איך הילד שלכם מתעורר

[ילדה_יחפה*]

אני יודעת שישנו כבר הדף איך הילד שלכם נרדם. קראתי אותו בשקיקה לא מעט פעמים...
האמת שאיך שהילדה (וואו, היא כבר "ילדה"!) שלנו נרדמת זה פחות קריטי, אבל איך שהיא (לא) מתעוררת...
רק בשיחה בינינו השבוע גילינו שהבעיה הזו נמשכת כבר הרבה זמן והיא מאוד מעיקה עלינו, בפרט על חיי היומיום.
אז החלטתי לפתוח דף בנושא, מקווה שזה בסדר, ואשמח לשמוע מכם איך הצלחתם לגרום לכך שהתעוררויות הבוקר יהיו כייפיות.
ובינתיים, קצת חומר רקע על הסיפור שלנו: יש לנו ילדה מתוקה, כמעט בת שלוש. השנה היא התחילה ללכת לגן (עד אז היתה בבית).
כל יום אנחנו מעירים אותה קצת לפני שמונה, ומתכננים לצאת איתה מהבית באיזור שמונה ורבע.
קשה מ-א-ו-ד להעיר אותה ! אנחנו משקיעים כעשר דקות רק בלנסות להקים אותה, ואז צריך לעבור טקס שכנועים ארוך של להחליף בגדים, להתרענן, לאכול משהו לארוחת בוקר בבית (יש גם בגן, אבל עד שהיא מגיעה לא בא לה לאכול אלא לשחק).
ברור לנו שיש לא מעט דברים "דפוקים" ב(לא)-שיטה שלנו, אבל בכל זאת נשמח לשמוע מנסיונכם.
לגבי שעות שינה: באופן עקרוני היא ישנה מספיק שעות. היא ישנה גם בגן. ניסינו להוריד קצת משעות השינה בגן (לוותר לגמרי על שנ"צ זו לא אופציה) אבל זה לא תמיד עובד. היא יכולה ללכת לישון יותר מוקדם, לפעמים היא הולכת לישון מאוחר. האמת, שלצערנו זה לא כל כך משנה, כי מעטות מאוד הפעמים שהיא מתעוררת בכיף. יש פשוט בעיה עם להעיר אותה בבוקר. התחלנו לנסות כל מיני דברים אבל נשמח במקביל לקבל עצות נוספות או חיזוקים לדברים שאנו עושים. מה שאנחנו בעיקר מנסים למצוא זו דרך נעימה להתעורר בבוקר...
עכשיו תורכם!

[אנונאימא*]

גם את הילד שלי, שהוא קצת יותר צעיר, צריך לגרד מהמיטה בבוקר.
מה שאני לא מבינה הוא,
כל יום אנחנו מעירים אותה קצת לפני שמונה, ומתכננים לצאת איתה מהבית באיזור שמונה ורבע.
מה? איך בנאדם יכול לעבור ממצב של שינה עמוקה ליציאה מהבית בפחות מחצי שעה?!

כשאנחנו רוצים להיות בגן ב-8, אני מתחילה להעיר אותו בשבע ולא דקה אחרי.
ההתעוררות עצמה לוקחת בערך 10-15 דקות. לפחות 5 דקות עד שהוא בכלל מואיל בטובו לפקוח עיניים. ואז עוד 5-10 דקות להתאוששות.
אח"כ אנחנו בשירותים עוד 10 דקות בערך,
בוחרים ומכינים נשנוש עוד 10 דקות בערך,
וההתלבשות גם לוקחת כרבע שעה במקרה הטוב (בדרך כלל הוא צריך שאחת הבובות תלביש אותו, אז לוקח זמן עד שהוא מחליט מי מהן תעשה את זה, ואז הוא פתאום מתחרט ורוצה שבובה אחרת תלביש, ואז הוא לא רוצה את התחתונים הירוקים אלא את האדומים, בעצם לא תחתונים בכלל, ורגע, איפה המכנסיים שהוצאתי? אה, מסתבר שהוא זרק אותם לאמבטיה כי הוא רוצה דווקא מכנסיים אחרים ואיך לא קראתי את מחשבותיו מראש....)
תוסיפי לזה זמן דימיונות ("בוא לנעול נעליים", "רגע, יש פה חטפן קטן שקיבל מכה, אני צריך לקחת אותו לאמא שלו" - הוא מגדל להקה של שועלים חטפנים דימיוניים) ומשחקים אחרים שמוציאים אותו מהשוונג ו"מפזרים" לנו את הבוקר (אם, נניח, נשאר איזה צעצוע על הרצפה מאתמול בערב, כשהוא יראה אותו הוא יתחיל לשחק וישכח שהוא היה בדרך לעשות פיפי/להתלבש/לאכול)

ראי גם להניע ילדים
גם בדף עמידה בזמנים בחינוך הביתי מדובר על זה

בעניין ההתעוררות עצמה,
לפעמים הוא יכול ממש "לקום על צד שמאל" אם אני לא מעירה אותו ברגישות מספקת.
מצד אחד, אם אין גירוי פיזי משמעותי - הוא פשוט ימשיך לישון.
מצד שני, כשהוא ישן כמעט כל גירוי פיזי יעצבן אותו.
כלומר: נשיקות - לא מעיר, דגדוגים - מעיר בעצבים.
אני נושכת אותו בלי שיניים בסנטר - זה מצחיק אותו והוא מתעורר עם חיוך, אבל זה מן הסתם אינדווידואלי

[אמאל'ה*]

אצלנו היו תקופות שהיינו מלבישים את הבנות בבגדים שהיו לובשים למחרת (טרניניגים). זה היה חוסך המון זמן, ריבים ועצבים בבוקר.

[ניצן_אמ*]

ילדה, אם יש משהו ש{{}}תיעבתי בתור ילדה ובתור נערה, זה את התעוררויות הבוקר. אמא שלי לא בחלה בשום אמצעי (כולל לשקר לנו ולהגיד שהשעה היא חצי שעה יותר מאוחרת ממה שהיא באמת) כדי להוציא אותנו מהמיטה. לא מפתיע שכשעברתי לפנימייה ישנתי כל יום עד 14:00 והלכתי לשיעורי אחה"צ בנעלי בית...

הילדה שלי ישנה עכשיו (עכשיו אחת, היא ישנה כבר כשעתיים, בד"כ היא ישנה צהריים בשתיים. והיא ישנה בעצם מ-10:00 כי עברנו לשעון קיץ לפני יומיים) היא ישנה כי היה לה שבוע קשה מאד מבחינת שינה (עוד טוחנת) היא ישנה כי אני סומכת עליה שאם היא ישנה זה סימן שהיא עייפה וזקוקה לשינה, היא ישנה כי היא רוצה לישון. כמה פשוט, ככה נכון.

