פרסומות מטופשות

אני לא מבין גדול בפרסום, ובכל זאת מפעם לפעם צצות לנגד עיני פרסומות שאפילו מתוך בורותי הן נראות לי אוויליות להפליא אפילו בקונטקסט של "לעשות הכל כדי להרוויח כסף". הנה שתיים כאלה מהזמן האחרון (אם מסתובבים פרסומאים באתר אני אשמח אם יסבירו לי מה הקטע ומה אני מפספס):

הפרסומת של טויוטה. רואים ילד ליד הטויוטה של אבא שלו, הילד מתלהב מהמכונית ומסיק שאבא שלו מאוד אוהב אותו בגלל שיש לו טויוטה (כאילו דה? זה מספיק מטופש עד כאן אבל זה עדיין לא הפאנץ' ליין), ובסוף האבא מופיע (האבא נראה צעיר בהחלט, יש לזה קשר להמשך) ומספר לבן שלו ש"יום אחד כל זה יהיה שלך". חוץ מזה שכבר מזמן פרסומות של מכוניות מביאות לי את הסעיף כי תמיד נדמה לי שתעשיית המכוניות, יותר מכל תעשייה אחרת, בטוחה שיעודו של האדם בחיים זה לקנות מכונית, מהפרסומת הזאת אני מסיק שבטויוטה לא ממש מאחלים חיים ארוכים ללקוחות שלהם: מכונית הרי מחליפים כל כמה שנים, והאבא הזה נראה די צעיר... אז מה? אולי יש בעיה עם הבטיחות של המכונית? יש לנו טויוטה, אני מתחיל להיות מודאג!
הפרסומות של Escape. אני לא מבין גדול בקוליות, אבל בפרסומות שלהם יש מספר גדול של בעיות, לטעמי. דבר ראשון הן מנסות להיות קוליות בכח, וזה הופך אותן by definition ללא קוליות. דבר שני, בפרסומת האחרונה שלהם רואים בן טיפשעשרה משועמם שיושב מול הטלויזיה ולא מצליח להתנתק מכבלי השעמום. אם נתעלם מהמסר האידיוטי של "תקנה את הטלפון שלנו, יהיו לך מלא משחקי Java על מסך זעיר ועם רזולוציה שתוציא לך את העיניים אבל תהיה מאושר", האם זה, לדעת המפרסם, הדימוי העצמי של הלקוח הממוצע שלהם? למי זה אמור לדבר בדיוק?

יש הסבר למישהו?

איתי,
המפרסמים מעוניינים להכניס את המותג לראשך. אין מה לחפש שם הגיון. המשפט - כל זה יהיה שלך נלקח מאוצר הפתגמים שמצביעים על הצלחה. ברגע שההדיוט (או האידיוט) שבוהה במסך מסכים להצלחה הטמונה במשפט הריהו בהכרח מקשר הצלחה עם טויוטה.
לגבי האסקייפ. יש עניין למפרסם למשוך אליו מה שיותר צעירים או כאלה שמעוניינים להראות צעירים. היות ועל פי תפישת העולם הרווחת צעירים = פזיזים, אנרגטיים וכד'.. המטרה היא "לתפוס את העין". שוב אל תחפש הגיון.
שוב, המטרה היחידה של הפרסום היא להטביע מותג במוח המתבונן. מבחינה זו עצם תמיהתך על משמעות הפרסומת - מצביעה על הצלחת המפרסם. נכון, אתה אולי יותר מודע ובקורתי אבל ברמת התוצאה, הצליחו להסב את תשומת לבך.

יש פרסומת נהדרת שבה לוחש הקריין על מספר המחקרים, כמה שנים כבר המוצר קיים וכו' לטובת פרסום תחליף חלב.
למה נהדרת? מכיוון שהפרסומת הזו מיועדת לאלו אשר משתמשים בתחליפי חלב, והיא מצליחה לעורר בהורים את התחושה שעל תחליף החלב הזה ניתן לסמוך, או שהיא מעצבנת ובכך היא מעוררת את תשומת הלב. לגבי אלה שממילא לא ירכשו תחליפי חלב, הפרסומת הזו מעלה חיוך - הרי ההנקה קיימת אלפי שנים ומניבה את התוצאות הטובות ביותר עבור הילד. אבל כפי שיונת כתבה פעם, מוצר שדורש פרסום כנראה אינו טוב מספיק.

לי קורה הרבה שאני זוכרת פרסומת, ואין לי שמץ מושג מה פירסמו שם (ז"א - המוצר של איזו חברה).

רוב הפרסומות לתמ"ל קצת מעצבנות אבל ה"לוחשת" עלתה על כוווולן.
זוכרים את הפרסומת לפסטרמה עוף טוב שהיא כמו תשדיר בחירות?( "פסטרמה עוף טוב למען עתיד ילדינו") יש שם קטע ששומעים תינוקות בוכים בתינוקייה בזמן שהאחיות אוכלות פסטרמה. בכל פעם זה העלה לי דמעות בעיניים ורפלקס שיחרור החלב. הורמונים, יו נואו!!!

ועדיין, ברגע שהפרסומת גורמת לי להרגיש משהו שלילי כלפי המוצר (כמו במקרה של טויוטה) או שהיא גורמת לי להרגיש שמנסים לעבוד עלי ושמתייחסים אלי כאל אידיוט (כמו במקרה של אסקייפ) אני לא חושב שאני אקנה את המוצר בעקבות הפרסומת. קרוב לודאי שאעדיף לא לקנות את המוצר, בטח אם הפרסומת מנסה למכור תדמית ונכשלת בזה. יכול להיות שהמפרסמים של אסקייפ מכירים את קהל היעד שלהם יותר טוב ממני, אבל אם לא, אפילו שאי אפשר היה להמלט מהפרסומות שלהם, אנשים לא ייקנו את זה כי זה יעורר אצלם רגשות שליליים, לא?

אגב - אני לא מסכים עם מה שיונת כתבה.
ישנן הרבה פרסומות שהצליחו (בניגוד לרצוני...) להשתיל את המותג שהן מפרסמות במח שלי אבל לא עוררו אצלי רגשות שליליים כלפיהן. למשל - הפרסומת לחומוס של "צבר" היתה בהחלט לא מזיקה בעיני (אפילו אם לא טובה במיוחד), ואכן גרמה לי לשים לב לחומוס כשבאתי לסופר. מכיוון שגם עמדה שם אשת מכירות שנתנה לטעום, גיליתי שהחומוס שלהם בעצם הרבה יותר טעים לי מזה שאכלתי עד אז. מאז אנחנו קונים את החומוס שלהם. כל זה לא היה תהליך רצוני, אבל זה קרה ככה. זה לא יקרה ככה עם הפרסומות שתארתי למעלה.

