איך אומרים בעברית

[מיצי_החתולה*]

יתכן שבעתיד נכתוב יד סמאל, סדרת עצים, סיח שושנים, סמחה וססון...
עכשיו אני מקבלת צמרמורת.

[יעלי_לה]

תפישה ותפיסה אני יודעת בוודאות שהמשמעות שונה

גם אני תמיד "ידעתי" שתפישה זה קונספציה ותפיסה זה בידיים, עד שמישהו ביקש ממני הוכחה ולא מצאתי בשום מילון

[תמר_מתחילה*]

אבל - לאחרונה יותר ויותר משתמשים במלה פריסה לשתי המשמעויות_ זהו! היה לי הרושם שזה לאחרונה, אבל זה לא נראה לי הגיוני. ממש _סמחה וססון...

ולא מצאתי בשום מילון הכי נורא זה כשאתה יודע משהו בוודאות ולא יכול להוכיח את זה! אבל נדמה לי שאת זה מצאתי אפילו במילון ספיר הכי פושט- כזה של בית ספר יסודי.

[אמא_של_יונת*]

גם אני תמיד "ידעתי" שתפישה זה קונספציה ותפיסה זה בידיים, עד שמישהו ביקש ממני הוכחה ולא מצאתי בשום מילון
אינני בקיאה באטימולוגיה של מלים אלה, אבל נדמה לי שבמקור זוהי מלה אחת והכתיב מתחלף בצורה לא שיטתית. בהמשך נוצר בידול במשמעות בין שני הכתיבים.
תהליך כזה קיים בשפה וקורה כל הזמן.

[יעלי_לה]

נדמה לי שבמקור זוהי מלה אחת והכתיב מתחלף בצורה לא שיטתית

למיטב ידיעתי, לכתוב תפישה במשמעות catch זו שגיאה.

[תמר_מתחילה*]

תפישה היא בעזרת החושים- קונספציה, פרספציה. תפיסה היא בידיים- לשחק תופסת.

[אמא_של_יונת*]

למיטב ידיעתי, לכתוב תפישה במשמעות catch זו שגיאה.
אינני בטוחה, אבל זכור לי במעורפל כתיב כזה מתרגומים ישנים, כאלה ששפתם היתה ישנה ומוזרה כבר בילדותי.

[יעלי_לה]

מתרגומים ישנים, כאלה ששפתם היתה ישנה ומוזרה כבר בילדותי
הרבה מילים שמופיעות בתרגומים האלה לא היו תקניות כבר אז, שלא לדבר על היום. אפילו שפת עגנון לא נחשבת היום לעברית תקנית.

[סבתא_לשמונה*]

המילה תפיסה שימשה באידיש של מזרח אירופה, בעיקר פולין, במובן של בית סוהר. כידוע, אידיש היא גרמנית עתיקה במעורב עם מילים עבריות בהברה אשכנזית שנכתבו בכתיב עברי ובמעורב עם שפת הארץ בה היא דוברה. המילה בדיבור נשמעה תְּפִיסֶה' אבל ברור שהכוונה היא לתפוס פיזית ולא קוגניטיבית. המגמה של האקדמיה לוותר על שין שמאלית היא שגוייה מפני שהיא פותחת פתח להרבה טעויות. מצד אחד הם ממציאים מילים מוזרות ומכבידות, ומצד שני הם מנסים להקל היכן שאין צורך בכך.

[סבתא_לשמונה*]

נזכרתי שבאידיליה של המשורר שאול טשרניחוסקי "לביבות" מופיעה המילה תפיסה במובן של בית סוהר. ליתר ביטחון בדקתי והתברר שצדקתי.
העברית של טשרניחובסקי תיקנית עד עצם היום הזה. העברית של ש"י עגנון היתה מיושנת וייחודית מיד עם כתיבתה. את פרס נובל לא קיבלבגלל השפה אלא בגלל המהות. וועדת הפרס הכירה את הספרים מתרגומים ולא מהמקור.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אינני בקיאה באטימולוגיה של מלים אלה, אבל נדמה לי שבמקור זוהי מלה אחת והכתיב מתחלף בצורה לא שיטתית. בהמשך נוצר בידול במשמעות בין שני הכתיבים
לא בדיוק. בעברית יש מעין "אבות-שורש" עתיקים בני שתי אותיות בלבד, שהשורשים נוצרים מהם תוך הוספת אות אחרת כל פעם. דוגמה קלאסית היא המעין-שורש "פר", שממנו נגזרים שורשים שונים שמשמעויותיהם כולן מצביעות על הפרדה וריחוק: פרץ, פרם, פרע, פרק, פרר, פרס, פרש...

