שיליה על הצלקת

זה חצי בלוג, חצי תמיכה, חצי בקשת עזרה מכמה אנשים חכמים שיש פה.

מספרת בקיצור מה היה עד היום:
לפני 3 שנים הולכת לקיסרי אלקטיבי בגלל עכוז. לא חלמתי אז על לידת עכוז, רק ידעתי שזה נורא מסוכן.
יום אחרי הניתוח יודעת שאת הלידה הבאה אני יולדת בבית.
בהריון הזה אין התלבטות. שבוע 17 סוגרים עם מיילדת. לא עושה המון אולט'. מראש הולכת לרופא שיתמוך בי.
סקירה ראשונה-שליה אחורית.
סיקרה שניה-קדמית. ("הרופא הקודם טעה. שליה לא זזה ככה סתם").
מספרת למיילדת והיא לא ממש מתרגשת, רק אומרת שצריך לבדוק שהיא לא על הצלקת. אבל סיכוי קלוש שזה יקרה כי השליה צריכה להיות ממש נמוכה בשביל זה וזה נתון שהייתי יודעת. היו מציינים את זה.
בביקור אחרון אצל הרופא שלי אני רוצה לדעת איפה השליה. הוא לא מבין למה זה כ"כ חשוב לי ואני אומרת לו שהמיילדת לא תיקח אותי ללידה במקרה כזה. הוא מאוד מתפלא ואומר שאין קשר בין שליה נעוצה למיקום שלה על הצלקת. שליה נעוצה זה אופי של צלקת. בקושי רב אני מוציאה ממנו שהשליה על הצלקת.
יוצאת ממנו ומיד מתקשרת אליה. היא בשוק. לא מבינה את התגובה שלו. ברור שיש קשר. אני לא מוותרת לה ואומרת שאני יולדת בבית, איתה ואם היא רוצה אותו כמגבה-אין בעיה. אם היא רוצה שמיד אחרי הלידה ניסע לבית חולים-אין בעיה. אבל אני יולדת בבית.
היא הבטיחה לבדוק, לחשוב על זה ולחזור אלי.
עוד באותו ערב היא מדברת עם הרופא שלי. הוא מספר לה שלא רק שהשליה על הצלקת אלא שהיא ממש נמוכה. נוגעת בפתח. החלק העליון שלה נוגע בצלקת (מה שממחיש עד כמה היא נמוכה). לדעתו אפשר להתחיל בבית, מקסימום יהיה דימום/סיבוך אחר - ניסע לבית חולים. הוא יודע מראש שזאת לידה ש-25% תסתיים בניתוח.
היא אומרת שלא אעיז ללדת בבית, גם איתו אם הוא יסכים. זה סיכון גדול מדי. מבחינתו ננסה-מקסימום זה יסתיים בכריתת רחם.
לא יהיה גם קל למצוא בית חולים שייתן לי צ'אנס ללדת נורמלי עם נתונים כאלה (VBAC, שליה נמוכה מאוד, על הצלקת).

כל הביטחון שלי נעלם כלא היה. לא רק בהקשר של לידת בית אלא לידה בכלל.
די ברור שאני חייבת עוד חוות דעת של רופא. ומתלבטת אם ללכת לכזה שתומך בלנל"ק או לסתם מישהו. ומה שחשוב לי עכשיו זה ללדת. רק ללדת. לא חשוב איפה. (להגיד שלא נקרע לי הלב לחתיכות שלא תהיה לידת בית? נקרע. כלום לא נשאר ממנו).

(כרמית, את מוזמנת לכתוב פה מה שכבר כתבת לי כי אני לא מצליחה להתנסח בגרוש).

ושהוא עדיין עכוז כבר אמרתי? עוד צרה.

לא יודעת מה לומר שולחת

אוי. באסה!

שאין קשר בין שליה נעוצה למיקום שלה על הצלקת. שליה נעוצה זה אופי של צלקת.
לא הבנתי (בעיקר את החלק השני של המשפט).

יש סיכוי שהשליה תתרחק עוד קצת מהפתח עם המשך ההריון?

אוי, תמרי, אני כ"כ מצטערת.

לא ממש יודעת מה לומר לך.
ומה שחשוב לי עכשיו זה ללדת. רק ללדת. לא חשוב איפה.
צודקת במאה אחוז.
את רוצה חוות דעת שנייה בקשר לאיזה נושא? איפה השליה נמצאת? בשביל זה צריך מומחה אולטרסאונד, לא? או שאני מפספסת. את רוצה לדעת אם ללכת לקיסרי מראש?
יש לך מיילדת נהדרת, והיא תומכת לנל"ק ואף מיילדת לנל"קיות בבית, מה שלא כל אחת עושה. והיא אומרת לא ללדת בבית. זה נשמע נתון משמעותי מאוד.

_סקירה ראשונה-שליה אחורית.
סקירה שניה-אחורית. ("הרופא הקודם טעה. שליה לא זזה ככה סתם")._
לא הבנתי.

שאין קשר בין שליה נעוצה למיקום שלה על הצלקת. שליה נעוצה זה אופי של צלקת. שזה שהשליה על הצלקת לא מגדיל את הסיכוי שלי לשליה נעוצה יותר מאשר לאשה רגילה (מה שבוודאות לא נכון, כי מכל מה שקראתי יש קשר הדוק).

יש סיכוי שהשליה תתרחק עוד קצת מהפתח עם המשך ההריון? לא ברור. ממה שקראתי יש סיכוי מצויין. ממה שהם אומרים(גם הרופא וגם המיללדת)-סיכוי קלוש.

את רוצה חוות דעת שנייה בקשר לאיזה נושא? איפה השליה נמצאת? בשביל זה צריך מומחה אולטרסאונד, לא? או שאני מפספסת. את רוצה לדעת אם ללכת לקיסרי מראש? לא רוצה קיסרי מראש. רוצה לדעת מה המצב שלי.

יש לך מיילדת נהדרת, והיא תומכת לנל"ק ואף מיילדת לנל"קיות בבית, מה שלא כל אחת עושה. והיא אומרת לא ללדת בבית. זה נשמע נתון משמעותי מאוד. צודקת. ולכן אני אפילו לא חושבת לחפש מישהי אחרת שאולי תסכים.

_סקירה ראשונה-שליה אחורית.
סקירה שניה-אחורית. ("הרופא הקודם טעה. שליה לא זזה ככה סתם").
לא הבנתי._ גם אני לא.

תיקנתי בהודעה המקורית שלי.

ומה שחשוב לי עכשיו זה ללדת. רק ללדת. לא חשוב איפה
בהחלט צודקת. אני לא יודעת מה להגיד לך, רק שנשמע לי שאת צריכה לעשות איזו עצירה ולחשוב רגע בשקט, לעשות סדר בדברים שאמרו לך, אולי לרשום על דף עוד שאלות שיש לך לרופא, לברר עם עצמך כמה דברים, לברר איתם אולי עוד כמה דברים ולעשות החלטה.
אני באמת לא חושבת שזה שהעובר בתנוחת עכוז זה מה שמשנה כרגע. אם היית מחליטה שאת עושה הכל אז היה אפשר לנסות להפוך בכל מיני שיטות- אבל האם את באמת במקום הזה של להתעקש?
עוד לא ילדתי, ככה שקשה לי להגיד מה נכון, אבל עד כמה שאני מבינה לידה, הרבה מהתהלך הזה קשור בלהרפות, לשחרר. אולי זה מה שאת צריכה לעשות עכשיו. וכמה קל לי להגיד, אני עצמי הרי מבועתת מהמחשבה שמשהו בסוף לא יסתדר ואני אאלץ ללדת בבית חולים. ככה שבעצם, אין לי הרבה מה להגיד לך מלבד לתמוך בך בכל דרך שתחליטי ללכת.

אוף!!!
תמרי אין לי מה להגיד, רק לשלוח המון חיבוקים

ולהזכיר לך שמותר לך לבכות, גם בגלל זה... אל תשמרי בבטן...
כמה זמן עוד נשאר לי להחזיק לך אצבעות שהכל יסתדר? (תרגום: באיזה שבוע את?)

מתפללת שהכל יסתדר כמו שאת רוצה...

