עקרון הרצף באמנות של ילדים

שליחה על ידי דנדי* » 08 מרץ 2010, 09:42

והתשובה לשאלה הזו היא אולי הפתרון לכל בעיות גידול הילדים שקיימות היום...

כל כך חשוב לא לנסות להפיק מהם תוצרת!
אני ככ שמחה שאנחנו עוזבים את הגן לפחות לחצי שנה הקרובה, הרגשתי שאני צריכה לבקש שוב ושוב וכל פעם מאיש צוות אחר לא להתערב לא לשאול שאלות ואני עדיין תוהה אם חלק מהדברים לא הגיעו בכל זאת מההתערבות הבלתי פוסקת שם ,גם אם לא בעבודתו, גם אם מתערבים לילד ליד הוא שומע!

ואני עדיין תוהה אם חלק מהדברים לא הגיעו בכל זאת מההתערבות הבלתי פוסקת שם , ברור ! וזה לא יכול להיות אחרת .
אומ איליי יקירה , אין מנוס מהשפעה של הסביבה .
ואני מדברת על הכל - התנהגויות ,הרגלים , דפוסי עבודה ומשחק . ובכלל לא רק אמנות !
האדם , בשעה שהוא ילד קטן בנוי בתשתית הוויתו לחקות את המבוגרים ולמלא את המצופה ממנו .זוהי תכונה הישרדותית . אי אפשר לשנות זאת . בגלל זה בטוח שלפחות חלק מהדברים הגיעו מההתערבות הבלתי פוסקת שם.
אנו , המבוגרים חייבים להיות מודעים לעובדה הזאת ולבדוק את עצמנו כל הזמן מבחינת מי אני ומה הוא המודל ההתנהגותי שאני מציג מול הילד שלי .
זאת גם הסיבה שחשוב לגדל ילדים בבית . שהמפגש עם מבוגרים יהיה מבוקר ויציב . שלא יווצר הלם קוגניטיבי מרוב הבדלים ושינויים. ריבוי אנשי צוות זה גם רעה חולה.
לא מוכנים להבין את הקשר בין ריבוי אנשי צוות , שיבוצם במשך השבו והעדרות ה"גננת" להפרעות קשב וריכוז .
מדברים היום כל כך הרבה על אלימות ולא קולטים שהם מייצרים אותה בעצמם על ידי האופן המופרע שבו מגדלים את הילדים מגיל רך.
הם חושבים שכדי למנוע אלימות בעתיד צריך ללמד ילדים לא להרביץ ומונעים מהם מגע פיזי שהוא כל כך חשוב לתפיסה עצמית ולתפיסה של הזולת .(תפיסה תרתי משמע

)

כל כך חשוב לא לנסות להפיק מהם תוצרת!
מבחינת העשייה האמנותית במעונות ובגנים כל העשיה מכוונת לתוצרת וזה לא רק בציורים ומתנות להורים . זה על כל צעד ושעל . "מה אתה הולך לבנות בקוביות?" - כי הם חושבים שהילד צריך לדעת "לתכנן" (כדי שיהיה אדריכל בעתיד..P-: ) . גם רוב המשחקים המיוצרים לילדים בנויים כך .
לא עולה על דעתם לאפשר פשוט "לשחק" . קו כזה היה פשוט שובר את הענף הכלכלי שעליהם יושבים יצרני המשחקים ..
באמת ההורה העכשוי צריך להבין המון בכל העסק הזה של שלבי התפתחות ולהגן על הילד הרך.
בגלל זה נורא חשוב האופן שבו את מאותתת לילד שלך את הכיוון . לשים לב מה ואיך את משבחת אותו . אני מזכירה ללא לאות את החשיבות העליונה של "מאור פנים " .
ונורא חשוב להימנע מ"ניתוח" של 'מה אני רואה שעשית ' ובמקום זה לשבח את החריצות והכיף שיש לך לראות אותו שהוא עסוק .

גם אם מתערבים לילד ליד הוא שומע! נכון . וההתערבויות הם "באויר" . טלויזיה למשל . אי אפשר ליצור סביבה סטירילית ,גם בבית . (!) קו מבוסס של ההורים הוא עליון בחשיבותו.
צריך הרבה לסמוך על הכוחות הטבעיים שהילד מצויד בהם . לשמור על מינונים ולא לפחד לעשות צעדים נכונים רק "מפני שלא נעים " מה יגידו .
כתבתי לך רק חלק מהאסוציאציות שהעלה בי הפוסט שלך. תודה.
חג שמח @}

קראתי עכשיו את החלק הערוך, וגם אחריו.
דף מאוד מאוד מעניין.
אוסיף עוד בהמשך...

תודה חוה, בעצם העתקתי את המשפט שלך כי הוא היה כל כך נכון בעיניי. הלוואי ויכולנו לחיות במקום "נקי" וראשוני ומצד שני אלו הם החיים עכשיו , עברנו לאילת לחצי שנה והלכנו לים , לי היה ממש קשה עם כל העניין הזה הטיילת מצועצעת ומלאה פריטים אין שקט בעיניים, איפה החופים הנקיים? חול/ אבנים צדפים וים בלי דקים ופרגולות ומיטות שיזוף כסאות שמשיות דוכני אוכל צמחיה טרופית! באילת, פשוט זוועה! אבל אין זה מעניינו של הדף הזה.

חווה, תודה לך על השתתפותך בדף ההוא שפתחתי.
בסופו של דבר, עוד אנו מחליפות כאן דברים, הרי שנפל פור בנוגע לאותה יוזמה, אשר לה נזקקתי לסימוכין, ואני לא
צריכה אותם עוד.
שוב אני מוסיפה ואומרת שהדף הזה שלך מעניין ומעשיר מאוד.

אבל אין זה מעניינו של הדף הזה.

@}

- הכל קשור
אומ איליי יקירתי ,
בעיני זה ממש כן מעניינו של הדף הזה . במובן שאם באופן מטאפורי האמנות הילדית היא "חוף של חול נקי עם צדפים וים" אנחנו כאן בדף הזה בדיוק הופכים בשאלה איך להשאיר את ה"חוף" הזה נקי ,טבעי , .
ובשעה שהבינוי בחופים הוא אולי הכרחי (?), בכל זאת בכל העולם ידוע היטב עד כמה חשובות הן שמורות הטבע . ואני בטוחה שהאמנות הילדית חייבת להיחשב כשמורת טבע , באשר קיומה קובע את הנוף והאקלים הפנימיים של האדם . האם ניתן להגיע לכך מבחינה מוסדית ? לדעתי בהחלט כן . זה רק עניין של מודעות אשר חייבת להתפתח . וזה יקרה.
בינתיים , נפגשים ,כאן באתר למשל , הרבה אנשים שלא מחכים ל'מוסדות' ועושים את זה בתוך החיים הפרטיים שלהם , כוונתי גם בכל תחומי החיים ויש תוצאות..
@}

נכון, כל כך נכון!
הרקע הנקי של חוף הים ושמורות הטבע , הטלוויזיה ששידרה רק שעה וקצת ביום משהו לילדים, חיים ללא מחשב ועומס גירויים.
אין ספק שאלו היו פשוטים יותר ושמרו על הראשוניות ועל מחשבה נקייה ונטולת עומסים.
אני זוכרת איך החלטנו יום אחד לחפור בור ענק בגינה פשוט לחפור בלי שום מטרה (בעצם התכוונו להגיע לסין:-)) וכל ילדי השכונה הצטרפו פשוט לחפור איתנו...!
איך ישבנו שעות על ענפי העץ בבית שבנינו על העץ .(ככ חבל שהעץ הזה לא שרד )

(בעצם התכוונו להגיע לסין)

|אפרוח|

ואל א ל א ן
בסופו של דבר, עוד אנו מחליפות כאן דברים, הרי שנפל פור בנוגע לאותה יוזמה, אשר לה נזקקתי לסימוכין, ואני לא צריכה אותם עוד.
העיקר שהגעת לקרוא כאן כי אני בטוחה שעם מעט חריש בין המכתבים תוכלי למצוא כאן רקע תיאורטי ויעוץ פרקטי תואם אליו אשר יתנו סימוכין לרעיונותייך . באקדמיה , לעניות דעתי ,לא בשלו עדיין התנאים לראיה הוליסטית . ועקב מידור קיצוני של הנושאים אין שם עדיין מי שמסוגל לשאול את שאלות המחקר המהותיות לענייננו לא כל שכן לבצעו .
@}

שלום חוה,
אחרי התקופה המרוכזת של ציורי הבתים.
ואחרי ציור אחד של בקבוקים על שולחן.
הציור פסק.
אפילו כשאני מציעה לפעמים לצייר ביחד - אין לו חשק יותר.
והייתה לו ממש תקופה של כמה חודשים שבה ראינו שיש לו חדוות יצירה!
להמשיך לעזוב את זה? הוא עוד חודשיים בן 6.
תודה,
דנדי

דבר נוסף, יש לי הרגשה שהוא מרגיש כאילו הבתים זה המקסימום שהוא יכול, ולכן לא ממשיך.
הוא אמר לי פעם שנכון שכשאחיו הקטן יגדל הוא יצייר יפה, כלומר בתים?

ואחרי ציור אחד של בקבוקים על שולחן.
הי דנדי ,
איך זה התגלגל ? אולי את יודעת מה היתה המוטיבציה לצייר בקבוקים על השולחן ?
באשר ל : להמשיך לעזוב את זה? למה את מתכוונת ?
@} אני שמחה לשמוע ממך שוב . איך הזמן רץ . בן כמה היה הילד כשהתחלנו להתכתב ?

כשההיתי ילדה בקיבוץ שלחו אותי לטיפול אצל אישה (במשך 4 עד כיתה ג) שנים בשיטה של ציור שבה למיטב זכרוני שופכים צבעים על הדף ואז מחברים דף לדף ומקבלי ראי של ה"ציור"
אשמח לדעת מה את יודעת על שיטת טיפול ?
בכיתה ג נמאס לי שמוצאים אותי משעיור ובכך מסמנים אותי כיוצאת דופן ולא הסכמתי ללכת עוד לפגישות טיפול אלו שנראו לי בזבוז זמן

שלום חוה,
אני מחפשת די בדחיפות מטפלת באומניות באזור ירושלים. אשמח אם תוכלי להמליץ לי.

@}

ברכות ומלאי של שמחת חיים למורתנו האהובה ירדנה כהן כלת פרס ישראל על מפעל חיים והיא בת 100 שנה בבריאות

@}

מטפלת באומניות באזור ירושלים.
חשוב לדעת באיזה אמנויות את מחפשת שיהיה הטיפול ולאיזה אוכלוסיה.
אברר בשבילך אצל מטפלת בתנועה שהיא מקסימה וגם בוגרת הקורס שלי להנחיית מדיטציה בציור מנדלות , וגם מוסמכת להנחיה בשיטת "המסע" , אשר מתגוררת במושב לא רחוק מירושליים.
תכתבי לי ל havabh אט ג'מייל דוט קום

קואלה , מעניין מה עוד את זוכרת משם. בכל זאת 4 שנים.
מה שאת מתארת זה משהו שהמקור שלו הוא במה שנקרא מבחן רורשך . בהתחלה היו עושים את הכתם ע"י דיו . מקפלים את הדף וכשפותחים יש איזה מין יצור / דמות /מבנה , הטענה היא שכל אדם רואה משהו אחר על פי עקרון השלכתי.
כך יוצא שה"ציור" (לא שאת או אני באמת ציירנו אותו) מהווה נק' פתיחה לשיחה .
מאוחר יותר , מורים לאמנות השתמשו בזה לפעמים @}כטכניקה להפעיל את הדמיון , כדי ליצור נק' מוצא לציור .

איך זה התגלגל ? אולי את יודעת מה היתה המוטיבציה לצייר בקבוקים על השולחן ?
לפני פסח... חברה שלו הציעה לו - היא העתיקה בקבוקים משבלונות, והוא צייר בעצמו... מקסים!

כל מה שעשינו איתו ביחד היה בעיקר לעזוב אותו בשקט, לא? אולי אני כבר לא זוכרת...

לדעתי התחלתי בגיל 3+, אולי 4.

הי דנדי
לפני פסח... חברה שלו הציעה לו - היא העתיקה בקבוקים משבלונות, והוא צייר בעצמו... מקסים! , תיארתי לעצמי שהבקבוקים עלו על השולחן כ "מופת" אשר העלה אצל הילד שוב את אותה תחושה מעצבנת
שמה שהוא מצייר חופשי תמיד פחות טוב מן המופת שעלה לפניו. יהיה הציור של הילד מקסים ככל שיהיה בעינינו , - בעיניו השבלונה תהיה תמיד טובה מושלמת ומנצחת את "שלו".
זו סיבה מספקת לעשות הפסקה בציור.
גם חוץ מזה יש הרבה פעמים הפסקות אצל ילדים , כמוו שכבר כתבתי הרבה פעמים , לפעמים עד שלושה חודשים ומעלה . אל דאגה.

