תינוק שנרדם רק במנשא

[פלוני_אלמונית*]

אם עוד מישהו יגיד לי כמה שחבל שהרגלתי את התינוק שלי (בן 7 חוד') להרדם במנשא אני פשוט אצא מדעתי! מאז שהגעתי לארץ לביקור של חדשיים אני לא מפסיקה לשמוע את המשפט הזה. אז אני מתעצבנת ומתווכחת (לא הרגלתי, הוא לא הצליח להרדם בשום דרך אחרת והיה עייף ומצוברח והיום הוא עירני ומבסוט וכשהוא עייף ומצוברח, אני שמה אותו על המנשא והוא נרדם, נהדר לא?) אבל הספקות הטורדנייים שהיו שם גם קודם (ילד ראשון) מתחילים להרים את ראשם- מה יהיה אם זה ימשך לעד? (אני יודעת שלא, אבל מתי הוא יתחיל להרדם במיטה? כרגע אני פשוט לא רואה את זה קורה). המצב הוא גם כזה שהגוזל ישן ביום לפרקי זמן מאוד קצרים של משהו כמו חצי שעה, כחמש פעמים במהלך היום וכיוון שאינו מספיק להכנס למצב של שינה עמוקה לא ניתן להעבירו מן המנשא למיטה כך שכל תנמות היום שלו נעשות במנשא עלי. לי זה דווקא לא מפריע, זה הזמן שלי לשתות קפה או להיות במחשב אבל בכל זאת יש משהו קצת טוטאלי ואני מעיזה לומר גם קצת מחניק, בתינוק שמחובר אליך 24 שעות (בלילה ישן איתי ומתעורר די הרבה- לרוב התעוררויות קצרות וחוזר לישון- שוב פעם, לא משהו נורא). עוד דבר- נמצא כרגע במנשא בייבי ביורן שמתחיל להיות קצת כבד. קניתי לנו (בעיקר לי) "ארגו" חדש ומשוכלל אבל כל הנסיונות להרגיל אותו אליו נתקלו במחאות ואף בבכי. בקרוב יהיה גדול מדי לביורן ומה אז? ומה יהיה בעוד כחצי שנה כשאצטרך (אולי) לשלוח אותו לפעוטון. בראש רץ לי תסריט אימים שלו עייף ולא מצליח להרדם (באין מי שירדים אותו במנשא) והוא בוכה מרה (מתחילה לבכות רק מלכתוב את זה) בקיצור, בינתיים נראה לי שהכל בסדר אבל מה יהיה?

[אמא_ל_5*]

לי זה דווקא לא מפריע
זה המשפט החשוב ביותר.
אל תדאגי מה יהיה - הזמן עושה את שלו. תינוקות גדלים, הרגלים משתנים.
מצד שני - אל תפחדי מה יהיה אם הוא יבכה. אני תמיד עשיתי מה שרק אפשר שהילדים לא יבכו, אך מצד שני- אסור לפחד מהבכי. אם עשית מה שאת יודעת ויכולה, והתינוק עדיין בוכה - לא יקרה לו כלום. הוא ירדם בסוף. ויתעורר במצב רוח טוב וערני כמו תמיד. מנסיוני- אצל אחרים התינוקות נרדמו הרבה יותר טוב מאשר אצלי. מעולם לא השכבתי תינוק ער במיטה, ובבית הילדים בקיבוץ, שם גרנו כשרוב ילדי היו תינוקות, הם נרדמו נפלא. המטפלת שמה במיטה, אמרה לילה טוב, יצאה מהחדר, ותוך דקה שתיים התינוק ישן. לא האמנתי למראה עיני. (כמובן שהילדים שלי לא ידעו באותו זמן שאני שם, הצצתי מהצד).
את תרדימי איך שאת יכולה ואיך שאת אוהבת, ומישהו אחר ירדים בדרך אחרת - וזה גם יהיה בסדר גמור.
אין ספק שזה גיל מאד קשה וטוטאלי עם תינוק, אך הזמן עובר, תינוקות גדלים, נולדים תינוקות חדשים, גם הם מחוברים אלינו באופן טוטאלי, ואז גם הם גדלים. הזמן לא מספיק להתקדם, תינוקות לא נשארים תינוקות, ולא לנצח תזדקקי למנשא כדי להרדים את בנך. באמת אין לך מה לדאוג. כל עוד, כמו שכתבת, זה לא מפריע לך מעבר לסביר - המשיכי ככה. כאשר זה כן יפריע לך באופן משמעותי - נהגי אחרת, אל תפחדי מהבכי, ותראי שתוך זמן קצר ביותר תינוקך יתאים את עצמו לאפשרויות החדשות. בכי זה רק בכי. לא יותר ולא פחות.

[דניאלה*]

יש לי אחת כזאת. כלומר היא הייתה כזאת. היום בגיל ארבע וחצי היא כבר לא נרדמת במנשא (-:
זה מרגיע אותך?
אם זה לא מפריע לך, שחררי.
אם וכשיפריע לך - תעשי משהו בנידון.
ממליצה מאוד מאוד לעבור מהר למנשא גב, בעיקר אם הוא ישן שם ואת לא מניחה אותו במיטה
(אגב גם זה השתנה. בגיל יותר מבוגר קצת שלי כן הצליחה לעבור בשלום למיטה בלי להתעורר. זה הכול משתנה כל הזמן).
מנשא גב זה שדרוג רציני, אפשר לעשות כמעט הכול כי הידיים וחזית הגוף משוחררים,
והעומס על הגב פחות בהרבה.

אל תתרגשי ממה שאחרים חושבים. יותר חשוב איך את מרגישה

[תזמורת_הים*]

אל דאגה- זה עובר. היו לי 2 כאלה.
הגדול התחיל להרדם במיטה סביב גיל חצי שנה, הקטן סביב שנה- שנה וחצי
עד אז זה היה ממש כמו שאת מתארת.
יהיה בסדר, ותקני אטמי אזניים טובים (או פשוט תתעלמי. חבל להתווכח)

[ירושלמית_פלוס*]

בן השלוש שלי היה כזה
בגיל חצי שנה עשינו תהליך שבסופו הוא נרדם במיטה, אבל זה היה רק בגלל שהייתי צריכה לחזור לעבודה
ולא רציתי שילך למשפחתון בלי יכולת להירדם במיטה
אגב הקטן שלי למרות שהייתי מרדימה אותו בחודשיו הראשונים בעיקר במנשא לא התרגל בכלל, והיום (בן 4 חוד')
כמעט ולא מסוגל להירדם במנשא, אלא רק ישן במיטה, ככה שאני משוכנעת שזה לא רק הרגל.

[דנה_ה*]

גם שלי היתה כזאת - אצלי היא היתה נרדמת רק במנשא. גם בעלי היה מרדים אותה רק במנשא עד שהגיע השלב בו היא היתה מגיעה עד הברכיים שלו כשהיא במנשא ואז הוא מצא דרכים אחרות להרדים אותה כשאני הייתי בעבודה.
זה עובר ואני לא מכירה אף ילד בן 15 שלא לדבר על גיל 5 שרק נרדם במנשא או רק נרדם עם ציצי או רק אוכל את מה שהוא אכל בגיל שנה או כל הרגל אחר שאנחנו חושבים שהוא יישאר לנצח.
ילדים קטנים משתנים כל הזמן וכשאת תהיי שלמה עם איזה שהוא שינויי שאת רוצה בו, את תראי שזה או א. יקרה מעצמו בלי שתעשי שום דבר לגבי זה או ב. יקרה אחרי שתחיליטי לעשות את השינוי אבל בגלל הבהירות שלך זה לא יהיה קשה כמו שנראה לך.

[ניצן_אמ*]

למה צריך להפסיק לדאוג? אני דואגת מזה שהם יפסיקו לרצות לישון עליי
טוב, זה קצת בצחוק. הגדולה נפרדה ממני בעל כורחה לשבועיים ונרדמה על אבא שלה כשהייתי מאושפזת ישר אחרי לידה. היא התנפלה עליי בשמחה וחזרה להרדם בהנקות מיד. לי זה היה חשוב בקטע של הורמונים משותפים והרמוניה משפחתית ודיאדה. הקטן, לעומתה, מהרגע שנולד, לא היה מוכן לישון אלא אם זה היה על הגוף שלי. לימים הסתבר שהוא נולד מוקדם (פג מאוחר קוראים לזה) מכפי שהיה אמור, ומזל שהלכתי איתו ולא עם השיטות והתיאוריות. בימים האחרונים האפרוח (שנה ותשעה) חולה מאד עם למעלה מארבעים חום והפרשות מהעיניים, מהאזניים ומן האף. מסכנון היסטרי. לא מצליח לישון אפילו לידי. לקח לי לילה לקלוט שהוא מצליח להרגע רק כשהוא ממש על הגוף שלי, נרדם מהר, וכשאני מניחה אותו (כדי שאני אוכל לישון בעצמי) הוא מתעורר בסבל אימים. כאילו הוא נורא סובל, אבל מצליח לשים את זה בצד ולישון אם הגוף שלי שם, נושם צמוד צמוד אליו.
מבחינתי זו גאונות שלו. הוא יודע, הגוף שלו יודע, בדיוק בדיוק מה הוא צריך עכשיו. אין לי ספק שבגיל 7 הוא לא יצטרך לישון עליי עליי, אבל יכול להיות שהוא יצטרך המון המון חיבוקים ומגע אקסטרא כשהוא יהיה חולה. כזה הוא הבן שלי. אני שמחה שכך. לפעמים זה יותר קשה, לפעמים זה פשוט מקל מאד על החיים. לפעמים זה גם זה וגם זה, ורק תלוי איך מסתכלים על זה.

בשורה התחתונה? יש ילדים ויש ילדים. כל הקו החינוכי שמתחיל מלידה של "לא להרגיל" הוא תופעה של תרבות צבאית בעיניי שמתנגדת לכל "פינוק" (אני קוראת לזה פשוט "טיפול") ברמת הצרכים הבסיסיים של הגוף, ובמקום זה מעתירה חפצים מפלסטיק וממתקים לרוב.

[תזמורת_הים*]

בימים האחרונים האפרוח (שנה ותשעה) חולה מאד עם למעלה מארבעים חום והפרשות מהעיניים, מהאזניים ומן האף. מסכנון היסטרי. לא מצליח לישון אפילו לידי.
כשהגדול שלי היה חולה בגיל שנה פלוס היינו חוזרים לנוהל מנשא-כל-הזמן-מלפנים-כמו-תינוק-קטן. היה עוזר יותר טוב מכל תרופה

[תמרוש_רוש]

יש תינוקות עם שינה קלה בשנה הראשונה. שלי היה כזה.... הוא אמנם נרדם במיטה, אבל רק עם הנקה, ובין חצי שנה לשנה היה קטע מתיש שהוא לא היה יכול להישאר ישן במיטה אם לא הייתי שם. אם הייתי - היה חורפ כמה שצריך. אם לא - היה חצי מתעורר אחרי 10 דקות גג, בוכה וקורא לי.
וןכמובן, גם במנשא - היה חורפ חורפ חורפ, איך שהייתי נכנסת הביתה - טינגגג! מתעורר. או כשהייתי נכנסת לחנות, איך שהייתי פותחת את הפה להגיד משהו למוכרת - טינגג! מתעורר. ככה זה היה. ושום "הרגלתי שמהרגלתי. זה פשוט פיזיולוגיה ספציפית של תינוק.


מה יהיה אם זה ימשך לעד?
זה לא.
בגיל שנה התינוק שלי התייצב. וזה גם משהו שאמא אחרת, מנוסה, אמרה לי. שבסביבות בגיל שנה שנת היום מתחילה להתייצב ולהיות עמוקה יותר. שלו ללא ספק נהייתה עמוקה הרבה יותר בערך בגיל 11 חודש. יום אחד הוא נרדם לשעתיים (!!!) במיטה, עם רק הפסקה אחת לציצי-ולישון (!!!) ולי לא היה מה לעשות.... הסתובבתי בבית ואשכרה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי....


בכל זאת יש משהו קצת טוטאלי ואני מעיזה לומר גם קצת מחניק, בתינוק שמחובר אליך 24 שעות
ברור אבל נראה לי שאת מתמודדת עם זה יפה מאוד ובסך הכל יודעת למצוא את האיזון בין הצרכים שלו לשלך.
לדעתי השנה הראשונה לחיי כל תינוק היא קשה, תובענית וטוטאלית לאמא, ולא משנה מי התינוק ומה סגנון ההורות שלה.... זה פשוט ככה וזהו זה. אני קיבלתי את זה כשדיברתי עם אמא לשלושה ילדים, שהיתה אתם בבית עד גיל שש ושאלתי אותה איך זה. היא אמרה שמאוד אהבה להיות אמא בבית, אבל השנה הראשונה עם כל אחד מהם היתה קשה. היה משהו מרגיע מאוד בלשמוע אותה אומרת את זה.... וההבנה הזאת שזה טבע העולם עשתה לי טוב על הלב.

ומה יהיה בעוד כחצי שנה כשאצטרך (אולי) לשלוח אותו לפעוטון. בראש רץ לי תסריט אימים שלו עייף ולא מצליח להרדם
קודם כל, חצי שנה זה נצח, והוא ישתנה לחלוטין עד שתגיעי לשם. עזבי. אין טעם, באמת באמת באמת באמת באמת אין טעם לחשוב על זה כרגע. זה לא ההווה וזו לא המציאות שיש לך כיום. חודש לפני הכנניסה למעון - אז תוכלי לחשוב על זה. אבל לא עכשיו.

