שערוריית הבדיקות לנשים המורדמות

אנונימי

_{ראו גם: רופאים גסי רוח / בדיקה וגינלית מה דעתכן / טראומה בבדיקה גניקולוגית}

סטודנטים לרפואה בבתי חולים בארץ מבצעים בדיקות ואגינליות בנשים מורדמות, ללא אישורן וללא ידיעתן
כתבה ב-nrg

למה שלא יבצעו את הבדיקות זה בזה, אם הן כל כך חשובות?

למה שלא יבצעו את הבדיקות זה בזה, אם הן כל כך חשובות?
D-:

בדיוק.

(אגב, הייתי מסכימה מיד למשהו כזה, אם היו שואלים אותי. נראה לי חשוב שסטודנטים לרפואה יכירו מקרוב הרבה גופים שונים, ואם אני כבר מורדמת ובניתוח, בחיי שזה לא נראה לי כבר כזה ביג דיל. וכל עוד הם יוצרים סביבה נוחה ומבקשים יפה, גם בלי הרדמה הייתי שמחה לעזור. אבל בלי לשאול?!)

ן הייתן מעדיפות רופא שלפני שבדק אותכן בדק רק גופות נכון ?

אילה א, הבעיה היא לא הבדיקות עצמן, אלא חוסר ההסכמה. יש שם מספיק מרואיינים בכתבה שמציינים שהם טורחים לשאול את המטופלות לפני ההרדמה - סימן שלא כולן יסרבו. בכלל, למה להניח שתהיה בעיה לפני שמנסים?

צמרמורת קלה חולפת בי כשאני חושבת על הגרידה בהרדמה שעברתי. אולי הייתי צריכה לדרוש שבעלי יצפה בגרידה כדי לוודא עושים בי משהו שלא אישרתי מראש? לפעם הבאה... סביר להניח שהייתי מסכימה לבדיקה, אולי הייתי מעדיפה להיות ערה בזמן הבדיקה ולא מורדמת (לא אמור לשנות לבודק, נכון?). בכל מקרה - אם לא שואלים אותי אני בטוח לא מסכימה..

כשמביאים קישור בראש הדף, אני מציעה גם להוסיף כמה מילים על מה הקישור.
גם עבור מי שאין לו זמן להיכנס, וגם בגלל שלפעמים אחרי זמן מה הקישור כבר לא פעיל, ואז קשה להבין על מה הדף.

למה שלא יבצעו את הבדיקות זה בזה, אם הן כל כך חשובות?

זה שמישהי באה לעשות פרוצדורה כזאת או אחרת לא אומר שהיא תרמה את גופה למדע
עם או בלי ההרדמה
בדיקה וגינלית מה דעתכן

מי שמוכנה ללכת לבית חולים סטודנטיאלי (שהם דווקא טובים יותר) חותמת על הסכמתה מראש להשתתפותם של סטודנטים בכל הליך רפואי .
באמת הייתם רוצות ללכת לרופא שבחיים שלו לא בדק אשה אמתית אלה רק הדמיות של כאלה ?

באמת הייתם רוצות ללכת לרופא שבחיים שלו לא בדק אשה אמתית אלה רק הדמיות של כאלה ?

לא.
ואני גם לא רוצה שיסממו אותי וינברו בי.
אי אפשר משהו באמצע?

וגם - מה לא סביר בזה שיבדקו את הסטודנטיות עצמן?
למה מה הן, יותר טובות מכל בת תמותה אחרת?
<זה יכול להיות גם אחלה סצנריו לסרט כחול סוג ז':
"אניטה סיימה את לימודי הרפואה ברומניה ועוברת סטאז' בהדסהההההההההה" >

זה מזכיר לי את הסיפור של ענת שן לוי (אאל"ט), שכשהיא עברה ניתוח קיסרי, על הדרך הוציאו לה גם ציסטה ומיומה, בלי שום סוג של התראה מוקדמת. כלומר, היא במילא מורדמת ופתוחה, אז מה זה משנה.
הקשר ברור, לא? כשרופאים מתרגלים, מסטודנטיותם, שזה נורמלי ובסדר לבצע בדיקות פולשניות למטופלים ללא ידיעתם, זה נראה להם מאוד טבעי...

באמת הייתם רוצות ללכת לרופא שבחיים שלו לא בדק אשה אמתית אלה רק הדמיות של כאלה ?
אילה א, למה את כל הזמן חוזרת על זה? אף אחד כאן, או בכתבה, לא רוצה שרופאים לא יעברו הכשרה - רק שיבקשו רשות! מה כ"כ קשה בזה?

ענף הכנסה חדש עבורי שאני שוקלת כרגע הוא פתיחת סוכנות למתנדבות להבדק.
יש פה אולי מעצבת גראפית שתעזור לי עם הכרטיס?
משהו בסגנון אד"י כזה אולי?
את מראה אותו בכניסה לבית חולים, את חלק מהפרסונל (איזו מילה נשגבת בחניה ובבית מרקחת)
למה שבתי החולים לא ישלמו על זה?
מה יש?
בנות רבות בטח יהיו מוכנות לנדב את גופן למדע בעבור צרור מזומנים.
בדיקה וגינלית-50 ש"ח לאחת-ניראה לכן מחיר הולם?
עם ספקולום-75ש"ח. בדיקה רקטלית-100 ש"ח ואף יותר-לא?
ובדיקת שד, בנות, מה דעתכן? כמה לגבות?
ניראה לי אפצל התשלום לפי גודל השד.
מתנדבות אנא פנו אלי בדף הבית.
עבודה רבה מובטחת.