הוא אמר לי פעם שנכון שכשאחיו הקטן יגדל הוא יצייר יפה, כלומר בתים? חייבים לזכור את הקו הבסיסי של הגישה הטבעית : אנו מציירים כי אנו אוהבים לצייר . מבחינתי התשובה האולטימטיבית לשאלה זו היא:
אם אחיך יאהב לצייר הוא יצייר . בדיוק כמוך שאתה אוהב לצייר ומצייר באהבה גדולה.
ואם הוא היה ממשיך להקשות : אבל האם אני מצייר יפה ? - התשובה האולטימטיבית היא : ברור . ונשיקה על הציור ומאור פנים . - אם אלה אנחנו ממשיכים.
ועם השאר אנחנו עוזבות . תהיה עכשיו הפסקה לכמה זמן וכשהוא יתגעגע לצייר או יתחזק או עלבון השבלונות ידעך - הוא מחדש יחזור לצייר.

דנדי , יש לי הרגשה שאת מודאגת . איך ההתנהגות שלו בכללי? האם הוא ממשיך להתעניין במשחקים , אופניים , טיפוס וריצה ? ממה הוא נהנה ?
אשמח לשמוע ממך. אשמח כמובן לשמוע שהוא חוזר לצייר . ו/ או התבטאויות נוספות שלו בנידון , כדי שאבין אותו לעומק.
@} כל טוב.

את צודקת כרגיל, אני מודאגת, וכמובן גם הגננת... שכבר פונה לאבא - כי היא הבינה שמאמא לא תבוא הגאולה...
בבית - הוא חלק ניכר מהיום לא עושה דבר, אם לא יכול כרגע להיות בחוץ ולהשתולל - אז הוא פשוט יושב על הפוף... יש רגעים שהוא משחק משחקי דימיון עם הצעצועים הקטנים שלו. הקטן רוצה שאשחק איתו... ארשום אח"כ

חזרתי.
אם הוא לא משחק את משחקי הדימיון אז או שהוא מציק לאחיו או שהוא לא עושה כלום. אם מנסים לשלב אותו בפעולות הבית - הוא לא מעוניין בכלל, רק עומד מהצד ומסתכל (דווקא לטגן שניצלים הוא כן אוהב) אבל לנקות, לסדר, להוריד כביסה, לשתול שתיל - אין מצב. כל דבר שהוא צריך - טישו, צעצוע, חולצה - הוא שולח את אחיו הקטן.
בקיצור הוא קצת עצלן (וגם אני כזו אגב, אבל עושה הכל כמובן - כי אחרת מי יעשה?).
בגן - הוא מוכן לשחק רק בקוביות ובחיות, ולא לעשות שום פעילות יצירתית, גם בתקופה שהוא צייר בבית, הוא לא צייר בגן. גם כשהגננת אומרת שעכשיו צריך לעשות משהו כגון לצבוע סכמות מוכנות, אז הוא היחיד שלא עושה, כי אמא מרשה לו, וכשהם עושים משהו בחימר הוא יושב לזמן קצר מאוד, ואומר סיימתי וקם. לגננת זה מפריע, ובעלי חושש שיהיה לנו קשה בבית הספר שם הוא צריך לעשות מה שאומרים, וכרגע הוא לא עושה מה שאומרים. הוא אומר לגננת שהוא מצייר בבית, ולא בגן (מה שלא קורה כרגע) (מזכירה שוב שבגן הזה יש מעט מאוד צביעת סכמות, הרוב זו יצירה חופשית עם הדבקות של מלא חומרים, ומלא סוגים של צבעים).

אני מתכננת אגב לקחת אותו לבדיקת ברזל שלא עשיתי אף פעם - אולי הוא באמת חלש ולא סתם עצל (למרות שהוא יכול לרכב על אופניים שעות...), יש לו פשוט הרבה משפטים כגון - כואב לי, קשה לי, אין לי כוח, בליווי שפע אנחות (כן, כן הוא גם פולני...).

אז כל המצב הזה, שהוא ככה מאז שהוא קטן בעצם, היה בסדר אם בבית לפחות הוא היה מצייר, ואז היה לי מה להגיד לאבא ולגננת...

אז אני בהתלבטות - שלא קשורה לעולם האומנות, אבל כרגיל הכל משתלב - האם להסביר לו מעכשיו שהוא צריך לעשות מה שאומרים לו, ולא מה שהוא רוצה, כי ככה זה יהיה בבית הספר? או להמשיך לגונן עליו, ולעמוד לצידו...
האם כל העסק הזה נובע מתוך חוסר בביטחון עצמי, שאני רק מעודדת, או זה נובע מתוך חוסר רצון פשוט לעשות דברים?

דרך אגב - לגבי הבקבוקים, הוא דווקא הביא את שני הציורים הביתה משודכים כחוברת, וראיתי קודם את הציור של החברה, וממש כעסתי , כי חשבתי לרגע שזה שלו, ואז ראיתי שזה שלה, ועברתי דף - והתמוגגתי. וכמובן תיארתי לו את כל המצבים האלו, והסברתי לו כמה הציור שלה הוא סתם, והציור שלו כל כך אמיתי ונפלא. כך שאני לא חושבת שזה מה שהפסיק לו את הרצון לצייר, מה גם שההפסקה התרחשה הרבה זמן לפני ציור הבקבוקים.

דרך אגב נוסף - יש 10% סיכוי בערך שבשנה הבאה ייפתח כאן בית ספר בגישה יותר אנטרופוסופית, עם כיתה קטנה - אנחנו מנסים להקים כאן כזה דבר, ואם זה יצליח, אז ניצלנו...

(דווקא לטגן שניצלים הוא כן אוהב)

דנדי ,אני בטוחה שהוא אוהב לעשות דברים . תעשי לעצמך רשימה של כל מה שהוא אוהב לעשות . ותקחי לעצמך כשבוע שבועיים משימה לאפשר לו לעשות מה שהוא אוהב . וכוונתי לאפשר זה פשוט לשמוח עם כל דבר שהוא עושה בשמחה ובאהבה כלומר מטעם עצמו ולאורך זמן.
אני מתפלאה , ולא מאמינה שהתנהלותו עם אחיו זה רק על ידי הצקות . הרי האח כבר בן 3 . תבדקי אולי הם משחקים ביחד ואת לא שמה לב לכך.
אולי אתם צריכים להנחות אותם קצת איך לשחק ביחד. אבל קודם לפני כל הנחייה תתבוננו ותראו מה חסר .
אולי חסרה להם דוגמא אישית - אז צריך לצאת ולשחק קצת ביחד איתם.
אולי קשה להם לפתור קונפליקטים ואולי צריך לאמן אותם ברוח טובה איך פותרים קונפליקט בדרכי שלום.

שאלה : כמה זמן הוא מסוגל להתרכז במשהו שחביב עליו ?
עבודות הבית לא מעניינות אף ילד קטן . לילדים אין שום פרמטר לפיו הם יכולים להעריך את "עבודות הבית." . אני הייתי מודאגת אם הוא היה מתמסר לעבודות הבית.
כל דבר שהוא צריך - טישו, צעצוע, חולצה - הוא שולח את אחיו הקטן. אני בטוחה שהוא מחקה את אחד המבוגרים אשר שולח אותו להביא כל דבר . אולי אותו אדם צריך להדגים לו גם דרכים נוספות.

בקיצור הוא קצת עצלן. דנדי , הקשיבי לי : קחי את המילים האלה בחזרה ואל תגידי אותם יותר . אני חוששת שהוא שומע אותך אומרת זאת לפעמים.
אמירות כאלה מטביעות במוחו של הילד את הרעיון שהוא כזה ומנציחות אותו. - אסור לעשות זאת.
היתה תק' לפני כמה חודשים שהוא היה פעיל ומאושר . עכשיו הוא אולי קצת פחות פעיל ... - אבל מול גל של גיאות בהחלט יכול להיות גל של שפל ככה זה בטבע.

יש לי חשש שאת חושבת שהילד צריך כל הזמן לעשות משהו . וזה ממש לא נכון . ראוי בהחלט שיהיה לילד זמן לבהות בחלל ולא לעשות בפועל כלום.
ועוד דבר חשוב : אל תציעי לו כלום .
מה כן ? - תעשי בעצמך משהו ו"ברוב טובך" תתני לו להשתתף או לעשות כמוך . אם למשל לצבוע חלקת קיר או קופסאות גדולות לעשות מהן עציצים או תיקון גדר או השחלת חרוזים או סריגה או תפירה במחט (עבור הילד יש להכין מחט גדולה) . לעבוד עם פטיש ומסמר ומסור ...(איך כותבים ? מסור או משור ? ) ולא ממש לחשוב על תוצאות ותוצרים פשוט לשחק עם כלי העבודה . זה יכול ללכת נפלא עם הדמיון שלו .אבל צריכה להיות דמות של מבוגר אשר עוסקת באמת בכלים ומאפשרת לילד להתעסק סביבו.

אין לי מספיק מילים להביע את אכזבתי מכל מי שמפחיד אתכם מה יהיה בכיתה א'. יש עד אז חמישה חודשים , כבר קיץ כבר אפשר לצאת לים, לטבע , לשחק במים וחול ובוץ מה קרה שכל הזמן רק חושבים על כתה א' אפשר לחשוב !!

והסברתי לו כמה הציור שלה הוא סתם, והציור שלו כל כך אמיתי ונפלא. ד נ ד י בחייאת ! למה לגנות ציור של חברה .. הרי אנחנו לא מגנים ציורים בכלל...

וואו , נזפתי בך היום . אני סומכת עליך שאת יודעת שזה באהבה . אלה שני עניינים עם חשיבות עליונה.

ועוד משהו כללי : ילדים אוהבים לצייר . זה לא אומר שהם חייבים לעשות את זה כל הזמן. שהגננת תרד מהילדים כבר . אף ילד לא עובד אצל הגננת .

העיקר דנדי , זה מה שיש לי לומר בלי שראיתי את הילד . אני חייבת לסמוך עליך שאת לוקחת בחשבון שזה אינטרנטי .

האם להסביר לו מעכשיו שהוא צריך לעשות מה שאומרים לו, ולא מה שהוא רוצה, כי ככה זה יהיה בבית הספר? או להמשיך לגונן עליו, ולעמוד לצידו...
בית הספר זה בעוד חמישה -שישה חודשים.
גם שם יש תהליכי הסתגלות.
לילד כה צעיר אין שום דרך להתכונן עכשיו לקראת מטרה כה ערטילאית .
ילד בגיל הזה יכול וצריך לעשות כבר עכשיו מה שאומרים לו במינון סביר . ואני בטוחה שבנך ממושמע מספיק.
הענין הוא שהדרישה שהוא ישחק או יצייר מה שהם רוצים , דרישה זו איננה רלוונטית כלל למשמעת . זו חדירה גסה לעולם הפרטי של האדם. חייבים להבין את הדקויות .

תודה!
הוא לא רק מציק לאחיו, כמובן גם משחקים, ולפעמים מצליחים לעשות זאת הרבה זמן בלי לריב. אנחנו גם לא אומרים לו אף פעם שהוא מציק לאחיו, ולא מצדדים באף אחד, אחיו גם מתלונן מהר מאוד, גם על דברים ממש קטנים. אבל כשהוא רוצה, לי זה מרגיש שהוא כאילו משועמם, אז הוא יכול לשגע את אחיו לגמרי, לפעמים אחיו הולך איתו על זה והם מתגוששים כמו גורים, אבל לפעמים לא (אם אחיו באמצע משחק עכשיו לדוגמא). גם בגן הוא לפעמים מציק, וגם בחוג התעמלות שלו - המדריכה ביקשה שנדבר איתו כי זה מפריע לחוג. אבל לדעתי זה נורמלי, אולי הם התחילו, אולי הוא קצת מקנא, אולי הוא רוצה למשוך תשומת לב - לא מטריד אותי. אנחנו כמובן כל הזמן בקשב למערכת היחסים בינו לבין אחיו, ומדריכים אותם כאשר מרגישים צורך.

שאלה : כמה זמן הוא מסוגל להתרכז במשהו שחביב עליו ?
המון זמן - במשחקי דמיון.

לא שמתי לב שזה קורה לנו, אבל אבדוק, לרוב אנחנו ניגשים בעצמינו, ואם לא יכולים מבקשים או ממנו או מאחיו, אפילו מהקטן אם הוא מבין. אבל אקדיש לזה תשומת לב, בכל מקרה נדמה שהוא עושה את זה מתוך נוחות, אחיו עושה כל מה שהוא מבקש ומייד.

כן אני יודעת שאסור שהוא ישמע כאלו דברים - הגדרות אופי לגביו, אנו משתדלים מאוד לא להגיד דברים כאלו בקול, או לידו.

