פוסטפמיניזם באופן טבעי

[אמא_של_נבט*]

שאלה מענינת עלתה לאחרונה בשיחה שהיתה לי עם זוג חברים. חשבתי לשתף אתכם ולהעלות את הנושא לדיון .
בשיחה דברנו על פמיניזם , לא אעלה כאן את ההסטוריה אבל אציין את המסקנות שהגענו .
הבחירה שלי להשאר עם נבט בבית נובעת מפוסט פמיניזים , כלומר, אין לי את הצורך להוכיח את הצלחתי כאשה בנסיון להשתוות אל הגברים.
כלומר, עם בעבר הפמיניזים שאף להשתוות אל הגברים בשוויון מלא שהפך למרוץ אחר קרירה ואל השגת פרנסה השווה לגבר ,אנוכי מחפשת את השוויון מתוך מקום אחר לחלוטין. אני בוחרת מתוך מודעות להיות אמא במשרה מלאה , בדיוק כפי שצייר יגדיר עצמו כמי שעוסק בציור כל היום וכפי שעצמאי יעסוק בעסקיו כל היום ,כך אני עצמאית כאם .
אינני מבקשת שיחליפו אותי, אינני חשה חולשה אל מול אלו שרצות אל הקרירה. נכון שאפילו קשה לי לפעמים להבין כיצד הן יכולות לוותר על הזכות הזאת אך אני משתדלת שלא לשפוט אותן ,אני יודעת כי אם תהיה לנו ראש ממשלה אשה בת 35 אהיה גאה בה גם אם תוותר על קרירת האמהות. אני בחרתי שלא . וזאת הנקודה אני לא צריכה עוד לחיות בתנאי הפמניזים הישן אני חשה פמינסטית חדשה .
ועוד דבר שעלה בשיחה בהמשך לפמיניזים החדש. צינתי בפני חברי כי למרות כל רצוני להיות אמא של נבט 24 שעות ביממה חשוב לי לא פחות כי בעתיד הקרוב נוכחות זוגי תהיה שווה לי. כלומר משמעות המשפחה החדשה מבחינתי הכוללת את הפמינזים החדש הינה לגדלו באופן שווה ,להיות נוכחים באופן שווה . מכאן שאני לוקחת על עצמי בעתיד לפרנס במשותף עם זוגי את משפחתנו . כדי שיהיה לנו אפשרות להיות נוכחים בגדילת בנינו ואחיו שיגיעו יום אחד לעולם.
ובענין זה חשבתי ואוסיף כאן כי אכן יש לי בעיה עם מי שבוחרים שהאם בלבד תהיה מגדלת עיקרית בעוד זוגה יהיה עבד לפרנסת המשפחה .כי אז מה שווה כל ענין החנוך הביתי מה שווה כל הפמיניזים החדש הזה?
ופתאום חשבתי אולי צריך לארגן מן תנועה לא כתובה כזאת של משפחות חדשות שכאלו, של פמיניזים לא כתוב שכזה .
ואז שאלו אותי חברי האם גם אחרים ואחרות בקהילה רואים את הדברים כך? האם את לבד בתפיסת העולם הזאת ?
ואני השבתי שאיני יודעת .
האם גם אתן חושבות כך? האם גם אתן חיות בשוויון או שהאחד חסר והשני נוכח ? האם מישהו כאן העלה את הנושא ואני פשוט לא שמתי לב?
אם כן אז פשוט תתעלמו או תעבירו את הדף שלי למקום אחר כמו שנהוג לעשות כאן .

וסליחה שכתבתי כל כך הרבה ,פשוט רק רציתי לומר...

[בשמת_א*]

קודם כל בקשה מהגמדים הקטנים, האם אפשר להחליף את שם הדף ולתקן ל-פוסטפמיניזם , כי שגיאת ההקלדה הזאת צורמת לי נורא, ממש פיזית.

לשאלות:

כלומר, אין לי את הצורך להוכיח את הצלחתי כאשה בנסיון להשתוות אל הגברים.
זה לא פמיניזם, ומבחינה זו אין דבר כזה פוסט-פמיניזם.
המטרה של הפמיניזם לא היתה להפוך את האשה לגבר, אלא להשוות את הזכויות והתנאים של הנשים לאלה שהגברים סידרו לעצמם.
רק לפני כמה ימים קראתי מאמר מתפעל, שבשבדיה המצב הכי מתקדם של שיוויון האשה - משכורת הנשים הממוצעת כבר מגיעה ל-80% ממשכורת הגבר!
פשוט התעלפתי. וזה הכי מתקדם בעולם?????
אין שום מקום בעולם שאשה מקבלת שכר שווה לגבר על אותה עבודה?
והכי מתקדם זה 80%? יואו.
נו, בטח שלא, כי עדיין הרוב המכריע של החברות בעולם נשלטות בידי הגברים, והם מסדרים לעצמם תנאים, משכורת, קידום, הערכה ומבנה חברתי שמתאים לצרכים שלהם ולמטרות שלהם - וממש לא מתאים לצרכים של הנשים ולמטרות של הנשים.
יש לזה סיבות היסטוריות ואחרות, לא ניכנס לזה, אבל העובדה היא שאין לנו זכויות ותנאים.

תתחילי אפילו מחופשת הלידה.
מי קבע 12 שבועות בתור "חופשת לידה" בתשלום? בטח לא מישהו שנשים ותינוקות במקום נורמלי בסדר העדיפויות שלו.
למה הגברים סירבו באופן עקבי לנסיונות הנשים לארגן משכורת לעקרת הבית ולאם?
כי הם לא הבינו את זה. זה לא חשוב להם. הם לא הצליחו לתפוס שזו עבודה, שיש לה ערך, ושבחברה שהערך נקבע בה רק לפי הכסף שמקבלים, גם האשה שמטפלת בבית שלה ובילדים שלה צריכה לקבל תשלום ממישהו על זה - שהרי אם היא עושה את אותם הדברים עבור בית אחר היא מקבלת כסף! סימן שהעבודה עצמה, יש לה ערך כספי. הבעיה היא רק להכריח מישהו לשלם על זה.
למה הגברים בארה"ב סידרו לעצמם "הכרה בהוצאות" במס הכנסה על כל פיפס קטן - אבל סירבו להכיר לאשה העובדת בהוצאות שלה על מטפלת, מעון, גן או עוזרת בית?

הפמיניזם לא קשור ל"הוכחת ההצלחה כאשה".
הוא קשור לזכות שלך לקבל הזכויות שמגיעות לך, שהגברים מסדרים לעצמם אבל לך הם לא מסדרים.
וגם כשנשים מגיעות למעמד שהן יכולות לסדר לנשים - רובם הגדול כבר כבולות באורח החשיבה הגברי, ומשתפות פעולה עם האינטרס הגברי. מה גם שיש עליהן איום ברור, שאם הן לא ימצאו חן בעיני הגברים שקידמו אותן, הם יעופו. אז הן עובדות פי חמש מכל גבר עבור אותה עבודה, ונזהרות פי חמישים.


אני בוחרת מתוך מודעות להיות אמא במשרה מלאה
מצויין, יופי, ורק שתדעי שאת זה איפשר לך הפמיניזם. בעבר, בכלל לא היתה בחירה. לא הרשו לנשים לעשות הרבה דברים אחרים. עכשיו, יש לך בחירה. בזכות הרבה נשים שנלחמו ואפילו הקריבו את חייהן למען הזכות לעבוד, להרוויח כסף, לקבל השכלה וחינוך, או לבחור בבחירות.

שאני לוקחת על עצמי בעתיד לפרנס במשותף עם זוגי את משפחתנו
את מתכוונת שהאידיאל שלך הוא שכל אחד מכם יעבוד בשתי עבודות?
ולמה, בעצם? אם בחרת להיות אם במשרה מלאה ואת מרוצה לגמרי מהבחירה שלך - למה כבר עכשיו את מודיעה מראש שבקרוב תוותרי עליה?
(גילוי נאות: אני תמיד אמא עובדת).

כי אז מה שווה כל ענין החנוך הביתי מה שווה כל הפמיניזים החדש הזה?
אז אין שום פמיניזם חדש.
אז אין שום בחירה אמיתית.
עדיין את מזהה את הבחירה להיות אמא במשרה מלאה בתור "עבדות האשה". בתור ברירת המחדל.
לא כבחירה עצמאית שלך.
אז מה שהצהרת בפתיחה פשוט לא נכון.
או מה?
בקיצור, נראה לי שאצלך לא ברור לגמרי מה את רוצה. וזה לא מפתיע, כולנו באותה קלחת.
בחרת בחירה חופשית? או בסך הכל את תוצר של שטיפת המוח התרבותית לגבי "מהי אמא טובה" ואת רוצה למלא את הציפיות התרבותיות והמסורתיות ממך כאשה וכאם?

אצלנו יש ואין שיוויון.
לא יכול באמת להיות "שיוויון" כשבכל החברה אין שיוויון. כשבשבדיה אמנם חצי מחברי הפרלמנט הן חברות, ויש להן חופשת לידה בתשלום של שכחתי כמה אבל המון, אבל עדיין הנשים מופלות לרעה במשכורות שלהן! עדיין הן מגיעות יותר למשרות שמקבלות פחות כסף, ומאיישות פחות את המשרות המכניסות! בישראל המצב אפילו לא מתקרב לזה, וזה מוצג בתור "הכי מתקדם בעולם". זוועה.

האיש שלי הוא הבשלן המשפחתי, וגם רוחץ כלים רוב הזמן, וגם עושה את הקניות בסופרמרקטים השונים. ולפעמים גם הוא לוקח את האוטו לטסט ולמוסך, לא רק אני. אז אני מרגישה שיש לילדים דברים שנותנים להם מודל פחות סכמטי. הם לא גדלים על "אמא מבשלת ואבא הולך לעבודה", כי אבא מבשל יותר וגם אמא הולכת לעבודה.
בכל זאת, לא הייתי אומרת שיש "שיוויון".
וברור שהרוב המכריע של מה שקשור לילדים נמצא באחריות שלי.
כולל זה, שאם הוא רוצה לצאת בערב, אז אני זאת שצריכה לדאוג לילדים. בכלל לא עולה בדעתו שזה התפקיד שלו. הוא פשוט קם והולך. זאת אני שיכולה לקום וללכת רק אחרי שאני מוודאת שמישהו מחליף אותי בדאגה לילדים.

[ה_עוגיה*]

למה הגברים בארה"ב סידרו לעצמם "הכרה בהוצאות" במס הכנסה על כל פיפס קטן - אבל סירבו להכיר לאשה העובדת בהוצאות שלה על מטפלת, מעון, גן או עוזרת בית?
הוצאות שלה? למה? הילדים הם רק שלה?
הוצאות על טיפול בילדים אינן מוכרות לא לנשים ולא לגברים, בזמן שהוצאות אחרות מוכרות לשני המינים במידה שווה.

[בשמת_א*]

הוצאות שלה? למה? הילדים הם רק שלה?
זה נחשב ככה בתקופה שאירגוני הנשים העלו את התביעות האלה.
כלומר, לא "רק שלה" אלא שהם "העסק של הנשים", ולגברים פשוט לא היה איכפת.
ממליצה לקרוא את ספרה של טלי רוזין, "מהו פמיניזם", לראות את התגובות השוביניסטיות הגסות והמדהימות של הגברים! כשאשה נאמה בדרישה לזכות בחירה לנשים (או משהו דומה) הגברים האמריקאיים פשוט אמרו לה שהיא "צריכה זיון טוב, זה מה שחסר לה". ככה, בפרצוף, בתור תגובה קבילה לדרישה לשיוויון!

הוצאות על טיפול בילדים אינן מוכרות לא לנשים ולא לגברים, בזמן שהוצאות אחרות מוכרות לשני המינים במידה שווה
הנקודה היא:
מי קובע מהן הוצאות מוכרות ומה לא?
אינטרסים של מי זה משרת?
איזו קבוצת אינטרסים היה לה כוח לדאוג לאינטרסים שלה, ולאיזו קבוצה לא היה כוח לדאוג לאינטרסים שלה?
מי משועבד מזה שאין הכרה בהוצאות למטפלת? האם זה גורם לכך שגברים לא יצאו לעבודה, אי פעם????

אני מזכירה לכם גם היסטורייה של הילדים: עד שנות החמישים של המאה העשרים, כולל, היה מקובל לחלוטין שגבר שהתאלמן ונשאר לבד עם ילדים ולא היה לו מספיק כסף לשכור מטפלת, שלח את ילדיו לבית יתומים.
לא עלה על הדעת שהוא יטפל בהם בכלל.
הוא שכר אשה, או התחתן כדי לקבל מטפלת לילדים, לעצמו ולבית בחינם (כמעט בחינם, הוא זה שקבע כמה כסף הוא ייתן לה להוצאות ביגוד וכדומה).
לכן, לא היתה שום קבוצת אינטרסים שרצתה "הכרה לגברים בהוצאות על המטפלת".
ההעדפה שלהם היתה שהם ילכו לעשות משהו מעניין, והנשים שלהם יטפלו בילדים.
הזמנים היחידים שהמדינה דאגה פתאום למעונות לילדים וכדומה היו בעת מלחמה, כאשר גברי המדינה היו מגוייסים ולמדינה היה אינטרס שהנשים יחליפו אותם בבתי החרושת וכולי. ברגע שהמלחמה הסתיימה הם פיטרו את הנשים ונטשו כל דאגה לסידור הילדים של האמהות העובדות, ברוב הארצות. הנשים רצו לעבוד, אבל הודיעו להן שעכשיו שהגברים חזרו כבר לא צריך אותן, שיחזרו לתינוקות ולסירים.
קבוצת האינטרסים שרצתה "הכרה בהוצאות על המטפלת" היתה קבוצת הנשים שרצו לצאת לעבודה ולפרנס את עצמן.
לא היה להן מספיק כוח להשיג את זה.

נראה אם בארץ יצליחו עכשיו להשיג את זה.
אפילו פה, באתר הזה, היו תגובות למאבק בנושא בנוסח "זה רק יעודד נשים לצאת לעבודה ולהפקיר את הילדים שלהן". מנשים.
עובדה.

[פלוני_אלמונית*]

אולי כדאי להבין מה ההבדל בין פמיניזם לשוויון זכויות נראה לי שיש הבדל.

[לילה_טוב*]

_נראה אם בארץ יצליחו עכשיו להשיג את זה.
אפילו פה, באתר הזה, היו תגובות למאבק בנושא בנוסח "זה רק יעודד נשים לצאת לעבודה ולהפקיר את הילדים שלהן". מנשים.
עובדה_
אני רוצה להתייחס לזה רגע. אם היה כבר דיון בנושא אני אשמח אם תפני אותי אליו. גם אני חשבתי כמוך. אפילו חתמתי על העצומה של שדולת הנשים. ואז באמת דיברתי עם כמה נשים, כאן, מהאתר הזה, מהחיים האלה, אמהות, בחינוך ביתי, "באופן" כזה או אחר, שאמרו לי בדיוק את המשפט הזה וגם אני התקוממתי אבל אחר כך חשבתי על זה ועכשיו אני חושבת שיש משהו במה שהן אומרות.
זאת אומרת, חוקים כגון זה קובעים נורמות חברתיות, תרבותיות, ציבוריות. כבר היום, הבחירה להישאר עם הילדים בבית היא לא בחירה מובנת מאליה, בחוגים מסוימים היא לא בחירה לגיטימית, במעמד הבינוני משכיל שאליו משתייכות, אני מניחה, רוב הכותבות כאן, היא בהחלט מעוררת תהיות ולעתים יותר מזה.
במשפחות מסוימות בן הזוג יכול ללחוץ על האשה לחזור לעבודה מסיבות כלכליות ואחרות, גם אם היא רוצה להישאר עם תינוקה או ילדיה. היום נשים יכולות להגיד, כן, אבל רוב המשכורת שלי ממילא תלך למטפלת/למעון וכו', ולקבל ארכה. מה היא תגיד אחרי שהחוק הזה יעבור? הלגיטימיות של הבחירה שלה הולכת ויורדת.
ותמצית הפמיניזם בעיני היא אפשרות הבחירה. ואפשרות הבחירה היא לא רק אפשרות בפועל אלא גם לגיטימציה חברתית. כי אם הסביבה מאוד לא אוהדת והאשה לא מאוד חזקה, אז אפשרות הבחירה שלה כבר לא אמיתית. והחוק הזה מעודד את האווירה התרבותית בארץ שלוחצת על נשים לצאת לעבודה, והגיוני בעיני שאמהות שחושבות שטובת הילד ואמו היא להיות זה לצד זה בשנותיו הראשונות לפחות, יחשבו שהחוק הזה לא רצוי ולא יתמכו בו.