לא התקדמנו הרבה מאז גניבת הגופות מלפני מאה שנה.
אני בטוחה שגם אז היה מי שאמר- 'הייתם רוצים להיות מנותחים ע"י רופא שלא ניתח אדם מימיו?'

אני לא מבינה איך לא ברור לכולם שזה מעשה לא מוסרי, שדגל שחור מתנוסס מעליו.
לגבי כל בדיקה בכלל ולגבי בדיקה וגינלית בפרט, עם כל המשמעויות הרגשיות הנלוות לה.
אחלה תירוץ - לא היה נראה לי שיסכימו אז לא שאלתי ועשיתי בלי שידעו. לא אגיד לילד באיזה גיל מתאימה התנהגות כזו. לקוהלברג היה מה לומר בנידון.

יש גם כתבה מקוצרת ב YNET

אני לא מבינה איך לא ברור לכולם שזה מעשה לא מוסרי, שדגל שחור מתנוסס מעליו.

לי נראה שזה ברור שזה מעשה לא מוסרי. מי יגיד לך שמועיל למישהו שבודקים אותו כשהוא מורדם בלי הסכמתו ובלי שום אינטרס לבדיקה מצידו? תועלת היא או אינטרס או הסכמה ושניהם חסרים כאן.
אגב, הסכמה כמדד לתועלת זה עניין חדשני למדי של הכמה עשרות שנים אחרונות. במיוחד בכל האמור לגבי נשים וילדים.
אלא שכמו במקרים רבים רבים אחרים זה שמשהו הוא לא מוסרי ממש לא אומר שמתנוסס עליו דגל שחור... וגם אם ברור, נראה שהרבה מוכנים בכל זאת לרוץ לים הסוער עם משקולות. או בעצם לחבר משקולות לאחרים ולדחוף אותם לים. לפעמים הקשרים מסתבכים וכולם טובעים. באסה.

אמיליה, תצחקי תצחקי, אבל בארה"ב זה די מקובל. בפורום דובר אנגלית שאני כותבת בו יש מישהי שעבדה בזה, וזה נחשב סוג של הדרכה ועבודה לגמרי מכובדת (אם כי לא מאד סטנדרטית) של educator. הסטודנטים בדקו אותה וקיבלו ממנה פידבק. נראה לי דוקא אחלה, וגם מרגיל אותם מוקדם לזה שמי שהם בודקים היא מישהי שצריך להתחשב בדעתה (בעיקר אם הפידבק מלווה באיזה ציון p-: ).

עכשיו אני מבינה למה רופאים בודקים בכזו חוסר רגישות. הם רגילים לבדוק נשים מורדמות*
טוב, לא כולם. רובם.

עכשיו אני מבינה למה רופאים בודקים בכזו חוסר רגישות. הם רגילים לבדוק נשים מורדמות
אני חוששת שזה יותר מזה. זה לא רק שהנשים מורדמות. זאת העובדה שיש כאן החפצה (מלשון חפץ).
לא שואלים אותן אם הן מסכימות, והעובדה שהרופאים אומרים שזה בסדר ושהסטודנטים מבצעים את זה ועושים אח"כ דיסוננס קוגניטיבי שזה כן בסדר היא שעוזרת לרופאים שעוברים את ה"הכשרה" הזאת להמשיך ולחשוב שהמטופלת היא חפץ ולא בן אדם עם רגשות.

טוב, זה היה בצחוק (עד כמה שנושא כזה יכול להיות מצחיק )-:)

ממש מזעזע.

מסכימה עם:
עכשיו אני מבינה למה רופאים בודקים בכזו חוסר רגישות. הם רגילים לבדוק נשים מורדמות

הבעיה היא לא הבדיקות עצמן, אלא חוסר ההסכמה.

ועכשיו אני ממש מאושרת שעברתי גרידה בהכרה מלאה.

רחל ברמן זה מעניין מה שאת כותבת על כך שיש מקומות שאכן זה נעשה בתשלום. סך הכל בקידה בהסכמה, כמו ניסויים רפואיים בהסכמה, שכמה וכמה מחבריי הטובים ביותר התנדבו להם כאשר היו סטודנטים, ואפילו לא צריך לכניס חומרים זרים לגוף. אם כי כשתיארת את זה כ

נחשב סוג של הדרכה ועבודה לגמרי מכובדת (אם כי לא מאד סטנדרטית) של educator זה הזכיר לי אנשים שעובדים כסרוגייט (משהו שאני אישית ממש לא מבינה איך אנשים עושים אותו).

בכלל אני חושבת שטופס ההסכמה שמחתימים אותנו עליו כאשר אנחנו נכנסים לפרוצדורה רפואית - הוא לא מספיק. משהו בסגנון אני מסכים שיעשו לי הכל, כל מה שצריך ואני יודע שהכל יכול להיות וע"י כל אחד.

