לגדל ילדים בלי חיתולים

[טליה_טקאוקה*]

סירופ מייפל איזה כייף לקרוא!!!

[נור*]

תודה על התמיכה, בשמת ו'סירופ',
היא בכל מקרה בלי חיתול רוב היום, רק שכיוצאים מהבית ובלילה אני שמה לה. הפרספקטיבה שלך, בשמת, מוצאת חן בעיני - שהעיקר שהיא לא מתבוססת בצרכים של עצמה.
אנחנו מנסים כבר כ-5 ימים. כשהיא מתעוררת אני לא מספיקה לפשפש אותה כי היא עושה כנראה בשלב שהיא ממש רק עושה רעשי התעוררות ראשוניים ואני לא מספיקה להבין שהיא התעוררה והיא כבר רטובה...
בזמן יניקה זה די מבאס כי כל פעם היא עושה איזה רעש או תנועה של אי נוחות ואני מפריעה לה באמצע ההנקה והולכת לכיור - מציעה לה פיפי אבל כלום לא יוצא - ואז מחזירה אותה לציצי. לפעמים זה קורה 3-4 פעמים במהלך הנקה אחת וזה מעייף את שתינו... ואז כמובן כשנמאס לי ואני מחליטה שכנראה אין לה פיפי בכלל אז היא משתינה עליי...
בקיצור, נורא קשה לי לזהות מהם 'רעשי פיפי' לעומת סתם רעשים או סתם התפתלויות וזה יוצר מצב מעייף ומציק גם לי וגם לה (וגם לבן-זוגי המשועשע מכל הסיפור)
אני חושבת שב-5 ימים היו לנו 3 הצלחות בסה"כ שזה די מעט יחסית לזה שאני כל הזמן בקשב וכל הזמן רצה לכיור איתה הלוך ושוב...
מה אתן חושבות?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תנועה של אי נוחות ואני מפריעה לה באמצע ההנקה והולכת לכיור - מציעה לה פיפי אבל כלום
אני מחכה בד"כ לפעמיים בערך של אי שקט בהנקה ואז מציעה...

[ילדת_טבע*]

ואני מפריעה לה באמצע ההנקה אולי לא ללכת לכיור אלא להכין מראש כלי קיבול כל שהוא לצרכים מתחת לטוסיק לזמני הנקות? מהבת שלי (שאמנם לא היתה בלי חיתולים בגיל כל כך צעיר, אנחנו מההתחלה המאוחרת) אני זוכרת שבגיל כזה כל יניקה היתה מלווה בהפתעה כל שהיא בחיתול (גם אז מעולם לא נתנו לה להיות עם חיתול מלוכלך או רטוב מעבר לזמן העשיה של מה שזה לא יהיה שהיא עשתה, תמיד היא סימנה לנו ותמיד נעננו רק שלקח לנו זמן לקבל אומץ להוריד לה את החיתול לחלוטין-עניין חברתי דבילי לחלוטין). היה פה איפשהו דף עם תמונה של הנקה עם קערית מתחת לטוסיק בתנוחה לבת (אלוהים יודע מה עושים עם בנים, אבל בטח עוד חצי שנה גם אני אדע...).
הו, יצא לי המרגיעון המקסים "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" אולי שם הפתרון, פשוט לאמץ את הפילוסופיה של בשמת כי זה ממש ככה.

[בשמת_א*]

מה אתן חושבות?

אנחנו חושבות, שככה זה בהתחלה: בעיקר פיספוסים!
אבל לא נורא. מה שקורה הוא תהליך דו כיווני: את לומדת אותה (היא צריכה? היא לא צריכה? מה זה הרעש הזה? אה, היא בעצם בדיוק מתעוררת ועושה כבר! אופס, פיספסתי!)
ובמקביל - חשוב לא פחות - היא לומדת אותך.
היא מתחילה לקלוט, שיש איזה חוקים חדשים פה, המממ, מה בעצם אמא רוצה? לאט לאט, ככל שתמשיכי לנסות לבדוק אם היא צריכה או לא, היא תתחיל להבין שמה שאת מצפה הוא שהיא תעשה את הפיפי והקקי בכיור. ואז, כשהתובנה תופנם אצלה, היא תתחיל, מצידה, לצפות ממך שתקחי אותה.
וככה, בכיוונונים עדינים, ממך אליה וממנה אלייך, עם הרבה כוונות טובות והרבה טעויות בדרך משני הצדדים (אה, אמא, לא הבנתי שרצית שאני אעשה את הפיפי שלי שם!), שתיכן תלמדו זו את זו.

תבדקי עוד משהו: האם כשאת מנסה, את לחוצה? קצת? או שאת במצב רוח של "בואי ננסה, ייילך יילך, לא יילך לא יילך"?
האם כשאת אומרת לעצמך
כשנמאס לי ואני מחליטה שכנראה אין לה פיפי בכלל
האם מה שמתרחש אצלך הוא תחושה של שיחרור ורווחה שעוברת לך בגוף?
כי אם יש בזה משהו, אז אולי תחושת הלחץ אצלך קצת משדרת לה הרתעה (קשה לעשות פיפי כשלחוצים ודואגים, מה עובר על אמא), ותחושת השיחרור וההרפייה שלך מאפשרת לה לשחרר ... אופס... לא בדיוק במקום המתאים...
מה את אומרת?

[נור*]

בשמת, זאת תובנה מדהימה כי באמת אחרי פעם-פעמיים כושלות ליד הכיור אני מתחילה להיות קצת לחוצה/מיואשת וכשאני מחליטה שנמאס לי אני "משחררת" וייתכן שלכן גם היא! אני אמשיך לנסות לאט לאט ובתקווה התקשורת ביננו תיבנה בהדרגה כמו שתיארת...
תודה לכולן על התמיכה!

[סירופ_מייפל*]

שאלה קצרה שדחופה לי פתאום,
האם זה הגיוני ששלווה פותחת בימים האחרונים רווח של כשעה בין פיפי לפיפי?
היא עכשיו בת חודשיים ושבוע ואנחנו חודש ושבוע בלי חיתולים- אם זה רלוונטי.
לפעמים אני חושבת שאולי היא מתייבשת.

הלילה גם היה לנו שיא עולם. אין פיפי בין 20:00 ל 6:20 כבר התחרפנתי. לא נרדמתי מ 5:00 והצקתי לה כל כ 10 דקות - היא זזה בגלל גזים...

תודה

[בשמת_א*]

הגיוני.
איך הפיפי? בהיר?
כמו כן: זה בדיוק הגיל שהם נעשים יבשים בלילה.
מצויין. היא לפי לוח הזמנים במסלול המהיר, בינתיים (-:
זה לא אומר שלא יהיה מחר פיפי בשעה יותר מוקדמת, אבל פחות או יותר הדפוס הזה יתחיל להתגבש והשעות אף יגדלו. תוך חודשים ספורים (אפילו שניים שלושה) ייתכנו 12 שעות ללא פיפי "בלילה".
את מתחילה להבין למה אני חושבת שהכי קל בלילות?
הבלי חיתולים מתחיל להשתלם לך ואת חושבת שמשהו לא בסדר? (-; חחח

[סירופ_מייפל*]

אך, בשמת אין כמוך.
צודקת, הפיפי בהיר ובלי ריח...

אני כבר כשלושה שבועות מבינה שהלילות הכי קלים. וזה היה אחד הדברים שקראתי עליו בהריון והיה לי מאוד מאוד קשה "לקנות".
כן הלילות בהחלט הכי קלים.

חשבתי לעצמי גם שאולי אני גורמת לה להתאפק מידי וזה לא בריא, אבל אין לי ממש בסיס למחשבה הזו והיא מתחילה להתפוגג.

מתה לישון........ WOW

[סירופ_מייפל*]

נור, חמישה ימים זו ממש התחלה. את מתארת את רגשותי בדיוק כפי שהיו אז.
לגבי ההנקה. אני התחלתי להניק מעל קערה.- יש בבלוג תמונה מצורפת.
זה עבד -+ שבוע וחצי. אח"כ היא כבר הפסיקה לעשות עלי פיפי בהנקה.
היום אני מקסימום עם חיתול בד או פלנל בין הרגליים שלה, וגם זה רק אם אחרי השינה היא לא מסכימה לעשות פיפי ואז יש סיכוי שהיא תעשה תוך כדי הנקה.
אני לא מרגישה בנח לנתק אותה מהציצי תוך כדי הנקה בישביל פיפי. והינה ראיתי שגם לא היה צורך. גם כשעשיתי את זה הפיפי תמיד היה נוזל לכל הכיוונים.

יאללה למיטה, בטוח.

[הולכת_את_מעימי*]

שלום
עוד לא בישרתי באתר שנולד לי מלאך קסום ואהוב מאוד.
מיום היוולדו הוא נהנה לעשות פיפי בכיור (וביומיים האחרונים מאז הברית על הראי).
בהתחלה (מצחיק לכתוב כך על בן שמונה ימים...) גם היה עושה קקי בכיור, אך מאז שגילה את המנשא הוא שומר את כל הקקי למנשא. מה עושים עם הנטייה שלהם להשתחרר במנשא?
תודה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מזל טוב!
אולי לשנות קצת את התנוחה במנשא? יכול להיות שהוא קצת במין כריעה שם בפנים, ונוח לו לעשות כך?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אצלי יש המון פיפי בלילה!!!
היא לא מוכנה להתפשפש בכלל, מאוד כועסת אם אני מעיזה להציע אז היא פשוט בלי חיתולים או רב פעמי ואני מחליפה כל פעם שהיא מתעוררת...מבעס...
גם אני רוצה לילה בלי פיפי!!

[בשמת_א*]

אוקיי, איך גומלים ילד מלעשות במקום לא מתאים:
א. הוא פיצי, ואת רק ילדת. זה אומר שלא מתאים להסתובב עם תינוק במנשא. את אמורה לנוח ולא לעשות דברים.
ב. אז קודם כל תתחילי בהרבה מנוחה בבקשה (-: עם הרבה זהירות על רצפת האגן, ותשימי את המנשא בצד לכמה ימים, שבהם תראי כמה קקי בכיור.
ג. תחזירי את המנשא אחרי שהוא שוב ילמד לעשות בכיור ואת כבר התאוששת קצת, אבל רק בזמנים שאת רוצה להרדים אותו (אחרי שכבר ינק ועשה פיפיקקי וכדומה) או כשהוא ישן. עיסוקו העיקרי במנשא, כרגע, יהיה לישון שם.
ד. ברגע שהוא פוקח עין במנשא - את שולפת אותו משם החוצה, ומציעה לפשפש. זאת משתי סיבות: ראשית, כי הוא כמעט תמיד צריך. ואם הוא לא מסכים, זה משום שהוא רוצה קודם לינוק, לא משום שהוא לא צריך... ושנית, כדי לא לתת צ'אנס לעשות במנשא. הוא ילמד שבשביל פיפיקקי יוצאים מהמנשא.
בהצלחה!
ומזל טוב

