פרידה מהנקה

[מונו_נוקי*]

הייתה לי חוויה כמעט מיסטית היום
הלכתי לרופא אאג בגלל שיש לי כבר למעלה מחודש דלקת בגרון. נכנסתי אליו מותשת אחרי שעה ומשהו שחיכיתי בתור. (וחודש ומשהו עם דלקת גרון;-) )
התלוננתי בין התסמינים שאני מאד עייפה
בקיצור הוא שאל אותי כל מני שאלות ום יש לי ילדים. אמרתי שאני מניקה.
הוא שאל כמה זמן אני אחרי לידה .
"הרבה" אמרתי
"כמה הרבה?"
חייכתי. אנשים ואפילו רופאים (שכידוע אינם בשר ודם)מתעלפים לשמוע על הנקת פעוטות.
"שנה ו-9"
"את יודעת.שלפעמים לאמא קשה........." כן@!כן! " נכנסתי לדבריו.חשבתי שיתן לי את ההרצאה הרגילה על זה שלאמא יותר קשה להפסיק להניק מלתינוק. שהאמא מכורה לזה ועוד ועוד.
התחלתי עם הנאום הרגיל שלי על כמה שארגונים בעולם מבינים שזה חשוב........
אבל הוא לא התכוון לזה
לדעתו (מנסיונו האישי, אישתו גם הניקה עד גיל מאוחר) של לאם שני משברים. בעיניו בלידה ואחריה יש פרידה -חיתוך חבל הטבור מהאם שגורם לדכדוך ברמה זו או אחרת ובמילה מהנקה יש את הפרידה השניה.
בעיניו הפרידה הזו גוזלת הרבה אנרגיה. משום מה עמדו לי דמעות בעיניים.

[עידית*]

את מנסה לגמול? או האם הפעוטה נגמלת לבד?

[מונו_נוקי*]

לפני חודשיים הורדתי אחת משתי ההנקות שהיו לנו . מאז אני מרגישה מעט מדוכדכת ולא ידעתי לשיך את העניין. אני שלמה עם הורדת ההנקה המסויימת שהכבידה עלי מאד אבל עדיין הסיבה שלא הורדתי אותה עד כה- עכשיו הבנתי.....

[סוף_מעגל*]

הקטנצ'יק שלי בן שנתיים וחודש וגמל את עצמו מהנקה לפני כחודשיים. עד עכשיו עוד לא עיכלתי שזוהי סיומה של תקופה שלא תחזור עוד, איתו, בכל אופן... מזדהה איתך, מונו...

[ברונית_ב*]

איך דפנה, איך עשית את זה? תשלחי לי מתכון!
אני הורדתי בדחילו את הנקות הלילה כי הפכתי לבת ערובה בפיו של ינקן טרוריסט שהיה מזמן אותי כל חצי שעה D-:
לקח לו חודש בערך להפנים היטב שהציצי ישן ולשפר את שנתו, ושנתי, אח איזו תחושה מהממת.
הסיבה שאני לא גומלת אותו גם בימים זה כי אנחנו עוברים דירה תכף ואני לא רוצה לשמוט (מלסתותיו (-: ) את המקום הבטוח הזה, הבסיסי.
אבל אני מתחילה להרגיש בשלות לוותר על המקום הזה בקשר שלי איתו. זה קשור גם להתפתחות של הדיבור שלו, שממלא את החלל במשהו אחר, ילדי.

[סוף_מעגל*]

אז זהו, שלמרות שאיני מצטיינת בענווה, במקרה הזה זה לא אני, זה הוא...
חשבתי על זה השבוע ותהליך הגמילה היה כל כך הדרגתי שממש לא הרגשתי אותו (את התהליך). זאת אומרת, מגיל שהתחיל לאכול "אוכל אמיתי", החלה הגמילה, טיפין טיפין, בערך שנה וחצי של גמילה, כשהוא לחלוטין שולט בתהליך. אני מצידי השתדלתי רק לתת לו קרדיט שהוא יודע מה הוא עושה D-:
כל ההנקה הזו יש בה משהו מיסטי בעיני, לא ברור לי איך זה התחיל (בהמון קשיים), איך זה נמשך, ואיך נגמר.

[מונו_נוקי*]

גם אותי מעניין לשמוע דפנה. אצלי ממש הוא לא מעוניין להיגמל. הורדתי הנקה שהציקה אבל בינתיים אני מוכנה להמשיך. גם בן זוגי. שאלתי אותו אתמול מה נעשה אם וכאשר יהיו לנו שני ילדים. איך נרדים את שניהם בערב והוא אמר:"את תניקי את שניהם עד שירדמו":-D

[אישה_אחת*]

מונו נוקי. גם לי דבריו של הרופא העלו דמעות.
אני גמלתי את בני לפני חודשיים. אני ממש הרגשתי שזו גם הגמילה שלי והצורך שלי להניק. גם אחרי שהוא היה גמול לגמרי, אני עברתי תקופות של יסורי מצפון ובכי על דבר שחלקנו שלא ישוב עוד. אני כ'כ מסכימה איתו שזו פרידה קשה יותר.

[מונו_נוקי*]

בן כמה בנך? איך את מרגישה עכשיו ? מאד מעניין אותי לשמוע פרטים

[אישה_אחת*]

כתבתי על הגמילה שלנו בדף גמילה מהנקה .
הוא עכשיו בן שנה וחמש. גמלתי אותו כי מצאתי שהנקה בהריון בלתי אפשרית עבורי.
עכשיו אני מרגישה נפלא. גיליתי ערוצי תקשורת חדשים איתו. לפני כן אם הוא היה בוכה אז היה ציצי, לכל בעיה היה ציצי. והיום למדתי איך להתמודד עם הכל בדרכים מאוד יצירתיות. יש המון מקום לחיבוקים ונישיקות מה שלא הייתי מקבלת ממנו לפני כן, לפני כן הוא היה רוצה ממני רק ציצי.

[ברונית_ב*]

אם כבר מדברים על זה, אסנת, אז אני רוצה לציין שסיפור הגמילה שלך ושל זיו היווה עבורי השראה לגמילת הלילה שלנו (-: מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת, שאיך שהוא רואה אותך הוא רואה ציצי...

> ברונית לוקה ב דחיינות כרונית ולכן לא אמרה לך לפני זה <

[רוני*]

מונו נוקי, גם אני תוך כדי הגמילה מהנקה נכנסתי לדיכאון די עמוק, שלקח כמה שבועות לצאת ממנו. (משהו שדומה אולי לדיכאון לאחר לידה?) אנשים מסביב לא הבינו את העניין בכלל (הנקתי שנה וחודש ומבחינתם זה המון זמן).
בסוף זה עבר והתחלתי להנות מיתרונות הפסקת ההנקה, אבל זו באמת היתה תקופה לא קלה.

[עידית*]

אני נהנית להניק עדיין, הדר בת שנה ו7 חודשים ואני לא רואה גמילה באופק. היא נרגעת יפה מאוד בלי ציצי אבל להרדם ולעיתים סתם כך באמצע היום היא מבקשת: " ציצי".
היא קמה בלילה מאוחר בין 1-2 ולפנות בוקר וממשיכה לישון. הייתי מאוד רוצה שהיא תיגמל לבד , באופן טיבעי כמובן. במיוחד בלילה...
דפנה, איך בנך נרדם?

[סוף_מעגל*]

עד בערך גיל שנה היה נרדם רק עם ציצי, מגיל זה החל להירדם עם סיפור לפני השינה, איתי או עם אבא שלו. מעניין, כי הייתי עד אז בטוחה שזו תהיה ההנקה שתשאר האחרונה (הנקת ההרדמות) והיא זו שהוא בחר להיגמל ממנה ראשונה... הציצי היה עד אז כל כך מרדים אותו שהייתי יכולה בקלות לנהל את כל סדר היום שלנו כי כל פעם שהיה קצת עייף והייתי רוצה שיישן, הייתי שולפת ציצי. לא רק ההירדמות, גם השינה (צהרים ולילה), הייתי יכולה להאריך אותה כאוות נפשי. זה היה תענוג ! הוא היה ממש מתמסטל מזה...
אט אט הוא נגמל משאר ההנקות של מהלך היום, ונותרו הנקות (כ-2-3) מתוך שינה בלילה, שהאינטנסיבית שבהן הייתה של 5 לפנות בוקר. היא זאת שנותרה עד הסוף. בערך בגיל שנתיים הוא הפסיק להתעורר להנקה הזאת. מאז, בחודשיים האחרונים הוא מבקש ציצי בערך פעם בשבוע, אבל לא עושה איתו כלום, רק מלקק קצת ומחייך. נראה לי כאילו הוא שכח איך יונקים... בכל אופן, אני מאוד ממליצה על גמילה שבאה מהיונק ולא מהאמא, הגמילה כך היא פשוט מושלמת, נראה לי שכל דרך אחרת הייתה טראומטית במובן מסויים גם לי וגם לו.
לכל השואלות והתמהות "איך עשיתי את זה", שוב, בכנות, זה לא אני, זה הוא, לכן קטונתי מלייעץ. ברור לי שאם הוא היה רוצה הייתי מניקה אותו עוד זמן רב, ולא יודעת איך מפסיקים את זה. דעו לכן שלפני מספר חודשים רציתי ממש לשאול פה את מה שאתן שואלות אותי - איך עושים את זה, איך גומלים סופית ממספר הנקות שעוד נותרו.
ובכן, תשובתי היחידה היא סבלנות. לכל זמן ועת לכל חפץ. כמו שלאחת יש מחזור חודשי בצורת זרזיף של יומיים, לאחרת יש מחזור חודשי בצורת שטפון של שבוע, וברור לכל אחת מהסוג האחרון שאין לה מה לעשות בכדי להיהפך לכזאת מהסוג הראשון. יש פה (במקרה המחזור) שונות בין נשים שונות ו (במקרה ההנקה) בין יונקים שונים ולא כדאי להתאמץ להבין את מקור השונות, לדעתי.
אני בטוחה שאפילו ללמד את עצמי "איך עשיתי את זה" כדי ליישם עם ילדיי הבאים לא אצליח...
שיזרום (תרתי) לכן בכיף...

[אישה_אחת*]

ברונית ב אני שמחה שעזרתי (-:

[יונת_שרון*]

עידית, ראי גמילה מהנקה.

[עידית*]

יונת, תודה וגם לדפנה תודה. הלוואי וגם ביתי בתהליך של גמילה טיבעית, לא הייתי רוצה להפסיק בבת אחת מצד אחד אבל גם לא מתאים לי להניק עד גיל שלוש ארבע. מה גם שאני אולי אכנס להריון עד אז וזה יותר מידי לגוף שלי להניק ולהיות בהריון.
ביומיים האחרונים, הדר נפרדת לעיתים מהציצי ב- "ביי" וזה משעשע את שתינו אולי זו עוד דרך...

