תסמונת אספרגר

אסתר, כדאי לך לפנות לעמותת אפ"י, הם יוכלו לתת לך את המידע שאת צריכה, ולהמליץ על מאבחנים באזור שלך. (בתחילת העמוד יש קישור לאתר שלהם, וגם מספרי טלפון)
בפורום אספרגר ו PDD בתפוז יש גם כן מידע רב.

עינת - תסמונת אספרגר ושאר הלקויות התקשורתיות לא הוכחו כקשורות לליקויים גנטיים (למעט חלק ממקרי אוטיזם שנמצאו קשורים למומים במערכת סילוק הרעלים בכבד, ולפגיעה מחיסונים). לא ידוע לי על בדיקות גנטיות שאפשר לבצע לפני הריון או במהלכו.

בני בן השבע אובחן לאחרונה כסובל מתסמונת אספרגר. אני רוצה לדעת מאיזה גיל אני יכול להגיש תביעה רטרואקטיבית לביטוח לאומי ומה סכום הגמלה החודשית? אילו עוד הטבות אני יכול לקבל?

רוני שלום, גם אני תומכת בדעתה של רחלי (לפנות לאתר של עמותת אספרגר)
ובאשר לשאלתך אני ממליצה על פורום בתפוז: אוטיזם PDD ואספרגר.
ההורים בעלי הניסיון בפורום, יענו על כל שאלה.

האם ניתן לאבחן תסמונת זו עוד במהלך ההריון ?
לא ידוע לי על אפשרות כזאת, אבל אם נגיד היה אפשר, מה היינו עושות? בודקות? ואם מקבלות תשובה חיובית? מה אז?

שלום לכולם!

אני סטודנטית לחינוך מיוחד. במסגרת הלימודים אנחנו עובדים עם ילדים עם בעיות תקשורת, בעיקר אספרגר. רציתי לשאול - אם מישהו יודע היכן אפשר למצוא באינטרנט או במקום אחר (ספריה אולי)- תמונות שמתארות מצבים חברתיים מורכבים. יש לי כמה תמונות, אך רובן פשוטות ומובנות לילד שאיתו אני עובדת.
בתודה מראש - יעל

בני אובחן כסובלמ- ADHD וכן חשד לאספרגר , המשותף בינו לבין הילדים שתוארו זה היכולות שלו במשך שעות לשחק עם עצמו לדבר עם עצמו ולהתעלם מהסביבה יחד עם זאת הוא לא מגלה רצון ללמוד בכלל לא, באופן ניסוי הוחלט לתת לו קונסרטה , התרופה הגבירה את האסוטציטביות ובעשפעת התרופה יותר היפר, בגמר ההשפעה של התרופה היה בריבאונד נוראי ממש התקפה של בכי וצעקות כמובן שהפסקתי מיידית את התרופה, אבקש את המלצתכם לטיפול שסייע לילדכם "לצאת" מהסוציטיביות ולנחות קצת, אודה על תשובתכם

בני אובחן לפני חודש כ-אספרגר ואני מעוניינת להכיר הורים (מאיזור הצפון - חיפה) לילדים דומים בגיל 5-6 על מנת לחלוק בקושי ביחד, וכמו כן ללמוד ולשמוע עצות מעשיות לטיפול (052-6320096)

שליחה על ידי לי* » 17 פברואר 2005, 22:01

תמר שלום, מליצה לך להיכנס לפורום אוטיזם, PDD ואספרגר בתפוז (חושבת שיש פה קישור למעלה איפשהו)
זה פורום מאד פעיל ויש שם הרבה הורים שאיתם או דרכם בטח תוכלי ליצור קשרים
בהצלחה

שליחה על ידי דפנה* » 04 מרץ 2005, 18:14

שלום לכם

האם ידוע על תכניות המשך עבור מתבגרים עם אספרגר המסיימים כיתה י"ב? אני מתכוונת לתכנית הכנה לחיים

עבודה בהיי-טק

דפנה שלום, אכן ישנה תכנית כזו. ממליצה לך לפנות לעמותת אפ"י (קישור בראש העמוד), הם יוזמי התכנית.

יש תוכנית כזו
משכנים אותם כמה בדירה עם אם בית
עוזרים להם לדאוג לעצמם באופן עצמאי וכן להשתלב בעולם העבודה,
אני מכירה נער בן 25 שהיה בתוכנית
כשאגיע לארץ אוכל לקשר ביניכם

כדאי לעיין גם בערך על Asperger]asperger Syndrome[/po] בוויקיפדיה

לפני מספר חודשים הייתי "אמא דואגת". מאז-פרשנו ממסגרת החינוך הפורמלית,בחרנו בחינוך ביתי חופשי-ובמקביל הלכנו לאיבחון בביה"ח בנס ציונה. ובינתיים-דברים נראים ממש שונה. תרתי משמע...האיבחון כאילו נעצר מעצמו-אחרי מספר פגישות עם רופאה במקום,ששאלה הרבה שאלות,אבל לא ערכה בעצם אף בדיקה של ממש לילד,מלבד תצפיות שנילוו לשיחותיה איתי. קיבלנו הודעה על דחיית פגישה עם רופא בכיר יותר.ומאז-לא שמענו מהם...יותר ויותר הקשבנו לעצמנו-אני לילד,הילד לעצמו...אפילו הרשיתי לעצמי לשלוח אותו למחנה בן חמישה ימים מחוץ לבית,עם האח הבוגר והשגחה של מדריכים מנוסים.
לא לגמרי נרגעתי-אבל אני לא בטוחה כבר שמדובר באספרגר (הרופאה שללה זאת לאחרונה). אולי בpdd קל. הילד טען פעם בפני אחיו שהעיר לו על התנהגות שטותית:מה אתה רוצה,שאשנה את האופי שלי? ובאמת-אולי בסה"כ מדובר בקווי אופי קיצוניים שצריך ללמד את הילד להכיר ולבחון איתו את הצורך והאפשרות בשינוים?

אם במדבר, יפה עשית שהלכת עם האינטואיציות שלך והתחושות הפנימיות שלך.
אכן האבחון נערך כמו שציינת, מספר פגישות עם פסיכיאטר שאינו מומחה (לפי דעתי), הכוללות שאלות שונות ורבות
ובחינת ההיסטוריה של הילד ומשפחתו, לאחר מכן מתבצעות שתי פגישות נוספות עם פסיכיאטר מומחה.
אין "בדיקה" של הילד, יש תצפיות ויש שתי פגישות (בסה"כ) בהם משוחחים עם הילד (גם ללא נוכחות הוריו).
אני כמובן לא סמכתי וביקשתי אבחון נוסף של מנהלת המחלקה באותו מקום (שהיא מבחינתי ה-מקצועית ביותר, בעלת גישה שונה) והיום אנחנו באבחון פסיכולוגי נוסף שנעשה עם הילד בלבד, ועומדים בפני תחילת הטיפול הקבוצתי.
הילדה שלנו די מודעת למצבה (בת שש).
הכי הכי חשוב להיות קשובה לתחושות שלך, לרוב מדובר בילדים אינטיליגנטים שיכולים ללמוד בעצמם (ויש להם הכישורים לכך) המון דברים ולהגיע להישגים טובים. אין ספק שהמערכת הפורמלית אינה מתאימה לילדים עם אספרגר.
שיהיה רק טוב בכל אופן! והצלחה,
תוכלי לשתף בדף משלך את כולם, בתחושות שלך ובחוויות השונות שלכם.

רוני שלום ותודה על העידוד!
אמנם אני לומדת להקשיב לעצמי ולילד,אבל להשאיר מקום (קטן) לספק. כדי שלא אאטם פנימה... כשלמדתי את הצד ההיסטורי של ההגדרה "אספרגר" , לא הופתעתי לגלות שמדובר בהגדרה של רופא אוסטרי משנות השלושים. כמו רפואה קונבציונלית - אני מקבלת את ההגדרות המקצועיות בערבון מוגבל. כלומר-מעבר להגדרות,יש את רוחב החיים-ובתוכו אני רואה שחלק חשוב הוא הבחירות הנכונות ולאו דווקא ההגדרות . בינתיים אני מנסה להשיג פסנתר- בעיקבות הרגשה שמוסיקה תענה היטב לצרכי הביטוי הפנימי של בני,הוא למד שנה בקונסרבטוריון,וכבר גילה נטייה חזקה להלחנה. אני מקווה שזה לא ילך לאיבוד עד שאוכל לרכוש עבורו פסנתר.אני מזמנת לו הרבה מצבים בהם הוא יכול לשכלל את יכולת הלמידה הטבעית שלו (בגיל ארבע הוא לימד עצמו קריאה וכתיבה בשיטות עצמאיות לגמרי). הקשיים העיקריים להם הוא מודע-הם ביצירת קשרים חברתיים ושמירה עליהם לאורך זמן. בזה אני מרגישה שאצטרך לתמוך יותר-בבית וביציאה למסגרות חוויותיות מחוץ לבית.חוגים וכיוצ'-שם הקשרים החברתיים מתמשכים ומושתתים על עניין משותף. הויתור על המשך האיבחון כרגע,נותן לי שהות נפלאה להתבונן מחדש על עצמנו,ולקבל את הילד כמו שהוא , בשמחה מחודשת. אולי בהמשך אפתח דף משלי. כרגע מסתפקת בדף "חינוך ביתי מאושר" אותו פתחתי בעקבות ועדה (למניעת) חינוך ביתי בה הייתי. אשמח להתעדכן לגבי האבחון של בתך.

בנוגע לאבחון של בתי, את מוזמנת לדף בלוג אנחנו מתמודדים שם תוכלי להכיר אותנו הכי טוב שרק אפשר.
לא ציינת בן כמה הבן שלך. אנחנו גם ניסינו פסנתר - אבל נראה שהיה לילדה מאוד קשה להתרכז, אולי ננסה שוב בגיל מבוגר יותר. לגבי חוגים אחרים - זה לא ממש עובד, ואחרי פעמיים היא מסרבת ללכת.
הטיפול שנתחיל בספטמבר הוא בקבוצה קטנה וזה נראה לי יתאים לה, היא גם מצפה לזה מאוד.
נכון להיום אני משתדלת לעתים ליצור למענה מצבים קלים יותר, כלומר להזמין לעתים חברות שלי וילדיהם,
יחד עם זאת אני קשובה מאוד לצרכים של הילדה (כמו להיות לבד לפעמים).
בימים שאין לה מסגרת אני חשה שקשה לה מאוד והיא מתכנסת יותר בתוך עצמה, גם בימים של חצי יום.
ההגדרה עצמה לא משנה אצלי דבר, המצב של הילדה וקבלת טיפול מתאים הוא זה שמשנה.

