בת 42 בהריון 4

אנונימי

שליחה על ידי בטן* » 13 דצמבר 2008, 08:36

אני בת 42 והבוקר כבר קניתי ערכה לבדיקת הריון, ואישרתי את אשר הרגשתי- אני בהריון.
יש לי כמה התלבטויות, שקשורות לסוגיית הנוחיות (אנוכיות).
הילדים שלי גדולים, צעיר ילדיי בן 6
הבית לא גדול
הפרנסה לא משהו משהו (קיים פחד מפני מה שצופים העיתונאים, שמתפרנסים מכל משבר)
מצד שני עד עכשיו אני בעצם לא צד מפרנס, אז משכורת ממני, לא תופסק פתאום, כי גם ככה אין מכיווני.
יש לי הרבה חלומות, שמשום מה אני לא מצליחה להגשים, בתחום האמנות. (ואחד מהם הוא להתפרנס מהאמנות שלי)
מצד שלישי (כשאמרתי ככה לגבר- הוא אמר- יש דבר כזה צד שלישי?- כל כך טיפוסי לגבר.)- אם נכנסתי להריון בכזו קלילות- אני לא רואה בזה מסר???
נגיד ככה הבת הגדולה שלי- כבר קיבלה מחזור.
לא יודעת למה כתבתי הנה.- למה לא.

אם זה מעודד - אמא שלי ילדה את אחותי הקטנה בגיל 44. אני הייתי בת 15, אחי הגדול בן 17. אחותי הכניסה כל כך הרבה אור ושמחה לחיינו שאני לא יכולה לחשוב איך המשפחה היתה נראית בלעדיה. ממה שכתבת אני מבינה שההתלבטות העיקרית היא פרנסה. אני יכולה רק לומר (מנסיוני הדל עד מאד) שגידול ילד רביעי עם אחים גדולים אינו כמו ילד ראשון... האחים הגדולים (לפחות אצלנו במשפחה, עם הפרש גילאים משמעותי) עזרו מאד בגידול הקטנים ובתחזוקה השוטפת של הבית. אין לי ספק שלאמא שלי היה הרבה יותר זמן פנוי עם אחותי מאשר איתנו הילדים הראשונים.
מקווה שזה נותן כיוון של מחשבה.. @}

שליחה על ידי בטן* » 13 דצמבר 2008, 09:07

בטח שנותן, תודה

שליחה על ידי בטן* » 13 דצמבר 2008, 09:29

אם למישהי יש נסיון, או ידע, איך משפיע הריון בגיל כזה על גיל המעבר.(שבדרך)
הריון+בעזרת השם, הנקה ממושכת.

אני ילדתי ילד שני בגיל 41, הוא בן 3 ועדיין יונק. לגבי גיל המעבר - אני יכולה להעיד רק מתחושה,שכשכל כך עסוקים בילדים הסביבה צעירה וטיפוס על המתקנים בגן השעשועים הוא ענין יומיומי, נראה לי שהוא נדחה...

שליחה על ידי יול* » 13 דצמבר 2008, 12:41

אם זה מעודד_ אמא שלי ילדה את אחי בגיל 43 כשאני הייתי בת 15 ואחותי בת 12. וגם אצלנו אחי הכניס _כל כך הרבה אור ושמחה לחיינו שאני לא יכולה לחשוב איך המשפחה היתה נראית בלעדיו.
אני גם חושבת שגידול ילד בשלב זה של החיים זה שונה לגמרי. כשאחי היה קטן אני ואחותי עזרנו לאמא שלי, בהכל. ובלי תחושת כפיה אלא מתוך כיף ושמחה ואני חושבת שזה מאד הקל עליה. ובעיקר זה שפתאום הגיע תינוק קטן הביתה ושינה את כל מערך החיים, זה היה שינוי עצום להורים שלי ולכל המשפחה. הם כבר היו בשלב אחר בחיים ולכן יכלו לגדל את אחי בצורה הרבה יותר נינוחה ורגועה מאשר אותי ואת אחותי, אחי גדל עם הרבה יותר 'זמן הורים' ובעיקר עם הורים הרבה יותר נינוחים, שלמים עם עצמם וחייהם ורגועים. אמא שלי אומרת שההריון היה ההריון הטוב והקל ביותר שלה וגם הלידה עברה חלק. לאחר חופשת הלידה כשהיא חזרה לעבודה אבא שלי היה בבית עם אחי למשך כמה חודשים (אבא שלי עבד בבית באותה תקופה) זה קרה בגלל שיקולים כלכליים אבל אמא שלי טוענת שאיתי ועם אחותי אין סיכוי שאבא שלי היה מסכים לדבר כזה.. אבל הוא כבר היה במצב אחר בחיים ולהשאר בבית עם תינוק כבר לא איים עליו כל כך כמו לפני כן. עד היום יש לאבא שלי קשר מדהים עם אחי ששונה מאד מהקשר שיש לו איתי ועם אחותי.
ועד היום, הרבה אחרי שאני ואחותי עזבנו, אחי מכניס שמחה וחיות לבית (ורק עכשיו כשהוא בן 18 ועוזב לשנת שירות, הרבה אחרי כל החברים שלהם, ההורים שלי צריכים להתחיל להתמודד עם המצב של בית ללא ילדים שחיים בו באופן קבוע).
מקווה שזה נותן כיוון של מחשבה

_אם למישהי יש נסיון, או ידע, איך משפיע הריון בגיל כזה על גיל המעבר.(שבדרך)
הריון+בעזרת השם, הנקה ממושכת._
שותפה לתהיה.
האם יש מישהי ש"היתה שם" ומוכנה לשתף

שליחה על ידי gani* » 13 דצמבר 2008, 21:54

אמי ילדה את אחי הצעיר בגיל 41, אני הייתי בת 16. היום הוא בן 20.
בהשוואה לחמותי, שהיא בת גילה של אמי בדיוק, אמא שלי היא לגמרי אמא וחמותי לחלוטין סבתא. אמנם יש ענייני אופי ובריאות כללית כמובן (הרבה הריאות וכוחות לשתיהן!) אבל נראה יש משהו בהליכה למסיבות חנוכה בגן בגיל 45 שמשאיר אותך צעירה LOL

>מה שכן, אחי הצעיר רקוב מרוב פינוק. אמא שלי תמיד אומרת שבגילה

היא למדה לא להתעכב על שטויות ו"להנות מהילד". ראי הוזהרת<

שליחה על ידי בטן* » 13 דצמבר 2008, 22:33

קוראת אתכן, ומשכילה מדברכן.

