מעדיפה בפעם הבאה, שתגיד "ציל צול החמודה, אני אוהבת שאת מתקשרת". במקום "תודה", את רוצה לשמוע שהיא אוהבת שאת מתקשרת. תגידי לה שכשאומרים לך תודה, זה משאיר טעם של חובה בפה, וכשאומרים שהיה כיף, זה משאיר לך טעם של כיף בפה. תשאלי אם היא מוכנה לעשות את זה בשבילך, רק מפני שאת הנכדה שלה והיא אוהבת אותך.
מתאים לך?

היא תמיד אומרת לי בסוף השיחה: "ותודה, תודה שצלצלת".
אגב, רק לי זה נשמע כאילו קצת הכנסנו עודף פרשנות למילים פשוטות מאד וברורות מאד?

למילים פשוטות מאד וברורות מאד?
אני חוויתי כבר כמה פעמים בחיי את סוג ה"תודה" הזה שציל צול מתארת כאן.
יש דברים שלא עוברים בכתב (כי המלים נקראות איך שאת קוראת אותן) אבל עוברים לגמרי בטון, באינטונאציה, בעוד סימנים דקים. הרגש עובר.
אני יודעת ש ציל צול מתארת במדוייק את הרגשות שסבתא שלה מבטאת.
והיא גם מספיק רגישה כדי לשים לב מה זה עושה לה.
אז בואי נגיד, שאפשר לסמוך על הפרשנות של ציל צול פה.

מרגיש לי טיפונת מקטין את ציל צול, לרמוז שהיא מפרשת לא נכון את המלים.

אבל הרי לא רק המלים בלבד - אלה המלים עם המנגינה. וזה ההידהוד של המלים האלה עם המנגינה הזאת עם האדם הזה (מי שאמר את המלים) בתוך הלב של ציל צול. כרגיל, צריך שניים לטנגו.
יכול להיות מישהו שיגיד לי את זה, וזה לא ירעיד לי שום מיתר, אפילו שהרגש אותו הרגש והביטוי אותו ביטוי והמלים אותן מלים.

_תגידי לה שכשאומרים לך תודה, זה משאיר טעם של חובה בפה, וכשאומרים שהיה כיף, זה משאיר לך טעם של כיף בפה. תשאלי אם היא מוכנה לעשות את זה בשבילך, רק מפני שאת הנכדה שלה והיא אוהבת אותך.
מתאים לך?_
לי זה בהחלט מתאים. אבל לה זה ממש ממש לא יתאים. דמייני לך פולנייה בת 90 עם כל המניירות של פולנייה, כזו שהמציאה במו ידיה את הז'אנר. היא לא תבין בחיים מה אני רוצה ממנה וזה ייגמר מכוער. חייבת להודות, אגב אנרגיות, שתוך כדי כתיבת המשפט הזה נמלא אליה לבי אהבה. סתם כי אני יודעת שאני רואה אותה כמו שהיא ולא שופטת אותה. לפעמים מתבאסת ממנה ולפעמים לא מבינה אותה אבל לעולם לא שופטת. וגם בגלל שאני יודעת שהיא ממש ממש ממש אוהבת אותי. בלי שום תנאים. ובעיניה אני הכי בעולם. לא הולך ברגל.

ואגב, בשמת, תודה על מילותייך. אחד הדברים היפים אצלך זה שאת תמיד מניחה שאפשר לעשות משהו בכל נדון. ולרוב אני ממש מסכימה. אבל כשזה מגיע לאשה בת 90 אני מסתפקת באבחנה בלבד וזה לכשעצמו מוריד מהמעמסה. יש דברים שכבר אי אפשר לשנות ואני חיה איתם בשלום בגדול. פשוט הדוגמה נראתה לי רלבנטית לדף הזה.

וזה מוביל אותי לתהייה האם הדף הזה אמור מתישהו לצעוד לעבר הפתרונות או העשייה או שמא בבסיסו הוא נועד להצביע על תופעות. סתם סקרנית לדעת כי אצלי כיוונים כאלה משנים את ההתייחסות לכתוב.

אגב, רק לי זה נשמע כאילו קצת הכנסנו עודף פרשנות למילים פשוטות מאד וברורות מאד?
אני יכולה לראות בקלות מהיכן באה השאלה אבל זה באמת שם. ואני חושבת שאם זה לא היה שם אז לא הייתי חוזרת כל פעם לנקודת ההתחלה ומצטערת בכלל שהתקשרתי. אני משתדלת מאוד לא להרבות פרשנות על מה שאחרים אומרים. אם לא היה שם כלום לא הייתי מרגישה משהו כל כך ברור וחד.