קורה לפעמים שהיא לא נרדמת לשנת צהריים, ואז נופלת שדודה בסביבות 16:00 לשנת "צהריים" שיכולה להתמשך עד 02:00 לפנות בוקר ואז לקום ולעשות מסיבה... במקרה כזה בלבד, ורק בגלל שבימים של קשיי שינה אני ואישי גם עייפים במיוחד והפוכים ולא כל פעם מחזיקים מעמד ומשתתפים בחגיגה, אנחנו מתערבים בשינה שלה. איך אני עושה את זה? אני מחכה שתתעורר בעצמה ליניקה או לפשפוש, ואז בעצם קצת מפריעה לה לחזור לישון. לוקחת אותה למטבח לאכול מנגו, לא מורידה אותה מהידיים לרגע, עושה לה אמבטיה חמימה... עוד לא הערתי אותה אקטיבית ואני לא מתכננת להתחיל בקרוב. זכור לי שאמא שלי פעם ראתה אותה מתעוררת משנ"צ כולה חיוכים וקשקשת מתוקה, ושאלה אותי בפליאה איך זה קורה שילד מתעורר לא בוכה... (מצחיק, ונורא עצוב...)

טוב טוב, אני לא תמימה, ברור לי שכשהולכים לגן, ושכששני ההורים עובדים, אז הנסיבות מכריחות אותנו לעשות גם דברים שלא מוצאים חן בעינינו. התשובה האישית שלי היא "שני את הנסיבות". אבל לפעמים זה ממש קשה... אז מה שאני מציעה זה א. לזכור שהיא עוד ממש צוציקונת קטנה, ושהשינה היא לא דבר כל כך מוחלט ומסודר כמו שמספרים לנו (יש על זה דף איפשהו) וב. שהיא יודעת מתי היא עייפה. ואם היא ישנה כנראה שהיא צריכה לישון.

לכן, לכפות רוטינת שינה/אכילה/השתנה וכו' יכולה לעבוד ברב הזמן עם רב הילדים, אבל לא תמיד ולא עם כל הילדים. נראה לי חשוב לזכור את זה כשניגשים אליה בבוקר. להסתכל על הפרצוף המתוק הישן, ולזכור שהיא לא ישנה "דווקא" אלא כי היא עייפה. ושאפשר להגיע למצב של שנת-דווקא (זה מה שקרה לי) וזה לא מאד מומלץ...

[סלט_פירות*]

תגידו, רק הילדות שלי מעירות אותי ולא ההפך?
אור ראשון, והן על הרגליים. בעיקר בסופ"ש.

[פלונית_אלמונית*]

תגידו, רק הילדות שלי מעירות אותי ולא ההפך?

אל תדאגי, את לא לבד... גם אצלינו מתעוררים בחמש בבוקר

[ילדה_יחפה*]

וואו, זה היה ממש מהר. אני קצת מצטערת שחיכיתי ליום הזה כדי לכתוב ולא עשיתי את זה קודם... קודם כל תודה לכן!
ועכשיו קצת תגובות:
אנונאימא - אני מסכימה איתך לגבי בעיית הזמנים. אנחנו מנסים להעיר אותה יותר מוקדם אבל היא פשוט מסתובבת לצד השני. כשהיא מתעוררת באמת - זו הבעיה - היא לא מתעוררת עם מצברוח טוב. ההתעררות אינה (!) נעשית מתוך כפיה. אנחנו מחכים שהיא תתעורר. אנחנו לא באמת יוצאים מהבית בשמונה ורבע, והרבה פעמים אני יוצאת קודם והיא נשארת עם אבא עד שתרצה ללכת. אנחנו (חס וחלילה) לא מכריחים אותה ללכת לגן. היא אוהבת את הגן שלה ונהנית ללכת, ואם היא לא רוצה היא יכולה להישאר בבית, כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה.
אנחנו משתדלים מאוד לכבד אותה. היא יקרה לנו וכך גם אושרה.
אם כך, לגבי הבעיה שאנחנו לא נותנים לה מספיק זמן להתעורר, אנחנו מנסים את זה עכשיו בימים האחרונים. בינתיים לא ראינו שינוי.
תודה לך על הסיפור האישי שלך, הוא שיעשע אותי מאוד. הילד שלך מקסים!
אמאל'ה יקרה - במשך זמן רב הלבשנו אותה בערב לפני את תלבושת המחר. אבל פתאום היא גילתה את הפיג'מה. מאוד אוהבת פיג'מות וכעת יש לה כבר שלוש. אנחנו בכלל לא אנשים של פיג'מות אבל אם היא כל כך רוצה, ניתן לה. מצד שני, היא לא רוצה ללכת לגן עם פיג'מה, דווקא ניסינו...
ניצן אמ יקרה. אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. לא סבלתי מזה שהעירו אותי, אבל שנאתי להתעורר. עד היום אני יודעת שקשה לי עם זה, בגלל זה אני רוצה למנוע מהבת שלי את הסבל ואת האנטי שזה יוצר. אני רוצה ליצור לה חוויה של התעוררות כייפית, מהנה. כזו שפותחת את היום בחיוך.
בשבילי, היא פותחת את היום בחיוך. לראות אותה עושה לי טוב. אולי בגלל זה אני גם מתעקשת לנסות להעיר אותה לפני שאני יוצאת, כדי שאוכל להספיק לראות אותה... אגב, ההנקה היתה כנראה פעם הפתרון שלנו. היא התעוררה וינקה וזה עשה לה טוב. אבל היא גמולה כבר חצי שנה...
מאוד אהבתי את איך שכתבת: היא ישנה כי אני סומכת עליה שאם היא ישנה זה סימן שהיא עייפה וזקוקה לשינה, היא ישנה כי היא רוצה לישון
אני מאוד מסכימה עם זה. אני פשוט לא יודעת איך לתאם את זה יחד עם ברור לי שכשהולכים לגן, ושכששני ההורים עובדים, אז הנסיבות מכריחות אותנו לעשות גם דברים שלא מוצאים חן בעינינו_ ואני בוודאי לא רוצה _לכפות רוטינת שינה/אכילה/השתנה.
בינתיים חשבתי לי שאולי נשים לה טייפ בחדר וכל יום כשנבוא להעיר אותה נשים שיר שהיא אוהבת. אנסה את זה ממחר...
מה שאני מחפשת בעיקר הוא עצות פרקטיות לדברים שכדאי לעשות בבוקר כדי להנעים לה את הבוקר. כל הדיון סביב: כמה היא ישנה ולמה מעירים אותה וכמה שאנחנו לא בסדר שאנחנו כופים עליה את סדר היום שלנו - הוא לגיטימי לגמרי, אבל לא כל כך רלוונטי. ברור שאני יכולה למצוא איזו תשובה מתחכמת לכל הביקורות הללו, וזה בין היתר ינבע מהמצפון הלא-שקט שלי אבל סליחה שאני כזו חצופה - זה לא יעזור לי מחר בבוקר...
אם היא ישנה כנראה שהיא צריכה לישון. ועכשיו גם אני כבר צריכה לישון.. לילה טוב!