[פפריקה_הונגרית*]

|| כאן שביתה ||
איך, איך, איך חוזרים לתקשורת?
הוא עושה בישיבה, ונהנה לטפוח עם הידיים והרגליים בשלולית. (גדולים אני תופסת תמיד. הוא נאנח מתוך התאפקות ומסתכל עליי במבט נבוך....)
בלילה, ולפעמים בהתעוררות אני מתעוררת לשלולית. שזה משהו חדש לגמרי (איזה שבוע או משהו....)
אני משתדלת לא לתת לו לשתות יותר מדי לפני השינה, אבל חם, אז אי אפשר להמנע לגמרי, משתדלת לקחת אותו לעשות לפני ההרדמה....
בכל מקרה, לרוב -לאחר ההתעוררות אני תופסת את הפיפי הראשון, אבל לפעמים אחרי זמן לא רב הוא מרטיב את המיטה, לא הצלחתי למצוא תבנית זמן כלשהיא.... (פשוט אמאשלו עצלנית ולא מסוגלת לקום מיד, ונשארת קצת להתפנק, אבל עם שלוליות זה קצת רטוב..... |-: )
(האם לעבור לדף שביתת פשפושים ?)
עד לא מזמן הכסא במקלחת עבד מצויין, ובזמן האחרון הוא ממש מוחה נמרצות ברגע שנכנסים למקלחת, אז אני לא מציעה, למעט אחרי ההתעוררות.
אבל הוא לא רוצה בסיר, לא רוצה בחוץ על איזה שיח/עציץ תורן, לא רוצה בשירותים (בהחזקה) או על הכיור (בעמידה).
יש עצות?
לא שאכפת לי לנגב שלוליות- פשוט אני לא חושבת שזו מהות העניין.....
(כשהוא עליי, וזה יכול להיות איזה שעתיים שלוש במנשא [בישולים וכאלה] הוא לא מרטיב בכלל. זה סימן טוב, לא? וגם כשסבא מחזיק אותו הוא נשאר יבש.....)
אה, איך מבהירים לו שהעגלה זה גם כן לא שירותים (כמו שהרצפה היא לא שירותים....) ?
תודה@}

[בשמת_א*]

אה, איך מבהירים לו שהעגלה זה גם כן לא שירותים (כמו שהרצפה היא לא שירותים....) ?
ניסית פשוט לומר לו?
זו אפשרות אחת.
שתיים, זה הגיל.
עלייך לא עושים - אבל במתקנים למיניהם אין להם בעיה. זה שלב, תתמידי ביצירתיות, ברגיעה, בלי לחץ וציפיות, בבטחון שזה שלב כזה וזה עובר, בסוף כולם לומדים לעשות רק בשירותים. באמת.
ושוב, חשוב גם להגיד. "תשמע, זה לא נעים. אנחנו עושים פיפי בבית שימוש, לא על הרצפה. ככה זה".
תרגישי בבטחון פנימי גמור שהסירובים הם לא אופציה. אתה לא יכול לא ולא ולא. אין! לא עושים אצלנו על הרצפה, לא אמא לא אבא לא סבתא לא סבא, לא!
יכול להיות שהוא צריך שתישארי איתו דרך הסירוב למקום לגיטימי, ושתעמדי על כך שהוא צריך ושאת מחכה עד שהוא יגמור לעשות.
לפתוח מים, לעמוד בסבלנות, כשהוא מתנגד (אבל את יודעת בבירור שהוא צריך ושההתנגדות היא לא משום שהוא באמת לא צריך) את אומרת שאת יודעת שהוא צריך, את לא מוכנה יותר לפיפי על הרצפה או בעגלה, זה לא מתאים בכלל, וכשהוא יגמור לעשות פיפי הוא יחזור לעגלה או לשחק או מה שלא יהיה.
שימי לב אם זה מתאים לך.
שימי לב, איך תדעי? אם למשל קשה לך מאוד מאוד לשים את הרגל על הרצפה ולהגיד: זהו! אני אמא ואני קובעת. לא מתאים לי פיפי על הרצפה, אתה כבר מספיק גדול להבין את זה, וגמרנו.
אם זה קשה לך - סימן שהילד הוא שיעור בשבילך לעבור את המשוכה הזאת, שבה את לא נרתעת מההתנגדות, אלא מציבה קיר שקט ורגוע של אמא: אני אמא. אני אומרת לך שאלה חוקי הבית. יש לי סבלנות ואני לא כועסת, אבל אני גם לא מקבלת את השטויות האלה. פיפי עושים בבית שימוש, וגמרנו. (בית שימוש = כל מה שאת מגדירה לצורך העניין כבית שימוש). יש לך בחירה: סיר, כיור, בית שימוש או עץ. אין אופציות אחרות, ויש פה מספיק בחירה.
מקווה שהבנת את הטון. שולחת לך איחולי הצלחה!
תזכרי שכל אחת מאיתנו מקבלת בדיוק את הקושי שמתאים בשבילה, שהיא צריכה להתמודד בו עם קטע שלה... (-:

[סירופ_מייפל*]

עוד לא בישרתי באתר שנולד לי מלאך קסום ואהוב מאוד.
מזלטוב מזלטוב מזלטוב @} @} @}
תזכרי גם תמיד להגיד את מילות הקסם כשאת מרימה אותו לתנוחת פשפוש...

[אימא_טרייה_פלוס*]

הקטנה שלנו בת שנה וחודש והיא מסתובבת לה בבית בלי חיתול- רק ששמתי לב שבשביל קקי היא מחכה עד שאשים לה חיתול...
פיפי היא עושה כשיש לה- ואני אומרת לה שהיא עשתה פיפי.
השאלה היא האם כדאי כבר לקנות סיר ולהסביר לה שפיפי וקקי עושים בסיר?

[אימא_טרייה_פלוס*]

וגם- מחפשת המלצה על רב פעמיים

[בשמת_א*]

אימא טרייה פלוס:
השאלה הראשונה היא לדף גמילה מחיתולים או
גמילה מחיתולים בגיל צעיר

השאלה השנייה היא לדפים כמו:
חיתולים רב פעמיים
חיתולים רב פעמיים ארכיון
חיתולים רב פעמיים ביקורת
חיתולים רב פעמיים יד שניה
טיפול בחיתולים רב פעמיים
מותגי חיתולים רב פעמיים

הדף הזה מספר על השיטה שבה מגדלים ילדים מלידה בלי חיתולים.
לא גמילה, אלא קשב לצרכים של התינוק.
זהו בעיקר דף תיאורטי, וגם בנושא הבלי חיתולים יש דפי שאלות.

[תזמורת_הים*]

_יכול להיות שהוא צריך שתישארי איתו דרך הסירוב למקום לגיטימי, ושתעמדי על כך שהוא צריך ושאת מחכה עד שהוא יגמור לעשות.
לפתוח מים, לעמוד בסבלנות, כשהוא מתנגד (אבל את יודעת בבירור שהוא צריך ושההתנגדות היא לא משום שהוא באמת לא צריך) את אומרת שאת יודעת שהוא צריך, את לא מוכנה יותר לפיפי על הרצפה או בעגלה, זה לא מתאים בכלל, וכשהוא יגמור לעשות פיפי הוא יחזור לעגלה או לשחק או מה שלא יהיה._
הממממ
בשמת? אני לא בטוחה שהבנתי.
לי זה נשמע כמו מתכון בטוח להחרפת שביתה (אם מה שמפריע לו זה המקום שאמא בחרה, או האופן שבו היא מחזיקה אותו, או עצם העובדה שהיא מחזיקה אותו, וכן הלאה).
וזה גם ממש לא מסתדר לי עם מה שכתבת על זה שאם ילד לא רוצה למשל לשבת על סיר או בבית שימוש לא מכריחים אותו, אפילו אם ברור שלא גמר לעשות.
אשמח אם תבהירי.

[בשמת_א*]

אשמח אם תבהירי
אוף, ככה זה כשמנסים לכתוב קצר.

יש שביתה שנוצרת כתוצאה מזה שהמקום מפריע לו, או צורת ההחזקה וכדומה.
הפתרונות פה הם שינויים יצירתיים במקום, בתנוחה, בסיפור שאת מספרת לו ("אתה יודע, העץ אוהב שעושים עליו פיפי, חם לו והוא אוהב שאתה משקה אותו. בוא נלך להשקות עץ" או "אתה יודע, כשאמא היתה קטנה היה לה סיר יפה רק שלה. זה היה סיר ורוד עם ציורים של חתולים").

אבל יש עוד סוג של שביתה, והוא קורה לאמהות שמתקשות להתמודד עם כל סירוב של הילד.
אצלן, הבעיה היא שהן מתייחסות לכל סמכות שלהן כאילו זה "להכריח", מפרשות את כל סוגי ההתנגדות של הילד אותו הדבר, כאילו הם ביטוי לגיטימי לצורך עמוק, ובעצם מרגישות סוג של פחד פנימי "להציב את הגבול שלהן".
אני לא מדברת על גבול לילד - אני מדברת על גבול של האמא.
אני לא מדברת על כעס - אני מדברת על ביטחון שקט, שאת האמא ואת מכוונת מה עושים.
אני מדברת על ללמד את הילד מה חוקי הבית ולעמוד על כך שיכבד אותם בהתאם לגילו.
כאשר יש לנו אמא עם החשש הזה - במקרים רבים הילד שלה "פתאום" (מבחינתה) יפגין התנהגויות של עקשנות בלתי מוסברת. התנגדויות לא הגיוניות, סירוב של חוסר שיתוף פעולה אצל ילד שכבר מזמן מסוגל לשתף פעולה.
מין משהו שמכה בתדהמה, ולא נראה מתאים.
במקרים רבים, מדובר בילד שמרגיש את החשש של אמא שלו ממנו, את הצורך שלה לרצות אותו כל הזמן, וזה גורם אצלו לחרדות ולהתנהגות לא ראויה.
איך אמא מגיבה? היא נחרדת, היא מרגישה כישלון, אמא רעה, איך הוא עושה את זה אחרי כל מה שהיא לימדה אותו? היא מרגישה נפגעת, היא גם כועסת אבל מנסה לא להראות, ומוותרת אף על פי שזה לא מוצא חן בעיניה. היא מגיעה לתחושה של אין אונים ואין ברירה.
והילד כבר מוטרף. הוא אינטליגנטי במיוחד ולמד כבר את הכוח של ה"לא" שלו, אבל זה מפחיד אותו. הוא מנסה שוב ושוב לבדוק אם יש שם מישהו מבוגר שישים אותו במקום, שייתן לו תחושה שיש גב חזק מאחוריו, אבל מקבל ההיפך: גב שמתקפל מולו.

ילד כזה לא צריך ששוב ושוב יתקפלו בפני הסירובים שלו, אלא שמישהו יתפוס את המושכות ויגיד לו בביטחון גמור:
אתה צריך פיפי, פיפי עושים בסיר, לא על הרצפה כמו קודם.
לא? אז בכיור.
לא בכיור? אז בסיר.
לא, אין אופציה שלישית. סיר או כיור, תבחר. אני לא אוריד אותך כי אתה צריך פיפי, ואני לא מסכימה שתעשה על הרצפה.

• את אומרת, ומסתכלת לו ישר בעיניים, כשבעיניים שלך ביטחון שקט שאת אמא שלו ואת יודעת.

לא בתוקפנות. בתקיפות עדינה.
בביטחון אוהב.
בידיעה פנימית ברורה שלך, מה מקובל עלייך ומה לא מקובל עלייך.
בידיעה ברורה שיש לך זכות מלאה לצפות מהילד לכבד את הבית שלך ואת הכללים שלך.

תשיגי הקלטה של הפרק האחרון בסופר נני, היתה שם הדגמה של הדרכה אישית בדיוק לתקיפות עדינה ונטולת כעס של אמא אוהבת.

עכשיו, איך את יודעת אם השביתה שיש אצלך דורשת שתציבי את הגבולות שלך (אצלנו לא עושים פיפי על הרצפה, רק בבית שימוש) או לא?
קודם כל כי ניסית את שאר הדברים וזה לא זה. זה לא עובד. את מרגישה שהבעיה אחרת.
את יודעת לפי התגובה שלך למה שתיארתי.
אם הכל נראה לך "להכריח". אם את מפחדת לגרום לו נזק בזה שתודיעי חד משמעית מה לא מתאים לך ותצפי ממנו לכבד את זה. אם את מרגישה את הפחד בגוף שלך כשעולה סירוב שלו. אלה רמזים.

מקווה שיותר מובן.