אותי מעצבנות פרסומות שמשתלטות על כל המרחב השמיעתי והחזותי. פרסומות מזהמות: קולניות, צעקניות, בלי חוש מידה. לטעמי הפרסומת של אסקייפ עם המפלצות היא כזאת: הפגזה של דימויים עזים ואלימים. והיא מציפה כל הפסקת פרסומות ואתרי אינטרנט רבים. פרסומות כאלה גורמות לי להרגיש "חדורה" וגם שבויה בידי המפרסם, שמפעיל אותי בכפתורים ידועים ומוכרים.
גם מסכי הפרסומות בצמתים הם כאלה, האור שלהם כל כך חזק שאי אפשר להתעלם ממנו.
ברור לי ש"זו כוונת המפרסם" וש"המטרה היחידה של הפרסום היא להטביע מותג במוח המתבונן", אבל אם חושבים על זה, אנחנו חיים בסביבה (מי שחי בעיר ובאזורים צפופי אוכלוסין אחרים) שרוב רובה הוא בעצם רקע לפרסומות: הכבישים, הבנייינים, מגרש הכדורגל או הכדורסל וכמובן אמצעי התקשורת והאינטרנט. אנחנו עדיין בשלב ההתרגשות משלל האפשרויות, אבל ככל שהזמן יעבור ההתרגשות תירגע (פעם הייתי מגיעה לסרט בול בזמן כדי לא לפספס פרסומות) ונצטרך להחליט איך אנחנו רוצים לראות את הסביבה הזאת. אז כמו שנקבעו פעם (ולא כל כך מזמן) אמות מידה אקולוגיות: רמות חלקיקים מזהמים שמותרות במי השתיה או באוויר, הגיע הזמן גם לאקולוגיה פרסומית. שמפרסמים יקחו אחריות לא רק על הרווח שלהם, אלא גם על פני הסביבה העירונית והתקשורתית. פעם, כשאמרו לבעלי מפעלים דבר כזה, זה גם נשמע אבסורד.
ברור שזה מסובך, כי איך נחליט אם משהו הוא קולני או וולגרי? הרי זה סובייקטיבי.
וחוץ מזה, האינטרנט הוא מדיום דמוקרטי שכל סוג של צנזורה זרה לרוחו.
לכן זה צריך לבוא מהמפרסמים, סוג של אחריות ציבורית.
למה שמפרסם יעשה פתאום פרסומת מנומסת, כשכל חבריו דופקים לנו פטישים בראש? וואלה, על זה אין לי תשובה.

כדי להבין את כוונת המפרסם אתה צריך לשאול את עצמך: מה הסב-טקסט:
למשל, בפרסומת הלוחשת, ההורים הצעירים נמים להם בסלון, בצהרי היום כנראה, חבוקים, חסרי דאגה, בעוד ה-ר-ח-ק ה-ר-ח-ק משם נם לו בשקט, כמעט בלתי קיים, תינוק חמוד וחסר נוכחות. המסר: אם תשתמשו בתמ"ל שלנו תוכלו להמשיך את חייכם כמו קודם. התינוק (המפחיד=זה ששמים בחדר רחוק) לא יפריע לכם!
את הפירסומת של טויוטה עוד לא פיצחנו. נחשוב ונעדכן.

והפרסומת של תלמה נודלס קאפ:"אתה רוצה את זה".
וכשאתה אומר לעצמך: מה זה השטיפת מוח הזאת הם יוצאים עם פרסומת המשך:
"אנחנו יודעים שאנחנו עושים לכם שטיפת מוח אבל ....."
פשוט מעצבן.

זה יענו-הפוך-על-הפוך-בואו-נצחק-על-עצמנו. שלא לדבר על זה שהמוצר שלהם פשוט לא טעים. מרגישים את המונסודיום גלוטומאט (או מה שזה לא יהיה שם) בכל ביס וביס.

מעניין מה דעתכם על הפרוסומות של "האגיס". מעבר לעניין העדפת החיתולים הר"פ או הח"פ, לעניין הפרסומת עצמה-
אני מוצא את הצגת הילדים בפרסומות הללו מטופשת ומקוממת. אנשים מבוגרים שאין להם מושג בילדים יושבים והוגים דרך לכבוש את לב הקהל הרגיש שצפוי להגיב בקריאות "איזה מאמי" כשהתינוק בפרסומת משחרר בדיחות בקצב של סטנדאפיסט.

הפרסומת הכי משעשעת:
יוכי ברנדס ממליצה על הספר החדש שלה:"אני אהבתי את הספר הזה , אני בטוחה שגם אתם..."
כמה אוביקטיבי מצידה...

כן, זה באמת היה מצחיק!

אנחנו בעיקר נחשפים לפרסומות ברדיו, אז אם השיר קליט הוא פשוט נדבק ומעצבן את כולם ואז בד"כ אני אשמה, כי אני מדביקה!

אני כ"כ שמחה שאין לנו TV!

בארבע השנים האחרונות הפקתי לא מעט פרסומות, זה מה שעשיתי לפרנסתי, וחוץ מזה שהתפרנסתי מצויין די נגעלתי מהעשייה שלי.
עם ההריון החלטתי סופית לפרוש ואין מאושרת ממני.
אז בואו ואתן לכם כמה סודות ממאחורי הקלעים:
מוצרי הבשר המצולמים אינם המוצר האמיתי כיוון שהם לא נראים מספיק טוב...
הביס מהשווארמה שאוכל השחקן הוא בעצם ביס של תמר כיוון שהשחקן צמחוני...
בפרסומת לשמן זית עקרו עץ זית כדי שבפריים יהיה עץ בודד...
עשרות אפרוחים מתו בהמתנה לתורם להצטלם בפרסומת לנייר טוואלט...
תרנגול הודו מסכן נפצע תוך כדי צילומים כי קשרו לו את הכנפיים...
כל משפט מטופש שנאמר בכל פרסומת מדוסקס בעשרות ישיבות ארוכות מייגעות ומשעממות ע"י קופי רייטרים צעירים ופלצנים אשר בטוחים שהם הם אלו שמעצבים את דעת הקהל...
כל ילד קטן שמשתתף בפרסומת הוא בנם של הורים עבריינים (בעיניי) שמשתפים פעולה עם משרד הפקה עבריין ועושים "יישור קו" עם משרד ההפקה בענייו מספר שעות העבודה של הילד למקרה שתהיה ביקורת של משרד העבודה...
ישיבת ליהוק במשרד הפרסום היא עלבון לכל החולמים לפרוץ לתודעת הציבור, בעיקר החולמות. חבורה של גברים חרמנים יושבת ומעבירה ביקורת על הגודל של החזה של כל אחת מהמועמדות. במקרים אחרים אפילו לא טורחים לצפות באודישן...

בקיצור, עובדים שם על כולנו, אל תאמינו לאף מילה...

טוב, לפחות בפרסומת של הנודל'ס, אף ילד/תרנגול הודו/אפרוח וכו' לא נפגע...

יש יתרון אחד לפרסומות. את זה אני זוכר מהתקופה שעוד ראינו ערוץ 2. זמן ללכת להשתין או לעשות תה, תרגול האצבע שמשתיקה את הקול של המכשיר. בערוץ 1 גם יש פרסומות אבל רק בין התוכניות. לשמחתנו, יש בתקופה האחרונה מבזק חדשות ופרסומת עצמית של הערוץ עצמו המפרסם את החדשות שיהיו בעוד שעה. אז יש כל שעה עגולה הזדמנות לחלץ עצמות ושתן.

ולגבי דברי יונת, אם לא היו נותנים לך לטעום, היית אולי קונה לנסיון, אולי לא. בכל מקרה, הסבה היחידה לפרסומת היא לגרום לך לרכוש פעם אחת, אחר כך המוצר צריך להוכיח את עצמו.

