אני כמהה לקהילה יותר ויותר
אחרי הזעזועים/טלטלות שעברתי בשנתיים האחרונות, כולל ההוווה שעוברת עכשיו, אני מבינה:
אני מבינה היום שהכמיהה הזו היא איננה סתם גחמת לב אלא היא כורח המציאות.
במאמר מוסגר: אני התעייפתי מלהיות לבד במציאות הזו , לחכות ולצפות,להיות תלויי באחרים
אני מבינה היום שבסופו של דבר,כולנו כאן לבד,לבד. אם אין אני לי,מי לי
אני צריכה לקחת אחריות אישית על עצמי ,על ילדיי,על הבחירות שנכונות לנו.
ובכל זאת: אסביר למה חיים בקהילה ועזרה הדדית הם הכרח המציאות:
כל החומר בעולם שלנו מתחיל להתפורר . עידן האדמה מסתיים. כבר אין לנו מימון אנרגטי להתנסות בחומר.
הכסף יילך וייאבד מערכו לעומת ערכים אנושיים קיומיים כמו עזרה הדדית ושיתוף פעולה
הדלק כבר עכשיו יקר מדי ושיא תפוקת הנפט קרוב ומוחשי יותר מתמיד, כך שדי ברור כבר לכולם שלחיות אקולוגי (למשל:ללא נסיעות והסעות כל יום) זה הכרח מציאות ולא סתם קטע של יפי נפש ירוקים ותמהוניים.
לחיות בקהילה בת קיימא שמקיימת את כל צרכייך זה הכרח המציאות. ואם אי אפשר למצוא מקום כזה שיקיים את הכל, אז באמת צריך לברוא אותו ולזמן אלייך את מה שאתה זקוק לו (ובשביל זה צריך שותפים, כמוני,כמוך... שכבר עברו דרך והגיעו לאותן הבנות)
ואם מענה לכל צרכייך אינו מתאפשר, אז אולי אתה אינך מדוייק בתיאום בין הרצון, לצורך, למענה האמיתי שנכון עבורך באותו רגע
הילהלה לנד,
את מוזמנת להתחיל לפצוח בחיפושים אחרי מקום שיתאים באזור עמק האלה כפי שציינת,אולי יש אפשרויות,אני לא יודעת
היער שם באמת קרוב ברוב המושבים,אבל בדר"כ לא נגיש: בגלל הקירבה לשטחים כל המושבים מוקפים גדרות שאמורים לתת לתושבים אשליית בטחון
אני גרתי במקום כזה בהרי ירושלים אז אני יודעת.
וקבוצת שומרי הגן יש באזור אשתאול,אבל אם את לא גרה צמוד ליער,במסילת ציון,אז זה שוב דורש הסעות (ובמסילת ציון יקר!)
בכלל,כל אזור המרכז יקר.
(אם חיים בקהילה שבה עוזרים זה לזה,אפשר להתחלק בהוצאות הנסיעה , אבל תסכימי איתי שבתך בת השנה לא תגיע לפעילות , כך שהכרח המציאות הוא למצוא משפחות עם ילדים בוגרים שיש להם מכנה משותף רחב וכאן הקושי. רוב המשפחות הגדולות כבר "מסודרות" ,כל אחת במקומה היא, מי בקיבוץ,מי ליד ההורים,וכו"...
ולא קל לאנשים לעשות שינוי בחיים,למצוא עצמם בהתחלה חדשה,לחפש פרנסה חדשה, וכשיש ילדים בוגרים ובני נוער זה יותר קשה,בהרבה
לכל ילד יש כבר את הצרכים המיוחדים לו ולא פשוט להזיז מערכת שלמה, במיוחד לא כשיש שני בני זוג שגם צריכים להסכים בניהם על מעבר ולאן ואיך ו...
