עוברים דירה

[אנונימי]

_{ראו גם: טיפים למעבר דירה / טיפים לאריזה כשעוברים דירה / מדור בית ויישוב}

[מיכל_מ*]

אנחנו עוברים דירה בקרוב, ואני מתלבטת (בין השאר...) אם כדאי שבן השלוש שלנו יהיה נוכח ביום ההעברה - העמסה בבית הישן, פריקה בבית החדש.

מצד אחד, נראה לי שאפשר לחסוך לו את הבלגאן, ליזום יום כיף עם הסבים וכשהוא יחזור תהיה לו לפחות פינה. מצד שני - אולי כדאי שהוא יראה מה קורה כדי שזה לא יהיה משהו מיסתורי ולא ידוע, לאן נעלם הבית הקודם, איך השתנה הכל... אני מסבירה מה מתוכנן כמובן, והוא יראה אריזה וכדומה.

זה מזכיר לי את ההתלבטות אם להשאיר אותו בבית בזמן לידת הבית... הוא לא נשאר.

אז מה דעתכם? ועצות אחרות בקשר למעבר עם זאטוט יתקבלו בשמחה!

[רונה_בראון*]

טוב, לי באמת יש נסיון עשיר בנושא... לפני שבועיים עברנו לחדרה מהדרום וזו אחד מארבע מעברי דירה שעשינו בחמש שנים האחרונות!!!
לשאלתך - לדעתי עדיף שלא יהיה נוכח. כן חשוב וכדאי לשתף אותו בתהליך. אצלנו זו הייתה ממש חגיגה עם הארגזים: ציירנו עליהם, עשינו מהם בתים ומחילות וכן הלאה. גם בפריקה זה נחמד להשאיר לו כמה ארגזים לפתוח, לרוקן ואחר כך לעשות איתם מה שרוצים, אבל ביום עצמו, מנסיוני עדיף שלא. כמובן שכדאי גם שיבקר בבית החדש ולדבר על הנושא.
לי זה קשה לראות איך הבית מתרוקן פתאום ואף על פי שאני יודעת במוחי שאפגוש את החפצים בעוד מספר שעות לא קל לי להפקיד את "חיי" (עד כמה שאפשר לייחס לחפצים חשיבות בחיינו) בידיים אחרות. לילד בגיל כה צעיר זה נראה לי קשה הרבה יותר. בסך הכל נראה לי שכולם ירוויחו מיום שכזה - גם הוא, גם הסבים וגם אתם שיהיה לכם טיפה יותר שקט בבלגן הזה.
כתבת שזה מזכיר לך את ההתלבטות שהייתה לך לגבי לידת בית. אני זוכרת שהתלבטנו בנושא וקיבלנו עצה מאוד טובה משיין המיילדת. היא אמרה שלדעתה כל עוד יש מבוגר שמספיק קרוב לילד (כלומר, מכיר אותו, את צרכיו, את האופן בו הוא מבקש עזרה וכו') ונמצא פנוי כל כולו עבור הילד אז זה יכול להיות נהדר. אבל בפחות מזה אי אפשר להסתפק. אני ממליצה לך למצוא מבוגר שכזה גם ליום שלמחרת המעבר... אצלי התייצבו אחי ואחותי ופשוט עשו לי את המעבר. איל הבכור קיבל יום "דודים", דניאל הקטן היה מבסוט מהחברה והגיע אליי לינוק מדי פעם וזה הכל. היה לי ממש פנוי לסידורים.

מעבר קל ונעים....

[ויויאן_מיוחס*]

כשאנחנו עברנו לפני שנתיים (הגדולה הייתה בדיוק בת שנתיים והקטנה בת חמישה חודשים), הילדות נכחו בכל - באריזה, בצפייה במובילים שהעמיסו את המשאית ואחר כך בפריקה בבית החדש. חשוב לציין שביום המעבר שני זוגות הסבים (או לפחות זוג אחד) היו נוכחים ולקחו את הבנות, או לפחות את הגדולה לטיולים בקיבוץ כדי להקל עלינו ועליהן את ההתארגנות בבית החדש.
את הקטנה שהייתה אז רק תינוקת, נשאתי במנשא ועשיתי איתה את הכל (לבד מהרגעים שבהם אחד מהסבים/ות לקחו אותה לסיבוב קצר).
בזמנו, לא חשבתי על אפשרות אחרת ולכן לא הייתה לי התלבטות ופשוט התארגנו בהתאם (סבים, מנשא, קצב מעט יותר איטי וכו').
האמת היא שאפשר פשוט להתייחס לכל העניין כהרפתקה, שכיף לשתף בה את החמודים שלך. וכמו כל דבר אחר בחיים היחס של הילדים לכל נושא המעבר, האריזה, הפריקה, והשינוי הגדול - תלוי בכם! התחושות והרגשות שלכם לגבי כל התהליך ישפיעו בהכרח עלהתגובות שלהם.
לילה טוב ונשיקות,