אבל... ממה שאני יודעת על הפרסום לקוקה קולה, זהו מוצר שאין צורך לפרסם אותו כדי שיגיע למודעות הקונים, אלא כדי לגרום לך לקום מהספה בזמן הפרסומות וללכת למזוג לך כוס מהבקבוק או לפתוח פחית. מי לא יודע מה זה קולה? ועדיין מפרסמים אותו.
זה לא כמו אבקת כביסה חדשה או מוצר חדש לבית.

הכיף הכי גדול הוא לשבת מול המסך ולדעת שזה לא עובד עלי. או שכן? אולי אני טועה?

לא עובד? האמנם?
זה לא שמיד תקום ותרוץ לקנות את המוצר מהפרסומת, אבל בפעם הבאה שתצטרך חומר ניקוי, ומאיזושהי סיבה לא תמצא את החומר שאתה רגיל אליו, האם לא תתיחס יותר לאלו שפרסמו שהמוצר שלהם מנקה בלי מאמץ ומחטא היטב (אני לא מתכוונת למשהו מסוים), אפילו שבהגיון אתה יודע שפרסומות זה בולשיט?

סיקרנתם אותי - מה יונת אמרה? אין לזה זכר בדף הזה.
לגבי הפרסומת של אסקייפ (הפגזה של דימויים עזים ואלימים), אז אני בכלל לא שמתי לב אליה, עד שבעלי שאל אותי אם קולטים מהפרסומות מה המוצר המפורסם. זה בכאלו צבעים שפשוט סיננתי. לא ראיתי את שלטי החוצות והאמת שאני עדיין לא רואה. טלוויזיה אני לא רואה, אז עלי היא בטח לא עובדת.

טושו - המידע שאת נותנת הוא די מרתק, תוכלי לספר לנו עוד? אולי עכשיו נדע מה לא לקנות בגלל שבפרסומות שלו התעללו בילדים/בע"ח/צמחים.
לגבי הלא עובד - אני חושב שאם הפרסומת לא מרגיזה אותי אז זה יעבוד עלי ברמה של זה שבפעם הבאה שאני אהיה בחנות אני אשים למוצר לב. אולי אני אפילו אקנה אותו אם אני ארצה לקנות מוצר מהסוג הזה ולא תהיה לי העדפה למשהו אחר (כי אני "מכיר" אותו). אני לא חושב שיש פרסומת שתגרום לי להגיד משהו כמו "וואלה, את זה אני באמת צריך". הדרך היחידה להתנגד לזה היא להיות מודעים, או לא לראות פרסומות. באופן אידיאלי הייתי מעדיף שלא תהיינה פרסומות. למעשה תחנת הרדיו החביבה עלי משדרת פרסומות (88FM) והמעט טלויזיה שאני רואה כולל כמה תכניות מערוץ 2 (חדשות+משחקי כדורגל) שגם בהם יש פרסומות.

התכוונתי לפרסומות נעימות - שלדעתי, עובדות על כולנו (בעיקר בעיניים) - לפחות על מי שחשוף אליהן. אני משתדלת להמנע, אבל אפילו גל"צ כבר מלאים פרסומות ("תשדירי שירות").

אני מסכים עם איתי שכדאי להיות מודעים לפרסומות.
באופן אישי עלי פרסומות לא עובדות כי אני קונה לפי המחיר ולא לפי לוגו או מאסיביות פרסומית.
אבקת כביסה כזו או אחרת ,הרי כולן אותו דבר, ואם מי מהן תאכזב אותי בשימוש אני מעדיף לגלות זאת בעצמי ולא כי המפרסם אמר זאת.

הפרסומת הטובה ביותר למוצר הוא המלצה אישית , חבר/ה אומר לחבר/ה. עם זאת, רבים, רבים עדיין מחזיקים בדעה שאם המוצר לא מפורסם הרי הוא לא קיים. זו דרכו של עולם.

גם אני נבהלתי מהפרסומת של Escape.
אנחנו לא קולטים שידורי טלויזיה אצלנו בבית. התנתקנו מסיבות אידיאולוגיות וכלכליות.
מדי פעם אנחנו מתגעגעים, וצופים בסדרות נבחרות שחברים מקליטים (תודה יער נורווגי!).
השבוע, באחת ההקלטות האלו, ראיתי את הפרסומת של Escape ונבהלתי - איזו אלימות - הפרסומת הזכירה לי למה התנתקנו מהטלויזיה.
עם זאת
אני נהנית לפעמים לצפות בפרסומות:

כדי לנחש למה הפרסומת (כמו שכתבתם,זה לא תמיד ברור).
לפעמים אני נהנית מהרעיונות של המפרסמים. היצירתיות של הפרסומות עולה הרבה פעמם על התוכנית שאותה היא מלווה.

חוץ מזה יש פרסומות נחמדות/שמושיות:

פרסומת ברדיו 103 - פרסומת ללוח העיר ("...שאלתי כמה תעלה מודעה? אמרה לי 169 ש"ח. אמרתי: מודעה, מודעה, לא שתי מילים. אמרה לי: מודעה, מודעה. אמרתי: ב $? אמרה: לא בש"ח....."): פרסומת גדולה מהחיים, לא מזיקה ואינפורמטיבית. אם אצטרך לפרסם מודעה, בהחלט אכלול את לוח העיר בסקר השוק שאעשה.
פרסומות של חברות ביטוח הכוללות ג'ינגל עם מספר טלפון - קודח במוח, אבל היה מאוד שימושי כשעשיתי סקר שוק לפני שקניתי ביטוח רכב.

הבעיה הגדולה בעיני בפרסומות היא השפעתן על הדור הצעיר, שכבר גדל בעולם שטוף פרסומות.
אני שומעת את הדור הצעיר מתייחס לפרסומות כאילו הן אמת לאמיתה, בלי להבין את הקשרן. כשניסיתי להסביר: אבל זו פרסומת, צריך להתייחס בחשדנות לכל מילה, לבדוק בעצמך, להשוות, הדור הצעיר פער אלי עיניי עגל, ואמר:"אבל כתוב בעיתון/אמרו בטלויזיה".

הלך דור ה X שלום לדור ה Y.

לי נראה שלפרסומת יש עוד תפקיד: היא חלק מחווית הצריכה של המוצר. לדוגמא, הפרסומת של ביטוח ישיר עם העולל שפותח וסוגר באמצעות השלט את הדלת של החניה, ותוך כך מועך את גג המכונית -- וכל זה מתנהל מאחורי גבה של האם שמסתכלת עליו מעל הספר שהיא קוראת ומחייכת "איזה ילד חמוד"... זו פרסומת משעשעת מאד, כמעט בדיחה.

למה זה חלק מחווית הצריכה של ביטוח ישיר? כי הם כאילו אומרים: "זה לא נעים שמתרחשות תאונות; אבל למה בעצם זה לא נעים? בעצם, בואו נדבר על זה, ואולי אפילו נחייך תוך כדי כך; זו בכלל יכולה להיות חוויה נעימה; ולמה שזו לא תהיה חוויה נעימה, הרי אתם מבוטחים אצלנו! אולי באתם אלינו בגלל המחיר, אבל אנחנו מתחייבים לתת לכם חווית צריכה כל כך נעימה שתשארו בגלל השירות. והנה, תראו, ככה אנחנו רואים את התאונה הזו עם המכונית, והעולל, והאמא, והחיוך שביניהם. הנה אנחנו מראים לכם את הסיוט של כל חברת ביטוח, ואנחנו אפילו עושים את זה עם חיוך."