כן,אבל מה זה "טיפול מתאים"? בני בן שמונה וחצי. כנראה שלא מדובר ממש באספרגר-וכמו שכתבת-ההגדרה אינה משנה,אלא המצב. והמצב כרגע מראה שיש לי עוד מה ללמוד על מנת לאבחן את המצב,קודם כל בכלים ביתיים. אני מאוד סקפטית לגבי יכולת של גורמים חיצוניים שנפגשים עם הילד לשעתיים פעם בחודשיים להבין או לקלוט את המצב. קיבלתי המלצה להפגש עם יעל אופיר,מאבחנת מתחום התנועה. ההתמודדות המיידית שלי כעת היא בצד הכלכלי,ולמרות שאני יודעת שהגדרה ממשלתית תאפשר לנו סיוע כספי מהביטוח הלאומי,איני ממהרת לזה. החינוך הביתי מאפשר לי לראות את הדברים כל כך אחרת , וההגדרות כן מעכבות אותי מלראות דברים כפשוטם. הילד הולך ונעשה יותר עצמאי,ומדי פעם הוא נפתח לשמוע ולפעול לפי הצעות שלי (או של אחיו הבוגר-שחברותי ועצמאי מאוד). היום,אחרי שעזב בכעס חברים שלא שיחקו איתו לפי צפיותיו,שוחחנו והוא חזר לשחק עמם ואפילו הגיע איתם לשעה קלה בבית. בכל זאת-המפגש נגמר בקול צורם משהו. אין לי את הכלים להבין עד הסוף איך לעזור לו,
אבל יש סוג של דיאלוג בינתיים,עד שאתפנה לבחון את הדרך מחדש. אולי נחזור לאיבחון,אולי נפנה לאיבחון אלטרנטיבי-שיטת אלבאום,יעל אופיר...ואולי אניח לאבחונים השונים,ואתן לילד ולאינטואיציה שלי להמשיך ולכוון...? ד.א.המונח שחוזר:משעמם לי
ו"אני רוצה חבר" . אין כמעט הסתגרות מצידו. כשאיני מתעסקת בזה,הדברים נראים פשוטים וטבעיים בעצם.

הטיפול אליו אנחנו מצטרפים הוא בעיקר למידה בדרך "קוגנטיבית" של כישורים חברתיים והבנת מצבים חברתיים שונים.
אבל מעבר לזה אני נפגשת בעצמי עם פסיכולוגית מהמועצה (בלי תשלום) שעוזרת לי להפנים את הקושי והבעיות ומחזקת אותי היכן שצריך, ומדריכה אותי.

אין לי את הכלים להבין עד הסוף איך לעזור לו,
אני חושבת או בעצם בטוחה שכדי לעזור לילד או לפחות לבת שלי, יש צורך להתחבר אליה, לתת תחושת ביטחון שאני כאן בשבילה (זה לא אומר לותר לה), להתעניין תמיד - בעיקר כשאני רואה שמצב הרוח שלה נראה ירוד (בדרך כלל סימן שמשהו מטריד אותה) - זו הדרך הטובה ביותר לגרום לה לשתף אותי ואז ע"י מעורבות שלי אני יכולה לעזור "לפרש" דברים שמטרידים אותה. לדעתי זו הדרך אבל היא לא ממש קלה כי יש קשיים נוספים.
קראתי המון חומר בעניין, רציתי לדעת מה באמת קורה שם בראש שלה, אבל למרות הכל ישנם דברים/מצבים שרק המאבחנת האחרונה ראתה והסבירה לי ואילו אני בכלל לא שמתי לב לכך למרות שיש בי המון מודעות לצרכים של הילדה.

סקפטית לגבי יכולת של גורמים חיצוניים שנפגשים עם הילד לשעתיים פעם בחודשיים להבין או לקלוט את המצב.
גם אני חשבתי ככה בתחילה ולכן ביקשתי עוד אבחון נוסף אצל מישהי בכירה יותר שתתן גם עצות להמשך ותוכל לעקוב אחרי הילדה לזמן ממושך יותר (מעקב כל 3 חודשים בערך והפניה לאבחון פסיכולוגי במקום) יש להם את הכלים שלהם.
אני מאוד שמחה שלא ויתרתי לפגוש את זו האחרונה כי היא ה-מקצועית (ב ה' הידיעה) בתחום.
היום, גם אנשים שמכירים את הילדה (למשל מישהי שעבדה חודש בצהרון והיא אינה אשת מקצוע) אומרים שזו ילדה מיוחדת, שחיה לבד. אני לא יכולה לומר שכל אחד ברחוב רואה את זה אבל מספיק שאחת כזו אומרת לי את זה פעם אחת - זה כואב, אבל נכון לגמרי.
גם אם אין לבנך אספרגר אין לי ספק שהוא צריך את העזרה שלך, לפחות פה ושם (ומי לא בעצם?!) אבל עם הזמן יהיו לך יותר כלים לעזור לו, יהיה לך הזמן לראות יותר דברים ובעיקר להיות שם בשבילו.

אני רוצה לומר לך שדווקא הרושם שלי הוא, שאת יודעת בדיוק מה נכון לך ולילדייך, איך לעזור לעצמכם כמשפחה ולא לשקוע ולהסתגר אלא למצוא את הנישות להתחבר לעולם שמחוץ לבית (גם מבחינה חברתית).
הרבה הצלחה,
תוכלי לפנות אלי שוב (עדיף בדף הבית או ב בלוג אנחנו מתמודדים) אם תרגישי צורך, או אם יש לך שאלות נוספות.

שלום,

האם אפשרית תסמונת אספרגר ברמה "קלה" כלומר לא מנותק לגמרי לגמרי מן המציאות. עם רמה שכלית נורמלית במבוגר (מבין דברים בסיסיים)?
איפה מאבחנים את זה, באזור גוש דן?
מישהוא יודע ,אשמח לכל עזרה.

מובן שאפשרי !
רמה שכלית נורמלית (אינטיליגנציה ממוצעת) ולרוב אף למעלה מכך.
בראש הדף בהודעה של ציפי ישנו קישור לאתר העמותה עם כל כתובות מרכזי האבחון.

יש לי כמה שאלות,
שלא הצלחתי לקבל עליהן מענה מהאתרים השונים אולי אתם עם ידע קודם שכבר יש לכם יכולים לענות לי בקצרה.
מדובר באדם מבוגר צעיר שכנראה עם תסמונת אספרגר ומעולם לא טופל, ודי הוזנח,
השאלה היא האם מלבד טיפול התנהגותי יש טיפולים תרופתיים כולשהם או לא תרופתיים המסייעים בהגברת הרגישות החברתית של המטופל?

האם זה תורשתי? עובר במשפחה?

האם זהו סוג של אוטיזם, או הפרעת קשב או מה ?

תודה על כל תשובה.

אני אנסה לענות על השאלות המטרידות:
אני יכולה לומר איזה טיפול יש בילדים, אין לי מושג ברור לגבי מבוגרים צעירים.
אין טיפול תרופתי. יש בנוסף לתראפיות שונות, טיפול קבוצתי שהוא גם כלי עזר ללמידת כישורים חברתיים שכולל גם מודלינג.
ישנו פורום באתר של עמותת אספרגר (אפ"י) שמיועד למבוגרים, ידוע לי שישנה גם קבוצה לבוגרים עם אספרגר, כדאי אולי להרים טלפון לשמואלה שהיא יו"ר העמותה ולשאול לגבי קבוצה למבוגרים צעירים.
אפשר לנסות לשאול גם את הגב' סולה שלי מפורום של תפוז (פורום PDD אספרגר ואוטיזם).
כפי הנראה מדובר באוטיזם קל, בתפקוד גבוה, שהוא בעיקר ליקוי תקשורתי.
הגיוני שיש מקרים נוספים באותה משפחה, לרוב כן אבל לא חייב להיות.
בחלק מהמקרים ישנה גם בעיית קשב וריכוז (אפשרי טיפול בסוגים שונים של ריטלין) ובעיות נילוות נוספות.
כדאי לפנות לאחד ממרכזי האבחון, לעבור אבחון ושם לקבל ייעוץ לגבי טיפול מתאים.

אני מחפשת מטפל גבר המתמחה בהקניית כישורים חברתיים לבני נוער עם תסמונת אספרגר, אשר יעבוד באופן אישי או במסגרת קבוצה עם ילד בן שלש עשרה אשר אובחן כ NVLD (או מצב תפקודי גבוה יחסית של אספרגר) . האם מישהו יכול לסייע לי בחיפוש אחר מטפל מתאים?

מחפשת עבודה בתור סייעת צמודה/אישית או מתאמת שילוב לילדים מהספקטור האוטיסטי שיש לי עימם ניסיון רב לפרטים: 0503143392

אנונימי

ראו גם: מדור אוכלוסיות מיוחדות ומקרים חריגים

שלום משה,
אני סטאג'רית במרכז אלבאום, ורציתי להתייעץ איתך לגבי נושא חדש שניכנס למרכז.
השנה, אנו כסטאז'רים, יכולים לבחור לטפל, מעבר לטפולים הרגילים (מבוגר/ ילד) גם בחולי אספרגר או בחולי נפש
במיסגרת 2 פרוייקטים מיוחדים.
אני יודעת, מלימודי במכללת אלבאום, שאנו לא אמורים לטפל בחולי נפש ולא באוטיסטים.
ובכל זאת, המחשבה שאני יכולה לעשות זאת מעוררת בי עניין רב והתרגשות.
יש לי חשש מרמת האחריות שאני לוקחת, והאם זה נכון לעשות זאת?

אשמח מאד לדעת מהי דעתך בנושא,
תודה רבה ושיהיה יום מקסים.