כך כנראה גם במקרה של תפס ותפש, ואפשר לראות שמ"אב-שורש" זה (תפ) יוצאים גם תפר, תפח, תפף... המשמעות הכוללת קשורה, לפי הניחוש שלי, להשגה/נגיעה של דבר מסוים.

[יעלי_לה]

מצד אחד הם ממציאים מילים מוזרות ומכבידות, ומצד שני הם מנסים להקל היכן שאין צורך בכך.
בדיוק.
אוף...

[סבתא_לשמונה*]

שמעתי ביום חמישי 12.1.2006 את "מר טלוויזיה" חיים יבין אומר אחורנית. מעניין אם הוא גם אומר קדימנית ?

[רותם_ד*]

איך נכון לומר: ממלאה? ממלאת? או ששניהם נכונים?

[יעלי_לה]

שניהם נכונים.

[רותם_ד*]

תודה!

[מיצי_החתולה*]

בערוץ 10, הם קוראים לתכנית החדשות חדַשות עשר. אני טועה, או שהסמיכות הופכת את זה לחדשות 10 עם שווא בד' (המקלדת שלי מסרבת לשתף פעולה עם השווא)?

[יעלי_לה]

אני טועה, או שהסמיכות הופכת את זה לחדשות 10 עם שווא בד'...?

את לא טועה. אבל אולי הם מתכוונים שהחדשות שלהם הן חדָשות עשר, יעני אחלה חדשות? D-: משהו פיגוזי...
אגב, את בטוחה שככה הם אומרים? אני לא צופה, אבל ברדיו המקומי (שקונה מהם את המהדורה) הם אומרים את זה נכון, כלומר בשווא (אאל"ט)

[מיצי_החתולה*]

אני ממש בטוחה. אני אמנם לא עוקבת אחרי החדשות באופן סדיר, אבל מספיק כדי שאבחין שזה נעשה באופן קבוע.

[יעלי_לה]

מפגרים

[לשימושכם*]

ניבון

[מיצי_החתולה*]

בשבת היינו בקיבוץ ילדותו של בנזוגי, והזדמן לנו להוציא מהאדמה גזרים ותפוחי אדמה, מה שהביא אותנו לחשוב, שמן הסתם יש שם לפעולה הזו, ואין לנו מושג מהו. מישהו יודע?

[בלה_שנדמה_לה*]

נדמה לי שפשוט איסוף. לאסוף.

[מיצי_החתולה*]

נדמה לי שפשוט איסוף. לאסוף.
וואלה. כל כך פשוט. אסיף.

[בלה_שנדמה_לה*]

"המילה אסיף התייחדה לתבואה. לכן קוראים לסוכות חג האסיף ולא חג האיסוף."
לא הייתי בטוחה בעצמי, ואין לי כאן מילון לצערי, לכם פניתי לפורום השפה העברית בויי-נט, ואחד בשם בסממוצ'ו הזכיר לי למה משתמשים באסיף. תודה, בסממוצ'ו.

[פלונית*]

מה הפירוש של ארכובה?

[פלונית*]

?

[גיל*]

ארכובה - ברך, חלק בגוף, חלק הרגל בין שוק לירך; דבר כפוף מעין ברך; ידית מכופפת.

[אמא_של_יונת*]

המילה אסיף התייחדה לתבואה. לכן קוראים לסוכות חג האסיף
בלה,
את התבואה קוצרים (לא אוספים) בסוף האביב ובתחילת הקיץ.
בסביבות סוכות מבשילים ענבים, רימונים, תמרים, פטל (אם נתייחס רק לפירות המסורתיים של ארץ ישראל).
עד כמה שידוע לי, המלה אסיף היא מלה כללית לפעולת איסוף היבול, והיא כוללת בתוכה גם מלים ייחודיות לחלק מהפעולות האלה: גדיד תמרים, בציר ענבים, קטיף רימונים, מסיק זיתים, ועל אותו משקל - תליש כותנה (נסיון לשוני שלא נקלט בציבור).