[ברונית_ב*]

יש לנו את הספר האריה שאהב תות של תרצה אתר. ספר אהוב מאוד על ינאי, גם עלי. למי שלא מכיר - יש שם אריה שרוצה רק תות, אבל ביער שהוא גר בו אין תות! יום אחד באים ליער ילדים שיש להם רק תותים והאריה מבקש מהם אז הם נבהלים נורא, ובמנוסתם הם משאירים אחריהם את כל התיקי אוכל שלהם, עם כל ערמות התותים. האריה זולל וזולל וזולל עד שבסוף הוא אומר: "פויה! אני לא אוהב תות! זה היה טעות כל העניין הזה עם התות!".
ינאי מאוד אוהב את השורה הזאת ותמיד שש לומר אותה בקול.
ולעניננו -
יום אחד לפני השינה, כשסיפרתי לו את הסיפור (עיניו משוטטות על הציורים והציצי בפיו) החלטתי לנסות: "פויה! אני לא אוהב ציצי! זה היה טעות כל העניין הזה עם הציצי!"
הצחיק אותו.
"אתה יכול להגיד את זה?" שאלתי פתאום.
שתיקה.
"כן?"
הילד הירהר רגע ארוך ואז הוציא את הציץ מהפה ואמר: "לא" וחזר לינוק במרץ (-:
אח! איזה אינטגריטי!

> ברונית אמא גאה, מקווה שיסלחו לה פה על התעלול המניפולטיבי <

[מונו_נוקי*]

איזה חמוד!
לדעתכם מאיזה גיל ילדים מבינים את מושר ההשכל של הסיפור? הבן שלי בן שנה ו10 ומבין מהזחל הרעב שמומלץ מאד לאכול עוגת שוקולד וממתקים;-)

[אלונה*]

בני בן שנה ושמונה חודשים יונק בוקר ערב צהרים ולפעמים גם אחרי שנת צהריים , ושאני חושבת על זה בעצם יש ימים שהוא אפילו ינוק פעם אחת הוא מאוד אוהב מטרנה אחרי ההנקה של הלילה ,בזמן האחרון הוא לא יונק בלילה רק רוצה לישון לידי וזה מטיש יותר מהנקה , הוא גם בקושי אוכל יש לי כמה התלבטויות
בנוסף גם התחלתי לעבוד החודש והוא נשאר עם מטפלת או עם ההורים שלי הוא לא בוכה להם אלה מקטר אמא , אמא , בעיקר בבוקר ואחר כך נרגע ואיך שהוא רואה אותי מיד ציצי ציצי אין ליבעיה עם זה רק שהביעה מתחילה שהוא רוצה לינוק בעמידה זאת אומרת אני יושת והוא עומד מולי ונכנס מתחת לחולצה או בשכיה במיטה שלי מאוד קשה לי עם זה אני מעידפה שהוא ינק בעירסול אך הוא בשום אופן לא מסכים רק עמידה האם אתם מכירים את התופעה הזו ? אולי בכלל אני צריכה להפסיק להניק אותו ?? ובכלל אני רוצה לשאול האם החלב מזין בשלב הזה ? אולי הוא לא אוכל טוב בגלל זה?מה יעבור על הקטן הזה אם אני אפסיק להניק ? אני מאוד נהנת המחויה הזו שאני יודעת שהיא לא תחזור לעולם כי לא יהיו ליעוד ילדים ?אשמח אם תיעצו לי .

[יונת_שרון*]

אוי, אלונה, איכשהו ההודעה שלך נעלמה מעיני וכנראה גם מעיני משתתפות אחרות. אני מקווה שזה לא מאוחר מדי להגיב.
היניקה בעמידה זה משהו חדש? כי אם כן, זה עלול להעיד על בעיות באזניים -- כדאי להבדק אצל רופא. אם זה לא חדש, אז את יכולה לנסות לכוון אותו כך שיהיה לך יותר נוח. יש כל כך הרבה תנוחות -- אני בטוחה שתוכלו למצוא משהו שנוח לשניכם.
לגבי האם להפסיק להניק: את לא צריכה להפסיק, אבל אם זה מפריע לך מאוד את יכולה לקרוא על גמילה מהנקה. ובכל מקרה יש עדיין ערך להנקה -- ראי הדף עד מתי להניק.

[מונו_נוקי*]

הגעתי לדף הזה היום במקרה ואני רוצה להגיד שלמרות שאני מניקה תינוקת , והגדול הפסיק לינוק ביוזמתו בסופו של דבר, חסרה לי מאד הקרבה הזו שאין שניה לה.

[מתלבטת*]

בני המתוקקק בן 9 חודשים, נוטה לסרב לינוק כבר כמה ימים. אני מצליחה לפעמים בלילה להניק כמה דקות או איזו "הנקונת" קצרה במשך היום, אבל בעיקרון הוא מראה סימני מיצוי והדיפה מההנקה. הוא אוכל מוצקים מצויין, ומדי פעם כשאני בעבודה (פעם-פעמיים בשבוע) מקבל בקבוק (שאוב או תמ"ל). מה שכן, מאד אוהב לשתות תה בבקבוק (מומתק קלות מאד) ונראה שמעדיף להירדם כך.
אני מוצאת בתוכי אמביוולנטיות. מצד אחד, תיכננתי להניק אותו עוד ועוד, נהנית מזה ומודעת ליתרונות הרבים שבהנקה. מצד שני בתור אמא לשניים, מודעת לחשיבות היכולת לשחרר, לדעת להיפרד.
מנסה לשאוב כדי להגביר את הכמות ואכן יוצא לי מעט מאד חלב. הוא כבר לא מבקש לינוק מיוזמתו ורק כשאני מציעה, "עושה לי טובה" ולוקח כמה שלוקים קצרים.
אשמח לקרוא דעות/עצות/חוויות דומות.

[טרה_רוסה*]

נסי בדף שביתת יניקה

[מתלבטת*]

ניסיתי אך הדף "רדום" מאז פברואר. בכל מקרה יש שיפור משמח, היום גם לשנת הצהריים וגם לשנת הלילה הוא צלל תוך כדי הנקה, התעקשתי וזה הוכיח את עצמו. אני לא בשלה לפרידה מהנקה, נרתעת מבקבוקי תמ"ל, ומקווה שאני לא "אונסת" את בני...אולי זה היה מבחן קטן, בירור עם עצמי האם אני עדיין רוצה להניק והתשובה היא - כן!!!

[טרה_רוסה*]

ניסיתי אך הדף "רדום" מאז פברואר.
אך יש בו מידע רב.

[אמא_שלנסיכות*]

מותר להצטרף?
גם אני רוצה להיפרד מההנקה של בתי (שנה ותשע)
אך הבעיה היא שאין לי אפשרות להוריד הנקות, כי הן לא סדירות.
ההנקות פרוסות על כל שעות היממה בסגנון המזנון הפתוח, חוץ מהלילה, למזלי הטוב.
תחילת הגמילה מבחנתי כעת היא, לא להציע לה לינוק ולנסות לבלבל אותה כשאפשר
בנתיים ללא הצלחה רבה.

[מונו_נוקי*]

את אולי יכולה לחשוב מתי ההנקות שמציקות לך במיוחד.

[אמא_שלנסיכות*]

זה יהיה לא הוגן מצידי להגיד שההנקות מציקות לי, כי הן לא.
בבוקר כשהיא מגיעה אלי למיטה להעיר אותי, מטפסת על גופי ומנסה לפתוח לי את הכפתורים כדי לינוק, זו חוויה מיוחדת, שיהיה לי קשה להיפרד ממנה.
מה שכן מציק לי אילו שעות הצהריים ואחרי הצהריים, כשאני מתיישבת על יד המחשב, על השטיח לשחק עם הבנות או על הכורסא לקרא משהו ואז היא באה להתיישב עלי ומתחילה למשוך לי את הבגדים.
עכשיו כשאני כותבת את זה, התיאור נשמע לי מאוד חמוד, אבל זה ממש מגביל אותי.

[מונו_נוקי*]

דווקא ענית- ההנקות מציקות לך אחה"צ.
אפשר להתחיל משם
מתי היא יונקת בעיקר
האם זה בגלל שהיא משועממת
האם זה מקנאה באחיות
האם זה כי כורסא מסויימת מאותת לה שהמזנון פתוח
תחשבי על זה

[טרה_רוסה*]

האם זה בגלל שהיא רוצה את תשומת ליבך?
האם זה בגלל שהיא רעבה או צמאה ?

[אמא_שלנסיכות*]

_האם זה בגלל שהיא משועממת
האם זה מקנאה באחיות
האם זה כי כורסא מסויימת מאותת לה שהמזנון פתוח_

אני חושבת שהתשובה לכל השאלות הם כן, לפחות כן חלקי
הכורסא היא הכיסא של המחשב, אבל גם כל פעם כשאני מתיישבת או נשכבת(אז מה לא לשבת ולא לשכב?)
בקשר לשיעמום- כשהיא עסוקה היא לא מגיעה, אבל בין העיסוקים הרבים יש גם הפסקות...
בקשר לקנאה אני לא יודעת לענות בבירור, אבל זה בהחלט יתכן.

[מונו_נוקי*]

אבל גם כל פעם כשאני מתיישבת או נשכבת(אז מה לא לשבת ולא לשכב?
לא להניק אותה שם. למשל להחליט על מקומות מסויימים ששם יונקים
לספק תעסטקה לשעות הקשות. כשהיא באה מתוך שיעמופ תציעי לה משהו לאכול מתוך רשימה שהכנת מראש
האם את חשופת חזה בבית? אם כן תתלבשי.
תלמדיאותה שאפשר להתחבק ולאהוב גם בלי לינוק
אולי תחשבי על מהשו פיזי אחר שניתן לעשות יחד. נניח עיסוי או ריקוד

[מתלבטת*]

זקוקה לחיזוק.
זהו. תינוקי המתוק לא שובת. הוא פשוט לא רוצה לינוק! יש דבר כזה בגיל 9 חודשים?
אם עד לפני יומיים עוד היה יונק מעט לפנות בוקר או בזמן שנת הצהריים המשותפת שלנו, י מין "יניקת מוצץ" שכזו, היום הוא לא רצה בשום אופן. פשוט הודף אותי...זה לא נעים במיוחד מצד שני זה חד משמעי. יכול להיות שהוא באמת מיצה את החוויה?
מה שמעניין הוא שאין לי גודש...לא ניסיתי גם לשאוב מאז שלשום. זה מרגיש חסר סיכוי. גם לא רוצה לחפות את זה עליו...
אני חושבת שהחלטתי לשחרר ובכל זאת זקוקה לחיזוק...