שלום אני
השאלה אינה האם ניתן לטפל בהם, אלה מה את מתכוונת לעשות איתם. מי אבחן את המטופלים, מה אסור לעשות איתם ומה הנושאים שאיתם צריך להיזהר במיוחד. במידה וישנו אבחון המקיף את כל מה שצריך ובונה עבורך תוכנית עבודה מדורגת (כפי שנדרש על פי עקרונות השיטה ובכל טיפול בשיטה), אין מניעה לטפל. במידה ואין אבחון מקיף, אסור בכל מקרה לטפל. כך לפחות הגישה המקצועית של השיטה אמורה להיות.
שאלה לדוגמא:
מה התרופות שהמטופל לוקח, איך הן משפיעות על המוטוריקה והערנות, איך הן משפיעות על מערכת החושים ורמת הרגישות. האם מותר לבצע טכניקות מסוימות או לא (למשל פרופלור או עיסוי כזה או אחר או קפיצה ראשונה). מה הקשר עם הרופא המטפל ושאר סוגי הטיפולים שהמטופל מקבל? מה קודם למה? האם הפעלת התקשורת בין ההמיספרות תגרום לתהליכים כאלה או אחרים?
ניתן להרחיב את הנושא לפי סוגי המטופלים. אנא בררי היטב כי צדקת בשאלתך.

המון תודה. עזרת לי מאד.

שליחה על ידי לימור* » 11 מרץ 2007, 09:45

שנתיים לא כתבו כאן!
אני אנסה.

הבן שלי בן 7, ובימים האחרונים התחלתי לחשוב לכיוון אספרגר. מאז שהוא נולד אני ובעלי יודעים שהוא שונה, בעיקר היום, כשיש לי עוד ילדה, בת 3, ואני רואה מה זה ילד "רגיל". היא מקסימה ואין כמוה כמובן... אבל עדיין היא "רגילה" לעומתו, שברור לנו שהוא "חריג" באיזשהו אופן.
יכול להיות אספרגר "קל"? יכול להיות אספרגר שאין לו אספקטים של אינטונציה, מימיקה ודמיון?

כל השאר בהחלט מתאר את הבן שלי:
קושי בהבנת סיטואציות חברתיות. הוא רוצה ליצור קשרים אבל לא יודע איך. הרבה פעמים לא מבין שיורדים עליו ומתמרנים אותו. עם זאת זה לא מוחלט. יש לו חברים ובעיקר חברות, והוא מסוגל לבלות איתם, אבל קל יחסית לתמרן אותו. הרבה פעמים הוא נורא מתרגש לקראת חבר, אבל כשהחבר איתו הוא מאבד עניין. הוא מאוד תחרותי, אבל גם מאוד תמים ונאיבי. מאוד לא אמפתי.
יש לו קטע של קפיצות וריצות בבית מצד לצד. בכלל, הוא מאוד אקטיבי ותמיד היה (אבל בלי בעיית ריכוז). עוצמת הקול שלו גבוהה מאוד ויש לו סרבול מוטורי.
כתינוק לא אהב מגע ולא היה נינוח.
יש לו קטע של התעניינות והעמקה בתחומי עניין צרים: רמזורים, רחובות, ניקוד, שלבים במשחק מחשב, והוא יכול להלאות מאוד בדיבור עליהם.
יש לו אינטיליגנציה גבוהה, זיכרון מצוין. היום הוא בכיתה א', הוא הגיע ללימודים קורא וכותב (למד לבד) והיום הוא כבר מבין כפל וחילוק (שוב, למד לבד).
הוא עקשן מאוד. יכול להגיע לרמות זעם חריגות, אבל זה לא יומיומי.

עכשיו, בגיל שנתיים בערך לקחתי אותו למכון פרטי כדי לבדוק אם הכל בסדר, כי הוא אחר בדיבור, ויצאנו עם מסקנה שהוא בסדר. בשנה האחרונה הוא היה בטיפול רגשי, וגם המטפלת הזאת לא העלתה אפשרות בכיוון הזה (אם כי גם היא אמרה שיש "משהו"). זהו.

הי לימור,
ראשית, כדאי לבדוק.
באתר (יש קישור למעלה) של עמותת אספרגר יש רשימת מרכזים רפואיים. כדי למצוא מה הטיפול הכי מתאים לבנך, וכדאי להיות זכאיים למלוא העזרה בבית הספר, כדאי לפנות לאבחון באחד מהמרכזים הרפואיים המומלצים שם.
לפי דעתי, את בתוך עצמך בוודאי כבר יודעת את התשובה.....
לפי הקריטריונים של תסמונת אספרגר - לא נכלל הקריטריון של איחור בדיבור.
אבל כמו שאת כבר יודעת, ילד לא נולד לפי תבנית. אין לתסמונות על רצף ה- PDD בדיקה שיכולה לומר בוודאות אם יש לו או אין לו, וגם כל מאבחן יכול לתת אבחנה אחרת (האחד יכול לומר לך PDDNOC, והאחר יאבחן אספרגר, באותו הילד). ובכל זאת יש כמה קריטריונים למאבחנים ע"פ הם וע"פ תצפית על הילד ודווחי ההורים והצוות בבית הספר יכולים לקבוע אם יש משהו, איזה טיפול מומלץ, מעקב, הקלות.... ועוד המלצות איך לעבוד עם הילד....
מלבד לזאת יש עוד לקויות דומות מעט אבל שונות כמו: ליקוי למידה לא מילולי..... ועוד....
אני ממליצה גם על הפורום בתפוז.... וגם על האתר של עמותת אספרגר (כל הקישורים נמצאים בדף הזה)...
ומאוד ממליצה על אבחון כי לעתים אפשר לקבל עזרה וטיפולים בתוך בית הספר להם הילד זקוק!!!
בהצלחה.
ואגב, את מוזמנת לדף שלי: בלוג אנחנו מתמודדים

שליחה על ידי לימור* » 11 מרץ 2007, 22:41

תודה.
אולי אאבחן. החלטה כזאת היא גם תהליך...
אבל מהניסיון שלך האם יכול להיות איזשהו אבחון בספקטרום האוטיזם שאין בו כל בעיה עם דמיון, ביטויים מופשטים, סגנון דיבור וכו'?
זה מצחיק, כי יש לי חברה שהבן שלה פידידי, ואנחנו נפגשים המון, כשהבן שלי הוא על תקן הילד ה"רגיל"...

חשוב לך לדעת אם בנך מתאים לקריטריונים של PDD? האם האבחון יעזור לכם? האם בנך זקוק לעזרה?

הי לימור,
יש גם תסמונות "על יד" אספרגר שאינן בספקטרום האוטיסטי. לדוגמה - NVLD (שזה non verbal learning disability). הנה קישור: http://www.med.umich.edu/1libr/yourchild/nld.htm

לימור,
אבל מהניסיון שלך האם יכול להיות איזשהו אבחון בספקטרום האוטיזם שאין בו כל בעיה עם דמיון, ביטויים מופשטים, סגנון דיבור וכו'?
תלוי למה את קוראת בעייה, לילדים אוטיסטים חושבים שאין דמיון, בתי היא PDD ויש לה דמיון עשיר מדי, מדי עד שקשה לה להבחין מה דמיוני ומה מציאותי.... והכל מתערבב יחד.....
היא מאמינה מאוד בכל סיפור קטן שילד מהרחוב ממציא.... סגנון הדיבור שלה הוא רגיל (דווקא כשהיתה קטנה הוא היה רשמי יותר, שימוש רב במילים ברמה גבוהה מאוד).... אם כי כמעט ואין בו סלנג בניגוד לאחותה הקטנה שמרבה להשתמש בביטוים רבויי סלנג.
אולי יתכן שיש לבנך משהו גבולי לעומת בנה של חברתך... ישנן רמות תפקוד שונות.... כי מטבע הדברים אנחנו אנשים שונים.... גם אוטיסטים מובהקים באופן רשמי - הם שונים. אז עד כמה וכמה בספקטרום רחב כל כך.....
אני מציע לך לא לערוך השוואות בכלל, את צריכה לחשוב עד כמה הוא משתלב בבית הספר, לא רק בחלק הלימודי אלא גם בחלק החברתי.... האם עזרה היתה מועילה לו?
באבחון בודקים היכן בדיוק הקושי, ממקדים את הקושי ואז ניתן להתאים טיפול.

שליחה על ידי לימור* » 14 מרץ 2007, 23:10

לרוני, אני מתחברת לערבוב בין דמיון ומציאות. גם אצל הבן שלי זה ככה. והתמימות...
אני בטוחה שגם אם יש לבן שלי אספרגר או משהו קרוב, כמו שהציעה עין הסערה, זה משהו גבולי ו"קל", אבל עדיין.

ליונת, אני חושבת שחשוב לי לדעת, ומצד שני אני לא רוצה לדעת. זה מורכב...
אני מרגישה את השונות שלו (גם לחיוב כמובן, הוא מקסים הוא מדהים, הוא יחיד במינו...), ויש לי מין רצון לשים עליה שם. יש לי מין הרגשה כזאת שיש לי סוד, שהבן שלי, המוכשר והחכם - שאמא שלי בטוחה שאני עוד אראה שהוא יהיה מחונן וגאון, שהגננת והפסיכולוגית של הגן בשנה שעברה אמרו לי שאין לו שום בעיה והוא רק רגיש - הוא בעצם חריג באיזשהו אופן. ורק אני ובעלי יודעים את זה.

ויש לי מין רצון לשים עליה שם.
לשים שם זה גם כדי להבין את הלקות טוב יותר, אני מרגישה שכל הגישה שלי השתנתה אחרי שהבנתי את הלקות, את הקושי, צריך ללמוד איך להתייחס אל הילד (בשונה מילד רגיל), להתאים את הסביבה שלו, להגמיש את הסביבה שלו בכדי להקל עליו ולא לשים לו מחסומים בדרך...

אוקיי, הוא חריג. וצריך להתאים את הסביבה וההתנהגות שלכם לחריגות שלו. טוב ויפה.
אבל בשביל זה לא צריך אבחון. ואם את נורא רוצה כותרת, את יכולה להמציא בעצמך כותרת מתאימה.
בדרך כלל מה שמקבלים באבחון זה אפשרות לקבל טיפול, משלבת בבי"ס, דברים כאלה. את מרגישה צורך בדברים האלה? כי אם לא, אז לא ברור לי למה כדאי ללכת לאבחון.

בעלי לוקה בתסמונת אספרגר, נראה לי.
הוא עונה על כמה קריטריונים בקישור שבהתחלה, ופתאום נופל לי עוד אסימון ועוד אחד, ועוד אחד- ואני פשוט בשוק.
אתמול בלילה נכנס לי ג'וק ענקי לתוך החצאית בזמן שקלחתי את הילד, וצרחתי והתפתלתי, ולא יכולתי להגיד כלום, רק להוריד ממני את הבגדים. והילד נבהל כל-כך, והתחיל לצרוח איתי, המסכן.
חשבתי שהוא לא שמע, מסתבר שכן. ואיך אני יודעת? כי היום- הוא שאל, מה כבר קרה, שאני צורחת ומבהילה את הילד....
מה אתה שואל את זה יום אחרי? למה לא באותו רגע לזנק, לעזור לאשתך- אולי זה נחש? או עקרב? אולי היא ממש ממש צריכה את עזרתך?
לא, הוא המשיך לישון. אבל, זה לא הפריע לו להעיר לי בתוקפנות שחבל שאני מבהילה את הילד.
וזו רק דוגמא אחת (לדעתי), יש עוד הרבה.
לא נראה לי שאוכל להרדם כל כך בקלות אחרי גילוי אפשרי- כמו זה.