[ילדה_יחפה*]

טוב, אני לא יודעת אם לא נשמעתי קצת תקיפה מדי בסוף ההודעה הקודמת, אז אני מתנצלת מראש אם כך זה נשמע.
עכשיו ראיתי גם ש סלט פירות כתבה תגידו, רק הילדות שלי מעירות אותי ולא ההפך? וזה שיעשע אותי, כי זה בדיוק כמו שהיו אימהות שסיפרו לי איך הילדה שלהן כבר מגיל 3 חודשים ישנה לילה מלא והולכת לישון לבד במיטה בשקט....
אז התשובה שלי היא: לא. היא כמעט ולא מעירה אותנו. לפעמים באה בשבת בבוקר לשכב איתנו במיטה וזה כיף. זה לא קרה כבר כמה חודשים.. אור ראשון, והן על הרגליים_ אני חושבת שזה קצת מה שאני מחפשת. לא אור ראשון אלא את _על הרגליים.
אני רק חייבת לציין שהילדה שלי מאוד אקטיבית, שובבה ונמרצת. בגלל זה כל עניין הקימה בבוקר מציק לי, כי אני יודעת שמשהו שם לא מתאים לה, לא מסתדר. בגלל זה היא לא מתנהגת "כהרגלה".
טוב, שוב תודה (באמת!) ולילה טוב...

[אביבה*]

ילדה יחפה הי,
אני קוראת את האתר שנים ארוכות מאד (אולי שבע?) ונדמה לי שהלילה זו הפעם הראשונה שאני מגיבה... אני חושבת שיש כאן שני דברים. ראשית, אולי באמת כדאי לתת לה יותר זמן להתעורר. שעה לפני זמן היציאה נשמע לי טוב. שנית, לא ציינת באיזו שעה היא הולכת לישון. הבת שלי למשל בת ארבע, וכדי לקום בשמונה, היא נרדמת בערב בדרך כלל בשבע וחצי. במצב כזה ההתעוררות שלה מאד קלה, מהירה ומחוייכת. הבן שלי בן שבע, הולך לישון בסביבות עשר, ובשמונה הרבה יותר קשה לו להתעורר מאשר לילדה, והוא בדרך כלל פחות מחוייך. מה שעוזר אצלנו זה כוס חלב למיטה, וזה נותן לו תחושה של אנרגיה ו"מעיר" אותו. אז אולי תוכלו למצוא אצלכם מאכל/משקה/בובה/צעצוע/דיסק אהוב, שיכול לתת תחושת אנרגיה בבוקר? כמו שיש בהרבה משפחות "טקס שינה", אז ליצור מעין "טקס התעוררות" עם אחד או יותר מהחפצים שציינתי. מה דעתך?

[אמאבא_של_רמה*]

אולי תוכלו למצוא אצלכם מאכל/משקה/בובה/צעצוע/דיסק אהוב, שיכול לתת תחושת אנרגיה בבוקר
גם אני ממליצה
ובנוסף אני יודעת אצלינו כשהיו תקופות של קושי מאוד גדול בבוקר, הרבה מהאחריות למצב היתה עליי, כיוון שאו שבאמת לא הערתי אותה מספיק בזמן ואז כבר נורא ממהרים וכאילו שיש לנו סיבה מוצדקת להאיץ בילד, אבל הילד לא אחראי לשעת הקימה שלו, ואם אני מעירה מאוחר למה אני נחלחצת מזה אחר כך?!
ודבר נוסף שכשהייתי באה להעיר אותה הייתי כבר מלאה בחרדה מאיך הבוקר הזה יהיה... וכמובן שאז הוא היה ממש גרוע p-:
אני יכולה לספר מה קורה אצלינו היום: אנחנו מעירים אותה בין 45 דקות לשעה לפני היציאה, בימים שישנה מספיק שעות מתעוררת הכי טוב מעצמה, נותנים לה זמן התכרבלות-ציצי-שובבות, יש לה טקס כמעט קבוע להסתכל עם אבא מהחלון לראות את השמש שזרחה והציפורים שהתעוררו, והבוקר באמת נראה רגוע ונעים לכל בני הבית.
בהצלחה

[אינדי_אנית*]

אם לא מעירים אותה, באיזה שעה היא תתעורר בעצמה?
אצלי הילדה שלי מתעוררת בקושי עם הרבה נשיקות ליטופים קריאות וכו' .כשהיא כבר מתעוררת אני ממשיכה לשחק איתה במיטה עד שהיא מוכנה לקימה. ואז היא כבר קמה מלאת מרץ ושמחה.

[ניצן_אמ*]

ילדה, אין לי עצות, רק
מאחלת לכולכם שינה טובה ומרעננת והתעוררויות מרובות חיוכים.

[עלמו_נית*]

מחשבות שעלו לי: (והמרגיעון כותב: הכלל הוא הפרט!)

אבל שנאתי להתעורר. עד היום אני יודעת שקשה לי עם זה, בגלל זה אני רוצה למנוע מהבת שלי את הסבל ואת האנטי שזה יוצר. אני רוצה ליצור לה חוויה של התעוררות כייפית, מהנה. כזו שפותחת את היום בחיוך. כאן נראה לי שאולי המסר של שנאת ההתעוררות הועבר אליה. אלוי את יכולה לעשות שינוי אצלך - תתעוררי את בכייף. בהמשך זה יעבור אליה?

עוד כיוון: לשחרר. לסמוך עליה. זו הבחירה והאחריות שלה. אולי צורך בפורקן (בהתאם לגישה של: "התינוק יודע")?

מה עם לדבר איתה? בערב לפני להציע איך רוצה שיהיה הבוקר, לשאול מה יכול לעזור לה. או אחרי שהיא נרגעת. או בזמן אחר רגוע אחרי ההתעוררות או בשיחה בארוחה?

עניינים טכניים: חימום, תאורה נעימה (לא להדליק אור גדול / לפתוח תריסים לפני שהתעוררה לגמרי), לעזור לעשות פיפי (אצלנו היא מתבאסת כי קר בשירותים אבל אחרי שעושה היא הרבה יותר מבסוטית). עוד דבר שעוזר אצלנו זה להרים אותה ישנה (אפשר עם שמיכה דק) להחזיק להתחבק ולהמשיך בעניינינו כשהיא בידיים (מחשב, סידור הבית, התארגנות) תוך כדי חיבוקים ונישוקים...