זו לדעתי מהות הבעיה

, אני לא טיפוס של יצירתיות, אם יהיה לי רגע פנאי לעצמי, אני לא אשתמש בו כדי לצבוע קופסא, אלא כדי לקרוא ספר, אני לא סורגת, לא תופרת (בעלי מסדר כפתורים בחולצות, לי זה פשוט לוקח שעות), ואת הבישולים אני בדר"כ עושה כשהוא בגן והקטנים ישנים,פטיש ומסמר לא החזקתי בחיי. בכלל זו נראית לי מהות הבעיה אצל רוב הילדים שאני מכירה היום - ההורים כבר לא עושים בידיים כלום, יש תקלה בצנרת - מזמינים אינטלטור, צריך לטפל בגינה - גנן, צריך לצבוע - צבעי, צריך עציצים - קונים וכו'. בעלי הוא ממש לא כזה אגב, הוא איש עם ידי זהב, אין לו רגע דל, את כל ביתנו הוא בנה בשתי ידיו, וממשיך. אבל הדוגמא שלו היא רק בימי שישי - וזה כנראה לא מהווה מספיק ניגוד. כל החברים שלו לא ממש מוצאים את עצמם כשהם נפגשים, והם ישר מבקשים סרט/ממתקים ואם אני לא ממקדת אותם (מוציאה משחק החוצה, בדר"כ אנשים קטנים או חיות), אז זה לא מסתדר להם. ואני מרגישה שם כאילו ריק, וזה כנראה הריק. ההורים שלהם לא עושים כלום גם. אף פעם לא הבנתי שלכל היצירתיות הזו יש גם משמעות חינוכית לילדים, ולא רק לשיפור חזות ביתך. בגלל זה קונים לילדים עוד ועוד צעצועים - כדי להעסיק אותם. בפועל זו כנראה לא הדרך.

הרי אנחנו לא מגנים ציורים בכלל...
אין שום סיכוי שאני אלמד לדבר באופן טבעי

בצורה הנכונה מהבחינה הזו. כמובן שלא ממש אמרתי לו ששלה סתם, כי הרי הוא ואני מאוד אוהבים אותה, ניסחתי את זה בצורה אחרת, אני מקצרת לפעמים את תיאור הדברים. לא זוכרת מה היה הניסוח המדוייק. התגובות שאת מציעה לדברים באמת מצויינות, אבל הן אף פעם לא מה שאני אומרת בשעת הצורך.

שוב תודה.

שלום חוה,
בבית הספר של בתי אירעו לאחרונה מקרים של התעסקויות מיניות בין ילדים.
הבת שלי היתה עדה להתנשקויות לא תמימות בין ילדים, וסיפרה על כך.
אני מאוד דואגת, שמא נחשפה ליותר מכך, אך לא רוצה ללחוץ אותה ולתחקר אותה.
האם את חושבת שטיפל באמצעות אמנויות יעזור לה להיפתח?

שליחה על ידי אני* » 26 אפריל 2010, 13:06

שלום חווה,
רק רציתי להגיד ש:
אני קוראת את הדף הזה מאז שהייתי בהריון הראשון (עת הסתובבתי הרבה באתר הזה),
וחוזרת אליו מדי כמה זמן ללמוד עוד (גם עכשיו, כשהוא אחד הדפים היחידים שאני קוראת).
במשך השנים אימצתי את העקרונות עליהם את מדברת. הילדים שלי בחינוך ולדורף, ואני עם הזמן לומדת אנתרופוסופיה במסגרות שונות. עוד לא יצא לי ללמוד משהו בתחום האומנות, ואני מרגישה בת מזל שהגעתי לקרוא את הדף שלך ולהחכים (אחרת הייתי עושה שטויות מיותרות עם ילדיי).

בקיצור, אחרי שנים של שתיקה אני רוצה לומר תודה . את כותבת בחוכמה, בסבלנות נדירה, באהבה.
המשיכי לכתוב. אני נהנית מכך מאד, ובטוחה שעוד כמה שתקניות אחרות גם.

אני.

דנדי יקרה ,
משחקי דמיון זה הכי טוב .
מה שאני מציעה לך זה להרחיב את אוצר החפצים מעוררי הדמיון . למשל : קופסאות .מכל הגדלים . גלילים מכל הגדלים . קרשים מכל הגדלים . תבניות . רצוי שיהיו מקרטון או עץ . קרשים.
את הקופסאות הגדולות , הקרשים וגרוטאות גדולות לשים בחצר.
מה טוב באלה ? - ראשית אלה דברים שמותר לקרוע , לשנות את צורתם , להכות בם ולקלקלם . שנית הם מעוררי דמיון ,אינם כבדים , אם הקופסאות גדולות אפשר להכנס לתוכן , - נופל , זה לא מסוכן .
את אלה שיהיה לך לתת לילדים לשחק בחצר. אם את רוצה לשכלל קצת את האוסף - תביאי שניים שלושה גלגלים , מכונה ישנה של משהו , לוחות של ארון ישן ....
תקראי את הספר של מלכה האס על חצר הגרוטאות ... ותעשי לך מיני חצר גרוטאות - הילדים לא ירצו ללכת הביתה !!
אני מאושרת לשמוע על האבא עם הידיים מזהב . עכשיו זה הQ שלו. הילד בן שש . יום שישי פעם ב ..זה מספיק . להיות על יד האבא ללמוד ממנו תפקידים , להוציא מסמר עם צבת , להבריג משהו או לפרק הברגה או לקבל רשות לשחק בכלים שלו . (אולי זה בכלל כבר מתקיים ואני סתם...)

עם הקופסאות הקטנות יותר , תבניות של ביצים , גלילים שונים - לבנות ולחבר על ידי הדבקה עם מסקינג טייפ או חיבורים שונים חוטים וחבלים ורצועות ומקלות . לא צריך לקבוע מן ההתחלה מה יצא מזה .מתחילים לחבר , מכניסים חיות לחצרות , יוצרים מגדלים או מגלשות - זה שטות שאני עכשיו אפגיז דמיונות כי הילד כבר יפליג ...

למה נדמה לי שכבר כתבתי את זה ?
בטח למישהו אחר . כי הילד שלנו עכשיו מתחיל להיות בגיל לכל אלה.

וגם בחוג התעמלות שלו - המדריכה ביקשה שנדבר איתו כי זה מפריע לחוג. הוא רק בן .. עוד לא שש . אני חושבת שזה מוקדם להיות בחוג .
אכתוב אחר כך עוד.@}
נומי , אשתדל לכתוב לך עוד היום .
אני תודה לך @}

בעלי מנסה בכל פעם שהוא עושה משהו - וזה קורה אגב לא רק בימי ו' , אלא גם פעמיים בשבוע כשעה לפני שהם הולכים לישון, כי אם הוא בבית מוקדם הוא לא יכול לא לעשות משהו - להזמין אותו, אבל הוא לא מעוניין. כאילו לא רוצה להתאמץ, ואם עושה קצת אז אומר - זה קשה לי, כואב לי, נמאס לי וכו' וחוזר לעניניו/חוסר עניניו.
עברנו לבית חדש לא מזמן, והכל מעוצב טיפ טופ - אין סיכוי, אבל אין סיכוי שבעלי ירשה שיהיו כאן גרוטאות. אבל אנסה לשכנע. כל גרוטאה שמגיעה לכאן מועברת מהר לפח... אבל שוב, אנסה.
אכן כבר כתבת את זה, ויש לי כבר קופסא עם כל מיני סוגי קרטונים וגלילי נייר טואלט ודברים שונים מהטבע להדבקה (מוחבאת בארון...) עם מסקטנייפ לחיבור, אבל הם לא מצליחים להוציא את המסקנטייפ, ואז אני מכינה להם חתוכים, אבל הם לא מצליחים לפעמים להדביק, וגם אם הם מצליחים הם עושים קצת ממש וזהו, והרבה פעמים הם לא רצו בכלל - אז כבר כמה זמן לא הגשתי להם את הפעילות הזו. (את המלצת על זה עוד שהוא היה בן 3-4)
הוא כל היום קושר דברים - צעצועים לרהיטים בבית, צעצועים לצעצועים וכו - השרוכים שמוציאים מהמכנסיים זה מצרך ממש מבוקש כאן.
החוג זה עניין חברתי, כל החברים שלו בחוג, והוא רוצה גם. הוא רצה כדורגל בהתחלה... אבל בחר בהתעמלות, וכבר הודיע לי ששנה הבאה זה כדורגל.

אני לא זוכרת יותר ממה שכתבתי אני זוכרת שלא הבנתי מה לעזעזעל רוצים ממני ושכנראה משהו לא בסדר איתי, אבל אל לא ידעתי מה . אני חושבת שצריך מאוד להיזהר עם טיפןל לילדים לי זה לא עשה טוב...

הוא כל היום קושר דברים - צעצועים לרהיטים בבית, צעצועים לצעצועים וכו - השרוכים שמוציאים מהמכנסיים זה מצרך ממש מבוקש כאן.

מעולה ! תספקי לו רצועות או תלמדי אותו ליצור רצועות מסמרטוטים , שיקשור ויחבר וישחיל גרוטאות קרטון או קופסאות וכד ' בחבלים, חוטים שרוכים כמו שהוא רגיל ומפעם לפעם (לאט) תוסיפי לו גם .. - לא . במחשבה שניה אל תוסיפי בינתיים כלום .
באשר לבית המאובזר טיפ טופ ! אני מזהירה אתכם . מי שרוצה בית "מוזיאון " שלא יבוא אח"כ בטענות על בעיות מכל מיני סוגים עם הילדים. ילדים הם גורים . והבית הוא המלונה שלהם .
זה לא אומר שצריך בלגן על פני כל הבית - בכלל לא !
אבל חייב מרחב פיזי ונפשי - ל"שטויות" האלה.
כל טוב
@}

נומי היקרה ,
המצב שאת מתארת פתח לי ת'ראש לאיזה תובנה שלא נתתי את דעתי עליה עד כה .
אבל לפני ההארות האלה

, רעיונות והרהורים אבקש לדעת בת כמה הילדה שאנו מדברים כאן ?
כמה שעות ביום היא נמצאת במסגרת בית ספרית ?
כמה שעות ביום היא פנויה לענייניה ? כמה זמן פנוי יש לה בחיים להתרועע ?
מה הוא יחסה לאמנויות השונות : האם היא רוקדת ? מציירת ? שרה ? מנגנת ו/או כד' .
חשוב גם להבין מה לא תמים בהתנשקויות שהילדה ראתה ? האם התנהגות קיצונית ?

האם את חושבת שטיפל באמצעות אמנויות יעזור לה להיפתח? - אני התרשמתי שיש פתיחות מצידה עובדה שהיא ספרה לך על כך . אני מעדיפה לחזק אותך / אתכם ההורים בהתייחסותכם לענייני התנהגות מינית + לקחת את ההתנהגות האמנותית הטבעית ככוח מרפא אשר קיים ברשותנו באופן טבעי .
אך לא אוכל להמשיך לפני שאדע בת כמה הילדה @}
תודה

בקשר לקשירות
לבן שלי יש שני חבלים (אמיתיים כאלו של טיפוס) שקנינו במיוחד כדי שנוכל לקשור לעצים בגינה ולהתנדנד והוא היה קושר איתם כל דבר בבית, מחבר את הכסאות ספות ידית הדלת כסא האוכל של נגה ועוד כל מיני חפצים בבית... אח"כ כשרצינו לצאת לגינה או סתם לעבור מצד לצד בבית בלי להתקל בחבל...הייתי צריכה לעמול ולהתיר א ת הקשרים

זה אחד הדברים הכי כייפים שקניתי איי פעם גם בגינות תמיד היו עוד ילדים נתלים על החבל ומתנדנדים - בקיצור יופי של דבר! (כאן,באילת אנחנו כמעט לא מגיעים לגינות כי יש לנו חצר)

שלום ותודה לך נומי ,
מן התיאור שנתת כאן על חיי בתך ואישיותה עולה תמונה כללית מתקבלת על הדעת אשר מלמדת אותי שאין עילה כרגע לפנות לטיפול פסיכולוגי לרבות טיפול באמנות .
החיים מתפתחים על ידי הקשר עם אבא ואמא אחים ואחיות ,וההתמודדות בחיים עצמם יוצרת את אותה איניטימיות שכולנו מבקשים . שאפשר יהיה לדבר עם אמא ואבא על מה שמטריד אותנו.
ועכשיו בגיל שש וחצי הטבעיות של האינטימיות הזאת עדיין קיימת ורצוי שנמשיך לייצר אותה כדי שתעמוד כתשתית לעתיד .
(בגיל ההתבגרות תהיה נטיה למרוד וחשוב לנו לייצר תשתית טובה כדי שהמרד הטבעי יישאר בגבולות ההגיון ...))
יותר מזה , - מוטל עלינו כהורים להתמודד עם הסיטואציות המורכבות של החיים ו"לגדול" יחד עם הילדים שלנו .
למשל , להחזיק בהתמדה יחס של פשטות וחיבה לילדים בעניינים של ביטוי עצמי יעזור לנו מאוד .
התנהגות מינית היא התנהגות של ביטוי עצמי . (אנחנו ,כידוע , בעלי חיים

