תגובות לפיה בשינקין

[אנונימי]

פיה בשינקין סיפור

[רונית_סלע*]

כן. זה המקום. טוב, אני אלך עכשיו, תרגישו נוח להתעלם. (איך עושים אותיות קטנות שאמורות להמחיש קול פולני קטן?)

[עין_הסערה*]

קצר וקולע!.
אני זוכרת את התקופה בה אני הרגשתי ככה.

[תבשיל_קדרה*]

^{מה קרה, מה פספסתי?}

[תבשיל_קדרה*]

אה, מצאתי.

[עדי_יותם*]

אוי, נהדר. יהיה המשך, נכון?

[מייק_בר_רב_אשי*]

גילה,
כבר חזרת לעניינים?
הפסדת קשות כשויתרת על האתר האחרון.
ד"ש לכולם.

[רונית_סלע*]

מסעדה ורחלי- חשבתי על זה שלא הייתי מספיק ברורה לגבי זה, אז כן, יש המשך (פשוט נראה לי נחמד הקטע של סיפור בהמשכים, אולי כי זה מזכיר לי איך הייתי מחכה ל"הארץ שלנו" בתור ילדה בגלל הסיפור בהמשכים).
ותודה רבה על התגובות, ותודה לך, גילה.

[שמיכת_טלאים*]

איזה יופי שחזרת - חסרת. מחכה להמשך.

[אמא_מתחדשת*]

בתקופה הראשונה שלי בתל אביב הבנתי שלהיות לבד בעיר גדולה זה הרבה יותר בודד מלהיות לבד בקיבוץ קטן......

את כותבת מאוד יפה, גם אני מקווה שיש המשך.

[תבשיל_קדרה*]

_גילה,
כבר חזרת לעניינים?_
נו, אתה לא מפגר אחרי בהרבה (-:

[ענת_גביש*]

רונית, איזה כיף לנו !!!
תודה, ומצטרפת לקריאות להמשך.

[רונית_סלע*]

תודה לכולכן. למרות שמה שאיפשר לי להתגבר על הפחד ולפרסם את הסיפור היה זה שהכנתי את עצמי לא לצפות לתגובות, בכל זאת זה כמובן מאוד מאוד משמח .

[איתי_שרון*]

את כותבת יפה, כרגיל!
חוץ מזה - הייתי בטוח שאני היחידי שעלה על זה שהסיפור הקודם הוא שלך דרך השיכלולים של צ'יק צ'ק . אפילו תיקנתי את התיקון שלך באיזהשהו מקום כדי שיראה אוטנטי עד הסוף...
מסתבר שהחמאתי לעצמי יותר מדי?

[ורד_לב*]

מקסים
אני מאד נהנית ומחכה להמשכים
זה בסדר אם אשים קישור משם לפה? כדי שיהיה קל יותר להגיע, בלי תחנה ב מה חדש ? אם לא פשוט תורידי.

[שמיכת_טלאים*]

כמה יפה. זו הנערה מתותים עם שמנת, נכון? כי אהבתי אותה ואני שמחה לפגוש בה שוב.

[ליזה_ליזה*]

מחכה להמשך... עוד!

[רונית_סלע*]

אה...(אנחת סיפוק ועונג). תודה גדולה ועמוקה לכולכם.
איתי- נראה לי שכן (החמאת לעצמך יותר מדי), כי כבר יצא לי לדבר עם כמה אנשים שקלטו את הפדיחה, אבל תודה שניסית .
ורד- נדמה לי שגילה חורש עשתה את זה, אם לזה התכוונת.
שמיכת- אכן. (ציינתי את זה בתחילת הסיפור, במין דרך מבודחת מרוב מבוכה היסטרית, אני מקווה שזה ברור ולא נראה שזה פשוט חלק מהסיפור. אולי סתם לא שמת לב).
ליזה ליזה- כיף לפגוש אותך גם כאן @}

>רונית מרגישה כמו סופרת שעונה על מכתבי קוראים ומשתדלת להרשות לעצמה פשוט להנות מזה<

[שמיכת_טלאים*]

ציינתי את זה בתחילת הסיפור
פיספסתי מרוב שרצתי לקרוא ישר את הסיפור (ראיתי רק כשהיא דיברה על גידי)
כמו סופרת שעונה על מכתבי קוראים
למה כמו? זה זה, לא?