עלי זה עובד. לא הייתי קונה את זה אם זה היה משהו חד פעמי, או אם הייתי שומע (או חווה בעצמי) שהם לא עומדים מאחורי זה. אבל הנסיון הפרטי שלי איתם (וגם מה ששמעתי מאחרים) מחזק את התחושה שלי שככה באמת הם חושבים שעסקי הביטוח צריכים להתנהל. והפרסומת הזו מזכירה לי את זה כל פעם מחדש. ואתם יודעים מה, זה אפילו נעים לי. נעים לי לדעת שחברת הביטוח שלי היא כזו. הם הרי מוכרים לי שקט נפשי -- ולכן הפרסומת הזו היא חלק מחווית הצריכה שלי.

הפרסומת הזאת באמת משעשעת. היתה להם פרסומת אחרת שהתפרסמה על שלטי חוצות שאמרה משהו כמו "אבל לא שמענו שום דבר אצל השכנים...". במבט ראשון הייתי בטוח שזו מפרסומת להעלאת המודעות לנושא האלימות במשפחה. כנראה שעוד כמה חשבו ככה בי הפרסומת ירדה די מהר. הבעיה היחידה שלי עם הפרסומות שלהם היא שהמסר הכללי הוא "לך, תעשה דברים בלי לחשוב, יש מי שישלם על זה". אני לא בטוח שהמסר הזה טוב לחברת ביטוח (אבל מה אני מבין...) וזה מזכיר לי יותר מדי את המנטליות הישראלית של "סמוך". משהו כמו "לך, תטפס על הר הגעש הזה כשאתה בדרום אמריקה, אם תתקע משרד החוץ כבר ישלח מישהו לחלץ אותך".

כל חברה של מוצרי צריכה שמכבדת את עצמה משתמשת בפרסום בטלוויזיה. בהתחלה לא כל כך הבנתי למה, כי לדעתי בן אדם נורמלי עם מוח סביר מבין שהכל שם זה מה שהחברה רוצה שתדע ותחשוב, ולכן הדבר היחיד שהפרסומת יכולה לייצר זה מודעות למוצר. אבל בהמשך הבנתי שיש הרבה מאד המונים לא נורמליים או עם מוח לא סביר (למעשה, אין דבר כזה בן אדם נורמלי כי אז היו לו, למשל, 2.1 ילדים) - והם כן מושפעים מהפרסומות. זה נכנס להם לראש והם הולכים וקונים את זה. במיוחד אם הפרסומת מצאה חן בעיניהם, גם אם היו מודעים לזה לפניה. גם לכם (ואולי גם לי...)

אני גם טיפה מכיר את העולם הזה ויכול לספר לכם כמה דברים בסגנון טושו:

פרסומת ממוצעת עולה משהו כמו 200 אלף דולר הפקה. יש כאלה שעולות גם 300 אלף ויותר. זה סכום די אגדי שהולך בעיקר למשרדי הפרסום הפלצניים, וגם לצלמים ושחקנים ומאפרים ומקליטים ומי לא שעושים בוננזה של כמה מאות דולרים ליום צילומים + ארוחת שחיתות על הסט.
היום לא מדברים על חשיפה של פחות מ- 1000 GRP לפרסומת בגל אחד. והרוב נותנים יותר. נקודת GRP אומרת חשיפה אחת לאחוז רייטינג אחד. כלומר 1000 GRP אומר שהאזרח הממוצע ראה את הפרסומת עשר פעמים. (כולל אלו שאין להם טלוויזיה). וכל נקודה עולה בין 100 ל- 300 דולר לשלושים שניות, תלוי מי הלקוח, מה השעה ומי המפרסם.
בקיצור זה עסק יקר, בדרך כלל הרבה יותר מהרווח של החברה - היא מוציאה על פרסום בטלוויזיה. אז כנראה שזה משתלם להם.
ברוב סרטי הפרסומת משנים חלק גדול מהצבעים אחרי הצילומים והעריכה. הבגדים שהשחקנים לובשים בדרך כלל בצבע כחול זוהר ואחר כך מלבישים עליהם צבעים שיתאימו לקונספט.
כל קטע מצלמים עשרות פעמים.
כל זווית צילום מצולמת בנפרד.
בהרבה מאד סרטים מקליטים את הקול בנפרד לחלוטין מהתמונה, ובדרך כלל זה שמצולם הוא לא זה שמדבר או שר.
זה עולם מאד מקצועי עם שפה משלו ודרכי חשיבה שונות וחלוקת תפקידים מאד ברורה שלומדים הרבה שנים לעשות. אבל בסוף כשמסתכלים על זה כל העניין הוא פלצנות אחת גדולה, בהרבה מקרים מנותקת מהצרכן וגם מהמוצר. נדיר למצוא קופירייטר צעיר ומוכשר שהיה במפעל שמייצר את המוצר. נדיר למצוא תקציבאית שמשתמשת במוצר שהיא מפרסמת. תרבות מודרנית נהנתנית, יודעת כל בעיני עצמה, מתנשאת, וחושבת את עצמה למובילת דעת קהל עם אגו מרקיע שחקים. רחמנות...

אז אולי עדיפה כבר שיטת הפירמידה המושמצת בימים אלו ממש
ב עבודה מהבית שושואיסטית ? שם לפחות הכסף מתחלק שווה בשווה בין הרבה אנשים עמלים (פרט לראש הפירמידה), ולא מלכלכים את המרחב האווירי המשותף בפרסומות סרות טעם. (גם מי שלא רואה טלביזיה לא יכול להנצל משילטי חוצות והמוני קופסאות קוטג' מכוערות ואנכרוניסטיות מפוזרות ברחובות, בעולם שבו לפחות שליש מהאוכלוסיה אלרגי למוצרי חלב פרה)
בימינו קוראים לשיטת הפירמידה "שיווק רשתי", ויש הצופים לה עתיד גדול. בכל זאת יש בה איזו קונטרה קטנה למונופולים של תאגידי הענק - החמודים האלו שיכולים לממן הפקת פרסומות ושידורן בסכומים כאלו.

>גלידה הכי הכי לא סובלת את ג.יפית.אם היא מפרסמת משהו גלידה לא תקנה.<

שלום לכולם.
אני קצת מכיר את התחום של הפרסום ולדעתי הוא מדהים ! לא צריך לכעוס כל כך על המפרסמים, הם אנשי מקצוע שעובדים כמו פסיכולוגים, הם לוחצים לנו על הכפתורים הגלויים, והסמויים. נכון הם עושים זאת תמורת כסף.. אבל זה לא פשע, הם טובים ולכן הם מרוויחים הרבה.
הפרסום עובד על כולנו, גם על אלה שמתעקשים לומר "שעליהם זה לא עובד" וגם עלי, מה לעשות.. כולנו בני אדם ולכן זה מצליח להם.
נניח שיש לימפעל לגבינות שנקרא "גבינות מוטי צור" אף אחד לא יקנה את הגבינות שלי, לא משנה איפה הם יהיו וכמה הם יעלו. אם אני ישקיע סכום נכבד של כסף בפרסום, וכל הפסקת פרסומות אתם תראו ילד שמנמן מלקק בתאווה את גביע הגבינה. תוך כמה ימים כאשר תכנסו לסופרמרקט ותראו על המדף את הגבינות שלי, אתם כבר לא תבהלו מן השם "גבינות מוטי-צור" אתם אפילו תחשבו לנסות..