[אמא_שלנסיכות*]

ושוב אני
אני מוצאת את עצמי נלחמת כל היום, היא נותנת לי יד ומובילה אותי לשבת, כי היא רוצה לינוק.
אני מבלבלת אותה ומושיבה לאכול.
אבל זה לא עוזר לזמן רב ואחרי האוכל היא שוב רודפת אחרי ואני בורחת או נותנת לה משהו לשחק, עד שאני נכנעת לה בסוף אחרי תחנונים רבים.
אולי צריך לחכות עד שאחזור לעבודה, כדי שהיא לא תראה אותי ולא תבקש.
ומצד שני אולי לא כדאי כמה שינויים בבת אחת?

[מונו_נוקי*]

להילחם זה אף פעם לא טוב
להחליט מה את רוצה ולהיות עקבית עם זה
האם את יודת מה את רוצה ?הגדירי במדויק.

[יסכונת*]

עצוב... השבוע הפסקתי להניק את הילד שלי, בן שנה וארבע... תמיד חשבתי שאניק עד גיל שנתיים, אבל ראיתי שהוא מתבלבל מזה... והפסקתי. אני מנסה לחשוב שזאת החלטה נכונה, כי אין לי דרך חזרה (נגמר לי החלב כמעט לגמרי), אבל הוא התחיל ללכת, וטוב לו בחיים. אני מתגעגעת.
נראה לי שההנקה הייתה הדרך הפיזית היחידה שבה הוא מאפשר לי לחבק אותו. אבל יותר מזה- השהות שלי בבית, הארוכה, והמשעממת, והלא יצירתית קיבלה הצדקה מצד הקטן שלי... שחוגג עצמאות...

[ענבל_ית*]

עושה רושם שעומדים להסתיים להם ימי ההנקה. נועם בן שנה וחצי עוד מעט, חלה לפני שבוע בוירוס של פצעים בפה (פה וטלפיים או הרפס או משהו כזה) ולא יכל לינוק. שאבתי פעם ביום , אבל אני מרגישה את החלב מתדלדל. עכשיו הוא כבר מרגיש טוב יותר ומתחיל לאכול ולשתות דברים אחרים אבל לא חוזר לינוק. פעם או פעמיים ביום הוא מבקש לינוק אבל רק מחזיק בפה או נושך, אולי מפחד מהכאב שהיה ולא יונק. בכל אופן אם הוא ירצה לינוק שוב אני לא בטוחה כמה ישאר לו אם בכלל ובטוח שהזרם יהיה הרבה יותר חלש. אני מניחה שהסוף מתקרב. ומרגישה עצב וגעגוע. אלו מצטרפים גם לגעגוע והפרידה מבן זוגי שיצא בצו שמונה לגבול לבנון ואמא שלי שטסה לחופשה בחול. יותר מדי פרידות בבת אחת ועוד אחרי שבוע קשה של חום גבוה וסבל של כולנו.
כששואלים אותי עד מתי אני מתכוונת להניק, אני אומרת עד שזה לא יתאים לאחד מאאיתנו. נועם יונק המון ונהנה מאוד וגם אני, לא אכפת לי שכואב לי כל הגוף מזה ואני לא ישנה טוב כבר שנה וחצי, אני כל כך נהנית מדברים אחרים שקשורים בהנקה ובוחרת להמשיך. לא תיארתי לעצמי שהוא זה שיפסיק מאיזו שהיא סיבה... ועדיין אני מדמיינת שתוך כמה ימים הוא יחזור למצוץ בתאווה...
פתאום ראיתי את הדף הזה וכל כך התחברתי לאפשרות שהמצב רוח הירוד שלי, בעצב והמתח קשורים גם להפסקת ההנקה (ולא רק ל"מצב" ולגעגוע והדאגה לזוגי) אולי אפילו פיזית זה אפשרי כי הרי מספרים על כל ההורמונים המרוממים שמופרשים בהנקה, אז אולי היעלמותם תורמת גם היא לתחושות האלו.
אז שמחתי לראות את הדף והתחשק לי לשתף,
אולי בקרוב אני אתרגל לשנת הלילה המלאה וזה יכפר לפחות חלקית על צער הפרידה מההנקה...
לא מאמינה שאני באמת כותבת את זה..פרידה מהנקה..
עכשיו אני גם מחפשת במה להחליף את ההנקה, אין לי מושג בתחום תחליפי החלב וגם נועם לא ממש לוקח בקבוק במיוחד כשיש בו סימילאק...
אם יש עצות בנושא, אשמח לשמוע

[נפרדים?*]

הקטן כבר גדול...בן שנה בקרוב ולאחרונה התחיל לאכול מאוד יפה, יותר מידי יפה, עד שהוא מעביר ימים שלמים בלי לינוק.העניין שהוא נרדם רק עם ציצי, אז אם אני צריכה להרדים אותו הוא ינק אם זה אבא או מטפלת, כמובן ימצאו דרכים חלופיות.מה אני מנסה להגיד בזה? שקצת עצוב לי.שזה מוזר.שאני גם קצת מפחדת שזה נגמר כאן.שאני חושבת שאם הייתי מצליחה להרדים אותו בדרך אחרת, אולי הוא כבר לא היה יונק. גם ככה הוא יונק ואז מסובב את הגב ונרדם...כבר לא נרדם עם ציצי בפה.אבל יחד עם זה בלילה הוא משלים את שעות הציצי ויכול להיות הרבה זמן עם ציצי בפה.אולי כי הוא לא יודע כ"כ להירדם איתי בצורה אחרת? (אנחנו ישנים ביחד). זה נראה כמו סוף?זה כ"כ קשה לי שאני בוכה מהמחשבה שלא אניק יותר.

[פלוניה_אלמוניה*]

ביתי השלישית כבר בת שנתיים, .
היא יונקת חופשי, במשך כל היום וגם בלילה... ואין לי מושג איך מפסיקים את זה...
חברותי אומרות לי שזה רק עניין של החלטה שלי... ובאמת קשה לי להחליט...
"הפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק"???!!!- אצלנו זה דוקא די הדדי...
כל פעם יש לי תרוץ אחר למה עדיין לא לגמול.. פעם זה מילואים, פעם זה מלחמה, פעם משמרות לילה של בן הזוג...
משהו בתוכי יודע שהגיע הזמן להיפרד היא כבר גדולה, אנחנו רוצים תינוקי חדש...
אבל משהו אחר בי מרגיש שהקשר הזה איתה הוא משהו כל כך מיוחד כל כך אישי לי ולה וככה לוותר עליו??? התחושות שעולות בי כשהיא מבקשת לינוק... כשהיא מרימה את חולצתי מתוך שינה...גורמות לי נחת..קשה לי לוותר על זה.. מה עושים??????????

[העגל_של_הפרה*]

לא סתם בחרתי בשם הזה...העגל שלי בן שנה וחצי יונק מתי שבא לו, בד"כ רוב הלילה וקצת ביום (נמצא בגן).כל יום אני מקבלת החלטה שזהו!צריך להפסיק את ההנקה או לפחות לצמצם כדי שאקבל סוף סוף מחזור ואוכל להיכנס שוב להריון, אבל בכל פעם זה מתפקשש מסיבות אחרות.מאוד מזדהה עם פלוניה אלמוניה ככתבה כאן מעלי.כ"כ קשה לי להיפרד למרות שזה מרגיש לי כבר די נכון...עצוב לי!לפעמים אנמי נורא נהנת להניק לפעמים אני כבר חסרת סבלנות.הלוואי שיום אחד הוא יגיד לי - אמא אני לא רוצה ציצי!

[גומלת_ונגמלת*]