[א_גרויסע_מויש*]

גמני כאן.
אני כל כך נהנית לקרוא!

ואיזה כיף לפגוש שוב במיכל!
מבוגרת יותר, תמימה פחות, אבל אותה אחת...

[יול_יול*]

הסיפור מקסים, הדרך בה את מתארת את הרגעים הכל כך מורכבים האלה של העלבון והמבחן מול העולם- כל כך מוכר ומדוייק. מאפיין גיל כזה, תקופה כזו- האמת די מבאסת...
מחכה להמשך

[רונית_סלע*]

יול יול תודה! איזה כיף לגלות פתאום עוד תגובה @}

[פלונית_על_מונית*]

סוף סוף!

אז אפשר כבר להתמכר שוב?

<פלונית על מונית עוצרת בצד וקוראת בנחת. ונהנית!>

[רונית_סלע*]

הי! גם את כאן, איזה כיף! (זהו, נראה לי שכולם הגיעו , אפשר לנשום לרווחה )

[א_גרויסע_מויש*]

רק רציתי לומר לך שאני נורא נהנית,
וממש מחכה להמשכים כל פעם.

את כותבת ברגישות מופלאה.
תודה!

[רונית_סלע*]

תודה לך @}

[ליזה_ליזה*]

מקסים ומרגש, הדבר הראשון שאני פותחת במה חדש. עוד, עוד!
(את סופרת, סופרת מצויינת!) תודה לך.

[רונית_סלע*]

וואו, תודה,

[עירית_לוי]

רק עכשיו גיליתי את הדף של הסיפור.
איזה יופי! מקסים! ממש נהניתי לקרוא (אפילו הדפסתי והלכתי להתפרקד איתו בנוחות על הספה).
מצטרפת לקריאות עוד, עוד!

[רונית_סלע*]

תהיה, אולי טיפשית- אני לא אמורה לתאר את הגיבורה, מתישהוא?
כאילו, זה לא בעייתי שאין דמות לדמיין?
כי שמתי לב שכבר שלב די מתקדם בסיפור ואין שום תיאור של מיכל.
מה דעתכם?

[שמיכת_טלאים*]

ממש לא היה חסר לי - אולי כי נורא קל להזדהות עם מיכל ואנחנו כבר מציירים אותה לעצמנו? וגם, היא המספרת - אפשר בכלל להוסיף תיאור שלה מפיה בלי שזה יישמע מלאכותי?

[עדי_יותם*]

גם לי לא חסר. להפך. יש לי כיוון כללי של איך שהיא נראית, מההתייחסויות שקיימות למראה חיצוני ובגדים, ונחמד שכ"א יכול לראות אותה באופן שונה.

[רונית_סלע*]

טוב, אני שמחה. (מדהים איך מדי פעם משתלט עלי הפחד שאני לא עושה את זה "כמו שצריך", שאני עוברת על חוקי כתיבה בסיסיים כאלו בלי שאשים לב).

וגם, היא המספרת - אפשר בכלל להוסיף תיאור שלה מפיה בלי שזה יישמע מלאכותי?
אז זהו, שקראתי עכשיו ספר שבו הסופרת הכניסה עוד נקודות מבט, שכוללים תיאור של הגיבורה, וגם היא מסתכלת בראי או משהו.
יש לי כיוון כללי של איך שהיא נראית,

ואנחנו כבר מציירים אותה לעצמנו
בא לכן לשתף אותי? (סתם סקרנות).

[עדי_יותם*]

ממוצעת. לא מפנים אחריה את הראש ברחוב. רזה אבל לא באופן בולט, לא גבוהה ולא נמוכה, לא בלונדינית ולא שחורת שער. לא מכוערת, אבל שום דבר מיוחד, גם לא העיניים. סתם נחמדה, במובן המתסכל. בהשקעה של איפור, תסרוקת ובגדים מתאימים היתה יכולה להיראות יפה, אבל בעצמה היא לא תגיע לזה.