)
התנהגות אמנותית היא גם התנהגות של ביטוי עצמי . (קיימת גם אצל בעלי חיים , והתפתחה אצל האדם למשהו מורכב מאוד )
נישוקים וחיבוקים ולהראות את האברים המוצנעים זו תופעה טבעית אצל ילדים קטנים. בגילאי ארבע וחצי ובהחלט יכול להימשך עד גיל שש-שבע .
בעגה המשפחתית שלנו קראנו לזה "לשחק בטוסיקים " , אחרים קראו לזה "לשחק ברופא" - האם בהיותך אמא כבר נחשפת לכך ?
את מתארת סיטואציה אשר מתרחשת בכיתה , גם זו תופעה טבעית ביותר .
גם כאן יש להתייחס בפשטות ובחיבה לאנרגיה המינית . ראוי שהילדים ידעו שזה פשוט וטבעי. אי אפשר לברוח מן האנרגיה המינית . היא מהותית מעצם קיומנו כ"מין האנושי" .
אלא שיש ילדים שמגזימים בחוצפתם להוריד למישהו את המכנסיים בכוח או ששניים שלושה נטפלים לילד אחד - כאן חייבים אנחנו לעשות לילדים את ההבדל . האם כשאמרת 'הורדת בגדים' התכוונת לחוצפה שאני מתארת או ששני ילדים שיחקו בנישוקים והורידו בגדים ..? -זה מעיד על אי הבנה של המושג של פרטיות .
כדאי לעשות את ההבחנות עבור הילדה ולחזק אותה כאשה לעתיד ולא להשאיר אותה בתחושה שהתנהגותה איננה ראויה .
לאחרונה עצבנית יותר. אומרת הרבה "זה לא הוגן" ביחס לדברים שאחיה מקבל.
האם ייתכן שעל קנאת אחים פשוטה מתבטאת כאן גם "קנאת הפין " כלומר מה שלא הוגן זה שהוא "יש לו " ואני "אין לי " ? האם שוחחתם בעבר על ההבדלים בין בן לבת ?
מאחר ואני מביטה על החיים בראייה הוליסטית ברור לי שהבת שלך זקוקה להעצמה נשית (:-) ) . וגם להעצמה פילוסופית - מה הוגן ? ואם אין הוגנות איך ךהתמודד ?
מה דעתך עד כה ? האם את רוצה שאפרט עוד או שאקשור זאת יותר חזק לאמנות ?
@}

היא נקבה בשמות ואח"כ חזרה בה חלקית.
כאן יש לי להציע טיפ גדול מאוד למחנכים בכיתות .
כלל חשוב מאין כמוהו הוא לשוחח עם הכתה על הנושא בכללתו , לקבוע נורמות לכלל , להביע רגשות כלפי הכלל ללא האשמות וללא 'חיפוש' אחרי ה'פעילים' .
איך לגשת אל הילדים אשר נוהגים שלא כשורה זה סיפור נפרד .
נו , זאת כבר שיחה בקורס אחר .@}

שליחה על ידי הדר* » 01 מאי 2010, 00:46

בני בן 5 .בתור תינוק בן 8 חודשים הוא צייר וניקד ונהנה מכך ולאורך כל השנים היה מעולה במוטוריקה עדינה .מאז שנכנס לגן בגיל 3 -הוא הפסיק לצייר -אולי בגלל הערה של אחת הילדות ביום הראשון -"אצלינו לא מציירים דברים מכוערים" שהיתי המומה מכדי להדוף בשבילו,ואולי בגלל שזה היה המסר -אבל מאז התחלפו גננות מספר -ברובן קשובות ומדהימות -והוא ,לא חזר להנות מציור חוץ מפעמים בודדות,כשהוא מצייר ציורי זן-קו קלוש,עיגול,קו אחר-ומכריז לאחר שסיים-זה אגם ,זם שמיים....היום אצל סבתא קיבל חוברת צביעה וישבתי לידו-הוא מחזיק את הצבע באויר -הראתי לו שכדאי להניח את היד ,והוא צבע טיפה,במאמץ והתעייף וביקש שאני אעשה במקומו.
האם צריך ללכת לחזק את הגוף?לשחות?האם יכול להיות שהוא פשוט לא מוכן ושזה יסתדר מעצמו?שמעתי איזו אמא אומרת שלפעמים אצל בנים היכולת מתפתחת מאוחר יותר.לא רוצה להזניח אבל מאוד מאמינה בלשחרר ולתת אמון
רק לציין שהוא ילד מדהים -חכם רגיש -כותב שירים מתבונן וממציא.-מה דעתך?

שלום לך הדר
אולי בגלל הערה של אחת הילדות ביום הראשון -"אצלנו לא מציירים דברים מכוערים"

הדיוק הזה אשר עולה מניסוחים של ילדים ! ! ! זאת המסקנה של הילדה כי זה באמת המסר ולא רק בגן הזה .
אם המבוגרים ( הורים , מטפלים , גננים , מורים ) היו מבינים את עקרון הרצף באמנות של ילדים , ואם היו מבינים באמנות , ואם היו מבינים את החוויה האמנותית של האינדיבידואל , ובעיקר גם מתנהגים לפי ההבנות האלה .... - - אבל האסו ן הוא שאינם מבינים בכלל איך הם מטפטפים את המסר הזה באופן עקבי דרך כל ה'פעילויות' המומצאות שלהם , המון דברים יצירתיים מתרחשים בגנים וכל היצירתיות היא של המבוגרים ולא של ילדים .

ומדוע ? - מפני שאמנות של ילדים קטנים באמת מכוערת . ואנשי החינוך עסוקים במכירות . איך ימכרו את הגן שלהם עם אמנות כה מכוערת ?
עד כה במשך חמש שנים שהדף הזה מתקיים , ואני בטוחה שקוראים כאן הורים ואנשי חינוך , אף אחד לא נכנס כדי להתווכח ולהוכיח ל שאין עקרון רצף באמנות של ילדים , שאין הרס שיטתי של האמנות הילדית במוסדות החינוך של הגיל הרך .
ועכשיו הדר אתייחס אל הבן המתוק שלך ואל הסיטואציה שאת מתארת כאן .
עוד רגע @}

זאת דעתי : לא רוצה להזניח אבל מאוד מאמינה בלשחרר ולתת אמון.

. פשוט עשי זאת .

והסירי את חוברת הצביעה .

זה רעל . הסירי נא גם מדעתך את החיבור המוטעה בין מוטוריקה עדינה וכתיבה . ובין צביעה בחוברת להכנה לכתיבה . (הנזק רב על התועלת)
אל תשתפי פעולה עם הפאניקה של ההכנה לכתה א'. הילד בן 5 . רגע .
מוטוריקה עדינה מתפתחת כל החיים על ידי כל פעולות החיים .(הילד פעיל נכון ?) ובסביבת גיל 6-7 קיימת בשלות מערכתית לכתיבה . בשילות זו כוללת הרבה יותר מאשר מוטוריקה עדינה
באשר לציור : אני בטוחה שהוא הפסיק לצייר בגיל 3 עקב המעבר לגן .
ובעקבות ההודעה הברורה שנמסרה לו על ידי אותה ילדה . (ומה שלומה של הילדה הזאת ? איפה היא היום ?)
גננות קשובות ומדהימות , ואני מאמינה שאכן יש כאלה ,עדיין עושות בבלי דעת מעשים אשר משתיקים את האמנות הילדית . חוץ מזה יש גם המון מן הקלקול "באויר " .
אני מאמינה שילד אשר נהנה מציור חוזר אליו כשקיימת בשלות וקיים רצון .

קשה לחיות עם אבדן האמנות הילדית . זה מקביל לאובדן הילדות .
אבל הטבע אף פעם לא שם את כל הביצים בסל אחד ויש אפשרויות ביטוי אמנותי נוספות . "חוק שיוויון ערך הפעילות "- שהזכרתי אותו כאן הרבה.

רק לציין שהוא ילד מדהים -חכם רגיש -כותב שירים מתבונן וממציא. אני בטוחה . זאת גם הסיבה שהוא צייר בתינוקותו . וגם , בזיקת גומלין : העובדה שהוא צייר בתינוקותו תרמה לו חוכמה ורגישות וכושר המצאה .

הוא מחזיק את הצבע באויר -הראתי לו שכדאי להניח את היד , והוא צבע טיפה, במאמץ והתעייף וביקש שאני. מן התיאור הכללי נראה לי שזו עייפות נפשית .
אך כאן מגיע כוחו של היעוץ בההתכתבות לגבולותיו . האם עייפות כזאת מבוטאת גם כלפי פעולות פיזיות כמו ריצה , קפיצה , טיפוס וכד' ?
אשמח לשמוע ממך עוד. וכמובן לפרט בכל ענין.
@}

האם עייפות כזאת מבוטאת גם כלפי פעולות פיזיות כמו ריצה , קפיצה , טיפוס וכד' ...... ועוד : האם אוהב לעשות איתך במטבח ? נגיד עוגיות או קציצות או לחתוך ירקות למרק ? או פנקייקס ?
האם בונה ומפרק בקוביות או לגו ? האם דופק בפטיש על מסמר ?

היועצים שדיברו עם הורי בית הספר היו מאוד חד משמעיים ללא אפשרות לפשרה בעניין.
בקר טוב נומי ,
אני חוששת שפרשת האונס בתיכון בת"א מטילה צל כבד על ההתנהלות החינוכית . אסור להתבלבל , אבל יש נטיה לכך - גבולות חד משמעיים ביחס להתנהגות בין אדם לחברו חייבים להיבנות על ידי המבוגרים .
אבל אסור לשכוח שאנו בונים כאן את יחסם של הילדים למיניות שלהם . פשטות וחיבה הם תנאי יסוד ליחס לאהבת הבריות . יש נטיה לגייס נוקשות בצבע של כעס כאשר רוצים לבסס חוק בל יעבור ואז החיבה נשכחת . זו תוצאה של פחד מן העתיד עד כדי שכחת ההווה .
טוב , את בעצמך אמרת שהבנת את זה .
בינתיים אני חייבת לרוץ.(לא יתואר כמה זמן נדרש לי כדי להתנסח לשביעות רצוני )
אמשיך בערב.
@}

יש לי קושי ליצור זמן שלי איתה לבד בגלל התובענות של הבן הקטן יותר להשתתף בכל יחד.
רק מילונת : העצמה לא מחייבת זמן אחד על אחד . ספרי קצת על הילד ואופי התובענות שלו . - וגילו כמובן

נומי בקר טוב לך יקירה ,
אני רואה שהסרת את הפוסט האחרון .

זה חיבוק כדי להקל עלייך .
אינני רוצה שתסבלי מבדידות בעיקר מפני שהסוגיה שהעלית קשורה בצורה כל כך הדוקה לחיי כולנו . הסוגיה שהעלית מעסיקה כל הורה , מגיעה לך

תודה |בלונים" גדולה שהעלית אותה כאן.
אני מקווה שתמשיכי לקרוא כאן וכך אני מקווה יעשו הרבה הורים בכל המרחב הוירטואלי כי בכדי לבנות גישה בריאה אנו זקוקים ליצור דעת קהל . במקרה שלפנינו אנחנו חייבים המון אומץ כדי להסיר פחד מליבנו ולהתמודד עם הדחפים המיניים החזקים אשר התברכנו בהם בדרכי שלום.
למעשה , זוהי הסיבה המרכזית לקיומה של האמנות בחיי האדם :
עידון או במילה הלועזית סובלימציה . באמנות קיים תיעול של דחפים מיניים , פורקן , עיבוד של חוויות , סיפוק והמטרה הגבוהה שהיא קתרזיס . השגה של איזון לפחות לכמה רגעים .
הדחפים המיניים חזקים וקיימים במהות בריאת העולם . שאר בעלי החיים נמצאים בגן עדן של חוסר מודעות עצמית . מה קורה לבעל החיים שהוא בן -אנוש ? הוא אוכל מעץ הדעת , מגיע למודעות בהקשר לדחפיו המיניים ומכאן כדי להתרבות בשלום חייבת ואכן מתפתחת לאורך כל ההיסטוריה תרבות .
זה בידינו האם נייצר תרבות של פחד והפחדה או נייצר תרבות של עידון, וסליחה על משחקי המילים , - עידון אשר יתן לנו מעט מטעם גן עדן במשמעות של איזון .
ברור שכאן השתמשתי במילים ממש גבוהות ומוטל עלינו לראות איך זה מתועל לחיי היומיום שלנו .
@} תודה

שליחה על ידי הילה* » 07 מאי 2010, 22:50

שלום לך חוה!
יכול להיות שענית כבר בכל הדף הארוך והמרתק הזה (ויכול להיות שאין ככ משמעות לשאלה הבאה)
רציתי לדעת מה עומד מאחורי ציור דמות שהראש (בעל כל הפרטים) מנותק מהגוף (בטן עגולה ופופיק) והגוף מנותק מהרגליים (שמצויירות כמו מכנסיים).
המציירת בת 3.8 ... משרבטת המון, ומידי פעם "מפגיזה" איזה ציור של דמות וגם משייכת אותה לדמויות מהחיים ....
בכל מקרה אשמח לאיזושהי תגובה
תודה רבה
הילה

שליחה על ידי אורית* » 08 מאי 2010, 20:14

רציתי לדעת מה עומד מאחורי ציור דמות.
שלום הילה ,
האם את יכולה לשלוח לכאן את הציור דמות הזה ? וגם שרבוט או שניים מאלה שהיא משרבטת המון, ומידי פעם "מפגיזה" איזה ציור של דמות.

אולי אוכל לומר משהו על זה . לא מבטיחה.
@} תודה

זאת הייתי אני

שליחה על ידי הילה* » 08 מאי 2010, 20:45

אני אנסה בימים הקרובים.. מקווה שאצליח
בנתיים תודה./
הילה.

