אירוס כחול

[אירוס_כחול*]

זהו דף בית אישי ,גולשת פסיבית כבר המון זמן, חושבת שאני מבוגרת פה מרוב האנשים, אבל מענין לי, ומרגיש לי בביית במידה רבה. אני בת 52 מתלבטת כמו בת פחות מהיפוך הספרות, נמצאת בתקופה מאד סוערת מבחינה פנימית ,ומתלבטת בתחום העיסוק, הנשיות ההתבגרות- או ההזדקנות, מציירת אופה, מבשלת,מארחת לפרנסתי אבל ממש ממעיטה ככל יכולתי לעסוק בזה , מרגישה שהגיע הזמן למשהו אחר , לא יודעת מה, ולא יודעת מי יודע מה ליצור קשרים חברתיים, אבל מרגישה שזה חסר, שיחה טובה , וקירבה שווים יותר מהכל, זהו בינתיים, נראה איך הדברים יזרמו להם ....

[הפלא_ופלא*]

היי אירוס
טוב ש'העזת' לכתוב, כי מכאן והלאה דברים יכולים רק להיפתח - חברתית ואישית.....
אנחנו מתענינים לקנות בקציר - את גרה שם?
את יודעת על בתים למכירה?
נשמח להיפגש

[לוונדר_סגול*]

נכנסתי כי השמות שלנו דומים
ברוכה הבאה.
מחכה שתספרי עוד קצת על עצמך...

[אירוס_כחול*]

קייץ בכל אונו משתלט על הגוף והנשמה,
מדהים אותי , שיש אנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות,
מדהים אותי שיש אנשים שלא שואלים יותר מידי שאלות, קמים בבוקר והולכים לעבודה.
הייתי רוצה להיות אדם שיושב לו בבטן יעוד והוא חותר לקראתו.
יש לנו תקופה רזה מאד כלכלית, ואני מרגישה די אשמה שאני לא מכניסה סכומים ניכרים וקבועים למשק הביתי.
זה גורם לי לכלוא את עצמי בכלוב הביתי ולא לצאת ממנו בכדי לא ליצור הוצאות מיותרות, והנשמה מתייבשת לי...
אני בתקופה בחיים שקיים בי צורך עז להבדיל את עצמי מהמשפחה, בלי להפרד ממנה,
למעשה מה שכל בן אדם עושה כשהוא עובד ויש לו הכנסה ,
לימודים, תחביבים, בית- קפה עם חברה, נסיעה לא מתוכננת סתם ככה, את כל אלה אני מונעת מעצמי.
ואת פרק הנשיות המבוגרת של אחרי הלידות, והתחושות אני עוד צריכה לחשוב איך להלביש במילים...
אשמח לתגובות, חשוב לי קשר עם אחרים

[פלוני_אלמונית*]

ברוכה הבאה @}

[אירוס_כחול*]

יש המון הרגשה של לבד בכל העסק הזה של התבגרות או בעצם הזדקנות, כולן במין טרוף כזה של להראות טוב
עושות ספורט, צובעןת שערות, קונןת בגדים...וכו
יש מן קשר של שתיקה באשר לגיל , אף אחד לא ממש מודה שקשה, שקשה להפרד מהנעורים,שנוצר חלל, את לא זקנה כלל, אבל כבר לא נראית צעירה,
ומה עושים עם כל הפרידות מהדברים שכבר כנראה לא תעשי?
לפני שניה היית בכל הטרופים האלה של הנעורים ופתאום זה נהיה מגוחך,
והזוגיות- אם צלחתי ועברתי מכשולים רבים ושונים ואנחנו יחד כבר עשרים שנה, אז למה כל כך לבד לי?
מחפשת איך לעשות את זה נכון בשבילי, נופלת וקמה, בוכה, מתאבלת על דברים שלא יחזרו, רוצה למצוא דרך ללכת ולהרגיש שאני הולכת קדימה
רוצה מטרה ללכת לקראתה...

[אירוס_כחול*]

רוצה סוף סוף אחרי המון שנים של נתינה , לקחת, לעשות משהו לעצמי, אבל כבר לא יודעת מה
השנים של הנתינה שבשו לי את היכולת לזהות מה אני רוצה, בלי באופן אוטומטי לחשוב על בני משפחתי.
איך מגלים מה רוצים באמת?
איך הופכים את זה לאפשרי?

[לוטם_מרווני*]

שלום אירוס, את כותבת ונוגעת לי בלב.
קראת את "כוחו של הרגע הזה"?
ואת "העצמי המקודש"?
הכל אפשרי. ברוכה הבאה@}|L|

[ורד_לב*]

לגבי העץ- אולי בעלי יתעניין.
"זה" [email protected] המייל שלי.

חוצמזה, מאד נוגעים בי הדברים שאת כותבת. אמנם 20 שנה מפרידות בינינו והרבה מחוויותייך כרגע עוד רחוקות ממני, אך משום מה אני תמיד עם העיניים קדימה. תמיד חושבת גם על מה יהיה כש... ומה שאת כותבת מעסיק אותי במקום הזה.
איך זה ירגיש בעוד 20 שנה עבורי? כשהילדים כבר לא ימלאו את חיי באותה האינטנסיביות? כשיהיה לי יותר זמן- כאילו- לעצמי. איפה אמצא את עצמי? עד כמה מה שאני יוצרת היום יהיה חלק מחיי בעוד הזמן הזה....

מעניין

[ורד_לב*]

לא התכוונתי שאני חיה עבור מה שיהיה בעתיד, אלא שאני מסתכלת קדימה מעצם מהותי ומתעסקת גם עם דברים שעוד לא רלוונטי לי.
כך התחלתי להתעניין בלידה, בחיסונים, בילדים וכו' עוד הרבה לפני שהיו לי.
מהמקום הזה, אני אומרת שביני לביני אני מתייחסת למקומות הללו. אולי כי אני מתבוננת על אמי, על סבתותיי, על נשים מבוגרות ממני שאני מכירה ועל ההתמודדויות שלהן ומנסה להרגיש אותן מהמקום שלי.
>ורד מקווה שהבהירה את כוונתה<

שלחתי לך מייל, אגב, כל מה שהיית צריכה לעשות זה ללחוץ על הקישור ששמתי לך בדף ואז את מגיעה למייל שלי. הוא לא ג'ימייל.

[מור*]

שלום אירוס,
אנחנו בחיפוש מתמיד אחר עצים להסקת הבית בחורף, כך שנשמח אם תיצרי עמנו קשר:
0502988836 . מור ואמיר

[אירוס_כחול*]

היי מור ואמיר,
גם לי יש תנור עיצים כך שעצי הסקה לא יצאו לכם מזה...
בהצלחה לקראת החורף

[אירוס_כחול*]

הורי היו אנשים ביקורתיים ולא מפרגנים, ככה היה הדור הזה,לא חשף את חולשותיו וכאביו
ולא היה מסוגל לקבל חולשות וכאבים של ילדיו, ומעבר לזה גם עידוד לא היה מי יודע מה,
וכשחבילתם התפרקה, הכל התנפץ לרסיסים ,המסגרת המישפחתית, נפשה של אמא שלי,
ואני נזרקתי לעולם מוקדם מדי, מבולבל מדי ובלי גב,
אני חושבת שמאז, כל השנים האלה, נותרתי חסרת ביטחון, לא יודעת מה הכיוון, ואם דחף
למקלט פיזי ורוחני.
מוזר לדבר על הורים וסיבות ולחפש רחוק כל כך, אולי הכאן והעכשיו הוא מה שיש ועם זה
צריך לחיות וליצור, לא יודעת , מנסה לברר,
הדימיון להורים, מפחיד, בעקר לאמא, ויושב כמו הצרצר בפינוקיו על הכתף ומכתיב הרבה
מההחלטות והמעשים.
גם בחירת בן הזוג מושפעת כנראה מהיחסים במש' הגרעינית, ואחר כך, שצומחים ומתפתחים רוחנית בעצם הבחירה כבר לא מתאימה, אז איך גדלים בלי להרוס?
איך מגלים רצונות אישיים ועומדים על שלך בלי להלחם?

[יסמין*]

@}

[אירוס_כחול*]

שום דבר לא מובן מאליו, לא בריאות לא שלווה, לא שליטה בדחפים(אוכל)
הכל זה עבודה ומאמץ.
אני בגיל כזה שיש ילדים שהדאגות להם עדיין יום יומיות, וההורים מתחילים להדאיג,
העולם שלי מתערער קצת,איך אתרוצץ בבתי חולים, איך משיגים מטפלת,איך עוזרים אם אין שיתוף פעולה, והיחסים היו בעייתיים כל החיים?
יש לי כח, יש לי סבלנות,אם הצלחתי לשלוט ולכוון את התזונה שלי ,לגדל ילדים,לחיות עם בן זוג , אני כנראה יכולה המון...
נכון שלהיות אשה זה דבר מדהים , מורכב ויפה?

