צעצועים לתינוקות

[אנונימי]

ראו גם: מדור עקרון הרצף, מדור הורות ומשפחה, מדור תינוקות ופעוטות
_{ובפרט הדפים: האם ילדים צריכים צעצועים, העולם ע''פ הצעצועים}

[איימי_שפירא*]

ומה לגבי צעצועים מערביים?
כן לחשוף, לא לחשוף...
(הכוונה לכל ה"אוניברסיטאות" והמוביילים למיניהם)
כשבועז חושף את איתמר אליהם נראה שאיתמר ממש מהופנט (אני לא עושה את זה, זה נראה לי ומרגיש לי מיותר). אבל נראה לי שזו המצאה מערבית לילדים שלא נושאים אותם על הידיים ואז הם לא חשופים לגירויים של החיים.
מה דעתכם?

[אם_פי_3*]

אני חושבת, שאחת הבעיות היא שבעולם המודרני, הרבה "גירויים של החיים" מנוטרלים. לדוגמא - אפילו לפני 20 שנה, רוב החולצות היו עם כפתורים והנעליים עם שרוכים, וככה הילד, מתוך רצון לעצמאות, היה מתרגל את המוטוריקה העדינה (אני לא הולכת לחיים בטבע ממש, כי אני לא מכירה אותם מספיק, אבל בטוחה שגם שם היו שפע הזדמנויות לפיתוח המיומנויות). היום, כמעט לא נתקלים בכפתורים ושרוכים, ולכן צריך עזרים חיצוניים.

באופן כללי, כמעט כל הצעצועים הקנויים הם מיותרים - ניתן להשיג את אותו אפקט במוצרים ביתיים. יחד עם זאת, מרביתם הם נחמדים, בעיני, ואם קיבלנו מתנות (-; אז הילדים משחקים בהם להנאתם, ולשביעות רצוני.

יוצאים מהכלל הם צעצועים חשמליים/מצפצפים - אנחנו מיד מוציאים את הסוללה (גם לטובת השפיות שלנו, וגם כי אני לא אוהבת צעצועים שעושים זיקוקים בלחיצת כפתור), משחקי מחשב (בגיל מאוחר יותר יהיה להם מקום, אבל אין צורך להקדים את המאוחר) וכדומה. אני גם מאד לא אוהבת צעצועים שיותר מדי מכוונים את הילד מה לעשות איתם, כמו בובה מדברת (בדרך כלל משפט אחד)... בצעצועים כמו לגו, עד גיל 6-7 כדאי להוציא את הפרוספקט, ולאפשר לילד עבודה חפשית ולא נסיון להעתיק (בגיל מבוגר, זו גם מיומנות חשובה, אבל רק אחרי שישנו בסיס).

[יונת_שרון*]

איימי, איתמר נשאר "מהופנט" ליותר מעשר דקות? אם לא (וככה זה היה אצלנו) אז אני לא חושבת שיש ממה לפחד. אם כן, אולי הוא לומד להיות מהנדס.

[איימי_שפירא*]

אפילו פחות מעשר דקות ולעומת זאת כאשר איתמר עלי במנשא הוא יכול להשאר ער ומרוכז בעשייה שלי (למשל במטבח) למשך זמן רב יותר. הוא גם יכול לעצום עיניים ולהתנתק כאשר זה כבר יותר מדי בשבילו ומרגיש בטוח לעשות זאת עלי מה שלא קורה כשהוא שוכב על גבו. בדד.
איך אתם מסבירים את זה?

[בשמת_א*]

מה שאת מתארת עם הריכוז במה שאת עושה וגם יכולת ההתנתקות - קלאסי! זה בדיוק מה שלידלוף מתארת. כי זה מה שמתאים לו! כי זה מה שהוא מתוכנת לעשות! גור אדם רוצה לראות מה עושים הבוגרים ולחקות אותם. מעניין אותו לראות מה אנשים עושים. חפצים דוממים לא מעניינים בכלל, רק במידה שאפשר לעשות איתם משהו (למשל לפרק אותם, לשבור אותם, לזרוק אותם... ).

[ורד_והמשפחה*]

שמתי לב שמחשב לא ממש פופולרי כאן.
אבל אם מדברים על דברים שהילד מנסה להפעיל אותם ומוציאים קולות נפלאים,
כמו הטלפון האלחוטי שמיד הוא איתר את הכפתור של האינטרקום שמצפצף ,
הכפתורים של המערכת , וכו' (מזל שעל חלק מהדברים יש אחריות ).
אז מקלדת הקומפי עושה את אותה פעולה, ע"י לחיצה מופיעים צלילים והוא לומד קשר בין מעשה ותוצאה
בלי להרוס בדרך את כל מכשירי החשמל בבית.
הזמן שהוא גילה בזה הכי ענין היה בגיל שנה, אבל גם היום זה מעניין לו.