[אביב_חדש*]

אנחנו עברנו לפני שנה בדיוק. הבית התמלא ארגזים לאט לאט, בעיקר בעזרת הילדים, במשך חודש. ציירנו על הארגזים והיה כיף.
ביום המעבר, התחלנו להעמיס למשאית, ובשלב כלשהו, הילדים נלקחו על ידי סבים מהצד שלי אל הסבתא מהצד של שביט (גרה קרוב למקום אליו עברנו). הילדים עוד רצו לראות שבאמת הבית ריק, ובאמת לאחר יומיים, אחרי חתונה עברנו להראות להם שהבית ריק לגמרי.
מבחינתם, הם סגרו את העניין רק אחרי שראו שהבית ריק, אבל הם ממשיכים לדבר על המקום.
שורה תחתונה - מומלץ לשתף את הילדים.

[אורית_טבעי*]

אנחנו עוד לא עברנו , אבל לפני בערך חודשיים התחלנו לספר להדס (בת 2.5) על הבית החדש , והגיע היום ולקחנו אותה לראות איך מתקדמת הבניה.
היא נכנסה וכמובן שהכל עוד בבלגן של בניה , הראיתי לה את המטבח והיא שואלת אותי בדאגה : "אבל אמא , איפה האוכל ?"
התחלתי להסביר לה איפה המקרר יהיה כשנעבור , ושנקנה הרבה אוכל ויהיה גם תנור וגז וכו' ...
מאז בכל ביקור בבניה היא רצה למטבח ומראה לכל מי שרק רוצה : "...ופה יהיה המקרר!" ומצביעה בהתלהבות (או בחרדה?!) על מקום המקרר.
פעם נוספת שהיינו שם שוב היא רצה למטבח (מה יש לה מהמטבח ? הראינו לה את כל הבית והיא נדלקה על המטבח..) , ושאלה אותי : "אמא , איפה הפירות?"
ושוב הסברתי לה שכשנעבור נקנה הרבה הרבה אוכל ובלה בלה בלה ...
ולכולם היא מספרת על הבית הגדול בלי האוכל ועל הבית של סבתא עם הרבה הרבה אוכל (כאילו שהיא אוכלת משהו ...)

מיכל שיהיה בהצלחה ובקרוב אצלינו ....

[מיכל_מ*]

תודה רבה לכן, ואורית באמת שיהיה בקרוב אצלכם! אני אדווח על ההחלטות...

[אביב_חדש*]

עוד דבר - לספר מהרגע הראשון. אני מרגישה שילדים מפחדים וחרדים כאשר האינפורמציה נזרקת לחלל האוויר, חלקי משפטים ואינפורמציה, ולא משהו אמיתי וברור. לספר (בהתאם לגיל הילדים, לבחור את המילים הנכונות) שעוברים דירה, לאן, מה יקרה שם, מה יהיה התהליך של העברת הדירה. חשוב להעביר מסר של "הכל בשליטה" (כמובן אם הכל בשליטה), זה מרגיע.

[ענת_גביש*]

אנחנו עברנו סוף סוף,שלשום. וסיפרנו לגאיה (בת ארבע) רשמית מספר שבועות לפני. נסיונות ההסתרה שלנו היו די אידיוטיים כי היא קלטה הרבה לפני שאנחנו מחפשים בית ואפילו סיפרה על כך לאנשים, למרות שכל השיחות על כך היו באנגלית וצורות שקופות אחרות.. זה עורר בה כעס וחרדה אבל השמחה שלנו לקראת זה והזמן שנתנו לה להתבשל וגם כל השיחות, עשו את שלהם. מומלץ לספר ולדבר על מה נעשה במקום החדש, ועל איפה יהיו החפצים שלו ,את מי נזמין,וכולי. עשינו גם טקס פרידה מכמה ילדים בישוב הקודם. הטקס היה שגאיה קנתה שקיות במבה מתוקה, הלכנו לשני ילדים מתוך השלושה המתוכננים , סיפרנו, נתנו, היזמנו, ואת השאר היא אכלה לבד. היה חשוב גם לאפשר זמן היצטערות ועצב על הפרידה מהבית ,בלי למהר לנחם ש "לא נורא במקום החדש יהיה כיף". אבל היה גם חשוב לה לדעת שהכל בא איתנו ,הארון, הצלחות,וכו'. אבל למה מדברים רק על תגובת הילד ? מעבר דירה זה זמן משברי בזוג. אם הייתי רצינית הייתי מרפדת אותנו בחותמי מרפא , אבל אולי זו טלטלה מבריאה,שצריך לעבור אותה .בכל אופן זה לא קל .אבל כיף כיף כיף.(טפו טפו טפו ) .שיהיה לכם מעבר קל ושפוי (אם יש דבר כזה.)