ובכל זאת- כן, יהיה לו קצת קשה בהתחלה, אבל למי לא קשה בהתחלות חדשות? הוא ילמד להירדם עם אנשים אחרים, בשיטות אחרות ועם הרגעות אחרות. גם הבן שלי, כשנכנס לגן בגיל שנה, בהתחלה לא רצה להרדם (וגם לא לאכול, אגב) וביום השני הגננת סיפרה לי שהיא חיכתה עד שהוא יהיה מחוק, ואז פשוט לקחה אותו על הידיים, עירסלה אותו (למרות שהוא לא כל כך רצה להתערסל) ואמרה לו "אתה ממש עייף. בבקשה תניח את הראש ותישן עלי, אני אחבק אותך עד שתירדם" וככה עירסלה ונידנדה והוא נרדם. ולמחרת היה הרבה יותר קל...

בקרוב יהיה גדול מדי לביורן ומה אז?
המממ. זה באמת קשה.
וגם את זה אני מכירה מעצמנו, כשהילדון התרגל לתינוקיס וממש לא רצה לעבור ליאמו.... (טוב, היו לנו בעיות אובייקטיביות, הוא היה גדול עלי ועשה לי כאבי גב, ועד שסידרתי אותו....). המסקנה שלי - מהתינוק הבא אני מרגילה (כן! מרגילה!! אני משתמשת במילה המשוקצת!!!) אותו לישון על הגב (שלי) החל מגיל חודש. אולי אפילו מלידה. אולי רק פרקי זמן קצרים, אבל שיתרגל.
תגידי, ניסית ליישן את הארגו? כלומר לישון אתו איזה שבוע במיטה, שיספוג קצת את הריח שלכם? אולי אולי זה יעזור.
ואולי גם לנסות לאקלם אותו לארגו כמו שנותנים בקבוק לתינוק סרבן בקבוקים: בסביבה חדשה, עם גירויים אחרים, אולי בטיול למקום שלא הייתם אף פעם, ואולי שזה יהיה אבא או מישהו אחר.


בשורה התחתונה? יש ילדים ויש ילדים. כל הקו החינוכי שמתחיל מלידה של "לא להרגיל" הוא תופעה של תרבות צבאית בעיניי שמתנגדת לכל "פינוק" (אני קוראת לזה פשוט "טיפול") ברמת הצרכים הבסיסיים של הגוף, ובמקום זה מעתירה חפצים מפלסטיק וממתקים לרוב.
ללקק את האצבעות. למה את לא מגישה את האמירות האלה במנז'טים, במסיבות? הרבה יותר טעים מעוגה


הוא לא הצליח להרדם בשום דרך אחרת והיה עייף ומצוברח והיום הוא עירני ומבסוט וכשהוא עייף ומצוברח, אני שמה אותו על המנשא והוא נרדם, נהדר
יקירתי, העובדות לטובתך. את ניסית כל מיני דרכים, ובחרת את זו שעבדה הכי טוב. במילים אחרות - את דוגלת באמהות מבוססת-ראיות (זו, דרך אגב, מחמאה שבעלי נתן לי אי שם בעבר, ומאוד אהבתי אותה). לכי אחרי המציאות שלך ואחרי התינוק שלך ואחרי עצמך. נסי דברים שונים, ותראי מה עובד טוב, ואז תדבקי בזה עד שזה יפסיק לעבוד, ואז תמציאי משהו אחר. הרי את כבר עושה את זה ממילא.
ואז, נשמה, לכי לחנות וקני את הדבר האחד והיחיד שחסר לך כדי להיות אמא מושלמת:

אטמי אזניים משובחים

ושיקפצו לך כולם.

[תמרוש_רוש]

לימים הסתבר שהוא נולד מוקדם (פג מאוחר קוראים לזה) מכפי שהיה אמור, ומזל שהלכתי איתו ולא עם השיטות והתיאוריות.
ניצן, תוכלי להרחיב? אף פעם לא שמעתי על התופעה הזאת.

[תמרוש_רוש]

עשיתי גוגל, ומצאתי רק התייחסות לתינוקות שנולדו בשבועות 34-36 להריון. לזה התכוונת? או לתינוק שנולד שבוע 37 והלאה ("חוקי" מבחינה סטטיסטית) אבל מוקדם מדי יחסית לעצמו?
<מקווה שלא אכפת לך שאני שואלת>

[עולם_חדש_מופלא*]

בשורה התחתונה? יש ילדים ויש ילדים. כל הקו החינוכי שמתחיל מלידה של "לא להרגיל" הוא תופעה של תרבות צבאית בעיניי שמתנגדת לכל "פינוק" (אני קוראת לזה פשוט "טיפול") ברמת הצרכים הבסיסיים של הגוף, ובמקום זה מעתירה חפצים מפלסטיק וממתקים לרוב.

על זה נאמר- מילים כדורבנות!

[ניצן_אמ*]

ניצן, תוכלי להרחיב? אף פעם לא שמעתי על התופעה הזאת.
http://www.amotherinisrael.com/breastfe ... rm-babies/

[טדליק_נהנאנע*]

הלוואי עלי.
זה הקטן גדול יהיה עושה טובה גדולה לאנושות אם הוא מסכים להשאר במנשא יותר מ5 דק'.
הוא נרדם רק עלי בהנקה וברגע שאני מנסה להניח אותו הוא מתעורר. (רק ב12 בלילה מסכים לישון בלעדי לשעתיים עד 4 ש' רצופות- ואני מנצלת זאת לשאיבות. ).
ובמשך היום הגעתי למצב הטוב שלפעמים נותן לי לשהות לבדי בשירותים למשך שתי דק' לפני שאקרא לסדר...
בחיי, פתאום אני מבינה למה המציאו את שיטת 5 הדק'. כנראה שהיו אלה אמהות שהתינוק המתוק שלהם החליט שאם ביממה יש 24 שעות הוא רוצה להיות על אמא 28 מתוכן.)
כל עוד הוא עלי הכל בסדר. אני מוכרחה לציין שהוא תינוק רגוע ושליו. בקושי בוכה. מכאן אפשר לדמיין איך נראה היום שלי. (עם בוציק תובעני לא פחות...)
עכשיו לדוגמא (בשעה 18:00) הצלחתי לאכול ארוחת בוקר צהריים.

[ניצן_אמ*]

טדליק, חיזרי ואימצי. זה עובר. (על מי אני עובדת? הוא ישן עליי ממש עכשיו ולא ירד לי מהידיים כל היום. כזה חולה אומללון )

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ניצן, תוכלי להרחיב? אף פעם לא שמעתי על התופעה הזאת.
גם אני לא. זה מידע די מזעזע (למעשה כולל גם את כל אלה שנולדו בזירוז?)

[אמא_אחרת*]

מביאה סיפור אחר: הגדולה שלי היום בת שבע וחצי.
כשהייתה תינוקת נרדמה רק בתוך מנשא לופי עד גיל חצי שנה. (עד גיל שלושה חודשים הייתי חייבת להיות בתנועה כדי שתרדם..)
מאז היא נרדמת רק כשאני או בעלי לצידה בחדר או במיטה.
מה לא ניסינו- שומכלום לא תופס. אנחנו והיא ביחד בשעת השינה.
אפשר לשייך את ההיצמדות הזו להמון גורמים- אני חושבת שזרעי הפורענות נטמנו אז, שם, בחצי שנה במנשא.
את השניה שחררתי מהר,במחיר של בכי בשניים שלושה ערבים. היום היא בת ארבע וחצי, נרדמת לבד מגיל שנה.
ואתם יודעים מה? כמות הכעס והשחיקה שהגדולה מוציאה מאיתנו בצורך הזה היום- אינם שווים לשני הלילות וחצי של הבכי בגיל שנה.
אמנם אי אפשר לדעת מה יהיה בסוף,וכדאי "לזרום". כדאי לקחת בחשבון, שלפעמים הילד ממשיך "לזרום" ולהורים אין דרך טובה לצאת מזה

[עדי_ל*]

כל הקו החינוכי שמתחיל מלידה של "לא להרגיל" הוא תופעה של תרבות צבאית בעיניי שמתנגדת לכל "פינוק" (אני קוראת לזה פשוט "טיפול") ברמת הצרכים הבסיסיים של הגוף, ובמקום זה מעתירה חפצים מפלסטיק וממתקים לרוב.

גריינתי.

[אום_אל_קיצקיצ*]

מה יהיה אם זה ימשך לעד?
בטוח שלא, ואת לא הראשונה בעולם שהתינוק שלה נרדם רק במנשא. עם שתי הבנות שלי זה היה ככה כל עוד היו להן כמה תנומות יום. כשהן עברו, מעצמן, לשנת צהריים אחת יחידה, הן נרדמו יותר בקלות בהנקה במיטה בחושך, תריסים סגורים.
אם הדבר היחיד שמפריע לך זה מה שאומרים, אז התעלמי מהנשמות הטובות וחיזקי ואימצי!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_מאז היא נרדמת רק כשאני או בעלי לצידה בחדר או במיטה.
מה לא ניסינו- שומכלום לא תופס. אנחנו והיא ביחד בשעת השינה_
מה לא נורמלי בזה שיושבים לידה? באמת שואלת.

כמות הכעס והשחיקה שהגדולה מוציאה מאיתנו בצורך הזה היום
זה מכעיס ושוחק, כי הציפיות שלכם אחרות.
האם גם בגיל 4 כעסתם ונשחקתם מזה? ובגיל שנתיים?
בטח יש המוני בנות 7.5 שיכולות להירדם לבד בלי שום בעיה. אבל אני לא בטוחה שצריך לצפות אוטומטית שזה יהיה כך אצל כל בנות ה-7.5.

[ניצן_אמ*]

עד שלא קלטתי שמה שהילדה (4.5 כבר) צריכה זה את נוכחותנו השקטה בשעת ההרדמה, היא היתה פשוט מחכה לנו שנתפנה. היתה הולכת לישון סופר מאוחר. עכשיו זה עניין קצר ונינוח. לא פעם אני פשוט נרדמת גם...

[תזמורת_הים*]

_מאז היא נרדמת רק כשאני או בעלי לצידה בחדר או במיטה.
מה לא ניסינו- שומכלום לא תופס. אנחנו והיא ביחד בשעת השינה
מה לא נורמלי בזה שיושבים לידה? באמת שואלת._
מצטרפת, ומוסיפה שלדעתי כשמצפים מהילד להרדם לבדו כשהוא לא מעונין בכך, עצם הציפיה מקשה עליו וגורמת לו להתעקש עוד יותר על הרצון שיהיו איתו. אם משחררים ומתיחסים לכך כמובן מאליו שיושבים עם הילד עד שנרדם, לילד יותר קל לשחרר ולהרדם גם לבד.
כמו כן אם ילד רוצה להרדם ליד ההורים שלו יש עוד פתרונות חוץ מלהכנס עם הילד לחדר, אצלנו למשל הגדול הולך לישון לעתים קרובות על הספה ליד פינת העבודה שלי כשאני עובדת ומועבר למיטה אחרי שנרדם.

[פלוני_אלמונית*]

תודה לכולן על החיזוק.
אשרי התינוקות שאימהותיהן סומכות במאת האחוזים על האינסטינקטים שלהן ושקולו של התינוק גובר אצלן תמיד על פני קולם של הסובבים אותם.
בניגוד (נראה לי) לרוב האימהות פה, אני לא התחלתי את האימהות עם אג'נדה באופן טבעית להפך: במהלך ההריון קראתי את "הלוחשת לתינוקות" המפורסם ומרבית הדברים שם נראו לי מאוד הגיוניים. למי שאין ניסיון קודם עם ילדים התזה הזאת שלפיה צריך להרגיל את התינוק מיומו הראשון להרדם בעצמו וגו' נשמעת סופר הגיונית- הרי אני נרדמת בכוחות עצמי לא? ואז ילדתי (אחרי 37 שבועות ובלידה קשה- אולי באמת יש קשר) ובמשך יומיים רצופים של שהיה בביה"ח התינוק היה על הידיים שלי ושל בעלי פשוט משום שכל נסיון להוריד אותו נחסם בבכי תינוקות קורע לב (וכאן באמת שלא הרגלתי, הוא הגיע מהמפעל כזה). אחרי שחזרנו הביתה התינוק קצת נרגע ואני חזרתי לנסיונות ללמד אותו להרדם בעריסה עם כלל אחד: לא הייתי מוכנה שיהיה בכי. אז כדי שלא יבכה הייתי מרדימה אותו בידיים בתנוחת ערסול ושניה לפני שהיה נרדם, כמיטב העיצות מפי מומחיות השינה, הייתי מניחה אותו בעריסה. הייתי כל כך בטוחה בשיטות שלי שאף אסרתי על אימי שהגיע אלי לארה"ב לנענע את העריסה מחשש ש'יתרגל'. ואז מה? התינוק החכם הבין את הפרנציפ ושוט חדל להרדם אצלי על הידיים והפסיק לישון בכלל במהלך היום עד שהיה מגיע לערב באפיסת כוחות מוחלטת שהיתה גוררת בכי ועצבים. בשלב הבא, ובני בן כ- 3.5 חודשים הגיעו הוריו של בעלי לביקור של כחודש והפלא ופלא, על חמתי הוא דווקא היה נרדם (טומן את הראש בשקע בית השחי שלה ופשוט נרדם) בתקופה זו החל לישון מס' במשך היום על ידיה של חמתי ולאחר עזיבתם החלטתי לנסות ולמדו שוב להרדם בעריסה (איזה אמא עקשנית) וזה עבד! למשך כשלושה שבועות הוא נרדם בעריסה עם מוצץ- אמנם לאחר זמן ממושך כשאני יושבת לידו אך ללא בכי (יחד עם זה נרדם בעמל רב וכל העת בה היה נרדם היה ממש משמיע קולות של מאמץ כמו בעת עשיית צרכים) ואז הפסיק להרדם בעריסה עם מוצץ ולמשך כיומיים שלושה נרדם בעריסה עם בקבוק ואז הפסיק גם עם זה וכמו שאמרתי היה עייף ומרוגז ואני עברתי באופן סופי להרדימו בדרך שידעתי שתמיד עובדת- במנשא ( שם אגב נרדם כמעט ללא כל מאמץ, בקלות וברוגע) זה הסיפור. סיפור דומה עברנו שנינו גם עד שהגיע לישון איתי באופן קבוע. כך, בזכות בני ובניסיון למצוא גושפנקא כלשהי לדרך שבה בחרתי (או נכון לומר, שבני בחר בעבורי) בגעתי אל האתר המופלא הזה עם האנשים המדהימים שיש בו והתוודעתי לעולם שלם שבו אנשים מקשיבים קודם כל לעצמם וליקרים להם מכל ומנסים להאזין באמת וללא דעות קדומות.
אני אמשיך עוד מעט..

