עקרון הרצף באמנות של ילדים

[דנדי*]

כי האמת, גם נמאס לי להתערב כל הזמן ולהפוך את הציור לissue, שכפי שהבנת הגדול ממש הבין שזה issue עבורי.

[חוה_בת_חיים*]

אז אני מחפשת עצה אחרת שיכולה להקל עליו את המצב, דרך אחרת לנחם אותו.
דנדי יקרה ,
אני עצובה יחד איתך ומחפשת דרך לנחם אותך . כבר כתבתי לך בעבר על ההישג העצום שיש לך עם בנך . בזכות מאור פנים , אהבה ותשומת לב הוא על דרך הרבה יותר טובה מאשר לפני שנה .
ואת יודעת שזה כך.
במישור האינדיבידואלי הוא מוגן על ידי היחס שלך לאמנות שלו ועל ידי הסבלנות שלך לשלבי ההתפתחות שלו. בציור שלו רואים שהוא מוצא דרך להתבטא באופן אישי .
לגבי ה"שמש" . אל תדאגי . נכון שהמוקד המקרין , השרבוט הראשוני לפני שהוכרז כ"שמש" הוא המקור לכל החיות והפרחים . את זה לא ראינו עד כה בציוריו של המתוק שלך. ואולי לא נראה.
כרגע יש לנו שמש שמש כלומר מוקד מקרין אשר מתכון ל לייצג את ה "שמש" . עיצוב השמש מעיד הרבה על עניינים שהם במרכז הוויתו של הילד.
השמש שלו משקפת מאוד את מצבו : העגול של השמש עשוי על ידי שבלונה כלשהי - זה ביטוי ללחץ שהוא חש "להיות בסדר"
לעומת זאת הקרניים עשויות ביד חופשית וזה ביטוי לעמידה שלו על מי שהוא באמת , עצמאי בדעתו וסומך על עצמו . על יד השמש יש שני בעלי חיים נחמדים תוצרת עצמית ילדית ומתוקה.
הסכימה של השמש עוד תשתנה במהלך השנים .
במישור הקולקטיבי אין לי מילות נחמה . זה צער גדול . מה שקורה בגנים ובבתי הספר הוא הרסני. זאת כן אלימות וכן התעללות . התעללות נפשית . ותוצאותיה קשות .
אני חושבת שבכל גן רגיל בישראל מבצעים את אותן פעולות - בואו נצייר מילים שמתחילים ב-ג, בואו נצייר את הירח לאורך החודש, בואו נצייר את מזג האוויר, בואו נצייר שטוזים -
נכון זה קורה בהמון גנים ובתי"ס וזוהי בכייה לדורות. . כל אלה הם דרכי ניצול . ניצול בוטה של יכולת טבעית אשר קיימת לשירות האדם הילד ולא לשירות ההישגים הלימודיים .
מניסיוני בעבר - להעיר משהו לגננת לא עוזר, הדבר היחיד שעוזר זה לא להגיע לגן בימי הגננת הזו - ואת זה נשתדל לעשות. דנדי , לא מתבקש כאן "להעיר" לגננת . מתבקש כאן לדרוש ממנה להפסיק להטיל עליו מטלות והיא חייבת לדעת שהוא בוכה מזה . די .
דנדי אל תתיאשי . תמשיכי להיות קלילה בענין הציור . באמת לא לעשות מזה ISSUE .
הילד קצת יותר מידי מודע לדאגות שלך בעניין הציור . אז אל תסתבכי . תחזרי ל , לנשיקה על הדף ועל הילד , למאור פנים . כל בית שהוא מצייר זה טוב . זוהי סכימה אוניברסלית , אין לי בעיה איתה . הדבר המטריד הוא שלא נתנו לילד לגלות אותה בדרכו שלו ואז מה שחסר לו זה התהליך .

שאלה נוספת - כשהגדול שואל את הקטן - מה ציירת? ציירת שמש? וכאלה - להתערב? זאת הזדמנות לומר לגדול שוב : מה יש לשאול ? אחיך מצייר ציור . אם יהיה לו מה להגיד על זה הוא כבר יגיד . הכי כיף זה לתת מנוחה אחד לשני ושלא צריך להסביר כל היום.
ואם נמאס לך להתערב אל תתערבי . עדיין נשאר לך המאור פנים
שאלה שלי אליך : האם התנחמת במעט ?

[חוה_בת_חיים*]

הדבר המטריד הוא שלא נתנו לילד לגלות אותה בדרכו שלו ואז מה שחסר לו זה התהליך .
דנדי בקר טוב , המשפט הזה הטריד אותי עוד אמש בזמן הכתיבה . מדובר הרי בתהליך של מודעות שכלית / רגשית / פילוסופית אשר עובר על ילדים בזמן הפיכת המבניות למושגים חזותיים .
אי אפשר להגיד על המתוק שלך באופן כה גורף שהתהליך הזה חסר לו . כי הרי זה בדיוק מה שאת מנעת על ידי שהמשכת כל הזמן לקבל כל מה שהוא צייר ברוח טובה . + המודעות שלך לכך שקיים שיוויון ערך של פעילויות אשר גורם לכך שאותם תהליכים מתרחשים גם בזמן משחק חופשי אחר .
ספרי לי בבקשה איך הוא מתגבר על הדרישות של הגננת המחליפה . האם באמת לא הלכתם לגן בימים שלה ? האם אין אפשרות לסרב לעשות את המטלות האלה ?

[דנדי*]

כאמור זו לא רק המחליפה, הבקשה לצייר את הירח לאורך החודש, כדי ללמד על מחזוריות היא של הגננת הקבועה, ובכל ערב כשאנו רואים את הירח - הוא אומר לי בואי נצייר (עד עכשיו לא הגענו לזה...). המחליפה עושה את זה בצורה יותר מובהקת בגן עצמו, ולא כמטלה ארטילאית לביצוע בבית. משתדלים לא להגיע. לא נצליח כל השנה. בפעם הבאה שאראה אותה, אסביר לה שלדרוש ממנו לצייר משהו ממשי גורם לו לבכות. ושבבקשה תמנע מזה - אבל אני סקפטית לגבי ההבנה שלה את הבעיה.

[חוה_בת_חיים*]

הבקשה לצייר את הירח לאורך החודש, כדי ללמד על מחזוריות היא של הגננת הקבועה,
ללמוד על מחזוריות הירח זה בתוכנית הלימוד של משרד החינוך לילדים בני חמש ? ירח מלא לעומת חסר זה המכסימום מכל בחינה עבור בני 5 .
ואסור לבקש לצייר זאת .
הרי כל הרעיון של הבעה עצמית הוא כאשר : נניח ילד עוקב אחרי מולד הירח וזוכה לראות את הלבנה במילואה .ומתרשם מאוד.
עכשיו יוכל לשלבם בציוריו לפי עומק ההתרשמות שלו ובהתאם לרלוונטיות של הירח לחוויותיו האישיות ! ואולי לא ישלבם כלל .
כי מה הגננת רוצה ? - שילמד על הירח ? -ההתבוננות מספיקה.
שילמד לצייר ? - לא נראה לי . אך גם כאן ההתבוננות מספיקה. ודווקא זאת גננת שמבינה ענין ..
שיצייר ? - זה כבר חייב להיות נתון לרצונותיו הכמוסים של האמן - הילד.

באשר למחליפה :
אבל אני סקפטית לגבי ההבנה שלה את הבעיה. גם אני .
אני מציעה להימנע לגמרי מהסברים ולהשתמש בסמכות ההורית שלך : "בבקשה אל תטילי על הילד שלי משימות ציור. "
דברים בג' אפשר להגיד בעל-פה זה מאוד משעשע , אסור לבקש שיצייר .
שטוזים ? למה בדיוק הכוונה ? זה "שטויות בחרוזים" נכון ? אז זה מילולי לגמרי . מה קשור לציור ?
דנדי , את לא היחידה באתר ששולחת ילד לגן. פשוט את , באופן שונה מהרבה הורים . את שמה לב מה קורה.
אני מתפלאה שבמשך שנים עדיין לא התארגנה קבוצה של הורים אשר דורשים ממשרד החינוך לתת לילדים לחיות ! "תנו לחיות לחיות " - זה סלוגן נפלא . "תנו לילדים לחיות " - נשמע כבר שונה .
אין לי רצון לצער אותך . הדברים האלה נכתבים כדי לעוררררר את ההורים.
@}

[אומ_איליי*]

כן אשמח שתנתחי את הסיטואציה.
אני גם זוכרת מילדותי שקשקשנו המון על הקירות...(עכשיו ספוג הפלא עובד כאן לניקוי אני חושבת שאמא שלי עבדה קשה יותר לנקות...)
השבוע קניתי לו מחברת משלו כי אני רוצה לשמור את השרבוטים האלו הם כל כך יפים בעיניי והוא מצייר גם בה וגם קצת מסביב...היום הוא לקח את העפרון לשרותים וצייר שם קצת אחרי שעשה פיפי... לפעמים הוא מצייר "מפות" בהשפעת "דורה" מצייר קווים במעגלים ומספר לעצמו את המסלול שלו להיום .

[אמא_אדמה*]

היי חווה.. תודה רבה על הדף הזה.. פשוט מרתק.

רציתי לשאול שאלה..
הבן הגדול שלי, בן 6, התחיל השנה ללכת לכיתה א'.
לאורך השנים ראיתי שהוא די נמנע מציור למרות שכל הזמן צבעים היו נגישים לו .
כשהיה איתנו בבית (עד גיל 4 וחצי) כמעט ולא צייר בצבעים (בגואש דווקא אהב אבל אני עם בעיית הלכלוך לא מספיק הצעתי לו )
וכשנכנס לגן גם כן שמתי לב שהוא לא מתעניין בציור.
הגננת אמרה שאולי יש בעיה מוטורית קלה אבל לא המליצה על אבחון אז זרמנו עם מה שהוא חזק בו..
השנה בכיתה פנתה אליי המורה ואמרה שהיא רואה קצת קשיים בהחזקת העיפרון (הוא מתאמץ להחזיק אותו וחורט על הדף) ובגזירה
וכן המליצה על ריפוי בעיסוק.

במקביל , אני רואה אצלו פתאום התעוררות גדולה מאוד לציור בהנאה גדולה.
במקרה אחד שקרה, הוא הביט על חברו הטוב מצייר (הוא ממש צייר אמן. מדהים!) ושאל אותו "יאללה , איך אתה עושה את זה?"
והחבר ענה לו :"לא יודע, זה פשוט יוצא לי.." ומאותו יום , פשוט ראיתי אותו ניגש יותר לדף וגם ללוח מחיק שקנינו ומצייר המון.

הוא ממציא המון דברים תוך כדי הציור, לא מבקר את עצמו כמו פעם שלא הצליח לו מה שרצה לציר וממש מרוצה מעצמו.
אני במאור פנים וחיבוקים (ושמחה גדולה בפנים.. ).