וגם לעזור לה להרדם יותר מוקדם. לא זוכרת אם כתבת מתי היא נרדמת אבל הבנתי שהשעות בין 20:00 ל 22:00 חשובות (לשינה) במיוחד לילדים (שעות הגדילה לפי התפיסה הסינית).

[עפרה_שחר*]

לאט לאט מחלחל הבקר לשינה: בהתחלה אני מדליקה חימום ושמה מים להרתיח, מורידה את המים בשרותים ומתקלחת,נכנסת לחדר שלה בשיר שקט, פותחת את הוילונות (זה בדרך כלל השלב שבו היא פוקחת עיניים) ומתגנבת לה למיטה לחיבוק שמן. תוך כדי אני מדברת לאט ובשקט על ארוחת הבקר האהובה עליה (היא מתעוררת מורעבת תמיד) ואז אנחנו קמות ותוך כדי האוכל אני נותנת לה פרט אחד של מידע לגבי היום שיהיה. למשל: היום יום שישי- אופים חלות ריחניות/ היום יום שלישי יש חוג עם ליאת/ שוקו ויוליה יבואו אחרי צהריים לבקר אותנו וכו... כמה שיותר פניה לחושים, שיביא אותה לכאן ועכשיו אבל מאד בעדינות ועם הדברים הכי נעימים שאוהבים וחיבוקים לרוב. שיהיה לכם בקר דוב.

[ילדה_יחפה*]

סךיחה, אני קצת בלחץ בשבוע האחרון (ענייני עבודה ופורים)
אבל רק רציתי לכתוב מהר שאני קוראת ומודה לכן מאוד על התגובות..
התחלנו לנסות כל מיני דברים חדשים השבוע, למשל להעיר אותה שעה לפני... לקחתי גם יומיים חופש מהעבודה (בגלל זה הלחץ עכשיו)
ונתתי לה להתעורר לבד כל בוקר, בלי להעיר בכלל!
קודם כל, היה מצויין... דברי שני, משום מה היא התעוררה בסה"כ חצי שעה אחרי שאנחנו בד"כ מעירים אותה. מה שאומר שהגוף שלה מתרגל
להתעורר בשעות מוקדמות יותר, לשמחתי, ומצד שני - להבין שלוקח לזה זמן, והרבה, ובצדק...
תחושת החופש שאנחנו שידרנו כמובן שחילחלה אליה והיא קמה יותר מאושרת ורגועה.
יש לי קצת בעיה עם העניין של אולי תוכלו למצוא אצלכם מאכל/משקה/בובה/צעצוע/דיסק אהוב, שיכול לתת תחושת אנרגיה בבוקר זאת אומרת לא כהכללה גורפת, אבל אני לא רוצה "לפתח תלות" במשהו חיצוני, שאולי לא תמיד יהיה לנו... עשינו את הטעות והרגלנו אותה למוצץ מגיל צעיר והיום אנחנו רחוקים מאוד מגמילה למרות שאנחנו צריכים כי זה כבר מתחיל להזיק (השיניים קצת מתעקמות...).
חשבתי כן על מוזיקה, אבל אולי בשלב יותר מאוחר, כי אני לא רוצה שזה יהיה "השעון המעורר" שלה (כי אני לא הייתי רוצה את זה לעצמי...).
טוב, אני באמצע העבודה ולא יכולה להמשיך, אנסה שוב יותר מאוחר... לשמחתי אנחנו לוקחים מחר סופשבוע ארוך של חופש ביחד,
אז זה גם יתרום לעניין וגם יהיה כיף בלי קשר...
פורים שמח לכולן ושוב תודה!

[מיכלי_לי*]

אצלנו מתעוררים בשש רק בשבת, כשמתים לישון!
בשאר הימים לעיתים מאוד קשה מאוד להעיר אותם ואנחנו ב7.15 כבר מחוץ לבית. אז ככה זה הולך:
אם הם לא קמים אנחנו מלבישים אותם כשהם עוד במיטה עם המון חיבוקים והם מתעוררים מזה (כמובן אומרים לישנים הגיע בוקר אמא מלבישה אותך). בדרך כלל כשאחד קם הוא מעיר את השני.
אבל הכי עוזר כשהם יודעים שיש מחר משהו מיוחד בגן (קבלת שבת והכי הכי יום הולדת) מודיעים יום לפני והם קמים במהירות שיא!
אבל אולי הקיץ יעזור: אני משאירה תריס פתוח והאור בבוקר מעיר אותם ועכשיו זה הבוקר מפציע מוקדם יותר.
חג שמח!

[מי_מה*]

אבל אני לא רוצה "לפתח תלות" במשהו חיצוני,
זה לא תמיד כל כך נורא. גם אני אוהבת את כוס התה שלי בבוקר. אצלי כולם נרדמים "על הציצי" ומתעוררים "על הציצי" הבנים כבר לא יונקים אבל שותים "תה" (זה בעצם מיץ תפוחים) בבוקר. שמתי לב שעכשיו יש בקרים שהם לא שותים. אני קמה בכוונה שעה לפני שצריך לצאת כדי לאפשר את טכס השתיה הזה בבוקר.
<מימה עושה כאילו אצלה בבית אף פעם לא נשמעות זעקות יאוש לחוצות בין שש וחצי ושבע וחצי בבוקר>

[באופן_לייט*]

אצלנו עבד להשארי תריסים קצת פתוחים אחרי שקראתי משהו על קרני השמש והורמון השינה
זה די עובד (לא פותחת את התריס בבוקר אלא נשאר פתוח כל הלילה ואז הזריחה תורמת להיחלשות איטית של השינה עד להתעוררות)
<לצערי על אבא שלהם זה לא עובד >

[ילדה_יחפה*]