[פלוני_אלמונית*]

מחפשת עיסוק-עבודה,
בחלומות שלי,אני מנהלת אכסניה-מלון קטן ,שמה דגש על פשטות העיצוב,
וחום האירוח,מחירים סבירים,ואוכל בריא וטעים,זה מה שאני אוהבת לעשות, זה מה שאני יודעת לעשות,וזה פחות או יותר מה שעשיתי בקטן בשנים האחרונות, ללא עידוד וללא השקעה כמעט.
אין לי שותפים לחלום, (במשפחה) וכך המטרות והעיסוקים של אחרים מבני המשפחה שזורמים בחייהם, דוחקים את ה"חלומות" שלי....
רוצה לסמן מטרה ולחתור אליה, אבל כל כך הרבה שנים של בינוניות וחוסר ברירה, גרמו לי לוותר על מקומי במפת המטרות המישפחתית, ולא להיות בטוחה ברצונות שלי.
איך יודעים? מוכנה בכיף גם לעשות דברים אחרים שיפרנסו וישמחו אותי,
מה עושים ?
רוצה לדבר עם משהו ,
רוצה ללמוד איך מתקדמים ....
רוצה מאד לברטר טיפול כי אין לי אפשרות לשלם...
כשמנסחים רעיונות וכותבים אותם, אולי מתבהרת לה תמונה ...

[אירוס_כחול*]

לא יודעת איך, אבל יצאתי פלונית אני אירוס בהחלט

[לוונדר_סגול*]

זה שאת כותבת כאן את הרצונות שלך, כבר מראה שאת באיזשהו תהליך.
לפני כמה ימים אפילו לא העזת לכתוב את זה, וכתבת:
_השנים של הנתינה שבשו לי את היכולת לזהות מה אני רוצה, בלי באופן אוטומטי לחשוב על בני משפחתי.
איך מגלים מה רוצים באמת?_
והנה עכשיו מבצבץ לו רצון אחד.
וזה אומר שעלית על המסלול
שאת מודה בפני עצמך וגם מרשה לעצמך לבטא את זה לעולם החיצון באי הסיפוק מההווה ואומרת מה את חושבת שיעשה לך טוב.
זה יופי.
אני מאמנת אישית והייתי שמחה לברטר איתך, רק שלצערי לא נראה לי שזה יתאפשר עקב היותי תושבת הערבה...
אבל אם תרצי נוכל לשוחח פה, ואולי זה יקדם אותנו.
כשאת אומרת:

בחלומות שלי,אני מנהלת אכסניה-מלון קטן זה אומר שאת באמת חולמת על זה?
כי היום במקרה ראיתי עוד ראיון של אחד ממשתתפי "הסוד" שאמר שאם יש לך מטרה, באמת כדאי "לחלום" עליה כאילו היא כבר התגשמה.
ממש להקדיש לזה כמה דקות ביום.
למעשה מה שהוא המליץ, כדי לשמור על מצב רוח טוב והצלחה בחיים
לפתוח את היום, עוד בעיניים עצומות, בהודיה על מה שיש לך
אח"כ, במשך כמה דקות, לדמיין איך את רוצה שיומך ייראה ואיך חייך יראו - רק על ה- מה - לא על ה - איך...
ואז לשבת 20-30 דק, במדיטציית נשימה, ריכוז באויר שנכנס ויוצא מהאף
ואת המחשבות שמגיעות לסלק.
ואח"כ, במהלך היום עוד פעמיים שלוש ככה בקטנה, לקחת כמה נשימות, ולדמיין (שזה בעצם לזַמֵן) את רצונותייך.
והנה JA]המקור Part1[/po].htm

בהצלחה

[אירוס_כחול*]

תודה לוונדר על תשומת הלב, והרצון להשתתף ,
שאלת אם זה מה שאני באמת רוצה, ואכן אני בודקת אם זה רצון אמיתי ולא פנטזיה ,
איך מבחינים?
אני מנסה כבר הרבה זמן לבדוק איך זה יכול להשתלב בצרכים של שאר בני הבית:
בן זוג שקשור לאזור בגלל עבודה שמפרנסת אותנו, וילד (מדהים) שמתחיל יב',
צריך להבין שבמש' שלי התרגלו שאני בעלת החלומות שיושבת בבית ומפנקת ומטפלת בכולם,
בן זוגי איש זהיר וסקפטי שלא מזדהה עם הרצונות שלי.איך זזים מפה?

[לוונדר_סגול*]

את יכולה ליצור שינוי
וזה בדיוק מה שאת הולכת לעשות עכשיו, שינוי.
אבל כמו ששרי אריסון אומרת, השינוי מתחיל מבפנים.

צריך להבין שבמש' שלי התרגלו שאני בעלת החלומות שיושבת בבית ומפנקת ומטפלת בכולם
בואי נעזוב רגע את מה שהם התרגלו, את יכולה להיפרד מההרגל הזה?
את יכולה לראות אותך משנה את המצב הזה?
רב הסיכוי שכולכם רגילים למצב הנוכחי כי הוא משרת את כולכם.
השאלה שלי היא אם זה באמת לא משרת אותך יותר... כי רק אז באמת תרצי שיבוא שינוי, בכנות.
ורק אם הרצון שלך כנה ומלא תוכלי למצוא את הכוחות שלך לעשות את זה.
אז עכשיו תגידי לי, מה זה שירת עבורך?
האם זה עדיין?

[אירוס_כחול*]

אז עכשיו תגידי לי, מה זה שירת עבורך?
האם זה עדיין?
ובכן אין ספק שלהיות ספונה בביית לא להכנס למתחים ותחרות, לעשות בדיוק מה שאני אוהבת
היה טוב עד לא מזמן, עכשיו אני רוצה יותר,אבל בתנאים שלי, היו הרבה שנים שעבדתי בעב' לא מספקות
רק בשביל הכסף, ונקרעתי ורציתי להיות עם הילדים, ולא יכולנו,
עכשיו שוב יש לחץ כלכלי אבל אני לא מוכנה יותר לעשות בלי סיפוק והנאה, התוצאה בשלב זה היא הצטמצמות כלכלית רצינית, וזמן לחשוב מה ואיך.

[לוונדר_סגול*]

עכשיו את נשמעת כבר יותר החלטית גם עם ה
אבל אני לא מוכנה יותר לעשות בלי סיפוק והנאה
ז"א שלמרות חוסר הפירגון בבית, ברור לך שזה לא ימשיך כך.
הבנתי נכון?

ומה האופציות?
רק בית ההארחה או שיש עוד דברים שעולים בדעתך שאת יכולה להתפרנס מהם?

[אירוס_כחול*]

זהו שאני לא יודעת , או יותר נכון, לא מצליחה לעביר חלומות לדרגת ביצוע,התחום האסטטי חזק מאד אצלי, חשבתי גם על בגדים, קשה לי עם ה'תכלס' , אני נתקעת עם הפרקטיקה, החלק הזה נעלם אצלי, וחוץ מזה כל ניסיון כזה עולה כסף ,והכישלון וסיכון הכסף תוקע אותי במקום של צימצום והתכנסות בתוך עצמי, 'רק שלא יעלה כסף' , אני שוברת את הראש איך להיות טיפוס 'מבצע ' יותר!
שוב תודה על תשומת הלב,

[לוונדר_סגול*]

אני רוצה להפריד.
את מתארת שתי בעיות (אתגרים ), נכון?
אחד - את לא יודעת מה בדיוק את רוצה.
שני - גם כשאת יודעת את לא מצליחה להפוך אותו למעשי.
וגם שלישי - הפחד מבזבוז כסף משתק אותך.

אז בואי נפרק את זה לרגע.
תשכחי לרגע מהפחדים למינהם ורק תכתבי איזה דברים את רוצה לעשות, כאלה שכשאת חושבת על לעשות אותם נהיה לך כיף בלב וחיוך על הפנים.
בלי כל ה - למה זה לא אפשרי, אלא רק את מה שכן את רוצה.

[אירוס_כחול*]

היי רגע, לפני שאני מפרקת את זה- רציתי לאמר לך שוב תודה על התבונה והיכולת לתת, ועכשיו שוב לעיניני:
להיות בעלת צימרים עם עם שרותי הסעדה, לעשות בגדים, וכל זה יחד עם גלריה של יוצרים אחרים לפי בחירתי,
אני חושבת שאני מפחדת להיות לחוצה ותחת ביקורת , זה מאד מאיים עלי,וכמובן הפחד מכשלון,בנוסף- שום דבר שאעשה לא מספיק טוב ומושלם,
התחושה של להיות אדון לעצמי ולזמני חשובה לי כנראה,
אנשים היום מוערכים לפי כמה הם עסוקים ולחוצים, לא ברור לי עד הסוף עם עצמי, אבל להיות מאד עמוסה מפחיד או מרתיע אותי,
כשאני קוראת מה שלפתי מהשרוול אני לא בטוחה כלל שאלה רצונותי- חלומותי, אני אפרק את זה מעט:
זה הולם את אופיי לבשל , לתת, לארח( אני טובה בזה)
הצד האסטטי חזק אצלי מאד(אני מציירת ועושה תכשיטים)
אני יוצרת קשר ספונטני טוב עם אנשים,כשאנחנו בחברה אנשים ישר יוצרים איתי קשר ומרגישים צורך לדבר
אני לא רגילה להתחשב בעצמי כל כך הרבה...שוב תודה

[ש_מים_וארץ*]

היי אירוס,
פעם ראשונה שאני מבקרת פה- התגעגעתי ללוונדר אז הלכתי לראות איפה היא מסתובבת בזמן האחרון וככה הגעתי .