[פלוני_אלמונית*]

היום יום קשה.
הוא מלא ליחה ולא מסוגל לקחת מוצץ אבל חייב אותו כדי להרדם (במנשא) ככה ששוב חזרנו למצב של עייפות ממושכת, בכי ועצבים (שלי ושלו). ככה זה, כשמתלוננים על משהו מייד אתה מקבל הוכחה שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע..

אז כמו שאמרתי, אימצתי את הדרך ה"טבעית" קצת בלית ברירה ואף שאני מרגישה היום די שלמה עם הדרך הזו (ודואגת לגבות את עצמי באסמכתאות לצידקתה) ממשיכה האמא הישנה שהייתי לשבת לי על הכתף וללחוש שלי כל מיני דברים כמו "עד מתי תרדימי אותו ככה" ו "הוא צריך ללמוד להיות קצת עם עצמו" וכאלה. וכעת כשאני בארץ, חוברים אל קולה של האם הזו גם קולותיהם של בני משפחתי ומשפחתו של בעלי וקצת מערערים אותי.
נראה לי שהבעיה היא, שבראש שלי ישנן שתי סיטואציות: מחד, מאבק, שבו יום בהיר אחד אני אומרת לתינוק "חלאס תינוק קטן, מהיום אתה נרדם במיטה שלך ולא יעזור לך כלום" ומנגד, שהוא ישן איתי ועלי עד זקנה מופלגת, כי למה בעצם שיפסיק מיוזמתו? ואני לא יודעת אם אני צריכה לעשות משהו כמו לדוגמא לכוון אותו ליעד הזה באופן כלשהו, או פשוט לחכות.
הלוואי והייתי יכולה להיות כמו ניצן שהצטערה כשהילדה שלה הפסיקה להרדם עליה אבל אני לא (אולי בילד הבא, אחרי שאווכח שלא קרה כלום כשאפשרתי לו להיות קצת תינוק).

[אוד_ליה*]

מנגד, שהוא ישן איתי ועלי עד זקנה מופלגת, כי למה בעצם שיפסיק מיוזמתו? D-:
ברור שהוא לא יישן איתך לנצח... עכשיו הבנתי שהפחד שלך הוא שלא רואים את הסוף. אין לו"ז וקשה כי זה אומר לאבד שליטה
אבל מבטיחה לך, מבטיחה לך שהוא יישן מתישהו לבדו ביוזמתו. ומבטיחה לך גם, שגם אם תישברי לפני שזה יקרה- כל דקה שהייתם במגע זה רווח נקי בשבילו (ובשבילך). ומתי שבאמת יימאס לך, ותהיי שלמה עם זה, תצליחי להרגיל אותו לישון לבדו. בהצלחה @}

[תזמורת_הים*]

כי למה בעצם שיפסיק מיוזמתו?
מה זה למה? כי הוא לא ישאר תמיד תינוק!
הטיעון הזה תמיד מצחיק אותי. תינוקות גדלים, את יודעת. הם הופכים לפעוטות ואחר לילדים ואחר כך למתבגרים לא עלינו ובסוף למבוגרים. בדרך הם משנים מליון פעם הרגלים והעדפות. הצרכים שלנם משתנים מקצה לקצה. כשמגדלים את הילד הראשון, כל רגע נראה כמו נצח. כאילו עוד שנים הוא יהיה יצור קטן כזה, שמתקשר בשפת גוף וצרחות, לא יודע לעשות כלום וצריך המון עזרה לעשות כל דבר שהוא. אז זהו, שלא! ברור שהוא יפסיק מיוזמתו. את תראי שיגיע היום שהוא לא יסכים להכנס להרדם במנשא, הוא יזרוק את המוצץ בעצבים, לא יהיה לו נוח לישון עלייך והוא ירצה ויעדיף ויהיה לו הכי נוח במיטה. אני לא מתחייבת על הלו"ז, ולא אומרת שזה יקרה מהיום למחר, אבל אם תחכי מספיק, זה יגיע.

[דניאלה*]

אני רוצה להציע לך זווית הסתכלות שונה על כל הסיטואציה.
הזווית שלי מבוססת על עצלנות. באמת.
כל ההתעקשויות, ההרגלות, ההליכות ראש בראש - זה גוזל כל כך הרבה אנרגיה! וזמן! ומייצר כל כך הרבה תסכול.
לא כיף.
הקטנה שלי בת שנתיים ונרדמת כמעט רק על הציצי.
אני מניחה שאולי אקטע את העניין הזה מיוזמתי בסופו של דבר, אם יימאס לי.
אבל בינתיים אני כל כך מרוצה מזה. זה לוקח שנייה ורבע, והיא כל כך נהנית מזה. ואני יושבת ונחה בשנייה ורבע הזאת (בונוס).

אני חייבת להרחיב ולהגיד שזה נכון שעצלנות היא ערך נעלה (-:
אבל יש כאן משהו מעבר.
אם רק נפטרים מכל הקולות החיצוניים האלה שבחוצפתם אומרים לנו ולילדינו איך הם אמורים להיות,
ומה אנחנו חייבים לעשות כי אחרת נסב להם ולעצמנו נזק בלתי הפיך,
אם משתיקים את כל זה לרגע והולכים עם מה שעובד - מגלים שיש בזה משהו מאוד מאוד נכון.
יש סיבה שההרדמה הקלה והנוחה היא הרמונית ונעימה. אולי כי ככה היא אמורה להיות?
האם הרגשת ככה כשניסית בעקשנות להרגיל אותו להירדם בעריסה?

אבל כאמור, גם אם לא - בשבילי זה שזה עובד, ומהר, זו סיבה מספיק טובה בשביל לדבוק בשיטה.
אם את מרגישה שקשה לך, שנשבר לך ממשהו, שזה גוזל ממך יותר מדי כוחות - אז אולי הגיע העת לשנות.

ואני מזדהה עם החשש הזה ש"ככה זה יהיה תמיד".
אבל זה לא. באמת שבסוף הם גדלים.
והרבה פעמים דווקא כשמחליטים לספק להם את מה שהם דורשים (=להקשיב להם)
ודווקא כשמפסיקים לעשות מזה אישו, ומתרגלים לזה, ומתעסקים בדברים אחרים,
דווקא אז פתאום הם משחררים אותנו, ולפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב לזה, מרוב שזה חלק כל כך טבעי מהזרימה של החיים.

[פלונית_נדחפת_אני_רק_שאלה*]

הי פלונית
המלאכית הגדולה שלי היא בת 3 ובשנתיים הראשונות היתה נרדמת בהנקה, במנשא, בטיול עגלה (שהגיעה מאוחר יותר כשנגמרה ההנקה) ובנסיעות באוטו, גם אני דאגתי שאינה נרדמת במיטה. כשייגמר לך המנשא, יגיעו שירי ערש או סיפורים או נעים על הפנים.

הדף הזה מאד רלוונטי לי כרגע ואני מקווה שזה בסדר שאני ככה מצטרפת, ושהתשובות שאקבל (והלוואי שאקבל) יעזרו גם לך...
השאלה החמה היא לגבי המלאכית הקטנה שהיא בת חודשיים וחצי ויש לה שינה מאד קלה במשך היום מהרגע שנולדה. היא יישנה רק עלי במנשא בשעות היום ועד לפני כשבוע לא הסכימה גם בשעות עירות לרדת מהמנשא או מהידיים.
כשאני מניחה אותה בשעות היום במיטה היא מתעוררת תוך 2-3 דקות. בערב היא נרדמת ל-5-8 שעות ברצף.
הגב שלי מאד לא חזק, מה גם שהיא קטנה מדי בשביל המנשאים הטובים (יאמו) שגם איתם אני לא יכולה להסתובב כל הזמן.
קראתי בשקיקה את העמוד של לגדל ילדים בלי להרדים ואני לא מוצאת אצלי בלב את השקט בשביל להרדים אותה ובמקום זה מוצאת את עצמי מזגזגת בין כדור, מיטה, עגלה ועוד ועוד ומשגעת את שתינו. אני מוכנה ללוות אותה בדרך שהיא צריכה בשביל להרדם אבל יש לי קושי פיזי לקבל את זה שהדרך הזו הולכת להיות הנקה או מנשא, כרגע היא מאד מנסה להרדם בהנקה אבל מתעוררת תוך כמה דקות מצורך להוציא גרעפס או מתזוזה שלי ואז כבר מאד לא נעים לי להניק אותה שוב כשהציצי התרוקן או לחילופין היא שוב יונקת ובהתעוררות הבאה פולטת המון כי היא ינקה שלא מתוך צורך באוכל. מוצץ מעצבן אותה ואני לא יכולה להכריח אותה, אני בעצמי לא חסידת מוצצים כל כך אבל אם היא היתה נרדמת איתו הייתי זורמת. אני מחפשת מה הדרך שלי לעזור לה להרדם בלי בכי וכשהלב שלי איתה והגוף שלי לא מתוסכל. אני קצת אובדת. יש למישהי עיצות לעבודה עצמית ו/או עיצות הרדמת יום פרקטיות?

[פלונית_נדחפת_אני_רק_שאלה*]

היא אגב נולדה בזמן בלידת בית מדהימה אם כי "נורתה החוצה" כפי שאמרה המיילדת, היינו ב-2 טיפולי קרניו סקראל כי חשבתי שאולי זה היה לה מהר מדי, והמטפלת לא מצאה סימני טראומה. ועוד פרט הוא שלא היה לי מספיקחלב בהתחלה ואני לוקחת מינון די גבוה של כדורי חילבה כדי לשמור על רמת החלב, היינו אצל יועצות הנקה, אין איזשהי בעיה מאובחנת, בהתחלה היא לא עלתה יפה במשקל, עכשיו היא בסדר. היא בוכה הרבה מכל שינוי קטנטן ומאד חזק. לי יש איזו תחושה שהיה לה לא פשוט להתחיל פה.

[תזמורת_הים*]

_אני רוצה להציע לך זווית הסתכלות שונה על כל הסיטואציה.
הזווית שלי מבוססת על עצלנות. באמת._

(וזה רק כי אין אייקון של מחיאות כפיים)
לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב בעצמי...

לפלונית נדחפת- אם קשה לה להרדם בהנקה, למה לא במנשא?
אפרופו שיטת "מה שעובד"

[אני_רק_שאלה*]

כי כואב לי הגב כשזה הופך לכמה שעות ביום... מדובר לא רק על ההרדמות אלא על השינות שבמשך היום

[תזמורת_הים*]

אז את צריכה מנשא שלא יכאב, זה הכל
מנשא גב למשל. אני ממליצה על מנשא מסורתי סיני.

[אני_רק_שאלה*]

תודה,
אני אבדוק את זה, עם הגדולה השתמשתי בימו והוא היה סבבה, אבל זה לעוד כמה חודשים ובינתיים אני אובדת עצות וכבר לא יכולה להסתכל על הלופי

עצות נוספות יתקבלו בשמחה

[ה_עוגיה*]

אר"ש, אני חושבת שהבעיה שלך היא לא שהתינוקת שלך רוצה להיות עליך אלא שאין לך מנשא מתאים

יאמו לא מתאים מגיל לידה אבל יש מנשאי גב שכן. אם מדובר בנשיאות ממושכות - עדיף שזה יהיה על הגב.
למשל, כמו שאמרה תזמורת - מנשא מסורתי סיני.

