עוד טעויות נפוצות בעברית

[אחות_של_אבשלום_קור*]

שרון ג ,

חצצת המרירה - אולי אבנים בכיס המרה?

זהו - כולם במיטות. ששש......

[אחות_של_אבשלום_קור*]

חכו שאני אתחיל לקלל אותכן ברפואית...

קללי, חופשי. זה אתר פתוח וסובלני!

[שרון_ג*]

גדולה מהחיים...

איפה נמצאים החלחולת, הפרשגדון (אם אני לא טועה באיות...)
וזה מזכיר לי בדיחה:
איש אחד הלך לרופא, וזה רשם לו פתילות לטיפול.
חזר הפציינט הביתה ואשתו שאלה אותו - מה נתן לך הרופא?
הראה לה את הפתילות ותהה מה לעשות בהן. אמרה לו: שאל את הרופא. ענה: אני חושש שמא יכעס עליי שאני מציק לו.
בסוף הלך לרופא ושאל. ענה לו הרופא: את הפתילות יש לשים ברקטום.
חזר הביתה לאשתו. סיפר לה מה אמר הרופא, ולא הבינה. אמרה לו: שאל שוב את הרופא. ענה: אני חושש שמא יכעס עליי.
ושוב הלך לרופא, ושוב שאל אותו, ונענה כי יש לשים את הפתילות בפי הטבעת.
חזר לאשתו ולא הבינה, ואמרה שישאל שוב, וחשש שמא יכעס עליו הרופא וכו'...
וכבר היה לילה, והמרפאה נסגרה, ובלית ברירה מתקשר הפציינט לרופא ושואל: דר', עדיין לא הבנתי, מה עושים עם הפתילות הללו?
עונה לו הרופא בזעם: תדחוף אותן בתחת!
סגר הפציינט את הטלפון ואמר לאשתו: אמרתי לך שהוא יכעס עליי?

[עודד_לבנה*]

אחותו של,

עם הזמן, החלו לכתוב גם בכתב הארמי, שמכונה "כתב מרובע", ואלו בעצם האותיות של הכתב העברי המודרני

נדמה לי שהכתב הזה מכונה "אשורי".
יש גם איזה דרש שמנסה להתחמק מכך שמוצאו מאשור, ואומר שהוא נקרא אשורי בגלל שהוא קיבל איזה אישור...

הדרש הזה מתחיל מהמסורת שעשרת הדיברות היו חרותות על לוחות הברית
עד הצד השני, כלומר, לא חריץ, אלא מנהרה.
עכשיו נוצרה בעיה: אותיות מסויימות (לצורך העניין מם סופית וסמך) הן סגורות, כך שהפנים שלהן אמור ליפול.
המסורת הזו אומרת שאותן אותיות היו מרחפות בדרך נס.
ועכשיו מתחיל הויכוח: האם אלו היו מם סופית וסמך, שהן הסגורות בכתב האשורי, או שזו היתה האות עין, שהיא סגורה בכתב דעץ - הכתב שהיה נהוג בזמן שניתנה התורה (הכתב האשורי חדר רק מאות שנים אחר כך).
לפי המסורת - אלו היו מם סופית וסמך, אך זה נראה אנכרוניסטי.
קשיא.

[אחות_של_אבשלום_קור*]

אחלה בדיחה!!

חלחולת - איפה ששמים את הפתילות (פעם קראו לזה חוקן, לא?)
פרשגדון - גוגל לא מצא, כנראה האיות לא מדויק....

[שמיכת_טלאים*]

פרשדון זה המעי הסיגמואידי, לא? וזה משופטים ג' כ"א - וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ. כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב--כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה
ולפי איך שזה נשמע זה משהו מפרסית, אם אני לא טועה.

[שמיכת_טלאים*]

הללויה - הדרדס נרדם (אם כי כמעט התעורר כשאמא שלו צחקה מהבדיחה).

[שרון_ג*]

גם את גדולה מהחיים...
גיגלת, או ששלפת את הפסוק ככה מהראש?

<שרון חושבת שזיהתה מי היא שמיכת: כלת חידון התנ"ך העולמי של תשס"ד>

ופתילה היא פשוט נר, ולא חוקן.

ונראה לי שעכשיו אלך אל רם ג לפני שאעמוד בפני גט כריתות...