דמייני לך פולנייה בת 90 עם כל המניירות של פולנייה
D-:
אח, לפעמים אני ממש מודה למשפחתי נטולת הפולניות שהביאוני עד הלום.

אחד הדברים היפים אצלך זה שאת תמיד מניחה שאפשר לעשות משהו בכל נדון
אם כבר מדברים על דיוק אנרגטי במלים, כל כך אהבתי את הדיוק האנרגטי במלים שלך שממש יש לי כוחות להכין את הקורס שלי לסמסטר ב' (-:
("מודלים של אמהוּת", אם תהיתן).

ברור לגמרי שזה המילים עם המנגינה.
אבל המילים נקיות.
לכן הצעתי למעלה לא להתערבב עם הדפוס שלה. (כרגיל, צריך שניים לטנגו.)
ומנגינה היא משהו שנתון לפרשנות, בפרט ובמיוחד בטלפון.

שממש יש לי כוחות להכין את הקורס שלי לסמסטר ב'
אם זה ביום א' אני באה לשמוע אותך, במילא באוניברסיטה ובטוחה שיהיה מרחיב דעת עד מאוד.

ומנגינה היא משהו שנתון לפרשנות, בפרט ובמיוחד בטלפון.
יודעת מה ניצן? למה לי לדחות את ההצעה שלך? אולי את צודקת. אולי אני כבר הרבה שנים תקועה על פרשנות בלי שאני בכלל נותנת את הדעת להיותה פרשנות ולאפשרויות אחרות. אני אקשיב טוב יותר בפעם הבאה. בלב פתוח ובנפש חפצה. תודה.

אני יכולה לראות בקלות מהיכן באה השאלה אבל זה באמת שם. ואני חושבת שאם זה לא היה שם אז לא הייתי חוזרת כל פעם לנקודת ההתחלה ומצטערת בכלל שהתקשרתי. אני משתדלת מאוד לא להרבות פרשנות על מה שאחרים אומרים. אם לא היה שם כלום לא הייתי מרגישה משהו כל כך ברור וחד.
ציל, רק שניה, אני מאמינה לך במאה אחוז, פספסתי את זה כשכתבתי בתגובה לבשמת. אני רק משאירה פתח לספק, זה הכל. מקווה שמובנת.

אני רק משאירה פתח לספק, זה הכל.
ואני נכנסת בפתח הזה. מה אכפת לי? אין לי מה להפסיד בוויתור אפשרי על העמדה הזו. אני מספיק רגישה לעצמי בשביל לדעת אם זה אמיתי או לא. כל שאמרתי הוא שלפעמים צריך לעצור ולבדוק ושאני יותר בעניין של לבדוק מאשר בעניין של הישארות בעמדה שאני מתארת כבעלת אנרגיה גרועה. ככה קראתי אותך.

וואו, אני ממש סקרנית איך תרגישי בשיחה הבאה!

@}

או! עכשיו הכל מתחבר לי -
גם ראש הדף וכל המילים החכמות בו על תודה, גם מה שאמרה עירית, וגם הפתח לספק, מובילים לתשובה אחת לאמירה של סבתא -
כאשר היא אומרת בסוף השיחה: "ותודה, תודה שצלצלת".
אמרי לה - "באהבה סבתא." בלב פתוח ובחיוך.

נראה לי שזה ישנה את כככככללללל האנרגיה שתנבע מהשיחה ואת כל השיחות שיבואו אחריה.
מה אומרת?

איזה רעיון, ניצן!

איזה רעיון, ניצן!
באמת רעיון נהדר. עושה לי חשק להתקשר רק בגלל שיש לי איך לסגור את הפינה הזו כמו שצריך. כלומר, אני יודעת שהמכה לא תגיע וזה שם אותי בעמדה אחרת לגמרי מולה.
תודה תודה תודה. אהבתי מאוד.

_כאשר היא אומרת בסוף השיחה: "ותודה, תודה שצלצלת".
אמרי לה - "באהבה סבתא." בלב פתוח ובחיוך.
נראה לי שזה ישנה את כככככללללל האנרגיה שתנבע מהשיחה ואת כל השיחות שיבואו אחריה._
את האנרגיה של הדיון הספציפי הזה זה שינה לבטח.
וזו אנרגיה נהדרת להתחיל איתה את היום. אני לוקחת אותה איתי.
תודה!