עכשיו אני קצת בהתלבטות לגבי הריפוי בעיסוק.. קראתי פה שגם שם קיימת אפשרות "להרוס " את ההתפתחות הטבעית עם כל מיני תרגילים מזיקים ואני תוהה מה לעשות...

אשמח לתגובתך...

[חוה_בת_חיים*]

_השנה בכיתה פנתה אליי המורה ואמרה שהיא רואה קצת קשיים בהחזקת העיפרון (הוא מתאמץ להחזיק אותו וחורט על הדף) ובגזירה
וכן המליצה על ריפוי בעיסוק._
הי אמא אדמה , נדמה לי ששוחחנו בעבר כאשר הסטודנט היה תינוק אבל אין לי כרגע פנאי לחפש בעקרון הרצף באמנות של ילדים היסטוריה ...
העיקר :
אינני רוצה לחטוא כלפי הילד . אולי יש איתו בעיה והרי אינני רואה אותו .. - איך אקבע ? .
הוא בן 6 עכשיו ? כלומר יליד דצמבר ?
כמה קשיים בהחזקת העיפרון ? האם החזיק כלי כתיבה כלשהו בקביעות ? עד כמה זה חדש עבורו ?
בעיני - העיקר לא להיכנס ללחץ ולא להלחיץ את הילד . הכל בסדר . כלומר : זה הסדר של הדברים . בהתחלה קשה ואחר כך מתרגלים .
בבית הספר ממהרים .(לאן בדיוק , לא ברור ) . זה עניין של השקפת עולם . השקפתי ברורה אסור להפחיד ואין לאן למהר .
הוא ממציא המון דברים תוך כדי הציור, לא מבקר את עצמו כמו פעם שלא הצליח לו מה שרצה לציר וממש מרוצה מעצמו. - את מתארת התפתחות כל כך נחמדה .
אם אפשר להשיג מעט סבלנות עבורו , אורך - רוח , לשדר לו שמרוצים מהכתיבה שלו .
אתן לך דוגמה :
הוא כותב. חורט . מחזיק גרוע את הכלי .
הייתי יושבת על ידו בזמן הזה ואומרת לו : מצוין . ככה בדיוק . תן לי רגע .. הנה , תחזיק ככה ..
כלומר : באותה עת אני אומרת מילות טובות ומדגימה שוב. וזהו פעם אחת .
ועוד טיפ : העיפרון , צריך להיות רך . לא ישר עפרון של כתיבה אלא עפרון של צבעי עפרון מסוג טוב או עפרון B2 אוB3 .

עכשיו אני קצת בהתלבטות לגבי הריפוי בעיסוק.. גם אני. אולי לתת כמה חודשים לצייר בכיף + מניעת לחץ . יתכן שהכתיבה , עד פסח כבר תגיע.
כנ"ל בענין הגזירה . מה בדיוק חייבים לגזור ?
גם כאן אפשר לאט ללמוד לעשות זאת , ולראות אולי הוא שמאלי וצריך מספריים לשמאליים.
ונורא חשוב : כשגוזרים .לילד בן שש לתת נייר צר וקצר לגזור מעט.
אח"כ .. - טוב אחכה קודם לתגובתך . תארי לי נא את הקושי בגזירה.

[חוה_בת_חיים*]

ועוד שאלה : האם הוא כותב על שורה או על דף חלק ?
צריך בהתחלה לכתוב על דף חלק ולהתעלם מכך שהכתיבה עולה ,יורדת , מתעקמת.. ורק אחרי כמה וכמה וכמה אימוני אותיות ומילים קטנות ואחרי אימוני כתיבה חוזרים ונשנים - רק אז לעבור לדף עם שורה .

[חוה_בת_חיים*]

אומ איליי , הי ,
שכחתי אותך . אבל רק לכמה רגעים .
יש ענין עם הציור על כל הקירות . אני יודעת שכתבתי על זה בעבר . אבל יש עניין שראוי להדגיש . אולי כך נבין יותר לעומק כמה דברים .
האדם / הילד מרגע שהזדקף ונעשה הולך על שתיים - בסביבות גיל שנתיים ההליכה כבר מבוססת והאדם חוגג את היכולת שלו להיות בשלושה רגעים בחמישה מקומות ...
הוא גם מסוגל לטפס כדי להגיע למחוז חפצו ולקחת משהו או לשים .(בדרך כלל זה כמובן לקחת) . הילד חווה את עצמו כאילו היה "כל יכול" - אומניפוטנטי . זה כמובן ממש לא מדויק ונפילות , פציעות , כויות , (בקטנה כמובן ) - ממחישות את הגבולות הטבעיים של היכולת . והאדם / הילד פשוט לומד.
ואז יש את הדברים שהגבולות שלהם לא מומחשים . הציור על הקירות , הציור בתוך תיק העבודה שלך , כולל דפים שכתוב שם , הקשקוש על כל הקירות , כל הספות וכו' .... יש הרגשה שהילד ממש לא מבדיל בינך לבינו ובינו לבין הסביבה .
ואת תוהה אולי לא להשאיר כלי כתיבה חשוף באיזור שלו .
זאת הנקודה שאני רוצה לחדד עבורך .
כלי כתיבה חשוף טוב שיהיה באיזור שלו כי טוב שהוא יקשקש, ישרבט , יצייר ... - אני גם מבינה שהוא רואה אותך עוסקת ברישום / שרטוט וכתיבה ( גילוי נאות :ביקרתי בדףבית שלך) והוא הרי מאמץ אותך כמודל לחיקוי - אז ברור שלצייר יהיה בשבילו משהו מאוד חשוב.
אז כדי לסייע לו להבחין בין "אני" (הוא עצמו) ל"לא אני" - את צריכה לעשות עבורו את ההבחנה בין קיר שאפשר לצייר עליו לבין קיר שאסור לצייר עליו. אל תבהלי מן המילה "אסור ". אני אומרת אותה בפשטות רבה .
אסור לי ואסור גם לך .
הוא מלא יוזמה ברוכה והיא תוכל לקבל כר נרחב על קטע קיר שתקדישי בשבילו . קטע נאה , רחב וגבוה גם שאפשר גם לעמוד שרפרף ולצייר .
באשר למחברות . את ודאי תגלי שהוא מדפדף ומסמן וממשיך לדף הבא . - טריטוריאליות . סימון השטח כ "שלי" .
דף נפרד כל פעם עדיף על מחברת .
מדבר אליך ?
@}

[חוה_בת_חיים*]

אומ איליי עוד אלייך : גם למדי אותו להבחין בין דף שכתוב עליו אשר שייך לעבודה שלך לבין דף ריק אשר מיועד עבורו.

[אמא_אדמה*]

תודה. אכן "דיברנו" בעבר..

כן. הוא יהיה בן 6 בסוף דצמבר.שאלת עד כמה זה חדש לו (החזקת העיפרון) , אז כאמור , די חדש כי הוא אפפעם לא שש לצייר בכלל ובעפרונות בפרט אלא הלך יותר לצבעים ובעיקר לטושים , ודאי כי הרבה יותר קל לראות תוצאה על הדף מטוש מאשר מעפרונות.
בנוגע לגזירה - אני לא ממש ראיתי בעייה. את זה המורה אמרה..

בעיני - העיקר לא להיכנס ללחץ ולא להלחיץ את הילד
אני לא בלחץ . במיוחד לאחרונה כשאני רואה את ההתפתחות היצירתית שלו (שאגב מתפרסת גם למוזיקה ,פתאום. עוד תחום שמעולם לא התעניין בו).

ועוד שאלה : האם הוא כותב על שורה או על דף חלק ?
בכיתה הוא כותב במחברת עם שורות ובבית על דף חלק ועל לוח מחיק.. אגב, זה בסדר הלוח המחיק הזה לדעתך?
(אם נתעלם לרגע מהריח המזעזע של הטושים..)

[פלוני_אלמונית*]

הי אמא אדמה ,
בכיתה הוא כותב במחברת עם שורות
אני חושבת שמחברת עם שורות בשלב התחלתי של כתיבה מפריעה להתקדמות .
אסביר את עצמי :
לימוד הסימנים השונים של כל אות ואות , לימוד הכיוונים הנכונים + הדרך הנכונה (מהיכן להתחיל את האות ואיך לגמור) - כל זה מצריך המון תשומת לב , + אימון מתמשך וצריך לעשותו על נייר חלק , כי בהתחלה האותיות יוצאות בגדלים שונים וכל תשומת הלב מוקדשת ללימוד ה "אות " .
לקראת כתיבה בשורות יש לעבור דרך שלב ביניים שהוא כתיבה על שורה שהילד מכין לעצמו . אפילו ביד חופשית וכך מתמקמת במוחו "ההליכה בתלם" של השורה.
כאשר קיימת שליטה בעיצוב האותיות והליכה טובה "בתלם " אז אפשר בשמחה לעבור לשלב של כתיבה בשורות .
כך נסללת הדרך לכתיבה ללא לחצים ועם הכי פחות אכזבות.
אם כותבים מוקדם מידי בתוך שורות אי אפשר להתרכז בעיצוב האותיות וסובלים יותר מידי אכזבות כי החריגה מן השורה בולטת מידי לעין - והילד מתייאש.
צריך לזכור שלבני אדם יש חולשה טבעית לאסטתיות . ואין המון סבלנות לאכזבות בתחום זה כי העונג הוא לא מידי .
כדי להשיג זרימה חשוב מאוד להמנע משימוש במחק ! מעצבים את האותיות וממשיכים הלאה . אם יש טעות מוחלטת עושים עליה X או פרח וממשיכים .
גם אנחנו . לא מתקנים את האות שהילד צייר אלא מאירים פנים , ובדף הבא מתמקדים על העיצוב הנכון של האות .
יש אנשים שחושבים שזה מבייש את הילד אם מתקנים לו . אני אינני מחזיקה בדעה זו . הסיבה שאני מאירה פנים וממשיכה הלאה היא כדי לשמור על זרימה .
בתוך אותה זרימה אני מראה לו מחדש איך מעצבים את האות . הזרימה ומאור הפנים מספקים את העונג הנדרש .
כל זה מתרחש די מהר - מה שארוך זה הפירוט שלי...
הלוח המחיק . הריח הנורא הוא חומר רע . לא טוב לנשום אותו. רק אם יש טושים על בסיס מים שנתפסים על הלוח - ולא , כדאי להפוך את הלוח למגש ולצייר עליו בצבעי אצבעות ולמחוק ו / או לשים קצת חול עליו ולצייר אותיות ולמחוק ושוב ... זה גם חוסך נייר.
כל טוב @}

[חוה_בת_חיים*]

הפלונית הנ"ל זאת אני ממחשב אחר .
חוה@}

[דנדי*]

ללמוד על מחזוריות הירח זה בתוכנית הלימוד של משרד החינוך לילדים בני חמש ?
גלשתי ל5 דקות באתר של משרד החינוך ואלו הן התוצאות:
http://ganenet.cet.ac.il/Science/Caland ... /act5.aspx
וכאן יש גם רעיון נחמד, פשוט לצלם את הירח ולהביא לגן תמונות שלו, כך הוא ירגיש שביצע את המטלה שלו...
http://cms.education.gov.il/EducationCM ... ]Tochniyot Limudim[/po]/KdamYesodi/Madrichim/Omanuyot.htm
http://ganenet.cet.ac.il/Arts/ArtEdu/pr ... index.aspx
http://ganenet.cet.ac.il/Science/rainbo ... /act5.aspx
http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyre ... ynayim.pdf - עמ' 33, 34
http://www.schooly.co.il/files/s/da-gan/da-gan/[po]4 uncle moon by dganit atzmon[/po].pdf

ויש עוד ועוד ועוד כמובן...
אז כן, זה כן בתוכנית...