[אימא_טרייה_פלוס*]

טוב, טוב, אז אלך לדפים המתאימים.....
תודה על ההפניות.
אולי בילד הבא נתחיל אחרת, עכשיו כשאנחנו יודעים יותר טוב

[תזמורת_הים*]

אני מדברת על ללמד את הילד מה חוקי הבית ולעמוד על כך שיכבד אותם בהתאם לגילו.
בהחלט.
אלא שפה הועלתה שאלה לגבי ילד מאד צעיר (פפריקה? בן כמה הוא? פחות משנה, לא?). מה שהצעת נראה לי מתאים לילד קצת יותר גדול.

[פפריקה_הונגרית*]

כן, זה יותר מובן מצד אחד- מצד שני- אני מחזיקה אותו יחסית הרבה זמן, ומבהירה לו- שהוא צריך לעשות (למרות שהוא כבר לא מסמן לי, למעט היציאות, אז אני די מסתמכת על הזמן) ולא עושים על הרצפה כי הוא ילד גדול. ואז דקה או כמה דקות לאחר שאני מניחה אותו, הוא עושה.

_אה, איך מבהירים לו שהעגלה זה גם כן לא שירותים (כמו שהרצפה היא לא שירותים....) ?
ניסית פשוט לומר לו?_ כן.... אבל אני מניחה שזה מין סוג של בדיקת גבולות....

_לפתוח מים, לעמוד בסבלנות, כשהוא מתנגד (אבל את יודעת בבירור שהוא צריך ושההתנגדות היא לא משום שהוא באמת לא צריך) את אומרת שאת יודעת שהוא צריך, את לא מוכנה יותר לפיפי על הרצפה או בעגלה, זה לא מתאים בכלל, וכשהוא יגמור לעשות פיפי הוא יחזור לעגלה או לשחק או מה שלא יהיה.
שימי לב אם זה מתאים לך._
זה מה שקורה, פחות או יותר, ואכן כשהוא צריך הוא עושה בשלב כלשהוא, אבל יש גבול לכמה זמן המים צריכים לזרום, וכמה אני יכולה לחכות שיעשה, ויש פעמים שאני שמה לב שהוא "מתאמץ" לעשות, ואין לו אז הוא מיישר רגליים או מתעקש שאקח אותו, אבל יש פעמים שהוא מראש לא מוכן להכנס לשירותים, או שאחזיק אותו בתנוחה- האם זהו סימן שהוא לא צריך, ואני מתעלמת ממנו ויוצרת מעגל שביתה? וכמה זמן הגיוני לחכות שיפשפש- שתיים שלוש דקות, חמש שש דקות?
לדוגמא לפני כמה לילות, תפסתי את הפשפוש של אמצע הלילה (זה, החדש.....) ולקחתי אותו, הוא בכה ורטן, אני מניחה כי רצה להמשיך לישון, אבל בסוף עשה, וחזרנו לישון והוא הי'ה יותר רגוע, אמרתי לו- "יופי חמוד, עכשיו יהיה לך יותר נעים, וגם לא נישן במיטה רטובה..."
אני תמיד (כשתופסת פשפוש) מדגישה כמה יותר נעים להיות יבש, וכל הכבוד לו ושהוא ילד גדול.
מצד שני- (ואני לא יודעת אם הוא צריך או לא- אני מנחשת כי התקשורת נעלמה, או שהיא מוסווית בטלפתי'ה או משהו) כשאני לוקחת אותו והוא ממש מוחה וכועס..... האם להתמיד? או לוותר כי זה המיקום המסויים הזה? הצעתי גיגית על המיטה, כדי שלא נצטרך לקום, הצעתי סיר במקום המשחקים -שניהם הוא לא מוכן לנסות.
נראה לי שאעבור לקרוא קצת הצעות גם ב שביתת פשפושים .....
ובכל זאת מה שאת אומרת בשמת - מחזק, ונותן לי נקודות למחשבה.

בכל מקרה- מה טווח הפשפושים בגיל הזה?
כי נראה לי שמה שהוא עושה על הרצפה זה בד"כ מה שבורח, ולא "עד הסוף" כי מעט אח"כ הוא עושה שוב.
או שאולי כדאי "לתצפת" ולראות את מרווחי הזמנים, כדי להציע בתזמון שהוא מעשי, ולא סתמי שמציק לשנינו כי זה לא פראקטי.....
וגם, האם זה יכול להיות שהוא הי'ה מסמן לי, והתייאש ממני? כאילו- "את הרי ממילא לא מתייחסת/לא מבינה אז קחי אותי מתי שבא לך וזהו..... לא משנה לי כבר..."
יצא מלא שאלות מבולבלות, מקווה שזה לא מעורפל כמו שנראה לי....

[אני מודעת לזה שהשביתה הגיעה בעקבות משבר ענק במשפחה שהפשוש הי'ה עד לו, ואני גם יודעת שזה בטח בעקבות כמה ימים שפשוט לא הייתי מסוגלת להקפיד על לקחת אותו, כי זה נראה לי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי- לא מצליחה להבין אם צריך או לא>מעצבנת אותו ואת עצמי>מניחה על הרצפה>פשפוש>חוסר סימון, אני מניחה>פספוסים....... ]

[בשמת_א*]

מה שהצעת נראה לי מתאים לילד קצת יותר גדול.
ממש לא.
זאת סוגיה שעולה סביב גיל 8-9 חודשים עם ילדים שגדלו בלי חיתולים. אם הם גדלו גם בהנקה ובמנשא וישנים עם אמא, חבל"ז כמה שהם אינטליגנטיים (-;

אבל אני מניחה שזה מין סוג של בדיקת גבולות....
השתדלתי לא להשתמש במונח הזה, כי אני לא אוהבת אותו, אבל זה קרוב. במושג "בדיקת גבולות" יש כל מיני חלקים שאני מתנגדת להם, אבל נעזוב ויכוחים סמנטיים כרגע.

אבל יש פעמים שהוא מראש לא מוכן להכנס לשירותים, או שאחזיק אותו בתנוחה- האם זהו סימן שהוא לא צריך, ואני מתעלמת ממנו ויוצרת מעגל שביתה?
זה תלוי במינון.
אם זה קורה פה ושם, בימים שבהם רוב הזמן הוא משתף פעולה (וזה כולל ניסיון לעשות כשאת מציעה גם כשמתברר לשניכם שהוא באמת לא צריך) - אז זו לא שביתת פישפושים בכלל אלא הודעה שהוא עוד לא צריך או משהו כזה.
מה שכן, בהחלט יכול להיות שהוא לא צריך עכשיו, ואחרי חמש דקות כן צריך... אבל אז הוא מצפה ששוב תקחי אותו ולא מודיע לך...
כמו כן, אם תשימי טיימר תגלי כמה זמן זה באמת לקח: כי לפעמים נראה לנו ש"אחרי שתי דקות" הוא עשה, ובפועל אנחנו עשינו משהו ולא שמנו לב שברחה רבע שעה שלמה... (-:

וכמה זמן הגיוני לחכות שיפשפש- שתיים שלוש דקות, חמש שש דקות?
עד דקה, בדרך כלל, אלא אם כן את מכירה אותו ויודעת כמה זמן לוקח לפיפי שלו לצאת, בפעמים שהוא מבקש ממך ואז את הולכת לשירותים. התשובה תלויה גם בשאלה אם הוא בהמתנה נינוחה או מתעצבן לך.

האם להתמיד? או לוותר כי זה המיקום המסויים הזה? הצעתי גיגית על המיטה, כדי שלא נצטרך לקום, הצעתי סיר במקום המשחקים -שניהם הוא לא מוכן לנסות.
הכל תלוי בהקשר.
אם מדובר בלילה, אולי הוא באמת בשלב שבו הם ישנוניים יותר וקשה להם ומציק להם לקום.
זו החלטה שלך. לרוב אנחנו מתנודדות בין "טוב, אני רואה שאני מציקה לו, אז שיעשה על החיתולים שריפדתי וזהו" לבין "אבל הוא מתלונן וצריך, אין ברירה, ניקח אותו", ובסוף התהליך הולך ומתקדם לו מעצמו, והילד פשוט לומד (כן, גם מלישון על רטוב הוא לומד) את המיומנות של להתעורר בשביל פיפי ולחזור לישון, ו/או לא להצטרך פיפי בלילה...



אני מודעת לזה שהשביתה הגיעה בעקבות משבר ענק במשפחה שהפשוש הי'ה עד לו, ואני גם יודעת שזה בטח בעקבות כמה ימים שפשוט לא הייתי מסוגלת להקפיד על לקחת אותו, כי זה נראה לי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי- לא מצליחה להבין אם צריך או לא>מעצבנת אותו ואת עצמי>מניחה על הרצפה>פשפוש>חוסר סימון, אני מניחה>פספוסים
טוב שבסוף את נותנת את המידע הכי חשוב D-:
בדרך כלל שביתות מגיעות אחרי טריגר של לחץ ומתח ענק.
עכשיו הוא כבר לא בטוח. לא יודע למה לצפות, ובכלל, כל סוג של לחץ יתבטא קודם כל בתחום הצרכים. זה חוק.
ונתת פה סיבה ענקית למרד כלפייך: את לא לקחת כשהוא ביקש, אז עכשיו הוא איבד קצת אמון והתבלבלו לו הציפיות.
לאט לאט תבני מחדש את התקשורת.
הרבה קשב.
דיאלוג עדין עם כיוונונים כל הזמן.
וזה כולל הבהרת חוקי הבית, כאמור בתקיפות עדינה. ותוך קשב מתמיד לצרכים האמיתיים שלו. ובכבוד. לשניכם.

[פפריקה_הונגרית*]

אלא שפה הועלתה שאלה לגבי ילד מאד צעיר (פפריקה? בן כמה הוא? פחות משנה, לא?). מה שהצעת נראה לי מתאים לילד קצת יותר גדול.
בן שנה (עוד כמה ימים)

[פפריקה_הונגרית*]

טוב שבסוף את נותנת את המידע הכי חשוב , כן הא?.... \-: (-:

[אום_אל_קיצקיצ*]

_אבל אני מניחה שזה מין סוג של בדיקת גבולות....
השתדלתי לא להשתמש במונח הזה, כי אני לא אוהבת אותו, אבל זה קרוב. במושג "בדיקת גבולות" יש כל מיני חלקים שאני מתנגדת להם, אבל נעזוב ויכוחים סמנטיים כרגע._

בשמת, אם לא אכפת לך דוקא כן להתייחס לזה, אותי זה מעניין. את אומרת:
_אבל יש עוד סוג של שביתה, והוא קורה לאמהות שמתקשות להתמודד עם כל סירוב של הילד. אצלן, הבעיה היא שהן מתייחסות לכל סמכות שלהן כאילו זה "להכריח", מפרשות את כל סוגי ההתנגדות של הילד אותו הדבר, כאילו הם ביטוי לגיטימי לצורך עמוק, ובעצם מרגישות סוג של פחד פנימי "להציב את הגבול שלהן".
אני לא מדברת על גבול לילד - אני מדברת על גבול של האמא.
אני לא מדברת על כעס - אני מדברת על ביטחון שקט, שאת האמא ואת מכוונת מה עושים.
אני מדברת על ללמד את הילד מה חוקי הבית ולעמוד על כך שיכבד אותם בהתאם לגילו._

די בטוח שגם ילד בשביתה יודע מה חוקי הבית ומה המקום המועדף. אחד הדברים שהכי השפיעו עליי ב"עקרון הרצף" הוא היציאה מנקודת הנחה שהילד מעוניין לשתף פעולה ורק זקוק להכוונה. זה נראה לי פשוט נכון, ולכן לא מבינה את נושא "חיפוש הגבולות" ב"בלי חיתולים". הרי הגבולות ברורים והילד מעוניין לשתף פעולה. אני בטוחה שהילד של פפריקה יודע איפה המקום שמצפים ממנו לעשות. האין זה מספיק? אולי באמת ההתנגדות היא ביטוי לגיטימי לצורך עומק ?
<בתור אמא לילדה בת פחות משנה עוד לא יצא לי להתמודד אם מקומות של "הצבת גבולות" (חוץ מכשנושכים לי את הפטמה)>.