בזמנו עברתי ניתוח וחתמתי על הטופס. לא מפריע לי שבדיעבד ניתח אותי מתמחה (רואים לפי הצלקת). כן מפריע לי שאף אחד לא הסביר לי שכחלק מהניתוח יכניסו לי קטטר. אולי זה דבר ידוע לכולם פרט לי, אבל העובדה היא שלא ידעתי שזה מה שעושים בניתוח.
והייתי רוצה לדעת את זה. כי לגלות אח"כ שהתעסקו לי באיברים פרטיים היה לי מאוד לא נעים.
וזה חוץ מהעובדה שגיליתי את זה בדרך מאוד לא סימפטית: יומיים אחרי הניתוח התחלתי לסבול מכאבים איומים. הרופא במר"מ ראה שאני בקושי הולכת אחרי ניתוח, שאל אם היה לי קטטר, ולי לא היה מושג. בגיליון השחרור לא היה כתוב. הוא התקשר לביה"ח ובמזל ענתה לו לטלפון אחת מאלה שהיו בניתוח ואמרה שכן. ואז הוא אבחן בלי להסס כדלקת בדרכי השתן. מסתבר שזו תופעה מוכרת, מן בונוס שאתה מקבל בחדר ניתוח, עם החידקים העמידים שיש שם.
אז לא רק שעשו לי בלי ידיעתי, גם הכניסו לי חידקים לגוף. נורא כיף להחלים ככה מניתוח, עם תוספת כאבים ואנטיביוטיקה חזקה במיוחד.

ענף הכנסה חדש עבורי שאני שוקלת כרגע הוא פתיחת סוכנות למתנדבות להבדק.
בנות רבות בטח יהיו מוכנות לנדב את גופן למדע בעבור צרור מזומנים.

אמיליה, לרגע חשבתי שאת רצינית.
והאמת, יכול להיות שהייתי הולכת על דבר כזה, למה לא...

על רופא, גופה ואישה ישנה

סלעית, זה מזעזע בעיני

. וכל-כך חשוב לספר על זה

.

הייתי שם, גיליתי אחרי ולקח לי שנה של חלומות זוועה, התפרציוית בכי ושיקום איטי לצאת מזה. מזלי שאני מטפלת באומנויות והיו לי הכלים. אני קוראת את הכותרות והכל חוזר אלי. מבחינה נפשית זה היה הכי רע שיש! פיזית לא קרה כלום: לא צלקת, לא כאבים, לא דלקת. חלק ונקי. במקרה גיליתי. בחורה צעירה ולא מנוסה שפחות מכירה את עצמה מבפנים לעולם לא היתה יודעת, רק נפגעת בלי יכולת להתרפא.

על רופא, גופה ואישה ישנה

איפה ראיתי את הבלוג הזה לאחרונה? התמונה שם בצד מאוד מוכרת לי...
(למה אין אייקון של גירוד בראש, בניסיון להיזכר?)

קראי את הרשומה הקודמת.

אהה !

כתבת יפה בבלוג...
(חוץ מזה, אני נורא אוהבת ת'תמונה. העתקתי לי אותה. מאיפה היא?)

מי שמוכנה ללכת לבית חולים סטודנטיאלי (שהם דווקא טובים יותר) חותמת על הסכמתה מראש להשתתפותם של סטודנטים בכל הליך רפואי .

א. כמעט כל בתי החולים הציבוריים בארץ הם סטודנטיאלים.
ב. ההסכמה לא מובנת מאליה, לא גורפת ובטח שלא כוללת כל הליך רפואי.

בלידה השלישית שלי,במשגב לדך,היה מצב של מצוקת עובר,כל הזמן המילה "ניתוח" התעופפה באויר.
אני בתוך הכאב והחרדה הגדולה לתינוק (כל הזמן נעלם הדופק במוניטור)
נשאלת:יש כאן סטודנטיות לרפואה מאיזו ארץ ( לא זוכרת איזה...)את מסכימה שהן יהיו כאן בלידה? אני עונה באופן חד משמעי "לא !"
שניה אחרי שהתינוק נולד,אני מרימה את העיניים רואה אותן מחייכות אלי "מזל טוב...!" &@$%&* !!!!
זוכרת את התחושה שרימו אותי.
עד היום אני מתכווצת שאני נזכרת.

באמת הייתם רוצות ללכת לרופא שבחיים שלו לא בדק אשה אמתית אלה רק הדמיות של כאלה ?
אילה, לא מדובר ברופאים שהולכים להיות גניקולוגים, אלא ברופאים שלומדים להיות רופאים אחרים (נניח, רופאי משפחה, או אף אוזן גרון). אני לא חושבת שיש להם בכלל צורך לעשות פעם אחת בחייהם בדיקה גניקולוגית. אני בטח לא הייתי מאפשרת לרופא משפחה לעשות לי בדיקה וגינלית. וגם לא נראה לי שיש חשיבות כלשהי לבדיקה אחת בלבד - ניסיון לא צוברים מזה. וכל רופא יכול לבדוק את בת זוגו אם זה כזה חשוב לו להרגיש איך זה (כתוב בכתבה שזו בעיקר בעיה של סטודנטים, כי לסטודנטיות נשים יותר נוטות להסכים).

עפרה-
איך גילית?

_את מסכימה שהן יהיו כאן בלידה? אני עונה באופן חד משמעי "לא !"
שניה אחרי שהתינוק נולד,אני מרימה את העיניים רואה אותן מחייכות אלי "מזל טוב...!" &@$%&* !!!!_
אחת הסיבות הרציניות שבגללן שילדתי בבית היתה סיפורים כאלה. ו'תגידי תודה' שאלה היו סטודנטיות. לחברה שלי נכנסו עשרה סטאז'רים גברים. איזה חוצפה.
נשים, תלדו בבית!!!