מתפללת שהכל יסתדר כמו שאת רוצה...
גם אני.

כותבת קצת מחשבות שלי - שאת רובן כבר אמרתי לך.

לא ברור לי הפער בין מה שהרופא אמר לך, לבין מה שהוא אמר למיילדת. הוא מנסה להסתיר מידע? למה? (אינטרס? בקושי מעזה להעלות על הכתב...).
25% לסיים בקיסרי, זה גם 75% ללדת נרתיקית, וגם רק מעט פחות מהסיכוי שיש לכל יולדת שמגיעה לבי"ח, וכמו כל לנל"קית. זה לא נשמע כמו סיכון גדול במיוחד (ביחס לנסיבות).
הסיכון לאבד את הרחם כן נשמע מפחיד מאד, השאלה היא אם לידה בבי"ח, ואפילו בקיסרי-מראש, מקטינה את הסיכון (בסיפור המוכר ברשת, על שילית פתח עם תכנון ללידת בית, היולדת הגיעה בסופו של דבר לניתוח מיד עם תחילת הלידה. לא היה אלמנט "ביתי" בתהליך, מלבד ברצון. האם קיסרי מראש (נניח בשבוע 37-8) היה מקטין את הסיכון? (לא יודעת)).
ההבדלים בין א"ס אחד למישנהו מאד מוזרים - בדברים שלא אמורים להשתנות (שיליה לא עוברת מאחור ללפנים, ולא יורדת. היא יכולה "לעלות" עם גדילת הרחם). שווה בדיקה נוספת אצל מומחה א"ס, או לפחות רופא נוסף בעל נסיון בתחום (לא יודעת אם יש הצדקה לסקירה מלאה נוספת (במחיר לפחות...) רק בשביל זה).
האמירה החד משמעית של המיילדת, שכאמור מיילדת לנל"ק בבית, בכל זאת מפחידה. נראה לי שכדאי לקבל ממנה עוד הבהרות, ואולי רפרנסים.

ברור שלא כדאי ללכת על לידת בית בכל מחיר. הרי יש מצבים שצריך בית חולים ומצבים שצריך גם ניתוח. אבל לאור הרצון העז כל כך שלך, ולאור הבלבול הגדול והמסרים הסותרים, נראה לי שכדאי לברר את הדברים עד הסוף לפני ההחלטה, ולא להתייאש (כפי שנובע משם הדף שבחרת...).

אני רוצה לכתוב כאן משהו שהוא אולי נשמע ממש לא "באופני" ואפילו מאד נחרץ, כי נראה לי שהקול הזה לא נשמע כאן וחשוב שתשמעי גם אותו:
זהי את המטרה שלך בכל הסיפור הזה.
ואני מניחה שנסכים שהמטרה היא להצליח להוציא לאויר העולם את תינוקך כשהוא בריא ושלם. עכשו אני לא נגד לידה בבית וגם את ממש לא. רצית, נערכת, עשית הכנות, נפגשת עם מי שצריך, קראת, בדקת ושוב בדקת. יכול להיות שזה לא מסתדר. מרגיז, לא מתכונן, נכון. אבל זה חלק מהחיים שלנו ועכשו, כשאת עושה סדר במטרותייך, זה יכול אפילו להפוך להיות פחות משמעותי. את לא תהיי פחות אישה אפילו אם תמצאי את עצמך יולדת בקיסרי שוב (נכון זה ממש לא נעים, ההתאוששות, הצלקת, המחשבות על לידות נוספות וכו', אני בכלל לא מקלה בכך ראש).
חשוב נורא שהמטרה שלך תהיה ברורה, ואכשהו נראה לי שלידת בית היא לא מטרה, רק אמצעי. ויש מקרים שבהם זה לא יכול לעבוד (בא לא נשכח שגם סבות סבותינו נתקלו שמקרים שבהם לידת הבית לא הצליחה וזה פשוט לא נגמר בבית חולים אלא ברע). מותר לנו לנצל את מה שיש סביבנו כדי להבטיח יותר את לידת עוברנו.

אני מצטערת אם יצא בוטה או משהו אבל נראה לי חשוב שתחשבי גם על הדברים האלו ומה שלא יהיה שיעבור בשלום !

מישהי - ברור שלידת בית היא לא מטרה בפני עצמה. אין צורך לומר את זה, ומכותרת הדף, ניתן לראות שגם תמר חושבת ככה. מצד שני, כדאי לבדוק, האם הדרכים האחרות (לידה בבי"ח או אפילו קיסרי יזום) מקדמות את המטרה יותר טוב, או לא. האם הויתור מראש על לידת בית מקדם את הבטיחות - או אולי פוגע בה, או לא משנה (ואז עדיף לעשות את מה שיותר מתאים ללב).
כמו שכתבתי קודם:
ברור שלא כדאי ללכת על לידת בית בכל מחיר. הרי יש מצבים שצריך בית חולים ומצבים שצריך גם ניתוח. אבל לאור הרצון העז כל כך שלך, ולאור הבלבול הגדול והמסרים הסותרים, נראה לי שכדאי לברר את הדברים עד הסוף לפני ההחלטה

במיוחד, שרוב הבירורים חשובים לא-משנה-איפה-ואיך-יולדים.

אבל מישהי!
ראי את שם הדף שתמר בחרה! ברור שהיא מתכוננת גם לאפשרות שלא תוכל ללדת בבית. לא?

|דמעות|

מתפללת שהכל יסתדר כמו שאת רוצה...

מבחינתו ננסה-מקסימום זה יסתיים בכריתת רחם.
אני מכירה מישהי שזה בדיוק מה שקרה. עוד בהריון היה חשש לשליה נמוכה, אולי נעוצה. למרות זאת המשכיה לחשוב על לידת בית. כבר בתחילת הלידה היה דימום, נסעה לבי"ח, עדיין במחשבה על לנל"ק, שם גבר הדימום. עשו קיסרי. היתה שליה נעוצה. הדימום המשיך. לא היתה ברירה - הלכו לכריתת רחם. הדימום המשיך. עשו עוד ניתוח. עברה לטיפול נמרץ. התאוששה. שבוע מהלידה היתה בבית. התינוק לא נפגע כלל מכל הסיפור. למעשה ההחלטה לנסות ללדת בבית לא שינתה דבר בכל המהלך, כי למעשה הלכה מיד עם תחילת הלידה לבית חולים, ולא היה שום דבר שיכול היה להתנהל אחרת. לא ברור כלל אם ניתוח קיסרי יזום היה משנה את התוצאה, כי שליה נעוצה זה שליה נעוצה. האמא הזאת אומרת שלמרות הכל היא לא מתחרטת שלא הלכה לקיסרי יזום מראש, כי ככה היא מרגישה שעשתה הכל כדי ללדת לפי בחירתה. היא חשה שהלידה הקודמת, שהיתה בקיסרי, נכפתה עליה ללא כל צורך, ורצתה לעשות הכל כדי לא לחזור על זה.
אגב - זה היה אותו רופא שהוזכר כאן.
לא יודעת אם הסיפור הזה תורם, או שאולי דווקא מכניס חרדות מיותרות. מאחר והחרדות כבר קיימות אני מקווה שזה לא יוסיף עליהן.
אין גם מוסר השכל לסיפור.
מאחלת רק טוב, ומסכימה לחלוטין שלידת בית היא לא מטרה בפני עצמה
וגם ברור שלא כדאי ללכת על לידת בית בכל מחיר. הרי יש מצבים שצריך בית חולים ומצבים שצריך גם ניתוח. אבל לאור הרצון העז כל כך שלך, ולאור הבלבול הגדול והמסרים הסותרים, נראה לי שכדאי לברר את הדברים עד הסוף לפני ההחלטה

בסיפור המוכר ברשת, על שילית פתח עם תכנון ללידת בית, היולדת הגיעה בסופו של דבר לניתוח מיד עם תחילת הלידה. לא היה אלמנט "ביתי" בתהליך, מלבד ברצון. האם קיסרי מראש (נניח בשבוע 37-8) היה מקטין את הסיכון?
כן, על הלידה הזאת אני מדברת. והטעון הוא שזה לא היה משפיע על הסיכון. אבל לעולם הרי אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היינו נוהגים אחרת.