יקירתי. זה לא סוף העולם. החיים לא תמיד פשוטים.
בתי לוקה בתסמונת אספרגר (בלוג אנחנו מתמודדים) ודרכה הבנתי עם הרבה פתיחות (מהצד שלנו), הבנה, תמיכה, השמיים הם הגבול.

יש דרגות שונות של התסמונת...
אני מכירה זוג שהבעל הוא ממש ממש "עמוק" בתוך התסמונת ויחד עם זאת הם זוג כל כך מוצלח. יש להם זוגיות טובה, כל אחד נותן מה שהוא יכול, כל אחד מבין את החסרונות והיתרונות של בן/ת הזוג, ואחד משתדל להשלים את השני.
ובכן מה אני ממליצה? כן להיפתח אליו, לא לוותר ולהישאר בסוג של לבד, זה דורש מאמץ ניכר. למצוא פעילות שתוכל להיות משותפת, אפשר דרך זה או דרך תחביב מסויים ליצור קשרים עם עוד אנשים...
תנסי לזכור כל הזמן את הדברים הטובים שיש בו, את היתרונות הנהדרים שהטבע נתן בו.
בסך הכל לכל אחד מאיתנו יש גם חסרונות. דווקא לאנשים מבוגרים יש לעתים יותר כלים לעקוף את הקשיים שלהם...

יכול להיות שלבעלך יש קשיים משלו, אבל הפחד ההסטרי מג'וקים גם הוא סוג של הפרעה שכדאי לטפל בה. שימי לב לכך שגם לקשיים שלך יש מחיר בחיי הסובבים אותך.
0-:

לשוקיסטית, לא יודעת, לא נראה לי בכלל אספרגר. נראה לי סתם בעל עייף, שאוהב להעביר ביקורת...
תאמיני לי, אם זה היה אספרגר, היית מגלה את זה אחרי כמה פגישות. באספרגר אין הבנה נכונה של המציאות. אין הפרדה בין מה שאני מרגיש ומה שהאחר מרגיש, כאן נראה לי שבעלך מגן על עצמו, שלא קם לעזור, בהגנה הכי טובה - התקפה. אני לא בסדר??? את לא בסדר... נשמע לי גבר נורמלי לגמרי.

הדוגמא של הג'וק באמת לא דוגמא מוצלחת. לא כולם מתרגשים מג'וקים.
אבל ה"שוקיסטית" כתבה גם
"הוא עונה על כמה קריטריונים בקישור שבהתחלה, ופתאום נופל לי עוד אסימון ועוד אחד, ועוד אחד- ואני פשוט בשוק."
ואני נוטה להאמין שאת המסקנות שלה היא כבר קיבלה.... (עם הדוגמא או בלעדייה)
ושוב.. אם את זקוקה לתמיכה לגבי ה"גילוי" שלך.... אני כאן... ואשמח לעזור ולענות על שאלות נוספות.
(עד כמה שאוכל, אני הרי לא אשת מקצוע, רק אמא עם ניסיון)

למשה שלום רב.
האם ניתן לטפל בשיטה בילד עם תסמונת אספרגר???
ילד כבן 10. מאוד אינטלגנטי. בעל שפה עשירה מאוד. מצויין במתמטיקה ומחשב.
מתמקד באופן אובססיבי בחלקי מכוניות.
מתקשה ליצור קשרים חברתיים. שקט על פי רוב ומופנם.
אם כן, מהי המלצתך.
או, האם היית ממליץ לשלב מס' תחומי טיפול נוספים.?
היש מישהו המכיר מטפלים בנושא באיזור תל מונד??

טליה נראה שילד בעל תסמונת אספרגר יכול להינות ממגוון דברים שבשיטה. ראשית מומלץ לבדוק מה רמת הקורדינציה והתקשורת בין ההמיספירות. במידה ויש צורך, לשפר את הניתן. לאחר מכן לבדוק את מערכת החושים, וגם שם לתקן את הניתן.
כולי תקווה ואמונה, שעבודה מדורגת בנושאים הללו תוכל לשפר את מצבו.

הי טליה,

יש לי מטופל , ילד בן 10 שסובל מתסמונת שנראית כמו אספרגר – (לא אובחן ככזה),
ילד מלאכי, שקוע בעולמו הפנימי, אובססיבי לתכניות טלוויזיה מסוימות, מצטט ומדקלם שוב ושוב סצנות שלמות מתוכן,
בקול כמו של מזכירה אלקטרונית, כשצוחק ,לרוב הצחוק נשמע מעושה ומלאכותי, הכל תוך כדי האימון.

כשהגיע היה חלש מאוד ורזה, פוחד מכל פעילות גופנית, מגבהים, מכדור, כמו כן היו קשיים חברתיים קשים.
הטיפול מתמקד מההתחלה ונמשך גם היום בתיקון קואורדינציה, חיזוק גופני, ועיסויים, הכול מאפס, השיפור (לאחר כשנתיים) ברור,
הוא מעיז הרבה יותר, עלה יפה במשקל, בטיולים הולך עם כולם,
העבודה הגופנית גרמה לשיפור בביטחון העצמי ולשיפור מסוים ביכולות החברתיות.

לא כתבת איך הוא מבחינה גופנית, בכל מקרה, אני עובד עם הילד המון עם כדור, מההתחלה,
(מדהים הקשר שנוצר בין בנים לכדור כמה אפשר לקדם בעבודה כזו).
המלצתי לאם לשלוח אותו לקבוצה טיפולית העוסקת בספורט, שם יש התמודדות יותר מעשית עם העניין החברתי.
בהצלחה

לאוריאל תודה.

"ילד מלאכי, שקוע בעולמו הפנימי, אובססיבי לתכניות טלוויזיה מסוימות, מצטט ומדקלם שוב ושוב סצנות שלמות מתוכן,
בקול כמו של מזכירה אלקטרונית, כשצוחק ,לרוב הצחוק נשמע מעושה ומלאכותי"
יש גם אצלו סימנים דומים.
בשל המרחק הפיסי בינינו . אמציץ לו על מטפל באיזור מגוריו.
האם הינך מכיר מישהו באיזור אבן יהודה??

טליה ,אני לא מכיר מטפלים שעסקו באספרגר, אשמח להמליץ על מטפלות מהשרון באופן כללי.

לאוריאל.
תודה. במידת הצורך אהיה איתך בקשר.

אני מחפשת טקסט שיעזור לי להסביר לילד שלנו, בן 8.5, שאובחן כאספרגר, את התסמונת ואת הסיבה להעברתו לכיתת תקשורת.
הוא אינטליגנטי בצורה חריגה, ויכול לעמוד בהסברים מורכבים, אני רק צריכה שיהיה משהו ידידותי, עם מסר תומך.
מצאתי מדריך מאוד נחמד שמיועד למתבגרים עם אספרגר
http://www.alut.org.il/frames/autism/AspergerGuide.html
אבל אני מחפשת משהו שיותר יתאים לגיל שלו

מישהו מכיר?

אני ל א מבינה את ה"גילוי" הרי כל אחד מכיר את האופי והיכולות וההתנהגות של הילד שלו.
כל אחד מכיר, אבל בדרך כלל מקבלים את האבחנה אחרי שנים של טיפולים, אחרי שנים של חוסר וודאות.
נכון שהילד נשאר אותו דבר אבל התקופה שבאה אחרי קבלת האבחנה ("גילוי") היא בדרך כלל תקופה קשה, יש בה גם הקלה על שיש "לזה" שם, אבל יש בה גם כאב עצום, איבוד תקוות, איבוד שאיפות, איבוד התקווה לאותו ילד לו ייחלת....
תקופה מלבלת מאוד.
אני באופן אישי זוכרת אותה כתקופה ללא שינה, חלומות נוראיים בלילה, התנפצות החלום האידיאלי, רחמים עצמיים, הרבה בכי והרבה כאב.....
ואחריה באה תקופה אחרת, רצון (כמעט אובססיבי) לדעת, לקרוא מידע, לחפש תאורי מקרים, מקורות מידע..... ועם איסוף המידע מקבלים כוחות, מבינים שאנחנו לא לבד, לומדים לראות את ההצלחות הקטנות, חוזרים לראות את הילד כמו שהוא עם או בלי תיוג..... מתאהבים מחדש במה שיש..... לומדים לאהוב ולהוקיר את התכונות הטובות וה"מתנות" שמקבלים עם התסמונת...
לכן בתקופה הקשה הראשונית שאחרי האבחנה (ולא מדובר רק בתסמונת הזו, כי אם בכל אבחנה/מחלה/מצב שונה) כדאי לפנות לאנשי מקצוע, לשוחח על הדברים, להיפגש עם חברים טובים.... למרות הקושי והכאב הראשוני..... (שאחרי קבלת האבחנה).....
המרגיעון שיצא לי "מילים טובות מסלקות עננים שחורים".

בסד
לרוני בלוני

איבוד תקוות, איבוד שאיפות, איבוד התקווה לאותו ילד לו ייחלת....
למה?
הם ילדים נהדרים,
איבוד תקוות, איבוד שאיפות?
דוקא לילדים ההם "השמים הם הגבול", הם יכולים להגיע רחוק.
איבוד התקווה לאותו ילד לו ייחלת....
כן, כולם מיחלים לעצמם ילד רגיל, אפילו המחוננים, שהשונות שלהם "חיובית", משלמים עליה מחיר יקר, חברתית.

בן עמי, מה שרוני בלוני מתארת הם רגשות לגיטימיים ביותר, שעוברים על הורים בתחילת הדרך של גילוי האוטיזם\אספרגר.
אלה רגשות אוניברסלים שמשקפים הורים רבים ואפילו מוכחים מחקרית.
אני תוהה, אם יש לך קשר קרוב עם מישהו אוטיסט או ברמה יותר גבוהה כמו האספרגר?
נראה לי שלרוני יש הסתכלות אמיתית ופרקטית על המציאות.

