איך שוכחים מישהו

[מחפש_כיוון*]

לא מכיר פתרונות קסם לשיכחה, רק להשקיע בבית ולהימנע ממעידות בחוץ.

מישהי חכמה פעם לימדה אותי קסם שעוזר לעורר אהבה, תעשו בשביל הבן זוג כל יום משהו שישמח אותו ושהוא לעולם לא ידע שעשיתם.

[בומבה_לינה*]

כל כך מתגעגעת.

[לא_מצליחה_לתפקד*]

החלטתי שזהו! אני מוחקת את הטלפון שלו!ופשוט ממשיכה הלאה!!! כתבתי לו שמבחינתי זה נגמר ושאם אני חשובה לו שיראה את זה! הוא מבחינתו כתמיד בחר להתעלם ולא לענות... לברוח! אז הלכתי והפעם הלכתי לתמיד! ואני יודעת שבעולם הגיוני אנחנו לא מתאימים! נמאס לי להיות המשחק שלו! מעכשיו אני לוקחת שליטה על החיים שלי מסיימת את הקשר בינינו וממשיכה ההלאה! הוא תמיד יהיה בלב שלי! רק שהגבול בין אהבה לשנאה דק ויש לי תחושה שאצלי בלב הוא בדרך לעבור את והגבול הזה!

[פלוני_אלמונית*]

לאחרונה הייתי אצל פסיכולוגית
ומילת המפתח היא - אדישות!!!!!
שנאה ואהבה זה הכל רגש
אדישות -זה כלום , אני רוצה להגיע לשם ,כי גם שנאה וגם אהבה מעסיקות את הראש שלנו

[פלונית_שכזאת*]

מייחלת לרגע שאהיה אדישה. אני בדרך אבל עדיין לא. כבר 9 חודשים שלא כתבתי לו. לא יודעת מה קורה איתו. סקרנית עדיין. לצערי.

[פלוני_אלמונית*]

אני לא סקרנית בכלל, הייתי רוצה לא לדעת אף פעם מה איתו, לצערי עובדים באותו מוסד, לכן מתישהו עוד אשמע עליו

[א'*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש לא מומחית גדולה ובאמת שקטונתי אך מקריאה של דברכן נראה שמדובר בסוג של התמכרות. גם אם היא מתונה זהו סוג של התמכרות
אולי התמכרות לריגוש שהעניין מעורר, אולי אתגר (לכבוש את אותו מושא אהבה) אולי בכלל התמכרות להיי הזה שיש בתחילת התאהבות.

מה שבטוח התמכרות או לא, זה פוגע בכן ))-: וברשותכן אציע, כפי שכבר הציעו פה לפני: לבחון על איזה צורך עמוק יותר עונה ההתנהגות הזו ??
מדבריכן נשמע שיש פה כמעט ואובססיה "אני לא יכולה..." אני חייבת" והזדקקות אך אם תבחנו זאת לעומק תראו כי האובססיה או ההזדקקות היא
אינה באמת לאותו גבר...אלא למשהו עמוק יותר, אולי חסכים מהילדות, מהעבר. מעין רצון לשכך כאב פנימי באמצעות משהו חיצוני.

לכן לפי דעתי השאלה שצריכה להישאל היא: " למה חסרים לך סיפוק ושביעות רצון מהחיים? למה היית צריכה יותר? למה החיים עצמם לא היו מספיק מרגשים ומספקים עבורך?" לבדוק מה הגורם לכאב, מה החסך ושם לטפל.

אושר, שמחה וסיפוק הם אלו שנובעים מבפנים, מתוכנו ואינם נמצאים בתלות גמורה לאדם או נסיבות חיצוניות (התקשר=אני מאושרת. לא הסתכל
עלי היום=עובר עליי יום נורא) ולכן יש פה למידה מעמיקה ובוגרת שהאושר הוא בתוכי, ממני. אני הספק העיקרי (אומנם לא הבלעדי) של צרכיי.
הרי אותו מושא אהבה אם הייתן עוברות לחיות איתו, לגור איתו האם עדיין היה קוסם לכן גם אחרי מספר שנים ביחד ??? האם אז באמת הייתן
מאושרות?? מישהי כתב פה שהיא יודעת שהוא אינו כזה מוצלח וגדול כפי שהוא בדמיונה אז לשם מה להרוס את השמחה שלכן ??? את חייכן ??

כל מה שחסר לכן (חום, אהבה, טיפוח וכו') נמצא כבר בתוככן מאחלת לכן שתצליחו לראות זאת ((-:

[פלוני_אלמונית*]

אני נשואה 21 שנה תכף בת 40 גברים מזמן לא עיניינו אותי ופתאום בחור צעיר מהעבודה לא יוצא לי מהראש ואני לא מצליחה לישון!!! כל לילה עוקבת באובססיביות אם הוא מחובר לפייסבוק או כבר הלך לישון... אני המומה מעצמי מתנהגת ומרגישה כמו בת 16 אולי באמת זה הגיל שבו צריך כדורים??

[אפרת*]

אני נשואה רק 6 שנים, אין לי הנסיון שלך, ובכל זאת מעיזה לומר לך:
דברי עם בעלך.
עכשיו!
בקלילות.
כאילו תצחקי על עצמך וגם תתפלאי על מה שקורה לך.
שתפי אותו בכל פרט של מה שעובר עליך. רק ככה זה יהיה מה שזה ולא יגדל ויהיה חלק מהזוגיות הארוכה שלכם.

[פלוני_אלמונית*]

יש בזה משהו
כמובן אם יש עם מי לדבר, ומי שיצחק איתך יחד

[פלוני_אלמונית*]

איך לדבר מה להגיד שמישהו צעיר אחראי על השמחה והמצב רוח שלי שבשבילו אני מתלבשת יפה כל יום ומתאפרת? שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו? מה עושים?

[שקטה*]

מאוד ממליצה לך להוריד אותו מפייסבוק. או להוריד את עצמך משם:)
ייתן לך הרבה יותר שקט נפשי בשלב ראשון וגם יגביל את הפיתוי. ולפחות כשתהיי בבית עם בעלך לא תסתכלי במקביל בפייסבוק. זה לא בריא.

קשה לשלוט בתחושות כאלה אבל אולי זה יעבור עם הזמן ובינתיים תנסי לפחות לא ללבות את זה, נסי להתנהג כרגיל. אני יודעת שזה לא פשוט.
לגבי לדבר עם בעלך או לא - באמת שאין לי מושג. נראה לי שאנשים שונים יגיבו לזה בצורה שונה. לכי לפי תחושת הבטן שלך לגבי זה.

[מבינה_ללבך*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הייתי במצב דומה..התאהבתי במשהו נשוי. -הוא שיקר עלי שהוא גרוש, וכשנודע לי שהוא נשוי נפרדתי ממנו (לאחר תקופה קצרה שיצאנו) כמה שניסיתי לשכוח אותו לא עזר לי. יצאתי..הכרתי..ובסופו של יום תמיד הוא עלה לי בראש. זה גרם לי סבל רב..היו תקופות של ניתוקים שגרמו לי סבל ממש. ואז הבנתי שחבל שני סובלת..אהיה איתו בקשר מידי פעם וככה ארגיע את עצמי. משהו אמר לי משפט חכם שבסופו של דבר גרם לי להתגבר על הקשר הזה. הוא אמר לי: את יכולה לשמור איתו על קשר אבל כל פעם שאת נפגשת איתו או מדברת איתו תדעי שזה כמו לקחת סם"- ברור שזה עושה לך טוב, כייף ואת מרגישה בשמיים. אבל יש לזה את המחיר של לקיחת סם. (אגב מעולם לא לקחתי סמים) ככה עשיתי. המשכתי איתו את הקשר לעיתים. בהתחלה כל פעם שהוא ביקש להפגש סרבתי. וככה הרגשתי שאני שולטת בקצב. אבל אם אני יזמתי את הקשר הייתי נפגשת איתו...ככה היה תקופה ותמיד כשהיה לי כייף וטוב איתו הזכרתי לעצמי שאני כרגע לוקחת סם..ולאט לאט שלטתי יותר ויותר בהתמכרות. יום אחד כשנפגשתי איתו אמרתי לעצמי בלב:,זו הפעם האחרונה שאת רואה אותו תפרדי לשלום..וככה היה. עברו כבר כמה שנים והחשוב הוא שהצלחתי להתגבר עליו. כמובן שאני עדיין נזכרת בו מידי פעם.. אבל זה כבר לא מכאיב לי כמו בעבר.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני שמח בשבילך שכבר כמה שנים שאת מחזיקה מעמד,
אם יש לך אליו אהבת אמת וכך זה נשמע כי את יצאת ותמיד עדיין הוא היה האחד אז אני מניח שגם היום את עדיין איתו בליבך
ומנסיון כמה שיה לך טוב זה לא ישנה את העובדה שמבחינתך אולי הוא האחד שלך גם אם טכנית זה נורא קשה...
מכירה את הסיפור של היין ההונגרי?...