[פלוני_אלמונית*]

לזכור שאנחנו שונים
ללכת עם פמיניזם בקיצוניות זה נראה לי כבר לא להכיר בשוני אלא הנשים הופכות להתנהג כמו גברים כדי להסתדר במשרה המסוימת לדוגמא.
אולי במקום זה, כדאי לגרום לגברים להתנהג כמו נשים? (אין לי מושג איך אבל זה רעיון.. )
טוב שיש הבדלים!!!

[מיכלול_ה*]

לגדלו באופן שווה ,להיות נוכחים באופן שווה

זה נשמע מאוד יפה אבל העניין הזה של ה'שווה' נשמע לי מאולץ.
נניח שבן הזוג מביא משכורת יפה הביתה וגם מאוד נהנה מהעבודה שלו אבל בתחוםבו הוא עובד אין כרגע אפשרות להתפרנס ממשרה חלקית. האם שווה למשפחה לוותר על הפרנסה של הגבר רק כדי שהוא יהיה זמן שווה עם הילדים שלו?
נניח שהאם מאוד נהנית להיות בתפקיד אם וגם מאוד שמחה שעול הפרנסה לא נופל עליה בשלב זה בחייה. האם היא תלך לעבוד רק כדי שבן הזוג יהיה זמן שווה עם הילדים?
אני חושבת שיותר חשוב היא הצהרת הכוונות של המשפחה לדאוג שכל חבריה יהיו מרוצים, יממשו את עצמם ויעשו את מה שהם עושים מתוך בחירה מודעת.

[בר_עדש*]

האם שווה למשפחה לוותר על הפרנסה של הגבר רק כדי שהוא יהיה זמן שווה עם הילדים שלו?
נניח שהאם מאוד נהנית להיות בתפקיד אם וגם מאוד שמחה שעול הפרנסה לא נופל עליה בשלב זה בחייה. האם היא תלך לעבוד רק כדי שבן הזוג יהיה זמן שווה עם הילדים?
זה כבר שוביניזם נשי. את בעצם אומרת שאולי הגבר צריך לוותר על ההגשמה שלו כאבא כדי לייצר הכנסה, בעוד האמא תפטור עצמה לחלוטין מהעול. (דרך אגב, אם תתני גם לגברים להפטר מהעול הזה, מעט מאד מהם יבחרו להמשיך לעבוד באותו היקף. בזה אנחנו לא שונים מנשים.)
במצב שאת מתארת המשפחה מרוויחה יותר כסף, אבל האבא מפסיד את הילדים והילדים מפסידים את האבא.

העניין הזה של ה'שווה' נשמע לי מאולץ_ כי בחברה שלנו מקובל שמשפחה עובדת כדי ליצור רווח כלכלי מקסימלי, ולא כדי _לדאוג שכל חבריה יהיו מרוצים, יממשו את עצמם ויעשו את מה שהם עושים מתוך בחירה מודעת.

[פלוני_אלמונית*]

פמיניזם היא עמדה מהפכנית, שמטרתה (כך אני חושב) להשיג שוויון זכויות לנשים

פוסט-פמיניזם היא עמדה שאומרת "טוב. ניצחנו, או לפחות השגנו חלק מהמטרות, אבל נמאס לנו להילחם. בזמן המהפכה קצת ניסחפנו. זה היה טוב לזמנו אבל עכשיו אפשר להרגע ולהתחיל להלחם על מה שאנו באמת רוצות, שהוא מימוש עצמי ויכולת בחירה.

[מיכלול_ה*]

בר עדש. נראה לי שהגזמת אם הפרשנות שלך למה שכתבתי. לא כתבתי שהאבא לא יהיה עם הילדים רק אמרתי שזה לא הגיוני ומאולץ ליצור מצב שההורים נמצאים זמן שווה עם הילדים בשם כל עיקרון שהוא.

בחברה שלנו מקובל שמשפחה עובדת כדי ליצור רווח כלכלי מקסימלי, ולא כדי לדאוג שכל חבריה יהיו מרוצים, יממשו את עצמם ויעשו את מה שהם עושים מתוך בחירה מודעת.
טוב אתה ממש דורך לי על הפצעים. אני יכולה להגיד לך שאנחנו לא עושים דברים בגלל שכך נהוג בחברה אלא מתוך בחירה מודעת. הייתי מוכנה לוותר על כל הכסף בשביל חיים פשוטים יותר אבל הבן זוג מרגיש שהוא מממש את עצמו במקום עבודתו ולא רוצה לוותר כל כך.

[לי_אורה*]

בשמת א - כל מילה!!! אם הייתי צריכה לצטט למה אני מסכימה, הייתי מצטטת כמעט כל משפט שכתבת בהודעותייך השונות.

ומסכימה מאוד לכך שהפמיניזם ממש רחוק מלהגשים את כל מטרותיו, ולכן גם אני לא מבינה את הקטע של הפוסט - איזה פוסט?
פוסט-פמיניזם היא עמדה שאומרת "טוב. ניצחנו, או לפחות השגנו חלק מהמטרות, אבל נמאס לנו להילחם. בזמן המהפכה קצת ניסחפנו. זה היה טוב לזמנו אבל עכשיו אפשר להרגע ולהתחיל להלחם על מה שאנו באמת רוצות, שהוא מימוש עצמי ויכולת בחירה.
זהו, שממש לא ניצחנו, וגם את החלק הקטן של המטרות שהשגנו - לא השגנו במלואן. לדוגמה: אז אחלה, נשים יכולות לבחור (עדיין לא בכל המדינות בעולם), והשאלה: וכמה נבחרות? אז לצערי זה ממש לא זה היה טוב לזמנו_ ואתייחס לנקודה אחת שבשמת הדגישה: כל עוד נשים וגברים לא מקבלים שכר שווה עבור עבודה שווה - אין מה לומר _זה היה טוב לזמנו.

מימוש עצמי ויכולת בחירה זה בדיוק מה שעדיין אין לנשים משום שהן לא שוות זכויות לגברים בהרבה תחומים! יכולת בחירה אמיתית היא יכולת בחירה בין הרבה אפשרויות שכולן פתוחות ואפשריות. טוב, אבל לשם מה לי להמשיך? תודה לבשמת שטרחה וכתבה הכל במקומי

[פלוני_אלמונית*]

פוסטפמיניזם הוא בדיוק המקום של הבחירה שלנו היום כנשים עם עצמנו. החברה שבה אני נמצאת כרגע דוחקת בי לחזור מחופשת הלידה לעבודה וללימודים. אני נקרעת בין הצורך לחזור אל הקריירה שסוף סוף התחילה להמריא, לקידום הדברים שמספקים ומאתגרים אותי, לצורך להשאר עם הגורה שהיא כלכך קטנה, אינה מסכימה לינוק מבקבוק (די בצדק ...) ואני מרגישה שאני אעשה לה עוול אם אשאיר אותה בלעדי. כבר החלטתי שאדחה את החזרה ללימודים בסימסטר נוסף כי הרי זה לא רק השיעורים עצמם, אלא גם עבודה בספריה וכתיבת עבודות, הלחץ שזה יכניס לבית....אבל זה לא מתקבל טוב באוניברסיטה והמנחה שלי אמרה שאין מצב שלא אחזור בסימסטר הזה.
אז יש לי בחירה או לא? רוצה ללכת אם האמת שלי אבל מהי, אני לא בטוחה מהי עדיין. בן זוגי בטוח שאינני צריכה לחזור לימודים, מכיוון שזה יפגע בבית.
יש פה מצב הפוך, אם פעם נשים נלחמו על מנת לצאת לעבוד היום מי שרוצה להשאר בבית צריכה להאבק .
האמת שעד הרגע האחרון חשבתי שאוכל לעשות הכל, לצאת ללמוד ולהמשיך להניק וכרגע זה נראה לי פשוט לא מעשי.

[אמא_של_נבט*]

פוסט-פמיניזם היא עמדה שאומרת "טוב. ניצחנו, או לפחות השגנו חלק מהמטרות, אבל נמאס לנו להילחם. בזמן המהפכה קצת ניסחפנו. זה היה טוב לזמנו אבל עכשיו אפשר להרגע ולהתחיל להלחם על מה שאנו באמת רוצות, שהוא מימוש עצמי ויכולת בחירה.
פחות או יותר זה מה שאמרו כאן. אני לא חושבת שנמאס אלא משנה כוון . כל אידאולגיה משתנה עם הזמן וכך גם הפמניזים. ואכן העצירה שלנו לממוש עצמי ויכות לבחירה היא משמעותית מאוד בעיני. היא גם נכונה והיא זאת שמאפשרת היום את הבחירה האמיתית , מתוך ההשכלה ומתוך הידע אנו בוחרות ולא מתוך מצוקה מאבק וחרדה קיומית.

זה נשמע מאוד יפה אבל העניין הזה של ה'שווה' נשמע לי מאולץ.
מאולץ אם תבחרו בו מתוך מקום כזה, שווה אם זה נכון לשניכם. אין כאן אקסיומה אחת נכונה יש כאן המון אפשרויות ,שאחת מהן נכונה לך. אני ציינתי ה שנכון לנו.

העניין הזה של ה'שווה' נשמע לי מאולץ כי בחברה שלנו מקובל שמשפחה עובדת כדי ליצור רווח כלכלי מקסימלי, ולא כדי לדאוג שכל חבריה יהיו מרוצים, יממשו את עצמם ויעשו את מה שהם עושים מתוך בחירה מודעת.
בדיוק בגלל מה שמקובל לא מתאים לנו ,אנו בוחרים בשווה ובממוש מתוך מודעות לצרכים שלנו ,מן הסתם במשפחה קיימת הדדיות והקשבה שבונה את המקום הזה השווה.

בשמת אני מאוד יציבה ואיתנה במקומי הם באות לאחר זמן חשיבה ושיח מרובה, ואני בהחלט מכבדת את המאבק שהיה אך חושבת שהיום הוא אחר ומאפשר לי להיות אחרת . וזה לא פוסל את ההווה שלי ואת העתיד שאותו אני וזוגי רוצים.
מתוך הידע שהראית את וודאי מודעת כי נשים היום הן יותר ויותר עצמאיות ,בונות עסקים עצמאים מובילות בארגונים לשינוי חברתי ולכן אני חושבת שגם אם אין לי את המספרים המדויקים אני מניחה כי השינוי העקרי כבר קרה ועבר שלב למקום שאותו אני מכנה פוסטפמניזים .

[בשמת_א*]

אני מניחה כי השינוי העקרי כבר קרה ועבר שלב
לצערי, זאת האשליה הגדולה.
אשליה ענקית, וממש כמו תרכובות מזון לתינוקות - יש גורמים שמשלמים הרבה כסף כדי שתאמיני באשליה שהם מוכרים. כי זה משרת את האינטרסים שלהם שתחשבי שהנשים כבר השיגו את מה שצריך, ועכשיו זהו.
נחשי מי.

קודם כתבתי תשובה ארוכה נורא למשהו והמחשב נתקע והכל הלך. ועכשיו אני חייבת ללכת, אז אשחזר בערב.

[ה_עוגיה*]

פלוני, בבקשה בחרי לך כינוי אחר, רק בשביל שאפשר יהיה להבדיל בין הפלוניות (אם הן לא אחת).

[בשמת_א*]

היום נשים יכולות להגיד, כן, אבל רוב המשכורת שלי ממילא תלך למטפלת/למעון וכו', ולקבל ארכה
איזו מין טענה זאת? שעכשיו נשים עושות מניפולציות ומשקרות כדי להשיג את מה שהן רוצות (לגדל את הילדים שלהן)?
זה שיוויון?
זאת בכלל זוגיות?
זה מצב שרצוי לשמר?

מעבר לזה, הטיעון בעייתי בגלל עצם הריאליזם. יש פה אי הבנה בסיסית: כאשר מס הכנסה מכיר בהוצאות לצורך חישוב מס הכנסה, פירושו שהוא לא לוקח ממך מס תמורת ההוצאות האלה. הווי אומר: קודם כל צריכה להיות לך משכורת שחייבת בהרבה מס!
אולי הרבה אנשים חושבים בטעות, שהכוונה שמי שמשלמת למטפלת 3000 ש"ח בחודש, תקבל החזר.
לא! היא לא תקבל החזר!
רק לא יקחו ממנה את הכסף הזה כמס.
לכן, זה לא רלבנטי בשום צורה לאלה שאומרות ש"רוב המשכורת שלי ממילא תלך למטפלת".
ואסביר:
הרוב המכריע של הנשים במדינה מרוויחות משכורת שלא מגיעה בכלל לסף המס.
לפיכך, הן לא משלמות מס הכנסה בכלל בכלל.
לפיכך, הן לא יקבלו זיכוי ממס הכנסה בכלל בכלל.
את הבנת את זה, ברוך?
אם אשה מרוויחה 2000 ש"ח בעבודה שלה היא לא משלמת מס. גם אחרי שהחוק יתקבל, היא תשלם למטפלת 3000 ש"ח... מה שאומר, שלא כדאי לה לצאת לעבודה. או למעון, ואז יישאר לה קצת ביד (בחישוב ריאלי של ההוצאות שלה, גם אז סביר שעולה לה יותר לצאת לעבודה מאשר לגדל את הילד שלה בעצמה).
גם אם אשה מרוויחה 5000 ש"ח בחודש, נגיד שסף המס כ-4000 ש"ח ולכן היא משלמת מס רק על ה-1000 שבין 4K ל-5K, נגיד 300 ש"ח מס הכנסה (סתם דוגמא לא מדוייקת, כן).
ונגיד שהיא משלמת 3000 ש"ח למטפלת. ונגיד שיש זיכוי על הוצאות המטפלת.
האם היא תקבל 3000 ש"ח?
לא ולא. היא תקבל מקסימום זיכוי של 300 ש"ח. עדיין יישאר לה לשלם 2700 למטפלת.

מה זה אומר?
זה אומר שהחוק המוצע לא יפתור את הבעייה האמיתית של רוב האמהות העובדות במדינת ישראל.
הוא נגיד יעזור מאוד לעובדת היי טק שמרוויחה נגיד 15,000 בחודש ומשלמת 3500 לגן. היא כמעט לא תצטרך לשלם מס הכנסה ויהיה כדאי לה לצאת לעבודה. אבל גם קודם היה לה כדאי לצאת לעבודה, ולא זה מה שיכריע בהחלטה שלה.

זה רק אומר שהחוק המוצע ייתן הכרה לזכויות של האם העובדת. ייתן הכרה ולגיטימציה לצרכים שלה. ייתן הכרה לחלק קטן מהפגיעה שפוגע שוק העבודה באמהות לילדים קטנים.
וזה אולי יהווה קרש קפיצה להשוואת הזכויות הבאה. לא משנה במה.
קודם כל חשוב ש"החברה" תהיה מורכבת גם מנשים ומאינטרסים של נשים ומהכרה בצרכים של הנשים - ולא רק מגברים, מאינטרסים של גברים, ומהכרה בצרכים של הגברים עם רמיסה של צרכי הנשים והילדים.