[ענת_גביש*]

איימי אני שותפה לתחושות שלך-גם אני נרתעת מכל מה שעשוי מפלסטיק,בצבעים חזקים,קולות רמים וצורמים או "חמודים נורא" המושמעים בלחיצת כפתור, תמונות מתחלפות,אורות מהבהבים בנגיעה קלה...כל מיני פעולות מוגזמות, או ריחות מתוקים של צעצועים....בטח שזה מהפנט,אבל מיותר ואולי גם מזיק,בגירוי החזק והלא טבעי שזה מספק.בדיוק בימים אלה אני מתאפקת מלקנות צעצוע בחנות לתינוקת שנולדה ומנסה לעצב בראש משהו תוצרת בית מבד, שבתוכו תפורים פעמונים .למי יש רעיון?

[נעה_גל*]

אצלנו יש צעצועים מכל המינים ומכל הסוגים. רובם המכריע קיבלנו/מקבלים במתנות. ועם מה איתמר ואורן משחקים? ניירות, אבנים, מקלות ועלים.

[גילה*]

כנ"ל + דברים שלי/אמיתיים - עטים, מקלדת, טלפון, צרור מפתחות, טישיו, כלי אוכל.

[ורד_לב*]

בדיוק תהיתי בעצמי לגבי הצעצועים. יש פה כל מיני דברים כאלה שקיבלנו בשביל אומני. היא עד עכשיו בעיקר אהבה את כל מה שזז ומעליה, כמו מוביילים למיניהם (אפילו שהיא חשופה להרבה טבע ו'מתה' על עצים ועלים, עדיין...). אז סידרנו לה מעל החלק שלה במזרון ענף מוביילים.
מדיי פעם מתעוררות אצלי תחושות של אשת המערב ואני מנסה לעניין אותה באחד הצעצועים (רעשנים, בובות קטנות עם או בלי קול וכו') ואני שוב מקבלת את האישור על כך שהיא ממש לא בעניין. אז יש פעמים שעולים לי הקולות של: 'אולי אני לא נותנת לה את הדברים המתאימים' או 'אני לא יודעת איך לעניין אותה'. אבל בד"כ דיי ברור לי שהיא מקבלת את כל הגירויים שהיא זקוקה להם מכל האינטראקציות שיש סביבה בכל הרמות (מכוונות או לא).
ניסיתי לחשוב מאיפה לעזאזל התפתחה לה תעשייה כ"כ היסטרית של צעצועים? זה דיי מדהים מה שיש בשוק. הכי מצחיקים הם אלה שמנסים לחקות דברים אמיתיים קיימים (כמו כלי מטבח וכו'), מה אי אפשר לתת להם את הדבר האמיתי? צריך כאילו?

[תמר*]

הארתם את עיני.
כמה טיפשי לקנות צעצועים- מה שעשיתי עד היום. בשביל מה? אחרי חמש דקות כבר אין עניין לעומת הנעליים/מפתחות/עט/נייר,דשא ...שהיא יכולה לשחק איתם שעות.
גמרנו- מהיום אין יותר לקנות צעצועים! (ביננו חבל על הכסף-ראיתם מה המחירים?)
ואפשר שאלה? כשמכניסים לפה ג'יפה- מה לעשות? איך להגיב? הרי בסך הכל הם חוקרים ככה דברים.

[חבצלת*]

עם הגיל זה קצת משתנה.
היום ילדיי (בני 6 וחצי וכמעט חמש) מאוד אוהבים לגו, פליימוביל, השח מסובכות, פאזלים מורכבים, לוטו וקלפים,אפילו דוקים. מה שכן, תמיד העדפתי את הפשוט והאיכותי. יש לי מובייל אבל קלסי ועדין עם מוזיקה מרגיעה וצבעים פסטליים. ואין כמו טלפון מקולקל, מזכירה אוטוטמטית ישנה ומטאטא. במיוחד לקטן בן השנה ושמונה.

[אמא_אחת*]

תמר, ג'יפה זה עניין של הגדרה.
אני תמיד מנסה לראות את זה דרך העיניים שלה ורק אם זה אכן מסוכן לבריאות שלה (או לבריאות הנפשית שלי - קריצה)
אני אומרת, 'אוי, זה ג'יפה'. בשביל להמנע מהתבנית השנואה של פויה, פיכסה.
כאילו ג'יפה זאת מילה פחות מחייבת בלקסיקון שלי.

[אביב_חדש*]

אני גיליתי שה"אוניברסיטה" (התינוק שוכב על הגב והצעצועים מעליו) עוזרת לי לעשות כמה עבודות בית מסובכות שלא ניתן לעשות עם מנשא. אני לוקחת בחשבון שעומדות לרשותי 5-10 דקות, לא יותר. אני משאירה אותן לזמן שהיא רגועה אבל לא ישנה. יש דברים שאני יכולה לעשות איתה בזמנים אחרים, ואני עושה, אבל האוניברסיטה הזו לעיתים מצילה אותי.