[אום_אל_קיצקיצ*]

פפריקה, פתאום קפץ לי משהו. בזמנו חלקת איתי משאלה כמוסה שהילד יהיה גמול בגיל שנה. והנה הגיע היום הגדול- מזל טוב! אולי באמת צצה כאן ציפיה מאוד גדולה והיא מקור השביתה?

[טליה_טקאוקה*]

שהילד יהיה גמול בגיל שנה. ו
סליחה על ההתפרצות...תסבירו לי בבקשה איך תינוק שגדל בלי חיתולים יכול להיות "גמול"?? (התינוקת שלי כמעט בת 8 חודשים) לא מבינה איך המושג "גמילה "שייך בכלל לבלי חיתולים?? שואלת ברצינות...מנסה להבין! תודה@}

[תזמורת_הים*]

איך המושג "גמילה "שייך בכלל לבלי חיתולים
אני חושבת שהכוונה היא למצב שבו הילד אחראי על ההפרשות שלו ולא את. לא צריך לזהות סימנים ואיתותים אלא הילד מרגיש שהוא צריך והולך לבד לעשות איפה שצריך.


פפריקה, מזל טוב!
אני חושבת כמו קיצקיצ, שהילד יודע היטב מה החוקים (מקסימום קצת מבולבל), אבל יש קצר בתקשורת, ואם הוא עושה במודע איפה שלא צריך, כדאי להרפות, לנגב את השלולית, לומר לו שלא עושים על הרצפה, ולחכות בסבלנות שהוא ירצה לשתף פעולה- והוא ירצה. ברגע שהוא יראה שאמא סומכת עליו שיעשה מרצונו במקום הנכון. אצלי זה עבד (וכידוע אני התגברתי על אחת השביתות המוחלטות והארוכות בהסטוריה אני חושבת שעל זה אומרים- חכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם ).
ממליצה מאד להציע מקום שבו הוא יכול לעשות בלי שמחזיקים אותו, רצוי גם בלי שלוקחים אותו (למשל בעמידה בתוך המקלחון או האמבט). הוא רוצה עצמאות.

[טליה_טקאוקה*]

תזמורת, תודה.. באיזה גיל בערך זה קורה?? מעניין לשמוע מאמהות שכבר היו שם !

[פפריקה_הונגרית*]

די בטוח שגם ילד בשביתה יודע מה חוקי הבית ומה המקום המועדף. אחד הדברים שהכי השפיעו עליי ב"עקרון הרצף" הוא היציאה מנקודת הנחה שהילד מעוניין לשתף פעולה ורק זקוק להכוונה. זה נראה לי פשוט נכון, ולכן לא מבינה את נושא "חיפוש הגבולות" ב"בלי חיתולים". הרי הגבולות ברורים והילד מעוניין לשתף פעולה. אני בטוחה שהילד של פפריקה יודע איפה המקום שמצפים ממנו לעשות. האין זה מספיק? אולי באמת ההתנגדות היא ביטוי לגיטימי לצורך עומק ?
מצד אחד, זה נכון- אך מצד שני- הנה היום, כשבכל פעם שאני מציעה, אני מדגישה בעדינות שאנחנו עושים בשירותים, והרצפה/מיטה/עגלה זה לא שירותים, עד עכשיו (5 או 6 פעמים) הוא הי'ה יבש. רק עכשיו נתתי לו לשתות (לא בפעם הראשונה היום, שלא יבינו אותי לא נכון), והוא הסתכל על הרצפה ועשה. אני מניחה שהפסקתי אותו באמצע, כי לקחתי אותו לשירותים, והוא מחה (כי הפרעתי? כי הוא סיים?), ולא המשיך.
אבל אני חושבת שיש גם עניין פנימי- להגדיר לעצמי שזה מה שאני רוצה להעביר לילד- שגם אם יש פספוסים, זה לא מקובל, ולגיטימי במיוחד ילד בן שנה (כמעט, תודה למאחלות!) שכבר מבין כשאני מציעה לו עוגי'ה, שיבוא ויאכל.... ובשמת עצמה הדגישה-
אם הם גדלו גם בהנקה ובמנשא וישנים עם אמא, חבל"ז כמה שהם אינטליגנטיים אז בכלל...... ז"א שהוא מבין. ויכול להיות שניצל את המצב כדי לבדוק באמת, כמה אני "מתעקשת" או יותר נכון מצפה ממנו באמת לעשות רק בשירותים, כמה אני מוותרת, ומצד שני לא כל יום יש לי הסבלנות, ואחוזי ההצלחה (שכשהם נמוכים הם קצת מתסכלים) להתמיד כל פעם לקחת אותו, ואולי הוא באמת בכלל לא מסמן- סומך עליי שאנחש? יעשה איפה שבא לו? לוידעת....


ממליצה מאד להציע מקום שבו הוא יכול לעשות בלי שמחזיקים אותו, רצוי גם בלי שלוקחים אותו (למשל בעמידה בתוך המקלחון או האמבט). הוא רוצה עצמאות. הוא עדיין לא הולך- לא רק זוחל. חשבתי אפילו מצדי שיעשה באיזה סיר, בחדר השינה, ואח"כ ארגיל אותו לגמרי לשירותים- אבל הוא לא מוכן הלשבת עליו....
עד עכשיו הי'ה עושה על כסא במקלחת, שאני לא צריכה להחזיק אותו, וגם הי'ה אוהב את זה. זה אנטי מהזמן האחרון (איזה שבועיים). אולי זה חוסר הבנה שלי, אבל אני לא רואה אותו זוחל למקלחת ונעמד בעזרת הקיר ועושה, כשהוא צריך.... אולי זו טעות שלי, ועליי להציע לו את זה?

[תזמורת_הים*]

להציע לא מזיק.
אני לא מתחברת לקטע של בדיקת הגבולות. אני חושבת שהחוקים שנראים לנו מאד ברורים, נראים להם שרירותיים ולא תמיד מובנים. לכן הם לא תמיד מוכנים לשתף אתם פעולה. אני יודעת שאני לפחות מאד מתקשה למלא חוקים שנראים לי לא הגיוניים.
זה שאפשר לעשות פיפי במקומות א ב ו-ג ולא במקומות ד ה ו-ו הוא בסופו של דבר שרירותי ולא תמיד הגיוני- לפי ההגיון שלהם. לכן לוקח זמן עד שהם מפנימים את ההגיון מאחורי החוק ומסכימים לפעול לפיו. בדרך יש גם קטע של דרישת עצמאות של תינוק שמוצא את עצמו בעולם שבו הרבה דברים אסורים- שוב, באופן שרירותי מבחינתו. בקיצור- אני חושבת שלא צריך להתרגש מפיפי על הרצפה ולא להכנס לסרטים של "איפה טעיתי".

פפריקה, את עוברת עכשיו שביתת פשפושים קלאסית, זה לא קל (מי כמוני יודעת) אבל זה עובר. כל עוד לא תחזרי לחיתולים, ותמשיכי להראות לו שאת לפחות מנסה לתקשר איתו, גם אם לא הולך לך, היא תעבור (וגם אם תחזרי לחיתולים היא תעבור, אבל זה ייקח עוד יותר זמן ויהיה עוד יותר קשה...).

[אמא_חדשה*]

וואו כמה זמן עבר!

פתאום, בלי ששמתי לב, היא כבר לא צורחת ובוכה כל כך כשיש לה פיפי.
פתאום כשאני אומרת לה פששששש בשקט היא משחררת. בלי שום מחאה. גם אם יש לה רק קצת.
פתאום אני כבר יודעת מתי הבכי אומר "אני לא רוצה" או "אין לי עכשיו" ואנחנו לא מפשפשים ועושים משהו אחר
פתאום היא ממלמלת את הדיבורים החמודים שלה תוך כדי פישפוש, ומחייכת אלינו ועושה פרצופים D-:
פתאום אני מקבלת יותר בטחון לצאת בלי חיתול לטיולים היומיים. ולפשפש בגינות ובמדשאות.

ובלי ששמנו לב, נכנסנו לשיגרה...שיגרה של בלי חיתולים.
ואתמול אפילו קנינו תחתונים! של קטנטנים! (אמנם של בנים, כי תחתוני הבנות הם בעובי של ניר משי שחוק...)
והמראה של הטוסיק הקטן מכוסה בתחתונים, שווה אלף מילים!

וזו הזדמנות לומר תודה לבשמת ולכולן @}
ולאתר המקסים הזה שיש בו אוצר בלתי נדלה של חוכמה@}

[תזמורת_הים*]

אפרופו תודה לבשמת, רוצה לספר:
פגשתי לפני כחודש אמא טרייה. ראיתי שהיא מחתלת בטטרה, בלי כיסוי, ומחליפה אחרי כל פיפי. כמובן שלא התאפקתי ואמרתי לה שבעד אותו הכסף היא כבר יכולה לקחת אותו לפשפוש כל פעם. הסברתי לה בגדול על הקונספט, הפניתי אותה לאתרים המתאימים, ספרתי על בשמת שעושה חוגי בית, וזהו.
לפני כמה ימים שוב נפגשנו. הילדון שלה עושה כמעט הכל בכיור . הולך לה מצוין (טוב, היא עוד רחוקה מגיל השביתות ) וכמובן אין קץ לסיפוק (שלה, שלו וכמובן גם שלי, בשבילה).
והכל בזכות בשמת, שגלתה לכולנו את הסוד...

[סירופ_מייפל*]

תזכרי גם תמיד להגיד את מילות הקסם כשאת מרימה אותו לתנוחת פשפוש...
סליחה על העירפול. רק התכוונתי להגיד "פיפי פשששששש פשששששששש וקקי..."
אני רואה עם שלווה שזה ממש משנה. היא לא עושה פיםי כשאני מכניסה אותה למנשא למשל. או מכופפת ברכיים לבטן בזמן שכיבה.

[דניאלה*]

עדכון ובקשה לעצה:
הילדה בת שנה-ועוד-מעט-חודשיים.
היא כמעט יבשה ביום, למרות שהיוזמה היא לרוב שלי.
אומרת לפעמים "קקה" כשהיא צריכה פיפי או קקי, לפעמים אומרת סתם ככה
(ניסויים בפונטיקה וכו') ולפעמים לא אומרת, או מסמנת בלי מילים.
אין יותר חיתול בכלל: בית, חוץ, לילה או יום.
אנחנו מאד מאושרים אבל יש לי בעיה עם תגובות הסביבה.
כלומר, לא שהתגובות עוינות, להפך.
ואסביר:
בגיל הזה, כשהתקשורת כבר כל כך ברורה ואפילו מילולית,
אנשים נורא מתלהבים מזה שהיא בלי חיתול.
כל ההתלהבות מעלה שאלות שאני אפילו לא יודעת להתמודד אתן כמו "וואו, איך לימדת אותה?"
(לך תסביר לאנשים שאין מה ללמד, יש לפתח תקשורת, הילד נולד מודע וכו' וכו')
אני מאד נבוכה מהתגובות והתשובות, שאני מנסה לענות בכנות, גורמות לאנשים לחשוב שיש פה איזה שיטת קסמים או משהו.
אני עונה שמגיל צעיר היא בלי חיתול, ניסינו לזהות את הזמנים והסימנים, עם הזמן התפתחה תקשורת
והיום היא כבר יודעת לחכות, לא לעשות במכנסים וכו'.
אבל... אני בכל זאת מרגישה שאנשים רוצים "לנסות בילד הבא",
בלי להבין שיש פה גם עבודה קשה של ההורים (מנקות מבט של תשומת לב, להיות צמודים לילד וכו')
ומצד שני חשוב מאד לא להיות בלחץ ולא לשדר לחץ וציפיות. נורא קשה להסביר את כל זה על רגל אחת...
גם לא תמיד אני מרגישה שיש פרטנר אמיתי בצד השני.
בקיצור, מה שמפריע לי זה שאנשים רואים את התוצאה, ולא את המטרה האמיתית והדרך כולה
(במקרה שלי - שהיא תהיה בלי חיתולים. להקשיב לה. זה שהיא יבשה זה בונוס מבחינתי).
אני מרגישה שמצד אחד זה טוב שאני יכולה לחשוף הורים לזה, שאולי הילדים שלהם לא יהיו בחיתול עד גיל 3 וכו'
ומצד שני, נו, אני מסתובבת סביב עצמי: לא נעים לי עם זה.
משהו בדיון על זה עם אדם שלא מבין את עיקר הדברים מפריע לי, צורם לי.