מאבק אחד לא צריך לבוא על חשבון מאבק אחר.
עניין אחד הוא לטפל באינטרסים של הנשים העובדות ולהשוות את הזכויות.
עניין אחר הוא לטפל באינטרסים של הילדים, והנשים שרוצות לגדל ילדים (חופשת לידה של שנה בתשלום, נגיד).
רגע, אני שולחת כי אני אשתגע אם שוב המחשב ייתקע. תיכף אמשיך.

[בשמת_א*]

המשך:
הכרה בהוצאות המטפלת לא תשנה את הנורמות החברתיות לגבי הפקרת ילדים במוסדות (אם תסלחו לי על הניסוח הבוטה).
כבר היום כמעט 100% מהילדים מגיל שנתיים ומעלה נמצאים במוסדות. גם אם אמא לא עובדת!
הנורמות החברתיות האלה כבר כאן.
אי הכרה בהוצאות בכל מקרה פוגעת באשה, אבל הנשים שולחות למעון או למטפלת בכל מקרה (טוב, חלקן ממש מאמינות בתמימות שטוב לתינוק בן שנה ללכת למעון).
ואין לשכוח את הנשים שאין להן ברירה אלא לעבוד. אם נדפוק אותן זה יעזור למישהו?

לפי דעתי, ככל שנשים יקבלו יותר את הזכויות שלהן, ככל שהחברה תדאג יותר ויותר לאינטרסים של נשים, ככל שיהיו יותר נשים במעמד נכבד, ככל שיהיה יותר כוח כלכלי ופוליטי בידי הנשים - אפשר יהיה גם לעשות שינויים מבניים בחברה.

למשל, הטבות מס להוצאות מטפלת יכולות להיות מתורגמות ליותר מקומות עבודה שעושים מעון במקום העבודה, כך שהאמהות יכולות לבוא לעבודה עם התינוקות שלהן, להניק אותן במשך היום ולבקר אותן, ולחזור איתם הביתה. מקומות עבודה עובדים לפי חשבון כלכלי, קודם כל, אבל גם מושפעים מהלגיטימציה החברתית שניתנת לצרכים מסוימים.
זה, אגב, יכול להיות הפיתרון לנשים שלא מגיעות להכנסה שתזכה בזיכוי המוצע. אם מקום העבודה יקבל זיכוי מרוכז ממס הכנסה אולי יהיה שווה לו להעסיק מטפלת על חשבון העבודה לכל האמהות העובדות. יש כל מיני סידורים שאפשר לחשוב עליהם, אחרי שיש כבר על מה לבנות.

[בשמת_א*]

וכשיש יותר כוח לנשים, יש להן יותר כוח אמיתי לבחור לעבוד במשק ביתן ולגדל בעצמן את ילדיהן.
וזו תהיה בחירה חופשית אמיתית, לא יצור כלאיים בין "אני בוחרת" לבין "בעצם ממילא זה היה נופל עלי או שהייתי נאלצת להפקיר את הילד שלי".
נשים שמכירים בצרכים שלהן, אולי גם יהיו יותר מוכנות להכיר בצרכים של הילדים, ולא יהיו במאבק שבו הילדים משלמים את עיקר המחיר.

[אבא_של_נבט*]

היי בשמת

שימי לב שאת לא נופלת למלכודת הקלאסית של הפמניסים הישן - כלומר את לא רואה ומפרשת את העולם לפי הנחות גבריות בלבד. עולם שבוא הסיפוק האישי הוא כמובן בקרירה כספית ולא באמהות. עולם שבו להשאר בבית עם הילד זה "בעיה", וכן הלאה.
ניראה, כמתבונן מן הצד, שלא מעט מן היופי של התנועה הזאת "באופן טבעי" - היא היותה תנועה פוסט פמניסטית מובהקת. נשים אשר אינם עוד שואפות להגשים את עצמם בכלים ובאופני החשיבה של העולם הגברי. אלא יוצאות ומיסדות להם כלים ודרכים חדשות/ישנות להגשמה עצמית. הכלי העיקרי הוא היפוך סובייקט לאובייקט. האמהות למשל, אינה נתפסת כגורם מפריע בקרירה, אלא גורם מחזק ומעצים - של קרירה מסוג אחר. שונה. אך לא פחות חשוב ומעצים. הן ברמה האישית והן ברמה החברתית.

דרך אגב הודעה לאמא של נבט - יש מלא כלים בכיור !

סתם סתם - אני רץ לקרצף

[מי_מה*]

לפני שבוע נתבקשתי לכתוב משהו לאירוע קריאת המגילה בקיבוץ. ומה שכתבתי נראה לי מתאים גם לכאן אז מצרפת.

ושתי ואסתר – שתי פנים לנשיות

ושתי ואסתר פוגשות אותי במקום של תהיה על נשים בעולם גברי. זו הראשונה, נוגעת לליבי. ההתרסה שלה גובה ממנה מחיר יקר אבל היא ממאנת לבוא, ממרה פי בעלה ובכך קוראת תיגר על הסדר הישן. והרי למה היא חטפה על הראש כל כך חזק? כי שרי המלך חששו "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעינהן" לא רק זה, הפחד מאובדן שליטה הוא כה גדול עד שהשרים ממליצים גם על שליחת איגרת לכל מדינות הממלכה המורה "להיות כל איש שרר בביתו". ושתי משולה בעיני לפמינסטיות שורפות החזיות. האקט עצמו היה רק סימלי ואולי אפילו מעט נלעג מנקודת מבטנו היום, אבל השינוי החברתי כן הגיע בעקבותיו. הן, שהיו ראשונות לדרוש שיויון זכויות לנשים, שילמו לא פעם מחיר יקר על כך, נאלצו לפעמים לעטות "תחפושת" גברית , קשוחה , מתריסה, אבל הן פילסו לנו את הדרך לבחור.
אסתר מיצגת בעיני את אלו המתנערות מהתואר פמיניסטי אבל בכל זאת מקיימות את החתירה לשיויון בדרכים "נשיות" בעצמת הרכות, בפיתוי, בחולשה מדומה.
אסתר היא בעיני הדור השלישי של הפמניסטיות, אלו שאומרות, השיויון שלי הוא בזכות לבחור, הבחירה להיות אישה, הבחירה בתפקידים המסורתיים של אשת איש, אמא ועקרת בית, וכל זה כי בחרתי. יכולתי להיות טייסת קרב אבל אני מעדיפה למצות את הטבע הנשי שלי.
אלו גם אלו פמינסטיות. אני לא אוהבת את נשות הקרירה שנלחמו לטפס למעלה ואז הכריזו אני לא פמיניסטית. דוקא עכשיו, כשהדיכוי הוא נסתר יותר, חמקמק וקשה לזהוי לעתים, יש מקום להמשיך ולדרוש שיויון זכויות אמיתי.נכון עברנו דרך ארוכה במאה השנים האחרונות, אבל עוד לא הגענו ליעד הנכסף, בנושא השכר למשל, נשים עדיין משתכרות פחות מגברים על אותה עבודה!
בעיני, שיויון זכויות הוא קודם כל הזכות להיות אני, הזכות לא להתחפש. עבורי, כאדם וכאשה, אני מחפשת את דרך הביטוי המדויקת למי שהנני, להתנער מהתפקידים שאני משחקת רק כי אני אשה או רק בגלל שאני אמא ומתוקף כך יש תכונות שאמורות להיות לי, שהסביבה מצפה ממני לבטא. דומני שהיום ברור שאין צורך "להתחפש" לגבר כדי לקבל את מה שמגיע, שאפשר להיות גם אסתר – רכה, נשית ומכילה וגם ושתי – עומדת על שלה, שומרת על זכויותיה.

[בר_עדש*]

אי הכרה בהוצאות בכל מקרה פוגעת באשה, אבל הנשים שולחות למעון או למטפלת בכל מקרה
לא נכון. אמהות שאינן עובדות לרוב לא יכולות להרשות לעצמן לשלם למעון, ובודאי שלא לשכור מטפלת. הילדים הולכים לגן טרום חובה במימון העיריהבגיל 3-4. (שמתי לב שצפיפות האמהות בגינות ציבוריות בימי חול עומדת ביחס הפוך למיצוב הכלכלי של האזור).

חיזוק המגמה של נטישת ילדים בגיל צעיר יפגע עוד יותר בילדים, והם אלו שיעצבו את החברה של מחר, ויובילו את השינויים המבניים בעתיד. אם אנחנו רוצים לשנות את החברה, לא חכם לעשות את זה על הגב שלהם.

כל המקרים שאני מכיר של אמהות שנפרדו מהילדים בגיל חצי שנה ומטה נבעו ממניעים כלכליים. אני זוכר עכשיו במיוחד אמא שסיפרה לי עם דמעות בעיניים איך היא שמה את הבת שלה במעון בגיל חצי שנה וחזרה לעבודה נגד רצונה, רק בגלל לחץ מהסביבה.
חיזוק הלחץ על אמהות לעזוב את הילדים ולחזור לעבודה זו לא דאגה של החברה לאינטרסים של נשים, אלא דאגה לאינטרסים של החברה (הרחבת מעגל העבודה) על חשבון נשים וילדים.

ככל שנשים יקבלו יותר את הזכויות שלהן, ככל שהחברה תדאג יותר ויותר לאינטרסים של נשים, ככל שיהיו יותר נשים במעמד נכבד, ככל שיהיה יותר כוח כלכלי ופוליטי בידי הנשים - אפשר יהיה גם לעשות שינויים מבניים בחברה.

אבל הפיתרון הוא לא לעודד נטישה של ילדים, אלא לקדם שוויון בחלוקת התפקידים בתוך המשפחה. בעיני זה הפיתרון היחיד שהוא בן-קימא, והדרך היחידה ליצור שינוי שימשיך הלאה לדורות.

במקום לקדם חוק שחעודד אמהות לחזור לעבודה, עדיף למלשל קדם חוק של חופשת לידה לאבא.
במקום לתת לגיטמציה למצב שקיים היום, עדיף לנסות לשנות אותו.
זה יקח הרבה יותר זמן, אבל זה יהיה שווה את המאמץ.

[בשמת_א*]

עולם שבוא הסיפוק האישי הוא כמובן בקרירה כספית ולא באמהות. עולם שבו להשאר בבית עם הילד זה "בעיה",
אבא של נבט, אולי אני צריכה לגלות למי שלא מכיר, שאני אמא בחינוך ביתי לשני ילדים בגילאי 9.5 ו-4.5, אני עובדת אבל שעות בודדות בשבוע (בממוצע 2) ולא כל השנה, המשכורת שלי לא מריחה אפילו מרחוק את מס ההכנסה, וזה מבחירה.

אני מאוד באופן טבעי, ולגמרי פמיניסטית.
כמו שאמרתי, אין דבר כזה פוסט פמיניזם. זאת אשליה, שנובעת בעיקר מחוסר ידיעת העובדות ומחוסר הבנה של המושג "פמיניזם".
לדעתי אתה גם משתמש במונח "הפמיניזם הישן" בלי שום בסיס עובדתי (כלומר: מה זה? התקופה הראשונה של התנועות הפמיניסטיות, שדרשה זכות בחירה לנשים? או משהו אחר? לא היה שם "פירוש העולם לפי הנחות גבריות", אלא אם כן ייצוג פוליטי שווה לכל האזרחים הבוגרים, גם כאלה שהיו בעבר עבדים ולא נחשבו בני אדם, וגם כאלה שהיו ממין נקבה ולא נחשבו יצור בר דעת שיש לו מספיק שכל להצביע ולכן צריכה שבעלה יחליט עבורה - נחשב "פירוש העולם לפי הנחה גברית").

האמהות למשל, אינה נתפסת כגורם מפריע בקרירה, אלא גורם מחזק ומעצים - של קרירה מסוג אחר
מה אתה אומר...
שתי תגובות:

1. אני מהמייצגים של העמדה הזאת. כל מי שקורא אותי אפילו קצת באתר יודע את זה. אני מסבירה לך כי מתגובתך ברור שאתה לא יודע מי אני ומה דיעותי (את לי אורה בטח הפתעתי, לא?).
2. זה חסר כל משמעות. העולם שבו האימהות תיתפס כבחירה שוות ערך מכל הבחינות לבחירות מקצועיות ואישיות אחרות - זה עולם פמיניסטי. האם אנחנו חיים בעולם כזה? רחוק מזה, ובמיוחד במדינת ישראל.

אז בואו לא נעמיד פנים ולא נתייפייף בקישוטי מלים.
העובדה היא ש אמא של נבט בוחרת בקריירה של אמא שעליה היא לא תקבל תשלום מאף אחד, בתוך חברה שבה האמהות נתפסת כבחירה נחותה מעמדית וכגורם מפריע בקריירה.
זאת המציאות.
אם יהיו מספיק אמהות כאלה, שגם באותו זמן יבטאו את עצמן ויגשימו את עצמן במלאות, יש לנו סיכוי לשנות את החברה.
כרגע אנחנו מיעוט שולי.
אבל נו, אמרתי כבר, שכוחנו אינו במספרינו, אלא בגלים שאנו מכים. (-;

(ובסוגריים, אין ו"ו בשם שלי, ולא במקרה. מבטאים אותו בַּשמַת על משקל ענת.)

[בשמת_א*]

במקום לקדם חוק שחעודד אמהות לחזור לעבודה, עדיף למלשל קדם חוק של חופשת לידה לאבא.
זו שאלה אסטרטגית. ודמיונית.
שאלה של מי פועל ולמען איזה אינטרסים.
כלומר, אם היית נותן לי הצבעה בתנועה שפועלת למען שני חוקים כנ"ל, למען איזה חוק הייתי מעדיפה שיפעלו קודם - זה דבר אחד.
אבל זה לא המצב.
המצב הוא שיש רק הצעה אחת.
כי הקבוצה שפועלת ומקדמת את האינטרס שלה רוצה את החוק הזה.
איפה הקבוצה שמצליחה לקדם חופשת לידה לאבא?
עכשיו שיש ההצעה הזאת, ובהינתן שזה הדבר היחיד שיש (ואי אפשר להתחבא מאחורי התייפיפות בסיגנון "היו צריכים לקדם חוק אחר") - זה יותר טוב מבחינה פמיניסטית או פחות טוב?
מקדמים אותה או מפילים אותה?

ולא קראת את החישוב הכספי שלי מקודם.
כל האמהות האלה שלא שולחות לפני גיל 3-4 (סטאטיסטית הן מיעוט, וקראתי את המספרים) - החוק לא יעזור להן בכל מקרה ולא יוציא אותן לעבודה. חשבתי שכתבתי בצורה ברורה. מי שמקבלת משכורת מינימום לא תרוויח מהחוק הזה. זה לא יהפוך פתאום להיות שווה לה לצאת לעבודה ולשים את הילד במעון, אם עכשיו זה לא שווה לה. שלא לדבר על זה שאם יש לה כמה ילדים אז בטח לא שווה לה. זה חוק למי שמרוויחה נגיד שכר ממוצע במשק ומעלה (משרה מלאה ומעלה!).
כמה נשים כאלה יש?

זאת אגב אחת הטענות נגד החוק הזה. שהוא עוזר רק למשכילות בנות המעמד הבינוני עם המשכורות הטובות שעובדות משרה מלאה. להן ממילא יש כסף, גם אחרי המטפלת.

