תודה על התמיכה.
הייתי היום אצל ג'ולי במודיעין.
היא עשתה איזה קסם קטן ואור ינקה ממני במשך איזה 90 שניות רצופות (הייתי בהלם טוטאלי) שבסופן היא פקחה עיניים, הביטה בי והתחילה לצרוח.
חוצמזה דיברנו והעלינו כלמיני רעיונות איך אפשר לחזור ולהניק (אני אפרט את כולם אח"כ)
בבית אור עשתה קקי עם דם ובזאת בעצם גמרה את הפרק הזה.
אני יודעת שאני יכולה עכשיו להוריד עוד משהו ולהמשיך לנסות ולבדוק מאיפה זה בא
אבל אני לא מוכנה יותר
גם ככה אני רעבה חצי מהזמן. אני לא יוצאת מהבית כי אני צריכה להכין לי את האוכל המיוחד והבלתי נסבל שלי. אני לא יכולה לרדת נמוך יותר
החלטתי לוותר. צריך לדעת מתי ואני חושבת שעכשיו זה הזמן.
במקום לבלות את הזמן בשאיבות, לחכות שהיא תרדם בשביל לשאוב עוד קצת, להיות עייפה כי אני לא יכולה לנוח כשהיא ישנה, להיות עייפה כל הזמן כי האוכל לא מספק והשאיבות מתישות, לתקוע את אור בבית כל הזמן כי לאמא אין חשק לארוז צידנית בשביל חצי יום בחוץ, להעסיק את עצמי כל הזמן באיך אני מהנדסת לי משהו ראוי לאכול מ3 הירקות שעוד מותר לי וכתוצאה מכל אלה - לתת לבת שלי אפשרות לינוק, אולי, אם היא תסכים, בעתיד, בזמן שעכשיו וכרגע אמא שלה איתה כל הזמן אבל מתפקדת כאמא רק ב10%.
אז ויתרתי.
ועכשיו אני שלה.
והערב נצא שלושתנו ונאכל בחוץ (פיצה, כמובן)
ואני אבלה את השעה שלפני השינה עם אבא שלה ולא עם אמדה
ונאכיל אותה בתמ"ל הנוראי הזה, שעושה לי קצת כואב בלב אבל עושה לה טוב במעיים
ונתחיל להכין לה כלמיני פירה מגניבים ואולי מתישהו נעשיר אותם בקצת חלב אם (עדיין, יש לי איזה 5 ליטר בפריזר. אני חייבת לנצל אותם איכשהו. אולי אני גם אכין מהם גלידה
)
ונגפף אותה ככה בתמימות שלא מתוך כוונה לקרב אותה לאיזורים שגורמים לה לצעוק
אבא שלה אמר לי קודם- צריך ללמוד לקבל את מה שהיא ומי שהיא. היא לא רוצה לינוק, המעיים שלה לא מסתדרים עם החלב שלך.
אז חוץ מהעניין הפעוט הזה היא בריאה, ומקסימה, וחכמה נורא, ודעתנית, ומתפתחת מהר ויפה והיא כל עולמנו
אז היא לא יונקת. לא נורא.
<עוגיה הולכת לנגב את הדמעות ולאכול שוקולד>
)
. נשמע שהרעיון הזה שלך