אני קוראת את הכתיבה של אלה שבנם/ביתם גמלו את עצמם ואני מקנאה בטירוף.
בני חגג לפני כחודש את גיל שנתיים. לא תכננתי להנק כל כך הרבה. עד גיל שנה וחצי זה היה ממש סבבה ומאז זה די מטרד. לא אומר שכל הזמן זה מטרד כי היו תקופות שזה היה יותר בסדר ובהדרגה הו]ך לבלתי נסבל לחלוטין. בזמן ההנקה כבר לא נעים לי פיזית זה ממש מעורר בי תחושה של חוסר נעימות והכי בא לי שזה ייגמר ואני מנסה את הטריק של בוא נספור עד 10 וכו'...ורק שייגמר כבר. את ההנקה שהייתה הכי בלתי נסבלת-הנקת הצהריים לפני השינה הורדתי לפני שבועיים. איך? לא מגיעים למיטה כי מיטה=ציצי. נרדם ברכב ואז מועבר למיטה, נרדם על הידיים בריקוד מול שירי ביאליק (אגב מהמם) או שמוותר על השינה. החלטתי לא להציע מיטה ושינה ואז לא יבקש ציצי. בהתחלה זה או גרר שעות שינה ממש מוזרות כי לא היה נרדם מיד כמו עם ההנקה במיטה והיה מוותר על שנת צהריים ואכשהו ב4 היה נופל שדוד. או נרדם ברכב ומועבר למיטה, היו ימים שביקש ציצי ואחרי כמה פעמים שאמר ציצי נרדם בלי. והיה גם יום אחד של בכי קורע לב ותחנונים:בעלי ואני פשוט היינו שפם מסבירים שאין יותר ציצי בצהריים ולבסוף זה עבד כשיצאנו לטייל במנשא בחיבוקי והוא נרדם עליי. עברו שבועיים ואת האמת לא נראה לי שהוא נגמל מהצהריים ושההרגל לישון בצהריים עם ציצי חלף לו. קודם כל השיטות של שינוי שיגרה ולהרדים אותו לא במיטה לא עובדות נכון מבחינה "חינוכית". מה זה לישון על הידיים בריקוד או בטיול או באוטו? עד שהרגלתי אותו להירדם במיטה ולא על הידיים (כך נהג להירדם כשהיה קטן יותר) אני חוזרת אחורה? הוא החל לעשות ענייני שינה לאחרונה וממש מסרב להיכנס לטקס השינה האהוב שהיה לנו. ארוחת ערב,אמבט מרגיע באור חלש עם הנקה בתוך המים, הליכה למיטה לסיום הנקה כשאני שוכבת לידו במיטה או מסתובב לו כשמסיים לינוק ולאט נרדם ואני קמה. בחוד שהארחון עניין הטקס הופר. הוא מסרב לאמבטיה ומקלחת ציק צאק מעלה בכי ולעתים החלטנו לוותר על מקלחת כי חשבנו שזה עניין חולף אך כבר חודש עבר והוא לא חוזר לרצות בזה. השינה לוקחת המון זמן והוא לא מצליח להירדם בקלות גם לא אחרי הנקה. הוא רוצה מים ואז לא רוצה, רוצה עוד ציצי ואני מסרבת בכל תוקף כי זה כבר אחרי שנשבר לי ממש, אני כבר מנקרת ונרדמת לצידו והוא עוד מנדנד ולא רוצה לישון. מתחיל לבקש בסלון-אולי כי התרגל לאחרונה שמאז גמילה מציצי במיטה בצהריים, נרדם בסלון מול השירים על הידיים? ובכל זאת תגידו...ילד בגיל שנתיים ער עד 10 11 בלילה, זה נראה הגיוני? אני שפוכה כבר בשעה 21:00 וחייבת ערב לעצמי לכל מה שחיכיתי לעשות שכשיישן. עניין הגמילה מאוד מבלבל. מצד אחד לשנות שיגרה כדי שמיטה=ציצי=שנת צהריים לא יתחבר יחדיו ואז על הידיים, ברכב וכו'.... השאלה אם זה לא הרגלים רעים ואם זה באמת גומל...מה יקרה אם עוד חודשיים אכנס למיטה בצהריים איתו כי כבר חודשיים אחרי גמילה ויבקש שוב....לא עשינו כלום? והאם ילד בגילו לא מתבלבל מזה שבבוקר יש בערב יש ובצהרים אין ? בעלי חושב שכדאי לעשות שני דברים: אחד לגמול מ2 ההנקות הנותרות גם ממש במקביל כדי שלא יתבלבל. הדבר השני הוא כל יום בשעה 20:30 נכנס לחדרו-למיטה וזהו!!! בכי לא בכי, לא מעניין, הוא יילך לישון!. ניסינו לחשוב אולי שאביו ישכיב אותו:בינתיים משכיב אותו רק על הידיים ובמיטה זה לעולם לא עבד וגם הוא לא ניסה הרבה כי תמיד הייתי שם כדי להשכיב בעצמי וזה היה כה פשוט עד לפני כחודש וחצי. עכשיו אני עובדת יותר ועייפה יותר ונמאס לי להניק ולהיות המשכיבה כשזה כה ארוך ומייגע ורוצה שבעלי ייתפוס פיקוד. איך עושים?מה עושים? מעולם לא חשבתי שבעלי ישכיב אותו ומאז שנמאסה עליי ההנקה ונהייתי מעוצבנת,חסרת שקט ורק רוצה לגמור עם זה ביקשתי מבעלי להיכנס לתמונה. הוא גם הבין שרכב ונדנוד מול שירים בטלביזיה זה לא נכון וחושב הזבוע להכניס אותו לחדר בשעה שנקבע,נגיד 20:30 ולסגור עליהם את הדלת. יהיה בכי, יהיה!!! הוא אומר: אם קשה לך,תעלמי. זהו האם נכון לגמול כבר משתי ההנקות הנותרות כך שכל יום אבא משכיב וכך יגמר החיבור של שינה במיטה והנקה? האם נכון שהוא אומר שלא משנה מה הוא יתמודד ושאני אתן לו לעשות מה שיודע ולא אפריע ולא אכנס ??? למי יש רעיון איך עושים מה עושים הן בגמילה והן בענייני בעיות השינה וההליכה לאמבטיה ולמיטה בערב.? ואיך יוצאים מהרדמות הצהריים על הידיים או ברכב וחוזרים למיטה בלי ציצי? ובכלל איך יורים מצב בו הוא ישן בלי שאני שוכבת לידו? איך פתאום אבא משכיב? איך נתמודד עם בקשותיו לאמא? לציצי? בקיצור מלא שאלות וסערת רגשות. רוצה כבר ילד שישן במיטה אחרי סיפור או שניים,חיבוק או שניים ורוצה להיות אחרי גמילה מהציצי ושאבא יוכל להשכיב אותו וגם להעז לצאת בערב ולתת לסבתא האהובה ושקשורה אליו להשכיב אותו.... (היא איתו מגיל 0, מטפלת בו יום יום כמעט והיא טוענת שאין לה בעיה להשכיב אותו ושנצא בלי חשש), אפשרי? עזרה, אנא עזרה בבלבול הסוער שלי.

[חגית_ל*]

מה אני אגיד? מבינה אותך
הקטנה שלי, בשבת תהיה בת 4 וכבר שבועיים לא אוכלת ציצי ולישון.
קדמה לזה מלחמה על הציצי. לפני חודשיים שלושה, כבר לא יכולת פשוט לשאת את היניקה הזאת, מפני שהייתי בחודש השלישי פלוס של ההריון וזה כאב ושיגע אותי שפשוט לא יכולתי לסבול זאת יותר. והייתי גועלית ועצבנית ונבחתי עליה שדי, ובכי וייללות - כל הזמן ניזכרתי איך העיזים בועטות בגדיים שלהן כשהן לא רוצות שינקו יותר.
אבא נאלץ לקפוץ איתה לפני השינה על כדור הפיזיו עד שנירדמה ובבוקר הייתי משתגעת כי לא ויתרה. שוחחתי איתה הרבה על זה שהיא כבר עוד מעט בת 4 ושהחברים שלה כבר לא אוכלים ציצי אבל זה לא עזר.
לפני שבועיים פלוס גיליתי את יתרונות המסטיק! מסטיק במקום ציצי - עם חיבוק עוטף עד שנירדמים וכמובן להוציא את המסטיק קצת לפני שנרדמים לגמרי. המסטיק עבר גם לבוקר ובא לצי/ון/צי גואל!!!!
אבל אני לוקחת בחשבון שהיא גם ילדה מאוד נוחה.

[חגית_ל*]

ובעניין המסטיק - אחרי שלושה ימים כאלה היא כבר לא ביקשה יותר מסטיק. ציצי כן - מסתכלת ומלטפת בערגה - אבל לא הסכמתי והצעתי מייד תחליפים, תה עם עוגיות, אבטיח, לראות משהו מעניין "שבדיוק" עכשיו צץ.

[גומלת_ונגמלת*]

השאלה שלי היא האם זה נכון ליצורמ מצב בו אבא מתחיל להיות אחראי על ההשכבה בערב כדי שלא יראה אותי ולא יהיה לו ציצי?
להעלם מהבית? בעלי מעולם לא השכיבו במיטה אלא על הידיים בנדנוד ושירים מול הטלביזיה. אני מצליחה להשכיבו במיטה אחרי הנקה הוא מסתובב ווהולך לישון. איך כדאי להתחיל להחזירו למיטה גם בשנת הצהריים? כלומר, כעת שנגמל מהנקת צהריים, הוא נרדם ברכב או על הידיים ומועבר למיטה. איך נחזיר אותו להירדם במיטה מבלי שמיד יבקש הנקה? נשמח לשמוע אתכן.

[גומלת_ונגמלת*]

למה אני לא מקבלת תגובות?
אני בודקת אם הכתיבה שלי בכלל נכנסת להתכתבויות?
מישהי, ענו לי בשמי שאדע שפונים אליי- אל גל או אל גומלת ונגמלת. תודה

[סיגלי*]

גם אני שואלת למה לא מקבלים תגובות?
אולי זה בגלל שבאמת כל הקטע הזה של גמילה מהנקה הוא בלתי אפשרי?
אני מנסה לגמול את בני בן השנתיים מהנקת הלילה, הוא רגיל לינוק ולהירדם עלי.
לא יודעת איך עושים את זה, הוא לא מסכים שאבא שלו ישכיב אותו לישון, הלואי והוא היה מסכים.
למי שי רעיון איך להפסיק את ההנקה בדרך חכמה ופחות טראומתית?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בן 3.2 בעוד כמה ימים. ההנקה מתמוססת לה, ובטוב. בחודשים האחרונים נשארנו רק עם הנקת "שלוש שניות לפני השינה". בשבוע האחרון יצא ששכח לבקש פעם-פעמיים, נתתי לו כוס מים לפני שייזכר, והוא הסתפק בזה. בפעמים שכן נזכר, ביקש בכל זאת ונתתי את ה-3 שניות.
היום כבר לא ביקש ציצי ולא הזכרתי לו. כשנכנס למיטה אמר שהוא רעב (איזו אמא...) ואכל בננה במיטה. שתה מים ונרדם.

[ריש_גלית*]

אכל בננה במיטה_ ולא צחצח שיניים אח"כ? _איזו אמא...

בגללך קראתי קצת את הדף הזה... וכאילו מתבקש לתהות אם לא עצוב לך, קשה לך... כי כולן מספרות על תחושת הפרידה הקשה, גם אם רצו שייגמר כבר.
ואני דווקא מתחזקת ברצון להמשיך (אבל יש ביניהם הבדל של שנה וחודשיים! מעניין אם אני אגיע להנקה בגיל המופלג של הידוע-בכינויו-הווירטואלי-מוצקו).
בהצלחה לכם!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

עדיין לא עצוב לי ולא קשה לי, כי זה לא נגמר לגמרי, זה עדיין בשלב ההתמסמסות.
כמו שזה נראה עכשיו זה לא היה חסר לי. אבל אי אפשר לדעת כי זה עדיין ישנו..

אכל בננה במיטה ולא צחצח שיניים אח"כ? איזו אמא...
לגמרי.

מעניין אם אני אגיע להנקה בגיל המופלג של הידוע-בכינויו-הווירטואלי-מוצקו).
לדעתי כן, אלא אם הוא יגמול את עצמו. ברגע שמגיעים למינימום הטקסי הזה - כמו שמיניקה אחת עד גיל 4 אמרה לי פעם, יותר קשה להפסיק מאשר להמשיך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אתם יכולים להחזיר את עלי הכרוב למקרר - את שמחת בית ה(אנטי)שואבה היתה מוקדמת - הוא עדיין מתעקש על מעט הציצי שנותר לו (הגם שהוא טוען שלא נשאר שם חלב בכלל). נו מילא, 8 שניות במצטבר ליממה, שיהיה.
אכן יותר קשה להפסיק מאשר להמשיך.

[אום_אל_קיצקיצ*]

ברגע שמגיעים למינימום הטקסי הזה
מה זה אומר "מינימום טקסי"?

[ריש_גלית*]

הגם שהוא טוען שלא נשאר שם חלב בכלל
זה באמת מעניין. תמיד תהיתי... תמיד, כלומר: כשהבכורה נגמלה בהדרגה ומדי כמה ימים ביקשה ציצי החלטתי יום אחד לבדוק אם עוד יש שם משהו ושאבתי קצת, ולא יצא כלום. אז הגעתי למסקנה שאין שם כלום והיא "סתם" מבקשת (כאילו שציצי זה רק אוכל...). אבל אח"כ קראתי כאן ששאיבה היא לא אינדקציה לכמות החלב ותהיתי אם זה נכון גם במצב הזה של גמילה ממושכת.
אגב, גמלתי אותה בזמן שהייתי בהריון, בגיל שנתיים וחודש, אמנם בהדרגה ובקלות אבל... למען האמת היום (אחרי שנתיים וחצי) אני קצת מצטערת על זה. אני בטוחה שמצב הבריאות שלה היה טוב יותר אילו המשכתי, וגם הקשר בינינו... נדמה לי שבתקופה שאחרי הגמילה חזרתי למסז'ים פעם ביום כדי "להשלים" זמן מגע וקירבה. עכשיו אני אומרת לעצמי כל יום שאני מוכרחה לחזור לזה (למסז'ים) אבל לא מצליחה. כל כך ברור שחסר לה מגע וקשר איתי. הציצי עונה על הצורך הזה - אולי בקלות גדולה מדי... (תהיות שהעליתי בדף הנקה אחרי גיל שנתיים אבל כנראה לא הסברתי את עצמי היטב כי הדיון שהתפתח שם פספס את מה שהתכוונתי).