אנשים שעובדים כסרוגייט
מה זה?

מה זה?
סרוגייט=אם פונדקאית

ילדים, הזהרו מרופאים חייכניים עם עדת נערים סביבם

דווקא ילדים ולא ילדות?
מגריינת

הנה כאן יש מקרה של...עם פתיחה של...
הנה. הנה שורש הבעיה. כשחלקים באנטומיה שלך מופקעים והופכים לחלק מהעבודה היומיומית של מישהו, בלי שישימו לב שהלו, את עדיין מחוברת אליהם, תודה רבה!

וזו בכלל לא בעייה שספציפית לאיברים נשיים. זה פשוט עולה שם כי זו חוויה יותר קשה להרבה נשים, אבל זו אותה בעיה עקרונית גם אם מדובר בזרת יד ימין. כל המערכת הרפואית בנוייה לטפל באיברים ולא באנשים, ולכן הם כ"כ אוהבים מטופלים מורדמים.

טוב, ההודעה של גברת האריס נעלמה אז אגריין את רחל ברמן
אני בשוונג...

אוי, לאן נעלם הפוסט של גברת האריס?

סרוגייט=אם פונדקאית

גם, אבל לא נראה לי שלזה היתה הכוונה, אלא יותר ל articles]זה he[/po].cgi?action=showArticle&articleId=2

אה! באמת תהיתי למה היא כתבה "אנשים" ולא "נשים"...

(ממש, ממש לא דומה לדעתי)

יש פה מישהי שיש לה רעיון, קשרים או דרך להעלות לתודעה הציבורית או לעשות עם זה בפועל משהו?

זה באמת מעורר סקרנות.
אחרי בדיקת הגניקולוג הראשונה והאחרונה שלי החלטתי לא למהר לחזור שוב, בדיוק מסיבה זו, הרגשתי שמתיחסים עלי כמו לחפץ.
מנגד להבדק ע"י סטודנט בתהליך לימוד לא מרתיע אותי, אני רגילה ללמוד וללמד על אנשים.

הייתי שמחה להתנדב לתהליך לימוד בדיקות רפואיות, ואולי להפוך אותם לרופאים קצת יותר נעימים
מעניין איך אפשר לעשות את זה

מצטערת שמתפרצת לדלת פתוחה, אני אחרי קריאה מרובה ואין לי כוח לקרוא, מבטיחה לעשות זאת בהמשך.
חייבת לכתוב פה ומקווה שאני לא חוזרת על מה שנאמר.
עברתי בחיי כמה וכמה הרדמות כלליות.
שתיים מהן כבר בתור אישה בוגרת שמבינה מה קורה סביבה.
האחת בלידה הראשונה-ניתוח קיסרי.
השניה-ניתוח שחזור קרסול.
בשני המקרים הרגשתי כמו סטייק.
במקרה הראשון אין לי מילה אחרת למה שנעשה שם חוץ מאונס.
במקרה השני הייתה שם איזו אישה גדולה וקשוחה שהגנה על גופי מפני איזה חרמן צעיר שהוא זה שהכניס אותי לניתוח (למה נותנים לילדים בני עשרים לעשות עבודות כאלה?), אבל הבעייה העיקרית היא שמנהל המחלקה שנסע לחו"ל הבטיח לי שיהיו שם שני מנתחים, כשבפועל אני בטוחה שהיה שם רק מנתח אחד, שלא דיברתי ולא ראיתי אותו לפני הניתוח ולא אחרי.
יש דוח שנכתב לאחר כל ניתוח שבכלל הם אף פעם לא מראים למנותח .חוצפה!!
אני חושבת שצריך לחוקק חוק שבן אדם רשאי להכניס לניתוח בן אדם אחד שיראה את הניתוח, לפחות באופן חלקי. זאת אומרת שיהיה שם ווילון אבל אפשרות לראות מי נמצא שם, מה עושים ומה לא עושים, אחרת מי יודע מה קורה שם באמת??
תחושה כל כך מתסכלת שאין לי שום מילה לתאר.
אונס זו המילה הכי מדוייקת שאני מצליחה למצוא.
הם יכולים לעשות את המחדלים הכי גדולים ולעולם לא נדע. ממש מזעזע!!!
חייבים להתאגד ולבקש חקיקה בנושא.

סיפור הלידה הקיסרית הראשונה שלי מופיע בגליון באופן טבעי אחפש ואכתוב את מספרו בהמשך למי שרוצה לקרוא או להיזכר.
לגזור ולשמור!, לכל מי שהולכת לעבור ניתוח קיסרי ראשון, כדי לדעת מה לבקש מה לדרוש ולמה לצפות

במקרה השני הייתה שם איזו אישה גדולה וקשוחה שהגנה על גופי מפני איזה חרמן צעיר שהוא זה שהכניס אותי לניתוח (למה נותנים לילדים בני עשרים לעשות עבודות כאלה?)
עכשיו אני נזכרת במקרה שקרה לי, הייתי בת 16-17 בערך, הייתי בבי"ח (אולי אפנדציט?), והייתי לבד. בא בחור צעיר שהיה אמור לעשות לי צילום רנטגן, וביקש שאוריד חולצה. אני אמרתי לו שלא צריך כי אין לי חזיה עם ברזלים אלא "גוזיה" כזו עם גומי. הוא עוד ניסה להתווכח איתי, לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות להתעקש ולא להוריד... בסוף הוא ראה שא הולך לו, אז הוא וויתר, שיחק אותה כאילו חוסר הבנה "אז למה לא אמרת לי שאין לך ברזלים?" -ואמרתי איזה 10 פעמים!!!
ממש מכעיס אותי להיזכר בזה. מכעיס לחשוב כמה נשים כן הסכימו, מכעיס לחשוב שמרוב טיפשות התביישתי להתלונן, היום אני כבר לא זוכרת מתי זה היה ומי זה היה... אוווווף!