[אחות_של_אבשלום_קור*]

נדמה לי שהכתב הזה מכונה "אשורי".

עודד, לא זכור לי דבר כזה, עד כמה שאני יודעת כינו אותו "כתב יהודי". אבל לא בטוחה במאה אחוז.


שמיכת טלאים - אני נפעמת מה"פרשדון".


הבן-אדם היחיד בארץ ששומעים אצלו את המַפִּיק? היו כאלה בחוג שחשבו שזה די סקסי....(טוב, חוג של מאה בנות ושלושה בנים....)


וגם אני פורשת לי קצת.

[שמיכת_טלאים*]

גיגלת, או ששלפת את הפסוק ככה מהראש?
זכרתי שזה משופטים, ושלפתי מ כאן - אחלה אתר.
<שרון חושבת שזיהתה מי היא שמיכת: כלת חידון התנ"ך העולמי של תשס"ד>
:-D
<הולכת להשכיב הילד במיטה>

[אמא_של_יונת*]

הכתב המרובע הוא אכן אשורי, והבאנו אותו אתנו כשחזרנו מגלות בבל. (לא אני באופן אישי, כמובן, אבל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מ... טוב, נו.)

הבן-אדם היחיד בארץ ששומעים אצלו את המַפִּיק
בכלל לא היחיד. אולי האשכנזי היחיד.

[אאש''ק*]

בעניין הכתב האשורי - בדקתי בעקבות דברי אמא של יונת ו עודד לבנה ומצאתי:

קריאת התורה-
טכס קריאת התורה בציבור היה אחת הפעולות המשותפות של עזרא ונחמיה. מיד עם השלמת ביצור החומה אסף עזרא את הציבור בתשרי שנת 433 לפנה"ס.....קריאת התורה הפכה למנהג קבוע שהנהיג עזרא הסופר בימי השוק, פעמים בשבוע, בימי שני וחמישי. ועזרא הבינו כי יש צורך ליצור אחידות, דפוס של קבע בכתבי הקודש, ולכן חילקו את כתבי הקודש לשלושה מדורים: תורה נביאים וכתובים. כדי להקל על קוראי התורה החליפו את הכתב העברי הקדמון ל-
כתב אשורי, הנהוג עד ימינו.

[עודד_לבנה*]

he]המקור לגבי הכתב האשורי והאותיות המרחפות בדרך נס באתר של דעת אמת pamphlet9[/po].html

[אחות_של_אבשלום_קור*]

מעניין!

[אחותו_של_אבשלום_קור*]

אבא שאל את הבת (בת 4): מה אכלת לארוחת ערב?
נ': שלושה ביצות .
אמא: כמה???
נ': שלוש ביצות.

< משפחת קור בודקת האם נכשלה בחינוך >
<ולמען המזועזעים מכמות הביצים - היא אכלה ביצה אחת בקושי>

[עודד_לבנה*]

יש בית כזה בשיר "אין ברירה צריך ללמוד עברית" - בית אשר מדבר על ההגיון בשפה העברית.
הבית מסתיים במלים:
אחת - קפיצה
הרבה - קפיצות;
אחת - ביצה
הרבה - בֵיצוֹת.

אמא, את מוזמנת להשלים את הבית.

[אמא_של_יונת*]

אמא, את מוזמנת להשלים את הבית.
לא זוכרת בעל-פה, אחפש בהזדמנות.

לילה טוב.

[שמחה*]

גמלי יש, גמלי יש.

כל ילד אתיופי שאי פעם פגשתי אמר "קרמל" במקום קלמר.

תמיד שואלימותי למה ספתא כותבים ב-ב'.

אני רוצה פרוסה עם שוקו.

שימי כפכף ורדי למטה.

תעלי לישון- בטח גילגולו העילג של תעלי על יצועך.

ילדון שלי היה אומר- אני אמיר אותך, במקום אני אגיד אותך. ועוד היה אומר אל תכסי אותי, אני כבר כַּסוּי.

[C2065*]

קושיה לכבוד חג המילואימניק:
כיצד מבטאים את המילה הארמית "כדבעי"?

[שמיכת_טלאים*]

כיצד מבטאים את המילה הארמית "כדבעי"?
KIDVAEI

[C2065*]

רוב האנשים ששמעתי מבטאים זאת
KEDIVI
I

[אחות_של_אבשלום_קור*]

_כיצד מבטאים את המילה הארמית "כדבעי"?
KIDVAEI_


_רוב האנשים ששמעתי מבטאים זאת
KEDIVI_


כפי שכבר למדנו באתר זה, לא תמיד מה שרוב האנשים עושים הוא הנכון.....