[ים*]

רק עכשיו גיליתי את הדף הזה ונהניתי מכל רגע,
את כותבת ממש יפה,תקופה בחיים שממש אפשר להזדהות.
ככה אני תיארתי לי אותה בדמיון שלי:גובה ממוצע,שיער חלק חום בהיר,פנים נקיות,רזה.יכולה להיראות מעולה עם קצת השקעה בעצמה-אך לא יודעת
כיצד לעשות זאת.
מחכה להמשך....

[שמיכת_טלאים*]

אני רואה אותה רזה ועם שיער חום חלק חלק. מישהי שנראית דווקא כן כמו כל המלצריות האיניות והכל-כך תל-אביביות, מאוד שייכת - רק שהיא בעצמה לא יודעת את זה. כי הרי כולן כאלה, לא? או כמעט כולן? נראות שייכות ומעודכנות ומלאות ביטחון עצמי - ובפנים בכלל לא, המון ספקות והתלבטויות וכולן באו מרחובות או מגדרה או מפתח תקווה, לא עלינו או שפיספסתי לגמרי?

[רונית_סלע*]

הדמות שיש לי בראש היא מין שילוב של כל מה שכתבתן, נראה לי. כשהיא רק באה לתל אביב זה היה יותר כמו שהמסעדה וים תיארו, ובמשך הזמן היא באמת הופכת יותר ל
מישהי שנראית דווקא כן כמו כל המלצריות האיניות והכל-כך תל-אביביות , אם כי עדיין לא

מאוד שייכת , (בעצם, התכוונת לזה שהיא רק נראית שייכת, אבל לא מרגישה ככה).
בכל אופן, תודה, היה כיף לשמוע את איך שהדמות עברה אליכן.

[שמיכת_טלאים*]

איפה את? כבר שבועיים וחצי שאין המשך...
<מנסה לנדנד בלי להישמע מנדנדת>

[רונית_סלע*]

שמיכת, עוד לא הבנת שאני זקוקה לנדנודים שלך ?
הייתה תקופה עמוסה, וגם הייתי זקוקה לתדלוק אגו קטן, כנראה. (כמענה לקולות האלו- "נראה לך שמישהו קורא בכלל? אפילו שמיכת טלאים בטח כבר לא").

[א_גרויסע_מויש*]

הנה גמני מנדנדת.

<מויש עדיין קוראת. בשקיקה>

[רונית_סלע*]

טוב, הוספתי. ותודה לכן, שמיכת ומויש על העידוד. (אני ממש כמו ילד קטן שרק לומד ללכת וצריך את אמא שלו שם עם הידיים הפרושות ומחיאות הכפיים הנלהבות אחרי כל צעד. פתטי, אבל זה מה שיש ).

[שמיכת_טלאים*]

תודה - התחיל להתפתח אצלי חסך [או חשך, לפי הטרנד של טעויות נפוצות בעברית ב ? ]

[עדי_יותם*]

נראה לך שמישהו קורא בכלל?
נראה לך שלא?!

[א_גרויסע_מויש*]

תודה גם ממני. איזה כיף!
ההמשך בקרוב? (אם זו לא חוצפה, אז מה כן?:-))

[רונית_סלע*]

גו גו בה בה א-מא (ועוד צווחות גיל)! (למי שלא הבין- ראה דימוי התינוק לעיל).
>רונית מצאה דרך פשוטה לבטא את רגשי הכרת התודה העמוקים שלה, בלי שתצטרך לנסח אותם בתחכום בכל פעם מחדש מחשש לייגע<

[א_גרויסע_מויש*]

[ליזה_ליזה*]

סוף סוף! הרבה זמן חיכינו הפעם.
היה שווה לחכות @}
(את מותחת אותנו בכוונה?! לא יפה...)

[עוד_לא_אמא*]

תודה לך. גם את, כמו פיה, נוגעת ומגשימה משאלות.

[ליזה_ליזה*]

ריגשת אותי, תודה!