[מורינגה_רותמית*]

תליש כותנה (נסיון לשוני שלא נקלט בציבור).
אולי בגלל שאת התליש עושות הקטפות, ולא מרגישים את זה כפעולת תלישה...
המושג שאני תמיד שמעתי היה קטיף כותנה.

[יעלי_לה]

אני חושבת שבדר"כ כשאומרים ארכובה מתכוונים לחלק של אוכף-רכיבה, שבו הרוכב שם את הרגליים. אבל מסתבר שיש כמה משמעויות. הנה מתוך רב-מילים :

הסבר מלא למילה אַרְכֻּבָּה שֵם נ'

1. בלשון חז"ל בֶּרך, מקום החיבור בין השוק לירך באדם ובבעלי חיים.

1. ידית כפופה שצורתה כברך, המשמשת להנעה של מכונה, מנוע או מנגנון אחר ובעיקר להמרת תנועה קווית לתנועת סיבוב.

1. התקן טבעתי המחובר לאוכף (משני עברי הסוס) ומשמש להצבת רגלי הרוכב.

? רק כשליש מאורך כף הרגל צריך להיות בתוך הארכובה.

1. אנטומיה חלופה רווחת למִשְׁוֶרֶת משמעות 2.

[סבתא_לשמונה*]

בשבת היינו בקיבוץ ילדותו של בנזוגי, והזדמן לנו להוציא מהאדמה גזרים ותפוחי אדמה, מה שהביא אותנו לחשוב, שמן הסתם יש שם לפעולה הזו, ואין לנו מושג מהו. מישהו יודע?
נראה לי שהמילה אסיף אינה מתאימה מפני שכאן יש פעולה של הוצאה מתחת לפני הקרקע ואילו הדוגמאות שהובאו היו לצומח מעל הקרקע אבל אינני מכירה מילה מתאימה.
בשיר "סבא אליעזר והגזר" שרים "משוך ימינה, משוך שמאלה" אז אולי משיכה היא מילה מתאימה. (מתאים גם להגדרה מס. 1 של אבן שושן למילה משיכה)

[סבתא_לשמונה*]

אולי צריך לשאול את האקדמיה מה המילה המתאימה לאיסוף ירקות שורשיים.

[עומר_ס*]

המלה אסיף היא מלה כללית לפעולת איסוף היבול
לכל אחד משבעת המינים יש שם מיוחד לפעולת האסיף שלו.

[בלה_שנדמה_לה*]

המלה אסיף היא מלה כללית לפעולת איסוף היבול - וזה מסתדר עם כל שאר העובדות.
אם כך, חברים, אסיף נראית כן מתאימה להוצאת גזרים ותפוחי אדמה מהאדמה, לא כן? ובסממוצ'ו פשוט בלבל אותי כהוגן..... אולי מישהו יכול לפתוח מילון ולהכריע? מה אומרים שם על אסיף?????

עומר: לכל אחד משבעת המינים יש שם מיוחד לפעולת האסיף שלו. - גדיד משמש הן לתמרים והן לתאנים? נדמה שלי שהיתה מילה אחרת לתאנים, ושכחתי.....
קציר משמש הן לחיטה והן לשעורה, אני מניחה.....ורימונים פשוט קוטפים?

[אמא_של_יונת*]

אולי בגלל שאת התליש עושות הקטפות, ולא מרגישים את זה כפעולת תלישה...
זה נכון בהווה. בהתחלה תלשו את הכותנה ידנית, באצבעות. מה תלשו - אני תלשתי! הקטפת היא קומביין עם "אצבעות"-מתכת שמחקות את פעולת האצבעות האנושיות.
אבל את צודקת. הקטפת היא כנראה הסיבה שהמלה לא נקלטה.

לכל אחד משבעת המינים יש שם מיוחד לפעולת האסיף שלו.
עומר, תוכל לפרט לגבי מלים ספציפיות לקטיף תאנים ורימונים?

[מורינגה_רותמית*]

מלים ספציפיות לקטיף תאנים ורימונים?
תאנים - לאַרות (סליחה אם הניקוד לא נכון, העיקר שתבינו איך אומרים...)
רימונים -
עומר, תוכל לפרט ?

[מורינגה_רותמית*]

ומה עם חיטה ושעורה? את שתיהן קוצרים, לא?