מישהו מבין על מה אני מדברת???

[פפריקה_הונגרית*]

אני חושבת שלא צריך להתרגש מפיפי על הרצפה ולא להכנס לסרטים של "איפה טעיתי".
תזמורת, תודה על העידוד.... אני לא מתרגשת, כמו שכתבתי שממש לא מזיז לי לנגב שלוליות (בשביל מה יש לי 40 טטרה?!).... ואני גם לא בסרטים....
פשוט, אני לא רוצה שהוא יקבל את המסרים הלא נכונים, ולא רוצה שיהיה מצב שאני בעצם זו שמפספסת כאן איזה משהו...... רוצה שלא יווצר מצב בו הוא מתרגל (מתוך המצב) לעשות רק על הרצפה/במכנסיים.....
ובעצם רוצה לדעת איך יוצאים מזה בפשטות בלי יותר מדי סיבוך....
ודניאלה אמרה כאן (בדיון אחר משלה-) משפט שחשוב בעיניי
שהיא תהיה בלי חיתולים. להקשיב לה. זה שהיא יבשה זה בונוס מבחינתי
אבל ה"להקשיב" מתפספס כאן, ואני לא רוצה שזה יעלם....

[תזמורת_הים*]

_אני בכל זאת מרגישה שאנשים רוצים "לנסות בילד הבא",
בלי להבין שיש פה גם עבודה קשה של ההורים_
וואלה?
גם אני נתקלת באותן תגובות מתפעלות. אבל אני כן רואה שאנשים ישר קולטים שיש פה עבודה קשה של ההורים (ומיד מסבירים לי שבגלל זה הם לא מתכוונים להוריד חיתול לפעוט המחותל שלהם שיותר גדול משלי או באותו גיל). בגלל שאצלי זה לא הלך חלק וכן היה תהליך ל מעבר מבלי חיתולים לגמילה דרך שביתת פשפושים ממושכת, אני תמיד מספרת שניגבתי המון שלוליות עד שיצרנו את התקשורת שיש היום. אני גם אומרת את זה- כשמתפעלים מהילד הכביכול סופר-מוצלח שלי (טוב, הוא באמת סופר מוצלח, בשיא האובייקטיביות, עם או בלי חיתולים ) אני תמיד אומרת, שזה לא תלוי בילד, אלא באמא, ובנכונות שלה להתמודד עם שלב הפספוסים.
פשוט תספרי- ספרי על הקימות בלילה, על הפספוסים, על העבודה הקשה שעשית. אפשר להגיד את זה גם על רגל אחת: "כן, הייתי קמה לפשפש אותה בלילה כל שעתיים עד גיל חצי שנה... אבל היה שווה כדי לשיון היום בלי חיתול, אתה לא חושב?"

פפריקה, אני מה-זה מבינה אותך.
אני מבטיחה לך שהוא יקבל את המסרים הנכונים.
זוכרת מה שבשמת אומרת? שהם קוראים את המחשבות שלנו? אז פשוט תקפידי לחשוב: "אתה יודע איפה עושים פיפי. אתה יודע שלא עושים על הרצפה. אתה רוצה לשתף פעולה".
הזהרי מעודף פשפושי סרק.
אם פספסת- תתנצלי.
וזהו.
הוא לא יתרגל לעשות רק על הרצפה. ואני אומרת לך את זה בודאות של מי שהיתה במצב שלך- והרבה יותר גרוע. הוא יתרגל לעשות בשירותים. את תראי. תסמכי עליו. ובינתיים תבואי לבכות לנו בבאופן. זה מאד עוזר
<מזמינה אותך בפעם החמישים לקרוא את עלילותינו במעבר מבלי וגו'. אם אנחנו צלחנו את השביתה המוחלטת והממושכת שלנו, אפשר לצלוח כל שביתת פשפושים שהיא.

[דניאלה*]

אבל אני כן רואה שאנשים ישר קולטים שיש פה עבודה קשה של ההורים (ומיד מסבירים לי שבגלל זה הם לא מתכוונים להוריד חיתול לפעוט המחותל שלהם שיותר גדול משלי או באותו גיל).
כן, זה חלק מהעניין - אנשים לא רוצים להתחיל עם ילד גדול (למה???)
אבל כן מוכנים, תיאורטית, לנסות עם תינוק קטן, כאילו זה איזה נס ואם לא עשית את זה מהתחלה זה לא שווה כלום.
אני משתדלת להגיד שדווקא אפשר בכל גיל להוריד חיתול ולעבור תהליך,
תלוי בסיבולת-ניגוב-השלוליות של ההורים ואפילו לספר על הסטטיסטיקה המדהימה
של שנות ה-70, כשהיתה נורמה לגמות בגיל שנראה היום "צעיר".
ספרי על הקימות בלילה, על הפספוסים, על העבודה הקשה שעשית
כן, מספרת, ובכל זאת...
במקום לשמוח שכבר לא חושבים שאני "המשוגעת הזאת עם הילדה בלי החיתולים"
אני חוששת שאנשים לא יבינו את לב העניין וירצו רק תוצאות, ומהר.
טוב זהו, חלקתי את הרהורי ליבי המוזרים.
אשמח לתגובות (מה אתן אומרות לאנשים?...)
ותודה

[תזמורת_הים*]

כן, זה חלק מהעניין - אנשים לא רוצים להתחיל עם ילד גדול (למה???)
כי
אנשים ישר קולטים שיש פה עבודה קשה של ההורים


האמת, אני לא נתקלתי באף אחד שהגיע למסקנה שקל להתחיל בלי חיתולים מגיל אפס. ההפך הוא הנכון...
מצד שני, חייבת לומר שבאמת הרבה הרבה יותר קל לגדל תינוק קטן בלי חיתולים מאשר תינוק בגיל הליכה ומעלה. עד שמגיעים לגיל השביתות זה מה זה סבבה... ורק כשמגיעים לגיל השביתות מבינים את זה

[פידג'ט*]

שלום לכולם וכולן
אני כותבת גם פה כי כתבתי בשביתת פשפושים ולא ענו לי
הפצפוץ בן 5 חודשים - כבר חודש בערך בבדיקת גבולות בנושא הפיפי - מסרב להתפשפש על אף שצריך מאוד, ושנייה אח"כ עושה על השמיכה שעל הרצפה.
לעיתים אם הוא נחה עליו הרוח הוא כן עושה בכיור...

החלטנו להוריד את החיתולים לגמרי-לגמרי - עד עכשיו ביציאות ארוכות מחוץ לבית (שעתיים ויותר) עוד היה עם חיתול. ראינו שיפור משמעותי - יבש כל הלילה, מרווחים יותר גדולים ומעט יותר ניסיון לתקשר איתנו.

כמובן שאנחנו רוצים להמשיך כך, אבל....

אנחנו מוזמנים די הרבה למשחקיות, ג'ימבורי וכדומה, או לחילופין לבתים של המשפחה הקרובה שלי, שאיך לומר, לא ממש מתלהבים מזה שאין עליו חיתול...
הם ממש בפניקה שהוא יעשה עליהם פיפי והם מלחיצים גם אותי. הפצפוץ לא עשה מעולם פיפי או קקי על אף אחד חוץ מעלינו אבל זה לא מרשים אותם.

אני לא יודעת איך לקחת אותו לשם בלי חיתול! ואני לא רוצה להינמק בבית בלי חברת מבוגרים, אני רוצה שיהיה קצת עם תינוקות ואנשים אחרים ושיראה מקומות אחרים חוץ מהבית שלנו.
אם יש למישהי תובנות, עצות, דעות, ביקורות וכו' - אני כאן מחכה לקרוא אותם...

[אתי_של_ירדן_ויהל*]

היום שוב הצלחנו לשבור שביתת פשפושים ארוכה
מקווה שנצליח להחזיק ככה כמה שיותר עד השביתה הבאה (כבר התרגלתי לשביתות...)
מה שעזר זה היה לשנות לוקיישן...

שאלה - אני מחתילה בלילה - האם כדאי לנסות להוריד בלילה?
אם כן אז איך לנהל את הפיפי בלילה? סיר ליד המיטה?
הוא בן 9 חודשים...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אתי, ראי בלי חיתולים גם בלילה

אני חוששת שאנשים לא יבינו את לב העניין וירצו רק תוצאות, ומהר.
לצערי זה לא ככה... ראיתי הרבה הורים לילדים גדולים יותר מהילד שלי, שנוח להם להתפעל מילדים של אחרים (בעיקר בקיץ שעבר, אז היה ממש בולט שהוא "קטן וכבר גמול"), אבל בזה זה נגמר. הרוב לא ממש תופסים את זה כרלוונטי לחיים שלהם.

אשמח לתגובות (מה אתן אומרות לאנשים?...)
אני לא התחלתי לספר ולהסביר "תשמעו, תינוקות נולדים כך וכך והחיתולים גורמים לכך וכך", זה מידע קשה מדי לעיכול בשיחה קצרה, בייחוד שהאמונות מושרשות כל כך. אני פשוט אמרתי, "מגיל מאוד צעיר הייתי מחזיקה אותו מעל סיר או שירותים והוא היה עושה". פשוט את הפרקטיקה בלי התיאוריה. אם היו עולות שאלות תיאורטיות, הייתי עונה נקודתית (למשל איך ידעתי שהוא צריך - ראיתי שהוא עושה כל בוקר מייד עם הקימה וכולי).

[דניאלה*]

הי פידג'ט, עניתי לך בדף שביתת פשפושים.

קרוטונית, תודה
זה מידע קשה מדי לעיכול בשיחה קצרה, בייחוד שהאמונות מושרשות כל כך
זו בדיוק התחושה שלי ולכן אני מרגישה שאת צודקת בעניין ה פרקטיקה בלי התיאוריה
ננסה ונראה איך הולך.
אני חוששת שאולי יש פה איזה משהו קצת יותר עמוק (אצלי בשכל...)
של פחד מהחדרת החריגות לחייה של ילדתי-הרכה-שעוד-אין-לה-מילה-בעניין.
נו שוין, נתמודד

[אמא_חדשה*]

הי פידג'ט

כשמוזמנים לאחרים שממש חרדים מהעניין, עדיף לשים חיתול. שלום המשפחה גם הוא חשוב. אפשר לשמור על קשב ולפשפש כשצריך גם כשהוא עם חיתול. ואם זה חשוב לך, אפשר גם חיתול בד וכך את תדעי והוא ידע מייד כשהוא עושה. לדעתי כשאנשים נחשפים לזה אז לאט לאט החרדה יורדת. אצל אמא שלי הקטנה תמיד בלי חיתול ואמא שלי כבר פחות מתרגשת מבעבר. כשאת משתפת אותם, אפילו לא בצורה יזומה, אבל נגיד את אצל המשפחה והוא עם חיתול ואת לוקחת אותו לפשפש בשירותים או בחצר, אנשים מתוך סקרנות ישאלו אותך : "נו, עשה?" ואת תעני בפשטות מה היה והם יראו עם הזמן שיש תיאום ביניכם ושיש דברים בגו, אז הלחץ ירד. וככה תקראי את האנשים ותראי איפה ואצל מי יש מצב להוריד חיתול ולהחזיק אותו עליך, איפה יש מצב להוריד חיתול ולתת לו יותר חופש (+לעדכן במצב הפיפי-קקי, נגיד "עכשיו הוא עשה פיפי בכיור, אז סיכוי נמוך שיעשה עליך") ואיפה אין מצב בכלל ועדיף לשים חיתול ולשמור על קשב.