[ענת_שן_לוי*]

דוקא בעיני המילה ג'יפה דוחה ביותר. היא נשמעת לי מכילה הכי הרבה גועל והרחקה רגשית ממה ש"נחשב" ללכלוך.
אצלינו היו אומרים "פויה"
אבל כיום המילה "קיח" משמשת אותי הכי טוב, כי למדתי אותה ממישהי שאומרת אותה בלי שום מטען רגשי עודף. היא גם נותנת לבת שלה לגעת בהרבה דברים שאני הייתי מחשיבה "ג'יפה". אני קצת מעריצה אותה על קור הרוח.

[בשמת_א*]

אכן, שגית. גם אני הכנסתי לשימוש את ה"אוניברסיטה" בשבוע שעבר (עד אז היא היתה מושאלת לאחותי, שהתינוקת שלה מקדימה את תינוקי בששה שבועות), וגם לי זה מאפשר כחמש דקות, כשהוא רגוע אך לא ישן, לעשות דברים מסובכים מדי למנשא/על הידיים.
עוד פטנט:
יש לי מין משטח מתקפל לתינוקות, שקיבלתי מתנה כשהבכורה היתה תינוקת. צורתו עגולה, כולו מבד, ויש לו דפנות בד נמוכות מרופדות עם 4 כיסים מסביב, שבהם צעצועים. בצעצועים הוא עוד לא מתעניין, אבל שמתי כרית גדולה על הרצפה ועליה את המשטח, ליד רגלי כשאני תולה כביסה בחוץ. גם עוזר מאוד.
לדעתי, גם המושב הנקרא "טרמפולינה" היה עוזר לי. לבכורה היה לי, שקיבלנו ממישהו יד שניה. אבל הוא נקרע סופית איתה, ולא אבזבז כסף על משהו כזה.
לבכורה יש כיסא נדנדה מקש. היום ריפדתי אותו בכרית גדולה ובשמיכה שמנה, והוא נהנה להתנדנד עליו כשאכלתי, לידי, מסתכל עלי ועל הבכורה.

[חבצלת*]

לאותה המטרה (ללכת לשירותים...למשל..) משמש אותנו המובייל. אצלי הם באמת מצליחים להשאר רגועים ועוקבים אחריו כ-4 דקות (מספיק ל...). המובייל שלנו הכי פשוט פלסטיק ובצבעי פסטל (אני נגד גירויים עודפים בגיל הזה) ועם מנגינה שקטה ונעימה.
פוף גדול, בגיל שהם עדיין לא מתהפכים, נורא כייפי להם- רק כמובן בהשגחה. כשאוכלים או משהו.

[לילך*]

ולנו יש ערסל. היא מתנדנדת, אני תולה כביסה (צריך להתכופף אל מחוץ לחלון של קומה רביעית, ולא ממש כדאי עם תינוק בידיים...)

[ורד_לב*]

אני משתמשת בעגלה בשביל עבודות מטבח / חוץ, כשצריך את 2 הידיים. בתוך הבית לפעמים שכיבה על השטיח עם / בלי מובייל מאפשרת זמן מה, אפילו בשביל לאכול (!!!). הקטע הכי טוב זה כשאני צריכה לשירותים או להתקלח. אני שמה אותה בעגלה והיא צופה בי וממש מתלהבת כשאני לפתע פתאום מתרוממת מהאסלה (זה מצחיק אותה), או מופיעה מעבר לוילון המקלחת הכחול.

[טושו*]

לצורכי שרותים ומקלחת מצאתי כפיתרון מיזרון קטן שאני מניחה על הריצפה.
המתוק כל כך בשוק ממעמדו החדש שהוא מפנה לי את הזמן לצרכיי.
הוא בד"כ מתחיל למחות על כך שניה לפני שאני מסיימת...

[אביב_חדש*]

אני עוד לא מצאתי פיתרון מושלם לשירותים ומקלחת עם ליבי, פרט לפעמים שהיא ישנה (ואז אני לא תמיד צריכה לשירותים) או לפעמים ששביט נמצא.
הפתרון של המזרון נשמע לי מצויין, אני חושבת שאאמץ אותו בצורת השמיכה שלה - מקופלת לשניים.

[מיה_גל*]

בעניין השירותים והמקלחת - אני בונה על הסל-קל,
אבל גם הרעיון של שמיכה קטנה על הרצפה נשמע טוב.

[עדי_יותם*]

אני זוכרת שהייתי לוקחת את משטח ההחתלה המצופה פלסטיק. יותר קל לנקות מלכלוכים שנדבקים מהרצפה, והרטיבות לא נספגת בו.

[בשמת_א*]

מהבכורה יש לנו משטח טיפולים מצופה פלסטיק של "פנג" ששמים על מיטת תינוק.
אנחנו שמים אותו גם הפעם לרוחב האמבטיה, וכך יש מקום לנגב אותו אחרי אמבטיה, או להניח אותו כדי שאני אוכל להיכנס לאמבטיה ולצאת ממנה כשאני רוחצת את הילדים ואני לבד, וגם אני מניחה אותו בשביל להתקלח לידו, בשביל השירותים (כשהוא לא ישן במנשא) ובשביל לרחוץ את הסיר שלו.