ואגב, אני לא בעד חופשת לידה לאבא, לפני שיש לאמא חופשת לידה בתשלום של שנה שלמה. מצטערת.
מי שצריכה להחלים מהלידה היא אמא.
וזה לוקח שנה. גברים, תפנימו.
מי שמניקה היא אמא.
ואם אני רוצה לדאוג לאינטרסים של הילדים (שהם אלה שהכי איכפת לי מהם, כידוע) - אז אני רוצה שהאמהות יניקו ולא האבות (-;

שיוויון בתפקידים בתוך המשפחה הוא משהו קשה מאוד לקידום על ידי חוקים.
הוא ניתן לקידום דרך העצמת נשים. וזה כבר הוכח.
אתה רוצה קידום שיוויון במשפחה?
אז חוקים שחוסמים את מספר שעות העבודה בשבוע ושלא מאפשרים את טירוף האמריקניזציה של גברים שחוזרים הביתה מהעבודה בעשר בלילה - זה קידום השיוויון!
כשהייתי ילדה לא היה דבר כזה.
אנשים חזרו מהעבודה בארבע.
בחנויות היו סוגרים בין 1 או 2 ל-4, ופותחים 4-6.
כשמדברים על עליית איכות החיים בזה שיש סופרמרקט שפתוח כל הלילה או קניון שפתוח עד חצות או חנויות שפתוחות רצוף משמונה עד שמונה - יש לזה מחיר! והמחיר הוא חברה שטופת צרכנות שגוררת צורך בהכנסה ענקית על חשבון הילדים, ושבה "העבודה" הופכת להיות המולך שמקריבים לו את הכל, וקודם כל הילדים.
חלק מזה זו הדרישה של מקומות העבודה להעמיד פנים שאין לך ילדים ושאין שום אחריות כלפיהם.

[מיכלול_ה*]

בשמת אולי את יכולה לכתוב כאן הגדרה ברורה של מה זה פמיניזם? לא מה זה פמיניזם בשבילך אלא משהו כזה מדעי או מילוני כדי שתהיה כאן התחלה של שפה משותפת על בסיס המושג הזה? המילה פמיניזם נשמעת בכל שיחת סלון, אבל עד עכשיו לא ברור לי מאה אחוז למה הכוונה כי כל אדם יתן להגדרה הזו תשובה אחרת.
ולגבי הפוסט, אני מפרשת את ה"פוסט" כמילה שמתארת מצב של שבירת מוסכמות מקובלות (למשל של הגדרות מילוניות ואקדמיות), מצב בו הכל אפשרי והבחירה בכל מצב היא חופשית. ואם כך המצב אני אישית מרגישה שהבחירות שלי נעשות מתוך בחירה במה שאפשרי ולא מתוך בחירה מתוך אינספור אפשרויות. (לדוגמא אני בוחרת ומקבלת את זה שיש צורך לפרנס ושמישהו מבני הזוג צריך לוותר על שהות עם הילדים כי צריך ללכת לעבוד למרות שהייתי מעדיפה שאף אחד לא ילך לעבוד ונאכל פירות שנקטוף מהעצים שחופשיים לכולם). אצל רוב הנשים בעולם האפשרויות האפשריות הרבה יותר מוגבלות, לכן אני מסכימה עם בשמת שבעצם בתחום הנשי עדיין לא הגענו למצב של פוסט.

[מיכלול_ה*]

_אם יהיו מספיק אמהות כאלה, שגם באותו זמן יבטאו את עצמן ויגשימו את עצמן במלאות, יש לנו סיכוי לשנות את החברה.
כרגע אנחנו מיעוט שולי.
אבל נו, אמרתי כבר, שכוחנו אינו במספרינו, אלא בגלים שאנו מכים._

אני רוצה לתהות בקשר לכוח ההשפעה של אנשי "באופן" האם הדרך היחידה שלנו להשפיע היא רק בדוגמא האישית? במעשית האישיים שלנו? האם יש דרכים נוספות בהן אנו יכולים ויכולות להפוך את החברה לקצת פחות גברית, קצת יותר משפחתית?
לי אישית יש זמן לעשות דברים חברתיים (כלומר להתנדב) אבל עם ילדה קטנה שנמצאת איתי. האם יש מסגרת או מקום בו אני יכולה להשפיע על החברה שמחוץ לקהילת באופן טבעי ולעשות את זה בכיף?

[בשמת_א*]

אני רוצה לתהות בקשר לכוח ההשפעה של אנשי "באופן" האם הדרך היחידה שלנו להשפיע היא רק בדוגמא האישית?
א. יש כבר דפים על זה, רק שכחתי את שמותיהם.
ב. מה זה "רק בדוגמא האישית"? זה לא "רק". זה מתבטא בהמון צורות.

קחי בתור מקרה מבחן את הבלי חיתולים.
זה כבר מגיע לעיתונות ולטלביזיה בתדירות הולכת וגוברת. אני יודעת, כי מראיינים אותי.
תראי כמה דפים כבר יש בנושא הזה באתר.
תסתכלי סביב, אנשים שמעולם לא הייתי חושבת שאפילו יתקרבו לרעיון ההזוי הזה במקל ארוך - עושים את זה, ועוד כדבר המובן מאליו!
אז האם זו רק "דוגמא אישית"? "רק"?
יש כל מיני צורות להכות גלים.

צורה אחרת היא לעזור לאנשים לשפר את הזוגיות שלהם.
שמתי לב, שככל שיש זוגיות יותר אוהבת וחזקה - ככה גם ענייני ה"שיוויון" משתפרים. או פשוט, יש יותר שיתופיות ועזרה הדדית, יש יותר הרגשה טובה, ואנשים מפסיקים להרגיש קורבן בזוגיות. אני רואה את זה גם בהקשר של חוגי בית לפי פליי ליידי. ואלה רק דברים שקרובים ללבי. יש עוד המון.

דוגמא נוספת: התפשטות אי-המילה. דוגמא נוספת: שינוי ביחס ללידה "טבעית". דוגמא נוספת: התפשטות החינוך הביתי.
בקטן, אבל מתפשט. מקבל יותר ויותר לגיטימציה. יותר ויותר אנשים עוברים מ"מופרעים!" ל"אה, כן, שמעתי על זה".

[פולה*]

הערת שוליים....
כשנולד בני הראשון היה לי ברור שלפחות שנתיים אני אשאר איתו בבית, היה כיף וקשה גם יחד. היום עם עוד תינוקת וילד מרדן בן שנתיים+פתאום הבנתי ש"המדינה" לא רואה אותי ממטר וקובעי המדיניות החינוכית אולי בכלל מאוד באופנים או מאוד מעפנים, עד גיל 3 אין הרבה אופציות חינוכיות לילד אם את רוצה לצאת לעבוד ולהנות ממימוש נוסף לאמהות, תמורת סכום סימלי של 2000 ש"ח (שזה אולי במקרה הטוב מה שארוויח אם אעבוד עד 13:00) ילדי "יבלה" עם ילדים. כך שפשוט לא שווה לצאת לעבוד בשלוש שנים הראשונות.

אז על מי אני עובדת- אני מתה לשים את הגדול בגן כי קשה לי עם שני תינוקות אחת יונקת ורוצה על הידיים והשני רוצה לצאת ולשחק ואני מלאה רצון למצוא לו חברה ושתתאים גם לי אבל למי יש כח לרוץ מבית לבית והתנהל על פי חוקי הבית האחר... או לצאת לגן או ג'ימבורי ששם אין מנוחה זה עבודה. אבל בשביל גן צריך לעבוד...וצריך להרוויח יותר מ2000 כי אז צריך סידור גם לקטנה.... בקיצור מוכר לכן? אז איפה הפמיניזם? אני הריתי,ילדתי,מניקה אין לי הרבה בחירה. יש לי בחירה בגישה , לא להעמיס רגשות אשם, כי אני עושה את הכי טוב במצב הנתון
ואולי יום אחד איזה פקיד ישנה את חוק חינוך חינם והוא יתחיל מגיל חצי שנה ואז נוכל להיות בטוחות שבחרנו להיות בבית מתוך חופש בחירה ולא כי אין ברירה .
מתוודה בכנות שלפעמים נראה לי שאני בונה אידיאולוגיה מסביב האין ברירה(אין כסף) כדי שיהיה לי ולסביבה יותר קל.

[לילה_טוב*]

חיזוק הלחץ על אמהות לעזוב את הילדים ולחזור לעבודה זו לא דאגה של החברה לאינטרסים של נשים, אלא דאגה לאינטרסים של החברה (הרחבת מעגל העבודה) על חשבון נשים וילדים.
אני חושבת שבר עדש צודק בזה. בגלל זה אין שום טעם לתמוך בחוק הזה, וגם בגלל שממילא הוא לא עוזר לרוב הנשים, כפי שאמרת, שבכלל לא משלמות מס.
וכן יש טעם להפנות את האנרגיה לחוקים אחרים שמעודדים להישאר עם הילדים, כמו חופשת לידה של שנה (ובמקביל שמירה על מקום העבודה עד שלוש שנים).
אני חושבת שיהיה אינטרס למשל למעסיקים להקים מעון במקום העבודה דווקא אם יהיה צורך למשוך את הנשים חזרה ולפתות אותן איכשהו, כי יש להן את כל התנאים להישאר עם הילדים.
שדולת הנשים בכלל מנסה לעשות שמי שעובדת ולא משלמת מס, ההטבה הזו תינתן לבן זוגה.
והאמת היא שהילדים האלה גם שלו, לא? וזה עניין של תקציב משפחתי ולא רק נשי.
ואם כבר מפנטזים על חוקים אז כן כמובן לקדם מצב שבו אם שנשארת בבית ומטפלת בילדים מתוגמלת מתקציב המדינה כי לעבודה שלה יש ערך. נכון שאפשר לעשות קשר כזה שאם עבודת מטפלת היא בעלת ערך כלכלי, אז הבאה בתור היא אמא, אבל יש בזה משהו קצת עקום, לא?
ואני מסכימה מאוד בקשר להגבלת שעות עבודה (אם כי נראה לי כבר פשוט יותר לעבור לשבדיה, או להולנד, או לדנמרק, מה שפחות קר).

נראה לי שמה שנאמר כאן לגבי פוסט פמיניזם, הוא אולי לא מייצג של המצב בפועל בכל שכבות החברה אבל הוא כן מייצג מצב תודעתי. בתודעה שלי כל האפשרויות פתוחות בפניי. מובן שתמיד יש מגבלות כאלה ואחרות, אבל גם גברים לא בדיוק יכולים לעשות כל מה שמתחשק להם. בתודעה של בוא נאמר השכבה הסוציו-אקונומית שלנו, אנחנו יכולות לבחור.
ולכן אנחנו כבר לא מרגישות במאבק. ולכן אנחנו מספיק בטוחות כדי לחזור כאילו למקום שבו פעם היינו נאלצות להיות בלית ברירה. אנחנו כבר לא צריכות להוכיח שאנחנו שוות. אנחנו יכולות לחזור ולהיות מה שאנחנו באמת רוצות. (מובן שיש כאלה שרוצות אחרת)
וכתבה על זה נורא יפה מימה, עם ושתי ואסתר.

יש פה מצב הפוך, אם פעם נשים נלחמו על מנת לצאת לעבוד היום מי שרוצה להשאר בבית צריכה להאבק .
ודבריה של פלונית הם דוגמא חיה ומוחשית ועצובה לבעיה הכללית שניסחתי.
זה למשל:
האמת שעד הרגע האחרון חשבתי שאוכל לעשות הכל, לצאת ללמוד ולהמשיך להניק וכרגע זה נראה לי פשוט לא מעשי
תראו מה קורה. המהפכה הפמיניסטית הביאה אותנו למצב הזה שבו אנחנו פשוט נקרעות בין מיליון הדברים שאשה מתקדמת ופמיניסטית רוצה וצריכה ואמורה לעשות, וזה פשוט בלתי אפשרי, לגמרי בלתי אפשרי, להצליח לעשות את הכול. כמו שצריך. בלי להיות מן עכברון כזה על סוללות שלא מפסיק לרוץ והחיים מסתחררים אל מול עיניו בלי שליטה וחולפים בלי שהוא שם לב שהם קרו לו.
מוכרחים לעצור ולבחור. והבחירה הזאת היא קשה מנשוא. כי באמת אנחנו צריכות ויכולות לעשות גם וגם. זה בטבע שלנו. לקחת את התינוק על הגב וללכת ללקט ולבשל ולשאוב ולפטפט עם החברות שלנו, זאת אומרת להיות גם אמהות וגם עובדות וגם נשים וגם לא לבד.
ומה אפשר לעשות בחברה שלנו חוץ מלוותר על משהו אני לא יודעת.
והפמיניזם שאיפשר לנו את הבחירה עשה מעשה גדול מחד אבל סיבך לנו את החיים מאידך וכמובן שאי אפשר ולא צריך להחזיר את הגלגל אחורה אבל באמת פתרונות יצרתיים יתקבלו בברכה.

[סיגל_ב*]

חופשת לידה של שנה
סליחה על החזירות, אבל אני מבקשת (אם אפשר) חופשת לידה של שנתיים.
כמו בנורווגיה (שנה חופשה + שנה בבית עם סיוע כספי)
או שוודיה (שנה וחצי חופשה + חצי שנה בבית עם סיוע כספי)

וכמובן שמירת מקום העבודה ל- ארבע שנים.
ושוב, סליחה על החזירות.

ועוד משהו קטן, שולי ממש: וחופשת לידה לאבא במקביל לחופשת האמא, ולא על חשבון החופשה שלה.
חוצפה.

<קצרנות>
<וסליחה על הסטייה מהנושא>

[בשמת_א*]

אה, אור-לי, חותמת בשתי ידיים.
אני התחלתי ממה שנראה לי אמנם מוגזם במדינת ישראל אבל ריאליסטי.
את מבקשת מראש את כל החבילה... (-:

בקיצור מוכר לכן? אז איפה הפמיניזם?
ראשית, הוא שאמרתי: הפמיניזם הצליח מאוד חלקית. יש אשליה של הצלחה, בפועל אין שיוויון ואין זכויות.

אבל לעניינך:
קשה עם שני ילדים קטנים בכל מקרה, וגם פה יש אשליה שאם נסלק את אחד מהם לכמה שעות יהיה יותר קל. לדעתי זו אשליה.
לדוגמא:
אני מתה לשים את הגדול בגן כי קשה לי עם שני תינוקות אחת יונקת ורוצה על הידיים והשני רוצה לצאת ולשחק
ומה את חושבת זה גן?
צריך להקים אותו ולהלביש אותו בדיוק כשהיא רוצה לינוק,
צריך לקחת אותו לגן בדיוק כשהיא ישנה ואת נאלצת לקחת אותה ולהעיר אותה,
כשצריך לצאת לקחת אותו היא בדיוק עושה קקי ואת נלחצת ומתעכבת,
כל הדרך לגן היא בוכה כי היא רוצה לינוק אבל את כבולה ללוח הזמנים של הגן וחייבת עכשיו לקחת אותו,
וככה כל יום, גם כשיוצאים לגן וגם כשחוזרים מהגן - את כל הזמן בלחץ הזה, נקרעת בין הצרכים של שני הילדים.
וכשהוא חוזר מהגן הוא כל כך מלא אנרגיה שלילית (גם אם הוא אוהב את הגן ונהנה שם), שאת משלמת בריבית דריבית על השעות המעטות שהוא לא היה.
לא גליק גדול.

עד גיל 3 אין הרבה אופציות חינוכיות לילד
לא יכולה לתת לזה לעבור.
אין בכלל ולא יהיו אופציות חינוכיות לילד עד גיל 3.
האופציה היחידה היא אמא (ורצוי גם אבא).
כל מקום אחר הוא בית יתומים של יום, מבחינת המשמעות שלו לתינוק וההשפעה שלו.

כל העניין הזה הוא לא "פמיניזם". את לא דורשת שיוויון זכויות בזה שאת רוצה להקל על עצמך על ידי סילוק אחד הילדים לאיזה מוסד.

ואני מסכימה עם אור-לי - חופשת לידה לאבות במקביל לאמהות, כך שכאשר נולד תינוק שני ההורים לא הולכים לעבודה במשך שנה: זה פתרון יפה מאוד לצרכים של האמהות בטיפול בתינוק. כשיש שני אנשים, המצב לא מגיע לטירוף של אמא אחת עייפה מיניקה אחרי לידה עם שניים או יותר תינוקות שכל אחד צורח ורוצה משהו אחר.