אגב, נזכרתי בניסוי שערכו בארה"ב בהקשר של פרסומות..
הושיבו שתי קבוצות של סטודנטים בשני אולמות קולנוע בו זמנית ואמרו להם שהם צריכים לצפות בסרט ולתת לו בסוף ציון. מה שהסטודנטים לא ידעו זה שהם בעצם משתתפים בניסוי של פרסום סמוי.
חשפו קבוצה אחת לסרט שבו שולבו משקאות של קוקה קולה (פחיות, מכונות שתיה ולוגו של החברה) ואת הקבוצה השניה חשפו לפרסומת סמויה של משקאות פפסי.
דאגו להוציא את הסטודנטים להפסקה באמצע הסרט באופן מדורג למזנון.. וראו איזה פלא...
הקבוצה שנחשפה לפרסום סמוי של קוקה קולה, הזמינה הרבה יותר קוקה קולה מאשר משקה פפסי !! פי ארבע יותר !!
כאשר יצאו הסטודנטים שצפו בסרט השני להפסקה,(אלה שנחשפו לפרסום סמוי של פפסי בסרט) הם הזמינו במזון פי שלוש פפסי מאשר קוקה קולה !!
ותזכרו שהם כלל לא ידעו שהם בניסוי, הם חשבו שהבוחנים מעוניינים לשמוע את דעתם על הסרט בסיומו !!
אין מה לעשות הפרסום (ברדיו..) עובד !

מוטי,
אתה צודק בהחלט.
אפילו מעבר לכך, רוב האנשים לא מאמינים שמוצר קיים או טוב אם איננו מפורסם. אני נתקל בזה הרבה פעמים. אין כל חשיבות אם המוצר טוב או לא, אלא אם הוא מפורסם הרי שיש לו גושפנקא. פעם עוד בקשו לדעת האם המוצר נחקר, עומד בסטנדרטים מדעיים, היום התמיהה היא בעיקר בנוסח של: "אם זה טוב זה כבר היה צריך להופיע בפרסומות"...
זו באמת הצלחה של הפרסום.
בערוץ אחד - היכן שאין פרסומות כביכול, בתוכנית המדהימה של יהורם גאון (מה לעשות אני ממש אוהב תוכניות גרועות) הוא לא מפרסם כלל אלא רק מביא פרסומות ישנות. זה ממש מעניין כי מבלי משים (או בכוונה תחילה) הוא מביא שבוע אחר שבוע פרסומות של ג. יפית (מאסטר בפרסום ובשווק), ובכך מפרסם את ג. יפית עצמה.
גאוני, לא? טוב זה יהורם גאון.

מה תגידו על הפרסומת של גבינת יוגה, שבה רואים מודטים כביכול עושים מדיטציה על פסגת הר, ואחת נאנקת לה מרוב סיפוק, ואז מסתבר, הפלא ופלא, שלא השלווה הטרצנדנטית היא שגורמת לה לגנוח, אלא מעדן הגבינה המספק. המורה ושאר המודטים מבינים זאת ומביטים בה בקנאה, להם אין "יוגה".
מעצבן, לא?
שלווה=סיפוק (מיני)=המוצר שלנו
מה לעזאזל הקשר?

זה נראה לי תוצאה של קופירייטר שהיה מוכרח להמציא משהו, ובהעדר רעיון טוב יותר חזר לסצנה מ"כשהארי פגש את סאלי" וניסה לעשות עליה פרפראזה. אח"כ בא מישהו ואמר "למה בעצם שהבחורה הנאנקת לא תגיד את שם המוצר תוך כדי?". ואז מצאה את עצמה השחקנית בתפקיד המטופש של לזייף אורגזמה תוך כדי אמירת "יוגה". וכמו שהפלסטר הזה נוצר, ככה הוא גם נראה ונשמע. מי אמר שלפרסומאים יש חיים קלים?

לא חוכמה למצוא פרסומות מטופשות. תראו לי אחת מוצלחת!

הפרסומת של פז'ו (נדמה לי) בו ההודי לוקח מכונית הודית ודופק אותה עם פטיש ומושיב עליה פיל עד שתדמה בצורתה החיצונית לפז'ו...

זאת באמת משעשעת.

ואני אוהבת את הפרסומת לשוקולד פרה.
בו הילד מתגנב לאכול פרוסת לחם עם ממרח שוקולד והפרה שעל הקופסה מדברת אליו:
"פסס... אמא בדרך".
זה כל כך חמוד אבל כל כך רחוק מאיתנו...
מתי אזכה שהילדים ילכו לישון לפני? (-;

או אותה פרסומת לשוקולד פרה עם הפולניות שמשחקות ברידג' - "זושה מחביאה אס בשרוול" - "זושה, תראי לי יד שלך"...

אני דווקא הזדעזעתי מהרעיון שהילד הולך לישון בלי לצחצח שיניים. ועוד עם פה מלא שוקולד, והאמא מנידה בראשה בפטרונות על האבא עם הכרס, "ששוב אכל יותר מדי". פירסומת מגעילה למוצר דוחה.
את ההודים גם אני אהבתי. אבל אנחנו אוהבים לאהוב אותם.

לא בטלויזיה (לא יוצא לנו), אבל דב מוריד פרסומות ברשת (!) כי הוא נהנה מהן (!!). החביבות עליו לאחרונה הן כל אלו מסדרת הצפרדעים של באדווייזר (מפטרים אותן, יש קיצוצים, משהו כזה). אני לא צחקקתי אפילו, אבל על טעם ועל ריח, אתם יודעים.

מה עם פרסומות וולגריות ?
ראיתי כתבה קצרצרה בסופשבוע של "הארץ" בשבוע שעבר על הקטלוג החדש של TNT.
גועל נפש. פרובוקטיבי, וולגרי, פורנוגרפי כמעט.
לאן הגענו שבשביל למכור חולצות צריך אמצעים כאלו נמוכים?

>ורד מכריזה בפני עצמה שב TNT ובהוניגמן היא לא קונה<

תוסיפי את קסטרו. מזעזע...

המממ... אז עכשיו יש לי גם סיבה אידיאולוגית להימנע מקניה בחנויות היקרות להשחית האלה?

יש פרסומת של קושניר שקופץ על טרמפולינה בתור פולניה (קטע ממוצה היטב לדעתי) ומדווח שמאז שהיא לוקחת ויטמינים X יש לה המון מרץ.
חיקוי מבדח של פולניה, אבל מצחיק נורא? בוא לא נגזים.

אבל מצחיק נורא? בוא לא נגזים - בעלי מסכים איתך, אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק לצחוק. אני לא רואה טלויזיה, אז בעלי יודע לקרוא לי כשיש את הפרסומת הזו. זה הויטמינים של דרך חיים, אפילו את זה הצלחתי לקלוט מרב שהפרסומת מוצלחת בעיני.