טוב, אני מעדכנת...
ניסינו כמה דברים בשבועיים האחרונים, ונראה שזה עוזר:
אני משאירה את התריסים קצת פתוחים, ככה שנכנס אור קטן. זה גם מונע את השלב הרועש והלא-נעים של לפתוח את התריס בבוקר.
היא לא מתעוררת עם הזריחה, אבל כשהיא מתעוררת זה לא לחדר חשוך. גיליתי שגם בהירדמות היא אוהבת אור שהוא קצת יותר ממנורת לילה.. (קנינו דימר - מאוד מומלץ!).
ניסינו לגרום לכך שתלך לישון קצת יותר מוקדם כדי שתישן "מספיק". זה לא כל כך עובד. לפעמים היא נרדמת בתשע ומשהו, לפעמים בעשר ומשהו (ואם יש משהו קיצוני, כמו מסיבה, אז באחת עשרה ומשהו). בכל מקרה היא מתעוררת סביב אותן שעות, 7:30-8:30, וזה כנראה בסדר. אני חושבת שמתחיל להתפתח אצלה איזשהו מנגנון של שעות שינה עצמאי.
התחלנו לתפוח אצלה את הדלת ו"להתחיל להעיר" יותר מוקדם. אנחנו לא ניגשים אליה, ולא מעירים פיזית, אבל גם לא מונעים ממנה רעש של בוקר... זה נותן לה זמן ויכולת להתעורר בעצמה, ולהתיישב במיטה שלה ולקרוא לנו.
אנחנו משתדלים לכוון ככה שיהיה לנו יותר זמן אליה בבוקר, רק שעכיו היא גם רוצה את שנינו יחד, או כל פעם מישהו אחר, ספונטני, כך שזה עוד קצת מקשה על ההתארגנות שלנו.
ניסינו את עניין התה של הבוקר, או מוזיקה. את המוזיקה היא לא רוצה בחדר שלה, אולי בשלב יותר מאוחר. במקום תה היא החליטה שהיא רוצה מיץ. פחות עדיף בעיניי, אבל אם זה מה שהיא רוצה... אני מעדיפה לספק אותה מאשר להתחיל "לחנך" אותה על זה.
לגבי לקום בשביל משהו מיוחד, זה בהחלט עובד, רק שלא כל יום יש משהו מיוחד. במשך יומיים שלושה היא גם לא רצתה ללכת לגן, אבל זה בעצם היה טקסט שחזר על עצמו רק בבית, ובכניסה לגן היא פשוט קפצה מהאוטו ושכחה מקיומנו... (היא מאוד אוהבת את הגן.. )
עלמו נית, כתבת עוד דבר שעוזר אצלנו זה להרים אותה ישנה (אפשר עם שמיכה דק) להחזיק להתחבק ולהמשיך בעניינינו כשהיא בידיים (מחשב, סידור הבית, התארגנות) תוך כדי חיבוקים ונישוקים... ונראה שלי שזה משהו שהיא תשמח מאוד שנאמץ, אולי יותר מכל האחרים, אבל השאלה: אך אני אמורה לשאת אותה כל כך הרבה, כשהיא שוקלת כבר כמעט 14 קילו? אני שואלת ברצינות. האם יש איזשהו מנשא שאני יכולה להיעזר בו?
אני אחפש פתרונות גם בדפי המנשאים...

[טל*]

יו..גם אצלנו ההתעוררות של הקטנה (בת שלוש) קשה והופכת את הבקרים שלנו לכעוסים ומשאירה טעם רע להמשך היום...
ת'אמת זה לא איך שהיא קמה (בד"כ בצרחות אמאאאא אבאאאא/ יש לי פיפי)
אלא שכל הבוקר היא במין מצב רוח שלילי כזה....גם אצלך ילדה יחפה זה משהו שמלווה אותה כל הבוקר או שרק הקימה??? בכל מקרה אולי הדברים קשורים אז גם אנסה את חלק מהעיצות כאן.
בהצלחה

[ילדה_יחפה*]

כן, טל, בדיוק לזה התכוונתי. היא קמה ויש לה מין מצב רוח רע כל הבוקר...
הקטע של להעיר עצמו הוא זניח יחסית, כי זה גם ברור. מפריע לי שהיא קמה כאילו במצב של סמרטוט רצפה, כשבדרך כלל היא נמרצת, פעלתנית ומאושרת. אולי זה גם עניין של גיל?

[עלמו_נית*]

להרים אותה ישנה

אבל השאלה: אך אני אמורה לשאת אותה כל כך הרבה, כשהיא שוקלת כבר כמעט 14 קילו? אני שואלת ברצינות. האם יש איזשהו מנשא שאני יכולה להיעזר בו?

בעיקר בידיים אני עושה מה שאני יכולה ביד אחת ולאט (מסדרת, מחשב, מצחצחת שיניים). מנשא יאמו ומנשא OTSBH גם מאוד עוזרים לי להתחיל את היום.

בכלל להרים אותה לחבק ולהמשיך כרגיל עוזר לי בהרבה מצבים של אי נוחות. הפואנטה מבחינתי זה שהמצברוח שלה זו בחירה שלה. אני אוהבת אותה גם ככה ולא רוצה שזה ינטרל את החיים ויכתיב את ההתנהלות שלנו. אני שואלת את עצמי מה הייתי רוצה לעשות אם לא הייתי צריכה לטפל בה כרגע ומנסה לעשות את זה בנסיבות שנוצרו (מקווה שהסברתי את עצמי כמו שאני מתכוונת)

[מעגל_גדול*]

לא קראתי את הכל, אבל עולות בי שאלות: איך את מעירה אותה? מהם שלבי ההתעוררות? האם יש לנשמה זמן לחזור לגופה הפיסי?(אם אני זוכרת נכון, רוב הטיפוסים האורליים מתקשים לקום בבוקר) ואיך את מגיבה לקושי הזה שלה? מהם המסרים שהיא מקבלת ממך? ובאיזה אנרגיה את נכנסת לחדרה בבוקר? האם הכל תחת לחץ?
מה אם תשמיעי לה מוסיקה שהיא מאוד אוהבת? באיזה אוירה היא נרדמת? ולפני ההירדמות, מה קורה איתה?
אם היית משתפת אותה בכך מה היא היתה אומרת?

סליחה שתקפתי בשאלות. מקווה שיתעוררו תובנות.
מאחלת לך טוב.

[ילדה_יחפה*]