[הצד_הגברי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

״למבינה לליבך״
לי אישית קצת צורם לשמוע שאת מתיחסת לאהובך כמו סם כשנוח לך,
הוא בן אדם עם לב פועם גם אם הוא נשוי
אני מנסה להבין מה הוא מרגיש ואני בטוח שהיחס שלך גרם לו סבל ...
מה איתך היום
את מצאת אושר בחייך?
משהו שמשתווה אליו?

[אמינה_מאמינה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אכן הזדהתי עם רוב המקרים והסיפורים, גם אני בעומק הנושא נשואה +4, עם בעל מושלם! התחיל איתי מישהו מקסים נשוי בתקופה נפשית קשה,בזמן ובמקום ה-"לא נכון" והתפתח לפסים אסורים, כעת אני רוצה לצאת מזה ולא מצליחה.... בעלי גילה ודרש שאנתק את הקשר! אבל לא מצליחה! אכן כמו סם. אם הצד השני היה מפסיק להתעניין היה קל יותר... מה לעשות?

[פלוני_אלמונית*]

לשמוע את קולך,לפסוע לידך
כבר אין חשמל בגוף
לאט לו נעלם תירוף
כבר עפו כל הפרפרים
וריק גדול נשאר בפנים
האטימות מלאה אותי
שכבות של קרח בליבי
חודשי הפרידה מחקו בראשי את דמותך
הימים שיגיעו ישתפו את כאב שתיקתך

[פלוני_אלמונית*]

היי לכולם,
קראתי את כל השרשור העוסק בנושא. לצערי, הזדהיתי עם הכל. אני נדחף לחשוב שבאמת הדרך להוציא מישהו ( במקרה שלי מישהי מדהימה) מהראש זה על ידי הכנסה של מישהו אחר. אני תקוע בקשר שלא ניתן למימוש כבר מספר שנים. אפשר לראות את כל התפתחות הקשר הקלאסי אלא שפה הצד הנשי אינו יכול מצפונית לממש את הקשר ברמה הפיזית. ניסתי כבר את כל השיטות האפשריות וכל הטיפים הפסיכולוגיים... ויצאתי נבוך. גיליתי פעם ראשונה בחייעד כמה אני שבוי במוסכמות חברתיות. גילתי אף דבר נוסף... את כוחה העוצמתי של האהבה. הלוואי ויכולתי להפנות תעצומות אלה אל הקשר החוקי שלי. כרגע אין לי שום מוטיבציה לעשות כך. יחד עם זאת, אני מוצא נחמה בכתיבת הדברים, מציאת אנשים עם בעיות דומות, לחוות רגשות ועוד. בהצלחה לכולם בהחלמה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמינה מאמינה, פשוט תאמרי לצד השני להפסיק. אם זה אכן רצונך.
הצהובון כותב: הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי

[זומבי*]

שלום. אני קוראת אתכם כבר שנה וחצי. מצאתי אתכן בזמן שיטוט מטורף אחר משהו או מישהו שישקף, יבין, ידבר. לא יתמוך. כי אין תמיכה. לא ירפא. כי אין ריפוי. אבל הייסורים גדולים מנשוא. אני בעשור הרביעי לחיי, נשואה + 2. וכמוני כמוכן, לפני שנתיים וחצי ננשכתי. הפכתי למסוממת. לזומבי בין החיים. כלפי חוץ אני יפה מתמיד וסליחה שאני לא מצטנעת כאן. ירדתי במשקל. התחטבתי. עשיתי החלקה. התקעקעתי. השתזפתי. החלפתי מלתחה ועוד היד נטויה. אי אפשר לקרוא לזה אהבה, זה גרוע יותר מכלבת - מכלבת מתים אחרי כמה שעות. עובדת איתו. מדברת כל הזמן. חציתי את הגבול במובן הפיזי אבל לא עד הסוף כי האידיוט הקטן לא היה מסוגל לעשות את זה עם אישה נשואה. הוא יוצא עם אחרות וכל זה אין מיי פייס. הכיר מישהי לאחרונה. הקרביים שלי מתהפכות. ולא מסוגלת להתנתק, לא מסוגלת לעשות אנפרנד בפייסבוק. מסוממת כבר אמרנו?

[זומבי*]

סליחה שיצא מבולגן. תשאלו, תמקדו ואפרט.

[פלוני_אלמונית*]

מסמר חדש לא עזר

1. 4 אחרי שהרומן שלי הסתיים

כואבת עדיין, הייתי מקבלת אותו חזרה לו היה מבקש
והמצחיק שעם ה״מסמר״ החדש הרגשתי שאני בוגדת באקס מאהב ולא בבעלי

[זומבי*]

לגמרי איתך. כל גבר שאני פוגשת, לא בשביל שיקרה משהו אלא אפילו סתם שמתחיל לדבר איתי אני אוטומטית משווה לההוא ולא לבעלי. ואף אחד לא הוא. אבל אם הייתי פנויה באמת הייתי יכולה שיהיו לי דייטים או סטוצים למכביר ובסוף זה היה קורה. אבל אני לכודה. אין מצב שבעלי יוציא אותי מזה.

[פלוני_אלמונית*]

לצערי גם בעלי לא יוציא אותי מזה
אומרים שהזמן מרפא הכל(אחכה בסבלנות)
גם אני עובדת איתו , אך ניתקתי כל מגע

[זומבי*]

אני פשוט האמת לא מצליחה להבין איך קרה לי דבר כזה. בימי רווקותי היו לי מערכות יחסים לא מוצלחות ואהבות נכזבות אבל לא זכור לי שזה היה כזה עוצמתי ופסיכי. אולי הרשתות החברתיות עם המציצנות שהן מאפשרות מעצימות את זה?
הוא הכיר מישהי חדשה. רואה אותם מפלרטטים בפייסבוק בתגובות אחד לשניה. בדיוק ככה זה התחיל איתי לפני שנתיים וקצת. בא לי למות.

[פלוני_אלמונית*]

עוצמתי כי זה אסור, גם אפשר להנות מפנטזיה על מישהו מושלם (לא מציאות יום יומית עם הבעל)
אצלי רומן נמשך כמעט 6 שנים וגם הוא הכיר מישהי
אז זזתי הצידה

[מנסה_להיות_אופטימי*]

זומבי,
קורא אותך ומזדהה עם כל מילה. אגב, בעניין התמיכה אחד הקשיים הגדולים הוא ההליכה עם המסיכה של "הכל בסדר" בכל הממשקים שלנו בחיים ( משפחה, חברים, עבודה) כאשר מתחת לפני השטח הכל בוער.
אנחנו הנשואים באמת בבעיה.

}{זומבי (2015-06-30T16:45:11):
מנסה אופטימי יקר, אני מנסה. אבל הכל מרגיש ריק מזויף וחלול. אני אוהבת את בעלי ואת ילדיי אבל שום דבר לא משתווה לסערה הזאת שגועשת בפנים. והכי נורא הוא שבתור אדם רציונלי אני אמורה לפרגן לו ולשמוח אם הוא מצא מישהי. ואם לא זאת אז אחרת, מה זה משנה. כל עוד הוא עשה סקס חסר חשיבות עוד יכולתי להתמודד כי היו לו רגשות אליי. ונורא אף יותר זה האגו הפגוע - לפני שנתיים וחצי הוא התחיל איתי בצורה בוטה, אמר שמפנטז עליי ושהוא אפילו מקנא בבעלי. ואז ביקש סליחה והבטיח להתאפס. מיי גוד, איך שהוא התאפס. התחיל לבלבל במוח שהוא לא מסוגל ללכת עג הסוף עם אישה נשואה וכד'. שוב לא רותה להשוויץ אבל אני אישה שנראית טוב פלוס וגם משכילה, רהוטה וכד'. וכל הזמן יש לי את ההרגשה שאם הייתי יותר יפה/יותר חכמה/יותר ....יו ניים איט הוא היה "נופל"

[פשושקי*]

מצטרפת למועדון. אצלי דווקא שנינו פנויים, והחיבור מדהים, אלא שיש בינינו הבדל של 11 שנים והוא יחסית מאד צעיר ככה שלא יכול להתפתח משהו רציני (ושנינו לא בכיוון של של משהו סתם..). מבעס לגמרי...

[פשושקי*]

זומבי הבחור שלך נשמע נדיר. איפה יש היום גברים שמתחשבים בבעלה של מישהי שהתאהבו בה? כבר לא עושים כאלה.. והוא ממש לא אידיוט הוא פשוט אכפתי וזה יפה ומקסים.

[זומבי*]

פשושקי זה יפה ומקסים ובצורה מסוימת, למרות שאני כל כך רוצה אותו, זה גרם לי לכבד אותו יותר. הוא כל הזמן אמר לי "תראה כמה קשה גם ככה, את מדמיינת לעצמך מה היה קורה אם היינו שוכבים? נראה לך שזה היה נגמר בפעם אחת? ואנחנו עובדים ביחד, מה אם אנשים היו רואים?"
אבל זה לא מקל עליי. אני פשוט אוהבת אותו ורוצה שיישאר שלי. מציאותי? לא. אנוכי ומרושע? כן. אבל אני חולה עליו.