"בבקשה אל תטילי על הילד שלי משימות ציור. "
אז ניגשתי ואמרתי ו... היא אמרה שהיא דווקא ממש הדגישה את הנקודה שכל אחד מצייר אחרת, וכל אחד עושה מה שיוצא לו, וזה מצוין, ואפילו הראתה כמה שונה כל ציור של כל אחד מהציור של השני.
והיא אמרה שלא לבקש ממנו דברים שמבקשים מילדים אחרים זה לא הפיתרון, כי מה יהיה בכיתה א'? מה שצריך לעשות לדעתה זה לחזק את הביטחון שלו שמה שהוא עושה זה מצויין, בדיוק כמו שהוא עושה, ושהיא תדבר איתו כבר.

אין לי רצון לצער אותך . הדברים האלה נכתבים כדי לעוררררר את ההורים
כן, הבנתי את זה, והפסקתי כבר להצטער.

[חוה_בת_חיים*]

כי מה יהיה בכיתה א'?
למה לא להכין אותו ישר לצבא ?
עד כתה א' יש עוד שנה שלמה . בחיי ילד בן 5 שנה שלמה זה 1/6 מכל חייו עד כה . צא ולמד איזה שינויים גדולים עוד נכונו לו .
הולכת לקרוא בקישורים שהבאת .
@}

[חוה_בת_חיים*]

ראיתי שני דברים . קבלתי חום .
עלי לרוץ לעינייני . אקרא עוד בערב .

[דנדי*]

אין לי רצון לצער אותך, הדברים נועדו לעוררררר את העולם...

[חוה_בת_חיים*]

אני מבקשת מכולם לקרוא את הקישור
http://www.schooly.co.il/files/s/da-gan/da-gan/[po]4 uncle moon by dganit atzmon[/po].pdf

ולקבל מושג מדוע השתמשתי במושג "התעללות" .

[אומ_איליי*]

בקצרה
מאוד מדבר אלי מה שכתבת , כבר מזמן הגדרתי לו שמציירים על דף ואסור שלא על הדף אפילו חיברתי לו דף ענק לקיר ואמרתי לו שאפשר גם כאן.
לגבי דף שכתוב עליו... קצת בעייתי כי אני נותנת לו את הטיוטות שלי אבל הציורים שלו במחברת שלי לא מפריעים לי לפחות לא כרגע...)
מפריע לי כשהוא משחית ריהוט מצייר על כסאות ושולחנות ואפילו על הטלוויזיה (והוא כמעט היחיד שרואה בה משהו) ואני כן חוזרת ואומרת מה אסור ומה מותר ומסבירה שזה הורס לפעמים מבינה כשהוא "שוכח" ולפעמים כועסת על זה כי הוא עושה בכוונה (אם אני באזור אחר בבית הוא יקרא בקול אני מצייר על הטלוויזיה למי שתהה מה זה בכוונה...)
נראה לי שהימים הראשונים של "ציורי הקירות" היו לי הכי קשים עכשיו אני מנקה /מבקשת ממנו לנקות איתי.
תודה

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את הקישור
כל הטבלאות המסובכות האלה זה חומר שמלמדים בתיכון, במסגרת חוג פיסיקה ואסטרונומיה

[דנדי*]

מה אגיד - לא היה לי מושג שזה ככה... אני ממש מטעה את הילדים שלי באופן שוטף!
אחרי המשפט הבא "התרגיל מפתח את ההתבוננות, את תשומת -הלב לפרטים ואת הדמיון" התייאשתי מהכתבה הזאת,
נותר לקוות שאין אף גננת שעד כדי כך משועממת כדי לעשות פעילות כזו.

[אומ_איליי*]

ועוד משהו , בגן (כפי שציינתי איליי הולך יומיים בשבוע לחצי יום לגן) הראו לי ציור שהם עשו. הילדים קיבלו סביבונים גדולים לצבוע בגואש וה"יצירות" נתלו על הקיר מכולם בלטה העבודה של איליי הוא צבע הכל הכל רק באדום ולא השאיר פינה בלבן (או צבע הבריסטול המקורי) שאר הסביבונים היו עם כתם פה ושם וגם כל מיני נצנצים . היא אמרה שהוא לא עזב עד שהוא לא כיסה הכל הכל באדום.

[חוה_בת_חיים*]

(אם אני באזור אחר בבית הוא יקרא בקול אני מצייר על הטלוויזיה למי שתהה מה זה בכוונה...)
אומ איליי יקירה שלי ,
אפשר בחיבה לקרוא לו איליי הכובש על משקל ויליאם הכובש ... הנער הקטון פשוט נאבק איתך על השליטה בבית . הוא כובש את הטריטוריות ויודע להפעיל אותך להנאתו .
בדרך כלל אני מעודדת להקדיש קיר מסים לילד אלא שכאן יש משהו אשר חורג מ"התנאים הנכונים" עבור "אמנות" הילד.
כאן יש שאלה פסיכולוגית / חינוכית . יכול להיות שאת צריכה באמת , כמו שאמרת לסלק ולהרחיק כל צבע , טוש, מכחול או עט מטווח ראייתו . בלי להגיד לו פשוט להעלים כליל את אמצעי הציור והצביעה . לכמה ימים - לפחות שבוע.
בינתיים תנקי היטב ואולי אפילו תסיידי את המקומות .שיהיה יפה. - בלי להטיף לו ובלי לעורר אצלו חרטות . פשוט לעשות מתוך תחושה שאת בעלת הבית ,את בועלת מחדש את ביתך. זה גם חשוב עבורך מבחינה פסיכולוגית . חשוב שתעניקי לעצמך את העומק של היותך הבוגר האחראי בבית ובעל הבי
אני שמה דגש על כך שיש לסלק הכל בלי להגיד לו .אל תדאגי כרגע לביטוי האמנותי שלו . הוא בעל דחף חזק לציור והמנגנון שלו לא יינזק.
אם הוא יבקש צבעים תגידי לו :"אני שומעת אותך " . תמצא לך משהו אחר לעשות.
האם את רוצה לעשות תהליך כזה ?
אשמח ללוות אותך בתהליך. אחרי שבוע כזה ניתן יהיה להחזיר את הצבעים ולהחזיר קטע קיר המוקדש כולו לאיליי. אבל צריך לראות איך עובר השבוע הזה.
רוצה?@}

[דנדי*]

שלום חוה,
שאלה לגבי הקטן שלי - הוא בן שנתיים ו10 חודשים.
הוא עושה כמעט הכל ביד שמאל, לא רק ציור, גם גזירה, גם אוכל.
הוא אוחז עפרונות באחיזה נכונה ביד שמאל (כבר מוכן לכיתה א'... ), אבל כשביקשתי ממנו פעם אחת לנסות לאחוז ביד ימין, ממש לא הלך לו, וחזר לשמאל.
זה אומר שהוא שמאלי? כבר בגיל הזה יודעים? יש משהו שאפשר לעשות כדי לשנות את זה?

לגבי הגדול -
הוא אמר לי בעבר שהוא לא אוהב לצייר בגן, ולא הבנתי למה.
עכשיו הבנתי, בעקבות שיחה עם הגננת, היא אמרה לי (בהקשר לעניין אחר בכלל) שבגן כשהוא יושב עם הילדים הוא וודאי מרגיש את ההבדל, כלומר שהוא יוצר בצורה שונה מהסטנדרט, שונה מכולם (כביכול פחות אמיתי, אז פחות טוב...)
אז נראה לי שהבנתי - לכן הוא מעדיף ליצור בבית, בשקט שלו, עם האישור המלא לכל מה שהוא עושה.
הוא אפילו היה מביא הבייתה בלי אישור כל מיני דברים מהגן כדי להדביק/להעתיק ביצירות שלו, אז פשוט החזרנו הכל - עם הסבר שלא לוקחים בלי אישור, והגננת הביאה לו שקית ענקית מלאה ב"כל טוב" (את היית מתפלצת...), ואחרי יומיים השקית כבר כמעט ריקה.
המצחיק הוא שיש לי מלא שטויות כאלו בבית (מהתקופה של המרפאה בעיסוק), ואני מחביאה את זה כדי שייצור בצורה טבעית, כלומר רק יצייר. אבל הוא מרגיש יותר בטוח ככה - מתוך החשש שלו שהוא לא יכול, הוא מרגיש יותר בטוח להעתיק ולהדביק, ואז במקרה הוא מצייר את שלו מסביב.

[אומ_איליי*]

אוי חבל שבכל זאת יוצאות לי גם תגובות מיידיות של "אני לוקחת את כל העפרונות/ צבעים" הייתי שמחה לעשות את זה בדרך שהצעת
בכל מקרה כשהוא מקשקש על קיר ולא במקום הנכון הוא מקבל סמרטוט או ספוגית הפלא (לקירות) ומנקה יחד איתי.
בהמשך אני בהחלט פשוט אקח את כלי הכתיבה בלי לדבר על זה
לגבי הסיוד...(לא ילך...)

[חוה_בת_חיים*]

הי דנדי ,
יש משהו שאפשר לעשות כדי לשנות את זה?
לפני שאתחיל להסביר לאורך ולרוחב .. - ספרי לי מה תהיה המוטיבציה לשנות את זה ?