אפשר להצטרף לשיחה?
יש לי המון מה להגיד:-)
קודם כל- ריספקט - אוהבת לפגוש ולשוחח עם נשים מבוגרות.
מבחינתי 40+ כבר נכנס לקטגוריה הזו,
אני אוטוטו בת 45
ו-52 הוא משהו טוב לשאוף אליו


הייתי רוצה להיות אדם שיושב לו בבטן ייעוד והוא חותר לקראתו.
זה לא בשמים יקירתי, זה וודאי מונח שם, שזור בחוכמה בתוך מפת החיים שלך, בביוגרפיה שלך.
כל שנדרש הוא להפנות לשם את המבט ולהתבונן
האנתרופוסופים קוראים לזה יעוץ ביוגרפי, הוא עשוי להעניק סיוע ופיענוח ופרשנויות כאלה ואחרות....

אבל כשאין תקציב אפשר גם לערוך התבוננות עצמאית.
ממליצה לך בחום לעשות זאת ומאוד אשמח לעזור ולתת לך את כלי העבודה הבסיסיים.


אבל לפני כן רציתי להתיחס לזה:

עושה היום:
מציירת אופה, מבשלת, מארחת לפרנסתי אבל ממש ממעיטה ככל יכולתי לעסוק בזה , מרגישה שהגיע הזמן למשהו אחר

וחולמת:
להיות בעלת צימרים עם שרותי הסעדה, לעשות בגדים, וכל זה יחד עם גלריה של יוצרים אחרים לפי בחירתי,

ומבינה ש:
אני לא בטוחה כלל שאלה רצונותי- חלומותי,

זו התחלה טובה

_התחושה של להיות אדון לעצמי ולזמני חשובה לי כנראה,
אנשים היום מוערכים לפי כמה הם עסוקים ולחוצים, לא ברור לי עד הסוף עם עצמי, אבל להיות מאד עמוסה מפחיד או מרתיע אותי,_
וזו אבחנה מאוד חשובה בעיני.
ועוד יותר חשוב להתבונן בה לעומק,
לא לפענח אותה או לשפוט אותה או לכמת או לדרג ביחס לנורמה כזו או אחרת,
אלא פשוט לתת לה להיות שם.

יש עוד דברים שרציתי להתיחס אליהם אבל חייבת לרוץ עכשיו @}

חיבוק לך בינתיים
<וריספקט>

[אירוס_כחול*]

תודה שמיים שאת פה, גם אם רק נקלעת לכאן במקרה, מחכה לעוד

[אירוס_כחול*]

התחושה שהעובדות הטכניות סוגרות עלי מקנה לי תחושת מחנק וחוסר אונים,
לא מרויחה- משלמת שכר לימוד לילד אחד, עוזרת בשכר לימוד לילדה השניה
נפתח לו חור בגודל בינוני בחשבון הבנק, ואני עוד רוצה להגשים את עצמי, איזה חוצפה..
מרגישה שנסגרות להן האפשרויות עבורי , ואני מצמצמת את קיומי ויוצאת מביתי לצורך קנית מזון וסידורים.

המון כעס מופנה לבן זוגי שלא ממש מגיע לו- אנרגיה חסרת תועלת, אנחנו ביחד, אפילו לא יודעת למה אני כועסת בדיוק, חוץ מהעובדה שהוא לא יודע ,ולא יכול לעזור ,כי הוא אחר, ובמקום אחר בחייו(צעיר ממני), אבל האהבה כאן עדיין אחרי 20 שנה רק מתחבאה מאחורי כל זה.

והחגים - תקופה רגישה שמזה זמן רב לא גורמת לי עונג או שמחה, הפעם אני מורדת קצת ולא מארחת או מתארחת במישפחתי .ומנסה לארח חברים...נראה איך יהיה, אני מפנטזת על הרבה יין טוב, אוכל טוב , והעקר נינוחות , על מחצלאות לאור נרות בגינה , בנוף הנהדר, בזה אני טובה, לבשל לארח בדרך כלל אנשים נדהמים מהאוירה והאיכות, אבל שזה הופך למקצועי אני נכנסת למתח נוראי שזה לא יהיה מושלם, ומתקשה לגבות כסף בהתאם.

[לוונדר_סגול*]

הי אירוס
ושלום ש מים, נעים להיות מישהי שאת עוקבת אחריה
אני שמחה מאוד לקרוא כאן מתבונתך.
מחכה לעוד.


אירוס, שימי לב, ביקשתי שתכתבי לי רק את מה שאת רוצה לעשות בחייך ולהמנע מלכתוב את פחדיך ואת ה - למה לא.
כפי שאת רואה, זה לא ממש מה שקרה.
מייד איך שכתבת את הכן, הגיע הלא. כתבת את הפחדים.
אני מציעה לך להתבונן בזה לעומק (כמו שאומרת ש מים).

עכשיו, בואי ננסה שוב. עזבי רגע את קול הפחד, הניחי לו.
תשחקי משחק, כמו ילדה.
תרשי לעצמך, אם לא בעולם הגשמי אז לפחות בדמיוני
לכתוב את החזון שלך, איך באמת בא לך.
מה את עושה כשאת קמה בבוקר, למה את קמה בדיוק, מה יש לך, מה את עושה עם זה.
הפליגי לך בפנטזיה עם כמה שיותר פרטים.
לכי על מה שאת רוצה ומה שעושה לך טוב. רק עם הכן.

[ש_מים_וארץ*]

אפילו לא יודעת למה אני כועסת בדיוק
אולי על עצמך, על התלות הכלכלית שפיתחת בו?
האהבה כאן עדיין אחרי 20 שנה רק מתחבאה מאחורי כל זה.
וזה מבטיח שעוד יהיה טוב.


שזה הופך למקצועי אני נכנסת למתח נוראי שזה לא יהיה מושלם
אולי כי כשזה הופך למקצועי זה הופך למחייב?
מחוייבות החוצה עלולה לפעמים לפגוע במחוייבות האישית פנימה(לקצב האישי, לאני האותנטי).
מתקשה לגבות כסף בהתאם
אם נניח לרגע שאת מליונרית - נגיד שכסף זו לא הבעיה שלך, יהיה לך יותר קל להתפרע עם הפנטזיות שלך?

מצטרפת להמלצה של לוונדר - תרשי לעצמך לפחות בדף הזה

כי "כמה שאני יותר קרובה לפנטזיה שלי - ככה אני יותר אותנטית"
(אגרדו, מתוך הספר "הכל אודות אמא")

וכמה שאני יותר אותנטית - ככה אני צריכה פחות להשקיע אנרגיה בלהסתיר - וככה אני יותר פנויה להקשיב פנימה ולדייק בצעד הבא. @}

[אירוס_כחול*]

לוונדר ושמיים, אין לכם מושג כמה חשובה לי תשומת הלב שלכן,
כשקראתי אותך לוונדר מוקדם יותר היום פשוט חטפתי שיתוק, לא הצלחתי לשלוף מעצמי מה חלומותי- מה אני באמת רוצה לעשות בלי מגבלות,
ושמיים מה שכתבת על אוטנטיות מרגיש לי מאד נכון,
אם היה לי המון כסף אולי הייתי נוסעת לכל מני מקומות ומביאה בדים מדהימים, ושוכרת אנשי מקצוע שישתפו פעולה ונעשה בגדים לנשים בלי גיל אבל עם המון משמעות וגם מסרים של אקולוגיה וסחר הוגן,
ואולי זה יתפתח לאט לאט לעוד דברים כמו מקום מפגש לנשים ועוד ועוד, מן בית-תרבות עינין ועיצוב לנשים.
אני חושבת שיש קבוצת גיל שפחות מתייחסים אליה בחברה שלנו וזה נשים פחות או יותר בגילי, לפני הזקנה ואחרי הלידות שמתמודדות עם בעיות אחרות וצרכים אחרים...
ולפני שאני מתפתה לסגת מהחלום, ולא להיות בטוחה בו אני בורחת,
אגב,עוד חלום: רוצה לאסוף נשים שמתמודדות עם אחרי פרויקט האמהות( למרות שהוא לעולם לא נגמר) ולעשות מעגל נשים עם הנחיה מתאימה.
ברכות , ותודות לשתיכן

[נועה_ברקת*]

באתי גם לבקר אותך, אולי נקים קבוצת תמיכה לבנות הארבעים++ האם האימהות מסתיימת? האם אנחנו באמת גומרות ללדת ולגדל דברים? נראה לי שאם יכולת ללדת שני ילדים, לטפח אותם, בטח שתוכלי גם להביא לעולם עוד משהו - שקשור בעשייה שסיפרת עליה - בדים, בישולים, ענייני נשים.
בהצלחה

[ש_מים_וארץ*]

היי נועה, איז יופי שבאת|L|
האם האימהות מסתיימת? האם אנחנו באמת גומרות ללדת ולגדל דברים?
בזמן האחרון יוצא לי להגג על איך ומה תהיה הסבתאוּת בשבילי. לא יודעת מה קפץ עלי....

אירוס
אם היה לי המון כסף אולי הייתי נוסעת לכל מני מקומות ומביאה בדים מדהימים, ושוכרת....
יופי,
עכשיו הייתי מציעה ללכת עם הפנטזיה הזו כמה שעות/ימים/שבועות, ולראות אם והיכן היא משתנה, האם היא מדוייקת, וגם- לשאול ולחפש מה המהות של החזון הזה.