[פלונית_שכזאת*]

קוראת את הדף הזה כל הזמן. לא מתחברת לנשואים. פשושקי, הצגת בערך את המקום שלי. ואצלינו היה אפילו פער בשנים גדול יותר. היה חיבור מדהים, והוא היה צעיר ורצה להתמסד ולא היה יכול להתפתח. אני לא שכחתי עדיין אבל הכאב הולך ופוחת.

[פשושקי*]

פלונית כמה זמן עבר מאז?
קשה מאד להמשיך הלאה אחרי שפוגשים אמת. מצד אחד אני מאמינה שבהחלט אוכל למצוא עוד אמת כזאת ומצד שני יודעת שזה נדיר.. כמה זמן עכשיו אצטרך לחכות עד שאפגוש שוב בדבר כזה?

זומבי אני חושבת שאת ממש לא אנוכית וממש לא מרושעת. את אנושית. התאהבת ואת רוצה את הבחור. אין דבר יותר טבעי מזה.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לעניות דעתי, לא משנה אם יש הבדל או אין הבדל בין נשואים ללא נשואים, כמו שאין הבדל מהותי לגבי הסיפור של כל אחת ואחד.
המצוקה הרגשית והלב המבקש להתפקע בחזה זו תופעה מוכרת לכולנו.
זומבי, יש בדבריו של הבחור דברי טעם... אבל כאשר הרגש תופס אצלך כ"כ הרבה מקום... ורוב הזמן הוא מנהל אותך, הרי שטיעונים שכליים הינם ככוסות רוח למת.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זומבי, עניין נוסף... כל תכונות האופי וכל ההיבטים החיצוניים שמנית- אני בטוח במאה אחוז שהם נהירים לו ובחשבון פשוט הוא יודע שאת אחת הטובות אם לא ה... ואני בטוח שהוא נמשך אלייך וחושק בך
אבל, ככל הנראה יש דברים שאין לך שליטה עליהם. קשה מאוד לקבל את זה... אני יודע וחחויתי על בשרי.
אולי זה פשוט קו אדום מבחינתו וזה לא קשור אלייך...

[זומבי*]

אופטימי קלעת בול. וגם אין לי מה לכעוס כי הוא אמר בפירוש שאם הייתי רווקה הוא היה יוצא איתי והוא לא יוצא עם כל אחת. אבל אני לא רווקה ולצאת איתי הוא בטח לא יכול. לשכב אולי תאורטית כן אבל לצאת לא. וזה הגיוני שירצה להמשיך הלאה, הוא בחור צעיר ואטרקטיבי מאוד. אתה יודע מה עצוב? שלפני שנתיים וחצי כשעל זה התחיל הוא נסע לדרום אמריקה לכמה שבועות. התגעגעתי בטירוף אבל הייתנ בטוחה שזו תשוקה חולפת. אבל כבר אז קצת עיצבן אותי שהוא בטח שכב עם נשים אחרות שם.
היום אחרי שנתיים וחצי הוא שוב נסע לשם לכמה שבועות. ושום דבר לא באמת השתנה, בטח שלא חלף. אני באיזשהו מקום מרגישה הקלה כי אני מעדיפה אותו שם עם כל מני נשים מזדמנות ולא שיפתח זוגיות עם זאת שהוא פגש.
וואו אני נשמעת כזאת חולנית.....ואתה כל כך צודק - לא משנה אם רווקים או נשואים, אלה בסהכ פרטים. התמונה הגדולה היא אותה התמונה. ההבדל הוא שהסינגלים שבינינו יכולים לבנות משהו אחר. אנחנו במלכוד 22 לחלוטין.

[המממ*]

ההבדל הוא שהסינגלים שבינינו יכולים לבנות משהו אחר. אנחנו במלכוד 22 לחלוטין.

באמת? נשמע לי קצת כמו אובססיה שהופכת לבריחה מהמציאות. איך זה היה עם בעלך בהתחלה? ואיך את חושבת שזה יהיה אם היית נמצאת עם אותו בחור במערכת יחסים מחייבת במשך כמה שנים?

[זומבי*]

וכן הוא אמר שזה קו אדום. שפעם אחת הוא היה עם מישהי שהיה לה חבר, הם עמדו להיפרד אבל עוד לא נפרדו אז טכנית היא עוד היתה בזוגיות. וזה עשה לו כל כך רע אחר כך שהוא לא רוצה לחשוב מה יקרה אחרי אישה נשואה. הוא גם אמר שבהתחלה בהתחלה כשהכל היה מאוד לוהט הוא היה קרוב "ליפול" ואם הייתי יותר דומיננטית זה היה קורה. והוא שמח על איך שזה התפתח כי זה גרם לו לאגור כוחות לעמוד בפיתוי....אוי הכל פשוט דפוק

[זומבי*]

המממ
נו ברור שזו בריחה מהמציאות. מה שהיה קורה עם הבחור הזה זה קשר קצר מלא כאב שהיה נגמר בעוד יותר כאב. רציונלית אני מבינה הכל.

[המממ*]

לא לזה התכוונתי.
התכוונתי שאם לדוגמה היית לגמרי חופשייה ומסוגלת לממש את הקשר עם הבחור הזה ולהמשיך בו כמה שהיית רוצה, מה את חושבת שהיה קורה?

[זומבי*]

תראי אין לדעת. מחד הכי קל להגיד שאותו הדבר. מאידך אין לדעת כי כל אדם מוציא מאיתנו דברים אחרים. ואני חייבת להגיד שלמרות האהבה הגדולה שהיתה ביני לבעלי הוא לא לחלוטין הטיפוס שלי מבחינה חיצונית. אבל הבחור הזה כן. ואולי בגלל שהוא בעל אופי קשה יותר ומרצה פחות באופן פרדוקסלי דווקא זה היה גורם לי לרצות בו יותר ולאורך זמן. אבל כמובן אין לדעת.

[המממ*]

באיזה גיל התחתנתם ומה הרגשת כלפיו כשהתחתנתם?


המממ...
תכונות האופי מולדות, אין ספק, אבל אנשים עוברים שינויים כלשהם בחיים. מצד אחד, באמת יכול להיות שאם היא הייתה בקשר ממשי עם הבחור אחרי כמה זמן ה"מים הגנובים" כבר הופכים לשגרה. מצד שני, מאוד יכול להיות שדווקא איתו היה מתפתח קשר כנה ואינטימי, שהינו חזק שבעתיים מהקשר עם בעלה שייתכן ויסודותיו אחרים לגמרי. אנו לא אותם אנשים שהיינו ממש כשהתחתנו...

[המממ*]

יכול להיות שגילנו אהבה עוצמתית כזו שלא חווינו עד כה ומפחדים להישאר עם ה"פשרה" שיש בבית, טובה ככל שתהא

השאלה איך אפשר למדוד את העוצמה הזאת. הרי התנאים שבהם היא מתקיימת מתעתעים.
האיסור, שבירת השיגרה, האינדיבידואליות האנוכית לעומת החובה כלפי המשפחה. כל אלה אלמנטים חזקים מאוד שמעצימים את חווית ההתאהבות הזאת. ושלא קיימים במצב של רווקות.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

אמת. כל מילה בסלע. אי אפשר למדוד עוצמה. אי אפשדר למדוד רגשות.
איך יודעים? לא יודעים כנראה. אין וודאות מוחלטת. אפשר לנסות להעלות יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן באשר להחלטה (כמובן שההשלכות על המשך תפקוד המשפחה כבדות מאוד).
המלחמה בין ה"ילד" שבתוכנו והרצונות שלו לבין ה"מבוגר" שבתוכנו והרצנות שלו - היא מלחמה מתמדת.
ומי אמר שה"ילד" טועה? אולי דווקא הוא יודע יותר טוב מה הצורך הפנימי האמיתי שלנו.

