פירוק בשמת ב

מכיוון שאת משתמשת לעיתים בסימן

האם הכוונה למקלידה ביד אחת
אני לא מאמינה על עצמי.
עד לרגע זה ממש הייתי משוכנעת שזה "הולכת לפשפש תינוק" כמין אמירה המתייחסת לכל מצב של "אמא עם תינוק על הידיים ומשפחה על הראש".
אתן מוזמנות לצחוק עלי.
וגם להתבונן בסמליל הזה (ככה אומרים אייקון?) ולהגיד - זה לא נראה לכן כמו אסלה?

אה, הגבתי לתמרולה ואז ראיתי את ההודעה שלך, אדמה טובה! כן, אני מסכימה שהציור לא ממש מוצלח D-:

אדמה,
נכנסת לדף מקלידה ביד אחת ?
כי את יכולה להתרשם שם שאת ממש לא לבד.

או קי. תודה. ואגב, קראתי עכשיו כמה דברים שכתבת בנוגע לפליי ליידי ולמדתי כמה דברים מאוד מועילים ברמת התפישה של סדר ונקיון וכו'. אז שוב תודה

בשמת יקרה עד מאד!
תודה לך על התשובה הנפלאה שלך.
אשוב אלייך כשלא יהיה לי תינוק על הידיים... (-:
נשיקות!!!!!!!
הייתי מנשקת אותך. בחיי.

שליחה על ידי אמא* » 01 דצמבר 2008, 11:09

הילד טוען שכבר אין חלב, ובכל זאת מדי פעם מבקש "לינוק". אז שאלתי אותו, למה אתה רוצה לינוק אם אין חלב? אז הוא חייך חיוך מתוק ואמר: "כי זה מתוק!")
הבן שלי כבר כמעט בן 10, ולפעמים תוך כדי חיבוק "יונק בכאילו" דרך החולצה שלי.
פעם אחת הוא אמר לי: אין לך חלב, אבל את יודעת מה אני יונק? well being".

אמא, איזה חמוד!!! (-:

ציל צול (-: איזה יופי.

ו נבט חיטה, אני שומרת לי את הזכות לנשיקות כשנתראה יום אחד פנים אל פנים!

רציתי להגיד לך באופן אישי תודה על הדף החדש שהוספת, לגבי התנהגות מתעללת בזוגיות. זה יכול כל כך לעזור.
תראי איך מה שכתבתי מתאר בדיוק את מה שתרגמת:

"הגרוש שלי הוא בריון. ההתנהלות בבית המשפט היא פשוט מייאשת.
הדיון האחרון שהיה החזיר אותי לחיי הנישואים שלי איתו. אני חושבת שהסברתי את זה פעם כאן: זה כמו להתמודד עם קיר. זה לא משנה מה תגידי. הוא עונה בגסות, בלי קשר למה שמדברים עליו, משפטים סתומים שמערבבים אותך ומשאירים אותך בלי תשובה ובלי שום הגיון סדור. זו תחושה של ניתוק מהמציאות,של חוסר שליטה מוחלט, והיא מייאשת ומתסכלת".

זה מלפני חצי שנה בערך, ממקום של 4 שנים אחרי שאנחנו חיים בנפרד, גרושים רשמית וכו'. זה מאוד מקל שאפשר לתת לזה שם, שזה מושג, תופעה, וקורה גם לאחרים.
בזמנו, בתקופה הנוראית של החיים במחיצתו, פשוט חשבתי שאני משתגעת, נהיית פסיכית, ולא הבנתי איך זה קורה לי, שאני דווקא כל כך על הרגליים ובשליטה בדרך כלל.
תודה על הדף, על התזכורת ועל ההקלה.

הי בשמת,
איך את מרגישה?
לגבי התזכורות, אז ככה, גיליתי שאני לא מצליחה לעשות את המשימות ואז זה קצת תיסכל אותי לראות שאני לא עושה...
מאד אשמח לקבל את הרשימות של העדויות, ואת המחשבות שלך על הנושאים השונים.
אלה מחזקים ומשחררים אותי, בו זמנית.
האם יש אפשרות לשלוח כך?
אם לא, אז זה בסדר גמור לקבל את החומר במלואו.
חיבוקים כתמיד!

את עושה עבודת קודש בדף על ההתעללות.
כל כך מדייקת
מרגש.
קוראת אותך כמו שקוראים ספר לימוד.
תודה

וואו, חני, לכבוד הוא לי!

[-:

הי בשמת,
גריינתי משפט שלך מתוך "עזרה בזוגיות בעייתית"
מכיוון שזו פעם ראשונה שאני מגריינת, אני לא יודעת האם מקובל להודיע למגוריין,
וגם - קראתי בתחילת הדף (של הגריינים) שמטרת יצירת הגריין היא לגרות אנשים להיכנס לדף, ולא לצטט משפט חכם שהייתי רוצה שכולם יקראו - שזה המקרה שגריינתי
אז בקיצור,
אם לא מתאים לדעתך שהמשפט הזה יגוריין, תגידי לי ו/או תמחקי

מה שגריינתי הוא
"רצון לבוז

סימן אזהרה שיש פה סוג של כעס

לבדוק על מה את כועסת, איזה רגש נרמס פה = לחשוב איך את יכולה לדאוג לעצמך יותר טוב."
<חשוב לי לקרוא את זה מדי פעם>
תודה!

מכיוון שזו פעם ראשונה שאני מגריינת, אני לא יודעת האם מקובל להודיע למגוריין
איזה חמודה! לא צריך להודיע. וכן, ראיתי שגריינת, ואני חושבת שהרבה פעמים מגריינים פה משפטים שאנשים גם רוצים לראות שוב מול העיניים. בכל מקרה, אם אנשים לא ייכנסו לדף בעקבות הגריין הזה, אז בשלב כלשהו הוא יימחק מהדף.