חוצמיזה שעכשיו קיץ וכשנמצאים עם ילדים מעדיפים הרבה פעמים לשהות בחוץ. ואז הכל יותר פשוט ואף אחד לא יתרגש מקצת פיפי או קקי בגינה

[אום_אל_קיצקיצ*]

פידג'ט
_המשפחה הקרובה שלי, שאיך לומר, לא ממש מתלהבים מזה שאין עליו חיתול...
הם ממש בפניקה שהוא יעשה עליהם פיפי והם מלחיצים גם אותי._
יופי, פחות מעבר של התינוק מיד ליד. אני שנאתי את זה שכולם רוצים סיבוב על התינוק כשבתי היתה בגיל של הבן שלך. כיום היא כבר מביעה מפורשות על מי נעים לה להיות ועל מי לא. מי שבאמת רוצה להחזיק את התינוק יאלץ לעבור את מבחן האהבה, האם הוא מוכן להחזיק את התינוק במחיר הפיפי (-; וכמו שאת אומרת זה רק בתיאוריה כי ממילא הוא לא יעשה על זרים.
גם אני מוצאת שבקיץ יותר קל להיפגש עם אחרים גם עם שביתה ובלי חיתול - הולכים האיזו מדשאה (וברוח זו ניפגש מחר, ז"א היום).
יצא לי מרגיעון: כאשר נפסיק לחפש את החופש מעתה ועד עולם נוכל לבחור בחירות כאן ועכשו.

[פידג'ט*]

תודה לכולן. ועכשיו למבחן המציאות...

דניאלה, חשבתי על זה מאז שכתבת ונזכרתי בחברה אחת שלי שחושבת שהילד הוא ילד פלא, ואני כל הזמן מזכירה לה שכל התינוקות נולדים כך ושזו הנורמה בכל חלקי העולם חוץ מהמערב. לא יודעת אם זה עוזר. אני גם לא חושבת שהיא תנסה את זה עם הילדים שלה.

לי בהחלט קשה לדבר על זה עם אנשים שרק פגשו אותנו עכשיו, ואין לי כוח להסביר את כל העניין (אם אני חשה שהם רק בשוק ולא ממש מתעניינים), שכאן קופץ אהובי לעניין - הוא מאוד אוהב להסביר לאנשים מה אנחנו עושים, ואצלו איכשהוא זה נשמע אטרקטיבי... מה אפשר לעשות, איש מכירות...

[אמא_חדשה*]

לא חייבים להסביר יותר מדי

אני חושבת שכשנותנים לאנשים את האיך ולא את המה, כלומר מספרים על הפרקטיקה ולא על התאוריה אז הם נתקלים במציאות וזה בעצם שובר את האקסיומות שהם גדלו עליהם (תינוק=אישליטה על סוגרים=חיתול) הרבה יותר בפשטות וקלות מכל תאוריה שתסבירי להם

[פפריקה_הונגרית*]

מזמינה אותך בפעם החמישים לקרוא את עלילותינו במעבר מבלי? וגו'. אם אנחנו צלחנו את השביתה המוחלטת והממושכת שלנו, אפשר לצלוח כל שביתת פשפושים שהיא.
בדיוק רציתי לשאול איפה קוראים על השביתה הכי ממושכת בעולם, וגילית לי לפני שהספקתי, אז כשהוא יהיה מוכן לישון , ולא עליי (עברו עלינו יום וחצי עם חום גבוה ועלידיים נוןסטופ.... אז אני מקווה שיישן היום בלעדי. קצת.... והחום ממש לא השפיע על הפשפושים לרעה. להיפך, כל פעם שהצעתי הוא עשה בשירותים מסכן, בטח לא הי'ה לו כוח אליי, אז אמר "נו, עוד פעם הנודניקית. טוב, יאללה...." ) אז אבוא לקרוא. מבטיחה (בלי נדר).

_במקום לשמוח שכבר לא חושבים שאני "המשוגעת הזאת עם הילדה בלי החיתולים"
אני חוששת שאנשים לא יבינו את לב העניין וירצו רק תוצאות, ומהר._
דניאלה- כשאנשים- אמהות, יותר נכון- שואלות איך וכו', אני מסבירה את הטכניקה, ושולחת לכאן, לאתר. כאן הם כבר יקבלו גם עוד הסברים, וגם את רוח העניין (רגיעה, בלי להילחץ, בלי להלחיץ, וכו'...)
כשאמהות אומרות שאני מסתובבת יותר מדי סביב הפשוש, ושמה יותר מדי דגש על הטיפול שלו אני שותקת.
הרי ממילא זה אמהות ש לא שמות יותר מדי דגש על הטיפול בילדים שלהן, ואיך להסביר להן שתינוק בגיל כזה צריך את אמא, ואמא זה לא מותרות אלא צורך בסיסי.....
ועצוב לי, אבל אני קצת הולכת ומתנתקת מאמהות שיורדות עליי- שאני עדיין מניקה, שאני עדין מרדימה את הילד (במקום לתת לו לבכות, עד שיתרגל. ברררררר שונאת את המילה "להתרגל"!!!) , שאני עדיין עם מנשא מדי פעם (כשהגב מרשה.), שאני רודפת אחרי הפשפושים שלו, במקום לתת לו לעשות איפה שהוא רוצה, ולשים חיתול וזהו.
על אבא שלי (ע"ע סבא) ועל אבא שלו הוא לא עושה, וזו ה"דאגה" שלי- כי עליי אני יודעת שהוא ליעשה, ואני לא רוצה ליצור אנטי, וגם אבא שלו מגיב קצת בחדות ללכלוך של אוכל (גם מעצמו) או שתי'ה, אז פשפוש..... אז אני רגועה מהפן הזה.
אם יש חברה שלא אוהבת שהוא אצלה בלי חיתול, אני שמה חיתול, וזהו. (האמת שאני כבר לא כ"כ הולכת לחברות האלה- כי זה בא עם כל החבילה הנ"ל, וזה אומר קצת ויכוחים, קצת ירידות עליי, קצת צפרדעים....) יש לי חברה שאין לה שום בעי'ה (כי מה כבר הבעיה באמת לנגב שלולית, ואפילו הצעתי לנגב אחרי עם רטוב, והיא אמרה שזה ממש לא מזיז לה, ובכל מקרה היא או בעלה עושים ספונג'ה כל יום.... ), וזה נורא כיף אצלה, גם כי הפשושי והילדים שלה נורא אוהבים ביחד, אז גם יש קצת שקט כיפי....
>פפרי השתמשה היום בהמוןהמון סוגריים. סליחה.<
@}

[פלוני_אלמונית*]

למישהי יש הצעה מה עושים כשהולכים איתה לבנק. מקום ציבורי מסוג זה??
שלנו בת 3 חודשים ורק התחלנו לפני שבועיים בערך

[אמא_של_בוטן*]

לא קשור בכלל לשאלות שכאן, אבל איזה קטע-
אתמול הלכתי לבקר את סבא וסבתא שלי, הם מאד מבוגרים ויש להם פיליפינית שגרה איתם.כשעמדתי לפשפש את בוטן, היא בדיוק עברה במסדרון, קלטה מה אני עושה ונשפכה מצחוק!! ומה שהצחיק אותה היה ה"פששש פשששש" שעשיתי, כי אצלם עושים משהו כמו "צ'ו צ'ו"...
בקיצור היא מאד התפעלה מזה שיש מישהו פה שעושה כמו סבתא שלה..
(מזל שסבתא שלי לא כ"כ שומעת, ולא הבינה מה אני עושה, אחרת היא בטח היתה מתעלפת....)
(-:

[שלולית*]

מה עושים כשהולכים איתה לבנק. מקום ציבורי מסוג זה??
אצלנו כל הפשפושים כולל בבית נעשים לתוך קערונת פצפונת שאני שמה בין הרגליים (שלי). אז גם ביציאה למקום ציבורי סגור אני לוקחת את הקערה בתיק, ובזמן אמת אם מתאפשר לי מתיישבת על חלקת רצפה מרוחקת ומפשפשת לא כיף, אבל...
לפעמים כשאני במקום גדול כמו קניון אז מתישבת עם הקערה בחדר ההנקה או בשרותים הציבוריים אם הם נקיים.
אבל אין כמו לשבת בחוץ על חול או על דשא. לפעמים אפשר למצוא פיסות דשא קטנות ברחוב של הבנק עצמו, אולי יתאים לך?

[פלוני_אלמונית*]

זה נראה לי נורא מסובך. מה קורה אם היא מפספסת את הקערה על רצפת הבנק?? (אם הבנק נמצא בדיזינגוף סנטר, אין ממש דשא בסביבה...)
ועוד שאלה: אם מחליטים שה"בלי חיתולים" הוא רק לבית ולא לבחוץ, האם זה מבלבל אותם ומפריע לתהליך? כאמור אנחנו רק בתחילת התהליך, הפספוסים עוד רבים רבים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה קורה אם היא מפספסת את הקערה על רצפת הבנק?? (אם הבנק נמצא בדיזינגוף סנטר, אין ממש דשא בסביבה...)
קודם דואגים לפשפש אותה בחוץ, או בשירותים הציבוריים בסנטר, ואח"כ נכנסים לבנק.

כלומר, לא להיכנס לבנק במצב של "היא לא עשתה כבר חצי שעה, כל רגע היא אמורה לעשות, רק שלא ייצא באמצע השיחה עם הפקיד..."
לחלופין, אם אתם נכנסים לבנק לבירור משכנתא אולי בכל זאת לעטוף אותה בטטרה. יירטב - תסירי. נראה לי שאפילו לא ישימו לב.

[פלוני_אלמונית*]

ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?

[אמא_חדשה*]

ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?

היה דיון בנושא כבר כמה פעמים והמסקנה היא שעדיף קצת בילבול מאשר לא להוריד חיתול בכלל.

ראי גם:

בלי חיתולים מחוץ לבית
בלי חיתולים באופן חלקי

[שלולית*]

ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?
ממרום ניסיוני המצטבר של חודש שלם, לדעתי - אל תטרידי את עצמך עכשיו ב"מה יהיה אילו". קודם תתחילי רק בתוך הבית אם יותר נוח לך.
יכול להיות שתגלי תוך כמה שבועות שיש מקומות בחוץ שכן אפשר להסתדר בהם, הרי עוד כמה שבועות שניכם תדען לתקשר הרבה יותר טוב שנושא הפשפוש, ואת גם תהיי יותר מיומנת בטכניקה עצמה. לא כל החיים אנחנו מבלים בבנק.
אני בחוץ כן שמה חיתול, וממשיכה לפשפש ע"פ אותם הסימנים.
זה קצת כמו לשים אותם עם מכנסיים ולהוריד לפשפוש, לא?

[פפריקה_הונגרית*]

שלולית- עם החיתול (מנסיוני האישי) הקשב קצת "נכבה" כי משהו בתוכך אומר לך "טוב , אני כרגע באמצע לעשות כלים/להכנס לבנק/לדבר עם חברת האשראי בטלפון ויש לה/לו חיתול.... אז ירטב, מקסימום נחליף...." ואז את פשוט מפסיקה את הקשב... אפילו אם זה לכמה דקות, זה יכול להיות בדיוק בדקות שהם מבקשים....אבל זה אישי.