כן, אבל יש הבדל בן מחלה, איבחון של בעיה שמחמירה עם הזמן , או שעדיין לא רואים על הילד את השפעתה על הילד, לבן זה.
בד"כ כשיש גילוי כזה ההורה כבר יודע ומכיר את ההתנהגות של הילד, ויודע {לדעתי ברוב המקרים} שיש לילד קושי בחברה, וקושי חריג.

רוני מדברת על תגובה של אבל כמעט, אם זו התגובה לליקוי זה- איך אמור להגיב הורה ששומע שלילד
יש בעיה המחמירה עם הזמן?
באוטיזם לדעתי הבעיה של הגילוי גדולה יותר כי הוא מתגלה הרבה פעמים כשהילד קטן, ולפעמים יש התדרדרות גדולה יותר בהמשך {נסיגה}.
אם האבחנה כשהילד צעיר יש תמיד חשש מנסיגה בגיל הגן.

אני תוהה, אם יש לך קשר קרוב עם מישהו אוטיסט או ברמה יותר גבוהה כמו האספרגר?
גם אני תוהה... ולפני שאספר:
ולי תכתבי עוד קצת פרטים על הקשר שלך לנושא.
תסמונת אספרגר היא תסמונת על הרצף האוטיסטי.
ומניין המסקנה שבתסמונת זו אין החמרה?? התסמונת משתנה עם הזמן, סימפטומים מסויימים משתנים ואחרים מתעצמים. הילדה שלי לא מתפקדת היום כמו שתיפקדה לפני שלוש שנים.... זה משתנה כל הזמן.

בד"כ כשיש גילוי כזה ההורה כבר יודע ומכיר את ההתנהגות של הילד, ויודע {לדעתי ברוב המקרים} שיש לילד קושי בחברה, וקושי חריג.
גם זה נכון, אבל יחד עם זאת, לפני האבחון יש לפעמים גם הדחקה ("לא זה רק גיל בעייתי" או "זה האופי שלה" או "בדיוק עברנו דירה" ובעיקר "זה יעבור"). חשוב לציין שהילדים האלה בדרך כלל כל כך מטעים. מחד הם חכמים מאוד, דוברי שפה גבוהה, מוכשרים, ורבליים, ומאידך הקושי החברתי קיים, הקושי בהבנת סיטואציות חברתיות קיים, ויש גם קשיים התנהגותיים. יחד עם התסמונת יש גם חוסר איזון חושי שגורם לחרדות קשות. לךעתים נלוות לתסמונת גם בעיות של לקויות למידה, וקשב ורכוז.
אצלנו בתחילה, למרות שידענו שיש כאן איזה קושי וחריגות, חשבנו שזה בעיקר קושי מוטורי (ריצה, הליכה מהירה, קפיצה), ואופי (מופנמות). ידענו שמשהו שם לא כל כך בסדר. אבל אחד, גם לא הגננות, לא יכלו להצביע על דבר אחד מוגדר שלא בסדר.

כן, כולם מיחלים לעצמם ילד רגיל, אפילו המחוננים, שהשונות שלהם "חיובית", משלמים עליה מחיר יקר, חברתית
כל אבחנה שמקבלים שיוצאת מהנורמה, היא קצת סוג של איבוד תקוות (לפחות עד שמעכלים את העניין).

לרוני
"הילדה שלי לא מתפקדת היום כמו שתפקדה לפני שלוש שנים.... זה משתנה כל הזמן."

הכוונה שהמצב שלה "עולה ויורד"- או מחמיר בהדרגה?
לפני שלוש שנים התפקוד היה טוב יותר?
זאת אומרת שישלה נסיגה הדרגתית??

_הכוונה שהמצב שלה "עולה ויורד"- או מחמיר בהדרגה?
לפני שלוש שנים התפקוד היה טוב יותר?
זאת אומרת שישלה נסיגה הדרגתית??_
אי אפשר לומר שמחמיר, הוא פשוט משתנה,
דוגמא: אם בעבר היו התקפי חרדה הרי שהיום זה מטופל והחרדות פסקו באופן יחסי,
קשה לומר בדיוק, ואני גם חוששת מזיהוי.
תיכף אסביר

הפער בינה לבין הילדים האחרים (הבנת סיטואציות, תקשורת חברתית) גדל.
הילדים גדלו והיחס שלהם אליה השתנה.
הילדה גדלה וההבנה שלה (לגבי המצב שלה) השתנה. הבדידות, האכזבה - גדלו.
הקשר שלה עם בני הבית השתנה (יותר תלותי).
מבחינה נפשית ונוירולוגית יש קשיים עצומים. והם מטופלים כל הזמן.

השינויים נובעים גם בגלל שהילדה גדלה, מתפתחת, מתבגרת. וזה גרם לכך שהתקשורת שלה עם בני המשפחה שונה, וגם בגלל שהיא מטופלת ועובדים איתה על הקשיים...
בעבר התקפי החרדה לא היו מובנים לנו, היום הם קיבלו צורה שונה, ואנחנו משתדלים להגן עליה מפניהם.

יש עוד כמובן.... אי אפשר לשכוח שקיבלנו אבחנה בגיל הגן והיום בבית הספר נדרשת ממנה הסתגלות שונה לגמרי, נדרשת ממנה אחריות (באופן מסויים), נדרשת ממנה התנהגות הולמת שלא תמיד היא מסוגלת לכך.

בעבר, לאחר שקראתי את המאמר הזה לגבי תסמונת אספרגר ואנשי תוכנה, ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שגם אני סוג של אספרגר, אם כי לא "מקרה קשה" במיוחד. אם השנים אני משתפר, והיום אני ממש לא אותו דבר כמו שהייתי ילד.
אצלי זה התבטא כילד ונער בעיקר ב:

חוסר הבנה בין השורות, חוסר הבנה של תקשורת חזותית - שפת גוף, הבעות פנים וכו'
חוסר יכולת לבחור.
חוסר יכולת להבין מה מובן מאליו. למשל, במבחן, כשיש שאלה דו משמעית (יוצא למורים/מרצים הרבה פעמים בטעות), קשה לי לבחור באופציה המובנת מאליה שבה כולם בוחרים.
בעיות דיקציה קלות.

מצד שני, יכולות מוטוריות מעולות (כיום גם להטוטן).

אולי ביום מן הימים אני אעבר אבחון, אבל בינתיים נוח לי ככה.

תודה על ההקשבה

בס"ד

[ מהאתר]

איינשטיין וניוטון, אוטיסטים?

הם בהחלט היו גאונים, אבל האם יכול להיות שאלברט אינשטיין ואייזק ניוטון היו גם אוטיסטים?
על פי מומחה בנושא סימון בראון-כהן, בהחלט יכול להיות שאלברט איינשטיין ואייזיק ניוטון הראו סימנים רבים של אספרגר Asperger syndrome , סוג של אוטיזם שאינו גורר הפרעות למידה.
בראון-כהן אומר שהוא מקווה שהניתוח הזה יספק מעט אור לגבי השאלה מדוע יש אנשים המוגדרים כאוטיסטים והמגיעים להישגים גבוהים כל כך, בעוד אחרים נאבקים על כל פעולה יומיומית.
ניוטון מצטייר ......כמקרה קלאסי. הוא בקושי דיבר, היה עסוק בעבודתו עד כדי כך שלעיתים קרובות שכח לאכול, והיה קריר עד עצבני ביחסיו עם מעט החברים שהיו לו. אם לא הגיע איש להרצאותיו, עמד והרצה בכל מקרה, בפני החדר הריק.
כילד, אינשטיין היה מתבודד גם הוא, והיה חוזר על משפטים באובססיביות עד שהגיע לגיל 7.

פורסם לראשונה בתאריך 2-5-2003
עוד אלפי כתבות בנושאים בריאותיים שונים מחכות לכם בארכיון דוקטורס!

למשה.
האם ניתן לאבחן בכפות הידיים תסמונת אספרגר ?
יש לי מטופל עם קשיים בתקשורת חברתית ומיומנויות חברתיות . מדבר בטון מאוד מונוטוני.(ללא רגש-מלבד כעס
עצבנות וחוסר שביעות רצון) התפרצויות זעם לפעמים.
(גם רגישויות יתר )מתמקד באובססיביות בנושא אחד שמעסיק אותו. כמו: תמונות של סכנה (גולגולת)על פני חומרים ותרופות . עכשיו , מעסיק אותו בצורה קיצונית , נושא הפל'.(עסוק בצלילים שונים , מתקשר אל עצמו מטל' אחר ועוד)בנוסף לכך. גם קשיי קואורדינציה.(למרות שישנם רבים אחרים ללא התסמונת )בעיות קשב וריכוז.ילד מאוד חכם ואינטליגנטי.

טליה
איני יודע האם ניתן לאבחן אספרגר בידיים, ממליץ לפנות להולצמן בנושא.
בכל מקרה, צריך לטפל בכל הסמפטומים כסמטומים שאינם אמורים להיות, ללא קשר לאבחנה.
אני מושכנע שברגע שהקורדינציה והחושים יהיו בנויים אחרת, יהיה מוכן להיכנס לתהליך סליחה מתאים ויוכל לשנות חלק גדול מהקשיים שלו.
מקריאה מעמיקה של הסמפטומים והבעיה, נראה שהתפיסה הכללית היא שלא ניתן לשנות את המצב הבסיסי, למרות שינויי של יכולות שונות.
אני מאמין שהגורם הינו חיוות/רישות לא נכון במוח, והתרגולים השונים יכולים לשנות את החיוות/רישות. אני מאוד ממליץ על עבודה מעמיקה לאורך זמן. ככל שרמת האינטגרציה בין האינטליגנציות בזמן תנועה תהייה עמוקה, כך מצבו יכול להשתנות.
בנושא הקושי באמפטיה הרגשית והחשיבתית אני ממליץ להשקיע זמן רב בהתבונננות בעיניים בהרפייה. סביר להניח שיהייה קשה להביאו לתרגול הזה, אבל זה יכול לגרום לפיתוח אומץ לנסות אחרת.
נראה כמקרה שנכון ברגע מסויים לעבוד איתו בחדר האטום, על שחרור הרגשות עד כמה שניתן ללא גבולות. המטפל חייב להוביל בדוגמא אישית לכל התהליך של שחרור הרגשות.