בזמנך החופשי... אם את יכולה להיכנס לדף פוריות ועקרות באופן טבעי, ולקרוא את מה שכתבתי שם, ולתת לי פידבק על שתי נקודות:
א. אם בכלל אפשר להבין למה התכוונתי - כי הרבה אנשים לא הבינו. (דבר אחד בטוח: לא התכוונתי לפגוע באנשים או לזלזל בכאבם!)
ב. אם זה לא נושא רגיש ולוהט מדי, ואולי עדיף שאסגור את הפה ואשב בפינה בשקט וארד מכל הנושא. ואפסיק לדרוך לנשים על יבלות.

הרגע קראתי אותך בזוגיות הבעייתית.
אוהבת אותך.

הי בשמת
קראתי את דברייך בדף תמיכה האם לשלוח ילד לגן ורוצה להגיד לך שלצערי את כל כך צודקת.
אני נמנעת מלכתוב דברים ביקורתיים ואפילו נמנעת מלבטא את הכאב שאני אישית חווה על כל העוולות שאני רואה ומרגישה שההורים נמנעים מלראות...אז מי אני שאזרוק להם דברי תוכחה?
כל יום גן אחר עובר ליד ביתי וכל יום אני נעצבת אל ליבי על משהו אחר. וממש מתקשה להוציא את המצוקות שלי החוצה, כי ישר זה מתפרש כמתקיף את אותם הורים ששולחים את ילדיהם..)-:

תמרול ה, איזו מתוקה!

תמרוש רוש, אוי, אני חייבת? אני משתדלת להמנע מהנושא הזה... ובואי נגיד שעוד לפני שקראתי מה שכתבת, הבעיה איננה אם מבינים אותך או לא, אלא שאנשים רבים אינם קוראים עניינית בכלל. הבנתותי? הנושא רגיש ולוהט, את מוזמנת לכתוב את דעתך, אנשים ייקחו על עצמם להיפגע ולכאוב וזה לא אומר שהדברים לא חייבים להיאמר על ידי מישהו ודי כבר עם הצדקנות וההתחסדות.
וזה גם לא משנה מה כל אחד מחליט לעשות.
ואולי הצלת נפש אחת שקראה אותך והחליטה לעשות שינוי. זו דעתי לפני שהלכתי לשם. לא הלכתי, לא קראתי, ואני מקווה שתפטרי אותי (-:

תודה, נקודות (עד ששלחתי הספקת לכתוב לי) (-:

ריגשת אותי מאד בסיפור על אמא שלך (מתחילה).
אולי בגלל שאני בת של טבח ולימדו אותי לבשל מגיל צעיר והמטבח תמיד היה המקום החם שלי.
אולי בגלל שבעלי בדיוק ההיפך ואמא שלו מעולם לא נתנה לו להיכנס למטבח למעט הפעמים ששטף כלים אחריה.
אולי בסיפורים עם תסביכים על אוכל ועל איך גידלו אותך לזה, כולם כמעט מוצאים משהו להזדהות איתו.
תודה, בכל מקרה, על הסיפור והתובנות.

_האם יש כוח עליון? אולי.
האם זה אומר שמדובר באותו כוח עליון שבגללו צריך לתלוש את נייר הטואלט לפני השבת וצריך להחזיק שני סטים של צלחות כי אסור לאכול על אותה צלחת לחם עם גבינה ועוף עם פירה? אני חושבת שאפשר להבין מתשובתי מה אני חושבת על הרעיונות האלה, מה גם שאני סמוכה ובטוחה חד משמעית שהכללים האלה הם מעשי ידי אדם, נבראו במוח אדם, וזה ממש לא נמסר למשה בסיני. עם כל הכבוד למורשת ישראל, ויש כבוד.
אז אני, לא "אדם מאמין".
אבל אני אדם מאמין. אני מאמינה שאפשר. אני מאמינה ב"אם תרצו אין זו אגדה". בזה אני ממש מאמינה, ולדעתי כל חיי נראים כך._
הי בשמת, גם אני באתי מדף הזוגיות הבעייתית, ורציתי מאוד להגיב למשפט המצוטט אבל לא ידעתי איפה, אז באתי הנה, מקווה שזה בסדר (ואם לא, הופל'ה למחוק או להעביר (-:)
רציתי להגיב לזה מכיוון שאני עצמי גם עסוקה בסוגיית האמונה בשנים האחרונות, עסוקה בה כמוך מנקודת מבטי החילונית (בדף של נקודות ורודות אגדיות יש אפילו דיון בינינו מלא מזמן על אותה הסוגיה ממש). אני חושבת שיש כוחות. לא יודעת אם הם עליוניים, כי אני מרגישה אותם גם למטה וגם למעלה, גם בפנים בתוכי וגם בחוץ. לא יודעת אם יש כוח אחד ראשי שמרכז את כל הכוחות האלה (התשובה תלויה כמובן בכתביה של איזו תרבות תפשפשי) אבל יודעת שיש כוחות שפועלים עלינו ועל העולם כל הזמן. אני דווקא נוטה לחשוב שהכוח העליון שאת מדברת עליו הוא תמיד אותו כוח עליון ובהחלט מסכימה שהנוהלים והמצוות הם מעשה אדם. לפעמים יש לפעולות מסויימות השפעה אנרגטית. לפעמים אמונות אודות השפעות אנרגטיות מסויימות של אנשים הופכים לחוקים נוקשים ומתאספים לכדי דת, לכדי אסור ומותר וחלק מאותם מנהגים כמובן בעיקר באים מהצורך של אנשים להשיג שליטה ובעלות על אנשים אחרים. מה שכן בכל דת מהנדואיזם, יהדות, נצרות שמאניזם ומה שלא תרצי תמצאי אוסף כזה של חוקים כדוגמת אסור לאכול על אותה צלחת לחם עם גבינה ועוף עם פירה
באופן שאני רואה את זה, יש מערכת שלמה של כוחות שפועלים בין כה וכה במקרוקוסמוס ובמיקרוקוסמוס ולי יש יכולת לנסות להבין אותה ולפעול כמה שאפשר באופן הרמוני איתה. אני יכולה לנסות להסתנכרן אנרגטית ופיסית עם אותה מערכת כוחות או להשפיע על המערך האנרגטי הפנימי שלי אם מערך האנרגיות החיצוני לא מתאים לי. ובמובן הזה, זו האמונה שלי וככה נראים חיי.
גם אני מאוד אהבתי לקרוא את מה שכתבת על השינוי האנרגטי שעבר דרך מרק העוף (-:
ואני מצטערת אם נשפכתי לך פה, זה כאמור מעסיק אותי מאוד וכמובן מוזמנת למחוק @}

בשמת,

רציתי לשתף אותך במשהו מעניין שקרה לי, שמתקשר לנושא שלנו, במיוחד אנרגיות שליליות.