ועוד שאלה על שעורה? מה זה "והשעורה אביב" שמופיע בתנ"ך? (אני לא זוכרת איפה, יש כזה פסוק - "והפשתה-- והשעורה אביב"

[מייק_בר_רב_אשי*]

_תליש כותנה (נסיון לשוני שלא נקלט בציבור).
אולי בגלל שאת התליש עושות הקטפות, ולא מרגישים את זה כפעולת תלישה...
המושג שאני תמיד שמעתי היה קטיף כותנה._

כותנה הוכנסה לארץ רק בימי הביניים, לכן אין לצפות להתייחסות של העברית הקדומה אל איסופה.
מה שבלבל כאן הוא שהשם לאיסוף צמח-הסיבים המסורתי של אזורנו, הפשתה, הוא תליש או תלישה. ואכן הפעולה שם שונה לחלוטין מזו של איסוף סיבי הכותנה. בפשתה תולשים את כל הצמח.

[עומר_ס*]

קציר שעורים
קציר חיטים
מסיק זיתים
בציר ענבים
גדיד תמרים
אריית תאנים
קטיף רימונים (קראתי פעם שהייתה מילה, אבל אני לא מוצא כעת)

והשעורה אביב
שמות ט' לא - לב:
והפשתה והשעורה, נוכתה: כי השעורה אביב, והפשתה גבעול. והחיטה והכוסמת, לא נוכו: כי אפילות, הנה.
הפשתה והשעורה הוכו בברד, מכיוון שהן קשיחות. החיטה והכוסמת נשארו שלמות כי הן רכות.

[מורינגה_רותמית*]

תודה.

[פלונית*]

ארכובה - ברך, חלק בגוף, חלק הרגל בין שוק לירך; דבר כפוף מעין ברך; ידית מכופפת.
זה מה שחיפשתי מכיוון שבספר של הרמבם הוא נותן עיצה למרוח דבש על הארכובה כשיש כאבי רגליים ולא ידעתי לאיזה חלק מדובר אז המון תודה:-)

[פלוני_אלמוני*]

כשאדם אומר אני מהפריפריה(אני חושב שככה כותבים) מה כוונתו??

[יונת_שרון*]

פריפריה -- ההפך מהמרכז.

[פלוני_אלמוני*]

תודה יונת

[שולה_חתולה*]

כוונתו לישובי הספר (SFAR) כלומר ליישובים הרחוקים מהמרכז, העיר. לדעתי הכוונה בעיקר ליישובים בדרום הארץ. אנא תקנו אותי אם אני טועה.

[אמא_של_יונת*]

לדעתי כוונתו לזה

[מי_מה*]

periphereal באנגלית פירושו היקפי. כפי שכבר נכתב כאן מתיחס
ליישובים הרחוקים מהמרכז או במילים אחרות - מחוץ לתל אביב (-:

[עומר_ס*]

periphereal באנגלית פירושו היקפי. כפי שכבר נכתב כאן מתיחס ליישובים הרחוקים מהמרכז או במילים אחרות - מחוץ לתל אביב
כפי שכבר צויין, מרכז העולם היא אבן השתיה בירושלים, ממנה הושתת העולם, ולכן תל אביב היא עיר היקף מובהקת (אם כי לא כמו ניו-יורק, למשל).

מילה נוספת שעוברתה מ periphereal היא "פרפראות".

[אלמונית*]

למה הכוונה שאומרים לכאורה?

[יעלי_לה]

לכאורה זה בעצם למראית עין. או כמו הביטוי "על פניו". איך שמשהו נראה במבט שטחי מבלי לבדוק לעומק. ובדר"כ משתמע מזה שהדבר לא באמת כזה כמו שאמרו.
(זה גם מושג משפטי. למשל, יש נגד הנשיא קצב ראיות לכאורה לביצוע עבירות מין במתלוננת א'. למה לכאורה? כי עוד לא בדקו אם הראיות האלה באמת מוכיחות את מה שהן מתיימרות להוכיח)

[שושן_צחור*]

האם עט זה זכר או נקבה. אני נוהגת לומר עט כחול וכו' ולא פעם אני שומעת שזה בלשון נקבה.
כנ"ל לגבי רחם. רחם מוגדל או מוגדלת?

[יעלי_לה]

שניהם זכרים מבחינת העברית.
מכיוון שרחם הוא במהותו נשי, להרבה נשים קשה לדבר עליו בלשון זכר.
לגבי העט את צודקת ומי שאומר עט כחולה טועה.