לגבי הבנק- אני אישית עוד לא הייתי בבנק שאין בו שירותים, ואם יש שירותים רק לסגל, ואת באה לאיזה פקידה עם תינוק ביד ומבקשת להכנס לשירותים- מעטים הסוציופאתים שיגידו לך לא...
חוצמזה, הרי את הגיגית את תצטרכי לרוקן איפשהו, לא תסתובבי איתה בבנק (אם אין שירותים... מד"ב) עם פשפוש -מכל סוג שהוא.
אין מה להלחץ מהבנק או כל מקום בסגנון.... לפני שאת נכנסת, תציעי לפשפש, תסבירי שעכשיו נכנסים לבנק, ושאולי את לא תוכלי לפשפש איתה כשהיא תבקש , למרות שתשתדלי, ושאת מציעה שתנסה עכשיו.....
היא תבין, וגם אם לא תעשה כלום- לפחות תבין את המשמעות של כל העניין.... וזהו....
@}

לגבי התחתון, יש מבין. ז'תומרת יש מבינה.... אני אישית יותר אוהבת מכנסיים, כי אם אני מפספסת (אנחנו בשביתה כאן) אז המכנס סופג את הפספוס, והוא לא נרטב כולו (ז'תומרת כן נרטב, אבל המכנס סופג).....
אמא חדשה, בת כמה היא? כי פשושי בן שנה, וזוחל בג'בלאות, וגם בגלל זה אני מעדיפה מכנס, שסופג ת'זחילה מאזור הברכיים אל הבד, במקום לעור העדין שלו....
אבל אני מבינה את הנקודה, וב"סיבוב הבא", שיגיע מתי שיגיע, אם הלידה תהי'ה בקיץ, אז בטח יהיה לי נוח יותר תחתון....
(אוי שיגיע כבר.... אני מתה להתחיל עם הכל מאפס לגמרי (ולא מגיל חודש וקצת....)- את הבלי חיתול, את המנשאים, את ההנקה שהולכת בקלות, כי יש נסיון...)
אני מניחה שכשיתחיל ללכת, תחתון יהיה יותר פרקטי, אלא אם כן זה כבר יהיה בחורף...

[אמא_חדשה*]

הקטנה בת 4 חודשים

[טליה_טקאוקה*]

הקטנה שלי היתה עד גיל 4 חודשים עם רב פעמי אבל פשפושים בכיור/סיר, ומגיל 4 חודשים הורדתי לה גם את הרב פעמי בלילה ובכלל...מנסיוני הרבה יותר קל מחוץ לבית כי אז אני יותר פנויה להקשבה...(למרות שזה נראה מפחיד בהתחלה...). בעיקר בגיל 4 חודשים כשעדיין היא רוב הזמן היתה עלי במנשא.

ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?
בהרגשה שלי מי שמתבלבל זה אנחנו ההורים...(האמהות...)
אצלי זה עובד הרבה יותר מאז שפשוט החלטתי שאין חיתולים ...מקסימום אחליף מכנסיים...(דאגתי למלאי). כשזה היה ברור לי זה גם הפך להיות ברור לתינוקת.
אז לדעתי חשוב קודם לבדוק מה אני רוצה ואיפה אני בכל זה. אם זה חיתול בחוץ ובלי רק בבית או כל וריאציה שלא תהיה...חשוב שזה יהיה ברור לי-האמא. (זה לא אומר שאני לא יכולה לשנות את דעתי בהמשך אבל חשוב ברגע נתון להיות ברורה לעצמי קודם כל.)

מסכימה עם מה ש פפריקה הונגרית כתבה על הקשב. וגם עם להסביר לתינוקת. אני תמיד מדברת איתה ומסבירה וזה עובד.

[פפריקה_הונגרית*]

_בהרגשה שלי מי שמתבלבל זה אנחנו ההורים...(האמהות...)
אצלי זה עובד הרבה יותר מאז שפשוט החלטתי שאין חיתולים ...מקסימום אחליף מכנסיים...(דאגתי למלאי)._
בול!

---

זאת אני. זה רק אני.
אני פשוט נעל.
הילד בא אליי, מושך בחצאית- אוכל? לינוק? חיבוק? על הידיים (שכיח מדי בימים האחרונים)? לשתות? חיוך? לספר לי משהו? לפשפש?
מה? מה? מה??
בחיי, לא שמתי לב לאיזה מילה או הברה שהוא אומר בשביל להזהיר אותי.
ההמשך בבלוג- נהיה ארוך מדי ואישי מדי.
אם מישהי רוצה להמשיך לקרוא ולעזור לי לצאת מהקטע הנ"ל, אתן מוזמנות ל בלוג פשושי וכו'.

---

[רייצ'ל*]

שלום לכולם
אני חדשה כאן ועם תאריך לידה בעוד שלושה חודשים. אני כבר מזמן מתענייינת בשיטת בלי חיתול. שמעתי מאמא שמגדלת בשיטה זו שיש מעגל של נשים במרכז שנפגשות כל כמה זמן ומשתפות על הנושא. האם מישהי יכולה לכוון אותי איפה אפשר לברר על מיפגשים אלא? אני מאד מעוניינת להשתתף. טלפון: 0506580181
תודה ושבוע קסום
נמסטה
רייצ'ל

[פפריקה_הונגרית*]

יש יש יש יש יש יש יש יש יש יש יש!!!!

>פפרי בריקוד ניצחון הונגרי, הדומה במפתיע לריקוד גשם אינדיאני.<

אבל אני לא מספרת יותר!

|בלחש| האויב מאזין....

[אמא_חדשה*]

הי רייצ'ל

מציעה לך להיכנס לפורום הורות טבעית בתפוז. ראיתי שיש שם קבוצה שבאמת נפגשת מדי פעם בתל אביב בנושא. נדמה לי שזה ללא תשלום.
ויש גם מדי פעם חוגי בית של בשמת א. היא נכנסת הנה לפעמים. ואפשר לשאול גם בדף המתאים חוגי בית בלי חיתולים

[סירופ_מייפל*]

כי ממילא הוא לא יעשה על זרים.
אצלי היא עושה חופשי על אמא שלי והיא די זרה לה. וגם על הסבתא השניה שהיא רואה פשעם בשבוע.
(חוץ מיזה אפחד לא ממש מעוניין להחזיק אותה (-: )

כי אצלם עושים משהו כמו "צ'ו צ'ו"... מ ג נ י ב!

אצלי זה עובד הרבה יותר מאז שפשוט החלטתי שאין חיתולים ...מקסימום אחליף מכנסיים...(דאגתי למלאי). גם אני מצטטת

[ילדת_טבע*]

אנשים נורא מתלהבים מזה שהיא בלי חיתול
גם אצלנו, חרף ההתחלה המאוחרת, אנחנו מקבלים המון תגובות מהסביבה. מהרגע הראשון שהיא נראתה ללא חיתול בגן השעשועים. כשהיתה בת שנה וחצי וצעקה באמצע משחק "פיפי!" ורצה לכיוון השירותים הצופים עמדו משתהים. אני דווקא לא רואה כל רע. כל הורה וההתנסות שלו. מניחה שהורה לא יכנס למשהו שנראה לו גדול עליו. בכל אופן, עניין שלו, אחריות שלו. למה לי לקחת אחריות גם על התנסויות של זרים?
לעומת זאת שמתי לב למשהו שהתחולל במשפחה שלי. שתי אחיותי ילדו אחרי, אחת כשבועיים אחרי והשניה כחצי שנה. הראשונה, כשהורדתי לביתי את החיתול טענה ש"את פוגעת בילדה" וטרחה לספר לי שכשביתה הבכורה היתה בת שנתיים היא ביקשה להוריד חיתול כי בגן היו הרבה ילדים בגמילה והיא רצתה גם וכשהורידו לה את החיתול היו המון פספוסים ולכן הם החזירו לה את החיתול ולכן היא פספסה עד גיל 6 ואילו הבן השני נגמל בגיל שהיה "בשל" ולכן למד את הטריק תוך שבועיים וגמרנו. (אכן מידע סטטיסטי מאלף שבגינו הבנתי שאם מורידים חיתול לא מחזירים ולא משנה מה אבל זה כבר עניין לסיפור אחר). לפני כשבועיים קיבלתי ממנה הודעה (היא חיה כיום באירלנד) שהבת גמולה מחיתולים. ככה סתם בא לה האומץ להוריד לה וזה עבד. האחות השניה, מאוד מתקשה בעניין ההקשבה, היא בקושי שומעת את עצמה. אבל כבר חצי שנה שהיא מאפשרת לבת שלה להסתובב יותר ויותר זמן ללא חיתול. פתאום אין פחד אטומי מפיפי...
אמא שלי, המיינסטרימית הטיפוסית שתמיד אפשר למצוא אצלה משפטים מדכאי הנקה, כל כך גאה בנכדה חשופת הטוסיק שלה. היא היתה היחידה שאי שם בגיל 9 חודשים עודדה אותי להוריד לה את החיתול ולהכיר לה את הסיר. היום מסתובבת ומספרת לכל מי שמעוניין וגם לא איך עשיתי את זה והבת שלי כבר מגיל שנה וחצי יבשה גם ביום וגם בלילה. עכשיו כשאני בהריון ומתכננת התחלה מוקדמת ככל היותר, בטיול לחו"ל הם הסתובבו וטרחו וחיפשו לנו חיתולים רב פעמיים טטראיים קצת יותר שווים מבחינת ספיגה ממה שיש בארץ.
מחמם לי את הלב דווקא.

[דניאלה*]

תודה, ילדת טבע, בעקבות הכתיבה פה וההתבשלות קצת במיצי- עצמי הבנתי שכנראה
_אני חוששת שאולי יש פה איזה משהו קצת יותר עמוק (אצלי בשכל...)
של פחד מהחדרת החריגות לחייה של ילדתי-הרכה-שעוד-אין-לה-מילה-בעניין._
וזה לא כל כך קשור לעם או בלי חיתולים אלא לכישורים ולנטיות החברתיות (או האנטי חברתיות שלי).
תמיד משמח לשמוע שהעניין מכה גלים, באופן חיובי,
גם אצלנו במשפחה המשתאה, ככל שהילדה גדלה כולם יותר ויותר מסכימים עם הגישה.
שלא לדבר על אמא שלי שמביטה בבוז בילדים מחותלים...

[פפריקה_הונגרית*]

שלא לדבר על אמא שלי שמביטה בבוז בילדים מחותלים...
וואי!! איזה כיף.... שאת חלק מכזה מהפך בתפיסה.
אצלי אמא שלי עד היום חושבת שאני מתעללת בו.... שאני מכריחה אותו להתאפק בצורה ובגיל שהוא עוד לא בשל.
תמוה משהו, אבל מילא. גם ככה היא נטועה עמוק עמוק וחזק ביער האשליות הידוע במחוזותינו בשם "אני יודעת הכי טוב, ולא תצליחו לשכנע אותי עם עובדות מוכחות."

[פפריקה_הונגרית*]

|| ||

[הולכת_את_מעימי*]

אנקדוטה: קיבלנו במתנה מאנגליה ספר שנקרא the baby's catalogue ויש שם תינוק שנראה לי שהוא בלי חיתולים כי תמיד רואים אותו חשוף ישבן ותחת הקטגוריה של accidents רואים שהוא עשה פיפי על אחותו. (-:

[ניצן_אמ*]

אנשים נורא מתלהבים מזה שהיא בלי חיתול
מגיל מסויים, כשזה פחות מאיים על אנשים אחרים (הרשו לי לרגע את החירות לרדת על איש מיינסטרים "טיפוסי"), אז זה פתאום מחמיא ליצר התחרותי שלהם שילד בלי חיתול בגיל מוקדם. לא חווים אותו כילד שמתקשר סביב צרכיו מגיל אפס, אלא כילד "רגיל" ו"נורמלי" שניצח בתחרות. (הראשונה היא כמה קיבל באפגר...) עד הגיל הזה, הרבה מעקמים את האף, הרבה אחרים עושים לך רדוקציה לאמא מתקרבנת שמוותרת על כל חייה עבור זה שיחרבנו עליה ובפנטזיה הפנימית שלהם הבית שלך משול לאסלה אחת גדולה והילד משתין באופן שרירותי עלייך ועל כל הסביבה. אז אני לא מתרגשת שעכשיו כולם נורא מתפעלים מנהר. אז מתפעלים. מבחינתי זה אותו הדבר כמו עיקום האף. לא מעניין ולא רלבנטי. היא היא, היא עושה דברים בקצב שלה. מהר יותר, לאט יותר, לא מעניין.