שמיכת טלאים צודקת בהחלט - ואף בדיקה זריזה במילון אישרה את תשובתה.

[מדוכ_דך*]

אני מבטאת ki-dva-ii (כאילו עם חיריק בסוף). לא ידעתי שעם צירה...

ומשהו שנכתב מזמן ורציתי לשאול: גרב זה זכר? תמיד חשבתי שנקבה...

<הולכת לעמוד בפינה, מבויישת>

[מדוכ_דך*]

ו...אני שולחת את הבנות לעלות לישון כי חדרי השינה שלנו למעלה...
כשגרנו בקומה אחת הייתי אומרת "תלכי לישון" (היתה קומה אחת, וגם רק ילדה אחת.)

<אתם חושבים שאם אכנס שוב להריון אצטרך להוסיף עוד קומה?>

[אחות_של_אבשלום_קור*]

מדוכ דך,

גרב זה זכר.

<ואו, מדוכ דך, יש לך שתי קומות, ואני בדירת שיכון...הבעל מובטל...הילדים בוכים>

[C2065*]

המילון גם פירש?
יש לי תיאוריה שזה דומה לביטוי הצהלי 'כמושצריך'
בעי בארמית פירושו 'אמרו' BA EI
כך ש'כדבעי' יכול להתפרש כ "כמו שאמרו" שקצת מזכיר לי את כמושצריך.

[מילון_אבן_שושן*]

ציטוט מהמילון:

כדבעי - תה"פ (תואר הפועל) כמו שצריך, כדרוש, כהלכה, כראוי;
פלוני עשה את מלאכתו כראוי.

[אמא_של_יונת*]

לכל מאן דבעי - לכל מי ששואל.
מאן

מי, דבעי

השואל. מאותו שורש כמו "בעיה", שגם היא במקורה מארמית.
והגיית המלה כדבעי - לפי מיטב ידיעתי מבטאים כְּדִבָּעֵי (kediba'ei).

[מילון_אבן_שושן*]

אמא של יונת,

ההגייה של המילה כפי שתעתקה אותה שמיכת טלאים היא זאת שמופיעה גם במילון אבן שושן.

[אמא_של_יונת*]

במילון אבן-שושן שלי לא מצאתי. איפה היא מופיעה?

[אמבה_מצחיקה*]

תגידו,
טעויות מצחיקות בעברית נראה לכן שם מתאים לשגיאות לשון חמורות כאלה?
בשבילי לשמוע שגיאות כאלה (בתנאי שאני מזהה שזו שגיאה) זה צורם כמו לשמוע מישהו מזייף שיר.
לא מצחיק בכלל!

[שרון_ג*]

<מישהו שכח כאן לשנות את שורת המאת, ועדיף שייזכר בכך לפני שייראה את הניק שלו מתנוסס בראש תגובתו בדכים רציניים, לשם שינוי>

[מילון_אבן_שושן*]

במילון אבן-שושן שלי לא מצאתי. איפה היא מופיעה


מצאתי אותה בערך "כדבעי" - פשוט כך. המילון שלי ישן נורא, אולי המילה כבר יצאה מן השפה.....

[יעל*]

איך כותבים בעברית את שם העיר Taipei ? (זאת שבטייוואן).

תודה

[עדי_יותם*]

גם באבן שושן שלי (המלון החדש בארבעה כרכים, 1991) זה תחת כִּדְבָעֵי.

[שמיכת_טלאים*]

איך כותבים בעברית את שם העיר Taipei ? (זאת שבטייוואן).
עד כמה שאני זוכרת - טאי-פה.

[יעל*]

עד כמה שאני זוכרת - טאי-פה.

שמיכת טלאים, תודה, מצאתי באיזה מקור (לא מוסמך) שכתוב טייפה.

[אחות_של_אבשלום_קור*]

שם תגור אימו תמיד, זו הגברת שפנפנית... (כך שרה שרון ג בצעירותה)

זאת דוגמא להתבטלות ההבדלים בין עיצורים אצל יהודים ממוצא אשכנזי,
בעיקר רופאי ילדים.