[רונה_בראון*]

אוי, ענת... כל כך נכון!!!!
(אני דואבת בימים אלו את חבלי מעבר הדירה....)
ואגב חותמ: הבית החדש מלא אנרגיות מבלבלות (שמחלקן אני ממש רוצה להפרד!) עד כדי כך שלא הצלחתי להחליט עדיין איפה למקם את החותמ המרחבי שלנו!

[ענת_גביש*]

והחותם שלנו (היקר כל כך, בכל המובנים ) נשבר היום. השארנו אותו לסוף כדי להעביר אותו הכי בעדינות שאפשר, וכשבאנו "לחסל" שאריות בבית הקודם הנחנו אותו על הדלפק והוא פשוט נשבר! כמה עצוב.

[בשמת_א*]

ענת, זה לא מקרי.
דברי על זה עם צפריר.

[אלי_שע*]

בילדותי עברנו לא רק דירות אלא מקומות (שארם, נתניה, חיפה, קריות),זה שיעמם אותי בעיקר. אף פעם לא שתפו אותי, לא עזרתי. זה היה תמיד בקיץ, ככה שהייתי בחופש וזה מה שעניין אותי בעיקר, החופש שלי. חברים לא היו בעיה, פשוט נפרדתי מהקודמים והכרתי חדשים. מה שבהחלט עיצב את אופיי אני חושב. אז תודה להוריי שהעבירוני עד הלום.

[אמבט_ים*]

רק לפני שנה וחצי פרקנו חפצנו בגוש דן, ועכשיו שוב אורזים, שוב המתח הזה, שוב אותם ויכוחים טיפשיים, אני רוצה לזרוק והוא לשמור, שוב להתרגל לבית חדש, לסביבה חדשה.
הקטנה קטנה למרות שהיא מבינה הכל, הבכורה הכריזה שהיא לא אוהבת שינויים, היא לא סובלת שאני שמה דברים בארגזים, בעיקר דברים שלה, היא לא אוהבת לראות דברים מוכרים "נעלמים" לתוך ארגזים חומים. שתינו מרגישות הקלה בימים אלו כשהיא נמצאת אצל חברות טובות, ותודה לאמהות היקרות שעוזרות.
נראה לי שילדים לא כל כך אוהבים מעברים, אז מה עושים ילדים שהוריהם החליטו לנדוד ברחבי העולם, וכל כמה ימים הם מתעוריים במקום חדש? מה שבא לי לעשות לפעמים.
אנחנו בעצם עשינו מעבר הפוך, גרנו 4 שנים בישוב קהילתי עם מרחבים אינסופיים, נוף מדברי, ומליון ילדים, ועברנו לת"א לשכונה די קהילתית עממית, בתים צמודי קרקע לרוב, היה חשוב לנו להשאר קרוב לאדמה, מכאן אנחנו עוזבים לבניין ללא פיסת אדמה (אבל עם מרפסת שאפשר להביט ממנה לשמים) עוזבים בגלל השכנים, בעייתים משהו.

[חגית_ו*]

מאיה,
לאן? לאן?

[אמבט_ים*]

גבעתיים, שכונת גבעת רמב"ם.
אתמול היה שינוי לטובה אצל הגדולה. היא אמרה לי על המעבר: "זה קצת מרגש". גיליתי שהכל יכול להיות הרבה יותר קל אם אני אקח את הנושא בקלות, הכל תלוי מה אנחנו משדרים להם. אתמול למשל שאלתי אותה: "איזה ארגז מתאים לדעתך לקלטות?" היא מיד קפצה והלכה להביא ארגז וארזה לבדה את כל הקלטות (ממש טוב אני חייבת לציין) ואח"כ אמרה שזה יהיה ארגז טוב לדיסקים.. גם שאלה אותי איך כותבים דיסקים וכתבה על הארגז.
שיתוף. כמה פשוט, והכל נראה אחרת.

