היי תמי,
אפשר להתנחל עלייך? יש לי חצי מיליון שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך.... תגידי לי אם את לא מרגישה חשק לענות @}
התחלתי לעבוד בשירות להתפתחות הילד (אוסטרליה, כרגיל), שירות ממשלתי במימון משרד החינוך-והגיל-הרך, ו... עם ילדים אוטיסטים. משהו שעד עכשיו לא העזתי להתקרב אליו כי "גדול עלי". עכשיו זה עדיין גדול עלי, אבל לא גדול מספיק. מודל העבודה שלנו הוא ביקורי בית וביקורים במסגרות חינוכיות, Family centred.
אז יש לי משפחה עם ילדה חמודה בת שלוש ומשהו, ואני מנסה למפות את הצרכים שלה, הצרכים של המשפחה, מה הם רוצים, ומה ממה שהם רוצים אני יכולה לספק.

ההורים שלה אומרים: שהיא תהיה יותר מעורבת בפעילויות ומשחקים, ולהגדיל טווח קשב וריכוז. אחלה מטרה. יש לי כמה רעיונות ודרכים איך להשיג אותה.
הבעיה שלי: כימיה לא הכי מדהימה עם אמא שלה (נקרא לה לילי). לא קטסטרופה, פשוט תחושת אי-נוחות.
מצד אחד, היא לא הכי מבסוטה מהשירות שהיא מקבלת, שאם נבחן רק את הצד הריפוי-בעיסוקי אפשר להבין את זה, כי היתה לה מרפאה בעיסוק אחרת מאוד מנוסה שעזבה די בפתאומיות, ואז היא קיבלה אותי. וגם לקח לי חודש ליצור קשר עם הגננת ולארגן ביקור בגן (בגלל שגם היא וגם אני עובדות במשרה חלקית, בקושי יש חפיפה בימים). שזה הרבה זמן לכל הדעות.
מצד שני, כל סגנון ההורות וההתנהלות שלה שונה מאוד משלי. שזה לא אמורה להיות בעיה
עקרונית, אבל זה מקשה עלי אישית להתכוונן אליה, להבין מה מתאים לה.
נהגתי בחוסר טאקט מסוים, כשהבאתי לה כמה משחקים תחושתיים (=בלגן ולכלוך) לבית הכי נקי ומצוחצח ומסודר באוסטרליה. Never again! את הלקח למדתי, חמש מאות התנצלויות התנצלתי, אבל הרושם הקודם, חוששתני, נשאר.
אז באתי לשם, וישבנו ודיברנו על הצרכים התחושתיים שלה, על הדפוס של הכנסת דברים לפה ואני הצעתי כל מיני דברים, בחנו אותם, והשארתי לה ליישם מה שמתאים להם.
אחר כך באתי עם הפיזיותרפיסטית שלנו, ועשינו כמה טיפולים משותפים. תוך שני סשנים התחלנו להתאפס על איזשהו מודל שמתאים לה: חצי מובנה, חצי floor-time, כלומר יש "סדר יום" חזותי שתוחם את הסשן, מציג רצף של פעילויות ומבהיר כוונות, אבל יש גם גמישות במובן של התזמון של כל פעילות, מה בדיוק עושים עם כל משפחק, ויש את המרכיב הפלורטיימי של לערוב אחריה ולתת פידבק חיובי על מה שהיא עושה, למלל את המשחק שלה, להשתתף במה שמשמעותי בשבילה וכו'.
היום באנו אליה, ומה קרה? אמא שלה נאלצה להיעדר מסיבות אישיות. סבא וסבתא שלה היו בבית, וכשבאנו הם נסוגו באלגנטיות למטבח, עם אחותה התאומה, והשאירו לנו להתנהל אתה לבד.
והטיפול היה
נורא מוצלח. הכי טוב עד עכשיו.
למה? אולי מכמה סיבות:
א. הבאנו פעילויות (וצורת עבודה) שיותר מתאימות לה, חלקן היא הכירה ואהבה כבר מהפעם הקודמת. וגם: אולי היא כבר פשוט יותר הכירה וזכרה אותנו.
ב. בגלל שאמא שלה לא היתה שם? בטוח שזה השפיע עלי -
אני הייתי הרבה יותר נינוחה. אבל האם אי-הנינוחות שלי כשאמא שלה שם השפיע גם על הילדה? ועד כמה?