[פשושקי*]

אופטימי וזומבי אני קוראת את שניכם, וממש חבל לי ועצוב לי לראות שככה אתם מוותרים על החיים שלכם. שאתם מוותרים על עצמכם. שאתם מוותרים על חיים מלאים, שלמים, מספקים. כוונתי דווקא לא מה שבטח קופץ לכם לראש, אלא בראש ובראשונה לשיתוף בני זוגכם לנישואים במה שעובר עליכם. לא מדברת על להתוודות על בגידה או משהו בסגנון, אלא לשבת באופן כנה ומכבד מול בן /ת הזוג, ולספר שאתם חשים שמשהו בקשר לא עובד, שמשהו כבר לא מה שהיה פעם, שאתם מתחילים לחוש דברים כלפי אנשים חיצוניים. או לחילופין שאתם חשים שעם השנים השתניתם לכיוונים שונים ומתחילים לעלות אצלכם ספקות. האם זה לא הדבר הכי אנושי שיקרה בין זוג בעל ותק רב? למה לטאטא מתחת לשטיח ולהיות חיים-מתים?
אתם מתלוננים שבני זוגכם לא עושים לכם את זה יותר אבל איך הם יעשו לכם את זה אם אתם לא באמת אתם מולם? אם אתם סוגרים את דלת הלב שלכם בפניהם? אם אתם בוחרים שלא לשתף אותם במה שעובר עליכם?
במו ידיכם יצרתם את מצבכם. ובמו ידיכם אתם יכולים לשנות אותו.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

פשושקי,
צודקת בכל מילה! ותודה על הדברים שאת כותבת.
אם השתמע מדברי לעיל שאני "מאשים" מישהו במצבי- אין לי אלא לעשות בדק בית בתוכי פנימה, לצלול למעמקי נפשי ולראות מה הם הצרכים האמיתיים שלי ולהבין את עצמי טוב יותר.
כשהרגש כלפי מישהי אחרת כ"כ חזק וממלא לא נשארת הרבה מוטיבציה, אפילו מלאכותית להשקיע בבית.
כתבתי גם למעלה, שדווקא כעת אחרי שנוכחתי להכיר עוצמות שלא הכרתי מעולם זה יכול מאוד לסייע ולשקם את הקשר בבית אם רק אדע ובעיקר ארצה להפנות אותן אל הקשר הקיים.
פשוט ישנם פערים בצרכים לעיתים שאינם ניתנים לגישור.

[זומבי*]

אני כן שיתפתי את בעלי כמעט בכל למעט כמובן פרטים פיזיים עם הבחור. דווקא בעלי איש מאוד מכיל אבל הוא מתייחס לכל זה כ"שירת הברבור לפני גיל 40", הורמונים, דיכאון ואופנה חולפת. כל הזמן מנסה "לרפא" אותי. לא הוא ולא הבחור לא מבינים את עוצמת הרגשות והכאב שלי.

[זומבי*]

אופטימי, פתאום חשבתי - כמה עוד אנשים כמונע יש מסביבנו? אני כל הזמן רואה זוגות זוגות זוגות. כולם נראים לי אולי לא מאושרים אבל בהחלט מתפקדים ללא כל עדות להר געש בפנים. כל הזמן מרגישה חריגה ומלוכלכת....

[מנסה_להיות_אופטימי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה לי שפשוט זוגות רבים פשוט מקבלים את העובדה שיש אבולוציה בקשר והוא הופך להיות קשר יציב וטוב חסר רגשות מסעירים. ברור לי גם שיש לא מעט זוגות שגם אחרי הרבה שנים נהנים גם מתשוקה רגשית בקשר כי הם השכילו לשמר ולפתח אותו.
את בוודאי לא חריגה. יש המון טיפוסים וסגנונות של אנשים. אף אחד מהם אינו רע.
חבל שאת מרגישה מלוכלכת בעוד שאת בסך הכל אישה עם רגשות וצרכים שבצדק מחפשים לקבל ביטוי.

[זומבי*]

אופטימי אין בי אהבה עצמית כמעט. אני מרגישה שהבחור הזה לקח את המעט שהיה. הוא מעולם לא פרגן לי יותר מדי ורק דאג כל הזמן להזכיר מה אני צריכה לשפר במראה שלי ושבכלל הטעם שלו הוא x ואני y. למרות שמדי פעם היו לו הבלחות של מחמאות ואני יודעת שהוא נמשך אליי מאוד. לא ברור אם הוא אמר לי את כל הדברים האלה כדי לחזק את עצמו או כי הרגיש מספיק פתוח איתי, ככה הוא טען לפחות. והבחורה שהוא הכיר...מה אני אגיד לך, אני לא רוצה להישמע מגעילה ואני יודעת שהיא מאוד אינטלגנטית אבל איך לומר זאת בעדינות? יפה היא לא ואני יודעת שהיא הכי לא הטעם שלו וגם הוא יודע. וזה גורם לי להרגיש עוד יותר גרוע ךמרות שאין בזה שום רציונל שבעולם כי איתי הוא לא יכול להיות בכל מקרה



זומבי,
נראה לי שהאהבה העצמית שלך אינה צריכה לבוא מבחוץ אפילו לא ממנו.
אהבה עצמית צריכה להתקיים ללא תנאים של אם את... או רק בתנאי שאת... אהבה עצמית על הנייר אמורה להיות כלפי עצמך . אני לא חושב שהוא רוצה לגרום לך להרגיש גרוע... או שתקנאי כי אין לו סיבה לעשות כן. הוא יודע שאת כרוכה אחריו גם ככה.
זה שאיתך רציונאלית הוא לא יכול להיות אינו מוריד מהעובדה שרגשית את מפנטזת על כך.
הפנטזיה מבקשת לפלס דרכה את המציאות הממשית...וזה קשה כשהסיכויים קלושים מאוד

[זומבי*]

אופטימי יקר
פשוט לא יאמן אילו חוויות מזמנים לנו החיים. היו לי לא מעט התנסויות שליליות עם גברים וכשמצאתי את בעלי והתחתנתי איתו מאהבה הייתי בטוחה שדברים כמו "כרוכה אחריו", "מקנאה לו" ו"אהבה בלתי אפשרית" יצאו לנצח מהלקסיקון שלי. ובירכתי על כך. מי יכול היה לדעת שאפול ככה?
אני יודעת שאני חייבת לקחת אחריות. אני כבר לא ילדה וחייבת להפסיק להתנהג כאילו החיים זה משהו שפשוט קורה לי. מלים שהשתמשתי ההן מקודם "נעקצתי, ננשכתי, מסוממת" מצביעות על פאסיביות. הייתי צריכה להיות אקטיבית ולשים סוף לטירוף הזה בהתחלה לפני שהסתבך.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

זומבי,
אומרים שאתה מזמן לעצמך את החוויות בחיים. ולא הפוך.
לא יודע לגבי האקטיביות- אבל יודע שבטח אפשר ללמוד משהו. ייתכן וזה לא ישמע הגיוני כרגע. אבל צמחת עוד טיפה מהחוויה המכאיבה הזו. והיא מכאיבה ועדיין כואבת מאוד. שיפוט עצמי ולהרוג את עצמך עכשיו עם ביקורתיות . לא בדיוק יעזור לצאת מזה.
אולי יש לך בלב ככ הרבה אהבה ונתינה שאת לא יודעת מה לעשות איתן.

[פשושקי*]

גם אני בעד להפסיק לשפוט את עצמך. את בנאדם ואת אנושית!!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מישהו שאני אוהבת ואני לא מצליחה להרפות ממנו ואני רק חושבת עליו ואני מנסה להתעלם הבעיה ששנההבאה אני והוא ביחד באותו כיתה ויהיה לי יותר קשה להתעלם לכן אני רוצה לשכוח אותו עכשיו כדי שיהיה יותר קל שנה הבאה וכול פעם שאני חושבת עליו אני משתגעת מה לעשות?

[מאוהבת_בטירוף*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, חשבתי הרבה אם להשתתף במשקורה לי גם...
יש לי סיפור דומה מכול משכתבתם וסיפרתם, רק אצלי זה יותר מסובך והייתי רוצה לשפוך את הלב .

[מאוהבת_בטירוף*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 31 נשואה 7 שנים +2.
התאהבתי בגבר בן 40גם נשוי +2.

שהייתי שומעת שמתאהבים בגבר נשוי או אישה נשואה הייתי מתעצבנת ,אצלי זה לא היה קורה הייתי אומרת...
אצלי זה קרה . מה לעשות?

[ברחה_לחול*]

מאוהבת בטירוף - אני מציעה לבדוק קודם מה חסר לך בבית. אולי לא טוב לך עם בן זוגך ואת מחפשת מוצא.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

מאוהבת בטירוף,
את מוזמנת לשפוך ככל העולה על רוחך ( מקווה שזה לא מכעיס את פותחי השרשור חפני כמה שנים). הכתיבה קצת מקלה...קצת
למה אצלך זה כ"כ מסובך?

[מאוהבת_בטירוף*]

ברחה לחול, את צודקת אכן חסר היחס של בעלי , למרות שהוא בנאדם מקסים ואבא טוב. חסרה לי התשוקה ביחסים!!!
הבעיה שהוא כול הזמן בעבודה והוא כלל לא נמצא בבית.

מנסה להיות אופטימי , תודה לך ...
אני בנאדם שאף פעם לא מספרת על בעיות שלי ותמיד שומרת בפנים , זו הפעם הראשונה שאני מספרת על עצמי...כי כבר לא יכולתי במקרה מצאתי את האתר.