<אימו = עימו , אם הגננת של שרון ג הייתה תימניה, זה לא היה קורה>

[שמיכת_טלאים*]

אשא"ק, זה כל-כך נפוץ שזה כבר מופיע WORKING]באבטיח CLASS[/po]=avatiach.entry.Entry&NEXT PREV BY=PERFORMER&E ID=506

[שרון_ג*]

גם כן אשכנזיה...
עד היום כשמישהו קולט שיש לי סבתא רוסיה, הוא אומר בתמיהה: "אז את חצי חצי?"

[אשא''ק*]

גם כן אשכנזיה...
מה, את לא כחולה עם עיניים בלונדיניות?

אשא"ק, זה כל-כך נפוץ שזה כבר מופיע באבטיח
מזמן לא ביקרתי באבטיח הזה, הגיע הזמן באמת.

[אם_הבנים_שמחה*]

ויש את חומוצ'יפסלט

[שרון_ג*]

בחו"ל זה יותר גרוע.
את יודעת כמה הרגשתי רע כשהלכתי לג'אנקיה בעמק הסיליקון, ולא הבנתי מילה מדבריו של הבחור שעבד שם?
הייתי צריכה לבקש ממנו שידבר יותר לאט!
ומה בסך הכל הוא אמר? משהו בסגנון של "את רוצה להגדיל בשתי שקל?"
אני, שקוראת ספרי רפואה שמנים באנגלית, ומדברת חופשי בד"כ!

[ג'ינ_ג'ית*]

ויש את ההוא מהסביח בר"ג (עובד או משהו דומה)ששואל אם לפלפל, לחצל, לחמס וכדומה.
ממש אליעזר בן יהודה תוצרת עדות המזרח. לפעמים מהנה יותר לשמוע אותו מלאכול את הסביח שגם ככה ממש טעים!

וושאלה ממש קשה.
יש בלגן עם כל המילים האלה שהסיומות שלהן הן כאילו זכר אבל לא וההיפך.
ואני אסביר:
למשל משקפיים, מכנסיים, פנים,שטרות, אומרים גדולות או גדולים?

[שרון_ג*]

בודקים האם זכר או נקבה לפי צורת היחיד:
מכנסיים - מכנס - גדולים
שטרות - שטר - גדולים
משקפיים - גדולים
פנים - גם זכר וגם נקבה למיטב ידיעתי, ולכן אפשר גדולים או גדולות

[ג'ינ_ג'ית*]

הרגת אותי. באיזו מהירות ענית...
תודה!
ותודה גם למייק על ההבהרות במוקדמות.

[אחות_של_אבשלום_קור*]

פנים - גם זכר וגם נקבה למיטב ידיעתי, ולכן אפשר גדולים או גדולות

יפה אחותי. הכל נכון.

<ברית או הפגנה>

[שרון_ג*]

<הפגנה>
<אם ארגיש טוב>

[אחות_של_אבשלום_קור*]

_שואל סופר הסת"ם: במה כותבים ספרי תורה?
עונה הבת שלי: בקולמוס. אבל איך היא אמרה את זה? צריך לשמוע... kolmos במלעיל..._
(מתוך ארכיון חוכמות של ילדים באדיבות הבת של שרון ג).

נזכרתי בביטוי פליטת קולמוס, וביררתי כמה דברים. באנגלית מתרגמים את הביטוי הזה כך: slip of the pen.
את המילה קולמוס צריך להגות kulmos. ביוונית אומרים kalamos , ובערבית המילה kalam משמעה קנה.

[שמיכת_טלאים*]

slip of the pen
נו, ואם כבר בכתיבה עסקינן... pen = נוצה, מ-penna, נוצה בלטינית, ומכאן גם penne, הפסטה החביבה והמחורצת כנוצה.

[עמית_מלמוד*]

אפרופו טעויות-למי שלא מכיר, אתר חמוד בשם אבטיח, עם טעויות במילים לשירים שגולשים שולחים למערכת האתר:
www.avatiach.com/

[שרון_ג*]

ללא כחל וסרק,
אני נתקלת חדשות לבקרים בביטוי הזה. היום קראתי את זה איפושהוא בעיתון "אידיוט אחרונות"
האין זה צריך להיות "כחל ושרק" (נדמה לי שהמדובר באיפור בשפה העתיקה - כחל זה צבע כחול לעיניים ושרק זה אודם ללחיים)

[אמא_של_יונת*]

כַּחַל ושְׂרָק. כחל הוא אכן צבע כחול לעיניים. שרק - אינני יודעת, אבל מדובר באיפור. לפי המילון, המקור - כתובות יז (מה זה כתובות? מסכת במשנה?) והכוונה - לומר את הדבר כפי שהוא, בלי ליפות ובלי להסתיר.