שליחה על ידי הילה* » 10 מאי 2010, 10:04

הי חוה,
לא מוצאת שרבוטים שלה של הזמן האחרון,(כנראה אני שומרת רק את המשמעותיים לכל תקופת גיל)
אבל יש לי שני ציורים מהזמן האחרון של דמויות שהיא ציירה.
אפשר להתחיל עם מה שיש...? מה דעתך?
( ואם היא תשרבט, אני אשמור ואשלח לך)
שוב, המון תודה

שליחה על ידי הדר* » 10 מאי 2010, 11:25

רק לא רוצה שיפתח לעצמו סטיגמה על עצמו שהוא לא אוהב לצייר. היום הגננות קוראות לו לשולחן כשיש פעילות -מה את חושבת -האם לקרוא לו ולעודד אותו לעשות או להניח לו לשחק בדברים אחרים(מלחמות בעיקר)?(תוך שאני כותבת נראה לי שברור שלתת לו לעשות מה שהוא רוצה ואולי בבית בכיף שבת ולצייר איתו...)

(תוך שאני כותבת נראה לי שברור שלתת לו לעשות מה שהוא רוצה ואולי בבית בכיף שבת ולצייר איתו...)

להניח לו לשחק בדברים אחרים(מלחמות בעיקר)? D-: מלחמות בעיקר . (מלחמות בחרב - מחזק את שורש כף היד ... D-: )

הדר , עוד משהו . טיפ . כשאני רוצה שיציירו איתי אני לוקחת נייר וצבעים ומתיישבת למען הכיף שלי . בלי מילים. ב 99% מהמקרים הילדים מצטרפים .
גם אז - מה שאני מספקת זה מאור פנים . בלי המון הצעות ובלי המון דיבורים.
כן , אם שואלים אותי או מבקשים בואי נעשה ביחד , או אפשר יחד איתך - אני בכיף מסכימה. וממשיכה לשמור על פרופיל יחסית נמוך.

הדר
אני מעתיקה לכאן את הפוסט הקודם שלך . הוא הופיע כפול .. אז מחקתי אחד אבל זה הוריד את שניהם ... אז הנה הוא :

תודה חווה על ההיתייחסות וההרגעה . ולשאלותייך -הוא ילד מאוד פעיל -רץ, מטפס ,לא כל כך אוהב לחתוך ירקות -נראה שזה אותו קושי בהחזקת הסכין -אבל אוהב ללוש ,לערבב , דופק בפטיש ופותח צנוברים, וקולע למטרה בלי קושי -הוא כן מדווח לפעמים על עייפות גדולה ברגליים-לא יכול לקום בבוקר , מרגיש שהוא נופל -אבל זה באמת נראה לי יותר נפשי כי אם הוא רק מחליט -זה עובר (פעם הוא התעייף בטיול-ואחרי שהתלונן, עמד בעיניים עצומות שתי דקות והודיע שהוא ישן, ונמלא כח).

ואם את אומרת שהבשלות לכתיבה היא באמת מאוחרת יותר לפעמים אז אני נרגעת וזהו .

הוא כן מדווח לפעמים על עייפות גדולה ברגליים-לא יכול לקום בבוקר , הייתי עושה מעקב של שבוע שבועיים אחרי הטמפרטורה שלו. כלומר למדוד חום כשהוא מדווח על חולשה בבקר ברגליים ולראות אם יש לו תנודות בין חום רגיל לתוספת של שתיים שלוש מעלות . זה יכול להיות ראומטי . - חולשה או דלקת במפרקים - ניתן לריפוי . אסור לשכוח שהגופי והנפשי מחוברים .
רשימת הפעולות שלו ממש מרשימה . האם נכון עליו שהוא דורש מעצמו הרבה ? האם יש לו אחים בוגרים ?
באשר לבשלות לכתיבה .
יש לי כמה רגעים אז אפרט . (אמנם כתבתי זאת בעבר .)
בשלות לכתיבה איננה מסתכמת בבשלות של מערכת השרירים והעצבים בלבד . כלומר מוטוריקה עדינה היא רק חלק מן הענין.
מנקודת ראות של התפתחות הכתב מתוך הציור - (דבר שנצפה גם בהתפתחות הכתב במאקרו ) צריכים לקרות עוד שני דברים גדולים :
1) צריך להבין שבשילות טובה לכתיבה מתקיימת אחרי שהציור הגיע לשלב המושגים החזותיים . והילד חווה את היכולת לספר סיפור באמצעות הציור .( לצערי בימינו מוליכים בכוח את הילדים לסיטואציה ומוציאים אותם מן האיזון הכללי) . ואז קיימת אצל האדם יכולת להחליף מושג חזותי ביצוג על ידי אות . למשל כמו האות ב' אשר דומה לציור בית או האות ד' שדומה לציור דלת או האות עין שדומה לציור עין ...
2) צריכה להיות אצל האדם הבשלה של קבלת החוקים החברתיים . וזה מתחיל בגיל חמש אבל בשל ממש רק בגיל 8 . כי האותיות עבור הילד הן סימנים שרירותיים שצריך לקבל את עול השרירותיות הזאת . לשם כך נדרשת בגרות נפשית , בשילות ו'הרכנת ראש' בפני 'החוק' ....

אלה הן מסקנות שלי . יש לציין זאת אם וכאשר מצטטים אותי . ויש להתכונן להתנגדות עזה בעיקר מצד מורים בבתי הספר .

אז אני נרגעת וזהו . מצטערת אם הפרתי את הרגע הרגוע .

אשמח לשמוע שאין ענין ראומטי או אחר . (בהומיאופטיה אפשר לטפל בכיף בלי צורך בשקיעת דם וכד' ) (וגם בתזונה . )

הילה ,
אפשר להתחיל עם מה שיש...? - בטח . כלומר עכשוי - ואחד או שניים 'היסטוריים '
כן @}

הייתי עושה מעקב של שבוע שבועיים אחרי הטמפרטורה שלו. כלומר למדוד חום
הדר ,
הייתי צריכה לדייק: למדוד חום בקר וערב במשך שבוע- שבועיים ולראות את ההבדלים.

ועוד משו :
היום הגננות קוראות לו לשולחן כשיש פעילות. אם הייתי הגננת שלו הייתי מחכה שהוא יגיע לשולחן מטעם עצמו . אם מה שעושים בשולחן רלוונטי בשבילו הוא יגיע מתי שהוא ואם לא רלוונטי - טוב שלא הגיע. . צריך לזכור שבאותו זמן הוא עושה משהו אשר כנראה מועדף עליו.@}
צריך גם לראות מה דחוף לגננות לקרוא לו לשולחן . כדי שיהיה כמו כולם ? כדי שיהיה לו משו להביא הביתה ? מה בדיוק ?

שליחה על ידי דנדי* » 11 מאי 2010, 16:22

שיקשור ויחבר וישחיל גרוטאות קרטון או קופסאות וכד ' בחבלים, חוטים שרוכים כמו שהוא רגיל ומפעם לפעם (לאט) תוסיפי לו גם ..
עשינו מגרש גרוטאות (בעיקר קרטונים כרגע), הוא מחבר עם חוט ברזל (כמו חוט חשמל) והוא ממש נהנה שם, הוא גם חופר ועובד המון עם אדמה. מה רצית להציע להוסיף?

והוא ממש נהנה שם, הוא גם חופר ועובד המון עם אדמה. יופי !!
להוסיף כל פעם איזה משהו . ממש בלי לשאול - שאריות של דברים שהוצאו מן המכונית .. שטויות שמוצאים על הרצפה במוסך .. או איזה גלגל ישן או מכשיר שאפשר לפרק לחלקיו .(צריך מברג - מעולה .. צריך מברג פיליפס - עוד יותר טוב .. )
ספרי לי עוד.
לילה טוב@}

שליחה על ידי דנדי* » 13 מאי 2010, 22:53

טוב... אסע שבוע הבא למוסך...

טוב... אסע שבוע הבא למוסך... D-:

שליחה על ידי שלי* » 17 מאי 2010, 12:42

היי חוה,
רציתי לשאול אותך מה דעתך על דס לילדה בת 2.2 ?

מה דעתך על דס לילדה בת 2.2 ?
אני אוהבת את כל החומרים הנמרחים . .
כולם תחליף טוב ל "תוצרת העצמית " אשר אנו בצדק לא מאפשרים למרוח או לחטט בה . (ה"תוצרת העצמית " היא הקקי כמובן ) .
הענין הוא שעלינו לאפשר תחליפים בלי לגנות את התוצרת העצמית יתר על המידה . בדרך כלל הבעת הסלידה הטבעית שלנו מנגיעה בקקי מהווה גינוי מספיק ולא צריך להגזים .

באשר להגשת חומר אמנותי הבעיה שלי לא קשורה לכך שזה דס , פלסטלינה , חימר או עיסת נייר וכד' ...

הבעיה מתחילה שבגיל 2.2 הילדה שלך ממש וכאשר להורה או לגננת יש אספירציות מבוגרות בקשר לשאלה מה לעשות עם החומר . הצרכים הטבעיים של ה פשוט נבעטים הצידה

כאן מתחילים כולם להכין כל מיני יצורים ופסלונים אשר מהלכים קסם על הילדה ומונעים ממנה התפתחות טבעית .
במילים אחרות : אם יש לך סבלנות לשים דס ולראות את בתך נמרחת ומורחת ומכניסה לפה ומתלכלכת וכו'.. אין בעיה ,
אני פשוט דוגלת שבגיל כה צעיר יהיה מפגש טבעי עם בוץ ומים בשלולית בגינה או על יד הברזיה אם וכאשר הילדה עושה זאת באופן טבעי ומרוכזת במשחק.
חומר כמו דס מושך אותך לייצר תוצרים בשעה שהילדה עדיין לא עושה זאת באופן טבעי .וכל הענין נדון מראש לאכזבה .
אגב , תוצרים כמו קציצות ועוגיות מפלסטלינה הילדים בשלים לעשותם בגיל חמש -שש . אבל ללוש קצת בצק אמיתי ולעשות עוגיות ביד חופשית אפשר כבר בגיל ארבע . ואז זה גם טעים וגם שיעור בכימיה...
התנגדות נוספת לגבי דס בגיל כה צעיר זה העובדה שהוא מתייבש ולא ניתן יותר להחזירו להיות רך ... אז מה עשינו ? הצגנו לפני תינוקת עולם מלא הגבלות , קשיים ואכזבות ...

שליחה על ידי שלי* » 17 מאי 2010, 20:48

תודה על התשובה..

אם יש לך סבלנות לשים דס ולראות את בתך נמרחת ומורחת ומכניסה לפה ומתלכלכת וכו'..
לזה יש לי סבלנות- להכין כל מיני יצורים ופסלונים. לזה אין לי לא סבלנות ולא כישרון

אני פשוט דוגלת שבגיל כה צעיר יהיה מפגש טבעי עם בוץ ומים בשלולית בגינה או על יד הברזיה
הכוונה שלי לא שזה יבוא במקום לשחק בבוץ אבל בוץ לא תמיד מתאפשר וחשבתי שזו יכולה להיות עוד אופציה למשחק בבית..

האם כדאי שהילדה קודם תצייר לפני שמתחילים עם חומרים אחרים?
עד לא מזמן כל פעם שהגשתי לה פנדה היא פשוט לעסה אז נמנעתי מלתת לה עכשיו היא יותר מציירת ופחות אוכלת אותה
את חושבת שצריך לתת לה קודם תקופה מסויימת לצייר לפני שהיא מתעסקת עם חומרים אחרים או שזה לא קשור אחד לשני?

ודבר אחרון שעולה לי מקריאה של התשובה שלך
יש לה קטע עם הקקי למרות שבמשך שנה היא הייתה עושה קקי בסיר והכל היה בסדר פתאום היא התחילה לסרב לעשות ומתאפקת בקיצור סיפור (נמשך כבר כמה חודשים)
אז לפי מה שכתבת לי על חומרים נמרחים אולי זה דווקא יכול לעזור כאן?

שליחה על ידי שלי* » 17 מאי 2010, 22:36

ועוד שאלה אם זה בסדר..
קראתי בדף היסטוריה על מישהיא (ניראה לי נועה בר) ששיחקה אם הילד שלה בצבעי ידיים כתבת לה
דבר דומה אפשר לעשות בזמן האמבטיה , בתוכה..
יש רק דבר חשוב להוסיף : את הפעילות שתיארת לנו עם ממרחי-צבעי-אצבעות הידיים והרגליים אפשר לעשות רק עם מבוגר כך שפעילות כזאת מבורכת כשהיא באה פעם ב......
אך למעשה זוהי פעילות שאיננה מקדמת את האוטונומיה של הילד . הסיטואציה איננה סיטואצית ממרח
טבעית במאה אחוזים . אבל נראה לי שהיתה מלבבת מאוד והפיחה חיים בסיטואציה ! הידד !

כשהילדה שלי מקלחת אני בכל מקרה צריכה להיות איתה בדרך כלל אני יושבת ליד האמבטיה וקוראת ספר או מקפלת כביסה..
חשבתי אולי לתת לה צבעי ידיים זה מוקדם מידי?

להכין כל מיני יצורים ופסלונים לזה אין לי לא סבלנות ולא כישרון. -|Y|

אבל בוץ לא תמיד מתאפשר. זה בדיוק הענין הטבעי . בטבע כל דבר בא פעם ב... ואין צורך ליזום פעילות כי כל רגע ורגע הוא פעילות מעצם קיומה ... - צריך לחזור ולהאמין בכך !