[ריש_גלית*]

או איך שקוראים לדף ההוא.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה זה אומר "מינימום טקסי"?
זה אומר ש בחודשים האחרונים נשארנו רק עם הנקת "שלוש שניות לפני השינה".

[אף_חצוף*]

גם אני נפרדת מהנקה. שנתיים וחודשיים של הנקה הסתיימו.
בחודש האחרון נשארנו רק עם הנקת הבוקר, והיה נראה ש יותר קשה להפסיק מאשר להמשיך. כל יומיים אמרתי שאני מפסיקה עם ההנקה הזו וכל בוקר הייתי מניקה.
מעבר השעון בשבוע שעבר גרם לו להתעורר קצת יותר מאוחר, ופתאום התעוררתי עם השעון, כשהוא לא לידי. עד שהוא התעורר כבר קמתי מהמיטה, ולא היה לי זמן להניק.
אחרי כמה ימים הוא דווקא התעורר מוקדם יותר, אבל למרות שביקש, הצלחתי להסיח את תשומת לבו די בקלות. גם היום הוא ביקש, אבל לא עשה ענין כשאמרתי לא.
כבר שבוע בלי להניק, וזה מוזר. רגשות מעורבים, אבל בסך הכל נראה לי שזה טוב לנו.

היה נהדר, לא הייתי מוותרת על זה לרגע.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ביי ביי, ציצי, ביי ביי.
(כבר כשבועיים בלי. לא מבקש יותר).

שלוש ורבע שנים בערך, ו היה נהדר, לא הייתי מוותרת על זה לרגע
טוב, אולי הייתי מוותרת על רגע פה רגע שם

[אמא_מניקה*]

שלום לכם
הבן שלי בן שנה ותשע ואני מרגישה שאני מגיעה בחלק מההנקות לקצה גבולות היכולת שלי. הוא אוהב מאוד לינוק ודורש ציצי המון.
אני מרגישה שהרעיון להפרד מההנקה הוא בלתי אפשרי.. שלא אוכל לשאת את זה.
מצד שני זה פוגע בי ובו כשאני מניקה אותו מעבר לגבולות שלי. לעיתים רחוקות אני מגיעה לשלב של לא יכולה יותר, אני פשוט הודפת אותו כי מרגישה שלא מסוגלת יותר.הוא בוכה ומתוסכל ועולה עלי שוב ושוב וומתנגד לי בכל כוחו.זה גורם לי להרגיש נורא ואני מתארת לעצמי שזה פוגע בו
אני א יודעת שהפסקת הנקה זו החלטה ביני לביני קודם כל. מאוד קשה לי להגיע לזה.מצד שני אני לא מצליחה לדבוק בהחלטות של הורדת מינון, קיצור זמן הנקה. תמיד יש תרוצים טובים כמו, אנחנו בנסיעה לחול והוא לחוץ, הוא עושה שיניים, הוא חולה וכאלה..
בקיצור אני לא יודעת מה לעשות
תודה על ההקשבה...

[נורית_מאור_שביט*]

אני מבינה מדבריך שאת לא רוצה להפסיק, נכון?
כלומר, קשה לפעמים, אבל אם היו הפוגות היה עוזר להמשיך, נכון?
אני יכולה לומר לך מניסיוני (בלבד), שמאחר שהיתה לי החלטה לפני הראשון שאני מיניקה שנתיים, עברתי המון שלבים של משברים בדרך,
אבל ההחלטה הראשונית הזו היתה חזקה מעל לכל ובכל פעם עזרה לי להתמודד ולמצוא פתרונות.

נשמע לי שאת זקוקה לחיזוק, למנוחה, לליטוף, לחיבוק...ולהמשכת הנקה.... (או שאני מדברת מרצונותיי?...)

אחד הדברים שלמדתי בעניין הדיפות, ולא רק במה שקשור בהנקה - בכלל עם ילדים ובעצם בכלל בחיים - ככל שאת הודפת יותר את מצמידה אותו אליך יותר.
הוא נשאר יותר ב- נידיות (מלשון NEED) שלו ונדבק אליך הרבה יותר.
אם תנשמי עמוק, ותעניקי-תניקי כמה שהוא צריך, ותחבקי ותלטפי - הוא יוכל לשחרר אותך יותר בקלות, וכך תוכלי גם ליצור לשניכם חוויה יותר נעימה, וגם לקבל מה שמלכתחילה רצית.

<בעצם נכנסתי לדף, כי הבוקר הינקתי בפעם האחרונה, ובזאת אני מסיימת תקופה של הריונות והנקות רצופות של 8 שנים. ופתאום ראיתי דף פרידה מהנקה >

[תזמורת_הים*]

אמא מניקה
אולי יעזור לך לקרוא על יניקה מתוך שעמום ואיך למנוע או לצמצם אותה, ובכלל יש רובריקה שלמה על סוגיות גמילה ב מדור הנקה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הבוקר הינקתי בפעם האחרונה, ובזאת אני מסיימת תקופה של הריונות והנקות רצופות של 8 שנים


<סוף זה תמיד התחלה...>

[אמא_מניקה*]

נורית מאור שביט
איך את יודעת שהנקת בפעם האחרונה? תמיד אני שואלת את עצמי אם אדע בזמן ההנקה האחרונה שזאת ההנקה האחרונה.זה ומחשבה זו מלווה בעצב.
תודה על תשובתך.
אני לא ממש רוצה להפסיק אבל גם לא להמשיך ככה ולהגיע למצבים קיצוניים ולא נעימים. קראתי על יניקה מתוך שעמום ואני צריכה למצוא בי כוחות גדולים יותר כדי לעניין כותו בדברים אחרים לא תמיד יש לי את האנרגיה לזה.. כנראה שזה יוכל לעזור.
התחלתי היום לקצר את זמן ההנקה.נראה לי שרק זה יכול לשפר בהרבה את הרגשתי.
אני יודעת שפעם המחשבה על להפסיק להניק גרמה לי להרגיש כאילו אני אכרות לי את הלב. לא יכולתי לשאת כזה רעיון בכלל.
היום אני מסוגלת לומר זאת ולחשוב זאת יותר בקלות.
נראה לי שאני מתקדמת בצעדים איטיים לקראת גמילה

[ורד_לב*]

אמא מניקה קבוצת לה לצ'ה היא מקום מעולה לעבד את הצרכים והרצונות שלך. בעזרתן של נשים נוספות חכמות ובעלות נסיון.
אולי תרצי לנסות...

נורית, מזל טוב

[נורית_מאור_שביט*]

_וו'או, בטח זו חוויה המלווה ברגשות מעורבים.
אפשר לאחל לך מזל טוב? (נראה לי ביטוי משונה ל"ארוע" שכזה. במה מברכים? )_ (עדי ל מהדף שלי)

באמת לא יודעת מה אפשר לאחל...
תודה בכל מקרה.
תודה קרוטונית על התזכורת.
תודה על התיחסותכן התומכת.

זה מאוד קשה לי.
אני מאוד עצובה.

היתה לי החלטה מראש, לפני בני הראשון שאניק כל אחד שנתיים.
עם השניים הקודמים זה היה כך שנכנסתי להריון, ובדקתי עם עצמי אם מתאים לי להניק שניים יחד, וכשהבנתי שלא, החלטתי לגמול כמה חודשים לפני הלידה, כדי לא להקשות על ילדי.
אז הם ינקו שנתיים +- כ"א.

הפעם אני לא בהריון וכנראה שכבר לא אהיה יותר.
בני הקט בן שנתיים וחודש, ולפני כמה חודשים התחלתי להתלבט בעניין.
אני מאוד אוהבת להניק ומרגישה בזמן האחרון שאני זקוקה לגופי בחזרה. שיהיה שלי...
התחלתי לגמול אותו בהדרגה לפני כמה שבועות. אני כבר מתורגלת ב"איך"...
כבר כמעט שבועיים שינק רק השכבה והשכמה, וכבר כמה ימים שאני דוחה את ההחלטה להפסיק לגמרי.
אתמול בבוקר, תוך כדי שהנקתי חשבתי לעצמי שהיום די.
ומתוך ההרהור בישרתי לו את הבשורה.

בשישי פגשתי את אחת עשרה ובתוך שיחתנו היא שאלה: "למה דוקא שנתיים? למה לא שנתיים וחצי? למה לא שלוש שנים?"
והיא נגעה בול בהססנות שלי.

אבל אני גם זוכרת שלפני כמה חודשים, כשעדיין הייתי לגמרי שם, כבר הרגשתי שאני רוצה את עצמי לעצמי - גם בגוף וגם בכלל.

פתאום בימים האחרונים אני מגלה שרהרבה יותר נעים לחבק ולמזמז אותם, את בניי מאשר קודם, כשהנקתי הרבה במשך היום.
זה מאוד עוזר לי לעבור את הפרידה הזו.
הכאב שלי הוא כאב הפרידה - ממנו, מתקופה.

[נורית_מאור_שביט*]

אמא מניקה תלכי לקבוצת לה לצ'ה של ורד לב...

[ורד_לב*]

אם את בסביבה, את מוזמנת

[יער_נורווגי*]

אמא מניקה, כשקראתי את הודעתך חשבתי לרגע שאני כתבתי אותה. יש לי בת שנה ותשע שיונקת סביב השעון. כמה שיותר-יותר טוב (לדעתה לפחות).
אני לא מוכנה להפסיק להניק אותה אבל גם לא רוצה לתת לה הרגשה שהיא מפריעה ומציקה לי וזה קורה לא מעט. אי מוצאת את עצמי אומרת לה "די כבר עזבי אותי ,רק עכשיו ינקת, אל תהיי נודניקית וכאלה (יודעת שאני אדם מאד בוגר, לדבר ככה לתינוקת).
ההנקה קסומה בעיני, יש בה משהו שאני לא יודעת איך אוכל להפרד ממנו. ומצד שני יש בה צדדים מעיקים ממש.

[ריש_גלית*]

נדמה לי שבגיל שנה ותשע הרבה אמהות חוות משבר כזה, גם סביב היצמדות גדולה מהרגיל של היונק. אבל בעצם נדמה לי שכתבתי את זה כבר כמה פעמים גם בקשר לסביב גיל שנה P-:. אולי אפשר לומר שיש מדי פעם משברים כאלה, ואם לאמא מתאים להפסיק בכל מקרה אז זה יכול מצד אחד לחזק לה את הרצון לגמול, ומצד שני להקשות על הגמילה עצמה...

[אמא_מניקה*]

איפה זה בסביבה?