[שמיכת_טלאים*]

שרק
לפי מלון אבן שושן אפשר לכתב גם סרק. לקוח מ-sarku באכדית, צבע אדום ששימש לצביעת השפתיים והלחיים. ואם אני זוכרת נכון, משמש גם לתאר צבע עורו של סוס - לא זוכרת איפה קראתי על "סוסה שרוקה" - כלומר סוסה אדמדמה.

[תבשיל_קדרה*]

ובערבית המילה kalam משמעה קנה
וגם, למיטב זכרוני, עט.

[עודד_לבנה*]

עט-קולמוס-קלם

> עודד מנסה <

[שמיכת_טלאים*]

עט-קולמוס-קלם
וגם ה-stylo הצרפתי שלקוח מה-stylus/stilus הלטיני - הקנה המחודד ששימש לכתוב על לוחות עץ מצופים שעווה בתקופה הגרקו-רומית.
>שמיכת ממשיכה<

[מייק_בר_רב_אשי*]

דומני שקנה מחודד שימש גם, במקביל לנוצה, לכתיבה בדיו.

[אנונימי]

דומני שקנה מחודד שימש גם, במקביל נוצה, לכתיבה בדיו.
ועדין משמש.
בביקור לפני שנים אחדות בכפר ערבי בגליל, היינו אצל אמן מדהים שמתעסק בעארבסקות, ומכין את כלי הכתיבה בעצמו מקנים בכל מיני עוביים וחיתוכים.
הכתיבה נעשית בדומה לנוצה, על ידי טבילה בדיו.
מאד מענין!

< ליאת סנילית, ולא זוכרת את שם הכפר או האמן... )
< ליאת עדין מניקה / אחרי לידה... >

[מ_י_כ_ל*]

טעות, לעולם חוזר
היום נתקלתי בשיבוש נפוץ של הביטוי הנ"ל - 'טעות לעולם חוזרת'. המצחיק הוא שהשיבוש, למעשה, הופך את משמעות הביטוי - זו לא הטעות שחוזרת, זה האדם הטועה, שרשאי לחזור בו מטעותו, לכשזו תתגלה.

[פלוני_אלמונית*]

במעריב היה כתוב שגם ברגליים יש אצבעות.

[עשב_בשדך*]

מ י כ ל ,
_טעות, לעולם חוזר
היום נתקלתי בשיבוש נפוץ של הביטוי הנ"ל - 'טעות לעולם חוזרת'. המצחיק הוא שהשיבוש, למעשה, הופך את משמעות הביטוי - זו לא הטעות שחוזרת, זה האדם הטועה, שרשאי לחזור בו מטעותו, לכשזו תתגלה_
תוכלי להסביר זאת שוב, לא כל כך הבנתי.
תודה,

במעריב היה כתוב שגם ברגליים יש אצבעות.
גם ברמב"ם כתוב "... שהיה מהלך על אצבעות רגליו..."
בידיים יש גם בהונות, כמו שכתוב "שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני..."

[מ_י_כ_ל*]

עשב, לשאלתך:
אנשים רבים נוהגים לומר 'טעות לעולם חוזרת', אך זהו ביטוי משובש. אם ננתח את משמעות המשפט המשובש הזה, הרי שיוצא ממנו כי הטעות, היא שמתרחשת שוב ושוב ושוב. ואכן, כבר שמעתי אנשים עושים שימוש בביטוי השגוי, כאשר הם טעו טעות חוזרת (כלומר החוזרת על עצמה מספר פעמים). גם שמעתי אנשים משתמשים בביטוי זה כמעין הסבר לעובדה שטעו, משהו בסגנון 'זה טיבה של טעות, שהיא לעולם עלולה להתרחש'.

אולם, הביטוי הנכון הוא 'טעות, לעולם חוזר' (עם פסיק ובלי האות ת'). משמעות הביטוי הנכון היא, כי מי שטעה יכול לחזור בו מטעותו ולתקנה. לכן בנקים נוהגים לציין על מסמכים שלהם "טל"ח" - היינו, שאם יתגלה כי נפלה טעות במסמך, הרי שהם רשאים לחזור בם ולתקנה. זו משמעות הפוכה מלטעות שוב ושוב ושוב.