תראו מה קורה. המהפכה הפמיניסטית הביאה אותנו למצב הזה שבו אנחנו פשוט נקרעות בין מיליון הדברים שאשה מתקדמת ופמיניסטית רוצה וצריכה ואמורה לעשות
זה לא המהפכה הפמיניסטית.
זה העובדה שהיא לא הושלמה, ואנחנו לא משיגות את הזכויות שלנו.
יש לך אשליה של פתיחות, כי מישהו עם אינטרס מכר לך אותה.
המהפכה הפמיניסטית תושלם כשהחברה תהיה בנויה ככה, שהיא תתאים גם לנשים ולילדים, וגם לגברים.
זאת חברה שבנויה אחרת מהיום.
והיא קודם כל לא מבוססת על ערך כספי של אנשים.

ממליצה לקרוא על חברות מטריארכאליות כדי לקבל מושג איך יכולה להיראות חברה שמתפקדת בצורה שמתאימה לנשים ולילדים, וגם לגברים.

[בשמת_א*]

_חיזוק הלחץ על אמהות לעזוב את הילדים ולחזור לעבודה זו לא דאגה של החברה לאינטרסים של נשים, אלא דאגה לאינטרסים של החברה (הרחבת מעגל העבודה) על חשבון נשים וילדים.
אני חושבת שבר עדש צודק בזה. בגלל זה אין שום טעם לתמוך בחוק הזה, וגם בגלל שממילא הוא לא עוזר לרוב הנשים, כפי שאמרת, שבכלל לא משלמות מס._
אני חושבת להיפך.
שבגלל שהוא עוזר רק לקבוצה קטנה שממילא זה לא מה שיקבע לה אם לצאת לעבודה - הוא ישפר בדיוק את מצבה של הקבוצה הקטנה שמסיבות סוציו-אקונומיות היא הקבוצה שיש לה אנרגיה לפעול למען נשים.
אני מדברת על ריאל פוליטיק.
זה מה יש.
עם זה צריך לעבוד.
אין הצעת חוק אחרת.
אם קודם כל נגרום לציבור להבין, שאמא לא יכולה ולא אמורה סתם ככה לצאת לעבודה, כי היא חייבת לדאוג לסידור לילדים,והמדינה צריכה להכיר רשמית בזה שהיא דואגת לילדים - אז אחרי זה אפשר כבר לבנות על זה.
כיום, מקומות העבודה דורשים מהנשים להעמיד פנים שאין להן ילדים ואין להן חיים מחוץ לעבודה.
אני רוצה לקעקע את הנורמות האלה.
שיהיה ברור הקשר בין אמהות לבין עבודה, שיהיה ברור על חשבון מה זה.


_שדולת הנשים בכלל מנסה לעשות שמי שעובדת ולא משלמת מס, ההטבה הזו תינתן לבן זוגה.
והאמת היא שהילדים האלה גם שלו, לא? וזה עניין של תקציב משפחתי ולא רק נשי._
יש פה בעיה.
בעבר, כל הכסף הגיע לבעל, והוא שלט בו.
לכן, חשוב מאוד שהכסף יגיע לאשה ושיעמוד לזכותה.
על זה הסבירה לי אורה הרבה מאוד בדף אחר, שכחתי איזה.
בכל מקרה, אם הזוג נשוי ומנהל משק בית משותף, אז הולכים למס הכנסה והזיכוי ניתן למשפחה.
אבל קביעת ההטבה לאשה באה לסדר שלא ייקח את זה הגרוש שלה שחי עם אשה אחרת, בזמן שהיא עובדת ומחזיקה אצלה שלושה ילדים ולא מגיעה לסף המס.

[תמרוש_רוש]

_אני רוצה לתהות בקשר לכוח ההשפעה של אנשי "באופן" האם הדרך היחידה שלנו להשפיע היא רק בדוגמא האישית?
יש כבר דפים על זה, רק שכחתי את שמותיהם._
אקטיביזם והורות
שינוי חברתי באופן טבעי

בלי קשר לחופשת לידה, אני הייתי רוצה להפוך את מקומות העבודה ידידותיים יותר לילדים ולתינוקות.
שזו תהיה אופציה ריאלית (מבחינת מקום העבודה) לקחת את הילד שלך לעבודה, לפחות חצי מהימים, ואף אחד לא יתפלא ולא יתחיל למחות.
אחר כך נחליט ספציפית לאיזה ילדים זה מתאים, ובאיזה גילאים (שאלה שאני תוהה בקשר אליה).

ואחר כך אני סוף סוף אפתח את הדף על גן ילדים ברוח עקרון הרצף

[בר_עדש*]

ואם אני רוצה לדאוג לאינטרסים של הילדים (שהם אלה שהכי איכפת לי מהם, כידוע)
מה האינטרס של הילדים בחוק שנותן תמריץ כלכלי לאמהות כדי שיפרדו מהם בגיל מוקדם?
למה המדינה צריכה לממן פעולה שבטווח הארוך תפגע בחברה?

אני מאמין זכותו של כל אדם לילדים, והמדינה צריכה לממן את הזכות הזאת.
אני לא חושב שהמדינה צריכה לממן את הזכות לעשות ילדים ואז להפרד מהם בגיל 3 חודשים.

אני לא בעד חופשת לידה לאבא, לפני שיש לאמא חופשת לידה בתשלום של שנה שלמה.
החוק המיטיבי יהיה אם האמא והאבא יכולו לפצל את שנת החופשה ביניהם לפי בחירתם.
אני כתבתי על חופשת לידה להבא בהקשר לחוק שדובר כאן.
אם במקום לתת תמריץ כלכלי לנשות קריירה לשים ילדים במעון תתני תמריץ כלכלי לבני הזוג שלהן להישאר עם הילדים בבית (בהנחה שהאמהות בכל מקרה יוצאות לעבוד), המרוויחים העיקריים יהיו הילדים.

_כיום, מקומות העבודה דורשים מהנשים להעמיד פנים שאין להן ילדים ואין להן חיים מחוץ לעבודה.
אני רוצה לקעקע את הנורמות האלה.
שיהיה ברור הקשר בין אמהות לבין עבודה, שיהיה ברור על חשבון מה זה._
אני איתך בזה. רק שנראה לי שהחזר מס על מעון רק יחזק את הרמיסה של האמהות במקומות העבודה. משהו בנוסח: "אז תשאירי אותה במעון עד חמש, את מקבלת על זה החזר בכל מקרה". כבר היום יש מעונות שפתוחים עד שבע בערב. החוק האמור רק יחזק את המגמה הזאת.

<הילד מטפס עלי ומנסה לחבוט במקלדת... >

[בשמת_א*]

אם במקום לתת תמריץ כלכלי לנשות קריירה לשים ילדים במעון תתני תמריץ כלכלי לבני הזוג שלהן להישאר עם הילדים בבית
אם האשה היא אשת קריירה, מה הסיכויים שהאיש מעדיף לגדל ילדים מאשר ללכת לעבודה שלו?
לדעתי, הגברים ירגישו מאויימים מרעיון כזה. החברה לא בשלה לו בכלל.

אתה מפספס את הנקודה:
אין "אם במקום".
אין!
אין הצעות חלופיות.
יש רק זה.

אבל אולי אתה תתחיל תנועה להעברת חוק של שנה שלמה חופשת לידה בתשלום?
ואולי, מראש לבקש שנה שלמה חופשת לידה בתשלום לשני בני הזוג?
זה אומר, שאם האשה בכלל לא עבדה, והיא לא זכאית לתשלום עבור חופשת הלידה מאף אחד (יש הרבה כאלה) את חופשת הלידה בתשלום ייקח האיש.
כלומר, שמראש יחשבו את כל האפשרויות.
זה חוק שיקדם את ההבנה, שמקומו של התינוק עם הוריו לפחות בשנה הראשונה.
ואת ההבנה, שאחרי הלידה צריך הרבה זמן עם התינוק.
ואת ההבנה, שכדי לגדל תינוק צריך לפחות שני אנשים...

אני לא רואה שיש מישהו שעושה את זה.

[בר_עדש*]

אני לא רואה שיש מישהו שעושה את זה.
יש היום אבות שלוקחים חופשת לידה על חשבונם. זו תופעה לא גדולה, אבל היא הולכת ומתרחבת. ברגע שהתופעה תהיה מספיק מוכרת, נפוצה ולגיטימית אפשר יהיה להמשיך לצעד של החקיקה. בינתיים אנו מנסים לקדם זאת רק בדוגמא אישית.

שבגלל שהוא עוזר רק לקבוצה קטנה שממילא זה לא מה שיקבע לה אם לצאת לעבודה - הוא ישפר בדיוק את מצבה של הקבוצה הקטנה שמסיבות סוציו-אקונומיות היא הקבוצה שיש לה אנרגיה לפעול למען נשים. אני מדברת על ריאל פוליטיק.
אני לא חושב שקידום נשים שבחרו לעזוב ילד בין שלושה חודשים או פחות (רובן נשים שהיו יכולות להשאר עם הילד לו היו רוצות) יביא ליצירת
_חברה שבנויה אחרת מהיום.
והיא קודם כל לא מבוססת על ערך כספי של אנשים._

[פלוני_אלמונית*]

בשמת - מסכימה בחום! כבר שנים שזה מזעזע אותי - איך יתכן?

_רק לפני כמה ימים קראתי מאמר מתפעל, שבשבדיה המצב הכי מתקדם של שיוויון האשה - משכורת הנשים הממוצעת כבר מגיעה ל-80% ממשכורת הגבר!
פשוט התעלפתי. וזה הכי מתקדם בעולם?????_

[פלוני_אלמונית*]

אין דבר כזה פוסט פמיניזם? וגם אין עם פלסטינאי? הרי רק קצת לפניך כתבו נשים שהן פוסט-פמיניסטיות, אז את תקבעי להן שהדעה שלהן היא בכלל לא דעה?

ולמה את צועקת?

[תמרוש_רוש]

אם האשה היא אשת קריירה, מה הסיכויים שהאיש מעדיף לגדל ילדים מאשר ללכת לעבודה שלו?
לפחות בבית שלנו, האיש מטפח בסתר (או לא כל כך בסתר) פנטזיות על איך אני נהיית אשת קריירה נפלאה, ונותנת לו את ברכתי להישאר בבית עם הילדים, ולעסוק בכתיבה פה-ושם, בפינות, כשהם לא ישימו לב.

לבשל אורז הודי הוא כבר יודע . וכל השאר זה עניין של זמן.
הנקה? בסדר, כולה שנתיים שעוברות צ'יק צ'ק, ועוד יישארו לו עשר השנים הבאות...

אז נכון שאנחנו לא "ממוצעים", אבל בטוח שהוא לא היחיד בשטח.

ויהיו המון אבות שישמחו לצמצם לחצי משרה, למשל.
צריך רק לתת להם את הלגיטימציה להתחיל להתבטא. ולהראות שיש דרך.

[פלוני_אלמונית*]

לדעתי הטעות של בשמת ושל עוד כמה כותבים (או יותר נכון כותבות) שהשתתפו בדיון היא בהנחה שמה שחסר לחברה כרגע הוא מתן לגיטימציה לנשים להישאר בבית. אני חושבת שמה שחסר בעיקר הוא מתן לגיטימציה גם לגברים להישאר בבית. בשמת כתבה
העולם שבו האימהות תיתפס כבחירה שוות ערך מכל הבחינות לבחירות מקצועיות ואישיות אחרות - זה עולם פמיניסטי

אני חושבת שראוי היה להחליף את המילה "אימהות" במילה "הורות". רבות נכתב באתר זה (וגם בדיון זה, לא זכור לי על ידי מי) על המאבק שנאלצות נשים בימינו לנהל כדי להישאר בבית. ניסיתם פעם לדמיין איזה קשיים נערמים מן הסתם בפני גבר שיעז לבחור בזה? מדוע לא קם כאן קול זעקה על חוסר יכולתו של הגבר לבחור?

נראה לי מגוחך הניסיון לקשור יחד פמיניזם ובחירה אישית של נשים לא לעבוד כדי להישאר עם הילדים. אך מגוחכת מכל היא הדרך שבה מזדעזעים כאן מהאפלייה שקיימת בחברה תוך כדי חזרה על אותה המנטרה המשעבדת הישנה: שהאחריות על הילדים היא קודם כל של האישה.

בשמת מתלוננת כאן על כך שבעלה יכול לצאת כרצונו בהנחה שהיא כבר תדאג לילדים, אך בד בבד מכריזה שוב ושוב שילד צריך בעיקר את אמא ושנשים הן אלה שצריכות לדאוג לילד.

שורה תחתונה: אל תתלוננו על חוסר שוויון כל עוד אתן עצמכן ממשיכות לתרום ללגיטימציה שניתנת לגברים להתחמק מאחריות על ילדיהם.


ועוד הערה לבשמת ולכל מי שמנפנפת בטיעון "אם הייתי עושה את כל מה שאני עושה בבית של אחרים הייתי מקבלת על זה כסף". כן, נו? גם כשאני מורידה לעצמי שערות הייתי מקבלת על זה כסף אם הרגליים היו של מישהי אחרת. אז אולי שישלמו לי על זה?

לא מבינה את ההיגיון הזה. כשאני עושה למען עצמי או למען ילדי - זה בדיוק מה שזה. אני עושה למען עצמי או למענם. וזה האינטרס שלי לעשות את הדברים האלה. הערך של העבודה הזאת הוא לא כספי כיוון שהיא נעשית למען עצמי, למען המשפחה שלי. למה מישהו צריך לשלם לי על זה שאני מכינה אוכל לילדים ולעצמי למשל? לא ברור.

ושוב אותה סתירה: אתן מתלוננות על כך ש"הכל נמדד בכסף". מדוע אם כן אתן מתעקשות לנפנף בערך הכספי כביכול של דברים שאתן עושות למען עצמכן או למען היקרים לכן מכל?

[אבא_של_נבט*]

היי בשמת

_אז בואו לא נעמיד פנים ולא נתייפייף בקישוטי מלים.
העובדה היא ש אמא של נבט בוחרת בקריירה של אמא שעליה היא לא תקבל תשלום מאף אחד, בתוך חברה שבה האמהות נתפסת כבחירה נחותה מעמדית וכגורם מפריע בקריירה.
זאת המציאות._


אמא של נבט תקבל ומקבלת תשלום של אהבה והערכה מהאנשים סביבה ומבנה. אלו דברים שגם המון כסף לא קונה. החברה שאנו חיים בה מאוד מעריכה את האמהות כקריירה. ומציאות זה לא דבר מוחלט - ומן הסתם, אין לך מונופל של עליו.

והסגנון ... הסגנון הוא האדם. ... אופס, אני עף לאתרים שבהם עוסקים בתוכן אמיתי ...

שלום ולא להתראות

[מהצד*]

והסגנון ... הסגנון הוא האדם. ... אופס, אני עף לאתרים שבהם עוסקים בתוכן אמיתי ...
בשמת, בלהט הדיון פנית לאבא של נבט באופן די מזלזל ולא נעים.
תקראי את עצמך שוב.
נראה שאתם יותר מסכימים על דברים מאשר חלוקים. ובכל מקרה, זה לא הגיע לו.

(ביקורת בונה @})

[בר_עדש*]

ל פלוני אלמונית שלוש הודעות מעלי
|Y||Y|

[לילה_טוב*]

או, וואו. על מה כולם כל כך כועסים? נדמה לי שבשמת בסך הכול כתבה בלהט רב כי הנושא כנראה נוגע ללבה. היא לא נשמעה לי כועסת וגם לא נראה לי שהיתה לה כוונה לפגוע במישהו. אני הבנתי את המשפט המצוטט כאילו היא מתארת מצב כמו שהיא חושבת שהוא, לא כי כך היא חושבת שצריך להיות. נהפוך הוא.
ובכל מקרה אני חושבת שהדיון הזה מלא תוכן, ואם הסגנון של מישהו לא נעים (לי למשל מאוד לא היה נעים לקרוא את פלונית מארבע הודעות לפני) אז אפשר להעיר לו על זה, אבל קצת חבל לשבור את הכלים ולא משחקים.