[ציפור_דרור*]

מאיה,
מברוק על מציאת הדירה.
נהייה כמעט שכנות. (אנחנו כנראה לא עוברים. קבלנו הורדה דרסטית בשכר הדירה)

נראה לי שילדים לא כל כך אוהבים מעברים

אני רוצה לחלוק איתך כמה דברים שעשו את המעברים שלנו לקלים יותר עבור הילדה:
הרעיון הוא למצוא את האיזון בין היכולת שלה להשתתף, להיות חלק מ.. (לארוז, לדעת היכן החפצים שלה וכו') ובין אותם מצבים שעלולים להיות קשים, ארוכים, מייגעים.
למשל - ביום של ההעברה עצמה היא הייתה אצל סבתא שלה. הרגשתי שעבורה יום כזה יכול להיות כמעט "אלים", וידעתי שגם מצב הרוח שלי יהיה בהתאם ולא אוכל להכיל אותה. אצל סבתא שלה היא עשתה כיף חיים והייתה מנותקת לגמרי מהמתרחש. זה היה מעולה!
את הבית החדש ביקרנו כמה פעמים לפני המעבר ו"התיידדנו " איתו. (כמובן שאני גם הפרחתי משפטי מפתח כמו "תראי איזה בית יפה יהיה לנו" מצאתי סופרלטיבים ברי השוואה לטובת הבית החדש: "החדר שלך הרבה יותר גדול" "הנוף מהחלון הרבה יותר יפה")
היא גם בחרה (בהנחייתינו) את החדר שלה.
ואני סימנתי מבעוד מועד את כל הארגזים שמכילים את חפציה, וסדרתי לה את החדר החדש כהעתק כמעט מושלם של חדרה הקודם.
כך שכאשר היא הגיעה מהסבתא למקום החדש היא ראתה ארגזים ובלאגן, אבל הייתה לה גם הפינה המוכרת והמוגנת שלה.
זה לא קל. אני כל כך מבינה...
שיהיה לכם בהצלחה! @}

[אביב_חדש*]

שכאשר היא הגיעה מהסבתא למקום החדש היא ראתה ארגזים ובלאגן, אבל הייתה לה גם הפינה המוכרת והמוגנת שלה
ציפור - זה גם מה שאנו עשינו. הילדים היו עם הסבים ביום הזה וחזרו ישנים לבית החדש. החדר שלהם היה הראשון שסודר. כך שזה עזר בבוקר. בנוסף, גם חדר השינה. שני דברים מוכרים להם מאוד. חשוב.

[אמבט_ים*]

ציפי, התגעגעתי להגיגיך החכמים, אצלנו לא יהיה "יום מעבר" אלא ימי מעבר, למזלנו השכרנו שבועיים לפני שאנחנו צריכים לפנות את הבית הנוכחי, אז דברים יקרו בהדרגה, אבל נכון שבילוי אצל סבתא וסבא כשאנחנו עובדים יותר על המעבר יהיה פתרון מוצלח. היא עדיין לא ראתה את הדירה החדשה, בקרוב נערוך הכרות איתה.
תודה על הטיפים, ובתור שכנה תבואו לבקר. (כליל אמרה לפני כמה זמן שהיא רוצה לפגוש את בתך).

[אש''א*]

מאיה בת כמה הבת שלך?
אנחנו ג"כ עוברים ואפילו לא חשבתי שזה יזיז לאיסתרא (בן שנה וחצי)

[אמבט_ים*]

אש"א, הגדולה 4.5 והקטנה בגיל של הבן שלך, גם אני חשבתי שלא יזיז לה, אבל היא באקסטזה, נעה בין הארגזים, לפני שחותמים אותם היא מוציאה ומחזירה דברים, בעלי נתן לה (בעזרתו כמובן) לסגור את הארגז ולהדביק, מה שגורם לה להנאה מרובה, היא חשה את השינויים ומביעה את זה בהברות וצלילים למיניהם, אבל נראה לי שבגיל הזה יותר קל להם מהגדולים כי בעצם אני מהווה את הביטחון שלה יותר מהסביבה המוכרת שמשתנה לה (וגם אבא ואחותה).
איך הבן שלך מגיב?