האם בכף ידו ישנו אפידרמיס חסום מאוד? סביר להניח שכן.
האםבידו ישנה נטייה לאובססיביות ו/או לא שוכח לא סולח?
האם ידו נוקשה במפרקים?
האם הרצון תינוקי?
האם קיים רישות בעל קווים רבים, המחבר בין קווי החיים חשיבה רגש?
האם קו הראש מתחיל עמוק?
האם קו הרגש מתחיל עמוק ו/או ייחודי?
יכול להיות שאלו ביחד יכולים להוביל לאבחנה.

האם הוא היפוטוני?

כשהאדם נשלט על ידיי הכעס, וחוסר שביעות רצון, הרגש שלו מופעל חד כיוונית, כי הוא אינו יכול לאפשר לעצמו לחוש את שאר הרגשות. לאחר התיקון של הנושאים הגופניים השונים, צריך להיכנס למחקר עומק על הסיבות לחסימת הרגש האחר. אני ממליץ על בדיקת הרגשות של ההורים והאחים למצב.
בן כמה הוא?

תודה , משה.

_האם בכף ידו ישנו אפידרמיס חסום מאוד? סביר להניח שכן. - כן.
האםבידו ישנה נטייה לאובססיביות ו/או לא שוכח לא סולח?- הקמיצה עם נטייה לאובססיביות .
האם ידו נוקשה במפרקים?- לא.
האם הרצון תינוקי?- לא.
האם קיים רישות בעל קווים רבים, המחבר בין קווי החיים חשיבה רגש?- כן.
האם קו הראש מתחיל עמוק?- כן .
האם קו הרגש מתחיל עמוק ו/או ייחודי?_ עמוק.
כמו כן , ישנם על אצבעות יופיטר בפרקים העליונים סימני - S .
הילד אינו היפוטוני . מעט חולשה בחגורת הכתפיים.

טליה
נראה שה שהשילוב בין
אפידרמיס חסום, נטייה לאבססיביות, רישות קווי הגורם לקושי רב בהפרדת הרשויות רגש-חשיבה-גוף, קו ראש המתחיל עמוק, קו רגש המתחיל עמוק וה S על האצבעות, יכולים להוות גורם גנטי רב השפעה בבסיס מצבו.
בכל מקרה הייתי ממשיך בעקשנות לעבוד על כל סמפטום בנפרד, עד לתיקונו.
סביר להניח שבמקרה הזה צריך מספר כלים נוספים.

בניית נוכחות מודעת והכרתית, המחפשת כל הזמן אחרי הרגע בו הוא מתנתק מהמציאות אל תוך העולם הפנימי (קו ראש מתחיל עמוק). צריך לבנות דמות דמיונית הנמצאת לידו בקביעות. עליו לתת לדמות הזו את התפקיד לצוד את רגע ההתנתקות, ולהחזירו למציאות בהקשבה החיצונית. עשיתי זאת עם מספר מטופלים וזה עבד נהדר.
תרגול כוח רצון המאריך את המיקוד ומדכא את רגע ההתפרצות, עד למקסימום הניתן. לבנות משימות המעצבנות אותו במיוחד, ו/או קשות לו במיוחד, ובאופן הדרגתי להתמודד עם התסכול והקושי.
לימוד הקשבה לרגשות העדינים, בכל דבר ודבר שעושה. גם כאן צריך לבנות נוכחות מודעת הצדה את צורת הרגש בכל דבר ודבר. המודעות הזו יכולה לגרום לו לשנות דפוסים רבים המקשים על התקשורת בינו לאחרים. חלק מהתפקיד של הדמות הזו הוא לשים לב למה שאחרים מרגישים בעקבות התנהגותו או עשייתו. זהו חלק קשה במיוחד לילדי אספרגר,אבל לדעתי נכון מאוד לנסותו. סביר להניח שהקושי יהיה בבניית הדמות ו/או בהבנת הקונספט. מהרגע שיובן יכול להיות שזה יקל עליו לבצע.

אשמח לדעת את ההמשך.
בהצלחה

למשה.
תודה על התייחסותך. מעניין לפגוש עוד מספר של ילדים עם תסמונת זו . להתייחס לכפות ידיהם
ולמצוא פרמטרים זהים .
אולי תוכל לפרט, בבקשה . למה הכוונה : ?
בניית נוכחות מודעת והכרתית, המחפשת כל הזמן אחרי הרגע בו הוא מתנתק מהמציאות
מיהי הדמות המתאימה ?(הוריו מאוד "מרחפים" בעצמם .

הדמות הינה דמיונית של המטופל לעצמו. אחד למשל יצר דמות מסרט מצוייר שאהב, ותפקידה היה להיות נוכח כל הזמן בכל רגע של תקשורת בינו לאחרים, על מנת לבדוק מה רמת התקשורת ומתי הוא מתנתק מהקשר.
בהתחלה התקשה , אבל מהרגע שהצליח לקיים את הנוכחות, המצב הלך והשתפר מאוד. מדובר בילד בעל קו ראש המתחיל עמוק מאוד, שהיה מרחף אל עולמו הדמיוני כל הזמן וממציא מציאות משלו לכל דבר ועיניים בנושאי קשר עם האחר. לאחר שבועיים בהם תרגלנו את הנושא, הוא החל לחוות שיפורים בכיתה, עם הוריו ואחותו, איתה היה הקושי הגדול ביותר. לקח לו בערך חודשיים וחצי להפוך את הדמות לחלק ממודעותו. ברגע שהצליח לגמרי, הדמות הפכה לחלק מרכזי ממודעותו התקשורתית. מאותו הרגע הוא לא היה מתנתק ללא מודעות לניתוק. כך הצליח להפוך מתלמיד גרוע לתלמיד טוב. מילד שכועסים עליו כי במקום להביא חלב הביא ממתקים, לילד שניתן לשלוח אותו לכל משימה, בלי לפחד שלא יביא דבר מהמתבקש.
בסך הכל, זהו טריק מאוד מוצלח לשיכלול המודעות התפקודית ולבניית מערך ביקורת עצמית, המחוברת למציאות החיצונית.

כשההורים מאוד מרחפים בעצמם, שווה לבדוק את הגנטיקה במשפחה, ובמידת הצורך לבצע עבודה משפחתית.
השינויים במודעות גורמים לשינוי יסודיים במבנה המוח. השינויים הופכים לחלק מהאישיות ומשנים את היכולות.

באותו האופן כפי שמתרחש במוח, ברגע שהאפור מווסת את החושים, התפקוד המוחי שלא אפשר את הוויסות משתנה, והמוח לומד לווסת את החושים באופן קבוע ללא צורך בתרגול האפור (כמובן שרק במידה והמתרגל אכן הפך את האפור לחלק מהמיגון הגופני הקבוע).
מה שאומר, שתרגול האפור או הדמות הדמיונית המלווה את התפקוד, "מייצר את החומרים הביוכימיים והתקשורות הדנדריטיות שאפשרו לחבר את האזורים שלא פעלו נכון במוח". כך נוצר תיקון קבוע.
עבור יצירת דמות דמיונית בתוך מבנה האישיות, צריך לבנות מערך תפקודי במוח, בעל תקשורת ביוכימית קבועה. זה מייצר דפוס תפקודי המסוגל לשנות מבני תפקוד קיימים. במקרה הזה מייצרים מבנה מוחי המשנה את הדרך בה אדם נוהג להתנתק מהמציאות, ויוצרים דפוס בעל יכולת מיקוד בנעשה מחוצה לו באופן קבוע. שינוי המבנה הגנטי המולד.

חשוב ביותר לגרום למטופל להבין במדוייק מה קוראה לו בהתנתקות, ומה עליו לבצע על מנת לשנות את המצב. ללא הבנה, לא יבצע דבר.
נראה שבמקרה של אספרגר, האובסיביות הטבעית תעמוד לרשותו בתרגול.

למשה .
תודה רבה . מאוד התחברתי לנושא של:
בניית נוכחות מודעת והכרתית למעשה אני משתמשת בה רבות מבלי להבין.
לדוגמא: בזמן טיפול , כשאני "נתקעת" בקושי או דילמה .אני מתחברת "לראש" שלך ,חושבת מה אתה היית עושה במקרה דומה ומקבלת את התשובה . האם לזאת התכוונת??

ה- CNN מקדיש את השבוע לאוטיזם. באתר שלהם מצאתי ותירגמתי סיפור אישי של אספרגר

28 במרץ, 2008
עם אספרגר – לחיות כחוצנית מקורקעת

(מנהלת בסי.אן.אן. גילתה לאחרונה – בגיל 48 – שיש לה סינדרום אספרגר, סוג של אוטיזם. היום היא נותנת מבט מבפנים על חיים עם הסינדרום.)

אטלנטה, ג'ורג'יה (CNN ) – לאחרונה, בגיל 48 , אובחן אצלי סינדרום אספרגר. רוב חיי ידעתי שאני "אחרת", לא בדיוק כמו כולם. במשך שנים חיפשתי תשובה ולא מצאתי, עד שהוצרכתי לערוך מחקר על אוטיזם, בשביל העבודה. במהלך התחקיר, מצאתי בחייהם של אנשים אחרים עם אספרגר, קווי דמיון שהובילו לאבחנה. למרות שיש בהמצאותה של אבחנה משהו משחרר, אין היא משנה את ה"שונות", היא רק מאשרת אותה.

כאשר אני משוחחת עם אנשים על הצד הזה בעצמי, הם תמיד רוצים לדעת מה זה אומר להיות "אספי", בניגוד ל"נוירוטיפיקלי" (NT). הוי אלוהים, איך להתחיל....

נראה שהדבר היחיד שאנשים יודעים על אספרגר, אם הם יודעים משהו בכלל, הוא ה"חנוניות". יש שמועה שביל גייטס הוא 'אספי'. יש לנו נטייה לתחומי עניין ייחודיים, ונדבר עליהם ללא סוף, אם אתם מעוניינים בכך או לא. מכיוון שהכרתי בנטייה שלי לשאת מונולוגים, פעמים רבות אני מעדיפה לשתוק, אולי לא מספיק. בגלל אוצר המילים הרחב שלנו וצורת דיבור מונוטונית, מכנים אותנו "פרופסורים קטנים", או מתנשאים.

אני לא מבינה לגמרי בשיחת חולין ובחיי המוקדמים כבוגרת, לא הייתי מנומסת. בישיבות, ניגשתי ישר לעניין, ללא הברכות החברתיות המקובלות. זה לא שלא אכפת לי מאנשים. אני רק מאד ממוקדת במשימה. האם אתם עושים חזרות ב"להגיד שלום" לאנשים כדי לוודא שתעשו זאת? אני כן.