ודווקא לי בדיוק נדמה שהתחלתי להבין מה בשמת רוצה להגיד (זה כי ניסיתי להסביר לבעלי).
ברור שלחוק הזה אין השפעה מעשית על רוב הנשים, ולכן, אם הבנתי נכון, עיקר חשיבותו בהשפעה התודעתית שיש לו על ההכרה בכך שלטיפול בילדים יש ערך, גם כלכלי, ושהחברה צריכה להתחיל לקחת אחריות על העניין הזה ולא להפיל את הנטל על ההורים. אז הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאם אמא ואבא יוצאים לעבודה מישהו צריך לטפל בילדים, והמדינה צריכה לעזור להורים לעשות את זה בדרך כלשהי. הטבת מס היא אפשרות (לא אידיאלית) אחת לעשות את זה. דרכים אחרות הן למשל כמו שהוצע כאן למעלה - חינוך חינם וכו'.
בכל מקרה מדובר בצעד אחד בדרך להכרה בכך שמה שאנחנו עושות - מטפלות בילדים ובמשק הבית שלנו - הוא בעל ערך. גם כלכלי. ואני ממש לא חושבת שזה עניין פרטי שלנו.
אני לא מבינה מספיק בכלכלה כדי להסביר את זה, אבל לעניות דעתי אמהות שמטפלות בילדים שלהן במקום לשלוח אותן למוסדות פרטיים או ציבוריים, בהחלט מהוות מבחינת המדינה כוח עבודה בעל משמעות, שיש ערך כלכלי לעבודה שלו. וכן באופן כלשהו הוא צריך להיות מתוגמל. ועכשיו גירשתם את בשמת אז אין מי שיסביר איך זה עובד.

ובעניין החברות המטריארכליות - קראתי על חברות קדומות כאלה. יש חברות כאלה היום? או נגיד בעולם המערבי של 100 השנים האחרונות? איפה אפשר לקרוא עליהן? (אם את עוד כאן)

גם חשבתי על זה שאנחנו קצת מערבבים כאן דברים, כי למעשה, כל הפאזה הזו של נשים שלא יוצאות לעבוד ונשארות בבית, היא מאוד ספציפית ונקודתית לתקופת זמן היסטורית ולמעמד מאוד מסוים, ובעצם רוב הזמן רוב הנשים עבדו ועובדות, ולכן עצם האפשרות של לצאת לעבודה היא לא איזו המצאה פמיניסטית חדשנית, אלא רק שהיום להבדיל מבעבר (אני חושבת) קשה מאוד לשלב בין טיפול בילדים לעבודה מחוץ לבית.

[בר_עדש*]

שהחברה צריכה להתחיל לקחת אחריות על העניין הזה ולא להפיל את הנטל על ההורים.
לחברה יש אחריות לדאוג לרווחת הילדים, אך מעבר לכך הבחירה להביא ילדים היא של ההורים וכך גם האחריות לטפל בהם. הבעיה היום היא הפוכה - ההורים לא מוכנים לקחת את האחריות לגידול הילדים על עצמם ומטילים אותה על המדינה: שמעתי כבר כמה וכמה הורים שמתלוננים מרה על המוסדות בהם לומדים ילדיהם, אבל לא מוכנים לקחת אחריות על ההחלטה להכניס אותם למוסדות אלו, ומגלגלים אותה על המדינה וגרורותיה.

אבל לעניות דעתי אמהות שמטפלות בילדים שלהן במקום לשלוח אותן למוסדות פרטיים או ציבוריים, בהחלט מהוות מבחינת המדינה כוח עבודה בעל משמעות, שיש ערך כלכלי לעבודה שלו.
השאלה היא עבור מי אנחנו מגדלים את הילדים, עבור עצמנו או עבור המדינה? האם את מגדלת את ילדך כי את רוצה בו ואוהבת אותו, או על מנת לספק למדינה חייל ומשלם מיסים? הרי אם המדינה משלמת לך על העבודה, זכותה גם להגיד לך איך לעשות אותה, ולהכתיב לך איזה מוצר היא מעוניינת לקבל בסוף התהליך.
ואם המדינה תשלם לי על הטיפול בילד שלי, וכשהוא יגיע לצבא הוא יסרב להתגייס, האם אז ידרשו ממני להחזיר את הכסף כי לא סיפקתי את הסחורה?

אם אני עושה עבודה כלשהי בעצמי, אני חוסך את הכסף שהייתי מוציא לו הייתי שוכר מישהו אחר לעשות אותה. כך זה לגבי תיקון בגדים, שידרוג המחשב, ניקיון הבית, טיפול בילדים והורדת שערות מהרגליים (טוב, אני לא מוריד שערות מהרגליים. פשוט הדוגמא הזאת מצאה חן בעיני). אני לא רואה שום סיבה מדוע המדינה צריכה לשלם לי פעם נוספת את הסכום שחסכתי.

[מיכלול_ה*]

אם אני עושה עבודה כלשהי בעצמי, אני חוסך את הכסף שהייתי מוציא לו הייתי שוכר מישהו אחר לעשות אותה.

כן זה נכון, אך זה בתנאי שיש לך אוכל וקורת גג להיות בה. אחרת תצטרך (אתה או בת זוגך או שניכם) לצאת לעבוד כדי לספק את זה לך ולמשפחתך ואז בגלל שאתה עובד תצטרך לשלם על דברים שאתה יכול לעשות לבד אבל אין לך זמן כי אתה עובד. לפי הבנתי רוב האנשים בחברה שלנו חושבים שהם במצב הזה. (אולי הם טועים אבל כך הם חושבים).
אני חושבת שמה שאתה כותב כאן בדף הזה נכון לי אבל כל כך רחוק וזר לרוב האנשים בחברה שלנו שיש עוד דרך ארוכה עד שאנשים יגיעו לשם, ועל כן בשלב זה צריך לעזור למי ששבוי עדין בתפיסה החברתית המקובלת בדרכים המקובלות בחברה שלנו.

[רותם*]

ובעניין החברות המטריארכליות - קראתי על חברות קדומות כאלה. יש חברות כאלה היום? או נגיד בעולם המערבי של 100 השנים האחרונות? איפה אפשר לקרוא עליהן?
"פרידה מאמא אגם" - לא מחקר אלא ביוגרפיה של אישה משבט מטריאכלי בסין.

מומלץ מאד.

[לילה_טוב*]

כל מה ששרון ס אמרה. תודה. ותודה לרותם.

[בר_עדש*]

בעיני יש הבדל בין גדול לממן להורים את האפשרות להיות עם ילדיהם, לבין לשלם להם עבור העבודה שהם עושים בבית.
לכן כתבתי שהתחשבנות בנוסח "אם הייתי עושה את זה בבית אחר היו משלמים לי כסף" היא לא לעניין כאן.

למדינה יש אינטרס ואחריות לעזור לאמהות בגידול הילדים, בכל דרך שתאפשר לאותם ילדים לגדול טוב, להיות בריאים ולהיות אזרחים מועילים (יצרניים, עובדים, תורמים לרווחת סביבתם).
מסכים עם כל מילה. את מביאה דוגמא למדיניות המעודדת את ההורים להשאר עם ילדיהם. הלוואי עלינו.

הצעת החוק שנידונה כאן היא הפוכה: החזרת הוצאת עבור מעון תעודד ותתגמל הורים שיעזבו את ילדם בגיל שלושה חודשים. לטווח ארוך מדיניות המעודדת נטישת ילדים תפגע בחברה, ותתרום לגידול ב הוצאות עתידיות בבעיות בריאות, בעיות פשיעה וכדומה. ולכן אין למדינה אינטרס לממן אותה.

דוקא מבחינת תמורה כלכלית מיידית_ יש יתרון להצעה, בכך שהיא תעודד אמהות לצאת לעבודה ותעודד נשים עובדות להגדיל את מספר שעות העבודה שלהן. _והמחיר הוא חברה שטופת צרכנות שגוררת צורך בהכנסה ענקית על חשבון הילדים, ושבה "העבודה" הופכת להיות המולך שמקריבים לו את הכל, וקודם כל הילדים.
(אני לא מבין איך אפשר לכתוב את המשפט האחרון, ועדיין להיות בעד החוק הזה. בשמת?)

[מתערבת*]

לחברה יש אחריות לדאוג לרווחת הילדים, אך מעבר לכך הבחירה להביא ילדים היא של ההורים וכך גם האחריות לטפל בהם. הבעיה היום היא הפוכה - ההורים לא מוכנים לקחת את האחריות לגידול הילדים על עצמם ומטילים אותה על המדינה: שמעתי כבר כמה וכמה הורים שמתלוננים מרה על המוסדות בהם לומדים ילדיהם, אבל לא מוכנים לקחת אחריות על ההחלטה להכניס אותם למוסדות אלו, ומגלגלים אותה על המדינה וגרורותיה.

נכון. אבל אתה לא חושב שזה אינטרס של המדינה לטפח מערכת חינוך טובה?
זה לא משהו שחברה אמורה לדעתך להעמיד בראש סדר העדיפויות שלה?

[בשמת_א*]

(אני לא מבין איך אפשר לכתוב את המשפט האחרון, ועדיין להיות בעד החוק הזה. בשמת?)
הנה ככה:

_ודווקא לי בדיוק נדמה שהתחלתי להבין מה בשמת רוצה להגיד (זה כי ניסיתי להסביר לבעלי).
ברור שלחוק הזה אין השפעה מעשית על רוב הנשים, ולכן, אם הבנתי נכון, עיקר חשיבותו בהשפעה התודעתית שיש לו על ההכרה בכך שלטיפול בילדים יש ערך, גם כלכלי, ושהחברה צריכה להתחיל לקחת אחריות על העניין הזה ולא להפיל את הנטל על ההורים. אז הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאם אמא ואבא יוצאים לעבודה מישהו צריך לטפל בילדים, והמדינה צריכה לעזור להורים לעשות את זה בדרך כלשהי_

<בורחת החוצה חזרה>

<טוב. גילוי נאות: זה לא שאני "בעד החוק הזה" - זה שאני חושבת שזה מה יש, ושלמרות חסרונותיו הברורים אני עדיין מעדיפה שיהיה מאשר שלא יהיה שום דבר>

[בשמת_א*]

אה, וחוץ מזה אני בעד פעולה במקביל בכמה מישורים.
במישור אחד, אני אישית פועלת בעד חברה שבה יש יחס אחר לילדים ויחס אחר לצרכנות ויחס אחר לעבודה.
במישור אחר, אני אתמוך ביוזמות פמיניסטיות שמקדמות חלקית דברים שלדעתי יזיזו את החברה בסופו של דבר לכיוון שאני רוצה.

[לילה_טוב*]

למדיניות המעודדת את ההורים להשאר עם ילדיהם.
על זה אני מדברת. לא על שערות על הרגליים.

אז הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאם אמא ואבא יוצאים לעבודה מישהו צריך לטפל בילדים, והמדינה צריכה לעזור להורים לעשות את זה בדרך כלשהי
הצעד הראשון. והצעד השני הוא להכיר בכך שצריך לעזור גם להורים שרוצים לטפל בילדיהם בעצמם.
ולכן זה בגדר
יוזמות פמיניסטיות שמקדמות חלקית דברים שלדעתי יזיזו את החברה בסופו של דבר לכיוון שאני רוצה.

[בר_עדש*]

הצעד הראשון. והצעד השני הוא להכיר בכך שצריך לעזור גם להורים שרוצים לטפל בילדיהם בעצמם.
אני מבין, ולא מסכים. לדעתי זהו צעד (לא ראשון) בכיוון ההפוך.

ברור שלחוק הזה אין השפעה מעשית על רוב הנשים
אני חושב שפה מקור אי-ההסכמה. לדעתי לחוק הזה תהיה השפעה משמעותית על רוב הנשים העובדות.

אני אנסה לתאר את התרחיש שאני צופה. זיכוי מס על שימוש במעונות מעודד את הענף המעונות: הלקוחות ישלמו פחות על אותו שירות, ולכן יוכלו להרשות לעצמם להשתמש בו יותר. אולי לא יפתחו עוד הרבה מעונות בעקבות החוק, אבל סביר שהקיימים ירחיבו את שעות העבודה שלהם.

אימהות עובדות יוכלו להשאיר את ילדיהם במעון עד שבע או שמונה בערב, וקחת אותם הביתב כשהם כבר רחוצים, שבעים, ואולי אפילו לבושים לשינה. את התשלום על השירות השה תממן המדינה, דרך זיכוי המס. מבחינה כלכלית זה יהיה מאד ריווחי, בעקבות התשלום הגבוה על שעות נוספות, וזיכוי המס על המעון. ואני לא מדבר רק על מנכ"ליות, אלא גם של פקידות, נשות מכירות, מתכנתות, גרפיקאיות ועוד.

נשים יוכלו להשתוות לגברים בשעות העבודה, ומכאן תיפתח דרך לצימצום הפערים. כמובן שגם מבחינת הדרישות במקום העבודה נשים ישתוו לגברים. כבר לא יהיה מקובל שאשה יוצאת לאסוף את הילדים מהמעון בארבע. נשים וגברים ילכו יחד הביתה בשבע או שמונה בערב. במקרה והילד חולה, האמא לא תשאר איתו בבית. היא תוכל להשתמש בשירות מיוחד של מטפלות לצורך זה (מוכר לצרכי מס, כמובן).

תרבות העבודה הנשית החדשה תחלחל כלפי מטה. היחס לאמהות לא עובדות או עובדות במשרה חלקית, יהיה זהה ליחס שיש היום כלפי גברים שעשו את אותה בחירה. וכך גם היחס לנשים שיעזבו את העבודה כדי להיות עם הילדים.

מבחינת יוזמות החוק, אני חושב שהוא יהיה הצלחה מסחררת. הוא יביא נשים כמעט למקום בו עומדים היום הגברים.

אני רק חושש שרוב הנשים לא ממש ישמחו להתקרב למקום הזה (שהרבה גברים נאבקים היום להיחלץ ממנו).

[אלפקה*]

בר עדש, תודה.

(פלונית אלמונית עם שערות ברגליים)

[בשמת_א*]

אכן, בר-עדש, תסריט לגמרי פיזיבילי. ברררר.
אבל איזו צביעות זו תהיה לא לקדם את החוק הזה בזמן שכל החברה עובדת על אג'נדה הפוכה (אני לא מפרטת, יש פה עוד פמיניסטיות שיכולות להסביר למה). זה כאילו אתה מעמיד רק את האפלייה הזאת בתור המחסום היחיד בפני תסריט אימים של נטישת ילדים המונית עוד יותר מופקרת ממה שכבר מתרחש היום בלי החוק הזה.
והפתרון שלך למניעת הפקרה של ילדים הוא להמשיך לדפוק את האמהות העובדות.

[בר_עדש*]

והפתרון שלך למניעת הפקרה של ילדים הוא להמשיך לדפוק את האמהות העובדות.
כנראה אנחנו לא מכירים את אותן אמהות.
לפי מה שאני מכיר, הבעיה העיקרית של אמהות עובדות היא הלחץ לחזור לעבודה מהר אחרי הלידה, ולהאריך את יום העבודה שלהן. ההתנגדות שלי לחוק נובעת בעיקר מהכרות עם אמהות שנפגעו מהלחץ הזה.
החוק רק יחזק את ביטול ערך האמהות לעומת העבודה בחוץ, משום שהוא יגדיל את ההפסד הכלכלי מכך שהאמא נשארת בבית. הוא גם יקבע ערך כלכלי לטיפול בילד - רבע משרה לתינוק (בהנחה שמשפחתון עם מטפלת אחת קולט ארבעה תינוקות), ושמינית מישרה ומטה לילד בגיל הגן.

להכיר בכך שצריך לעזור גם להורים שרוצים לטפל בילדיהם בעצמם
מה פתאום? לבזבז משרה מלאה על ילד אחד או שניים? זה ממש לא כלכלי. שיפסיקו להתבטל, ישלחו את הילד למעון, וילכו לעבוד.