[ורד_לב*]

אזור כרכור רבתי

[יעל_משבצות*]

שלום,
בתי בת שנה ושבעה חודשים .יונקת מלא. אני מאוד אוהבת להניק והיא מוכנה לינוק 24 שעות ביממה.העניין הוא שהיא לא מוכנה לאכול שום דבר חוץ מהנקה. אז עד לא מזמן היא עלתה מעט בשקל ועכשיו היא כבר ירדה.בנוסף אני מרגישה שאין לי הרבה פעמים חלב וגם אם יש זה ממש מים ולא נראה לי תקנו אותי אם אני טועה שזה מזין. אני לא יודעת מה לעשות אני ממש במשבר נפשי בעלי ממש לוחץ שאפסיק להניק ואני פוחדת מצד אחד להפסיק כי היא ממש מכורה ומצד שני אני לא רוצה להפסיק לגמרי ומצד שלישי אני פוחדת שאני מזיקה לה כי היא לא אוכלת. מה עושים אנא עזרתכן.העניין דחוף

[בשמת_א*]

שאין לי הרבה פעמים חלב וגם אם יש זה ממש מים ולא נראה לי תקנו אותי אם אני טועה שזה מזין
שלום יעל.
קודם כל, החלב הוא תמיד חלב ואף פעם לא מים. העניין עם ה"מים" זה שקר מוחלט שבוודאי מפיצות חברות התמ"ל.
בכל מקרה, חלב האם בשנה השניה מכיל הרבה יותר שומנים, נוגדנים וקלוריות לכל מ"ל מאשר בשנה הראשונה. במלים אחרות: הוא יותר מזין ויותר עשיר בשנה השניה.
כמו כן אין דבר כזה "אין לי חלב" אם היא יונקת. החלב לא נגמר מעצמו.

בגיל כזה, החלב מיוצר עבורה "על המקום". אין עודפים ואין מחסנים ומלאי. ברגע שהיא מתחברת - המפעל הקטן שנמצא אצלך בחלק העליון של החזה מתחיל לייצר חלב עבורה ולהזרים אליה תוך כדי ההנקה. לכן אין שום תחושה שונה ואמהות רבות חושבות בטעות שאין חלב.
לא זו בלבד שהוא לא נגמר סתם כך בתקופת ההנקה, אלא שגם חודשים אחרי הגמילה עוד יוצא חלב (כי בגמילה אמיתית את אף פעם לא יודעת אם התינוק נגמל באמת או שתיכף יינק שוב, אז הגוף לא סוגר את הבאסטה עד שהוא לא בטוח במאה אחוז שזהו).

הסתייגות אחת: אם את בהריון אז יש אפשרות שהחלב ייתמעט או ייגמר פתאום בסביבות החודש הרביעי.

עוד כמה הערות:

• התינוקת שלך לא "מכורה". חלב אם הוא לא סמים, אלא שהיא תינוקת וזו התזונה שלה.
• היא לא אוכלת, לא מפני שהיא יונקת, אלא מפני שיש כנראה בעיה אחרת.

אז שאלה ראשונה:

כשאת אומרת "היא לא מוכנה לאכול שום דבר" - למה את מתכוונת?
האם היא ממש ממש לא אוכלת שום מזון מוצק בכלל? מסרבת לכל סוג של מזון מוצק? כי בגילה היא יכולה לאכול כל מה שאתם אוכלים.
מה את מציעה לה?
מה אתם אוכלים בארוחות?
האם התחלת איתה מוצקים לפני גיל שנה?
האם היא אלרגית למשהו?
האם את חושבת שיש לה רגישות תחושתית?
מה המשקל שלה? מה הגובה? איך היא - עירנית? חיונית? שמחה?
באיזה גיל התחילה ללכת? איך היתה הזחילה?

המון שאלות...
אחרי שתעני, אפשר יהיה לגבש איזה כיוון.

[יעל_משבצות*]

שלום בשמת!

שמחתי לראות שהגבת אני לצערי לא הגעתי אל המחשב.
אז ככה:לגבי ההערה שלך
יותר מזין ויותר עשיר איך זה ייתכן? יותר מהקולוסטרום של תחילת ההנקה? אני ממש מרגישה מרוקנת. כלומר שאין לי כלום "אפקט שקיות השוקו" המוכר. אני גם מרגישה שהרבה פעמים היא באמת לא יונקת אלא רק מוצצת. אני ברוב מוחלט מהפעמים לא שומעת אותה גומעת אז לא נותר לי אלא להניח כי אין הרבה שם... שזה אגב גם עניין שמטריד אותי ומסביב כולם כולל טיפת חלב(שאני בד"כ לא מתרגשת מהם אני בעיקר באה על מנת לשקול ועושה חיסונים מסוימים)כולם אומרים שבגילה הנקה כבר לא מזינה ולא משביעה. כשכתבתי מכורה זה לא היה בנימת זלזול כלל וכלל. קצת בהומור אולי. כוונתי הייתה שהיא ממש קשורה לציצי ועדיין יונקת כמעט כמו תינוק קטן. מה שמזכיר לי גם,שקשה לי עם אורך ההנקות שהיא כופה עליי לעיתים. יש לילות שהיא יונקת ויונקת ויונקת ןלא נותנת לי מנוחה אני כמעט לא ישנה.
באשר לשאלותייך:
היא לא אוהבת לאכול.היא במקרה הטוב לרוב "מנקרת".היא לעיתים מוכנה לאכול רצועות דקות של שניצל. או מרק שהיא די אוהבת. מיץ של סלט. טחינה טיפונת. זהו בערך.
אני מציעה לה כל הזמן כל מה שאני עושה.היא פשוט סוגרת את הפה. לא זוכרת מתי בדיוק התחלתי לתת מוצקים זה בטוח לא היה מוקדם בערך בגיל 9 חוד' אבל זה היה לאט לאט ובשר התחלתי לתת ממש מאוחר .
היא אלרגית לפנצילין מסתבר...
לא סגורה לגבי הרגישות התחושתית. על פניו נראה לי שלא.
היא שוקלת 8.778 שכחתי גובה נראה לי טיפונת יותר מהממוצע. היא עירנית.חייכנית לגמרי.שמחה כל כך.טפו טפו טפו.
התחילה ללכת בגיל שנה. זחילה מצוינת.
אגב אין לי מושג אם זה רלוונטי אבל ביום העצמאות הייתה לי הפלה...

תודה בשמת!

שמחתי גם לקרוא שאת גם מעבירה סדנאות זה חדש? איזה כיף!!!!!! אני אי"ה באה!

[בשמת_א*]

כולם אומרים שבגילה הנקה כבר לא מזינה ולא משביעה
מתוך בורות.
בטח כשעשו להם מבחנים בהנקה (אם עשו, רבות מהאחיות כלל לא למדו את הנושא )-: ) הן "עברו" על ציון 60 וככה זה נראה...

הנה מאמר מדעי שהתפרסם בפדיאטריקס בדיוק בנושא הזה
מחקר שהתקיים בביה"ח איכילוב בישראל (ואפילו אני השתתפתי בו. לי היו 14 אחוזי שומן).
תדפיסי לך את זה ותקחי בכיס.

אהה, רלבנטי לגמרי שהיתה לך הפלה. זה אומר שיכול להיות שהיתה איזו ירידה בכמות החלב בשבועות שהיית בהריון.

(הסדנאות? חזרתי לעשות אחרי הפסקה גדולה).

ועכשיו למזון המוצק:

את אומרת שהמשקל שלה פחות מ-9 קילו? או שהספרות יצאו לא נכון? כי היא בת שנה ו-7. ואם משקלה פחות מ-9 קילו (שזה המשקל הממוצע של גיל שנה, אחוזון ה-50) אז זה ממש נמוך.

עכשיו, "סוגרת את הפה", ממש מוזר. ההתחלה לפי תיאורך - מאוחרת. אלרגית לפניצילין. המממ. כל אלה מחשידים לתינוקת רגישה/אלרגית.

האם עשית לה לאחרונה בדיקת דם?
אם כן, האם בדקו גם המוגלובין וגם פריטין, טרנספרין, מאגרי ברזל ועוד?
זה הרבה פעמים סיבה לחוסר תיאבון למזון מוצק.
הייתי בכל מקרה לוקחת אותה לבדיקות: 1. דם (כולל הדברים שכתבתי, תגידי לרופא/ה חשד לאנמיה), 2. בדיקות שתן מקיפות. 3. בדיקות צואה (תשאלי את הרופא אם אפשר לאתר תולעים בבדיקת צואה או לא. לא זוכרת איך מאבחנים תולעים קטנות אם לא רואים אותן).

מצד אחד, הרבה הורים מדווחים ש"הילד לא אוכל כלום" אבל הקיבה שלו קטנה והכמויות מצטברות במשך היום לכמות לא רעה בכלל.
מצד שני, לפי זה שהילדה קטנה כל כך ולא עולה במשקל, אפילו יורדת - יש פה מקום לחשד שמשהו לא בסדר.

אני כבר אגיד לך: אין לי ספק שהבעיה איננה בהנקה.
הבעיה היא בזה שהיא לא אוכלת מזון מוצק.
וצריך לחפש את הבעיה בסיבה שהיא לא אוכלת מזון מוצק.
יש להבין שמאגרי הברזל מההריון נגמרים אצל התינוק בסביבות חצי שנה אחרי הלידה, והמזון המוצק אמור לספק ברזל בגיל הזה. לפי מה שאת מתארת, היא לא מקבלת ברזל מהמזון, כפי שהיתה אמורה, ולכן יש חשש שהיא אנמית, מה שגורם לחוסר תיאבון, מה שגורם למילכוד 22 (לא רוצה לאכול, לא מקבלת ברזל, אנמית, עוד יותר לא רוצה לאכול, עוד יותר חסר ברזל, עוד יותר אנמית).

האם ניסית לתת לה מרק קציצות הודו, כזה של תינוקות?

[בשמת_א*]

סליחה, לא פירטתי.
אז סיבה אחת: התחילה לאכול רק בגיל 9 חודשים, אולי רגישה, לא אוכלת מספיק, לא מקבלת ברזל --> אנמיה --> חוסר תיאבון.
סיבה אפשרית אחרת: אולי דלקת בדרכי השתן? זה עומס על הגוף.
סיבה אפשרית שלישית: אולי תולעים או משהו דומה שאפשר לגלות בבדיקת צואה?
סיבה אפשרית נוספת: אם רגישה/אלרגית, אולי הרגישות למרכיבי מזון גורמת לה לרתיעה מהרבה מאכלים שמוצעים לה, ואולי גם נגמרת בעיית חוסר ספיגה במעי בגלל מזונות שהיא כן אוכלת (שאז, היא אוכלת מספיק לגילה ולגודלה, אבל משהו מפריע לאוכל הזה להפוך לאנרגיה זמינה לגוף, כי הוא לא נספג מספיק, ולכן היא לא גדלה טוב).