---

אני רוצה לספר מה עבר עלינו בחודש האחרון.
היתה שביתה מהסרטים. הכל מוסבר וברור, ועדיין היה סיוט. ר קלסבר את האוזן: אבא היה בחו"ל חצי מהזמן (כהרגלו) יצאו לנו ארבע טוחנות, הבית היה במהפיכה טוטאלית ערב עזיבתנו לארה"ב הברית, הבית התמלא זרים, הבית התרוקן לגמרי וישנים על מזרון בסלון (מממ... כרגיל. רק שהסלון ריק חוצמיזה:-D) אמא במתח, מתאוששות ממחלה ארוכה, ויש וירוס מעיים לכל מי שאנחנו מכירים. אז הילדה התחילה לתקשר לי את כל המתחים בפיפי ובקקי. השיא הראשון היה שהיא חירבנה במסעדה. כאילו. קשה לי לתאר את גודל התדהמה והזעזוע והבלבול שלי לנוכח זה, כי אני לא מכירה את זה. ידעתי שזה סימן למשהו חשוב, אבל לא ידעתי מה. אחרי יום יומיים שפשוט עשתה לי שרירותית קקי על הרצפה (מאד נדיר), קקי מתוך שינה (!!!) במיטה, וקקי בתוך הבריכה, היא עשתה שלשול איום על שפת הבריכה מחוץ למים, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי... אבל לקחתי את עצמי בידיים וביקשתי עזרה. דיברתי עם אמא בלי חיתולים ותיקה יותר שהקשיבה לי בסבלנות ובעדינות ובסופו של דבר השיתה את תשומת ליבי למשהו עדין עדין שפשוט לא שמתי לב אליו.

איכשהו, היתה לנו תחושה שזה קשור לעצמאות. שהיא רוצה לשלוט בעניינים ויש לה צורך לקבוע היכן ומתי. אז הקציתי לה מקומות בבית מרופדים בניילון ובחיתול בד, ויוק. עשיתי המון בכיוון הזה. חוצמיזה, שחררתי, עזבתי, נשמתי, מה לא. באמת הכל בהמון סבלנות. לא באתי בטענות, לא הרגשתי טענות, רק חמלה עליה ועל זה שהיא מגיעה שוב ושוב לקיצוניות יותר ויותר קשה כדי להגיד לי משהו, והמשהו הזה פשוט לא מגיע אליי.

יישמתי מיד את שתי העצות שקיבלתי: לקחתי פרחי באך להתייחס לשינוי הגדול שבא עלינו, והתחלתי להציע לה הרבה יותר. כי זה מה שההיא המקסימה הבחינה בו.. שהיא יורדת מהידיים כדי לעשות פיפי. "אולי את לא מציעה לה מספיק?" ניסיתי, בינגו. עבד בגדול. היא עדיין משלשלת, אבל בסיר, יש הרבה הרבה פחות פספוסים של פיפי ואמנם היא עדיין סובלת מהשיניים ומהשינויים המהירים שעוברים על הסביבה הקרובה שלה, אבל היא ממש הרבה יותר רגועה.

ואי אפשר בלי מעט חרטה:
עקרונית, אני לא מאמינה בתחושת חרטה, לא מסתדר לי עם שום דבר באיך שאני עושה את בחירותיי בעולם הזה. ועדיין כשאני חושבת על זה שהילדה שלי ביקשה וביקשה טיפול אמהי ותשומת לב, וקיבלה במקום זה הרבה זמן אבא, סבא, סבתא, ומעט מאד זמן אמא, כי אמא היתה טרודה ועסוקה, עצוב לי. היא ביקשה וציפתה במפורש לטיפול סביב ענייני הצרכים שלה, ולא קיבלה. אני שמחה שהדברים משתפרים ושהתמונה התבהרה, וקצת עצוב לי שהיא הגיעה לכאלה מקומות של איתותים כל כך חריפים.

סוף שיתוף.

[ניצן_אמ*]

אה, עוד משו קטן.
עוד משהי שמה לב שכאשר הם מתאפקים עם קקי הם פתאום עושים פיפי Back to back? אחת האינדיקציות שלנו לקקי היום היא שלושה פיפים רצופים.

[סירופ_מייפל*]

ואי אפשר בלי מעט חרטה: כן מעט. מוכר מוכר. אבל באמת חשוב שאנחנו לא עם ראש בקיר וממשיכות הלאה ולומדות ולומדות ולומדות...
אומרת סליחה מכל הלב וממשיכה עם המסקנות. (-: @}

[סירופ_מייפל*]

תגידו, לא היה דף על טרמינולוגיה של בלי חיתולים?
בדף בלוג פשושי בלי חיתולים יש כמה הצעות מגניבות ביותר למילים שימושיות.

אולי להעביר לכאן?

[בשמת_א*]

ניצן אמ,

[פפריקה_הונגרית*]

ניצן, מצטרפת לחיבוקים
גמני עברתי איזה שביתה, ויצאתי...
מי שרוצה מוזמן להתעדכן בפרטיה ועל איך הצלחתי לצאת ממנה (בקלות יחסית! ב"ה) בבלוג פשושי כו'.
ניצן, גם רציתי להגיד לך כל הכבוד על הטיפול בעצמך ובילדה, שלקחתן פרחי באך, זה חשוב! ועוזר להתאזן, כך שאם זה בא מטראומה/מחלה או אפילו מאבק כוחות, הנפש מתאזנת ומזה כל העניינים מתאזנים.
כל הכבוד לך

[יער_נורווגי*]

תראו מה אבא שלי צילם בסין לפני שבועיים.
http://picasaweb.google.com/ydorman/NoDipers

[בשמת_א*]

חמוד!

[פפריקה_הונגרית*]

אני לא אוהבת את זה כ"כ.... (למרות שזה באמת חמוד...)
יש לי גם כמה מכנסיים כאלה, ששיפצרתי אותם למכנסי חריץ, ובסוף שמתי לו את האוברול מתחת למכנס.
אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה) שילד צריך להפנים את ההמתנה עד שמורידים בגדים, ולא עושה בכל מקום (מה שהבנתי שקורה בסין, בגלל החריץ במכנס) , אלא ממתין עד שמגיעים לסיר/כיור/עץ ושם עושה.
@} @} @}
>פפרי מתנצלת על הטון הפולני העולה מדבריה.... מי שרוצה מוזמן למחוק. או לערוך.<

[ער_אציל*]

אצלינו עוד מעט מגיעים לגיל שנה (עוד חודשיים) ואז הוא הולך למשפחתון. עוד לא יודעת אם זה יהיה כל יום ולכמה שעות אבל בטוח שיום אחד בשבוע אני חייבת לנסוע לעבוד מחוץ לעיר. המקום נראה לי מקסים ומעט ילדים (חמישה) ושתי מטפלות שמאד בעד להוריד חיתול אבל איך הן ימשיכו את התהליך כשהוא עוד לא ממש אומר במפורש כשהוא צריך? יש מישהי שיש לה נסיון בענין?

[בשמת_א*]

בן שנה הוא כבר ילד מאוד גדול. אפשר ללמד אותו סימן, בתקופה שאת עושה חפיפה עם המטפלות, ולהגיד לו שאם הוא צריך פיפי או קקי שיעשה להן את הסימן, ככה שיידעו לעזור לו, למשל.
מה דעתך?

[ער_אציל*]

מה שיפה זה שכל פעם אני מופתעת ממה שאני לומדת שאפשרי - אני אשמח לנסות ללמד אותו סימן. כרגע הוא אומר בטון מסוים אבל קשה לתפוס את זה כסימן עבור מי שלא נמצא איתו רוב הזמן. את מתכוונת שכשאני שואלת אותו לגבי פיפי לעשות איזה סימן ביד ולהרגיל אותו לזה? אני לרוב פועלת מתוך אינטואיציה או בדיקה של גודל הפין. בעצמי לא יודעת איך הוא יתן לי סימן לעניין הזה. חשבתי גם על זה שהן יכולות פשוט לנסות מדי שעה או כשנראה להן והוא בדרך כלל די מתנגד כשאין לו אז זה ברור שלא.

[טליה_אלמתן*]

רחלי שלי מעדיפה לעשות בסיר! איך הם מבינים שזה מקום לפיפי וקקי? מהשניה ששמתי אותה על הסיר - אהבה גדולה!
אבל בעיה: אתמול היינו בארוע בפארק הירקון, וראיתי שהיא צריכה פיפי וקקי, אבל היא התאפקה ועצרה (אחרי שיצאה לה טיפה פיפי או קקי, בחלק מהפעמים) תוך השמעת קול והצמדת הרגליים בחוזקה סוף דבר - חזרנו הביתה בשעות השינה, ומאחר שגם בלילה היא מסרבת (ונשארת יבשה כל הלילה!), יצא שהיא לא עשתה פיפי וקקי עד הבוקר! זה לא קצת לא בריא? מה, אני אמורה להתחיל להסתובב עכשיו גם עם סיר? (מנחשת את הדעה הרווחת...)
ועוד שאלה, שלא זכתה לתשובה בדף בלי חיתולים שאלות ותשובות :
אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
גם תשובות של "אצלנו זה לא ככה" יעזרו לי מאוד לתפוס כיוון @}

[טליה_אלמתן*]

מגיל מסויים, כשזה פחות מאיים על אנשים אחרים (הרשו לי לרגע את החירות לרדת על איש מיינסטרים "טיפוסי"), אז זה פתאום מחמיא ליצר התחרותי שלהם שילד בלי חיתול בגיל מוקדם. לא חווים אותו כילד שמתקשר סביב צרכיו מגיל אפס, אלא כילד "רגיל" ו"נורמלי" שניצח בתחרות.
לגמרי! אנחנו בשלב הזה נורא מתפעלים לראות אותה עושה "כבר" בסיר אבחנה מצויינת!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
אצלנו זה ודאי כך. כשלוחצים לקקי יוצא להם קצת.

[טליה_טקאוקה*]

גם אצל הבן שלי כשהיה יותר קטן היה יוצא פיפי עם הקקי...עכשיו אני כבר לא איתו בשירותים אז לא יודעת...

[בשמת_א*]

חשבתי גם על זה שהן יכולות פשוט לנסות מדי שעה או כשנראה להן והוא בדרך כלל די מתנגד כשאין לו אז זה ברור שלא.
רעיון לא רע, ואפילו יכול להיות שיהיו לו הרגלים די קבועים בשעות שהוא איתן (כי גם קמים, אוכלים ושותים בשעות קבועות, אז גם צריך פיפי וקקי בשעות די קבועות).
לגבי סימן: אפשר פשוט להגיד לו, שפלונית ואלמונית (שמות המטפלות) רוצות לעזור לו לעשות פיפי, אבל הן לא יודעות מתי הוא צריך. "אז כשאתה צריך, תרים יד ותגיד אה, אה, והן יידעו". או כל סימן אחר (אם הוא יכול ללכת או לזחול אליהן, אז למשוך להן בשמלה/במכנסיים, או כל רעיון יצירתי וניתן לביצוע שעולה בדעתך).

מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
בשנתיים הראשונות לפחות - תמיד, והוא גם לא עשה בנפרד בכלל. למעשה, תמיד בסוף הקקי יצא פיפי, וזה היה בשבילי האות שהוא סיים...

מה, אני אמורה להתחיל להסתובב עכשיו גם עם סיר? (מנחשת את הדעה הרווחת...)
כמובן... ועם גליל נייר טואלט, גם לניגוב, וגם לריפוד הסיר במקרה שאין בית שימוש קרוב. מספיק נייר טואלט ספג הכל, ואפשר היה לקחת את הסיר בשקית עד לשירותים קרובים.