מה שאני רוצה להגיד: אסור אסור אסור לשים תג מחיר כלכלי על גידול ילדים.
יש דברים שהערך שלהם הוא מעבר לכסף. כל ניסיון לתרגם אותם לשפה כלכלית, יביא לתוצאות מגוחכות (או גרוטסקיות). (ואני מצטרף לכל מה שאבא של נבט כתב למעלה בהקשר זה)

לגבי האפלייה - לא ברור לי לרעת מי היא. רוב הזוגות מוסכם שהנשים נושאות את האחריות לגידול הילדים, והגברים בנטל הפנסה, ולכן הוצאות המעון הן לכאורה על חשבון משכורת האשה. מצד שני האשה עובדת פחות וזוכה להיות יותר עם הילדים. אם היא רוצה, היא יכולה להוריד את מספר שעות העבודה שלה, לקחת אותם מהגן בצהריים ולהיות איתם במשך רוב היום. מאידך, אם היא רוצה לעבוד יותר, יש לה לגיטימציה מלאה (לצערי) לשים את הילדים במעון עד שש בערב.
מעט מאד גברים נהנים מחופש כזה.

אם את מודדת אפלייה בכסף - בלי ספק הנשים מופלות לרעה. אם את מודדת אותה במידת החופש האישי - רוב הנשים בחברה שלנו (לא כולן, לצערי) נהנות ממנו הרבה יותר מגברים.

[לאחופשי*]

מחכה בכיליון עיניים ליום בו לגברים ימאס לעבוד (גם באתרי בנייה וסבלות) ונשים ילכו לפרנס במקומם.

[בשמת_א*]

במידת החופש האישי
להיות עם הילדים ולטפל בבית כל היום מכונה אצלך "חופש אישי"?

[רסיסים_של_אור*]

להיות עם הילדים ולטפל בבית כל היום מכונה אצלך "חופש אישי"?

הזכות שלנו לבחור להיות עם הילדים ולטפל בבית כל היום היא כן מתוך "חופש אישי".

ביני לביני אני מרגישה שיש הרבה בדבריו של בר עדש:
אם את מודדת אפלייה בכסף - בלי ספק הנשים מופלות לרעה. אם את מודדת אותה במידת החופש האישי - רוב הנשים בחברה שלנו (לא כולן, לצערי) נהנות ממנו הרבה יותר מגברים.

[רסיסים_של_אור*]

ומעבר לכל זה, מרגיש לי שנושא ההשוואות שוב לוקח את הדיון למקומות פחות מעמיקים.

אני אישית לא מחפשת שיוויון אוביקטיבי קבוע ומוגדר. אני חושבת שכל משפחה הולכת ומוצאת את האיזון וה"שיוויון" שמתאים לה.
לי כרגע נוח מאד שהאיש רוצה לצאת ולפרנס. זה ללא ספק מרחיב את החופש שלי להמשיך ולבחור להשאר בבית .

[אורנה_שפרון*]

לא מתאפקת -

ההיפך מכפיה הוא לא חרות אלא התקשרות

(מרטין בובר - ציטוט מהזיכרון)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

רבע מהאמהות העובדות מוכנות לוותר על הקריירה

[אף_חצוף*]

יותר אבות בוחרים להישאר עם הילדים
מסתבר שגם האבות לא ששים לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה.

[בשמת_א*]

מסתבר שגם האבות לא ששים לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה.
אבל רובם עושים את זה בעל כורחם - כי זו הציפיה של מקום העבודה.
לכן ההצעה שלי, שיוגבלו בחוק שעות העבודה המטורפות האלה. בצרפת, למשל, לא חיים ככה.

[פלוני_אלמוני*]

שתי הערות בקשר לחוק המוצע:
1) מהבחינה העקרונית, למה צריך לתת פטור ממס על הוצאות גידול הילדים? זה חלק ממה שאנשים בוחרים להוציא (אם הם בוחרים שיהיו לה ילדים, והם יהיו במעון). החזר כזה מפלה בצורה ברורה את אלה שבחרו שלא יהיו להם ילדים, או אלה שבחרו שמישהו מבני המשפחה (בן זוג, סבא וכו') ישגיח עליהם.
אולי גם ניתן לאנשים החזר מס על האוכל שהם אוכלים.?אפשר להציג גם את זה בתור הוצאה לצורך עבודה - אחרת איך יהיה להם כח לעבוד?
והם גם צריכים מיטה לישון בה. ובית.
אז אולי כל ההוצאות המחייה גם ינוכו מהמס?
ומה עם מכונית כדי להגיע לעבודה, וכדי להתאורר בסוף-שבוע כדי שיהיה להם כוח לעבוד עוד שבוע (אופס - זה כבר עיוות מס קיים, אבל בשאיפה בקרוב הוא יתוקן).

2) כמו שבשמת כתבה - חוק זה יגדיל את ההכנסה נטו רק של בעלי ההכנסה הגבוהה, ובמיוחד את זאת של אלה שיכולים להרשות לעצמן מטפלת ולא מעון.
כלומר עוד כסף של המדינה שהולך לבעלי האמצעים.
הוספת עיוות על עיוות.

גילוי נאות: כותב שורות אלה רואה עצמו כפוסט-פוסט-פוסט-פמניסט,
אבל עדיין לא מוכן לתמוך בחוק גרוע "כי זה מה שיש"

[עין_הסערה*]

אני לא בעד חופשת לידה לאבא, לפני שיש לאמא חופשת לידה בתשלום של שנה שלמה.

_סליחה על החזירות, אבל אני מבקשת (אם אפשר) חופשת לידה של שנתיים.
כמו בנורווגיה (שנה חופשה + שנה בבית עם סיוע כספי)
או שוודיה (שנה וחצי חופשה + חצי שנה בבית עם סיוע כספי)_

(לא קראתי את כל הדף אבל עדיין חשוב לי להגיב בנושא אחד:

חשוה להבין שבכל המקומות הללו, נוצר מצב שבו מעסיקים לא מעוניינים להעסיק נשים עם פוטנציאל ללדת. אז על הנייר יש לנשים נמון זכויות, ובפועל קשה להן למצוא עבודה. נשים בוחרות פחות ופחות להנשא וללדת.
אני נמצאת בקשרי עבןדה עם קולגות ברגמניה. הם מספרים שהטבות המס לאמהות שנשארות בבית הן אדירות, ומכך נובע שנשים עוזבות את העולם המקצועי אחרי הלידה ולא חוזרות. אחרות בוחרות לא ללדת. אין שם שוק עבודה שוויוני.

[אדמה_טובה*]

בשמת על ניסוח צלול ובהיר של עמדותיי
ראיתי שספגת מעט כעס (וביקורת בונה). חשוב לי להגיד שלדעתי אין לזה שום קשר לסגנון, אלא רק לכעס המוכר, שעולה כמעט כתגובה אוטומטית על עמדות פמיניסטיות שלא מוכנות לקבל את המציאות האשלייתית הנמכרת לנו כעת.

[פלוני_אלמונית*]

האופציה של לקחת את הילדים למקום העבודה באופן קבוע נראית לי מוזרה קצת. אני לא מכירה שום עבודה שמאפשרת כזה פיצול בתשומת הלב. ודאי שהתפוקה תהיה דלה יחסית לעובד/ת אחר/ת.
בתור פליטת היטק, הרבה מ15 שעות העבודה ביום מתבזבזות על רכילת בפינת הקפה, התכתבויות ארוכות במסנג'ר, שעה וחצי - שעתיים ארוחת צהריים במסעדה, ישיבות ארוכות ומשמימות שבחלקן מוקדשות לדאחקות ועוד שאר טריקים מופלאים לבזבוז זמן.
ביום עבודה מוקצב של 8 שעות, עם ילד שצריך להתיחס אליו מדי פעם, התפוקה תהיה גדולה פי אלף כי לא יהיה זמן למרוח ולבזבז בגלל ש"כולם נשארים עד מאוחר".
רואים את זה במיוחד אצל האמהות העובדות שחייבות לצאת ב4, הן מתקתקות את היום ולא נמרחות על העבודה והרבה פעמים התפוקה שלהם הרבה יותר גדולה.

[מיצי_פוסט_הריונית*]

אני לא יודעת לגבי הגדרות, פמיניזם או פוסט, העובדה היא שנשים היום מתמודדות עם דילמות מאוד קשות בין ילדים לקריירה.
אני עומדת בפני החלטה כזו שמאוד קשה לי לקבל . סיימתי את חופשת הלידה ומבחינת האוניברסיטה אני חייבת לשוב ללימודים. לעבודה מחוץ לקיבוץ החלטתי שאני לא חוזרת עדיין ואעבוד קרוב כדי להניק גם במשך היום אך התחלתי את הסימסטר והכנסתי את הקטנה לפעוטון בקיבוץ . הבעיה היא שהיא לא מצליחה לינוק מבקבוק עדיין. אתמול ממש נקרעתי כשהתקשרו לקרא לי שהיא בוכה ורעבה ועוד לא הספקתי לצאת מהאוניברסיטה, כשהגעתי היא נרדמה תשושה.
רק שבוע וחצי והבית בלחץ והינדוסי זמנים. לגדול קשה בגנון ורוצה רק להיות איתנו, הלימודים: עם היציאה לשיעורים עוד אפשר להסתדר איכשהו אבל הם דורשים עוד המון שעות עבודה בבית ובן הזוג מרגיש נדחק לצד... האם אני יכולה לעשות את זה לילדי? לבן זוגי?
אם אני מרימה ידיים ומוותרת על הלימודים אני די סוגרת לעצמי את האפשרות לעבור את שכר המינימום מתישהו ( יש קשר בין מקום העבודה ללימודים והם מצפים שאסיים. עם תואר שני במקצוע שלי אולי יש סיכוי שתתחיל איזו קריירה). אם לא אעשה את זה עכשיו ככל הנראה לא אחזור ללמוד בשנים הקרובות, אם בכלל. אני מאוד אוהבת את העבודה והיא ממלאת אותי מאוד.
אני רוצה לא להגיע להחלטה ממקום של ויתור אלה ממקום של בחירה, כי אם אשאר עם המרמור זה ישפיע על מצב רוחי ולא עשיתי עם זה שום דבר טוב.

אז אני חופשיה לבחור?
החברה לוחצת לחזור לעניינים והבית לא רוצה
ומה אני רוצה?

[בר_עדש*]

מיצי,
גם אנחנו היינו במצב הזה, ופתרנו אותו ביחד.
אולי תנסי להעזר באבא, וכך הוא לא ירגיש נדחק לצד.

הם מספרים שהטבות המס לאמהות שנשארות בבית הן אדירות, ומכך נובע שנשים עוזבות את העולם המקצועי אחרי הלידה ולא חוזרות. אחרות בוחרות לא ללדת. אין שם שוק עבודה שוויוני.
זה בדיוק החופש לבחור: יש בחירה אמיתית בין גידול ילדים לבין עבודה, ואין דרישה שהאשה תנהל את שתי הקריירות בו זמנית. יש גם אפשרות (פורמלית, לפחות) להורים לבחור מי מהם ישאר עם הילדים ומי יצא לעבוד. שוק העבודה שם הוא כן שוויוני. אם אי-שוויון מקורו בחלוקת התפקידים בתוך המשפחה, ולכן האפשרות שהאבא ישאר עם הילדים בבית עדיין פחות מקובלת, אבל גם זה הולך ומשתפר שם.

[סלעית*]

מיצי, אין אפשרות להגיע ללימודים עם התינוקת? מניסיוני, מרצים בד"כ סבלניים לתינוקות (אם יש בכי את כמובן יוצאת). אפשרות אחרת היא לקחת בייביסיטר איתך ללימודים שיודעת לקרוא לך כשהתינוקת רעבה או צריכה זמן אמא.
לא פשוט, אבל אולי אפשרי.

[גילית_ט*]

מיצי בת כמה הקטנה
אפשר לשים במנשא במהלך הלימודים

[מתערבת*]

אפשרות אחרת היא לקחת בייביסיטר איתך ללימודים שיודעת לקרוא לך כשהתינוקת רעבה או צריכה זמן אמא.
ממליצה, בתור מי שניסתה וזה מה שעבד הכי טוב.
אצלנו אמא שלנו היתה מסתובבת עם הקטנה בקמפוס וקוראת לי כשהיא היתה רעבה.
בחורף, למזלי, יש לי קרובים שגרים א רחוק והן היו שם, אבל עכשיו מתחיל האביב וזה יכול להיות נחמד לקטנה.
אם לא אמא או הבנזוג, אולי פשוט ביביסיטר בתשלום?

[טליה_טקאוקה*]

סתם משהו שעלה לי בזמן הקריאה כאן- תראו כמה נשים יש כאן באתר לעומת גברים.. אני בזמן הפנוי שבקושי יש לי אחרי שכולם ישנים, מה שמעניין אותי זה לקרוא כאן באתר ולחפש תשובות , רעיונות, תמיכה בנושאים שקשורים לילדים, בית, תזונה..אלו החיים שלי...זה מה שמעסיק אותי כרגע..
לעומת זאת בן זוגי בזמנו הפנוי שבקושי יש לו, אם הוא מגיע למחשב נכנס לפורומים שקשורים לעבודה שלו שבמקרה זה גם התחביב שלו. אבל לא מעניין אותו לקרוא בפורומים בעניני ילדים משפחה וכו.. למרות שהוא הבשלן בבית ובאופן כללי מעורב.

[טליה_טקאוקה*]

כתבתי שאני נכנסת לאתר בלילה...השעה בישראל 16.00 אחהצ אבל אצלי ביפן 7 שעות קדימה...

[אורורה*]

תמרוש רוש ובשמת, מסכימה עם דיעותיכן, בייחוד עם המשפט - שמקומות העבודה מתנהגים, גם לנשים וגם לגברים, כאילו אין להם ילדים ואין להם אחריות כלפיהם! וכאילו אין להם חיים משל עצמם, או סידורים, או בית לדאוג לו גם, לא מפתה אבל זה מה יש, והכי מזעזע זה שהתרגלנו לחיות בצורה המשעבדת והנוראית הזו, חלק מזה מפני שאנשים לא עוצרים וחושבים אם זה באמת מתאים להם לעבוד כל כך הרבה.

רק תיקון טעות בשמת, אני ובעלי (בהריון מתקדם) חזרנו לאחר שהות ארוכה בניו יורק, בעלי איש היי טק ובניגוד לארץ, שבה הוא מגיע מהעבודה לא לפני 8 וזה במקרה הטוב, בניו יורק הוא חזר ב5, 5 וחצי הביתה. עבדות היי טקית כמו פה לא קיימת שם ברוב המקרים.

מעבר לזה, ישנם המון מעונות לנשים עובדות שנמצאים במקום העבודה, והאשה יכולה ללכת ולהניק באמצע היום ולראות את התינוק שלה. הלוואי שזה היה קיים גם כאן.
בכל אופן, עכשיו אנחנו כאן...

[פלוני_אלמונית*]

קשה עד בלתי אפשרי להגדיר פמיניזם כי זו תנועה שכוללת הרבה זרמים שלפעמים סותרים זה את זה, שואפים להשיג מטרות שונות (שלא יכולות לחיות יחד).

בכ"ז נסיון לעשות קצת סדר בהפשטה גסה (וסליחה עם ההוגות שאני עושה להן עוול):

הפמי' הליברלי (המוקדם) חשב שנשים שוות לגברים - אם ישוו את החוקים נשים יצליחו כמו גברים ולכן צריך לאפשר לנשים לבחור לפרלמנט / להיות בעלות של נכסים / ללמוד/ לצאת לעבוד וכו' = עיקר הפעולה התמקדה בהשגת שוויות בפני החוק.

פמיניזם של הגל השני טען "שונה אך שווה" - נשים שונות מגברים מבחינה מהותית (פה נכנסות טענות שיש מהות נשית ומהות גברית ושהן שונות שהליברליות לא מקבלות) וצריך לעשות התאמות שיאפשרו לנשים להצליח למרות השונות (זו תורה שלמה שקשה להסבירה על רגל אחת) - פה נולדה ההעדפה המתקנת. - זה ה"גל השני" של הפמיניזם.
ואני לא מתיחסת לפמיניזם הרדיקלי (שאותו שומעים הכי הרבה כי הוא מייצר הכי הרבה כותרות...)