אני מכירה את הלידה הזאת ובדיוק מהתסריט הזה אני פוחדת. לא יודעת אם קיסרי יזום יכול למנוע פה משהו (מלבד העובדה הברורה שאיבוד דם היסטרי לא יהיה פה, הכל כבר פתוח).
ומתוסכלת מזה שאין לי את מי לשאול ועם מי להתייעץ. כועסת עליו שהוא לא אמר לי את כל הנתונים. בחיאת, לא מגיע לי לדעת? הוא מכיר אותי ויודע שחשוב לי לדעת הכל.
ההבדלים בין א"ס אחד למישנהו מאד מוזרים - בדברים שלא אמורים להשתנות גם לי. מצאתי (סופסופ) את הסקירה המאוחרת. אין מילה על שליה נמוכה. רק קדמית. איך יכול להיות? זה משהו שבהחלט טורחים לציין. אם היום(שבוע 29-עונה לך, מיכל) היא כזאת נמוכה, גם בשבוע 22 היאהיתה בגובה הזה, אם לא נמוכה יותר.
משתגעת ממחשבות. למי ללכת? ללדת פרטי עם הרופא שלי בבית חולים? משהו יכול עוד להשתנות?

מישהי-הכל מותר לכתוב לי. גם דברים שאולי לא נעים לשמוע. בשביל זה פתחתי את הדף הזה. תודה.

רגע, בעצם יש את האופציה של ללדת עם הרופא שלך בבית חולים, נכון?
שאלתי אותך אם את רוצה ללדת עם הרופא שלך בבית ואמרת שפחות כ י הוא גבר, אבל שהוא מסכים.
מה עם לקחת מלווה אישה(נניח דולה או מיילדת, שתסכים בטח כשיש גם רופא שם) כדי להרגיש חופשייה יותר? ואז ללדת בבית או בבית חולים עם שניהם, לפי איך שהעניינים יתקדמו?

וזה שהוא בעכוז זו לא צרה תמרי! עדיין מוקדם מכדי שזה יחשב צרה, יש לך כבר מספיק אחרות(())

הכל מותר לכתוב לי. גם דברים שאולי לא נעים לשמוע
אם כך, אוסיף עוד סיפור שחשבתי להמנע ממנו תחילה.
בסמוך מאד ללידה שהוזכרה כאן פגשתי אמא נוספת עם סיפור מאד דומה. אמא עם תאומים, בהריון לאחר ניתוח קיסרי, שהלכה לניתוח יזום ביותר, בגלל הבדלי גודל משמעותיים בין התינוקות (אחת נולדה 1,400, השני 2,400), בשבוע 34. ולמרות המועד המוקדם, והניתוח המתוכנן לחלוטין, זה נגמר בכריתת רחם עקב דימום משליה נעוצה שלא ניתן היה לעצור.
במקרה באותו זמן שהיא היתה אצלי במרפאה היתה שם גם האמא מהלידה שהוזכרה כאן. ולמעשה זה חיזק את התחושה שלה ששום דבר שהיא עשתה, או היתה יכולה לעשות, לא היה משנה את התוצאה הסופית.
אני בהחלט הייתי ממליצה לחזור על US אצל מומחה נוסף, בילתי קשור. עם השאלה הספציפית לגבי השליה.
כמובן שחשוב לזכור שזה סיפור נדיר ביותר. אני מכירה נשים שעברו 5-6 ניתוחים קיסריים, ללא כל סיבוכים מיותרים. ויש כמובן אינספור לנל"קים שנגמרות מצוין.
נראה לי רעיון סביר מאד לנסות לנל"ק אם אין הוראת נגד מוחלטת כמו שלית פתח, אבל בבי"ח, אולי ללדת פרטי עם הרופא שלי בבית חולים אם נראה שיש סיכון גדול מהרגיל.

ומתוסכלת מזה שאין לי את מי לשאול ועם מי להתייעץ. כועסת עליו שהוא לא אמר לי את כל הנתונים
תרימי טלפון ותדברי על זה.
לא תוכלי ללדת אתו כשאת עם תחושות כאלה כלפיו.
אולי כדאי לעשות עוד US.

תמר - עוד נתון רלוונטי: מה המרחק (בזמן) מהבית שלך לבי"ח? האם אפשר להעמיד אמבולנס כונן (לא שאני אוהבת את האפשרות הזאת... אבל אולי במקרה הזה, עדיף)?

לדעתי - לפני הכל ללכת לרופא מומחה א/ס. אולי להתייעץ עם גינקולוג/ית מהקופה שלך לגבי תשלומים והחזרים. אפשר הרי לקבל (לפחות במכבי) כמה פעמים בשנה החזר משמעותי על התייעצות עם מומחה - לא יודעת לגבי הא/ס. בירור לגבי מקום שליה שונה מסקירה.
ותבררי עם הרופא שלך למה אמר למיילדת דברים אחרים. מגיעה לך תשובה, גם אם היא "לא רציתי להדאיג אותך שלא לצורך."

לא תוכלי ללדת אתו כשאת עם תחושות כאלה כלפיו. אני יודעת. מחכה להרגע קצת.
וחושבת למי ללכת לעוד אס.

אהובה שלי, הוזמנתי אז באתי...
לא מרגישה כל כך מתאימה לאופי הפורום הזה (ומילא שעוד לא הבנתי את כל העניין הטכני של התפעול שלו, לא נעים להגיד) אבל באתי לתת את תמיכתי ולהגיד את דעתי, כי ביקשת.
ואת יודעת שלא תאהבי את דעתי, ובכל זאת - ביקשת.

אני מאד משתדלת לתמוך בך ולהבין את מה שאת רוצה למרות שזה מאד שונה מעולמי וההחלטות שאני לוקחת על עצמי (אפידורל, רצוי מתחילת חודש תשיעי וכמובן שבבית חולים), כי אני יודעת שלפעמים כשמבקשים ממישהו עיצה או עזרה צריך לעזור לו "כמו שהוא רוצה" ולא לדחוף לעניין את הרגשות הפרטיים שלך.

אז בנוגע לעזרה "כמו שאת רוצה" (אחרי ההקדמה הארוכה) אני חושבת כך, ועושה את הניתוח הכי הגיוני שאני יודעת לעשות במצב הנתון:
לידת בית -
כרגע מצב נתון שהמיילדת שהכי התחברת אליה לא מוכנה לקחת את הלידה. כמו כן מצב נתון שהרופא שלך אולי יקח את הלידה - נכון?
השאלה היא האם יורדים מלידת בית כן או לא ?
קשה לי עם מה שכתבה כרמית הסיכון לאבד את הרחם כן נשמע מפחיד מאד, השאלה היא אם לידה בבי"ח, ואפילו בקיסרי-מראש, מקטינה את הסיכון
בעיניי לפחות אין שום דבר ששוה להגדיל את הסיכון הזה. אפילו לא ברסיס של אחוז.
השאלה היא באמת האם לידת הבית מגדילה את הסיכון ??
אני תוהה מה גורם לאיבוד רחם. האם עצם השיליה הנעוצה (כלומר, מצב פסיולוגי נתון שאין לך שליטה עליו כך או אחרת) או זה שלא מקבלים טיפול בזמן ?
אם התשובה היא "לא מקבלים טיפול בזמן" אז אין לי ספק בכלל שבתור חברה אני צריכה להגיד לך לרדת מלידת הבית.

אם לידת הבית מגדילה את הסיכוי אפילו בשבריר קטן של אחוזון לאיבוד רחם - בעיני זה להיות (סליחה על התרגום העילג) "חכמה בפרוטות וטיפשה בשקלים" - כן, אולי תזכי בלידת חלומות בבית. אבל את עלולה להפסיד את היכולת ללדת עוד ילדים אי פעם. שווה את המחיר ?