[תבשיל_קדרה*]

אצל הורי, שנים, היה פשוט קרש גדול מונח על האמבטיה - שימש לאיחסון, ולכביסה ידנית (המקום של הגיגיות למיניהן).

[ורד_לב*]

הפייבוריט החדש של אומני היא המראה. לא שקודם היא לא נהנתה להסתכל ולצחוק רבות, אבל עכשיו יש חלק אקטיבי יותר. היא מתחילה לאכול את עצמה במראה. פשוט צוללת לכייון המראה, מתנגשת בבבואתה ומנסה לאכול. זה כ"כ מצחיק לראות ואח"כ כל הפרצוף שלה קר
זה העלה לי תהיות אם בכלל היא מסוגלת להבין שזו היא, או שהיא חושבת שזה חבר / למשחק.
מה דעתכם?

[מיה_גל*]

מקסים...
גם לחתולים, כשהם גורים, יש קטעים כאלה שהם מנסים לצוד את עצמם במראה.
מאד משעשע.

[עדי_יותם*]

לדעתי, עדיין לא. אבל כיונקת אינטליגנטית היא תלמד מהר (-:

[ורד_לב*]

תגידו, מה דעתכם על הג'אמפר, או איך שלא קוראים לו? מדובר על מעין מושב בד כזה המחובר לקפיץ שנתלה על המשקוף. הרעיון הוא שהילד יכול לדחוף את הרצפה ולהקפיץ את עצמו.
נזכרתי שקיבלנו כזה, אז ניסיתי אותו היום ואומני ממש אהבה. בכלל הטריפ שלה בזמן האחרון הוא שיעמידו אותה כל הזמן כדי שהיא תוכל להתנועע וכאילו לרקוד. כמובן שהיא עדיין לא עומדת (7.5 חוד') וגם לא יושבת לבד, אבל היא כל הזמן מובילה לתנוחה הזו, אז היה נראה לי שהג'אמפר הזה יכול להתאים לה.
אז היא כאמור ממש אהבה, אבל אצלי התחילו תהיות לגבי התנוחה. האם זה לא מעיק על הגוף שלה שעדיין לא ממש יודע להגיע בעצמו לתנוחות הללו וע"כ מן הסתם עוד לא ממש מוכן להן פיזית. האם זה לא יפר משהו באיזון שלה? היא כמובן ממש מוחזקת בדבר הזה ואין לחץ על הרגליים וכו', אבל בכ"ז זה לא ממש מרגיש לי נכון.
יש תובנות למישהו/י?

[אביב_חדש*]

אני חושבת שהתהיות שלך נכונות. כנ"ל לגבי הליכון (מתקן על גלגלים והתינוק מונח בפנים, גופו נשען על האגן והוא אמור לדחוף עם הרגליים ולהגיע לכל מקום בבית כך) שעליו יש המלצות שליליות מצד אורטופדים ופיזיוטרפיסטים.

[תמר*]

גם לי יש את הג'אמפר הזה. והקטנה שלי מאוד אהבה במינונים קטנים. אני לא יודעת עד כמה זה יכול להזיק כי הרי היא לא ממש יושבת אלא תלויה בעמידה עם משענת לגב וקצות הרגליים נוגעות בריצפה ולא נשענות.
גם במנשאים הקטנים תלויים בצורה דומה .

[ורד_לב*]

כן, אבל במנשאים הם מושענים על הנושא. כאן היא דיי עומדת ואשכרה דוחפת את הרצפה בכפותיה.
תודה, שגית ותמר.

[בשמת_א*]

מסכימה עם שגית, לפי מה ששמעתי מאורטופדים ומומחים לפיזיותרפיה.
בעיקרון, חשוב לעודד כל דבר שמוביל לזחילה, כל שכיבה על הבטן והרמת ראש. זה קריטי ליציבות השלד, לישיבה נכונה ולזחילה, וכן הלאה.
באותה מידה חשוב לא לעודד כל דבר שכולל התרוממות לישיבה מהגב העליון (למשל, המנהג הפסול למשוך בידיים של ילדים ולעזור להם "להתיישב", כל "הושבה" של הילד לפני שהתיישב בעצמו) או עמידה.
כשהם "דוחפים" חזק עם הרגליים כנגד איזה משטח בזמן שמחזיקים אותם - זה בסדר. אלה באמת תירגולים שיעזרו ברבות הימים לעמידה ולהליכה, אבל לא להעמיד אותם במיוחד ולא לעשות שום דבר שמעודד את ה"עמידה" הזאת במצב מאונך.
זה סיכום על רגל אחת של כל מה שלמדתי על העניין האורטופדי.

[תמר*]

ורד,
אני תליתי את הג'אמפר גבוה ככה שהיא לא יכולה לגעת עם כל כף הרגל אלא ממש רק בקצות האצבעות והדחיפות של הריצפה הן קטנטנות. היא נראתה כמו בלרינה קטנה כי כל קפיצה הרגליים היו בפיסוק. והיא נשענה עם הגב אחורה- יש מין רצועה שמצמידה אותה 'ומכריחה' אותה להשען.