האם כדאי שהילדה קודם תצייר לפני שמתחילים עם חומרים אחרים? - היא תעשה הכל כל הזמן לפי הפגישה שלה עם הדברים. לפי טבע הדברים היא צריכה לראות אותך מתעסקת בצבע ולרצות לעשות כמוך . לא עושה - לא בשלה לכך עדיין . או לחילופין - נפגשת במקרה בוץ או בחומר ומתעסקת בו ... - בספונטניות

פתאום היא התחילה לסרב לעשות ומתאפקת בקיצור סיפור (נמשך כבר כמה חודשים) זו תופעה מוכרת אצל ילדים . היא כנראה הבחינה ביכולת שלה לשלוט בשרירים אז היא 'שולטת' .. כנראה הגזימה ונוצרו קשיים בהוצאת הצואה . אפשר לעזור לה על ידי עיסוי קל בשיפולי הבטן ועיסוי של הטוסיק , ומילים טובות אל הקקי אשר רוצה לצאת ואנחנו עוזרים לו.
משחק בבצק או פלסטלינה יכול בהחלט לעזור . להתמקד בלישה , איסוף החומר ואגרופים או חבטות על הצביר של החומר . היא עדיין קטנה בשביל לכדרר או לגלגל לנקניקים כאלה ..? אינני מכירה אותה.
גם צביעה במכחולים רחבים עם הרבה צבע על גליון גדול . אבל מאוד חשוב שאת היא זו שתעשה מלכתחילה והיא זו שאולי תרצה לעשות בעקבותייך.
והכי חשוב : אוירה נעימה . בלי שום תסביך של נקיון. מלכתחילה תצטיידי במטליות בד לחות. מוסיקה נעימה. בגדים שאפשר לקרב לצבעים או בלי חולצה .
אם את במטבח אז הרבה עיתונים כריפוד או אם בחצר אז בכלל הכל קל יותר.
ואת נינוחה ונהנית לך בשקט ומזכירים לחומרי המריחה את כבודם .
וגם כאמור בצק אמיתי ועוגיות ביד חופשית - לא על ידי כוס זכוכית !
בהצלחה.@}

_יש רק דבר חשוב להוסיף : את הפעילות שתיארת לנו עם ממרחי-צבעי-אצבעות הידיים והרגליים אפשר לעשות רק עם מבוגר כך שפעילות כזאת מבורכת כשהיא באה פעם ב......
אך למעשה זוהי פעילות שאיננה מקדמת את האוטונומיה של הילד . הסיטואציה איננה סיטואצית ממרח_
אני מסכימה איתך ב100% .
את עושה הבחנה נכונה . 'סיטואצית ממרח ' אמיתית וטובה היא זו אשר בה הילד משתקע בענין ובריכוז רב בחומר שהוא עצמו מוצא בבית או בחצר ואנחנו פשוט לא מפריעים לו.
ה'הצעות' שלי אני מודה באות כאשר מתברר שאין תזוזה ויש שגרה נקיה מידי או חששות שכבר נוצרו אצל הילדים ובאמת יש להפיח איזה רוח שם .

שליחה על ידי שלי* » 17 מאי 2010, 23:33

אוי חוה כתבתי לא ברור בכלל......

_יש רק דבר חשוב להוסיף : את הפעילות שתיארת לנו עם ממרחי-צבעי-אצבעות הידיים והרגליים אפשר לעשות רק עם מבוגר כך שפעילות כזאת מבורכת כשהיא באה פעם ב......
אך למעשה זוהי פעילות שאיננה מקדמת את האוטונומיה של הילד . הסיטואציה איננה סיטואצית ממרח_
את זה את כתבת כהמשך לתשובה שנתת ל נועה בר לא אני הוספתי את זה עכשיו...

סיבכתי פה קצת בסך הכל רציתי לדעת אם צבעי ידיים בגיל כזה זה מוקדם מידי...

אני אענה מחר בקשר לתשובה שנתת לי..

המון תודה על העזרה!

שליחה על ידי שלי* » 18 מאי 2010, 15:05

בטבע כל דבר בא פעם ב... ואין צורך ליזום פעילות כי כל רגע ורגע הוא פעילות מעצם קיומה ... - צריך לחזור ולהאמין בכך !
זה נכון רק שאנחנו לא ממש חיים בטבע אלה בביניין, הטבע לא כזה נגיש כמו שהוא אמור להיות לצער י:-(

אפשר לעזור לה על ידי עיסוי קל בשיפולי הבטן ועיסוי של הטוסיק , ומילים טובות אל הקקי אשר רוצה לצאת ואנחנו עוזרים לו.
הכל נוסה כלום לא עזר וזו ילדה שהייתה עושה קקי בסיר מגיל חצי שנה

היא עדיין קטנה בשביל לכדרר או לגלגל לנקניקים כאלה ..? אינני מכירה אותה.
עד לא מזמן היא בעיקר הייתה אוכלת את הצבעים והפלסטלינה שמצאה במקרה בבית..

אגב היום היא ישבה עליי וביד היה לה עט שמצאה בבית היא ציירה עליי ואמרה לי אמא ציירתי כלב

זה בהחלט לא משהוא שהיא שמעה ממני (למזלי קראתי את הדף כאן ליפני שהגשתי לה צבעים ודפים

)
אני לא שואלת אותה אף פעם מה היא מציירת
היא לא בגן ואצל הסבתות היא לא מציירת
מוזר...

אני אנסה מה שכתבת לי למעלה..
תודה רבה!

הכל נוסה כלום לא עזר וזו ילדה שהייתה עושה קקי בסיר מגיל חצי שנה. ואיך בכל זאת יוצא עכשיו ? פעם בכמה זמן ? האם בקושי +כואב ? או מה?

עד לא מזמן היא בעיקר הייתה אוכלת את הצבעים והפלסטלינה שמצאה במקרה בבית.. - אם כך עדיין לא לגלגל ולעשות 'נקניקים' זה מוקדם .

אגב היום היא ישבה עליי וביד היה לה עט שמצאה בבית היא ציירה עליי ואמרה לי אמא ציירתי כלב. זה ב'אויר' אפילו ב'הופ לקטנטנים' אפשר לקלוט מסרים כאלה או בסיפורים .

שליחה על ידי שלי* » 19 מאי 2010, 22:06

ואיך בכל זאת יוצא עכשיו ? פעם בכמה זמן ? האם בקושי +כואב ? או מה?
פעם ביומיים בערך כשהיא כבר לא מצליחה להתאפק, ליפני זה היא מבקשת כל הזמן להיות על הידיים או לשבת/לשכב כניראה זה עוזר לה להתאפק לא כואב לה גם הצואה רכה...

זה ב'אויר' אפילו ב'הופ לקטנטנים' אפשר לקלוט מסרים כאלה או בסיפורים .
אוףףף אי אפשר להימלט מזה... טלוויזיה היא לא רואה אבל סיפורים אני מקריאה..

ניזכרתי שבאותו יום שהיא אמרה לי אמא ציירתי כלב (ואז ציירה עליי עוד ציור ואמרה לי אמא ציירתי את טימי (הכלב שלנו) באותו יום בבוקר כשקמנו ראינו שהכלב חירבן בבית וזה מאוד העסיק אותה אולי זה קשור....

יצא לי קצת ארוך אבל רציתי להגיד לך שכל היום חשבתי על הדף
הזה העיניין הזה שלא לשאול ילד מה הוא מצייר מתקשר לי לעוד תחומים בחיים
פתאום אני רואה את ההקשרים האלו וכמה זה חשוב ואיך אני הורסת כל מיני דברים בלי לדעת ובלי לשים לב זה מדהים..
אז תודה לך שהארת את עיניי!

שליחה על ידי שירן* » 19 מאי 2010, 22:20

אני יודעת שלא כל כך קשור לכאן אבל חשבתי שאולי את יודעת
אפשר למחוק אחר כך..

יש צבע שאפשר לצבוע את הקיר לתת לילד לצייר ונקות אחר כך עם סמרטוט? קיים דבר כזה?

שליחה על ידי הילה* » 21 מאי 2010, 22:06

_שלום לך חוה!
יכול להיות שענית כבר בכל הדף הארוך והמרתק הזה (ויכול להיות שאין ככ משמעות לשאלה הבאה)
רציתי לדעת מה עומד מאחורי ציור דמות שהראש (בעל כל הפרטים) מנותק מהגוף (בטן עגולה ופופיק) והגוף מנותק מהרגליים (שמצויירות כמו מכנסיים).
המציירת בת 3.8 ... משרבטת המון, ומידי פעם "מפגיזה" איזה ציור של דמות וגם משייכת אותה לדמויות מהחיים ....
בכל מקרה אשמח לאיזושהי תגובה
תודה רבה
הילה._

הי חוה, אני מצרפת קישור לדף בו נימצאים הציורים (מקווה שיהיו ברורים) כמובן שאם צריך הבהרות כלשהן אשמח לתת!!
תודה

http://www.inner-smile.co.il/76564/%D7% ... 7%9C%D7%93

(אם הקישור לא עובד בלחיצה ישירה, אנא העתיקי אותו לחלון החיפוש בראש דף אינטרנט חדש ולחצי ENTER)

שליחה על ידי שירן* » 23 מאי 2010, 08:16

זה ב'אויר' אפילו ב'הופ לקטנטנים' אפשר לקלוט מסרים כאלה או בסיפורים .
בתשובתך לשלי אני מבינה שגם סיפורים הם בעיתיים? את ממליצה שלא לקרוא לילדים סיפורים? עד איזה גיל?
ומה אם ספרים ללא איורים?

שלום שלי ,
הזה העיניין הזה שלא לשאול ילד מה הוא מצייר מתקשר לי לעוד תחומים בחיים
נכון . הכל קשור ואני מבינה שאת ,מתוך התבוננות בגדילה של הבת שלך, מזהה את ההקשרים . כאן בדף אני כותבת על ההתפתחות הטבעית של ציורי ילדים אבל האמת שאותם עקרונות חלים בכל תחומי ההתפתחות . קיימת מעורבות טבעית של המבוגר בחיי הילד . בסדר .
אבל חייבים להשגיח על עצמנו בשבע עיניים שלא נההפך ממעורבים באופן טבעי שזה הכרחי , ל מתערבים באופן מאורגן שזאת ממש מכה .
בחינוך הביתי זה קיים הרבה הרבה פחות . אבל עדיין אנחנו נורא מושפעים מ'רוח התקופה' ומגישים לקטנטנים דברים שלא לגילם שאינם תומכים בהבשלה איטית . (בלשון המעטה) .
בהקשר לכך :
זה נכון רק שאנחנו לא ממש חיים בטבע אלה בבניין, הטבע לא כזה נגיש כמו שהוא אמור להיות לצערי,
אני חייבת לעשות כאן אבחנה עבורך : הטבע מתקיים גם כשגרים בבנין .
אנחנו ובמיוחד התינוקות שלנו מגיעים לכאן עם כל ערכת הכלים הטבעית . שלבי ההתפתחות הטבעיים לא השתנו מאז בריאת האדם . החינוך השכלתני המודרני מייצר רק אשליה של התקדמות . ההשגחה על שמירת האיטיות למען הבשלה מוטלת עלינו . לא למרכז את הילד , לקדש את הרגעים המדיטטיביים שלו , לבדוק את עצמנו כל הזמן כ"מודל לחיקוי" , למנוע גירויים מוגזמים ועוד.. ועוד.
וחוצמיזה - באמת לצאת ולצאת כמה שאפשר יותר למקומות מרווחים כמו שפת הים , גנים , חורשות ...
בתל-אביב ובכלל בערים גדולות חייבים לעשות גינות בחצרות הבניינים . חייבים להוריד את הגדרות בין החצרות ולעשות "מרחבים" שמשפחות עם ילדים יוכלו לחיות באמת בעיר הזאת . זה בריא לכולם .
נדמה לי שנסחפתי לרגע ... - בכל זאת לא אמחוק ת'שורה הזאת.
טוב אמשיך אח"כ @}

שליחה על ידי הילה* » 24 מאי 2010, 22:10

לקדש את הרגעים המדיטטיביים שלו

@} אהבתי @}

שליחה על ידי שלי* » 25 מאי 2010, 20:18

_. קיימת מעורבות טבעית של המבוגר בחיי הילד . בסדר .
אבל חייבים להשגיח על עצמנו בשבע עיניים שלא נההפך ממעורבים באופן טבעי שזה הכרחי , למתערבים באופן מאורגן שזאת ממש מכה ._
אני מסכימה איתך ב 100% העיניין הוא שאין כל כך מודעות לזה...
קראתי המון לפני הלידה על כל הנושאים האלו גם כל העיניין עם האי מירכוז של הילד, עם ילד אחד מאוד קשה ליישם את זה ואם הסביבה לא מודעת לנושאים האלה אז עוד יותר קשה ליישום..

הטבע מתקיים גם כשגרים בבנין .
ברור לא אמרתי שלא העיניין הוא שהוא (הטבע) כבר לא חלק מרכזי בחיינו לצערי,
אנחנו גרים בנגב ככה שאין ים,
הגינה הכי קרובה אלינו במקום חול יש בה את המשטח גומי הזה, בגינה שיותר רחוקה יש מעט מאוד דשא ושוב משטח גומי
בקיצור כדי למצוא קצת חול אנחנו צריכות לנסוע (לא רחוק אבל בכל זאת זו נסיעה) ולכן זה משהו שקורה בערך פעם בכמה ימים (בחלק מהימים יש מפגשים סידורים קניות ככה שאי אפשר לנסוע לשם כל יום..)