[שירי_בן_דב*]

מאיה
אשמח להיות יותר לעזר. רק תגידי במה.אפשרי גם באריזה. כמובן שכליל תמיד רצויה אצלנו וגם ליבי כמובן. אז קחי את כל זה בחשבון בבקשה.

[אש''א*]

היינו איתו פעם אחת בבית החדש. את ההעברות אנחנו עושים לאט , כל יום קצת כשהוא בגן כך שהוא לא רואה ארגזים וכו'. בשבת הוא היתלהב מזה שיש לו המון מקום לרוץ בו.
מה יהיה אחרי המעבר? נראה.

[אמבט_ים*]

זהו, אני בדכאון באופן רשמי, איזה בלאגן, הדירה שם זקוקה לכל כך הרבה טיפול, אני מקווה שהיא שווה את זה, הגדולה רועה בשדות "זרים" (אבל מה הייתי עושה בלעדיהם) רוב הזמן, ולי אין כח אין חשק ואין מוטיבציה לעבור דירה.
יש לנו איזה קטע עם מגורים שאנחנו צריכים לפתור, ביחד וכל אחד לחוד.
עד מתי אנדודה?

[ה_עוגיה*]

הארועים ה"גדולים" האלה בחיים (מעבר דירה, חתונה, לידה, מוות) הם כמו איזה קלשון חפירה רציני
הם מגיעים לכלמיני מקומות לא קשורים
ושולפים את כל התולעים החוצה להתפתל באור השמש

<עוגיה נסחפה קצת עם הדימוי?>

[נאוה_פרנס*]

מאיה, כמה שאני מבינה על מה את מדברת
הלוואי והיה לי משפט של נחמה, אפילו על מילה הייתי מתפשרת

אנשים לא מבינים כמה כוחות דרושים למעברים הללו.

[אמבט_ים*]

עצם זה שאתן מבינות על מה אני מדברת, כבר עוזר. אה ועוגיה עד הקטע של התולעים, בול.

[אש''א*]

והכי קשה במעבר הוא אי הידיעה ואי ההבנה של סיבות המעבר ע"י ה"זרים" (של מאיה), ונסיונות שכנוע קלושים של אולי תישארו במקום להבין ולשתוק.

[אלונה_רוטר*]

מאיה, אם בא לך את יכולה לקרוא תקשור שקשור למעבר הבית. באופן כללי הבתים מאוד דומים לנו, ולפעמים לפי הבית אפשר להרגיש מה הסיבה למעבר. זה יכול לקרוא בגלל שאנו השתנינו ואנו צריכים להמשיך. כמובן , אנו יכולים לבחור להשתנות בלי לשנות
סביבת מגורים. הכל בידיים שלנו (אני שונאת לעבור, למרות שבדיעבד זה תמיד לטובה)

[אמבט_ים*]

היום, היום אנחנו ממש עוברים, נישן את לילנו הראשון בדירה החדשה, גם זה יעבור, הכוונה ההרגשה שישנים במקום לא מוכר, עם חומת ארגזים מסביב, עוד מעט ננתק את המחשב ומי יודע מתי נפגש שוב (אין שם קו טלפון צריל קודם לרכוש אחד), אז בזכות לילה חברתי והתקשור היפה של אלונה נכנסתי לפרופורציות והתחלתי לראות את הצדדים הטובים שבמעבר דירה את ההזדמנות לשינוי שיהיה לטובה, אני בטוחה.
לכליל קצת קשה להפרד מהצב החדש (נמצא על חתיכת אדמה) הסברתי לה שאי אפשר לקחת צב לדירה, הוא יהיה עצוב, אז היא אמרה לי שעכשיו היא עצובה, הבטחתי שנביא חיה אחרת, קצת התנחמה.
תודה לשירי ולילה בעזרת לקיחת הגדולה לביתם.

[לילה_טוב*]

מאיה,
דירה מקסימה! מרווחת, מוארת, גדולה - תתחדשו ותהנו.

[אנונימי]

מאיה, תתחדשו ובהצלחה!!!
לגבי קו טלפון - אם את יכולה להזמין "קו נוסף" מבזק, במקום קו חדש - זה יעלה לך הרבה הרבה פחות. זה יכול להיות קו נוסף על הקו של הורייך למשל, אפילו שהכתובת אחרת לגמרי. רק שהחשבון כנראה יגיע אליהם.
לגבי חית מחמד - מה לגבי אקווריום מינימלי? אפשר אפילו בלי דגים, אלא עם שחרורים - חלזונות מים שחורים חמודים.
או להבדיל, חתול?