[יעל_משבצות*]

וואוו אני צריכה רגע לעכל. המון מידע. בדקתי ברישום שעשיתי והתחלתי לתת לה מוצקים בגיל 8 חודשים.
וכן אכן משקלה פחות מ-9 ק"ג.
לגבי הקציצות ניסיתי מספר ווריאציות והיא לא מוכנה.
אז מה את ממליצה לי לעשות ? אני פשוט מנסה לעשות לעצמי סדר בכל מה שאמרת ומודה שאני ממש לחוצה....להמשיך להניק ובמקביל לערוך את הבדיקות שציינת?
חזרתי לתת לה ברזל אחרי הפסקה(מתוך טפשות שלי) והיא מקבלת ברזל כל יום. אבל ייתכן כי יש צורך במשהו נוסף.אינני יודעת.
את אומרת שתינוקת בגילה צריכה לשלב בין הנקה למוצקים ולא ניתן רק לינוק. האם הבנתי נכון? היחס בין הנקה למוצקים הוא...?
את חושבת שעליי לגמול אותה (במקביל כמובן לבדיקות שאערוך אי"ה) כדי שתהיה רעבה ותאכל מזון מוצק? האם אני מסכנת את בריאותה?

לילה טוב.יעל

[בשמת_א*]

אוקיי, כמה תשובות קצרות, כי תראי מה השעה...:

להמשיך להניק ובמקביל לערוך את הבדיקות שציינת?
כמובן. איך אפשר לגמול אותה? היא תרעב. זו אכזריות. וגם אין שום צורך.

והיא מקבלת ברזל כל יום
אוקיי. טוב ויפה.

(כמה זמן הפסקה? כלומר, כמה ברזל קיבלה, כמה זמן לא קיבלה? אגב, אני לא בעד סתם מתן טיפות ברזל על עיוור. הברזל צריך להגיע מהאוכל, אם לא מגיע, אז צריך לבדוק מה המצב).

את אומרת שתינוקת בגילה צריכה לשלב בין הנקה למוצקים
נכון. כמובן. בין גיל חצי שנה לשנה - שלב הטעימות, ההתנסות בכל מיני סוגי אוכל, התרגלות לכל העסק הזה של אכילת מזון מוצק והיכרות עם טעמים ומרקמים שונים.
מגיל שנה והלאה - הילד כבר יכול לאכול פחות או יותר כל מה שאוכלים בשולחן המשפחתי בארוחות המשפחתיות, למשל מהצלחות של ההורים. למעט אזהרות על אגוזים וכדומה (שלא אתייחס אליהן כרגע).

האם אתם יושבים ביחד לאכול ארוחות?
האם אי פעם היא רוצה לטעום מצלחות של אחרים?
האם היא אוכלת את אותו האוכל שניתן לכולם או שמכינים לה משהו מיוחד בשבילה?
האם היא אוכלת בעצמה בידיים או בכלים, או שמאכילים אותה?
האם אי פעם קיבלה מזון מוצק בבקבוק?
האם המזונות שהיא מסרבת להם, מגיעים במרקם מסוים או שאין חוקיות בהעדפות ובדחיות שלה?

היחס בין הנקה למוצקים הוא...?
אין שום יחס נתון מראש בגיל כזה. ההבדלים בין תינוק לתינוק עצומים. אבל בגדול, היא אמורה לאכול בתיאבון, ולגדול. שני המדדים האלה לא מתקיימים. לכן צריך לבדוק מה הבעיה.

את חושבת שעליי לגמול אותה
ממש לא.

כדי שתהיה רעבה ותאכל מזון מוצק?
זה לא עובד ככה. חוץ מזה שבשביל תינוקות, ההנקה היא לא אוכל. ההנקה היא אמא (ונוגדנים למערכת החיסונית, ואנזימים חיים, ועוד כל מיני דברים, אבל קודם כל - אמא, עוגן, טעינה לסוללה שלה).
מזון מוצק זה משהו אחר לגמרי.
אין בעיה עם ההנקה.
יש בעיה עם המזון המוצק.

האם אני מסכנת את בריאותה?
למה את?
למה את חושבת שאת האחראית היחידה לכל בעיה שמתעוררת?

תיארת שבעלך ממש לוחץ שתפסיקי להניק. מדוע?
האם יש לה אחים גדולים?
איך הוא מתנהג כלפיה בארוחות?
האם לאחד משניכם היתה אי פעם בעיית אכילה?

אני שואלת כדי לקבל איזשהו מידע שאולי ייתן קצה חוט לאיזה טריק שיעבוד, לאיזה פטנט שאפשר להיעזר בו.
בכל מקרה, מבחינה מעשית הדבר היחיד שלדעתי כדאי לעשות עכשיו, הוא פשוט לעשות בדיקות דם, שתן, צואה. זה הכל. להגיד לרופא שאין לה תיאבון למזון מוצק ואת חושדת שאולי אנמיה, אולי תולעים, או דלקת בדרכי השתן, או משהו אחר שאת לא יכולה לנחש.
לא מציעה לשנות שום דבר אחר.

כן מציעה שתספרי קצת על נושא האוכל, לפי השאלות שרשמתי פה, כי אולי זה ייתן איזה רעיון למשהו שאפשר לנסות. או איזה קצה חוט שיכול לרמוז לנו מה מפריע לה. למשל, תינוקות עם רגישות תחושתית רגישים למרקמים מסוימים, טמפרטורות מסוימות וכדומה. ולא ירצו לאכול אם האוכל מציק להם. אגב, אפשר גם על זה לשאול את הרופא. אם יש לו רשימת מדדים לרגישות תחושתית שאת יכולה לבדוק אם זה רלבנטי בכלל.
אגב יש פה דף על זה, ומומחית גדולה באתר היא תמרוש רוש.

[יעל_משבצות*]

תודה בשמת. היום יש לנו תור לרופא לקבלת הפנייה לבדיקה. וב23 תור לרופאת התפתחות.

שאלה אחת לפני שאענה על שאלותייך. בבקשה: אני לא יודעת איך להירגע מהעניין הזה אני כל הזמן פוחדת שהיא תגיע לבי"ח בתת תזונה. חס וחלילה אולי לתמרוש רוש יש עצה? עד שנקבל תשובות מעבדה? מה עושים את הכל תקין ? דרך אגב נזכרתי אתמול אין לי מושג אם זה קשור אבל הייתה לה שעלת במשך חצי שנה(היא לא חוסנה).
באשר לשאלות:


האם אתם יושבים ביחד לאכול ארוחות?{{}} בהחלט
האם אי פעם היא רוצה לטעום מצלחות של אחרים?{{}} כן. מביעה עניין אבל טועמת ממש מעט וזהו.
האם היא אוכלת את אותו האוכל שניתן לכולם או שמכינים לה משהו מיוחד בשבילה?{{}} אותו אוכל
האם היא אוכלת בעצמה בידיים או בכלים, או שמאכילים אותה?{{}} לרוב אוכלת לבד. אני מאפשרת לה להתעסק להתלכלך להתנסות. כשאני רואה שהיא לא אוכלת אז אני מנסה לתת לה בעצמי. וגם מרק לפעמים אני נותנת לה(נזכרתי שלפעמים היא מוכנה לכמה ביסים של סנדוויץ' עם טונה או אבוקדו)


האם אי פעם קיבלה מזון מוצק בבקבוק?{{}} לא וחבל
האם המזונות שהיא מסרבת להם, מגיעים במרקם מסוים או שאין חוקיות בהעדפות ובדחיות שלה?{{}} ממש אין חוקיות

תיארת שבעלך ממש לוחץ שתפסיקי להניק. מדוע?{{}} הוא טוען שבגלל ההנקה היא לא אוכלת ושברור לכל בר דעת שברגע שמפסיקים לינוק הילד אוכל . ניתן לראות זאת מסביבנו עם פעוטות אחרים.
האם יש לה אחים גדולים?{{}} אח אחד בן ארבע
איך הוא מתנהג כלפיה בארוחות?{{}} מעודד אותה לאכול מצחיק אותה. מתוק.
האם לאחד משניכם היתה אי פעם בעיית אכילה?{{}} אני לא הייתי אכלנית גדולה אבל לא בכזו רמה וחוץ מזה שאמי לא הניקה אותי קיבלתי מטרנה אז לפחות משהו נכנס...

את חושבת שאני צריכה להגביל את מספר או כמות ההנקות שלה לזמנים מוגדרים ביום?או להניק ע"פפ דרישה? כי בלילה זה סיוט היא רוצה לפעמים לינוק כל הלילה...

תודה! יום טוב!

[יעל_משבצות*]

שכחתי לציין שאני בעצמי צמחונית ואנמית ונוטלת ברזל על בסיס קבוע

[ללו*]

וחוץ מזה שאמי לא הניקה אותי קיבלתי מטרנה אז לפחות משהו נכנס
את מודעת לכך שבחלב אם (בוודאי בשלב הזה) יש יותר קלוריות מבמטרנה, כן?

(וערכתי לך קצת את ההודעה, שיהיה ברור איפה את מצטטת ואיפה את עונה, בסדר?)

מצטערת שלא יודעת לעזור יותר, הרבה הצלחה @}

[ללו*]

בעצם עוד משהו קטן:
שברור לכל בר דעת שברגע שמפסיקים לינוק הילד אוכל
אני דווקא מכירה אישה שהפסיקה להניק מאותה סיבה והילדה לא התחילה לאכול - נשארה קירחת מכאן ומכאן /-:

[בשמת_א*]

אין לי מושג אם זה קשור אבל הייתה לה שעלת במשך חצי שנה(היא לא חוסנה
הי יעל,
קודם כל, אין צורך להילחץ ואני גם לא רואה אותך מגיעה לבית חולים... לא שולחים לבית חולים אם יש אנמיה. נותנים טיפות ברזל במינון מדוייק. לא שולחים לבית חולים אם יש תולעים, נותנים תרופה...

טוב שאת מוסיפה, כי כל פעם עולים דברים רלבנטיים בהחלט. הריון, הפלה, שעלת. כולם רלבנטיים ומשפיעים.
תינוקת כל כך קטנה היתה חולה במחלה קשה חצי שנה. ברור שזה גזל ממנה כוחות. אז זה הסבר מאוד סביר לחוסר תיאבון, ולקושי בעלייה במשקל. מתי היא היתה חולה? מאיזה גיל עד איזה גיל? מתי הבריאה? האם הבריאה?
האם לקחת אותה לטיפול חיזוק אלטרנטיבי כלשהו? למשל, לרפואה הסינית יש בהחלט פתרונות לשעלת, גם להחלמה מהירה יותר וגם לחיזוק בעקבות המחלה.