בשמת,
בזמנו היתה כתבה קטנה של גפי אמיר בעיתון העיר שבה היא ליגלגה על אמהות שמסתובבות עם מנשאים, ובכתבה היא הציגה חוות דעת של אורטופד שטען שנשיאה לזמן ארוך במנשא לא בריאה לתינוק- את יודעת עלזה משהו? (אם אני לא טועה הוא דיבר על תנוחת עירסול- אבל אני לא סגורה על זה)

[ורד_לב*]

תשמעו, לא יודעת פסול לא פסול אומני פשוט מובילה אותנו לבד להושיב ולהעמיד אותה. היא ממש רוצה להיות בתנוחות הללו ולא יכולה עוד לעשותן לבד. אני מאמינה שאם זה מגיע ממנה, זה בסדר וזה חלק מהאימון. אנחנו לא דוחפים אותה לזה, או מעודדים, פשוט נענים ל"בקשותיה" והיא נהנית מזה לגמרי!
תמר, גם אני חשבתי על למתוח את זה כדי שלא תיגע ברצפה.
טוב, נשחק עם זה

[פלוני_אלמונית*]

ורד,

גם לנו היה ג'אמפר עם הגדול, הוא כל כך התלהב מזה! תלינו את זה כמו שתמר תיארה, כך שיכל לדחוף כדי לקפץ, אבל לא לנחות על כל כף הרגל, דאגנו לא להשאיר אותו בזה רצוף יותר מחמש עשרה דקות.

[ליאת_פלק*]

אני אמא של רון בן 5 חודשים וחצי ורציתי לבדוק איזה צעצועים מתאימים בשבילו. חשבתי על "החיות/הדמויות הקופצות" באמצעות לחיצה/הזזה של כפתור. מתאים לגיל??

[ה_עוגיה*]

ליאת, יש לנו כזה. אור משחקת איתו כבר הרבה זמן (אוטוטו בת 5 חודשים).
אני חושבת שזה מסוג המשחקים שאופי המשחק בהם משתנה בהתאם לגיל וליכולות.
עכשיו היא רק חובטת בו ושולחת ידיים ומתלהבת נורא כשזה קופץ.
אחכ היא בטח תלמד איזה תנועה דורש כל כפתור וגם תהיה מסוגלת לעשות את התנועות האלה
אחכ אפשר להוסיף דיבורים (על החיות, על הצבעים. בשיתוף ההורה).

[ליאת_פלק*]

מה עוד יכול להתאים לגיל?
בטיפת חלב המליצו על חפצים מכל סוגי החומרים בצורות שונות- עגולים, מרובעים וכו', אבל זה כבר ברור.

[רעות*]

למה צריך "בייבי מוצרט"? מה רע במוצרט רגיל ? או כל מלחין אחר? אני אישית בעד החיפושיות, מה דעתכם?

[ה_עוגיה*]

בייבי מוצרט. זה לא קלטת וידאו עם תמונות כלמיני יחד עם המוזיקה?
אני אגיד לך בשביל מה צריך את זה.
בשביל להושיב את הילד בטרמפולינה מול הוידאו ולקבל חצי שעה של שקט

[אביב_חדש*]

ליאת - אפשר לרכוש בכל מיני חנויות הכל בדולר למיניהן כדורים שונים (מרעישים, רכים, טניס, פרוותיים וכו') זה מספק את צרכי הילד. מילוי בקבוקי 1/2 ליטר במים צבעוניים כנ"ל.

[תבשיל_קדרה*]

בשביל להושיב את הילד בטרמפולינה מול הוידאו ולקבל חצי שעה של שקט
כמעט.
עדיף - בנדנדה חשמלית, רצוי עם מוצץ.

[ה_עוגיה*]

גילה, האם אני מזהה שמץ של ציניות וביקורתיות בדבריך?
אני חושבת שיותר מהכל חשוב שלילד תהיה אמא מתפקדת
אז אם זה כרוך בנדנדה חשמלית, טרמפולינה, בייבי מוצרט, בייבי סיטר, מוצץ, בקבוק, ערוץ הופ, אחר
שיהיה

[אמא_שרואה_הופ_יום_יום*]