[פלוני*]

מה הפירוש למונוטוני?

[אמא_של_יונת*]

מונוטוני - חדגוני, חסר גיוון.
(מונו

אחד. טון

צליל.)

[ניצן_אמ*]

מכיוון שרחם הוא במהותו נשי, להרבה נשים קשה לדבר עליו בלשון זכר.
להוציא כמה יוצאים מן הכלל, רוב האיברים הזוגיים הם נקביים בעברית ורוב האיברים היחידאיים הוכתרו כזכר.

הבה נדגימה:
אזניים, שפתיים, עיניים, לחיים, ידיים, רגליים, ירכיים, מתניים, ברכיים, כתפיים, שוקיים, שיניים (לא שתיים, אבל בעלות סימטריה)
יוצאים מן הכלל: שדיים, קרסוליים, נחיריים, עפעפיים, מעיים (שניים, אבל לא סימטריים )
^לא יוצאים מן הכלל (כי הם לא בצורה זוגית) אישונים, עקבים, מרפקים, אשכים (אֶשֶך ביחיד)
זוגות בנקבה לא בצורת זוגי: ריאות, כליות, חצוצרות, שחלות, צלעות, שכמות^
יחידאים בזכר: לב, רחם, אף, פה, מצח, צוואר, גרון, גב, טחול, לבלב, כבד, סנטר, מוח, כיס מרה, נרתיק, פין
יוצאי דופן: בטן, לשון, סרעפת, פֹּת(!)

ועוד הרבה, מובן. אבל מה שיותר משנה הוא שהאיברים שעליהם יותר מדברים, ואת שמותיהם ילדים יותר שומעים בשלבים של רכישת שפה עונים לכללים האלה ברב המקרים.

מעניין לציין בהקשר הזה, שלפחות אליבא ד'חומסקי, לכולנו יש ביט קטן בראש שאומר "עד שלא הוכח אחרת, זוגי הוא נקבה." ומכיוון שרב האנשים אומרים "גרביים יפות", "מכנסיים ארוכות", "משקפיים עגולות", "אופניים מהירות", "מספריים חדות" הטעות משמרת את עצמה. ובמילים אחרות - לא מוכח אחרת.

---

^{אשמח אם תתקנה אותי עם עשיתי טעות. אפשר להעביר ל טעויות נפוצות בעברית אם לא דיברו על זה שם עד כה...}

[אמא_של_יונת*]

אשמח אם תתקנה אותי עם עשיתי טעות. אפשר להעביר ל טעויות נפוצות בעברית אם לא דיברו על זה שם עד כה...
זה באמת יותר מתאים לשם, אבל מי זוכר על מי בדיוק דיברו שם - כבר 4 דפים!

ניצן, את בוודאי האחרונה בארץ שעדיין אומרת תתקנה ולא תתקנו. אני ויתרתי מאז בה"ד 12, שם שמעתי כל כך הרבה ריבוי-נקבה-עתיד שהספיק לי לכל החיים...

[יעל_אחרי_שנתיים*]

שולה, נכון שישובי ספר (sfar) זה למשל, ישובי הנגב, אבל מי שאומר פריפריה מדבר (או ראוי שידבר) לא על ישובים אלה, אלא על הישובים שמקיפים ישוב עירוני גדול. כמו שכבר אמרו פריפריה זה היקפי ולכן- מתייחס בהכרח למרכז.
ספר לעומת זאת- מישהו אמר לי פעם- מגשים איזשהו עיקרון שיש במהותו ריחוק מהמרכז (למשל 'להפריח את השממה' או חקלאות וכולי)

[אמא_של_יונת*]

סְפָר הוא בסך כל גבול.
למשל האזור ההררי שמדרום לירושלים נקרא "סְפָר המדבר".
בארץ הוא קיבל משמעות של רחוק ובטחוני, כי בארץ - מה לעשות - גבול מזוהה תמיד עם בעיות בטחון.

[פלוני_אלמונית*]

לא בטוחה שזה המקום המתאים אבל איך אומרים sustainable living/agriculture בעברית? קיים ביטוי כזה?
תודה

[מרגלית*]

ראיתי שיש מושג בשם "בר קיימא" שיכול להתאים, נתקלתי בשימוש בהקשר של כלכלה אקולוגית - לכן נראה לי שזה מתאים.
כלומר, אפשר לאמר "חקלאות ברת קיימא".