וגם תודה ל ציל צול על הדוגמה.

_או! עכשיו הכל מתחבר לי -
גם ראש הדף וכל המילים החכמות בו על תודה, גם מה שאמרה עירית, וגם הפתח לספק, מובילים לתשובה אחת לאמירה של סבתא_

ניצן את יכולה לתאר קצת יותר את מה שהתחבר ואיך זה הוביל לתשובה המדוברת?

ה"למה" אינו מנסה באמת להבין כפי שהוא מתיימר. ה"למה" מנסה ליישר את הסיפור לתוך הקווים של השואל וכל אחד מייד מרגיש את זה.
כן.
זה נושא שנמצא אצלנו בשיחה זוגית (בקשר ליחס לילדות) כבר המון זמן.
יש כמה מילים שאנחנו חוקרים מה קורה כשמנסים להוציא אותן בצורה מודעת מהשיח המשפחתי. (עובד לעיתים)

<רואות איפה אני?
אין מצב שאני צולחת את הדף הזה ושולחת רק אחרי שקראתי את כל מה שיש מההודעה ההיא של ציל צול ועד כאן.
וזו הודעה מלפני חמישה ימים. רק חמישה ימים...>

מה לגבי השפעה אנרגטית של ריבוי במילים ? P-:

תודה על הדף
אני קוראת, מקשיבה ולומדת

בשמת איפה לומדים "מודלים של אמהוּת" ?

מילה נוספת שאני הוצאת או לפחות משתדלת להוציא מהלקסיקון הביתי זה "אם", אם תעשה/לא תעשה יקרה כך וכך
הגדולה לפעמים משתעשעת וקוראת לי אם-מה.

מה לגבי השפעה אנרגטית של ריבוי במילים
לא הבנתי.אשמח להבהרה.

ניצן את יכולה לתאר קצת יותר את מה שהתחבר ואיך זה הוביל לתשובה המדוברת?
אני אנסה בשמחה. @}

מה שהוביל אותי זו התחושה החזקה שאפילו אם סבתא אומרת "תודה שצלצלת" בפולניות הכי פולנית שאין עליה ספק (ואני תמיד אומרת שיש) אז להשאב לתוך הדפוס הזה גם משמר את המצב, גם תוקע אותנו בלי פתרון, גם משאיר אותנו בלי אפשרות בחירה (כי ה"אנרגיה" מופעלת ומנותבת על ידי גורם חיצוני ולא על ידי עצמי) וגם שם אותנו במקום קצת קורבני של "עשו לי" ו"הפילו עליי" את האנרגיה הזו.

ההצעה של בשמת, שיש בה הרבה יתרונות ותקשורת ישירה, עדיין מעבירה את האחריות על הרגש שלי לסבתא, כלומר, למישהו אחר. כדי שלי יהיה יותר טוב, סבתא צריכה לקחת אחריות על התקשורת שלה. אם יש משהו שלמדתי בחיי זה שזה פתח גדול לשברון לב. העולם לא אחראי ללטף אותי בדיוק איך שאני צריכה, אני אחראית ליצירת התנאים האופטימאליים להיותי מועמדת מעולה לליטוף עולמי!

זה לכאורה נראה אותו הדבר, אבל במהות הכי עמוקה זה לא אותו הדבר. להגיד "זה מה שאני צריכה" ולחשוב שלכן זה אמור לקרות, כי האדם מולי בטוח יבין אם אסביר, בטוח מסוגל לעשות את זה, בטוח יש לו את המשאבים כרגע, או כל פעם לזכור, וכו'... לדעתי זה רעיון יפה, אבל לא ישים. יתר על כן, אם אחרי שהסברתי, הדגמתי והכברתי מילים זה לא נעשה, האחריות, לכאורה,כבר לא "עליי" כי אני העברתי את זה, וזה לא טופל "כראוי". באופן כללי, זו פניה שמבקשת שמישהו ישתנה בשבילי, ואפילו אם היא מנומקת היטב, אני חושבת שהיא לא "יעילה" ולא עובדת נכון בשבילי.

עד כאן מה שהרגשתי שיושב לי "לא נכון" בסיטואציה ובדרכי ההתמודדות שהועלו איתה.