יש לי קרובת משפחה שבגיל 42 ילדה את ילדה השביעי.

אני זוכרת את חברתה של אמי הרה בגיל ארבעים פלוס, הריון ממש לא מתוכנן. היום ישנו נער כל חייו מביא הרבה אור ושמחה ואוירה צעירה לבית. עם כל זה אני מזדהה את שלל הרגשות על רצף הנחת-נוחיות-אנוכיות, ואני רק בת שלושים ואחת

אני מכירה מישהי שילדה את ילדה השלישי בגיל 40+, ההריון היה לא מתוכנן בכלל (כשנפסק לה המחזור היא חשבה שהגיעה לגיל המעבר) ילדיה הגדולים היו גדולים ממש (20 ו13 בערך). הילד שינה להם את החיים אך לטובה, הם שמחים בו מאד, למרות שגם מתלוצצים שאמורים להיות להם כבר נכדים בגילו.

אמא שלי ילדה אותי בגיל 43, חמישית ואחרונה מילדיה.
אחותי היתה בת 19 והאח שקרוב אלי ביותר היה בן 5.5.
הם היו מטורפים עלי! אני עדין ה"בייבי" הקטנה של המשפחה בשבילם

.

שליחה על ידי בטן* » 14 דצמבר 2008, 09:56

כבר שבוע שאני סובלת מאיזה שהוא קלקול קיבה משונה. משלשלת כל הזמן.
ובדרך כלל הבטן אינו האיזור הרגיש שבי.
אני מרגישה שההריון הזה בא בשביל סבתא שלי שנפטרה לפני שנתיים, כאילו שנשמתה רוצה לבוא לעולם דרך ההריון הזה.
אנחנו גרים בבית קטן ממש. מחושב עד המילימטר האחרון. אני אוהבת את הבית ולא רוצה לעבור דירה.לא בא לי ליפול על אבא שלי בבקשה שנרחיב את הדירה, למרות שיש לו והוא יכול לעזור.
תודה לכל המשתתפות בדרך הזו שבסופה תבוא החלטה.

למה בעצם שתרחיבו את הבית? אם הנקה וכו' בתוכנית אפשר לינה של ההורים עם התינוק, ועד שיצטרך מיטה אז מישהו מהילדים הגדולים כבר אולי ייצא מהבית לצבא או ללימודים, נכון? כמה מקום בעצם תינוק תופס (חוץ מבלב)? מיטה, עגלה, שידת החתלה - לא חובה. מה נשאר? תינוק קטן. כן תהיה בעיה מסויימת עם נסיעות משותפות במכונית כי צריך 4 מושבים לילדים ועוד 2להורים. אבל זה בטח מתבטא בעיקר בטיולים ונסיעות משפחתיות, וכמה כבר קורה ביומיום?

חמותי ילדה את הילד הרביעי שלה בגיל 41.

היום הוא בן 23.

אז לא היה מקובל ללדת כל כך מאוחר, מה גם שהיא הייתה אחרי 2 הריונות שהסתיימו בהפלות טבעיות ועם 3 ילדים כבר בבית.....

אבל היא התעקשה, ונכנסה שוב להריון, וילדה אותו, והיום, כלשונה:

,יו, תארי לך שלא היה היום דנדוש....
איזה מחשבה מפחידה, נכון?"

ככה שהכל בסדר....

ומחזקת את דבריה של פלונית אלמונית -
תינוק קטן - כמה מקום הוא תופס בכלל?

ועוד הצעה, שאני מיישמת כרגע, להעיף מהבית כל מה שלא צריך, ממש, ולעשות סידור מחדש עם עוד מקומות אחסון חכמים.. אין לך מושג כמה דברים שאני מוציאה מהבית בתקופת קינון זו שלי...

אחח, איזו ברכה שיש לך בבטן.
תהני ממנה

שליחה על ידי י* » 14 דצמבר 2008, 11:13

איזה כייף לך

שליחה על ידי בטן* » 14 דצמבר 2008, 14:56

תודה.

אני ילדתי את בני השלישי בגיל 42+.
פיזית - לא היתה לי ואין לי בעיה, אם כי לא ניסיתי להרות ולגדל ילדים בגיל צעיר...אולי אז היה יכול להיות לי יותר כוח - אבל אולי גם פחות תבונה וסבלנות...

יש לי חברה שהרתה את בנה הרביעי בגיל 43 (ואולי אפילו 45. לא זוכרת), עם שלושה ילדים בוגרים יותר (מנישואיה הראשונים), והיתה לנו מתישהו שיחה על דחית תקופת המעבר, בשל ההריון וההנקה המאוחרים.
נשמע הגיוני, אם כי, להערכתי - כפי שאיננו אותודבר בדברים אחרים, כך גם כאן: נדמה לי שאין ממש כללים.

לא פשוט. אני מזדהה.
החלטות טובות @}

אני בת 45 ולפני 8 חדשים ילדתי במזל טוב את בתי השניה בלידת בית מדהימה. ההריון הלך כשורה. חו. מפעמיים אולטרסאונד לא עשיתי שום בדיקות. פשוט סמכתי על החושים שלי וידעתי שהכל יהיה בסדר. אני מפרנסת כמעט יחידה. זה לא איכפת לי. התינוקת הזאת מביאה לנו כל כך הרבה אושר. ביתי הבכורה בת 9 וחצי והיא משתגעת על התינוקת. כולנו כל כך מאושרים, שלא מעניין אותנו מכלום. הפרנסה איכשהו מגיעה, יש מקום לשיפורים. תהני לך וזהו. זה כל מה שאני מאחלת לך. אני מכירה כל כך הרבה נשים שהיו נותנות המון בשביל להיכנס להריון טבעי כמונו בגיל כזה, וגם בגיל יותר צעיר. איזה יופי לך. עכשיו הייתי עושה את זה שוב. שיהיה במזל טוב, בקלות ובברכה . ואל תיתני לאף אחד להפחיד אותך לא בגלל הגיל ולא בכלל. רק טוב.