ככה, לשם ההבהרה, מחברים את בית החזה לאלקטרודות בשביל לעקוב אחר פעילות הלב בזמן הניתוח...אז הוא רצה ככה להוריד לי את החלוק מהציצי והיא אמרה לו: לא! אני אעשה את זה זוז מכאן. ממש היה ברור מה הייתה הכוונה וזה היה ממש לנגד עיני!
ו

נקודות- איכס מגעיל...

מעבר לעינין האינטימי- אני מרגישה שצריכה לעשות! יש למישהו רעיון?

בהריון האחרון אני עוברת סקירה מורחבת בחינם בבי"ח בשל בעיה שנראתה בסקירה הראשונה.
בעלי אמור להיות במילואים בתאריך שנקבע, אני מחליטה ללכת לבד, כולה אולטראסאונד.
יומיים לפני מבטלים לבעלי את המילואים והוא בא איתי.
אני נכנסת רופא בכיר עורך את הבדיקה, הוא מדבר אלי בגסות, מועך את הבטן שהעובר יזוז ואני אוחזת חזק בידו של בעלי
שנינו בשוק. הדלת נפתחת נכנסים סטודנטים ( לא סטז'רים!) אני שואלת מי הם, מתעלמים ממני מהזוית בה אני נמצאת אני לא רואה את העובר הסטודנטים רואים מצויין ומקבלים הסברים.
הדמעות זולוגות מעיני, לא מצליחה לשאול כלום- הבעיה עוד נראית. בעלי מצליח לשאול משהו.
הבדיקה נגמרת שנינו בחוץ אני בוכה בעלי שותק ומחבק חזק.
מה היה אם הייתי לבד? בפעם הבאה אם תתעורר בעיה נגייס כסף ונלך לפרטי.
אגב אם היו מבקשים את רשותי הייתי נותנת שיכנסו

טוב, נו, עוד סיפור.
הייתי פעם במיון באמצע הלילה בגלל חום גבוה וכאבי בטן חזקים מאוד. הסטז'ר התורן התלבט אם להעיר את הכירורג או את הגניקולוג. התלבט התלבט ובסוף העיר את הכירורג.
הכירורג מגיע, לוחץ פה ושם על הבטן, רואה איפה כואב ומבין שמדובר בבעיה גניקולוגית. קורא לסטז'ר ואומר לו: לא היית צריך להעיר אותי. רואה כאן (מצביע על הבטן שלי ולוחץ)? שואל אותי: פה כואב? אני עונה - לא.
ופה? ולוחץ, ואני - אאאאאאאאאאאאאיייייייייייייייייי!!!!!!!!!!
ושוב, רואה פה? פה לא כואב, נכון? ולוחץ, ואני עונה שלא. ופה? ולוחץ, ואני - אאאאאאאאאאאאאאאיייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!
והיינו אני ובן הזוג כ"כ בהלם שלא אמרנו כלום. למה צריך שוב ושוב להכאיב לי כדי להבהיר נקודה לסטז'ר?
אני לא מכונה שמשמיעה קולות בהתאם למקום הלחיצה, אני בן-אדם.
או שלא. במיוחד לא כשמעירים אותך באמצע הלילה לשוא.

כבר סיפרתי בהזדמנות אחרת על רופא נשים שהיה לי,שכעס שביקשתי ממזכירתו את עופר ללא ד"ר...וכשענה לטלפון אמר לי: בשבילך אני ד"ר הררי, עניתי לו שכשהוא יקרא לי בי.אי שם משפחתי אני אקרא לו ד"ר שם משפחתו.

איכס.
אני מבינה איזה מקום חלש זה יכול להיות כשנכנסים לנו לחדר באמצע הליך פרטי. אבל אם נשתדל ונקים קול צעקה (פשוטו כמשמעו, אבל לא רק) בכל פעם שכזה דבר קורה, זה יקרה פחות!

כשזה קורה כשאת ערה, את יכולה להתנגד ולפרק לו את המרפאה...):<
אבל מה קורה במקרה של חדרי ניתוחים??? את נתונה לחסדיהם במלא מובן המילה
זוכרים את הילדה שנכנסה לניתוח הוצאת שקדים וסגרו את הקול של המוניטור ותוך דקות הרגו אותה מעודף חומר הרדמה?? אם הייתה שם נוכחות חיצונית, זה לא היה קורה!

לא מדובר על רופאים לא נעימים, אלא על עבירה פלילית- של ניצול חוסר האונים של המורדמת לחדירה ללא הסכמתה, המוגדרת בחוק כאונס, אל תוך גופה- ומבלי לדווח לה על כך לאחר המקרה- כדי שתוכל להתמודד עם מה שעשו לה. מדובר על שיטה- לא על מקרה, שהיא כנראה נורמטיבית אצל מנצלי הסמכות: הרופאים.