[תזמורת_הים*]

ורק רוצה להוסיף שיש תינוקות שאפשר "לרמות" איתם עם היאמו ולהתחיל מוקדם יחסית.
אם המנשא מתוח וחלק על הגב של התינוקת ללא קפלים (כלומר היא ממלאת אותו ולא נוזלת לצדדים), הברכיים יוצאות משני הצדדים והראש מציץ החוצה (לפחות 2/3) את יכולה להתחיל עם היאמו. לפחות מלפנים.

[לי_צ'י*]

_כל ההתעקשויות, ההרגלות, ההליכות ראש בראש - זה גוזל כל כך הרבה אנרגיה! וזמן! ומייצר כל כך הרבה תסכול.
לא כיף.
הקטנה שלי בת שנתיים ונרדמת כמעט רק על הציצי.
אני מניחה שאולי אקטע את העניין הזה מיוזמתי בסופו של דבר, אם יימאס לי.
אבל בינתיים אני כל כך מרוצה מזה. זה לוקח שנייה ורבע, והיא כל כך נהנית מזה. ואני יושבת ונחה בשנייה ורבע הזאת (בונוס)._

מסכימה, אם כי אצלינו ההנקה הזו יכולה להמשך חצי שעה
יש את ההמצאה הגאונית של פנס שמחברים לדף בספר וקיבלתם זמן איכות נהדר של ישיבה מנוחה וקריאה.

[תמרוש_רוש]

הגב שלי מאד לא חזק, מה גם שהיא קטנה מדי בשביל המנשאים הטובים (יאמו) שגם איתם אני לא יכולה להסתובב כל הזמן.
לכי מחר לפיזיותרפיסטית של רצפת אגן.
אולי (סביר מאוד להניח) שהחולשה מתחילה מלמטה. אם רצפת האגן לא כשירה - הגב מקבל על עצמו את כל מה שהיא לא עושה וקורס.
<סליחה שאני כל כך בוטה ונחרצת. אבל אנחנו מדברים פה על פקטור בריאותי מהמעלה הראשונה, גם לטווח קצר וגם לטווח הארוך. טוב לטפל. חבל מאוד להזניח>
מנשא מסורתי יכול בהחלט לעזור.
ואולי גם זה יעזור: המדריך המלא לנשיאה אינטנסיבית

[תמרוש_רוש]

וגם ואם תיטיב שאת - חלק א' . שיהיה.

[תבשיל_קדרה*]

מותר רגע לבוא מעמדת ה"זקיינה"?

הקטן שלי בן ארבע, נרדם כמעט רק בהנקה או על הכתף של אבא. ו - כן, זה לפעמים מיאש. בעיקר מעייף אחרי לילות בהם אחד מאיתנו או שנינו הלך לישון הרבה יותר מדי מאוחר.
הגדולים בני עשר, נרדמים בעצמם בקלות, בד"כ אחרי שקראו. כמובן שמעדיפים גם לשמוע סיפור, אבל גם אם זה חלק מהנוהל, זה לא נחוץ.

והפז"מ דופק.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תבשיל, הם ישנים באותו החדר? הקטן והגדולים. אולי זה יכול לעזור שהם יילכו לישון יחד והוא ינסה להצטרף לדרך ההירדמות שלהם?

[פלוני_אלמונית*]

בכי זה רק בכי. לא יותר ולא פחות
אכן עלית כאן על נקודה רגישה
קשה לי מאוד מאוד לשמוע ולראות את בני בוכה ואולי זה גם מה שכל כך מפחיד אותי- העובדה שאני לא אחת שמסוגלת לעמוד על שלה מול בכי של אדם אחר. כך שאצלי בראש, ההרדמה על המנשא, במקום שתהיה מה שהיא- מענה על צורך בסיסי של תינוק, מקבלת מקום של הוכחה דווקא לחוסר כשירותי כאם, לחוסר היכולת שלי להציב גבולות, לחוסר היכולת שלי לעמוד מול התנגדות, ושוב פעם ל"מה יהיה" המפורסם: מה יהיה כשיהיה ילד ולא אהיה מסוגל להגיד לו "לא" ואיזה מן אדם יצמח ממנו וכו'. וכבר נוכחתי פעמים מספר שלעיתים האינסטינקט האימהי הכל כך חזק הזה של 'להציל' את הילד בכל פעם שהוא בוכה גובר אצלי על ההגיון ה'גברי' הקר שלעיתים פשוט נחוץ, וכך קרה לא פעם שבנסיעה בכביש סואן כשהתינוק בכה בכי נוראי על כיסא הרכב (שונא! שונא! שונא!) ולא ניתן היה להרגיעו או לעצור, פשוט שלפתי אותו משם וסרבתי להניחו בחזרה חרף כל הפצרותיו של בעלי.
יחד עם זה ועם כל הספקות והלבטים, נדמה לי שבין היתר, בגלל חוסר הסבילות שלי לבכי וההתעקשות למנוע אותו כמעט תמיד מבעוד מועד, בני היום הוא ב"ה תינוק די מרוצה שממעט לבכות, וזהאחד הדברים שמחזקים אותי וגורמים לי להאמין בתחושות הבטן שלי ובדרך שלי.

_מאז היא נרדמת רק כשאני או בעלי לצידה בחדר או במיטה.
מה לא ניסינו- שומכלום לא תופס. אנחנו והיא ביחד בשעת השינה._
גם אני הייתי ילדה כזאת עד יל 5-6 ודווקא לא בגלל שנהגו להרדים אותי בינקות (אימי מספרת שאני ואחיי היינו נרדמים וישנים מצויין ומייחסת את ההפרעות שינה הנפוצות היוםבקרב ילדים להוראת משרד הבריאות להשכיבם על הגב) אלא בגלל פחדים שהחלו אצלי בשלב מאוחר יותר. בגילאים האלה בערךהגענו אני והורי להסכמה שפטרה את הורי מן הצורך להיות נוכחים בעת הרדמותי ואיפשרה לי להרדם במיטתם. בבוקר הייתי מוצאת את עצמי תמיד במיטתי שלי ואף שלא דברנו אף פעם על כך שלאחר שארדם יעבירו אותי אל מיטתי (אימי ספרה לי שפשוט היתה 'מוליכה' אותי לשם מתוך שינה) התקבל אצלי הדבר בטבעיות גמורה כאשר די היה בעצם ההרדמות במיטת הורי כדי לנסוך בי שקט וביטחון.
בשלב מסויים, ואני לא זוכרת איך ומתי, גם זה הפסיק, בדיוק כמו שלאט לאט גווע משום מה גם הנוהג המקסים שהיה לי ולאחיי לנשק את הורי בנשיקת לילה טוב טרם שוכבינו לשינה.
ככה זה, (וכאן גם לי להפנים) כנראה שההתבגרות פשוט עושה את שלה, לטוב ולפחות טוב.

[תזמורת_הים*]

ההרדמה על המנשא, במקום שתהיה מה שהיא- מענה על צורך בסיסי של תינוק, מקבלת מקום של הוכחה דווקא לחוסר כשירותי כאם, לחוסר היכולת שלי להציב גבולות, לחוסר היכולת שלי לעמוד מול התנגדות
הה?
איזה גבולות צריך להציב לתינוק עייף שלא מצליח להרדם???

מה שאת כותבת ממחיש את הסיבה שאני שונאת את הלוחשת. כי הא מקטינה אמהות. תראי איך הצלחת להסיק מזה שאת מרדימה במנשא שאת אמא לא טובה. מדהים. פשוט מדהים. זה לוחץ ישירות על הכפתורים של חוסר ההערכה העצמית
בכי הוא לא "רק בכי". הוא איתות של מצוקה ובגילאים הרכים בכי ממושך יכול לגרום נזק ולפגוע בהתפתחות התקינה של התינוק (אמא ל 5 ו בשמת א כתבו על כך בהרחבה בדף התינוק יודע או בלוג התינוק יודע, לא זוכרת בדיוק).

[ניצן_אמ*]

תזמורת, כל מילה.

[אינדי_אנית*]

אולי שווה לבדוק אם יש לתינוק איזושהי רגישות פיזית.... לי הסתבר אחרי שהגדולה היתה בת כמעט שנה שהרבה מהקשיים שלי איתה בהרדמות, בנשיאה על הידיים ובנסיעה במכונית היו קשורים לרגישות פיזית לחלב שהייתי שותה.
אחרי כמה טיפולי אייפק זה הסתדר..

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תזמורת, כל מילה

[ה_עוגיה*]

תזמורת, כל מילה

[פלוני_אלמונית*]

הבהרה קטנה:
כשציטטתי את דבריה של אמא ל 5 כי "בכי זה רק בכי. לא יותר ולא פחות" התכוונתי להביע את הסכמתי איתה לכך, שאף שאנו כהורים נעשה כל שאפשר כדי למנוע את הבכי של הילד, יהיו מצבים שבהם פשוט אי אפשר יהיה למנוע אותו ומצבים אלה עלינו לקבל כחלק ממציאות חיינו. והבעתי את חששי כי כמו במקרה כיסא הרכב המתואר לעיל, לא אהיה מסוגלת בעתיד להשלים עם אותם מצבים בהם לא ניתן לעשות דבר (או דבר שבסביר) כדי למנוע את הבכי (חלילה לא התכוונתי לומר משהו כמו "תינוקות בוכים זה טבעם" וכיוב', השקפתי מנוגדת מכל וכול לדעות מסוג זה)
גם כשדיברתי על הצבת הגבולות לא התכוונתי לנושא ההרדמה במנשא אלא שוב- לחשש שלי מכך שהשלמתי עם הנושא אינה תוצאה של 'אג'נדה' אלא שהיא נובעת ממקום של חולשה, שתתבטא בעתיד בחוסר יכולת להציב גבולות לכשידרשו.

אם לא הובנתי כהלכה זו כנראה אשמת הניסוח המבולבל שמקורו בזמן המועט שהיה לי לכתוב את הדברים..

[אני_רק_שאלה*]

עד ש"העתיד" יגיע, גם עלייך יעברו דבר או שניים. למה את בקלות כל כך יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת לא מתפתחת ? שאת לא משתנה?
אני מתכוונת לומר שגם אם כרגע נראה לך שאת רכה מדי ולא מסוגלת לשים גבולות, את תעברי עם ילדך כל מיני דברים בדרך שיישנו גם אותך. בעיקר כשהוא יהפוך לפחות תינוק ויותר פעוט
אני מבינה את החשש שלך, כי גם אני וגם בן זוגי כאלה, ונאלצנו ועדיין נאלצים מדי יום לגדול ולהתבגר, להתחזק מול הילדה שלנו בת ה-3, ואנחנו מצליחים, גם את תצליחי

[אום_אל_קיצקיצ*]

לחשש שלי מכך שהשלמתי עם הנושא אינה תוצאה של 'אג'נדה' אלא שהיא נובעת ממקום של חולשה, שתתבטא בעתיד בחוסר יכולת להציב גבולות לכשידרשו
אני לא חושבת שאת מבטאת כאן חולשה, אלא יותר מהכל רגישה כלפי התינוק שלך. ואל תפחיתי מערך עצמך. אני גיליתי את "באופן" עוד לפני שילדתי ולכן היה לי קל לדבוק ב"אג'נדה" הבאופנית. זה קל כשיש גב. "באופן טבעי" זה גב. את הגעת לזה בלי גיבוי אלא פשוט מחוסר יכולתך להתפשר כשזה מגיע לסבלו של בנך.
בנוגע לבכי של תינוקות ומתן מקום לבכי, המליצו כאן ואני ממליצה גם לקרוא את הדף התינוק יודע . יש הבדל בין בכי של תינוק, שזו דרכו היחידה לקרוא לעזרה והרבה פעמים אין לנו מושג מה גורם לתינוק לבכות אבל האינסטינקט האימהי גורם לנו לא לשקוט עד שנצליח לעזור לו. דוקא השתקה של הצורך הזה לעזור לתינוק ולהניח לו לבכות היא לא טבעית בעיני. כשעומד מולך פעוט זה אחרת, קודם כל, כי הרבה פעמים את יודעת מה היא סיבת הבכי (גם כי הוא יכול לומר, אבל הרבה פעמים מתוך היכרותך עימו, לפעמים בלי קשר לסיבת הבכי ה"רשמית") וגם כי הרבה פעמים פשוט יש צורך בבכי. עם תינוק לא הייתי מניחה שהוא בוכה כי הוא צריך לבכות, פשוט כי הסיכוי שאני טועה ויש סיבה פיזית ופתירה גבוה למדי.
ובנושא האוטו, אולי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר, אבל מה לעשות שלפעמים רווחתו של תינוק אומלל צורח בכסא, היא שיקול בעל יותר משקל מאשר התכוננות לסיכוי שבשניה X בדיוק תתרחש תאונת דרכים מחרידה. סליחה אם זה מזעזע מישהו. כדאי להמעיט בזה ככל האפשר, אבל מה לעשות, זה קורה. גם על זה יש דיון שכדאי לקרוא, לא זוכרת את השם, עם הרבה רעיונות מה לעשות עם תינוקות שונאי כיסאות בטיחות.