על דברים רבים שאת כותבת, על מאמצייך המרובים... על תבונתך, נדיבותך ועל האומץ , על השפעתך ההמבורכת והמברכת פשוט תודה.

(אולי קצת ילדותי, אבל רציתי לכתוב שבשמת בהקשר שלך הוא כמעט משפט: בושם את).

אולי בסיפורים עם תסביכים על אוכל ועל איך גידלו אותך לזה, כולם כמעט מוצאים משהו להזדהות איתו.
הא הא, כולנו יהודים D-:

אני דווקא נוטה לחשוב שהכוח העליון שאת מדברת עליו הוא תמיד אותו כוח עליון ובהחלט מסכימה שהנוהלים והמצוות הם מעשה אדם
כשכתבתי על זה עבודה סמינריונית בחוג לפילוסופיה פעם, כתבתי שלא משנה איך קוראים לו, תמיד מדובר באותו ה"אלוהים". יש לו שמות שונות ומאמינים שונים שממציאים חוקים שונים, אבל אלה בסך הכל שפות שונות, לא מציאות שונה. ובכל מקרה האלוהים הזה הוא פרוייקציה של אמונות האדם שבאות מצרכי האדם.

מה שכתבת על השינוי האנרגטי שעבר דרך מרק העוף
הי, רק עכשיו קלטתי כמה זה סמלי! השינוי התרחש עם לא פחות ולא יותר - סמל יהודי! סמל הנתינה האמהית היהודי! לא יאומן. נסתרות דרכי הבורא? (-;

וואו, אני מרגישה צורך להשתחוות לכולן בתודה, אבל פלוני אלמונית, ריגשת אותי מאוד. עילום השם הוא במקרה או בכוונה?

תמרוש רוש, אוי, אני חייבת?
מה פתאום. פוטרת למפרע

.
הכל בסדר.
נשיקות

בכיף,גם לי היה נעים וטעים
ותודה על המילים...אה.. יצא לי בחרוזים

וואי בשמת,תודה על המתכון, איזה כיף, כבר העברתי גם לאמאל'ה

השבוע הכנתי מרק מעולה,אבל יש בו חלב קוקוס

האם את נגד חלב קוקוס? לפי מה שהוא מכיל,הוא לא להיט.
בכל אופן התחשק לי כזה מרק,ויש בו גם בטטות וג'ינג'ר
מישהו אמר לי שאפשר לשים יוגורט במקום החלב קוקוס
האם ילדיך אוהבים גי'נג'ר?

האם את נגד חלב קוקוס?
דווקא לא, אבל אנחנו לא אוהבים טעם של קוקוס באופן כללי אז אין בבית שום דבר בכיוון.
בטטות - עוברות רק אצל אחד מילדי.
זנגביל - המממ. החבאתי כמה פעמים במרק ירקות. עבר בשלום (-:
למה את שואלת?
(את מאמינה שלא נשאר כלום ממרק הכרובית הבוקר?)

לא אם הוא מהזן שמחבל במטרה לפטור את עצמו מהמשימה.
ואז, יש שתי אפשרויות:

לקבל באהבה את הפשלות, העיקר שעוד מישהו שותף לעבודת הכביסה
לפטור את המחבל מלהיות בעל

השאלה שלי לא כ"כ קשור לנושא הדף של הכביסה, אולי יותר ל תחזוקת בעל:
איך אפשר לקבל באהבה פעולות שנעשות בזדון?

איך אפשר לקבל באהבה פעולות שנעשות בזדון?
אפשר?

לא הבנתי.

לא הבנתי.
התכוונתי שהמשפט:

לקבל באהבה את הפשלות, העיקר שעוד מישהו שותף לעבודת הכביסה
ניתן גם לקריאה באופן ציני. קפיש?
ויותר נכון, נכתב מלכתחילה במסר כפול וחתרני.
אפשר להתעלם מהמסר המרעיל, להגיד תודה על עצם הכביסה, ולעבוד על עצמנו להשתנות בצורה כזאת שיפסיק להפריע לנו שצובעים את הכביסה בורוד.
אפשר. זאת אפשרות. אבל נדמה לי שמעצם הניסוח של המשפט, ויותר מכך, מהניסוח של המשפט השני, עולה שאני לא בדיוק כותבת שצריך לקבל באהבה פעולות שנעשות בזדון P-:
עכשיו הסברתי?

לקבל באהבה את הפשלות, העיקר שעוד מישהו שותף לעבודת הכביסה
ניסוח אחר של האופציה הזאת יכול להיות:
"את יכולה לבחור להיות קורבן ולקבל בהכנעה את החבלות בזדון".
והאופציה השניה היא, "להפסיק להיות קורבן, לסלק את המחבל מהבית".
יותר ברור?
יש אופציה שלישית, והיא להשקיע מאמץ לתקן את הזוגיות ולהפסיק את החבלות, אבל זה היה דף הומוריסטי על כביסה ולא רציתי להיכנס לעצות רציניות כל כך (-:

אני שואלת אותך בדף הבית כי אין איפה לכתוב (אולי אני אפתח לעצמי דף תמיכה

)
אם תירצי שאעביר את השאלה לדף אחר רק תאמרי.