שליחה על ידי בטן* » 15 דצמבר 2008, 00:15

תודה נורית,
וכולכן.
הכי אני מזדהה, עם המזדהה.
סוף סוף מישהי יורדת לדעתי, ועוד עושה את זה לפניי.
העולם הוא לא הכי הכי מדהים בשביל לעשות עוד ילדים.
בואו נגיד, טוב שעשינו את אלו שתודה לאל יש לנו, ולא חשבנו יותר מידי מחשבות בדרך.
ההריון הזה הוא לא משהו שאמור לחבר אותי לגבר חגדש, כי הוא מאותו גבר שממנו יש לי תודה לאל את שלושת ילדינו.
העניין אצלינו הוא לא הגיל שלי כל כך, אלא דווקא השלב שבו אנו נמצאים. גמרנו את גיל הגן, הקטני בכיתה א'. הגדולה בכיתה י'.
הבית הוא לא הבית הכי רגוע. כל הזמן אני מטיפה שמרווח גדול ככל שיהיה בין גילאי הילדים, פשוט כי עבורי כאדם אינטנסיביות זה משהו שמעצבן אותי.
והנה יש לי הריוןצ'יק בבטן.
ובן הזוג טוען שהוא כבר עייף, וצודק, הוא בן 50. אני מרגישה לגמרי פוריה (מה הפלא) אבל מבולבלת כמו בהריון -1 שקדם לבתי הבכורה (עם אותו בן נו טוב, זוג)
חוץ מזה- בתי הבכורה היא האישיות שאני מתייעצת איתה בדברים וחלילה לי להזכיר, אם אני מתלבטת...

פתאום כשאני קוראת את דבריך אני שואלת את עצמי - אותך: בטן, את מסוגלת לעשות עכשיו הפלה?
בנזוגי עוד יותר גדול אפילו (יהיה השנה בן 60), אבל - מסכן - התחיל איתי עם ילדים בגיל 52...

הוא אומר שאת הילדה אני כבר אעשה עם בעלי השני...

אצלי, בכל פעם שילדי הגיע לגיל שנה וחצי הייתי מתחילה לחשוב על עוד תינוק.
ואני רק מתחילה לחשוב - נכנסת להריון.

הפעם זה לא כך. דאגתי לשמור על עצמי מבעוד מועד.
אבל אני חושבת שהסיבה העיקרית שבגללה לא יהיה הריון זה משום שמאוד קשה לי כבר היום, עם שלושה + עסק.

לפעמים אני חושבת שאם זוגי היה מפרנס אותנו, ולא הייתי צריכה לעבוד כל כך הרבה, הייתי עושה עוד ילד.
אבל לא בטוח.
לפעמים אני חושבת שחלק מהעניין של עוד ילד הוא הקושי שלי להיפרד מהתקופה הנפלאה הזו (קשה ככל שתהיה) של ינקות והנקה,
אבל בעצם היא גם לוקחת ממני הרבה כוחות ותשומת לב מהאחרים.

ולצד כל הדברים האלו, לא בטוח שהייתי מפילה אפ הייתי נכנסת להריון.

אני כותבת כדי לשתף וכדי לחדד לך את הנקודה - שתבדקי מהכל מה באמת מתאים לך, לו, לכם - בכל האספקטים.

אתחיל בברכת מזל טוב

, ובברכה על הברכה שיש לך בבטן. למרות ואולי אפילו בגלל הפיסקה האחרונה שלך.
רציתי להתחיל בסיפור שלי , אני בת 47, ועדיין מניקה (בת שלוש). אבל אקפוץ לסיפור אחר...ואח"כ אולי אחזור לסיפור שלי.
הסיפור האחר הוא בעצם גם סיפור שלי/של אמא שלי.
עד גיל 12 , הינו שתי אחיות בבית. אחותי הגדולה ואני. בגיל 12 נולדה לנו אחות נוספת. שהיתה האור והשמחה של הבית. לאחריה בהיותי בת 17 נולדה אחות נוספת ובהיותי בת 20, נולד אחי שיחיה. וזהו עם היולדו של הבן הניכסף הורי החליטו שמספיק.כל אחד מהאחים הביא שמחה ואושר למשפחה אך יחד עם זאת המצב הכלכלי בבית היה קשה. הינו שתי בנות בוגרות (שלומדות באוניברסיטה) ושלושה פעוטות. כשאימי כבר בת 41 , וזהוא צריך להפסיק להרחיב את המשפחה. אך מה לעשות שהטבע פועל אחרת? אני זוכרת את הרגע שגיליתי שאימי בהריון נוסף. היא חששה לספר לנו הבנות הבוגרות כי חששה מתגובתנו. שאולי נאשים , שאולי לא נירצה את ההריון הנוסף וגם חששה מאוד מהמצב הכלכלי... איך ניסתדר...ומה אנשים יגידו ועוד ועוד ... אני זוכרת סיטואציה שאנו יושבות יחד אימי אחותי הגדולה ואני ולא יודעת מה בתגובה של אמא שלי אמר לי שהיא בהריון. שאלתי אותה והיא אמרה שכן.! ואז גם פתחה את החששות שלה. התגובה שלי אליה היתה." זה הגוף שלך וההחלטה שלך אבל אנו (האחיות הבוגרות) מקבלות את האח/אחות הזאת בברכה. הברכה הזאת זה מה שאימי כנראה היתה זקוקה לו. כי רצתה את ההריון למרות שלא היה מתוכנן. אך חששה בעיקר מהתגובה שלנו. כשאחי היה בן שנה נולדה אחותי. האחות הכי הכי במשפחה...ותודה לאל על אחות חכמה נבונה רגישה... ולא יספיקו המילים מלהלל ולשבח אותה.
החיים לא היו קלים... היו המון קשיים כלכליים, היו הרבה דברים שהוריי עשו כך או אחרת... שאולי בדיעבד טעו... אבל הם עשו כמיטב יכולתם והגיעו לתוצאות בגידול ילדהם. וכיום אנו משפחה גדולה מאושרת ועם בעיות ככל המשפחות . יש גם מתחים ובעיות וגם אושר שמחה ועזרה הדדית. סתם משפחה ישראלית נורמלית עם כל הקשיים הרגילים.
כשאחותי הקטנה היתה כבת שלוש או ארבע. התארחתי אצל חברה טובה בוגרת ממני (אני היתי בת 24 והיא בסביבות הארבעים שלה). לחברה זאת היו אז שבעה ילדים שהגדול היה בן 17 והקטן בין ארבע. זה היה בשבת בר מצווה של אחד הילדים, והיא לקחה אותי לצד וסיפרה שהיא בהריון שמיני... ושוב עלו הפחדים של מצב כלכלי... מה יגידו... הילדים שלה... ומה יגידו השכנים ... ואיך ניסתדר... ואני כבר מבוגרת.... ועוד ועוד... הפעם לא אמרתי לה הגוף שלך וההחלטה שלך... הפעם אמרתי לה אוי ואבוי לך אם תחליטי משהוא אחר..(טוב נו היתי בת 24 ואולי מעט טיפשה ומעט אמיצה). וסיפרתי לה את הסיפור של אמא שלי ושלנו. חברתי הביאה את הילדה השמינית שלה...הילדים שלה דרך אגב הגיבו בדיוק כמו שאנחנו הגבנו ושמחו לתוספת החדשה ליתמשפחה. גם לחברתי היו קשיים . עברה הריון קשה מאוד... שמירת הריון (שבמהלכו היו לי... רגשות אשם נו בת 24 טיפשה...). גם תלאות החיים של חברתי זאת היו קשים. לא בשל התוספת החדשה למשפחה אך עברה נסיבות חיים קשים ביותר... אבל הילדה שנולדה... הביאה אושר ושמחה גם בתוך נסיבות החיים הקשים. (היום הילדה הזאת נשואה ואם אני לא טועה בהריון... צריכה להתקשר לברר מה איתה, עם החברה.).
אכן החיים לא קלים ואכן
_העולם הוא לא הכי הכי מדהים בשביל לעשות עוד ילדים.
בואו נגיד, טוב שעשינו את אלו שתודה לאל יש לנו, ולא חשבנו יותר מידי מחשבות בדרך_
אבל את בהריון .... נכון חשבתם שתהיו במקום אחר ... אולי תיהנו סוף סוף מהילדים הקיימים... ועכשיו להתחיל שוב פיפי קקי הנקה... ועוד... החיים לא קלים, לא הפרנסה ולא חינוך הילדים. (גם אני שחושבת על כיברת הדרך שמחכה לבנותיי ..חמש וחצי ושלוש. לא סוגה בשושנים..) אבל שמחה ואוהבת אותן.
ואם את שואלת על גיל המעבר? אני כפי שכתבתי בת 47, עדיין מניקה אבל מתחילה להרגיש תסמינים של גיל המעבר. )-:
_), והיתה לנו מתישהו שיחה על דחית תקופת המעבר, בשל ההריון וההנקה המאוחרים.
נשמע הגיוני, אם כי, להערכתי - כפי שאיננו אותודבר בדברים אחרים, כך גם כאן: נדמה לי שאין ממש כללים.
מאחלת לך כל טוב ומקווה שתחלטי את ההחלטה הכי טובה עבורך.