ובאשר למתוק , הבכור שלך ,
הגננת אומרת :
הוא וודאי מרגיש את ההבדל, כלומר שהוא יוצר בצורה שונה מהסטנדרט. ועוד פעם !!
הרי רק לפני כמה ימים היא אמרה ש "ילדים מציירים שונה וכל אחד מצייר כמו שהוא רוצה " ... חכי אני מחפשת את המקום , הנה :
היא אמרה שהיא דווקא ממש הדגישה את הנקודה שכל אחד מצייר אחרת, וכל אחד עושה מה שיוצא לו, וזה מצוין, ואפילו הראתה כמה שונה כל ציור של כל אחד מהציור של השני.
עכשיו את רואה שהיחס הוא שקרי וחוסר ההבנה לתהליך הטבעי הוא פשוט גדול מנשוא !! !!
דנדי ,
אני מתרשמת שוב ושוב שהילד מאוד רוצה ואוהב להתבטא באמצעות חומרים חזותיים .
מה שהוא מוסיף ב"כתב ידו " ביחד עם החומרים המוכנים שהוא מביא מהגן זה לא "במקרה" . לדעתי הוא מוצא שילוב בין השרבוטים שלו לבין חמרי היצירה " האלה והוא בכל זאת מוצא דרך להתענג על ביטוי עצמי ועל היופי שהוא מפיק מעצמו באמצעות הכל .
אז נראה לי שהבנתי - לכן הוא מעדיף ליצור בבית, בשקט שלו, עם האישור המלא לכל מה שהוא עושה. גם לי זה נראה ככה .
אבל אני עומדת על דעתי , שהבעתי אותה כבר בעבר, שזה תפקידה של הגננת לשדר לגיטימציה וכבוד לכל ציור ולכל מיחבר (זו המילה המקצועית ל "יצירות " . למעשה אלה אסמבלאז'ים - מיחברים ) ואז גם הילדים מתייחסים בכבוד אחד לשני . פשוט מתוך חיקוי למורה /גננת וזה אחלה , אבל כאשר הילדים מציקים - ברור שיש לכך לגיטמציה מהגננות . אפילו אם הן לא מרגישות אבל זה מה שקורה. והן חייבות ללמוד איך לטפל בסיטואציה . ומי שלא יודעת ורוצה ללמוד אני מוכנה ללמד אותה .
ובאשר למתוק שלנו אנו נמשיך לאהוב ולקבל אותו ואת יצירותיו. @}

[חוה_בת_חיים*]

ועוד משהו דנדי ,
אני מציעה לעודד אותו למצוא 'דברים' ליצירות שלו באופן עצמאי . למשל עטיפה צבעונית של סוכריה , או זרדים /פקקים / נוצות/ חוטים וכל מיני 'מציאות' בזמן שאתם מטיילים ביחד . כך יקרה שהוא ימצא דברים אשר נוגעים למסכת סמלים פרטיים שלו והביטוי שלו יהיה יותר אותנטי .
זה יכול להתחיל ממך שאת מוצאת משהו ומראה לו שזה מעניין ,ואז שואלת ממש בטבעיות : "רוצה את זה ליצירות שלך "? וכך פעם פעמיים והוא כבר יעלה על הגל .
שבוע טוב
חוה @}

[חוה_בת_חיים*]

הייתי שמחה לעשות את זה בדרך שהצעת. מעולה . תעשי.ללא חשש.

בכל מקרה כשהוא מקשקש על קיר ולא במקום הנכון הוא מקבל סמרטוט או ספוגית הפלא (לקירות) ומנקה יחד איתי. זה מעולה . זה כמעט אותו דבר כמו לצייר על קיר ..

[דנדי*]

הוא וודאי מרגיש את ההבדל, כלומר שהוא יוצר בצורה שונה מהסטנדרט
היא לא התכוונה לזה כך, אני לא מנסה לסנגר כאן על גננת, כי זו לא הנקודה. אבל רק ליתר דיוק, היא התכוונה שכולם מציירים בתים עם פרחים ושמיים, ואנשים, וחלק גם מכוניות וחיות (אני אומרת את כל זה מצפייה ביצירות של אחרים, לא מדבריה), והוא לא - ושהוא רואה שהוא מצייר שונה מכולם, לא שהיא אמרה לו משהו, ואני לא חושבת שהיא נותנת לגיטימציה לילדים להגיד משהו, ואם היא שומעת היא בטוח מתקנת/מעירה, כל זה אני אומרת מתוך ההיכרות שלי איתה, ולא מתוך ידיעה. היא ציינה שאני מתנהגת כאילו הוא לא מבין ולא רואה - אבל שהוא מאוד נבון ומבין ורואה הכל.
ואגב את המשפט שהעתקת - אמרה הגננת המחליפה.

ולגבי להדביק דברים מהטבע - בעבר זה היה כך, הוא כל הזמן היה אוסף דברים ליצירות, אבל לא עודדתי את זה עקב ההסבר שלך שדבק זה לא מתאים לאומנות הטבעית, עידוד קטן וזה יחזור מעצמו - הוא אספן טבעי.

לגבי שמאלי - נראה לי פחות נוח, לא? מספריים, כסא בכיתה, לא סיבה מיוחדת במינה.

[אומ_איליי*]

טוב, כבר מזמן חשדתי שהוא מנסה לצייר פנים , עם כל העיגוליאדה הזו עיגולים בתוך עיגולים.
אתמול הוא צייר עיגול מושלם ובתוכו שני עיגולים עשה פס למטה ואז הסתכל פרק זמן קצר על מה שיצא ואמר לי "הוא פוחד" ובאמת היה נראה שהפרצוף פוחד לא חושבת שהוא התכוון לצייר פוחד ואז הוא המשיך והוסיף "סיפור" לעניין ואמר לי הוא פוחד מהדבורים ועשה המוני נקודות קטנות מסביב. היינו אצל חברים ואמנם בשניה הראשונה שנכנסנו הבן של החברה שלי צעק עליו שלא ישחק במשחקים של תינוקות ויבוא לשחק איתו והוא נבהל ובכה אבל זה קרה אחרי דיי הרבה זמן שהיינו שם והוא אוהב להיות שם.

[חוה_בת_חיים*]

הי דנדי ,
ואגב את המשפט שהעתקת - אמרה הגננת המחליפה. - כשכתבתי , חשבתי שאולי זו המחליפה . אבל התעלמתי מזה מפני שהאמירות האלה כל כך שגורות .. והאמירות האלה באות ממקום מאוד בסיסי אשר חסר בו עומק . אין מה לשפוט ולקבוע על יצירה של X יותר מאשר להשתאות ממה שרואים ולהאיר פנים .
גם אני מחבבת את הגננת הספציפית הזאת יותר מהקודמות . אך עדיין גם היא ממוקדת ב"תוצר" ולא ב"תהליך" - כמו הרוב המכריע .
היא ציינה שאני מתנהגת כאילו הוא לא מבין ולא רואה. .... הרי מלכתחילה הפסקת עם ההתערבות של המרפאה בעיסוק מפני שראית שהוא מבין טוב מאוד , יותר מידי טוב הוא "מבין" . וזה גרם לו בעבר להפסיק לשרבט . אני טוענת שבבית הוא מרגיש קבלה עצמית מפני שבאמת את מקבלת אותו ואת יצירתו ולכן הוא יוצר חופשי בבית . ואילו בגן הוא מעדיף שלא.
אגב , זו תופעה מוכרת . יש גם ילדים שמעדיפים את הגן על פני הבית . (!) האדם בוחר לעצמו את התנאים האופטימליים מתוך מה שניתן.

באשר לדומיננטיות של יד שמאל. -
אמשיך עוד מעט. @}

[חוה_בת_חיים*]

.... עוד לא כתבתי אף מילה וכבר קבלתי : <האדם מתחלף - הדעה לא > ....
וזה בדיוק כשבאתי לספר לך על התחלפות הדעות בקשר לדומיננטיות של היד .
היום יודעים היטב ש"הידיים מחוברות למוח " . כלומר דומיננטיות של יד קשורה לדומיננטיות של ההמיספרה אליה היא שייכת .
יד ימין מופעלת על ידי ההמיספרה השמאלית . מה שנקרא מוח שמאל . זה המוח שאחראי על ה"נתונים" - שפה , מספרים , עובדות וכד' .
יד שמאל מופעלת על ידי ההמיספרה הימנית . מה שנקרא מוח ימין . זה המוח שאחראי על ה"תחושות " - רגשות , אינטואיציה , יצירתיות וכד' .
שתי ההמיספרות עובדות בתיאום ויש העברת מידע מאחת לשניה ובסופו של דבר קיים איזון . הדומיננטיות של היד נקבעת באופן טבעי .
האדם עובד עם שתי הידיים . אין עליונות של אחת על השניה . היד הדומיננטית היא ה"עושה" והיד השניה היא ה"מסייעת" . כנראה רוב בני האדם ימניים - אינני בטוחה.
בתקופה של המהפכה התעשייתית מכונות היו מתוכננות לעבודה ביד ימין ואנשים חשבו ש"כדאי מאוד" להיות ימני ... והיו ממש מכריחים את הילדים השמאליים להיות ימניים . לפעמים על ידי עונשי גוף חמורים ביותר .
הזדמן לי לשוחח עם אנשים שמאליים אשר אולפו בילדותם להיות ימניים אשר סיפרו לי על סבל רב שכלי/רגשי/גופני - או הכל ביחד אשר השפיע על איכות חייהם לכל החיים .(לא רק בילדות ).
הדומיננטיות עצמה היא כנראה חשובה . זה על כל פנים מה שידוע לי שחושבים היום .
ביחס לילד הצעיר שלך , מעניין לראות שהוא שמאלי מובהק . כוונתי גם בגיל די צעיר וגם לפי רשימת הפעולות אשר מנית - ברור שהוא שמאלי ,
נחמד מאוד .@}

[חוה_בת_חיים*]

טוב, כבר מזמן חשדתי שהוא מנסה לצייר פנים , עם כל העיגוליאדה הזו עיגולים בתוך עיגולים.
הי אומ איליי ,
העיגוליאדה הזאת אופיינית לילדים באופן אוניברסלי וקיימת גם על ציורי סלע פרהיסטוריים .
יעניין אותך לדעת שהמוטיבציה הראשונית לעשות אותם היא לפי עניות דעתי זכרונות / חוויות שקיימים עדיין ביחס לתקופת העוברות .
בשבילי , לא פחות רלבנטי הוא לבקש פרטים אודות הלידה שלו . אופיים של הימים הסמוכים לגיחה , אופייה של הגיחה עצמה , ואופי קבלת הפנים .

[דנדי*]

אז כאילו מי שימני צד הנתונים חזק אצלו יותר, ומי ששמאלי צד התחושות חזק אצלו יותר?

[חוה_בת_חיים*]

אז כאילו מי שימני צד הנתונים חזק אצלו יותר, ומי ששמאלי צד התחושות חזק אצלו יותר?
לא הייתי קופצת למסקנות , על אף שיש אולי מי חושבים כך. לא קראתי מחקרים בנושא.
בעקרון , מבחינה פיזיולוגית יש שיתוף פעולה בין ההמיספירות ו <הכל בתואם מושלם > ...
אני חושבת אבל שיש טעם לשים לב מתוך התבוננות שקטה בסגנון ההתנהלות השכלית .
דרכי ההוראה בימינו מכוונות באופן מוגזם למוח שמאל - יותר מידי נתונים , יותר מידי עובדות , יותר מידי 'מחשבה קדימה' חשיבה מופשטת וכד' - זה רע וקשה לכולם .
בלאו הכי צריך לתת למוח ימין הרבה הרבה יותר כבוד בעולמנו.
ולגבי הילד כמובן לתת תנאים נוחים כגון 'מקום' ליד בזמן כתיבה בעתיד , מספריים מתאימים , לראות מה ההשלכות של עובדת היותו שמאלי בעת משחקי כדור למשל וכד'.
@}

[אומ_איליי*]

חוה, תודה על התשובה אם תציצי בדף שלי סיפור הלידה של איליי שם.
ועוד משהו מוזר בנושא : כשאיליי היה בן שנה וחצי ציירתי איתו, ו"יצא" לי עיגול קטן בתוך עיגול גדול איליי הסתכל על זה ואמר לי "תינוק" ובאמת הייתי בהריון (שגם אני עוד לא ידעתי על קיומו)!