המפושפש הקטן סובל משלשולים הולכים וחוזרים כבר תקופה ארוכה.
שלשולים- אומר שהוא עושה 10 פעמים ויותר ביום והם ממש מים (יותר נראה כמו תה, סליחה על התיאור) עם קקי שלשול או רק שלשול.
חלק מזה בסיר\קערה\שירותים וחלק מזה בחיתול (הוא כבר עם ח"פ כי אני לא עומדת בזה יותר).

הסיבה לא ברורה לי. בהתחלה חשבתי שזה השיניים (גדלו כבר 4) או הצטננות (היו כבר 2) או שביתה רצינית (היתה אחת) א"כ גיליתי שהוא מגיב ככה לקמח חיטה (אבל רק בזמן האחרון כי כשהוא התחיל עם קמח זה לא הזיז לו) ועכשיו אני כבר לא יודעת ממה זה.
הוא אוכל הרבה סוגים של אוכל ולכולם הגיב בסדר כשהתחיל לאכול אותם וגם לכל מה שאני אוכלת (אני חושבת).
מחר אני אקח אותו לרופא אבל אני לא מצפה לכלום מהפגישה הזאת, קשה לי להאמין שימצאו משהו.
יש לך רעיון מה זה יכול להיות? מה אפשר לעשות עם זה?

הוא בן 9.5 חדשים.
המון תודה.

א"כ גיליתי שהוא מגיב ככה לקמח חיטה (אבל רק בזמן האחרון כי כשהוא התחיל עם קמח זה לא הזיז לו
הוא עדיין מקבל קמח חיטה ואת אוכלת קמח חיטה?
אם אף אחד משניכם לא נוגע בקמח חיטה, אין שיפור כלשהו?
יש בדיקות לצליאק, אבל האמת שמוקדם מדי לתוצאה לגמרי אמינה...
בכל מקרה, כל מה שתיארת מחשיד מאוד לאלרגיות או רגישויות למזון.
יש לך תיכנון לביקור בארץ בקרוב? לאיבחון אייפק. אבל אולי NAET יש שם? (ראי שיטת אייפק, סוף הדף, מוזכרת גם השיטה הזאת)
אבל בכל מקרה כדאי שהרופא יעשה בדיקות כגון: בדיקות צואה לטפילים ווירוסים וכדומה (יש כמה וכמה אפשרויות), רק לשלול; ויש עוד בדיקות שהם עושים.
רק שלמרבה הצער אי אפשר לאבחן אלרגיות במערכת העיכול.

הוא עדיין מקבל קמח חיטה?
עשיתי טעות ונתתי לו ביום ששי לחם מה שהשפיע מאד מאד רע.
כבר היו לו שלשולים ובתומי חשבתי שזה אולי לא קשור לחיטה כי הרבה זמן הוא לא אכל.
עכשיו אני בטוחה שזה משפיע עליו רע.

ואת אוכלת קמח חיטה?
איך לא חשבתי על זה? אני אפסיק גם.

תודה רבה.

אגב, איך הגדילה שלו? איך ההתפתחות שלו? האם הוא חיוור? האם עשו בדיקות דם לברזל וכדומה? צריך רופא כדי לשלול כל מיני מחלות נוספות שאני לא יודעת עליהן.

אגב, איך הגדילה שלו? איך ההתפתחות שלו? האם הוא חיוור? האם עשו בדיקות דם לברזל וכדומה? צריך רופא כדי לשלול כל מיני מחלות נוספות שאני לא יודעת עליהן.
הוא אחוזון 75, מתפתח מוטורית די מהר, מאד פעיל ובכלל לא חיוור.
מצב רוח טוב במיוחד ונראה מאד בריא.
לכן לא הייתי מוטרדת עד כה. כשהבנתי שזה פשוט לא עובר לו התחלתי לבדוק את הענין לעומק.
אז מחר אני אצל רופא ונראה איזה בדיקות יעשו ומה יאמרו בבדיקות.
בנתים הוא לא אוכל קמח כי זה בטוח לא עושה לו טוב ועכשיו גם אני מתנקה מקמח.
כדאי כבר לכלול את כל המוצרים שיש בהם גלוטן או רק קמח חיטה?

תודה @}

בשמת, תודה רבה רבה רבה.
אין לי מילים בכלל להסביר כמה אני מודה לך.
עזרת לי מאד.
@} @} @}

הי

אני סקרנית לדעת איך השיער
יום נעים

מתבשמת במילים וברוח הטובה והחכמה ששורה כאן (-:
קוראת סמויה (-:

איזה חמודות!
יש לי איזו תקלת מחשב משונה, עונה בלי ציטוטים:

ראשית תודה על כל התודות [-:

שנית, פרח הלימון, יצא חמוד, דומה לקודם רק יותר קצר, ואותה בעיה: שביום השני כבר נראה מדובלל S-: ולא עוזר "לסדר". ואם אני שוטפת במים בלבד, השיער לא נראה טוב. אבל מבחינת "איכות" השיער, הוא רך ונעים.

השיער לא נראה טוב. אבל מבחינת "איכות" השיער, הוא רך ונעים.
והיית רוצה לשים מסכה לפעמים? זה אולי יפתור את בעית הדבלול

והיית רוצה לשים מסכה לפעמים?
הא, לא מאמינה שיהיה לי זמן או כוח לזה... למה לדעתך זה יפתור?

הא, לא מאמינה שיהיה לי זמן או כוח לזה...
לא צריך זמן לזה,כי אחרי שאת חופפת את שמה טיפה מסכה מזינה ובזמן שאת מסתבנת המסכה "יושבת" על הראש ואח"כ שוטפת הכל יחד
זה יכול להיות פעם בשבוע. מה שמסכה טובה עושה זה להזין ולהוריד את ה"פריזיות" שאת קוראת לזה מדובלל
איך היה שיערך יום אחרי שהסתפרת? את זוכרת שנתתי לך לשים מסכה? האם הוא היה שונה מבד"כ?