ואז חשבתי על המילה תודה, ועליתי למעלה, ונזכרתי בצ'קים ובזה שאני כותבת "באהבה" או "בתודה" וכמה שזה שינה איזה מיצוב אצלי, ובכלל, את, חני, אהבה טהורה מהלכת, אז היה כל כך קל להזכר ב"תשובה" הנכונה למילה "תודה". באהבה סבתא.

וכשבאה התשובה הנכונה, אז היא סידרה את כל הצרימה שהיתה לי קודם - היא לא מעבירה אחריות למישהו אחר, היא לא משתפת פעולה עם דפוס פולני ומחזקת אותו אלא שומרת עליי בתוך הדפוסים שלי בלי להשאב, היא מאפשרת לי בחירה נקייה וכנה להיות במקום אוהב, או לשמור על אנרגיה של אהבה בתוכי (אם לשאול את השפה פה בדף) בלי שהיא תזלוג לי, היא לא מצפה שמישהו אחר ישתנה בשביל שאני ארגיש יותר טוב, אלא רק אני. וזו תמיד תחושה מעצימה בעיניי.

ההצעה של ניצן מקסימה ומעוררת השראה!

_מה לגבי השפעה אנרגטית של ריבוי במילים
לא הבנתי.אשמח להבהרה._
סתם, שקצת הלכתי לאיבוד בדף

.
נראה לי שיש קשר הדוק בין הדיוק בכוונה של הבנאדם (היינו שהוא יודע מה הוא רוצה) ובשליטתו בחומר שהוא רוצה להעביר - ובין רטוריקה מוצלחת.

אני אישית לא אוהבת את הלמה ומשתדלת להחליף אותה ב"איך", וב"מה", במקום "למה את צועקת?" "מה את רוצה? " במקום "למה הוא בוכה?" "איך לעזור לו ?"
לעתים קרובות, התשובה ל"למה" היא לא ברורה, אבל המצב פתיר גם בלעדיה, ואפשר להמשיך הלאה.
חבל שסבתי הפולניה נפטרה לא מזמן ... העיצה של ניצן הגיעה לי מאוחר מדי...

אני אישית לא אוהבת את הלמה ומשתדלת להחליף אותה ב"איך", וב"מה"
תודה על השיתוף שלך.

שקצת הלכתי לאיבוד בדף

צודק בהחלט, עומס משפיע אנרגטית. אולי בהמשך "נפרק" אותו. (את הדף)

וכשבאה התשובה הנכונה, אז היא סידרה את כל הצרימה שהיתה לי קודם

הכי אהבתי את המלים האלה. מגריינת אותך ניצן.

זו בדיוק המשמעות של השפעה אנרגטית של דיוק במילים מרגישים את הדיוק/חוסר הדיוק בתחושות כאלה.

לוקחת את הנושא לכיוון אחר.
בנושא של תיקשורת בין שני בני זוג יש הבדל בין דיוק במילים אצל נשים לעומת אצל גברים.
אם ניקח סיטואציה מהחיים ונשווה אותה לתרגיל במתמטיקה אז הגברים מציבים נתונים ומחשבים כדי להגיע לפיתרון. כל זה עדיין לא מתומלל החוצה. מה שהם אומרים זה מה שיצא להם בשורה התחתונה. הפיתרון הוא העיקר.
בשביל הפיתרון נדרש להם מעט מאד מלל. זה מה שמדוייק עבורם.
אצל נשים דיוק במילים יתבטא בהצגת הנתונים ואסטרטגיית החשיבה לפיתרון התרגיל . הפיתרון יגיע רק בסוף. הוא לא יהיה העיקר.

הסך הכל כפי שיתבטא במרחב הזוגי הוא הרבה שקט מצד בן הזוג לעומת שימוש במילים מצד בת הזוג.
על ההשפעה האנרגטית של מצב זה בהמשך.

מה שהם אומרים זה מה שיצא להם בשורה התחתונה. הפיתרון הוא העיקר
לא יודעת אם תמשיכי גם לכיוון הזה, אז אני רוצה לזרוק לך עוד מרכיב לעיסה, שאני מקווה שתתייחסי אליו אחר כך (אחר כך = אחרי שתכתבי מה שאת רוצה לכתוב):

מה שחוויתי עם הרבה מבני המין הגברי, הוא שהנתונים שהם מציבים והחישוב שהם מחשבים כדי להגיע לפיתרון שלהם, הם חלקיים.
כיוון שהם לא נוהגים לשתף בתהליך שלהם, ונוטים להציג במינימום מלים מין שורה תחתונה שלפעמים נשמעת כמו "זה סופי וזהו".
וכיוון שחלק מהם אפילו אינם יודעים איך עושים את התהליך הזה שקוף, או בשיתוף, או איך פורשים את הנתונים ואת החישוב שלהם (אפילו שבבית הספר ניסו ללמד את כולנו בשיעורי המתמטיקה להראות את החישוב) -
אז השורה התחתונה שלהם מהווה חסימה של התקשורת עם בת הזוג.