[מנסה_להיות_אופטימי*]

מאוהבת,
חלק מהקושי הגדול במקרים האלה הוא שפתאום מרגישים את הבדידות המעיקה הזו. אין ממש את מי לשתף ומצד שני אתה חווה סערת רגשות בפנים אך כלפי חוץ מקרין כאילו הכל בסדר.
בהרבה מן המקרים לא הייתה בעיה אצל הבעל/האישה.הם באמת מקסימים ואנשים טובים ומשקיענים. אלא שזה לא מספיק לנו כבר. אנחנו מחפשים אצלם משהו מעבר- שיגע בפנימיות שלנו ויענה על צרכים אחרים שלנו.
לכן, חלקנו נמצאים במצב שבו למעשה הזמנו את הקשר האסור למרות שפעם היינו סולדים מסיפורים כאלה.

[זומבי*]

חזרתי אחרי תקופה שלא הייתי כאן. הוא היה בחול והיתה הקלה גדולה וכבר בניתי לי בראש איך אתרחק ואיך לא אצור קשר ואיך אהיה קשה להשגה.
הכל כמובן קרס ברגע שהוא נחת. שוב מעקב אובססיבי אחרי הפייסבוק, האם הוא מחובר? אם הוא מחובר זה סימן שברגע זה הוא לא במיטה עם מישהי נכון? ואם הוא לא מחובר כבר שעתיים אז מה? לא, אני מכירה את סדר היום שלו, הוא בדיוק בעבודה עכשיו....יש אותי ביותר עלוב ופתטי?

[pk*]

זומבי יקרה....
אכן עלוב ופתטי
רוצי לטפל בעצמך אצל אשת מקצוע מומלצת. חבל על כל דקה שאת מבזבזת. החיים קצרים ובעיות יכולות להחמיר..

[שקטה*]

או שפשוט תסירי אותו מרשימת החברים שלך. את חייבת לעזור לעצמך.

[מאוהבת_בטירוף*]

זומבי ...
אני אכן מבינה טוב מאוד, זה כמו מחלה שלא עוברת את באמת צריכה להפסיק לחשוב עליו .
את צריכה להעסיק את עצמך כמה שיותר תמיד להיות מועסקת להיות בסביבה של אנשים זה עוזר.

[אוהבת*]

צריכה להפסיק לחשוב עליו
אני לא מבינה איך אפשר להפסיק לחשוב על מישהו. להפסיק? הרי הגעגועים והמחשבות מגיעים לא בגלל שבחרת בהם. הם שם. אי אפשר לבטל אותם או להתכחש אליהם.
פרספקטיבה שונה יכולה לשחרר אותך מהעול.
להפוך אותו לזכרון מתוק, אישי שלך, לחייך לעצמך כשיש איזה טריגר שמזכיר לך אותו (גם אם זה 100 פעמים ביום. לחייך זה בריא).
זה יכול לעזור להמשיך הלאה.

[זומבי*]

מנסה להיות אופטימי
יש בי הרבה כעס עליו. וכפי שציינתי, לעיתים אני כבר בונה תכנית בראש איך אשלח אותו לכל הרוחות. אבל משהו בו ממיס אותי. והכי ממיסה אותי השכלתנות שלו וכאן זה מתקשר לגבי מה שאמרת, ניתוק ביוזמתי. הוא אמר לי הרבה פעמים שהוא מוכן לתרחיש הזה. אפילו פה אני חלשה. הוא אמר פעמים רבות "זה יכאב אבל אני אבין". הנה, אני בדיוק בפייסבוק רואה איך הוא עושה צ'ק אין באיזה מקום. ואני שואלת את עצמי - שום חלקיק במוח שלו אן בלב שלו לא חושב עליי עכשיו כפי שאני עליו? אפילו לא קצת?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואו לא הייתי כאן 4 חודשים ושאני קוראת מה כתבתי אז זה כאילו הזמן עצר מלכת! שוב אותו קושי, אותו דיכאון רק שהפעם הוא נעלם! בילינו לילה יחד, אכלנו ארוחת ערב, ראינו סרט היה ממש כיף הוא אפילו ביטל בשבילי תכניות כי חזרתי מחול והוא התגעגע... נפרדנו בבוקר ומאז הוא פשוט נעלם לי מהחיים... לא עונה להודעות, טלפונים כלום! כמובן שהפגיעה הקשה היא מזה שהוא נעלם, לא רוצה להתייחס! כתבתי לו הודעות וכלום אין תגובה!!! אני מבינה שזהו זה נגמר סופית, רק הלוואי והיה בוחר לדבר לפני, להכין אותי.. הפגיעה קשה מאוד ואני בהחלט מרוסקת... בעלי לא מבין מה עובר עלי? למה אני ככה... וקשה לי מאוד אבל אחרי שקראתי את כל מה שכתבתם בארבע חודשים הגעתי למסקנה שבחיים האמיתיים לא היינו שורדים דקה! לא שזה מנחם או מעודד... אבל אני יודעת שאני צריכה להתגבר כי קודם הוא לא רוצה אותי אבל שנית הוא כם לא טוב לי במיוחד אחרי איך שהוא פוגע בי פעם אחר פעם! אבל איך אני אתגבר? איך מצליחים להתגבר ולשכוח מישהו שאתה כל כל אוהב! כל כך רוצה, כל דבר קטן, כל שיר, כל תמונה כל נשימה שלי מזכירים לי אותו.. 3 שנים היינו בקשר ופתאום זהו? לא יודעת איך להתמודד...

[א.א.*]

שלום לכולן.
אני נשואה +4 ילדים ונכד מהמם .אני בסיפור הזה לא פחות מ17 שנה כן כן...עצוב פטתי ..התאהבתי ברופא שעבד איתי הוא נשוי עם 2 ילדים..השכל תמידדד אמר מספיק אך הלב ממאמן להפרד.גם אני כמו כולכם ממשיכה וממשיכה שיזרוק לי עצם שולחת הודעות והוא לא מתיחס ..פעם בחודש וחצי נזכר לזרוק מה המצב? באיזור? וגם זה אחרי שאני שולחת הודעה כ"כ רוצה להפסיק עם האובססיביות הזו וזה פשוט לא הולך.הבעל שלי מקסים תומך מפרגן מפתיע חכם אבא וסבא נפלא. אבל לא מושך אותי למרות שכבר מגיעים לאינטימיות היא טובה אבל לא משתווה לרופא הרופא גם חתיךךך-בעלי ממש לא וזה גם משו שקשה לי איתו .יש לציין שבעלי בעמדה בכירה במקום עבודתו ומציח מאוד ואני כן ממשת את עצמי עובדת כל הזמן לומדת עושה ספורט נראית טוב ונראת צעירה בהרבה מגילי .איך שוכחים?לא שוכחים אבל איך מעמעמים את הכאב? עוד לא גיליתי .גם שהיה ניתוק של שנתיים שהוא היה בחו"ל המשכתי לחלום עליו וחיכיתי בסבלנות .לפני שנתיים אשתו גילתה והיה פיצוץ בניהם אבל הם עכשו בסדר ואני שוב יצרתי קשר אחרי חודשיים להתנצל ולבדוק דופק ושוב חזרנו אך עם הרבה זהירות וזה מעיקקק.רוצה להפסיק.
יש לציין שהוא תמיד אמר שאני בשביל אינטימיות ולא רגש וגם אני אמרתי כך אבל אני עם המון רגש .אני לא רוצה להתגרש טוב לי בבית וגם זה לא על הפרק ולא בא בחשבון רוצה שלווה רוצה שלא אהיה רפיסה ואתקשר אליו כל פעם..מיואשת

[א.א.*]

היום יום קשה .התקשרתי אליו 4 פעמים ממספר חסום וניתקתי רק כדאי לשמוע אותו..נראה לי שהוא בחופש לפי קולות רקע..אוףףף כמה קשה ועצוב לי היום

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום זה כבר שבוע מהפעם האחרונה שניסיתי ליצור איתו קשר. שבוע עבר וכן אני לא אשקר לא עובר רגע מבלי שאני חושבת עליו, אבל אני מקווה שככל שהימים יעברו יהיה לי יותר קל... אני יודעת שהוא בחיים לא ינסה ליצור איתי קשר ואני הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא משפילה את עצמי יותר!!!
מנסה להיות אופטימי, אני כל כך מסכימה איתך, שהרע אם היינו מחליפים תפקידים ומתבוננים בצורה שכלתנית בוודאי היינו במקום אחר היום... זה קשה ...
א.א אני לפני שאני מצלצלת או כותבת הודעה אני כותבת את זה על הפתקים בפלאפון, סוגרת חוזרת וקוראת ואז הדחף להתקשר או לסמס יורד לאט לאט ואני נזכרת כמה הוא פגע בי, לפעמים מוחקת כדי שלא יראו או שומרת בכל מיני תיקיות סודיות ולא שולחת אלא ממשיכה ליום הבא.. זה לא קל אבל אולי יעזור לך... מקווה שתעברי את היום הקשה הזה!