[אמבט_ים*]

האינטרנט חזר. עוד סימן לביות, בכלל החלו ניצני האהבה לדירה, בעזרת יעוץ פנג שאוי של אלונה, וביקור באיקאה, הגענו לחלק הכיף, שופינג לבית, מגיע לנו. נראה לי שאם מזמינים הובלה שגם אורזת, חברת נקיון, צבעי, ולא עושים את כל הדברים האלו לבד, החיים הרבה יותר קלים, אבל זה כמובן פונקציה של כסף. אז לכל העוברים והעוברות (אני יודעת שיש כמה כאלה) חיזקו ואימצו, היו אופטימיים, זכרו שהכל לטובה.
תודה לילה וליאת.

[חגית_ו*]

מאיה,
שיהיה בשעה טובה. נראה שכבר ממש התבייתתם (-:
תהנו מהדירה החדשה!

[לימור*]

שינויים בכלל הם לא דבר פשוט( את זאת כולם יודעים...) אבל בהחלט אפשר להפכם למשהו נפלא ומרגש, אנו , למשל, בחרנו לשתף את הילדים בכל התהליך עד למעבר עצמו.כאשר לפני כן רכשתי את הספר: עוברים דירה ואח"כ גם ארזנו ביחד וגם צבענו את הארגזים אח"כ כדי שמיד נוכל לזהות מה שייך לחדר המשחקים.....בקיצור שתפו את ילדכם בכל התהליך זה כדאי, חשוב ומומלץ לקראת המעבר ובמהלכו..בהצלחה!

[עובדת_על_השלישי*]

אנחנו גרים בעיר, ובשנה הבאה עוברים לבית באזור כפרי, רחוק מכאן. זה בית שאנחנו בונים, וההחלטה כבר הוחלטה ואי אפשר להתחרט. אבל פתאום אני מקבלת רגליים קרות. היום אני כל כך מרושתת כאן, מכירה את כולם, המון חברים... פתאום להתחיל הכל מהתחלה. אני פוחדת. מצד אחד, אני חושבת שלילדים יהיה יותר כיף לגור בבית עם חצר (גם אני אשמח לגור בלי שכנים), מצד שני, זה לא קצת טמטום לקום ולעבור ככה פתאום, כשבעצם הכל בסדר? לעשות שינוי כשהמצב העכשווי טוב בעצם? הכי מפחידה אותי ההסתגלות שלי. איך מתחילים מחדש? יכול להיות שאני אהיה שם בודדה נורא?... לא יודעת אם הדף הזה מתאים, אבל לא נראה לי הגיוני לפתוח דף חדש על הנושא הזה.

[עובדת_על_השלישי*]

בעצם זו שאלה של "לאכזב". בלב אני מרגישה שאני כבר לא רוצה לעבור... אמרתי את זה אתמול לבעלי והוא החוויר... אבא שלו טורח כל כך הרבה בשבילנו. הוא נורא רצה שנעבור, זה מגרש שלו, ואני לא יכולה לדמיין איך הוא יגיב אם אגיד לו שהתחרטתי... מצד שני, לעבור כדי לא לאכזב אותו?

[פלוני_אלמונית*]

קראתי תמדור בשקיקה את החתונה עברנו בשלום אבל מעבר הדירה...............סיוט!אין יום בלי בכי ,נורא רציתי לעבור בהתחלה ועכשיו הכי רוצה להישאר בבית שלי...זה משגע את בעלי.אנחנו עוברים מאזור של ים לאזור אחר בעיר קומה מאוד גבוהה?(חלום של בעלי)עשיתי המון פשרות ועם פשרות קשה לחיות!היתה דירה אחת שמצאה חן בעיני דירה עם המון פינוקים כמו מסדרון יפה חדר כביסה ענק סויטת הורים ובו חדר ארונות חדרי שינה ענקיים וכו...לא קנינו אותה למרות תחנוניי כי היא משקיפה לבית העלמין אגב הדירה שקנינו גם ממנה רואים את בית העלמין אבל רק מצד אחד כל השאר משקיף לפארק ענק התחרטתי מאוד על הקניה לחצתי למכור את הדירה וזה יצר משבר ענק עם בעלי שאוהב את הדירה הוא מנסה לרצות אותי ולבנות לי חדר ארונות שאין בדירה,זו גם דירה גדולה ועלתה הרבה יותר מהדירה שאהבתי אבל משום מה בלי כל הפינוקים עכשיו בשביל לעשות חדר ארונות אני צריכה לוותר על חדר אחד במקרה הזה חדר ממד
עזרו לי מיואשת

[תבשיל_קדרה*]

ואו, באיזו מערבולת את!