[פלוני_אלמונית*]

האם נגמר החופש? אשמח לחזור לשיחות המאלפות, בואו לבקר, שנה טובה

[אירוס_כחול*]

זו אירוס כמובן ולא שום אלמונית

[לוונדר_סגול*]

ביקרתי באתר דה-מרקר ופגשתי שם הנחיה לכתיבת החזון שלנו:

בגן העדן, כל בוקר ...................................................
בגן העדן, השכנים שלי ............................................
בגן העדן, יש ............................................................
בגן העדן, תמיד .......................................................
בגן העדן, כל אחד ...................................................
בגן העדן, כל ערב ....................................................
בגן העדן, הילדים ....................................................
בגן העדן, המבטים ..................................................
בגן העדן, הבתים ....................................................
בגן העדן, כולם .......................................................
בגן העדן, אין .........................................................
בגן העדן, אני ........................................................
בגן העדן גם אני ....................................................
בגן העדן ................................................................
בגן העדן ................................................................
בגן העדן ................................................................
בגן העדן ................................................................

המקור כאן

[פלוני_אלמונית*]

לוונדר את גדולה (או שמא שולתתתת!!!!!!!!!!!? )

[אירוס_כחול*]

החגים עברו בהצהרת עצמאות , לא הלכנו למשפחות, נשארנו בבית עם חברים,
אני מברטרת פרחי באך תמורת אפיית עוגות בריאות, ועובדת מס' שעות קטן עם ילדים
כל זה בשביל ליצור תזוזה באנרגיות, ולעזור לביתי הגדולה בלימודיה,
עדיין לא ממש יודעת מה לעשות ואיזה כיוון לבחור, אבל אולי בקרוב...

[זהבי_ת.*]

הי אירוס כחול.
שוטטתי והגעתי אליך.
מאד נהנית לקרוא את דברייך.
יש בהם משהו מאד עדין ובשל ומעורר אצלי הרבה מחשבה.

מעניין לקרוא מישהי שמחפשת מה הייעוד, מה לעשות, מה הלאה אבל ממקום של אישה שעברה כבר דבר או שניים בחיים.

אני גם לא ילדה (אוטוטו 45 ) ומגדלת ילדה בת 3.
בשנה החולפת לא עבדתי. לקחתי פסק זמן לבדוק מה אני באמת רוצה מעצמי ומחיי.
עשיתי את המפחיד מכל: פשוט שתיתי את חסכונותיי.... ואת הפנסיה..... ו......

עכשיו כבר יותר ברור לי.
זהו תהליך ארוך, מטלטל, מדהים ומבורך.
הוא בנוי מהמון תובנות קטנות ושיחות וספרי עזרה עצמית וכל מיני.

מה שהכי חשוב בעיני זה:

_מדהים אותי , שיש אנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות,
מדהים אותי שיש אנשים שלא שואלים יותר מידי שאלות, קמים בבוקר והולכים לעבודה_

שאת דווקא כן שואלת, מחפשת, תוהה.
המקום הזה שבו אנחנו מרגישות שמשהו חסר- הוא הוא השביל המאד יציב וחזק שמוביל לייעוד.
הוא נדמה כמקור לחוסר מנוחה , לחוסר ביטחון אבל זה בדיוק המפתח למציאת הייעוד.

כשהולכים איתו מגיעים למקומות מדהימים, מקסימים,מביכים,מטלטלים אבל באיזהשהו שלב מתחילים להנות מזה ולהבחין שהקול הזה הוא מי שאני באמת...

מחכה לשמוע על דרכך ושתהיה שנה טובה

[אירוס_כחול*]

תודה זהבית על הרגישות והדברים שכתבת,
אכתוב עוד בקרוב פשוט מבשלת עכשיו דברים בראש, וגם עובדת בשע' מסודרות
צריכה להסתגל לכל זה,
יש חלומות, אני מנסה לבדוק איך הם יתאימו למציאות של שאר המשפחה,
מה עושים כשמתחשקת הרפתקאה כמו לברוח למדבר לכמה זמן,
כמו לנסוע עם חברה- חברות לראות ולבחון כל מיני דברים והשראות ליצירה- רעיונות
אני מתחילה לגלות את עצמי במערכת הזוגית- משפחתית ,עכשיו אני צריכה למצוא כיוון ויכולת לשלב את כל זה בלי להרוס, עדיין יש תחושה של תלות ,חוסר ידיעה ,וחוסר כיוון, המון אנרגיה של יצירה ודריכה
במקום.

[ש_מים_וארץ*]

עכשיו אני צריכה למצוא כיוון ויכולת לשלב את כל זה בלי להרוס


עדיין יש תחושה של תלות
אם תצליחי לראות שתלות היא לא בהכרח מטען שלילי, אלא עניין הדדי ומבורך שמושך ומשלב ומאחד נפרדוּת, תוכלי להתקדם טוב משם.

בהצלחה ובנחת @}

[זהבי_ת*]

מה עושים כשמתחשקת הרפתקאה כמו לברוח למדבר לכמה זמן,
בורחים למדבר לזמן מה.

אפשר לראות את הסרט "קפה בגדד"
שתי ציפורים במכה אחת: גם סיפור מעורר השראה על אישה באמצע החיים שעושה שינוי ומשפיעה בגלל זה על המון אנשים ... וגם יש שם המון צילומי מדבר נפלאים.

למדתי שבדיוק אותם הדברים הקטנים שפתאום נורא מתחשק לי לעשות ועשיתי אותם (ועדיין עושה)....
הם אלו שמגיעים מהמקום הפנימי החזק והיודע והנחוש להפוך את חיי למסע עם משמעות עצומה...
לכאורה נראה שטותי ולא באמת חשוב שנפנה כמה שעות לראות דברים ולהתמלא בהשראה...

זה בדיוק המקום שבו הכל קורה.
נכון שעושים משהו קטן (ולא תמיד אורזים הכל ונוסעים להודו} אבל האיתות לתת מודע שאת רצינית וקשובה ונפתחת לקבל את המסרים שלו הוא אדיר וחשוב ומוביל את המהלך הבא שיהיה כבר יותר בהיר ובכיוון של מה שאת מחפשת...

[אירוס_כחול*]

איך יודעים איפוא רוצים לחיות?
האם רוב האנשים חיים בדיוק היכן שהם רוצים לחיות?
אני לא מרוצה היכן שאני גרה (מקום מרוחק, קשה לילדים להגיע, לא נגיש מהרבה בחינות)
אבל אולי אני לא 'מרוצה סידרתית' ולא אהיה מרוצה גם אם נעבור דירה, יש לי בית יפה נוח, ועם נוף מדהים, שוב ושוב אני חוזרת ל: איך יודעים מה רוצים.
בכל אופן לאור הדיונים פה, פרחי באך, והתבשלות עצמית, אני מרגישה גלגלי שינוי פנימיים מתחילים לנוע, לאט,רוצה שדברים יקרו, שיהיו שינויים, שאדע ואלך לקראת.
אני חילונית גמורה , אבל מאחלת רק טוב ועוד, למי שהחגים ומשמעותיהם חשובים להם.

[אירוס_כחול*]

עובדת בקטן, רוצה לעבוד עוד, אנחנו זקוקים לכסף נוסף בכדי לעבור את שלב האיזון הפיננסי,
בינתיים עובדים על צימצומים והסתפקות במועט, אבל מתחשק לי להרויח , לתרום, ולהגיע לעצמאות כלכלית בשמחה,
איך זזים? רוצה לזוז, תמיד נראה לי שלכל מני אנשים קורים דברים, והתרחשויות , אולי אני זהירה ובררנית מידי,
איך מזמינים התרחשויות לחיי?

[ש_מים_וארץ*]

בסבלנות ובהתמדה זה כל הסוד

[אירוס_כחול*]

שינויים פנימיים מתרחשים כנראה בתוכי, פחות כועסת על הסביבה (בן זוג),
אבל מרגישה מתחים םנימיים וחרדה ,
התחלתי לקחת פרחי באך שאני מברטרת תמורת אפית עוגות שקולד טבעיות,
עדיין לא מוצאת כיוון,כמו נמצאת על פרשת דרכים,צפריר אומר לחיות את ההווה- חיה
רוצה לדעת כיוון וללכת בשמחה לקראתו...זה מה שהכי רוצה,
דברים קטנים כמו פאזל גולשים למקומם, אבל לא הכיוון והפרנסה- או ההצלחה (מילה בעייתית וכוללנית)
ערב חג אני בביית, הזמן הופך להיות מתוק כשהאוכל מוכן, ולא עובדת היום,ניגשת להכין לחם שאור(שמתפתח לו לאיטו על השיש מאתמול) ולחם פירות יבשים...
לחיות את ההוה....