שליחה על ידי בטן* » 15 דצמבר 2008, 11:37

תודה

שליחה על ידי בטן* » 15 דצמבר 2008, 11:37

דמעות בעיניי.

_אכן החיים לא קלים ואכן
העולם הוא לא הכי הכי מדהים בשביל לעשות עוד ילדים._
מוחה מוחה מוחה!!!
החיים הם מה שאנחנו עושים מהם. העולם הוא הכי מדהים בשביל ילדים. העולם הוא מה שאנחנו, כל אחד מאיתנו וכולנו יחד עושים ממנו כל רגע ורגע בלי יוצא מן הכלל.
נורית, אהבתי אשת החידוד שלך.
tאמא, תודה על הסיפור.
אצלי דרך אגב, אני מרגישה שדברים טפו טפו טפו ממש עולים על דרך המלך בעקבות הולדתה של סול איילה הקטנה. הפרנסה מתחילה להגיע בשפע. אני מתחברת לדברים חדשים בתוכי. התחלתי לטפל באנשים, משהו ששנים חלמתי עליו, נכנסות לי עבודות חדשות וגדולות- הפעלות של משחקים למבוגרים לצרכי גיבוש ל-100 איש, שזה משהו שאף פעם לא עשיתי. עד היום התעסקתי עם מקסימום 40. בקיצור, הילדונת הקטנה נותנת לי אומץ.
צריך לשים לב למשפטים ולמילים שיוצאים לנו מהפה. החיים הם לא קלים ולא קשים- הם מרתקים, מעניינים, מאתגרים ומלאי הזדמנויות.
בטן- אני מאחלת לך שההריון החדש והתינוקי שלך ימנפו את חייך ויסייעו לך להתחבר לכוחות נפש הקיימים בך ואשר אפילו את עדיין לא מודעת לקיומם, שתשגשגי, את ובני ביתך, כלכלית, רוחנית, חומרית, ובכל התחומים, וגם לשאר הקוראות, מלא אור ואהבה ממני.

שירי, כתבת כל כך יפה, תודה לך!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכן, אני בת 42 ועד לאחרונה התלבטתי מאוד אם להיכנס שוב להריון, אני אמא ל -4 ילדים שהגדולה בת 17 והקטן בן 5.5, אחרי שקראתי את התשובות שלכן ואת מילות העידוד המדהימות, נעלמה כל ההתלבטות שהיתה לי ורצון עז להיקלט להריון במהרה ממלא אותי, הרבה בזכותכן, הרבה תודה.
נטלי

איך העלית לי נשכחות. אני מאחלת לך הצלחה בהריון ואהבה מרובה.
זה לא היה הריון מתוכנן. אבל זה יופי. היום הוא בן שנתיים ושלושה חודשים. אהוב ואוהב.

אני בת 41 אמא ל-4 ילדים הייתי מאוד רוצה ילד נוסף, אבל הפחד משתלט עליי. אז זה כל הזמן מתנדנד היתרונות והחסרונות
אני ממש מבולבלת.

בת_43_שוב_בהריון*

אני כמעט בת 43 אחרי שנתיים של טירוף לילד נוסף נכנסתי להריון ואני בשבוע ה26...כביכול אמורה להיות שלמה ומאושרת...בבית ילד שימלאו לו 18 ועוד שני בני עשרה וקטן שימלאו לו שלוש, את הקטן הבאתי בגיל 40 וזה היה פשוט מושלם כל רגע מלא אושר, כולם גדולים ועוזרים הוא מצחיק את כולנו בטירוף .תמיד חלמתי על משפחה גדולה ומלאה.
מנסה למצוא שוב את המקור הכוח שדחף אותי להריון הזה, מה המניע, כדי להתחבר אליו ולא מצליחה , מוצאת רק את העומס והקושי והריגרסיה , למרות המחשבה המטורפת חושבת על הפסקת הריון מאוחרת.
מאוד מלחיצה אותי המחשבה הזרה הזאת , הבטן גדולה ונוכחת ולמרות זאת החששות והפחד משתלטים.
בן זוגי לא רצה בהריון הזה אבל לאחר שהוא היה קיים הוא חושב שאי אפשר אחרת וזה מה שהכי רציתי...ולכן חייבים להמשיך.
אני מודאגת מההמשך ותחושת הדיכדוך נקיפות מצפון על המחשבות...ומה יהיה אחרי...??נקיפות מצפון על חוסר ההכרה בטוב.