[יעלי_לה]

אם אני לא טועה זה אכן המינוח המקובל.

[יעלי_לה]

רק תיקון קטן: בת קיימא ולא ברת קיימא.

[מי_מה*]

ניצן, את בוודאי האחרונה בארץ שעדיין אומרת תתקנה ולא תתקנו
כנראה נכון, עכשיו כשנסתלק מאתנו עלי מוהר... בדיוק היום חשבתי על ציטוט שלו "בנות! התעשתנה! קחנה עצמכן בידיים!" בהקשר הזה, איך לא התעצל והתיגע בצורת ריבוי-נקבה-עתיד .
<נכון שזה לא הדף המתאים אבל לא הצלחתי להתאפק>

[אורית*]

בוקר טוב. אני צריכה לדייק בציטוט מתוך "מלפנים מן החומה" של ש"י עגנון. הציטוט הלא מדויק הוא:
"אינני יודע ממי יצא הדבר אבל אותו היום היו רגלינו קלות ונכונות להלך את כל העולם"

אולי מישהו כאן יודע?
רוב תודות

[מיצי_החתולה*]

איך כותבים בעברית
טוב, אז במילים כל ו - הכל, מתי נכון לכתוב כול והכול? האם אי פעם נכון בכלל לכתוב כול? יש לי חברה שנהגב לתרגם סרטים, ופעם העורכת הלשונית שלה אמרה לה שהכתיב הנכון הוא כול ו-הכול. אני זוכרת במעורפל ש - הכל ו - הכול מתייחסים כל אחד למשהו אחר, אבל כול? גם אם תגידו לי שזה נכון, נראה לי שלעולם לא יפסיק גבי להצטמרר כשאראה לנגד עיני את המילה הזו (או כשאצטרך, אלוהים אדירים, לכתוב אותה).

[אמא_של_יונת*]

"כל" ו"כול" זו אותה מלה, בכתיב חסר ובכתיב מלא.
"הכל" ו"הכול" זו אותה מלה. אין הבדלי משמעות.
הכתיב הנכון הוא כל/הכל בכתיב החסר, והעורכת הלשונית שאמרה אחרת - את בטוחה שהיא עורכת לשונית ולא מתחזה?.
אבל -- ויש כאן אבל גדול -- השפה העברית עוברת תהליך של התמלאות הכתיב.
בילדותי כתבנו "לִכְתֹּב". עם השנים נוסף ו' ועברנו ל"לכתוב", ועכשיו רבים כותבים "ליכתוב".
זה התהליך שהשפה עוברת. אני רואה את ההגיון שבו. השפה פשוט הופכת ליותר פונטית, התנועות נרשמות (לפחות חלקית) ולא צריך לנחש אותן.
אבל גם לי הכתיב הסופר-מלא גורם צמרמורת, ומי שכותב כך נתפש אצלי אינסטינקטיבית כבור ועם הארץ. ההגיון לא מצליח לשכנע אותי. זו תחושת בטן.
אז מה, נתגבר על הצמרמורת ונמחא כפיים - כי כל בעיות הכתיב וההגיה נפתרו?
ממש לא.
כל זמן שהאות ו' משמשת גם לכתיבת , גם W, גם O וגם U -- לא פתרנו כלום.
וזו רק דוגמא.

[מורינגה_רותמית*]

אבל איך אומרים sustainable living/agriculture בעברית?
עוד תרגום שראיתי ל- SUSTAINABILITY הוא קיימוּת

[יעלי_לה]

הכתיב הנכון הוא כל/הכל בכתיב החסר
לפי מה שאני יודעת (גם אני עורכת לשונית, אבל אני לא יודעת הכל, וכמו שכבר כתבתי פעם בדף הזה או ב טעויות נפוצות בעברית, לפעמים אני עורכת לפי חוקים משלי) הצורה הנכונה לכתוב את המלים האלה ללא ניקוד היא:
כל ללא ו' כשמדובר בצירוף סמיכות, כלומר ברוב הפעמים שהמלה מופיעה ללא ה' הידיעה, לדוגמא: כל הילדים, כל הזמן, כל הכבוד.
כול ב-ו' כשהמלה מופיעה בפני עצמה, או כסומך (המילה השנייה) בצירוף סמיכות, שזה די נדיר. לדוגמא: קודם כול, כול יכול, אוכל כול.
למה ההבדל הזה? כי בסמיכות המלה מנוקדת בקמץ קטן: כָּל, ובפני עצמה - בחולם חסר: כֹּל. (כָּל הַיְּלָדִים הֵם אוֹכְלֵי כֹּל כָּל הַזְּמַן וְקֹדֶם כֹּל. איזה משפט בדיוני...)
לגבי המלה "הכל" - הצורה התקנית שלה בכתיב חסר ניקוד הוא: הכול (כי היא מנוקדת בחולם חסר).

