בוקר טוב לכולן,
א"ש אני שמחה שדיברתם, ככה את בטוח רגועה יותר ווהחלטה בידייך.
מאוהבת, לא לחייך יותר מידיי, א.א צודקת.
מיוחדת, איזו הבחנה.....נכנסתי ובדקתי בדיוק מה זה פוליאמוריה ואני חושבת שזה מאפיין אותי. לפני שהכרתי את בעלי תמיד תיחזקתי שתי מערכות יחסים ושתיהן לאורך שנים (החבר העיקרי לא ידע כמובן) וכן אהבתי את שניהם והם אהבו אותי. תמיד אבל תמיד פירשתי את ההתנהגות שלי כבוגדנית או שלא אוהבת מספיק כדי לא לבגוד
כשהכרתי את בעלי היה לי מאוד חשוב להיות נאמנה וחתכתי את הקשר עם ה"יזיז" , היננו ביחד שלוש שנים והייתה ביננו אהבה אך לא התאים לו משהו רציני איתי כשהבין שאני יוצאת איתו ויש לי חבר.
מאז את כל האהבה והנתינה השקעתי בבעלי....ולא התאהבתי באף אחד אחר עד שהכרתי את האחר שלי. תמיד חשבתי שאם אני אוהבת רק אותו ומונוגמית אליו זה אומר שסוף סוף זאת אהבה אמיתית.
קשה לי לקיים מערכת יחסים עם האחר במידה ולא יהיה פתוח רגשית אליי- בגלל זה וויתרתי. אני חושבת שהוא לא מבין שגילוי הרגשות אליו והאהבה אליו לא באה על חשבון האהבה שלי לבעלי. את בעלי לא אעזוב בשביל אף אחד! הוא הקשר העיקרי והלוואי והיתה לי מערכת יחסים אוהבת גם עם האחר. כיום הרצון לקשר איתו לא בא ממקום של חסך בנישואים.
בקיצור, לא מעוניינת בנישואים פתוחים (בעלי גם לעולם לא יסכים) אבל כן מעוניינת בבעלי ובאחר. את האחר שיחררתי בינתיים ואני שלמה עם ההחלטה. אני עדיין עם הטבלה שלי ועד לסוף מאי אני לא "יוזמת" קשר כי אני רוצה לתת לו גם את הזמן שלו לחשוב (בכל מקרה אנחנו בתקופת חג עכשיו) אחרי כל מה שקרה ביננו.
בקיצור, אלו התובנות שהגעתי אליהן לאחר בחינה של העבר וההוה. אשמח לתובנות מכן במידה ויש