למזלי, יש לי חברה יקרה מאד שמתענגת על המוזרויות שלי. היא צוחקת, באהבה, על ערב מסויים אחד במסעדה; עוד קודם שהתיישבה, שאלתי אותה מה היא יודעת על "יחס הזהב" והתחלתי לפלוט כל מה שידעתי על זה. אני מדגישה שוב כמה הייתי ברת מזל עם חברה כזו, כי האירוע קרה לפני שאובחנתי.
קיימת סברה מוטעית של 'אספים' אין חוש הומור. נכון שאנחנו יכולים להיות מאד מילוליים, ולכן מפספסים את ההומור בהתבדחות רגילה, אבל אנחנו יכולים ואכן נהנים אפילו מהומור דק. מצד שני, הפרשנות המילולית שלנו יכולה להיות בעייתית.
בכיתה א', כל פעם שמישהו לכלך את הכיתה, המורה היתה מבקשת מתלמיד להביא את השרת. התלמיד חזר עם מר ג'ונס (לא שמו האמיתי), שנשא מטאטא ויעה מתקפל גדול. כאשר אני התבקשתי להביא את השרת, חיפשתי בכל בית הספר ודיווחתי למורה שלא הצלחתי למצוא את זה. הרי האדם היה מר ג'ונס, אם כך, השרת חייב להיות חפץ. נכון?

אין לי יכולת לראות רגש ברוב הבעות הפנים. אני מפצה על זה על ידי הקשבה לאינטונאציה בדיבור ומשתמשת בהגיון כדי למצוא את ההקשר הרגשי. המילים שאנשים בוחרים, התנועות שלהם ואפילו המהירות בה הם יוצאים מפגישה, יכולים לספק רמזים לרגש.

יש לי גם חושים מחודדים מאד – מגע, טעם, ריח, ראיה וקול – אני רגישה לאורות, רעש, מרקמים וריחות. בסביבה "עמוסה", אגיע לבסוף להצפה תחושתית והמוח שלי יתרוקן. כאשר זה קורה, אני צריכה "לצאת" נפשית לזמן קצר כדי להתמקד מחדש. כאשר אני "חוזרת", אני צריכה לשחזר את מה שקרה בזמן ש"יצאתי". התהליך הנפשי הנוסף שאני צריכה לעשות כדי לתפקד כל יום הוא מתיש, וקשה לי להתמודד עם אילתורים. קשה לי לענות מהר באמצע כל העיבוד הנוסף הזה, לפעמים בלתי אפשרי.

אני כל כך רגישה למגע שדיגדוג מכאיב לי. זהו הדבר שהכי קשה לאנשים להבין. איך דיגדוג יכול להכאיב? כל מה שאוכל לומר שזה כך ולכן אני נמנעת ממגע אלא מאלה היודעים איך לגעת בי.
חיבוקים מחולקים לעיתים נדירות אבל אם אכן אני אחבק מישהו, אני נראית כמו המפלצת של פרנקנשטיין, הזרועות מתוחות קדימה כדי לכוון את המגע. כאשר אבי (אני חושדת שגם הוא 'אספי') ואני מתחבקים, לשנינו יש את ה"התקרבות". לפעמים אנחנו מפספסים וצריכים להתקרב מספר פעמים עד שמושג חיבוק חפוז ומגושם.

בבית הספר, ילדים אחרים שמו לב לשונויות שלי והציקו לי (ודיגדגו אותי עד התקפים של יאוש) במשך שנים. כמי שממילא זקוקה לזמן התבודדות מוגדל, התגובה שלי היתה להתבודד עוד יותר. אהה, אם אתה משונה, אתה בדיחה. כשאתה מתבודד, אתה מפחיד אנשים. "אלה תמיד השקטים ש...."

אני נשואה (ואו!), והבעל הנהדר שלי הוא מתוק אמיתי. אני לא מכירה גבר אחר שיש לו בטחון עצמי כזה שיכול היה להדחות (לפעמים בחדות), גופנית ונפשית, כל כך הרבה פעמים כמוהו. הוא הייה עדין וסבלני (וכן, תכופות מרוקן רגשית) כאשר שנינו למדנו לחיות עם הצורך שלי במרחב, הנטייה להעמיק בעולמי הפרטי כאשר העולם האמיתי וכולם בתוכו, אינם קיימים, והרגישות למגע במשך 26 (בקרוב 27) שנות נישואינו.
אני חייה בחרדה, כי העולם יכול להיות יותר מידי בשבילי ולאנשים יש ציפיות ממני שתמיד, במוקדם או במאוחר, לא אעמוד בהן. לא אוכל לספר לכם כמה פעמים אמרו לי שאני גסת-רוח, מרוחקת וקרה. אבל מעולם לא ניסיתי לפגוע במישהו או התכוונתי להיות נבזית.
יכולתי לספר לכם עוד אבל במקום זה, אשתף אתכם בעוד תובנה. אל תרחמו עלי או תנסו לרפא או לשנות אותי. אם יכולתם לחיות בראש שלי רק ליום אחד, אולי הייתם בוכים למראה כל היופי שאני מגלה בעולם עם חושי המעודנים. לא אחליף אפילו שבריר קטן מאותו היופי, עוצמתי ומהמם ככל שיהיה, ב"נורמליות".

בס"ד
תנועת השחרור של האוטיסטים המאמר המלא -בעיתון "הארץ"
מאת איימי הרמון ניו יורק טיימס
קבוצה הולכת וגדלה של אוטיסטים מבקשים שלא ינסו לרפא אותם "איננו חולים", "אז אי אפשר 'לרפא' אותנו. אנחנו פשוט כאלה".
בניגוד לתוכניות רבות אחרות לאוטיסטים, בית הספר הזה אינו מנסה "לשחרר" את התלמידים מצורות ההתנהגות הנחשבות מוזרות. היעד הלא קונוונציונלי הוא ללמד תלמידים כי זה בסדר "להתנהג כאוטיסט".
התלמידים מתארים בגאווה את התכונות החיוביות שאוטיסטים התברכו בהם, כמו היכולת לפתח מומחיות נדירה ומרשימה בתחום התעניינות
הפעילים האוטיסטים אומרים שהם רוצים עזרה, אבל שמצבם יהיה טוב בהרבה אם ילמדו כיצד לנצל את היתרונות שהאוטיזם מקנה להם
אולי לא היו מחייבים מאמץ כה אדיר לתיקון מצד האוטיסטים, אם בני אדם היו פשוט סובלניים יותר.
בפורומים של אוטיסטים יש הורים המתוארים כעבדים לקונפורמיזם, כה חרדים לכך שילדיהם ייראו נורמליים עד כי אינם יכולים לכבד את דרך התקשורת שלהם.
תחום ההתנצחות הרגיש ביותר הוא הטיפול המכונה "ניתוח התנהגות יישומי" (Applied Behavior Analysis - ABA),
שלדברי הורים רבים הוא הדרך היחידה ללמד את ילדיהם האוטיסטים ליצור קשר עין, לדבר ולעבור את היום ללא התקפי זעם. כמה בוגרים אוטיסטים, כולל כאלה שעברו את הטיפול הזה, אומרים שבמקרה הטוב הוא מאמן ילדים לדכא את צורת הביטוי הטבעית שלהם, ובמקרה הגרוע הוא גובל בהתעללות.
תנועת השחרור של האוטיסטים
מאת איימי הרמון ניו יורק טיימס

בס"ד
ה- CNN מקדיש את השבוע לאוטיזם. באתר שלהם מצאתי ותירגמתי סיפור אישי של אספרגר דגנית

והנה מאמר למתעניינים, תיאור מקרה http://www.edu-negev.gov.il/bs/relakurt ... perger.htm

לא הייתה לי סבלנות לקרוא את כל הדף, אז אני מתנצלת אם אני חוזרת על משהו שכבר נענה.
יש לילדה בעיה בלקרוא את המפה החברתית, להבין את הדקויות (יכולה להיות ביחד עם הילדים וברור לכולם מה קורה, אבל היא כמו האדם החרש/עוור/אלם - בין השורות או בין המילים לא קיים עבורה), היא לא מכלילה ממקום אחד לאחר או מהתנהגות אחת לאחרת - צריך להסביר לה על כל אחת בנפרד. (דוג' - אם היא רבה עם סבתא ואני אגיד לה שכשאני בלימודים היא צריכה לפתור את הבעיות עם סבתא לבד - ולא להתקשר אלי, זה יכליל את זה ישר לכל תחומי החיים - שהיא לא יכולה להתקשר כשהיא מרגישה במצוקה חס וחלילה, לדוגמא, או שאם מישהו ששומר עליה עושה לה משהו לא נעים, היא צריכה לפתור את זה לבד. בגלל זה אני נמנעת מלשים גבול כזה). לעומת זה היא לא מתעניינת בתחומים ביזאריים, ולא זוכרת פרטים בצורה מיוחדת. היא כן מאד נבונה.
האם זה נשמע דומה?
וגם אם זה לא זה - נשמע לי שאם יש לכם שיטות שיכולות לעזור להבין איך לעזור לה בסיטואציות החברתיות, זה מאד יעזור לי.

מיכל, בדיוק הצצתי בדף (היפה והאופטימי) מה קורה לבת שלי. אני בטוחה שכולו יעניין אותך, ובאופן ספציפי יותר - בסוף הדף יש קישור למאמר שפורסם לאחרונה, על מאפיינים של אספרגר בבנות.
@}@}@}

תודה, נוסעת, דרך הדף ההוא הגעתי לכאן, והאמת שגם אותו לא קראתי עד הסוף...
הרגיש לי לא נכון לכתוב את השאלה שלי בדף שמישהי אחרת פתחה לעצמה.
חוזרת להסתכל שם - תודה @}
ואם למישהו יש תובנות נוספות - אשמח.

אני מחפש חברה בת 18-22

פה ושם ביקשו עזרה, אז הנה קצת מידע נוסף. שאלה - תשובה
איפה לעשות אבחון?
אני ממליצה ללכת עם התחושות שלכם ולקבוע אבחון. הילדים האלה לרוב בגלל שהם חכמים הם מאוד מטעים ולא קל לאבחן אותם.
אני ממליצה להיכנס לאתר של עמותת אפ"י. באתר יש מרכזי אבחון מומלצים. אני ממליצה לפנות אך ורק למרכזי האבחון שהם ממליצים. לא לנסות וללכת למאבחנים אחרים וזה משום שלא קל לאבחן ולא כולם מכירים מספיק את התסמונת הזו בכדי לאבחן אותה.
יש מקומות ששייכים לקופות החולים, אני ממליצה על המרפאה בנס ציונה בבית החולים בריאות הנפש, שם אין צורך בהפנייה וניתן לעשות זאת ללא תשלום. זהו בית חולים ממשלתי. נדמה לי שבמקומות מסויימים מקבלים החזר חלקי מביטוח מושלם/ משלים או דומה לו.