שליחה על ידי בטן* » 11 מרץ 2012, 17:02

כל כך מבינה לליבך, שאין לך מושג.
מאחלת שתעברי את המשבר מחוזקת...

ילדה_שישית*

אני נולדתי, ילדה שישית, לאמא בת 41 (ועוד שבוע לפני פסח...). אמא שלי מספרת שכששאלו אותה איך היא מסתדרת היא תמיד ענתה שיותר קל לה מאי פעם. הנסיון והרוגע עשו את שלהם, והיתה לי ילדות טובה ונעימה. דווקא אחים שלי עדיין טוענים, שלי הרשו כל מיני דברים שלהם לא הרשו, כך שיצאתי מורווחת...
חזקי ואמצי. תחשבי קצת קדימה (אפילו שקשה בהריון), ובטח תוכלי לחשוב על כל האושר והנחת שהילד הזה יזמן לך.

בת_43_שוב_בהריון*

תודה לכן, כל יום נראה יותר טוב, מקוה לא ליפול שוב, מחפשת שם עם משמעות , יש רעיונות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף הזה מדהים ושלום לכולם אני בת 36 בהריון 7 והבת שלי הגדולה בת 18 אני בחודש שישי עם בטן ממש גדולה והילדים הגדולים שמבינים ממש לא מתלהבים אני התחלתי ללדת בגיל מוקדם ואני עדיין צעירה אנחנו חרדים כך שבהחלט יתכן עוד רק מה עושים עה הילדים שלא נעים להם מהבטן של אמא ...... . .... . ....

..

+++++++++++++

שליחה על ידי בטן* » 08 מאי 2012, 19:26

תלכי לויצו, ותקני לעצמך בגדים מהממים. תיראי מעולה, והם יפרגנו לבטן כמו שאת מצפה מהם. כשתאהבי את אתאיך שאת נראית, זה ישדר החוצה, קודם כל אליהם, ואם לא- שיקפצו לנו!

שליחה על ידי חגית* » 08 מאי 2012, 22:15

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בטן תודה רבה לך אבל יש לי בגדים מהממים ואני ניראית מעולה אבל הבטן שהיא יחסית יותר גדולה מכל אשה בהריון שאני מכירה . בצירוף העובדה שיש לי ילדים שחלקם גדולים שיש להם חברים וחברות שרואים ושואלים ,אבל אני כמובן שמחה ומאושרת ומנסה לשתף את הילדים מראה להם את הבטן ונותנת להם לגעת רק שיש לי קושי עם הילדים קצת , וגם עם עצמי עם המבטים שננעצים ברחוב ועם השאלות ,איזה בטן וואו , וכל זה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 43 עם שני ילדים בוגרים האם יש סיכןי שאוכל להיכנס בגילי להריון? והאם הומאופתיה יכולה לעזור במקרה הזה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הריון טבעי מעל גיל 40,איך?
http://www.academics.co.il/Articles/Article11479.aspx

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת 42 ורוצה מאוד להיכנס להריון אבל חוששת כי אני רווקה פוחדת לעבור את כל התהליך לבד מאוד אוהבת ילדים וכמו שאומרים השעון מתקתק לא לטובתי ואני עדיין לא החלטתי אם כדאי או לא למי שיש עצה שיחזור אליי שיעזור לי לגבש דעה אחת וברורה אשמח לשמוע תגובות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אתם אומרים כדי לנסות הריון למרות כל הסיכונים בגיל 43? נשואה עם שלוש בנים , הגדול בן 24 הקטן בן 17 ובא לי עכשיו דווקא בגיל כזה לנסות ולהביא עוד ילד כדי להכניס קצת שמחה לחיים משהו שימלא את הריקנות , אנו הרבה לבד והבעל לוחץ אומנם הבעל בגיל 45 לא ניראה מבוגר ביכלל והוא לוחץ , אנחנו הינו הורים מאוד צעירים אני בגיל 27 סיימתי כבר ללדת שהיום בגיל הזה רק מתחילים , כל המשפחה לוחצת שנעשה ניסיון אחרון אומנם אני מאוד רוצה רק מה קצת לחוצה , האם כדי לקחת סיכוי בגילי? אשמח לקבל תשובות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לקבל תגובות ועצות , תודה דורי

זה לא מסוכן יותר מאשר בגיל אחר, אם אורח החיים שלך בריא.
אם את מעשנת או שותה או עושה סמים, נניח, אז ההשפעה המצטברת של זה מזיקה יותר ככל שאת מעשנת יותר שנים. אבל אם את מנהלת אורח חיים בריא בסה"כ, אין סיכון מיוחד

שליחה על ידי בטן* » 05 דצמבר 2012, 16:22

ואוו, דורי, נסיון עוד לא אומר הריון, אבל, ההחלטה רצינית. 3 בנים גדולים כל כך.
אשמח אם תשתמשי בדף הזה, כבלוג התלבטות.
בהצלחה

דוריי_אלמונית*

היי בננות זו שוב דורי אני מחכה כבר להריון, שיכניס לי קצת עקשן לחיים, יאללה תאחלו לי בהצלחה!

דוריי_אלמונית*

ועם כבר אז הריון הכי כיף שיגידו לי בת .

שליחה על ידי בטן* » 01 ינואר 2013, 21:19

מאחלת בהצלחה רבה.

דוריי_אלמונית*

היי בטן תודה רבה

אמא_שמאוד_רוצה*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 42 אמא לשמונה ילדים ומאד מאד רוצה הריון נוסף מרגישה ששעון החול אוזל והילדים מתבגרים אחרי שקראתי את כל התגובות מאד התעודדתי ומקווה שהכל ילך כשורה

416אחד_בדרך*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת את השירשור ודי מתעודדת. אמא ל6 בהריון, בת 41. התחלתי ללדת לפני כ 9 שנים... בקיצור, משפחתון. אני רוצה את התינוק ומקווה לטוב, אבל כל הזמן מתפללת לה' שיהיה בריא, שיהיה לי כח!! שיהיה לנו שפע. מה שהכי קשה לי זה שאני בתקופת הבחילות והעייפות הנוראה, ויש לי עוד 6 פעוטות ובית לטפל בהם!!!! כרגע זו המציאות ואני כולי תקווה ותפילה..... תודה למעודדות!