[ניצן_אמ*]

שימי לב למילים שלך. אני לא "מונעת" בכי. אני מתייחסת לבכי ברצינות ובכבוד. אני לא מנסה לכבות אותו, אני מנסה לענות על הצורך שלא נענה שגרם לו. הניסיון הוא לא "לגרום לילד לא לבכות."
תראי, השבוע היינו במיון עם הקטן, התייחסו אליו זוועה. באמת. אנחנו עוד נצטרך להפיק כל מיני לקחים (ובאמת, בלי להכנס לפרטים, אי אפשר לומר שהזנחנו אותו או הפקרנו אותו. עמדנו כמו נמרים ובסוף עזבנו בלי להשתחרר רשמית. היתה חוויה דוחה.)
בקיצור, יומיים הוא בוכה. בוכה בוכה בוכה. וזה מתיש ושוחק וקשה. צועק "אמא, לא... לאאאא.... לא לא אמאאאא...." צועק "אמא ציצי אמאאא." נותנת, צועק "לא ציצי... לא ציצי אמאאא...." הלב נשבר

החום שלו ירד, המצב הכללי שלו משמעותית יותר טוב, ורק זה. הבוקר, קם בבכי מר. אותו "לא לא לא..." מתיש ושוחק. זה ילד שמח וחקרן ועליז ומתעניין. פתאום הוא לא נותן לי ללכת לשירותים. לא איתו ולא בלעדיו. ואני נאלצת לעשות דברים שאני יודעת שהוא יבכה מהם. לא הפסקתי לשבור את הראש מה קרה ומה לעשות. כבר יומיים חושדת שזה קשור לחוויה הקשה שלו.
בקיצור, הבוקר, הושבתי את האיש, ודיברנו עם הילד הבוכה שלנו (שנה ותשעה) אמרנו לו "אתה זוכר שהיינו בבית החולים? היו שם אישה ואיש שהתייחסו אליך מאד לא יפה. היא החזיקה לך את היד בכח ואתה בכית, והוא בדק אותך בצורה לא נעימה." פירטנו. הוא שתק והקשיב ברצינות (לראשונה מזה יומיים) ואז אמרנו לו, כל אחד בתורו, שאנחנו מצטערים שלא הצלחנו לשמור עליו יותר טוב, ושלמדנו מהתקרית הזו כמו שאנחנו כל הזמן לומדים, ושאנחנו מבטיחים לו שאם תהיה פעם באה, אנחנו נשמור עליו הרבה יותר.

תשמעי, תוך שלוש דקות המתוק הזה שהיה דבוק אליי בצורה מזעזעת יצא מהחדר, הביא ספר, ישב עם אבא שלו וקרא בעליזות. עכשיו הוא לידי, משחק עם אחותו.
אז אני לא אומרת שכל בכי צריך להפסק ולהושתק תוך חצי דקה עם ציצי או שתי פליקות. לפעמים זה לוקח יומיים (זה באמת באמת נדיר דבר כזה. שתביני.) אבל אני לא יכולה לנוח ולא לשקוט עד שאני מוצאת את הסיבה ומטפלת בה. ככה פשוט. מבחינתי פשוט אין דבר כזה "בכי של פריקה" אצל תינוק. אולי גם לא צריך להיות אצל מבוגרים. בכי זה ביטוי של צורך או מצוקה. לפעמים להתבטא זה מספיק אצל מבוגרים. אבל בטוח שלהיות מטופל לוקח.

[דניאלה*]

שימי לב למילים שלך. אני לא "מונעת" בכי. אני מתייחסת לבכי ברצינות ובכבוד. אני לא מנסה לכבות אותו, אני מנסה לענות על הצורך שלא נענה שגרם לו. הניסיון הוא לא "לגרום לילד לא לבכות."
בדיוק בדיוק, ניצן גנבה לי את המילים.
למה הילד בוכה?
יש משהו שדורש פתרון לא?
תפקידנו לעזור.
והרבה פעמים הסיבה רחבה ועמוקה יותר מקושי נקודתי, ושם התפקיד שלנו מורכב יותר וקשה יותר.
כשהבכי נפסק, זו תופעת לוואי של פתרון הבעיה.

גם כשהילד בוכה בכיסא יש לו סיבה טובה.
השאלה איך פותרים את הקושי.
יש כל מיני פתרונות.
אני למשל כמעט מעולם לא הוצאתי מהכיסא, גם אם זה אומר שנאלצתי לשמוע צרחות.
אבל הסקתי את המסקנות ולהבא השתדלתי מאוד לא לנסוע נסיעות ארוכות
או
לתזמן נסיעה עם שינה
או
לנסוע בלי התינוקת (אם מתאפשר)
או
לחכות שתגדל (-:
וכו'.

מקווה שהנקודה שלי ברורה?
אני רואה בבכי תמרור אדום וצועק שתפקידו לעורר אותנו לפעולה, והוא עושה זאת באופן ביולוגי ממש:
הוא בוחש לנו, האמהות, ההורים, בבטן. מעורר אי שקט, גורם סבל.
כדי שנעצור, נקשיב, נתבונן ונבדוק מה הבעיה ואיך פותרים אותה.

אני לא רואה בהיענות לצרכים "כניעה".

[פלוני_אלמונית*]

התינוק שלי בן חצי שנה עוד כמה ימים. עד גיל 3 חודשים הייתי מניחה אותו במיטה אחרי שינק והוא היה פשוט בוהה בחלל ונרדם אחרי חצי שעה במתיקות מופלאה וישן עד 5-6 בבוקר ואחרי הנקה קצרה חוזר לישון. במהלך היום נרדם רק עלי / על הציצי אבל לא היתה לי בעיה. לפני שלושה חודשים התחיל לנו משבר חמור בהנקה (העדפות צדדים, דלקות, סירוב לינוק מחוץ לבית, סירוב לינוק מחוץ למיטה ועד שביתת רעב כוללת) במקביל התחיל להתעורר המון בלילה (כל שעה וחצי) וההרדמות נעשו בלתי אפשריות. היום, שלושה חודשים אחרי משבר ההנקה נפתר (יום בבונקר חשוך עם הנקה רצופה) הלילות משתפרים (שתי השכמות סבירות בלילה והרדמה נעימה על הציצי) וגם התחלנו השבוע להאכיל במוצקים. הבעיה היא שלקח לנו המון זמן להרגיל אותו לישון בעגלה במהלך היום (קצת שירים קצת נדנודים והופ - נרדם ל 20 דקות עד שעתיים) . לפני חמישה ימים, פתאום, הפסיק לישון ביום. הוא גמור מעייפות, מתחנן לשינה וכלום לא עובד - רק ציצי במיטה וגם אז התנומה קצרצרה (גג חצי שעה). אתמול אחרי ימים של מאבקים ובכי וכעס של שנינו על שנינו (זה הכי נורא) שלפתי את ה"ארגו" שלא היה בשימוש מגיל חודש ועוד לפני שהספקתי לסגור אותו הוא נרדם לשעה וחצי. היום בתנומת הבוקר הרדמתי במנשא ובשום אופן לא הצלחתי להניח במיטה / עגלה / במיטה שלי ונשברתי אחרי שעה של סבל. עכשיו הוא שוב עלי ישן. אני בינתיים יכולה להתמודד עם זה אבל מוטרדת א. מה גורם לזה? ב. האם אפשר יהיה להרגיל אותו מחדש לישון בעגלה ואיך אדע מתי לנסות. נואשת לעצה חכמה או הפניה למישהו שידע לייעץ

[רסיסים_של_אור*]

קודם כל מזכירה לך שתינוקות לא נשארים תנוקות. נסי לדמיין את הבן שלך בגיל 9-10 כזה נרדם רק בארגו עכשיו תוכלי לקבל קצת פורפורציות ופחות לפחד. תינוקות משתנים כל הזמן, הם גדלים ומתפתחים ועוברים עליהם כל מיני דברים לפעמים זה ניכר בשיפור בכל מיני מדדים חיצוניים שאנחנו מתייחסים אליהם ולפעמים דווקא בהרעה שלהם. מהניסיון האישי שלי (6 ילדים) - לקראת גיל 3-4 חודשים מתחילים עם ענייני השיניים, זה משהו שנמשך לאורך הרבה חודשים, כל פעם יש גל של שיניים כשזה מתחיל כמה חודשים לפני הבקיעה - לילות קשים, ימים שהם יותר נצמדים וקלים לבכי ולקיטורים לפעמים אחר כך יכול לבא גל של צינון או אפילו מחלה ממש וכשדברים מתחילים שוב להתייצב פתאם מגלים נקודה לבנה חדשה ומרגשת ברכס החניכיים..
איך שלא יהיה, אני מאמינה שתינוקות נולדים עם נטיה לטוב ואם צתינוק מקטר או בוכה , דורש יותר החזקה או מגע של אמא, או אפילו דורש הנקות תכופות, יש לו סיבה טובה והוא ממש לא מעוניין סתם ככה לטרטר אותנו (הוא בכלל לא מכיר את כל עולם המושגים הזה) ככה שכל מה שנותר לנו לעשות הוא לדון אותו ואותנו לכף זכות , לא להבהל, לא לנסות להרגיל אותו בכח אלא למצוא מה הדרך הכי יעילה מבחינתנו להענות לצרכים שלו תוך התחשבות ביכולות שלנו ומתוך מוכנות להיות יצירתיים ולהתגמש.

נניח אם עכשיו גילית שהוא כל-כך עייף ולא מצליח להרדם בשום דרך חוץ מבמנשא, וברור לך שעדיף תינוק שישן כל צורכו על פני תינוק עייף ומתוסכל, לכי איתו ותראי שזה לא יימשך לנצח ! (השלישי שלנו גדל במנשא שנה שלמה ואחריה הוא ממש סרב להכנס למנשא אפילו כשנורא רציתי... )

בהצלחה

[אום_אל_קיצקיצ*]

מניסיון עם שתי ילדותי, כשמתחילות להיות פחות שנות יום אקראיות, יש קושי לתינוק למצוא את עצמו ולהרדם, וזה נמשך כמה זמן (נגיד כמה שבועות) עד שנכנסים לשינות יום יותר מרווחות ויותר קבועות, לרוב שתי שינות יום ולקראת גיל שנה שנת יום אחת, בצהריים. נראה לי שיתכן שזה מה שקורה לכם.
אז אתם בסיפור הזה חמישה ימים. כמו שרסיסים לפני אמרה, יעבור. אני גם הייתי ממליצה לך ללכת איתו בנושא המנשא, פשוט כי זה יקל על שניכם.
שתי בנותי היו ישנות במשך היום רק במנשא מיום היולדן ועד שהתקבעה שנת צהריים יחידה, בערך בגיל 10 חודשים, ואז המעבר להנקה והרדמה ושינה לבד במיטה היה חלק ביותר.

[אורי*]

גם אצלי נרדמת רק במנשא או בידים, או בהנקה,או איתי יחד במיטה שלי. אין שום סיכוי שתרדם במיטה לבד או בעגלה.
וגם אני מפחדת מה יהיה כשאצטרך לשים אותה אצל מטפלת והיא תדע להרדם רק בידים (שלא לדבר על אם ארצה או אצטרך לצאת בערב והיא תצטרך להשאר עם בעלי כשהיא רגילה להרדם רק איתי, לא יודע להיניק)
אני פשוט זוכרת את זה בתור טראומתי ביותר עם הגדול יותר שלי,שלא יכולתי לצאת אף פעם מהבית,כי הוא לא היה נרדם בלעדיי (ולבעלי די נמאס להשקיע יש לציין, מבחינתו אפשר לתת לבכות עד שירדמו, ולכן ההרדמה עליי)

[רסיסים_של_אור*]

הי מנית כאן לפחות 4 דרכים שבהם היא נרדמת !! אז אפשר שהמטפלת או הבעל ירדימו אותה במנשא לא ?

[אורי*]

לא חושבת שהמטפלת תרדים אותה במנשא. אני לא מכירה בסביבתי מטפלות שמשתמשות בזה.
המטפלת של הגדולים שלי הרדימה אותם בעגלה כי היה להם קשה להרדם (עד היום יש קשיי הרדמה,וגם קושי להשאר בשיינה רציפה כל הלילה) אבל הקטנה שלי ממש לא אוהבת עגלה,וממש לא נרדמת בעגלה.
אותם דוקא לא הרדמתי במנשא אבל כן בידים,ובשלב מסויים החזקתי להם את היד כששכבו במיטה, או בנדנוד בעגלה.
אני תוהה לגבי ההרדמה במנשא כי אני חוששת לחזור על אותם קשיים שיש לי עם הגדולים.
לא שיש לי ברירה כרגע,כי רק ככה היא נרדמת.
יש כמה דרכים להרדים,ורק אחת מהן לכאורה היא בלעדית לי(ההנקה)אבל גם באחרות צריך לדעת איך לעשות את זה כדי שהיא תרדם.ובעלי בכלל לא שש להרדים, וגם לא שש לשאת במנשא,למרות שהוא מסכים אם צריך.