[רונית_סלע*]

עוד לא אמא וליזה ליזה-
תודה לך. גם את, כמו פיה, נוגעת ומגשימה משאלות.

ריגשת אותי, תודה!

• הכל חוזר אליכן וקסם בידיכן @} (במקור זה "וקקי בידייך", אבל כאן זה לא נראה לי מתאים )

[רונית_סלע*]

אני מקווה שאתן מכירות את הפזמון הטיפשי ההוא ששימש ככלי נשק יעיל כשמישהו היה מקלל אותך בבית ספר! (כי קלטתי פתאום שאם אתן לא מכירות זה עלול להיות קצת לא מובן

[שמיכת_טלאים*]

אני מקווה שאתן מכירות את הפזמון הטיפשי ההוא
אצלנו זה היה "והחתול השתין עליך." אין לי מושג למה.

[א_גרויסע_מויש*]

אוי )':
מה שכתבת נוגע בי כל כך.
תודה לך.

[דקל_נור*]

יופי. יופי. יופי.
נוגע, מקסים. אהבתי מאוד. עוד!

בנוגע לדמות שלה - אני גם חושבת שהיא מישהי שנראית דווקא כן כמו כל המלצריות האיניות והכל-כך תל-אביביות, מאוד שייכת - רק שהיא בעצמה לא יודעת את זה. ממה שזכור לי מתקופות זהות (אבל ממש...) כל הקטע של לעשן סיגריות, לשתות המון קפה ולהתנייד עם טוסטוס זה הא'ב' של מי שרוצה להיות כזו. והיא כזו טבעי בלי הפוזה התלאביבית...

<תמר מאוד מחבבת את המיכל הזו>

[רונית_סלע*]

שמיכת - אצלנו החתול היה מין תוספת למקרים חמורים במיוחד- הכל חוזר אליך וקקי בידיך והחתול השתין עליך
מויש ותמר- כמה כיף לפתוח איתכן את השבוע! תודה, רוממתן את רוחי (שהייתה נפולה קצת) @} .

[ענת_גביש*]

-הכל חוזר אליכן וקסם בידיכן
(עוד לא קראתי את ההמשך ומתגעגעת כבר לקרוא)

[א_גרויסע_מויש*]

כבר מותר לבקש עוד?

<מנסה לא ללחוץ יותר מידי כדי לא להפוך לסוג של קרציה>

[אמא_נוגי*]

מצטרפת לבקשה.

<מוכנה לקחת עלי את תפקיד הקרציה להפעם>

[שמיכת_טלאים*]

אם מויש ואמא נוגי, אז גמני. מנדנדת. בנימוס פולני.

[רונית_סלע*]

תודה על הנדנוד. יש לי איזה קושי עם הקטע הבא, אז זה כנראה עוד לא הזמן...
(משהו שם צריך אולי עוד להיוולד, או שזה בכלל משהו אצלי, לא יודעת).

[א_גרויסע_מויש*]

יששש!!!
וכבר פחדתי לנדנד שוב,
וכבר פחדתי שלא תמשיכי, ועוד אחרי שפיתחתי פנטזיה, שבניגוד לספר, כאן לא צריך להיפרד מהדמויות האהובות, ואפשר להמשיך ללוות אותן, כמו בחיים (נא לא להרוס לי את הפנטזיה, עדיין ).

וזה מקסים, מה שהוספת... אני ממש מחכה להמשך.

<לא מבטיחה לא לנדנד שוב>

[דקל_נור*]

עוד... לא היה לי מספיק...
<נותנים לי אצבע וכו'>

[רונית_סלע*]

אתן מחמידות (בהשראת מאיר שלו ב"רוני ונומי והדוב יעקוב") לי מאוד על הבוקר, תודה @} .
תמר, פשוט קלטתי שבמקום לחכות שכל הקטע התקוע ישתחרר, אפשר לפצל אותו לשני קטעים קצרים יותר (מין תחמון כזה).

[אמא_נוגי*]

רונית. תחמון מוצלח בהחלט, וגם מגביר את המתח...
פתאום הסיפור הזה נראה פונה לכיוונים חדשים לגמרי, אני מתה לדעת מה יהיה הלאה ...