[א.א.*]

מנסה להיות אופטימי ופלוני אלמוני בוקר טוב מעריכה מאוד את זריקות העידוד רגשתם אותי!! אתמול באמת היה יום קשה אבל צלחתי אותו בלי להתקשר ולדבר איתו(למרות שהתקשרתי וניתקתי).מקווה לשאוב כוחות מעצמי ומדפים אלו.החיים טובים תודה לאל ומשום מה אני בכח רוצה להרוס אותם.מצפה לשלב שהשכל יגבור על הרגש כמה שיותר מהר .תודה לכם על החיזוקים .

[הלומד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף הזה ועוד דפים באתר המדהים הזה עזר לי בתקופות קשות , השיתוף שלכם כל אחד שנותן צוהר לנסיון חייו יכול לתת המון ברגעים של לבטים קשים...
אחד הדברים שהיו חסרים לי זה מה קורה 6חודשים אחרי הכאב של הפרידה?
ואני מדבר על אהבה מטורפת לחלוטין, שכל רגע חשבתי רק עליה, שהיא הייתה תמצית חיי, שהייתי מוכן לזנוח את חיי הקודמים בשבילה, זו האהבה שהייתה בה סערת רגשות של גוף ונפש בצורה הכי מדהימה שאני יכול להעלות בדעתי,
היית בטוח שאני לא אתאושש מזה לנצח, שהאהבה והכמיהה אליה לא ירפו ממני ,
כן גם אצלי ידעתי שלא נכון ללכת עד הסוף איתה, לא יכולתי להתחתן כי היא לא הייתה נאמנה לי ולא באף מערכת יחסים שלה ולכן לא יכולתי להתחתן זה פשוט מעבר למה שאני מסוגל להכיל...
וכמו שכל מי שחווה אהבה יודע ההגיון הזה לא ממש עזר לי והיה קשה לי מאוד להתנתק סופית,
אבל החלק המנחם בכל הסיפור הוא, שיש חיים אחרי אהבה מדהימה ככל שתהיה, לאט לאט אני מוצא את עצמי נהנה בחברת האנשים שחשבתי לעזוב, מתאהב לאט לאט במציאות חיי נטולת הדרמות אך מלאת השלווה שלא הערכתי, אני מוצא את עצמי נהנה מהילדים הרבה יותר, ולאהובה היפה שלי נשאר פחות מקום, היא לנצח תישאר לי בלב אבל כבר כמעט ללא כאב, זה זכרון מתוק, היא מוצאת את מקומה הטבעי בתוך הלב שלי בלי מלחמות לשכוח, סוג של מחשבה נעימה שחולפת בראש...
היום אני יודע שהפיתוי ללכת אחרי האהבה הנדירה הוא אדיר, הוא מלטף את האגו,
אבל החוסר שקט המתלווה , המשפחה הישנה שלא הייתה בה בעיה אמיתית מעולם והיא כל כך נפגעת, אבל היום, רק היום אני מבין שזו הייתה דרכי ללמוד, זה הנתיב שאני הייתי אמור לצעוד בו בכדי לחוש שלם עם מי שאני ועם משפחתי, ואת או אתה המתלבטים, תזכרו שיש תקווה לחזור הביתה..
לחזור לשקט הפנימי והידיעה שאתם שלמים עם מי שאתם ועם המשפחה הישנה והטובה.
וחיבוק חם לכל אחת ואחד מכם שעזרתם לי כל כך בימים ההם...

[א.א.*]

שבוע טוב לכולם .הלומד אני כ"כ מסכימה עם מה שכתבת על החוסר שקט ושלווה בזמנים שאנחנו כ"כ מעורבים רגשית עם משהו שהוא "האהבה האסורה" אני יודעת לדקלם שורה ארוכה של סיבות למה לברוח מהקשר אבל במבחן המציאות נכשלתי כשלון חרוץ תכלס אני לא מסוגלת להתנתק הוא חלק ממני .
הוא טוען שהוא לא אוהב אותי ולא נקשר רגשית אליי אז איך אנחנו ביחד 17 שנה??האם עד כדי כך הוא נכה רגשית? הגיוני שהוא נשאר איתי גם אחרי שאשתו גילתה על הבגידה ? כל גבר נורמלי היה נס על נפשו אם זה רק היה משיכה פיזיולוגית .האם כבר "התרגלנו"לקשר ונכנסנו לשגרה אחרי כ"כ הרבה שנים ? .
עבר כבר שבוע שלא התקשרתי ו3 שבועות מאז שהתראנו ..רוצה להתרכז במשפחה המדהימה שלי רוצה לחזור הביתה ולהיות שם ב100 אחוז כמו פעם כמו לפני הרבה שנים

[הלומד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א.א אני כל כך מזדהה ומבין את מה שעובר עלייך, אני לא מכיר אותו ולא שופט אותו לרגע , יתכן כי הוא לא מרשה לעצמו להכיר באהבתכם היות ושה מחייב אותו, זה מחייב להחליט איפה אני, כאן או שם...
מנסיוני הניתוק לקח המון זמן, היו גם נסיגות משמעותיות בדרך עד שהגעתי למקום המדהים שאת מדברת עליו, ״לחזור הביתה״...
אני מציע לך למצוא את החיובי בבית שמרוב רדיפה אחרי הבריחה הזאת לא השקענו בו מספיק, כשחזרתי לתת את מה שאני יודע, כשנתתי בבית רק חלק ממה שנתתי לאהבה האסורה , קיבלתי חזרה המון המון, ובעיקר מנוחת נפש ושינה רגועה, שלמות עם הערכים שלי..
שולח לך חיבוק וחיזוק בדרכך, היא לא קלה אבל מנסיוני את הולכת להיות מאושרת יותר.

[א.א.*]

הלומד ומנסה להיות אופטימי .מרגש אותי שאתם מתיחסים לרגשות הכ"כ מעורבים שלי וזה אכן נותן חיזוק ועידוד למה שבאמת צריך לעשות ונכון לעשות.
עדיין משתוקקת שה"אסור" יתקשר ויתגעגע לראות שקצת אכפת לו .
מזמן אני יודעת שאני צריכה ללכת עם השכל כדי שהרגש יהיה שלם והשלווה תחזור.אבל מאודדד קשה לוותר על הריגושים למרות שהם בני חלוף זמניים ומתעתעים.תודה על החיבוקים והתמיכה
מעריכה מאוד .

[רגישה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך לשכוח ממנו, איך לא לחשוב עליו?
חוששת שבטעות אולי אראה אותו...שמא אפול לזה שוב, שאולי הוא לפתע יחליט לצלצל? (מתקשר אליי פעם ב... ואני בתעצומות נפש מחזיקה את עצמי)
קיים פער בגילאים, שיחק בי. מעין "אתגר" אולי. שבירת השיגרה עבורו. וודאי שהוא מזמן לא חושב עליי.ככל הנראה לא חשב אף פעם על הצד שלי...
איך להתגבר, איך לא לחשוב עליו? זה מעיק עליי בכל רמח איבריי. על אף שאני יודעת שהוא כלל לא שווה את זה ורק תקע סכין בלב.
מאוכזבת מעצמי שלא ראיתי זאת הרבה קודם לכן. אולי הייתה נחסכת ממני כל התחושה המעיקה הזו.

[א.א.*]

משו מהקבוצה יצא מזה אבל באמת ללא צלקות? איזה ימים קשים למה הרגש לא נעלם כמו שהשכל??אני כל שניה עומדת להתקשר..
או מתקשרת ומנתקת.אולי להתקשר אליו ולהגיד לו שאני רוצה לסיים עם כל הסיפור הזה? אין לי אומץ אני מפחדת לשמוע את התגובה שלו "אם זה מה שאת רוצה אז נפסיק" ואז אין לי דרך חזרה .
נראה לי שאני אשנה את השם שלי מא.א לפחדנית עם דיפלומה

[מנסה_להיות_אופטימי*]

א.א- לא נראה לי שכדאי להתקשר ולהגיד את שהצעת...זה רק יחליש אותך עוד יותר ועוד יותר יציג את התלות שלך בו כי ברגעים הראשונים ייתכן והוא ישמח ואחרי זמן מה את תישברי שוב לפניו ותיצרי קשר. תנסי להתאפק עד כמה שאת יכולה מלעשות את הטלפון הזה.
הרגש באמת חזק ואני רק יכול להניח שאת כל הזמן חושבת עליו... זה באמת קשה מאוד.