[לוונדר_סגול*]

ההווה שלך באמת נשמע מתוק מאוד
אני קוראת את כוחו של הרגע הזה - המדריך המעשי
ומגלה את הידיעה המנחמת
שבכל רגע נתון, גם המלחיץ והקשה ביותר
נמצאת אי שם עמוק בתוכי
הרגשה טובה
שאינה תלויה בדבר
חמימה ומנחמת

[מבוגרת*]

יש לי תחושה שבמשך שנים לא ממש לקחתי אחריות על החיים שלי,
איכשהו גלשתי- התברברתי והביטחון ששאבתי מהמשפחה הספיק לי,
מענין שאני לא ממש מפנימה או בכלל יודעת מה זה לחיות את ההווה...
התייעצתי עם צפריר וזה המסר הברור ביותר שקיבלתי, אני חופרת בעבר-
מדמינת את העתיד אבל ההווה...לחיות את ההווה ...
האם לחיות את ההווה משמעו לא לברר מה אני רוצה ואיך להגיע?
ואם כן אז איך?
דרך החלומות אני אמורה לדעת מה אני רוצה ולתרגם למעשה,ואת זה בדיוק קשה לי לעשות
פשוט לא מצליחה ,
טוב אשתדל לחיות את העכשיו בימים הקרובים ופחות לחפור...

[מבוגרת*]

זו אני אירוס

[לוונדר_סגול*]

הי אירוס
מה נשמע?
איך הולך בלי החפירות?

המרגיעון פה אומר:
האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר

[אירוס_כחול*]

לוונדר יקרה,
מנסה לא לחפור, לחיות את ההווה,
סוג של שלווה יחסית,מנסה להקשיב, ולהרחיב את הקשרים שלי
עובדת כמה שעות ביום עם אוכל וילדים, וזה מגבש אצלי תחושה שלתת ,ואוכל עושים לי טוב,
עדיין לא מתפשרת על חיפוש של משהו בעל ערך-שווה ערך כספי שיגרום לי לחוש עצמאות...
הגעתי לתובנה שאני לא טיפוס מוביל ויוזם , אבל כן טיפוס חרוץ, בעל דימיון ויצירתיות, וידע רב,
מחפשת להשתמש במה שיש לי ולא ליצור יש מאין,
תודה על ההתענינות, כולם מתעסקים פה בהריונות ולידות ואורח חיים טבעי, אני מתחברת לטבעי,
ובהחלט בסוג של הריון....
בברכה

[לוונדר_סגול*]

אני שמחה לשמוע
ההריון שלך נשמע מאוד רגוע וטוב

[אירוס_כחול*]

אז ככה זה יהיה מעתה ועד עולם? לנקות, לסדר, לבשל, ללכת לעבודה הקטנה שלי?
אין לי בן זוג שמייצר לי חוויות, עלי לייצרן בעצמי!
לא מצליחה ליצור לעצמי עיסוקים שיכניסו לי פרנסה ועצמאות מספיקים,
העיסוקים שלי העקריים הם איך לחסוך עוד ועוד ,ומכאן אני מרגישה צימצום , וחוסר השקעה בנשמה...
מצב רוח ממש אבל ממש לא אופטימי, כולם מסביבי נוסעים , קונים, לומדים, מבלים, ואני - מהבית לעבודה,
הארוע המרגש ביותר זה הקניות השבועיות ...
זוג חברים חזר עכשיו מפרובנס, אחרים עשו סיור יקבים באזור ירושליים,
יום שישי בשוק לוינסקי, קצת קניות דליקטסים, שוק הפשפשים, עכו,
ואני מהבית לעבודה ובחזרה, איך אצא מהתקיעות הזאת?

[לוונדר_סגול*]

חזרנו לשלב ראשון
את בעצם כותבת מה שכתבת בהתחלה.
מאז היו פה כמה עצות,
האם ניסית לממש אותן?
זה תמיד תהליך, הדרגתי שלוקח את הזמן שלו
מעניין אותי לשמוע את החוויה שלך מהניסיונות
גם אם הם היו קצרים ונראה לך שלא אפקטיביים
אשמח אם תעשי יום אחד כזה
למשל כמו שצפריר המליץ לך - לראות את מה שיש לך, להודות עליו ולשמוח בו
ושתספרי מה זה עושה לך.
מתאים לך?

[לוונדר_סגול*]

כל יום אני נכנסת לראות מה שלומך
ומוצאת את הפרח שלי...
אז, מה שלומך?

[אירוס_כחול*]

היי לוונדר,
אני חושבת שאני פשוט מין טיפוס כזה שנתון למצבי רוח,
ואף פעם לא ממש טוב לו, ושואל כל הזמן שאלות קיומיות כבדות משקל..
ההתבגרות-הזדקנות זה שלב בחיים שאתה שוב שואל שאלות ששאלת בסביבות הנעורים.
אני מתגעגעת להיות פשוט שמחה, מרוצה,שיקרו לי דברים חדשים ולא אפחד ואדאג יותר מידי,
אני בהחלט נמצאת במקום שכתבתי לאחרונה,
תודה על ההתענינות, לא ממש התפתח פה דיון, וקצת הרגשתי מיותר לכתוב...

[בסוף_המדבר*]

הכתיבה יכולה לעזור גם בלי דיון
או לחילופין,
כדי שיהיה דיון צריך שיהיה לפחות התחלה שלו
לוונדר התחילה ונראה לי שאת בחרת לא להמשיך...
מנסיוני, כדי שיבוא שינוי אני משאירה את מה שמפריע לי על פני השטח
לא משלימה איתו, מתעסקת בו מדברת עליו לומדת אותו
כמו ללוש גוש חימר קשה עד שהוא מתחיל להתרכך
ואז אפשל לתת לו את הצורה שאני בוחרת.
ובלהתעסק אני לא מתכוונת רק להתלונן
שזה דפוס קורבני שלא מביא לשינוי ולתוצאות
אלא התעסקות
תוך החלטה ואמונה שהשינוי מתחיל בתוכי
והוא אכן קורה, כבר ברגעים אלה בעודני לשה את גוש החימר...

[אירוס_כחול*]

גוש החימר הקשה הזה מלווה אותי בכל מה שאני עושה , ואפילו בשנתי,
כתבתי זה עתה מגילה ארוכה שמתארת את העובר עלי בצורה חשופה מאד,
ואיכשהו קרה משהו במחשב , המחשב כבה ואיתו נמחקה המגילה שכתבתי,
כנראה שעלי לתמצת.
נשאלת השאלה איך הגעתי למצב כל כך פסיבי,ונותן ,בלי לדעת לקחת לעצמי?
מתחילת חיינו המשותפים של בן זוגי ושלי, מההחלטה העקרונית הראשונה שלנו
שהיתה שהוא ילך ללמוד תואר ראשון היתה לי תחושת אבל אמיתית-ויתור כואב ,
הלימודים שלו אכן קידמו את המשפחה,אבל איפוא אני?
אני עבדתי בכל מני עבודות -לא קריירה בכדי להיות בשביל הילדים,ועכשיו מה בשבילי?
אני -כששואלים אותי מה אני רוצה-חלל גדול נפער בתוכי,
החלטתי לעזור לביתי ללמוד ויצאתי לעבוד כשכירה מס' שעות ביום,אני מרגישה מנוצלת בעבודה הזאת,
והיא חיה יותר טוב ממני- בגדים,בילויים, קניות שאני לא חולמת אפילו לעשות,
לא יודעת מה לעשות איך בגילי ,בשלב הזה של חיי איך אפשר לעשות שינוי?
שוב ושוב אני נתקעת בקיר של 'לא יודעת לאיזה כיוון ללכת',
באמת לא מצליחה לפרוץ את החומה הזאת
עיניני הארוח גווועים כי קשה לבני הבית לחיות עם זה,ואני מרגישה שבן זוגי לא ממש מעונין להשקיע,
ובלי השקעה אין התקדמות.
בגילי, יש לי תחושה שלא הכל פתוח לפני, והמון אבל על מה שלא יהיה יותר, לא פשוט לחיות עם זה
ועדיין להרגיש טוב עם היש,
גלים עכורים של כאב, עצב, אכזבה, כעס תוקפים אותי לכן קשה לי לצאת מהם ,
הכי חשוב לי כרגע זה לדעת מה אני רוצה,גם אם זה לא אפשרי.

[אירוס_כחול*]

בגן העדן, כל בוקר יושבת עם אישי ומתכננת עם הקפה את היום של שנינו בנחת.................................................
בגן העדן, השכנים שלי ..הם מעין משפחה-חברים טובים..קרובים.......................................
בגן העדן, יש .ביטחון כלכלי...........................................................
בגן העדן, תמיד .כל צרכי הרוחניים והגשמיים מתמלאים.....................................................
בגן העדן, כל אחד חי חיים מלאים,ושמחים,.ותורם לזולת..................................................
בגן העדן, כל ערב יש תחושת סיפוק מלאה.-.מעמל היום................................................
בגן העדן, הילדים חיים חיים עצמאיים ובטוחים ....................................................
בגן העדן, המבטים ..?................................................
בגן העדן, הבית הוא בדיוק המקום שאני רוצה להיות בו...................................................
בגן העדן, כולם ...?....................................................
בגן העדן, אין .דאגות כלכליות ובריאותיות........................................................
בגן העדן, אני שמחה.,אנרגטית,רזה.......................................................
בגן העדן גם אני עובדת ויוצרת....................................................
בגן העדן ...אני לומדת דברים חדשים ככל שניתן ללא מגבלות כלכליות.............................................................
בגן העדן .אישי מבין את צרכי, ...............................................................
בגן העדן ...אישי פנוי ,ומלא שימחה.............................................................
בגן העדן ...צרכינו כזוג תואמים ולא באים אחד על חשבון השני.