[חוה_בת_חיים*]

איליי הסתכל על זה ואמר לי "תינוק" ובאמת הייתי בהריון (שגם אני עוד לא ידעתי על קיומו)!
מדהים . נוגע בעניין הערוצים הפתוחים האופיינית לתקופת התינוקות . (ק' בשורוק) .
ובאותו זמן מאשש את ההשערות שלי בדבר זכרונות מתקופת העוברות . שהרי מתייחס לעיגול בתוך עיגול כ "סמל" .

קראתי את סיפור הלידה של איליי ..
יש שם די מספיק חומרים כדי לאשש השערות בדבר זכרון חי של חוויות .
אתמול הוא צייר עיגול מושלם ובתוכו שני עיגולים עשה פס למטה ואז הסתכל פרק זמן קצר על מה שיצא ואמר לי "הוא פוחד" ובאמת היה נראה שהפרצוף פוחד לא חושבת שהוא התכוון לצייר פוחד ואז הוא המשיך והוסיף "סיפור" לעניין ואמר לי הוא פוחד מהדבורים ועשה המוני נקודות קטנות מסביב. @}

[אומ_איליי*]

אז ממה בעצם הוא פחד לדעתך? או שהוא ביטא כנראה איזה פחד שלי ללדת ולכן הלידה היתה ככ ארוכה (מה שאני דיי יחסתי למקום הלא אישי והשהייה בבית החולים במקום במקום נעים) כי כשהוא מצייר הוא גם מספר כל מיני סיפורים (מצייר מפות איך להגיע לכל מיני מקומות- כמו בסדרת הטלויזיה "דורה")

[חוה_בת_חיים*]

בטוח שכאשר הוא עדיין בתוך הרחם מה ש'פחד' עבורך זה פחד עבורו , אפילו גלובולינים הוא יכול לחוות בהקשר ושאלה יופיעו בציור בתור הנקודות הקטנות שהוא קורא להם ב שם של 'דבורים' ...
אגב , בטוח שהוא חווה גם את השמחה והסיפוק אלא שבדרך כלל מה שיוצא החוצה (או מה שאנחנו שמים לב , זה לביטויי פחד ... )

[חוה_בת_חיים*]

כי כשהוא מצייר הוא גם מספר כל מיני סיפורים (מצייר מפות איך להגיע לכל מיני מקומות- כמו בסדרת הטלויזיה "דורה")
איליי מתקרב לגיל 3 . הוא עכשיו למעשה עוזב אט אט את "גן העדן" של היות ,האדם /הילד, מחובר בכל רמ"ח אבריו לאמו ולעולם .
מעכשיו אט אט נוצרת הפרדה . אין לי מספיק מילים להדגיש כמה לאט זה קורה וכמה לאט זה צריך לקרות.
השינויים המתרחשים באופן גלוי נראים מהירים אך הסמוי קורה לאט.
בכל אופן בתוך התהליך הזה מתרחשת שכחה איטית של חווית העוברות . (באופן "גלוי" כאילו שכחה מוחלטת אך באופן סמוי - לגמרי לא ..)
חווית הגיחה אל העולם גם היא שמורה בזיכרון .
חוויות אלה נחוו כאשר לא היו מילים כדי לתאר אותן . הן מונחות בתשתית התודעה . משם נשאבת חוויה ומתורגמת למילים .
מן הצד העכשוי הוא נאחז ב"דורה" כדי לספר על המפות שלו. אך מן הצד של החוויות הפרטיות המפות האלה הן מוצא לעיבוד של אותן חוויות ואותם זיכרונות אשר שמורים בו ואין עבורן מילים. כי נחוו בטרם היותן.. .
אולי תסכימי לסרוק עבורנו כמה מהן?
תודה@}

[אומ_איליי*]

טוב, נראה לי שאני קצת אעזוב את העניין ואפסיק לחקור אותו בדרך הזו לא רוצה שעניין הפחד הזה יקבל מימדים ומשמעות מעבר למה שהם , התחושה שלי מהלידה היתה של לידה טובה ובעיניי החיים של ילדי טובים ואינם שזורים בפחד בעיניי תהליך הארוך של הלידה הוא חלק מהמהות של איליי הוא לוקח את הדברים בזמנו שלו ובדרכו שלו בשלווה וללא לחץ.
אני אסרוק תמונות יותר מאוחר אבל לא ארצה לחקור אותם מהכיוון הזה.
תודה

[חוה_בת_חיים*]

לא רוצה שעניין הפחד הזה יקבל מימדים ומשמעות מעבר למה שהם. אני מבינה ללבך . @}
אלא שאחטא כלפייך אם לא אחדד את הנקודה עד שאגיע למכסימום בהירות :
האופן שניתחתי את הציור "פוחד" הוא אופן אוניברסלי לחלוטין . הסמלים שאיליי משתמש הם אוניברסליים ומאחר ש הוא זה שהשתמש במילה "פוחד" קשרתי את הציור הזה לפחד אוניברסלי / אנושי אשר קיים בכל אדם. ניתוח המשמעות והקישור של הציור עם זכרונות מתהליך ההיוולדות הוא תיאוריה שלי ואני רק השתמשתי בדוגמא שהבאת כדי להמחיש אותה .
קשה להבין את המימד האוניברסלי והמימד האינדיבידואלי כאשר מדובר באמנות הילד.
ברור לי מעל לכל ספק שבאופן אינדיבידואלי החיים של ילדייך טובים ואינם שזורים בפחד . הסיטואציה אשר תיארת עם החברים היא ראנדומלית ואיננה סיטואציה קשה ומתמדת מספיק כדי לבוא לביטוי בציור . כל מי שמתעניין בחקר ציורי ילדים צריך להבין שהציור נועד לעיבוד של חוויות עמוקות . זאת טעות לקשור משמעויות של ציור עם אירוע חולף .
אלא אם כן היה שם משהו ממש יוצא דופן , וזאת לא אדע כי לא הייתי שם.
תודה @}

[חוה_בת_חיים*]

קשה להבין את המימד האוניברסלי והמימד האינדיבידואלי כאשר מדובר באמנות הילד.
וקשה גם להסביר ...

[אומ_איליי*]

[אומ_איליי*]

[אומ_איליי*]

לא יודעת למה ציור אחד יצא על הדף והשני כקישור
הציור הראשון הוא ישן מגיל שנתיים וחודש (תחילת מרץ) זה אחד מתוך 3 ציורים שצויירו ברצף באחד יש יותר ספירלות בשני יותר מצד לצד ובשלישי שילוב של שניהם זה שכאן הוא היותר מצד לצד
הלינק השני הוא שני דפים במחברת שלי מאותו יום שבו התחלתי את הכתיבה כאן באמצע נובמבר (אותו יום שהוא עמד ולא הפסיק לעגל עיגולים במחברת שלי) יש עוד עשרות דפים כאלו במחברת חלקם עם עיגולים גדולים יותר שממש ניראים כמו מפה טופוגרפית של קווי גובה.

[פלוני_אלמונית*]

[אומ_איליי*]

מצטערת לוקח לי מלא זמן להעלות

[אומ_איליי*]

[אומ_איליי*]

זהו, הצלחתי להעלות 3 ציורים ולקח לי יומיים משום מה כל פעם אני לא מצליחה לחזור לאתר או שהכל כבד כל כך
הציור האחרון הוא מאותו היום אצל החברה.
ברור לי שהציור לא נעשה בגלל פחד מהבן של החברה ,למרות שהוא כל כך נבהל מהצעקה והתחיל לבכות...(הוא מאוד רגיש לצעקות ומצוקות של ילדים אחרים ואם מישהו בוכה בסביבתו הוא לפעמים יבכה בעצמו ,לפעמים יעזוב הכל ולפעמים אם הבכי בגלל משהו שיש לו הוא פשוט יתן אותו )
האם לא יכול להיות שזה באמת "יצא" לו כמו שאני הרגשתי שהוא ניסה לעשות קו ויצא לו כזה והוא הסתכל עליו כדי בעצמו להבין מה הוא מביע?
ביום שהוא צייר במחברת שלי גם יצא לו משהו שנראה כמו פרצוף והוא אמר לי "הוא שמח"
ועוד משהו שהוא חוזר ומציין כשהוא מצייר זה "כנפיים"
(אני אסרוק גם את אלו...)

[אומ_איליי*]

[דנדי*]

מצחיק, בדיוק מצאתי זמן להעלות תמונות... וראיתי שאת העלת. מקווה שלא יבלבל.
(הפנים האלו בגיל עוד לא 3 פשוט מדהימות, לא?)
אז הנה כמה תמונות -
מטוס (לא צוייר לידי אלא אצל סבא וסבתא, אבל לטענתו (שאלתי כדרך אגב בהזדמנות אחרת) לא ציירו לו, זה בא ממנו)


הוא סיפר לי שהם אמרו לו שהוא חייב להתחיל לצייר את המציאות , אבל הוא אמר להם שאמא אמרה לו שהוא יכול לצייר מהדימיון , ושגם בטלוויזיה אמרו את זה (סידרה שראה שם על דמות שקוראים לה קישקושון והיא מציירת קישקושים, ומסבירים שם כמה זה חשוב לצייר מהדימיון, משהו מהופ), אז הוא צייר שם מה שהוא רצה, אבל מה שהביא הבייתה היה 3 ציורים מאוד אמיתיים.

קיפוד (עוד ציור משם)


וציור אחרון מהבית

לX באמצע, הוא פשוט קורא X גדול.
והעיגולים זה טילים (אמא, תדעי לך שתמיד כשאני מצייר עיגולים זה טילים...) ועוד אין לנו טלוויזיה בבית!