הפרסומת של השוקולד נוראית בעיני המסר הוא לאכול בסתר, וללכת לישון בלי לצחצח שיניים, ודרך אגב ילדתי בחרה דוקא בממרח הזה במכולת, ובכלל אחרי צפיה פעם אחת בפרסומת היא כבר יכולה לדקלם אותה בעל פה. הערוצים המסחריים דלוקים אצלנו בלילה(כשהיא אמורה לישון) לפעמים, אז אנחנו משתדלים כמה שפחות לראות את הפרסומות המטופשות האלה.

בעניין הקטלוגים, לא ראיתי, אבל מה זה משנה, הבגד יפה בעיניך תקני, למה צריך אידיאלים בכל נושא זה לא מעייף אתכן?

עוד פרסומת חביבה בעיני היא הפרסומת של "123" (המשחק החדש של הלוטו) עם הבאולינג. אולי זה מצחיק אותי כי הרעיון כולו לקוח מהקטע ב-Big Lebowsky שבו חסוס (ג'ון טרטורו) מפגין את כישוריו בבאולינג עם מוסיקה של hotel California בביצוע הג'יפסע קינגז ברקע, ואח"כ הדיון המצחיק עד דמעות בין ה-dude, דוני ווולטר. אחד הקטעים המוצדקים בתולדות הקולנוע (עד כדי כך, אני מעריץ גדול של הסרט

)

נכון איתי, זו סצנה גדולה, למרות שלאחים כהן יש סרטים טובים יותר בעיני. אבל הבחירה בשחקן של הפירסומת קצת תמוהה, לא? גם את הוראות המשחק שלו לא הבנתי. אם הם היו: "תשחק אותה גדול כמו טרטורו בביג לבובסקי ואז תביא בסוף את הפאנצ' עם ההגעה עד הכדורים" אז זה ממש לא מה שהוא עושה.

קצת קשה לי להסכים עם 'הבגד יפה? אז תקני'. בעיניי כסף זו אנרגיה וכאשר אני מעבירה את האנרגיה הזו לאן שהו אני או תומכת, או לא.
בימינו כאשר השפע גדול כ"כ אין לי שום attachment למותג כזה או אחר (ההפך הוא הנכון). אז כן יש לי את האפשרות לבחור איפה אני שמה את האנרגיה שלי ואני בהחלט בוחרת לבחור.
זה ממש לא מעייף, להיפך משחרר ומרענן לחשוב שגם אני הקטנה יכולה לעשות משהו קצת גדול ממני (אפילו שזה בטח לא ממש מזיז להם שם. לי זה משנה! וזה הכי חשוב)

המחאה הפרטית שלי היא לכבות את הטלוויזיה בכל פעם שיש הפסקת פרסומות. (טוב, לא בכל פעם...)
זה מזכיר לי שאני לא משועבדת למכשיר, ואני יכולה להחליט אם באמת מתאים לי להמשיך לצפות.

אהבתי את הג'יפסע קינגז ! (-:

ורד, הכוונה שלי לא היתה כלל להצמדות למותגים, ההפך להיות משוחררים מההשפעות הללו וסתם לראות אם הבגד מוצא חן בעיניך או לא.
בכל אופן הבנתי מה שאת אומרת, וזה יפה בעיני דרך המחשבה שלך על כסף.

מכירים את הפרסומת של חברת חשמל עם שתי הבובות?
לאחרונה הם מככבים בפרסומת חמודה, ובו ישראל תקע עצמו מופיע בשאלה על צריכת החשמל.
"וי, זאת את מהטלויזיה! עם שתי הבובות (במלעיל). סחטיין עליך. שקע חולה על זה."
אותי זה מצחיק.
אבל למה צריך להיות חולים? מה, לאהוב, לא טוב.
"שקע אוהב לראות את זה". למה להשתמש במילים שליליות? חולה על זה. מת עלייך.
ואת הבובות, אפשר לומר במלרע. נכון יותר. יפה יותר. גם לישראל תקע.

לא נעים להגיד, אבל עד עכשיו לא הבנתי את הקטע עם הבובות. חשבתי לתומי שיש פה איזו רמיזה מינית בוטה, ולמרות שהנחתי שזה לא המצב לא הבנתי מה הם רוצים. תודה אילנה שהארת את עיני...

למה צריך להיות חולים?
אילנה אצלי בעבודה יש אשה שכל פעם שהיא רואה את גאיה היא מסתערת עליה בנשיקה "אחחח ! אני חולה עלייך "
וגאיה המודאגת בררה איתי את העניין, אז אמרתי לה שלפעמים אנשים משתמשים במילים שטותיות כי הם לא מצליחים להגיד את מה שהם רוצים, מרוב התרגשות.
אה, זה כמו שאת אומרת "יופי!!" בכעס?

זה בכלל לא חשוב מה יש בפרסומת של חברת החשמל. עצם העובדה שמונופול "מפרסם" את עצמו היא החשובה כאן. חברת החשמל במקום להקטין לנו את חשבונות החשמל, מוציאה את הכסף על "פירסומות" שנועדו לתת לנו הרגשה שהם חברה טובה יותר, שדואגת ללקוחות וכו". בעצם הם עובדים עלינ בעניים. ואותו דבר בזק, וחברות נוספות.

זה כמו דואר ישראל...

אה, זה כמו שאת אומרת "יופי!!" בכעס?
גם הילדה שלי כבר עלתה על זה, באותן מלים ממש... (פרצוף עצוב או צוחק? לא יודעת)

הפרסומת של חברת חשמל דוקא עיצבנה אותי בגלל התוכן. הבובות שואלות למה הן משלמות יותר חשמל מלפני שנתיים והבחורה עונה: אולי קניתם מוצר חשמלי חדש... כאילו שחברת החשמל לא העלתה את מחירי החשמל כבר שנתיים וכאילו שלמישהו היה כסף לקנות מחצית מהמוצרים שהבובות מזכירות שם וגם וגם כאילו שאם היו מפעילים את כל מוצרי החשמל החדשים האלו ביחד למשך ימים שלמים זה היה מתבטא בעליה חדה בצריכת החשמל.
הלו, לא תעבדו עלינו - משלמים יותר כי העלתם מחירים. קקות.(לא יכולתי להתאפק, אבל אם פגעתי במישהו עם הקטע של הקקות אז סליחה - אבל זה מתבקש, מה עוד ששנתיים לא קניתי מוצר חשמלי חדש וממש בא לי לקנות מלא דברים וגם לא איכפת לי לשלם קצת יותר לחברת החשמל, כי אם יש לי כסף לקנות כל-כך הרבה מוצרים חשמליים חדשים אז בטח אני גם אוכל לממן את צריכת החשמל שלהם, ובלי שום קשר - קקות).

פרסומת מעצבנת של פוקס
בחורה עוקבת אחרי חיצים ברחבי העיר. בסוף היא מגיעה לחדר נידח, בו יושב גבר הלובש חולצה עליה יש חוץ כלפי מטה, למקום שאליו היא צריכה להגיע.
איכס.

שלפעמים אנשים משתמשים במילים שטותיות כי הם לא מצליחים להגיד את מה שהם רוצים מרוב התרגשות
לא אהבתי את ההסבר, הוא שיפוטי בעיני. למה לא להגיד פשוט שזה ביטוי שאת לא מתה עליו, סליחה, אוהבת? (ואני מוסיפה

כי לא התנסח לי כמו שחשבתי - יצא חמור מדי).