<גמאני לא מבטיחה שלא לנדנד>

[א_גרויסע_מויש*]

תודה, רונית!
פשוט- תודה.

[אמא_נוגי*]

נפלא וגם מעורר מחשבה, תמשיכי...

[פלוניתוש*]

אני מרגישה שנכנסת לראש שלי והוצאת את המחשבות החוצה....
הסיפור מרגש אותי מאוד, תודה תודה תודה...

[רונית_סלע*]

תודה לכולכן, כמה כיף.
(אני עושה לעצמי "צום תגובות לפיה בשינקין", ואז נכנסת לראות אם יש משהו, ומתענגת כמו על פרוסת העוגה עם התה של אחרי הצום...). @} @} @}

[ליזה_ליזה*]

_תודה, רונית!
פשוט- תודה._
גם ממני @}

[א_גרויסע_מויש*]

ומתענגת כמו על פרוסת העוגה עם התה של אחרי הצום...)
ואני, עושה אותו דבר, אבל עם הסיפור. כשאני רואה אותו ב מה חדש, אני פותחת אותו אחרון, למרות שאני הכי הכי רוצה לפתוח אותו מיד

<רציתי לומר גם שההמשך נפלא, ושאני מאד מאד אוהבת את הסיפור, אבל אני מתחילה להרגיש שאני חוזרת על עצמי>
<וגם, שקצת התבלבלת בשם של הילדה, את מחליפה שם בין נועה לנעמי. הייתי מתקנת לבד, אבל אני לא יודעת מה התכוונת שיהיה השם ומה הטעות [-: >

[אמא_נוגי*]

ושוב, לא מאכזב.
אני פותחת אותו אחרון, למרות שאני הכי הכי רוצה לפתוח אותו מיד
גמני, גמני.
תודה!!!

[יול_יול*]

מקסים, מקסים, מקסים.

גם אני נשמתי עמוק עם מיכל,
כל כך בא לי עכשיו לקחת את האוטו ולסוע לגליל...

[רונית_סלע*]

טוב, זהו.
אשמח לתגובות בונות-עריכתיות-יעילות כאלו (האם הסיפור עובר טוב, מתפתח טוב, לא נגמר בפתאומיות גדולה מדי, לגבי הדמות ובכלל).
תודה לכן (לפחות באופן רשמי נראה שזה לגמרי "לכן", טוב, לכן ולאיתי שרון, אם אתה עוד קורא ), על התמיכה והעידוד והנדנוד ובעיקר- פשוט על זה שקראתן, שהייתן הקהל האנונימי (פחות או יותר) הכמעט ראשון שלי (אם מתעלמים מהשירים שפרסמתי ב"הארץ שלנו" ומסיפור אחד שהתפרסם באיזה מוסף של ידיעות) (דחפתי כאן שוויץ קטן, מקווה שזה לא מפריע) .
טוב, די. ושוב תודה.

[ליזה_ליזה*]

אשמח לתגובות בונות-עריכתיות-יעילות כאלו
הסיפור מקסים! מאוד נהניתי לקרוא אותו (צר לי, זה מה שבא ברגע זה....).@}

[אמא_נוגי*]

אם להיות כנה, נשארתי עם טעם של עוד. ממש לא חשתי שהסיפור נגמר, בעצם הבנתי את זה רק עכשיו.
הסיפור עצמו מקסים, מתפתח יפה עד לבקתה בגליל, אבל בעצם שום דבר שקורה שם לא ממש מכין לשינוי המחשבתי של הגיבורה. יש המון דברים שנפתחו שכביכול מכינים להמשך (כמו אקדחים תלויים על הקיר) אבל הוא בעצם לא מגיע, כמו הרועה, כמו מי זו אלה, כמו הבעל הנעלם.
יש לי תחושה אשאם תרצי תוכלי עוד להמשיך ולבנות ממש סיפור עלילתי מלא ולהשתמש בהרבה "הכנות" ו"התחלות" שכבר קיימות בסיפור הזה.
בסך הכל כמו שאת יודעת אהבתי, אהבתי מאוד.