אח,נרדמה לי הרגל,א ח .
טוב הופ זה כמו בייבי מוצארט על אותו עקרון לא?
לא להזיז אותי זה מתעורר.
אצלינו הילד לא ממש משחק עם הצעצועים הוא תמיד רוצה שנראה לו איך זה עובד בפעם המאה.
לפעמים אנחנו יושנים ומתוך שינה עושים כאילו עם יד אחת,"הנה תראה זה זז איזה יופי,נכון? "
הוא בן שנתיים והוא ירש מאח שלי מצבור ענק של מכוניות בגדלים שונים אז בינתיים לא משעמם לו.
אני חושבת שהופ זו הצלה כשצריך לשכב לנוח כמה דקות.
נורא מותחים פה בקורת כול הזמן על אמהות "שמתוודות",שהן משתמשות בטריקים כדי לגנוב זמן מתחת לאף של הילדים,אני חושבת שאמהות עושות את זה מאות אם לא אלפי שנים,גם אצל החתולים האמא מטעה את הגורים שלה לפעמים כדי לברוח מהם לכמה דקות ולתפוס ראש רחוק מהם,רואים על החתולות היטב את מורת רוחן מהנודניקים הקטנים שבאו והרסו לה את הזמן שלה עם עצמה.
אז באמת די עם האמהות המושלמת הזו,זה נורא מלאכותי.
אמהות עפ"י האתר :
לקום בבוקר ולנקות את הבית ,לאפות לחם מקמח מלא ולהכין ארוחת בוקר.
להתרחץ ולשבת לשתות כוס קפה (נטול)וזאת עוד כשכולם ישנים.
הילדים קמים (שלושה ,אחד תינוק) ללבוש את הקטן במנשא ולהעסיק את הילדים כול היום (הם בחינוך ביתי) עד שעת ארוחת הערב .
לקראת שינה לעמעמם את האורות בבית להדליק קטורת ולדבר בקול רך ,אחרי האמבטיה (כולם ביחד כמובן)להישכב עם הילדים לישון במיטה הגדולה,(המצופה בסדיניות ומגבות כי התינוק בלי חיתול)
ובשעה 2:00 בלילה לקום לעשות סידורים ולנצל קצת זמן איכות לבד סוף סוף.(לכתוב באתר איזה תובנות נהדרות קיבלתי על החיים מגידול שלושה ילדים בצורה אורגנית ובלי עזרה מאף אחד).

[תבשיל_קדרה*]

כן. נו. ציניות.
אני אלרגית למבט המזוגג מול הטלויזיה שיש אצל תינוקות (קלטתי את זה אצל ילדי בגיל כמה חודשים, והבנתי עד הסוף למה אין לנו טלויזיה בבית).
בטח שאני גונבת רגעים למנוחה מהילדים! אבל אני מעדיפה לא לעשות את זה בעזרת מכשיר-היפנוט-חשמלי-משולב.

אמא שרואה הופ יום-יום -
פייי איזה תיאור יפה! רואים מיד שאת לא היית אצלי בבית אף פעם. אני משערת שהתנהלות היום יום שלך הרבה יותר מוקפדת משלי. פשוט כי קשה להביס אותי בבלגן, דחיינות כרונית, ועוד כמה תכונות מרנינות כאלה.
השאירי לי לפחות את הלוקסוס של לא-לתת-לילדים-הופ.

> גילה תתוודה יום אחד על כל מה שהילדים של עשו בזמן שהיא ישנה <

[רעות*]

אני עדיין חדשה באימהות (חודש) ואנחנו בשלב שצליל הקטנה מנסה לגנוב חצי שעה של שקט ממני... סתם....
היא עדיין בשלב שהיא ישנה כל הזמן בלילה במיטה ביחד איתי וביום במנשא, אז בקצת זמן שהיא מתעוררת (לא בשביל פיפי,קקי,ציצי,גרעפס), אני מנסה לעניין אותה שתשאר ערה עוד קצת.
אז אני מעדיפה להשמיע לה שירים שאני אוהבת ולא כל מיני גרסאות לפעוטות כך אני יכולה להצטרף ולשיר לה והיא הרבה יותר נהנית לשמוע את הקול שלי.

[טובי_י*]

המ, סתם שאלה תאורטית.
לילדים בכל זאת יש טעם שונה משלנו באוכל, למשל דברים מאוד מתוקים נאכלים על ידי רוב הילדים בתאווה, בעוד שלמבוגרים זה גורם קבס וכדומה.
כלומר כמו שבאוכל ילדים אוהבים טעמים חזקים יותר, אז חשבתי שכך גם בצבעים ובצלילים.
לאו דווקא רעש תותחים, או אדום מזעזע. אבל בצעצועים המערביים כביכול, יש המון מרכיבים שנוסו מול ילדים והותאמו להם.
אני אישית רגישה לרעשים חדים וצבעם חזקים מדי לפעמים גורמים לי לכאבי ראש. השאלה אם זה נכון לא לחשוף בכוונה ילדים לשלל צעצועים עם מנגינות וצבעים חזקים. אולי בעתיד זה בדיוק מה שיגרום להם להפוך לאחת כמוני, בעלת רגישות יתר לדברים הללו?
ואולי ההיפך?
מישהי מכירה מחקר בנושא?

[צ'ובה*]

מישהו יודע איפה אפשר להשיג/לקנות ג'אמפר כזה?