[לוונדר_סגול*]

איזה יופי
את כבר עשית צעד ענק בעיני
כתבת את החזון שלך, את הרצון שלך
לפני 3 חודשים כשהצעתי לך לכתוב משהו כזה כתבת:
פשוט חטפתי שיתוק, לא הצלחתי לשלוף מעצמי מה חלומותי
והנה עכשיו, לא נפער בתוכך חלל גדול...
אלא יפה מאוד פירטת את החלומות שלך
גם אני רוצה להיות בגן עדן הזה שלך
ודבר שני מאוד מיוחד זה
שפעם ראשונה את מתארת מה שאת רוצה ולא מיד אחרי זה כותבת למה זה לא אפשרי
השארת את זה ככה
איזה יופי

מה שכתבת מעורר השראה
אני ממליצה לך לקרוא את זה מידי פעם
ואולי אפילו לקחת את זה עוד צעד לכתוב איך נראה יום בחייך בגן עדן הזה
ממש לתאר בפרוטרוט את היום הזה מהבוקר ועד שאת הולכת לישון.
מה את עושה בו, איך את מרגישה, מה את רואה, מה קורה בו.



לצד כל זה חשוב לזכור את ההודיה...
לראות את כל המתיקות שבחייך ולהודות עליה.
ו נועה ברקת כתבה לי פעם בהקשר אחר
שכדאי להודות גם על כל מה שלא קרה...

[אירוס_כחול*]

יש לי חברת ילדות שקוראת למצב רוח שלי מנהרה,
אני יודעת שרק אני יכולה להוציא את עצמי מהמנהרה,
אבל כרגע ממש לא יודעת מה לעשות בכדי ליצור את הזיק הראשון שיוביל לשינוי.
צריכה להפסיק לזלול- לחזור לתזונה בריאה, מסודרת ודיאטטית
צריכה לחזור לעשות ספורט
צריכה למצוא פרנסה שתאפשר לי לתת לעצמי דברים
צריכה למצוא קשרים חברתיים זמינים באזור שלי
צריכה לחייך יותר
צריכה לא לכעוס כל הזמן
צריכה לאהוב את הבן זוג בכדי שיאהב בחזרה
לא מצליחה לזוז ולהתחיל את הרשימה, מרגישה תחת שמיכה עבה של חוסר אונים...
ואין על מי להשען, ואין מי שיבין ....

[לוונדר_סגול*]

המילה צריכה כבר עושה חלק גדול ממלאכת הסירוס...
צריכה זה עול, זו מועקה, זה למרות רצוני...

בהתחשב במטרות שלך, וברצונך להגשימן את
רוצה להפסיק לזלול- לחזור לתזונה בריאה, מסודרת ודיאטטית
רוצה לחזור לעשות ספורט
רוצה למצוא פרנסה שתאפשר לי לתת לעצמי דברים
רוצה למצוא קשרים חברתיים זמינים באזור שלי
רוצה לחייך יותר
רוצה לא לכעוס כל הזמן
רוצה לאהוב את הבן זוג בכדי שיאהב בחזרה

לא מצליחה לזוז ולהתחיל את הרשימה, מרגישה תחת שמיכה עבה של חוסר אונים...
עם כל כך הרבה צריכה אין פלא שזה נראה בלתי אפשרי,
אבל מה קורה עם רוצה ?
זו כבר בחירה שלך
את לא קורבן של אף אחד, כי זה הרצון שלך והבחירה שלך אם לעשות או לא. חופש.

ואין על מי להשען, ואין מי שיבין ....


יש לי שאלה שעלולה להישמע מאוד לא נעימה אך בכל זאת אני רוצה לכתוב אותה
כי אני מאמינה שהיא יכולה לעזור לך להבין משהו חשוב על עצמך.
לכל הבחירות שלנו, גם אלא שנראות לנו הכי כמו לא בחירות אלא נסיבתיות ולא באחריותנו -
יש איזשהו רווח מישני.
בטח כבר שמעת מתישהו בחורה שמנה שמודה שהשומנים באים להגן עליה מפני משהו
או מישהו שלא מוצא זוגיות ומודה שכך הוא נמנע מפחדו הגדול - האינטימיות.

ואת אירוס,
מה את מרוויחה מזה שאת כל כך מסכנה?

[אירוס_כחול*]

מה אני מרוויחה מהמצב שבו אני נמצאת, זו אכן השאלה שאני בודקת
כבר זמן מה, וחוץ מחוסר רצון להסתכן באכזבות- כשלונות , וסוג של תחושה
שמה שאני עושה אף פעם לא מספיק טוב-תחושה שמשתקת את העשיה,
יש לי כמובן הסברים פסיכולוגיים 'מילדותי העשוקה' -אבל אני רוצה
לזוז מהמקום הזה ולא להתבוסס בו.
מאמצת את הרוצה, אבל איכשהו קשה לי להשלים כנראה שכל הדברים האלה
הם מאבק קשה כל כך.
כן אני מניחה שיש בעיית אינטימיות מסוימת,זה לא משהו שחוויתי כילדה,
אגב אני לא ממש שמנה, אבל כל פעם שאני נופלת ברוחי( לעיתים מזומנות לצערי)
אני מאבדת שליטה באופן יחסי על מה שנכנס לפי, במיוחד שאוכל הוא די העיסוק המרכזי שלי.
לא יודעת מה אני מרוויחה מזה שאני מסכנה, אני לא משדרת מסכנות לעולם,
קצת חריף המושג הזה 'מסכנה', פשוט רואה את עצמי תקועה מאד ,ומנסה להזיז את עצמי,
מנסה להבין איך אני יכולה להשתמש במה שיש בי כדי להשיג לפחות חלק מהדברים שאני
רוצה להשיג -הרשימה שלמעלה,
אלה הדברים שאני רוצה
תודה על העינין וההתיחסות

[אירוס_כחול*]

הייתי רוצה לנסות לעזוב קצת את העיסוק באוכל,
נראה לי שכל 'בן אדם שני' מציע שרותים כאלה,
אני רוצה לנסות לעסוק בעיצוב פרטי לבוש מסויימים,
אין לי נסיון בזה, ושמתי לב שקשה לי ליזום דברים
נוח לי יותר להצטרף לקיימים,
קשה לי גם לדחוף ולמכור 'לא נאה לי'
איך מתחילים משהו חדש? איך מעיזים? מאיפוא לוקחים את האנרגיה?
איך יודעים מה לעשות?
אני מתלבטת קשות אם להשאר עם החלומות האלה, או לחפש עבודה כשכירה
במה שלא יהיה, כמו כל השנים( מאד קשה עם עבודה באזורינו),כשילדינו היו קטנים,
הפחד מכשלון מאד חזק, אין לי כספים להפסיד, ובן זוגי לא טיפוס מעודד ועוזר,
איך מזהים את הגרעין הפנימי האמיתי? זה שאומר : זה נכון לך, לכי על זה.

[ש_מים_וארץ*]

מישהו אמר לי פעם שישנם רק שני דברים המבדילים את המצליחנים משאר העולם :
הם לא פוחדים לקפוץ למים
והם לא פוחדים להכשל

אני יכולה לתרום מנסיוני ולומר שמה שעוזר לשחרר מעט את הפחד מכשלון הוא הכרה והתבוננות בכשלונות שעברו.
כשאת מתבוננת באלו, יש לך סיכוי לזהות את ה'עוקץ' ואז לנטרל או לתעל ולהתמיר אותו.
בשלב ראשון כדאי להתבונן אחורה אל סיפור חייך ולמצוא שם את כל מה שנתפס שם בעינייך ככשלון.


נוח לי יותר להצטרף לקיימים
נדמה לי שמכל המשפטים שניסחת עד כה זה החזק והעוצמתי ביותר.
ניסוחים בסגנון הזה (מה עשוי לחזק ולהעצים אותי) הם טריגר מעולה לחוכמת הייקום לפעול למענך.

אני עבדתי בכל מני עבודות -לא קריירה בכדי להיות בשביל הילדים
את מכירה בגדוּלה של המעשה הזה?? מוכנה לראות את החסד בבחירה הזו שלך??
או מעדיפה להצטמצם ולהסתפק בקורבן של הסיפור הזה?

עכשיו מה בשבילי?
תלוי מאיזו מקום תחליטי לנוע לקראת השינוי,
אם עכשיו תורך אז עכשיו תורך.
את המחליטה,
תמיד החלטת.

למה את מפרנסת את הלימודים של ביתך?
כי כך החלטת
כי צרכי ילדייך ובעלך, תמיד היו בראש סדר העדיפויות שלך
זו היתה דרכך עד כה לחיים ולהגשמה.

מה שאת חווה בתוכך עכשיו זה שינוי במנגנון סדרי העדיפויות,
זה באמת יכול להיות מאוד מבלבל. וזה דורש הערכות הדרגתית לקראת שינוי חיצוני.

תפרגני לעצמך את הזמן והשקט (! בלי אשמה וכעס) לא לעשות כלום עד שתדעי מה את רוצה לעשות.


_איך מתחילים משהו חדש? איך מעיזים? מאיפוא לוקחים את האנרגיה?
איך יודעים מה לעשות?_
בשלב ההתבוננות ובצעדים הראשונים לקראת שינוי, כדאי לעשות הכל בקטן!
כל מה שאת מפנטזת עליו בגדול, תתחילי ליישם ממש ממש בקטן.
זה עוזר לך קודם כל לבחון אם את באמת אוהבת את החלום שלך, ואם הוא עדיין מדליק אותך. וגם עוזר לחוכמת הייקום לקלוט את המסר שלך ולשגר אלייך בהמשך את מה שאת צריכה כדי להתקדם ולהגשים.