[הלומד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי חברים,
דבר ראשון א.א לשאלתך מנסיוני אפשר לצאת והצלקת רק קטנה עם הזמן, בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי, פיזית הגוף רוצה לברוח לזרועות האהבה השניה, היא מסעירה וחושנית והחיים כל כך חיוורים בלעדיה, עם הזמן הלב מתאושש , הטירוף לחלוף לו ונשאר געגוע קטן ולא מזיק, זכרון של רגעים מדהימים...
והדבר השני אני מציע משהו שונה מהאופטימי, העיסוק שלך בו ובאיך את נתפסת חלשה או חזקה , הוא יתקשר או לא יתקשר, את תתקשרי או לא, כל זה זה חלק מהעבר , אם החלטת להתנתק את תצליחי, את יכולה לחזור לתחביבים ששכחת מזמן, לעשות ספורט, להתעסק במה שאת אוהבת, לטייל עם המשפחה, לצאת לסרט טוב, וכ שהמחשבות בדרך תופסות אותך תחייכי לעצמך ותביני, אל תכעסי עליהם, כשם שהם באו הם יחלפו, את יודעת סוג של חיוך לשובבות של ילד...
וככל שהזמן יעבור הגעגוע יקטן, והכאב ידהה,
ולאט לאט תמצאי את האושר בא ממך ולא ממשהו חיצוני שדורש ממך כך כך הרבה אנרגיה ותעצומות נפש.
בערב שאת ממש חייבת לברוח אליו צאי עם בעלך או עם חברה לסרט,
ואם לילה אחד כן תתקשרי גם את זה אני מציע לך לקבל באהבה כי ככנראה זו דרכך להיפרד, אבל לי ברור שאם רק תרצי את עוד חצי שנה תכנסי לכאן לשתף אותנו שהצלחת .

[הלומד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רגישה יקרה,
את שואלת איך לא לחשוב עליו,
ומצד שני אני רואה שיש לך מקום בו את כועסת ואומרת שהוא ״תקע סכין בלב״ ושהוא מעולם לא חשב על הצד שלך..
אם החלטת מכל סיבה שהיא לשחרר את הקשר הזה אני מציע לך להתבונן על ההחלטה שלך, האם את שלמה איתה, אם התשובה חיובית אז הייתי עובר לשלב בו את מקבלת את עצמך ואת עברך איתו, וגם סולחת לו , חלק משחרור של מערכת יחסים זה גם לשחרר את הכעס והכאב, להכנס למצב שהוא פחות מסעיר את עולמך, שהלב שלך לא עסוק בו לטוב ולרע, שאת פשוט ממשיכה הלאה...
כשאת מממשת את זה, זה נותן כוח כי את מגלה את עצמך פחות תלותית במשהו שכבר לא מתאים לך
מאחל לך ״יום עצמאות שמח...״

[א.א*]

מנסה להיות אופטימי והלומד .אתם באמת חברים כ"כ מעריכה את הפתיחות שלכם והעצות הטובות מנסה להאחז בהם בכל כוחי.
הייתי אצל פסיכולוגית לפני מס שנים ושאלתי אותה מה לכל הרוחות לא בסדר אצלי???ניסינו לחפור ולראות היכן הבעיה איזה" חסך" איזה "חוסר" הוא ממלא לי ובכל התהליך הארוך לא מצאתי תשובה.הוא לא ממלא את הצורך בסקס יש לי בבית בשפע .הוא לא מהמחלקים מחמאות בקלות ולי יש את זה בבית בשפע הערכה לאיך שאני מתקתקת את הבית ומשקיעה לאיך שאני נראית אין יום שבעלי לא אומר לי שהוא אוהב אותי ואני סקסית בעיניו .האסור אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי ואף פעם אף אחד מאיתנו לא רצה ולא התכוון לפרק את הבית שלו .להיפך זה שיש לנו בית יציב זה הבטחון שלנו ותמיד אנחנו עם הידיעה שאת זה אנחנו לא עוזבים. גם בעלי וגם הוא בעמדה בכירה .הדבר היחיד שהוא נראה הרבה יותר טוב מבעלי אבל אנחנו כבר 17 שנה מנהלים רומן זה לא אמור להיות שולי ?לא הייתי אמורה להתרגל לזה? וסליחה על האינטימיות אבל הסקס הוא "אחר "אין אחד שיותר טוב מהשני להיפך עם בעלי יותר כייף כי אחר כך יש איזה רוגע וזה לו רק האקט וגמרנו ואצל האסור זה יותר עם ריגוש אז למה שאני רק חושבת על להפרד ממנו לתמיד הדמעות יורדות מעצמן? מה כ"כ חזק פה?

[שקטה*]

איזה" חסך" איזה "חוסר" הוא ממלא לי

אולי זה פשוט הריגוש, ההרגשה שאת עושה משהו אסור ולכן נחשק. זה בערך הדבר היחיד שבעלך לא יכול לספק לך...

אני חושבת שבבגידה יש תמיד גם אלמנט חזק של מרידה מסויימת, ותחומה, בביחד. כלומר זה נותן מקום וביטוי לצורך בנפרדות, שיהיה לך משהו רק שלך שבעלך לא יודע עליו ולא משתתף בו בשום צורה. כי כמעט כל שאר הדברים משותפים. ואת כל זה את מקבלת מבלי לפרק את החבילה, כך שאת יכולה ליהנות משני העולמות, גם מהיחד וגם מהלבד. בנוסף, היחסים עם בעלך מקבלים מימד אחר כשהם מושווים למה שאת חווה עם "ההוא" כמו שאמרת אחר כך יש איזה רוגע
אז לדעתי זה מה שאת מקבלת מזה, התשובה לא נמצאת במאפיינים הספציפיים של כל אחד מהגברים שבחייך אלא בהבדלים שבסיטואציה לדעתי.
מה את חושבת?

[מנסה_להיות_אופטימי*]

רגישה יקרה,
נתת לעצמך את הכינוי הזה ואולי הוא אכן מעיד על גודל הפגיעה שאת חשה. אכן, אנשים רגישים יחוו בעוצמה רבה יותר קשרים מסוג זה.
איני יודע אם הוא שיחק בך. אולי פשוט הציפיות שהלכו ונבנו במהלך ההתקשרות היו שונות... אולי לא חיפשתם את אותם הדברים בקשר הזה ואת נתת את ליבך והוא קצת פחות. איני מכיר את הפרטים אבל אחרי האובדן מגיע שלב הכעס... וצריך לחוות אותו ולהרגיש אותו אך לראות שהוא לא מתסכל אותך שבעתיים. ייתכן ותפסידי עוד בכך שתהיי מלאה בכעס. זה כואב מאוד... וככל הנראה את המיוחדת ותנסי לשחרר אותו במחשבותייך אם אכן נגמר בינכם. תאהבי את עצמך במקום להיות מאוכזבת מעצמך...נסי לפחות

[הלומד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מנסה להיות אופטימי יקר
אני מסכים לחלוטין שדבר ראשון שכל ההמשך תלוי בו זו ההחלטה, הקושי לדעתי זה לחבר את הלב לראש, נראה לי שבראש זה ברור לרוב מי שעבר את התהליך המורכב הזה , הקושי זה לרתום את הלב והגוף שפשוט צועקים הפוך.ולכן אני מציע דרך התמודדות עם נטיית הלב ללא מלחמות, הלב לא מגיב טוב להתנגדות.
הדרך להרגיע את המשיכה הזאת שאת א א יקרה מדברת עליה היא לדעתי להגדיל את החלקים האחרים בחייך שאת תוכלי כן להנות מהם.
לשאלתך על מה הוא ממלא, אני שאלתי את עצמי מה אהובתי (לשעבר..) מילאה אצלי,
אני חושב שיש כזה דבר חיבור בין בני אדם, חלקיק לא ברור שיוצר תחושת אינטימיות וריגוש, זה סוג של מזון לנשמה בדיוק כמו טיול מדהים בטבע עוצר נשימה , זה קשה להיגמל מהתחושה הזאת ולכן הדמעות כל כך מובנות ומוכרות לי...
את יודעת שזו פרידה מחוויה שלא תהיה בבית, ולכן היה לי כל כך קשה לוותר , אבל מול זה יש משקל של חיים רגועים עם הרגשה פנימית טובה יותר, עם יותר זמן לפיתוח עצמי ולמשפחה, ועם תחילתן של גבולות המתאימים לך, שהמחיר של הגבולות הוא גם לוותר על חוויות מדהימות ככל שיהיו...
הדבר היפה הוא שככל התמכרות זה לאט לאט נרגע וחולף ואנו נשארים עם התמורה של חיים בחופש מתלות בגורם חיצוני, חופש להיות שלם עם כל חלק בחיי.
חיבוק חם לך א א בלבטייך

[רגישה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכם על התגובה
הכעס כלפיו קיים באיזשהו מקום... כיוון שגרם לי 'להתאהב' בו ואז התרחק, וסתם שיחק בי בעצם.
בהתחלה היה מחזר, אכפתי, רגיש, מתקשר כל יום.מיוזמתי לא יצרתי כמעט קשר שמרתי על ריחוק.