כבר 15-20 שנה אנחנו בגל השלישי - שכולל בתוכו גם פוסט-פמיניזם (שלגביו נעשו פה הכי הרבה טעויות בשימוש) [כדי לדבר על פוסט פמיניזם צריך להבין מהו פוסט מודרניזם בכלל ובשביל להבין את זה צריך להבין מהו מודרניזם].
בגדול מה שקרה זה שנולדו הרבה תת -תנועות פמיניסטיות - פמיניזם "חום" (שחור) בארה"ב /מזרחי / פלסתיני / לסבי - נשים שמבהירות שהפיצול בקרב הנשים גדול לעיתים מאשר זה בין גברים לנשים. ועיינו נא באחותי

למתענינות בתאוריה, נקודה טובה להתחיל: "מה זה בכלל פמיניזם ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה כלום" של טלי רוזין
וגם באינטרנט "ויקיפדיה": http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7% ... 7%96%D7%9D

חבל שיש פה אי דיוקים (תאורתיים ועובדתיים) שנאמרים בנחרצות - קצת צניעות לא תזיק.

ועוד הערה - על הדיון בין בשמת א ובר עדש. היתה תקנה שאיפשרה לגברים לקחת חופשת לידה (את המחצית השניה של 12 השבועות) בחמש שנות קיומה ניצלו את האופציה 257 גברים. אחד מהם עירער לבג"ץ (וזכה) כי ביטוח לאומי שילם לו פחות מאשר לאישה ראינו אותו בערב חדש - המדינה ממש טענה שהוא בטח משקר ולכן שילמה לו רק 70% משכרו ולא 100% כפי ששילמו אז לנשים (היום אנחנו מקבלות 96% משכרנו כדמי לידה).
אין לי מושג אם האריכו אותה כי לא בדקתי.

[בר_עדש*]

היתה תקנה שאיפשרה לגברים לקחת חופשת לידה (את המחצית השניה של 12 השבועות)
על חשבון הנשים ולא יחד איתן. כלומר, כדי שהגבר יוכל לקחת חופשה האשה צריכה לחזור לעבודה 6 שבועות (!!!) לאחר הלידה.
בכל מקרה, התקנה תקפה רק אם האשה עובדת במשרה קבועה (כלומר, אם מראש הגיעה לה חופשת לידה).

[אפרת*]

אמא מחליפה

[טלי_מא*]

אויש אפרת, הקדמתותי.

ציטוט:
"איך אפשר להיות מנכ"לית וגם אמא לשלושה ילדים? בעזרתה של אשה אחרת, זו שמתחזקת את הבית ומטפלת בילדים. פגישה עם חמש נשים כאלה, שמנהלות לתפארת שני משקי בית, ודואגות "שהכל יהיה פרפקט". פמיניזם? "אין דבר כזה", אומרות המטפלות"

[טלי_מא*]

קחי את זה כמו גבר-גבר

[שוכנת_הצוק*]

בשמת כתבה ש"פוסט"-פמיניזם הוא אשליה ענקית, וממש כמו תרכובות מזון לתינוקות - יש גורמים שמשלמים הרבה כסף כדי שתאמיני באשליה שהם מוכרים. כי זה משרת את האינטרסים שלהם שתחשבי שהנשים כבר השיגו את מה שצריך...

קראתי את תחילת הדיון, התרגזתי, אבל כמה אנשים הקדימו וניסחו כ"כ יפה את מה שהייתי אומרת..
אז נשארתי עם ההתרגזות, ולפתע מצאתי טחנת רוח קטנטנה שמלאכי צ'יק צ'ק השאירו לי:
"איך אפשר להיות מנכ"לית וגם אמא לשלושה ילדים? בעזרתה של אשה אחרת, זו שמתחזקת את הבית ומטפלת בילדים..."

אז ככה <חוככת כפיים בהנאה>:
האם המשפט הזה יצלצל מוזר אם מדובר בגבר?
"איך אפשר להיות מנכ"ל וגם אבא לשלושה ילדים? בעזרתו של גבר אחר, זה שמתחזק את הבית ומטפל בילדים"

השגיאה היא בהנחה שהילדים והבית הם באחריות האישה, אם ישירות (ויתור על קריירה) ואם בעקיפין (שכירת מטפלות ועוזרות). מה, הגבר הוא רק אורח בביתו? האם כל גבר הוא פטור-ביתיות וקשה-הוריות? מי פטר (או פיטר אותו) ומדוע לא הודיעו לאישתו?

פעם חברה התפעלה מיכולתו של בנזוגי להכין סלט ותה (!) - בעלה (טכנאי במקצועו) לא יודע ללחוץ על כפתור המיקרוגל; היא שאלה אם בנזוגי גר בבית הוריו לפני שעברנו לגור יחד. עניתי שהתגורר בדירת רווקים בעיר מרוחקת כמה שנים כסטודנט. היא ענתה לי בהתפעלות: "וואו, אז הוא ממש עצמאי !" כאילו שגבריות היא מום מולד/נכות נרכשת וצריך שיקום ארוך כדי להתגבר עליה.

<השוביניזם לא מפרגן לגברים אפילו להסתדר ביומיום.. ועוד אומרים שפמיניזם זה שנאת גברים?>

[תמרוש_רוש]

הרגשתי צורך עז למצוא אם יש עוד נשים שמרגישות שהמצעד הזה רחוק מליצג נשים.
אםץילדה, אני חושבת שיש פה שני עניינים מהותיים ונבדלים מאוד זה מזה, ואת מערבבת אותם ביחד.
מה שאת מתארת כאן הוא המקום שאליו הגיעה הפוליטיקה האמריקאית. מקום שבו הצדדים כל כך מוקצנים ונעשו כל כך עוינים זה לזה, שהם כבר לא יכולים לראות זה את זה כבני אדם. כל מי שאיננו "משלנו" הוא אויב ורשע ומושחת ואל-תאמינו-לאף-מילה-שלו, וכל מי שמעז להגיד שהבנאדם דווקא אמר דבר טעם אחד ביום חמישי הבא - בוגד, ומוקע ומושמץ.
זה לא קשור לפמיניזם. כלומר, זה דפוס נרחב שיכול להתבטא גם כשמגיעים לענייני נשים ופמיניזם, אבל זה ממש.

לדעתי, יועיל לצורך הדיון להפריד בין הדפוס הכלל-פוליטי האמריקאי הזה, לבין תהיות וסוגיות לגבי פמיניזם, ואת מי הוא מייצג ולמה.

על פמיניזם לשמו (בלי האמריקקיאדה באמצע) אני יכולה להגיד לך דבר אחד:
אני פמיניסטית, ונחושה מאז ומעולם להגדיר את עצמי ככזאת.
ויש מספיק פמיניסטיות אקטיביסטיות שאני לא מסכימה אתן, ואף מתחלחלת מחלק מהדברים שהן אומרות ועושות.
אפשר. הפמיניזם הוא תנועה רחבה, ויהיו בה מספיק קולות שייצגו אותי - ומספיק קולות שלא.

על קצה-קצה המזלג, הפמיניזם שלי הוא נגזרת ישירה של הומניזם: ההכרה בכך שכל בני האדם נבארו בצלם (או התפתחו אבולוציונית בצלם, מה שתגידו), זכאים לאותו יחס של כבוד, הערכה, צדק, חסד, שוויון הזדמנויות ושיוויון לפני החוק.
זה בתור התחלה

[תמרוש_רוש]

סליחה, נחתך לי משפט באמצע:
זה דפוס נרחב שיכול להתבטא גם כשמגיעים לענייני נשים ופמיניזם, אבל זה ממש לא מוגבל לעניינים האלה.

[תפוח_אדמה*]

פמיניזם זה לא לצעוק על מחיר הטמפונים ושנאת גברים.
פמיניזם זה שתוכלי ללכת ללמוד. שתוכלי למצוא עבודה. אם את רוצה. בשאיפה היא תהיה בשכר שווה.
שלא תהיי חייבת בן זוג להגן עלייך ולפרנס אותך. כי גם אם את כן בוחרת במודל הזה לחיים, הוא עלול חס וחלילה לעזוב יום אחד או למות. ואז, נשים שחיות בחברה שבה הן חייבות הגנה גברית, צריכות להתחתן עם אח של הבנזוג המת בתור אישה שנייה. אז זה שלא חייבות, זה פמיניזם.
פמיניזם זה לייצר מרחב בטוח מהטרדה ומאונס.אנחנו עדיין לא שם, אבל מתקדמות.
פמיניזם זה להצביע בבחירות.
לפתוח חשבון בנק משלך.
שתוכלי להעיד בבית משפט.
שתוכלי לבחור כמה ילדים ללדת, ואיך ללדת, ואיפה, ועם מי.
שתוכלי לבחור להתגרש.
ועוד ועוד...
אז את בטוחה שאת לא פמיניסטית? כי רובנו פמיניסטיות, פשוט לא יודעות את זה, כי זה הפך לכינוי גנאי. על ידי אנשים שחשים שהפמיניזם בא לנשל אותם מזכויות היתר שלהם.

[טלי_ב*]

אם ילדה, בתור מי ששמחה מאוד על המצעדים, אני יכולה ברצון לספר מה הוביל אותי לזה, אבל לגמרי אין לי רצון מיוחד לתת "תשובה מספקת" ואני מקווה שדבריי ייקראו ברוח הזו.
אני מבחינתי מסתכלת על הסיפור הזה במבט מאוד כוללני ורחב. לא ממש שמעתי נאומים, ומבחינתי מה שנאמר בהם הוא פרטים קטנים מאוד בתמונה הרבה יותר רחבה.
הבחירה של טראמפ לנשיא יצרה אצלי (ואצל אחרות) תחושת איום. אני לא רוצה להיכנס כאן לוויכוח פוליטי, אז לא ארחיב על למה ואיך וכו', אבל התחושה בשורה התחתונה הייתה שתסריט לפיו המקום של נשים בחברה חוזר אחורה כמה עשורים טובים הוא אפשרי בהחלט.
והמטרה הראשונה של המצעדים מבחינתי הייתה לומר "היי, לא כל כך מהר". נשים שדיברתי איתן שהשתתפו במצעדים, הביעו תחושות מאוד דומות.
כל השאר - מי בדיוק היו הדוברות ומה הנושאים שהן בחרות להדגיש, מתגמד בעיניי בהקשר הזה. על הדברים האלה אפשר לדבר וולהתווכח ולהגיע להסכמות אחרי שברור שאין תנועה אחורה.

*
על המילה פמיניזם - בעיני, בעולם "נורמלי" לא היה צורך במילה הזו, כמו שאין צורך במילה מיוחדת עבור מי שאינו גזען למשל.
בעולם שבו אנחנו חיים, אני מוצאת שהדרך הטובה ביותר להסביר בקצרה את העמדה שלי בעניינים האלה היא "פמיניזם", גם אם כמו שתמרוש כתבה, יש זרמים ודעות בתוך הפמיניזם שאני יותר מסכימה איתם ויש שפחות. בפרקטיקה, אם אני אוציא את עצמי מההגדרה הזו, אני כנראה אשחק לידיים של השוביניזם, גם אם לא לכך כיוונתי וגם אם פילוסופית אני יכולה לנסח עמדה קוהרנטית אחרית.

*

ואחרי כל זה, אולי תכתבי במה את כן מאמינה בהקשר הזה, במקום במה את לא (-; ?

[פלוני_אלמונית*]

הבחירה של טראמפ לנשיא יצרה אצלי (ואצל אחרות) תחושת איום.
התחושה בשורה התחתונה הייתה שתסריט לפיו המקום של נשים בחברה חוזר אחורה כמה עשורים טובים הוא אפשרי בהחלט.
בהחלט! וזה לא רק פמיניזם ולא רק לנשים. זו תופעה עולמית מיסטית ממש. האיום חל על כל מי שלא משתייך לקבוצות מיעוט - מועדוני "אצילים", לבנים עשירים מיוחסים ומקורבים.
על תופעת המוני הבוחרים של טראמפ, ארדואן ודומיהם, כתב הפילוסוף אטיין דה לה בואסי כבר לפני כ 500 שנה.

אם.ילדה את צודקת שיש יותר מטעם לפגם בדברים
אישה שבאה בשם האהבה לספר לנו שבא לה לפוצץ את הבית הלבן.
מצאתי בו המון סיסמאות על גדולתן של כל הנשים בלי שום סיבה רק בגלל שהן נשים.
או בהאשמה המגוחכת מאשימים אותו שלוקחים מס על טמפונים ולא על וויאגרה
אבל לדעתי את טועה ש{{}}הבן אדם הספיק לישון לילה אחד בבית הלבן וכבר מאשימים אותו
הוא בא לשם אשם!!
זה לא תכלס כל צרות העולם נופלות על כתפיו. הוא הסמל של צרות העולם. של עשירים לבנים מיוחסים שבטוחים שרק להם מגיע. שכל האחרים צריכים לשרת אותם ולתת להם לעשות כל מה שהם רוצים. הוא אדם מגעיל גס רוח וגזען מתועב, ומחליא אותי.
הוא נבחר לכאורה כחוק, אבל כי הדבר שהכי קל לעשות, זה להסית בני אדם ולסחוף המונים בגלי ההסתה. בעצם לא הכי קל, כי צריך להיות חתיכת טיפוס כדי לעשות את זה.

[פלוני_אלמונית*]

לא כל מי שמתנגד לרעיון הפמינטי באמת שובניסט.
ויש מספיק פמיניסטיות אקטיביסטיות שאני לא מסכימה אתן, ואף מתחלחלת מחלק מהדברים שהן אומרות ועושות.
הכי חשוב
ההכרה בכך שכל בני האדם נבארו בצלם (או התפתחו אבולוציונית בצלם, מה שתגידו), זכאים לאותו יחס של כבוד, הערכה, צדק, חסד, שוויון הזדמנויות ושיוויון לפני החוק
שזה ממש ההיפך מטראמפ, ולדעתי גם ההיפך מיהדות, אפילו שביתו גיורת.

[אישה_במסע*]

אז את בטוחה שאת לא פמיניסטית? כי רובנו פמיניסטיות, פשוט לא יודעות את זה, כי זה הפך לכינוי גנאי. על ידי אנשים שחשים שהפמיניזם בא לנשל אותם מזכויות היתר שלהם.

אם ילדה

פמיניזם זה הרעיון הרדיקלי שגם נשים הן בני אנוש. וסליחה עם העדר הדיוק ועל זה שאני לא מביאה גאולה לעולם.

פמיניזם-שובניזם זה ציר שאפשר למקם עליו אנשים. כמו שיש אנשים גבוהים ונמוכים, כאלו שמתנגדים למיסים גבוהים וכאלו שתומכים בהם, יש פמיניזם ושוביניזם. אף אחד לא יכול להגדיר אותך בניגוד לרצונך, אבל לדעתי את פמיניסטית, ולדעתי הדחייה שלך מהמילה היא בגלל שגברים מסויימים מאוד מאוד מאוד התאמצו שזה יקרה. בעיני זה כמו להגיד שאת לא אישה כי יש נשים שעושות דברים מחרידים, או שאת לא באופן כי יש באופנים שלא פנו לרפואה קונבנציאונלית ומתו להם התינוקות. או שאת לא (הכניסי כל קבוצה שאת רואה את עצמך שייכת אליה) כי (תת קבוצה עושה דברים שאת לא אוהבת).

בכל קבוצה יש את הקיצונים שלה. מי שרואה את עצמו שייך לקבוצה פשוט אומר שהוא לא מסכים איתם.

<באתי לכתוב שאין לי זמן ואני מסכימה עם תמרוש ותפוח אדמה וכל מה שנאמר פה. וא התברר שהעניין בליבי>