תראי,
הכי קשה זה לחיות עם תחושה שאת ויתרת, ואת נאלצת להשאר עם איוז פשרה עלובה.
כמו שאת מתארת את זה - בעלת ואת הייתם במין מאבק - האם קונים דירה שאת אוהבת, או דירה שהוא אוהב, ולא עצרתם לדבר, לחשוב על מה שניכם מוכנים לוותר, על מה אתם לא מוכנים להתפשר וכו'
אני משערת ששניכם אוהבים זה את זה, ורוצים ששניכם תרגישו טוב בבית.
אני גם חושבת שלכל אחד מכם, ברמה הכי אגואיסטית, טוב שלשני יהיה טוב בבית.

מה עכשיו?
שבו ותחשבו יחד איך אתם הופכים את הדירה הזאת למקום שכל אחד מכם בנפרד, וגם שניכם יחד, תאהבו.
אפשר להעזר במעצב/ת פנים (כזה שקיבלתם עליו המלצות שהוא גם קצת פסיכולוג), אפשר להעזר בפסיכולוג או באיזשהו סוג של יוע זוגי שיעזור לכם לדבר זה עם זה בנושא הבית באופן פתוח, ומקשיב.
אל תתנו לקירות לשבש לכם את הנישואין

[פלוני_אלמונית*]

היי...קראתי את תגובתך זה עושה קצת טוב שמישהו מבין ,באמת למה לא עצרנו לדבר???ואנחנו זוג שמאוד מדבר .תמיד .היינו בלחץ.אני גרה בדירה כרגע שהיא גם של בעלי וגם של אביו ורציתי כבר לפרק את זה רציתי בית על שמי והתפתתי והרבה אמרו לי(בימים שסירבתי לחתום על הבית)שאני ממש מפונקת וטועה ,היום בעלי אמר לי בבוקר שאני חושבת מדי ונראית עצובה והוא רוצה שיהיה לי טוב בבית הוא שאל אם אני אוהבת את הבית אמרתי שאני אוהבת אותו,וביקשתי שוב שיברר אם הדירה שרציתי עוד פנוייה ,הדירה שקנינו מול הוריי חשבתי בזמנו שזה מעולה היום אני אוהבת תפרטיות שלי מה יהיה לי שם..............אני מנסה לחשוב חיובי השקענו את כל הכספים שלנו כולל שבירת קרנות פנסיה ,אני מנסה לחייך להמשיך רגיל להזמין מטבח וכל הסידורים אבל התחושה כבדה עליי
עזרו לי

[אסתר*]

אשמח לשמוע עצה איך לעבור לדירה חדשה ללא טראומה?
מסתבר שהקטנה שאוטוטו בת 3 מאוד אוהבת את הבית הנוכחי אבל אנחנו עוברים בסוף החודש וכשסיפרתי לה על כך
(וגם ניסיתי למנות יתרונות של הבית שנעבור אליו למרות שתכל'ס הוא יהיה קטן יותר) היא התחילה לבכות.

[ענבל_נתן_בר*]

_אשמח לשמוע עצה איך לעבור לדירה חדשה ללא טראומה?
מסתבר שהקטנה שאוטוטו בת 3 מאוד אוהבת את הבית הנוכחי אבל אנחנו עוברים בסוף החודש וכשסיפרתי לה על כך
(וגם ניסיתי למנות יתרונות של הבית שנעבור אליו למרות שתכל'ס הוא יהיה קטן יותר) היא התחילה לבכות._

תמצית WALNUT בפרחי באך מאוד עוזרת למעברים, ואת יכולה להזמין אותה אצל מטפלים בפרחי באך (הכי טוב) או בבית טבע או בית מרקחת הומיאופתי. לתת 4 טיפות מתחת ללשון/ בשתיה/ מאחורי האוזניים, 4 פעמים ביום או יותר.
תתחילי לתת לה כבר עכשיו, ותמשיכי תוך כדי המעבר ואחריו עד שהיא מסתגלת. בכלל, הסברים רציונליים לא כל כך יעילים במצב כזה,
אלא יותר להכיל את החששות והפחד שלה, לקבל אותם ולדבר עליהם,
והכי חשוב- ללכת כמה שיותר לבקר ולשהות בבית החדש, אם מתאפשר. שתתחיל להסתגל.
בהצלחה ובשעה טובה.