בהצלחה רבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות, אני בת 43 עם 4 ילדים שהגדול בן 19 והקטן בן 4. יש לי שני ילדים מנישואים ראשונים ושניים מנישואים שניים. בעלי צעיר ממני וכבר שנתיים מפעיל עלי מכבש לחצים להביא עוד ילד. אני מרגישה שרק עכשיו התחלתי לחיות, רוצה לעשות עוד דברים חוץ מלגדל ילדים, אבל לא רוצה בעל מתוסכל. אני גם חושבת שזה קצת אנוכי כלפי הילד שיבוא, מאחר שאני לא מה שהייתי, לא אותם כוחות, לא אותה סבלנות וכו...מה עושים? ככל שהסיפור רץ לי בראש ועולה מחדש, אני מגיעה לאותה מסקנה , שאני לא רוצה. המקום היחידי שעוד מחפש תשובה אחרת, זה המקום בלב שלא רוצה לאכזב את בעלי.

אולי לאמץ כלבלב. או לעשות בייביסיטר ממושך לאיזו אחיינית תינוקת... אולי בעלך יירגע.

בעלי לא ירגע, ככל שהוא מבין שחלון ההזדמנויות נסגר הוא לוחץ יותר, הבעיה העיקרית שזה מתחיל לייצר בעיות בזוגיות. תמיד מישהו יהיה מתוסכל, אני אם אצטרך להתחיל את כל הסיפור מההתחלה עם כל החששות והוא אם לא יקבל את מה שהוא רוצה. ממש פלונטר.
אני גם לא רואה את עצמי בגיל 43 עם בטן, שוב בחופשת לידה, שוב הכל נופל עליי בלילות, במחלות של הילדים וכו'...מעניין אם היו אומרים לבעלי תישאר בבית עם התינוק אם זה היה עובר. כנראה שהוא היה אומר שיתרום יותר ובפועל - עולם כמנהגו נוהג ורוב הנטל על האמא. ומה עם הסיכונים, למה להיות גרידים? יש לי 4 ילדים בריאים, למה אי אפשר להסתפק בזה? אוף. נ.ב - כלבלב כבר יש, אולי אחיינית תעשה את העבודה

איך בעלך היה מגיב לו ידע שחלון ההזדמנויות כבר נסגר. לא יהיה תינוק - עובדה!
האם זה באמת יהרוס את היחסים? ומאיפה בא הצורך לעוד תינוק?

אז מה את ממליצה לי? לנסות ולקחת צ'אנס שבטעות זה יצליח? הרי כל העניין זה עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת בשבילו, אם זה לא יצליח אז לא.
הוא לא באמת מאמין שזה לא יצליח.
הצורך בעוד ילד , נובע מהעובדה שיש לו רק שני ילדים ביולוגיים, הוא גדל בבית שבו 3 ילדים וזה החלום שלו, אני לא יכולה להתווכח עם חלומות, אבל אני יודעת שאני לא יכולה לעשות לעצמי את זה, סוף סוף התחלתי לחיות. אני חושבת שהתפישות השונות שלנו מגיעות מאיך כל אחד מאמין שצריך לגדל ילדים, אני חושבת שילד צריך המון השקעה, הוא בא מבית שההורים לא היו כמעט בבית והילדים לא יצאו רע בכלל....אני רואה כאן איך כל הבנות מתרגשות מהריון 5, 6, 7 ואני מאוד מפרגנת, אני פשוט לא במקום הזה כבר הרבה זמן.

אנונימית לכרגע, פעם הייתי מבקרת פה הרבה.
ואני בת 39.5 עם 4 ילדים (2-10) ולפתע (או כמו שבן זוגי אומר, בחוסר אחריות של ילדים בני 16), בתחילת הריון נוסף.
החלטה מורכבת ביותר....
שנינו עובדים, לא בארץ כרגע, בלי משפחה מסביב, וגם ככה בקצה האנרגיות.
בן זוגי הייה מסתפק בשניים מקסימום 3, הרביעית הייתה מוטיבציה שלי בלבד (למרות שהיא אהובה מאוד על כולנו ביחד)
אני מתלבטת על המשאבים המשפחתיים, הזוגיים, הכלכלים שלנו, על המחירים בתוכניות: טיולים, ניידות וכו וגו
מצד שני הפלה עבורי כמעט בלתי נסבלת (לא שופטת ולגמרי בעד זכות האישה על גופה).
המרגיעון: כאשר ההורים ניזוקים, קל וחומר ילדיהם, לא יודעת מה הקונטקסט אבל מתאים ביותר לדילמה הזו.

אנונימית לרגע, בהצלחה בהחלטתכם. (לתחושת ה- בטן שלי- את הולכת על ההריון הזה)

תודה

כרגע עוד בשיחות, אבל את צודקת שרק מלהסתכל באפשריות ההפלה עושה לי רע....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 40 וקצת, יש לי ארבעה ילדים 11,9,7,6 ועכשיו אני מאד רוצה ילד חמישי...מפחדת שמשהו יקרה בהריון או לידה בגיל הזה ויקלקל את המשפחה ...אני משוגעת או שיש עוד כאלו שעברו כאלו פחדים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בעלי דווקא מאד בעד שנינו בריאים ואין שום בעיה, הוא בן 51...ומפחד שאולי לגיל שלו יש השלכות על העובר...מה עושים? הבייבי בום הזה ממש גרם לי לחוות את הרגע המהם הזה מחדש, כבר שנתיים אני בהתלבטות וזה עכשיו או בכלל לא....

אני פשוט גאה בכל הנשים המדהימות שיש כאן קראתי את כל התגובות ! אני בת 40 אמא לשלושה סבתא לשניים חחח נישמע הזוי.. ו.. לא משנה זה סוד כרגע! אבל כולכן מקסימות

גם אני מעכשיו מחכה לנכדים, "התינוק הבא", אני אומרת, "בעזרת השם, יהיה נכד"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם

לא שמעתי דבר על הסיכונים הטמונים בהריון בגיל 42+ אשמח לקבל אינפורמציה בנוגע לסיכונים שמעתי שה% סיכון עולה

שליחה על ידי יעל_ש* » 04 מרץ 2014, 20:50

לא שמעתי דבר על הסיכונים הטמונים בהריון בגיל 42+ אשמח לקבל אינפורמציה בנוגע לסיכונים שמעתי שה% סיכון עולה
את יכולה ללכת לייעוץ עם גנטיקאי דרך קופ"ח. ישמח להראות לך טבלאות ולייעץ.