[חוה_בת_חיים*]

הי אומ איליי , בקר טוב , תודה לך על המאמץ שהשקעת לשלוח את הציורים.@}
השרבוטים של איליי טבעיים , עשויים ביד חופשית עם רטט אופייני לגיל . קיימת אצלו הקדחתנות האופיינית לציורי ילדים שהיא לשוב ולחזור על המוטיב אשר אותו הם חוקרים בריכוז רב .
כרגע הוא חזק מאוד עם ה"עיגוליאדה" ועשיו מתחיל להופיע אצלו המוטיב של הקו הישר .
אין עדיין המון קומבינציות עם קוים ישרים וכבר יש הסברים מילוליים . כי ההסברים המילוליים תופסים את המקום של החקר הקדחתני שהיה לו עד כה.
אני חוששת ש "מישהו כבר גילה לו " שיש הסבר מילולי לכל ציור . היום זה קורה על כל צעד ושעל והילדים , אשר חשים שזה מה שמצופה מהם , עטים על האפשרות להקסים ולהפעים את המבוגרים.
אני ממש מצטערת על כך . אבל בכל זאת חושבת שאפשר לתקן את המצב על ידי מיתון חזק של ההתעניינות בהסברים המילוליים שהוא נותן .+ לראות היכן מתרחשת סיטואצית ה "מה יצא לך ? " ולהכחיד את התופעה.ולתת לו תנאים לשוב אל החקר של הקומבינציות.
ברור שאיליי אוהב מאוד לצייר . ברור שהציור נותן לו גישה לעומק פנימי /פרטי /אישי ועד כה התקיימה אצלו גם אחדות בין האוניברסלי לאינדיוידואלי . זאת אחדות מבורכת אשר מעניקה כשר ריכוז ,בניה של אתרים במוח ,בטחון עצמי ועונג אמיתי מן החיים.
אני אשמח לשמוע ממך וגם לעזור לעשות את המהלך הזה .
האם לא יכול להיות שזה באמת "יצא" לו כמו שאני הרגשתי שהוא ניסה לעשות קו ויצא לו כזה והוא הסתכל עליו כדי בעצמו להבין מה הוא מביע?
כן זה יכול להיות . וזה בדיוק מה שאני חושבת שצריך למתן . את המבט הבקרתי אשר בודק מה יצא לו כדי להבין בעצמו מה יצא לו - זה ממש ממש מוקדם . כאשר זה קורה לפני שיש אוצר עשיר של קומבינציות הילד מהר מידי מוסט לשלב רחוק מידי , מפסיק לעבד את החומרים העמוקים שלו , מאבד הזדמנויות לציור המדיטטיבי כפי שהיה עד כה וחווה חוסר יכולת להגשים את הביטוי העצמי ,
אנא , ,אל תבהלי מהנבואות השחורות האלה . אפשר לתפוס את זה עכשיו ולעשות תיקון . אבל עכשיו זה הזמן לכך . טוב שדיברנו.

[חוה_בת_חיים*]

מקסים בעיני שהציורים של בנך , דנדי היגיעו בסמוך לציורים של איליי. תמיד קשה להסביר את ההבדל בין אופי הקו ואופי הצורות בגילאים השונים.
ובנוסף , הבן של דנדי לפני שנה היה במצב ממש קשה , טוען שאיננו יודע לצייר , עצוב בגלל זה ונשלח למרפאה בעיסוק אשר ציפתה ממנו לציור איש בגיל מאוד צעיר .(4)
והנה , תראו איזה פירות יש לנו כאן אחרי שנה של תשומת לב והדרכה נכונה : הילד בוטח בעצמו ומאושר.
הוא סיפר לי שהם אמרו לו שהוא חייב להתחיל לצייר את המציאות , אבל הוא אמר להם שאמא אמרה לו שהוא יכול לצייר מהדימיון.
עכשיו יש כאן דבר מעניין :
אמא אמרה לו שהוא יכול לצייר מן הדמיון ובכל זאת הוא הולך בהשראת האמירה של סבא וסבתא ומצייר מושגים חזותיים מוגדרים .
למעשה סבא וסבתא צודקים . הוא בן חמש זה בהחלט שלב המושגים החזותיים . הוא לא חייב לצייר מושגים חזותיים אבל האמת היא שהמנגנון הטבעי מוביל אותו לשם . ומאחר שקיבל מספיק זמן להבשיל בחסות הרשות שיש לו מאמא לצייר מן הדמיון ובזכות כל התמיכה של השנה האחרונה הוא מסוגל עכשיו להתמודד עם הדחיפונת שנתנו הסבאים ולהפיק מעצמו קיפוד ואוירון .
שניהם עשויים בסגנון ילדי אותנטי . וגם ה 'טילים' !!
בזנב האוירון אני רואה מעין 'מנורה' ובגוף האוירון אני רואה כסאות ישיבה לנוסעים . לדעתי אלה יוזמות של הסבאים והם גם סיפקו את הפתרון הגרפי לכך .
אני ממש מבקשת לא לחקור את הילד על כך . אבל זה מאוד מעניין אותי לדעת אם זה נכון . באופן ידידותי אם אפשר לברר אם ה'מנורה' והכסאות הם ממש יוזמה שלו או לא.
בסך הכל הוא בשל לקלוט עכשיו סמלים כאלה .. רק מעניין אותי אם הוא כבר מסוגל ליזום אותם בעצמו.
כללית , לסבאים יש השפעה טובה על נכדים (אומרת סבתא חוה:-) ) וכאן נראה שהילד מנווט יפה . אבל בכל זאת יש לעמוד על המשמר , לא להגזים .כי כאן הושג תיקון ואיזון הודות להרבה עבודה שלנו @}
תראי איזה אנרגיה בוטחת קיימת בציורים

[דנדי*]

אני שאלתי כבר, כמה ימים אח"כ הוא ביקש שאצייר לו פרח שיוכל להעתיק, והתחלתי להסביר את כל ההסברים אבל הוא ממש התחנן, אז הסכמתי וציירתי פרח "משוגע" והוא התלהב ובהעתקה כבר עשה פרח משלו לגמרי, ואז הסביר לי שהעתיק אבל בסוף לא העתיק, אז שאלתי אם גם מסבא וסבתא הוא ביקש שיציירו לו, והוא אמר - לא זה הכל היה לבד שלי, אז אמרתי - כי הם בטוח היו מציירים לך הכל. זו הייתה נראית תשובה כנה. אבל אי אפשר לדעת...

הוא גם עשה כבר בבית חנוכיה ועצים ועוד כמה דברים מוחשיים ומציאותיים - ולבד. אז כנראה הוא בשל.

אגב - הגננת... אמרה לי היום שבגן הם מציירים בעיקר בבוקר מוקדם, ביתר היום הם עושים יצירות בתלת מימד, ואח:כ מוסיפים קצת בעיפרון...

[חוה_בת_חיים*]

אבל הוא ממש התחנן, אז הסכמתי וציירתי פרח "משוגע" והוא התלהב ובהעתקה כבר עשה פרח משלו לגמרי,
זה שיתוף פעולה נחמד . את יכולה גם להרחיב את שיתוף הפעולה הזה . בסך הכל הוא מתקרב לשלב ה"סכימה" וזה סוג של שיתוף רגשי כאשר את מראה לו "איך את עושה פרח" והוא מראה לך איך הוא עושה .
כאשר את 'מעתיקה' ממנו זה גם נחמד.
העיקר לא להגזים. לדעת לעזוב ולהשאיר אותו עם עצמו לעצמו.
כאשר זה מגיע למושגים חזותיים נוספים . אפשר גם לשוחח אודות הדבר ולהיעזר בתנועות ידיים ... וכשהוא מרגיש שיש לו מושג התחלתי הוא כבר ירוץ להמשיך..

[דנדי*]

תודה, אין כמוך
תיקון: הסימון שהיה אמור להיות ליד הציטוט -
והעיגולים זה טילים (אמא, תדעי לך שתמיד כשאני מצייר עיגולים זה טילים...) ועוד אין לנו טלוויזיה בבית! היה אמור להיות משהו יותר מתבאס (כל העניין הלוחמני הזה די מבאס אותי)

[אומ_איליי*]

תודה
אני אף פעם לא שואלת מה הוא מצייר או מה יצא לו הוא אומר בעצמו וכנראה זו באמת השפעה של הגן . גם ביומיים בשבוע אפשר לגרום לזה...
יש עוד נקודה מעניינת כשהוא לא שלט ממש בעפרון הוא השתמש בהמון צבעים ועכשיו כשהוא יחסית מוליך את העפרון/עט /כליכתיבה לאן שהוא רוצה הוא מסתפק בצבע אחד.
(אלא אם הוא בצבעי מים ששם הוא משתמש בהרבה יותר)

[אומ_איליי*]

ויש לי עוד הערה בנושא יש לו המון המון שרבוטים וקווים שהולכים וחוזרים חלקם מתעגלים וחוזרים וכדומה ולא עיגולים מושלמים...בעצם זה אנחנו שברגע שאנחנו רואים משהו שדומה לפנים ישר קופצים..."יו הוא צייר פנים"... וברגע שרואים עיגולים מושלמים וחזרתיות נפעמים בעצמינו... הראיתי אתמול לחברה את המחברת שלו והיא מיד התביתה על איזה דף שנראה קצת כמו ברבאבא כזה (אין לי מושג אם הוא לא צייר את זה בכלל הפוך מהכיוון שהיא הסתכלה) אבל לדעתי אנחנו כמבוגרים "מחפשים" את ה"ציור" ולא את השרבוט, אני מסתכלת על כל דף במחברת הזו וגם על איזה קו על הקיר...שטרם הוסר ואוהבת את המסע שהוא יצר איתו גם אם הוא הגדיר אותו כחלק במפה ...הוא לקח את הצבע ולא זרק מימין לשמאל כמו בציור הצבעוני מגיל שנתיים וחודש הוא לקיח את הקו איתו ל"טיול" שכזה וזה כל כך מיוחד (לא לאיליי בלבד כמובן אלא לגיל הזה)

[אומ_איליי*]

ואם חיפשת קשרים ללידה אני מדפדפת לי במחברת שלו ויכולה בקלות לראות הרבה הרבה דפים שיכולים להיות קשורים
סרקתי אחד מהם ויש עוד כמה דומים לו , את השרבוט שמורכב משני חלקים מצאתי המון המון בתוך המחברת הזו.
אבל שוב בגלל שקישרת ללידה אני חיפשתי

[אומ_איליי*]

אוף, מצטערת אבל הכבדות הזו של העלאת הסריקות ושאני נזרקת שוב ושוב מהאתר מתישה קצת...
כשכתבתי על השרבוט שמורכב משני חלקים התכוונתי לכאילו 8 הזה במקום לסגור צורה הוא נוגע בנקודה וממשיך הלאה ואז סוגר שתי צורות בקו אחד המשכי.

[אומ_איליי*]

וסליחה שעצרתי אותך קודם כש"אישרת" את הפחד מתוך סיפור הלידה למה שהוא מצייר. אני חושבת שבאופן אוטומטי ומגננתי כלפי ילדי מיד סירבתי לקבל את זה...אבל ברור לי שילדי חווה גם פחד בחייו ובטח דרכי בתקופת ההריון (בעיקר בימים שהוא לא זז מספיק להרגשתי ורצתי למוקד לבדוק שהכל בסדר...וכשהיה הפוך וחרדתי שלא אוכל ללדת אלאאצטרך להגיע לניתוח קיסרי וכדומה...) יו עכשיו הפתעתי את עצמי במשהו... אני כל הזמן רוצה לכתוב שאין לי מושג לגבי הציורים לאיזה כיוון "צריך" להחזיק אותם ופתאום תהיתי אם יש קשר לזה שהוא שהה תקופה ארוכה "הפוך מהנדרש" כלומר רגליים למטה

[חוה_בת_חיים*]

יש עוד נקודה מעניינת כשהוא לא שלט ממש בעפרון הוא השתמש בהמון צבעים ועכשיו כשהוא יחסית מוליך את העפרון/עט /כליכתיבה לאן שהוא רוצה הוא מסתפק בצבע אחד.
מדויק ! חוקרי הציור הילדי עמדו על כך שכל שלבי השרבוט ולטענתי גם הלאה מתפתחים אותו הדבר גם עם צבע אחד. עלינו לזכור שהגשת צבעים בגיל הרך (2-4) היא תופעה חדשה ביותר לא יותר מ-40 שנה .