פרח הלימון, אין כמעט פריזיות, אבל את צודקת, אחרי המסיכה לא היתה בכלל. המדובלל זה לא הפריזיות, אלא זה שהתלתלים כבר לא נראים תלתלים אלא סתם משהו קצת פרוע קצת לא מסודר. הם כאילו הולכים לאמצע הדרך בין מתולתל לגלי וזה סתם נראה חסר צורה. לזה אני מתכוונת ב"מדובלל". כאילו אני צריכה להסתרק... או שוב לחפוף! וחבל, כי השיער נקי לגמרי, לא מבקש חפיפה בכלל, רק בשביל שהוא ייראה טוב.

_הא, לא מאמינה שיהיה לי זמן או כוח לזה...
לא צריך זמן לזה, כי אחרי שאת חופפת את שמה טיפה מסכה מזינה ובזמן שאת מסתבנת המסכה "יושבת" על הראש ואח"כ שוטפת הכל יחד_

אני חופפת לעתים רחוקות, אבל בכל מקרה בתחילת המקלחת אני יודעת אם יש או אין לי זמן לחפיפה (עם/בלי שמפו).
גם בשביל לשים טיפה מסכה ובשביל לשטוף אותה צריך זמן.
זה שתיים-שלוש דקות, אבל זה לא תמיד אפשרי. עובדה.

כאילו אני צריכה להסתרק... או שוב לחפוף! וחבל, כי השיער נקי לגמרי, לא מבקש חפיפה בכלל, רק בשביל שהוא ייראה טוב.
אז הפתרון הוא כשממש חשוב המראה לשים מסכה. זה לא סוף העולם אם פעם בשבוע תשימי ואולי זה יפתור את הבעיה לחלוטין
האם ניסית להרטיב רק במים ואז לא לגעת,כלומר רק לקחת טיפה מים ביד ומול המראה לסדר את מה שקופץ?

שלום בשמת,
רציתי להודות לך על דברים שכתבת בדף הצילו הלידה מתקרבת ומה יהיה עם הברית, ובמקומות נוספים.
אמנם הדברים מופנים כלפי "אמא", ועבורי הם פחות רלוונטים מעשית כרגע, אבל העצמה שלך והביטחון מחזקים אותי ומראים שלא נגזר עלי להיות עלה נידף ברוח.
מקווה שאצליח גם להפנים וליישם ולא רק להבין ולהעריך.

שליחה על ידי אמא* » 14 ינואר 2009, 23:18

כן בטח בסדר.

שליחה על ידי אמא* » 14 ינואר 2009, 23:52

לאור הבקשה לא לצנזר אודה לך אם לא תמחקי את כל מה שכתבת בדף באופן גורף אלא תמחקי רק את מה שנתפס בעינייך כחשיפת יתר. ועוד פתרון שאולי יתאים לך הוא לשנות את השם שלך בדף בתגובות שהן יותר אישיות.

היי
לפני כמה חודשים קראתי את הספר הילדים מרחוב הרעשנים ורק עכשיו ראיתי שאת תרגמת אותו

אז רציתי להגיד לך שזה ספר חמוד נורא ואת עשית עבודה מעולה!

|חזרדוב|
אוף, אין פה אייקון כזה,
פרעה אחד!
D-:

פרעה אחד!
תודה!
אגב, ראית בדף בדידותו של בוחר האבטיח את ההתייחסות לספר הזה?
אני מאוד אוהבת אותו. באמת ספר חמוד!_

הי בשמת,
קודם כל, למרות שזה היה כבר כמעט מזמן, שמחתי מאוד לפגוש ולהכיר אותך בחודש שעבר בסדנא של לוטם.

חבל שלא יכלתי להשאר עוד.

מעניין אותי משהו שקשור לבלי חיתולים. אמנם אנחנו עם חיתול (בד) ומפשפשים, ובכל זאת, לגבי הילדות שלי יש לי תובנות.
אני מרגישה שבזכות העניין הזה, התקשורת איתה היא מעל ומעבר למה שהיה יכול להיות לעומת חוסר קשב לנושא.
הילדונת הזאת מתחילה לדבר. עוד לא בת שמונה חודשים. אומרת לי "קה קה" ומתכוונת לכל מילה. ומנסה להגיד עוד מילים (מה <אמא> ננה <מאיה, אחותה> ועוד קשקושים רבי וחסרי פשר).
גם האמצעית שלי התחילה לדבר מוקדם (התחלנו לפשפש בגיל חצי שנה, זיהיתי מילה ראשונה ב-10 חודשים). ואיכשהוא יש לי הרגשה שיש קשר וזו לא רק גנטיקה. כשהם מרגישים שמבינים אותם, יש עקביות בנסיונות התקשורת וזה פשוט עובד. ומדהים שיש לנו את זה בגיל הזה.
חיפשתי דף או דיון בנושא, האם זכור לך אם קיים כזה דיון באתר?

חיפשתי דף או דיון בנושא, האם זכור לך אם קיים כזה דיון באתר?
במעומעם זכור לי שכן. אני בהחלט דיברתי על זה. אבל באמת לא זוכרת איפה! יש אלפי עמודים בנושא P-:

וגם אני שמחתי להכיר אותך פנים אל פנים (-:

שליחה על ידי יול* » 18 ינואר 2009, 14:27

שלום בשמת,
אנחנו לא מכירות אבל אני קוראת אותך ומתרשמת ממך לא מעט ברחבי האתר.
אני פונה אליך בשאלה הקשורה לתרגום.
אנחנו (במקום עבודתי, אפרט בהמשך אם זה יהיה רלוונטי) צריכים לתרגם מספר ספרי לימוד (לילדים) מהשפה העברית לשפה הדנית.
הבנתי שעסקת או שאת עדיין עוסקת בתרגום ספרי ילדים משבדית (או שאולי זו איזושהי שפה סקנדינבית אחרת?) לעברית.
לכן חשבתי שאולי את מכירה אדם העוסק בתרגום כזה (מעברית לדנית וספרי לימוד שזה קצת שונה מתרגום רגיל)
או שתוכלי לתת לי כיווני מחשבה איפה אפשר למצוא אדם כזה.
אין לי מושג איך ואיפה מתחילים לחפש דבר כזה...
אין לי דף בית אז אשמח אם תעני לי כאן ואני אכנס לכאן לקרוא את התשובה (או אם יש דף מתאים אחר אז אפשר גם שם, אני פשוט לא מכירה),
מקווה שזו לא שאלה מציקה מדי.
תודה רבה
יעל

שלום בשמת

אוי, בעסה, קיבלתי את המרגיעון המייבש "מה את רוצה?". טוב שלא עשו אותו "נו, מה את רוצה יא נודניקית?!?!?!?!".
אני אשתדל לא לראות בזה סימן מנבא רעות, ובכל זאת לבקש ממך לשלוח לי מייל, כי יש לי שאלה בפרטיות, אם אפשר, בנושא סדנאות בלי חיתולים.
talisapirster בג'ימייל.
כשייצא! תודה!

רציתי לשאול אם את יודעת מתי ואם בכלל מתקיים השנה כנס לה לצ'ה?
כן, כנס לה לצ'ה יתקיים השנה בערך בתחילת יוני (התאריך לא נקבע סופית, כנראה 1 ביוני, יום שני), בבית החולים תל השומר (שיבא), בבית סוראסקי (כמו בשנים האחרונות).

הי יול. כן, אני מתרגמת משפות סקנדינביות לעברית (שבדית, נורבגית, דנית, איסלנדית (-: ), אבל לא ההיפך.
לגבי מתרגמים לדנית: הממ. אפשר לנסות לשאול בשגרירות הדנית, שנמצאת ברחוב בני משה בתל אביב (לצלצל אליהם בטלפון ולשאול), יש סיכוי שהם מקושרים.

יש לי מישהו לשאול, כרגע לא נמצא, אז תנדנדי לי? אולי אצליח למצוא עוד קצה חוט.

טליה, בכל מקרה יש אימייל שלי בדף חוגי בית בלי חיתולים ואפשר פשוט לשלוח לי (-: (הולכת לשלוח לך).

זאת אני למעלה

שליחה על ידי יול* » 18 ינואר 2009, 22:48

בשמת, תודה, אני באמת אנסה בשגרירות, זה רעיון טוב.
ולגבי קצה החוט, אזכיר לך עוד כמה ימים.
שוב תודה ולילה טוב @}

איך]אולי יעניין אותך מטפלים בניירת[/po]
(כל מיני רעיונות לא רעים לגבי תיוק ניירת)
@}

נו, בשמת, ברור (לי ולך) שמה שכתבתי בבלוג היה על רקע אמא שאוהבת יותר וכל העצבים שהדף ההוא עורר בי אי-אז, כך שאת מבחינתי אחת הנמענות הכי מרכזיות לדברים. ואת יודעת, כמה שאני מנסה למצוא לזה שם חלופי, אני לא מצליחה. מה אני יותר היום משהייתי אז? כנראה אני פשוט אמא יותר. כלומר, גם זה נשמע לי ניסוח גרוע מאד אם הוא נקרא על ידי מישהי אחרת ("ומה, אני פחות אמא בגלל שאני נותנת תמ"ל?"), אבל את החוויה שלי על עצמי הוא מתאר במדויק.

(כל מיני רעיונות לא רעים לגבי תיוק ניירת)
חמוד מאוד. יש שם כמה וריאציות על מה שאני עושה/מלמדת.

ענית כ"כ עניני ויפה לנעמה בדף על הדפים הארוכים - מגיע לך @}!

נראה לי עדיף לצרף לדף פאנג שוואי הקיים, לא?

קוסמת, טוב, אז כך אעשה. רק פשוט אצרף כגוש אחד.

טדליק,
אולי יעניין אותך לקרוא ב-הספר אחרון הג'נטלמנים ההרפתקנים...

שלום לך האישה בורוד

,

אני יכולה להביא את הספרים לתמר ביום ה', למפגש שלנו. אנא הודיעי לי האם בסדר מבחינתה ובחינתך.

תודה @}

הי בשמת, אני מבינה שאת עסוקה מאוד בייעוץ לכולם, ובכל זאת מקווה שתמצאי כמה רגעים גם בשבילי.
עברנו לפני כשנה ליישוב, בתחילת השנה הבת שלי (5) ממש ביקשה ללכת לגן, כדי לפגוש חברות בנות גילה. בשנה שלפני היינו יחד בבית עם אחיה הקטן ממנה בשנה וחצי, ולפני כן היא היתה בגן של שישה ילדים, איכותי ושכונתי.(עד 2.5 היית איתנו בבית).
העניין הוא שהיא מאוד רוצה ללכת לגן אבל מספרת מדי פעם שאין לה חברים כאן, שאף אחד לא משחק איתה, שלפעמים לועגים לה על הציורים שלה. היא משתוקקת לחברה קרובה, ואיכשהו זה לא מסתדר. אני נקרעת מרוב דאגה ואומרת לה שהיא לא חייבת ללכת ואני רוצה שתישאר בבית אם לא טוב לה שם, אבל היא מרגיעה אותי - אמא יהיה בסדר, אל תדאגי יהיו לי חברות לאט לאט. מה את חושבת?
יש כבר דיבורים על כיתה א' מסביב, והיא ממש חוזרת ואומרת שהיא רוצה להישאר בגן.

קראתי משהו שכתבת בדף של להרים את הבית, והבנתי סופית מה ההגדרה של אושיה בבאופן:
אושיה זו מישהי שיכולה לכתוב על זה שלילדים שלה יש קופסת צעצועי קינדר בלי להוסיף אחר כך "אל תסקלו אותי".
כבוד!