אני שמה פס וכותבת אותה תמיד תמיד ללא ו' (כמו שבטח שמתם לב מהשורה הראשונה של התשובה הזאת...).

[אמא_של_גוגו*]

למורינגה רותמית - הייתי מתרגמת כחיים בני קיימא או חקלאות בת קיימא (sustainable= בר קיימא)

[אמא_של_יונת*]

יעלילה,
עכשיו כשאני חושבת על זה - גם אני מבחינה בין כול לבין הכול.
אמנם אני עצמי לא כותבת אף אחד מהם בכתיב מלא, אבל כקוראת - "כול" עושה לי חררה, "הכול" - לא.
עד עכשיו לא הייתי מודעת לזה.
יש בעייה לגבי ההבחנה שהזכרת: היא מתאימה ואפשרית רק למי שיודע איך מנקדים כל אחת מהמלים בכתיב חסר. מבחינה פונטית הן זהות. אלה שלא מכירים את הניקוד אינם יכולים לעשות הבחנה בין כָּל לבין כֹּל.

[יעלי_לה]

יש בעייה לגבי ההבחנה שהזכרת: היא מתאימה ואפשרית רק למי שיודע איך מנקדים כל אחת מהמלים בכתיב חסר. מבחינה פונטית הן זהות. אלה שלא מכירים את הניקוד אינם יכולים לעשות הבחנה בין כָּל לבין כֹּל.
נכון. הבעיה הזאת קיימת לגבי כל הכתיב חסר הניקוד ("כתיב מלא") שמבוסס על השפה המנוקדת. אין לי כרגע דוגמאות, אין לי כוח למצוא, אבל זו לא בעיה, השפה מלאה בזה. בגלל זה קורה מה שקורה לכתיב חסר הניקוד, פשוט אי אפשר להבין או לזכור את הכללים שלו אם לא יודעים לנקד. הרבה טעויות קשורות גם לחוסר ידע בהגייה של מילים, כמו איזורים, מימדים - אלה שגיאות כתיב ממש ולא רק טעויות של כתיב מלא / חסר; הרי מנקדים את זה אֲזורים, מְמדים, ולכן אין מצב לכתוב את זה ב-י' גם ללא ניקוד. גם חוסר הבנה בהטייה של מלים בסמיכות יוצרת שגיאות כתיב כאלה.

[נורית*]

אחות של אבשלום קור, אמא של יונת, סבתא לשמונה אתן מוכנות בבקשה לקרוא בדף סלנג עברית חדשה ? תודה

[אילה_א*]

ניתן לומר יודע קרוא וכתוב
האם אפשר לומר יודעת רקום וסרוג ?
או שחייבים להוסיף את הל לפני (למה למה הזאת כלומר היא האות האהובה עלי אבל לא מבינה למה צריך אותהכאן )
ואם אפשר לומר יודעת קרוא (נגיד דיסגרפית שלאיודעת עדיין לכתוב )או יודעת תפור?

[יעלי_לה]

אני חושבת שאפשר. ה-ל' הזאת היא לא חלק אורגני מהפועל (היא הרי לא שורשית), אלא אחת מ-4 אותיות (בכל"מ) שיכולות להצטרף אליו לפי ההקשר וכך להפוך אותו משם-פעולה למקור-נטוי. אז בדוגמא שלך אפשר, נדמה לי, להשאיר אותו כשם-פעולה.

[פלוני_אלמונית*]

מבחינה דקדוקית רקום וסרוג נכונים בדיוק כמו קרוא וכתוב.
זוהי צורת המקור של הפועל, ובשפת התנ"ך תמצאי אותה לרוב.
אבל - בעברית המדוברת של ימינו לא משתמשים יותר בצורה הזאת, והיא נתפשת כ"עתיקות".
הצירוף "קרוא וכתוב" נקלט כביטוי עצמאי ונשאר בשימוש, אבל הוא לא מעיד על שאר הפעלים.