[ענת_טבריה*]

שנים שאני שואלת את עצמי ואת מכיריי מה ה-"טל"ח" הזה לכל הרוחות. כל כך שמחתי לקבל תשובה ברורה לגבי זה. מ י כ ל את 10 !!!

[עשב_בשדך*]

אנשים רבים נוהגים לומר 'טעות לעולם חוזרת', אך זהו ביטוי משובש. אם ננתח את משמעות המשפט המשובש הזה, הרי שיוצא ממנו כי הטעות, היא שמתרחשת שוב ושוב ושוב. ואכן, כבר שמעתי אנשים עושים שימוש בביטוי השגוי, כאשר הם טעו טעות חוזרת (כלומר החוזרת על עצמה מספר פעמים). גם שמעתי אנשים משתמשים בביטוי זה כמעין הסבר לעובדה שטעו, משהו בסגנון 'זה טיבה של טעות, שהיא לעולם עלולה להתרחש'
כך גם אני הבנתי את הביטוי.
אגב מה רע בהסבר הזה, אולי זה יכול להחשב כמו ביטוי חדש עם משמעות חדשה.
אולי יש לו משמעות שונה, אבל שבשתא כיוון דעל על, וטל"ח
אני לא מצליח לחשוב כרגע על ביטויים דומים, אבל נראה לי שיש די הרבה ביטויים הנגזרים מביטויים אחרים שנשמעים דומה אבל עם משמעות שונה.


אולם, הביטוי הנכון הוא 'טעות, לעולם חוזר' (עם פסיק ובלי האות ת'). משמעות הביטוי הנכון היא, כי מי שטעה יכול לחזור בו מטעותו ולתקנה. לכן בנקים נוהגים לציין על מסמכים שלהם "טל"ח" - היינו, שאם יתגלה כי נפלה טעות במסמך, הרי שהם רשאים לחזור בם ולתקנה. זו משמעות הפוכה מלטעות שוב ושוב ושוב.
אני לא בטוח שהבנתי, אבל האם את מתכוונת שכוונת הביטוי הוא: "נכון הייתה לי טעות, אבל אני חוזר לעולם (ללא טעויות)", האם הבנתי נכון?
תודה על ההסבר

[עשב_בשדך*]

רגע, אם ההסבר שלי לביטוי נכון, אז נשים צריכות להגיד "טעות, לעולם חוזרת".

[סיג_סיג*]

_אני לא בטוח שהבנתי, אבל האם את מתכוונת שכוונת הביטוי הוא: "נכון הייתה לי טעות, אבל אני חוזר לעולם (ללא טעויות)", האם הבנתי נכון?
תודה על ההסבר_
קרוב...
בדקתי במילון, משמעות הביטוי הוא "נכון הייתה לי טעות, אבל לעולם (תמיד) מותר לי לחזור בי".

רגע, אם ההסבר שלי לביטוי נכון, אז נשים צריכות להגיד "טעות, לעולם חוזרת".
כנראה שכן,
מ י כ ל, מה דעתך?

[עשב_בשדך*]

תודה @}
תמיד חשבתי שהלמ"ד (ב-לעולם) בקמץ, לפי ההסבר כנראה שהיא בשווא.

[סיג_סיג*]

נראה לי שיש די הרבה ביטויים הנגזרים מביטויים אחרים שנשמעים דומה אבל עם משמעות שונה
עוד ביטוי שעוות ויצא לגמרי מהקשרו: "איש באמונתו יחיה".
נראה לי שהמקור הוא פסוק (מחבקוק ב)- "וצדיק באמונתו יחיה" שפירושו- לצדיק, אמונתו מקיפה את חייו, הוא חי את אמונתו.

[פלמונית*]

'זה טיבה של טעות, שהיא לעולם קורית'
אין קורית בלשון הקודש.

[עשב_בשדך*]

אז מה הנקבה של קורה ? אין?

[מ_י_כ_ל*]

מכה על חטא - בעקבות הערתה של פלמונית - אכן אין לומר 'קורית'. בדקתי במילון ההווה ולא מצאתי הטיית נקבה ל-'קורה'.