[דנד_י*]

אני מציעה להרגע, אף ילד הוא לא כמו הקודם.
תני לה לגדול קצת, מתי היא מתוכננת להגיע למטפלת?
את כל ילדי הרדמתי על הידיים/מנשא עד גיל מאוד מאוחר, כמעט שנה.
כשנמאס לי, כשהם היו כבדים מידי, פשוט ישבתי לידם במיטה עם המון סבלנות והם נרדמו.
מאוד קל להרגיל ילדים לדברים חדשים אם אתה נחוש בדעתך. אם יש לך סיבה מוצדקת, ולא סיבה עתידית.
זה לא צריך להיות כרוך בבכי.
אחותי הרדימה את הבן שלה על הידיים, רק על הידיים, פעם אחת אמא שלי שמרה עליו והשכיבה אותו לישון בלילה, היא פשוט ישבה לידו והוא נרדם במיטה.
אחותי הייתה בהלם.
אני נרדמתי ערב אחד על הספה לפני הקטנה שלי, בעלי ניסה להרדים אותה, קצת על הידיים וקצת במיטה, והפלא ופלא - היא נרדמה במיטה.
לי פשוט אין סבלנות להמתין שנה עד שהיא תלך לישון במיטה, והיא עדיין קלה לי במנשא אז אני מרדימה אותה במנשא תוך כדי קריאת ספר - זה זמן המנוחה שלי.
פעם אחרת לא הצלחתי להרדים אותה וכבר הייתי עצבנית, אז הוא עשה לה טיול בחוץ בעגלה והיא נרדמה.
יעני תינוקת שנרדמת רק במנשא כל הזמן הצליחה פעמיים להרדם בדרכים אחרות - כי זה היה עם מישהו אחר.

בכל הדאגות לעתיד בנושא הרגלים לתינוקות, לדעתי אין מה לדאוג, כשמחליטים הם מתרגלים בשנייה למשהו אחר. הכל תלוי בך.
תעשי רק מה שנוח לך.

[רסיסים_של_אור*]

_בכל הדאגות לעתיד בנושא הרגלים לתינוקות, לדעתי אין מה לדאוג, כשמחליטים הם מתרגלים בשנייה למשהו אחר. הכל תלוי בך.
תעשי רק מה שנוח לך._

מסכימה מאד !

[אורי*]

_בכל הדאגות לעתיד בנושא הרגלים לתינוקות, לדעתי אין מה לדאוג, כשמחליטים הם מתרגלים בשנייה למשהו אחר. הכל תלוי בך.
תעשי רק מה שנוח לך._
כל כך רוצה להאמין בזה אבל הניסיון שלי ממש לא טוב
כשרציתי לשנות הרגלים,הילדים לא הסכימו,וזה היה קשה,ועד היום קשה איתם.

אז אני דואגת לעתיד
במיוחד בגלל שאני יודעת שבעלי בעד שיטות הבכי למיניהן,וכל פעם מעלה את הרעיון מחדש
אני דוקא מתלבטת לגבי המשפט הזה:
_את השניה שחררתי מהר,במחיר של בכי בשניים שלושה ערבים. היום היא בת ארבע וחצי, נרדמת לבד מגיל שנה.
ואתם יודעים מה? כמות הכעס והשחיקה שהגדולה מוציאה מאיתנו בצורך הזה היום- אינם שווים לשני הלילות וחצי של הבכי בגיל שנה._
במיוחד לגבי הכעס והשחיקה שהגדולים שלי סופגים
מה גם שאין לי פרטנר לכל ההתעסקות עם השינה

רוצה להאמין שיכול להיות אחרת,בינתיםאין סיכוי להניח במיטה לשינה אצל הקטנה

[אורי*]

כשנמאס לי, כשהם היו כבדים מידי, פשוט ישבתי לידם במיטה עם המון סבלנות והם נרדמו
איך הם לא בכו לך וצרחו
זה העניין,שצריך המון סבלנות, וזמן, כל יום מחדש,ואיך אפשר עם יותר מילד אחד לעשות את זה? איפה הילדים האחרים נמצאים? ואיך מרדימים את האחרים?

[דנד_י*]

אז חזרתי אחורה לסיפור שצטטת כאן.
לא הבנתי את מה שכתבה אמא אחרת - אם בגיל שנה היא נתנה לבת השנייה שלה לבכות, אז מה היה איתה עד גיל שנה? גם היא נרדמה במנשא.
כי היא אומרת שהראשונה שלה נרדמה במנשא עד גיל חצי שנה.

כשרציתי לשנות הרגלים,הילדים לא הסכימו,וזה היה קשה,ועד היום קשה איתם
אפשר דוגמאות?

במיוחד בגלל שאני יודעת שבעלי בעד שיטות הבכי למיניהן,וכל פעם מעלה את הרעיון מחדש
מטריף,
אולי כדאי לאתר מחקר שמוכיח את הנזקים בהרדמה בבכי? בטח יש כזה, אולי בספר הורים גם בלילה או לישון בלי לבכות או משהו כזה.
אולי שיקרא את הורים גם בלילה?

במיוחד לגבי הכעס והשחיקה שהגדולים שלי סופגים
למה כעס? למה את מתכוונת?
אם את כועסת עליהם כשהם צריכים אותך כדי להרדם, אז הם בעצם מצליחים להפעיל אותך בנקודה הזו ולמשוך את תשומת לבך, ואז הם באמת לא יפסיקו עם הצורך הזה אף פעם.

איך הם לא בכו לך וצרחו
אוי, אני גרועה בלזכור.
התחלתי עם זה בגיל שהיה אפשר לדבר ולהסביר. ואם לא התאים להם אז הם קיבלו את הידיים שהם רצו.
השלישי ביקש שאשב לידו במיטה שלו עד גיל מאוד מאוחר. רצה שאלטף אותו או משהו כזה. לא הפריע לי. נחתי קצת.
בערבים שאני לא הייתי בבית הוא כמובן לא ביקש מאבא שלו שיישב לידו, אלא הסתדר לבד.

[אורי*]

_כשרציתי לשנות הרגלים,הילדים לא הסכימו,וזה היה קשה,ועד היום קשה איתם
אפשר דוגמאות?_
בהתחלה נרדמו בהנקה לפחות בלילה, או בידים, אחר כך זה הפסיק לעבוד, הילדים שלי התרגלו להרדם בעגלה ואז העברנו ישנים למיטה, זה עבד עד שלב מסויים, ואז התחילו להתעורר מחדש. ניסיתי להרדים במיטה מראש,וזה כלל בכי רב גם כשישבתי ליד והחזקתי ביד. האמת שעם הבן שלי אני זוכרת גם שלב שהרדמתי בידים כשישבתי ליד המיטה ואז הכנסתי למיטה ישן,הוא עדיין נרדם בבכי,גם בידים,וגם עדיין התעורר כל פעם מחדש כמה וכמה וכמה פעמים בלילה. בלית ברירה ניסיתי להרגיל אותו להרדם במיטה שלו,ישבתי לידו הרבה לילות וליטפתי,הוא כן בכה בכל זאת. זוכרת את התקופה הזו כסיוט.
עד היום צריך לשבת לידם כשהם נרדמים וללטף, והיום זה עוד טוב,אבל היתה תקופה שזה היה לוקח שעה. ועיקר הקושי זה שהם מתעוררים בלילה די הרבה.

_במיוחד בגלל שאני יודעת שבעלי בעד שיטות הבכי למיניהן,וכל פעם מעלה את הרעיון מחדש
מטריף,_
באמת מטריף,במיוחד שאין לי הוכחות חיוביות עד כה לכמה השיטות שלי להרדמה מוצלחות כל כך. כי הן לא.

_במיוחד לגבי הכעס והשחיקה שהגדולים שלי סופגים
למה כעס? למה את מתכוונת?
אם את כועסת עליהם כשהם צריכים אותך כדי להרדם, אז הם בעצם מצליחים להפעיל אותך בנקודה הזו ולמשוך את תשומת לבך, ואז הם באמת לא יפסיקו עם הצורך הזה אף פעם._
נתחיל מזה שלבעלי יש ציפיה שהם ירדמו לבד בלי שישבו לידם ומתרגז כשזה לא קורה.אני כבר נטשתי את הציפיה הזו,אבל עדיין קשה לי לשבת שם לאורך הרבה זמן אם הם לא נרדמים.
ויש כל כך הרבה מתח בינינו וחילוקי דעות לגבי איך להרדים שזה הורגש בבית בתקופות מסויימות ויצא גם על הילדים.

[דנד_י*]

בני כמה הגדולים שלך שהם עדיין מתעוררים כמה פעמים בלילה? למה הם מתעוררים? איך הם חוזרים לישון?

[פלוני_אלמונית*]

בני ארבע ושש
למה הם מתעוררים? הלואי וידעתי. גם הם לא יודעים להגיד
איך הם חוזרים לישון? איתנו,יושבים לידם לרוב, או שהם באים למיטה שלנו אם אנחנו עייפים מדי (לא תמיד הם מסכימים)
האמת שהמצב איתם באמת השתפר, הקימות בלילה מתמעטות ככל שהם גדלים. אבל עדיין לא קל,ועדיין זה אישיו רציני אצלינו.
אני רק לא רוצה לחזור על אותן טעויות שוב. בעיקר לא רוצה להכנס שוב לאותם המריבות עם בעלי.
אתם מעודדות אותי במה שאתן כותבות,וכרגע אני לא רואה ברירות כל כך כי אין לי איך להרדים אותה אחרת, אבל לא בטוחה מה לעשות כדי לשנות. המחשבה שלי היא לא להתעקש על להעביר אותה למיטה משלה,אלא לתת לה כמה שהיא רוצה לישון איתנו בחדר. גם הגדולים ישנו יותר טוב במיטה שלנו מאשר בשלהם.
אני גם כנראה צריכה להלחץ פחות מכל הנושא, ולא לפחד מהעתיד כל הזמן,זה כי זה עושה לי רע,ואולי גם לשינה שלה. וגם כנראה צריכה לפתור עניינים אחרים בחיים שלי,כי כשדברים אחרים קשים לי,אני ממש לא מצליחה להתמודד עם בעיות השינה של הילדים,ואין לי שום טיפת סבלנות ואורך רוח, ופניות פנימית לזה.

[פלוני_אלמונית*]

זאת אני אורי

[דנד_י*]

גדולים... הלילה אמור להיות די רציף בגילאים כאלו.
אפשר לנסות להעיר לפיפי בחצות, לוודא שלא קר/חם/רעב/צמא.
הם נוחרים?
אולי מיטה משפחתית תפתור הכל.
אם זה מפריע להתנהלות המשפחתית אולי שווה לבדוק,. מעבדת שינה אולי?

אמשיך...

[דנד_י*]

תראי, הם הרי לא יתעוררו לנצח בלילה.
כשהם יהיו בני 10 ו8, מן הסתם הם כבר ישנו לילה שלם.
ואז מה שיישאר מכל הסיפור הזה זה זיכרון.
או זיכרון חיובי שלך של איזה כיף שזרמת איתם.
או זיכרון שלילי שלך שהתעקשת איתם והם בכו וכ'ו.

הכי הגיוני שאת צודקת, שהשינה נהייתה עניין אצליכם בגלל חוסר ההסכמה בין אמא לאבא.
הילדים מפחדים מכאלה דברים, הם ממש מפחדים כשאמא ואבא רבים.
דווקא מתוך הפחד הם מנסים להגיע שוב ושוב למצבים האלו שגורמים את הריב.
בטח ובטח אם הם אלו שאחראים על הריב, הגורמים שלו.

תחשבי איזו עוצמה זה נותן לילד - אני עושה משהו, אמא ואבא רבים בגלל זה.
ברור שזו עוצמה אשלייתית, כי בפועל זה מערער לו את הביטחון בעוצמה של אמא ואבא.

אולי כדאי שאת ובעלך תשבו בשקט בלי הילדים ותגיעו להסכמה שהנושא הזה כבר לא נושא יותר. לא עולה לדיון יותר, בטח שלא ליד הילדים.
תעשו ניסוי - אולי אחרי כמה זמן של שקט בעניין הם ירפו.

אגב - גם לבעלי לא אכפת שהילדים יבכו, זה ממש לא מפריע לו.
הפתרון שלנו מאוד פשוט - אני אחראית בלעדית על ההרדמות (של המפונקים בחבורה לפחות)

לגבי הקטנה שלך אני חוזרת על ההמלצה מקודם - תעשי מה שנוח לך וטוב לך בכל רגע נתון.
בשנייה שלא יתאים לך יותר להרדים במנשא - באותה שנייה בדיוק תחליטי שאת לא מרדימה במנשא יותר - ואז את תמצאי פתרון אחר שיתאים לשתיכן.

לגבי בכי - אצלי הם בכו כשהם הלכו לישון רק כשההרדמה הגיע מאוחר מידי, כשהם כבר היו עייפים הרבה זמן, לפעמים גם כשהם כבר נהיו קצת רעבים אולי.
זה קצת טריקי למצוא את הרגע הנכון להשכיב לישון, צריך להיות עם יד על הדופק.
ואם מפספסים - אז כן, יש בכי בכדי להגיע למוד שינה. אז הבכי קיים גם על הידיים וגם במנשא ולא משנה איך הולכים לישון.

כשאני חושבת על ילד שנכנס למיטה אומר לילה טוב והולך לישון, אני רואה כנגד עיני ילד בגיל 5 בערך.
אני לא ממש מצפה שזה יקרה קודם.

[אורי*]

יש לי שאלה
כשהם נרדמים אצלך במנשא-את יכולה להשכיב במיטה והם ימשיכו לישון? (לפחות באיזשהו שלב?)
כי אני ממש לא. ברגע שאני מניחה היא מתעוררת. אז היא עוד קטנה עדיין,אבל כשתגדל זה אומר שהיא תהיה עליי כל ערב,כל הערב עד שאלך לישון. הגדול יותר בזמנו נרדם בידים,הנחתי אותו והוא התעורר כעבור 20 דקות,וכך כל הערב כמעט.