[אירוס_כחול*]

תודה,
יפה, חכם
יש בי כעס על כך שנותרתי מאחור,
יש לי גם הרגשה שאם אני 'לא לוקחת' לא נותנים לי,
אני עכשיו מתאמנת בבחירות קטנות, גדולות, שוליות ,מרכזיות( לגדולות ולמרכזיות עוד לא הגעתי...)
מחפשת קשרים עם אנשים פחות או יותר בני גילי,(שאין לי כרגע) אני נתרמת מהם עכשיו יותר,
מחפשת כוחות בתוך עצמי לצאת לבדיקות וחיפושים,למרות שמקום מגורי,והצימצומים הכלכליים לא ממש תומכים באנרגיה הזאת.
מתלבטת ולא מוצאת כל כך תשובה בתוך עצמי אם להשקיע את האנרגיה בחיפוש עבודה, או לחפש משהו בתוך עצמי
סוג של יצירה-רעיון-שיהיה גם פרנסה.
שוב תודה

[ש_מים_וארץ*]

יש לי גם הרגשה שאם אני 'לא לוקחת' לא נותנים לי
ברור, זה לגמרי תואם את חוקי הטבע
תתחילי לקחת ותראי איך פתאום גם יתנו לך.

_אם להשקיע את האנרגיה בחיפוש עבודה, או לחפש משהו בתוך עצמי
סוג של יצירה_
מה הכיוון? איזה רעיונות עולים?

[בסוף_המדבר*]

אתמול ראיתי סרטון בו מדברת טובי בראונינג על כך שהפחד האנושי הגדול ביותר הוא מהלא ידוע
ובעקבות כך על נטייתנו להישאר במוכר
והיות ולרובנו המוכר הוא לא מי יודע טוב... עקב שריטות ואכזבות רבות שצברנו מיום לידתנו
הרבה פעמים אנו מעדיפים להישאר איפה שלא טוב לנו ולקטר
מאשר לעשות באמת שינוי, כי זה מפחיד נורא
כי מה יהיה אם ניכשל? שלא לדבר על שנצליח פתאום?
איך נראים אז החיים?...
אני מוצאת את עצמי בנוסחא הזאת
וחשבתי, אירוס, אולי זה ידבר גם אלייך?

[סוסת_פרא*]

שלום לך.
הגעתי אלייך בעקבות בסוף המדבר.
קראתי כאן בבלוג ותומכת בך בדרכך.

גם אוהבת את הכינוי שבחרת לעצמך.



(קיבלתי מחכימון: 'כל גיל והשמחה שלו' )

[אירוס_כחול*]

כן אין ספק שיש לי פחד משינויים-מהלא ידוע,
הפחד הזה גם גורם לי לחוסר ביטחון בלמידה של דברים חדשים,
ובטוח השפיע על החלטות שעשיתי, ואיך שחייתי בעבר,בעיקר בגלל שחייתי בחוסר יציבות מגיל צעיר,
אני חושבת שרוב האנשים נכנעים בזמנים כאלה ואחרים בחיים שלהם לחששות האלה,
במשן החיים ספגתי מבן זוגי את הדאגה לעתיד לעיתים על חשבון החיים בהווה,
זה מתסכל מאד, במיוחד כשאין לי את התחושה הפנימית מה נכון בשבילי,
ואת התחושה - ידיעה הזאת אני רוצה ללמוד,
המשפטלעשות באמת שינוי מרגש ומפחיד אותי באמת,
אני חושבת שחסרה לי החוליה של 'מעשיות', חולית 'התאוריה' די קיימת...

הייתי שמחה לשנות מקום מגורים בשביל לראות אם אכן אני 'תקועה' גם גאוגרפית - אפילו באופן זמני...
הייתי שמחה ליצור דברים בתחום הטכסטיל - לא יודעת איך מתחילים....
הייתי שמחה ליצור סוג של מקום לארוח פשוט, אבל נכון ,ולנהל אותו...
הייתי שמחה להיות יותר בקשר עם אנשים שיתרמו לי, ואני להם ענין, עזרה, שמחה...
הייתי שמחה להיות בעלת יכולת כלכלית לעשות את כל זה בלי לסכן 'כספים קיומיים'...

בינתיים אני מחפשת עבודה כשכירה בכל תחום שלא יעשה אותי אומללה מדי,
מה שיש לי להציע יש בשפע פה באזור (בישול)
לכן זה דוחף אותי לרצות שינוי מעבר לצורך הפנימי

[אירוס_כחול*]

היי סוסת פרא,
אחרי שעיינתי לא באופן יסודי 'במוצאותיך ובמבואותיך' נפעמתי מהאנרגיה
כל כך שונה ממני, אני הולכת צעד קדימה ומיד שנים שלושה אחורה...
הייתי שמחה 'לדהור' כמוך לפעמים....משתדלת ללמוד מכל דבר ומכל אחד.

[אירוס_כחול*]

התבטלו לי שני ימי עבודה כרגע, איזה כיף, מרגישה כמו מי שברחה מבית ספר....
מה לעשות בשביל לא להרגיש שביזבזתי את החופש הקטן שצנח עלי בלי כוונה?

[בסוף_המדבר*]

אם היית לוקחת את ההמלצה:
_ואולי אפילו לקחת את זה עוד צעד לכתוב איך נראה יום בחייך בגן עדן הזה
ממש לתאר בפרוטרוט את היום הזה מהבוקר ועד שאת הולכת לישון.
מה את עושה בו, איך את מרגישה, מה את רואה, מה קורה בו._
ומתארת יום כזה,
הייתי מציעה לך לעשות חלק מהדברים האלה... עכשיו כשיש לך פנאי לגיטימי

[אלמונית*]

מה את מרוויחה מזה שאת כל כך מסכנה?

זו שאלה חשובה מאד בעיני.

[אירוס_כחול*]

אלמונית,
אני לא כל כך מסכנה,
אני בן אדם תקוע שמנסה לחלץ את עצמו
אני מכירה אנשים רבים שתקועים ואפילו לא חושבים על זה מסיבות של נוחות ופחד משינוי
הרווח? כנראה קשור לפחד מכישלון, ותחושה ששום דבר לא מספיק טוב במה שאני עושה!
אני מאד מתגעגעת להרגשה של כאן ועכשיו פשוט טוב.
משהו 'תיכנת' אותי שצריך להיות הכי טוב שיש, רק לא נתן לי את הכלים, או שפשוט אני לא כזאת...
ובכל זאת מה הרווח? הדבר היחידי שאני מצליחה לחשוב עליו זה הפחד

[אירוס_כחול*]

בסוף המדבר יקרה,
הייתי קמה בנחת, ולא ממהרת
הייתי מזמינה תור לקוסמטיקאית ולמסג'
בשעה שהייתי בטיפולים העוזרת היתה מבריקה את הבית
לאחר מכן הייתי משתתפת בסדנה בתא' שעולה די הרבה כסף
ופוגשת את ביתי לארוחה במסעדה ששתינו אוהבות
אבל-
בעלי לקח את האוטו לצרכי עבודתו -פרנסתינו,אין פה תחבורה אחרת
אין לי עוזרת- והכסף לכך,וכנ'ל לגבי כל השאר!
קצת קשה להשאר אופטימי,אבל אני עושה כמיטב יכולתי

[ש_מים_וארץ*]

אני עושה כמיטב יכולתי
חזקי ואמצי @}
אני יודעת שזה לא קל אבל יש לי הרגשה שאם תמשיכי ככה, בעוד שנה תהיי במקום הרבה יותר אופטימי מאיפה שאת היום.

[אלמונית*]

הי אירוס כחול.

קודם כל תודה לך על הדף.
את מעלה התלבטויות שגם אני עסוקה בהן מאד והדף מקפיץ לי כל פעם עוד נקודה.

וחוץ מזה: מה הרווח מלהיות אומללה, תקועה, לא ממצה, שמה שאני רוצה מהחיים לא תואם את מה שקורה בהם....
כשהיינו צעירות היינו קוראות לזה : המצוי והרצוי. (בקשר לגברים):
מי שרצוי לא מצוי
מי שמצוי לא רצוי
ומי שרצוי ומצוי- לא פנוי.

ולשאלתך לגבי הרווח מלהיות במקום הזה:

את התשובה הזו למדתי מעבודה עם ילדים:
ילד זקוק לתשומת לב.
אם אינו מקבל אותה כמובן מאליו ממי שמטפל בו- הוא ינסה למשוך אותה בדרך שלילית.
מבחינתו הצורך בתשומת לב כל כך גדול שעדיף לו לקבל אותה בדרך שלילית: בגערות, בכינויים שליליים וכד', מאשר לא לקבל תשומת לב בכלל.

אח"כ הילד כבר תופס את עצמו כילד שמתנהג לא יפה, לא טוב, וכו' וזו הזהות שלו.

הדרך היעילה ביותר לעזור לילד כזה הינה: לשים לב אליו כאשר הוא רגוע, כאשר הוא משחק משחק יצירתי .
ואז הוא מקבל את תשומת הלב ולא זקוק להתנהג בצורה שלילית שמושכת תשומת לב.
ואז גם יש לו שפע של רעיונות למשחקים והוא עסוק ומבסוט.