במקרה שלי, בשלב התפירה אחרי הלידה לא הייתי מורדמת אבל הייתי מטושטשת לגמרי. הרופא שאל אם סטודנטית יכולה להסתכל, והסכמתי "לטובת המדע", אם כי הסיטואציה לא הייתה נעימה לי. מילא זה, בשלב מסוים הרופא אמר לי: "כאן לא צריך לתפור, אבל אני עושה את זה בשביל איקס (אבא של פיצי)". בחיי, טוב שלא הוסיף איזו קריצה או החליק לו כאפה באיזו אחווה גברית, "אחי, נעשה לך את האישה כמו חדשה" או משהו כזה. ושוב - באותו רגע הייתי כל כך מטושטשת שאפילו לא נעלבתי.

קראתי היום בעיתון שבמשטרה בודקים אם אפשר לפתוח בחקירה פלילית בנושא זה.

בטח יקימו וועדה, שתחקור ותחקור ותחקור...

אוף. כל כך מעצבן. באותו רגע הייתי כל כך מטושטשת שאפילו לא נעלבתי. על זה בדיוק הם בונים.

אני בלידה השניה הייתי בקיסרי עם אפידורל בגב וצר לי לבשר לכם שיש לי זמן חסר.
לא זוכרת שהוציאו אותי מחדר הניתוח לחדר התאוששות....מי יודע? זמן חסר, אולי מצאתם? אולי ראיתם? מה עשו לי? למה הורדמתי מעט? תמיד יוכלו לטעון שנרדמתי ספונטאנית.
שונאת את ההרדמות האלה. לך דע מה זה עושה לגוף בלי קשר לנושא הדף.
אויש!אוי!ווי!

לנקודות- לפעמים נותנים מעט דורמיקום לאחר לידת (הוצאת) התינוק בקיסרי. אחד ההשפעות של התרופה היא מחיקת הזיכרון של התקופה הקצרה לאחר המתן. בין היתר הוא גם מטשטש ומרגיע כאשר המרדים מתרשם שיש צורך בכך.
בזמן הזה בטח סיימו את הניתוח, העבירו אותך למיטה רגילה ואיתה להתאוששות.

לפעמים נותנים מעט דורמיקום לאחר לידת (הוצאת) התינוק בקיסרי. בלי להגיד, בלי להסביר?

בלי להגיד, בלי להסביר?
תמיד אפשר לטעון שהסבירו אבל שכחת

מחיקת הזיכרון של התקופה הקצרה לאחר המתן - הם אמורים להסביר לפני. איך כמעט יצא להם תירוץ יפה, אבל בסוף לא.

שליחה על ידי שבע* » 08 ינואר 2008, 11:06

אני בלידה השניה הייתי בקיסרי עם אפידורל בגב וצר לי לבשר לכם שיש לי זמן חסר.
לפעמים נותנים מעט דורמיקום לאחר לידת (הוצאת) התינוק בקיסרי. אחד ההשפעות של התרופה היא מחיקת הזיכרון של התקופה הקצרה לאחר המתן. בין היתר הוא גם מטשטש ומרגיע כאשר המרדים מתרשם שיש צורך בכך.

בלידה השניה שלי שהיתה בקיסרי עם אפידורל כי התינוקת לא זזה (שבוע 38). לא ידעו מה יהיה מצבה כשתצא.
אז אחרי שהוציאו אותה המרדים אמר לי "מזל טוב" והיה שקט כזה והסתכלתי עליו במבט שואל של "מה איתה" (או אולי באמת אמרתי משהו) ואז פשוט התעוררתי אחרי שהיא כבר היתה בדרך לפגיה ואני בדרך לחדר התאוששות.
הייתי בטוחה שהם הרדימו אותי בכוונה כדי שאני לא יעשה להם בעיות בזמן ההחייאה וכאלה וזה ממש העליב אותי כי ידעתי שאם היא לא זזה זה לא סימן טוב ואני ממש לא טיפוס של צעקות והצגות והייתי מוכנה גם חס וחלילה לראות אותה גם לא חיה. (מעצבן אותי רק לחשוב איך הייתי מרגישה אם היא לא היתה בחיים ולא הייתי רואה אותה אחרי הלידה).
טוב, היום ב"ה היא בת שנה וחצי, בלי עין הרע, חמודה מאד.

שערוריית הרדמת נשים כנגד רצונן

לי חיברו פיטוצין אחרי לידה למרות שהשיליה כבר יצאה (כי "זה הנוהל")
ותפרו דגדגן ללא צורך וללא הרדמה
חוץ מלהכות את הרופא התנגדתי בכל דרך אפשרית
כולל הסברים שיכנועים תחנונים דמעות
ולבסוף צעקות והתנגדות אקטיבית
(להזיז את אגן כשהוא בא עם המחט)
ל-א ע-ז-ר
למרות שעל פי הנוהל לא תופרים קרע קטן שאינו מדמם,
אבל הוא היה נחוש לתפור "על חשבון הבית", כנראה לטובתי האישית,
או אולי להנאתו העצמית...
(הוא לא הסביר את החלטתו בשום דרך, חוץ מ"צריך" ו"תרגעי")
ואז המיילדת סירבה לתת לי להניק את התינוקת,
כי "זה לא החדר הפרטי שלך ששמור רק לך, יש נשים שממתינות"
אמרתי לה שעוד לא עברה חצי שעה (מטכ"לית)
אבל גם זה לא עזר, עד ש..., בואו נגדיר את זה ככה...
הייתה לה סיבה להרגיש מאויימת
נתנו לי 5 עד 10 דקות עם התינוקת עד שלקחו אותה...
נשארתי בחדר לידה עוד שעתיים וחצי
כלב לא בא
הרגשתי רעבה בודדה ומושפלת
רציתי את התינוקת שלי בחזרה
רציתי סטייק
רציתי הביתה