ג. בגלל שאחותה התאומה לא היתה שם (זה סיפור בפני עצמו, אחותה נצמדת אליה מאוד בזמן האחרון, וגם הסבתא וגם הגננת אמרו לנו שברור שהילדה לא הכי מאושרת מזה)
אחר כך סבתא שלה באה לחדר, ואמרה שמהמטבח שמעו שהיה טיפול טוב, ואמרה לנו שאולי יותר מתאים שתמיד נעבוד אתה לחוד, בלי שאמא שלה ואחותה יהיו "עליה" גם כן. שזה לא מקובל במודל שלנו, של המשפחה במרכז. וחצמזה, מה ההיגיון להוציא את אמא שלה מהמשחק? היא זו שמבלה אתה הכי הרבה ומכירה אותה הכי טוב וכו'. אלא אם כן האמא בעצמה היתה
שמחה לסגת אחורה ולהשתמש בנו כדי לנוח קצת ולהעביר אחריות למישהו אחר, או סתם להתבונן מהצד. שכרגע זה לא המצב, היא בהחלט מעורבת מאוד (ורוצה להיות מעורבת, אני מניחה) כשהיא שם.
בקיצור, סיטואציה משפחתית שאני לא יודעת מה לעשות אתה.
אני צריכה להיות נינוחה יותר, כי הביצוע שלי נפגע כשאני מתוחה. אז אני עושה את זה על ידי העלאת הביטחון דרך רכישה של מיומנות מקצועית, למידה, הדרכה, קריאה וכו'. ברור שאין מה לדבר על לעשות את הטיפול בנפרד מהאמא (הו, איזו אפשרות מפתה!) רק כי אני מתוחה. נו, באמת...
אני גם צריכה (באידיאל) לשמש מודל לאמא, כדי לעזור לה לעזור לבת שלה. שזה כרגע קצת מצחיק, כי אני בתחילת הדרך. אם כבר, אז היא אמורה לשמש לי מודל ביחס לבת שלה (אם כי לא באופן כללי

).
ואז יש גם את אחותה. האם זה הגיוני לברר אם יש אפשרות שאחותה לא תהיה שם בסביבה כשאנחנו באים? אבל היא גם ככה סובלת מזה שכל תשומת הלב על א'... ומה זה משליך על היומיום של המשפחה? אי אפשר סתם להרחיק את האחות רק כי היא מעיקה על א', צריך למצוא דרך לספק את הצרכים
שלה, שגורמים לה להיצמד כל כך לאחותה. הבעיה היא, אני לא יודעת איך להעלות את הנושא. ומה בכלל הצרכים של אחותה?
אז מה אני עושה עם זה? מה את כאמא היית רוצה בסיטואציה כזאת? תוכלי לעזור לי לעשות סדר במחשבות?
<יצא מבולבל, חוששתני>
אה, ויש גם את הגישה הביורפואית שממה שקראתי קצת (בייחוד ממה שאת כתבת עליה פה ושם) נשמעת לי הגיונית, כמו משהו ששווה להתעמק בו, אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל לקרוא... קצה חוט?
(כנראה אצלנו הגישה הזאת לא הולך חזק במיוחד, אף אחד בצוות לא הזכיר לי את הנושא בחצי שנה שאני שם. אז זה או לימוד אוטודידקטי או כלום. מה שנורא מפתה אותי לוותר על הכל, ורק ללכת בדרך הישר של לעשות מה שהמדריכות שלי והראש צוות שלי אומרות ולא לגלות תחומים מעבר לזה. מתחבר ישר לחוסר הביטחון שלי. אוף!))
וגם: האם לחכות עד שאקרא ואלמד ואהיה חכמה נורא, או להתחיל לגשש בנושא עם המשפחות? למשל, עם המשפחה הזאת, אמרתי לך כבר שזה הבית הכי הכי נקי בחצי הכדור הדרומי. האם שווה לשאול את אמא באילו חומרי ניקיון היא משתמשת? איך אדע אם הם בעייתיים או לא? ואם כן, אולי להציע מעבר לחומרים יותר סביבתיים? (זה הדבר היחיד שאני מרגישה שאני יכולה להעלות עכשיו בתחום הזה, במסגרת הידע וההבנה הנוכחיים שלי)
המון תודה, ואם כל זה מכביד עלייך, אנא שלחי אותי למקום אחר