באופן_לא_טבעי*

שלום לכולן.
אני בת 40.5
כבר כמעט שנה מנסה להכנס להריון ולא מצליחה.(לא מצאו לי בעיה מסויימת).
יש לי 3 ילדים בבית, אבל הרצון לילד נוסף לא מרפה..
עשיתי כבר שתי הזרעות שלא הצליחו..):
בעלי לא כ"כ רוצה בילד נוסף, ולכן לא רוצה שנמשיך בטיפולים(הורמונים, IVF), אבל אני מפחדת לפספס את הרכבת.
אני לא יודעת מה לעשות: מצד אחד כ"כ משתוקקת לילד נוסף ומצד שני מפחדת לסכן את מה שיש.
בעלי אומר לראות את הטוב במה שיש לנו(בלי עין הרע), אבל אני לא מצליחה. כ"כ רוצה להחזיק שוב בתינוק..
מישהי מכירה מישהו במצב דומה? מישהי יכולה ליעץ לי?

שליחה על ידי בטן* » 09 מאי 2014, 10:17

קודם כל מאחלת הצלחה רבה. חוץ מזה אולי לשנות את התזונה...

באופן_לא_טבעי*

שאלה לבטן:
תודה על העידוד...
מה את ממליצה לאכול?? ממה להמנע??

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי. אני קוראת את כולכן פה, ונפעמת! כבר שנה שאני ובעלי בשיחות שמתחילות, מעייפות אך סופן תלוי באויר ללא החלטה או מסקנה.. באוקטובר אהיה בת 41. בעלי חוגג מחר 52..... יש לנו 3 ילדים מדהימים שהם האוצרות שלי! הגדול בן 13,שניה בת 9 ואחרונה בת 6. רגע לפני שלא אוכל יותר, אני רוצה תינוק נוסף! בעלי אוהב ילדים ולא מתנגד לרעיון אבל נושא הפרנסה לא נותן מנוח.... כסף זה דבר נהדר ומקל על החיים, כשקיים .... וכשלא, זה מכשול ועכבה לדברים כ"כ יפים, תמימים ומבורכים.... כמו ילד.... למה דבר כ"כ יפה צריך להיות כ"כ קשה להחלטה?? בא לי פשוט "לקפוץ למים ולהתחיל לשחות...." ולקוות....

אני מאמינה שלעתים כדאי לקפוץ למים, בלי חשבון ( תרתי משמע). אם יש לכם מקום בלב ורצון להגדיל את המשפחה, תגלו שזה מסתדר כלכלית, גם אם בראייה רציונאלית עכשווית זה לא נראה אפשרי. ואולי... הספק הכלכלי הוא בעצם ספק רגשי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
אני בת 43 ויש לי ארבעה ילדים מדהימים!!
עברתי הפלה בחודש חמישי!!! לפני שלושה חודשים החוויה היתה מאוד קשה ומטלטלת
מאוד השתוקקנו לילד הזה
הסיבות להפלה לא היו ידועות, פשוט יום אחד לא היה דופק...
אני ממש רוצה לנסות שוב וחוששת מאוד
קשה לי עדיין להתאושש מהפעם הקודמת
ההריון היה טבעי, וכל הסביבה של האנשים לא חסכה הערות ממני, למעט כמובן שהמשפחה ששמחה מאוד איתי.
אני לא בטוחה כבר שזה אפשרי בגילי

אשמח לתגובתכם

מציעה לך לפנות לפורום "אובדן הריון" בתפוז. זו נשמעת חוויה שכדאי לעבד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לכולם אני בת 42 אמא ל 2 בנים חיילים מאוד רוצה להכנס להריון מזרע שבעלי המנוח הותיר לפני שנפטר יש בי התלבטויות ופחדים מזה 4 שנים אך השעון הביולוגי מתקתק ויש בי רצון וגם פחד מה לעשות??

פלוני אלמונית יקרה,

הי לכולם אני בת 42 אמא ל 2 בנים חיילים מאוד רוצה להכנס להריון מזרע שבעלי המנוח הותיר לפני שנפטר יש בי התלבטויות ופחדים מזה 4 שנים אך השעון הביולוגי מתקתק ויש בי רצון וגם פחד מה לעשות??

אני מבינה שקשה לך. מבינה גם את התשוקה לעוד תינוק. זה צורך הורמונלי ורגשי מאוד עמוק ודוחק.
בכל זאת להחליט ללדת ילד שאביו מת עוד לפני שנהרה מרגיש לי קשה מאוד. לילד. ואולי גם לך.
תמיד תהיה השוואה פנימית בין הילדים עם אבא והילד בלי, וגם היומיום יהיה כנראה יותר מורכב.
אני בטוחה שחשבת כבר על כך.
שני ילדים גדולים בריאים זו ברכה בפני עצמה.
לפי דעתי כדאי להניח לנושא.
אני שולחת לך חיבוק גדול, והרבה כח, לכל מקרה ולכל החלטה שתחליטי.

קראתי עכשיו את כל הדף, קשה לי להאמין שהיו לי כל כך הרבה התלבטויות, אם להביא את היצור המתוק שאני כל כך אוהבת, ושהמשפחה כולה אוהבת כל כך. לא פעם הוא אמר לי- אמא את היית תינוקת ואני הייתי אבא שלך, ואבא של כולכם.
מדובר באהבה עצומה שנכנסה לחיי לפני חמש שנים, תודה לכל מי שתמכה בי אז ללכת על ההריון ההוא...

יש לי שלושה מתוקים, התחלתי מאוחר והם צפופים מאד (גדולה בת 3 ו-9 אמצעי בן שנתיים וקטנטונת בת 3 חודשים) ומהרגע שהיא נולדה אני חולמת על עוד ילד. לא מבינה מהיכן נבטה בי הכמיהה למשפחה גדולה, כי לפעמים אני נחנקת ומשתגעת כשאין אף רגע של "שיח מבוגרים" ואני מתרוצצת ומשרתת ומכבה שריפות ואיכשהוא 'שורדת' את היום. טוב שזה רק לפעמים.... יש הרבה נחת בגידול שלהם והגדולים חברים ממש קרובים וטובים והתפתחה ביניהם אחאות מדהימה. ואני מקווה שכך יהיה גם עם השלישית כשתגדל קצת.
אני בת 39 בקרוב וחולמת על עוד ילד, אפילו שניים.
אני באה ממשפחה של שתי אחיות. בעלי בן יחיד. תמיד ייחלתי למשפחה כמו שיש לי (שלושה) אבל בשניה שנודלה השלישית, עוד בחדר הלידה (לידה טבעית שלא בכוונה) כבר חשבתי שאני לא רוצה שזו תהיה הילדה האחרונה שלי.
מישהי חוותה משהו דומה?
מכל הבחינות יהיה קשה להתמודד עם עוד ילד, נצטרך לעבור דירה ואנחנו ממש לא טובעים בכסף (חיים בשכירות זולה, ומעבר יקפיץ את השכ"ד באלף חמש מאות / אלפיים בחודש). אני בדרך לפתיחת עסק עצמאי ואצטרך לדחות את העניין עוד קצת. בעלי שכיר והרבה לא נמצא, ואנחנו מקבלים הרבה עזרה מהמשפחה, אבל הם גרים רחוק מאיתנו.
ובכל זאת הכמיהה חזקה מאד מאד, ואפילו לא תמיד נעצרת בילד רביעי (חמישה זה המקסימום שאפשרי מבחינת הגיל שלי ולפעמים אני חולמת על עוד שניים או על תאומים...) לפעמים אני מפחדת שאני רוצה עוד ילד כדי לברוח מעצמי, או כדי להישאר אמא צעירה ולא להתקדם הלאה בחיים. מפחדת שהחלום שלי על עוד ילד הוא לא 'נקי' ולא עומד ברשות עצמו.
אנא שתפו אותי במחשבותיכן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלךום וברכה שימו לב אני בת 49 לי היה ברור שגמרתי ללדת יש לי שמונה ילדים לאחרונה החלו סימני הריון להופיע אני כבר סבתא ל3 נכדים ולא יודעת מה לעשות בבדיקת שתן יצא לי חיובי בדיקת דם אני צריכה לחזור בעלי לא מוכן בשום אופן שהמשיך את ההריון אין לו כח הוא בן 57אני סוף סוף התחלתי להנות החיים לרצוח זה מחריד אותי אנא אשמח לקבל עזרה הדרכה ועיצה