עירית,
אני מסכימה איתך, אבל למה להוסיף להסבר את העובדה שאת לא אוהבת את הביטוי? מפחד שהילדה תאמץ אותו? כי זה חשוב תמיד שהילדים ידעו מה אנחנו אוהבים ומה לא? למה אי אפשר סתם להסביר מה המשמעות של הביטוי ולסגור עניין (ואם הרעיון של ביטוי עם משמעות שונה מהמשמעות המילולית שלו מעניין אותה אפשר לתת דוגמאות לעוד ביטויים).

רגע, ואיך אתן מסבירות "חולה עליך?"
(שדרך אגב בעיני הוא ביטוי מלא חום ואהבה , ואני בכלל לא "לא מתה עליו" .)

שליחה על ידי קרן* » 20 אפריל 2003, 06:01

היי
פה הוציאו פרסומת ממזזהההה חמודה של TOYS R US לEASTER או בעברית חג הפסחא
לא משנה בקיצור
זה מתחיל אם ארנב קטן ולבן ששר איזה שיר של EASTER ואז מלא ארנבים אחרים מצטרפים אליו וכולם שרים ואז ג'פרי הג'ירף בא וזה הסוף אבל חייבים לראות זה חמוד!!!
ביי
קרן
דרך אגב יש לי דף חדש קוראים לו טיפים לגידוך חיות משק אז אם למישהוא יש טיפים לגידול תרנגולות או ברווזים אם תוכלו לכתוב
תודה

נורית, אני מקבלת את הערתך. וענת - ההסבר הוא באמת פשוט. "חולה עליך" זה אוהבת אותך. נכון שאולי יש ניואנסים שאובדים, אבל זה קיים למרבה הצער בכל הסבר.
ואם הרעיון של ביטוי עם משמעות שונה מהמשמעות המילולית שלו מעניין אותה אפשר לתת דוגמאות לעוד ביטויים - זה בדיוק הרווח שאפשרי מהסבר כזה.
ויש לי גם דוגמא חמודה. הייתי עם יונתן בשיעור בריכה והיתה שם ילדה שבסוף השיעור התעייפה ורק רצתה לחבק את אמא שלה. אמא שלה אמרה למדריכה שהיא נשברה. יונתן מיד שאל בדאגה "היא נשברה?". גם צחקתי נורא (לא התאפקתי) וגם ששתי על ההזדמנות להדגים לו מה זה ביטוי, figure of speech.

וענת - ההסבר הוא באמת פשוט. "חולה עליך" זה אוהבת אותך
את זה היא כמובן הבינה לבד (-:
ההסבר לא היה למשמעות הביטוי אלא על עצם השימוש בו.
ובאמת זו היתה הזדמנות להתוודע אל המילים "ביטוי" ו "סלנג" .

שליחה על ידי יעל_כ* » 08 מאי 2003, 00:03

אי אפשר אחרי שקוראים את כל הדף הזה לא להגיע למסקנה נפשוטה ש עדיף שלא תהיה טלויזיה בבית בכלל

אנחנו דווקא לא הגענו למסקנה הזאת (עדיין)... אולי מסקנה מדוייקת יותר היא להמנע מלהסתכל בערוצים ששמים פרסומות?

שליחה על ידי Dan_Kap* » 08 מאי 2003, 13:02

אני מלמד אותן איך לקרוא פרסומות

מה בעצם המפרסם רוצה לגרום לנו לעשות?
למה מפרסם המוצר לא חושב שנעשה זאת בכל מקרה?
אילו תכונות של המוצר המפרסם מבליט ולמה?
אילו תכונות מתוארות בצורה מוגזמת ולא מציאותית?
דרך אילו רגשות מופעלות המניפולציות בפרסומת - מקובלות חברתית (עיין ערך דיאודורנטים ומשחות שנייים), הפחדה (עיין ערך הפרסומת של או-.בה.), בעיות גיל ההתבגרות (עיין ערך אסקייפ).
מהם הדימויים של הגבר והאישה (וגם ילדים וילדות) שמוצגים בפרסומת (שלא לדבר על הפרסומת הדוחה של פיחס-קידס, שבה ילד יושב בפיק-אפ באר, שותה מיץ פטל והבחורות מתנפלות עליו, בגלל החולצה. מעניין איזו סערה ציבורית היתה קמה אם הפרסומת היתה כוללת ילדה וגברים שמתחילים איתה...)

מאחר והחברה שלנו מוצפת פרסומות, והפרסומות הולכות ונעשות יותר אגרסביות, יותר מציפות ויותר מניפולטיביות, אני מעדיף להשקיע במתן כלים להתגוננות והבחנה מאשר רק לאמר שפרסומות הן דבר רע או למנוע מהן לראות טלויזיה...

שליחה על ידי יעל_כ* » 08 מאי 2003, 14:44

מילא זה שהפרסומות הפכו להיות גועליות במיוחד, אבל למה לשים אותן בצהריים כשילדים יכולים לראות?

במתן כלים להתגוננות והבחנה
לא יעיל מתחת לגיל מסוים, שדווקא בו החשיפה משפיעה.

אבל למה לשים אותן בצהריים כשילדים יכולים לראות?
בדיוק בגלל זה!!! הצרכנים הכי טובים, הכי תמימים, הכי נשבים והכי שקונים להם.
אני הייתי מאושרת כשקנינו משהו שמתפרסם כי היא לחצה (מעדן חלב או משהו כזה) , והיא אמרה : "אמא, זה לא טעים כמו שזה היה בטלויזיה" .

שליחה על ידי א_ילת* » 09 מאי 2003, 11:47

יש פרסומת של מכונית (הונדה סיוויק?) בראשונה הנהג יוצא והמכונית ונמרח על הכביש (משהו בסגנון "תשכח איך ללכת" ובשני הוא יוצא מהמכונית ונועל אותה ושוכח את המשפחה בפנים (אולי "תשכח שהיא משפחתית"). אני נהנית צפות בפרסומת. אני לא בטוחה על איזו מכונית מדובר והמדדים שלי לקנית מכונית הם קצת שונים אבל הפרסומת נחמדה.
ב"הופ!" אין פרסומות. כיוון שרב הסדרות מיובאות אז גם אין פרסומות סמויות.

אבל המיובאות מזעזעות בתרגום, והעלילות מעצבנות אותי...
אצלנו יש מינון נמוך במיוחד של טלביזיה. הילדה רק רואה קצת (תוכנית או שתיים אחת לשבועיים בממוצע, כי בעלי פותח לה).

ראיתי פרסומת ממש מוצלחת של נוקיה (אפילו הורדתי את ה mute בשבילה). אני כבר לא ממש זוכרת, משחק החיים או משהו, כנראה פרסומת למשחקים שיש בטלפונים שלהם.

שליחה על ידי Dan_Kap* » 11 מאי 2003, 11:14

תתפלאי - זו בדיוק הדרך ללמד אותם להתגונן מפרסומות. אני התחלתי להסביר על פרסומות עם כל אחת מבנותי בגיל שבו היא התחליה לבקש דברים בגלל שהופיעו בפרסומת (בסביבות גיל ארבע).