שלום לך מעגל גדול.
לגבי איך שאנחנו מעירים אותה, אני חושבת שקצת פירטתי קודם. עכשיו מה שאנחנו עושים זה לתפוח את הדלת של החדר שלה, ורק אחרי כעשרים דקות אחד מאיתנו ניגש אליה, אלא אם כן היא קוראת לנו קודם. ואז אנחנו ניגשים אליה, שרים בקול יחסית שקט "בוקר טוב, הגיע זמן לקום" (זה מהגן, היא אוהבת את זה) ומחכים שהיא תתעורר. בימים האחרונים זה כבר ממש מסתדר, לפעמים היא קוראת לנו קודם. בדרך כלל, אחרי שהתעוררה והתיישבה, היא אוהבת שמדברים איתה. זה מראה שהיא במצברוח יחסית טוב (יכול להשתנות אחרי חמש דקות).אם לא, היא מתהפכת לצד השני, וכך חוזר חלילה. בשלב הזה אחד מאיתנו לוקח אותה לחיבוק על המיטה שלי, כשהיא מצטנפת בתוכנו. אם זה נמשך גם הרבה זמן (נניח 20-30 דקות של חיבוק) אז עוברים לסלון או לחדר אחר.
אנחנו משתדלים מאוד להיות סבלניים וסובלניים איתה כמה שיותר. לא להאיץ בה. לפעמים אני צריכה כבר ללכת לעבודה והם נשארים לבד. הוא לא ממהר באמת, אז יש להם זמן והם יכולים לעשות הכל ברוגע.
כתבת רוב הטיפוסים האורליים מתקשים לקום בבוקר וזה נשמע לי מאוד מעניין, את יכוה לפרט עוד בבקשה?
לגבי המסרים שהיא מקבלת ממני, אני מניחה שגם פה יש בעיה, שאני עובדת עליה כעת - לא לתת לה להרגיש לחץ. בגלל זה הרבה פעמים אני פחות מעורבת ומשאירה את זה לבנזוג, כי אני נהיית לחוצה בשעה מסויימת וצריכה ללכת, והוא לא. אז אני יודעת שזה לא בסדר, כי זה כאילו לומר: את רוצה לראות את אמא? קומי לפני רבע לשמונה.... אבל מה אני בעצם יכולה לעשות עם זה? אז אנחנו מנסים להעיר יותר מוקדם, וזה גם פונקציה של הירדמות יותר מוקדמת שלה (בימים שהיא הולכת לישון מאוחר, אחרי עשר וחצי, אני לא מעירה אותה בבוקר ואבא שלה מחכה שתתעורר לבד. בבקרים כאלה היא יודעת שאמא כבר הלכה לעבודה... אחרי הצהריים אנחנו מפצות עצמנו על הזמן הזה).
גם אוירת ההירדמות היא משהו שאנחנו מנסים לשנות, לעבוד עליו. לתת לה להרגיש שזה בסדר, היא יכולה ללכת לישון והיא לא מפסידה כלום...
בינתיים זה עובד כבר כמה ימים, היא נרדמת יותר רגוע, ועם פחות מגע פיסי שלנו (ז"א מספיק שמחזיקים יד). זה די נחמד, לא בטוחה כמה זה יחזיק..
לגבי לשתף אותה- ניסיתי מאוד את הכיוון הזה, במיוחד מכיוון שקל לדבר איתה, היא אוהבת לתקשר. אבל בתחום הזה היא ממש לא "עזרה" לי.
היא כאילו יודעת להבטיח הבטחות אבל לא עומדת מאחוריהן, ואני, כמובן, לא מצפה ממנה. אין לה תלונות על המצב כמות שהוא, משום מה.
אם היא רוצה לישון איתנו, ז"א להירדם, אנחנו נותנים לה. לפעמים היא מבקשת בבוקר מוקדם לעבור למיטה שלנו ואז להתעורר איתנו. אבל באופן כללי היא לא נותנת לי איזשהו משהו שהיא רוצה, טקס. אולי בגלל שהיא לא מכירה...
ואגב, אני יודעת שזה נשמע כאילו אולי לינה משותפת תפתור חלק מהבעיה, אבל מעבר לעובדה שיהיה לי מאוד קשה עם זה (קשה לי לישון איתה באותה מיטה) היא דווקא אוהבת מאוד את החדר והמיטה שלה, ובזמן האחרון מבקשת במיוחד להירדם שם.
עניתי קצת, כמה שיכולתי. אשמח לתגובות.

[ילדה_יחפה*]

עלמו נית, עכשיו ראיתי את תגובתך.
ניסיתי לדבר איתה היום על סוגיית המשקל שלה. ניסיתי להסביר לה שהיא כבר כבדה לי מאוד וקשה לי להחזיק אותה הרבה בידיים.
היא הסכימה, בחלק מהפעמים, שנשתמש בתמיכה חיצונית (שיש, שולחן וכאלה). חוצמזה אמרנו שניקח מאחותי בחזרה את המנשא בד שהשתמשנו כשהיתה תינוקת וננסה לחזור אליו.
הגננים שלה אמרו לי גם שהם חושבים שצריך לחזק אצלה את המגע הרצוף איתנו, דהיינו נשיאה וכאלה. משהו עם זה ש"נקשור" ונכרוך אותה בבדים כדי לחזק לה את הביטחון, את הרוגע. אני לא יודעת בדיוק מה לעשות עם זה, כי זה נראה לי לא יישומי. זה לא שהיא לא מקבלת מגע, אפילו לפעמים אני רוצה לתת יותר ממה שהיא רוצה לקבל. נראה לי שהם מתכוונים למשהו קצת אחר ואני לא בטוחה מה. למישהו יש מושג?
חשוב לציין, אגב, שהיא ינקה עד גיל מאוחר למדי, וברגע שהיא נגמלה, היא קצת נעלמה לי. אני חושבת שאני כמהה למגע שלה יותר ממנה, לפעמים.

[מעגל_גדול*]

מגע פיסי הוא לא סתם עוד חיבוק..
אם הוא בא מתוך התכוונות כנה וממוקדת, הוא ממלא...
בהנקה לרוב יש אינטמיות וקשר עין שיש להם משמעות מאוד עמוקה ועוצמתית בחויה של האם והילד,
כשאני מחבקת את בנותיי האהובות, אני משתדלת להיות רק בדבר.. אני "יורדת" לגובה עיניהן ומביטה בהן..נכון שיש מקרים בהם אני לא, אבל גם זה בסדר..

רציתי לשאול אותך האם את מעודדת אותה כשהיא משקימה קום ואתן מספיקות לבלות יחד דקות ספורות..
איך אז היא מגיבה? האם חדר השינה שלה נעים ורגוע? האם היא חולמת? ואם יש לה מקום לשתף אתכם?
אולי יש שם מסרים שיכולים לעזור...?

[מעגל_גדול*]

מה עם עודף גירויים?

[חני_תה*]

שמתי לב שאצל הילדה שלי יש בעיה של מעברים. (המרגיעון: ללא חולמים- לעולם לא תהא מנוחה לעולם).
המעבר בין שינה לעירות גם בעייתי. פשוט למדתי לקבל את זה. התעוררות לרב בבכי...
אצלינו ההתעוררות היא עצמאית כי אנחנו בבית אבל כולנו מתעוררים ביחד כי ישנים ביחד ואז הראשון שמתעורר (אחד הילדים) מעיר את השאר.
כדי להקל על המעבר מעירות לשינה יש צורך בנשיאה תוך כדי הליכה (אבל אנחנו לרב מנסים דברים אחרים כי קשה לנו להתעורר ומיד לעבור למצב עמידה והליכה תוך כדי נשיאה של הבת).
היא מתעוררת רעבה ובשלפוחית מלאה. לכן הדבר הראשון שעושים הוא לתת משהו לאכול במיטה, בדר"כ פרי מרענן, בקיץ פרי מהמקרר, או מוצצים קוביות קרח. תוך כדי מספרים דברים שקרו אתמול ומדברים על התוכניות להיום.