אבא_לשלוש*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכל הנשים...הפעם גבר.
אחרי חופשה מהנה וזוגית שלי ושל אישתי, גילינו הבוקר שהיא בהריון. היא בת 42 .... יש לנו 3 בנות הגדולה בת 14 והצעירה בת 6. מפעם לפעם חשבנו על ניסיון נוסף להביא בן ... זה הגיע בהפתעה ומלחיץ אותנו , למרות שאנחנו לא מעלים על הפרק אפילו הפלה.
צריך קצת חיזוקים.
שנינו בריאים ועובדים כשכירים הרבה שעות.
תודה

מזל טוב!
ההפתעות, אפילו ממש טובות, הרבה פעמים יכולות להלחיץ. ככל שיש פחות תחושת שליטה, רף החרדה עולה.
אם אין מחשבות על הפלה, אז עוד יותר טוב!
אם אתם בריאים ומסודרים כלכלית, זה גם טוב.
אז ממה בעצם החשש?
הסיכונים בהריון בגיל מאוחר יחסית יותר גבוהים סטטיסטית , אבל עדיין רב הסיכויים הם לתינוק בריא לחלוטין והריון תקין.
חשוב ללכת לרופא רגוע שלא מתרגש מגיל האישה, אלא יותר שם לב למצב הבריאותי של הפציינטית הספציפים. יש כאלה.
נכון, שגידול התינוק יכול לפגוע בקריירה, אבל אפשר לשים קריירה על הולד לזמן מסוים, אפשר להפחית שעות לתקופה מסוימת.
זה מקובל.
אם אתם הורים לשלוש בנות, אתם כבר בטח יודעים שלגדל ילד זה לא פשוט, דורש הרבה השקעה, התמסרות בגוף ובנפש,
ואתם גם בטח גם יודעים שכמעט ואין דבר יותר מספק מהורות, למרות האתגרים. מי שלא מרגיש כך, בדרך כלל בוחר שלא להביא ילדים רבים לעולם.
בקיצור, שיהיה הריון קל ונעים וגידול בנחת.

אבא_לשלוש*

תודה פלונית. אנחנו הורים שמשקיעים את כל כולנו בילדים ומפה הלחץ, להתחיל הכול מהתחלה אחרי שכבר עברנו פאזה.
אולי צריך קצת לשחרר ולאזן בין הורות לבין דברים אחרים. תודה על העידוד, אני בטוח שההשקעה תשתלם. כשאני שומע את אמא שלי אומרת
"כמה הייתי רוצה לחזור שוב לימים שהבית היה מלא בילדים וחברים וחברות שלכם שבאו ועשו בלגאן"
אני מבין שהרווחנו עוד כמה שנים של עניין.
תודה

אני מבין שהרווחנו עוד כמה שנים של עניין.
בודאי!!
אין על זה

אני צעירה אמנם, אבל רואה סביבי גם נשים שחצו את ה45 וילדו (נדיר אמנם, אבל קייםפ)

מזל טוב, אבא לשלוש. זה נשמע מקסים. תצפו לעזרה בביביסיטרים דווקא מהבת הקטנה, כי הגדולות כבר יהיו עסוקות מידיי. בתי הגדולה עזבה את הבית, והיום היא לוקחת את שני הבנים הקטנהם בני חמש ושתיים עשרה ליום יף בדירתה. לכו על זה. ותשמחו, מי יודע אולי זה אפילו יהיה בן...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כתבתי לפני כחודש ולא זכיתי לתגובות, מנסה שוב.
בת 39, שלושה צפופי , חולמת על עוד,
שואלם (פחות משנתיים בין אחד לשני) את עצמי האם ייתכן שהכמיהה לילד מסתירה פחד מגדילה (שלי) - אני בדרך לפתיחת עסק עצמאי והעניין נדחה שוב ושוב בשנים האחרונות,
המשפחה נפלאה עכשיו כמו שהיא, חוששת שעוד ילד יפר את האיזון וחס וחלילה.... מפחדת לקלקל
בעלי היה מאד נוכח בגידול של השניים הגדולים, עכשיו עסוק הרבה יותר ורוב העומס עלי
הרבה חששות, כמיהה גדולה, וסימן שאלה מעל הכל

שלום לכולן.
אני בת 39,5 . יש לי שני ילדים 12ו10. נשואה בשנית.
בגלל הנישואין הראשונים (שהיו לא פשוטים בלשון המעטה ) החלטתי שאני לא יכולה יותר לסמוך על אף אחד מספיק בשביל לעשות ילדים ביחד. היתה תקופה שרציתי להביא ילד נוסף לבד, אבל הבנתי שיהיה לי קשה מאוד כלכלית.
ואז.... פגשתי בחור מקסים ומיוחד!!!! והתחתנו .
והנה אני היום פה , מתרגשת לעבור את כל הדרך הזו עם איש שאני אוהבת.

מקווה שהכל ילך בקלות

עירית_לוי

פרח, בהצלחה!
הכינוי שבחרת בו כבר בשימוש. תוכלי לבחור לך כינוי אחר?

פרח אדום זה טוב?

עירית_לוי

כן. הוא פנוי.