[אסתר*]

תודה!

[בוחרת_באהבה*]

מעבר נעים ויישוב טוב
פעם עברתי עם קטנטן דירה לארץ אחרת ודנו על זה קצת בדף מעבר גדול עם ילד קטן דיבורים על הסתגלות , זה לא אותו גיל ולא אותו מצב אבל היו כמה תובנות

בינתיים חזרנו ומה שעשינו במעבר הזה עם בן שנתיים וחצי:

• לספר סיפור : סתם המצאנו על חתול שעובר דירה ושואל את אמא שלו אם יהיה לו בבית החדש חדר ומשחקים וספרים

ואם יהיה לו שם חברים והכי חשוב אם גם אבא ואמא יהיו איתי בבית החדש, וכמובן התשובות המכילות והמרגיעות של אמא חתולה, לא הסברתי לו מעולם את הנמשל, התחלנו עם הסיפור כשבועיים לפני המעבר הראשון (היו הרבה הקיץ) והוא כבר עשה את ההיקש
אני חושבת שזה מאוד עזר לו להתמודד עם הרגשות שלו, הוא היה הרבה מצטט מיוזמתו את השאלות והתשובות בסיפור (הוא מאוד מילולי), עד היום כשהוא רוצה להתפנק הוא קורא לעצמו חתולי תולי
אני הרגשתי שנכון לספר סיפור הרבה לפני באופן כללי וכדי לעזור להטביע את הרעיון אבל שאין טעם להכין ילד בפועל הרבה זמן לפני בדיבורים ישירים על, לדעתי זה מעורר חרדות ואי וודאות והזמן הוא גם ככה אינסופי לו

• לשתף אותו באריזה ובפריקה של הארגזים ובארגון הבית, בצורה כיפית של משחק "החיות שלך יכולות לישון בינתיים עד שנגיע לבית החדש פה במזוודה הירוקה" וגם בפריקה, הבן שלנו עדיין אוהב להוציא דברים ממקומות מסתור ולצהול "תראו מה מצאתי"

וגם שישים מדבקות על הארון החדש (שמצאנו בפח, במקרה שלנו), שיסחוב קצת דברים, כלומר שיהיה שותף ושייך, לא הכל נוחת עליו מבחוץ אלא הוא אקטיבי ושולט

• אפילו אם רוצים לעצב מחדש את החדר שלו ואת הבית, להשתדל להשאיר דברים מוכרים ואהובים בצורה מוכרת ואהובה.

וביום עצמו או בלילות הראשונים להשתמש הרבה בחושים כדי ליצור תחושה מוכרת ולא מאיימת על-מילולית: ריח מוכר (של אבקת כביסה מהמצעים או ריחות אחרים שאתם רגילים אליהם), מוסיקה אהובה, אור קטן ממנורה שמכיר שמאיר בצורה מוכרת ונעימה, ארוחת ערב שמכירים ולא טייק אווי מגעיל לסתום את החור... חפצים מוכרים במיטה, וילון, דובי...

• לדעתי לא כדאי שיהיה שם בזמנים הכי לחוצים של המעבר עצמו אם יש אופציה טובה של סבתא וכו. אני עצמי תמיד חווה בית אהוב שלי שננטש כשהוא ריק ומלוכלך ושונה כחוויה קצת מפרקת ותולשת

וגם בבית החדש עדיף שיגיע כשזה כבר קצת דומה לבית

• הכי חשוב ובסיסי: לתמוך ולהכיל וכל זה ולא לפחד מזה שתהיה תקופה קצת קשה. הכל בקצב שלו, לאפשר לו לשאול וגם לבכות ולפחד כי מעבר כזה הוא לא קל והוא מעורר הרבה, הוא לא ישתכנע שזה קל אם יגידו לו שהבית החדש נהדר ונפלא, אבל אם אמא שם בשבילו אז הוא ירגיש שזה אולי קשה אבל אני יכול להתגבר

יש כל מיני איתותים למצוקה, שינויים באכילה, בשינה, בהתנהגות, בשת"פ- כל אלו נורמאליים ואפילו בריאים אם הם לא חריגים מידי בעוצמתם או במשכם

קטנטנים מסתגלים מהר, הרבה יותר מהר מאיתנו
בהצלחה