(הסתייגות לצורך הדיון: כשאני כותבת "הגבר" זו הכללה שנכונה רק להרבה גברים אבל לא לכולם. ויש נשים שהיא נכונה לגביהן, כי יש להן מוח יותר "גברי". מילאתי את חלקי?).

קשה לי פה לדייק במלים, אז אני מקווה שמישהי אחרת תבין אותי ותדע להציג את זה יותר טוב, אבל אני מתכוונת לזה שאצל הגבר יש תהליך לינארי שמלכתחילה מניח שיש רק סט נתונים אחד, ורק פיתרון נכון אחד. זה סוג של תרגיל חשבון פשוט. הוא לוקח 1 + 3 + 4 ויוצא לו 8 והוא אומר לך 8.
האשה בכלל לא רואה את העולם כתרגיל חשבון פשוט.
אצל האשה זה שילוב של סטאטיסטיקה והסתברות עם תורת הקבוצות, אוקיי?
חלק ממה שהיא אומרת נשמע יותר ככה:
אם אני אקח את 1 ואת 3 ואוסיף לו את 4, אז ייצא לי 8. אבל 8 לא כל כך מתאים לי כי ...
לעומת זאת, במקום 3 אני יכולה לקחת את 2, ואת 4 אני בעצם לא חייבת לקחת. ואז ייצא לי 1 + 2 = 3.

ונוסף על כך, הנתונים אצלה לא תמיד מוחלטים כל כך. זה לא תמיד 1, 2, 3 והלאה. זה "במצב כזה בסבירות בינונית ייצא ..." אבל כשהיא עושה את החשבון, היא רוצה לקחת בחשבון את כל האפשרויות העיקרית - אז היא צריכה סטאטיסטיקה והסתברות. את זה היא עושה בתהליך של בריינסטורמינג, שמנסה לשקלל בצורה מושכלת את כל הנתונים שכמעט כולם מהווים משתנים.
זה ממש לא 1+3+4=8

עכשיו, אצל האשה התהליך שקוף כי ככה היא חושבת הכי טוב, ולכן אפשר בכל שלב להשתתף בחישובים שלה ולהציע משהו שיעזור להגיע לפיתרון.
אצלה, זה לא חישוב לינארי אלא מפה שלמה כמו שמש עם קרניים בתוך מערכת שמש שלמה.

מצד שני, התהליך הזה לא שקוף בשביל הגבר שמקשיב לה.

הוא לא מבין שהיא פורשת את הדילמות שלה, ומנסה להגיע לכמה הכרעות בבת אחת (לא רק נתון מספרי, ואפילו, בדרך כלל לא נתון מספרי).
הוא מאבד את הקשב בכל המלל כי לרוב הוא לא יודע איך להכניס אותו לתבנית (לכן זה מלל חסר פשר בשבילו, ולא טקסט נהיר).
הוא לא יודע איך לעזור, הוא לא מבין מה רוצים ממנו. הוא לא יודע איך להשתתף.

(מזכיר לי שראיתי סרט אמיתי על מורה שעשה עם התלמידים שלו עסק: אני אלמד מכם משהו חדש, ובתמורה אתם תלמדו ממני משהו חדש. התלמידים הסכימו. הם החליטו שהמורה ילמד לקפוץ בחבל. בהתחלה הוא כל פעם נכנס לא בזמן והחבל נפל. אבל תוך כמה שעות של אימונים עיקשים, הוא הצליח אפילו לקפוץ תוך כדי כל מיני תרגילים והיפוכים וביחד עם עוד שתי בנות. התלמידים גם הם מילאו את חלקם בעיסקה (-:
אז מה שהגבר לא יודע, זה איך להיכנס בתיזמון לחבל שהיא מקפיצה, ולהמשיך לקפוץ איתה).

עכשיו, כשהגבר כן פורש את הנתונים והחישוב שלו, האשה לעתים קרובות מבלבלת אותו בדברים כמו "אבל אתה לא חייב 3, אפשר גם 2", או "אם אתה רוצה X אז בסדר, עושים את זה 1 + 3 + 4, אבל האמת שאפשר גם לעשות Y, ובמקרה כזה בכלל ניקח את 4 אבל עם 5, משמה. מה אתה אומר?"