לידה בבית חולים -
בואי נחשוב על המקרה הטוב - הוא לא יהיה עכוז הפעם (אני החלטתי שזו היא, אבל אני אזרום איתך

).
אם הוא לא יהיה עכוז אז אני לא חושבת שיש בעיה אחרי שהחלטנו לרדת מלידת בית. הפתרון הוא לניאדו עם רופא פרטי וזה לנל"ק רגיל עם סיכוי קצת יותר טוב כי יש לך רופא פרטי שתומך בלנל"ק. נכון ?
ואז כל סיכוני השיליה הנמוכה על הצלקת וכל המשתמע מכך לא תקפים ממליא כי גם הרופא שלך בעד שאפשר לילד כך וגם כי את בבית חולים ותקבלי טיפול מיידי אם משהו ישתבש.

מה קורה אם הוא עכוז ?
אם הוא עכוז כבר יש פה החלטה חדשה לעשות -
האם לקחת את הסיכון של לידה או ללכת ישר לקיסרי.
אני חושבת, שוב שלא תהיה לך בעיה עם הרופא שלך בקטע של עכוז. הוא יסכים לילד את התינוק עכוז בדיוק כמו שיסכים לו עכוז - מצה השיליה משנה רק את ההחלטה על מה קורה אחרי הלידה - לא ? לא משנה את העובדה שהוא מיילד עכוזים, גם אחרי קיסרי.
וקיסרי - כמובן שהוא קיסרי. זה בכל בית חולים יעשו.

מה השיקול שיכריע ? לדעתי זו השאלה הפשוטה והישירה - האם בכלל לנסות ללדת תינוק בלידת עכוז ?
אני לא יודעת את התשובה. אני רק חושבת שיש סיבה רפואית למה לא עושים את זה היום בבתי החולים. ואני חושבת שאת צריכה לברר.

בואי, אחרי כל המלל הזה אני אפרט את עץ ההחלטות בעצם:

האם ללדת בבית ?
השיקול המכריע - האם זה מגדיל את הסיכון לרחם שלך ?
כאן יש לך מידע לברר ושיחה ארוכה וגלויה לנהל עם הרופא - למה הוא אמר לך משהו אחד ולמיילדת משהו אחר ומה באמת מגדיל את הסיכון לרחם שלך בבית או בבית החולים ?

אם כן - יולדים בבית ועם רופא.

אם לא -
האם ללדת לנל"ק בבית החולים ?

יש פה ענף בעת שעדיין לא ידוע (ואני יודעת שזה משגע אותך)
האם התינוק הוא עכוז ?
אם כן - יש לשאול את השאלה מה הסיכון בלידת עכוז לך ולתינוק ?
גם פה לדעתי לנהל שיחה ארוכה עם הרופא ולבדוק מה הוא חושב בנושא.

אם לא - לידה לנל"קית רגילה בבית החולים עם הרופא.

זו מערכת השיקולים שאני בעד להפעיל...

עכשיו כמה הערות מעבר (אפילו שיצא מאד ארוך):
# קודם כל אני לא חושבת שיש טעם להתייעץ עם מומחה אולטרסאונד נוסף בכלל. תראי, בכל השיקולים הרופא שלך הוא זה שמיילד אותך, נכון ?
לכן מה שהוא חושב שקורה זה מה שחשוב.
יותר מזה - אם את לא סומכת על האבחון שלו, לא נראה לי ששוה לסמוך עליו בשום נושא אחר.
אם את שמה בידיים שלו את הלידה את צריכה להיות בטוחה בו במאה האחוזים ולסמוך על מה שהוא אומר לך גם כרופא מטפל בנושא הזה, ועל כל הנסיון הנצבר שלו בתחום.
אני לא חושבת שהוא אלוהים (לא מכירה אותו בכלל למען האמת) אני פשוט חושבת שבכל ההחלטות הקשות בעץ ההחלטות הזה בסופו של דבר את שמה המון בטחון ואמונה באיש אחד שהוא היחיד שמוכן לקחת את ה"סיכונים" האלו בארץ - ואם את לא מרגישה את הבטחון והאמונה הזו בו אני לא מבינה מה הטעם בכלל לשקול אפשרויות שלא קיימות.
את יודעת שלי יש גורו אחר ובטח שאני ממליצה לך ללכת אליו להתייעצות בנוגע למיקום השיליה אבל אני ממש קטנת אמונה שהוא יגיד משהו אחר... שיליה זה לא משהו קטן שקשה לזהות... וצלקת ממילא לא ניתנת לזיהוי באולטרסאונד. אז איפה ערך המוסף ?

#אני חושבת, וזה כבר מתוך האופי שלי כאדם והאמונה האישית שלי, שתמיד כדאי להתכונן נפשית למקרה הגרוע ביותר.
לכן התכונני לקיסרי כבר עכשיו.
את היית חזקה ואמיצה בקיסרי הקודם - את הלכת אליו מתוך שלמות ועיניים פקוחות והבנה שזה מה שיש לעשות כרגע.
את חייבת לבוא גם הפעם ללידה הזו מתוך אותה ראיה.
תזכרי תמיד את המטרה הגדולה - ללדת תינוק בריא ולהיות שלמה בגופך להיות אמא שלו וללדת עוד ילדים אחר כך. אני לא חושבת שיש מי שמפקפקת במטרה הזו.
תזכרי את ההודעות של יעל של תום בפורום הנקה בתפוז - כמה שלמות היה בה. כי היא ידעה שהיא ביצעה בחירה מודעת ואת הבחירה הכי טובה שהיא יכולה היתה לבצע. הסיבה שאני מפרטת את עץ ההחלטות ושולחת אותך לעשות את הבירורים היא שזו תהיה ההרגשה שלך בסופו של יום - כל מסקנה שתגיעי עליה בתחתית העץ, תדעי שהיא היתה לוגית ומתבקשת.
אולי עץ ההחלטות שלך יהיה קצת שונה, אני לא בטוחה בעובדות שאמרתי כי אני לא מבינה בלידות בית ולא בסיכונים הכרוכים בזה... אבל אני חושבת שהכיוון הנכון הוא לנתח את זה בצורה לוגית ולבנות כזה עץ החלטות שיעזור לך להבין איפה יש ואיפה אין לך בחירה.

ולבסוף מוסיפה שאני מאחלת לך את הלידה הכי טובה בעולם.
תזכרי שאם לא הפעם אז בפעם הבאה... שיותר חשוב שתהיה הפעם הבאה, יותר חשוב שהתינוק יהיה בריא ושאת תהיי בריאה וישארו בך הכוחות והרצון והיכולת לקבל את לידת החלומות שלך בפעם הבאה.
תזכרי גם שהלידה, כמה שהיא אולי חוויה מפעימה ומרטיטה, היא פסיק מאד קטן בנצח היחסים שלך אם הילד שלך. את אדם מבוגר ואת יודעת להתגבר על אכזבות - כדאי להשאיר את הטעם המר של האכזבה, שניתן ללמוד ממנו ולהתגבר עליו, ולא כאב של משהו נורא יותר שיגרם מהחלטה שגויה.

אוהבת אותך ומאחלת לך רק טוב.
ענתש.

_תרימי טלפון ותדברי על זה.
לא תוכלי ללדת אתו כשאת עם תחושות כאלה כלפיו._
נכון מאוד.

אם את חושבת ללדת אתו בבית חולים את חייבת דולה.
אולי יעודד אותך לשמוע שאחותי ילדה שם בקיסרי והשתחררה הביתה כ-30 שעות לאחר הניתוח (לא עשו לה שום בעיות).

מסכימה עם כל מילה של ענתש!