ההשגחה על שמירת האיטיות למען הבשלה מוטלת עלינו . לא למרכז את הילד
לקדש את הרגעים המדיטטיביים שלו
אהבתי מאוד את המשפט הזה, אני יכולה היום להבין אותו בצורה שונה שלא חשבתי עלייה קודם..
הילדה עומדת ליד הפח מקלפת ביצה קשה היא עושה את זה בכזה ריכוז שהיא אפילו לא שמע שמישהו ניכנס הביתה באתי לראות מה היא עושה ועצרתי את עצמי בשנייה האחרונה לא לשאול אותה "מה את עושה?"
נכון זה נישמע משהו קטן אבל היא הייתה כל כך מרוכזת ממש רגע מדיטיבי וכל הרגעים הקטנים האלה שלא הייתי מודעת אליהם...

יום אחד היא באה אליי כולה מחוייכת וצוחקת ועשתה כל מיני תנועות עם היידים והרגלים אני צחקתי אלייה בחזרה ושאלתי אותה מה את עושה?
היא חייכה אליי ו........ הפסיקה והלכה לשחק במשהו אחר..
לדעתי היא עשתה את התרגיל "חופשי" של פאולה

(בלי לדעת מה זה כמובן) ואז נפל לי האסימון כמה זה היה טיפשי לשאול אותה מה היא עושה
(היום שאני מתרגלת פאולה אני יודעת כמה לתנועות האלה שבאות מתוכנו בלי הדרכה של מורה חיצוני (כלומר שלא מלמדים אותך לרקוד) כמה זה חשוב ואיך הגוף מתקן מרפא ושומר על עצמו בעזרת התנועות "הלא מודרכות" האלה) איך לילדים זה בא בטבעיות ואצל מבוגרים לרוב זה נעלם..

אני לא בטוחה שאני מצליחה להסביר את עצמי אבל בגדול ניראה לי שצריך להוציא את השאלה הזו "מה את עושה?" מחוץ לחוק

למנוע גירויים מוגזמים
השאלה היא מה זה גירויים מוגזמים..?

בחינוך הביתי זה קיים הרבה הרבה פחות
אני לא יודעת אם זה קשור לחינוך ביתי או לא אבל לדעתי אין מספיק מודעות לדברים האלה היום..

בתל-אביב ובכלל בערים גדולות חייבים לעשות גינות בחצרות הבניינים . חייבים להוריד את הגדרות בין החצרות ולעשות "מרחבים " שמשפחות עם ילדים יוכלו לחיות באמת בעיר הזאת . זה בריא לכולם .
וגם חייבים להעיף את המשטחי גומי האלו ולשים חולללללללל

http://www.inner-smile.co.il/76564/%D7% ... 7%9C%D7%93

שלום הילה ,
צירפתי לכאן את הקישור כדי להקל התמצאות לקוראים אחרים .(חוה מתקדמת עם מיומנויות מחשב...)
באשר לניתוח הציורים :
לפנינו ציורים של ילדה שהיא היום בת 3.8 . הציור הראשון מתועד בפבר' 2009 כלומר היתה אז בת 2.5 - - משהו כזה נכון ? הבדל של שנה זה המון המון זמן בחיי תינוק / פעוט . ולכן אתקדם בשיא הזהירות .
הציור השני לא מתוארך . אך ניכר בו שהוא מאוחר לפחות בחמישה חודשים מקודמו . וכל כך למה ? כי קיימת בו באופן ברור " הפרדת תנועות " - סימנים אשר מופרדים אחד מן השני . התרשמתי במיוחד מכך שהקוים הארוכים דומים לקוים הארוכים המשמשים כ"רגליים" בדמויות האנוש .
כלומר , בהתרשמות שלי , מתקיימת אצל הילדה ההתפתחות הטבעית מ "סימנים חסרי הבחנה" אל סימנים "מובחנים" אל שימוש בסימנים מובחנים כייצוגים סמליים . (הקוים הארוכים נהפכים לייצוג סימלי של רגליים ) .
יש גיוון בפתרונות הגרפיים עבור ציור הדמויות אשר מעורר בי התרשמות שקיימת התערבות של אחים גדולים בעיצוב הדמות. או אולי "דרישה" לביצועיות , מישהו, הורה אולי , מושך את הילדה "כלפי מעלה" אולי בהגזמה ...?
הילה ,
אשמח אם תשתפי אותי בהתרשמות שלך מהחיים של הילדה ומה למעשה מטריד אותך.
מה כוונתך ב"מפגיזה" . האם זה בגלל הפער הגדול בין השרבוט לדמות ? - כן יש פער גדול . אבל אינני יכולה להתייחס אליו מפאת מיעוט הציורים העכשויים. ומחסור פרטים על הרקע.
ומה כוונתך ב "מה עומד מאחורי ציור דמות" ... - את קוראת לאיברים "מנותקים" זה מזה ... - מה כוונתך בכך? האם יש רקע בעייתי שאת חושבת שמבוטא כאן ? שתפי אותי.
בעיקרון , חשוב לי להגיד לך שהילדה היא

ממש קטנטונת . ולפניה שלבי התפתחות רבים ואני , הרי מתנגדת מאוד לנטיה לנתחנות יתר של ציורי ילדים . אז יש לי סבלנות לחכות לה לגיבוש איטי והבשלה איטית.
כן ,זה נכון שאני מתרשמת שיש איזה פער גדול בין מחשבות , מילים , רעיונות שהם מעל לגיל , אולי אפילו בצורה מעיקה , לבין ילדותיות שהיא אולי אפילו מתחת לגיל .
מעניין אותי מאוד לדעת יותר על הרקע כאן . האם את האמא או הגננת של הילדה ?
אשמח להמשיך איתך.
תודה@}

שלום הילה ,
הצצתי עכשיו שוב על הציורים וגיליתי מחדש (

) את התאריכים .
. הציור הראשון מתועד בפבר' - טעות שלי , התאריך הנכון הוא אפריל 2009 . כלומר הציירת היתה אז בת 3 .
הציור השני נובמבר 2009 . לא שמתי לב לתאריכים . אבל כן 7-8 חודשים בין האחד לשני .
השלישי - שתי דמויות . מרץ 2010 . מי הבן ומי הבת ? זה תלוי באיזה אופן את קובעת מה ימין ומה שמאל . מה הבדל השנים ביניהם , האם יש אח או אחות בוגרים ממנה ?
הרביעי - דמות . מאי 2010 על לוח מחיק (נראה שצוירה בגן . הם נכון ?) . האם הילדה הכריזה מי זה ?
@}

כלומר הציירת היתה אז בת 3 . P-: היתה בת 2.8 או אולי קצת פחות .

שליחה על ידי הילה* » 27 מאי 2010, 22:46

הי חוה,
קודם כל, אני מאוד מודה לך ומעריכה את התשומת הלב והזמן שאת מקדישה לתשובה!!!@} @}@}

נעשה סדר:
הציור הראשון צוייר באפריל 2009 כשהיא היתה בת 2.7.
הציור השני צוייר ב נובמבר 2009 כשהיא היתה בת 2.3 (צריך להיות בעצם הראשון בסדר הכרונולוגי)
הציור השלישי צוייר במרץ 2010 בת 3.6 (הדמות התחתונה במיקום, הבהירה יותר, זאת היא. הדמות העליונה זה אחייה, צעיר ממנה ב שנה ו 10 ח' כל זה, לדברייה)
והרביעי צוייר במאי 2010 בת 3.8 (צוייר בבית, על לוח מחיק,לא הכריזה מי הדמות)

יש גיוון בפתרונות הגרפיים עבור ציור הדמויות אשר מעורר בי התרשמות שקיימת התערבות של אחים גדולים בעיצוב הדמות. או אולי "דרישה" לביצועיות , מישהו, הורה אולי , מושך את הילדה "כלפי מעלה" אולי בהגזמה ...?

זה בדיוק העניין!! אין אחים גדולים, ואני בטח שלא מתערבת לה בציורים. לכן מפתיעה אותי היכולת הזאת שלה לצייר. זה כאילו פתאום קורה....ההתפתחות הזאת, וכל פעם היא מוסיפה פרטים... מעצמה.
(לשאלתך, אני אמא שלה, היא לא בגן, אני כמעט בבירור יודעת שזה ממנה ולא חיקוי או איזושהי התערבות..)

אשמח אם תשתפי אותי בהתרשמות שלך מהחיים של הילדה ומה למעשה מטריד אותך

לא ככ מטריד אותי, יותר מסקרן אותי... אולי אני לא צריכה " לחפור" יותר מידי? אולי זה רק שלב בהתפתחות הציור שלה?
העניין הוא, שלא ניתקלתי עדיין בהפרדת איברים. ולכן שאלתי מה זה אומר?

האם יש רקע בעייתי שאת חושבת שמבוטא כאן ? שתפי אותי.
לא, ממש לא! בטח לא כזה שאני יודעת עליו. (שוב, זאת הסיבה ששאלתי, מטעמי סקרנות)

מה כוונתך ב"מפגיזה" . האם זה בגלל הפער הגדול בין השרבוט לדמות ? - כן יש פער גדול

בדיוק בגלל זה.

אשמח לתת פרטי רקע נוספים אם דרוש.
אם נראה לך שהכל בסדר, ואין סיבה לדאוג או לחפור, אני מקבלת...
המון תודה, הילה

אם נראה לך שהכל בסדר, ואין סיבה לדאוג או לחפור, אני מקבלת.. בעיקר אין סיבה לדאוג מפני שהילדה מאוד קטנה . אני מאוד רוצה להיות בקשר . תאספי באופן מסודר ותשלחי לי .פשוט כי הפרדת האיברים היא בהחלט נדירה , ומעניין אותי לראות את הדרך . אבל באמת ממש לא לחפור . (האם היא מונה את האיברים בזמן שמציירת ? )
תני לה מאור פנים , וצבעי פנדה : כחול פרוסי. אדום כרמין וצהוב קדמיום . דפים מכל סוג וזהו.
כתוב בצהוב למעלה : כולנו זקוקים לחיבוק . וזה באמת נכון .

לכן מפתיעה אותי היכולת הזאת שלה לצייר. דרך אגב , - זה ממש לא מפתיע ככה זה בתהליך הטבעי

אז תוכלי לשאול מדוע שאלתי את שאלותי בדבר אחים גדולים והתערבויות או לחילופין דרישה לביצועיות - זה , מפני שכן , יש פער בין הציורים - אבל אני לא ראיתי כמויות מספקות של ציורים.....
@}
כשאמרתי דרישה לביצועיות זה לא דווקא בציור . האם בחיים יש ממנה דרישה לביצועיות ? האם היא מאוד מילולית ?

_בתשובתך לשלי אני מבינה שגם סיפורים הם בעיתיים? את ממליצה שלא לקרוא לילדים סיפורים? עד איזה גיל?
ומה אם ספרים ללא איורים?_
שירן ,כתבתי איפשהו למעלה משהו אודות האיורים בספרי ילדים . וגם אודות קריאה לילדים מספרים.
לא נעים לי להיות משביתת שמחות . אבל גם זה עניין שמשרת את חגיגת המתנות שהשוק כופה על נתיניו . ובשום אופן לא את הצרכים הטבעיים של גור-אדם קטן .
זה נורא נחמד ומעורר תחושה שהילד שלנו נעשה משכיל ... - אבל אני מעדיפה "סיפור מהפה " כמו שהנכדים שלי מבקשים , ולשיר ולדקלם לתינוקות ואח"כ איתם ופחות ספרים לפחות עד גיל 7 .
האמת אני חוששת שהכמויות האלה של איורים מעכבות את ההתפתחות הגרפית . והספרים מסיטים את הגורים מהפעילות הסנסומוטורית שלהם .

שירן
אכביר כבר בהשבתת שמחות .
גם בגינות המשחקים אני רואה את ההורים מתנהגים בחוסר התחשבות מוחלט בגילו של הילד שלהם. תינוקות בני שנה + צריכים לחקור את סביבתם לפי היכולת שלהם באותו רגע . אבל אם ההורה מרוב שהוא רוצה להיות "טוב" מניח את הילד בראש המגלשה .. מה עשינו ? - הילד מקבל בוסט של אדרינלין .. אבל האם הוא פיתח במשהו את הכישורים הטבעיים שלו ? - ממש לא . להיפך .
האם ההורה הצעיד את התינוק לקראת אוטונומיה ? - ממש לא.
האם הילד יכול לגרום לעצמו את העונג הזה בעצמו ?- ממש לא
האם נפתחת הדרך לליקוי למידה ? - ממש כן.

האם נפתחת הדרך לליקוי למידה ? - ממש כן.
מדהים. לא חשבתי על הקשר בין הדברים. תוכלי בבקשה להרחיב מעט בנושא?
תודה לך

ושוב אתכן (ם)
מזמן לא הייתי כאן
עברנו לציורים על החול בים
איליי מצייר כל מיני קווים עם מקל ארטיק שהוא מוצא בחול מנסה לעשות עיגולים וזה יותר מורכב כי החול לוקח את המקל בקווים יותר ישרים...
ושלב חדש הוא מנסה למצוא כל הזמן מה יצא לו ואני ממש לא שואלת או ממציא כל מיני דברים מוזרים ומכונות ממה שהוא רואה מהקווים האלו.
או מחפש אותיות ו"איך כותבים ..." ואיך כותבים..." (לרוב אני מאייתת לו בע"פ ולא כותבת לו על החול בעצמי)
למה הוא מחפש כל הזמן מה יצא לו? ומה רואים? אני לא שואלת ולא שואלים אותו זה שלב כזה?