או שיש לה בעיה עם השורה התחתונה שלו והיא לא יודעת לאן ללכת כי הוא מתקשה להסביר את הנתונים והיא לא מבינה איך הוא הגיע ל-8. בכל החישובים שהיא עשתה, לא יצא לה אף פעם 8. איך מוציאים ממנו מה הוא עשה שונה ממנה, כש-8 נראה לה לא הגיוני ולא מתאים, כשהוא לא מצליח להבין מה היא עשתה (אחרי 4 מלים הוא איבד אותה), וכשהוא לא מסוגל לפרט איך הוא חישב?

בשמת, אני בכל זאת "מתעלקת" על ההסתייגות...
אני לא מזדהה, ובחלק מהדברים שכתבת על גברים הגבר שלי ממש הפוך, ואני כזאת. אני לא יודעת אם אנחנו הרוב או היוצא מן הכלל.
אני מוצאת שהרבה הרבה יותר נעים לי לשמוע שיח פרטי ולהזדהות איתו מאשר שיח מכליל שאני ישר מוצאת לו סייגים.
באופן כללי, לא אוהבת לשמוע "הגבר כך וכך" ו"האשה כך וכך" מרגישה ש... לצורך הדיון... אני לא אישה, ואישי לא גבר.
(בדקנו, אין ספק.

)

לצורך הדיון... אני לא אישה, ואישי לא גבר
לצורך הדיון, אני בדקתי (במוזיאון המדע בלונדון יש כזה מבחן).
יצא שלי יש מוח גברי P-:

בכל זאת, האם את מסכימה איתי שיותר נעים לשמוע תובנות אישיות או סיפורים מנסיון אישי, מאשר לשמוע תבנית מכלילה שבד"כ לא עומדת במבחן המציאות?
עם הראשון ממש "בא לי" להזדהות, למצוא את עצמי בדברים, לשתף, השני, מרחיק אותי, גורם לי למצוא איך אני לא ככה, להתמקד במפריד על פני המאחד.
האם אני מובנת?

בואי נסכם שאני אכתוב מה שבוער לי, ואת תקראי רק מה שמתאים לך?
לא מתאים לי בשום פנים לשתף בשמות ובפרטים ספציפיים. ממש ממש לא.

אני חוששת שאת לא יורדת לסוף דעתי. לא התכוונתי שתחשפי מי הם הזוגות או האנשים הללו. בכלל לא.

אני אומרת שאני לא מגיבה טוב (ואני חושבת שאני לא היחידה) לאמירות כמו "גברים הם..." או "גברים עושים כך וכך." או "ואז הנשים מגיבות כך וכך וחושבות באופן הזה והזה..."
ברור לי הסייג, אני לא מדברת ברמת הסייג, אני מדברת ברמת מה זה עושה לי כשאני שומעת אמירה מכלילה.
אני אומרת "רגע, איפה היוצא מן הכלל? אולי אני יוצאת מן הכלל? מה הכלל? אה. לא, אני לא מזדהה עם הכלל." בעוד שאם אני שומעת משהו שמנוסח במילים אחרות כמו "רוב הגברים שאני מכירה.." או "נתקלתי כבר בכמה גברים שעשו..." וגם "צורת חשיבה שנהוג לכנות אותה יותר "נשית" מאופיינת לא פעם ב..." וכו'. זה משהו אפור, באמצע. שיותר גורם לי לחפש את עצמי בדברים ולראות איך אני כן ולא איך אני לא. את מכירה שמתאהבים באנשים? (לא רק רומנטית) ואז פתוחים מאד מאד לגילוי של כל המכנה המשותף. יש מין מקלט חיובי כזה שפתוח על האדם הזה ומחפש את הדמיון ומרגיש כל הזמן מין "יווווו! גם אני!!!"
אז זה, ההפוך של זה.

זה לא אומר לחשוף אנשים אחרים או את מערכות היחסים שלהם, מה פתאום.

אגב, אני מתארת לי שנתקלת בהרבה זוגות וגילית דפוסים מסויימים, אבל, הם דפוסים של זוגות שנתקלת בהם מתוקף הסתכלות מסויימת על מקרים מסויימים, בלי קשר לאמור לעיל מבחינה "אנרגטית", נראה לי לא לעניין לנסות להכליל מזה.