[עלמו_נית*]

התרגשתי ושמחתי לקרוא ש בימים האחרונים זה כבר ממש מסתדר_

כתבת ש היא אוהבת לתקשר. אבל בתחום הזה היא ממש לא "עזרה" לי._ לדעתי לפעמים גם כשלא רואים את ההשפעה או שאולי אינה כפי שרוצים היא עדיין קיימת. בכל מקרה לי זה חשוב גם עוזר לארגן את המחשבות שלי.

זה לא שהיא לא מקבלת מגע, אפילו לפעמים אני רוצה לתת יותר ממה שהיא רוצה לקבל. נראה לי שהם מתכוונים למשהו קצת אחר ואני לא בטוחה מה. למישהו יש מושג?
בהקשר הזה אני חושבת שמגע זה גם צורך מצטבר אז תוכלו לנסות לספק עודף גם בשעות אחרות שיותר נוחות לכם. למשל לשחק תופסת על הדשא ולהתחבק חיבוקים פעילים, להתגלגל מחובקים, לשאת על הגב בזמן הכנת ארוחות, להציע לה לשבת עלייך כשאת במחשב. לשתף גם את הגננים ומי שנמצא איתה הרבה בגישה הזו ולבקש שיחבקו כמה שמתאים. וחוצמזה טיפולי שיאצו עזרו לנו "לכייל" את המערכת.

חשוב לציין, אגב, שהיא ינקה עד גיל מאוחר למדי, וברגע שהיא נגמלה, היא קצת נעלמה לי. אני חושבת שאני כמהה למגע שלה יותר ממנה, לפעמים. אני חושבת שהרגש שלך לא פחות חשוב וגם שאם את מרגישה זה כנראה נחוץ. אני הרגשתי קשר ישיר בין הפחתות הנקה לצורך במגע חלופי.

[ריש_גלית*]

לפעמים היא נרדמת בתשע ומשהו, לפעמים בעשר ומשהו (ואם יש משהו קיצוני, כמו מסיבה, אז באחת עשרה ומשהו). בכל מקרה היא מתעוררת סביב אותן שעות, 7:30-8:30, וזה כנראה בסדר
קראתי רק עכשיו את כל הדף, ועד שהגעתי למשפט הזה היו לי כל מיני תהיות, אבל ברגע שקראתי את זה יש לי דבר אחד ברור להגיד, וסליחה על הנחרצות:
הילדה לא ישנה מספיק.

זה מזכיר לי שכשעוד לא הייתי אמא היתה לי חברה עם ילדה קטנה (היא עדיין חברה שלי, רק שהילדה כבר בת 16) והיא תמיד היתה קשוחה מאוד עם שעת ההשכבה שלה. וכשהבעתי אי נוחות מהעניין היא היתה אומרת לי שהילדה צריכה לישון מינימום 11 שעות בלילה אחרת היא קמה עייפה. והיא היתה חייבת לצאת מהבית לעבודה בשעה מסוימת, כך שלא היתה לה ברירה אלא להקפיד.
רק כשנעשיתי אמא הבנתי על מה היא דיברה.

אז אצלנו הילדים מעירים אותנו, בד"כ, ואם לא - שיישנו... אני לא בן אדם של בוקר, קשה לי, ולמזלי בן זוגי מבין ומתפקד ומכין לי קפה ומאכיל את הילדים. ובלי שום קשר להתעוררות שלה, שלרוב היא עצמונית ועצמאית, הרבה בקרים הילדה מתפקדת גרוע, מורחת את הזמן, רבה על בגדים, מתעצבנת על האוכל ועוד. אם מוסיפים לזה את הלחץ שלנו לצאת מוקדם מספיק כדי להגיע לגן בשעה סבירה - הבית כולו נהיה לפעמים פקעת עצבים. אני תולה את זה בעיקר בנו, בקשיים שלי על הבוקר.

למה אני מספרת את כל זה? קודם כל, זה מבהיר לי כל מיני דברים עלינו... (-: אבל חוץ מזה, כדי לומר שקודם כל לדעתי הילדה שלך צריכה בהחלט ללכת לישון מוקדם יותר, בטח לא אחרי 20:30 - אולי כדאי לנסות לנצל את המעבר לשעון קיץ כדי לעשות שינוי גורף בהרגלי ההשכבה - או שהיא צריכה לפחות לישון כמה שהיא רוצה בבוקר. וגם אם היא מתעוררת בשעה קבועה פחות או יותר, זה עדיין לא אומר שהיא ישנה מספיק. למיטב ידיעתי ונסיוני, ילדים הם כמו ציפורים: מתעייפים עם רדת החשכה ומתעוררים עם אור הבוקר. גם הילדים שלי מתעוררים בשעה קבועה גם אם הלכו לישון בעשר או בחצות.
ועם זאת, גם אם היא תישן מספיק, לא בטוח שההתעוררות תהיה נעימה לה. אבל אני באופן כללי נגד להעיר. אני בטוחה שאם מתעוררים לבד בבוקר (וגם משנ"צ) אחרי שישנים די הצורך - הרבה יותר קל ונעים.

ואחרי כל המגילה הזאת אני רוצה להוסיף עוד ששם הדף לא מזמין לעזרה. זה נשמע כמו אחד ה"סקרים" שעושים פה לפעמים באתר - כמה אתם לועסים, איך אתם מצחצחים שיניים, למי יש טלוויזיה וכאלה...