טוב שזה קרה בדיוק בדף המתאים...
ברשותכם, וברוח הדף - מתקנת מיד דברי דלעיל.

[פלמונית*]

קורה...

[אמא_של_יונת*]

לא מעט הורים שהתלבטו והתייסרו סביב השאלה האם לימול את בנם
ברשותכם, הצורה הנכונה היא לָמוּל -- כמו לדון.

'טעות, לעולם חוזר'
מישהו יודע מה מקור הביטוי (אולי זאת שאלה לדף אחר ששכחתי את שמו)?
מלבד זאת, יתכן שהמקור הוא כפי שמיכל הסבירה והמשמעות שרובנו/כולנו מכירים -- טעות לעולם חוזרת -- היא טעות בהבנה, אבל תהליך כזה קורה לא פעם, ונוצר ביטוי חדש בעל משמעות שונה.
דוגמא ידועה לכך היא הביטוי "קול קורא במדבר".
למעשה, המקור הוא (ישעיהו פרק מ'): "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוהינו."
גם כאן הטעות יצרה משמעות חדשה.

[אחות_של_אבשלום_קור*]

טעות, לעולם חוזר
מישהו יודע מה מקור הביטוי

לפי מילון אבן שושן - המקור הוא ב חושן, משפט, רל"ב א - אין לי מושג מה זה בדיוק. אולי מעין קובץ של הלכות?
אולי מישהו מן ה"מגזר" יודע.

<הדף המתאים הוא מה מקור הביטוי>

[עשב_בשדך*]

אולי מעין קובץ של הלכות?
נכון

חושן משפט הוא אחד מהארבעה טורים. כמו גם אבן העזר, יורה דעה ואורח חיים.
רבי יוסף קארו (המכונה מרן) כתב על ספר הטור את פירושו הבית יוסף. אח"כ כתב את ספרו שולחן ערוך (שעליו ודאי שמעת).
השו"ע (שולחן ערוך) הוא בעצם ליקוט של כל ההלכות הנזכרות בגמרא, והוא בנוי באותו האופן של הטור. (עמודי התווך עליו הוא מסתמך הם הרמב"ם הרי"ף והרא"ש - אביו של בעל הטורים).
ברור שגם על השו"ע ישנם פירושים ומחלוקות, אשמח לפרט עוד הרבה אבל נראה לי שזה לא המקום (אפשר לחזור עוד אלפי שנים אחורה, לתורה ולמשנה, ומאות שנה קדימה - עד ימינו).
בכל מקרה כאשר כותבים "חושן משפט" כנראה מתכוונים לשו"ע חושן משפט ולא לטור.

[אחות_של_אבשלום_קור*]

תודה על ההסבר המלומד.

אח"כ כתב את ספרו שולחן ערוך (שעליו ודאי שמעת). כן... על כל השאר לא ממש....

[עודד_לבנה*]

סיג סיג,

נראה לי שהמקור הוא פסוק (מחבקוק ב)- "וצדיק באמונתו יחיה" שפירושו- לצדיק, אמונתו מקיפה את חייו, הוא חי את אמונתו.

זה אכן המקור.
אך בדרש של זרמים חרדיים מסויימים בתקופתנו, המשמעות שונתה ל"רק צדיק באמונתו היהודית ראוי לחיים". ראי yodea]ללמד את החרדים פלורליזם lishol[/po]/daatemet/pluralism.html , מאת קדיד לפר (הוא שם העט של חבר הכנסת רוני בריזון, הרבה לפני שהיה חבר כנסת).

[עודד_לבנה*]

טעות שחזרה בדיון על התשלום לאתר:
כאשר מדברים על תשלום, ההיפך מחובה אינו זכות, אלא רשות.
לומר שתשלום מסויים הוא זכות זו קביעת עמדה ערכית. בדרך כלל זוהי שגיאה, במקרים נדירים זו עמדה ערכית שהשתרבבה לדיון על המעמד החוקי של התשלום, ובמקרים מסויימים (בעיקר כאשר פוליטיקאים אומרים את זה), זו מניפולציה דמגוגית.

[מרדכי_בנארי*]

מה המילה הנכונה לציין גילו של עץ? : אמרים עץ ישן, עץ זקן, עץ עתיק? מתי אומרים כך או אחרת?