<לא ממש קשור לנושא הדף, סתם מזכירה לעצמי למה עדיף לשמור מרחק מבתי חולים בכלל ומאלה ליולדות בפרט>

פציינט טוב הוא פציינט מורדם...

צריך לפתוח בחקירה פלילית על כל מה שקורה בבתי יולדות (ואולי גם לא בבתי יולדות, אני לא מכירה). כל ה"נהלים" האלה שאומרים לבצע פרוצדורות רפואיות בנשים בהכרה בלי לדבר איתן בכלל. אם זה לא תקיפה, אני לא יודעת מה זה תקיפה.

ואולי גם לא בבתי יולדות - התכוונתי, במחלקות אחרות בבתי חולים, כמובן.

עד כמה שאני יודע כל מי שעומדת לעבור ניתוח אמורה לחתום על הסכמה להרדמה (כולל דורמיקום)
כמובן שיש רופאים שלא מסבירים באמת מה היא כוללת.

כמובן שיש חולרות שמתנהגים כמתואר למעלה, לא מסבירים, לא שואלים, מתנשאים וכו וכו וכו....
אבל אולי זאת המראה שלנו ושל החברה שלנו. לדעתי הכל מתחיל מהבית ולא מבית ספר לרפואה.

כמובן שיש גם כאלה שהם לא כמתואר ואף להפך- תמיד חשוב לבחור ולסמוך על הרופא שמטפל (אם אפשר)

קטקטית כלפעם שאת מספרת את מה שעברת אני צריכה אחרי זה איזה ווליום...להירגע.
הולכת לעשות תה

לנקודות- לפעמים נותנים מעט דורמיקום לאחר לידת (הוצאת) התינוק בקיסרי. אחד ההשפעות של התרופה היא מחיקת הזיכרון של התקופה הקצרה לאחר המתן. בין היתר הוא גם מטשטש ומרגיע כאשר המרדים מתרשם שיש צורך בכך.
אלמוני שמצוי במטריה ואולי עוסק/ת ברפואה

מתרשם שיש צורך בכך??לשם מה?? מה קורה שם אז, שצריך שוב לדחוף לי חומרים שהשד יודע מה עושים לי בגוף??

[h=1]

ואיך זה שאף אחד לא מודיע לי על זה?[/h]

מה זה הגוף שלהם?????

כמובן שיש גם כאלה שהם לא כמתואר ואף להפך- תמיד חשוב לבחור ולסמוך על הרופא שמטפל (אם אפשר)

כל פעם אני תוהה מחדש למה נפל עלי כזה צוות קקה והאם פשוט עצבנתי אותם עם זה שאני יודעת יותר טוב מהם איך ללדת (עוד אף אחת לא ילדה במקומי, תמיד הייתי זו שעשתה את העבודה הקשה)

<תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך?>

הולכת לעשות תה
<תודה נקודות

>

תלדו בבית- זה מדהים!

בא לי לבכות ממה שאני קוראת כאן.
לא
בא לי להרביץ למנוולים מהסיפורים.
אוף.

_אישה שזקוקה בראש ובראשונה לכבוד ואמפטיה .
כבוד ואמפטיה במערכת הרפואית ,,,חה חה חה._

הייתי אומרת שיש שם אדם שזקוק בראש ובראשונה לכבוד ואמפטיה.(זה נכון באותה המידה כלפי גבר או ילד)
בזכות מה הם מרגישים שהם על גג העולם?? (יש בינהם מקסימים,הרופא משפחה שלי,אבל רובם...).
ומי שקרא את כשניטשה בכה, ראה מה זה להיות רופא.
איפה הרופאים? מי מלמד אותם להיות כאלה יהירים? בזכות מה?
והרבה מהם פקידים שלמדו 7 שנים. (מה לעשות...ככה אני חושבת.)
מתי רופא שאל אותכם בסבלנות איפה זה כואב? איך מרגיש הכאב? האם יש עוד השלכות? מה נראה לכם? וכולי
כי זה רופא חוקר. רופא שרוצה להבין יותר וללמוד...ומה עם האדם שעומד מאחורי הסבל והכאב? לא אומרת שהם פסיכולוגים אבל להבין מי עומד מולך יכול להיות חצי דרך אל הבריאות.
אתם יודעים בסין משלמים לרופא רק כשבריאים. רעיון טוב לא?

ולמה אתן הולכות לגיניקולוג??? לכו לנשים! לי יש גיניקולוגית שמבקשת סליחה לפני שהיא נכנסת והיא עדינה...והיא יודעת מה זה איבר של אישה, והיא יודעת בדיוק מה אני מרגישה, וכשאני אומרת לה: שורף, כואב, כאבי מחזור, נפיחות וכדומה היא יודעת על מה אני מדברת. היא אישה.
ואני לא הולכת אליה לביקורות. רק אם יש צורך ממשי. (בדיקת סרטן צוואר הרחם וכאלה שלא נדע).