[תות_שדה*]

פעם ראיתי את זה במכירות פומביות, עכשיו עשיתי חיפוש בגוגל ומצאתי את זה בחנות יד שנייה.
הנה כאן

[חדשה_באופן_טבעי*]

ורד....לגבי כל מה שרשמת אני כל כך מזדהה גם הקטנטנה שלי בת 7 חודשיים
והיא עושה את הקטע עם המראה.....מצחיק נורא....(עד עכשיו חשבתי שהיא יחידת סגולה) גם הקטע עם ההליכה שהיא רוצה שנאחוז בה והיא ממש הולכת....רצה
שלא לדבר שכל היום צריך לעקוב אחריה....רציתי לדעת אם יש לך רעיונות למשחק
עם תינוקת בגיל כזה?? או ידע איזה דברים מענינים אותם בגיל הזה (חוץ מלגעת בכל מיני דברים זה היא עושה לבד) ????

[אמא_של_יונת*]

חדשה,
ורד כתבה את הדברים לפני שנתיים.
עד כמה שידוע לי היא לא מרבה עכשיו להכנס לאתר.

[תות_שדה*]

ורד בהודו...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הצעצועים שתינוקות באמת צריכים

[יפעת_ו*]

טוב לא ממש צעצוע, אבל בהחלט מהפנט את התינוק בן חצי שנה:
קריסל שנקנה ב- 50 ש"ח ביער הפיות בת"א. נתלה על החלון ועושה מליון'תלפים קשתות בכל החדר כשהשמש פוגעת בו. מהפנט (הבעל יגיד פסיכדלי, סטייל דיסקו קלאב שנות ה-70). אני אישית מאוהבת בזה וקונה באובססיביות לחברות. מקסים, יפיפה, עדין והתינוק פשוט מאושר מהן.

[אילת*]

קומ"ג - אהבתי מאוד את הלינק.
ביתי הקטנה בת 3ח' עוד מעט. לפני שהייתי אמא סלדתי מאוד מצעצועי ילדים כי הם תמיד כ"כ צבעוניים שזה פשוט עושה כאב ראש. נראה לי שזה עושה יותר מידי רעש במוח. בנוסף, זה לא מ"החיים האמיתיים". זה שובה אותם בעולם אינפנטילי ולא עוזר להשתב בעולם הרגיל. בנוסף, אם מתחילים מסף גרוי כ"כ גבוה (אני מדברת עכשו על צבעים. צעצועים מרעישים או מאירים זה בכלל לא בא בחשבון), אז בעתיד נצטרך כל הזמן רק להעלות את סף הגרוי. ואנחנו בשאיפה להוריד... להשקיט את תנודות התודעה... להינות מדברים מינימליסטים. ועכשו לדילמה:
הקטנה שונאת את הכסא לאותו. היא נורא סובלת בו. אולי בגלל שרואה כ"כ מעט. חשבתי לתלות לה דברים על הידית כדי לעניין אותה. והנה, לא עובר יום אחד ואנחנו מקבלים מתנה עבורה: מן מתלה כזה עם חיות מלבד בצבעי ירוק-סגול-צהוב שתולים על הידית של הכסא לאוטו. נורא מפתה... נורא חמוד...אבל אני מפחדת להזיק לה מכל הטעמים שהוזכרו לעיל. נראה לי שאם כבר, אז אני אתלה לה צדפים או עלים. בנוסף, אם קשה לה, ואני משתמשת בעזרים להסחת דעתה, אז מה שהיא לומדת זה שבעיות עוקפים ע"י הסחת דעת. מה דעתכן?

[אנונימי]

יש בעיות, שהדרך הכי טובה להתמודד איתם, זה להסיח את הדעת.
מה את רוצה שתעשה, שתבחר לא לנסוע במכונית? היא כבר בחרה, אבל לא שואלים אותה.
מה נשאר לה לעשות חוץ מלהסיח את הדעת?
להשתמש בקשת כדי לתלות דברים אחרים, רגועים יותר, נשמע לי מצויין.

[אילת*]

הי הילה.
כן, אני מבינה את נושא ה"לא שואלים אותה". אבל בחיים עושים לפעמים דברים לא נעמים. פשוט מתמודדים...
ולסוגיית הצבעים החזקים מידי והצורות הצעקניות? אני צודקת בהרגשה שלי? כי יש הסבורים שצבעים חזקים "מפתחים את המוח" או משהו כזה.

[אנונימי]