ועוד שאלה . למה דווקא הצבעים שציינת והאם רק הם? אני אוטוטו מתחילה לתת לנגה גם צבעים (עוד כמה חודשים...)

וקצת השתתפות ברעיון שכתבת.
על הצורך להוריד גדרות ולחבר חצרות.
כשגרתי באנגליה הכרתי משפחה שיחד עם 5 משפחות שכנות הורידו את כל הגדרות בין הבתים שלהם ויצרו פארק גינה משותף לכולם , החצרות הרגילות של רוב הבתים שם הן בדרך כלל ממש ארוכות וצרות ובהורדת החומות והגדרות הם עשו מרחב ענק ומדהים להם ולילדיהם- נפלא!

@}

למה הוא מחפש כל הזמן מה יצא לו? ומה רואים? אני לא שואלת ולא שואלים אותו זה שלב כזה?

@}

החדשות הטובות :
זה לא רק שלב כזה , זוהי המהות האמנותית עצמה !
הוא מוצא כל הזמן מה יוצא לו מפני שזוהי המהות הבסיסית של ההתפתחות הגראפית . הדגש הוא על המילה מוצא ולא על המילה מחפש : (כי עדיין אין מודעות ל"תוצר" )
בעומק התודעה קיים ומתפתח המנגנון אשר מעניק משמעות לכל המגעים עם הסביבה. ברור שהמצאת סימנים קשורה באופן הדוק למגע עם הסביבה . (ראו למעלה אודות " סיטואצית הממרח " ) .
הקסם בהא הידיעה של המנגנון האמנותי שהוא שבגלל שהאדם

מעניק משמעות לסימנים , מתקיים שם עיבוד של חוויות מן החיים .
אומ איליי נדמה לי זה מוסבר גם בהתכתבות שלנו אודות איליי לפני כמה חודשים .
החדשות הרעות : (באופן תיאורטי , זה לא בדיוק מה שקורה אצל איליי)
עולם המבוגרים כבר התנדב מזמן להפנות את תשומת לבו של הילד שהוא מצייר "משהו" ובכך עורר אותו מן המצב המדיטטיבי שהציור מעניק לכל אדם .
מצב מדיטטיבי הוא סיטואציה של התבוננות מרוכזת במציאות אשר בתוכו מתקיימים הקשרים חוויתיים , רעיוניים , אינפורמטיביים .. ועוד..
כזכור אני מלמדת שבגיל שנתיים זוהי התקופה הרגישה ביותר של המומנט המדיטטיבי הזה . ואסור לגלות להם שהם ציירו משהו . הם מגלים את זה בעצמם ועל ידי כך רוכשים בעלות על האמנות שלהם.
אם מגלים להם , המוקד עובר לתוצר וכבר החל מגיל ארבע כל הזמן עסוקים בשאלה "מה ציירתי" ? " מה אתה מצייר "? ואינם שוקעים בעשייה עצמה .
העשייה עצמה כה חשובה כי בה הם מוצאים כל הזמן מציאות מרתקות.ובתוך כל זה הם מעבדים בצורה לא מילולית את חווית החיים שלהם וזה משפיע לטובה על עולם הנפש שלהם .
נחזור לאיליי : (ואח"כ נקשור הכל לטובת ורד דרור )
המנגנון האמנותי שלו פעיל מאוד ובסך הכל רוב רובם של הנזקים שאני מתריעה נגדם לא מתקיימים אצלו . (

)
הוא משרבט המון , הוא עכשיו עם מקל על החול ... ! שחזור פילוגנטי מדויק של "כיצד התפתח הציור בבני אנוש" . (הלוואי על כל הילדים שלנו )
כדאי למצוא מקל /ענף מחודד ואז זרימת הסימנים תשתפר .(לא היה מקל ארטיק כשהיינו פרימיטיבים ..)
טוב שאת נמנעת משאלות ורצוי למתן את הצורך שלו בהסברים אם רואים שזה חזק מידי . ברור שהוא חופשי אחרת לא היתה זרימה כזאת כדאי להמשיך להגיב על ידי קשב , עיון עדין , מאור פנים והשתדלות להאריך לו את הזמן שהוא שקוע בציור , ע"י שמשאירים אותו לעצמו . . למשל אם את שוקעת באותו זמן בקריאת עיתון או ספר וכד' .
תודה @}

ורד דרור , הי ,
ברח לי הזמן . אכתוב לך בהמשך. @}

שליחה על ידי דנדי* » 31 מאי 2010, 09:57

הגדול והבינוני מציירים ביחד (בפעמים הנדירות מאוד שמתרחש כאן כזה דבר... ), ואז הגדול מספר מה צייר (בית, בית בית...), ומזה הבינוני (3 ורבע) למד להסביר ולשאול מה צייר.
זה נראה לי טבעי שאחים גדולים מציירים עם קטנים. לא?
לימדתי את הגדול לא לשאול את הקטן מה ציירת, ולא להגיד לו מה יצא לו (לקטן), אבל... הגדול מדבר על עצמו, והקטן מושפע.

שליחה על ידי שירן* » 31 מאי 2010, 18:53

אבל אני מעדיפה "סיפור מהפה"
אני לא כל כך טובה בלהמציא סיפורים

האמת אני חוששת שהכמויות האלה של איורים מעכבות את ההתפתחות הגרפית
מה דעתך על הקראת ספרים לילדים ללא איורים?

שליחה על ידי הילה* » 31 מאי 2010, 21:55

חוה, שוב תודה על הארותייך...

כשאמרתי דרישה לביצועיות זה לא דווקא בציור . האם בחיים יש ממנה דרישה לביצועיות ? האם היא מאוד מילולית ?

מתחילה מסוף תגובתך..
באמת תודה על ההארה הזו, יש מצב שאנחנו (ההורים) דורשים ממנה, אפילו בלי לשים לב שהיא ככ

. כן, היא מאוד מאוד ורבלית ופיקחית, וכל העניין הזה מצליח לבלבל אותנו..
תוכלי לפרט יותר איך דרישה לביצועיות בחיים משפיעה על התחום הנוכחי, מבלי שתהיה התערבות מצידנו ?

אני מאוד אשמח לאסוף ציורים ולהיות איתך בקשר, רק שעכשיו התחיל "טרנד" חדש (וגם משהו שהתחיל ממנה) : היא התחילה לצייר \ לפעמים לסמן משהו על דף, לגזור אותו, לפי קווי המתאר ששרטטה ואז היא ממלאת בצבעים ,מגוון הגוונים של צבעי פנדה(לא משתמשת בשחור, כי לדבריה היא לא אוהבת שחור) בנוסף,מציירת הרבה קשת בענן.

(האם היא מונה את האיברים בזמן שמציירת ? )- לא, היא לא מונה. לפעמים, כשהיא מראה לי את הציור , ואני מגיבה עליו (לא בשיפוטיות ולא בביקורתיות) היא מתחילה להסביר לי מה היא ציירה.

וצבעי פנדה : כחול פרוסי. אדום כרמין וצהוב קדמיום . דפים מכל סוג וזהו.
יש איפשהו איזכור בדף לגבי הגוונים האלה?
אני לא ממש בטוחה לגבי, איזה צבעים אלה בדיוק (אלה הכהים, שמשתמשים בהם בציורי המים האנטרופוסופיים)

שמחה על הנכונות שלך..
תודה
הילה

ממשיכה קצת, הוא "מוצא" בציור שלו דברים דמיוניים ולא אמיתיים מכונות מסוגים שונים שמייצרות דברים לא אמיתיים (פרט לאותיות) לפעמים מיץ אבל מיץ דמיוני , גם בבנייה הוא עושה מכונות (לא משנה באיזה משחק, בקוביות במשחקי הרכבה שונים) כל מיני טלסקופים וסקופים (משהו בלי הטל...<סקופ>) אני לא שואלת איך זה עובד אפילו למרות שאולי זה דווקא בסדר לשאול את זה ???
אח בשמחה הייתי מאפשרת לו להמשיך לצייר על החול אבל השמש... לא נותנת לי כאמא לאפשר זאת...

_האם נפתחת הדרך לליקוי למידה ? - ממש כן.
מדהים. לא חשבתי על הקשר בין הדברים. תוכלי בבקשה להרחיב מעט בנושא?_
הי ורד דרור ,
למידה היא מרכיב עתיק יומין בסיסי בעולם הטבע . הלמידה משולבת חזק מאוד בשלבי ההתפתחות . (ולא רק בבני אדם)
ליקוי למידה הוא מושג מודרני . להבנתי הוא התחיל להתפתח באופן אקטיבי במאתיים וחמישים השנים האחרונות והגיע למימדים גלויים לעין בשלושים שנה האחרונות . (להבנתי רואים אותו גם אצל חיות בשבי) .
להבנתי קיים עיקרון תיאורטי פשוט : למניעה של ליקוי למידה נדרשת הבשלה התפתחותית .

אנחנו צריכים להבין שהתינוק /הילד/האדם לומד באופן עצמאי . כלומר : אני (המבוגר ) חושב שלימדתי אותו X אבל הוא , מתוך ה"עצמאות" שלו לומד Y.
ניקח את הדוגמא הקלאסית אשר רצה כאן בדף : המבוגר מצייר לילד בן שנתיים סמיילי . הילד מתרשם עמוקות מהסמיילי .
רוצה לעשות כזה , לא יכול , מנסה שוב , לא יכול .
מה הוא למד ? האם הוא למד לצייר סמיילי ? לא . אבל הוא למד המון :
1) הוא למד שהוא לא יכול .
2) הוא למד שמה שהוא עושה (באופן טבעי) לא מעניין כמו מה שהמבוגר "הטוב" עושה .
3) הוא למד לאבד עניין בציור הטבעי שקיים אצלו כמרכיב התפתחותי טבעי .
איפה כאן הפתח לליקוי למידה ?
1) בתשתית התודעה נרשמת התנגדות להתעסקות בסימנים גרפיים .
2)בתשתית התודעה נרשמת הערכה עצמית ירודה . "אני לא יכול " .
3) האדם התינוק מפסיד את תרומתו המבורכת של התהליך הטבעי.
נעבור עכשיו לגינת השעשועים .
אותו העיקרון ( הבשלה התפתחותית ) הכרחי במיכלול ההתנהגויות והפעולות של האדם/התינוק . (וכמובן בכל הגילאים)
יש כמה כלי למידה חזקים ביותר . אגע כרגע רק בכלי הסנסו-מוטורי . הכלי הזה חזק בכל שלבי החיים אך נמצא בשיאו באדם/התינוק .
שני תינוקות בני שנה נמצאים בגינת המשחקים .
שניהם התחילו לאחרונה ללכת . הם הגיעו לכך על ידי "משא ומתן" עתיק יומין בין הגוף לבין הסביבה .
שניהם שמחים בחלקם . קמים , נופלים , קמים שוב עושים כמה צעדים ... הגיעו לסולמת . נוגעים , תופסים , לופתים ,משחררים .. נופלים על התחת , קמים , נאחזים במעקה . - שפע של למידות סנסומוטוריות וכמובן גם שפע של עונג . עונג בסיסי עמוק שהוא ערובה ללמידה משמעותית. .
האחד עומד, תופס במעקה , מרים רגל , , מוריד רגל , נופל על התחת , קם , המעקה נוגע לו בראש ... הממ.. זה מעניין .. נופל על התחת ... והנה יש כאן עלה יבש .. והנה עוד אחד וזה נחמד להכניס לפה... ו.. ו..
השני עומד , תופס במעקה , ..
והנה מגיע המבוגר ה"טוב" , זה ש'מבין' שהילד כאילו רוצה לעלות בסולם , והופ , מרים אותו ומושיב אותו במגלשה למעלה ומגליש אותו .זה כיף . כמו הסמיילי . הילד מתרשם מהכיף ומבקש עוד .
כיף זה לא עונג בסיסי עמוק !
האחד "יגיע" לראש המגלשה בעוד חודשיים -שלושה -ארבעה בערך ובגופו , ובתשתית תודעתו יירשמו כל הלמידות האינפורמטיביות שאסף בדרך + למידות הפסיכו פיזיות שלו עד אז - כולל "אני יכול" ,
השני , כאשר נותק מן האדמה נותק גם מהתהליך הסנסו-מוטורי שהיה שקוע בו ואשר מתאים בול למצבו הפסיכו פיזי באותה עת . ..
בדיוק כמו עם הסמיילי , הוא חווה את עצמו לא מסוגל , הוא מפסיד את שפע הלמידות , - - - מה קורה למנגנון הלמידה שלו ?
להבנתי כאן נפתחת הדרך לליקוי למידה .

אני מקווה שהבהרתי את הנקודה . ברור שצריך לקבל את האספקט התיאורטי כאן אשר מנסה להבהיר תהליכים ומושגים .
אשמח לשמוע ממך עוד ,
תודה@}

ההתפתחות בנויה מלמידות קטנטנות