אבל לדעתי אנחנו כמבוגרים "מחפשים" את ה"ציור" ולא את השרבוט, מדויק . על כך כתבתי כאן פעם : אסור לשכוח שכל מבוגר היה כבר ילד אבל הילד עוד לא היה מבוגר...

• כמו המון דברים אחרים הילד עדיין תמים ואנחנו חייבים לבלום את עצמנו למען שמירה על תקינותו .

חיפשתי. הציור הזה ממש מרגש . והוא מהווה דוגמא ל"אוניברסלי" מול האינדיבידואלי . הרי גם בלי לדעת פרטים על תקופת העוברות שלו , או על הקשר שלו איתך , או על פרטים במהלך ההיוולדות שלו ... או כל דבר העולה על דעתנו - ברור שזה ציור על קשר בין משהו גדול למשהו קטן אשר נמצא בתוך דבר גדול. ההנחישות המדויקת של הקו אשר עובר את המכשלה של "הגדר" (הסליל של המחברת) והולך לגעת ב"ישות" המעוגלת אשר נמצאת "בתוך" .... ברור שיש כאן עיבוד של תכנים עמוקים וחזקים. הרבה יותר חזקים ממה שילד בן שלוש יכול לדווח במילים . וזאת הסיבה מדוע המנגנון של הביטוי העצמי שרד . הילד (כל ילד) מגיע לעולם עם חוויות חזקות אשר נדרש לעבד אותן וכנראה שזה מה שהשרבוט נותן .

וסליחה שעצרתי אותך קודם כש"אישרת" את הפחד מתוך סיפור הלידה למה שהוא מצייר. @} תודה לך על כך .
זה אינסטינקט להגן על הילדים . אנו כאימהות מכירות היטב את הדחף 'להרוג' את השליח אשר מביא בשורה רעה .. (דחף -פחד . היפוך אותיות ) .
תקשיבי , הציורים של איליי כל כך אותנטיים חייבים לשמור עליו מפני "מה ציירת " שזה כולל שכותבים על הציור מה הוא אמר בזמן שצייר .. שזה ממש מזיק.
יומיים בגן זה בהחלט מספיק בשביל להזיק . אולי תהיה שם פתיחות של הצוות לשמור ולהגן על האמנות של כלל הילדים .
אשמח לשמוע ממך עוד ולראות עוד ציורים של איליי .@}

לאיזה כיוון "צריך" להחזיק אותם ופתאום תהיתי אם יש קשר לזה שהוא שהה תקופה ארוכה "הפוך מהנדרש" כלומר רגליים למטה.
הכל קשור .
באופן אוניברסלי התופעה היא שאין כיוון לציור לפחות עד גיל חמש . וזה בהחלט ביטוי אותנטי לחוויה ילדית אוניברסלית של התארגנות מבחינת הכיוונים (שכיבה , זחילה , הזדקפות הליכה -קליטת ' למעלה' לעומת 'למטה' ורק בגיל 5-6-7 קליטת 'ימין' ו'שמאל' ) .

[אומ_איליי*]

הציור הזה נראה ממש כמו שני גופים הקשורים בניהם ממש כמו קשר ע"י חבל הטבור.
ולא יודעת אם הייתי רואה את זה לו לא היית כותבת על עניין הלידה
עכשיו אני כבר ממש רוצה שיצייר עוד מסוקרנת...

[חוה_בת_חיים*]

עכשיו אני כבר ממש רוצה שיצייר עוד מסוקרנת...
הכל טוב אומ-איליי , רק תזכרי לשמור על הסקרנות שלך בשקט הראוי לנושא הנכבד העומד בראש ענייננו והוא : שמירה והגנה על המנגנון האמנותי הטבעי של הילד .
אל תשכחי שהתוכן של הציורים הוא אישי ופרטי עד למאוד .
אל תשכחי שעלינו לתת פרטיות ושקט לאדם/הילד המצייר .
לא לדבר ו/או לדסקס על הציורים שלו עם אחרים ובעיקר לא בפניו .
לתת למנגנון האמנותי שלו לחיות. . בלי שאלות "מה ציירת " (המכסימום שמותר לנו , כי אנחנו האימהות , זה להקשיב לדיבור שלו תוך כדי עבודה ) ולהאיר פנים
אני בטוחה שאת יודעת זאת . אך לנוכח "מסוקרנת " היה לי חשוב לסייג את העניינים.
@}

הציור הזה נראה ממש כמו שני גופים הקשורים בניהם ממש כמו קשר ע"י חבל הטבור. נכון. וראית שיש שם גם נקודה ב"בטן" של הגוף המכיל את הסימנים הסגורים . מקסים.
בהדרגה עד גיל חמש ועוד הרבה הלאה יופיעו גם נושאים הקשורים ל"כאן ועכשיו " - עדיין אנחנו שומרים על הפרטיות של הילד ורוב הזמן מאירים פנים ושותקים . כך הילד ירגיש בטחון להתבטא .
כי ירגיש שלא חופרים לו בראש.

[אומ_איליי*]

ומה עם זה שאני משתתפת בדיון כאן...
לפעמים אני כן מניחה דפים וצבעים /כלי כתיבה על השולחן הקטן שלו כשאני רואה שהוא מסתובב ולא מוצא מה לעשות אבל באותה מידה אני גם מוציאה איזה משחק שונה ממה שנגיש בדרך כלל כדי לכוון אותו לאפשרות בחירה נוספת.
אם אני מתערבת זה רק כשאני שומעת אותו מספר לי שהוא צייר על השולחן... היום נתתי לו דף בגודל השולחן ...
אנחנו לפעמים מסתכלים יחד על הקשקוש על הקיר מעל המיטה ואני מציינת ש"צריך" לנקות את הקיר ...

לגבי הנקודה הזו...לא זכרתי אותה מהציור והלכתי לבדוק...זו נקודה שהגיעה בסריקה ולא קיימת בציור של איליי (סליחה)

[חוה_בת_חיים*]

היום נתתי לו דף בגודל השולחן ... !!
זה באמת מה שמומלץ בשלב הזה . וגם מה שמאוד מתאים אישית ל"איליי הכובש" . התחושה של אומניפוטנטיות אשר אופיינית לגיל הזה . המון פעמים המציאות לא מאפשרת זאת . ואילו האמנות מאפשרת מה שהמציאות לא נותנת .

לגבי הנקודה הזו... לא זכרתי אותה מהציור והלכתי לבדוק... זו נקודה שהגיעה בסריקה ולא קיימת בציור של איליי.
חששתי שאני מפנטזת

[דנדי*]

הצעה -
לפתוח דף חדש, הדף כבר כל כך מלא בהבעות ותמונות שקשה להעלות אותו, וקשה לכתוב אליו.
מה דעתך?

[חוה_בת_חיים*]

נדמה לי שהכל שוב קשה להעלאה . אני הימים האחרונים משלבת המתנה לאתר עם מטלות בית ..

[דנדי*]

שלום חוה,
התחילו כאן מוכנות לכיתה א', יודעת מה זה?
כמובן שלא שלחתי... אבל אז - כבר שאלו אותי בערך 5 חברים למה לא?
היתרונות:

• מכירים את בית הספר, ויודעים לקראת מה הולכים שנה הבאה
• לומדים איפה השירותים הכיתות וכו'
• מכירים את החברים שיהיו בכיתה
• נהנים (לפחות הילדים שהוריהם דיברו איתי נהנים מאוד)

החסרונות:

• מקבלים חוברת עבודה
• יושבים בכיתה למשך 45 דקות
• עושים עבודות עם מדבקות, ועם אותיות ועם מספרים (רושמים את האות הראשונה של השם, ועוד מילים באות הזו לדוגמא...)

(אלו הם כמובן חסרונות רק בעיני, בעיני ההורים האחרים... טוב הם לא מבינים מה אני רוצה)

האם בזה שאני לא שולחת אותו אני גורמת לו לפספס משהו חשוב?
האם אני גורמת לא להתחיל חברתית ממקום פחות טוב שנה הבאה?
כמו כן אני עושה את זה בשו שו - כי הוא לא יודע שזה קיים, אם הוא/בעלי ידעו שזה קיים ואני לא שולחת אותו, הם יידרשו חד משמעית ללכת לזה מייד. (בני ממש יתלהב, היום הם היו בסיור בביה"ס והוא כל כך התרגש לכבוד זה)

ובל נשכח שהכל משנה הבאה - זה יהיה בדיוק ככה כל היום... אז who am I kidding?
מה דעתך?
דנדי

[דנדי*]

הוא חזר מהביקור בבית הספר, והמורה ציירה להם על הלוח קוף, והם היו צריכים להעתיק אותו לדף...
כמו כן הם הכינו חוברת עם הדבקות של חיות, ובסוף החוברת הם היו צריכים לצייר חיות בעצמם, אז ילד גדול עבר בינהם וסימן להם עם עיפרון ציור של החיה שבחרו, והם עברו על זה עם צבע שחור וצבעו.

הרגשתי ממש מצחיקה, בדיוק ערב לפני כן הוא ביקש מסביו שיציירו לו בתוך ציור שהוא צייר עץ ופרח, כשהגעתי הם היו בדיוק באמצע התהליך הזה, וניסיתי לשתוק אבל לא יכולתי וביקשתי שלא יציירו לו כי זה הציור שלו. כמובן שהם עשו פרצוף, אז אני מעליבה את סבא וסבתא, והמורה למחרת עושה משהו יותר גרוע...
אני מרימה ידיים.

הוא היה ממש מאושר היום אגב, ואמר שהכי כיף היה בכיתה ולא בפינת החי לדוגמא...

[חוה_בת_חיים*]

האם בזה שאני לא שולחת אותו אני גורמת לו לפספס משהו חשוב?
אין לי מה לומר על כך .
למה לא להתחיל את כתה א' בכתה א' ?
אובדן הילדות מתרחש מול עינינו.
פולחן ההכנה לכתה א' נהפך לחוויה קולקטיבית עד אשר היחיד עלול להרגיש מופסד , וזאת כבר בעיה חדשה.
הוא היה ממש מאושר היום אגב, ואמר שהכי כיף היה בכיתה ולא בפינת החי לדוגמא...
במציאות אשר בה כולם מפחידים מכתה א' יש לשער שהילדים גם נפחדים .. ואז זה כיף גדול ובאמת יכולה להיות חוויה של הפגת מתח .
בקיצור ... מה שלא יהיה את נמצאת שם בשביל לתת לבן שלך זמן ומקום לגדול בשקט.@}

[א_ל_א_ן*]

אני מחפשת סימוכין אקדמאיים (לציטוט, אבל לא לפרסום, כמובן עם שמירה על זכויות יוצרים) להנחה הבאה:
צביעת שטחים גדולים, בצבעים, פותחת בילד נתיב רגשי, בעזרת תנועת היד והשימוש בצבעוניות, ובכך מאפשרת לו להיפתח ללמידה בכלל, וללימוד אותיות בפרט.
האם תוכלי להפנות אותי לחומר אקדמי שיכול להתאים? תודה...