קראת גם לי אז באתי...
אז ככה.
אני הייתי אומרת לרופא שלך שלום ולא להתראות כי מי שלא אומר את האמת כולה (או כמו שאבא שלי תמיד אמר לנו חצי אמת יותר גרועה משקר) הוא בעיני אפס במיוחד כשיש לו איזה אינטרס כספי פה.
אני ויתרתי על שרותיו כלנלקי"ת בדיוק בגלל הסיפור "ההוא" שרץ ברשת כי רציתי לצאת בריאה ושלמה עד כמה שזה אפשרי (מה שהוכיח את עצמו בלי קשר כי הרי כל התהליך היה בבית ורק רבע שעה בחדר לידה בלי רופא בכלל רק מיילדת).
מכירה אישית ממש את האמא מסיפור התאומים,זה באמת מקרה עצוב (וגם שנאתי את התגובות של האנשים "טוב אז יש לה כבר 6 ילדים ואפילו בן אז הוציאו את הרחם מה קרה?") ומסכימה עם אמא ל5 שיש מקרים בהם אין מה לעשות,לידה זה דבר מסוכן כמו שכרמית אמרה פעם....
אז מה אני אומרת?
ללכת למומחה לא"ס מישהו ברמה כמו ד"ר ברונשטיין לבקש בדיקת א"ס לגבי מיקום השליה ולצאת עם הנתון האמיתי השליה ממוקמת כאן או כאן אבל לדעת!
אח"כ בהנחה שהיא מתהפכת (אני עם ענתש...) והשיליה לא על הפתח אני הייתי אומרת ללכת ללניאדו לברר מה דעתם על לנל"ק בנתונים האלו ובלי הרופא שלך בבקשה!
חפשי מישהו אחר או שאם הם מוכנים לילד אותך תאמיני בהם.
וחוץ מזה?
אני אגיד כאן מה שגם אמרתי לך אישית
ברגעים קשים כאלה אני מתפללת:
אלוקים
תן לי את האומץ לשנות דברים שביכולתי
את השלווה לקבל את מה שאיני יכולה לשנות
ואת החכמה להבחין בן השניים.
ושגם אם אלוקים בחר עבורך ללדת את ילדיך בדרך "יוצאת דופן"
את תהיי להם האמא הטובה ביותר עבורם.
אוהבת אותך.

תמר, כמה עצוב לי לשמוע!

אני רוצה להיות גועלית לרגע (איפה מישהו שיגיד משהו על הרופאים המפחידנים האלה...)
מה לעשות, אני חושבת על ה- worst case.
את גרה מרחק של כמה, עשרים דקות מבי"ח הכי קרוב?
הסיכון הכי גרוע בשלית פתח או בשליה נעוצה הוא איבוד דם מאסיבי. נדמה לי שאיבוד דם של האם בעיקר, ולא של התינוק.
ובכל זאת:
בדימום מאסיבי מהרחם זמן משחק תפקיד.
יש הבדל בין להגיע תוך רבע שעה לבי"ח ואחרי רבע שעה נוספת להיות בחדר ניתוח, לבין להיות חדר ליד, ובשעת הצורך פשוט מגלגלים את המיטה מהר מהר במסדרון לכיוון חדר הניתוח. (אני מכירה רק את המרחקים באסף הרופא - חדר הניתוח הוא בסוף המסדרון של חדר לידה).

החשש הוא מדימום מאסיבי, לא מכריתת רחם.
מדימום מאסיבי אפשר למות. גם היום. וכאן הזמן הוא קריטי.

הסיכון לאבד את הרחם כן נשמע מפחיד מאד, השאלה היא אם לידה בבי"ח, ואפילו בקיסרי-מראש, מקטינה את הסיכון
היא לא תקטין משמעותית את הסיכון לאבד את הרחם, אבל אולי תקטין את הסיכון לאבד אותך.

יש לך עוד ילדים בבית.

ועוד משהו - אם את הולכת על לנל"ק במצב כזה, הייתי הולכת למקום עם מחלקת טיפול נמרץ טובה. לא לניאדו וכאלה.

וסליחה על כל ההפחדות. ככה אני מרגישה.
את מוזמנת להרים טלפון אם את צריכה. לאיודעת אם יש משהו שאוכל לעזור לך בו, אבל אם כן - את מוזמנת.

ברשותכן מחקתי את שם הרופא ואבקש לא להזכיר אותו שוב.
אגיב בהמשך. תודה לכולן.

האם ניתן לראות ב US האם השיליה נעוצה?

לא בוודאות. רק אחרי הלידה.

רק רציתי להגיד שאני קישקשתי שעה שלמה ואמאאאא החכמה אמרה הכל בשמינית מכמות המילים שלי.
אז פשוט תקראי מה שהיא כתבה וזהו

(<-- משתלטת על העניין הטכני של הפורום, שימי לב)

והאם לצלקת יש השפעה על הסיכוי של השיליה להנעץ?

והאם לצלקת יש השפעה על הסיכוי של השיליה להנעץ?
למיטב זכרוני כן.

שליה לא ננעצת סתם ככה, צריך איזושהי הפרעה מבנית קודם לכן.
אבל אני למדתי גינקולוגיה לפני המון שנים...

_תן לי את האומץ לשנות דברים שביכולתי
את השלווה לקבל את מה שאיני יכולה לשנות
ואת החכמה להבחין בן השניים.
ושגם אם אלוקים בחר עבורך ללדת את ילדיך בדרך "יוצאת דופן"
את תהיי להם האמא הטובה ביותר עבורם._

מאחלת לך שהכל יעבור בשלום.

באמת מה שחשוב הוא ללדת, ושתהיו בריאים.

יש סיכוי שהשליה תתרחק עוד קצת מהפתח עם המשך ההריון?
איתי בתקופת הפגיה היתה יולדת שהיתה בשמירת הריון בגלל שלית פתח, היה ברור שהיא הולכת לניתוח, וממש ברגע האחרון קרה "הנס" (וכנראה) השליה זזה והיא ילדה לידה רגילה ( אך קצת מוקדמת ).
אני זוכרת שהדהים אותי שהדבר בכלל אפשרי.
נסתרות הן דרכי האל..

והאם לצלקת יש השפעה על הסיכוי של השיליה להנעץ? כן.
הנה עוד משהו מטריד. הרופא אמר שהוא לא מבין למה כ"כ חשוב לי מיקום הצלקת ביחס לשליה. הוא טוען שאין קשר.
בכל המקורות מציינים שיש קשר. לא מצאתי שום מקום שאומר שאין. וחיפשתי הרבה (ניסיתי להאחז במשהו חיובי...)
ועוד גורם לשליה נעוצה היא שליה נמוכה. יעני אני גם זה וגם זה.

list]קישור uids[/po]=12875683 כאן הם מדברים על הקשר בין ניתוח קיסרי קודם לבין שליה נמוכה ונעוצה.
המדובר בדימומים כבדים בתחילת ההריון, ולא במקרה בו אנו עוסקים. ואני באמת מומחית קטנה מאד בנושא.
אבל הם מציינים שיש אפשרות לעשות אמבוליזציה של עורק הרחם על מנת לשמר פוריות אח"כ.
המספר מאמרים ראיתי שמקשרים בין צלקת ישנה לבין הנעצות השליה.

list]עוד קישור uids[/po]=12523606 סתם ככה, שיהיה לך מה להראות לרופא שלך

list]אולטרסאונד וגם MRI לא טובים באבחנת שליה נעוצה uids[/po]=11839507 }

list]ואלה טוענים שיש להם שיטה שכן עובדת לאבחון uids[/po]=11717667 }

תודה שרון. זה גם מה שאני מצאתי ברחבי הרשת. גם שהבדיקות לא אמינות וגם שיש קשר.

אבל הם מציינים שיש אפשרות לעשות אמבוליזציה של עורק הרחם על מנת לשמר פוריות אח"כ.
שזה משהו שניתן לעשות בקיסרי?

והנה מאמר אחד list]שמסכם uids[/po]=299782 קצת את הענינים (ולא אציק לך יותר בזה):
המאמר מציג 40 נשים עם שליות חודרניות בדרגות שונות.
הגיל הממוצע היה 29.5.
ל- 25 לא היו סיבוכים טרם הלידה.
9 אושפזו בגלל דימום ללא כאבים. מתוכם לשש היתה שלית פתח, ולאחת שלית פתח נמוכה.
דימום לאחר הלידה היה ל- 39%, עם 25% תמותת עוברים, ומוות אימהי אחד (שזה יוצא בערך 2.5%, אם אני מחשבת נכון).
בהיסטופתולוגיה (יעני מה שראו במיקרוסקופ לאחר הלידה) גורם הסיכון הבולט היה חסר דצידואה (שכבה של השליה).
אם הבנתי נכון - הסיבה לחסר הדצידואה היתה ניתוח קיסרי קודם (12 נשים).
38 נשים עברו כריתת רחם.

שזה משהו שניתן לעשות בקיסרי?
לא יודעת, אבל לא נראה לי. ייתכן שעושים את זה כמו שעושים צינתור. אבל אל תתפסו אותי במילה.