[א_גרויסע_מויש*]

אני דווקא הרגשתי שהסיפור יכול להיגמר כאן. יש משהו בנקודה הזאת, של השינוי שמתחיל, שמאפשר להשאיר סוף פתוח אבל עם כיוון ברור.
אבל אני מסכימה עם אמא נוגי שאפשר לקחת את הדמויות הלאה לרומן ארוך (גם יש לי אינטרס ברור בענין )
אהבתי מאד מאד!

<מה עם סיפור חדש לקהל הקוראים הנאמן? יש באופק?>

[שמיכת_טלאים*]

נשארתי עם טעם של עוד.
גמני.
אהבתי מאד מאד!
גמני.
<מה עם סיפור חדש לקהל הקוראים הנאמן? יש באופק?>
גמני.

[עדי_יותם*]

תודה. תודה רבה.
<גמני>

[רונית_סלע*]

תודה לכן @}
גם אני מרגישה שזה יכול היה להימשך, ואפילו שזה אולי עוד יימשך פעם, אבל מבחינת אורך הנשימה שלי- אז...איך להגיד את זה? בא לי שהסיפור ייגמר כבר, ולעבור למשהו אחר.
אולי זו לא סיבה כל כך טובה לגמור סיפור, ואולי דווקא כן, אני לא יודעת, אבל בכל אופן- זה מה שמרגיש לי נכון כרגע ורק אני תוהה אם זה לא עושה עוול לסיפור (כאילו- מעבר לטעם של עוד ולאינטרסים האישיים שלכן )

[דקל_נור*]

גמני על כל מה שהן אמרו מעלי.


בא לי שהסיפור ייגמר כבר, ולעבור למשהו אחר.

כן אבל מה עם איברהים הרועה הקוסם?

[תמר_ס*]

ווי מקסים. רקכשיו קראתי. זה לא יכול להיגמר ככה. אוף.

[תמרול_ה*]

הי,
אני באמצע הסיפור, קצת יותר קרוב להתחלה שלו, קוראת בהפסקות.
זה מרתק
מעניינת מאד הפיה הזאת. היא נשמעת כמו קול פנימי טוב כזה, שמביא אותנו אל האור
נראה מה יהיה בהמשך...

[רונית_סלע*]

תודה לכל התמריות @}
לגבי הסיום- חייבת לאמר שאני די שלמה אתו, ושמחה על זה שלא התערערתי לגמרי, שיש לי קצת עמוד שדרה . טוב, זה קשור בטח גם לזה שקיבלתי גם תגובות הפוכות (שהסוף מוצלח כפי שהוא)- וזה חיזק אותי.

[תמר_ס*]

הסוף מוצלח, פשוט לא רציתי שיגמר, הבנת?

יש סיפור חדש?

[תמרול_ה*]

זהו, גמרתי לקרוא, די בנשימה אחת. אז אני מרגישה שעברתי משהו ביחד עם מיכל. הרגשתי שאני מלטפת את הילדה שלי, שמזמן לא קיבלה ליטוף. נזכרתי קצת בבית של חברים של ההורים שלי, שמאד אהבתי להתארח אצלם, המצעים שלהם היו תמיד כל כך ריחניים ומאווררים ורכים ונעימים ונקיים. (גם אצלי בבית היה ככה, אבל זה היה כזה אחר...), הזכרתי לעצמי כמה שהכנסת אורחים זה מצוה אמיתית שיכולה להציל נפשות, כמה פעמים אנשים נגעו כך בנשמה שלי, ובמיוחד נשמע אצלי קול של איזו הרפתקנית נוודית פנימית, שרוצה לצאת ולראות ולחוות ולהתרגש מחדש.
איזה סיפור נהדר! במין קלילות כזאת (מאד קריא ומותח), מאפשר לעשות מסע פנימי ומין סווץ כזה שעובר על כל מני מחוזות שכוחים בנשמה.
איזה כיף שעכשיו סתו!
תודה!!