_גם לבעלי לא אכפת שהילדים יבכו, זה ממש לא מפריע לו.
הפתרון שלנו מאוד פשוט - אני אחראית בלעדית על ההרדמות_
זה קשה לי.מאוד מאוד. לעשות את זה כל ערב כל ערב,לבד. אבל בעיקר,זה לא ריאלי כשיש כמה ילדים איך אפשר להרדים את כולם במקביל?הרדמה של תינוקת שונה לחלוטין מהרדמה בגיל 3,והם מפריעים אחד לשני.

לגבי בכי - אצלי הם בכו כשהם הלכו לישון רק כשההרדמה הגיע מאוחר מידי, כשהם כבר היו עייפים הרבה זמן
זה גם נכון,לא תמיד מתאפשר להרדים בדיוק ברגע המתאים, כשיש כמה ילדים. וכשהם גדלו קצת הבכי לא היה מיד בתחילת ההרדמה,אלא בהמשך (הרדמה היתה יכולה לקחת שעה)

כנראה בכל זאת,ילדים הם שונים.ושלי לא דומים לשלך. הלחץ שלי לא תורם לעניין,וגם לא המתח עם בעלי (שאין לי איך להרגיע, כי למרות שאני לוקחת על עצמי את ההרדמה שלה כרגע,זה לא תמיד אפשרי. וכשהגדול יותר היה קטן ואני הרדמתי כל ערב-כל הערב,לא הייתי נוכחת בשום דבר אחר,לא שטפתי כלים,לא פגשתי את בעלי בערב,לא סידרתי את הבית,לא עשיתי כלום רק הרדמתי)

_תעשי מה שנוח לך וטוב לך בכל רגע נתון.
בשנייה שלא יתאים לך יותר להרדים במנשא - באותה שנייה בדיוק תחליטי שאת לא מרדימה במנשא יותר - ואז את תמצאי פתרון אחר שיתאים לשתיכן._
בפועל זה מה שקורה, עם ניסיונות לא מוצלחים לפעמים להוריד אותה אל המיטה כדי להיות עם ידים וגוף באמת פנויים,זה לא עובד כמעט אף פעם,היא מתעוררת. הלילות שלה קצת יותר טובים,בינתים.
ואני מקווה לטוב. לוקחת נשימה עמוקה.
תודה על השיתוף והעידוד,זה עוזר

[דנד_י*]

סורי, ראיתי רק עכשיו שכתבת. בכלל נכנסתי לכאן לעדכן אותך במשהו מדליק.
אענה לך קודם.
כשהם נרדמים אצלך במנשא-את יכולה להשכיב במיטה והם ימשיכו לישון?
אז קודם כל כן, במיוחד הקטנה שלי עכשיו.
ההפך - היא לא ישנה בכלל טוב במנשא, אם אחרי 20 דקות עדיין לא העברתי אותה היא מתעוררת, מספיק שאני יוצאת איתה החוצה היא מתעוררת.
אם היא במנשא ואני לא זזה ולא נושמת אולי היא תמשיך לישון.
אבל אני זוכרת בפירוש את הגדול שלי - שאיתו זה לא עבד, הוא היה ישן שעות במנשא והרבה פחות טוב במיטה.
בכל מקרה, כדי להצליח להעביר אני בדר"כ מחכה 5 דקות אחרי שהיא עצמה עיניים, אני זוכרת שאצל הגדול שלי 5 דקות לא הספיקו, ורבע שעה עשתה את העבודה.
לפעמים אני מנסה לפני והיא מייד מתעוררת ומבקשת שוב ידיים.
וגם אחרי שהעברתי אותה אני לרוב מחכה כמה דקות ליד המיטה כי לפעמים יש עוד איזו התעוררות כמה דקות אח"כ, שאם אני לידה ומייד טופחת או מנדנדת היא חוזרת לישון.
לפעמים ההעברה לא יצאה לי חלקה והיא כן מתעוררת, או שמשהו מפריע לה (קקי/שיניים/רעב) והיא מתקשה להרדם וגם כשנרדמת לא עוברת ישנה למיטה.

לא תמיד מתאפשר להרדים בדיוק ברגע המתאים, כשיש כמה ילדים
ברור! צריך אולי לנסות לתכנן מראש את הערב כך שתצליחי לפחות בחלק מהפעמים להשכיב בזמן לפחות חלק מהילדים

איך אפשר להרדים את כולם במקביל?
מנסה להיזכר איך הרדמתי את כולם ביחד (אחרי שלב המנשא כאמור, כלומר מגיל שנה וחצי בערך)
כשהיה רק אחד, ישבתי לידו כל ערב.
כשהיו שניים הם עדיין הלכו לישון באותה שעה בערב. אז ישבתי לידם.
כשהשלישי הגיע לגיל הזה, ישבתי לידו וליד השני, ואילו הראשון כבר לא היה צריך אותי, כבר יכל לישון לבד בשעה שהתאימה לו יותר.
כשהיה תינוק והייתי צריכה לשבת ליד מישהו אז הנקתי את התינוק ליד המיטה שלהם, אם הוא נרדם זה היה מעולה, אם לא השארתי אותו לשחק עם אבא וחזרתי להרדים (קצת זמן איכות עם אבא).
אם הוא היה ממש עייף הסברתי להם למה אני צריכה שיחכו לי במיטה לבד. הלכתי להרדים את התינוק וחזרתי אליהם, לפעמים הם כבר נרדמו (זה מה שהכי עזר להם ללמוד לישון לבד)
היו גם פעמים שהלכתי להם בחדר או ליד החדר עם תינוק במנשא.
עכשיו חוץ מהתינוקת אף אחד לא צריך אותי (עוד כמה שנים אף אחד בכלל לא יצטרך אותי, אני תוהה מה זה גורם לי להרגיש), אז אני יכולה להקדיש את עצמי אליה בנחת.

כלל האצבע שלי הוא הגדולים קודמים לתינוקת. היא יכולה להשלים שינה ביום והם לא.

בפועל זה מה שקורה, עם ניסיונות לא מוצלחים לפעמים להוריד אותה אל המיטה כדי להיות עם ידים וגוף באמת פנויים,זה לא עובד כמעט אף פעם,היא מתעוררת
וואוו, זה נשמע קשה!
אני רק יכולה להציע שלא תחליטי שזה ככה וזהו, כי תינוקות משתנים כל יום וכל שבוע. תמיד תנסי שוב.

והנה הסיפור שרציתי לספר לך.
כל ערב אני מניחה את התינוקת שלי במיטה שלה, מחברת אלי את המנשא ולוקחת אותה אלי להרדמה.
בערבים האחרונים היא אשכרה שמה ראש במיטה שלה, אבל מייד התרוממה, אז לקחתי אותה אלי, והיא התחילה לבכות, זה היה ברור שהיא רוצה להישאר במיטה.
הערב היה לי זמן לבדוק מה היא רוצה בעצם.
היא רצתה ללכת לישון לבד במיטה!!! מיוזמתה!!! בגיל כמעט שנה.
מרוב שאני אף פעם לא ניסיתי לשכנע אותה לעשות את זה, והמיטה הייתה מקום חיובי כל כך בשבילה עד עכשיו, ועל כל קריאה שלה היא מייד נשלפה משם, היא בגיל שנה הגיעה בעצמה למסקנה שהיא רוצה לישון שם.
היא הדהימה אותי.
אז במקום שזה ייקח 10 דקות במנשא, זה לקח שעה. ובסוף היא גם בכתה (בהחלט עברנו את השעה הערב), אבל זה היה בדיוק מה שהיא רצתה.
בכל פעם שהיא נעמדה שאלתי אותה אם היא רוצה לעבור למנשא והיא עשתה לי לא נחרץ עם הראש ושמה שוב ראש במיטה (קצת מעליב האמת...).

מה שמקסים בילדים זה שהם תמיד מצליחים להפתיע אותי, גם אם נראה לי שכבר ראיתי הכל.

[אורי*]

ב3 לילות האחרונים היא לא ישנה במיטה שלה בכלל בכלל.
מה שקרה בדרך כלל עד עכשו (כמובן לא מיד מההתחלה אלא באיזשהו שלב) זה שהרדמתי אותה בערב בהנקה או במנשא או בידים והשכבתי במיטה וזהו,היא היתה ישנה. וקמה לאכול בלבד במשך הלילה (ועוברת אליי למיטה לינוק כשגם אני כבר ישנה, להמשך הלילה). זה הפתיע אותי הפער הזה שלה בין היום שבו היא ישנה רק בידים והלילה שפתאום היא מצליחה לישון ככה יפה. אבל כמובן ששמתי שיש לה לילה.
וזה לא קרה בלילות האחרונים. היא נרדמה רק מאוד מאוחר (11והלאה) ורק אצלי בידים ואיתי במיטה. היא עדיין קצת מצוננת,אז אני משייכת את זה לזה (בעלי כמובן אמר לי לתת לה אקמול כי היא לא מרגישה טוב,אבל היא פיצקית) ומאוד מקווה שזה זה.
כנראה כל עניין השינה הוא קצת טראומתי בשבילי ולכן אני מגיבה באימה מול כל שינוי לרעה גם אם זה בגלל מחלה.

_כשהם נרדמים אצלך במנשא-את יכולה להשכיב במיטה והם ימשיכו לישון?
אז קודם כל כן, במיוחד הקטנה שלי עכשיו._
יפה, אצלי ממש לא. הקטע הקשה הוא שגם בלילה זה קורה.עם הגדולים יותר הייתי מרדימה והם היו מתעוררים וכל הערב רק הייתי ניגשת ומרדימה בחזרה.
לו ההרדמה היתה רק נקודת זמן ספיציפית שבה צריך להשקיע, לא היתה בעיה,הבעיה היא כשזה חוזר ונשנה כל שעה במקרה הטוב ולפעמים גם פחות שהם מתעוררים.
אבל מכיוון שאני לא זזה מעמדתי לגבי לא להרדים בבכי החלטתי שגם אם זה אומר שכל הערב היא תהיה במנשא עליי ורק כשאלך לישון היא תלך לישון איתי,אז זה מה שיהיה ואולי זה עדיף מלגשת אליה כל 20 דקות להרדים חזרה.

כשהיו שניים הם עדיין הלכו לישון באותה שעה בערב. אז ישבתי לידם.
זה מה שאני עושה,אבל הם גם קצת מפריעים אחד לשני. אבל עכשו זה יחסית התייצב וברור להם שהם הולכים לישון גם אם לוקח זמן לפעמים.

כשהיה תינוק והייתי צריכה לשבת ליד מישהו אז הנקתי את התינוק ליד המיטה שלהם, אם הוא נרדם זה היה מעולה, אם לא השארתי אותו לשחק עם אבא וחזרתי להרדים (קצת זמן איכות עם אבא).
אני ישבתי המון זמן ליד הילדים,מה שאומר שהתינוק צריך להיות הרבה מאוד עם אבא.ולאבא נגמרת הסבלנות ולפעמים הוא כבר מעדיף להרדים בעצמו.

כלל האצבע שלי הוא הגדולים קודמים לתינוקת. היא יכולה להשלים שינה ביום והם לא.
זה יפה מאוד. אימצתי.

_בפועל זה מה שקורה, עם ניסיונות לא מוצלחים לפעמים להוריד אותה אל המיטה כדי להיות עם ידים וגוף באמת פנויים,זה לא עובד כמעט אף פעם,היא מתעוררת
וואוו, זה נשמע קשה!
אני רק יכולה להציע שלא תחליטי שזה ככה וזהו, כי תינוקות משתנים כל יום וכל שבוע. תמיד תנסי שוב._
תודה על העידוד.אני אכן ממשיכה לנסות. הבעיה היא שאם הורדתי אותה והיא התעוררה אחרי 10 דקות,אז הלכה השינה שלה.היא לא תרדם שוב. ואם היתה בידים או במנשא היתה ישנה הרבה יותר. וזה משליך כמובן על הערנות והחיוניות שלה אחר כך אם ישנה או לא.


היא רצתה ללכת לישון לבד במיטה!!! מיוזמתה!!! בגיל כמעט שנה
מדהימה הילדה. באמת שאין לי מילים.

מכל העניין הזה אני לוקחת את הגישה שלך כמשהו משמעותי פה
קליל,בלי פחד, הווה, סומכת עליהם ועל עצמך
אני משתדלת להתבונן לפחות,גם אם לא מצליחה לאמץ לגמרי.
(אולי זה הדבר שעושה את השוני הגדול בין איך שהשינה אצלי בבית לבין איך שהיא אצלך)

תודה

[דנד_י*]

מקווה שבאמת יהיה אצלך שיפור.

מה שבטוח זה שכשהם חולים, זה בהחלט יכול להשפיע על השינה שלהם! גם בגיל גדול יותר.

בטח כשמוציאים שיניים, אז זה ממש כל הלילה על הציצי.

אם הם לא מצליחים לנשום - אין אפס, הם לא יצליחו לישון.
מה שעוזר לי ברגעים כאלו (וזה לא קשור לדף הזה אבל בכל זאת ) -

• להרים את המזרון (אני שמה סרדינים מתחת)
• לכסות מעל הראש עם השמיכה / לישון עם כובע צמר
• לשים פרוסות בצל מסביב לתינוק על המזרון
• אחרי גיל שנה שמן אקליפטוס

(כשבעלי נכנס לחדר ומריח את כל העסק הזה הוא מגחך ועובר לישון בסלון...)