[אמא_של_יונת*]

זו הייתי אני ממחשב שכבר לא מכיר אותי

[מורינגה_רותמית*]

יש גם ביטוי כזה (לא זוכרת מאיפה) - הלך הלׂך ובכׂה

[יעלי_לה]

יש מלא ביטויים כאלה - הלוך חזור, רצוא ושוב, וכאמור הלוך ובכֹה ("הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע בֹּא-יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" תהילים קכו, ו), קרוא וכתוב. וגם היֹה היה, שלם תשלם, ידֹעַ תדע וכד'. זה משהו מקראי כזה אפעס, ולא ברור לי אם הצורה באה מציווי או ממקור.

[שוכנת_הצוק*]

מקור - זו הצורה הבסיסית של הפועל (יש אומרים שהפעלים נוצרו בשפות השמיות משמות, והדבר הראשון שהופיע כפועל זה המקור הזה).
מהמקור (כתוב) נגזרים: הציווי (כתוב, כתבי), הפעלים המוטים (כתבו, נכתוב), שם הפעולה (כתיבה) ושם הפועל (לכתוב).
בדוגמאות של יעלי לה, המקור מכפיל את הפועל שבא אחריו (בעתיד), כדי להדגיש אותו. ואכן, הַדְגֵש ידגיש אותו, הדגש היטב.

[מיצי_החתולה*]

אמא של יונת ו יעלי לה, תודה על תשובתכן משלהי ינואר, ראיתי רק עכשיו. יעלי לה, זה בדיוק מה שידעתי פעם ושכחתי, עניין הסמיכות.

[פינת_חי*]

מישהו יודע איך קוראים בעברית לנקבה של העייר? (צאצאית של החמור והאתון?)

תודה!

[יעלי_לה]

אני מניחה שהיא נקראת אתון צעירה.

[לוטם_מרווני*]

איך אומרים בעברית יפה:

• ללבוש כפפות
• להוריד גרביים
• לנעול סנדלים
• להרכיב משקפיים?

סבתא שלי תמיד תיקנה את ביטויי הלשון המפשטים, לא יתכן שכל הבגדים זה ללבוש ולהוריד, יש לפשוט, יש לחבוש, להרכיב, לנעול...אבל היא איננה, אולי תדעו?

[לוטם_מרווני*]

ועוד דבר- לחמור וסוסה יש רק צאצים זכרים, עקרים, הקרויים "פרד".
איך ניתן להסביר את הביטוי מימי ראשית ההתיבות ב"כינרת" - (יש בבית הקברות קבר של אחד ש"מת מבעיטת פרדה". ובצד השני, בין הבריכות, נמצא הקבר של הפרדה. איך פרדה? ואולי פרדה היא האתון בעצם? הרי ביולוגית זה אי אפשר?

[פלונית*]

לחמור וסוסה יש רק צאצאים זכרים, עקרים, הקרויים "פרד". מסתבר שיש גם נקבות.
תראי כאן

[יעלי_לה]

ללבוש כפפות
אולי אולי אולי - לעטות ככפות (הנקראות גם "כְּסָיוֹת", כמו המילה כסוּת, מה שהביא לי אסוציאטיביצ את הפועל עטה)
להוריד גרביים
מה זה להוריד? בגדים לא מורידים, בגדים פושטים - גם גרביים.
לנעול סנדלים
אני חושבת שככה. מה רע?
להרכיב משקפיים?
נראה לי שאכן כך, וייתכן שגם לחבוש.

[ש_מים_וארץ*]

איך מטים את הפועל 'לצקת' ללשון עתיד?
הדייסה תיצוק לצלחת לכשתתקרר מעט?

[יעלי_לה]

הדיסה תיווצק (תִּוָּצֵק).
--> כמו נוצר - ייווצר.

[שוכנת_הצוק*]

לצקת זה פועל פעיל.
את יכולה לצקת דייסה.
השורש - נצ"ק או יצ"ק?
אם נצ"ק - אז כמו שכתבת - תיצוק.
אם יצ"ק - אז "הדייסה תיווצק לצלחת", על משקל "תיווצר".

_{<או אולי צק"ה ????? ואז "תוצקה" או משהו. טוב, התבלבלתי. יאללה, הביתה. אצא לי הצוּקה. לצו"ק. צ'לאק.>}