אותו הדבר לגבי הזהות שלי לגבי עצמי כ- " מישהי שלא מצליח לה"
"מישהי שלא יודעת מה היא רוצה" "מישהי שמרגישה חסומה, תקועה וכו'"

משהו בך (מישהי) מנסה למשוך את תשומת ליבך. פשוט להקשיב לו.
כשאת לא מאזינה לו ,לא מכירה בו בכלל.... הוא ימשוך את תשומת ליבך בדרכים שליליות

והשורה התחתונה של כל זה:
כשאת שמה לב לדברים הנפלאים בחייך. כל יום. כל היום.... את מגדילה את המקום שבך שמחובר, שיוצר, שאוהב.
והוא כבר יוביל אותך לאן שאת רוצה (אם רק תקשיבי לו)

כשתשומת לבך נתונה למה לא בסדר ומה תקוע: זה יגדל.

ומה זה דברים נפלאים? משב רוח נעים על הפנים. מילה טובה שאמרת, שאמרו לך (במכולת), תובנה, סתם תחושת קלילות, וכו וכו וכו.

זה שלי. ומה שלך?

[אירוס_כחול*]

שימחה, סיפוק מיצירה, תחושת הצלחה ועצמאות זה מה שהיה 'עושה לי את זה'

חזרתי עכשיו משוטטות בעיר בכדי להפקיד את משכורתי הדלה ובכדי להחליף אוירה,
שמתי לב שאני המון לבד, החברות שלי גרות רחוק, וחברות על בסיס ילדים קטנים כבר לא אקטואלי...
חסרה לי חברת נשים, התרגלתי להיות לבד אבל אני חושבת שאני מאבדת לאט לאט אנרגיות ומיומנויות חברתיות,
וחוץ מעבודה,אני לא ממש בקשר עם אנשים,
אני מרגישה שאני מאבדת אנרגיה באופן כללי, מתעייפת מהר
ומתה כבר להיות במיטה ושיגמר היום, זה הגיל? דיכאון?
לא יודעת,

[בסוף_המדבר*]

אלמונית,
תודה על דברייך,
ממש תענוג.

אירוס,
תודה שאת משתפת אותנו
אני בעצמי גם די מבואסת כרגע וקל לי להזדהות עם הנימה המלנכולית שלך
אני חושבת כמה קשה זה צריך להיות לחיות ככה כל יום כל היום
אני מקווה שזה לא המצב אצלך.
אם יש לפעמים דברים נעימים שקורים לך
אנא, ספרי לנו גם עליהם.
מחכה בשקיקה

[אירוס_כחול*]

אני עדיין כנראה לא מיציתי את 'הקיטורים',
בחיים הלא וירטואליים אני פחות מלנכולית,
פה אני כותבת דברים שלא באים לידי ביטוי בחיים,
תמיד קצת קינאתי באנשים שיודעים לקטר ולבקש עידוד ועזרה
אני לא יודעת, לא לבקש עזרה, ולא לקטר, לכן בשבילי זה סוג של פורקן אולי טיפולי
מאחר ואני לא יכולה ללכת לטיפול, לסדנאות שונות ולעוד דברים שקונים בכסף- אני כותבת.
יש לי צימאון עז להוציא את כל זה מתוכי ולאוורר, חשובה לי כל תגובה כי זה משקף בעצם
את דמותי בעיני הזולת,
הולכת לעבודה , חושבת על תגובתך בסוף המידבר,

[בסוף_המדבר*]

ראית מה זה?
ביקשת שינוי והנה הוא הגיע!!
ככה זה החיים האלה, אם אנחנו לא מזיזים את עצמנו לבד אז היקום נותן לנו בעיטה בישבן!
חכי ותראי שזה רק לטובה!!!

מזל טוב

(-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:

[ש_מים_וארץ*]

אני גם חכמה ורגישה מאד, אמפתית לאנשים, חיכנית, בשלנית טובה מאד, בעלת חוש אסטטי מפותח,
טוב לשמוע @}

מצטערת אם התלבטויותי לא מרתקות
דווקא כן מרתקות.

רוצה לנצל את הזמן לבדוק אם אני יכולה ללכת לכיוון של עשיה בתחום הטכסטיל
את שולחת ידך בטכסטיל?
מפנה לעצמך זמן לזה?
מה את אוהבת לעשות?
את תופרת? רוקמת?
מתי ומה יצרת לאחרונה?

[אירוס_כחול*]

השקעתי את השנה האחרונה בניסיון לפתח את עיניני הבישול שלי( בישול וארוח)
כנראה יחד עם המוני אנשים אחרים שחשבו שזו פרנסה טובה...
היו לי כמה הצלחות, אבל עבר יותר מידי זמן בין הצלחה אחת לשניה,מכל מני סיבות חלקן באחריותי,
כך שהייתי צריכה הכנסה שוטפת יותר ונקלעתי לעבודה עם הילדים והסוף הרי מוזכר לעי'ל...
אני מציירת, כלומר ציירתי עד לפני כשנתיים שאז חטפתי 'שיתוק' יצירתי, והלכתי ללמוד קונדיטוריה...
אפילו נמכרו מס' עבודות שלי,
בעבר היותר רחוק חרזתי מחרוזות מפרוקים של מחרוזות ישנות ,עד היום יתרתן, מקשטות לי את הבית...
עכשיו שזמני יותר ברשותי אני מנסה לבדוק את הענין, אני לא תופרת ולא רוקמת אבל יש לי חוש אסטטי, ונקודת מבט יחודית,
חשבתי לבצע כמה רעיונות עי' תופרת ולראות מה יהיה...

[ש_מים_וארץ*]

שימי את הנאמנות לעצמך כנר לרגלייך.

ותאפשרי לעצמך להנות מהרגע ומהדברים הקטנים שעושים לך טוב.

וגם קחי כמה מאמרים טובים של מיכל גזית להשראה.

[אירוס_כחול*]

נאמנות לעצמי? זה מריח מאד נכון אבל לא קל,
יש את הצרכים של הסביבה- משפחה- ילדים, המגבלות הכספיות, הנאמנות לעצמי מתנגשת בזה.
מקדישה את סוף השבוע הזה להנות מהדברים הקטנים- גדולים שעושים לי טוב,
למה כל כך קשה לי לדעת מה אני רוצה?
הייתי רוצה כבר לדעת את התשובה הזאת
עוד לא הגעתי למאמרים- בהמשך

[ש_מים_וארץ*]

כל אלה- משפחה- ילדים, המגבלות הכספיות - יושפעו מאוד לטובה כשתלמדי להיות נאמנה לעצמך.
נאמנות לעצמך אינה בהכרח אגואיזם,
היא הקשבה ותשומת לב לצרכים הגבוהים של יישותך.
כשאת נוגעת בצרכים אלו ומזינה אותם את בעצם יוצרת קרקע פוריה סביבך.
על קרקע פוריה של אישה ואם הבית עשויים לנבוט ולצמוח הפתעות נהדרות שכרגע אינך מסוגלת אפילו לחלום עליהן.

שתהיה לך ולמשפחתך שטיפחת שבת טובה וחמימה @}

[לוונדר_סגול*]

קטע טוב במיוחד ממיכל גזית:
לרוב, הדרך היא טיפוס של מדרגה ועוד אחת, לקיחת עוד ועוד הזדמנויות שמאפשרות לנו התקדמות איטית ובטוחה לכיוון הפסגות האישיות שלנו. ורק אז, בכל פעם שאנחנו מגיעים לראש גרם המדרגות אנחנו מבינים איזה מרחק אדיר עברנו. רק מתוך פרספקטיבה של זמן ומרחק נוכל לראות את ה"מפץ" האישי שלנו שקרה באמצעות אלפי "מפצים" קטנים. הסירוב להדרגתיות הזו מבטא את ההתנגדות שלנו להצליח מתוך העמדת תנאים ובקשה להבטחה מגורם עלום כלשהו, שאכן ההצלחה מובטחת לנו. וכל זמן שאינה ודאית כזו, אנחנו מתבוססים בקיים, שאינו מתאים לנו ולא מבטא באופן הולם את יכולותינו.

[אירוס_כחול*]

נכון, גם אני מבחינה בבכך שעברתי מרחק רב התפתחותי ,
אולי לא הגעתי כמובן לראש גרם המדרגות, אבל עברתי מרחק התפתחותי רב מאז תחילת המסע.
כל ההתפתחות הנ'ל היא בתוכי, כלפי חוץ קשה לי להגיד שחל שינוי,
בתחום העשייה ההתקדמות דלה, ולמרות הסיפוק שאני חשה הייתי רוצה שהשינויים ישפיעו גם על התחומים האלה: פרנסה-ענין-עבודה,
אלה תחומים שאני מרגישה חסומה- תקועה בהם, ואני שואלת את עצמי למה, או כפי שנאמר פה:מה אני מרויחה מהחסימה הזאת?
שבת רגועה, נעימה, ומחדשת כוחות

[לוונדר_סגול*]

כל ההתפתחות הנ'ל היא בתוכי, כלפי חוץ קשה לי להגיד שחל שינוי
איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי
הוא הולך לבד
איך שיר נולד?
כמו תינוק

נשמע לי שאת בדרך הנכונה