תמליצי, עם פרטים מדויקים ומספר טלפון בבקשה.

ואיך זה שאף אחד לא מודיע לי על זה?

בחדר ניתוח את באופן כללי מורדמת, נכון שהיום יש אפידורל ו/או ספיינל שמאפשר לך להיות ערה בניתוח.

באופן כללי ההרדמה בנויה משלוש חלקים 1. נגד כאב 2. נגד תזוזה (חומר משתק שרירים) 3. טשטוש/ שינוי מצב הכרה/ הרדמות. לפעמים בניתוחים קיסריים מוותרים על הקטע של הטשטוש כדי לא לטשטש את העובר בהיוולדו. לאחר ניתוק הטבור (כאשר הניתוח עדין בעיצומו) המרדים מתרשם שהתרגשות האם גורמת להפרעה (שינויים בדופק/ עליית לחץ דם/ תזוזות ועוד דברים לשיקולו) ומחליט להשלים את תהליך ההרדמה כמקובל (ושהסכמת לו)

כמובן שכך (לאחר הטשטוש) מוציאים את האשה מה"משחק" והיא מתעוררת בחדר התאוששות, מאד תלוי באופי המרדים ובנכונותו.

בכל מקרה ניתוח זה ניתוח ולא לידה- לכן גם הגישה שונה (עדיף ללדת רגיל (-: )

אתם יודעים בסין משלמים לרופא רק כשבריאים. רעיון טוב לא?

למי זה טוב?
זה יהרוג לנו את הרפואה

והרבה מהם פקידים שלמדו 7 שנים.

ווי איך פעם רופא נעלב כשאמרתי לו שחשבתי שהתפקיד שלו זה רק להפנות אותי לבדיקה (כי היה ברור לי מה אני צריכה). הוא אמר "מה את חושבת שאני פקיד?" האמת..הרבה פעמים כן..

מכתב מחאה של ארגוני הנשים אל שר הבריאות

אולי עצומה עם 5 מיליון שמות למשל? מי יודע להרים כזה דבר?

צריך לתפוס את חברת הכנסת הכי מתאימה ולבקש להציע הצעת חוק, שיענה על הבעיה החמורה הזו.
נגיד אולי: שכל מנותח בניתוח יזום יהיה רשאי להכניס לניתוח מקורב שיהיה נוכח בניתוח. הניתוח עצמו יוסתר בווילון, ממש כפי שעושים ליולדת בניתוח קיסרי. נוכחותו של אדם חיצוני ימנע את כל הזוועות שמתאפשרות נכון להיום.

אם יצטרכו פעם להרדים אותי, אני אתעקש להביא מלוה, וגם להוסיף למה-שזה-לא-יהיה שיחתימו אותי עליו סעיף שאומר שלא יבצעו בי שום פעולה ללא אישורי או אישור בא כוחי וכמו כן הם מתחייבים לספק הסברים כנדרש. לא חותמים? - גם אני לא. אין לי שום אמון יותר. כלום.

גבר או בעל, אבא או חבר כנסת שלו אכפת לו שככה יעשו לבתו- אשתו- אשה כלשהי שיקום! נגמרה ההסתרה! כבר לא מדובר בעינין אישי פרטי נשי סודי שהס מלהזכיר- מדובר פה בעבירה פלילית שצריך לגנותה בציבור כמה שיותר רחב! אם זה מה שהם עושים שכבר גילינו- רק תחשבו מה הם עושים שעוד לא גילינו: לגברים, ילדים, זקנים, לכולם. זה מקרה קלאסי של חטא ההיבריס (גאוה שמעבירה על הדעת את האדם שחוטא בה) שראויה לעונש כבד שירתיע.

לא מצאתי דף אחר לקטע הזה :

"למה קעקוע? שאלתי. ככה, אמרה לי הטכנאית. ככה מקובל. ואי אפשר משהו אחר? למה חייבים לעשות קעקוע שיישאר כל החיים על הציצי שכבר חירבו לו את הצורה מהניתוחים ושההקרנה גם תחרב לו את הצורה עוד יותר? אין מה לעשות, אמרו לי. ככה עושים. זובי. לא עושה. במקרה שלי בסוף לא היו צריכים לקעקע, כי כשהציצי גדול, משתמשים בחזייה ועליה מציירים כל מה שצריך לסמן. למזלי, התברכתי בציצי גדול. אבל חברה אחרת שגם צריכה להתחיל הקרנות עוד איזה חודש התעקשה, בעידודי. למה אי אפשר לעשות עם חינה, כמו אלה שמציירות ציור מגניב על עצמן והוא נשאר חודש? מקסימום נחדש את הנקודות חינה מדי שבוע, כדי להיות בטוחות. ומה לגבי האיפור הקבוע שיש כאלה שעושות, שנשאר שלוש שנים? מה הקטע, לעזאזל?"

הייתן מעדיפות רופא שלפני שבדק אותכן בדק רק גופות נכון ?
לא. הייתי מעדיפה שהוא ישאל לפני שהוא דוחף לי ידיים לענינים, ולא ינצל את זה שאני בחוסר הכרה באותו רגע.