ובהחלט - האכזבה ממשהו שהפרסומת שלו היתה גדולה מהמוצר עצמו היא חוויה חשובה. אני מסביר להן איך שהפרסומאים מנסים להגדיל ולהפריז בשבחי המוצר, להדגיש יתרונות שוליים מול המתחרים וליחס למוצר תכונות ותופעות שאיןלהן שום קשר למוצר (עיין ערך חופש לבלות וליהנות ומוצרי היגיינה נשית).

אני גם משתדל לעזור להן לחשוף את המניפולציה שבפרסומת - אני שואל אותן מהם המסרים שמתחת לפני השטח ("אם לא תשתמשי בטמפון שלנו, תיגרם לך מבוכה ציבורית. נשים שמקבלות מחזור צריכות להימנע מפעילויות מסוימות או מוגבלות בהן. מחזור הוא משהו שיש להסתיר מאנשים.").

עם ילדים גדולים אפשר אולי להכין פרסומת תוצרת בית (אם יש מצלמת וידאו או סטילס) לאיזה מוצר שהילדים לא אוהבים במיוחד או לא צריכים או שיש להם אותו בשפע (כלומר למוצר שממש אין צורך לקנות) ולבדוק יחד באיזה תחבולות צריך להשתמש כדי "לשכנע" אותם לקנות.

ראיתי פרסומת רחוב מגעילה במיוחד (ולא בגלל הדם): אשה רוכבת על אופניים וכל הישבן שלה מוכתם בכתם אדום חום ענק ומתחת כתוב "יש נשים שמעדיפות לא להשתמש בטמפונים".
אבל בדיוק פרסומות כאלה מעודדות אותי. כנראה נשים רבות מתחילות להבין שהטמפון לא מיטיב איתן, עד כדי כך שהחברות נלחצות ומוציאות על זה טונות כסף.

...אולי בקרוב יתחילו להשמיץ חיתולים רב פעמיים? (-:

או להשמיץ בלי חיתולים? יראו תינוק שוכב בתוך שלולית פיפי?

שליחה על ידי Dan_Kap* » 12 מאי 2003, 18:19

אם סוג כזה של אנטי-פרסומות מעניין - אז יש את האתר הזה http://www.adbusters.org

וכל הקטגוריה שלו בגוגל:-
http://directory.google.com/Top/Society ... po]Culture Jamming[/po]

יש שם כבר הרבה אנטי-פרסומות...

משהו שקיבלתי במייל לגבי הפרסומת של "מלונות דן":

השמות בדויים. העובדות נכונות. לקרוא ולהעביר

בקיץ 2002 שמעה משפחת ישראלי על דיל של מלון "דן" עם אחת מחברות האשראי – סופשבוע במלון "דן" תמורת סכום סביר + נקודות. מר ישראלי מיהר להתקשר ל"דן אילת", הזמין מקום ונתן מספר כרטיס אשראי.

משפחת ישראלי ארזה את עצמה, את הטף ואת כרטיס האשראי, נדחסה למכונית ונסעה – הי דרומה – לאילת. הגיעו למלון "דן", נתנו כרטיס אשראי וקיבלו מפתח לחדר.

הטף בבריכה עם קרטיב, ההורים עם אבטיח קר – חופש.

אלא שבלילה, גילתה פקידת הקבלה שביצעה את ההזמנה של משפחת ישראלי, כי היא חרגה ממכסת הנופשים שחברת האשראי הקצתה לה. מיד התקשרה לחדר המשפחה, העירה את הטף, ובישרה למר ישראלי כי יש בעיה עם ההזמנה.

עם בוקר מיהרו מר וגברת ישראלי לברר מה הבעיה. ב"דן אילת" קראו את משפחת ישראלי לסדר על שהות שלא כדין במלון.

"אבל הזמנתי בטלפון" ניסה מר ישראלי. "יש מספר הזמנה" ניסתה גם גברת ישראלי.

ב"דן" לא התבלבלו, ועברו לטקטיקת ההתקפה: "ידעתם שנגמרה המכסה והכרחתם את פקידת הקבלה לבצע את ההזמנה". וגם הוסיפו פתרון יצירתי – שלמו עוד כסף ותוכלו להישאר עוד לילה.

גברת ומר ישראלי החליפו מבטים, שקלו להפוך את השולחן, והחליטו לא לרדת לרמת הכנסת האורחים של מלון "דן אילת". הם הודו על ההצעה, ארזו את עצמם, טפם וכרטיס האשראי, נדחסו לאוטו ונסעו – הי צפונה – הביתה.

בבית אמנם אין בריכה (וגם המקרר די ריק), אבל היחס... כמו משפחה.

משפחת ישראלי לא חוזרת ל"דן"!

פרסומת למען הבלטת החשיבות של אנטנות סלולריות:
חדר לידה. התרגשות גדולה. איכשהו הגבר הצעיר הוא מוקד העניין. עיניו הכחולות זוהרות בחדר המואר ברכות והוא מחבק את אישתו היולדת ועוד כל מיני שוטים פוטוגניים.
התינוק/ת יצא/ה.
בטרם סגרה אישתו הדואבת את הרגליים, ממהר הגברבר לשעוט אל מחוץ לחדר הלידה ושולף את הפלאפון. אממה - אין קליטה! (קלוז אפ על הצג). הרי לא ייתכן!
המצלמה מתרוממת לאלטה ויסטה על תל אביב, המפה מתכסה במבנה כוורתי של אזורי קליטה, מכסה את החור מעל איכילוב.
איזו הקלה! אדון עיניים כחולות תפס סוף סוף את מושא אהבתו בטלפון. הוא לוחש אליה: "אז זהו, שאת סבתא".

צמרמורת עברה בגוי.

> ברונית נזכרת בסצנות מתוך חמותי ואני )-: <

פרסומות זה הטיביות שלך

שליחה על ידי אור* » 08 מאי 2004, 01:57

מה דעתכם להתארגן כקבוצה על רשימת פרסומות שנרצה להחרים את המוצרים שהם מפרסמים? בתור צרכנים אנחנו יכולים בהחלט להשפיע על טיב הפרסומות בארץ. תסכימו איתי שהרמה מזעזעת ופוגעת לפעמים, כמו הדוגמאות בדף הזה.
אפשר להגדיר סיבות להחרמה כמו התעללות בבע"ח, שובניזם וסקסיזם, טיפשות וגזענות, בוטות מינית. נאסוף כאן באתר רשימות של פרסומות להחרמה וכשתהיה הסכמה רחבה לגבי פרסומת אני מוכנה ליצור קשר עם חברת הפרסום ובעלי המוצרים וליידע על החרמת המוצרים עד להורדת הפרסומות.
מה דעתכם?

שליחה על ידי זור* » 08 מאי 2004, 10:42

מה דעתכם להתארגן כקבוצה על רשימת פרסומות שנרצה להחרים את המוצרים שהם מפרסמים

האם גם בתןר אחד שלא רואה פרסומות אוכל להצטרף?

הבעיה היא שלא כולם מתעצבנים מאותם דברים.
אני יכולה להגיד שבאופן אישי אני משתדלת לזכור מי עיצבן אותי ומקפידה לא לקנות מוצרים שלהם (מה שעולה לי בראש כרגע הם פוקס ותפוזינה). לא שאני רואה כל כך הרבה פרסומות. אני בדרך כלל צופה בערוצים בלי פרסומות.