[רונית_סלע*]

תמרולה, איזה כיף לקרוא את מה שכתבת! תודה!

[נוסעת_סמויה*]

רונית,
גם אני גיליתי את הסיפור שלך רק עכשיו. קראתי אותו בנשימה אחת ואני חושבת שהוא נהדר. החזרת אותי בבת אחת אל גיל עשרים לפרטי פרטיו, ותימללת בשבילי הלכי נפש מוכרים להפליא שכבר שכחתי (בעיקר ההרגשה של חיים בהמתנה והניסיון הנואש לפצח את הקוד התל-אביבי על כל מה שהוא סימל עבורי, אבל גם פרטים שוליים יותר, כמו תחרות הסיפור הקצר של 'הארץ').

לא קראתי דברים אחרים שכתבת, אבל הסיפור הזה הופך אותך בעיניי לסופרת, ואני מקווה שתפרסמי אותו גם במקומות אחרים @}.
חוצמזה, רציתי לשאול אותך אם את מכירה סיפור של רונית מטלון בשם "שנתיים"? זה אחד הסיפורים המוקדמים שלה, סיפור מדהים בעיניי, שפורסם פעם ב'סימן קריאה' ואחר-כך בספר 'זרים בבית'. אם לא קראת, כדאי לך מאוד למצוא אותו ולקרוא. גם שם המספרת היא בחורה בת עשרים שהגיעה לתל-אביב מהפריפריה ועובדת בתור מלצרית. גם בסיפור ההוא יש תחושה חריפה של חיים בהמתנה - של המון זמן שבו המספרת כביכול לא עושה כלום עם החיים שלה, אבל בדרך כלשהי הזמן הזה נחוץ על מנת שהאני שלה - אני של סופרת - יוכל להבשיל ולבקוע.

ודבר אחרון - הסיפור שלך שלם ומצוין כמו שהוא, אבל אם כבר דוּבר כאן על הסיום, בעיניי הסיום דווקא קצת סגור מדי. התחושה שדברים עומדים להשתנות עולה חזק מתוך הטקסט, והמשפט המסיים, שאומר זאת במפורש, נראה לי לא נחוץ. גם כי תמיד עדיף להראות ולא להגיד ישירות, ואת כבר הראית זאת היטב, וגם כי על אף שהשארת את השאלה איך יתחוללו השינויים כשאלה פתוחה, עצם ההבטחה שאכן יתחוללו שינויים (אמנם מרגיעה ומנחמת אבל) גורעת מהעניין של הקורא בשאלה "מה קרה אחר-כך". בעיניי, סיפור טוב הוא סיפור שנשאר אתי עוד זמן מה אחר-כך, שמטריד קצת אפילו, וכאשר הסוף סגור, רשמי הסיפור מתפוגגים מהר יותר.
(מקווה שזה בסדר מצדך שכתבתי לך פידבק כזה מפורט. אם לא, את כמובן מוזמנת למחוק).

[מיצי_החתולה*]

תודה,
רונית, כל כך נהניתי לקרוא. היה לי פלאשבק מטורף לתחילת-אמצע הניינטיז .

[רונית_סלע*]

וואו.
הדבר האחרון שציפיתי לו בשיטוט היומי כאן הוא עוד תגובות לסיפור...איזה כיף

תודה ענקית, על המחמאות וגם על ה פידבק כזה מפורט .

זה המקום להזמין אתכן ל תותים עם שמנת משופץ , אם עוד לא קראתן.

אני עדיין מפרסמת אותו בהמשכים (את הגירסא הישנה מחקתי).
אולי אלך להוסיף עוד קטע, עשיתן לי חשק @}

[בונבון_ופרח*]

תודה!!
תודה שהזכרת לי כמה שאני אוהבת לכתוב וכמה שאני מתביישת להראות את זה לאחרים.
תודה על תיאור כ"כ מדוייק של הרבה ממה שהרגשתי לפני שנים בת"א. רק שאני ויתרתי מהר על האפשרות אי פעם להיות "קולית" כמו כל התל אביביות האלה.
תודה על הפיה שתלך איתי היום הביתה.