אחדד מה ש שרון ג אמרה - הסיכון בשליה נעוצה היא דימום מסיבי שלא ניתן לעצור אותו. הטיפול הכמעט יחיד במצב כזה הוא כריתת הרחם (יש מצבים נדירים בהם מצליחים לייצר קרישי דם בכלי הדם של הרחם). לכן מדובר על איבוד רחם. אבל הסיכון האמיתי הוא איבוד החיים. וכאן אכן בית חולים יכול לעזור - ככל שעוצרים את הדימום מהר יותר, למרבה הצער על ידי כריתת הרחם, כן ייטב. אבל כל הדיון הזה לא ממש לעניין, עד שלא יתברר אם אכן מדובר בשליה הממוקמת על הצלקת. לכן ללא ספק כדאי להתייעץ עם מומחה לנושא.
אם באמת יש סיכון שמדובר בשליה נעוצה - אין ספק שאין מקום ללדת בבית.
הסיפור "ההוא" לבסוף השליה לא היתה שלית פתח, ולכן הסיכון לשליה נעוצה היה נמוך בהרבה, וכל הנוגעים בדבר היו מוכנים לשקול לידת בית. אבל מהר מאד התברר שזה לא יהיה אפשרי, והמחשבה על לידת בית לא שינתה דבר בתוצאה הסופית. זו היתה לידה בניותח קיסרי חוזר, שלמרבה הצער הסתבכה עד כדי כריתת רחם, אך למרבה המזל חייה של האם ניצלו.
כדי לקבל עוד הרבה מידע על שליה נעוצה, כולל גורמי סיכון, שכיחות, סיכונים וכו' - אפשר לעשות חיפוש בגוגל עם המילים placenta accreta.
אבל שוב - לא כדאי סתם לקרוא על זה, כי זה באמת מכניס חרדות, שברוב המקרים יהיו מיותרות לגמרי.

טוב, אני רואה ש שרון ג עשתה מה שאני עשיתי, ועוד הביאה את הקישורים. אין ספק שניוח קיסרי קודם, עם שליה הנעוצה בצלקת הם גורמי הסיכון העיקריים.

את החיפוש הזה בגוגל עשיתי אתמול ומיד הבנתי שאין מקום ללידת בית. זה בהנחה שבאמת הסיכוי לשליה נעוצה בגלל המיקום שלה על הצקלת הוא כזה גבוה (בניגוד למה שהרופא שלי אומר-שאין קשר).

הסיכון בשליה נעוצה היא דימום מסיבי שלא ניתן לעצור אותו. הטיפול הכמעט יחיד במצב כזה הוא כריתת הרחם (יש מצבים נדירים בהם מצליחים לייצר קרישי דם בכלי הדם של הרחם).
אני לא הבנתי את זה ככה. יש 3 סוגים של שליה נעוצה. החמורה היא כזו שממש עוברת לצד השני של השליה ומגיעה אפילו לאיברים אחרים (כמו שלפוחית השתן). אבל לא ידעתי שברוב המקרים מגיעים לכריתה.
אז ממה שאני מבינה לא חשוב אם אני יולדת רגיל או קיסרי. אם השליה נעוצה/חודרנית התוצאה תהיה זהה. אני מתכוונת לרחם. לא לאיבוד הדם. הבנתי נכון?

באתי גמני למרות שלא קראת לי אפילו.

אני עם אמממאאא.

אני יודעת על מישהי (חברה של חברה) שהייתה לה שיליה נעוצה ולא גילו את זה לפני הלידה.
זה היה הריון עם הרבה סיבוכים והלידה הייתה קיסרי מתוכנן מראש, ותוך כדי גילו את עניין השיליה.
לא היה צורך לכרות את הרחם, אבל הניתוח התארך מאד, והייתה סכנה בגלל הדימום.
כנראה שתלוי איך השיליה נעוצה, וגם המומחיות של הרופאים הנתחים, אבל אני ממש לא מבינה בזה.

שליה נעוצה לא אומר ההכרח כריתת רחם, הצילו ממש לא.
יש דרגות שונות וברוב המקרים זה נגמר בגרידה בחדר ניתוח .
לצערי עברתי את זה בלידה השניה,לא נעים לא נורא.
בהריון האחרון הייתי לנל"ק והיה לי סינוס בשליה מה שהביא את הרופא לחשוב שאולי תהיה בעיה של שליה נעוצה וכיון שהיה לי פעם אני בסיכון.
ב"ה תוך 5 דקות השליה היתה בחוץ. לא סינוס ולא קוסינוס כמו שאומר בעלי...

באתי גמני למרות שלא קראת לי אפילו. את מפה לא? לא צריכה הזמנה.

לא צריכה הזמנה.
לכן באתי.

עוד מחשבה בעקבות - הייתה קיסרי מתוכנן מראש, ותוך כדי גילו את עניין השיליה. לא היה צורך לכרות את הרחם, אבל הניתוח התארך מאד.
אם את תלכי על קיסרי, אולי את זקוקה למומחי-הקיסרי: תה"ש.

לא מצאתי מספרים מדויקים, אבל בכל המקומות כתוב שרוב המקרים של שליה נעוצה מצריכים כריתת רחם. רוב זה לא כל, ויש נסיונות שונים לטיפול ללא כריתת רחם. ההמלצה היא שאם יודעים על שליה נעוצה מראש זה להכין הרבה דם, ולהכין את האשה שאולי תדרש כריתת רחם. באחד המחקרים הם מתארים ירידה משכיחות של 84% כריתות רחם ל15%, לאחר אימוץ שיטות חדישות לטיפול.
מבחינת שכיחות או יותר נכון נדירות, התופעה - בעבר השיכחות של שליה נעוצה היתה 1:70,000 לידות, אך ככל שעלתה שכיחות הניתוחים הקיסריים עלתה השכיחות של שליה נעוצה, והגיעה בארה"ב ל 1:2500-7000 לידות. לא הצלחתי להבין באיזה אחוז מהלידות האלה מדובר במצבים שדרשו כריתת רחם.
בכל מקרה, מתוך קריאה של מאמרים בנושא מתברר שאין ספק שצריך בדיקת אולטראסאונד מיוחדת ומיומנת כדי לאבחן את המצב, ושבבית חולים גדול ורציני יש יותר אמצעים כדי לעצור דימום גם ללא כריתת רחם. ומעניין שאפשר לעיתים לאבחן שליה נעוצה כבר בשלבי הריון מוקדמים. אבל לא תמיד ניתן לאבחן זאת.
ללא כל ספק הייתי ממליצה לפנות למומחה לא/ס, ולציין את השאלה המדויקת, וכן להתייעץ עם מומחה למיילדות אם אכן מדובר בסיכון גבוה לשליה נעוצה. אני יודעת שזה מיד מסיט את הדיון לכוון של לידה שהיא הכי ההפך מלידת בית שיכול להיות. אבל במצב כזה נראה לי סביר להעזר במה שהרפואה המודרנית יודעת להציע.
אשמח כמובן גם לשוחח אישית, ולעבור יחד על המידע בספרות המקצועית.
כאן יש אולי קצת מידע שיכול לעזור בהבנה: http://www.homebirth.org.uk/vbac.htm

למומחי-הקיסרי: תה"ש
ויש שם גם טיפול נמרץ טוב.

><סליחה. אני מאלה שאוהבים ללכת "על בטוח", ומאמינה שאם דואגים להכל מראש, בסוף לא נזקקים לכל מה שדאגנו>

לא חשוב אם אני יולדת רגיל או קיסרי. אם השליה נעוצה/חודרנית התוצאה תהיה זהה. אני מתכוונת לרחם. לא לאיבוד הדם. הבנתי נכון?
לא יודעת. לא בטוח. אני אנסה לשאול כשיהיה לי את מי (שבוע הבא, יום שני. אני מקווה שהסקלרוזה לא תשכיח ממני)

"עזר מציון"www.ynet.co.il/ezer
תשאלי אותם מי מומחה בארץ בתחום מבחינת אולטרסאונד,
מי מומחה כשזה מגיע ללידה או לטיפול ביולדת לאחר הלידה
(ואם תסתכלי טוב - תראי שגם אני שאלתי שם שאלה היום...)