לגבי הארוחות: מה שאת מתארת נשמע יפה ולגמרי נורמלי ותקין: אוכלים יחד, טועמת מצלחות של אחרים, אוכלת לבד רוב הזמן, נשמע יופי. רק טונה לא הייתי נותנת לאף אחד, זה מלא כספית.
הכמויות שהיא אוכלת נשמעות מתאימות למשקל הנוכחי שלה, שתואם משקל של תינוק בן 11 חודשים.


האם אי פעם קיבלה מזון מוצק בבקבוק? לא וחבל
למה חבל?
להיפך, מצויין! מזון מוצק בבקבוק זה אחד הדברים הכי גרועים ואחד הסיכונים להפרעות אכילה...

האם המזונות שהיא מסרבת להם, מגיעים במרקם מסוים או שאין חוקיות בהעדפות ובדחיות שלה? ממש אין חוקיות
יופי. זה למשל לא תואם רגישות תחושתית וזה טוב (לא שיש לי משהו נגד רגישים תחושתית, אני כזאת, פשוט החיים קלים יותר כשאין רגישות תחושתית... P-: ).

הוא טוען שבגלל ההנקה היא לא אוכלת ושברור לכל בר דעת שברגע שמפסיקים לינוק הילד אוכל . ניתן לראות זאת מסביבנו עם פעוטות אחרים
פשוט לא נכון.
מיתוס חסר שחר.
ודווקא יש מחקרים בנושא, והממצאים החד משמעיים שלהם, שזה לא נכון.
לא יודעת מה רואים "מסביבכם עם פעוטות אחרים". זה כמו להסתכל על נישואין של אחרים לפי איך שהזוג נראה מבחוץ...

וחוץ מזה שאמי לא הניקה אותי קיבלתי מטרנה אז לפחות משהו נכנס...
אמירה מעניינת. לא רוצה לספר לך מה היה במטרנה שקיבלת כשהיית תינוקת (בטח לפני יותר מעשרים שנה, אם יש לה אח בן 4 אז את לפחות בת עשרים, נכון? (-: ). אבל תזכרי שמאז מטרנה שיפרו והכניסו המוני ויטמינים, מינרלים וחומרים אחרים שהתגלו כחסרים, ועדיין "תראי את ההבדל בין רשימת המרכיבים הידועים בחלב אם לעומת תמstory]ל fbid[/po]=149847288509138&id=177517392298711

הרי הילדה שלך יונקת! הודות לזה היא בכלל גדלה, וגם התגברה על שעלת, וגם בריאה, חיונית, עירנית ושמחה.

את חושבת שאני צריכה להגביל את מספר או כמות ההנקות שלה לזמנים מוגדרים ביום? או להניק ע"פ דרישה? כי בלילה זה סיוט היא רוצה לפעמים לינוק כל הלילה...
וואו, נראה לי שאני צריכה להרחיב קצת את תשובותי הקצרצרות.
למה להגביל את מספר או כמות ההנקות שלה במצב כזה? את אומרת שהיא לא אוכלת מספיק, אז למה להרעיב אותה, למה למנוע ממנה? הקונספט הזה לא מובן לי.
אני מוכרחה להודות שאני לא אוהבת את הביטוי "הנקה על פי דרישה". זה תרגום מאנגלית, אבל זה נשמע כאילו היא איזה דיקטטור ש"דורש". זה לא נכון.

יותר מדוייק להגיד "להניק לפי הצורך של התינוקת".
יש לה צרכים, להנקה, לאוכל, ליציאות.

זה שהיא רוצה לינוק כל הלילה יכול להיות קשור ל:

• שבלילה היא מקבלת כמות גדולה יותר של קלוריות ואת החלב היותר שמן
• שביום לא ינקה מספיק ולא אכלה מספיק והיא מתעוררת מרעב
• שמשהו אחר מציק לה ואנחנו לא יודעים מהו. אולי בכלל מתעוררת כי צריכה פיפי ויונקת כדי להירדם. אולי עוקצים אותה בלילה (כמו את הילד שלי, שהיתושות אוהבות).

שכחתי לציין שאני בעצמי צמחונית ואנמית ונוטלת ברזל על בסיס קבוע
מציעה גם לך לעשות בדיקת דם מקיפה, אולי יש לך הרבה חוסרים תזונתיים.

את מכירה מרק תינוקות עם קציצות הודו?

[תמרוש_רוש]

היי יעל,
קראת לי אז באתי למרות שאני לא בטוחה מה יש לי לתרום לדיון. בניגוד לנאמר פה, אני לא ממש מומחית בנושא...

קודם כל להדגיש: אצל הילדה שלך ההנקה איננה הבעיה, היא קרש הצלה.
יש לך ילדה שמשום מה קשה לה לאכול מוצקים במידה שמצופה מגילה. וההנקה היא זאת שמחזיקה אותה במצב טוב יחסית.
בתשובות שלך לבשמת ממשיכות להתמקד בהנקה (האם להוריד, האם לצמצם, האם לגמול), כאילו שזאת הבעיה.
אבל אין שום בעיה בהנקה - ההנקה כאן היא בסדר גמור - חוץ מהעובדה שהנקות הלילה מתישות אותך. זה קשה ומכביד עלייך, זה לא אידיאלי, זה משהו שבטח היית רוצה לשנות לטובת התפקוד וההרגשה שלך (ובצדק גמור), אבל זה לא מדאיג אותנו בהקשר של שלום הילדה ובריאותה.
אז נעזוב את זה כרגע.

את חושבת שעליי לגמול אותה (במקביל כמובן לבדיקות שאערוך אי"ה) כדי שתהיה רעבה ותאכל מזון מוצק?
בשום אופן לא. ילדים עם קושי באכילה, בניגוד לילדים "סתם", בהחלט עלולים לרעוב ולא להתחיל לאכול יותר, כל עוד הקושי הבסיסי איננו מטופל.
מה שצריך לעשות, זה מה שאת כבר עושה: להמשיך להניק בהתאם לצרכיה, ובמקביל לחפש תשובות לשאלה "מה מקשה על האכילה"
כי הקושי פה הוא באכילה, לא בהנקה.
אני מודעת לכך שאת בלחץ. ולמרות זאת אני רוצה להגיד לך: חכי. תמשיכי להניק כמו עד עכשיו, תמשיכי להציע לה אוכל כמו עד עכשיו, לא פחות ולא יותר. חכי, נשימה עמוקה, עד שתעשו את הבירורים הרפואיים ויהיה לך יותר מידע והבנה על מה בעצם קורה פה - וכיוון של לאן ללכת. אין טעם לנסות לשנות משהו לפני שאת יודעת מה קורה
(ויש משהו נורא מפתה בלנסות להניק אותה פחות או לדרבן אותה לאכול יותר לפני הפגישה אצל הרופא - אבל לא כדאי, בסבירות גבוהה שזה סתם ילחיץ את שתיכן. את אמא נהדרת ואת עושה את כל הדברים הנכונים!!)

האם אני מסכנת את בריאותה?
להיפך!!! את זו ששומרת על בריאותה באופן נהדר - בזה שאת מניחה לה לינוק בהתאם לצרכיה, אפילו כשזה מעייף ומתיש אותך. זוהי מסירות! שלא תעזי לזלזל בזה

---

אז מה בעצם הקושי באכילה?
אני מנסה להבין האם יש לה בעיה לאכול מגוון של מאכלים, או מאכלים חדשים, או שהיא אוכלת כל מיני דברים, אבל ממש מעט.
מאוד אופייני שהורים אומרים "הילד לא אוכל כלום", אבל כשיורדים לפרטי פרטים, הם פתאום מגלים שהוא אוכל די הרבה דברים.
אז בואי, אם בא לך, תעשי רשימה של כל דבר מאכל שהתינוקת שלך מוכנה לאכול ממנו. גם אם זה ביס אחד, גם אם זה פעם בשבוע. תני לעצמך יום-יומיים לעשות את זה, כי את תראי שכל פעם תיזכרי בעוד משהו.
תרשמי גם כמויות. בלי להתבייש ובלי להתנצל! אם זה פירור אז תרשמי שזה פירור. תזכרי שזו לחלוטין לא אשמתך שהיא "לא אוכלת" - יש פה בעיה אובייקטיבית, לא משהו שאת גרמת או עשית. והמטרה של הרשימה הזאת היא לנסות להבין מה קורה.
בתור התחלה, אני מנסה להבין האם הקושי שלה הוא בלאכול מגוון מאכלים, או בלאכול כמות מספקת. או שניהם.

בינתיים אנחנו יודעים שהיא אוכלת שניצל, מרק (מה הוא מכיל?), מיץ של סלט, טחינה (איזו? גולמית או עם מים ותבלינים?), לחם (איזה?), טונה, אבוקדו.

עכשיו, לעניין הרגלי האכילה:
את מיניקה אותה כבר כמעט שנתיים
אתם יושבים ביחד לאכול ארוחות.
את נותנת לה לטעום מצלחות של אחרים
היא אוכלת את אותו האוכל שניתן לכולם
היא לרוב אוכלת בעצמה ואת מאפשרת לה להתעסק, להתלכלך ולהתנסות.
ואת לא נתת לה מזון מוצק בבקבוק.
כל אלה הם הרגלי אכילה מצוינים!
כל הכבוד!
זה מצוין, זה מעולה. את יכולה להיות גאה בעצמך (או לפחות רגועה יותר) במובן אחד: את את תפקידך ממלאת כמו שצריך - אין פה שום דבר שאת גרמת או הזנחת או פישלת. להיפך!!

העניין הוא - יש לה קושי כלשהו באכילה, למרות כל מה שעשית ולא בגלל. קושי אחר, שאנחנו עוד לא מבינים.

<יש לי תינוק בוכה. בורחת>

[בשמת_א*]

או, טוב שקראת לתמרוש רוש שכתבה בצורה כל כך בהירה ומסודרת את מה שאני מנסה להסביר ולא "עוברת"

[בשמת_א*]

_הנה מאמר מדעי שהתפרסם בפדיאטריקס בדיוק בנושא הזה
מחקר שהתקיים בביה"ח איכילוב בישראל (ואפילו אני השתתפתי בו. לי היו 14 אחוזי שומן)._
תפילה לאם, זה המאמר.
תדפיסי גם לדיאטנית שלך.

[בשמת_א*]

אה, זה לא העתיק את הקישור. תסתכלי למעלה. תשובה ליעל משבצות.

[תפילה_לאם]

בשמת, את מתכוונת לקישור ששולח לטבלה באנגלית?

[פלוני_אלמונית*]

http://doublethink.us.com/paala/wp-content/uploads/2012/11/whats-in-breastmilk-poster-canada.jpg]הטבלה[/img] מוגדלת

[בשמת_א*]

אני מתכוונת לקישור שנמצא בהודעה הזאת:

‫פרידה מהנקה (2013-06-03T16:26:02)‬

[פלוני_אלמונית*]

הקישור שם לא עבד אצלי במחשב,, אבל חושבת שמצאתי pediatrics]קישור נוסף el 1484[/po]