איך מאבחנים?
לרוב אבחון מתמשך לכ- 4-5 פגישות. המומחה שואל את ההורים שאלות על ההתפתחות של הילד, תחומי עניין של הילד וכו', ופגישה אחת או שתיים עם הילד.

למה כדאי לעשות אבחון?

אבחון יבהיר בפירוט מה יש לילד, ימקד את הקשיים של הילד ובכך אפשר לבנות לילד תכנית עבודה מומלצת או טיפולים מומלצים.
בעזרת האבחון ניתן לקבל הקלות בבית הספר, ועזרה נוספת.
אפשרות לקבל עזרה כגון סייעת אישית בבית הספר באם יש צורך בכך (או בגן) ולקבל סל טיפולים במסגרת שילוב (לאחר ועדת שילוב בעיריה/מועצה) בבית הספר/ גן. או אולי אף למצוא לילד מסגרת מתאימה בחינוך המיוחד (לאחר ועדת השמה בעיריה/מועצה).
ניתן לקבל הקלות במס הכנסה ו/או קצבת נכות מהביטוח הלאומי. וניתן לקבל גם עזרה ממחלקות הרווחה במקום מגורנו.

למה לצפות לאחר האבחון?
לכאב, לשבר, לאכזבה, לבכי, לתקופה קשה מחד. ומאידך להקלה שכן כעת אנחנו יודעים מה יש לילד שלנו ונוכל לטפל בו.
התחושות הקשות, הכאב הזה, האכזבה, האבל על הילד שלא יהיה לי - זו תחושה טבעית ולגיטימית. שעוברת ומיד אחריה מתחילה תקופה שונה, תקופה של חיפוש מידע וטיפולים מתאימים.
או קיי, אז איזה טיפולים לרוב מומלצים?
יש המון ובלי סוף, וכדאי לקבל המלצה על כך מהמאבחן לפי מצבו של הילד.
יש טיפולים ריגשיים (שניתן לקבלם גם במסגרת סל שילוב בבית הספר או בגן) - טיפול במוסיקה, באומנות, בבעלי חיים, במים. רכיבה על סוסים,
ריפוי בעיסוק, התעמלות טיפולית, ריפוי בדיבור - קלינאית תקשורת, טיפול קבוצתי ולמידת כישורים חברתיים (יש מקומות פרטיים שלא מבקשים אבחון בשביל זה), ויש עוד בלי סוף להערכתי.......................

אז מה הכי חשוב?
הכי חשוב לזכור שגם אחרי שיש לנו אבחון ואבחנה הילד שלנו נשאר אותו הילד שלפני האבחון. ויש בילד שלנו גם צדדים נפלאים.
לזכור שהילד שלנו לא הגיע אלינו סתם כך, נבחרנו משמיים להיות הוריו. קיבלנו אותו במתנה ואם קיבלנו אותו אז אין ספק שאנחנו מסוגלים להתמודד איתו.
הכי חשוב לדעת לקבל עזרה מהסביבה שלנו, לא להתבייש בילד שלנו - הוא לא אשם בכך. הוא לא עושה לנו דווקא.
החיים הם מסע מתמשך, כל יום לומדים משהו חדש.
לזכור שמלבד לילד יש גם אחים במשפחה וגם הם לעתים זקוקים לעזרה. חשוב מאוד לדבר על הדברים. לא להסתיר מידע.
יש גם פורום בתפוז ובו אפשר לקבל גם מידע ותמיכה מההורים האחרים. כדאי לקבל גם הדרכת הורים.

מקווה שעזרתי......

עכשיו סדרה בטלויזיה ביס דרמה כל יום שני בשעה תשע ורבע בערב (ויש גם שידור חוזר שעה וחצי אחרי כן)
"הורים במשרה מלאה" בין היתר על הורים המתמודדים עם בנם הלוקה בתסמונת.

מעניין.

http://www.youtube.com/watch?v=jq--75v4lI8

הסרטון בהודעה מעלי מראה ילדה אוטיסטית שלא דיברה עד גיל 11, ואז למדה לתקשר באמצעות הקלדה על מחשב. היא מספרת מה היא מרגישה. מדהים.
אם כי לא ברור עד כמה זה אמיתי ועד כמה מייצג...

לו יודעת מאיפה להתחיל
יש אבחון למבוגרים???
לא הצלחתי להתמיד לקרוא את כל הדף, הגעתי לכאן כי מישהי אמרה לי שכדאי לי לחפש ברשת מידע על אספרגר בנוגע לבעיות שיש עם בעלי, מקריאת מידע כאן נשמע לי מתאים (עד עכשו שייכנו הכל לדיסלקסיה הקשה שלו).
קשה לי לפרט, אבל הוא אדם טוב, רק קצת שונה, לא מבין רמזים ומסרים, חוזר על עצמו ולא שייך .
כל העומס עלי , ואני רוצה שהזוגיות שלנו תצמח, כרגע אנחנו אחרי שקיעה (אני אחרי לידה קשה וזה הביא איתו דיכאון שהוביל למשבר כלשהו, אנחנו מנסים לא ליפול)
אני רוצה ללמוד איך לחיות עם המצב, איך להתמודד ואיך לעזור לו בלי ששוב יקבל עוד אבחון שהוא לא בסדר (הוא כבר עם אבחון לדיסלקסיה מה שהפך אותו למסכן ולכבשה השחורה במשפחה המשכילה שלו שכולם בעלי תארים, וכן גם לי יש תואר אבל אני לא חושבת שזה חשוב).
סליחה על ההשתפכות למרות שאני נשארת אנונימית.

שלום,
לבי איתך... נשמע ממש לא פשוט מה שאת עוברת...
אני מציעה לך להיכנס לאתר הזה:
http://www.acisrael.org/
זה אתר של אנשים עם תסמונת אספרגר, וההתייחסות שם היא מאוד לא של פתולוגיזציה ו"הכתמה" נוספת...
ודרך אגב - את "פלפלים צהובים" בערוץ 2 ראית?

אני צופה וממש לא קישרתי
פשוט מישהי שעובדת עם ילדים האירה את תשומת ליבי אחרי שכבר שבועות אני מתארת לה את המצב בבית
ואני אבדוק באתר

אם כי לא ברור עד כמה זה אמיתי ועד כמה מייצג...
מסתבר, מחפירה ברשת, שזה דווקא די מייצג. שיש לא מעט ילדים שמתקשרים (אחד עם השני ועם העולם) באמצעות המחשב והנט.
שמספרים על דברים דומים.
נראה שהמקרה שלה כנראה צטלם טוב, או קיבל הרבה פרסום ודחיפה - ולכן במיוחד מפורסם.
אם אני לא טועה, היא עצמה כותבת בבלוג שלה, שהיא מתקשרת עם ילדים במצב דומה באמצעות כתיבה.
(קראתי עליה ובבלוג שלה בתקופה שזה רץ חזק בנט)

שביטוח לאומי רוצה להוציא מחוץ לחוק קצבת נכות לאספרגר.
הי, אני קלינאית תקשורת ועובדת בגן תקשורת. לפי מה שהבנתי, ב- DSM 5 שמגדיר את כל הלקויות והולך לצאת בקרוב, הוציאו את ההגדרה הנפרדת לאספרגר ואיחדו אותה בעצם עם ספקטרום האוטיזם. למעשה תהיה עכשיו רק לקות אחת המוגדרת כהפרעת תקשורת, אוטיזם. ללא התתי-חלוקות שהיו עכשיו. לכן, אספרגר לא הופכים ל"תקינים", אלא מצטרפים להיות תחת ההגדרה של "אוטטיזם". לכן לדעתי אין שום סיבה שיפסיקו לשלם להם ביטוח לאומי.
אבל זה רק למיטב הבנתי...

הי, אני קלינאית תקשורת ועובדת בגן תקשורת. לפי מה שהבנתי, ב- DSM 5 שמגדיר את כל הלקויות והולך לצאת בקרוב, הוציאו את ההגדרה הנפרדת לאספרגר ואיחדו אותה בעצם עם ספקטרום האוטיזם. למעשה תהיה עכשיו רק לקות אחת המוגדרת כהפרעת תקשורת, אוטיזם. ללא התתי-חלוקות שהיו עכשיו. לכן, אספרגר לא הופכים ל"תקינים", אלא מצטרפים להיות תחת ההגדרה של "אוטטיזם". לכן לדעתי אין שום סיבה שיפסיקו לשלם להם ביטוח לאומי. הבנתך נכונה.
השינוי הוא בכך שהם יוגדרו כהפרעת תקשורת, אוטיזם ולא כאספרגר. מבחינת זכויות - הכל נשאר. בכלל ב DSM5 יש שינויים בכל מיני קטגוריות ומנסים לצמצם.
אני מעריכה שזה יקשה על האבחון ולא יקל עליו - אבל קטונתי. בכל מקרה ילדים שמוגדרים כאוטיזם, אספרגר ו NOS הם גם היום בעלי זכויות שוות, עד כמה שאני יודעת, כך שהשינוי הוא יותר הגדרתי ויכול להיות ברמה של הדימוי העצמי של הילד/מבוגר ולא מבחינת זכויות בתוקף מדינת הרווחה.

שליחה על ידי מירב* » 10 מרץ 2011, 01:11

שלום לכולם
עזרה דחופה: חסרה כיתת אספרגר בגליל המערבי.
ילד שקרוב אליי עולה לכיתה ז' - בשנה הקרובה ופיתרון אין בינתיים.
כרגע האימא (חד הורית שמתמודדת עם עוד ילד בחינוך המיוחד) מתרוצצת בין מנהלות ב"ס, עו"ס, מנהלי חינוך במועצות ומשרד החינוך.
ידוע לנו שיש עוד ילדים/ נערים בגיל הזה באזור שאין להם פיתרון
אבל בגלל חוקי סודיות אין אפשרות להגיע לייתר ההורים וליצור קבוצת לחץ ותמיכה.
האפשרות לנסוע כל יום שעה וחצי לכל כיוון פשוט לא מספיק טובה....
אודה על כל עזרה בנושא- segalmeirav בג'ימייל דוט קום