[כובע_נזיר*]

צומת
תמיד בזכר.
אלא אם אתם רוצים לדבר (ואתם לא) על מפלגתו ז"ל של רפול. (יבדל"א)

[מייק_בר_רב_אשי*]

יש די הרבה ביטויים הנגזרים מביטויים אחרים שנשמעים דומה אבל עם משמעות שונה.
קול קורא במדבר
מהרסיך ומחריבייך ממך יצאו

[מייק_בר_רב_אשי*]

מה המילה הנכונה לציין גילו של עץ? : אומרים עץ ישן, עץ זקן, עץ עתיק? מתי אומרים כך או אחרת?
קשה. עץ בעברית הוא רב-משמעי. עץ הוא יצור חי, ועץ הוא גם חומר גלם.
הייתי מצפה לשמוע משהו מעין: כדי לבנות כינור טוב העץ צריך להיות ישן" (אינני יודע אם אכן כך הוא...), כלומר שעבר זמן רב מאז נכרת היצור החי והפך לחומר-גלם.
ולעומת זאת עץ כיצור חי, הגדל כבר שנים רבות ועודנו ממשיך לחיות ולגדול -- הייתי קורא לו ללא היסוס עץ זקן. העץ הזקן ביותר המוכר בארץ הוא בן כ-800 שנה; העץ הזקן ביותר המוכר בעולם גילו קרוב ל-5,000 שנה. מה דעתך? (זה כדי לא לכתוב את הכעור של ה"פוליטיקל קורקט" מה דעתכם/ן ).

_צומת
תמיד בזכר_

ומדוע צומת בזכר? האם זה כמו שבת שלום ומבורך?

ומדוע גרב בזכר? פעם אמרו כי אברי-גוף זוגיים והלבשתם הם נקבה (כמובן, פרט לשדיים).

[שרון_ג*]

_ומדוע צומת בזכר? האם זה כמו שבת שלום ומבורך?
ומדוע גרב בזכר? פעם אמרו כי אברי-גוף זוגיים והלבשתם הם נקבה (כמובן, פרט לשדיים)._
כי ככה אבן-שושן כותב?

[עשב_בשדך*]

האם זה כמו שבת שלום ומבורך?
שבת זה גם זכר וגם נקבה. למשל "והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו" (ישעיה ס"ו) "ושמרו בנ"י את השבת... ביני ובין בני ישראל אות היא"(שמות ל"א - נראה לי).

פעם אמרו כי אברי-גוף זוגיים והלבשתם הם נקבה
מי אמרו? באופן כללי עד כמה שידוע לי כל הכללים בשפה העברית נלמדו על ידי דידוקציה (אני לא בטוח שזו המליה הנכונה - הכוונה היא הסקה מן הפרטים אל הכלל). לכן בעצם כל כלל נועד בעיקר כדי שיהיה קל לזכור.
<לא למדתי לשון, סתם נראה לי כך, תקנו אותי אם כתבתי שטויות>

עודד,
_כאשר מדברים על תשלום, ההיפך מחובה אינו זכות, אלא רשות.
לומר שתשלום מסויים הוא זכות זו קביעת עמדה ערכית. בדרך כלל זוהי שגיאה, במקרים נדירים זו עמדה ערכית שהשתרבבה לדיון על המעמד החוקי של התשלום, ובמקרים מסויימים (בעיקר כאשר פוליטיקאים אומרים את זה), זו מניפולציה דמגוגית._
נראה לי שכל מי שכתב זכות, אכן התכוון לכך. סתם נראה לי, לפחות כך אני הבנתי. אבל אתה צודק, באמת שכמעט אף אחד כבר לא אומר רשות.

[כובע_נזיר*]

אורח ואורך.
אורח חיים, אורח נשים. (דרך חיים, וסת)
אורך רוח, (סבלנות).

[פלונית*]

עשב בשדך, התכוונת כנראה לאינדוקציה

אינדוקציה - הסקה מן הפרט אל הכלל.
דדוקציה - הסקה מן הכלל אל הפרט.

[עשב_בשדך*]

עשב בשדך, התכוונת כנראה לאינדוקציה
כנראה...
תודה על התיקון
(האמת היא שהתלבטתי בין השניים)

[פלונית*]

לבת, לבן, ולכל המתעניין

משולחנה של האקדמיה ללשון

[מיקרוני*]

"אם ידועה לכם מס' השלוחה ניתן להקישו כעת ????
האם משפט זה נכון?