קודם כל תגובה לענתש - אמרת בדיוק את מה שאני, רק מכיוון הפוך. אני יצאתי מתוך הנחה של לידת בית (כפי שהיו התכניות עד עתה), ולכן שאלתי, האם לנל"ק בבי"ח, עם אופציה לניתוח חירום, או אפילו קיסרי יזום, מוקדם (לפני תחילת צירים, הבנתי שבמקרה של שילית פתח זה עשוי להיות משמעותי) אכן מקטינים את הסיכון. אם כן - אז ברור שזה הפתרון. אם לא, אז אני לא רואה מניעה להתחיל לידה טובה, ולעבור רק אם יש צורך אמיתי, בפועל (וגם, תלוי במרחק מבי"ח. אבל זה דבר שניתן גם לצמצם).
את יצאת מהנחה של לידת בי"ח, וטענת שאם לידת בית מגדילה את הסיכון, אז זה לא שווה. מסכימה איתך, רק שואלת, האם זה אמנם כך (מדברי הרופאות כאן, מסתמן שאכן כך, אבל כדאי עוד לבדוק לעומק).

מעבר לכך - חשוב שרופא אחר, מומחה, יאבחן את מיקום השיליה, כיוון שיש כאן נתונים סותרים ולא ברורים. למשל - אם אכן היתה שילית פתח, או גבולית, אז בסבירות די גדולה היו במהלך ההריון דימומים למיניהם. קודם כל צריך להסכים על העובדות, ואח"כ למצוא להן פתרון.
גם לי ידוע הקשר בין רחם מצולק (בגלל ניתוח קיסרי או אחר) לבין הסיכון גם לשילית פתח, וגם לשיליה נעוצה. מוזר מאד שהרופא שלל קשר כזה.
כמו כן, ברור שאם הבחירה היא בין אבדן חיים, לאבדן רחם, מוטב לאבד רחם, אבל גם זה נראה לי אבדן כבד מאד (אפילו אם לא היו בתכנית ילדים נוספים).

חושבת עליך המון.
דיברת עם שרה לה?

אין לי מידע או משהו חכם להגיד.

רק רציתי לשלוח עוד

ולהגיד:
יהיה בסדר. יהיה יותר מבסדר. יהיה בסדר גמור. זה אולי נראה כרגע מפחיד ומלחיץ, אבל זה יסתדר. אני בטוחה.

<זה בכפוף לבקשתך בתחילת הדף ל- חצי תמיכה.>

אני חושבת ששבוע 29 עדין מוקדם לקבל החלטות. אולי א/ס בשבוע 35 יהיה קצת יותר ברור לגבי מיקום השליה. כי ככל שהרחם גדל, יש לה סיכוי לטפס למעלה מהפתח. אם השליה על הצלקת זה עדין לא הופך אותה לנעוצה, חודרת או סתם תקועה. אמנם מגביר את הסיכוי, אבל לא שולל לידה נרתיקית. לגבי הבית, זה תלוי כבר באיש המקצוע המלווה אותך. אם המיילדת והרופא ממליצים לך לא בבית, אז אין לך כלכך ברירה..........וגם אם הם מסכימים בקושי, הם יביאו את הפחדים שלהם ועלולים להטות את אנרגיות הלידה לכיוונים שמהם הם מפחדים. אולי כדאי לבדוק לידה עם מיילדת פרטית בלניאדו.
בהצלחה

שרה לה , תודה על התגובה. גם אני מרגישה (ומקווה) שדברים ישתנו. רק לא מבינה למה שניהם אמרו שסיכוי קלוש שזה ישתנה.

מכל הדיבורים על ניתוחים וכל זה, אני לא מבינה בזה, רק רוצה להזכיר את התרגום של כרמית לדברי הרופא:
25% לסיים בקיסרי, זה גם 75% ללדת נרתיקית, וגם רק מעט פחות מהסיכוי שיש לכל יולדת שמגיעה לבי"ח, וכמו כל לנל"קית.

סתם בשביל האופטימיות.

חושבת עליך מקרוב.

סיפרתי עלייך לשכנה שלי, מיילדת במעייני הישועה. אחרי שסיימתי לספר, שאלה בתמיהה גדולה: "ויש מי שמוכנה ליילד אותה בבית???"
היא אמרה שבאיכילוב יש חדר לידה טבעית. ששווה אולי לבדוק אם יאפשרו לך להכנס אליו. היא הבטיחה גם לשאול חברה שלה, מיילדת באיכילוב. אבל היא לא תולה בזה הרבה.

שבתשלום

לחדר הטבעי באיכילוב (ליס), היא לא היתה יכולה להכנס גם אם ההריון הזה היה לפי הספר. לנל"ק מחוץ לתחום. P-:

אולי שווה לכתוב מכתב אישי לראש המחלקה ולנסות?

אולי גם זה יתרום משהו להתלבטות:

סיפור של לידה קיסרית מעצימה

דווקא מעייני הישועה הוא אחד המועמדים הרציניים שלי (אחרי שאגמור להתאבל).

אורחת, תודה. אבל כרגע סיפורי קיסרי מעצימים לא עושים לי את זה.

אם תלכי ל"מייניי" - תגידי לי, או שתחפשי שם את רוני - מתולתלת ג'ינג'ית קיבוצניקית מחופפת חמודה. השכנה הכי טובה בעולם. אם תרצי, תגידי לי ואשלח לך פרטים יותר מדוייקים (אני יכולה גם להפגיש ביניכן)

תמר יקרה
בתור יולדת בבית לאחר קיסרי אני מבינה את האבל והאכזבה
אבל בתור מטפלת בהרבה מאד נשים בתחום הלידה אני יודעת שמה שמשנה בעצם היא הדרך שאנו עושות . העצמה אישית ולימוד תוך כדי מה שקורה.
אני מאחלת לך את המיטב
למדתי שלא משנה בעצם הכותרת של הלידה אלא איך האשה הרגישה עם הלידה פגשתי בחודש האחרון שתי נשים עם לידות שעל פי הספר הם חלומה של כל אשה אך הלידה השאירה טראומה נוראית
יש דברים שלא תוכלי לשלוט עליהם אך על ההרגשה שלך לא משנה איזה סוג לידה תהיי את שולטת
כך שאת יכולה לצאת גדולה מכל מצב, אני ממליצה לך לקחת את מה שקורה ולהוציא ממנו את המיטב ולהתחזק מהלידה גם אם לא תצא לפי התוכנית המקורית.
דוקא הסיפור על הקיסרית המעצימה יפה בעיני כי האשה הגיע לתובנות רבות והתעצמה גם מניתוח וזו גדולה בעיני
שולחת לך מרחוק אהבה וברכה של כוח וחיבור
ממני

הVBAC שלי היתה ארוכה וקשה.
12 השעות האחרונות שלה היו בבית חולים, עם אפידורל, פיטוצין וקרע-בפירינאום--אלוהים-ישמור. הילדה יצאה ישר לפגיה בגלל בעיות נשימה ועברו 16 שעות עד שהרשו לי להוציא אותה מהתנור, לחבק אותה ולהניק.
יצאתי מרוצה מאוד מהלידה. כי היא היתה וגינלית למרות הכל וכי לא הרגשתי מובלת (שלא לומר נגררת) ו(כמעט) כל מה שקרה שם קרה בגללי.

מה אני רוצה להגיד?
שיש כלמיני דברים שאי אפשר להשפיע עליהם
ויש את אלה שכן
ומה שהכי בידינו זה איך אנחנו מסתכלים על העניינים.

מאחלת לך לידה מספקת.

חדשה כאן ולא מכירה אותך, תמר. אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר עד כה - רק שיש לך עוד זמן עד הלידה ושווה לנצל את הזמן הזה לבירור (שאת עושה) וגם לקבלה של הדברים - להתכונן לוותר אולי (אולי בסוף לא תהיי חייבת לוותר, אבל חשוב שתהיי מוכנה לוויתור) על חלום של לידת בית ולנסות לבנות את האלטרנטיבה הטובה ביותר לך ולתינוקך ולהתחבר אליה. לנסות לברר עם עצמך את הדרך להיות שלמה עם מה שאת בוחרת מתוך האלטרנטיבות שישמרו עלייך ועל תינוקך בריאים, בחיים.
בקשר לרופא לא תוכלי ללדת אתו כשאת עם תחושות כאלה כלפיו. נכון. ולכן גם חשוב שתתייעצי עם מישהו נוסף.
בהצלחה.