כאשר אנחנו עושים משהו לא נעים שאנחנו חייבים, ללא אפשרות בחירה, או שבחרנו לעשות אותו מסיבות שונות שבאות עם האי-נעימות BUILT-IN, חלק מההתמודדות שלנו היא הסחת הדעת.
אני עוברת טיפולי שיניים עם WALK-MAN. לא מוצאת סיבה להתעקש על הכאב. לעומת זאת ילדתי ללא אפידורל, שם מצאתי סיבה גם להתעקש על הכאב, וגם להמנע מהרדמה.
ובכלל, מאד מסכימה עם זה שילדים וגם תינוקות צריכים למוד להתמודד עם החיים, גם עם מה שלא נעים. אבל זה צריך להיות קשור ליכולות שלהם להתמודד. גם בגלל הגיל, וגם בגלל "חופש הפעולה" שלהם. נראה לי (וזאת כמובן דעתי האישית, שניתנת לדחייה), שבדוגמא שלך, אין ערך מוסף לסבל בנסיעה. במיוחד כאשר אין לה זכות בחירה. אינני טוענת שעלייך להפסיק לנסוע ברכב בגלל הסבל שלה, אבל אם יש דרך להקל עליה, למה לא?
לדעתי, הסחת דעת, זו דרך לגיטימית להתמודדות.
לעניין הצעקניות, אני איתך. נכון שצבעים חזקים מגרים יותר את המח, אבל מבחינתי זה חסרון. זה לא שבלי הצבעים, היא לא מגרה את המח. אני חושבת שעודף הגירויים, גורמים לילדים להפוך לתזזיתיים, ולמח לדרוש גירויים יותר ויותר חזקים.
ובכלל אני דוגלת בשיטת ההדרגתיות. כל עוד היא נהנית מתנועת עלים או צדפים (או ברזים שבורים ) אין שום צורך בצבעים, קולות ושאר פירוטכניקה. אם יבוא יום בו זה לא יספיק, נדבר שוב.
לדוגמא, שלו קיבל פעם מתנה ליומולדת מסלול משוכלל של משאיות חשמליות שיכולות להעביר "משא" מאחת לשניה. אז קודם כל, המסלול כבר יותר משנתיים אצלינו ולא ראה סוללות וגם לא את כדוריות המשא. מספיק מעניין גם ככה, והרבה יותר יצירתי כאשר מחליטים לבד איזו משאית נוסעת, מתי ובאיזה קצב. לאחרונה, קצת נמאס לו, אז אני בדיוק בימים אלו החלטתי להוסיף לו את כדוריות המשא להוספת ענין. אולי יבוא יום שגם אוסיף לו סוללות. בינתיים לא רואה צורך. כנ"ל לגבי כל המכוניות עם השלט שקיבלנו בחייו הקצרים. כל השלטים מאופסנים, וגם במכוניות הללו אין סוללות (רווח נקי לסביבה ).

[ג'וניפר_והמשפחה*]

הקטנצ'יק בן 4 חודשים.
שוכב עכשיו באוניברסיטה.
כל הבוקר טיילתי איתו ועם אבא שלו בחוץ, והוא ישן לו ביאמו. עכשיו הוא עירני וצוחק, ואני - מותשת...

אז אולי זה מובן, אבל יש לי מן הרגשה קלושה כזו שעד לפני לא הרבה זמן היינו כל כך ביחד, הוא היה כל הזמן עלי גם כשלא היה במנשא והרגשתי כל כך מחוברת אליו (איך אפשר שלא, אחרי 25 שעות ביממה יחד?), ועכשיו הוא יותר לבד, לא תמיד צריך אותי שם ואני גם לא כל כך תמיד שם... כבר לא מכינה לי אוכל כשהוא עליי, הוא כבר לא בידיים שלי כשאני על המחשב.
ואולי יש נסיבות מקלות כמו ההתפתחות שלו, או העובדה שהוא שוקל יותר וקשה להתנייד יחד איתו כל הזמן, אבל...

אולי אני התחלתי 'לזרוק'?

אני אוהבת אותו מאוד, כיף לי איתו ונפלא לי להיות המטפלת העיקרית. אבל ילד - בבקשה תישאר באוניברסיטה עוד כמה דקות...

[תפוח_אדמה*]

נראה לי שזה טבעי. אם היית חיה בשבט הוא היה הרבה על הידיים של אנשים אחרים ולך היו פרקי זמן בלעדיו. אז לנו יש אוניברסיטה. יחי ההבדל הקטן.

[קול_פעמונים*]

למי שחיפשה מזרן פעילות:
לנו יש של שילב, אבל לא מהסוג שמתגלגל לגליל אלא מין ריבוע שמתקפל לארבע
זה נוח יותר כשרוצים לנקות מתחת
הבד מתכבס
אני מרוצה ממנו, אך מחירו יקר
לא זוכרת בדיוק-
אולי 200 ש"ח או יותר

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה על ההמלצה.

[יעל*]

אני ממש חשבתי על כל הגירויים המזוייפים האלה וזה נראה לי ממש הורס את עולם הדמיון של הילד.. בכלל היום פתאום היתה לי תובנה מאוד עמוקה.
אנחנו נשואים כמעט שנתיים והרבה פעמים לפני חגים אני כל הזמן טוענת שאני רוצה "אווירת חג", אז אני משתדלת להכין קישוטים נחמדים, סביבונים וכל מיני דברים משמחים
(אפילו לפני שהקטנצ'יק נולד. ממש בשביל עצמי) וזה פשוט לא זה! אני לא מצליחה לשחזר את התחושה הזאת מהילדות של האוירת חג, זה כאילו לא קיים יותר.
ברור שהמשמעות העמוקה היהודית של החגים קיימת, אבל האוירה הזאת בלתי ניתנת לשחזור, כי בעצם היא כנראה לא אמיתית והתבססה על כל מיני דברים שלא קיימים כמו צבעים חזקים מדי, אורות חזקים, אוכל עם טעם מאוד חזק (סופגניות וכו'..) ועוד..