עד שהתחלתי להתקרב אליו מעט, הוא נהיה קר ואדיש:בהודעות לרוב היה עונה בלקוניות,באדישות, לפעמים לא מגיב כלום. נפגעתי ושוב יצא שלא יזמתי יותר שום דבר, הרגשתי כל פעם "קיר בטון'' ממנו. לא עונה לטלפונים, מתעלם ולא טורח אפילו לחזור...הבנתי שהוא ''עסוק''.
הוא נשוי, שיחק בי , אולי חיפש לו אתגר, ריגוש שברת שגירה או סתם חיזוק האגו.
מידי פעם הוא מצלצל...זה מה שאבסורד כל כך פגע בי ועדיין מעיז לצלצל אליי וגם זה רק כשלפתע הוא צריך עזרה במשהו-
לפעמים נפלתי לזה ונשאבתי,
התקשר לפתע ובתעצומות נפש עניתי- ובסוף התברר רק כי היה צריך עזרה בדבר מה. נשברתי. הייתי פגועה. עצובה מאד.
בכנות, אני מאוכזבת מעצמי שלא ראיתי את זה הרבה קודם לכן, שהיו פעמים ש"נסחפתי" והייתי עונה לשיחות או חוזרת אליו אחרי כמה שעות בהתלבטויות עם עצמי...
לא מובן איך עד עכשיו כאילו סירבתי לראות שהוא רק ניצל אותי... לא משהו מעבר
פשוט ככה, והוא ידע איך "לשחק" ולדבר, גבר מניפולטיבי.

[א.א*]

שקטה תודה על ההתיחסות.אני חושבת שריגוש זה כן חלק ממה שמשאיר אותי בקשר.אבל ממש לא החלק שאני עושה משו "אסור" כי מטבעי אני מאוד נלחצת ממתח ובסיכון הזה יש הרבה מתח (אולי יתפסו אותנו עלול לגרום למשבר רציני במשפחה בלי דרך חזור) אני בהחלט חיה שנים בהדחקה מטורפת ממה שעלול לקרוא
מנסה להיות אופטימי אכן ישנה עדיין תלות וכנראה בתת מודע שלי אני עוד לא החלטתי .רוצה ומפחדת בו זמנית שהוא ינתק את הקשר ואכן אני גם וגם .גם רוצה אותו וגם לא רוצה . הלומד אני מסכימה איתך לגמרי שהיה לנו חיבור מדהים שנבנה לאט לאט במשך שנה שעבדנו יחד והיינו צוות לעיניין וזה פשוט קרה אני זאת שהעזתי לפרוץ את המחסום ונסחפנו .לאחר שבועיים הוא נפרד ממני ואז הוא פגש אותי ושוב הכל צף.אני מנסה לחשוב אולי אם הוא לא היה רופא בכיר עם ה"גלם" אולי פחות אינטלגנט ועבודה זוטרה גם אז הייתי יוצאת מגדרי בתוך הקשר הזה ? מנסה נואשות להרשים ולהגיע סקסית מדיפה ריח טוב ולהמשיך לרדוף אחריו? זה בדיוק מה שאני עושה לא מרפה!!גם אחרי שנתיים שהיה בח"ול (לפני 12 שנה) היתה הזדמנות להפריד כוחות וזה לא קרה .
דרך אגב אני עושה הרבה ספורט (רצה מרחקים ארוכים)ובכל הריצה הזאת 90% מהזמן חושבת עליו .
שוב מודה לכם על זריקות העידוד וקוראת את הדברים "המאירים" שאתם שולחים פה לי ולשאר הכותבים ומנסה להפנים ולהחכים ואכן לנסות לחבר את הראש ללב ..
"משתגעת " - מה שלומך ?את כבר לא כותבת מקווה שזה סימן טוב .
רגישה ליבי איתך ואל תייסרי את עצמך איך לא ראית שהוא ניצל אותך את למדת מזה וגם זה משו .שנהיה חזקים כולנו ושהשכל ישתדל להשיג פעם אחת את הרגש !!

[הלומד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוהבת יקרה,
סיפור מורכב ולא פשוט,
דבר ראשון שעולה לי בראש זה כל הכבוד לך על הגבולות, יש לך יכולות יוצאות דופן !
מעבר לכך עולה תמונה של סערת רגשות בבית ובחוץ, זה נורא טבעי שהסערה הזאת תקשה על בחינה הגיונית של המצב בינך לבין עצמך, יש שאלות משמעותיות ברקע,
מה שנראה לי מתוך השיתוף שלך זה תהיות לגבי הזוגיות ומה את מצפה ממנה ואיך המציאות כרגע,
שאלה נוספת זה מה את רוצה באמת עוד לפני החלטות...
זה מורכב מאוד להתמודד עם סיפור כזה כשהמשפחות מבלות יחד,
אני בגישה שאם ישנה מערכת יחסים שמתחילה להתפתח כנראה שזה נותן לך משהו וכל עוד את רואה אותו זה יהיה לא פשוט להתנתק גם אם תרצי, אותה סיבה נעלמת מושכת וחזקה הרבה יותר מכל החלטה והגיון,
הדרך היחידה שעולה לי בראש זה התמודדות עם הסיבה לחוסר הקיים ודרך זה החלשת הצורך בתחליף של החבר, זה לא קל לזהות וגם לעבוד על זה בשיתוף עם הבעל כשהכל כל כך סוער מסביב...
עולה בדעתך לשתף את בעלך? יש אנשים רבים שהיו נורא מעריכים את השיתוף ואת הגבולות שלך שנשמרו, רק תהיי זהירה מאוד לפני צעד כזה...
מקווה שעזרתי קצת,
מאחל לך בינתיים להצליח לתפוס קצת זמן של רוגע והקשבה לעצמך ...
והמון כוחות להמשך הדרך

[מאוהבת*]

המון תודה לך על התגובה שלך!
מילים כל כך מחממות.
ברור לי שמה שאני רוצה שהרגש הזה יעזוב אותי. אני ירדתי 10 קילו בשלושה חודשים האלה, אני לא מסוגלת לאכול, אני חושבת עליו כל היום כולל חלומות בלילה. זו פשוט אובססיה לא נורמאלית. ברור לי שבינינו לא ילך כלום כי אי אפשר להרוס שתי משפחות וכל החברים וגם המשפחות שלנו שהם גם חברים פשוט ישימו לנו גב במידה ויקרה משהו בינינו.
וזה כל מה שיש לי בחיים ואני לא מוכנה לאבד את זה. פשוט הרגש חזק מאוד והחיזורים שלו ואיך שהוא מתנהג איתי. זה ממלא לי את החסר מהבעל. כי אין ילדים ברקע כי אין בעיות של שגרה.במחשבה שניה בעלי הרבה יותר יפה,איכפתי ממנו ואוהב אותי עד אין סוף ואם אני רוצה באמת ואאסוף את הכוחות התמדה הוא גם יבלה ויפנק אותי. פשוט צריך לעבוד על זה. אתמול הרגשתי מאוד מאוד רע עם עצמי, אבל היום כשאני לא שומעת ממנו יחסית רגוע, אבל עדיין חושבת. אפילו עצרתי את עצמי פעמיים מלהיתקשר אליו. הבעיה שאם הוא ייצור איתי קשר ויזמין אותי שוב אני ילך. לא מסוגלת להגיד לו לא כי טוב לי איתו.
זו התמודדות לא פשוטה בכלל, אבל אני מבינה שנגררתי לזה כי הסכמתי להיות בקשר.

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו תודה על התמיכה חברים. אני בהחלט החלטתי שאני מנסה לעורר את הקשר עם בעלי. אחרי שחזרתי הביתה שלשום הוא מחזר אחריי, אתמול הראתי לו איזה פרחים אני רוצה לקבל פעם בחודש ממנו. מהבחור אני לא שומעת בנתיים, אבל היום הוא פתח את הואטס אפ על מנת שאני יראה מתי הוא נכנס. אני מחזיקה את עצמי מלייצור קשר, אבל המחשבות לא פוסקות.אני לא יכולה להגיד לבעלי דבר בנושא זו תהיה מכה מאוד חזקה עבורו, אבל בהחלט יגיד וכבר אמרתי לו מה חסר לי. אלוהים שיעבור כבר לא מסוגלת יותר, עייפה כל כך נפשית וחלשה פיזית.

[א.א*]

מאוהבת מקווה בשבילך שתהיי חזקה וכל הסיפור הזה יעבור ויחלוף לך ותצליחו להקפיץ את חיי הנשואים שלכם.
אני כבר שבועיים לא יצרתי קשר (והוא ברור שלא) מקווה להחזיק מעמד נראה לי שב17 שנה זה הכי הרבה זמן שלא יצרתי קשר .אשקר אם אגיד שאני לא מתה שהוא יתקשר ..מקווה להחזיק מעמד קשה ועצוב מאוד

[מאוהבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א.א אני כל כך מבינה אותך. גם אני מרגישה אותו דבר ורוצה שהוא יצור קשר. מצד שני אני כבר כל כך עייפה מכל המשחק הזה. זה נורא קשה לחיות בסיטואציה הזו. איך הצלחת לחיות בתוך זה 17 שנה?????? את אישה מאוד חזקה אם ככה, כי אם אני חושבת על עצמי במקומך אולי אפילו הייתי מסיימת חיים.הרי אני מכתרת פה על שלושה חודשים מסכנים. כל הכבוד לך! תחזיקי מעמד.