[ילדה_יחפה*]

ריש גלית, כמו שאת רואה לקח לי המון זמן לענות לך. החלטתי לבדוק את מה שכתבת.
עבר המון זמן, וחופשת פסח ארוכה בתוכו, היו לי המון הזדמנויות שונות לבחון את העניין והתוצאה היא, שכנראה במקרה הזה את טועה.
אני מבינה מאיפה נובעת המסקנה שלך, אבל לא במקרה הזה.
נתחיל בזה שלא משנה מה נעשה, וכמה "נעבוד" על זה - היא לא נרדמת לפני 9. אני חושבת שאני אפילו אשתמש פה ב"נשק" האימהי, ואגיד - הילדה הזו לא בנויה לישון לפני 9, זה לא טבעי לה, לא נכון לה ולא מתאים לה.
יש יותר סיכוי שהיא תלך לישון בעשר ותקום בשמונה מאשר תלך לישון בשמונה ותקום בשש. זה לא קרה מעולם.
מאז היותה תינוקת היא אוהבת את שעות הערב, שגם אמא וגם אבא בבית, והיא לא תלך לישון "כמו ילדים אחרים". ככה היא.
עכשיו, אני בטוחה שיש מישהי שכבר קמה ואומרת: אה, כי אז אמא ואבא בבית! אז לא, גם בימי "חופש" כשאמא ואבא איתה כל היום, היא לא הולכת לישון לפני 9. נקודה. חוק. ככה היא... האמת? ככה גם אני. גם אם אני אהיה הכי עייפה בעולם, אפילו אחרי יומיים ללא שינה, אני לא מאלה שיכולים ללכת לישון בשמונה בערב. עד עשר לפחות אני ערה, ואח"כ זה כבר תלוי. אז אולי "קילקלנו" אותה, אבל ככה היא.
ומצד שני, בין היתר בשל שגרת הגן, שזה כאמור משהו חדש מהשנה, היא קמה באיזור שמונה. לפעמים זה "נגרר" עד רבע לתשע, ורק לפעמים בשבתות היא ישנה עד עשר, כשהחלק האחרון של הלילה כבר איתנו במיטה.
לגבי השינה בצהריים בגן, היא ירדה לשלושת רבעי שעה (משעה וחצי) ונראה שזה מספיק לה. היו לא מעט ימים שהיא גם לא ישנה צהריים, לא בגן ולא בבית. גם בימי החופש איתנו. היא עדיין הלכה לישון אחרי 9. רק פעם אחת, אחרי יום אחד באמת מאוד מתיש, היא נרדמה ברבע לתשע. באותו יום היא לא ישנה בכלל בצהריים והוציאה ה-מ-ו-ן מרץ. לא משהו שאפשר לחזור עליו ביומיום...
היו אגב לא מעט ימים שהיא לא ישנה בכלל ביום, ועוטד נסענו ממקום אחד לאחר, ונדהמנו לגלות כמה היא מסוגלת לתפקד מצוין כל היום. יש ילדים שכשהם נהיים קצת עייפים הם מתחילים להשתגע או להוריד תיפקוד. הבת שלנו חיה על אנרגיה בלתי נדלית, והיא יכולה להיות חברותית ונמרצת גם אחרי 12 שעות עירות... ועוד במקום זר בלי להכיר אף אחד.
אז זהו, עניתי. הייתי חייבת להוריד את זה קצת ממני.
תראי, זה קצת טיפשי שאני מרגישה צורך להצדק את עצמי, הרי ביקשתי עזרה אז ברור שאני לא "מושלמת" אבל אני באמת לא חושבת שהבעיה היא חוסר בשעות שינה. הבעיה היא צורת ההתעוררות בבוקר. ואני חוזרת לאותו נושא: אני עדיים מחפשת אחרי איזושהי דרך להפוך את התעוררויות הבוקר ליותר מאושרות. היא קמה לבד עכשיו, זאת אומרת שהיא מתעוררת לבד ויושבת שמיטתה וקוראת לנו. ב-80% מהזמן היא עדיין מתעוררת במצברוח בכייני. יש למישהו רעיון? יכול להיות שזה עניין של גיל? כי אני לא זוכרת שהיא היתה ככה לפני שנה וחצי, למשל.

[ילדה_יחפה*]

מעגל גדול, כתבת:
_רציתי לשאול אותך האם את מעודדת אותה כשהיא משקימה קום ואתן מספיקות לבלות יחד דקות ספורות..
איך אז היא מגיבה? האם חדר השינה שלה נעים ורגוע? האם היא חולמת? ואם יש לה מקום לשתף אתכם?
אולי יש שם מסרים שיכולים לעזור...?_
כשהיא מתעוררת ואני עוד בבית, אנחנו מספיקות לבלות 5-10 דקות ביחד. זה לא הרבה בכלל, אבל לצערי זה מה שיוצא.
זה נובע מזה שאנחנו לא מצעירים אותה אלא נותנים לה להתעורר לבד, בעצמה.
היא מאוד מאושרת מהמפגש בינינו, למרות שגם היא כבר יודעת שהוא קצר. היא אוהבת לעזור לי להסתרק או להתלבש, ומקדישה לי את תשומת הלב ורק אחרי שהיא הולכת היא עוברת לדברים שלה.
חדר השינה שלה מאוד נעים ורגוע, לטעמי. ואני משוחדת כי אני עיצבתי אותו. אז כל מה שאני יכולה להגיד בעצם הוא שכשאנשים אחרים רואים אותו לראשנוה הם מאוד מתלהבים, וכשילדים באים לבקר הם מאוד אוהבים לשבת בו, ומעדיפים לשחק בו מאשר בסלון, שגם הוא חדר המשחקים שלנו.
לגבי החלומות שלה, היא לא מדברת איתנו על זה. אולי היא לא זוכרת, אולי אנחנו לא שואלים נכון. היא כן אוהבת לספר סיפורים, שהיא ממציאה לבד. אז אני מניחה שזה קשור, אבל בבוקר נראה שאין לי כוח להשקיע בזה אנרגיה כל כך...
חשבתי על עוד דבר: אולי משהו שקשור באוכל (או שתיה, כמו שחלקכן הצעתן). משהו שגם ייתן לה מוטיבציה לצאת מהמיטה...
הבעיה שהיא לא אכלנית כזו גדולה בבוקר, והדבר היחיד שאני חושבת שהיא תשמח מאוד לקבל זה מיץ. מיץ ענבים של פריגת, ליתר דיוק.
זה הפינוק שלה, היא מאוד אוהבת אותו (וכבר מבחינה בינו לבין של המתחרים) והוא בהחלט יכול לשמש כתמריץ.
אבל... נראה לי קצת בעייתי, לא? אני מפחדת שהיא תתמכר לזה... שזה יהפוך להיות איזשהו מין כלי כזה של כוח.
מה דעתכן?

[ניצן_אמ*]

לסחוט מיץ בבוקר. זה עניין של כמה דקות. בריא, טרי ונפלא להתעורר לויטמינים ואנרגיה בריאה. אם בטקסים עסקינן, זה לגמרי ממין הדברים שמתרפקים עליהם גם אחרי חמישים שנים. "אבא שלי היה סוחט לי מיץ תפוזים כל בוקר כל שנות ילדותי..."

(זאת, על פני מיץ מפוסטר, מבוקבק, מסוכר וכו'. ואל תאמיני לזה שאומרים שאין בזה תוספת סוכר, בתהליך הפיסטור יש בין היתר הוצאת מים וריכוז המיץ, העלאת ריכוז הסוכר שבו ואבדן של שלל מרכיבים תזונתיים מצויינים.)