אושיה זו מישהי שיכולה לכתוב על זה שלילדים שלה יש קופסת צעצועי קינדר בלי להוסיף אחר כך "אל תסקלו אותי".
(-:
אבל עוברת אורח, אני די משוכנעת שהצעצועים הגיעו בירושה כשהם כבר נטולי שוקולד...

אני יכולה להביא את הספרים לתמר ביום ה', למפגש שלנו
יופי, חלוקית נחל, מעולה! תודה!

_אמא יהיה בסדר, אל תדאגי יהיו לי חברות לאט לאט. מה את חושבת?
יש כבר דיבורים על כיתה א' מסביב, והיא ממש חוזרת ואומרת שהיא רוצה להישאר בגן._
אני ממש לא סמכות לשאלה שלך, אבל גישתי כאמא אומרת: להקשיב לילדה וללכת איתה. כמו שאת עכשיו, עם היד על הדופק, עם הרבה אהבה, ועם הבהרה ברורה ביותר שהיא חופשייה לבחור בכל יום להישאר בבית. וכשאת קשובה למה שקורה בגן (יש לך דרך לבקר שם פה ושם? לראות מה קורה באמת?).

_אושיה זו מישהי שיכולה לכתוב על זה שלילדים שלה יש קופסת צעצועי קינדר בלי להוסיף אחר כך "אל תסקלו אותי".
כבוד!_
עוברת אורח יקירתי, יכול להיות שאחת הסיבות לכך שאנשים חושבים שאני "אושיה" (מה זה הפחחחחח הזה... ) היא בדיוק מפני שאני מעולם לא חשבתי שצריך להתנצל על כלום. לא שאני מחזיקה מקינדר בכלל, אבל אני מרשה לסבים במינון נשלט P-:
אה, עינת גל יקירתי, צר לי לאכזב אותך, נכון שבכל השנים שאסור היה לילדים שלי מוצרי חלב הם זכו לקבל את הצעצוע ובני הדודים אכלו את השוקולד, אבל זה כבר כמה שנים שאני לא אוסרת עליהם. למרבה המזל, הם אצל כל אחד מהורי נגיד פעם בחודשיים? אז זו תדירות הקינדר.

אז אני חותמת על דבריה של עוברת אורח. הצורך הזה להתנצל כל פעם אחרי שמזכירים פה ממתקים, טלביזיה וקמח לבן הוא מעניין. אני מתארת לעצמי שאם הייתי כותבת יותר גם אני הייתי עושה את זה. אני עושה את זה בעולם האמיתי כל הזמן. פתאום אני מבינה כמה אנרגיה מיותרת ופחד יש שם.

שרון, תודה!

אני מתעדכנת ב{{}}גשמי ברכה, רציתי להודות לך על זה:
_גאון!!!! לא פחות.
ואגב, אין גאונה בעברית happy
אבל אפשר להמציא_
אני שותקת את זה כבר זמן-מה

אח, חמודה!
הייתי צריכה לנחש שגם אותך זה מקפיץ (-:
בטח גם את אש"י...

כן זאת תופעה ידועה,בגלל הגזירות הפנימיות ,ברגע שהשיער גודל אז פתאום זה נראה כמו תספורת אחרת

זה מה שאני אוהבת בשיטה הזאת,התספורת ממשיכה"לחיות" גם חצי שנה ויותר. ודא"ג הפעם הייתי איתך מאוד עדינה
פחד של מתחילים,שאף אחד לא יתבאס עלי, לכן השינוי לא היה כזה גדול.אם תרצי בעתיד אספר אותך ככה שירגישו
מייד על ההתחלה ,שיהיה יותר "קטע" לתספורת
בכל אופן מאוד שמחת אותי

תודה רבה

הי בשמת,
לגבי השאלה האם אביך הוא אכן אביך - אותו פגשתי לאחרונה באוניברסיטה, לפני כ 5 שנים, וכששאלתי, טרם פגשתי אותך. כך שלא היכרתי לעומק את הנפשות הפועלות, ולא היה לי מושג אם זה אפשרי והגיוני שאכן זהו הקשר...
קיבלתי ממך המון מיילים -איזה כיף, תודה.

רגע רגע
לא מבינה. שמת תמונה של בעלך בפינת הזוגיות????
אם כן לא מתאים בכלל אבל אני אחסוך את ההרצאה עד שתעני לי אולי לא הבנתי נכון.
לא הבנתי לגבי האינדוקס (אני בושה ונכלמת אין לי מושג אפילו מה זה לאנדקס. אני מנחשת שזה משהו שקשור
למפתח נושאים וכאלו?

לא מבינה. שמת תמונה של בעלך בפינת הזוגיות????
כן.
אבל את לא מאמינה כמה הצחקת אותי D-:
פתאום חשבתי: וואללה, הבעל לא מתאים לזוגיות, נכון... D-:
אני פשוט מתפקעת פה מצחוק והבן שלי יושב עלי ומנדנד, תגידי, אמא, מה הצחיק אותך...

לאנדקס - כן, למפתח לצורך מפתח הנושאים באתר.

אגב, זה נועד לאזן את כל התמונות שהיו בבית לפניו (הטעם שלי, בחירה שלי), ואת כל התמונות עם הנשים (-:
פתאום עכשיו, כשהחדר ריק חוץ משתי התמונות (שלנו מהחתונה, ושלו), זה מאוד בולט.
ואני עדיין צוחקת... (מהזעזוע שלך שבעלי לא מתאים לפינת הזוגיות...).