חדשה כאן ולא מכירה אותך, תמר. אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר עד כה - רק שיש לך עוד זמן עד הלידה ושווה לנצל את הזמן הזה לבירור (שאת עושה) וגם לקבלה של הדברים - להתכונן לוותר אולי (אולי בסוף לא תהיי חייבת לוותר, אבל חשוב שתהיי מוכנה לוויתור) על חלום של לידת בית ולנסות לבנות את האלטרנטיבה הטובה ביותר לך ולתינוקך ולהתחבר אליה. לנסות לברר עם עצמך את הדרך להיות שלמה עם מה שאת בוחרת מתוך האלטרנטיבות שישמרו עלייך ועל תינוקך בריאים, בחיים.
בקשר לרופא לא תוכלי ללדת אתו כשאת עם תחושות כאלה כלפיו. נכון. ולכן גם חשוב שתתייעצי עם מישהו נוסף.
בהצלחה.

תמרי

רק עכשיו גיליתי את הדף.
זוכרת עד כמה רצית את ההריון ואת הילד/ה הזה/ו וגמני מזכירה את החשוב מכל- הדרך, את ומה שנשאר אחרי הכל

מאחלת לך המון הצלחה במה שייבחר עבורך ושתדעי גם בקושי להמשיך ולשחרר.

תמרי

רק עכשיו גיליתי את הדף.
זוכרת עד כמה רצית את ההריון ואת הילד/ה הזה/ו וגמני מזכירה את החשוב מכל- הדרך, את ומה שנשאר אחרי הכל

מאחלת לך המון הצלחה במה שייבחר עבורך ושתדעי גם בקושי להמשיך ולשחרר.

תמר,
ילדתי לא מזמן לידה נרתיקית אחרי קיסרי עם הרופא שנראה שעליו אתן מדברות...
ולי השליה הייתה מעט על הצלקת (דווקא בחלקה העליון) והיא יצאה בלי בעיה.
סיכונים יש תמיד... בכל לידה ובכל מצב.
וישנן גם שליות שממאנות להיפרד גם ללא קיסרי קודם.
אם תירצי לשמוע פרטים נוספים על הרופא ועל הלידה שילחי לי מייל עם הטלפון שלך ל-
[email protected]
כל טוב,והרבה מחשבות חיוביות...

תמר,
ילדתי לא מזמן לידה נרתיקית אחרי קיסרי עם הרופא שנראה שעליו אתן מדברות...
ולי השליה הייתה מעט על הצלקת (דווקא בחלקה העליון) והיא יצאה בלי בעיה.
סיכונים יש תמיד... בכל לידה ובכל מצב.
וישנן גם שליות שממאנות להיפרד גם ללא קיסרי קודם.
אם תירצי לשמוע פרטים נוספים על הרופא ועל הלידה שילחי לי מייל עם הטלפון שלך ל-
[email protected]
כל טוב,והרבה מחשבות חיוביות...

חייבת תודות לכולכם וקצת עדכונים.
אחרי שדיברתי עם עוד כמה אנשים הבנתי שאני חייבת להרגע ושיש לי עוד זמן. ואת הזמן הזה אני חייבת להשקיע קודם כל בלהפוך את התינוק שלי.
חוץ מזה יש לי זמן לחשוב מה חשוב לי ולעבוד על זה.
מבטיחה לעדכן כשיהיה על מה.

חייבת תודות לכולכם וקצת עדכונים.
אחרי שדיברתי עם עוד כמה אנשים הבנתי שאני חייבת להרגע ושיש לי עוד זמן. ואת הזמן הזה אני חייבת להשקיע קודם כל בלהפוך את התינוק שלי.
חוץ מזה יש לי זמן לחשוב מה חשוב לי ולעבוד על זה.
מבטיחה לעדכן כשיהיה על מה.

תמר , חיבוקים .
מזמן לא נכנסתי לאתר אז לא ידעתי , אויש כמה עצוב לי . ההודעה האחרונה שלך היא במגמת הרגעות אז אתפלל בשבילך שתצליחי להיות מחליטה ולא נגררת , כמו ש ה_ עוגיה כתבה ולא משנה איך דברים יתגלגלו .

תמר , חיבוקים .
מזמן לא נכנסתי לאתר אז לא ידעתי , אויש כמה עצוב לי . ההודעה האחרונה שלך היא במגמת הרגעות אז אתפלל בשבילך שתצליחי להיות מחליטה ולא נגררת , כמו ש ה_ עוגיה כתבה ולא משנה איך דברים יתגלגלו .

לתמר- ניסית לשכב על קרש גיהוץ?
<אפילו לעצמי אני נשמעת מצחיקה...>
אני יודעת שזה יכול לעזור.
מה שמדהים הוא שאיני יודעת בכלל האם העובר שלי הפוך או לא והגיע הזמן לבדוק לא?
<עדינה מאוד עושה רושם שהפעם היא גם אדישה מאוד...>

לתמר- ניסית לשכב על קרש גיהוץ?
<אפילו לעצמי אני נשמעת מצחיקה...>
אני יודעת שזה יכול לעזור.
מה שמדהים הוא שאיני יודעת בכלל האם העובר שלי הפוך או לא והגיע הזמן לבדוק לא?
<עדינה מאוד עושה רושם שהפעם היא גם אדישה מאוד...>

שליחה על ידי גל* » 11 ינואר 2005, 15:50

אני קצת מבינה איך את מרגישה למרות שמצבי לא כמצבך.
יחד עם זאת עוד לפני שידעתי שאני בהריון ידעתי שאני רוצה ללדת בבית- חלמתי את זה, ציפיתי לזה ואני מרגישה הכי נכון עם הרצון.
אבל לצערי דברים לא צפויים קורים בדרך -
במקרה שלי זה המוגלובין מאוד נמוך, סוכרת הריונית ותינוקת ששוכבת לרוחב אז אני עדיין לא יודעת
אם היא תתהפך או לא (אני בשבוע 29)
(ואני לא מדברת על תגובות הרופאים, אנשים מסביב שמנסים להפחיד אותך)
מה שרציתי לומר לך זה שחשוב שנזכור - בתוכך יש מלאך עם תוכניות, שיעורים ודרך משלו בעולם הזה.
האמיני שהוא יודע מה טוב לו ולך. הוא בחר להיוולד דרכך כי הוא ידע שתעשי עבורו את הכי טוב שאת יכולה.
בטחי בו, בטחי בעצמך והישארי פתוחה לקבל כל החלטה שתתפתח בהמשך בהבנה מלאה
המון בריאות והצלחה

שליחה על ידי גל* » 11 ינואר 2005, 15:50

אני קצת מבינה איך את מרגישה למרות שמצבי לא כמצבך.
יחד עם זאת עוד לפני שידעתי שאני בהריון ידעתי שאני רוצה ללדת בבית- חלמתי את זה, ציפיתי לזה ואני מרגישה הכי נכון עם הרצון.
אבל לצערי דברים לא צפויים קורים בדרך -
במקרה שלי זה המוגלובין מאוד נמוך, סוכרת הריונית ותינוקת ששוכבת לרוחב אז אני עדיין לא יודעת
אם היא תתהפך או לא (אני בשבוע 29)
(ואני לא מדברת על תגובות הרופאים, אנשים מסביב שמנסים להפחיד אותך)
מה שרציתי לומר לך זה שחשוב שנזכור - בתוכך יש מלאך עם תוכניות, שיעורים ודרך משלו בעולם הזה.
האמיני שהוא יודע מה טוב לו ולך. הוא בחר להיוולד דרכך כי הוא ידע שתעשי עבורו את הכי טוב שאת יכולה.
בטחי בו, בטחי בעצמך והישארי פתוחה לקבל כל החלטה שתתפתח בהמשך בהבנה מלאה
המון בריאות והצלחה