[חוה_בת_חיים*]

שלום א ל א ן ,

מחקרים אשר נעשו על ההקשרים בין "תנועה -תחושה" ל"למידה" יכולים לספק לך בסיס תיאורטי להנחה זו .
בחקר המוח נעשו מחקרים על השפעתם הנבדלת של צבעים על האדם
ידוע שבחינוך האנתרופוסופי נוהגים לתת לילדים לצבוע שטחים בצבעי הקשת - כדאי לשאול אצלם על סימוכין .

באשר להנחה עצמה . היא גורפת . אם תרצי לדון אודותיה איתי -אשמח להיענות.

[א_ל_א_ן*]

באשר להנחה עצמה . היא גורפת . אם תרצי לדון אודותיה איתי -אשמח להיענות
בטח שאשמח לדון בה. תודה.
אחפש מאמרים על חינוך אנטרופוסופי.
אם במקרה יש במחשבתך עבודה אקדמאית שתתאים, ותוכלי להמליץ לי עליה, אשמח לעיין בה.

[חוה_בת_חיים*]

אם במקרה יש במחשבתך עבודה אקדמאית שתתאים,
א ל א ן , הבה נלך מן השוליים אל המרכז : האם תוכלי לפרט מה כוונתך עבודה אקדמאית. ?

[דנדי*]

שלום חוה,
הוא מצייר ומצייר... פשוט תענוג, ועושה גם את כל היצירות "המאורגנות בהנאה.
ציור אחד שהייתי חייבת לשתף אותך בו.
<a href= src=" border="0" /></a>

אמא את יודעת מה זה?
(מזל שלקח לי זמן להחליט מה לענות - כי כל מענה היה הורס כל כך!)
ולהלן התשובה שלו -
באמצע הדף, בתוך ה"קישקוש" יש בית פצפון, וממנו הסיפור מתחיל.
פעם אחת היה בית קטן קטן בכפר, פתאום באה רוח חזקה חזקה והעיפה את הבית (יש עוד בית פצפון בהמשך למטה), ואז ירד גשם, ומרוב הגשם הבית גדל, ונוצרה תעלה (יש קשקוש יותר חזק מעל הבית התחתון, ובתוכו בית קצת יותר גדול מקודם), הבית נפל לתעלה וגדל, ואז הגיע לים ושוב גדל (הבית התחתון והבית שבתוך הגג שלו, הם שלבי הגדילה האלו), ואח"כ הוא היה הבית הכי גדול בעולם (הבית למעלה), אח"כ עשו לו דלת, וידית, ועינית וגם גג (לכן זה נראה בית בתוך בית, זוהי דלת עם גג, זהו מוטיב שממש חוזר אצלו, ורק עכשיו הבנתי שזה לא בית בתוך בית), כל הזמן הוא היה בלי דלת, רק כשהוא היה גדול בנו לו הכל, ובסוף בנו לו גם חלונות.

[דנדי*]

שכחתי לציין שכמובן הקשקוש מתחת לבית הגדול זוהי הרוח החזקה, והקווים הארוכים זה הגשם.

[א_ל_א_ן*]

עבודה אקדמאית- היא עבודה של אדם שמוסמך ע"י האוניברסיטה, או ע"י מוסד חינוכי שווה ערך.
אני לא מוסמכת, אבל לצורך קבלת הסימוכין, להנחה שהנחתי, שהיא "אינטואיטיבית", משום שלא נבדקה על הרבה ילדים למשל, אלא על ילדיי שלי, יש בקשה לקבל סימוכין אקדמאיים, ולכן אני מחפשת משהו, שונה ממני במהותו- יותר מוסמך- אחד עם תעודות.
אני מניחה שנעשו המון עבודות בתחום- ושהן אפילו בטח מפורסמות ברשת, רק שאני לא יודעת איך לגשת אליהן.
אני מודה לך על העזרה.

[חוה_בת_חיים*]

יש בקשה לקבל סימוכין אקדמאיים,
מי זה שמבקש "סימוכין אקדמאיים " ? האם את כותבת לאיזה שהוא כתב עת ?
ולכן אני מחפשת משהו, שונה ממני במהותו- יותר מוסמך- אחד עם תעודות.
אני מפרסמת כאן בעקבות ארבעים שנה של התבוננות מעמיקה בנושא , בלי לבקש אישור מאוניברסיטה כי לדעתי לא קיימת עדיין חשיבה הוליסטית בענייני האמנות הילדית ומקומה בחיי האדם.
כפועל יוצא מן ההשקפות שלי - אני מאמינה שהציבור שקורא כאן נמצא בדרך המובילה להבנה של הנושא כי יש קשר הוליסטי בין כל מה ש"באופן טבעי" ... ועד שהפרקטיקה שאני מציעה תגיע ל 'מגדלי השן ' יהיה צורך מחדש לשנות אותה... .אני מרגישה עצמי כמקור מהימן לציטוט .
בטח שאשמח לדון בה. תודה. .... יש פער אדיר בין הידע הקיים אודות שלבי ההתפתחות של האדם לבין הפרקטיקה המקובלת בימינו .
הפער הזה קיים גם בהנחה שקראתי לה 'גורפת' :
למשל לא ברור על איזה גיל את מדברת בהנחתך. ?
לא ברור גם מה מקור המוטיבציה לצביעה שאת מדברת עליה ?
לא ברור גם מה הם הכלים , הצבעים , והמשטחים שאת מדברת עליהם....

אשמח להמשיך איתך .
@}

[חוה_בת_חיים*]

דנדי ,
אני ממש שמחה לראות שהילד עולה על מסלול של ביטוי אישי . לדעתי הוא ממש דן בינו לבין עצמו בתהליך ההתפתחות שלו והוא מעבד את החוויה הלא פשוטה שעוברת עליו מאז שהוטל בו הספק לפני כשנתיים. ובבקשה להשאיר זאת ללא המללה נוספת.
אני נורא ממהרת כרגע .. בבקשה תמשיכי לעדכן ולהראות ציורים .

[א_ל_א_ן*]

חוה, תודה אני אברר אם "סימוכין ממך" יכולים להתאים. במידה וכן- אחזור ואבקש ממך המשך, באם תסכימי. ממש תודה. דף מאוד מעניין יש לך.

[חוה_בת_חיים*]

כועסים עלי שאני מצטנעת. וטוענים שאני מטעה אותך. סליחה.
למען גילוי נאות : בין שאר עיסוקי בחינוך אמנותי , מה שרלוונטי לשיחתנו הוא
לימדתי את הנושא במכללת לוינסקי לחינוך במשך 12 שנים
ריכזתי פרוייקט לחינוך אמנותי בבי"ס בת"א במסגרת "קרן דורון" לחינוך אשר בו היו מיושמים עקרונות הגישה לעבודה באמנות עם ילדים קטנים ברוח מכללת לוינסקי + השיטה שיצרתי לשימור וחיזוק המנגנון האמנותי הטבעי של ילדים .
הפרוייקט פעל שלוש שנים בכיתות א' ב' והיה מלווה בתצפית ומחקר איכותני .
תוצאות המחקר הראו השפעה חזקה ועליה משמעותית בכל התחומים שנבדקו : ערכים חברתיים ,( +ירידה משמעותית באלימות) , כושר ביטוי מילולי , כתיבה , חשבון וקריאה .
אני ממש סקרנית בקשר אלייך .. ספרי לי קצת על הפרוייקט שלך.@}

[אומ_איליי*]

http://yfrog.com/bf3310tj
ושוב אתכם:-)
דיוקן עצמי איליי בן 3 וחודש בדיוק.
מאז ההתכתבות הקודמת שלנו הוא קצת עזב את המחברת שלו עכשיו הוא רוצה לצייר על דפים לפעמים הוא אומר לי את יודעת מה קרה אתמול? (אתמול= כל דבר שקרה בעבר) ואז מתחיל לספר לי תוך כדי ציור כל מיני קווים וצורות.

[אומ_איליי*]

אגב אני כותבת דיוקן עצמי כי לבן שלי יש נמשים:-) אבל לא חושבת שהוא אמר משהו על עצמו בעניין.

[חוה_בת_חיים*]

הי אומ איליי ,
איזה מותק .
את יודעת מה קרה אתמול? (אתמול= כל דבר שקרה בעבר) ואז מתחיל לספר לי תוך כדי ציור כל מיני קווים וצורות. - ברור שמתקיימת בו שפת הסמלים האישית והנסתרת ! מקסים !!

דיוקן עצמי. ..... מוקדם מידי למודעות עצמית כה מפורטת . ילדים מציירים דמויות כחלק מהתהליך של התפתחות המוקד המקרין . כלומר מבפנים החוצה .
אני מבינה שאת משתמשת במושג זה בהומור , אבל חשוב לי לדייק : זה מושג מבוגר שמגיע על בסיס של דרגת מודעות עצמית גבוהה שלא קיימת אצל ילדים במודע עד גיל 12 ומעלה .
חשוב לי לציין זאת עבור כלל הקוראים כי ראיתי כבר גן ילדים שמזמין ילדים בני חמש לצייר את עצמם על בסיס של הסתכלות בראי ... -
... באשר לנמשים - נקודות קטנות מופיעות הרי אצלו כבר מן ההתחלה כחלק משפת הסמלים האישית שלו ...
האם את מנומשת?
תודה על משלוח הציור @}

[אומ_איליי*]

אני מנומשת מאוד וגם הוא כבר מנומש והרבה אנשים מציינים את זה כשפוגשים אותו.

[דנדי*]

בגן של בני עשו את זה על בסיס תחושות, נגעו בראש, ידיים, בטן, רגליים וכו' וככה אמרו לו לצייר (הגננת קיבלה ממני נזיפה בהקשר)

[חוה_בת_חיים*]

אני מנומשת מאוד וגם הוא כבר מנומש והרבה אנשים מציינים את זה כשפוגשים אותו. - כן ..

בגן של בני עשו את זה על בסיס תחושות, נגעו בראש, ידיים, בטן, רגליים וכו' וככה אמרו לו לצייר. - לפחות תחושות !
השאלה הבסיסית היא : מה דחוף להם להפיק מן הילדים תוצרת !? כל כך פשוט לעשות כל מיני פעולות גרייה ולהשאיר את הביטוי האישי שיהיה אותנטי !