זה לא שהוא אישית לא מתאים. בכלל לא העניין.
בפינת הזוגיות שמים סימבול זוגי. לא חלק מסימבול או חלק מזוג.
אם את רוצה לחזק אותו יש פינה אחרת שמתאימה. בעצם הורדת תמונת יחיד של אישה ושמת תמונת
יחיד של גבר.
כמה קשה לשחרר תבניות של "לבדות" (עם שורוק בו')...
זה מזכיר לי מישהי ששמה שיח קוצני בפינת הזוגיות. אמרתי לה שזה לא מתאים, אז היא הלכה ושמה
פרחים יבשים...את מבינה??
ועל מנת לאזן...צריך סימבול מאוזן.
וחוצמזה שוב אני מזכירה. אם אין עניין בעייתי עם הזוגיות לא צריך להלחץ ולהוריד את תמונות היחיד.
רק אם רוצים לחזק את הביחד...
אני אספר לך בערב משהו מעניין שקשור לתמונות חייבת לטוס לעדי שאנן (-:

זה לא שהוא אישית לא מתאים. בכלל לא העניין
ברור, ברור... פשוט הניסוח התפרש לשני פנים ולכן הצחיק אותי עד העצם D-:

_בעצם הורדת תמונת יחיד של אישה ושמת תמונת
יחיד של גבר._
לא לא, הוספתי תמונת יחיד של גבר ביחד עם תמונת חתונה לחדר שהיה מלא תמונות נשים ותמונות אחרות.

אם את רוצה לחזק אותו יש פינה אחרת שמתאימה
אשמח לשמוע.
בינתיים העברתי את התמונה ל"מסדרון".
זה ככה: הדירה שאנחנו גרים בה בנויה קצת כמו פרפר. שתי כנפיים משמאל, שתי כנפיים מימין, וראש. הגוף שבאמצע הוא "המסדרון" שרובו פתוח לכנפיים חוץ מקטע קצרצר של קיר.
שתי הכנפיים שמשמאל גדולות: הסלון וחדר השינה.
שתי הכנפיים מימין קטנות: חדרון הילדים והמטבח.
הראש הוא חדר-האמבטיה-והשירותים.
את התמונה שמתי על הקיר שבין חדר השינה לסלון, כך שרואים אותה הכי טוב בדרך מהמטבח (שהכניסה אליו מול דלת חדר השינה) לסלון, או מהאמבטיה לסלון ולחדר הילדים. היא לא מתאימה לשום פינה בסלון, ובטח לא בחדר הילדים. שמתי אותה איפה שקודם שמנו לוח שנה, ואת לוח השנה העברתי למטבח.
הילדה תיכף שמה לב לשינוי ואמרה שככה הרבה יותר טוב, סוף סוף רואים את התמונה של אבא החמוד, יותר טוב מאשר בחדר השינה (ציטוט כמעט מדויק (-: ).

אני אספר לך בערב משהו מעניין שקשור לתמונות
אוף, קשה לחכות! כולי סקרנות. (-:

ערב טוב בשמת, אשמח מאוד להתייחסותך לשאלה שכתבתי בדף עד מתי להניק (אני לא סגורה אם זה הדף המתאים אבל לא מצאתי משהו יותר טוב והלחץ מסביב על הפסקת הנקה הולך וגובר בצורה בלתי נסבלת... אני צריכה עצה ממקצוענית לפחות כדי להרגיש שלמה עם עצמי שאני לא עושה שום נזק). המון תודה ולילה טוב

קצת קשה לי להבין את אפקט הפרפר אצלך בבית.
המורה שלי תמיד הזהיר אותנו שאנחנו חייבים לראות את הבתים בעיניים ולא דרך תיאורים של אנשים
אחרת נסתבך (-:
ואל תשאלי. פרצו לי לבית היום! את הסיפור עם התמונות בפעם אחרת. כנסי לבלוג שלי ותראי איך
הבחוץ של הבית זימן לי את זה אופטימיות קוסמית

אני לא אוהבת את שמואל, אבל את שאול, המלך הטראגי, אני מאוד אוהבת.
אבא שלי לא אהב את דוד התחמן, הוא העדיף את שאול.
זו היתה נקודת מבט מרעננת ומעוררת מחשבה, כי בבית הספר (הקיבוצי חילוני) לימדו פשוט את נקודת המבט המקראית, בלי שום נסיון למבט שונה או למחשבה.

אבא שלי לא אהב את דוד התחמן, הוא העדיף את שאול
אהה, מסכימה איתו. בהחלט העדפתי את שאול גם על פני דוד.
ונכון, גם אותנו בבית הספר לימדו פשוט את נקודת המבט המקראית.

לאבא שלי בכלל היה מנהג להאיר את סיפורי התנ"ך מזוויות פחות מקובלות, ולגרום לי להרהר אחרי קביעות בתנ"ך של טוב ורע, נכון ולא נכון.
אבל בכיתה ט' - ורק בשנה האחת ההיא - זכיתי למורה אמיתית. כזאת שכל שיעור שלה הוא חווייה, פותח עיניים, משכיל ומעורר מחשבות. איתה למדנו קטעים מספרים שונים מנקודת מבט של חקיקה סוציאלית. אני חושבת שזו היתה שבירת הקרח הראשונה ביחסים שלי עם התנ"ך. הראשונה - פרט לספר תהלים שכבר קודם נהגתי לקרוא בו להנאתי, עד שלמדנו אותו בכיתה י' עם המורה המשעממת ביותר בעולם. היא הצליחה להרוס לי אפילו את תהלים.

לאבא שלי בכלל היה מנהג להאיר את סיפורי התנ"ך מזוויות פחות מקובלות, ולגרום לי להרהר אחרי קביעות בתנ"ך של טוב ורע, נכון ולא נכון.
גם לאבא שלי (-:
אבל מרגע שהגעתי ל"תיכון חדש", בכתה ז', כל המורים שלי לתנ"ך היו מעולים, חוץ ממורה אחת (שהיתה עוד המורה לתנ"ך של אבי, וכבר אז היתה איומה...). השיעורים היו כיף. כל כך אהבתי תנ"ך!

אני חושבת שדווקא היא לא לימדה אותי. בכתה ז' המחנכת, אבל שכחתי את שמה, אח"כ חדווה ליבר, עתליה זרמי, ואני לא זוכרת מי עוד (רציה מישורי היתה המורה ה )-: ).