באזור רחובות-גזר-מבואות ירושלים יש קהילת חינוך ביתי גדולה, אבל כדי להיפגש צריך להיות על הכביש כל היום: מפגש פה,פעילות שם,סיור לימודי היום,שומרי הגן מחר, מחרתיים צריך להסיע את הילד הגדול ליום הולדת שם ואת הקטנה לחוג ההוא ואת הבן לשם ו... בקיצור: במקום להיות בבית ברגוע,צריך לתזז בין שפע ההזדמנויות למפגש שכולן מחייבות נסיעה. אמנם באותו אזור,אבל זו נסיעה וזה דלק שזה אומר כסף וזה אומר עבודה מחוץ לבית כדי לממן את הכסף הזה וזה אומר לאכול מקופסאות שטרחת להכין יום קודם (כדי להספיק לצאת בזמן מהבית) בדרכים במקום ברגוע בחצר הבית.
חוצמזה, לאחרונה יש מגמה של חלק גדול מהילדים הבוגרים יותר ללכת לביה"ס, וזה לא מה שאני מחפשת
אני הופכת כל אבן באזור העמקים ומחפשת בכל החורים כבר הרבה זמן
היה נדמה לי שמצאתי כזה,במושב שבו אני גרה היום בתענכי"ם, אבל לא בטוחה שזה אכן מדוייק לנו. חסר לי כאן טבע אמיתי.
קיוויתי שאם תגענה עוד משפחות אז המענה החברתי יקל את סוגיית העדר הטבע הצמוד.(יש מעיינות וגלבוע בטווח נסיעה של 10 דקות אבל זה לא מול הדלת) אז מצאתי בית עם שטח אחורי גדול שהוא בר- לא מרוסס , אבל זה לא טבע מספיק עבורי. אני אדם של הרים. מדבר,יער,צפון,דרום,אבל שיהיו הרים,גבעות לפחות,מעיין,משהו.
קשה לי כאן בעמקים עם החקלאות סביב.
אבל זה יותר אקולוגי לגור ביישוב קיים,על אדמה פוריה שיש מה ללקט בה ,מאשר במדבר (אח,אוהבת את המדבר)
הצפון הצפוני רחוק לנו מדי
אם יש כאן מבין הקוראים/קוראות משפחה עם ילדים גדולים בחינוך ביתי שמתחברת לרעיון הבסיסי וחיה במקום שווה שעונה לפחות על חלק מהצרכים ורוצה להזמין אותנו לחיות בשכנות, ויש היצע אפשרויות דיור לכמה משפחות בסביבה הקרובה, אז יאלל, shut
לא מזמן התקיים כאן באתר דיון מעניין בדף
קשר קהילתי . הצורך של המשפחות למצוא מענה חברתי שאינו וירטואלי לבני הנוער, הוא צורך חזק שקיים אצל כולם. השאלה מה המשפחה מוכנה לעשות כדי לזמן את המציאות החברתית הזו לילדיה , וגם לעצמה. גם אני כאמא הייתי שמחה לשכנה-חברה שיש לי איתה "דיבור",דלת מול דלת , שאוכל לתת ולקבל חיבוק אמיתי ולא סמיילי וירטואלי על המסך, השאלה האם אני בשלה לקבל החלטה אמיצה לעשות שינוי
ולא מדובר רק על שינוי פיזי של מגורים,גיאוגרפי או כלכלי, מדובר על
שינוי תודעתי בעידן החדש
כנראה שאנחנו מקדימים את זמננו. מישהו הרי צריך לפלס דרך,לא?
באיזה שהוא שלב לדעתי המציאות תחייב אנשים לשתף פעולה. יהיה משבר מזון ומשבר דלק וכל מסגרות ההון והשלטון והחינוך והבריאות של העידן הישן ילכו ויתפרקו בהדרגה
לאנשים לא תהיה ברירה אלא לשתף פעולה וליצור משהו חדש שמבוסס על אהבת חינם
תודה
(לא רק אנחנו, הבית ממש באמצע בין כמה בתים של חבר'ה נחמדים)![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
)