• אם זה כבר ממש מחמיר אז לפני השינה אני משפריצה חלב אם לאף שלה ועושה לה עיסוי באף ובמצח (יש כאן באיזה דף הסבר על זה), אבל היא לא אוהבת את זה אז משתדלת להמעיט בזה.

בימים כאלו אני נכנעת מראש, לא עושה כלום בבית בערב ונכנסת למיטה איתם בערב וזהו.
ככה הם כל הלילה שוכבים לידי ויונקים ועטופים במגוון הריחות המזעזע הזה.
הלילות עדיין לבנים, אבל לפחות בשכיבה.

[פלוני_אלמונית*]

תודה על הרעיונות. את הבצל ניסיתי בעבר,באמת עזר. אפילו בעלי התפעל
אתמול בלילה מה שעזר זה שגלגלתי שמיכה והשכבתי אותה על הצד ואת השמיכה המגולגלת שמתי מאחוריי הגב.אבל נרדמה מאוחר

והיום
הללוליה
ישנה כמעט שעה וחצי ,נרדמה בהנקה,הנחתי באמבטיה של העגלה (שהחלטתי לנסות,אחרי שכמעט לא שהתה שם מאז שנולדה, חשבתי שזה יעזור לה שזה כזה קטן וסגור ועוטף) לדעתי זה כמעט לא קרה שישנה כמות כזו רצוף ביום מאז שהיא נולדה (רק במנשא)
ואז התעוררה בוכה עכשו היא יונקת עדיין קצת רדומה.

[פלוני_אלמונית*]

זאת אורי

[צ'וקצ'וקית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי אולי במקרה יש כאן את האמא המקורית שרשמה את הדף? (פלוני אלמונית ב-2011). אני פשוט חווה בדיוק אאותו הדבר עם בני המתוק, ורציתי "הצצה קדימה לעתיד" לראות מה שלומה ואיך הם הסתדרו..
תודה,
ממני

[פלוני_אלמונית*]

שאלה אם במקרה יש עוד מישהי פעילה בעמוד הזה - תמיד אומרים תמשיכי עם זה כל עוד נוח ואז תפסיקי אבל מה קורה שכבר לו נוח? יש בכל זאת דרך להיכנס למיטב בלי מנשא?

[אני_אני*]

יש כמה דברים שאני שומעת לגבי הרדמה והנקה ומה שבניהם אחד זה -תעשי את זה כל עוד מתאים לך -מה עושים שכבר פחות מתאים? איך עוברים להרדמה במיטה? והדבר השני זה לא לסרב לא להציע - גם לא ברור לי, ככה היא הולכת לישון בלילה. ועוד עניין - בשבועיים האחרונים מתעוררת לפנות בוקר ורוצה שבעלי יצא אתה לסיבוב הרדמה במנשא. הוא כבר די מותש מזה מה שמחזיר לתחילת הפוסט - מה עושים כשזה הדבר היחיד שעובד. ברור לי שכלום לא לנצח אבל בכל זאת אשמח לשמוע חוות דעת וחוויות שלכן בנושא. אני שכחתי לכתוב שהיא בת שנה וחצי

[בשמת_א*]

אם במקרה יש עוד מישהי פעילה בעמוד הזה
האתר הזה בנוי כך, שברגע שכותבים בדף כלשהו - הוא מופיע בדף מה חדש, שאליו כולם נכנסים לבדוק מה חדש P-: ומה כתבו...
אז הנה כתבת, ראיתי, ונכנסתי.


אבל מה קורה שכבר לו נוח? יש בכל זאת דרך להיכנס למיטב בלי מנשא?
הקלדת מהנייד?
אני מנחשת שניסית לכתוב "מה קורה כשכבר לא נוח לי?" ו"יש בכל זאת דרך להיכנס למיטה בלי מנשא"?

אולי כדאי שתפרטי יותר? עלייך? על התינוק או תינוקת? הנקה? סידורי שינה? משהו? יש איזה עצה שקראת בדף שכן נראית לך ואת חושבת ליישם?

[אני_אני*]

חחח סורי כתבתי מהר עם רגש אבל כן קלטת בול מה התכוונתי. היא נרדמת בערב עם הנקה ולפעמים גם בצהריים אם אני בבית ופנויה, אם לא אז בעלי מרדים על הידיים או במנשא. בערב זה תמיד אני ותמיד הנקה. אז זהו שאין אף עיצה כי כל מה שאני קוראת שוב ושוב פה ובעוד מקומות זה תעשי את זה כל עוד זה מתאים לך. אבל מה קורה כשכבר לא? אף אחד לא מספר לי חח...

[אני_אני*]

העניין הוא שאני בסדר לרוב עם להרדים בהנקה אבל לבעלי כבר קשה להרדים במנשא.

[קור_את*]

אני אני, כדאי (וגם נהוג בבאופן) להצטרף לדף קיים שיש בו דיון בנושא, וכך הדיון בו ימשיך.
אם את כן עומדת על כך שיש פה נושא חדש לגמרי שאין בו דף קיים, אזי כדאי לבחור שם דף מתאים. מהשם הזה לא ניתן להבין מה תוכנו של הדף.
שתי הסיבות הללו תורמות לכך שאין פה תגובות.

בהצלחה!

[במעבה_הפרדסים*]

אני אני יקרה, ברוכה הבאה @}
אני מנסה לתמצת את השאלה שלך, ותגידי לי אם הבנתי נכון:
מה אפשר לעשות עם תינוקת שמתעוררת לפנות בוקר ומשתוקקת לטיול במנשא, ולאבא שלה קשה לספק את הצורך הזה.

(אם פספסתי, מוזמנת לחדד. אם דייקתי, ננסה להתייחס )

(אם זו אכן השאלה, אז הדף הקודם שכתבת בו, תינוק שנרדם רק במנשא{{}}, התאים בול. נעביר את ההודעות החדשות לשם?)

[אני_אני*]

היא נרדמת רק בהנקה(אני ) או במנשא(אבא ).

רציתי לפתוח דף חדש להתחיל מהתחלה. עברתי על כללל ההודעות בדף השני ולא ראיתי משו שעונה על השאלה שלי.

בכל אופן אני מבינה שכלום לא לעד אבל בכל זאת אשמח לשמוע מחוויות אישיות איך זה עבר.. ביוזמה או שלא

פשוט אני כן הייתי רוצה לסיים את ההנקה מישהו במהלך השנה הקרובה. ואבא כבר עכשיו ישמח להפסיק להרדים במנשא


תודה מראש

[אני_אני*]

קור-את בכוונה נתתי שם שבתקווה מי שמכירה את המושג תיכנס ותגיד לי הלכה למעשה מה זה אומר בעצם. כלומר היא רגילה לינוק לפני השינה ואם אני "לא אציע" היא פשוט תצביע על המיטה ותחכה יענו "שבי ושלפי ציצים אמא "חח

[קור_את*]

זה שם לחלוטין לא מובן לרוב הקוראות. יש לתת שם אינפורמטיבי וברור. את גם רואה שאין פה תשובות. אז יש סיכוי שזה בגלל השם.
בנוסף, גם אם אין תשובה לשאלה המסוימת שלך, אבל היא מתאימה לדף קיים, יש לשאול אותה בדף הקיים. כך נהוג בבאופן וכך מתפתחים הדיונים פה.

[אני_אני*]

אבל את כבר פה וראית את ההודעות שלי אז אם יש לך מה לומר בנושא אשמח לשמוע. אם לא חבל על הוויכוח - התאים לי לפתוח דף אם זה לא בסדר אז שאחראים ימחקו בינתיים מקווה למעט שכן נחשפו שיענו ולאט לאט יחשפו עוד...

[רוקדת_ברוח*]

אני הייתי מציעה איזה דף כללי על הרדמה. אני מתכוונת, הרי מתישהו תהיה גמילה? והיא תרדם איכשהו? אז מה שאת מתכוונת לעזות בעתיד הזה, אפשר לעשות עכשיו. אין קשר ישיר בין ההנקה שלך לאיך אבא מרדים שלא במנשא.

אני לא יודעת את התשובה לשאלה, אבל הייתי מנחשת שתשובות מתוך לגדל ילדים בלי להרדים או משהו בסגנון יתאימו יותר. (זיהיתי דווקא את הרפרנס, אבל הוא לא נראה לי קשור לשאלה. מצב ההרדמה כרגע לא מתאים לך ואת רוצה לשנות אותו, זה הפריימינג שאני הייתי בוחרת לשאלה.)

[אני_אני*]

כן גם שם קראתי ולא מצאתי תשובה.

תוכלי לחדד מה הכוונה מה שאעשה בעתיד?

העניין הוא שנשא זה השיטה של אבא והנקה זה שיטה של אמא אז למשל כשהיא קמה באמצע הלילה הוא קם אליה כי לי כבר אין כוח לקום בלילה להניק כלומר אולי החליפה את זה בזה..כלומר יש קשר...אז מה עושים בהמשך שכבר לא יתאים?

[במעבה_הפרדסים*]

העיקרון של לא לסרב לא להציע, נראה לי באמת לא כל-כך שייך לשלב שלכם, או בכלל להנקות הירדמות.
עד כמה שאני מבינה את העיקרון הזה, הוא יכול להיות יעיל אצל פעוטות שכבר הרבה הרבה פחות קשורים להנקה. שלב כזה (שאצלי מגיע לרוב בסביבות גיל שלוש) שהילדון יכול לא לינוק גם יממה שלמה ולא לשים לב. אז אומרים לאמא - אם את רוצה כרגע לגמול, אל תשלפי את ההנקה פה ושם כפיתרון לבעיות. תני לילד לשכוח ממנה לגמרי, בתהליך שהוא כבר ממילא נמצא בו.
לא רלוונטי אליכם כרגע.
מה כן רלוונטי אליכם כרגע, לדעתי? ניסיונה העשיר והחכם של תמרוש רוש{{}} בגמילת פעוטות מהנקת לילה. הפעלתי עכשיו די הרבה חיפושים כדי למצוא מקומות שבהם היא תמצתה את דברי החוכמה שלה בעניין ולהפנות אותך, אבל לצערי לא הצלחתי. אז אני מקווה בשבילך שהיא תזדמן לאזור (את יכולה גם להיכנס לדף שלה ולהזמין אותה יפה...)
לי אין הרבה ניסיון בזה, כי תמיד העדפתי את הנקות הלילה על פני המשאבים הרבים שצריך להקדיש לתהליך גמילת-לילה מוצלח. אני חושבת שכדי שהתהליך יהיה באמת מוצלח ויעבוד טוב, כדאי להתחיל רק כשבאמת באמת נחושים לשנות את המצב, ויש מוכנות לתקופה מאתגרת. אני אף פעם לא הגעתי לנקודה שזה היה שווה לי את זה, גם בתקופות די מייגעות. אבל אם את ובעלך כן נמצאים בנקודה הזאת, ומוכנים לזנק לתהליך גמילה לילית, יש דרכים טובות ורכות ועוטפות.
בהצלחה @}

[רוקדת_ברוח*]

אז מה עושים בהמשך שכבר לא יתאים?
מנסים אחת מעשרות האפשרויות השונות שיש בדף שקישרתי אליו, מתבוננים בתוצאות הניסוי, ורואים מה אפשר לעשות הלאה. יש אשכרה עשרות דרכים שונות לנסות להרדים תינוק. אבל בשביל תשובה מפורטת (ובאמת, אני לא האדם המתאים לענות לשאלה הזו) נחוץ מידע מפורט. משהו בסגנון - ניסיתי להרדים אותה בשירים וזה לא עובד, היא רק בוכה במשך שעות עד שהיא נרדמת. ניסיתי ללכת לישון יחד איתה ולשכב איתה במיטה וזה לא עובד, היא מתנהגת ככה. ניסיתי לשנות את סדר היום שלה ולוודא שאני יוצאת איתה החוצה, וזה לא עבד כי ככה.

רק לרשום "כלום לא עובד" בלי לתת שום מידע על מה לא עובד ואיך הלא עובד הזה נראה ושום מידע על החיים שלכם פשוט לא מאפשר לנשים החכמות פה לתת עצות.

מעבר לעצה הכללית שאמרת - להרדים אותה בדרך אחרת.

אבל אם את פותחת דף בבקשות שיתוף, זה מועיל והוגן יותר להתחיל בשיתוף בעצמך ולספר על המצב שלכם. מה זה אומר שלא מצאת תשובה בדף? בדף שם יש המון המון שיטות שונות. אם את מנסה כל שיטה במשך כמה ימים יקחו לך כמה חודשים רק לנסות כל מה שרשום שם!

או שאולי את רוצה הבטחה שהכל יהיה בסדר אחרי הגמילה? אני באמת לא מבינה מה התשובה שאת מחפשת. כשתגמלי את הבת שלך היא תרדם בדרך אחרת. אחת מעשרות השיטות הקיימות בשביל זה. אין כזה דבר אנשים שלא נרדמים. שינה היא צורך בסיסי, כולם נרדמים, פשוט אין אפשרות אחרת.